בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 11.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - העיקר היא התפילה*

1. העיקר זה התפילה, ואנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר להתכלל עם המילים האלו, עם הקריאה הזאת, כי בלי לארגן את התפילה מכל אחד ומכולם יחד, זה לא מספיק שכל אחד ירצה, הוא צריך גם לרצות שלכולנו תהיה אותה הבקשה לבורא, ואז לפי זה נוכל לקבל ממנו מה שמבקשים. הבורא עונה רק לכלי שלם...

2. התפילה היא הפעולה המרכזית שלנו, אחרי כל החכמות שאנחנו לומדים, כל האמצעים, כל המקרים שאנחנו עוברים, אחרי הכל, בכל זאת העיקר היא התפילה. *אנחנו לא יכולים לקבל שום דבר אם אנחנו לא מבקשים. כדי לבקש נכון צריכים להרגיש מי אנחנו, כמה זה בלתי אפשרי להשיג משהו ללא תפילה, ללא קבלת התשובה מהבורא. דווקא בתשובה ממנו אנחנו משתנים, מתקדמים, מגיעים למטרת הבריאה צעד אחר צעד. זו דרכנו*.

הכל נמדד בכוח התפילה, ככל שהיא יותר מטרתית, נקודתית, עוצמתית, כעל שהיא כוללת בתוכה כל הנתונים ההכרחיים:
- אנחנו מתחברים לפני זה.
-יודעים למי אנחנו פונים, עד כמה שאפשר.
-באיזה צורה לפנות.
-עם איזה שאלה לפנות, מה החיסרון שאנחנו צריכים להעלות למעלה מכל החסרונות שלנו. למיין את החסרונות, ואחרי שאנחנו משתדלים להבין מהו החיסרון הנכון, אז להעלות אותו.
-מה אנחנו צריכים כדי שהחיסרון שלנו יעלה לבורא, שישפיע עליו, שיחייב אותו לענות לנו.

זו כבר עבודה אחרת שצריכה להיות הפניה שלנו, מה שנקרא *תפילה בציבור*. אנחנו דואגים, מבקשים כולנו יחד מלב אחד, מרצון אחד, לבורא אחד. פונים ומייצבים את הבקשה שלנו לאין עוד מלבדו ומהרצון האחד שלנו שהוא כנגד הבורא. *אם כך נייצב את עצמנו נכון, אז ודאי שזאת תהיה פסגה של המאמצים שלנו, של עבודה שלנו, של הקבוצה*, חיבור, לימוד, הכל נמצא אז ביטוי בתפילה.

3. אנחנו צריכים לאסוף כל ההתרשמויות שלנו ממצבים קודמים ולדעת איך אנחנו מסדרים אותם כך שהם כולם מתחברים למה שנקרא תפילה בציבור. מכל מה שעברנו, מכל מה שאנחנו רוצים שיקרה, מכולנו יחד, מכל הפרטים של כל אחד וכולנו. אם מתחברים, אז הבורא שומע בטוח. כמה שאנחנו יכולים, ודאי שכל יום ויום יהיה לנו שינויים בכל אחד ובכולנו יחד ובחיבור שלנו, גם בזה שאנחנו מגיעים לחסרונות שונים, מתקדמים יותר ויותר. אבל *קודם כל אנחנו צריכים לקחת בחשבון את התנאים ההכרחיים, אחרת החיסרון שלנו, התפילה שלנו, לא מגיעה לבורא*.

4. אם מבינים מה שקורה, כמה הפער בינינו לבורא גדול, הפוך, וככל שמבקשים ממנו, מתוך זה התפילה שלנו תהיה מיוצבת מפעם לפעם יותר ויותר נכון. כך נגיע להבנה מה זה 125 מדרגות מאיתנו לדביקות בבורא ואיך אנחנו יכולים לפסוע עליהן בצורה נכונה, ממש בכל רגע ורגע.

