שיעור בוקר 20.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 454. מאמר "שפחה כי תירש גבירתה"

אנחנו עוד נחזור ודאי לאותו השיעור שעכשיו עברנו, "אמונה ובטחון", ונפרש את זה עוד ועוד, רק זה צריך להתיישב, להתרגל לפחות שיש עוד כאלו ההבחנות בתוך הלימוד שלנו, בתוך החיים שלנו, בתוך התיקונים שלנו, ולכן נבלע את זה בחלקים, נקבל את זה בכמה שיעורים.

קריין: אנחנו מתחילים את המאמר "שפחה כי תירש גבירתה.

זה לא "מאמר" אלא בעל הסולם עשה לעצמו רשימות על מה אפשר אחר כך לכתוב, לדבר. מתוך זה שחשב, היה כותב ואז מה שנשאר מהכתב הזה אנחנו מקבלים ומשתדלים בכל זאת להבין מזה משהו ולסדר את השכל שלנו לפי השכל שלו.

שפחה כי תירש גבירתה

"דבר זה צריך הסבר גדול. וכדי שיהיה מובן לכל, אבחר לפרש הענין על פי המתגלה לנו מסיבה זו ונמשך אלינו כאן בהנהגת העולם הזה." על מה מדובר, "שפחה" זה נקרא הרצון לקבל של האדם, יצר הרע. "גבירתה" זה רצון להשפיע, יצר הטוב. מלכתחילה כולנו נבראים, כולנו מגלים את עצמנו שנבראים ביצר הרע, ברצון לקבל, באגו שלנו, שזה נקרא "שפחה" ואחר כך האגו שלנו לאט לאט מיתקן על ידי מאור המחזיר למוטב. אלו כל הפעולות שהבורא עושה איתנו, וחלק מהפעולות האלה אנחנו עושים בעצמנו בצורה מטרתית, להגיע להזדהות עימו וכך אנחנו מגיעים למצב שה"שפחה", הרצון לקבל הופך להיות ל"גבירתה", לרצון להשפיע. זה בעצם העניין.

פנימיות וחיצוניות

"והענין הוא, כי שורשים העליונים ממשיכים כחם בהשתלשלות עד לגילוי בענפיהם בעוה"ז, כמ"ש בביאור ענף ושורש. והנה העולמות בכללם נבחנים לפנימיות וחיצוניות, בדומה למשא כבד, שאין בכחו של מי להגביה ולטלטל אותה ממקום למקום, אז מטכסים עצה לחלק את המשא לחלקים קטנים, ואז מעבירים אותו בזה אחר זה.

כן בענין שלנו, להיות תכלית הבריאה הוא נפלא עד לאין ערך, כי ניצוץ קטן ודל, כמו נפשו של אדם, אפשר לו לעלות בהשגתו אל על יותר ממלאכי השרת, ע"ד שאמרו ז"ל על הפסוק, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שפרשו, שהמלאכים עליונים ישאלו לישראל, מה פעל אל?"

התפתחות ישראל (פנימיות) - בזה אחר זה

"והנה כל ההפלגה הזאת תגיע אלינו רק על דרך ההתפתחות בזה אחר זה, בדומה להמשל הנ"ל, אשר גם המשא היותר כבד, האפשרות להגביה אותו, אם נחלקו לחלקים ולהגביה החלקים בזה אחר זה. ולאו דוקא התכלית הכללי מגיע אלינו כן, אלא אפילו התכלית הגופני, שהוא רק ענין מכין את התכלית הכללי, היא ג"כ באה אלינו בהתפתחות דרגתי לאטו הכול מתפתח בצורה הדרגתית, "ולפיכך נתחלקו העולמות לפנימיות החיצוניות, שכל עולם ועולם יש בו הארות, המוכשרים לפעול בהתפתחות איטית, והם קראים פנימית העולם." מהם כבר מגיעה ההתפתחות החיצונית.

התפתחות אומות העולם (חיצוניות) - בבת אחת

"ולעומתו יש הארות, המסוגלים לפעול רק בבת אחת. וע"כ כשמופיעים כאן בענפיהם שבעולם הזה ונתנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם מתקנים, אלא המה גם מקלקלים.

וענין זה מכונה בדחז"ל בהשם פגה, עד"ש ז"ל בעצה"ד באדה"ר, שאכלו פגה. כלומר, שהוא באמת מאכל תאוה ונעים עד אין קץ, וגם עתידה לענג את האדם, אלא לעתיד ולא עתה, להיותו בדרך הגידול וההתפתחות. וע"כ דימו זה לפרי בטרם בישולו, כי גם התאינה, שהיא הפרי היותר מתוקה ונעימה, מ"מ אם יבא מי לאוכלה בטרם בישולה, יקלקל קיבתו וימות.

אכן יש לשאול, מי הוא הממשיך פעולה זו בעולם, כי נודע שאין פעולה בעולמנו, שתבוא בלי הכאה משורש העליון. ותדע, שזהו הנקרא אצלנו "שליטת חיצוניות", אשר הוכן בסו"ה: "זה לעומת זה עשה אלקים", שיש בו כח דוחף ומזרז אל גילוי הנהגה הפנימיות, עד"ש ז"ל: "הנני מעמיד להם מלך כהמן ובעל כרחם מחזירם למוטב"."

שאלה: אמרת ש"שפחה" זה רצון לקבל ו"גבירתה" זה רצון להשפיע, ואז אני קורא את הכותרת עוד פעם, "שפחה כי תירש גבירתה". מה זאת אומרת, הרצון לקבל צריך לרשת את הרצון להשפיע?

