שיעור בוקר 26.03.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: פסח - קטעים נבחרים מן המקורות. הגענו לחלק פרעה.

החלק פרעה הוא הדבר החשוב ביותר. כי כל חומר הבריאה, הרצון לקבל לעצמו שמתגלה בנו לאט לאט, שאיתו אנחנו גדלים, ואנחנו לא יכולים להבין, להרגיש את המציאות ללא הרגשת החומר הזה, החומר הזה הוא כל המציאות.

איך אנחנו יכולים לצאת ממנו? אנחנו לא יכולים, אנחנו יכולים רק להתעלות ממנו. זאת אומרת, לא ללכת לפי הפקודות שלו, אבל לצאת לגמרי ולהתנתק אנחנו לא יכולים, אלא להיות מעליו. לכן בכל המצוות, בכל דרך שאנחנו יכולים להתקשר לבורא, אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", כי בזה שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו, על ידי זה אנחנו מתקשרים לבורא.

אם לא היה בנו הרצון לקבל הזה, הפּרעֹה הזה, לא היינו יכולים להתקשר עם הבורא, ולא היינו יכולים למצוא אותו, ובכלל לא היינו מוצאים את עצמנו בשדה החיים. כי מה שאנחנו מכירים בחיים שלנו, מרגישים בחיים שלנו, אלה תכונות הרצון לקבל, והוא זה שמחזיק אותנו, מכוון אותנו, מנווט אותנו בכל התכונות שלו. ורק בזה שאנחנו מתגברים פה ושם על איזשהן תכונות ולומדים אותן - לפי זה אנחנו יכולים לאתר את העולם העליון שכולו נבנה על פני הרצון לקבל, על פני פּרעֹה.

ולכן אנחנו צריכים לראות את התקופה שלנו, שבה אנחנו מכירים את פּרעֹה, את הרצון לקבל שלנו, כנמשכת עד גמר התיקון, וכל הרצון להשפיע שאנחנו יכולים לבנות, הוא על פני הרצון לקבל, ובזכות זה הוא נברא ונבנה, ורק בצורה כזאת מתקדמים.

לכן אנחנו מגלים שפרעה זה כל טבע הבריאה שהבורא הכין לנו, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹, זאת אומרת, ככל שהכוח הזה, היצר הרע שנמצא באדם הוא גדול יותר - קשה מאוד לאדם להתעלות מעליו, ובמיוחד בזמננו, כי אנחנו נמצאים כבר כדוֹר הראשון של הדור האחרון ונכנסים לתקופת התיקון השלם.

ולכן כל העבודה שלנו היא להבין, לאתר את הרצון לקבל הזה המיוחד, שבו אנחנו לא מתקנים את עצמנו כל אחד בפני עצמו, אלא התיקון בזמננו חייב להיות, כשאנחנו מתקשרים בינינו, במימוש שלם בכולם, כמו שהיה בקבוצה של רבי שמעון, כותבי ספר הזוהר – יסוד חכמת הקבלה. ואפשר גם להגיד, שהם היו הדור הראשון ואנחנו הדור האחרון.

גם שם וגם כאן, אנחנו לומדים עם מי אנחנו נמצאים בעבודה משותפת ובמאבק, וזה פּרעֹה, ואנחנו צריכים להבין את הטבע הזה ולראות איך נכון להתייחס אליו. כמו יעקוב כשירד למצרים ובירך את פרעה. ואכן כל השלבים שאנחנו לומדים במצרים, הם בעצם איך אנחנו מגלים את הרע שיכול להיות, ובינתיים הוא מתגלה לנו מפרעה, ואיך אנחנו מתקנים אותו, וכך מתקדמים.

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא פסח, כותרת "פרעה מלך מצרים". 36 כותב רב"ש.

"פרעה הוא היצר הרע, הנמצא בגופו של אדם."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

יש הרבה שמות ליצר הרע, ובתורה כתובים הרבה שמות. מה זאת אומרת? הרבה אופנים שבהם הוא מופיע בתוכנו ובעיקר בינינו, כשהאדם מגלה אותו כלפי הזולת. אבל בעצם כלפי הזולת זה לא כל כך נחשב, אלא כלפי הבורא, כשהרצון לקבל שלנו מורגש כשאנחנו רוצים ליהנות או להחשיב את עצמנו במשהו אפילו הקטן ביותר, ממה שמחוצה לנו - זה פּרעֹה. זאת אומרת, פּרעֹה נחשב ומתגלה כשאנחנו מחשיבים את עצמנו יותר מכל מה שנמצא מחוצה לנו.

