שיעור בוקר 28.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א',

עמ 9, דף ט', פרק א', דברי האר"י אותיות א' – ה', פרק ב' אותיות א'-ה', חלק ראשון הסתכלות פנימית, פרק א' אותיות א'-ה'

קריין: תלמוד עשר הספירות, חלק א', פרק א', אות א' דברי האר"י.

אות א'

לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות

"* דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור ב עליון פשוט ג ממלא כל המציאות. ולא היה שום ד מקום פנוי בבחינת ה אויר ריקני ו וחלל, אלא היה הכל ז ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה ח לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה ט אור א' פשוט י שוה בהשואה א', והוא הנקרא כ אור א"ס.

* עץ חיים שער א' ענף ב'.

אות ב'

סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו.

וכאשר ל עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות.

אות ג'

צמצום האור מסביבות נקודה האמצעית

והנה אז מ צמצם את עצמו א"ס נ בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא, ס ונתרחק אל ע צדדי סביבות הנקודה האמצעית.

אות ד'

החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול

ואז נשאר: פ מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה צ הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה ק עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים.

אות ה'

לפי שאור אין סוף הוא בהשואה, היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העגול

והסבה היתה, לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג"כ, שיצמצם עצמו בהשואה א' מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו ר תמונת העיגול, משא"כ, ש בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת, וכן ת תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום הא"ס בבחינת עיגול."

עד כאן כבר למדנו מה שכתוב, ומכאן והלאה נמשיך ללמוד.

פרק ב'

מבאר אשר מאור א"ס ב"ה המשיך קו אור לעולמות, שנאצלו ונבראו

במקום החלל, שנצטמצם. ובו ה' ענינים:

א. מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל. ב. ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו. ג. דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות. ד. כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם. ה. קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו.

אות א'

מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל

"והנה אחר הצמצום הנ"ל, א אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז ב המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר ג מן האור העגול שלו ד מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא."

קריין: אור פנימי, אות א מתייחסת ל"מקום החלל ואויר פנוי".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) אל תטעה לחשוב, שמפאת צמצום האור מהנקודה האמצעית היה איזה שינוי בא"ס ח"ו. כי אין העדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר במקום הגבוה הזה (כנ"ל דף א' ד"ה צריכים עש"ה). אלא ענין הצמצום האמור, נעשה למהות חדשה ונוספת על א"ס ב"ה. באופן, שהא"ס ב"ה נשאר בכל אחדותו הפשוטה כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, ודבר הצמצום הנעשה על הנקודה האמצעית, מובן, ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונשאר מקום חלל וריק על דרך שנתבארו לעיל. ובמקום החלל ההוא, נאצלו כל העולמות כולם כמ"ש לפנינו."

זאת אומרת, האור שירד מהמקור שלו לתוך החלל בונה בהתאם לירידה שלו למקום הזה כל מיני צורות וממלא בצורה כזאת את מקום החלל.

קריין: אות ב באור פנימי מתייחסת למילים של האר"י "המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר".

"ב) אין להבין ענין פעולה זו כמשמעותו השטחית ע"ד פעולה אנושית, שמתחילה פעל כך ואח"כ פעל בדרך אחרת ונסתלק מפעולה ראשונה, כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו, כי הוא יתברך אינו בעל מקרה ושינוי ח"ו, וכמ"ש אני הויה לא שניתי וכו', ואע"פ שאין המדובר בעצמותו ית', אלא רק באור המתפשט ממנו, מכל מקום, כיון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו ית' אלא שהוא בעל מנוחה בהחלט, נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט הימנו כל כמה שלא הגיע לבחינת הנאצל, דהיינו, כל כמה שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים, כי רק אז יצא מכלל עצמותו ית' לבחינת הנאצל המחודש והמקבל הימנו, וכבר ביארנו שכל החידוש הזה, שורה בעיקר על הכלי של הנאצל, דהיינו בחינת ה"רצון לקבל" שישנו בנאצל, שהרצון הזה, אע"פ שהוא רוחני, מ"מ הוא ודאי חידוש צורה והוא "מקרה" כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו ית', מה שאין כן באור שנתלבש בו שהוא אינו מחודש, שהרי נמשך מעצמותו ית' בבחינת "יש מן יש". ומכל מקום ענין הפעלת האור העליון במידת הכלי, דהיינו בבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מהאור העליון, נופל עליו ג"כ בחינת חידוש, שהוא "מקרה" בהכרח כמובן, ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים. אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש.

ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר."

שאלה: מתי קרתה ההתחלקות או ההיפרדות בין האור והכלים, כי הרי בעל הסולם כותב כאן שאין שינוי באור ובו בזמן הכלים כן משתנים, אז מתי התרחשה ההפרדה הזו?

כשהכלים התחילו להרגיש עד כמה הם הפוכים מהאור, בהתאם לזה התחיל השינוי בהם.

תלמיד: מתי הם יכלו להרגיש את זה?

הוא לא אומר לנו איפה בדיוק זה קורה, אנחנו עוד נלמד את זה. הכלי צריך להרגיש שהוא כלי ושהוא מקבל, ומה הוא מקבל, לפי איזה חוקים הוא מקבל, ואז לפי חוקים האלה הוא מתחיל להשתנות. בצורה כזאת זה קורה.

תלמיד: מה זו ההתחדשות שהוא כותב עליה?

"מקרה" פירושו שזה נעשה באיזשהו רגע, אבל לא שפתאום זה נעשה ללא שום דברים קודמים, ללא שום החלטות ותיקונים. מקרה נקרא שקודם זה לא היה, ועכשיו זה כן קורה.

שאלה: איך ניתן לתאר ברגש את כל הצורות שאנחנו לומדים כאן כמו עיגול, קו, או תנועות האור כמו ירידה או פעולות של צמצום? מה זה אומר כלפי החבר?

שאלה נכונה. צריכים ללכת ל"פירוש המלות" שיש בסוף החלק ושם תקרא מה זה "עיגול" ומה זה "קו" ועוד כל מיני הבחנות כאלו. ברוחניות ודאי שאין צורות כאלה, אבל יש שינויים בהתפשטות האור כלפי הנבראים, ועל השינויים האלה אנחנו אומרים שהם בקו או במדרגות או בעיגול, בכל מיני צורות. אנחנו עוד נלמד את זה, זה לפנינו, ונצטרך לתאר את זה ברגש שלנו ולהתאים את עצמינו לאותה התפשטות האור, לעשות מעצמינו צורה שהיא בהתאם להתפשטות האור, ואז נתחיל להרגיש איך האור מתפשט.

שאלה: אור אין סוף צמצם עצמו בנקודה האמצעית. איזו מציאות חדשה התהוותה כאן לעומת אור אין סוף ממלא כל המציאות?

המציאות שצמצם. יותר מזה לא לומדים. תנסה לשאול על מה שאנחנו לומדים, ולא סתם כך על כמה מילים שכתובות.

תלמיד: כתוב, "המשיך קו א' ישר משתלשל, ויורד תוך החלל ההוא". מה הפעולה של הבורא שמתוארת כאן?

מתוארת פעולת הבורא שהמשיך קו של אור אין סוף לתוך החלל.

תלמיד: אם כך אנחנו צריכים לתאר את זה.

צריכים ללמוד איך לתאר את זה נכון כדי לא להתבלבל ולא לתאר את זה בצורה גשמית כמו שאנחנו רגילים.

שאלה: במה לימוד תע"ס מקדם אותנו?

כשאנחנו קוראים טקסטים שמתארים פעולות רוחניות ואנחנו רוצים להידמות לפעולות האלה, להגיע למצב שהן יתרחשו בנו, זה מקדם אותנו לכניסה לרוחניות.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה שמתחילה "ומהאמור תבין".

"ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד, פירושו, אשר מקום החלל בעצמו, דהיינו, הכלי שנתרוקן מאור א"ס, הנה, הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור א"ס, מסיבת המיעוט, שנתחדש ב"רצון לקבל" שבו. כי שיעור מידת קבלתו עתה מאחר צמצום הבחינה ד' שלו, מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד' שמילא את המקום כולו, אבל עתה, שאין לה הרצון לקבל הגדול הזה, אלא רק ג' בחינות הרצון הקודמות, אשר הרצון לקבל קלוש בהן כנ"ל, נבחן כמו שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאור א"ס אלא קו אחד של אור, וכל מקום הכלי נשאר ריק ופנוי מהאור, כי אין האור הדק הזה שמקבל עתה, מספיק למלאות כל מקומו של הכלי, שזה עלה לו מחמת חסרון דבחינה ד' שמיעטה אותו כנ"ל. ונתבאר, אשר האור העליון לא נפסק כלל מסיבת הצמצום, וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד, אלא, כל השינוי הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו אשר עתה לא יוכלו לקבל מאור א"ס אלא שיעור קטן מאד הנקרא קו, דהיינו לפי מידת רצונו, כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא, והבן היטב."

אנחנו רואים איך בעל הסולם מסביר בצורה סדרתית, לפי הסדר, שהיה אור אין סוף שהאיר ומילא את כל המציאות, אחר כך המציאות הזאת הצטמצמה ואז אור אין סוף לא האיר בצורה אינסופית כמו עיגול, אלא בצורת קו, ממעלה למטה. יש מקום ששם נמצא קו אין סוף, ויש מקום שאליו הוא מגיע, וזה מה שקורה כתוצאה מהצמצום. יש כאן ודאי הרבה שאלות אבל אנחנו נלך עם בעל הסולם והוא יסביר לנו.

שאלה: בעל הסולם ביקש שנזכור במיוחד שאין שינוי באור וכל ההתפעלות של בחינה ד' היא רק ממה שהיא מקבלת מג' בחינות. האם צריכים לזכור את זה?

לא, אנחנו נלמד כל הזמן שבחינה ד' הצטמצמה, שהאור מגיע דרך ג' בחינות, איך זה קורה ולמה, ושבחינה ד' היא המקבלת מג' בחינות, באותה מידה שהיא מתפעלת, מתאימה את עצמה לקבל מג' בחינות. ג' בחינות הן בחינות ההשפעה שבכלי ובחינה ד' היא בחינת הקבלה שבכלי, וככל שבחינה ד' מתאימה את עצמה לג' בחינות ההשפעה, כך היא יכולה לקבל מהן.

שאלה: מה זו הפעולה של "צמצום" שלאחריה מופיע הקו, איך אפשר לתאר את זה לעצמנו?

כשאתה בא בתור אורח למישהו ומזמינים אותך לסעודה, אז אתה אומר, "לא, אני לא רעב, אני לא רוצה, תודה רבה וכן הלאה". למה? כי לא נהוג להראות שבאת ואתה ממש מוכן לטרוף את הכול. מה עושה הדחייה הראשונה הזאת? היא עושה השוואת צורה בין המקבל והנותן.

ולכן בצורה כזאת דורשים מאיתנו שנעשה את זה ברוחניות, מפני שבזה אנחנו כבר מתקרבים לבורא. אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהקבלה ואחר כך אנחנו יכולים לבנות את צורת הקבלה כמו צורת ההשפעה - אני מקבל רק כדי שאעשה תענוג לבעל הבית. זה כמו שאנחנו עושים גם בחיים שלנו, אנחנו דוחים ודוחים את ההזמנה, ואחר כך כן מתיישבים ומקבלים לאט לאט, וכך אנחנו נמצאים עם בעל הבית יחד, בדרגה שווה עם בעל הבית, ולא שהוא נותן ואני מקבל.

ודאי שיש כאן משחק פסיכולוגי של האגו שלנו, אבל אפילו בחיים שלנו אנחנו עושים כך. מכל שכן בחיים הרוחניים אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את זה באמת ברצון שלנו, ומשתווים בזה עם הבורא. אם אני באמת לא רוצה לקבל מבעל הבית כדי שאוכל להתקרב אליו, להגיע אליו, אם אני רוצה לקבל ממנו לא מפני שאני רוצה למלא את עצמי, אלא כי אני רוצה לעשות בזה נחת רוח לו, אז יוצא שאני הופך את המשחק הזה ממש לפעולה רוחנית הדדית, הוא נותן לי ואני נותן לו.

יש כאן ממש עניין של עליית המקבל לדרגת המשפיע. בזה שאני בסופו של דבר מתיישב ליד השולחן ומקבל מבעל הבית, אני עושה לו טובה ולא שאני מקבל ממנו, אני בעצם נותן לו, זה כל העניין. על ידי פעולה כזאת הנברא יכול להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, להיות דומה לבורא. ואם הוא עושה כזאת פעולה, אז הוא מרגיש את עצמו במשהו כמו הנותן, כמו הבורא.

זה מה שחשוב לנו, להגיע למצב כמו הבורא, ואז אנחנו מרגישים ומבינים אותו, וכל אחד מאיתנו פועל כך כלפי האחרים, כלפי החברים, וכולנו יחד כלפי הבורא, ובזה אנחנו מרגישים את עצמנו כמו הבורא הנותן. זאת אומרת, אנחנו הופכים להיות בדרגת הבורא, כבר בדרגה רוחנית. ככל שאנחנו מסוגלים להשתמש ברצון שלנו לקבל אבל כדי להשפיע לו, כך אנחנו משתווים עימו ומרגישים כמוהו.

תלמיד: רק כדי לדייק. הצמצום הוא כבר תחושה של הבורא, כי אני הרי לא יכול סתם לצמצם את עצמי, אני צריך לעשות זאת באיזה יחס.

יכול להיות שאני מרגיש בושה והבושה הזאת לא מחייבת אותי להיות בהרגשת הבורא, ההיפך לפני שאני עושה צמצום אני לא יכול להרגיש את הבורא. עוד נלמד את כל הדברים האלה, יש כאן הרבה הבחנות.

שאלה: את הרגשת הדחייה מרגישים רק אחרי שעוברים את שלושת השלבים האלה?

את הרגשת הדחייה מרגישים לפני כל השלבים האלה. נלמד עוד מעט.

שאלה: האם יש הבדל בין נאצל לנברא, אני לא מצליח להבין איפה ההבדל?

אין הבדל. בינתיים אין הבדל, נאצל, נעשה, נברא, אלה דרגות, נלמד אותן בדרך. כך אנחנו לפעמים קוראים לרצון לקבל.

שאלה: מה זה אומר "צמצום"? מה גורם לצמצום?

צמצום זה כשאני מסרב לקבל.

תלמיד: מה גורם לזה?

מכל מיני סיבות. בינתיים כך.

שאלה: ואם לא מוצא חן בעינינו או לא מעניין אותנו מה שבעל הבית שם על השולחן?

אין דבר כזה כי הבורא שהוא בעל הבית ברא את הרצון שלנו ואחר כך נתן לו מילוי. לכן לא יכול להיות שיקרה כמו בעולם שלנו, שמזמינים אותך לשולחן והמאכלים שיש על השולחן לא מתאימים לך. אין דבר כזה. כי דווקא אותם המאכלים בנו את הרצון לקבל שבך, אתה במאה אחוז ברצון לקבל שלך תואם לאותו כיבוד שיש על השולחן. אתה לא רוצה כלום מלבד מה שיש על השולחן, רק את זה בכמות ובאיכות, רק לזה אתה נמשך. כי מה שנמצא על השולחן הוא כביכול מבחר האור העומד לפני הרצון לקבל שלך.

שאלה: יש דגש עצום על העובדה שצמצום האור היה מכל צדדיו, ואני לא כל כך מבין למה כל כך חשוב להדגיש את זה.

הדגש הוא שאין מצד הבורא שום עדיפות לאיזה רצון ולאיזה כיוון, אלא הכול ממולא מהיד הרחבה שלו באור אין סוף לכולם. לא חשוב איזה רצונות, איזה מדרגות, איפה אתה נמצא, הוא רוצה לעזור לכולם, לכל אחד ואחד במאה אחוז. ולכן הצורה של זה נקראת "עיגול", שהוא שווה לכל הכיוונים.

קריין: אנחנו באות ג' באור פנימי. מתייחסת "מן האור העגול שלו".

"ג) פירושה של תמונת העגול כבר נתבאר לעיל (פרק א' אות ק'), ומשמיענו בזה, שאפילו לאחר הצמצום נשאר האור העליון בתמונת העגול, שפירושו בלי הבחן מדרגות, וכל ד' הבחינות שוות אצלו במעלה (כנ"ל פרק א' אות ק')," יש כאן ד' דרגות של הרצון לקבל והוא מתייחס לכולם בשווה, אין מצד האור כלפי הנבראים נברא יותר גדול, יותר קטן, ברצון שונה זה מזה, האור רוצה להשפיע בשווה לכולם. בשווה משמעו לא באותה מנה, אלא לפי הרצון, לפי המצב של כל אחד ואחד. "והטעם הוא כמ"ש לעיל (בדיבור הסמוך), אשר ענין החידוש והמקרה אינם נוהגים ח"ו באור העליון, עש"ה, וכל אלו מיני ההתחדשות האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד."

