בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 28.3.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - פסח*

1. בוא אל פרעה, כלומר האדם כבר צריך להתחיל להשיג שמה שקורה ברצון שלו, ביצר הרע שלו, בתכונות שלו, כולם מכוונים מלמעלה. האדם צריך לגדול בהם ולדעת איך לעבוד ולהתנהג איתם. לכן הבורא מלמד אותו בכל מיני אירועים, מצבים, מקרים, איך להתמודד עם היצר הרע שכל הזמן מכאן והלאה צריך לגדול באדם. דווקא ע"י כך שהאדם יודע איך להתנהג עימו ובסבלנות רבה משתדל לעבוד איתו בצורה איכותית, סיסטמטית, עקבית, אנחנו מתקדמים.

2. יש כמה תנאים, קודם כל להשתדל, וזה אפשרי רק ע"י הקבוצה, לא לשכוח שיצר הרע מתעורר מהבורא, הוא מחזיק אותו. לכן הבורא אומר למשה, כלומר לנקודה שמקדמת את האדם מתוך ליבו לבורא, בוא אל פרעה. כלומר פרעה צריך להפריע בקשר בינינו לבורא. לא, אומר הבורא, בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו.. פרעה הוא מערכת כמו הבורא רק בצורה הפוכה, הוא עומד ועובד על האדם כדי להביא את האדם להיכרות עם הבורא, מפני שהאדם חייב להיות יצור חופשי..
   
   הבורא נותן הפרעה, נותן לנו כהעתקה הפוכה, כמו נגטיב ופוזיטיב, כלפי הבורא ואנחנו צריכים להפוך את ההתרשמות הזאת מנגטיבי לפוזיטיבי, לראות בכל הדברים שאנחנו רואים בעולם דרך האגו שלנו, שאגו שלנו כולו כולו זה ה-פרעה, ואם אנחנו משתדלים להיות למעלה ממנו, אנחנו במקום פרעה מרכיבים לפנינו את דמות הבורא.
   
   לכן *כשהבורא בכוח אומר למשה, בוא אל פרעה, הוא בעצם רוצה ללמד אותו איך להתקרב אליו, לעצמו, לבורא, אבל שבגישה הזאת, בהתקרבות הזאת, יתקיים גם משה, גם פרעה וגם בורא, ויהיה ברור למשה איך עושים את ההליכה הזאת ונשארים עצמאיים, עומדים ברשות עצמו, וכך מתקיימים*.
   
   *לכן אנחנו צריכים תמיד, בכל צעד ושעל שלנו בדרך הרוחנית, לא לשכוח שאת 2 המצבים הללו, דבר והיפוכו, יום ולילה וכן הלאה, אנחנו צריכים להחזיק בתוכנו, ודווקא בין שניהם אנחנו משיגים את העצמאות שלנו, את המידה האמיתית שלנו*.

3. למה הבורא הכביד את ליבו של האדם ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו? למה הוא לא נותן לאדם לנצח? למה הבורא לא יכול לעשות זאת? למה הוא מעמיד מלחמה לפני האדם והאדם כל פעם נתקע ברצון לקבל שלו שנקרא פרעה, ומרגיש את עצמו חלש, מבולבל, לא רוצה בכל מיני צורות דחייה? התשובה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה', זה העיקר, כדי שאדם יראה שהוא לא מסוגל לבד לעשות שום דבר נגד האגו שלנו.
   
   *דווקא כאן זו הנקודה החשובה ביותר. אנחנו מתחילים להתרגז, למה אני לא מסוגל, למה אני לא יכול. אנחנו מתחילים לאכול את עצמנו. למה אני כבר כמה זמן לא יכול לעשות שום דבר? למה לא הולך לי? אנחנו שוכחים שהבורא עשה לנו את כל המכשולים הללו והם כולם באים רק ממנו, אך ורק כדי שנשתחווה ונצעק, נבקש ונבכה לבורא שיעזור לנו. לא שנהיה גיבורים ונעשה*.
   
