שיעור בוקר 09.12.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 34. מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 34, "חכמת הקבלה והפילוסופיה", כותרת, "אורות וכלים".

אורות וכלים

"ואין להקשות לפי זה, איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?

אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכח הנ"ל, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו".

זה מה שבעל הסולם רוצה להגיד, שאנחנו מדברים על האורות והכלים שעליהם אנחנו לומדים, שבהם אנחנו נפגשים בפעולות שלנו על האורות והכלים ורק בזה, רק ברמה כזאת. "ממעשיך היכרנוך", מה שנקרא.

כלים ואורות (בפירוש המלות)

"וכאן צריך להוסיף עניין ההבדל בין המתנה ובין אהבה הנולדת על ידיה. אשר האורות, כלומר, ההתפעלות של הכלי, שזה ניתן להשגה, היא מכונה בשם "חומר וצורה" יחד, כי ההתפעלות, היא הצורה, והכח הנ"ל הוא "החומר".

אולם האהבה הנולדת, היא נבחנת לצורה בלי חומר. כלומר, אם אנו עוסקים בהפשטת האהבה מן חומר המתנה, כמו שלא היתה מלובשת באיזה מתנה ממשיית מעולם, אלא בשם המופשט אהבת השי"ת - אז נבחנת לצורה. והעסק בה נבחנת בשם קבלה הצורתית. אולם נחשבת לממשית בלי שום דמיון לפילוסופיה צורתית, משום שרוח האהבה הזאת היא הנשארת באמת בהשגה, בבחינת מופשטה לגמרי מן המתנה, דהיינו, עצם האור".

החומר והצורה בקבלה

"והטעם, כי האהבה הזו אף-על-פי, שהיא רק תולדה יוצאת מן המתנה, מכל-מקום היא חשובה באין ערך על המתנה בעצמה. בדומה למלך גדול שנותן חפץ קטן לאדם, אף-על-פי שהמתנה בעצמה, אין לה כל ערך, עם-כל-זה האהבה והתשומת לב של המלך, אין קץ לערכה ויקרה. ולפיכך, היא מופשטת לגמרי מן החומר, שהוא האור והמתנה, באופן, שכל העסק וההבחן נשאר חקוק בההשגה רק באהבה לבדה. והמתנה כמו נמחקת ונשכחת מהלב. ולפיכך, נבחנת חלק החכמה הזו, בשם חכמת הקבלה הצורתית, שהיא החלק היותר חשוב בחכמה."

כי כביכול מולידים הבחנות חדשות.

שאלה: נראה מובן, אבל זה קצת חמקמק כי נאמר בעשירייה, אנחנו יודעים שאנחנו בונים מערכת יחסים כל רגע מחדש.

כן.

תלמיד: ונבנה משהו שהוא יותר גדול מהיגיעות הקטנות שלנו, זה ברור. אבל מה זה נקרא "קבלה צורתית"? איזו צורה יש בזה?

צורה של חיבור מיוחד בין כל חלק וחלק ביחס שבין הבורא לנברא. תראה מה שהוא אומר. "היא ... תולדה ... מן המתנה". זאת אומרת, האדם, על ידי זה משיג את התוכן של המתנה, מה מי שנותן לו מתנה רוצה להעביר לו, ולכן מתוך זה יש לו התרשמות, מתוך היחסים ביניהם וזה נקרא "קבלה צורתית".

שאלה: נניח שיש לנו מפגש בעשירייה, זה כמו איזו מתנה שקבלנו. הקשר שאנחנו מייצרים, הרוח שאנחנו מייצרים בינינו זו בעצם התולדה של המתנה. אפשר להסתכל על זה ככה?

כן.

תלמיד: החיבור שאנחנו מייצרים בינינו מתוך המציאות שלנו, מרימים איזה קשר בינינו, יחס יותר טוב בינינו, זה בעצם מה שהופך את חכמת הקבלה בשבילנו, מפילוסופיה לחכמה. זאת אומרת, זה כבר נשאר שלנו. אפשר להסתכל על זה ככה?

נגיד.

תלמיד: ומפה אני רוצה להשליך לכיוון ההפצה? כי אנחנו רוצים בעצם להעביר את חכמת הקבלה ולא את הפילוסופיה, שזה רגש של אהבה וחיבור, אז יוצא שאין לנו בכלל צורך להזכיר את חכמת הקבלה פה, אנחנו צריכים לייצר קשר טוב בין אנשים. זה לא משנה אם נגיד שזה חכמת הקבלה או לא, אחר כך נוכל להגיד מה שאנחנו רוצים, אבל זו בעצם הפצה של חכמת הקבלה, ולא הלימוד?

נניח שכן.

תלמיד: כי יש פה משהו מהותי אולי בגישה שלנו, בזה שאנחנו רוצים להפיץ את חכמת הקבלה. אני משתף בהרהורים מהמאמר.

יש למישהו משהו להוסיף?

שאלה: מה הפרקטיקה להעביר יחס של השפעה בתוך המתנה?

המתנה בעצמה מסמלת לך את פעולת ההשפעה שאתה רוצה להעביר למקבל.

שאלה: מתוך המתנות שהוא נותן לנו נשארת צורה של אהבה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו נותנים לו מתנה בחזרה?

מלבישים את עצמנו על האהבה הזאת, מתלבשים על האהבה הזאת וכך מחזירים לו. זה נקרא "כמוך".

שאלה: אנחנו יודעים שפילוסופיה זה אהבה לחכמה, זו ההגדרה.

כן.