אחר כך כשנלמד על השוני בכלים והשוני באורות הממלאים את הכלים נצטרך לא לשכוח שהכול רק כלפי הכלים. כלפי הבורא, כלפי האור העליון, אין שום הבדל ביניהם. זה כמו אימא המתייחסת נניח להרבה ילדים שלה, היא רוצה לתת לכולם, לכל אחד ואחד מה שטוב לו וכמה שהוא רוצה.

קריין: כן. אות ד', אור פנימי מתייחסת למילים "מלמעלה למטה".

"ד) אל תשכח שאין הכונה ח"ו במושגים המדומים במקום גשמי, אלא הזך ביותר מכונה בחינת מעלה, והעבה והגרוע ביותר מכונה בחינת מטה. וכנ"ל (פ"א אות ו') שכל מה שאפשר להבין בהתפשטות האור מהמאציל וביאתו לבחינת נאצל, הוא בעיקר בבחינת חידוש של שינוי הצורה שישנו בנאצל, דהיינו, בחינת ה"רצון לקבל" שנתחדש בו, שאינו נמצא במאציל. ומחמת זה, נבחן הנאצל, שהוא רחוק, עב ושפל ותחתון כלפי המאציל, כי שינוי הצורה מהמאציל עושה כל אלו ומפרישו מבחינת המאציל לבחינת הנאצל. גם ידעת ששינוי הצורה הזאת, דהיינו ה"רצון לקבל", אינו נגלה בבת אחת, אלא שמתרקם לאט לאט, בסדר ד' בחינות, ונגמרת צורתו בתכלית הגדלות רק בבחינה הד'.

ולפיכך יוצא לנו, כי כל שצורת הרצון לקבל שלו קלושה ביותר, דהיינו הבחינה הא' של ד' הבחינות, הרי היא נבחנת לקרובה יותר אל המאציל, והיא חשובה יותר וזכה יותר ועליונה יותר, כי שינוי הצורה שבה אינו כל כך גדול כמו ג' הבחינות שלאחריו. והבחינה הב', שהרצון שבה גדול מבחינה א', הרי היא נבחנת, לרחוקה מן המאציל ביותר ועבה ביותר ושפלה ביותר ותחתונה ביותר מן הבחינה הראשונה, עד שהבחינה הד', היא רחוקה מהמאציל יותר מכולן, ועבה ושפלה ותחתונה יותר מכולן. וז"ש הרב שהקו נמשך, "מלמעלה למטה", דהיינו מבחינה ראשונה עד לבחינה הד' (ולא עד בכלל), שהיא התחתונה ביותר מכולן. וענין מעלה ומטה האמור, נתחדש עתה עם יציאת הקו, כי בטרם שהאיר הקו, דהיינו בשעת הצמצום, לא נבחן שם מעלה ומטה, כנ"ל (פ"א אות ק'), אלא אחר שקיבלה האור בבחינת קו לבד, שפירושו שלא קיבלה אותו בכל ד' הבחינות, רק על ג' בחינות ראשונות שבה לבד, ובחינה ד' נשארה חושך בלי אור, הנה רק עתה, נגלית בחינה ד' לבחינה שפלה ועבה ותחתונה, שעליה נערכות גם כן ג' הבחינות הקודמות לה בכמה שהן זכות וקרובות יותר אל המאציל, כנ"ל. משא"כ, בעת הצמצום, שנסתלק האור מכל ד' הבחינות בבת אחת, לא היה עוד ההכר הזה בין הבחינות, כנ"ל (פרק א' אות ק')."

אנחנו רואים שבעל הסולם לא מתחשב כל כך בזרימת הטקסט, שהוא יהיה כמו שאנחנו רגילים ללמוד בבית ספר, שם מסבירים לנו מאפס ובסבלנות על כל דבר ודבר. הוא קופץ קצת קדימה, חוזר אחורה, לא כותב כל כך בצורה דקדוקית, לימודית נכונה, אבל כך הסגנון שלו, אין לנו ברירה. הוא הולך לפי מה שכותב האר"י ולכן זה מה שיש. ככול שנוכל להוסיף נוסיף ונשתדל בכל זאת להיות דבוקים לאופן בו הוא כותב, כי בסך הכול מה שאנחנו צריכים לקבל זו הארה ממה שאנחנו לומדים דווקא מהכתבים שלו ולהשתנות על ידי זה, לתקן את עצמנו. אנחנו צריכים להגיע להרגשה, שמה שהוא כותב יקרה בנו ולא שנבין בשכל. שאני ארגיש לאט לאט איך החומר הזה משנה, מתקן אותי, פותח בי כל מיני צורות קליטה רגשיות ושכליות.

שאלה: לא רוצה להתחכם יותר מדי, אבל למדנו הרי שקו זה כבר אחרי הצמצום והוא כבר מסך, אז איך יש כאן ארבע בחינות וגם קו כקו?

יש קו שיורד מלמעלה למטה וכשהוא נוגע, מגיע לתחתון, הוא בונה בתחתון את התגובות האלה ממטה למעלה. עוד מעט נלמד. אתה צודק.

שאלה: האם אפשר לומר שהחסדים של הבורא ממלאים עד אין סוף?

כן, אתה צודק, אבל אנחנו לומדים את זה בצורה יותר מדויקת, מה ממלא, איזה הבחנות, על ידי מה מתמלאים. הבעיה היא שהבורא שברא את המציאות, את הרצון לקבל, ברא אותו על ידי האור העליון, ההשפעה שלו, ומילא אותו באור, בהשפעה שלו, אחר כך הוא גורם ברצון לקבל צמצום ותגובה. הרצון לקבל כבר מתחיל להגיב למשפיע על האור שבא וממלא אותו ומעמיד לאור כל מיני תנאים, על ידי מה ואיך הוא רוצה לקבל את האור.

הנברא כאילו מעמיד תנאים לבורא, "אני רוצה לקבל כך וכך ולא אחרת", לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", שזה בעצם איך הנברא מעמיד תנאים לבורא. ודאי שזה לפי התנאים שהבורא ברא את הנברא, והם גם מגיעים למצב שהם מבינים ומתחברים זה לזה וממלאים זה את זה. כל אחד ממלא את האחר ביחס שלו. זה לא עניין של כמה מקבלים לפי קילו, אלא כמה רוצים לקבל ורוצים להשפיע, כמה מביעים יחס לזולת, לאחר.

שאלה: מה המשמעות שהעיגולים מתרחקים מהמאציל?

המאציל נמצא כביכול במרכז הבריאה וממנו מתרחשים העיגולים סביב הנקודה האמצעית. אחר כך כשהנאצל יעמיד תנאי שהוא יקבל רק לפי התנאים שלו נגיד אחרת, אז הוא כביכול נמצא במרכז המציאות, עושה צמצום ומעמיד תנאי שרק בצורה כזאת כמו שהוא קובע הוא יקבל. זה קורה לנו אפילו בעולם שלנו. הילד שלא רוצה לאכול נניח, מסרב ופועל כך שבמקום לקבל הוא קובע שהוא יקבל רק בתנאי שהוא רוצה. ואז מתחלפים כאן המאציל והנאצל, מי שמתחיל את הפעולה ומי ששולט על מי.

שאלה: מה המשמעות של זכות ועביות?

אנחנו עוד לא למדנו זאת. זכות ועביות מדובר כלפי האור העליון בדרך כלל. במידה שדומים לאור העליון מבחינת ההשפעה נקראים "זכים", ובהתאם שלא יכולים נקראים "עבים". זאת אומרת, זכות ועביות זה לא לפי הרצון בלבד, אלא לפי יחס הרצון לאור שעומד ולוחץ עליו שהוא רוצה להתקבל.

שאלה: למה דווקא מקובלים שיודעים מה המקור של הרצון לקבל משתמשים במונחים כמו גרוע ושפל?