   בדרך כלל *אנחנו מתחילים להתרגז על עצמנו או על הבורא, למה אנחנו לא מצליחים. כך בכוונה הבורא עושה שלא נצליח אף פעם בצורה שאנחנו רוצים, שאני אקום, שוב ושוב, לא כמו אתמול, אלא היום או מחר אני אשתדל ואהיה יותר חזק, אתגבר. לא, לא זה מה שנדרש מאיתנו*.
   
   *הקבוצה חייבת לעזור לאדם לעכל את התנאי הזה שאנחנו לא מסוגלים לנצח, אלא הניצחון שלנו הוא בכך שאנחנו לא נלחמים עם היצר הרע, אנחנו לא גיבורים ואף פעם לא ננצח אותו, כי זה כוח הבורא. אלא אנחנו צריכים להתחבר ולבקש ממנו שיעזור לנו, שהוא ינצח, ה' גיבור מלחמה. הבורא גיבור ולא אנחנו. לכן מה שנשאר לנו זה רק לצעוק לבורא, והוא עושה את העבודה*.
   
   לכן *המלחמה פשוטה, רק לבקש מהבורא שינצח. אבל המלחמה קשה מפני שהאגו שלנו פועל דווקא כך שאני רוצה בעצמי להילחם עם היצר הרע שלי. אני חושב שאני מסוגל ולא שזה בא מהבורא אלא ממני. בכך אני מנותק מהבורא, ואני מבזבז את הזמן, כוחות ועצבים, ובסופו של דבר לא מנצח, לא מצליח, לא רואה את הסיכום הנכון והטוב*.

4. אנחנו חייבים כל הזמן להזכיר איש לרעהו, בכל מיני צורות, שהעבודה שלנו היא קודם כל הכנעה. הבורא מסדר לנו את כל הדברים, אין עוד מלבדו, ואנחנו דורשים ממנו, רוצים, מתחננים, מבקשים שהוא ינצח במלחמה הזאת. הוא שם לפנינו את המחסומים האלו ואנחנו צריכים לבקש ממנו שיעביר אותנו דרכם.
   
   כך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא. עוד ועוד פונים אליו, מתקשרים אליו בכל מיני צורות, וכך מגיעים לדבקות. *לא שאנחנו גיבורים גדולים. אנחנו גיבורים בכך שאנחנו עושים כל מיני מערכות כדי לא לשכוח שהפתרון בכל רגע בכל מצב הוא פנייה לבורא. אחרי כל המאמצים האלה, ה' יגמור בעדי*.

5. הבורא מנצח. אני רק מכוון את המלחמה שלי בצורה נכונה.

6. אנחנו לא מדברים על כל הכלים ועל כל העולם, אנחנו מדברים על מה שהכי קרוב לנו, כן, זו העבודה שלי עם הקבוצה, עם הבורא, כדי לאתר הסתכלות שלי על העולם בצורה נכונה. בלי משפחה, בלי עבודה ובלי כל מיני דברים, אלא היחס פנימי שלי לזה. לפחות כך *אני לא יכול לברוח, לא יכול. אני עכשיו חייב כל רגע ורגע להיות במשמר שאני מכוון את עצמי בהסתכלות נכונה על המציאות, אחרת לא אוכל לחדור, דרך המציאות המדומה הזאת, לבורא*.
   
   לכן בכל רגע ורגע בחיים שלי אני צריך לראות איך אני מגלה אותו, איך אני מגלה שזה הוא עשה לי, ואיך אני מגיב בצורה נכונה. קודם כל אנחנו לומדים איך לא לברוח מכך שהוא עשה לי את זה. כאן אני בטוח שצריך קבוצה, כי בלעדיה אני בורח לכל מיני כיוונים, כמו איזושהי חיה בשדה שלא יודעת לאיזה כיוון..
   