תלמיד: וכאן הוא אומר שהמתנה של הבורא היא לא חשובה. מה היחס הנכון שלנו כלפי החכמה, כי מה שהבורא רוצה לתת לנו זה אור חכמה, וזה לא שאנחנו צריכים לאהוב את החכמה, אלא לאהוב את הבורא. אז מה היחס שלנו לחכמה, למתנה?

החכמה זה בעצם אותו הנושא שעליו אנחנו מתקשרים לבורא, כי הוא נותן את החכמה, ואז על ידי ההתקשרות לחכמה אנחנו מתקשרים לבורא.

תלמיד: אז אנחנו רוצים לקבל את החכמה, כי דרכה אנחנו יכולים להיות בקשר עם הבורא?

כן.

שאלה: יש פעמים שהיחס של הבורא מורגש כלא מותיר יחס מבחינת ההרגשה של האדם, שהוא מרגיש סבל, לאו דווקא מתנה חיובית כזו של אהבה שאני מרגיש, אלא אני מרגיש סבל אחרי זה. מה אז?

אז האדם צריך לשאול את עצמו לָמה הסבל, כי זה לא מתאים לבורא ולא מתאים ליחסים ביניהם.

תלמיד: נכון.

אז זה מביא אותו לכך שמתקן את היחס שלו לבורא וכך הוא משתנה, מיתקן.

תלמיד: לא יודע מה לשאול על זה, כי האהבה היא תוצאה מהמתנה, זה מלך גדול נותן, לפעמים המלך הגדול יכול לתת לך מכה רצינית.

זה מה שאנחנו מרגישים.

תלמיד: אז מה היחס הנכון? אתה אומר לשנות, בסדר.

על ידי זה שאתה מרגיש משהו חוץ מאהבה חלוטה מהמלך, אתה צריך רק לדעת שכל השינויים תלויים בך ואתה צריך לבצע אותם, וכך אתה מתקרב לאמת. אין כאן שום דבר חוץ מזה, רק אהבה. כל הבריאה היא כולה מאהבה ואתה חייב לגלות אותה.

שאלה: אז במתנה והיחס שעובר דרך המתנה אנחנו כלפי הבורא, הוא פועל עלינו ואנחנו צריכים לגלות את היחס שלו דרך הפעולות אם אני מבין נכון. זאת אומרת, שהכוונה שלו להיטיב אמורה להתגלות דרך הפעולות, ולא תמיד אנחנו רואים קשר ברור בין הפעולה לכוונה, זאת אומרת, נראה כאילו שלפעמים הן הפוכות.

כן.

תלמיד: מה העבודה שלנו במקרה כזה?

לגלות כוונה אמיתית של הבורא.

תלמיד: איך אנחנו מבקשים לגלות את זה?

איך בחיים שלנו? אתה מתרגז על ההורים כשאתה קטן, ואחר כך אתה מבין את האהבה שלהם, שנשפכה עליך כל הזמן, ואיך אתה מתנהג לילדים שלך. זה הלימוד.

אבי"ע

"ויש באהבה זו ארבעה חלקים, אשר המה נבחנים בדומה לאהבת אדם, שבעת קבלת מתנה בפעם הראשונה עדיין לא נכנה את נותן המתנה לאוהב. ומכל-שכן, אם נותן המתנה אדם חשוב, שאין למקבל השתוות עמו.

אולם עכ"ז, על-ידי ריבוי מתנות ואורך ההתמדה יצוייר שאפילו את האדם החשוב יכירוהו לאוהב אמיתי כשוה ערך. כי חוק האהבה לא יצוייר בין גדול לקטן, כי שני אוהבים אמיתיים צריכים להרגיש השואה ביניהם כנודע.

ולפיכך תבחן כאן ארבע מדרגות של אהבה. המקרה נקרא עשיה. הכפלת ריבוי המתנות נקרא יצירה. וגילוי האהבה גופה נקראת בריאה.

וכאן מתחיל הלימוד מחכמת הקבלה הצורתית, כי במדרגה זו נפשטה האהבה, מן המתנות. שז"ס: "ובורא חושך". כלומר, שמסלק האור מן היצירה, ונשאר האהבה בלי אור, בלי מתנותיה.

ואחר-כך אצילות, שאחר שטעמה ופשטה הצורה מהחומר לגמרי, בסוד: "ובורא חושך", ראוי לעלות למדרגת אצילות, ששם חוזרת הצורה ומתלבשת בחומר. דהיינו, אור ואהבה יחד."

האמת שמוקדם לנו, אבל נדבר על זה בהמשך.

שאלה: מה זאת אהבה, איך מרגישים אותה?

אהבה מרגישים באותם הכלים שהרגשנו קודם התרחקות, הופכיות הצורה, דחייה. אהבה היא ההרגשה הכי חזקה שמגיעה עם הרגשת הבורא, למי שנמצא איתי בקשרי אהבה, אז נקווה שנגיע לזה בהקדם.

שאלה: המקובלים שעוסקים באהבה ומנסים ממש להידמות לבורא, מתוך זה הם ממש רואים את כל "תלמוד עשר הספירות" וכל מה שאנחנו לומדים.

כן.

תלמיד: הדבר הזה זה ידיעות, זה מדע?

לא, זו הרגשה שהיא עד כדי כך מדויקת שאתה יכול להסביר אותה אפילו במידות.

תלמיד: וכשאנחנו שומעים על דברים שהם ממש קורים בעולם הפיזי שלנו, שאתה אומר לנו דברים ואחרי כמה שנים אנחנו רואים, הנה, זה קורה, איך זה יתכן שמתוך הרגשה של משהו שהוא רוחני קורה משהו בעולם הפיזי?

אין עולם פיזי, כך אנחנו חושבים, יש רק עולם אחד ובו אנחנו עוד מעט נגלה את האמת על המציאות שלנו.

(סוף השיעור)