איך עוד הם יכולים לומר? אם יש רצון לקבל שעל ידו אנחנו יכולים לממש את מטרת הבריאה, יוצא שהרצון לקבל נעשה הקובע, הגדול. ואז יוצא שאנחנו רוצים להשתמש בו בצורה כזאת שהוא נמצא עכשיו במרכז הבריאה, כי הבורא משפיע על כל מצב, הוא לא משתנה, וכשהרצון לקבל נעשה הקובע, הוא מעמיד את עצמו במרכז הבריאה.

כמו בעולם שלנו, הילד הקטן הוא ראש המשפחה. למה? כי הוא קובע את מה שיהיה במשפחה וכל המשפחה סובבת סביבו - מה הוא צריך, מה הוא רוצה, אם הוא בריא, אם הוא רעב או לא, הכול מסתובב סביב הילד הקטן.

ולכן יש כאן כביכול שינוי תפקידים, הקטן נעשה הגדול. וזה באמת כך, כך אנחנו באמת מגיעים למקום הבורא. אנחנו יכולים לקחת את כל התנאים שהוא נותן לנו ולהיות כמוהו, אבל בהשפעה, לא בקבלה.

שאלה: לגבי העצה שלך ללמוד את פירוש המילה, באיזו צורה ללמוד פירוש המילים ביחד?

נדבר על זה. אני חושב שכשאתם מתחברים ביניכם כמה פעמים באמצע היום כדאי שתלמדו סביב מה שאנחנו לומדים בבוקר בתע"ס. וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: המעבר של האור מעיגול לקו זה בגלל שהכלי או הרצון נשבר לשש מאות אלף חלקים?

לא, ואני ממליץ לא לשאול שאלות על מה שעוד לא למדנו.

שאלה: אמרת קודם שכדי שנרגיש את הבורא עלינו להגיע למצב כמו הבורא, מה זה לגבינו מצב כמו הבורא?

כמו שהבורא משפיע וחושב רק איך הוא יכול למלא את הרצונות של הזולת, כך אנחנו צריכים להתנהג בקבוצה. ואם משתדלים לעשות את זה, אז אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא, כי לפי השתוות הצורה אנחנו נעשים כמוהו.

הבורא רוצה להשפיע לנבראים, תשפיע גם אתה לנבראים כמה שאתה יכול להרשות לעצמך, אפילו בגרם אחד, ואז בגרם הזה אתה תתחיל להרגיש את עצמך כמו הבורא. במידה הזאת הבורא ייפתח כלפיך בגרם הזה של ההשפעה ממך לאחרים ואתה תהיה איתו שותף, חבר. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שאין בורא בלי נברא, מצד אחר מתואר כאן תהליך שהיה בורא ולאחר מכן הופיע נברא, איך זה מסתדר?

שום דבר לא קשה. קודם היה אור עליון שברא את כל הרצון לקבל, היינו כל הנבראים בכל הצורות. אבל מושג הבורא, בוא וראה, מתגלה כלפי הנבראים. אם יש נברא, אז הנברא משיג את הבורא שלו, כי הוא מרגיש את עצמו נברא. רצון לקבל מתחיל להרגיש מאיפה בא רצון לקבל, מה הרצון לקבל רוצה וכן הלאה.

לכן אומרים "אין בורא ללא נברא", אבל בעצם מלכתחילה אנחנו מתחילים מהדרגה שעדיין אין בורא ואין נברא, אלא האור העליון המופשט ממלא את כל המציאות. מושג הבורא והנברא מתחיל להיות בהתאם לכמה שהם הפוכים זה מזה ומרגישים דרך ההפכיות זה את זה. עוד מעט זה יהיה לפנינו יותר ברור.

לכן אחד מהתנאים בחכמת הקבלה, בלימוד הזה הוא, שאנחנו צריכים קודם ללמוד, אפילו פעם או פעמיים איזה חלק מהלימוד שלנו, ואחר כך נתחיל לדון ולהבין, כי עכשיו אין לנו עוד עם מה לעבוד. לכן "מתחילה למגמר", זאת אומרת תמלא את עצמך במה שכתוב ואחר כך לאט לאט תתחיל למיין את זה, לסדר את זה אצלך במוח ובלב וכך תתחיל להתקשר עם החומר.

תלמיד: יוצא שכשאנחנו מדברים על כך שאין בורא ללא נברא האם הכוונה לכך דווקא להשפעה על הנברא? וכשאנחנו לומדים עכשיו את החומר הזה, מדובר יותר על עצמותו ואז על יצירת הנברא.

כן, אנחנו עדיין לומדים מצבים שעדיין אין נברא. נברא קיים שהוא מרגיש שהוא עומד מול הבורא, נחתך ממנו, יכול להיכנס עימו באיזה מגע, מקבל ממנו ויכול להשפיע לו. נברא זו איזו אישיות בתוך הרצון לקבל שהבורא ברא. כשהאישיות הזאת מתפתחת, אנחנו יכולים להגיד זה נברא. כמו שאתה לא יכול להגיד על תינוק שזה אדם, אלא עדיין חתיכת בשר.

מתי זה נקרא אדם? אחרי שהוא מגיע להתפתחות שלו, שיש לו רצונות משלו והוא מתחיל לעבוד עם הרצונות האלה. זה בדרך כלל נקרא גיל בר מצווה, שהוא נעשה אחראי על הפעולות שלו, שהוא יודע מי הוא, מה הוא, איך קיים, בשביל מה קיים, ויש לפניו בורא והוא צריך להתקשר אליו. ולפני זה, הוא סתם חתיכת בשר כמו כל חיה קטנה. לאט לאט אנחנו נרגיש את ההגדרות האלה, זה ממש עולם חדש.

קריין: אנחנו ממשיכים לאות ב', דברי האר"י.

אות ב'

ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו

"ה וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה ז למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס."

הקו שבו האור יורד מלמעלה למטה, יורד מאין סוף ועד איזשהו מקום במרכז העיגול, והוא מעביר את כל האור, את כל המילוי לכל ההבחנות שיש לו בדרך, כך זה קורה.

קריין: אות ה'. באור הפנימי, מתייחסת למילים "וראש העליון של הקו".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ו' מתייחסת למילים "ונוגע בו".

"ו) כי בחינה א', שהיא הראש העליון", איפה שמתחיל להיות הקו שיורד, "היא הקרובה ביותר לא"ס, כלומר למאציל, וע"כ נחשבת כמו שנוגעת בו, כי אין הפרש שבשינוי הצורה דבחינה א' ניכר כל כך עד להפרידו מהמאציל, כנ"ל."

אפילו שמתחיל לרדת לפי הקו, עדיין הירידה הזאת לא מנתקת אותו מאין סוף אלא לאט לאט, ככל שיורד יותר, כך הוא מתרחק יותר מהמושג "אין סוף", מהבורא.

קריין: אות ז' קטנה מתייחסת למילים "למטה בסופו".

"ז) למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם ותחתונה יותר מכולם, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), שאינה מקבלת עתה את האור העליון, ונמצא שאינה נוגעת באור א"ס, אלא נפרדת הימנו."

ככל שהקו יורד מלמעלה למטה, כך הוא מתרחק מהמושג "הבורא" - אין סוף, ומתקרב יותר לנברא מפני שהוא מתלבש בו, ובהתלבשותו בנברא הוא מקבל את הטבע שלו, מקבל את התכונות שלו ומקבל הזדהות עימו. לכן הקו הזה נעשה יותר ויותר קרוב לנברא ובהתאם לכך גם האור שבו נעשה חלש יותר ויותר.

קריין: אנחנו באות ג', דברי האר"י.

אות ג'

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות

"ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה."

אות ד'

כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם

ובמקום החלל ההוא, ח האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם."

אלו דברי האר"י.

קריין: יש לנו פה אות ח' קטנה באור פנימי, מתייחסת למילים "האציל וברא".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ח) רומז בזה, לד' העולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. שהם כוללים כל העולמות, שהם בפרטיות בלי מספר. וד' העולמות הללו, נמשכים מד' הבחינות הנ"ל: מבחינה א' אצילות, מבחינה ב' בריאה, מבחינה ג' יצירה, מבחינה ד' עשיה."

קריין: אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו

"* ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, י הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם."

* שער מאמרי רז"ל שבת ד"ה ולהבין.

קריין: אות ט'. מתייחסת למילים "קודם הד' עולמות אלו,"

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ט) שנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנ"ל (בדיבור הסמוך), אשר המה כוללים כל העולמות כולם, הנה קודם כל אלה, דהיינו מטרם הצמצום, לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה מזו, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי שום הבדל בין המדרגות ובין אור לכלי, אלא בסוד הוא ושמו אחד, כנ"ל עש"ה."

