שיעור בוקר 02.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', הקדמת ספר הזוהר, עמ' 382,

מאמר "המצווה הארבע עשרה", סעיפים 247 - 249

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 382, הקדמת ספר הזוהר. מאמר "המצווה הארבע עשרה", סעיף 247.

המצווה הזאת מדברת כבר על התיקונים הסופיים, שאנחנו מגיעים למצב מתוקן בקשר בינינו ושאנחנו נכללים במצב המתוקן הזה בהרבה מצבים, בהרבה מצוות, ציוויים, שהם ממש לקראת גמר התיקון שלנו. כך בהדרגה אנחנו מתקרבים למצב שאנחנו דומים לבורא כי כל המצוות האלה הן ציווים איך יותר ויותר להידמות לבורא וכך להגיע לתיקון השלם.

בואו נראה מהי המצווה הארבע עשרה.

קריין: "המצווה הארבע עשרה". סעיף 247.

המצווה הארבע עשרה

[פקודה ארביסר]

.247” המצווה הארבע עשרה, לשמור את יום השבת, שהוא יום המנוחה מכל מעשה בראשית. כאן כלולות שתי מצוות: שמירת יום השבת ולקשור יום ההוא בקדושתו. כלומר, להמשיך המוחין דחכמה, הנקראים קודש, לשמור את יום השבת, כמו שנזכר, שהוא יום המנוחה לעולמות, וכל המעשים השתכללו בו, ונעשו מטרם שהתקדש היום." יום השבת מייצג לנו את המצב הסופי, שהכול מתוקן, הכול מחובר, הכול מסודר בבריאה, שכל חלקי הבריאה, אפילו שכל הבריאה כוללת, נכללת ממצבים מנוגדים, הם בכל זאת תומכים זה בזה, מתקשרים זה עם זה, ובונים זה את זה בצורת פלוס ומינוס בכל מיני צירופים כך שכולם מגיעים על ידי החיבור ביניהם לשלמות, וזה נקרא "קדושת השבת", "קדושת היום". אומנם הבורא ברא את כל הבריאה הפוך מעצמו, אבל ההפכיות הזאת דווקא פועלת כך שאנחנו יכולים להשלים זה את זה עד צורה, עד תמונה, עד ציור, עד מערכת שלמה.

"כי ביום השבת עולה הז"א לא"א, והנוקבא לאו"א, ובי"ע עולים לישסו"ת ולזו"ן דאצילות. ונמצאים נר"ן של האדם עולים עימהם לאצילות, והם מקבלים שם אור החיה. ולפיכך יש ב' מצוות:

א. שמירת יום השבת, שלא ייכשל בעשיית מלאכה, והוצאה מרשות לרשות. כי אחר שהעולמות נפרדו לגמרי מהקליפות, עלינו להישמר, שלא נגרום לקליפות כוח לחזור ולהתערב ביום ההוא. אשר העושה מלאכה בו, גורם שוב להתערבות הקליפות בקדושה." אם אנחנו כבר גורמים לאיזה תיקון או שהתיקון הזה נעשה מלמעלה, אז אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיה שוב קשר בין קליפה לקדושה, שעל מנת לקבל לא יכנס לתוך על מנת להשפיע וזה שוב יגרום, כמו בחטא עץ הדעת, לכניסה של מערכות הקליפה למערכות הקדושה.

"ב. לקשור היום ההוא בקדושתו כראוי. כלומר, ע"י תענוג שבת, ממשיכים אור האצילות לנר"ן שלנו. אור האצילות הוא אור החכמה, הנקרא קודש, ואנו מתקדשים על ידו." כשמאיר עלינו אור החכמה אנחנו מתקדשים על ידו ואנחנו כבר לא יכולים לעשות פעולות על מנת לקבל אלא רק בעל מנת להשפיע ונמשכים לפעולת האלו, וההימשכות לפעולות האלו נקראת "תענוג השבת". "לשמור את יום השבת הוא, כל הטרחות והמלאכות רמוזים בעבודות ובמלחמות עם הס"א," דווקא על ידי זה שאנחנו כן מתעסקים בסטרא אחרא, אנחנו מוצאים תענוגים לא בזה שאנחנו מתעסקים עם הזבל הזה אלא בכך שאנחנו מפרידים בין קליפה לקדושה ועוסקים רק בלאסוף ולחזק את הקדושה, והכול מתייצב ומתעצב בעל מנת להשפיע וכך נבנה. "המפרידים אותנו מלהתדבק בה'. וזה הכלל, שבמקום שיש טרחה שם יש ס"א." אם אנחנו עוסקים במשהו ולא יכולים לעשות את זה בעל מנת להשפיע, זה סימן שעדיין נמצאת שם הסטרא אחרא והיא שלא נותנת לנו להגיע להשפעה. "כי ע"י המלחמות והטרחות, אנו מבררים הניצוצין הקדושים המובלעים בתוך ס"א. שכל בירור נבחן למלאכה מיוחדת." ואז על ידי זה שאנחנו מבררים, מבדילים את כל הדברים האלה, משייכים זה לזה וזה לזה ובהתאם לכך מבדילים ככל האפשר בין הסטרא אחרא והקדושה, אז על ידי זה אנחנו מסדרים את כל מערכת העולמות וכך אנחנו מתקדמים לתיקון השלם.

"מִתחילה נעשו כל הבירורים האלו ע"י המאציל עצמו, שהם כל המלאכות של הבורא, המובאים בששת ימי בראשית. וכאשר נגמרו כל הבירורים כולם, נבחן שהם השתכללו ובאו על תכליתם, ואז התקדש השבת, שהוא יום המנוחה. שהרי כלתה המלאכה, ואין עוד מה לתקן. לכן יום השבת הוא יום המנוחה לכל העולמות.

כי בכל שבת חוזרת ובאה אותה השלמות, שהייתה בשבת בראשית, יום המנוחה, שנפרדו כל הקליפות ונתקעו בתהום הגדול, והעולמות עולים לאצילות, שהוא הייחוד הגמור. וצריכים אנו להמשיך קדושה זו. וזה נמשך לנו ע"י ב' המצוות זכירה ושמירה."

הבורא התחיל את הבריאה בזה שברא מצב שנקרא "יום השבת", מצב שלא צריכים לתקן כלום, מצב שלם, ואחר כך המצב הזה התקלקל לגמרי על ידי "חטא אדם הראשון", ואנחנו צריכים כחלקי אדם הראשון להביא את עצמנו, בעצמנו, על עצמנו, לאותו המצב השלם שנקרא "שבת".