שאלה: איך אנחנו בונים חיסרון משותף, ומה זה בעצם חיסרון משותף?

יש לנו חיסרון משותף לגילוי הבורא כדי לגרום לו מזה נחת רוח, ואת החיסרון הזה אנחנו צריכים לקבץ ולאסוף מכל אחד לחיסרון אחד, ואז החיסרון שלנו הוא יהיה חיסרון שלם, ויהיה חיסרון נכון, גם בעוצמה וגם באופי. וכך אנחנו מגיעים למצב שיהיה לנו כלי נכון שבנוי על פני הרצון לקבל שלנו, כמו שאנחנו לומדים, צמצום מסך ואור חוזר - כשאני רוצה לגרום על ידי השימוש ברצון לקבל שלי שזה "הפּרעֹה הפרטי", ומתוך זה לפנות לבורא ולגרום לו בזה נחת רוח. זו העבודה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מעריכים את עצמנו כלפי המציאות החיצונית?

אנחנו שוקלים את עצמנו, לפי כמה אני יכול על פני ההפרעות לחשוב על הבורא. ולחשוב על הבורא אני לא יכול, אני יכול רק לתאר אותו כקבוצה ולדבר על כלים, כי עם האור אין לנו עסק. ולכן כל פנייה לבורא זה בסופו של דבר מתבטא בפנייה לקבוצה. וככל שמתחברים, ככל שמשתוקקים לחיבור ודואגים לזה - בהתאם לזה נתקדם.

שאלה: יש לי חברים כל כך גדולים, אבל הרצון לקבל שלי הרבה פעמים עובד נגד החברים שלי. איך אני יכול לפעול בין הרצון לקבל שלי לבין הרצון שלי לאהוב את החברים?

צריכים לעבוד על זה, מי יותר חשוב. אם ברצון לקבל, מי שחשוב זה אני ללא שום ספק, אז ברצון להשפיע, חשוב לי הבורא שהוא מקור להשפעה. והבורא לא מתבטא בכלי שלי, אני לא יכול להרגיש רצון להשפיע, אלא אני מגלה אותו בתוך הרצון לקבל שלי. לכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו, וכמה שאנחנו מסוגלים לעזור כל אחד לשני, להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו ולהיות בקשר בינינו, בזה אנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

מלכתחילה אין לנו תכונת הבורא והיא נמצאת אך ורק כשאנחנו מתחברים למעלה מהרצון לקבל שלנו - וכך אנחנו מאתרים את התכונה הזאת, הרצון להשפיע.

תתארו לעצמכם שיש אנשים נורמליים, נורמטיביים, אגואיסטים, ופתאום הם מתחילים לגלות שיש ביניהם אהבה. ואיפה נמצאת האהבה? ביניהם. היא לא יכולה להיות באחד מהם, בשניים, אלא בתוך מה שהאדם מרגיש לאדם. זאת אומרת, תכונת ההשפעה היא לא נמצאת באדם עצמו, היא חייבת להיות מאדם לאדם. וכך אנחנו מגלים ומפתחים את תכונת ההשפעה, שצריכה להגיע לאיזושהי מידה שאני יכול להרגיש אותה, למדוד אותה, לעבוד עימה ואולי לאגור אותה.

ולכאן צריכה להיות כבר תמיכת הקבוצה, איש את רעהו יעזורו, כשכל אחד מתחיל לעזור לשני לפתח ביניהם תכונת השפעה, איך לשמור על תכונת ההשפעה שנמצאת ביניהם, איך הם יכולים להתחיל ללמוד אותה, ואלו תכונות ואופנים יש בה וכך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא.

שאלה: האם עלינו להתנגד ליצר הרע, או לקבל אותו ולהודות לבורא על זה?

