שיעור בוקר 16.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת", בכותרת "עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו".

עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו".

תלמיד: כתוב "המכשירים אותו"? כתוב שהעבודה ""מתוך שלא לשמה" אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו". מי הם? החברים שלו, הקבוצה?

כן, אלו שרוצים להגיע ללשמה, יחד כולם.

תלמיד: והוא כותב גם "אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו". איך אדם שולט על ליבו?

שישתדל ויראה שהבורא הוא השולט, והאדם בעצמו לא מסוגל.

תלמיד: אז מידת שליטתו על ליבו היא להגיע להכרה שהוא לא מסוגל.

כן.

תלמיד: יפה. כתוב "ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה." איך לשמור על עצמו שלא ליפול, או שזה בכלל לא בידיים שלו?

להשתדל לשמור, שהאדם ירצה מכל המצבים שעוברים עליו, לקיים אותם בלשמה.

תלמיד: כותב ""לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה"". למה הוא משתמש במילה מאוד טוטאלית, "לעולם" אין לקוות?

כי זה באמת חוק.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להיות בתקווה, אנחנו צריכים להיות ברצון, צריכים להיות לנו הדברים האלה, שנקווה לזכות, והוא כותב פה "לעולם אל תקווה".

לא. יש חוקים שאת כל העבודה הרוחנית צריכים להתחיל בלא לשמה, ואז מתוך שלא לשמה מגיעים לשמה.

תלמיד: שהוא כותב "לעולם אין לקוות שיגיע הזמן", מוסתר בנו בפנים המצב, תחושה כזאת שכביכול אנחנו עוד לא מוכנים, אבל יגיע הזמן. למה יש בנו את הדבר הזה, ולא איזו נחיצות? כאילו יש משהו שמרדים אותנו כל הזמן.

אני חושב שזה האגו שלנו, כי אנחנו אמורים לדחות כל היגיעות והאמצעים שיכולים להביא אותנו ל-לשמה.

תלמיד: ואנחנו צריכים להיות במצב בדיוק הפוך מזה, אין דבר כזה שיגיע הזמן, אנחנו כל הזמן נצרך להיות ביראה.

כן.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו דרוכים בכל רגע, כי מבינים שאם עכשיו ברגע הזה לא עושים מה שצריך לעשות, אז אין הרגע הבא. איך להגיע להלך רוח כזה?

זה רק בסגולת התורה, שלומדים ומצפים שהמחשבות, היוצרות שבנו, יתגלו וישתנו כך שאנחנו נבין את זה, נסכים עם זה.

תלמיד: ולהלך רוח כזה אנחנו יכולים להגיע עכשיו כבר, זה משהו שיכול להיות בחברה להתפשט דבר כזה?

זה לא תלוי בזמן, רק במאמצים של אותם האנשים שרוצים להגיע ל-לשמה.

תלמיד: הוא אומר שאי אפשר להעריך מה זה לעשות נחת רוח לבורא, אבל אנחנו משתדלים לוודא שאנחנו עושים נחת רוח לבורא?

כנראה שכן.

תלמיד: אנחנו רוצים שתהיה לבורא הנאה מהחיבור בינינו, מהיגיעה?

כמו שאתה אומר.

תלמיד: אז איך זה מתגלה, נאמר בעשירייה או בקבוצה שאנחנו עושים נחת רוח לבורא?

אני חושב שקודם כל צריכים לגלות את הבורא ואת עצמנו במצב הנוכחי, ואחר כך להשתדל לתקן אותו.

תלמיד: לתקן את מצבנו הנוכחי?

כלפי הבורא. כן.

תלמיד: ואז מה?

ואז להגיע למצב שכולנו וכל אחד ויחד נהיה מכוונים לבורא, לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: ובתוך מה, באיזה כלי או באיזה רצון מתגלה זה שאנחנו עושים או לא עושים נחת רוח לבורא?