לפני העולמות אנחנו לא יכולים להגיד שיש איזשהו הבדל בין אורות לכלים, אין הבחנות. אנחנו לא משיגים את זה ולא יכולים לקבוע שום דבר.

קריין: מתייחסת למילים "הוא אחד ושמו אחד".

"י) "הוא" מורה על האור העליון, ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם, כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה). "שמו" הוא בגי' "רצון", רומז על ה"רצון לקבל"."

קריין: יש לנו את אות כ'. מתייחסת למילים "שאין כח אפילו במלאכים".

"כ) כלומר, עתה לאחר שנבראו העולמות, אפילו המלאכים שהם הנבראים היותר קרובים ברוחניותם אין להם השגה בא"ס."

קריין: ל' מתייחסת למילים "אין לו מקום ולא גבול ולא שם".

"ל) כי בהיות שם בא"ס ב"ה סוד הוא ושמו אחד, ואין מקום וכלי ניכרים שם כל עיקר כמ"ש לעיל, לפיכך אין שכל נברא יכול להשיגו, כי אין השגה באור בלי כלי."

שאלה: כתוב, כיוון שלפני הצמצום הוא ושמו אחד והשכל לא יכול להשיג. מהו המצב הזה, האם הוא נמצא לפני או אחרי ד' הבחינות?

לפני הצמצום. אתה יכול לשאול איך האר"י השיג מצבים שהם לפני הצמצום, שהנברא בעצם לא נוגע לשם? איך הוא מרגיש ויכול לכתוב על זה משהו? אנחנו עוד נדבר על זה, זאת באמת שאלה על גבול ההשגה. אבל באמת, אנחנו יכולים להשיג רק במידה ובגבול שמוגדר מכאן ועד כאן, כי לפי הגבולות האלה שאנחנו משיגים אנחנו יכולים לדבר ואחרת אנחנו כאילו נמצאים בחלל.

שאלה: איך ייתכן שהצמצום יהיה על שמו, על הרצון?

כי הכול כלפי הנבראים בלבד, ולכן לפני שהיו נבראים אז ודאי שלא היו אותן הגבלות כמו שהיו אחרי שנעשו הנבראים. לכן אנחנו לא נכנסים לשטח שהוא לא שלנו, ששם פועל האור ללא שום כלים, ללא שום הגבלות כך שאנחנו לא יכולים להרגיש ולדבר. ההרגשה שלנו היא רק במחיצות, במדרגות, בשוני ובהבדלים שיש באור העליון ואם הם אינם אז ודאי שאין לנו שום השגה והבנה. אנחנו מדברים מתוך דרגת ההשגה שמתחילה להיות ולפני כן מדברים מתוך שלילת ההשגה ולכן האר"י כותב "אין סוף", "אין גבול" וכן הלאה.

הבעיה בלימוד הרוחני היא שאנחנו צריכים לקלוט את ההבחנות הללו ולאט לאט הן פועלות בנו, מתרחשות בנו ובונות אותנו. ככל שאנחנו מדברים ומשתדלים להבין ולהכיר, כך ההבחנות הללו בונות אותנו יותר ויותר מבפנים, ומתוך זה אנחנו משיגים ומרגישים כמו שכתוב, "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה". כי צריכה להיות השגה, אנחנו צריכים להשתוקק להשגה, לא בשכל אלא ברגש, לסדר את הרצונות שלנו ואת הרגשות שלנו, בצורה כזאת שנוכל להרגיש על מה הכתוב מדבר.

שתתקיים בנו אותה הצורה שהספר מדבר עליה. שבנו בפנים יהיה איזה מסך או מנגנון, מערכת שיתרחש בה מה שאנחנו קוראים. אנחנו לא לומדים בשכל, אלא במה שיתרחש בנו בתוך הרצונות שלנו, אנחנו נבין, נרגיש - כלומר "נשיג" על מה מדובר. לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: כשאתה עכשיו מתעסק איתנו, האם זה לא מגביל אותך בהשגה שלך?

לא.

תלמיד: האם לא היית רוצה להתקדם עוד?

ככל שאני מלמד אנשים "תחתונים", שלא יודעים, לא מבינים, לא משיגים ואני מושך אותם להבנה ולהשגה, כך אני גם מרחיב את הכלי שלי, אבל בעיקר אני עושה נחת רוח לבורא. בהשתתפות שלכם אני מוליד לו עוד ועוד כלים שהוא יכול לטפל בהם, למלא אותם וזה בעצם התענוג שלו. אני לא רואה שום פחיתות בעבודה שלי, היא בשבילי שכר ולא עבודה. תודה רבה שאתם באים לשיעור ונותנים לי אפשרות להשפיע לכם ולבורא, ולעשות את העבודה הזאת.

שאלה: נאמר בטקסט למטה, שבשפה, הכוונה לבחינה ד', שם אור אין סוף לא נוגע ונבדל ממנו. כלומר, בחינה ד' בלבד היא אין סוף שכבר נברא?

נלמד את כל הדברים האלה בצורה מדויקת. אי אפשר להגיד כאן לא בורא, או נברא וכן הלאה. זה דברים יותר מדויקים.

תלמיד: מהו ההבחן בין "ראש הקו הנוגע באין סוף" לבין הבחן "הוא ושמו אחד"?

"ראש הקו שנוגע באין סוף", זה נקרא שהוא מגיע מהרצון העליון ביותר, מהבורא, ומשתלשל משם כלפי הנבראים כדי לקיים את רצון הבורא. אבל בסיום הקו ובהמשך הקו שיורד ומשתלשל, הוא בורא את כל העולמות, העלמה. ודרך ההעלמה הזאת הוא יכול להתקשר לתחתונים. כמו נגיד איך שאנחנו מתנהגים עם הילדים בגיל חצי שנה, שנה, שנתיים, חמש שנים, עשר שנים - זאת אומרת אנחנו מתייחסים לילדים בהתאם להתפתחות שלהם.

אותו הדבר הקו הזה, מאין סוף ללא גבול יורד האור ומתפשט, מטפל ברצונות, בנבראים לפי כמה שהנבראים האלו יכולים להתקרב אליו ולהגיב אליו נכון.

תלמיד: אבל מהו ההבדל בין "הוא ושמו אחד", איפה זה מוצא אותנו?

"הוא ושמו אחד" זה נקרא שבכל מקום בקו, בכל זאת ישנו הבורא ולא חשוב באיזה צורה הוא מתייחס לנבראים בכל דרגה ודרגה, זה בכל זאת הוא בעצמו.

שאלה: האם ניתן ללמוד להשתוקק, לתפוס ברגש את הצורות שאנחנו לומדים, אם אין הבנה שכלית בכלל במה שקורה?

זה לא שייך אחד לשני. אנחנו צריכים להשתוקק להרגיש את זה, לבצע את זה ברגש שלנו, לעשות איזושהי הדמיה בין היחסים בינינו, ואז בזה אנחנו נשפיע על הרצונות שלנו והם יקבלו אותה צורה שעליה הספר מדבר.

תלמיד: איך ניתן לחדור לרגש שבספר, בלי להתקשר אפילו ברמה החיצונית, השכלית, במשהו לטקסט?

תנסה להתקשר, הרצון שלך הוא בעצם הקובע.

תלמיד: אבל איך לעשות את זה בצורה שתהיה יותר עמוקה ולא לקרוא משהו שהוא לא חודר אפילו לאוזן?

מהמאמץ שלך להרגיש את זה, להבין את זה, לקיים את זה בקשר ביניכם וכלפי הבורא - בתפילה. הגעתם עכשיו לתע"ס בהכנה מאוד טובה, למדתם הרבה ואתם מכירים את כל הדברים האלה מסביב, עכשיו אתם מגיעים לבניית הכלי הרוחני.

תלמיד: איך לא לקרוא את הטקסט כמשהו שהוא עובר לידך, ליד האוזן ואתה לא מתקשר אליו?

גם זה קורה. עברתי את זה בעצמי ואני מכיר את הדברים האלה, כשתופסים את הדברים בצורה שכלתנית בלבד. אין ברירה, ככה כל אחד. יש כאלו שמיד מרגישים או רוצים להרגיש, יש כאלו שהם ההיפך, מבינים בשכל ורוצים לצייר את הדברים האלה.