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עובדים עם כל התכונות ועם כל מה שיש בנו בצורה נכונה, כי הבורא לא ברא שום דבר מיותר, לכן עם מה שיש בנו, עם כל התכונות האלה נצטרך לעבוד. ואסור לאדם לאכול את עצמו ולא להיות מרוצה מכך שיש בו כל מיני תכונות שנראות לו הכי גרועות, אלא הוא חייב להגיד לעצמו שיבוא הזמן והוא יבין איך נכון לעבוד עם התכונות האלה. והן שוב יתגלו, והוא יעבוד איתן בצורה נכונה, ורק בצורה כזאת, גם עם היצר הטוב וגם עם היצר הרע, הוא יוכל לעבוד את הבורא.

יש דרגת צדיק ויש דרגת צדיק גמור. צדיק גמור הוא שעם כל היצר הרע שמתגלה בו, עם התכונות הכי גרועות והנטיות הכי בלתי נעימות, הוא בכל זאת מתחיל להבין, להרגיש ולקבל כוחות איך לעבוד איתן על מנת להשפיע. אין שום דבר במציאות שהבורא ברא שאין לו תיקון. לכן שהאדם לא יאכל את עצמו, אלא שיגיד "בינתיים לא הגעתי למצב שאני יכול לתקן את היצר הרע עד כדי כך, אני אולי צדיק במשהו, אבל לא צדיק גמור". צדיק גמור הוא שעושה שונאו לאוהבו. "יבוא הזמן שאני אשתמש גם בזה נכון, בינתיים אני לא יכול". הבורא מראה לי עד כמה אני במשהו טוב ולעומת זאת מגלה בי משהו רע,

אני צריך לקבל הכול בהכנעה ולהשתדל לעבוד בכול בעל מנת להשפיע ככל שאני יכול. וכאן יש הבדלים. כשאני מצמצם את הרצונות שלי, בחלק מהם אני יכול להשתמש בלהשפיע על מנת להשפיע, ויכול להיות שבחלק מהם אני יכול אפילו להשתמש בלקבל בעל מנת להשפיע. כך אנחנו בונים את הפרצוף, כלומר שכל התכונות שלנו יהיו מחוברות בצורה מגוּונת ואני אעשה מקסימום השפעה בכל מצב שאני נמצא. נלמד איך עושים זאת, עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בפרעה הפרטי הזה בצורה נכונה בעבודה בעשירייה?

תשתדל להשתמש בכוח הזה כדי להתקדם, כי בלי כניסה למצרים, בלי שאנחנו נכללים מפרעה, בלי שלוקחים ממנו את כל מה שיש בו שזה נקרא שעם ישראל לוקח את כול מה שהוא צריך ממצרים כדי להתקדם אחר כך לרוחניות, לא נתקדם, ואנחנו צריכים את זה.

אסור לנו לזלזל במה שיש לפַנינו, אלא אנחנו צריכים רק למיין איך אנחנו משתדלים להשתמש בכל הכוחות, הנטיות, התכונות שלנו בצורה נכונה. במה אפשר להשתמש מכל מה שיש בי על מנת להשפיע, על מנת להתחבר, את זה אני צריך לבדוק. וכל פעם למיין וכל פעם לחזק את הדברים שיכולים לחזק את הקשר שלי עם העשירייה, וההיפך, את אלו שאני לא רואה לנכון אני בינתיים מניח אותם ולא משתמש בהם. כך כל פעם אנחנו נמצאים בבירורים.

שאלה: כשהיצר הרע מתגלה, החטאים מתגלים, ויש מצווה להתפלל שיחזרו בתשובה ולא שימותו, וזה לא מצליח. יש גם סיפור יפה על משה שהורג את המצרי, ויש גם מצווה להרוג את מי שבא להרוג אותך. איך להפריד בין הרוחני לגשמי?

אני צריך לראות מה יכול לעזור לי להגיע למטרה. המטרה מושגת בחיבור בתוך הקבוצה, וכאן עיקר העבודה הרוחנית שלי. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לבנות כלי לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח, זו העבודה שלנו. מה שלא מתאים לעבודה הזאת, אני בכל זאת חייב להשתמש בזה כדי להתקיים, כי אני חייב לקיים את הבהמה שלי. אבל בעצם אני צריך לרכז את הרגש והשכל שלי בלהיות מחובר עם החברים כדי לבנות כלי לגילוי הבורא.