ברצון שלנו. שאנחנו רוצים לגלות לו את זה ומקבלים הרגשה שאנחנו הגענו לעשיית נחת רוח לבורא שנקראת "לשמה".

תלמיד: אז מה חסר כהכנה לזה, שאנחנו נרצה לעשות נחת רוח לבורא?

רצון. אין כאן יותר גורמים.

תלמיד: איך משיגים את הרצון הזה?

את הרצון הזה משיגים על ידי התורה. זאת אומרת שאדם לומד, וכל מה שהוא רוצה, כל מה שהוא חושב זה כן לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: הוא אומר, לפני הכול אני צריך להרגיש שאני עובד ה', שאני צריך להתחיל בעסק הזה בכלל. מה זה להרגיש שאני עובד ה'?

שיש לפניך הזדמנות להגיע לקשר עם הבורא.

תלמיד: אמרת מקודם שמי שמכשיר אותי זה החברים. איך אני צריך להרגיש בעצם בזה שהחברים מכשירים אותי, שאני מתוך זה עובד את ה'?

הם נותנים לך דוגמה ותמיכה.

תלמיד: זהו? רק מבחינה חיצונית הדוגמאות שהחברים מביאים לי, זה נותן הרגשה שאני עובד ה'?

יכול להיות שגם פנימית.

תלמיד: אז איך באמת אני מתחיל להרגיש את הפנימיות הזאת, שאני מתוך הקשר הזה עם החברים מתחיל להרגיש שאני עובד ה', שאני בכלל עוסק בעסק הזה? איך אני מקבל את הרצון המיוחד הזה, לפני שאני בכלל חושב על נחת רוח לבורא, שאני ארגיש שאני עובד שלו, שאני משרת אותו, או שאני באמת בשבילו פה?

זה תלוי בסביבה. שאותה מצווה שאנחנו מגיעים לדבקות בבורא, היא צריכה לעבור דרך כל הסביבה שלי, דרך כל בני האדם שמעבירים לבורא את הנטייה שלי להגיע לדבקות בו.

תלמיד: כמה חשוב הכלי של הודיה כשאני נמצא פה עם החברים, ובזכות החברים אני מגיע וכל רגע ורגע מתקדם?

כן.

תלמיד: ההודיה הזאת זה כלי שנותן לי כל הזמן להרגיש את הזכות הזאת, שאני נמצא פה כעובד בשביל הבורא, ובזכות החברים אני יכול לכוון את עצמי לשם?

כן.

תלמיד: יש פער בין ההרגשה של גילוי הבורא להרגשה של עשיית נחת רוח לבורא?

גילוי הבורא ועשיית נחת רוח זה לא אותו דבר.

תלמיד: אז זאת אומרת, שיש לי מה לדבר על עשיית נחת רוח לבורא לפני שרכשנו את תחושת הבורא?

לא.

תלמיד: זאת אומרת שזה שלב מתקדם יותר.

כן.

תלמיד: וכשהוא מדבר פה על אותם חללים שנפלו בשלא לשמה, הוא מדבר על אלו שכבר יש להם את הרגשת הבורא, אבל לא הצליחו לעשות לו נחת רוח?

כן.

תלמיד: כאשר אנחנו עכשיו קוראים ומדברים על זה, זה כאילו לדבר כמה רמות מעל הרמה הבאה שלנו?

תלוי למי.

תלמיד: בהנחה שאין עדיין את הרגשת הבורא.

כן.

תלמיד: אז איך עובדים עם נחת הרוח לבורא, כשאין עדיין את הרגשת הבורא?

יש לנו דרך לזה, דרך עשיית המצוות.

תלמיד: אפשר קצת להרחיב, מה זה אומר "דרך עשיית המצוות"?

שאנחנו עושים כל מיני "תרגילים" שעל ידם אנחנו מעבירים לבורא נחת רוח.

תלמיד: אנחנו מעבירים לבורא נחת רוח לפני שעדיין רכשנו את הרגשת הבורא?

כן.

