שיעור 04.04.2007 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", עמ' 2089
מאמר 933 "ענין יציאת מצרים"
קריין: ספר דרגות הסולם כרך ב' מאמר תשצ"ב, "ענין יציאת מצרים".
ענין יציאת מצרים
"הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.
ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה. שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.
אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו.
ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי".
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".
"לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.
והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה.
וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון."
זאת אומרת האדם מתחיל במצב שהוא לא יודע כלום, כי נולד כבהמה קטנה וכך הוא מתפתח בדרגות. אומנם בהמה לא מתפתחת משך החיים שלה, ומיום שנולדה היא כמעט אותו הדבר כמו ביום שמתה, ואילו האדם מתפתח כל הזמן. אבל מתי הוא מגיע להתפתחות האמיתית, כשמתחיל להרגיש את עצמו אדם בגשמיות ואז מתחיל לפתח דרגות התפתחות האנושיות ובתוכם הוא מגיע לרצון לקבל הגדול שמממש אותו במלואו, ואז בתוכו, בתוך הרצון לקבל הגדול הזה מתפתחת נקודה שבלב שפתאום מתעוררת והאדם מרגיש שהיא יותר חשובה מכל הרצון לקבל שרכש עם כל הקניינים שלו.
ואז הלאה ממשיך ומפתח את הנקודה שבלב ומחפש איך לפתח אותה, עד שמגיע בד' דרגות למקום הנכון ובו מתחיל לפתח שוב במדרגה של ד' דרגות. וכך כל פעם נכנס משלב לשלב חדש עד שמתחיל להרגיש שנמצא ממש בגלות.
אי אפשר להרגיש אם הוא נמצא בגלות, אם הוא לא מפרש נכון בתוך הרגש שלו, מתוך השכל שלו מה זה גאולה, וזה כבר גילוי מלמעלה שמביא לו האור העליון המחזיר למוטב.
האדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא בצינוק שמחזיק אותו ולוחץ עליו מכל הצדדים, והוא לא מסוגל לצאת ממנו, לברוח ממנו, ולעשות אפילו תנועה קטנה כי הלחץ הוא כל כך גדול.
נגיד שזאת אולי תמונה לתאר איך הוא מרגיש את עצמו ברצונות האגואיסטיים בלחץ בשעבוד פרעה.
ואחר כך מאין ברירה הוא ממשיך הלאה, אומנם זה מביא לו כאבים לרצון לקבל, אבל חשיבות המטרה שהוא כל הזמן מפתח, מדכאת את הכאבים ומביאה לאדם יכולת להתעלות מעליהם.
הוא מרגיש שיש מחסום לפניו, כאילו שרוצים להעביר אותו דרך תבנית שצורתה היא לגמרי לא תפורה עליו, לא משתווה לו, בדומה למילוי תבניות בחול בכל מיני צורות כמו שעושים הילדים בארגז החול. ואז האדם מרגיש שעם כל התכונות שלו, עם מה שהוא עכשיו, עם הגישה שלו לחיים, עם המחשבות, הוא לא מסוגל להיכנס לאותה תבנית, שהיא לגמרי לגמרי לא משתווה לטבע שלו בשום דבר.
ואלה צירי לידה עצמית שהוא מרגיש ביציאת מצרים. ואחרי מספר תרגילים כאלו קשים שהוא ממש לא מבין איך אפשר לעבור אותם, בכל זאת מסכים ועובר. וכשעובר אנחנו לא מבינים אבל הוא מקבל ארץ חדשה, שמים חדשים, זאת אומרת גישה חדשה לחיים, תפיסה, חשיבות. חשיבה שהכול בו משתנה ומקבל תוכנה אחרת. ואז מרגע זה והלאה הוא כבר מתחיל לצרף לעצמו, לגלות בתוכו רצונות מהעבר שמתעוררים לתקן אותם, שגגות, ואחר כך זדונות.
וזה נקרא ש"שמים מספרים כבודו". כשמספרים זה מגלים את הבורא, כי תכונת ההשפעה שלאט לאט מתעוררת בנו נקראת "שמים", תכונת הבינה, והיא מגלה בהדרגתיות את עצמה ולא רק את תכונת השפעה עצמה אלא הגדלות שלה נקראת "השמים מספרים כבוד אל".