רצון לקבל צריך לקבל צורה של רצון להשפיע, זה נקרא על מנת להשפיע. אנחנו לא משנים את הרצונות, אנחנו רק מתקינים על הרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע וזה נקרא תיקון.

פנימיות המה עם ישראל

"ואחר שבארנו השרשים העליונים נבאר את הענפים שבעוה"ז. ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי."

שאלה: מה התפקיד שלנו בדרך לרכישת האמת, האם האמת מגיעה מהאור שמגיע או מהמאמצים הגדולים שלנו?

האמת תלויה באור שאנחנו מזמינים על ידי המאמצים, הכול תלוי במאמץ שלנו, כי לולא המאמץ שלנו, האור שממלא את כול הבריאה יהיה נפש דנפש. אנחנו גם מגלים את זה ביקום, כזאת הארה שהייתה עוד מתחילת הבריאה, וזה מה שדומה לכאן. שאם לא היינו מגבירים את האור על ידי המאמצים שלנו, אז לא היינו מגלים אותו כאור הגדול, נרנח"י וכן הלאה. הכול תלוי בעבודה שלנו, במאמץ שלנו, בהשתוקקות שלנו.

שאלה: מה זה אומר בן רגע, בעל הסולם אומר שזה קורה ברגע ממש בכותרת "התפתחות אומות העולם (חיצוניות) - בבת אחת" אבל הוא לא פותח את זה?

בבת אחת, זאת אומרת לא בהתפתחות במשך כמה אלפי שנים אלא מגיעים לדור האחרון ואז כל אומות העולם מצטרפות לאותה קבוצה שעברה איזה תיקונים בדרך, עד כמה שהיא עברה, זאת עוד שאלה, אבל בסופו של דבר יש לה כבר קשר עם גמר התיקון ואז כולם, יהודים, ישראלים וכל אומות העולם מצטרפים לאותה הקבוצה ואז נכנסים לגמר התיקון.

תלמיד: למה אם כן הוא אומר שהם מקלקלים?

אף אחד לא מקלקל, הכול צריך להיות לפי המקום שלו, לפי הזמן שלו, לפי ההשתתפות שלו סך הכול בכלי הכללי של אדם הראשון. אז יש חלק יותר קשור לתיקונים שחייב לעבור את כול התיקונים האלה בעצמו לאט, לאט, ויש חלק שמצטרף אליהם אחר כך, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים לאותה התוצאה. רק בשלבי התיקון יש שוני.

שאלה: כתוב כאן שכשהם "מופיעים כאן בענפיהם שבעולם הזה ונותנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם מתקנים, אלא המה גם מקלקלים". מה הכוונה?

במשך אלפי שנים הקבוצה שהיא יותר קרובה למרכז הכלי של אדם הראשון, עוברת ירידות, נפילות, השפלות, בעיות, ייסורים יותר גדולים כי אצלם יש רצון לקבל יותר גדול ואז היא יותר מוכנה לתיקונים. מתוך הייסורים שהיא עוברת יותר, רוצה בתיקונים, היא מתקדמת.

הקבוצה הזאת נקראת "ישראל", "ישר-אל", שהיא כבר מחוברת כביכול למטרה, לסוף ואז דרך הקבוצה הזאת מגיעים לעולם דתות, אמונות, כל מיני דברים. אחרי שהזמן הזה עובר, של הכנה של כל הקבוצה הזאת וגם אומות העולם, הם כולם כבר מתקרבים לזה לפי ההתפתחות הגשמית שלהם, אז יש איזה חיבור בין זה לזה. זה מה שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, הוא אומר שמגיעה דרך קבוצת ישראל לכל אומות העולם ידיעה על התיקון וכולם יחד מצטרפים לתיקון ומגיעים לגמר התיקון. זה בעצם התהליך.

שאלה: באיזו דרך אנחנו צריכים לעשות מאמצים להגדיל את ההשתוקקות שלנו, אבל במקביל לתת לו אפשרות לפעול בנו?

אנחנו לא מפריעים לבורא והבורא לא מפריע לנו. אנחנו צריכים להשתדל להבין את הווקטור שלו, לאן הוא מכוון, ולאן הוא רוצה שאנחנו נהיה מכוונים וללכת יחד בשותפות עימו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם מותר לנו לדבר על המצבים הפנימיים שלנו, ואם כן, איפה עובר הגבול?

בינתיים לא מדובר כאן על מצבים פנימיים. לגבי מה שאדם בעצמו מרגיש כשהוא משתתף בעשירייה, הוא צריך לדאוג איך הוא לא יקלקל לחברים שלו את הנטייה, הדרך וכן הלאה. אולי לזה הכוונה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על התפתחות אומות העולם והוא גם משתמש במושג "פגה", במה זה מתבטא?

פגה זה כשמשתמשים להתקדמות הרוחנית בצורה לא נכונה.

תלמיד: אבל אם יש התפתחות הדרגתית, איך זה יכול להיות במובן הזה של אומות העולם?

אנחנו נמצאים עכשיו בהתפתחות שכל אומות העולם צריכים להצטרף אלינו. אתם יודעים שבעל הסולם אפילו נסע לפולניה ולעוד מקומות ורצה לפזר ידיעה על תיקון העולם לכולם. זה היה עוד בתחילת המאה ה-20. הוא נסע לכל מיני מקומות איפה שרק היה יכול לתת הרצאות, הסברים, שיחות על תיקון העולם הכללי. כי מסוף המאה ה-19 העולם כבר נכנס לעולם העגול, לעולם אחד, ואז כולם צריכים להשתתף בתיקון שלו.