5. *לא פלא שאנחנו מגלים כמה אנחנו שפלים, וחלשים, קטנים בשכל, קטנים בכוח הביטוי, הביצוע, החיבור. זה דווקא טוב מאוד. כלומר זאת התוצאה הרצויה מכל המאמצים שלנו, ואנחנו לא צריכים להתייאש שזאת התוצאה שאנחנו רואים*. אדם יכול להיות כמה שנים בדרך, ומגלה את עצמו שהוא יותר ויותר חלש, לא מבין ולא מרגיש, ודווקא ההיפך. פעם היה מבין יותר, מרגיש יותר, תופס יותר, היה יותר חזק, ועכשיו הוא יותר חלש, יותר טיפש, מוגבל. זאת תוצאה מהלימוד.
   
   זאת התוצאה הרצויה שצריכה להיות, כמו שכתוב *תורה מחלשת כוחו של אדם. היא מביאה את האדם למצב האמיתי. מיהו האדם? סתם רצון לקבל שאין לו כלום מעצמו, אין לו שום דבר. לזה הוא צריך להגיע*. בזה אין חכם כבעל ניסיון. רק אחרי שהוא לומד הרבה ונופל הרבה, ועוד ועוד, מצטברים בתוך האדם כאלה הבחנות שאי אפשר לקנות אותן בשום צורה אחרת חוץ מע"י יגיעה רבה, מאמצים גדולים במשך הזמן. הוא משקיע ומשקיע ועוד יותר ועוד יותר ורואה שאין תוצאות הרצויות.
   
   כאן *האדם צריך לראות מהי התוצאה הרצויה שצריכה להיות: שאני אהיה יותר חזק, יותר חכם, גיבור, יותר קדוש? או ההיפך, שאשיג את השפלות שלי, קטנות שלי, שאני אפס אפסים כלפי העשירייה וכלפי הבורא, ואין לי שום תקנה*? אם ה' לא יבנה בית, שווא כל עמליו. אלו בעצם המצבים הנכונים.

6. *אנחנו צריכים להיות מוכנים, דווקא עכשיו אחרי הכנס שעשינו בהצלחה רבה, שכל אחד קצת מתייצב בפני עצמו, אז הוא יכול לגלות: מה יש לי? אין לי כלום. מי אני? אני אפס. איפה אני נמצא? אפילו לא באותו מקום כמו שהייתי קודם*.
   
   אני עכשיו יכול לראות בעיניים שלי שאני יותר גרוע ממה שהיה. לא שאני אולי יותר גרוע ממה שהיה, אבל היום אני יותר מבין מי אני. לכן אני רואה שאני יותר גרוע, יש לי יותר הכרת הרע. הרע אולי נשאר אותו דבר, אבל יותר הכרת הרע. *האם אפשר להגיד שזאת התקדמות? יכול להיות, אבל לא לזה האדם מצפה*.
   
   לכן אם נסתכל על מה מי אנחנו, מה השגנו, איפה היינו ולמה ציפינו, אז אני חושב שכבר מזה אנחנו יכולים להגיע להבחנות נכונות שמהן יכולים להגיע לתפילה: *מה כלומר שלי אין כוח רוחני ואף פעם לא יהיה לי כוח רוחני? מה שאני יכול לעשות זה רק לקבל הבחנות בין החברים, במאמצים משותפים, כמה אין לי המצב הרוחני שאליו אני משתוקק. איזה מצב רוחני? ניסינו להתחבר יחד, עשינו כנס, אסיפת חיבור, ראינו שאולי לזמן מה, לכמה דקות, מגיעים למשהו. אבל כל אחד נשאר בתוך האגו שלו. אז הגענו למה? הגענו להכרת הרע*, שאנחנו לא יכולים לצאת מעצמנו. זה טוב או לא? זה טוב. זו הכרת הרע, אבל הכרת האמת במה אנחנו נמצאים. *לכן אם לא נתחשב ברגשותינו, אלא לפי מידת האמת, אז אנחנו צריכים בזה להבין ולקבוע שהמצב שלנו הוא יותר טוב. אנחנו יותר קרובים להכרת הרע*.
   