תלמיד: וכדי לנסות לדייק את התרגיל הזה קצת יותר, איפה אנחנו מתארים את הבורא שאנחנו מעבירים לו נחת רוח?

בהרגשה שלנו.

תלמיד: בהרגשה שקיימת בינינו?

יכול להיות גם בינינו.

תלמיד: זה יכול להיות לא בינינו?

זה יכול להיות באדם עצמו.

תלמיד: יכול להיות שאדם יגלה את הבורא שלא במסגרת מערכת קשרים ויחסים בינו ובין העשירייה?

יכול להיות, אבל לא יודע.

תלמיד: אני כרגע מדבר עלינו שאנחנו עובדים, אנחנו כולנו מנסים להיות מכווָנים לאותו דבר שאנחנו לומדים עכשיו.

כן.

תלמיד: אז האם אפשר באיזושהי צורה לדייק את אותו מצב של נחת רוח לבורא שעדיין לא רכשנו מיהו? לפחות חלקנו עדיין לא רכשנו.

לא, אנחנו צריכים קודם להגיע למצב שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמיד: קודם להגיע למצב שעושים נחת רוח?

כן.

תלמיד: ורק אחר כך לנסות להרגיש אותו?

כן.

תלמיד: על ידי איזה תרגילים אני עושה נחת רוח לבורא?

בעיקר על ידי פנייתי אליו עם בקשות. אני מבקש ממנו לחבר אותי עם יתר חבריי ואנחנו יחד נרגיש אותו בקשר בינינו, ומה שאנחנו צריכים להרגיש בקשר בינינו - אותו ואת ההנאה שלו מאיתנו.

תלמיד: אתה גם מרגיש את ההנאה של הבורא ממך?

כן, זה מה שאני רוצה להרגיש.

תלמיד: מה המצב הזה, זה לשמה, לא לשמה?

זה כבר אפשר להגיד שלשמה.

תלמיד: הבקשה הזאת שאני מבקש, זה בקשה שצריכה לבוא ממני, או בקשה מתוך העשירייה שגורמת לו נחת רוח? מה גורם לו נחת רוח?

לבורא אנחנו גורמים נחת רוח בזה שאנחנו רוצים בקשר בינינו לגלות אותו. זאת אומרת, שהקשר בינינו יתגלה לנו כבורא.

תלמיד: אם אני מעלה בקשה עבור העשירייה, עבור החברים, או אנחנו כעשירייה מעלים בקשה, יש הבדל בנחת רוח שאנחנו גורמים לבורא?

או אתה או כל העשירייה?

תלמיד: כן.

ודאי שיש הבדל, כל אחד הוא בעל כוח מסוים.

תלמיד: הוא כותב ש"אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו." איך זוכים למחשבה כזאת יקרה?

היא נמצאת בנו, רק אנחנו צריכים להוציא אותה מנסתר לפועֶל.

תלמיד: איך עושים את זה, איך מגלים את המחשבה הזאת שכבר קיימת בנו?

שכולנו חוץ מזה שמתחברים, גם מגלים במשהו בליבו של כל אחד נטייה לבורא.

תלמיד: איך החברים מביאים אותי לדרגת לשמה?

החברים לא יכולים להביא אף אחד לדרגה לשמה, האדם צריך להשתדל להגיע לזה בכוחותיו.

תלמיד: במה החברים תומכים להביא אותי ללשמה?

הם תומכים בצורה חיצונית, בכך שנותנים בעיקר דוגמה של חיבור, דוגמה של יחס, עזרה, עד כמה שכל אחד משתדל לעזור לשני.

תלמיד: ואיך דוגמה כזאת של חיבור ועזרה הדדית, מביאים את האדם לתת מאמצים בלשמה? מה הקשר בין זה לזה?

כי האדם מתרשם מהחברים שלו שנמצאים לידו, כמה הם מכווָנים ועושים מאמצים.

תלמיד: מה זה גילוי הבורא?

גילוי הבורא זה גילוי לאדם מהו השורש שלו, מטרת ההתפתחות שלו, והכוחות שפועלים על זה.