ומכיוון שהוא הרגיש את פנימיות העולם ועד כמה כולנו תלויים בכולם, ושאין כבר חלוקה לאומות העולם, ליהודים ולנוצרים וכן הלאה, הוא מאוד דאג להסביר את הדברים האלה. הרב"ש היה אומר, אני לא הבנתי למה הוא נוסע לפולניה, גם המצב בפולניה היה לא כל כך טוב, היתה שם מהפכה וכן הלאה. אבל הוא נסע, כי ידע את השפה והרגיש את העם ושהוא יכול לפרסם שם את הדברים האלה ואולי לגרום למשהו. הוא ידע יותר מאיתנו עד כמה זה פועל בכל העולם ונסע. הוא לא חסך מעצמו עבודה, יגיעה.

תלמיד: בכל זאת זה לא מובן, אני עדיין לא תופס באיזה הקשר הוא משתמש עכשיו במאמר ב"שאוכלו פגה".

בשורה שלישית בטור ב', הוא כותב בהקשר לקלקולים, ונותן את זה כדוגמה.

"וענין זה מכונה בדחז"ל בהשם פגה, עד"ש ז"ל בעצה"ד באדה"ר, שאכלו פגה. כלומר, שהוא באמת מאכל תאוה ונעים עד אין קץ, וגם עתידה לענג את האדם, אלא לעתיד ולא עתה, להיותו בדרך הגידול וההתפתחות. וע"כ דימו זה לפרי בטרם בישולו, כי גם התאינה, שהיא הפרי היותר מתוקה ונעימה, מ"מ אם יבא מי לאוכלה בטרם בישולה, יקלקל קיבתו וימות." זה ברור.

תלמיד: זה ברור, אבל מה הוא רוצה להסביר לנו בהקשר לזה?

שאי אפשר להשתמש בכל הכלים שיש לנו אלא בהדרגה ואז הם יבואו לתיקון.

קריין: אולי השאלה היא, אם כל ההתפתחות שלנו וכל האבולוציה היא הדרגתית, איך באה לידי ביטוי ההארה הזאת שמתגלה בבת אחת ומקלקלת את הכול בבוסר, מה זאת אומרת?

אם אותה הקבוצה שיודעת על מבנה העולם ותיקון העולם הייתה מפזרת את הידיעה הזאת לפני כמה אלפי שנים, אז ודאי שהיו מקלקלים את כל התיקון, כי זה היה פגה.

קריין: כן, זה ברור.

כיוון שהגיעו למאה ה-20 שעליה בעל הסולם כותב שאנחנו כבר נמצאים במצב של דור האחרון, אז זה כבר לא פגה, אפשר לפרסם את חכמת הקבלה לכולם ולהשתמש בה.

קריין: אני חושב שהשאלה היא על כך שהוא כותב פה "וע"כ כשמופיעים כאן בענפיהם שבעולם הזה ונתנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם מתקנים, אלא המה גם מקלקלים." כלומר ההארה הגדולה שפועלת בבת אחת. איך זה בא לידי ביטוי, אם אנחנו אומרים שההתפתחות היא הדרגתית?

אם לא נמשוך עכשיו אחרינו ככל האפשר את כל בני העולם, אז העולם יקבל את כל ההתפתחות הזאת כפגה. ובמה זה יתגלה? במלחמת עולם אטומית שלישית ורביעית. אם לא יכולים להשתמש בזה נכון ובזמן הנכון אז יקבלו את זה בצורה כזאת.

זה ההבדל בין תאנה נכונה, יפה, טובה, מתוקה, ובין תאנה שיכולה לקלקל את בריאות האדם. ועוד חכו מה יכול להתפתח גם באוקראינה ועם כל מה שקורה עכשיו. אנחנו צריכים להבין שהדברים הם לא כפשוטם. המצב מאוד רציני, אנחנו נמצאים ממש בתפר בין דרך נכונה ובין דרך מקולקלת, וגם הגורל שלנו תלוי בזה.

שאלה: זה נכון להבין את ההסבר שלך עכשיו שמתגלה בעצם אור גדול, אבל אין כלי שמוכן לו?

כן, אתה צודק, אמרת יפה.

תלמיד: אמרת שאם האור היה מתגלה לפני כמה אלפי שנים זה היה גורם נזק, אבל בתקופתנו הוא כבר יכול להתגלות. כשאומרים הדור האחרון, מה הדבר הזה שמוכן, המערכת מוכנה?

המערכת מוכנה, הכלים מוכנים ואז האור העליון יכול להתגלות נכון, כי יש כלי מוכן בשבילו.

תלמיד: אבל לא רואים את המוכנות הזאת בבני אדם, אז מה פירוש שהמערכת מוכנה?

בבני אדם לא רואים כי אתה לא מגיע אליהם ולא מפתח אותם, אבל יש בהם כבר הכנות, מה שאין כן, לפני אלפיים שנה לא היו הכנות. וגם בוא נראה בעתיד, אם נוכל קצת יותר להסביר מה קרה עם כל הדתות והאמונות שהתגלו בדרך.

תלמיד: איך אפשר להגיע לנקודה הזאת, כי נראה שהסברים הגיוניים בכלל לא מתקרבים לנגוע בבני האדם היום, כולם רואים את הבעיות אבל אני לא מרגיש שיש איזו יכולת לתפוס פתרון או אפילו רצון לזה?

יש לפַנינו קבוצה של אלפי אנשים, גברים ונשים שהיא כן מוכנה להכיר את חוק ההתפתחות ולזרז בדרך הזו התפתחות של עצמה עד מצב מתוקן, עד גמר התיקון. זאת אומרת, הקבוצה מוכנה להתחבר יחד כך שהיא תוכל להכיל בתוך עצמה אור אין סוף, כמה שיכנס. היא מוכנה לעשות פעולות על עצמה כדי להיות מותאמת לקבלת האור של גמר התיקון, נרנח"י. זה מה שאנחנו משתדלים מעצמנו לבצע.