ישנה שבת בראשית וישנה השבת האחרונה, שבת של גמר התיקון, ואנחנו צריכים לעשות שבת של גמר התיקון, לעשות אותה שלמה, להשלים אותה בכל הפרטים כך שכולם יתחברו ויתנו השלמה לאותה השלמות הסופית שנקראת "גמר התיקון", זו העבודה שלנו.

במקום השבת שהבורא ברא מלכתחילה, שבה הכול מושלם מצדו מלמעלה, אנחנו עם הטבע שלנו שהוא ברא, עם יצר הרע, מתערבבים בכל המערכת הזאת ולומדים אותה, מבררים אותה, ומביאים אותה גם לשלמות שזו השבת האחרונה בפעולות הבריאה, שהיא נקראת "שבת של גמר התיקון".

.248" כיוון שהתקדש היום, נשארה בריאת הרוחות, שלא נברא להם גוף. האם לא היה יודע הקב"ה, לעכב מלקדש היום, עד שייבראו גופים לאותם הרוחות? אלא עצה"ד טו"ר, היה מעורר את הצד הרע, וביקש להתגבר בעולם. ונבדלו ויצאו הרבה רוחות, בהרבה כלי זין, להתחזק ולהתלבש בגופים בעולם.

כיוון שהתקדש היום, נשארה הבריאה של הרוחות, שעוד לא נבראו להן גופות. כלומר, התקדש היום, טרם שהספיק הקב"ה לברוא גופות, בשביל הרוחות הללו. כמ"ש, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלקים לעשות. האם באמת גמר כל מלאכתו בתכלית הנרצית, ולא ברא לנו כלום לעשות, כי הכול כבר עשה וגמר מעצמו? אלא שה' עשה כל הבירורים וגמר כל המלאכות, באופן שתהיה לנו האפשרות לעשות.

כלומר, שנוכל לעשות ולגמור אותם, ע"י העבודה שלנו בתורה ובמצוות. והשביתה, נאמר רק על מה ששייך למלאכת המאציל. שה' כבר שבת מכל מלאכתו, עד כי לא חסר משהו מצידו. וכל זה אשר ברא אלקים וגמר, הוא מאפשר גם לנו לעשות ולגמור אותם מצדנו."

הבורא יצר בבריאה כאלו תנאים כך שאנחנו יכולים לעשות תיקונים ולהביא את הבריאה למצב השלם, מהמצב שהוא ברא, ואז נדע, על ידי התיקונים שאנחנו מבצעים, מה הוא עשה.

זה כמו שאנחנו קונים לילד איזה משחק, והמשחק הזה מפורק, וכולל את כל החלקים, אבל אף אחד מכל החלקים האלה לא מסודר, לא מחובר חלק לחלק, ואז אנחנו קצת עוזרים לילד כדי שידע מה לעשות במשחק, ואחר כך אנחנו משאירים אותו כדי שידע בעצמו מה עושים, איך עושים.

כך העבודה שלנו, אנחנו רואים את הבריאה שכולה מאוד מאוד שבורה, מורכבת, החלקים לא מותאמים זה לזה, כל אחד רוצה משהו אחר, כל אחד לא רואה שהאחר יכול להיות שותף שלו, עוזר לו, ואין לנו לזה שום נטייה, אנחנו לא רואים שום תועלת מהעבודה המשותפת שלנו.

כך הבורא ברא אותנו מלכתחילה כדי שאנחנו נבין מתוך אותו כלי שבור, כמו מאותו משחק שנמצא בקופסה כאילו שבור, ואנחנו מגיעים הביתה ופותחים את הקופסה, ורואים הרבה חלקים ומתחילים לחשוב, מה זה צריך להיות? איך זה יכול להיות דבר אחד? מה התועלת מכך שכל חלק וחלק יהיה מחובר לחלקים אחרים? איך אנחנו יכולים להוציא תועלת מכל החלקים? ואז לאט לאט על ידי הדוגמאות שאנחנו מקבלים מהטבע שלנו, שאנחנו מקבלים מהחיסרון שלנו, אנחנו מתחילים פה ושם לראות איך הדברים האלה יכולים להיות מסודרים, וכך מתחילים את ההרכבה. האדם הוא בעצם מי שעושה את ההרכבה הזאת דווקא על ידי זה שמתחבר לזולת.

יש הרבה חיות, נבראים, כמו נמלים, שמתייצבים בתוך קבוצות ובונים משהו לעצמם, כי מרגישים לפי הטבע בצורה אינסטינקטיבית שטוב להם לעשות כך, וזה יותר קל מצד אחד. מצד אחר הם לא עושים זאת מתוך חכמה, שכל, אלא מתוך דחף פנימי, אינסטינקטיבי.

מה שאין כן האדם צריך לראות מה חסר לו ואיך הוא מגיע למימוש של מה שחסר לו, ושהמימוש הזה עובר דווקא דרך התחברות, דרך התכללות עם האחרים, וכך הוא מגיע לתיקון שלו להיות "כאיש אחד בלב אחד" עם הבורא, ומתחיל ללמוד מה זה נקרא מערכת שלמה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לחיסרון משותף כעשירייה, כדי שנוכל לקדש את השבת?

לפי מה שהמקובלים מספרים לנו, אז להגיע לעשירייה, להשתדל להיות יחד, להתחבר בינינו לקבוצה אחת, למערכת אחת, כשכל אחד חושב על האחרים בעשירייה, ואז כשאנחנו חושבים כך, אנחנו מעוררים בזה מהמקור שלנו כוח אחד שנקרא אור עליון והוא משפיע עלינו וכך מקרב אותנו זה אל זה. ומתוך זה שאנחנו מתקרבים על ידי האור העליון, אנחנו מתחילים להבין שיש בזה תוספת כוח, תוספת מוח, תוספת ראיית המטרה וכך מתקדמים.

העבודה היא מאוד פרקטית ופשוטה, הבעיה היא לא לשכוח שאנחנו בזה נמצאים נגד הטבע שלנו. והעיקר זה להיות נגד הטבע שלנו, ולא לתת לטבע שלנו, לאגו שלנו שבורא ברא להתגבר עלינו. אם אנחנו לא שוכחים את זה, העבודה שלנו היא פשוטה. כי אנחנו מחזיקים את הנחש הזה בגרון ולא נותנים לו לשלוט עלינו, כי ברגע שעוזבים אותו, הוא ממתחיל לשוטט בינינו ומפריע לנו בכל צעד ושעל.