וזה נקרא שהלילה הזה השתנה, במה היא משתנה? השוני הוא בזה שתמיד היה מתגלה לאדם הרצון לקבל, אבל הלילה הזה הוא קובע שהרצון לקבל חייב לעבור תיקון שיהיה כולו משפיע.
לכן זה כולו מצה, זאת אומרת שהאדם מתנזר מכל רצונות המלכות ולדבוק בבינה, טובל שתי פעמים, וזה כל הסימנים של הבינה השולטת על המלכות בכל הרצונות שלה.
תלמיד: מה זו התבנית הזאת שדיברת עליה?
התבנית הזאת שהאדם נולד דרכה לרוחניות היא שכל הרצונות, התכונות, המחשבות שיתגלו בו, הוא מבין שזה הוא, הם צריכים להיכנס דרך איזה כלי, תבנית, אבל תבנית מהותית, שאתה מעביר חומר דרך משהו, והחומר הזה מקבל כולו בכל העומק שלו, בהבנה, ובעיקר בגישה תכונת השפעה. זה התהפכות שהיא לא סתם היפוך שאנחנו יכולים איכשהו לנחש מראש, המעבר דרך המקום הזה והלידה כבר אחרי זה, ומה שיוצא מהמעבר הזה, זה נקרא יציאת מצרים, זו לידה רוחנית.
אז ההרגשה היא כאילו שמעבירים אותך בדיוק דרך צורה כזאת שהיא הפוכה לגמרי ובלתי אפשרית שבמשהו, במחשבה או ברצון או בגישה אתה מסוגל לזה. האם אתה רוצה, ודאי שלא, אתה מפחד מזה. זה כמו משהו שחותכים לך בידיים, ברגליים, בנשמה, במחשבות. אבל פעם אחר פעם כשאדם מקבל כמה פעמים תרגילים כאלה, בהם יש עליות וירידות, אדם מתחיל להבין שהדבר הזה הוא רצוי.
ובכל זאת זה קורה בהיסח הדעת, בחשכת הלילה, "חושך מצרים", ואת הכלים הוא לוקח איתו, הוא לא מתקן אותם במקום, הוא רק מעביר את עצמו פעם ראשונה דרך התבנית הזאת להשפיע ברצון ובמחשבה, ואחר כך אחרי זה כבר מתחילה עבודה עם הכלים שלקח אותם מהמצרים.
אבל מעבר בצורה כזאת אולי איכשהו לפרש.
תלמיד: מה נשאר מהתוכנה הישנה?
מהתוכנה הישנה נשאר רק זכר שלה שעוזר לך אחר כך לתקן אותה בלהשפיע על מנת להשפיע, ובלקבל על מנת להשפיע, כשאתה עובד זה מול זה, אתה עובד בהשוואה. אתה צריך לעורר אותם אבל בשמירה בקו שמאל, אתה שומר עליהם, אתה לא נותן להם לברוח ואתה לא נותן להם להתגבר עליך, ועם התוכנה החדשה אתה מתחיל לעבוד. זה עוד יותר נגד הטבע, אני לא יודע איך להסביר את זה. כי גם להשפיע על מנת להשפיע אתה בונה נגד הרצון לקבל, הרי בפנים זה רצון לקבל.
זה קורה בחתך כזה של הרצונות והמחשבות, שאין לנו אנלוגיה, דוגמה, משהו בדומה בעולם הזה, כי אנחנו לא מחליפים את הטבע בעולם הזה, אנחנו רק מגדילים או מקטינים אותו בהתאם לכדאיות, כדאיות הרצון. וכאן החשבון הוא מעל הכדאיות, לכן אין לנו דוגמה לתת. אבל את כל הכלים שמעבירים אותם בצורה נסתרת דרך התבנית הזאת, אחר כך מגלים, אבל כבר מגלים בג' קוים, כך ששולטים על הרצונות שמתגלים. מגלים אותם בשליטה, לפי הנכונות לסבול, לפי דרגת חשיבות ההשפעה שהשגת, ואז אתה יכול להוציא אותם וזה שלך.
מה זה להוציא אותם? אתה לא מוציא סתם כך מאיזה ארגז, אתה מעורר אותם בכל העסיסיות שלהם ובאותו רגע שאתה מוציא אותם, זה אתה, אתה חייב לחוות את זה, בכל העמקות שהכלי הזה יכול לתת לך, ואחר כך לתקן. נדבר על זה אחר כך, זו עבודה שאחרי לידה.