תלמיד: על פניו הגילוי הזה נראה דבר מורכב. כי אפשר לגלות את היחס שלו כלפיי, את היחס שלו כלפי החברים, את הפעולות שלו, אבל מה זה לגלות את הבורא עצמו?

אנחנו כך אומרים, אבל באמת אנחנו לא מגלים אותו אלא את היחס שלו.

תלמיד: ומה ההבדל בין גילוי הבורא לדבקות בבורא?

גילוי הבורא זה מה שאדם מגלה בתוך הכלים שלו, ומתוך זה הוא מרגיש שהוא מתקרב, מתרחק, שחסר לו משהו כדי לגלות את הדבקות בבורא.

תלמיד: בכל זאת מורגש שיש ערך יותר גבוה, יותר עמוק בדבקות בבורא, לעומת לגלות איך הוא פועל כלפיי, איך הוא מתייחס כלפיי.

זו דבקות יותר פנימית. כן, זה נכון.

תלמיד: והחברים בדבקות הזאת, הם חלק בלתי נפרד שכל פעם מתגלה עם גילוי הקשר עם הבורא, זה בא ביחד. אני מגלה את הבורא דרך גילוי החברים.

כן.

תלמיד: מה נחשב להצלחה בעשיית התיקון?

גילוי הבורא במדרגה יותר גבוהה מקודם.

תלמיד: אנחנו מגיעים להכרת הרע עוד יותר עמוקה.

גם כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב, שאין אדם מאושר יותר מזה שמגיע לייאוש מכוחותיו עצמו. זאת אומרת אנחנו צריכים איכשהו להגיע לנחיצות בעזרת הבורא.

כן.

תלמיד: האם זה נחשב הצלחה שאתה כל פעם נכשל ונכשל בעשיית התיקונים? אנחנו כל הזמן מדברים, אבל אנחנו לא פונים לבורא. כלי הזין היחידי שיש לאדם הוא התפילה, זה מה שכותבים לנו המקובלים. לכן אני שואל, מהי הצלחה, האם הכישלון, הכרת הרע?

אני לא רוצה לגלות לכם יותר. אתם נמצאים כבר במצב שאם נעבור אותו, אז הכול יתגלה לפניכם.

תלמיד: בהרגשתי, אנחנו לא מוכנים להוריד את כפפות המשי, אנחנו משחקים, מדברים. אם מישהו נכנס לגבול של מישהו אחר, אז אנחנו מתחילים לריב, להתווכח, כל אחד מוכיח, כל אחד חכם, יודע להשתמש במילים. אני לא מרגיש שיש חיבור, חיכוך כן.

צריכים להבין שהחיבור בינינו, החיבור שאנחנו צריכים, צריך להגיע לפעולות, שכל אחד יפָנה בליבו מקום לאחרים. וכאן השאלה, מה זה לפנות מקום לאחרים? מה זה שבלב שלי יהיה מקום לחבריי? זה לא פשוט. אבל אם אדם מסכים שזה צריך לקרות, כי בלי פעולות כאלה אין הצלחה, אז הוא הוא כבר מתקדם.

תלמיד: המצב של שליטתו על ליבו, שנופל ומת, זה חלק מהתהליך.

כן.

תלמיד: וגם לעשות נחת רוח ליוצרו שלא מדעתו. כלומר זה מביא אותו למצב הזה.

כן.

תלמיד: מה השלב הבא, האם זו כבר קפיצה לעשות נחת רוח מדעתו?

כנראה.

תלמיד: מהי הנקודה של להכשיר את הלב? מה מגלים שם?

להכשיר את הלב זה להכין אותו לעשיית נחת רוח לכולם.

תלמיד: זה מה שחסר בנקודה הזו?

כנראה.

תלמיד: זה כבר השלב המתקדם.

כן.