   מתוך החיבור בינינו אנחנו בונים את הבורא שמוביל אותנו. אם אנחנו מתחברים, אז מתוך החיבור שלנו אנחנו מייצבים את דמות הבורא ומתקדמים אחריו נכון. מה זה אחריו? אחרי הנקודה שבלב של הקבוצה שאנחנו מייצבים בינינו. היא מובילה אותנו. *אנחנו נמצאים עכשיו במצב שחייבים להתחיל את העבודה הפרקטית, אמיתית, הרוחנית הזאת*.

7. ש: ואיך לא לשים לב להפרעה, להתעלם?
   ר: לשים לב על ההפרעה. להתעלם מההפרעה כלומר לא שאני זורק אותה, אלא אני עובד איתה בצורה נכונה. על כל פשעים תכסה אהבה, אני משיג חיבור, ואת הכיוון הנכון אני מאתר דווקא על פני ההפרעות. *בלי הפרעות לא הייתי יודע איך אני צריך להיות מכוון לתיקון*.

8. *אנחנו צריכים תמיד להשתדל למצוא את המצב הנכון, את התבנית הזאת שממנה אנחנו מתקדמים. איפה העשירייה? איפה אני בתוכה? איך אני דוחף את כולם, נכלל בכולם, מוצאים את הבורא, נמשכים אליו, בוכים, דורשים, צועקים. כך מתקדמים. אנחנו רואים מסיפור מצרים איך שזה קורה. כל פעם נופלים, בוכים, מתקדמים, קמים וכן הלאה. זו העבודה שלנו, זו דרכנו*.

9. אני לא יכול לעזור לך בכך בכלום. יש לך קבוצה, יש לך מה שכתוב. תנסו להבין מה שכתוב ולאמץ את זה בקבוצה. אין לנו שום דבר חוץ מזה.. כל הטענות, קודם כל תבדקו שוב מה אתם עושים? האם אתם עושים עבודה ביניכם בחיבור פנימי ובפנייה לבורא? אין לי יותר מה להגיד.

10. *אנחנו לא הולכים לפתרון הבעיות. אנחנו צריכים לחייב את הבורא שהוא יפתור אותן*. את כל הבעיות הוא גרם, הוא ייצב את הכלי בצורה נכונה ואח"כ שבר אותו. אנחנו צריכים רק לגשת לחיבור של הכלי השבור, ולבקש ממנו שהוא יחבר. *ברגע שאני רואה שיש לי בעיה, במיוחד בעשירייה, אני צריך לגשת עם כל העשירייה לבורא ולדרוש ממנו שיחבר בינינו בצורה נכונה. כבר מתוך כך אנחנו מגיעים לאיזשהו תיקון* חלקי מהשבירה הכללית.

11. ש: בעשירייה, בינינו, באיזה התקפה צריכה להיות?
    ר: רק התקפה לחיבור בינינו. *רק התקפה בחיבור בינינו, זה מה שאנחנו חייבים, חייבים לדרוש ולבצע*. כמה אנחנו, כמה הבורא, לא חשוב, העיקר שנעשה יחד עימו כשותפים בהתקפה על האגו שלנו שמפריד בינינו ומבינינו לבינו.

*חלק 2 - מאמר אהבת ה' ואהבת הבריות*

12. יש הרבה חוקים בטבע שאנחנו לא מרגישים אותם.. כנראה שאהבה שורה בכל העולם, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול של כל המציאות, של התחברות, של כל פרטי המציאות יחד. כנראה שאותו אני לא משיג. אין לי אפשרות להרגיש זאת, למדוד את זה, אבל זה הכלל.