   *התקרבנו אולי עוד קצת להבחנה מאוד מיוחדת ששום דבר לא יעזור לנו, אלא אם נעלה תפילה נכונה לבורא. בזה אנחנו צריכים לראות את המטרה שלנו*, איך מתקרבים למצב שיכולים לבקש בצורה נכונה, כלומר יחד כולנו, למטרה נכונה. שנבין אותה כולנו כאחד, *לקבץ את הלבבות שלנו שיהיו כולנו, כל לב ולב שיהיה ממש בבפנים מכווץ לאותה מטרה, ובדרך למטרה יתכווץ ויתחבר עם כל הלבבות האחרים. אז בלב אחד נוכל לבקש מהבורא להשיג את המטרה*. גם המטרה עצמה תהיה לנו יותר ברורה.. *אם נתעמק בזה נראה שיש לנו עוד כמה פרטים שאנחנו צריכים להוסיף לאותו המאמץ, לאותה הבקשה, לאותו החיסרון שעליו באמת הבורא יענה וייתן לנו אישור כניסה לעולמו*.

7. כל ההתקדמות שלנו היא רק לבקשה, רק לתפילה, רק לשאלה, לפניה לבורא. הפניה הנכונה לבורא פותרת את הכל. לזה אנחנו מגיעים, זה סיכום של כל העבודה הרוחנית שלנו. זה נקרא אני לדודי ודודי לי.

8. ש: אין לי בכלל כוח לפנות לבורא?

ר: תבקש שיהיה לך כוח. אם אין לך כוח לבקש מהבורא, אז תבקש שיהיה לך כוח לפנות אליו, שיהיה לך כוח ושכל לדעת איך לפנות ולמי לפנות. הכל מתחיל מחיסרון..

9. אתה רוצה רק דבר אחד, להיות מחובר יותר עם הקבוצה. אחרת לא תרגיש מענה מהבורא. *הבורא רוצה לדבר איתכם, ואת זה יכולים להרגיש רק במרכז הקבוצה, רק במידת החיבור ביניכם. יכול להיות שהוא כבר שולח לכם את כל העתיד הטוב, אבל הוא נמצא במרכז הקבוצה ואתם עוד לא יכולים להגיע* לזה, כי למרכז הקבוצה מגיעים כשכולם רוצים להתחבר יחד כאיש אחד בלב אחד.

10. *האור העליון שמאיר צריך להראות לנו את אפס כוחותינו, אפס הבנתנו, שפלותנו. חוסר יכולת אפילו לשאול נכון, לפנות נכון לבורא ולבקש ממנו שיעזור לנו לסדר את עצמנו, לייצב את עצמנו. בבקשה נכונה כזאת אנחנו מגיעים כבר לדרגה רוחנית*.

11. ש: על מה עליי להתפלל כשאני מבקש בשם החברים שלי?

ר: לקדם אותם. *אנחנו כולנו נמצאים בסירה וקודם כל אני מבקש ערבות, שתהיה בינינו הרגשה כזאת שכולנו נמצאים בתלות טוטאלית זה בזה*.

12. ש: מה קורה ללב כשהוא מסתגר מהבורא..?

ר: מתפללים, מבקשים, בוכים, ובעיקר מקנאים בחברים שיש להם את זה ולי אין. אז אני מעלה את עצמי לתפילה. קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם..

13. צריכים לבקש חסרון להשפעה?

ר: *חסרון להשפעה זה יפה, כן, תבקש. אבל אם אין לך חסרון, חסרון להשפעה, בכל זאת אתה צריך קודם כל להשתדל למצוא אותו בין החברים בכל הכלי העולמי שלנו*. כשאתה מתפעל מהם, במידה שאתה מעריך אותם, בהתאם לזה אתה יכול להתקדם לחסרון הנכון ואפילו לבקש מהבורא שייתן לך אותו.

14. ש: אני לא רוצה לעבוד בשמחה, אז איך הבורא יענה לתפילה הזאת?