תלמיד: אבל מה חסר מבחינת האדם עצמו, מעבר לזה שהוא צריך להגיע לדבר הגבוה הזה של לעשות נחת רוח? האם חסרה הכרה שזה לא בכוחי, זו הנקודה המשמעותית?

לא.

תלמיד: מהי בדיוק הנקודה שאני לא מסוגל להכשיר את עצמי, במה? אני מבין שאני לא יכול לעשות נחת, לא יכול להשפיע.

הכול תלוי בעבודת ה'. ככל שהבורא מאיר על ליבו של אדם, כך הלב הופך להיות ללב רגיש לתופעות כאלה.

תלמיד: חסרה עוד עבודה בינינו.

כן.

סדנה

השאלה פשוטה. הבורא נסתר. הרוחניות, כפי שאני מבין מהספרים, לא ידוע מהי בדיוק. אבל לידי נמצאים חברים. איך אני יכול להשתמש בחברים כדי להכין את עצמי להרגשת הבורא לקבלת האור העליון?

*

אמת נבואי במודד גופני

"מכיון שכן הוא ודאי המוחלט, על כן שפע הנבואי, מוכרח להתקבל באותם צירופי אותיות, אשר מותאמים לגמרי לרוח המתחילים, כלומר, שיהיו תועלתם, גלוי לענינים העצמיים של הדור שלו, כי רק אז מובטח שדבר ה' יתקבל על הדור בדרך של, "שלא לשמה", שהבורא ית' לא הכין אותם באופן אחר כנ"ל. ועל כן, זהו הסימן של נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו. כמ"ש "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". כי קרבת ההצלחה הגופנית יאשר את אמיתותם, כי סוף סוף, הוא פתח הכניסה בהחלט כנ"ל."

תלמיד: מה זה השפע הנבואי?

אדם שמגיע לדרגת נביא כנראה שזוכה לאור העליון שכך נקרא.

תלמיד: כלפי הדור, "רוח המתחילים" שהוא כותב, מה זה השפע הנבואי כלפי אותם המתחילים?

נזכה ונדע.

תלמיד: שמענו קודם שהאדם צריך לפנות מקום בליבו לחברים. מה זה ליבו? איפה נמצא הלב של האדם?

הלב של האדם בדרך כלל אלו כל הרצונות שלו שבהם הוא מרגיש את העולם.

תלמיד: אז אדם צריך לפנות מקום מהרצונות שלו לחברים. מה זה אומר לפנות מקום מהרצונות שלו לחברים?

לא לחשוב רק על עצמו או בכלל על עצמו, אלא שידאג שהחברים שלו הם ימלאו את ליבו. הדאגה עליהם, המחשבות עליהם, החיבורים שיש ביניהם, הם שימלאו את ליבו.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אז אדם צריך במקום לדאוג לעצמו לדאוג לחפש איך למלא את רצונות החברים, החברים שלו בדרך כמובן.

כן.

תלמיד: האם זה משהו מחשבתי, או שזה צריך לבוא לידי ביטוי בפעולות, או גם וגם?

יכול להיות שזה גם מעשי, אבל מתחילים ממחשבה.

תלמיד: כלומר אדם צריך להסתובב שקוע בלחשוב איך לספק לחברים את הרצונות שלהם לרוחניות.

כן.

תלמיד: האם זה נקרא לפנות מקום?

כן.

תלמיד: כתוב, "ועל כן, זהו הסימן של נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו". למה הוא מדבר בקטע על הצלחה גופנית? מהי אותה הצלחה, ולמה היא חשובה לנביא?

נראה לי שמדובר על התלבשות האור בכלים. וככל שהאור מותאם לכלים בלמלא אותם, בהתאם לזה האדם מצליח.

תלמיד: האם הכלי להרגשת החבר זהה לכלי להרגשת הבורא?

כלי להרגשת החבר וכלי להרגשת הבורא אלו כלים שונים, שונים בהרבה. אבל מהרגשת החבר מגיעים להרגשת הבורא.

תלמיד: איך אנחנו מפנים מקום בליבנו לחברים?