ויש כאן בעיה, יש שתופסים בשכל, יש שתופסים ברגש והאמת נמצאת באמצע. אתה צריך לעשות את הצורות שאתה לומד עליהן בפנים, בתוך הרצון שלך, ולתרגם את העיגולים, היושר והצמצומים, את כל הדברים האלה לפעולות רגשיות. לכן תתאר אותם איך שאתה מבטא אותם עם החברים שלך.

תלמיד: אבל בשביל לעשות את הפעולה הזאת, אני צריך במשהו להתקשר לטקסט, להבין אותו, להצליח לראות?

לא, אתה רוצה להתקשר לטקסט, ואתה רוצה להסתכל בטקסט ולממש מה שהטקסט כותב ביחסים בינך לחברים ועם הבורא.

תלמיד: ואפשר לעשות את זה אם אני לא מבין מילה ממה שכתוב?

בצורה כזאת אתה תבין, דווקא מזה תבין על מה מדובר.

תלמיד: ואיך זה לא הופך למשהו שאני קורא בשפה שאני לא מבין?

זה כמו שנותנים לילד קטן כפית עם משהו לאכול והוא טועם, ומסבירים לו מה זה והוא זוכר את הטעם וזוכר אם זה טעים לו או לא. מזה אנחנו מתחילים להיות חכמים, מתוך זה שאוספים טעמים וכך מתקדמים. זה כבר השגת העולם העליון, כשאתה נכנס כאילו למקום חדש ומלמדים אותך טעמים - זאת אומרת, מה קורה כאן במקום החדש הזה.

העיקר זה להשתדל לבצע פעולות השפעה בין החברים, ומהם תתחילו להרגיש על מה מדובר, מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא נתינה, מה זה הדבר שיכול להיות למעלה מהרצון לקבל שלי. זה העיקר, ההבחנות הללו הן ממש פותחות עיניים.

שאלה: יוצא שאנחנו לא יכולים איכשהו לעבור, לכופף את הטקסטים המורכבים האלה, ואי אפשר להגיע להשגה אמיתית בלי כל המצבים הלא מובנים האלה.

אנחנו למדנו קודם כל מיני מאמרים של בעל הסולם והרב"ש, והיה נראה לנו ששם הכול מובן. עכשיו אנחנו לומדים את זה בצורה טכנית, וזה גם כתוב על אותם הדברים, על אותן הפעולות, רק שם לא היינו כל כך מודעים לזה שאנחנו צריכים לממש אותם פיזית ביחסים בינינו, ביחסים עם הבורא. וכאן מדובר בצורה יותר ברורה, סכמתית, גלויה.

שם אחרי הרגשות אולי לא היה כל כך מובן לנו. עכשיו אנחנו עומדים כל אחד מול הקבוצה שלו, והוא חייב לקיים עם הקבוצה שלו מה שכתוב כאן כלפי הבורא - איך הכלי צריך להשתנות כלפי ההשפעה לבורא, וכך האדם כלפי הקבוצה.

תלמיד: אתמול בפגישת עשירייה קראנו את המושגים האלה וזה נראה שאנחנו ממש כמו פעוטים שנמצאים בתחילת הדרך ויש עוד מאות ואלפי דפים של חומר שאנחנו לא מבינים. ואם להשוות למשהו בעולם הזה, אז יש "תיאורית היחסות" שכולנו שמענו עליה, אבל אדם רגיל כדי להרגיש את זה, צריך שנים רבות של לימוד, וכאן נראה שזה ייקח לנו כמה גלגולים כדי לתפוס את החומר הזה, או שאנחנו צריכים להיות בטוחים שאפשר?

אם אנחנו עושים את זה בקשר בינינו, אפשר לבצע את זה בצורה קצרה, מהירה ונעימה. כל הבעיה היא לגשת נכון למימוש.

שאלה: אפשר קצת לחזור על ארבע העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

אלה מדרגות שנמצאות בכל הבריאה והן מתחלקות לארבעה חלקים. אין בזה שום דבר, פשוט כך הוא כותב.

שאלה: אני לא מבין, איך האור הופך מעגול לקו, זה בגלל המרחק, העומק של החושך שבו אנחנו נמצאים?

האור הופך מעגול להיות לקו אחר הצמצום. אנחנו עוד נלמד את זה.

נלך ל"הסתכלות פנימית", מזה יהיה לנו יותר ברור הדברים והם יהיו יותר קרובים לנו.

חלק ראשון

הסתכלות פנימית

"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, המופשטים מזמן, מקום ותנועה, ואצ"ל עם אלקיית, הרי אין לנו את המלות להגות ולהתבטא על ידיהן, שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים, ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות, אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת. ואין צריך לומר במקום שצריכים לגלות על ידי המלות ההן, בכתב על ספר, בעניני משא ומתן בחכמה, כנהוג במחקרי כל חכמה, אשר אז אם נכשלים, אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, תיכף יתבלבל המעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולו. ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים.

אתם מבינים או לא מבינים? זה מעניין, או לא מעניין? תגידו משהו.

אולי נעשה משאל עם: 1. עד כמה זה מעניין או לא מעניין. 2. עד כמה החומר מובן או לא מובן. 3. האם החומר מורגש ברגש או מובן בשכל.

לפי התוצאות, אני אגיד לכם שיש לנו סך הכול קבוצה מאוד מאוזנת, חזקה וטובה, בכל דבר אנחנו כמעט חצי חצי. יהיו עוד שאלות כאלה, אנחנו עוד נברר אותן בדרך.

"ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים".

"אמנם כן, אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים", זה כמו שאנחנו נמצאים בינתיים כך. "המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר, כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מלה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר הענין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא.

וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת."

תלמיד: הבנתי מה שקראנו בחלק הראשון ומה שאנחנו מרגישים אלה ענפים.

כן.

שאלה: האם אתה יכול להעמיק בבקשה ולהסביר מדוע שני עצמים לא יכולים לצאת מאותו שורש?

כי בשורש יש לו גן משלו איפה שהוא יוצא עם כל הנתונים שלו עם כל הטבע שלו ועם כל דרך ההתפתחות שלו. ולכן לא יכול להיות שמאותו השורש יוצאים שני ענפים ולכל אחד יהיה גורל משלו וכוח משלו, מטרה משלו, שורש אחד וענף ממנו שיוצא כך אחד בלבד.

שאלה: אתמול בשיעור הסברת על עניין של מעגל ומרכז של הבורא שהוא מצמצם במרכז והכנסת את עניין המרכז שהוא בעצם מרכז העשירייה, אבל את הקשרים האלו אנחנו לא יכולים לחבר למה שאנחנו לומדים בעבודה הרוחנית שלנו בעשירייה.

אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים במעגל שבמרכז המעגל נמצא הבורא וגם הקבוצה נמצאת במרכז המעגל, ואנחנו רוצים לפעול בצורה כזאת שמרכז המעגל של הקבוצה והבורא יתחברו יחד. לפעמים אנחנו אומרים שהבורא הוא כמו מקיף לפעמים אנחנו אומרים לא הוא במרכז ואנחנו סביבו, תלוי מה אנחנו רוצים להסביר. לא כדאי לעמוד ולהיכשל באף מושג אלא לזרום הלאה ובמשך הזמן הכול מסתדר מאחור. מה שעברנו כמו שכתוב "מתחילה למגמר" שקודם כל עוברים את החומר ואחר כך מתחילים להבין אותו בחלקים שיותר קרובים לעבודה הפנימית לנשמה של כל אחד ואחד.

שאלה: בעל הסולם אומר "שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא." הרגשתי לא נעים אתה רבע שעה שואל מדבר ואנחנו לא מבינים כלום על מה אתה מדבר, אנחנו לא קושרים שפת הענפים לשפה המדוברת, אין לנו שום מושג בזה. מה היא בכלל שפת הענפים איך קושרים דברים כאלה?

אנחנו נלמד את זה במשך הזמן, כי את שפת הענפים אנחנו לא יכולים ללמוד כי אנחנו לא מרגישים את העולם העליון, אז איך אנחנו נמתח קו מהשורש העליון ועד תוצאתו בעולם התחתון שלנו? אנחנו לא יכולים. לכן שפת הענפים היא לא מובנת לנו. אבל לאט לאט על ידי הלימוד והשפעת המאור המחזיר למוטב, אנחנו כן מתחילים להרגיש שיש שורש עליון ואנחנו נמצאים בענפים שלו התחתונים.