ר: *אתה בכל זאת משתדל לעשות, משתדל ואז מבקש שתהיה לך שמחה, מבקש שתוכל להתחבר עם האחרים אפילו שהלב לא רוצה, אבל אתה עושה את זה, אומר את זה, מבקש כביכול שזה יקרה. כביכול, כי הרצון לא נמצא שם, אבל אתה מבקש שזה יקרה. תנסה ותראה האם זה עובד או לא*.

ש: אני פשוט מחייב את עצמי לרצות את מה שאני לא רוצה?

ר: *חשבת שפעם זה ילך לפי הרצון שלך? זה לא ילך אף פעם לפי הרצון, אלא ע"י צמצום הרצון וכוח המסך, כלומר פעולה נגד הרצון. למעלה מהרצון תתחיל לגלות את כוחות ההשפעה שלך שתקבל מלמעלה ותוכל להפעיל את עצמך בצורת ההשפעה, בדומה לבורא, ולא אחרת*.

אם היית רוצה להשפיע, באמת רוצה להשפיע, היית רוחני לגמרי, כוח המלאך. מלאכים זה כוחות אין להם רגש, אין להם שכל, הם רק מבצעים את פקודות הבורא.

ש: איך מגיעים לתפילה מכל הלב

ר: אתה רוצה שהלב שלך ישתנה ויבין גדלות וחשיבות כוחות ההשפעה, כוחות החיבור. זה נקרא הלב מבין. אז תוכל להשפיע. למה? כי זה חשוב. זה הבורא ואני רוצה להיות דומה לו. אני לא יכול אף פעם להיות כמוהו שארצה את זה מעצמי, אלא אני רוצה לעשות כאלה תיקונים על הרצון האגואיסטי שלי, שהרצון הזה יבין שזה מה שחשוב, וירצה לעשות על עצמו גם צמצום, וגם מסך וגם או״ח, כלומר כוח השפעה למעלה מעצמו, בניגוד לעצמו, ויעשה את זה.

ש: איזו בקשה בטוח מקבלת מענה מהבורא?

ר: *אני מקבל תשובה מהבורא כשאני מבקש ממנו להיות דומה לו, להיות אדם*.

15. *האמת שתמיד מה שאדם רוצה, מבקש, מדבר, תמיד זה לבורא. אפילו שהוא רוצה לדבר עם עצמו, בכל זאת הוא מדבר עם הבורא*. אבל איך אנחנו הופכים את השיחה שלנו לבורא? בזה שאנחנו מחברים לכל השיחות שלנו, בכל המאמצים שלנו, מטרה. מה אני רוצה להשיג? זה בעיקר מה שמפריד בין שיחה או פניה לבורא. מה אני רוצה מזה? *אם אני פונה לבורא מפני שאין לי כוח, אין לי שכל, אין לי כלום, ויחד עם זה אני שמח שיש לי למי לפנות, כי זאת המטרה שלנו. מטרתנו לא לקבל מהבורא ולסדר את עצמנו כמו שאנחנו רוצים. המטרה שלנו להישאר בקשר עם הבורא כל הזמן. העלאת מ"ן אני רוצה, אמנם שאקבל עליה תשובה, אבל היא תישאר כחסרון, וכל הזמן אהיה בקשר הזה עם הבורא. חוט הקשר הזה יישאר*.
    
    *לא שאני מקבל מהבורא משהו, תהיה בריא, אני הלכתי. לא, אני רוצה כל הזמן להישאר עימו ולהוסיף בקשר בינינו. מצידי עוד חסרון, וממנו עוד מ"ד*.

*אני רואה ביכולת שלי כל הזמן להיות מחובר עם הבורא הזדמנות מיוחדת, נצחית. אני כל הזמן רוצה לחדש את ההזדמנות הזאת, אני כל הזמן רוצה שהיא רק תגדל יותר ויותר, שחוט הקשר שלנו יישאר, יגדל ויתרחב*.