הלב של האדם תמיד חושב איך הוא ימלא את עצמו ורק לזה הוא דואג, וכך הוא עובד.

תלמיד: מה זה לספק לחברים את הרצונות הרוחניים שלהם?

זה לדאוג למילוי של החברים, וככל האפשר אני תומך בהם ומוכן לגלות.

תלמיד: האם זה לתת להם ביטחון בדרך?

כן, זה בטוח. במידה שאני יכול אני נותן להם הרגשת ביטחון, בכל מקרה.

תלמידה: שמעתי שהכול תלוי בעבודת ה', בכמה הבורא מאיר על האדם, ואז הלב הופך להיות ללב רגיש. מה זה אומר שהבורא מאיר ושהלב הופך לרגיש?

הלב שלנו הוא כל הרצונות שלנו. הוא מגלה את ההרגשה שלו, במה הבורא רוצה למלא אותו. ולכן אנחנו דואגים למילוי הלב.

תלמיד: אני רוצה לקחת את הקטע שקראנו ולהשתמש בו בעשירייה. יש לנו תמיד מצבים שחלק למעלה, חלק למטה. הנביא, מי שעכשיו נמצא במצב שהוא גבוה, שומר על איזה עיקרון פה, שחייבים להתחיל מ"לא לשמה", אין קפיצה ישר ל"לשמה".

נכון.

תלמיד: איך אנחנו שומרים על זה בעשירייה? הוא כותב פה, "נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו". מה זה אומר בעשירייה? נגיד שלמישהו יש עכשיו גדלות המטרה, חשיבות, הוא רוצה להשפיע לכל העשירייה, לקחת אותם למעלה בהתלהבות. מה זה אומר שהוא שומר על ההצלחה הגופנית של בני דורו?

את זה אנחנו צריכים לברר.

תלמיד: יש עניין לברר כזה דבר?

כן, זה לפנינו.

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה מנסים להדגיש את הרווחים, אז אם אדם נמצא ב"לא לשמה", זה עוזר לו. אבל אם אדם מתקדם יותר ל"לשמה", אז זה יכול אפילו להפריע לו. איך עושים את זה נכון? כי הוא אומר שנביא אמת צריך להתאים לרוח דורו את השפע הנבואי, יש פה איזו עדינות.

את זה עדיין אנחנו לא יודעים.

תלמיד: אז כרגע אנחנו עובדים על רווחים והצלחות וכמה השפע הנבואי מחכה לנו.

כן.

תלמיד: בסדנה קודם שמעתי את החבר אומר שהרב מושך אותנו לעת רצון, שיש עכשיו עת רצון, ומאוד מורגשת פעולה מצידנו, שאנחנו גם רוצים להיות בזה.

תודה.

תלמיד: בעניין לפנות מקום בלב לחבר. ברמה הפרקטית, בכל חבר מתעורר חיסרון ייחודי איך העשירייה צריכה להיראות, איך היא צריכה להתקדם, וזה באמת ממקום אמיתי, יש לו חיסרון לקדם את העשירייה. לי גם יש חיסרון אבל בצורה אחרת, כל חבר החיסרון שלו שונה. כדי לפנות מקום בלב, האם אני צריך לשים את החיסרון שלי בצד ולנסות להתלבש בחסרונות של החברים, לעזור להם, ולהתחבר לאותו חיסרון שלהם כדי לקדם את העשירייה?

כן.

תלמיד: והחיסרון שלי, איך שאני רואה, האם לעזוב אותו?

אלא מה לעשות?

תלמיד: אבל הבורא גילה לי משהו מסוים כדי שאני אעשה, שאני אפעל בו, אז האם אני צריך לשים אותו בצד?

כנראה שכן.

תלמיד: כתוב בקטע, "מוכרח להתקבל באותם צירופי אותיות". מה זה צירופי אותיות, ועל איזה אותיות מדובר?

כנראה שצירופי אותיות הם מה שאנחנו קוראים בספר.