תלמיד: האם נשאר בכלל משהו משלך שמבדיל אותך מהאחרים, איזו אישיות, או שכולם נהיים אותו דבר?
ודאי שיש לך משהו משלך אבל לא נשאר לך משהו משלך. מכל מה שיש לך עכשיו יישארו לך הרגלים בהמיים בלבד. אם היית נוהג נניח לגרד את הראש, תגרד את הראש. אם היית נוהג לעשות גרפצים, תעשה גרפצים. ממש הרגלים בהמיים בלבד, שלא שייכים לתיקונים. דברים כאלה ששייכים לפעולות ללא כוונות, אלא הבהמה דורשת אוכל, מה שאהבת כך תמשיך, אלו דברים שלא משתנים, לא צריכים תיקון עליהם.
אני מדבר על ההרגלים. הכוונה עליהם ודאי משתנה, אבל גם אם יש לך כוונה אחרת בכל הפעולות הגופניות, הפעולות עצמם הן אותן פעולות, הגוף הוא אותו גוף. לכן הבהמה נשארת בהמה, ולא רואים על האדם באיזה עולם הוא נמצא, את הכוונות לא רואים.
תלמיד: במה זה יכול לשפר או לעזור אם עושים את המעבר הזה בקבוצה?
אתה מחפש הקלה. קודם כל, היום אי אפשר לעבור את המעבר הזה אם לא בקבוצה, בחיבור. האם זה יותר קל? ודאי שזה יותר קל מאשר אחד עובר. לכן הסדר הוא כך, שיש נשמות שנקראות יחידי סגולה, אלו היחידים שזוכים, יחידי סגולה.
אבל זו דרך אישית, אחרת, בוודאי קשה יותר. והדרך של הקבוצה היא הדרך הקלה מפני שהמשא מתחלק בין הרבה אנשים שמעבירים אותו, וכל אחד כלול מהאחר. לכן ודאי שאז הדרך היא יותר קלה, יותר בטוחה, עם הרבה יותר שינויים בעליות וירידות, שינויים שמקלים על כל אחד ואחד את המעבר. זה מתחלק, במקום שאדם אחד יעשה את הפעולות יש לך מאה, מאתיים, שנכללים מעוד ממיליון. קשה לנו לתאר עד כמה זה יותר קצר וקל.
צריכים גם להבין שכאשר היחיד משיג את תכונת ההשפעה, הוא חייב לחפש לעצמו את העולם, את האנושות, את היחס אליהם, לקבוצה, ללא שום דוגמאות גשמיות, לתאר את עצמו לפניהם כהמשפיע, כהדואג, כדומה לבורא בזה. וודאי שזה הרבה יותר קשה מאשר לכל אחד בקבוצה שלו, אם יש לו קבוצה והוא אחד מהם. כי יש לו דוגמה, יש לו התרשמות, יש לו הכול, כך שברגע הנכון הוא מתעורר ורואה את זה כתוצאה מהעבודה שלו בקבוצה.
לכן מרגע שנפסק אותו סדר של המקובלים הגדולים שבזמן הגלות הכללית הם היו כיחידי סגולה, אז זוכים לרוחניות כדי להמשיך את ההפצה, כדי ללמד את האנושות, והכול עובר עכשיו לקבוצה, ורק בתוך החיבור והאיחוד בקבוצה אותם חברי הקבוצה יכולים לקרב את עצמם לתבנית הזאת שדרכה הם עוברים. התבנית הזאת נקראת "מחסום".
תלמיד: מה מערכת היחסים בין הקבוצה לבורא?
לגבי היחסים בין הקבוצה לבורא, תשאל את הקבוצה, מה אתה שואל אותי? הם צריכים להיות שכל הקבוצה רוצה להתכלל, להיטבע בבורא בתכונת ההשפעה ללא שום שכל ורגש ממשהו מהצד. זאת אומרת, אני נכנס לתכונה הזאת של ההשפעה ולא נשאר ממני כלום, אלא כל כולי זה אני. לא אני בתוך זה, אלא אני זה. זו תשובה מספקת? תחשוב.
(סוף השיעור)