צריכים לעטוף את זה בכל מיני פעולות, גם פיזיות, גם לימודיות, רוחניות וכן הלאה ולהביא את עצמנו עוד קצת ועוד קצת לאותה המטרה. ואנחנו עושים את זה, אבל אולי אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה. זה כמו ילד שגדל, הוא לא מבין איך הוא גדל אבל הוא גדל, כך גם אנחנו עוד לא כל כך מודעים איך אנחנו גדלים ובאיזה שלבים, אבל גדלים.

תלמיד: יוצא ממה שאתה אומר שהדור אחרון זה רק אנחנו, זה לא כל האנושות?

ודאי שזה אנחנו, אבל כל האנושות תצטרף אלינו באיזשהו שלב. כשאנחנו נגיע למצב שאנחנו נוכל לפרסם לכולם ולתת לכולם את הידיעה וההרגשה ולפתוח את התמונה הכללית של כל העולם, אז ודאי שזה יהיה זמן אחר. מתי זה יהיה אני לא יודע, אבל צריכים להתקרב לזה ולעבוד על זה. ואיך הבורא יסדר את הדברים האלה, איך הוא יוכל להגביר את מהירות ההתפתחות, אני לא יודע, נקווה שזה יהיה על ידי כוחות טובים.

שאלה: דיברת על כך שאנחנו נמצאים עכשיו בנקודה משמעותית מאוד. בסיטואציה הזאת. מה הכוונה להוביל אחרינו מקסימום אנשים, מה זה אומר שאפשר להפוך את הסיטואציה הזאת לדרך הטוב?

שאנשים יבינו שהחיבור בין כולם, למעלה מכל ההפרעות, ההבדלים, המחלוקות, הוא זה שצריך להביא אותנו לגמר התיקון, וכל העולם אז יראה באיזה מצב הוא נמצא.

אנחנו לא צריכים לטוס לכל מיני כוכבים, או לחפש באיזה מקום, מצב יותר טוב, אלא שנתעלה מעל עצמנו למצב של האינסוף, זה מה שאנחנו צריכים להסביר. יבוא הזמן שאנחנו נוכל להסביר לאנשים ואנשים יבינו שמה שאנחנו אומרים, זה מצב ריאלי והכי נכון.

שאלה: איזו אחריות עלינו לקחת כדי שלא נשרת את הרצון לקבל, אלא נשתמש בו שיחבר בינינו לעבודה?

אנחנו צריכים לספוג היטב את כל החומר של בעל הסולם ורב"ש, ולהשתדל לממש אותו בינינו בעשיריות, ואנחנו כבר די מבינים מה צריך לעשות, אנחנו צריכים עוד כוחות כדי לבצע את זה נכון, כמו שלמדנו עכשיו בשיעור על עניין אמונה ובטחון, אבל זה יתיישב בנו ואנחנו נתקדם. אני דווקא מלא שמחה ותקווה.

שאלה: הוא מדבר פה על התפתחות הדרגתית ואומר שזה פועל גם בתכלית הכללית ובתכלית הגופנית, מה זה אומר?

שאנחנו נשתדל להיות בחיבור בינינו, בצורה מקסימאלית "איש את רעהו יעזורו"¹, לדחוף את כולם לחיבור שגם החיבור הגשמי יסייע לנו להגיע לחיבור הפנימי הרוחני.

תלמיד: אז זו התכלית הכללית?

התכלית הכללית היא שכל בני האדם יסתכלו עלינו, ויבינו שחיבור עד כמה שאפשר יותר ויותר בין בני אדם הוא בעצם מטרת ההתפתחות שלנו. לא שאנחנו צריכים ממש להיכנס לאיזה מתחם ולהיות שם יחד, אלא שזה יביא אותנו לחיבור הפנימי, ובחיבור הפנימי אנחנו סך הכול נבנה את הכלי לגילוי הבורא בצורה השלמה.

תלמיד: והתכלית הגופנית?

הגופים רק צריכים לעזור לנו בינתיים להגיע לאיזו התקשרות, ואחר כך נראה שכול הגופים האלה נעלמים. אין גופים. אנחנו שמים לב רק לחיבור בינינו, ומזה מגיע לנו גמר תיקון.

שאלה: למה בצורה מערכתית מסודר ככה שאומות העולם מגיעות בבת אחת, וישראל בזה אחר זה?

אנחנו רואים את זה בהרבה מערכות דווקא, כשיש חלקים בכל מערכת שמתקדמים בה בצורה הדרגתית, ואחר כך מצטרף גוף גדול של המערכת אחרי שיש ראש, כי "ישראל" נקרא "לי ראש". אחרי שיש ראש והוא נמצא במגע עם מטרת הבריאה ומגלה את זה, אז כל האחרים יכולים להגיע לכך גם הם, להיות בקשר איתם.

נתאר לעצמנו את כל אלה ששייכים לראש, לעבודה רוחנית, לבירורים, לחיבורים כאלו, האם היה אפשרי לעשות את זה בממדים של כול האנושות? אי אפשר לתאר כמה שזה היה קשה, בלתי אפשרי.

לכן יש מרכז, כדור אחד קטן מכל מבנה אדם הראשון, שיכול לחבר את עצמו ולהביא את עצמו לצורה של אדם הראשון, וכשהוא פחות או יותר מוכן, מצטרפים אליו כל אומות העולם, ועוד לוחצים עליו שיכנס ללחץ כזה, שיהיו כולם כאיש אחד בלב אחד ויעשו את זה. זה מה ששייך דווקא ליהודים וקשה להם לעשות, ואומות העולם, כשילחצו על היהודים, יגרמו להם חיבור נכון וגם יתחברו אליהם.