אין כאן כל כך הרבה מקום לבלבול במחשבה. וודאי שהחיים גורמים לי לבלבולים גדולים, אבל אין ברירה אני חייב להבין שכל ההפרעות שיש לי בחיים נובעות מתוך הכלי שלי, ואני בזה מברר את המערכת שלי של אדם הראשון.

תלמיד: אם כך, לשם הקבוצה, לשם החברים אני צריך לעשות כל מה שאני יכול.

כן, כך זה נשמע. אבל אתה לא עושה את זה בשבילם או למענם, אתה עושה את זה למענך. אתה עדיין לא מרגיש שמה שאתה עושה למען הקבוצה זה אתה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעזור זה לזה לעלות מעל הרצון לקבל, איך אנחנו עושים את זה בפועל?

בכך שאני עושה חשבונות עם החברים שלי בקבוצה ומשתדל בחשבונות האלה לעשות הכול לטובת הקבוצה. בצורה פרקטית כזאת אני מברר את הרצונות שלי, מכוון ומשייך אותם לעל מנת להשפיע, מהאישיים שלי לכול הקבוצה.

תלמיד: נניח שאני רואה חבר שנפל לרצון לקבל, האם אני צריך לעשות זאת דרך העשירייה או שאני יכול גם באופן ישיר מולו?

אפשר באופן ישיר ואפשר דרך העשירייה, עוד נברר בדרך מה יותר מועיל.

תלמיד: אני חושב שהדבר הכי אפקטיבי שהעשירייה יכולה לעשות הוא לדבר ולהתייעץ איך לעזור לחבר. האם עושים זאת בלעדיו או יחד איתו?

זו כבר לא שאלה, זה תלוי במצב הקונקרטי שבו נמצאים. אפשר לדבר על זה יחד או לא, או חבר עם חבר. גם רב"ש כותב על זה שלפעמים צריך לקחת איזה חבר לצד ולדבר עימו, לא לפני כולם ולא עם כולם. אי אפשר לכתוב על הכול, אלא אנחנו צריכים להשתדל לראות תמיד אם זה בטוח מקדם למטרה בצורה ישירה ומידית או לא. זה צריך להיות כעקרון שעוזר לנו למיין את האפשרויות.

שאלה: לגבי הפרצוף, איך אנחנו צריכים בצורה כזאת למיין את כל התכונות שלנו כדי באמת לבנות את הפרצוף בעשירייה?

זה מגיע לאט לאט על ידי זה שאנחנו כל הזמן נמצאים במיון ובבירור ובחיבור. כמו שיש לפניך איזו ערמה של דברים ואתה צריך קודם כל למיין אותם. בשביל מה אתה ממיין אותם, מה בדיוק אתה צריך, באיזה שלבים אתה צריך למיין אותם ולבנות מהם משהו, מה מזה שאתה ממיין ומחבר עכשיו עוזר לך למיון בשלב ב' ובחיבור בשלב ב' ואחר כך מיון בשלב ג' וחיבור בשלב ג' וכן הלאה.

זאת אומרת, אתה צריך לאט לאט ללמוד מכל העבודה הזאת – שלבים. כל שלב ושלב מביא אותך לשלב הבא. בינתיים אנחנו צריכים להשתדל לאתר את החיבור הכללי שלנו. עד כמה העשירייה צריכה להיות נכונה בהתקשרות בתוכה, בהחלט כל אחד ואחד רוצה להשלים את השני וסך הכול כולנו רוצים להשלים את כולם בצורה שנראית לנו נכון להיום. כל אחד ואחד במידה שונה, באופן שונה, ואחר כך אנחנו נלך לגלות התקדמות יותר עמוקה, יותר התכללות זה עם זה.

תלמיד: אני בטוח שגם החברים נמצאים כל הזמן בעבודה הזאת. אנחנו בוחרים את החיבור בינינו על פני כל יתר הדברים בחיים. באיזה רגע הסיבוב, המיון הזה הופך להיות לפרצוף?