13. כל הבלבול נמצא בראש שלנו. אנחנו כולנו מחוברים בראש שלנו בצורה אגואיסטית והמערכת האגואיסטית הזאת לא יכולה לתפוס את מה שיש מחוץ לנו, את התפיסה אלטרואיסטית, האחידה, את העולם השלם. יש לנו בעיה, איך אנחנו מסדרים את עצמנו, מתכנתים את הראש שלנו כדי שהוא יתפוס את העולם השלם? זו חכמת הקבלה, החכמה איך לקבל את העולם הרוחני שקיים מחוץ לנו בצורה אחידה ולא בצורה בדידה, נפרדת. בינתיים כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ע"י כל מיני פעולות צדדיות להזמין מאור המחזיר למוטב, איזושהי השפעה מאותו עולם רוחני. היא תבוא אלינו ותתכנת אותנו כך שנוכל להרגיש את המציאות בצורה אחרת. זה לא יפריע לנו להרגיש את העולם שלנו כמו שאנחנו עכשיו נרגיש, אלא בנוסף לעולם הזה הקטן שלנו הבדידי, אנחנו גם נוכל לתפוס את העולם האינטגרלי הרוחני. זו בעיה, אבל לא בעיה, לאט לאט כך זה יתקיים.

14. מה עושים? ע"י איזה פעולות ותרגילים אני יכול לעשות משהו כדי שאוכל להצטרף לרצון של החבר? זאת השאלה. ע"י התפילה בלבד, כי להצטרף לרצון של החבר אני צריך לדלג, לעבור מחסום שבינינו, מחיצה שבינינו. הבורא מחזיק את המחיצה הזאת ולא נותן לנו להתחבר זה עם זה.. לכן אני צריך לבוא אליו ולדרוש שיבטל את המחיצות, שיעזור לנו להיות יחד.. אז מה השאלה? אתם לא עובדים יחד, אתם לא מראים אחד לשני איך להתגבר על המחיצות ביניכם. זאת השאלה, איך להתגבר על זה. *אל תשאלו אותי, תעשו*.

15. ש: אמרת שאם לא נרצה את זה אז נפספס את החיים ?
    ר: נכון.
    ש: מה יש בחיים שצריך לפחד לפספס?
    ר: *שסתם עברת את הגלגול ולא יצא לך ממנו כלום חוץ מייסורים שהרגשת כל החיים*.
    
    ש: איך בעשירייה עוזרים לחברים להרגיש שעומדים לפספס את הגלגול הזה?
    ר: אנחנו בדרך כלל בעשירייה מגלים, רוצים לגלות את חשיבות המטרה, ולא מה שאנחנו מפספסים בחיים האלה. *מדברים על החיובי ולא על השלילי. לכן תדברו כמה אתם נכללים במטרה, כמה אתם מתחברים בקבוצה כדי להיות יותר קרובים למטרה ולגלות בה את הבורא. זאת התשובה לכל שאלותיכם*.

16. ש: דיווח על סעודה מיוחדת ביום א' הקרוב, בהשתתפות הרב
    ר: *אני רוצה להזכיר לכולם שהעבודה היא פשוטה. כמה שאני לומד, אני פי כמה וכמה יכול להשיג ולהתקדם בצורה רוחנית ע"י כאלה פעולות, ע"י חיבור בסעודה וכל מיני התאספויות. זה דבר מאוד מאוד חשוב, לא סתם כך כדי קצת לייצב את הזמן שלנו, להיות קצת יותר שמחים. לא, זה לא פחות ואפילו יותר חשוב מאשר להשתתף בשיעור. זהו אחד האמצעים החזקים ביותר, החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות. ונקווה שכולם תגיעו, תגיעו בצורה וירטואלית, תשתדלו להיות בו, ונעשה התחברות בינינו ככל האפשר יותר אפקטיבית, מועילה, צמודה, חזקה*.
    
    *נקווה שידעו איך לארגן זאת, ומי שמוכן ומסוגל להוסיף לזה, בבקשה שיתחברו אל המארגנים ויעשו. אני בעצמי מחפש דברים כאלה, יותר ויותר מצפה אליהם ומחכה להם, עד שיבואו ויספקו כוח, הרגשה ועדינות שאנחנו צריכים כדי להתקדם הלאה. חיבוק לכולם*.