תלמיד: מה זאת אומרת בבת אחת, איך זה צריך להתבטא?

עוד לא הייתי בזה, אני לא יכול להגיד. אבל בבת אחת, בפעולה אחת, לא במשך הזמן ולא בהרבה פעולות, אלא לחץ אחד והכול נגמר.

תלמיד: אנחנו מכירים את הדרך שלנו, שבאמת הכול מאוד הדרגתי, פרוטה ועוד פרוטה, ופה מתואר תהליך שבבת אחת קורה. איך אפשר לתאר דבר כזה בכלל?

אם יש לחץ גשמי, גופני, זה נעשה מהר מאוד, כי זה מובן לכולם ואף אחד לא יכול לברוח מזה. ולכן גמר התיקון יגיע בצורה פתאומית ומהירה.

תלמיד: האם מהסדר הזה של המערכת, אנחנו יכולים להבין שההפצה שלנו צריכה להיות בעצם לפנימיות, לבעלי נקודות שבלב?

ההפצה שלנו צריכה להיות גם כמובן לפנימיות, לנקודות שבלב, אבל בעיקר לחיצוניות, לכל העמים, לכולם.

תלמיד: למה?

כי הם צריכים כבר להיות מוכנים. אם אנחנו נמצאים בגמר התיקון כמו שאומר בעל הסולם והוא נסע בעצמו אפילו לפולניה אז על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יכולים לפזר את חכמת הקבלה לכולם, ודאי שבהתאמה, במידה הנכונה, שזה ימשוך את האנשים להבין על מה מדובר וכך אנחנו נעבוד כולנו יחד.

תלמיד: מי אנחנו מצפים שיתעורר עכשיו, רק בעלי הפנימיות יצטרפו לתהליך?

לא. במעגלים, מהמעגל הפנימי, אל היותר חיצוני וכן הלאה. לזה אנחנו מצפים.

תלמיד: מה ההבדל ביישום של חכמת הקבלה בפנימיות, לבין יישום חכמת הקבלה בחיצוניות?

חכמת הקבלה מדברת על זה שכולנו צריכים להתחבר כאיש אחד בלב אחד ולהקים כלי שנקרא "בית ה'", "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" ², זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: זה הסבר לפנימיות או לחיצוניות?

גם וגם, כי כולם צריכים להתחבר לכלי אחד.

תלמיד: מה ההבדל המהותי בין הפנייה לפנימיות, לבין הפנייה לחיצוניות, או שאין הבדל?

יש הבדל כגלגלתא עיניים, ואח"פ, אבל בעצם הם נמצאים בכלי אחד. ואחרי שגומרים את התיקונים של גלגלתא עיניים ואח"פ, כל הספירות האלה נכללות זו בזו והכול הופך להיות כרצון אחד ואור אחד שממלא את כול המציאות.

תלמיד: כשאנחנו רוצים להפיץ עכשיו לחיצוניים, ייתכן לבוא אליהם ולהגיד להם שכדאי להתחבר כי יהיה לנו טוב בזוגיות, חינוך, בריאות, כלכלה?

כן, ודאי שזה מה שהם יכולים להבין וזה נכון, ואנחנו צריכים לבוא אליהם גם כך. אבל כשאתה בא ואומר שיש לך שיטת תיקון והיא מיוחדת, לא במלחמות כמו עכשיו, ולא על ידי מיני פעולות אחרות, בדרך כלל, כי כל ההיסטוריה היא דרך מלחמות ואתה בא ואומר שלא, גמרנו עם כל המלחמות, לא יכולים ולא צריכים אותן יותר. אנחנו צריכים רק חיבור בינינו. זהו.

תלמיד: האם אני צריך להסביר למה צריך להיות חיבור בינינו, שזה בהתאמה לחוק הטבע?

כן, ודאי. להסביר את כל הדברים האלה.

תלמיד: לכולם?

אתה צריך להסביר לכולם. על זה כתוב "חכמה בגויים תאמין"³.

תלמיד: כי אנשים רוצים דברים פשוטים, פרקטיים.

אז תסביר להם את זה בצורה פשוטה ופרקטית. אני לא מבין מה הקושי, איפה ראית שאומות העולם לא יכולים לתפוס את ההיגיון הפרקטי הזה? כולם יכולים, כולם מסוגלים. אל תסביר להם על חכמת הקבלה וכל מיני דברים גבוהים שמנותקים מהגשמיות, אתה צריך להסביר להם על החיים הפשוטים, אתה מלמד אותם את סוד החיים הפשוטים, הנכונים והבטוחים, שהכול תלוי בקשר בין בני אדם. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

אני חושב שבכל זאת ניתן ואפשר להסביר את הדברים, וגם קצת מחכמת הקבלה שמדברת שהטבע כולו נמשך לחיבור, אבל לא צריך להגיד שזו חכמת הקבלה.

שאלה: האם אפשר לומר שבבת אחת זה הסכום שהוא תוצאה של כל הפעולות הפרטיות הקודמות שנעשו לפני כן?

ודאי. ככל שאנחנו מתקרבים לגמר התיקון, אז כל הפעולות השונות ואפילו המנוגדות פתאום נראה שהן מצטרפות לפעולה אחת של התקדמות לגמר התיקון דווקא. כל הדרכים מכוּוַנות למטרה אחת.

תלמיד: איך אנשים יקבלו את זה, האם כמתנה או כמשהו שהוא מובן מאליו?