שאלה: בשבת אנחנו מאוד דואגים לחיבור, לאהבה ולהשפעה, אז מה אנחנו בעצם עושים במצב המנוחה? איך אנחנו מצד אחד במצב מנוחה ומצד שני עדיין מגיעים לחיבור, לאהבה ולהשפעה? מה האפקט או ההשפעה של המנוחה, ועל איזה מנוחה מדובר?

מנוחה זה נקרא שאנחנו כבר מנצחים את היצר הרע, כמו שהבורא ברא את היצר הרע והוא אומר, שאנחנו מנצחים אותו, מכניעים אותו ומכניסים אותו לעבודה שלנו. ועל ידי היצר הרע אנחנו גם מחזירים את המערכת לפעולה יותר אפקטיבית.

בכל המערכות שלנו בעולם הזה, אנחנו רואים שיש שני כוחות מנוגדים ואנחנו לא יכולים לעבוד עם אחד ללא השני. כך במכניקה, בפיזיקה, באופטיקה, במה שלא יהיה, תמיד יש דבר והיפוכו, אחרת זה לא יהיה קיים.

דבר אחד הוא לא קיים, דבר אחד זה הבורא שהוא אז מנותק מאיתנו, ולא מורגש בכלום. כדי להרגיש אותו אנחנו צריכים לבנות מערכת שהיא הפוכה ממנו ואז בהבדל בין שניהם, אנחנו יכולים לבדוק, לחקור את הבורא, "כיתרון אור מתוך החושך".

ולכן זו העבודה שלנו, לבנות מעבדה נקרא לזה, שבה אנחנו לומדים את הבורא, בודקים את הבורא, מכירים אותו, מגלים אותו - בעבודה הזאת שאנחנו עושים.

תלמיד: אני לא מצליח להבין איך מה שהסברת קשור למנוחה. אני מנסה להבין את המונח שנקרא מנוחה, לכאורה זו נראית עבודה, כאילו אנחנו עובדים, אז למה נאמר פה מנוחה?

זה משהו אחר, זו שאלה אחרת. שאלת המנוחה היא מדברת על זה שאני כנגד כוח החיבור מצאתי את כוח הפירוד וההיפך, כנגד כוח הפירוד מצאתי את כוח החיבור, ואני ראיתי אותם שאני משלימים זה את זה וכשאני משלים אותם, אני רואה שבזה סיימתי את כל העבודות. יש לי כוח טוב וכוח רע ואחד יכול להתגלות על פני השני ואני נמצא בין שניהם ומחבר את שניהם בי, בתוך המערכת שלי, כשנעשיתי כלול משתי מערכות, מערכת הבורא ומערכת הנברא.

שאלה: ילד שמקבל לגו או פאזל, יש לו תמונה של המוצר השלם והוא בונה את זה לפי התמונה. איזה תמונה יש לנבראים אם בכלל?

לנבראים ישנה תמונה שלילית, איך שהם לא יכולים להסתדר, וגם יש עצה, איך להגיע למצב החיובי שכן יסתדרו. גם זה עובד בצורה כזאת.

שאלה: איך בחיבור עם הזולת אנחנו מגיעים למצב השבת ומושכים את האור?

על ידי זה שאנחנו לומדים, וצריכים לעזור זה לזה, צריכים יחד ללמוד, יחד להתפלל לבורא שיעזור לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", כך אנחנו מתקרבים להיות לקבוצה אחת שזו עשירייה והעשירייה זה כבר הכלי שבו מתגלה הבורא. בעשירייה ישנם עשר תכונות שהבורא בהם יכול להתגלות כפועל אחד.

שאלה: איך אפשר להישמר שמפעולות אלטרואיסטיות לא ליפול לצורה אגואיסטית?

רק על ידי זה שאתה מבצע אותם בקבוצה. אם אתה מבצע אותם בקבוצה, אז אין לך פחד, כי כולם יחזיקו גם בזה.

תלמיד: זה לא ברור. אם אני משפיע לחברים והם כאילו יקבלו את השכר ואז זה לא נוגע בי בעשירייה?

למה זה לא נוגע בך?

תלמיד: מכיוון שזה כאילו אני משפיע להם, הם זוכים ואז אני לא נהנה מזה.

אם אתה לא נהנה מזה שאתה משפיע להם, אז אתה לא משפיע.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך להשפיע להם ולהרגיש הנאה בזה שהם מקבלים ואז זה לא נחשב לקליפה?

נכון. תחשוב על מה שאתה מדבר. אחרת המילים שלך והמעשים שלך הם הפוכים.

שאלה: תיארת את המערכת כמערכת הבורא והנברא, כלומר אנחנו צריכים להימצא בגדלות הבורא, זאת אומרת בגדלות החיבור בגדלות בניית הכלי?

כן.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים ליציבות של המצב הזה, של המערכת?

חברים, אני לא שומע מה שאתם אומרים, לא בגלל שיש לי בעיה בשמיעה, אלא בגלל שאתם לא מסיימים את המשפטים. תגידו בבירור מהתחלה עד הסוף את המשפט מה שאתם רוצים להגיד.

תלמיד: איך מגיעים ליציבות של המערכת הזאת שקיימת משני חלקים, מערכת הבריאה, ומערכת הבורא?

את היציבות משיגים בזה שהבריאה מבינה מה היא צריכה לעשות למען הבורא, ואז היא מתאספת בצורה מדויקת ויחד פועלת לעומת הבורא.

תלמיד: והשלב הבא, אחר כך, נגיד אנחנו כבר עוברים לגדלות הבורא, ואז אנחנו לא יכולים לפעול לבניית הכלי?

כן.

שאלה: ביום המנוחה, ביום השביעי, שבת, מה מצפים מהתלמיד שיעשה. האם לבטל בצורה מיוחדת את הרצון לקבל, לעשות צמצום מסך ואור חוזר ולהיות רק בהשפעה?

יום השביעי זה יום המנוחה כי אין לנו יותר מה לעשות, אין פעולות תיקון, אין פעולות חיבור, אנחנו הגענו למצב שהכול מתחבר יחד, ואז הכוח העליון, כוח הבורא, האור - מאיר בכל הכלים שהתחברו למערכת אחת ומשלימים זה את זה, זה נקרא יום השבת. מנוחה.

