תקציר שיעור צהריים – 1.2.24
שמעתי י', "מהו, בְּרַח דודי, בעבודה", הוא מאמר קצר ומהותי. אני זוכר שקיבלתי פעם מהרב"ש מאמר לקרוא ופתאום נעשה לי חושך בחיים. לא רציתי כלום, רציתי לברוח הביתה מבית המדרש ולא לעשות כלום. כך הרגשתי במשך כמה ימים. מי שמתכוון ללכת בדרך הקדושה מרגיש שהבורא לא כל כך מעוניין בו, מתרחק ממנו, והאדם חושב שזהו, הדברים האלה לא מושכים אותו, לא מחדשים לו, ואין לו מה לעשות. האמת היא שזה לא נכון, אלא כך הבורא משחק איתנו. זה כמו חיזור (פלירט), אישה שרוצה למשוך את הגבר אליה, מתנהגת כאילו שהיא לא מעוניינת בו ואולי הוא לא בשבילה, אבל הגבר נדלק מזה ונמשך אחריה. כך גם עם הבורא.
בתחילת הדרך, האדם לא יודע אם הוא עושה כוונות לשם שמיים או לא, אלא רק אם הוא התקשר לחכמת הקבלה, היא כבר מאירה עליו והוא מרגיש שהוא יורד ומתרחק ממנה. זה העניין של "ברח דודי".
אדם שמתחיל ללכת בדרך ורוצה להגיע לשם שמיים, לדבקות בבורא, מגיע למצבים של עליות וירידות. יש לפעמים שאדם מגיע לירידה כל כך גדולה שיש לו מחשבות לברוח מתורה ומצוות, כלומר באות לו מחשבות שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה, בכוחות של השפעה, כאילו הם לא מעוניינים בו ודוחפים אותו החוצה. "אז האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך, היינו שהקדושה בורחת ממנו". אבל אם האדם לא מקבל שהקדושה בורחת ממנו, אלא תופס אותה חזק יותר ורוצה להתקדם ולהתקרב אליה, אז מה"בְּרַח", נעשה "בָּרֵךְ", כלומר מהבריחה נעשה חיבור והתקרבות וכך האדם מתקדם.
האם בעשירייה אפשר לעשות משחק כזה כמו פלירט כדי להוסיף מצב רוח לחברים? לא, בקבוצה אנחנו מראים רק השתוקקות יפה וטובה. לא להראות שאנחנו מתרחקים, אלא להראות שחשוב לנו להיות יחד זה עם זה, וביחסים האלה אין גבול. אנחנו כאילו הולכים מחובקים קדימה.
אם חבר מתרחק, עלינו למשוך אותו בכל הדרכים האפשרויות. על כולם לדבר ביניהם זה עם זה ולהשתדל לשכנע את החבר. ואם לא, אז לעזוב אותו.
אפשר לדבר יחד על מצב שחבר מתרחק מהקדושה, זו הרי בעיה משותפת של כולם והיא תהיה בזמנים שונים לכל אחד ואחד.
איך להתקדם כשהבורא משחק איתנו בריחוק? עלינו לבקש ממנו שיתקרב ולא יתרחק, צריכים להתעקש, לקחת כוחות זה מזה ולבקש מהבורא.
חבר שבא לקבוצה ואומר שזה לא מתאים לו, לעזוב אותו ולהמשיך את ההתקדמות בלעדיו. לא צריך לאלץ ולהכריח בחכמת הקבלה, אבל הוא לא יתקדם אם הוא לא בקבוצה. זה חוק. יש אנשים שנמצאים בקבוצה עשר שנים והם כאילו לא בקבוצה.
אם אדם רוצה לברוח ולהתנתק מהקדושה, עליו להבין שהקדושה מקדימה אותו וזורקת אותו מהקבוצה.
העליות והירידות מכינות אותנו לתכונת ההשפעה, תכונת לשמה. עלינו להגיע למצב שהעליות והירידות לא ישפיעו עלינו אלא יהיה מה שיהיה אני קשור עם הבורא למעלה מהמצבים.
אם החברים יתחברו בצורה שלמה הם ירגישו ביניהם את הבורא, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת".
עלינו כל הזמן לבדוק האם אנחנו נמצאים בהתקרבות לבורא או חס ושלום בהתרחקות, וכל הזמן להיות בנטייה להתקרבות.
הבורא לא מחליט שום דבר עבור האדם, הוא רק מרחיק קצת את האדם כדי לאפשר לו להתקרב. זה כמו פלירט, הבורא דוחה אותנו בזה שנותן לנו כוח רצון להתרחק, אבל זה רק כדי שנתקרב.
צריכים להיות רגישים מאוד, אם הקדושה בורחת, מיד לבקש מהבורא שיקרב אותך.
כשיהיה לנו גילוי הבורא, אז נוכל לבדוק אם אנחנו מתקרבים או מתרחקים. בינתיים לאף אחד אין הרגשות כאלה.
מה עוזר לך שאת כועסת? סונגול. מובן אם מדובר בגבר שאת רוצה להרגיז קצת ולתת לו הרגשת התרחקות, אבל אם מדובר בבורא, את חייבת לפנות אליו ולבקש התקרבות עד שתגיעו לדבקות וחיבוק.
בכל דבר שהאדם מרגיש הבורא מקדם אותו, העיקר שהוא יקבל זאת בצורה נכונה ועל פני זה יבנה יחס טוב לבורא.
עליכם לדבר על כך שהבורא תמיד מקרב, הוא אף פעם לא זורק בן אדם, הוא תמיד מקרב. ואם הוא מרחיק, על האדם להבין שעכשיו הוא צריך ללכת נגד הרוח, נגד הגשם וכך להתקרב לבורא, לבכות ולבקש.
מותר לך לקבל כוחות להתקרבות לבורא מאיפה שאתה רוצה.
בכל מצב צריך לפנות לבורא ולהגיד תודה. כך תהיה עלייה גדולה יותר.
איך לצאת מהר ממצב של נפילה גדולה? תפנה ממש עכשיו לבורא ותבקש ממנו שיעלה אותך.
אדם שבורח מהקדושה מזיק לקבוצה, אבל אם הוא יתקן את עצמו, אז כל הקבוצה תעלה יחד איתו.
כל מה שקורה בא מהבורא רק כדי שנתקרב אליו.