תלמיד: למה היית בהלם שאין שאלות? אנחנו לא שם, אנחנו לא מבינים בכלל על מה אתה מדבר.

כן, אני זוכר שגם אני ישבתי מול רב"ש ועשיתי ככה עם הראש כאילו אני מבין והוא עשה גם עם הראש כאילו הוא מבין שאני מבין.

תלמיד: אז איך אפשר קצת להבין, לתת לנו קצת הבנה בנושא הזה כי זה קצת יבש.

זה לא יקרה אלא רק בתנאי שאתה תתייבש מהלימוד וכמה שיותר מהר זה יותר טוב, ותבין שזה חייב להגיע אליך דרך הרגשה. ולא הבנה שכלית. שאתה תרצה להשתתף בזה בצורה רגשית.

תלמיד: איך אפשר להשיג את ההרגשה שאתה מדבר עליה?

תאר לעצמך שזה תפור עלינו, זה בדיוק מותאם לנו, לכל הדור שלנו שהוא כזה גשמי וגס וטכני אבל דווקא בצורה כזאת הלימוד הוא מתאים לנו.

תלמיד: ובסוף אנחנו נדע את שפת הענפים?

כן.

תלמיד: זו הרגשה, הוא כבר בעל ההשגה.

אני בטוח שזה קרוב לנו גם בהשגה.

פרק א'

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' (בע"ח ש"א היכל א'), הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, דמשמע מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו, גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע, אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם."

הוא ישתדל להסביר לנו, אמנם הדברים האלה מאוד קשים לתפיסה שלנו. אנחנו צריכים ללמוד על העולם העליון, כשאנחנו נמצאים בעולם התחתון. והמושגים בעולם העליון ובעולם התחתון זהים, אבל לא אותו דבר. מה זה "אור", מה זה "כלי", מה זה "ראש", "רגליים", "זנב", "גוף", "השפעה", "קבלה"? שום דבר לא אותו דבר.

השמות אותם השמות, המילים אותן המילים, אבל פירוש המילים, לא אותו פירוש. כמו שאנחנו נגיד אומרים משהו לילד קטן, והוא שומע את המילה אבל הוא לא מבין את מהות המילה. מה אנחנו נעשה? או שאנחנו מדברים עם החבר ורואים - מה שאני מרגיש, אני לא יכול להעביר לחבר, אמנם אני בן אדם והוא בן אדם ונמצאים אנחנו ברגשות דומים, אבל בכל זאת לא מבינים זה את זה.

זאת אומרת יש כאן איזו מן הגבלה, הכבדה, איזה מחסום בינינו שאנחנו לא יכולים להעביר אחד לשני מושגים רוחניים. זה כל העניין. גם בינינו וגם בינינו לבורא, איך אני מעביר לשני מה שאני מרגיש. אתם בטח ניסיתם לא פעם להרגיש שמה שאתם מרגישים האחר לא מרגיש. הוא יכול להבין אתכם, הוא יכול לתאר משהו לפי הכלים שלו, לפי התכונות שלו על מה אתם מדברים, אבל הכול לפי התכונות שלו. הוא יגיד "כן, בסדר", בלי ההתרגשות שיש לכם.

איך אנחנו מעבירים מאחד לאחר את ההרגשה שלנו, דרך הבנה דרך כל מיני הסברים? אך ורק אם אנחנו מתחברים בשורש שלנו עם הבורא. אז הבורא משפיע לכולנו לפי היכולת שלנו לקלוט אותה ההרגשה האחידה, לפי זה אנחנו מתחילים להבין זה את זה. בלי שהבורא ישתתף בזה כמקור השורש שלנו היחידי, המשותף, אנחנו לא נוכל באמת להבין זה את זה.

איך לעבור לשלב שאנחנו מתחברים לבורא, ואז במידה הזאת אנחנו מבינים זה את זה, זאת הבעיה שלנו. אם נבין שכאן הפתרון, אז נוכל באמת להגיע לפתרון של כל הבעיות, כי נתחבר בינינו ולבורא וזה יהיה סוף של כל הבעיות שלנו. נבין שכל הבעיות שלנו מתוך זה שאנחנו לא מתקשרים בינינו וההתקשרות בינינו יכולה להיות אם אנחנו מתקשרים לבורא.

שאלה: לפעמים חבר בעשירייה מקבל התפעלות, הבנה, משהו, ואתה רוצה להעביר בעשירייה והם כאילו לא מרגישים כלום. אז אפשר דרך הבורא איכשהו לעשות את זה?

רק דרך הבורא. אם נראה לך שהחבר מוכן ומבין אותך, אלה דברים גשמיים, פשוטים. ואם אתה רוצה באמת לפתור את בעיית ההבנה בינך לבין החבר, אז רק דרך התקשרותכם לבורא.

תלמיד: לפעמים רואים אותו שיעור, אחד אומר "וואו איזה שיעור ענק ", והאחר ישן. אז מה השיטה, איך באמת להעביר את זה דרך הבורא בפועל?

תתחברו לבורא כמו שאמרתי. תבקשו, תתפללו, תעשו פעולות, יש על זה מאמרים. יש חומר. תעשו. העיקר לרצות ולעשות פעולות לקראת זה. אין חוץ מחיבור שום פתרון.

שאלה: איך להשתחרר מהר יותר מהלימוד השכלי? כי אני מרגיש סיפוק ממנו.

זו באמת בעיה, כי לימוד שכלי יכול לקחת הרבה זמן. יש הרבה מקובלים שלא כל כך משיגים את מה שקורה ברוחניות, אבל יודעים איך לתאר את זה בצורה שכלתנית וחושבים שזו בעצם ההשגה ומבלבלים את האחרים, זו בעיה. יש להם קצת מושג בהרגשה, אבל כל היתר, העיקר זו השגה שכלית. צריכים בכל זאת להשתדל לעבוד בקבוצה. אני חושב שמשך זמן הלימוד הזה אנחנו נטפל בכל הנקודות האלו.

תלמיד: מה ההנחיה בקשר ללימוד במשך היום? האם עלינו לחזור שוב על הקטעים שקראנו, להרחיב ולקרוא "פירוש המלות", "שאלות ותשובות" וכולי?

לקרוא את אותם החלקים באותו החלק סביב אותו נושא. למדנו מגופו של חלק א' ואחר כך הסתכלות פנימית, אתם יכולים לגשת ל"פירוש המלות" ו"פירוש לשאלות ועניינים". לטייל בחלק א' מותר לכם בכול כי אנחנו סיימנו אותו בדברי האר"י. אז אתם יכולים לעשות זאת, אבל בתנאי שאתם חוזרים על אותו חומר שלמדנו בבוקר.

שאלה: מצד אחד אני מרגיש שאני מאוד רוצה למסור את ההרגשה לכל החברים, מצד נוסף אני מרגיש שאני כאילו קצת מתקמצן בזה.

ברור, וזה טוב. כי אתה מבין שאתה לא נותן מספיק כוחות כדי להתחבר עם החברים, אמנם אתה שומע שזה העיקר בהשגה רוחנית בזה שאם אתה בפועל מתחבר אליהם ומשקיע בהם את הכוח שלך, בזה אתה פותח את הנשמה שלך לכניסת האור העליון בתוכה.

תלמיד: אני צריך להרגיש שאני ממש רוצה למסור את כל כולי או שאני צריך פשוט להתמסר להרגשה הזאת שיש הרבה תנועות בינינו ולזרום על זה?

לא לזרום. אלא אתה רוצה לפתוח את הלב שלך לחברים ובזה אתה רוצה להיות הכלי הכולל את כל הרצונות והמטרות שלהם.

תלמיד: אבל יש בזה גם איזה מעצור, איך מתגברים?

ודאי שיש מעצורים, אז מה?

תלמיד: איך מתגברים על המעצור הזה?

זה כל עניין הלימוד והעבודה שלנו בעשיריות, "איש את רעהו יעזורו", עד שתרצו להרוג זה את זה ועד שתתגברו על זה, הכול לפניכם.

תלמיד: לא ברור איך להעביר התפעלות לחברים, אמרת שעושים זאת דרך הבורא, אבל אם יש הרגשה של רוממות, ואז אני בא לחברים ומספר, לעשות את זה או לא?

יש בזה הרבה דברים, אני לא יכול להגיד לך במילה אחת. אבל צריכים לחשוב על התוצאה - אתה רוצה לקרב את כולם לקשר ביניהם ולבורא באמצע.