השגנו את זה בדרגה מסוימת. אחר כך מתחיל השבוע הבא. שוב אנחנו רוצים לסדר בינינו קשר במצב יותר עליון, בהפרעות יותר גדולות, עד שאנחנו נגיע למצב הבא, המושלם. זה נקרא שבת הבאה. וכך אנחנו עוברים מספר מצבים כאלו עד שאנחנו גורמים לכל המצבים שיכולים להיות - השלמה. כולנו כולנו יכולים להגיע שכל אחד עוזר לשני, ובזה אנחנו מביאים את כולם למערכת אחת.

שאלה: נתת דוגמה של ילד שמרכיב חלקים של צעצוע. אם אני מחברת את החלקים בצורה כזאת כשאני נמצאת לבדי, האם זה אומר שאני בכך מצדיקה את הבורא?

כן, ודאי. כי את עושה את זה לפי התכנית שלו. תצליחי.

שאלה: הנושא של שבת שאנחנו עוברים, איך לראות אותו בעשירייה? הרי המצב של המנוחה שמתואר עכשיו, אלו מצבים הפוכים ממה שאנחנו רגילים לעשות בעשירייה היום?

אנחנו בהכרח צריכים כל יום בכל עשירייה להביא למצב, במידה שאנחנו יכולים, להשלים זה את זה. זה מה שאנחנו רוצים להשיג. ואז, מתוך מספר מצבים כאלה, אנחנו נתחיל להתקרב למצב השלמות, שבו ההשלמה ההדדית שלנו תדגים לנו את מצב השלמות שנקרא בורא. זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

תלמידה: אני לא מרגישה את המצב של השלמה.

תנסי. תחפשי ותנסי. אם עדיין אין בך את ההרגשה הזאת - תחפשי.

שאלה: האם אור מקיף, אור תיקון עגול, מאיר עלינו מסוף מטרת הבריאה? בצורה מסוימת בעבודה שלנו בעשירייה אפשר לעשות ולסכם בהעלאת מ"ן. ומצד שני לקבל מ"ד שמגיע. כשאנחנו מסיימים את המנוחה שלנו, יש איזה מצב שאנחנו מרגישים שהעבודה שלנו בוצעה כלפי הבורא מתוך עבודה כללית של העשירייה. מה הקשר בין המ"ן והתיקון שאנחנו בעצמנו מייצרים, מה זה התהליך המעגלי הזה?

אנחנו בהדרגה מחברים את חלקי הבריאה למערכת אינטגרלית יותר ויותר צמודה בשלבי התיקון.

שאלה: האם יש קשר שאנחנו בעבודה שלנו הגשמית מחלקים את השבוע לשישת ימי עבודה ואת השבת בעבודה הרוחנית אנחנו מתקנים את ז"ת דפרצוף וג"ר רק בגמר התיקון. יש את החלוקה ז"ת עד היווצרות העבודה עם המלכות הנפרדת, אם יש קשר?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: במעבדה שכל חבר נמצא בה יש הרגשה שהבורא משנה כל פעם את התנאים. איך אני חוקר ובוחר את התגובה הכי נכונה בתנאים שמשתנים?

בכל התנאים שמשתנים אתה בוחר במקסימום שאתה יכול להשפיע כדי לקשור את כל הקצוות של הבריאה לפעולה אחת של השפעה הדדית ביניהם, ואז במרכז שלהם תראה את הבורא שמתגלה.

תלמיד: האם אני צריך לראות את כל המערכת כדי לבחור?

אתה צריך להרגיש שאתה כולל את המערכת.

שאלה: בהקשר למילוי של החברים. כל העשירייה שלנו צריכה להיות כאחד, ואם אני לא עובד מספיק, אז זה אומר שהחברים שלי לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. האם זה אומר שכל חבר צריך למלא את האחרים?

נכון מאוד.

תלמיד: זה חוק הערבות.

כן.

שאלה: כתוב "שהתקדש היום, נשארה בריאת הרוחות". האם הרוחות נבראו יחד עם הנשמות? איפה נמצאות הנשמות בזמן הזה של שבת?

שבת זה מצב מיוחד של הנשמה כשהנשמה מתחברת למערכת אחת בצורה הדדית, ואז היא מרגישה בתוכה מצב שנקרא "שבת".

שאלה: בעבודה שלנו אנחנו עושים ברורים משני הפכים, האם סכום כל החלקים של העשירייה זו מהות העבודה שלנו?

נכון.

שאלה: כתוב ששבת היא מנוחה רק ביחס לעבודת הבורא שהוא גמר את מלאכתו. מהי השבת עבורנו?

שבת היא גמר מלאכה, שאדם גמר את כל מה שהיה מוטל עליו לעשות. התוצאה מזה היא הקשר בין כל החלקים שפעם היו שבורים ועכשיו מתקשרים ביניהם, וכשהם מתקשרים הם מביאים את עצמם למצב שנקרא "שבת".

שאלה: המצב הזה של שבת, האם הוא מורכב מהכרת תודה על זה שהגענו למצב הנכון? האם זה סוג של הכרת תודה, הודיה?

זה סוג של הודיה, של הכרת תודה. אנחנו לאט לאט מגלים במצב הזה שנקרא שבת עד כמה הבורא עשה הכול אך ורק לטובת הנבראים, ושמטרת ההתפתחות שלנו היא השלמות שלנו, שאנחנו מזדהים באיזושהי צורה עם הבורא.

מפני שלפי תכנית הבורא אנחנו צריכים להגיע לתכונה השלימה כמוהו, אז יש לנו מספר שבתות מוגבל והמצב שלהן גם מוגבל. בסופו של דבר אנחנו מגיעים משבת לשבת לסוף ההתפתחות, לשבת של גמר התיקון, וזו השבת שבה השלמות מתגלה בכל עוצמתה.

שאלה: אני רוצה להגיד תודה על כנס מאוד מיוחד ולהגיד תודה לכל החברים שהיו בכנס. להיות בין אנשים שמוכנים כל רגע להימצא בעבודה הפנימית הזאת נתן לי המון כוח.

בימים שאחרי הכנס אני מתחיל להיזכר בכל הפרטים. בכנס חשבתי שאני בסדר, אבל עכשיו כשאני חושב על זה אני מתחיל לשים לב להרבה דברים שלא שמתי לב אליהם בזמן הכנס ושאולי לא הייתי כל כך בסדר. האם זה נכון שיש ביקורת וחשבון על איך התנהגתי בכנס ולעשות מזה חשבון גם לעתיד?