תלמיד: בכל אות שאנחנו קוראים יש כוח שמשפיע עלינו למטרה משותפת, כן?

כן.

תלמיד: בדרך כלל ראינו שנביאים שבאים לעם, כמו ירמיהו, ישעיהו, העם לא קיבל את מה שהם אומרים. לרוב הם מתנגדים להם ואומרים, "לא מתאים לנו מה שאתם אומרים". אז מה זה אומר שהם צריכים להביא את הדברים בצורה שמותאמת לעם?

שהעם יוכל להבין אותם, שהעם ירגיש שזה מה שעומד לפניו וזה רצוי לעשות.

תלמיד: העם במקרה הטוב מתעלם, ובמקרה הרע פשוט זורק את הנביא לכלא או שונא אותו. מה קורה במקרים כאלה?

אני לא יודע.

תלמיד: האם זה פספוס של הדור? האם זה צריך להיות כך?

זה שהדור לא מקבל את הנביא שקם בו, אלו דברים טבעיים. מה שלא קורה באותו דור, קורה אולי בדור הבא.

תלמיד: הוא אומר, "נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו". אבל יש גם עבודה מצד בני דורו לקבל את מה שהנביא אומר.

כן.

תלמיד: ופה יכולה להיות אי התאמה.

כן.

תלמיד: מה זו בכלל מדרגה שנקראת "נביא"? האם זה סוג של מדרגת השגה? מה זה "נביא"?

"נביא" הוא אחד מהדור שיש בו יכולת להסביר משהו לדור, שהדור ישמע ויקיים ויגיע לאיזו קפיצת דרך.

תלמיד: זה סוג של משימה שהוא צריך לעשות.

כן.

תלמיד: אני לא יכול לרצות השפעה ואמונה, זה לא בטבע שלי, זה מנוגד לטבע שלי. האם לפנות מקום לחבר זה אומר לבקש כוח השפעה ואמונה עבורו?

אני לא יודע. אתה מרגיש את החסרונות האלה, אז אתה תגיד לנו אם זה אותו דבר או לא.

תלמיד: אני מרגיש שעל עצמי אני לא יכול לבקש את הכוח הזה, כי אני לא יודע מה זה ולא מרגיש, ובכלל זה לא בטבע שלי, אז אני מנסה לבקש את זה עבור החבר. האם זה בסדר?

אני לא יודע אם זה בסדר, צריכים לשמוע חברים. אני לא חושב שהחברים דואגים לזה דווקא.

תלמיד: הזכרת קודם שאנחנו לפני שלב שאם אנחנו עוברים אותו, אז הכול יתגלה לפנינו. אנחנו באמת מרגישים שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת, גם לפני כנס גדול. האם עכשיו יש משהו שאנחנו צריכים לשים עליו דגש בשביל שיישארו כמה שיותר חברים על העגלה ויצטרפו כמה שיותר, וכמה שפחות יפלו, אם בכלל?

כן.

תלמיד: למה צריך לשים לב?

לחיבור.

תלמיד: חיבור הוא דבר שבשגרה שלנו.

לא. אלא זה שכל אחד מבין שהוא תלוי בחיבור של כולם.

תלמיד: האם זה לא תוצאה שאנחנו משיגים והרגשה מהעבודה השוטפת שלנו בעשירייה, ההשקעה בחיבור?

יכול להיות שזה גם מאיר לכם קצת, אבל האם אתם דורשים את זה.

תלמיד: דורשים מהבורא.

כן.

תלמיד: אמרת שאתה לא רוצה לגלות לנו יותר כי אנחנו נמצאים במצב שאם נעבור אותו, אז הכול יתגלה לפנינו. מה זה המחסום הזה? זה כביכול משהו שאנחנו צריכים לעשות.

כן. "אשר ברא אלוהים לעשות¹". את זה יש לנו בכל הפעולות שלנו. בכל פעולה ופעולה יש "אשר ברא אלוהים לעשות".

(סוף השיעור)

---

1. (בראשית, ב', ג')↩