אני חושב שאחרי כל המצבים שאנחנו עברנו, אז אנשים יקבלו את זה כדבר טבעי שכך חייב להיות.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו מכינים את ההפצה החיצונית למסות, לאומות העולם, כדי שיגיע מצב שפתאום האור יגיע אליהם ובבת אחת יפתחו את העיניים שלהם ויראו שזו האמת?

אתה נותן להם בינתיים בהדרגה רק הסבר על חיבור ביניהם כדי להגיע לחיים טובים.

תלמיד: רואים שזה לא עובד, אז האם עדיין חסר חלק פנימי בהפצה לא רק חיצוני?

זה שיתגלה חלק פנימי זה בטוח, באיזו מידה, אני לא יכול להגיד, אבל זה יקרה. אנחנו צריכים לעשות מה שאומרים לנו מקובלים, לפי מה שהם כותבים ולפי איך שאנחנו מבינים את הכתבים שלהם. נקווה שהיתר "ה' יגמור בעדינו"⁴.

שאלה: בעל הסולם נסע לפולין וזה היה מסע של כמה חודשים, הוא עזב את כל הטקסטים המאוד חשובים שהוא עבד עליהם ונסע. איך מקובל מחליט בתוך כל המערכת הגדולה שצריך לעשות בה תיקון איפה לפעול?

אל תשאל אותי, אני לא יודע. אני רק אומר לך עובדה, שהוא נסע לפולין כדי לעורר את הפולנים לחיבור בזמן המהפכה שם, מה שהיה אני לא יודע בדיוק. זו דוגמה לאדם שהיה כל כך רחוק מהקהל ומהעם הפולני במיוחד כי הוא ברח משם בתחילת המאה, ובכל זאת חשב שיש הזדמנות לנסוע ולעשות משהו.

תלמיד: יש תמיד אין סוף הזדמנויות לעבוד, איך יודעים איפה לעבוד בהפצה?

אנחנו צריכים לעבוד בצורה שיטתית בקשר בינינו ולהפיץ את חכמת הקבלה לכל הכיוונים ככל שאנחנו יכולים בכל העולם.

שאלה: אם רק נסביר לאנשים את העתיד הטוב שתלוי בחיבור ביניהם, האם זה לא יישאר רק כאיזה רצון אגואיסטי בשבילם?

נתקרב לזה ואז נראה. בינתיים אנחנו עוד לא מפעילים את עצמנו ממש ומפזרים את חכמת החיבור בכל העולם. אל תקראו לזה חכמת הקבלה כי זו לא חכמת הקבלה, חכמת הקבלה היא כלפי הבורא, לאלו שמשתוקקים לזה. אלו שמשתוקקים פשוט לחיות טוב על פני כדור הארץ המסכן הזה, להם זו חכמת החיבור, כי רק זה חסר לבני אדם כדי לחיות טוב. ומחכמת החיבור הזו, מהשגת החיבור ביניהם, הם ירגישו שיש ביניהם פתאום עוד כוח נוסף שמחבר אותם, מלווה אותם, מכוון אותם, וכך הם יגלו אותו בצורה חלקה, רכה.

שאלה: אני עובד עם אנשים ואת כולם מעניין רק דבר אחד, איך להחליף מהר מצבים. אנחנו עובדים על זה עכשיו, מבררים את כל זה, אבל אותם מעניין כבר מוצר מוכן, כלומר הם לא מוכנים לעבוד.

מאוד פשוט אפשר להחליף את המצבים, זה בתנאי שאתה נכלל בקבוצה. בקבוצה יש לך את כל המצבים עד גמר התיקו,. אם אתה נכלל בהם עם החיסרון הנוכחי שלך, אז תמיד תמצא את המצב הבא שלך.

שאלה: אני נמצא בפרויקט של הפצת הקבלה בלי המילה קבלה, ואני חושב שאנחנו צריכים לחבר את שתי המערכות שיש לנו בבני ברוך, מערכת הפצת הקבלה עם מערכת ההפצה בלי המילה קבלה, האם זה אפשרי?

תנסה ואחר כך תספר לנו.

שאלה: האם המטרה שלנו היא לממש את ההפצה במילים פשוטות של חכמת החיבור?

כן, זו הבעיה שלנו והמטרה שלנו.

תלמיד: מה עושים בשביל זה כבר עכשיו?

תשאל את עצמך. אני לא שייך לזה, אני לא מארגן את הדברים האלה, אתם צריכים לארגן ולעשות, בזה תלוי העתיד שלכם.

שאלה: מה נותן בדרך אמונה, שהבורא כן ירצה להביא טוב לנבראים. כי אנחנו לא תופסים כרגע מה שהוא עושה?

אנחנו צריכים להאמין שהבורא תמיד עושה טוב לנבראים בכל רגע ורגע. אפילו שאנחנו לא מרגישים כל כך טוב. ואיפה שאנחנו לא מרגישים טוב, אנחנו צריכים לראות את זה כהכוונה שלנו למצב עוד יותר מתקדם וטוב.

שאלה: מהו כוח האמונה שאיתו צריך למלא את הכלי?

כוח האמונה זה האור העליון שממלא אותנו, ומקדם אותנו יותר נכון למקור שלו, לבורא.

שאלה: האם זה נכון להגיד שכשאדם רוכש אמונה, אז האמונה קושרת אותו כלפי הבורא, וכשהוא רוכש ביטחון אז זה כבר קשר ומחויבות כלפי הזולת?

הכול מתערבב אחר כך.

שאלה: איך אדם מודד את רמת הביטחון שלו?

עד כמה הוא קשור לחברה, ממנה הוא לוקח.

שאלה: איך בונים כלי בטחון, שבו יתלבש אור החיים?