כול מה שאתה מרגיש צריך להיות. אדם צריך לעבור על כל המצבים. אין לך מה לפחד ומה לחשוש שאלו מצבים טובים ואלו לא כל כך טובים וחבל שאתה מרגיש אותם, אלא מה שאתה מרגיש, אתה מרגיש, העיקר להעביר אותם בפנים, להתכלל מהם ולהמשיך הלאה. העיקר כל הזמן להיות מכוון ליתר חיבור כי זה הכיוון הבטוח שלנו.

שאלה: שמעתי ששבת זה גמר העבודה, אבל חשבתי שבשבת יש סוג אחר של עבודה שאנחנו עושים. אז מהי בדיוק השבת?

שבת זה מצב שבו אנחנו מבררים את כל התיקונים, משלימים אותם וכבר אין מה לעשות. אבל זה קורה בכל מדרגה ולכן יש לנו הרבה שבתות. השבת האחרונה, השבת של גמר התיקון, זו שבת שאנחנו כן מתקנים את עצמנו וכך מתקדמים עוד יותר ועוד יותר. אין לי מה להגיד, כתוב על זה הרבה, אבל העיקרון הוא די פשוט.

שאלה: כתוב בסעיף 248 שנשאר ליצור את הרוחות. אנחנו לומדים שרוחות הם רצונות לא מתוקנים וגם גוף זה רצון. האם תוכל להסביר?

אני עוד לא יכול להסביר, אנחנו עוד לא מוכנים לזה.

שאלה: בגמר תיקון אנחנו מקבלים פי תר"ך פעמים ממה שקיבלנו מלכתחילה. האדם נברא ביום שישי בשעה החמישית. האם זה אומר שבנר"ן היה גמר תיקון אבל בלי ההתכללות שאנחנו אמורים לבצע?

בינתיים נגיד שכך.

תלמיד: האם הבריאה הייתה מושלמת בלי האדם?

כן, ודאי שהבריאה הייתה בשלמות ללא האדם, אבל אדם שמוסיף את ההשתתפות שלו בבריאה מעלה אותה לעוד כמה מדרגות.

שאלה: אני מבין שיום שבת זה מצב שהכלים בו מוכנים כבר, וצריך שהבורא יגיע וימלא את הכלים האלה. אם זה כך, אז למה הבריאה מרגישה מנוחה אם בהתקרבות הבורא צריכה להיות יראה או תגובה שלא קשורה למנוחה. למה אנחנו בכלל מדברים על מנוחה אם יש דבקות בין הבורא לנברא, בין הכלים לאור?

אנחנו לא מרגישים מנוחה כל עוד אנחנו לא משיגים את המצב הסופי. כשאנחנו משיגים אותו, אז אנחנו כבר מרגישים שאנחנו נמצאים במנוחה מוחלטת, כיוון שהכלי והאור נמצאים בהתאמה ביניהם ומשלימים זה את זה בצורה הדדית.

תלמיד: כלומר אפשר להגיד שיש הרבה שבתות כאלה, אבל אנחנו פשוט לא מרגישים אותן עד שאנחנו לא מסיימים את התיקון שלנו. ואז כל השבתות האלה מצטברות ויש את השבת האחת שכל השבתות בה.

כן.

שאלה: בסעיף 248 בפסקה הראשונה נכתב "אלא עצה"ד טו"ר, היה מעורר את הצד הרע.". האם הרוחות שמדובר עליהם כאן הם הצד הרע? והאם מדובר על חלקים שנשארו מגלגולים קודמים שלא תוקנו עדיין?

גם וגם. גם חלקים שלא תוקנו מהגלגולים הקודמים וגם כאלה שנצטרך לתקן אותם עכשיו וגם בעתיד. זה נקרא שעץ הדעת טוב ורע היה מעורר את הצד הרע.

קריין: פסקה "לכן נשארו רוחות", בסעיף 248.

"לכן נשארו רוחות, שלא הספיק ה' לעשות להן גופות עד שקידש השבת. ונשארו רוחות עירומים, בלי גוף. והרוחות האלו בלי הגופות הן הקליפות והמזיקים, המביאים את האדם לידי חטא. ובכוונה הניחם, כי ע"י זה נשארו לנו כוח הבחירה, ומקום עבודה בתורה ובמצוות.

האם לא ידע הקב"ה להתעכב, מלקדש היום, עד אחר שייבראו גופות לאותן הרוחות? אלא עצה"ד טו"ר, היה מעורר את הצד הרע, וביקש להתגבר בעולם. כי המלכות נקראת עצה"ד טו"ר. זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

וכיוון שחטא האדם בעצה"ד, ונעשה לא זכה, ע"כ התעורר הרע שבעצה"ד טו"ר, ורצה הרע להתגבר בעולם. שרצה להתגבר על הטוב, ולהיאחז בעולם, כך שהטוב לא יוכל לעולם לנצח אותו. ואז יצאו להם כמה רוחות, בכמה מיני כלי זין, כדי להתחזק בעולם ולהתלבש בגופים.

כי ב' נקודות התחברו במלכות:

א. הממותקת בבינה, מדה"ר,

ב. מדה"ד, שבמלכות עצמה.

וכשהמלכות מתוקנת בקדושה, כראוי להיות, אז נקודה דמדה"ד גנוזה ונסתרת, ונקודה דמדה"ר מגולה. ואז זכה האדם, והרי טוב. ואם חוטא האדם ופוגם בה, אז מתגלה מדה"ד שבמלכות, וניתן הכוח לבעלי ההיזק והחורבן לשלוט עליו, והרי רע.

ואם זוכה, ונקודת הרחמים שולטת בגילוי, הוא זוכה להעלות במעשיו את המלכות עד לבינה עילאה, ומתגלים עליו הרחמים והמוחין עילאין. ואם אינו זוכה, ומגלה מדה"ד שבה, הנה לא רק שפוגם במלכות, אלא פוגם גם בנקודת הבינה, שהתחברה עם המלכות. כי הפכה מרחמים לדין, מחמת התגלות הדין שבמלכות, כי כל המידה המגולה היא השולטת.

ולפיכך, אחר החטא דעצה"ד, הנה התגלה כוח הדין שבמלכות, שאז פגם גם בנקודת הבינה שבה, שהפכה למדה"ד, אשר נקודה זו דבינה, היא כל אפשרות התיקון שיש במלכות, שמצידה טוב, בעת שנקודת הבינה בגילוי.

ועתה, שנפגמה גם נקודת הבינה ונהפכה לדין, חשב הס"א, שעתה הגיעה שעתו להתגבר בעולם, ולהתלבש בגופים של בני אדם, של אדה"ר ובניו. שגוף דס"א יירש מקומו של הגוף דאדה"ר, ולא יצויר עוד שום תיקון המלכות מצד הטוב. כי ראה, שגם נקודת הבינה שבמלכות, התהפכה, והייתה למדה"ד, ולא יצויר שום תיקון עוד.