*אני רוצה שהתפילה, חסרון, תישאר לנצח, שכל הזמן אני אוכל לפנות לבורא וכל הזמן ארצה לקבל ממנו תגובה, כי חשוב לי לא מה שאני מבקש ומה שאני מקבל, אלא שאני קשור אליו. למי אני פונה, זה העיקר*.

לכן אנחנו צריכים לשים לב בעבודה שלנו על התפילה. כמה התפילה בעצמה, *עם מי אני מדבר, זה חשוב. ומה אני מדבר, זה לא חשוב*.

הבורא מבין אותנו בלי שנגיד איזושהי מילה ומשהו, כי הוא בעצמו בונה בנו חסרון. מה יש לו לשמוע מאיתנו? אבל אם אני רוצה להשתמש בהזדמנות להתקשר אליו, שזה מה שאני רוצה, אז *לא חשוב לי כ״כ עם איזה חסרון אני פונה. לא חשוב לי מה הוא עונה, אם אפשר כך להגיד, אלא חשוב לי שאני קשור אליו, שיש בינינו קשר הדדי, דו סטרי. זה מה שחשוב*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

16. כל מדרגה מסתירה את האח"פ שלה, אח"פים שלה בכל מקום ומקום, ומשאירה בפעולה בצורה גלויה רק את הגלגלתאות ועיניים. המצב הזה נקרא קטנות.

17. דווקא ע"י הגבלה שעושים בצמצום ב', צמצום ב' אומר שאין יותר כניסה לכלים דקבלה. יש גבול, כן אבל גבול הזה הוא רק לאור שלא יכול לעבור למטה, כי כלים נמצאים בע"מ לקבל. אבל אם אנחנו נעלה אותם בע"מ להשפיע, איך? אנחנו נביא להם אור עליון. האור העליון מקדש את הכלים האלו, הם ירצו לעלות למדרגה יותר עליונה. בעודם נמצאים במדרגה יותר עליונה, שניהם יעלו, שניהם יקבלו את האור במדרגה יותר עליונה. *אין לנו שום בעיה להתמודד עם החושך, עם ההסתרה, אלא לעלות למדרגה יותר עליונה. שם נמצא האור, ושם נמצאים הכלים שלנו, כלים דהשפעה. בוא נעשה את זה וכך נדלג על כל הבעיות*.

18. צמצום ב' הוא לא צמצום, אלא דווקא עוזר לכל הכלים, למרות שהם לא יכולים בצורה ישירה לקבל את האור בע"מ להשפיע. אבל צ"ב מאפשר להם להתכלל בעליון, ולרדת למקומם ולהתקבל בעליון. לרדת למקומם זה דומה לאמא שמעלה את התינוק ונותנת לו לאכול מהשדיים שלה. כך היא מניקה אותו, מגדלת אותו, מעלה מורידה, מעלה מורידה, עד שהוא בעצמו מתחיל לספק לעצמו מילוי.

19. חסרון שעולה לדרגה יותר עליונה, מקבל שם איזשהו מילוי ומוריד אותו עם עצמו יחד. *תראו איזה מעלית יש לנו כאן*, איזה יכולת לעלות למעלה ולרדת למטה. כך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. העיקר להעלות את המ"ן שלנו לדרגה יותר עליונה, ואח"כ אנחנו יכולים לקבל את המילוי בדרגה יותר תחתונה. כך אנחנו כל פעם עולים יורדים, עולים יורדים, עולים יורדים, אבל במדרגות יותר ויותר נעלות. ברור?
    
    זה לא כל כך ברור, אני מבין שיש כאן מקום לבלבול גדול מאוד, אבל אתם שומעים. תשמעו עוד קצת ועוד קצת עד שזה יתייצב. זה לוקח זמן.

20. מה שאני ממליץ, אנחנו נתחיל ללמוד יום יום בחלק השני של השיעור. לאט לאט בכל זאת נחדור לתוך זה, נבין ונרגיש. אתם תראו כמה זה יהיה מובן יותר.