בונים אותו על ידי החיסרון. שאני חייב שיהיה לי כלי לביטחון.

שאלה: איך מגיעים לזה שאפשר לעבוד בכוח מעל הכוח האנושי?

כי אנחנו רואים איפה הגבול שלנו, ואז אנחנו מבקשים איך לעלות למעלה מזה.

שאלה: מה ההבדל בין ביטחון להצדקת הבורא?

בכמה שאני יכול להצדיק את הבורא, בזה יש לי בטחון.

שאלה: יש לי אמונה במטרה, אבל אין לי ביטחון שאני אישית יכולה להגיע אליה. איפה צריך להוסיף עבודה כדי להשיג את הביטחון הזה גם כלפיי אישית?

ודאי שלבד את לא יכולה, אבל אם תתחברי עם האחרות, אז ודאי שכן.

שאלה: מה הקשר בין הכוח של התפילה, לכוח של ביטחון?

ראשון קשור לשני. לפי מידת התפילה את יכולה לרכוש כוח הביטחון. ולפי מידת הביטחון, את יכולה להתפתח עוד בתפילה, גם בבקשות וגם בהודיות.

שאלה: מה אדם צריך לעשות אם הוא מגלה שהוא מרמה את עצמו בעבודה בעשיריה, וכל הכוונה היא רק לטובת עצמו בכל הפעולות שלו?

אז יש לו מקום איך עכשיו לכוון את עצמו נכון למטרת הבריאה. זה טוב שאדם מגלה חסרונות. החסרונות הם אותם הסטיות שעוזרות לו להגיע בדיוק לכוון את עצמו למטרה.

שאלה: במה שונה השגת ביטחון מהשגת חשיבות?

בלי חשיבות אי אפשר להשיג בטחון.

שאלה: אם יש לי ביטחון, זה לא פוגע בעבודה למעלה מהדעת?

לא. ביטחון דווקא עוזר להגיע ללמעלה מהדעת. זה לגמרי לא סותר, ביטחון ולמעלה מהדעת.

שאלה: האם אפשר להגיד שהסביבה נותנת לאדם ביטחון?

ודאי שזה עובר דרך הסביבה. במידה שאדם קשור לסביבה הוא מקבל את הביטחון.

שאלה: איך אפשר להעביר את הביטחון שלי לחברים, להגביר גם את הביטחון וגם את האמונה שלהם?

קודם כל על ידי זה שאני פועל ככה, ואז אני מחבר את כולם, ורוצה למלא את הקשר בינינו בביטחון שלי. ואני גם רוצה לקבל דרכם מילוי לביטחון שחסר לי.

שאלה: התפילה בעשיריה, צריכה להגיע מתוך ביטחון, מתוך אמונה, או מתוך למעלה מהדעת. מאיפה מגיעה תפילה?

מתוך רצון להגדיל את הביטחון.

שאלה: האדם כן מרגיש ביטחון, אבל בפועל הוא מתעכב, הוא לא מצליח לעשות פעולה. איך להתגבר על הרגשת העיכוב?

הראשון סותר את השני. אם יש לו ביטחון, אז למה הוא נתקע? כנראה שצריכים להוסיף ביטחון.

שאלה: מהם השלבים להתייחס לדחייה כלשהי שמתגלה, איך להתייחס אליה?

להתחבר לחברים, ולעלות למעלה. רק לא להישאר באותו מצב. כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו.

שאלה: אמרת שהכול תלוי באדם, והוא לא צריך לחכות לסביבה שתעורר אותו. אז מאיפה הוא לוקח כוחות להתקדם קדימה?

מהסביבה ומהבורא. הוא חייב להתחבר לסביבה, ולבקש מהבורא. כמו רבי יוסי בן קיסמא.

שאלה: אמרת קודם שהחברים שהם קשים יותר, הם יותר נאמנים, וילכו יותר רחוק. איך אפשר לקבל מאותם החברים את כוח הנאמנות שלהם?

להצטרף אליהם.

תלמיד: וגם אמרת שאלה שרצים מהר, הם בדרך כלל נשרפים מאוד מהר. אז מה לעשות אם אני מרגישה שאני מאלה שרצים מהר. מה לעשות כדי לא להישרף מהר בדרך?

אם רצים יחד, יש בטחון שזה יצליח.

שאלה: לא מזמן אמרת לנשים שעדיף לשמוע את השיעור בוקר יחד במשך היום, מאשר לבד בזמן השיעור. אז התחלנו לעשות זאת בעשיריה שלנו בצהריים, ואז התחילו שיעורי צהריים. אז מה עדיף לשמוע, את שיעור הבוקר שוב, או את שיעור הצהריים בשידור חי?

אני לא אמרתי שזה צריך להיות במקום זה. גם את זה, כמה שאפשר.

שאלה: יש לי חסרון לראות את המצב האמיתי שלי של שפלות. אבל זה מאוד מעומעם. אני לא מצליחה להגיע לזה. האם אפשר לבקש מהבורא לראות את המצב האמיתי השפל שבו אני נמצאת?

לא. אנחנו צריכים לבקש מהבורא רק דברים טובים, עליות, התגברות, ולא ירידות, נפילות.

שאלה: האם באנושות בסוף יקומו מעגלים קטנים שיתרגלו את החיבור, ויפיצו אותו בצורה מקומית לקהלי יעד במקום שבו הם נמצאים?

ודאי שאני מצפה שיהיו עשיריות, עשיריות בכל העולם, הרבה מאוד, אלפים אלפים, וכך אנחנו נתקדם יותר ויותר. אנחנו אתכם רק מייסדים את היסוד של החברה הזאת. אבל אחר כך היא תתפתח עוד עוד. לכן לא להתייאש, רק לחזק את הקשר בינינו, ולהוליד יותר עשיריות, כמה שאפשר ובזה נצליח. וזו צריכה להיות דווקא הצלחה מהירה, בקרוב.