ולכן הרבה רוחות יצאו להתחזק בעולם, בכמה מיני כלי זין, כוחות החורבן, להתלבש בגופים של בני אדם בעוה"ז, ולשלוט כאן בקביעות. כי חשבו, שאין מציל מידם, מחמת הפגם שעשה האדם בחטאו, בנקודת הרחמים שבמלכות."

.249" כיוון שהקב"ה ראה את זה, העיר נשיבת הרוח, מתוך עה"ח, ז"א, ודפק בעץ אחר, המלכות. והתעורר הצד האחר הטוב, והתקדש היום. כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן בצד הטוב ולא בצד האחר.

כיוון שראה הקב"ה, ששורת הדין עם הס"א, ויש להם כוח להתלבש בגופים בעולם, אשר אז יימנע לגמרי תיקון עוד, העיר נשיבת רוח החיים מתוך עה"ח, והזדווג עם העץ האחר, עם המלכות, שהשפיע לה נשיבת רוח חיים. ושוב התעורר במלכות הצד השני שבה, הטוב, כמו שהיה לפני החטא דאדה"ר. כי אם זכה, הרי טוב. והתקדש היום, ונמשכה קדושת השבת בעולם.

כלומר, שאע"פ שמשורת הדין היה כוח לס"א להתלבש בגופים, עשה הקב"ה לפנים משורת הדין, ולא התחשב כלל בפגם, שעשה אדה"ר. והזו"ן, שהם עה"ח ועצה"ד טוב, הזדווגו יחד, כלפני החטא, והמשיכו קדושת המוחין של יום השבת בעולם.

ונאמר בזוהר, שהאור ששימש בששת ימי בראשית, לא נגנז אלא רק לאחר השבת. וע"י פעולה זו, שנמשך יום השבת בעולם, התבטלה מזימת הס"א, להתלבש בגופים של בני אדם בעוה"ז, ונשארו בבחינת רוחות בלי גופים. וע"כ היה יכול האדם לעשות תשובה.

כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן מהצד הטוב, ולא מהס"א. כי פעולת הקב"ה קיימת לנצחיות. וכמו שבשבת בראשית, לא התחשב כלל במה שכבר נפגם האדם בחטא דעצה"ד, והזו"ן הזדווגו, וקידש היום, כמו לפני החטא, כי ביטל כל שליטתם של ס"א, אע"פ שהיה להם כוח לשלוט, כן בכל השבתות שב-6000 שנה. אע"פ שהאדם עוד מלא מזוהמה, כי עוד לא תיקן את החטא דעצה"ד, מ"מ כשהוא מזדווג בליל שבת, אין שום שליטה לכוחות הרע עליו, והוא ממשיך בזיווגו את הגוף והרוח של הוולד הנולד, כאילו לא היה בו שום פגם מעצה"ד, כאילו כבר תיקן בעצמו את החטא דעצה"ד.

כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן בצד הטוב. כי אע"פ שהאדם עצמו עוד לא זכה, אין בלילה הזה שום שליטה לס"א עליו. ויוכל להמשיך גופות ורוחות, ע"י זיווגו מצד של עצה"ד טוב, ולא מס"א. שהוא כוח התיקון, שהיה בשבת בראשית, שהקב"ה לא השגיח כלל ברע, שהמשיך עליו אדה"ר."

שאלה: כתוב "כיוון שראה הקב"ה, ששורת הדין עם הס"א, ויש להם כוח להתלבש בגופים בעולם, אשר אז יימנע לגמרי תיקון". מה זה אומר "ששורת הדין עם הס"א"?

זה אומר שאי אפשר בלי סטרא אחרא. כי אם לא יהיה סטרא אחרא, אז לא תהיה ידיעה איך נכון להתלבש במציאות.

תלמיד: וכתוב "ויש להם כוח להתלבש בגופים בעולם". למה הכוונה בגופים?

אלו רצונות, וסטרא אחרא עוזרת לנו בזה.

תלמיד: אז בעצם מראים לנו פה שהבורא ברא את יצר הרע.

כן.

תלמיד: איך מתקנים, מה עושים אחרי שהוא ברא את היצר הרע?

מתקנים את היצר הרע. משתמשים במערכת של היצר הרע בנוסף למערכת של היצר הטוב, ואז טוב ורע יכולים לעבוד יחד ולכן מגיעים ל"פעמיים כי טוב".

שאלה: אנחנו אומרים שכשאנחנו נזכרים בכנס אנחנו נזכרים בכלי שבנינו. האם אנחנו חוזרים כל פעם לכלי הזה ועושים שם תיקונים, או שאנחנו בונים בית חדש?

אנחנו מיום ליום בונים כלי חדש, והכלי הזה כל הזמן נעשה יותר ויותר משוכלל, מתוקן, קרוב יותר לכלי של גמר התיקון. ובכאלו אירועים כמו כנס אנחנו ממש עושים קפיצה גדולה ומשדרגים את הכלי המתוקן שלנו שיתוקן עוד יותר.

עכשיו אנחנו עוברים כמה ימים כאלה שבהם יש אנשים שהם עדיין בטיסה, יש אנשים שעוד לא הגיעו או כן הגיעו הביתה, יש כאלו שנמצאים באיזה בלבול ויש כאלה שחולים. לכן היום, מחר ומחרתיים אולי, אנחנו נמצאים בכאלו מצבים שהם עדיין לא מיושבים, מיוצבים. אבל עוד מעט נחזור למצב הסטטי שלנו ונתקדם כמו שצריך. בינתיים צריכים להיות בזמן המתנה.

שאלה: הכנס הראה לנו את המדרגה הבאה שלנו, ועכשיו כל הכלי העולמי צריך להגיע למדרגה הזאת ולהתחיל ממש בקטן, אולי מאסיפה של כל הקבוצה שתדון בזה. איך להגיע לאותה המדרגה שהכנס הראה לנו?

אני הייתי מייעץ לכולכם לדבר על איך אנחנו יכולים להגביה את מצבנו הרוחני לאחר הכנס. זה שהשתנינו, על זה אין שאלה, בטוח שהשתנינו. כל אחד מאיתנו ספג לתוכו משהו מהאחרים, כל אחד הפך קצת יותר חכם, זקן, התרשם יותר מהאחרים. לכן נעשה ביקורת, בדיקה, מה קרה איתנו לאחר הכנס, למי הפכנו להיות, ומה בכלל אנחנו יכולים כרגע להרשות לעצמנו ולהשיג.