שאלה: האם בכל שורש יש גרעין, והאם הגרעין הוא תיקון המעשים או תיקון הרצון לקבל?

הגרעין הוא הקשר בינינו בנקודה אחת.

שאלה: האם בזה שאתה מכוון אותנו להתחבר בינינו ועם הבורא זה נקרא להשיג, בדרגה שלנו, מצב של "הוא ושמו אחד"?

כן. לאט לאט ככה אנחנו אליו מתקרבים. אתה תופס נכון.

קריין: אנחנו ממשיכים לאות א'.

אות א'

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית'

בסוד אחד יחיד ומיוחד

"דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית', וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו, וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד: אחד, מורה שהוא בהשואה אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו, והוא ענין דק מאד, ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פי' לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו, בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד, ע"כ לשונו הזך. פירוש, מתיחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים הם בהשואה אחת. כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו."

הוא מסביר לנו כאן שהבורא אחד, אמנם יוצאים ממנו כל מיני תופעות כלפינו שהן נבדלות שונות ומשונות, ואנחנו מקבלים אותן בכל מיני צורות בהבנה, בהרגשה, שהן כאילו סותרות את המושג שורש אחד לכול, אבל זה בעצם רק כדי להביא אותנו להשגת האחד. שאם אנחנו ממשיכים ורוצים לחבר אותם יחד אז אנחנו משיגים את השורש האחד ובזה אנחנו מייצבים את עצמנו. כי כלפינו, הנבראים, המושגים האלה שונים, וכשאנחנו מתאמצים להחזיר אותם לשורש אחד אנחנו מגיעים לשורש ונעשים כמוהו - אחד, דבוקים בו.

קריין: אות ב'.

אות ב'

ב' הבחנות בהשפעה, מטרם שבאה לכלל קבלה,

ולאחר שבאה לכלל קבלה

"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באפן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא." זה דומה למה שקורה לנו, נניח ואנחנו רוצים להפעיל מקלט רדיו, יש אינסוף גלים באוויר, אבל על ידי זה שאנחנו מכוונים את החוגה כדי לתפוס גל מסוים, אז אמנם יש מיליונים גליםשבעולם, באוויר, אבל אני תופס רק גל מיוחד ואותו אני קולט ואליו אני מתקשר ולפי זה אני נקשר עכשיו לכוח העליון, נניח לבורא. אותו דבר כאן, "ולפ"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך, ב' בחינות: הא' היא צורת מהות השפע העליונה, טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט וכולל. הב', היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה, שעי"ז קנה צורה נבדלת אחת וחלקית, לפי תכונת המקבל."

קריין:

אות ג'

איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל": ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה".

השאלה ברורה, אם הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, על ידי מה היא נעשית לחלק? מה מבדיל בין הנשמה לבין הבורא? שאני יכול לבטל את המחיצה שהתחלקה מהבורא ולהחזיר אותה לבורא בחזרה.

אות ד'

הרוחני נבדל בכח שינוי צורה, כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן

"וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה, רק על פי שינוי הצורה בלבד, דהיינו, אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד, אלא שנים: ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש רבוי נפשות, כמספר הגופות, שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו. ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, שזו נפש טובה, וזו נפש רעה, וכדומה, בצורות הנבדלות.

והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב."

אני מקווה שאתם תקראו את הקטעים האלה במשך היום ויהיה לכם יותר ברור.

קריין: אות ה'.

אות ה'

איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס א"ס

"אמנם, עדיין לא הונח לנו, אלא בעוה"ז, בנפשות בני אדם, אבל בדבר הנשמה, שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר, איך נבדלת היא מאלקיות, עד שיתכן לקרותה חלק אלקי. ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, דח"ו לומר כן, דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'." איך יכול להיות שהנשמה יוצאת מהבורא מתחלקת ממנו, במה היא מתחלקת? במה היא מתרחקת? במה היא הפוכה מהבורא? ואיך היא יכולה לחזור ולהתכלל שוב בבורא ולהגיע לשורשה במלואה? זו השאלה, זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

"ובאמת, קושיא זו נוהגת ביותר, באור א"ס שמטרם הצמצום, כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור א"ס ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו, אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."

שאלה: כתוב "כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות," למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על צורה?

שלכל אחד ואחד יש רצון לקבל מסוים משלו, ולכן כל אחד נבדל מחברו.

שאלה: מה זה שינוי צורה?

זה נקרא צורה, צורת הרצון לקבל.

שאלה: מה עשה הצמצום שהוא שם את הנשמה כחלק נבדל מהבורא כאילו הוא אומר שכל ריבוי המקרים יוצאים מכוח אחד והוא גם אומר שהנשמה זה משהו שהוא נבדל מהבורא?

כן חלק אלוקה ממעל.

תלמיד: מה זה הנשמה?

האור הפנימי שבפרצוף נקרא "נשמה", מפני שהיא נבדלת מהכול, מהבורא, בזה שהרצון לקבל שבפרצוף מתוקן חלקית בלבד בעל מנת להשפיע ובזה הוא מבדיל מהבורא את החלק.

תלמיד: מה זאת "פעולת הצמצום" שהבורא עשה?

קודם כל הוא מצמצם את עצמו והנברא אם רוצה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, הוא צריך לצמצם את הרצון שלו. ואחר כך להגיע למצב שהרצון לקבל שלו יהיה דומה לרצון להשפיע של הבורא. במידה שמגיע להשתוות הצורה הזאת, אז מתחיל להרגיש אותו, מרגיש את הבורא - משיג את האור הפנימי שלו.

שאלה: מה פירוש ש"ידוע שאין מחשבה ותפיסה בו כלל וכלל"?

שאנחנו לא מסוגלים לתפוס את הבורא אלא רק באור שמתפשט ממנו, או יותר נכון, שאנחנו קולטים אותו לפי השתוות התכונות שלנו עם התכונות של האור.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לרצות שהחומר הזה יקרה בנו, אבל אני לא מבין איך אפשר לרצות שהחומר הזה יקרה בנו אם מדובר על תהליך שהוא לפני התהוות הרצון לקבל?

ודאי שמדובר על הרצון לקבל וככל שהרצון לקבל יותר גדול ומגיע להשתוות הצורה עם האור בכוונתו על מנת להשפיע, בהתאם לזה נעשה דומה לאור ויכול לקבל, לקלוט את האור.

שאלה: האם את התופעות האלה שאנחנו קוראים עליהן עכשיו, צריך לחפש בתוך עשירייה?

גם באדם עצמו וגם בתוך העשירייה.

שאלה: האם כשמדובר על הנברא, על הנאצל, צריך לתאר לעצמנו את העשירייה?

ודאי. אבל לא בפרצופים אלא בפנימיות הרצונות שלהם לחיבור כדי להתחבר עם הבורא.

שאלה: בלימוד תע"ס בסבב הנוכחי יש הרגשה של טקסט שלא הייתה בעבר, פתאום הטקסט מחליק ומתלבש בתוכנו, איך למנף ליתר חיבור עם החברים?

אנחנו כל הזמן צריכים לתרגם טקסט של התע"ס לטקסט כמו שהיה לנו במאמרים, לטקסט שאנחנו בולעים אותו, מקבלים בפנים ולפי זה מסדרים את היחסים בינינו ועם הבורא.

שאלה: איך קורה שהטקסט של תע"ס מעורר ומעניין והזמן עובר מהר כשבקריאות הקודמות היה קשה מרדים ולא מובן, מה השתנה?

הכול תלוי בכם, עד כמה אתם מבינים שהלימוד הזה הוא הלימוד העיקרי, זו חכמת הקבלה האמיתית, כי אנחנו לומדים בזה איך הבורא עשה את הבריאה, איך סידר אותה ואיך הוריד אותה לדרגה שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להשיג אותו. תלמוד עשר הספירות הוא בעצם המדריך הרוחני שלנו.

כל מיני מאמרים שאנחנו למדנו לפני כן, זה מסביב, אבל העיקר זה תלמוד עשר הספירות.

שוב, זה בתנאי שאנחנו תופסים אותו נכון, שבלימוד שלו אנחנו משתדלים לקיים את ההתקשרויות בינינו.

שאלה: שאלת, האם החומר יותר מורגש ויותר מובן, מה יכול לעשות תלמיד שהחומר לא מובן ולא מורגש בו?

להמשיך בתור סגולה.

(סוף השיעור)