תלמיד: שלום חברים, אנחנו שבוע לפני הכנס שיתקיים ב 27-28/08 ואנחנו רוצים לוודא שכולם נרשמים. לכן אנחנו מבקשים שהעשיריות שלכם יתנו את הביטחון הזה לכל הכלי העולמי. ותכנסו בבקשה ותרשמו בלינק הבאconvention.kli.one ומבקשים מכל החברים שמשתתפים בפעילות, ומבקשים מכל העשיריות להעלות את הוידאו שלכם לאתר וככה תוכלו לקבל התפעלות מכל החברים.

לי אין מה להוסיף, אני מצפה לכנס הדרום אמריקאי, יהיו לי ביום שבת הבאה וגם ביום הראשון הבא שני שיעורים. נקווה שכולנו נשתתף, יהיו לנו ארוחות, מוסיקה וכל הדברים השייכים לכנס, והעיקר שדרום אמריקה תהיה על המפה. אני מאוד אוהב את השירים שלהם ואת המוזיקה שלהם, נשמח יחד בחיבור בינינו.

שאלה: אנחנו בעשיריות מעורבבות בכנס הזה וזה משהו חדש ודי מטלטל חלק מהחברים. השאלה היא, מה יחשב תהליך מוצלח מעשירייה שבתחילת הכנס היא נכנסת בצורה אקראית וכך היא ממשיכה יחד עד סוף הכנס?

אני לא מבין בסידור הזה שאתם עושים.

תלמיד: אני שואל מבחינה פנימית. אנחנו עושים את המהלך הזה כדי להצליח יותר בהתכללות ובחיבור בינינו, אז לאן לשאוף מבחינת המטרה הרוחנית שלנו?

לשאוף לחיבור לכל הכיוונים, גם בתוך העשירייה שלך, גם בתוך העשירייה האקראית, גם בתוך הכלי הכללי שלנו, גם גברים, גם נשים, וכל אחד שירגיש שהחברים נמצאים לידו, שמכל הצדדים ממש סוגרים אותו, זה מה שטוב.

שאלה: אני מתאר לעצמי שאני אכנס לאיזה חדר אקראי ושם אני אגלה את העשירייה האקראית שלי לכנס, אני אעבור איתם שיעור ועוד שיעור ועוד ישיבת חברים, יומיים עם הרבה מאוד פעילויות. במהלך היומיים האלה אני אמור לפתח אל החברים האלה קשר מיוחד, זו העשירייה שלי לכנס.

ודאי שכך זה יהיה, זה טבעי אם תפתח קשר איתם.

תלמיד: מה צריכה להיות התוצאה מהתהליך הזה, איך אני מתחיל אותו ואיך אני מסיים אותו?

אתה שואל אותי על דברים שאני בעצמי לא עברתי, לא למדתי, לא שאלתי ולא שמעתי.

למה אתם עושים את זה בצורה כזאת?

תלמיד: נשאל אותך, מה היתרון בלהיכנס לעשירייה אקראית ולעשות איתם שיעור וסדנה ביחד, לעומת להיות באותה עשירייה שאני נמצא איתה כבר שנים?

ההבדל יכול להיות גדול, אבל שלא נתבלבל ולא נעביר סתם את השעות האלה בלחפש איך אנחנו מתחברים ואיך לא. אני הייתי עושה את זה, אבל טוב יותר אם בכל שיעור נשב בעשירייה אחרת, כך נרגיש חברים מכל הסוגים והמצבים.

תלמיד: אם כך, הערך העיקרי הוא התכללות.

כן, התכללות כולם בכולם וכדי שנרכוש קצת ניסיון איך מתכללים. אני לא יודע מה זה להתכלל עם קבוצה אחרת, ואם הרגשתי את זה פעם זה שום דבר, וכאן בכנס אנחנו יכולים לעשות את זה כולנו בכולנו ולכן יכול להיות שזה כדאי.

תלמיד: עוד לפני שהתחלנו את העניין הווירטואלי זה מה שהיה קורה בכנסים, היינו נכנסים כמו מים ויושבים בעשיריות אקראיות, כל פעם מחדש מתערבבים, זה לא זר לחברים.

מה שהחבר מתאר זו מין חרדה להיכנס לזה שוב אחרי שנוצרה אינטימיות מאוד מיוחדת בעשיריות המקומיות. השאלה איך להיכנס לתהליך ומה אנחנו יכולים להפיק ממנו עכשיו?

זה גם עניין של שפה.

תלמיד: ברור, לפי שפות.

אני חושב שתוכלו במשך הכנס להתערבב יפה מאוד ולהכיר את כל החברים שלכם דוברי אותה שפה. זה יכול להיות דווקא מעשה מצוין, חיבור פנימי. נחשוב איפה אני אהיה, הייתי כל כך רוצה להיות בין כולם.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור?

השיעור היה עם חומר לא כל כך פשוט ואנחנו נמשיך עימו.

(סוף השיעור)

---

1. איש את-רעהו, יעזרו (ישעיהו, מ"א, ו')↩

2. (ישעיה נ"ו, ז')↩

3. ""מלכה ושריה בגוים אין תורה" אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" יש תורה בגוים אל תאמן דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה"" (איכה רבה, פרשה ב', י"ג)↩

4. "י-ה-ו-ה, יגמר בעדי: י-ה-ו-ה, חסדך לעולם; מעשי ידיך אל-תרף." (תהילים, קל"ח, ח')↩