הייתי ממליץ מאוד לעשות את זה בסדנה שבה תספרו זה לזה איך אתם חושבים שעלינו להמשיך ולהתקדם, מה עוד צריך לעשות, באיזה אופן להתחבר. ואז יהיה לנו מובן יותר מה קורה איתנו.

שאלה: מהקטע האחרון שקראנו בזוהר, עולה תחושה שהרע כאילו מתפשט ומתחזק באופן טבעי, והטוב זה כאילו שהבורא בא כמו איזה אבא מבחוץ באופן מלאכותי כדי לאזן את זה. זה נכון?

נכון.

תלמידה: למה זה כך?

מפני שהרע מתגלה בנו לפי מטרת הבריאה והטוב מתגלה בנו לפי הדרישה שלנו לאזן את הרע, במידה שאנחנו מעריכים את הבורא ורוצים להידמות לו. לכן כדי למשוך לעצמנו את כוח הטוב אנחנו צריכים לחשוב, להתארגן, להתחבר, ואז יהיה לנו את כוח הטוב. מה שאין כן, כדי להתחזק בכוח הרע אנחנו לא צריכים שום פעולות, אלא כבר בתחילת הבריאה כמו שהבורא אומר, "בראתי יצר הרע", ולכן מתוך זה שברא את היצר הרע, כוח הרע קיים בטבע והוא מתגלה.

שאלה: אין לי מילים להביע את עצמי, הכנס היה כל כך מציף, הוא היה כל כך עצום מהבחינה הזאת, חזרתי ואפילו לא ידעתי על מה להתפלל, כי מה יכול לצאת מפי. נראה שהתפילה בלב אבל אני אפילו לא יכולה להביע אותה במילים, אני לא יכולה להלביש אותה במילים, אני כל כך מרוצה שהחברות שלי מאירופה נמצאות איתי כאן, האחיות שלי, ואני מאוד שמחה, אני מרגישה ממש את מצב השבת. אנחנו מרגישות פה את מצב השבת באירופה. נראה שכאילו התפללנו והרבה, חלק מאיתנו נסעו לישראל והיו בכנס ועכשיו אנחנו מגיעות לשיעור הבוקר והמון דברים משתנים באירופה. אז אני ממש מרגישה הכרת תודה ובגלל זה אפילו לא יודעת איך לשאול שאלה. בגלל זה שאלתי אותך קודם על הכרת תודה כתגובה. אני כל כך שמחה אבל אין לי מילים להביע, הן ממש כולן נמצאות בליבי.

אבל את מרגישה אותי בלב שלך?

תלמידה: בוודאי, אתה כל כך משמעותי עבורי, הלפטופ שלי נמצא בחדר שינה, אני מתעוררת בבוקר ומיד מתחברת לשיעור הבוקר. אפילו כשאני נמצאת במשרד, גם כשאני לא יכולה להתחבר, כולם יודעים שהלפטופ תמיד לצידי ואני מחוברת לחברה שלנו גם כשאני נמצאת בעבודה הגשמית שלי. בוודאי שאתה משמעותי מאוד עבורנו, לכל הכלי, אנחנו מאוד מאוד מודות לך. לפעמים אנחנו לא כל כך יודעות איך להביע את זה במילים, אנחנו מנסות להתבטל אבל לא כל כך יודעות מה להגיד. תודה רבה.

יופי.

שאלה: ראשית תודה על הכנס, כולנו מודים לכל אלה שהיו בישראל, ולאלה שלא יכלו להיות בישראל והיו מחוברים וירטואלית. זה היה כנס מאוד עוצמתי וזה היה זמן נפלא. האם הסטרא אחרא אלו הרצונות הבלתי מתוקנים שלנו?

הסטרא אחרא אלו רצונות לא מתוקנים, אבל הם חייבים להישאר כך עד סוף התיקונים ואז הם מתהפכים למשהו טוב, כי הם פעלו במסירות כדי להגדיל את כוח הרע שכנגדו אנחנו נגלה את הכוח הטוב. העבודה שלהם הייתה בהתנגדות לטוב, ואנחנו צריכים גם על זה לכבד את הסטרא אחרא.

תלמידה: אז רק כשאנחנו מגלים את הרצונות הלא מתוקנים, בעצם מתחילה העבודה. כי לפני כן אנחנו עוד אפילו לא רואים את הרצונות כלא מתוקנים, אז אין כל כך על מה לעבוד.

נכון.

שאלה: האם המצב של להעלות שכינה מעפר זה חלק מתהליך ההתקדמות שלנו, זה שלב בהתקדמות שלנו?

זה העיקר. אנחנו מעלים את השכינה מעפר, ואליה נדבקים כל מיני חלקי עפר ואנחנו מעלים אותם יחד לקדושה עם השכינה, ודווקא על ידי זה היא מתנוצצת. זו עבודה קשה ומיוחדת שלנו, וכולם מקבלים את ההתנוצצות הזאת.

תלמיד: האם זה תנאי שאנחנו צריכים למלא כדי להגיע או לגלות את החיבור שלנו בעשירייה, להעלות את השכינה מעפר זה סוג של תנאי?

כן, זה סוג של תנאי. אנחנו נעלה את עצמנו עם השכינה מהעפר עם חלקי העפר, כך שלא יישאר למטה שום דבר.

תלמיד: האם אנחנו יכולים למדוד את הצלחת הכנס ביחס לכמה הצלחנו להעלות את השכינה מעפר ועד כמה גילינו את גדלות הבורא בחיבור בינינו?

כל אחד יכול לנסות למדוד כמה הוא יכול היום להתנתק מעל מנת לקבל, ממחשבות על עצמו, ולהיות מקושר עם המחשבות של החברים ולמסור את עצמו אליהם כך שמכל הלב הוא רוצה שכולם יעלו לדרגת חיבור ביניהם בלבד. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. אני חושב שבכל אחד ישנה במקצת הזדמנות כזאת.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לכבד את הסטרא אחרא. מה זה אומר לכבד את הסטרא אחרא בהקשר לעבודה שאנחנו עושים?

אנחנו צריכים לכבד את כל הכוחות שמתנגדים לתיקונים כי הם נותנים לנו את הקונטרה, ההיפך מהתיקון, ולכן אנחנו מבדילים על ידם איפה עוד אנחנו צריכים להוסיף תיקונים.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו עובדים נגד הרצונות האלה או שזה בלתי אפשרי לעבוד נגד הרצונות האלה ואנחנו צריכים לעבוד איתם באיזושהי צורה אחרת, כמו חיבור עם החברים או אמצעים אחרים? מה זה אומר לכבד אותם, איך אנחנו מתגברים עליהם וגם מכבדים אותם באותו זמן? כי זה נראה כאילו מנוגד זה לזה, לכאורה אלה שתי פעולות נפרדות.

אנחנו פועלים לקראת החיבור בהשתתפות עם הכוחות האלה ככל האפשר, מאפס עד כמה שיכולים. זאת אומרת הולכים לחיבור ורוצים שהכוחות האלה ישתתפו. הכוחות האלה נשארים כאחוריים בפרצופי הקדושה, אנחנו חייבים אותם.

שאלה: אנחנו מדברים על יצר הרע שבא אוטומטית ויצר הטוב שבא בבקשה שלנו מהבורא, ובאותו זמן אנחנו אומרים שעליות וירידות באות רק מהבורא. אז בכל זאת הנפילות, הירידות באות מהבורא או בצורה אוטומטית?

אוטומטית שום דבר לא בא, תמיד הכול בא על ידי פקודות הבורא.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו נעשה בירור לגבי הכנס, ואני שואלת את עצמי איך אפשר להגיע למסקנות, לבירור על הכנס אם יש הרגשה שהכנס קרה לפני המון זמן?

כי את פועלת בצורה מאוד אינטנסיבית ולכן כל יום שלך מביא לך הרבה הבחנות חדשות, ולכן יש לך הרגשה שהכנס כבר קרה לפני הרבה זמן. ויש כאלה שעדיין לא יצאו מהמקום שלנו, עוד לא הגיעו הביתה. אז יש כאלו ויש כאלו. אז אנחנו צריכים בכל זאת לעבוד עם כל ההבחנות האלו יחד.

שאלה: אתמול בקבוצה עשינו סיכום של כנס המראה שהיה לנו, זה היה בהחלט כנס גדול והרגשנו טוב את פתח תקווה, עברנו מצבים דומים. וההצעה היחידה לעתיד שיש לנו במיוחד לחדשים, לעשות איזו סדנה משותפת אחרי שיעור, זה חסר מאוד לחדשים. האם אתה ממליץ בעתיד לעשות את זה והאם לעשות את זה בהפרדה בין גברים לנשים או שאולי כבר אפשר לעשות ביחד?

אני לא יודע, אתם צריכים להחליט בעצמכם במשותף או לא לעשות את הסיכומים האלה, אבל בעיקרון זה טוב, הכרחי לעשות את הסיכום הזה. תכתבו על זה לאלה שאחראים על הכנס כך שבפעם הבאה הם יכללו את זה בתכנית השיעור, שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהשיעור.

שאלה: אנחנו עשיריית נשים טורקיה 1, אנחנו היינו רוצות שהרב יאהב אותנו כמו שהוא אוהב את עשיריית הנשים מאירופה. מה אנחנו צריכות לעשות כדי שזה יקרה?

עד כדי כך לאהוב אתכם כמו שאני אוהב את עשיריית הנשים מאירופה? האם יספיק לי הלב כך להתייחס אליכן? האמת שאנחנו היינו עדי ראייה עד כמה הנשים הטורקיות נכנסו לתוך המערכת של בני ברוך העולמי ועד כמה נכנסו ממש פנימה ודחפו את כולם ונעשו כמרכז הנשים של בני ברוך. אתן רוצות עוד משהו יותר מזה? זה לא הרבה מדי? אני אשתדל לפתוח לכם את הלב, אתם תיכנסו אל תוך הלב שלי, אחרים לא יראו את זה רק אני ואתן, רק אני ואתן ונהיה יחד, בתוך ליבי יש לזה מקום.

שאלה: שמעתי קודם שאמרת שאנחנו צריכים למדוד כמה אנחנו חושבים על עצמנו וכמה אנחנו חושבים על החברים, וכשאני עושה את הבחינה הזאת אז מה שאני מגלה זה שיש בי ממש שני כוחות, אני חושב על עצמי אולי יותר משאי פעם חשבתי על עצמי, ובכל זאת אני גם חושב המון על החברים. איך אני יכול לנצל את המחשבות האלה על עצמי כדי להעיף את עצמי יותר גבוה ולחשוב על החברים יותר חזק? איך להשתמש בכל העביות הזאת כדי שהיא תהפוך למשהו חיובי, למשהו של חיבור, של השפעה?

רק על ידי זה שאתה תדביק את עצמך לחברים, אז אתה תרגיש כמה זה מעלה אותך. רק על ידי דבקות בחברים אתה יכול להעלות את עצמך.

שאלה: מה אני צריך לעשות עם כל ההרגשה הזאת שאני כאילו תקוע בתוך עצמי, אבל אני מאוד גם דבוק לחברים, אני רוצה להיכנס לתוכם.

רק יחד, אין לי יותר מה להגיד. רק יחד.

שאלה: המצב שהשגנו בכנס זה הצטברות של כל המאמצים שלנו לפני הכנס או איזשהו תשלום מראש עבור העתיד?

זה מה שאנחנו צברנו לפני הכנס וכמה שהצלחנו להתחבר בזמן הכנס, אבל לא לעתיד, לעתיד עלינו לעבוד עכשיו.

שאלה: מה זה בדיוק הבירור לגבי העזרה של הסטרא אחרא בעבודה, למה הכוונה להגיע לפעמיים כי טוב? מה זה פעם כי טוב ומה זה פעמיים כי טוב, למה הכוונה במונח הזה?

הפעמיים כי טוב זה שיצר הרע יהיה כיצר הטוב ויעזור לנו להעלות את עוצמת התיקונים שלנו פי כמה בגובה. כמו שאנחנו רואים למשל בחשמל ב"קשת וילסון", שזה בחשמל יש כזה דבר, שגם מינוס וגם פלוס פועלים בצורה אחת, לכיוון אחד, וזה מה שאנחנו רוצים שיקרה בעבודה שלנו.

שאלה: ההרגשה בכנס הייתה מדהימה, היא הייתה של תלות זה בזה, כי נכנסנו תחת כוח החיבור והרגשנו שעם כל חבר שמתווסף נהיה יותר קל להחזיק את החיבור. והתלות ההדדית הורגשה. ותודה רבה על כנס מדהים, לכולם.

גם תודה לכם על ההשתתפות.

(סוף השיעור)