הם יבואו לזה. כל הבירורים שלנו, בסופו של דבר יביאו אותי להרגשה שאני כך מברר ובונה את הפרצוף. אני מתחיל לראות איזה עוד רצונות, מחשבות, יש לי ביחסים עם הקבוצה, ובמידה שאני יכול למיין אותם יותר ולסדר אותם יותר, ועד כמה כל היחסים האלה צריכים להיות מחוברים נכון ביניהם כדי שאני אראה איזו מערכת ביניהם. במערכת הזאת אני אראה אחר כך מה חסר ואיך אני איתה מתקדם יותר ויותר, וכך נתקדם.

אלה דברים שצריכים לאתר אותם בינינו ורק אז לממש. אין כל כך מילים לזה, אם יהיו מילים נשתמש בהם, ואם לא יהיו אז לפי מה שאנחנו נגלה כל אחד בעשירייה שלו. אז נדבר בין העשיריות איך אנחנו יכולים להסביר את היחסים שלנו בכל עשירייה ועשירייה כדי לעזור לעשיריות הסמוכות, כמו שאנחנו עושים שגם הם יעשו. זו כבר עבודה ששייכת לדור האחרון. אנחנו יוצאים מגבול העשירייה לכמה וכמה עשיריות, זה נקרא שאנחנו בונים את העם. נעשה את זה.

קריין: 37. כותב רב"ש,

"כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים."

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

יש לנו כאן כמה דברים מאוד מעניינים. מי מכוון אותנו לעל מנת להשפיע? פרעה. הוא נותן לנו בדיוק אותו כיוון - הפוך ממנו, ובצורה כזאת הוא מכוון אותנו לבורא. זה התפקיד שלו. לכן אנחנו אומרים - הבורא לא ברא בעולמו שום דבר מיותר, במיוחד כוח כזה גדול, כוח אגואיסטי שבלעדיו לא היינו יכולים להגיע לבורא. הכוח האגואיסטי הזה כל הזמן, כל הזמן, מראה לי ישירות על הבורא.

אם אני אסתכל נכון מכל כוח וכוח אגואיסטי שכל פעם ופעם, בכל רגע ורגע מתגלה בי, אז אני אראה עד כמה הוא מכוון אותי לבורא. אין עזר יותר נאמן, עבד נאמן לבורא - אלא פרעה. הרצון לקבל שלנו כל הזמן מכוון אותנו, אם אנחנו רוצים להבין לְמה, אז אנחנו נראה שהוא כל הזמן מכוון אותנו לבורא. אנחנו רק צריכים להוסיף מחשבה, קצת רצון, איך להשתמש נכון בטבע שלנו, ונראה איך כל הטבע שלנו, בכל הצורות שלו, מכוון אותנו לבורא.

קריין: 38. כותב רב"ש במאמר "בא אל פרעה".

"והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה."

(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")

האמת שהקטע הזה הוא קטע מאוד מסובב, לא פשוט, אבל קראנו.

שאלה: בקטעים האלה מדובר על הגוף. אם העשירייה זה האדם, אז מה זה הגוף של האדם בעשירייה?

הגוף של העשירייה הוא אותם הרצונות שאנחנו יכולים לכוון למטרה אחת ובהשגת המטרה הם מתחברים, זה נקרא "גוף". כמו שיש בפרצוף הרוחני תכונות שונות, אפילו מנוגדות זו לזו, אבל אם כולם רוצים להשפיע נחת רוח לבורא, אז הם מתחברים לפרצוף אחד תחת מסך אחד ומגמה אחת, ופועלים כך יחד כלפי הבורא. ואז הם מקבלים כולם יחד, כל אחד לפי האופי שלו, את האור העליון בעל מנת להשפיע וזה נקרא "פרצוף".

שאלה: קודם דיברנו על שערות, וגם כאן מוזכר "והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש"". האם אפשר לבאר?

אני לא מסתכל על שערות כשהוא אומר "פרע את הראש", אני מסתכל על מה שהוא אומר בהמשך, "היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים". עזוב את השערות וכל מיני תמונות כאלה, ותסתכל על המצב הנכון, מה מפריע לך עכשיו להיות מחובר עם העשירייה ועם הבורא, לעשות כוונות, להיות מכוון בדיוק לשם שמיים, לעל מנת להשפיע דרך הקבוצה לבורא.

שאלה: בסוף הקטע הוא אומר, "היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין". האם אפשר לבאר את זה?

"והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים". הוא מפריע לו, זה התפקיד שלו. "לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה". אחרת לא נותן לו רשות ואז בזה הוא מפריע לאדם. אבל ההפרעה שלו בסופו של דבר גורמת להתקדמות האדם ולגילוי, אבל הגילוי הוא כבר בעל מנת להשפיע.

קריין: 39. כותב רב"ש,

"באופן כללי ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש ליצר הרע הרבה שמות. וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו, "שבעה שמות יש לו ליצר הרע, רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה מלך מצרים, עמלק"."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)

יצר הרע בכללות נקרא "מלך מצרים", "פרעה", ובגילוי העיקרי והכי גדול שלו הוא נקרא "עמלק".

קריין: 40. כותב רב"ש,

"אאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

כל תכונות האדם שהן על מנת לקבל, הן גילויים של הרצון לקבל במוח, בלב, במחשבות, ברצונות, בכל הפעולות ובכל מה שאדם עושה, והן קראות "עובדי פרעה".

שאלה: אתמול דנו בקטעים האלה והגענו לזה שעמלק זה חלק מהרצון לקבל שמסיט אותנו מהכוונה הנכונה.

"עמלק" זה קיצור של על מנת לקבל. הכוונות הכי פנימיות של האגו שלנו על מנת לקבל נקראות "עמלק".

שאלה: איך פרעה שולט על הגוף בעזרת התכונה שלו שמתגלה?

בכל התכונות, המחשבות והרצונות שלנו, אפילו כשמסתובבים אטומים, מולקולות, בכל מיני חילופי חומרים, בכל מה שקורה במערכות הגופניות שלנו, במחשבה, בבירורים שלנו, בכל הדברים האלה ובכל הרמות שולט הרצון לקבל. איך שחומרים, נוזלים וכל מיני מרכיבים של הגוף שלנו מתחברים ומתקשרים ביניהם בסינפסות, בכל מיני מערכות עצבים, הכול זה רצון לקבל.

הוא היחידי שפועל ומכוון את כל הגוף לעבודה שלו לפי הנוסחה - מקסימום ליהנות ומינימום להשקיע, זו הנוסחה העיקרית של הרצון לקבל, כך עובד האגו שלנו. להשקיע פחות ככל האפשר ולהרוויח כמה שיותר, זו הנוסחה בטבע הביולוגי, במחשבות, בכל הרמות שלנו, כך זה עובד.

אנחנו לא צריכים לשנות זאת אלא צריכים לשנות רק את המטרה, את הכיוון, בשביל מה אנחנו עושים זאת, בשביל מה אנחנו מפעילים את המערכות האלה. אנחנו רוצים להיכנס למערכות הגופניות שלנו שכולן מנוהלות על ידי מערכות של רצון, ואנחנו רוצים שהרצון שלנו ישנה את הכיוון שלו, למען מה הוא מתפקד ועושה, אנחנו רוצים שזה יהיה רק למען הבורא, ויוצא שזה הפוך ממני.

איך אני יכול לשנות את הכיוון? על ידי זה שאני נמצא בקבוצה, דרכה אני מושך את המאור המחזיר למוטב, והוא משנה לי את השכל והרגש. ואז אני מתחיל לקבל כיוון אחר, לעבוד לא לטובתי, אלא לאט לאט לעבוד לטובת הבורא. זה נקרא לעלות ממני לאמונה למעלה מהדעת, זאת העבודה שלנו.

שאלה: לפעמים נדמה שפרעה הוא כמו עזר כנגדו, אבל עמלק מתגלה ונראה כמו גילוי הרע, כמו הסטרא אחרא. אתה יכול להסביר את ההבדלים ביניהם?

יש הרבה כוחות של רע וכוחות של טוב, ובהתאם לאיפה שאדם נמצא ואיך שהוא צריך להתקדם, כך מתגלים בו הכוחות האלה גם מצד הרע וגם מצד הטוב, והאדם נמצא בין שתי המערכות האלה. ולכן אנחנו לא צריכים לשים לב איך המערכת עובדת, אלא הבירור שלנו צריך להיות אך ורק כלפי חיבור בקבוצה, כי אין לנו שום הבחן ברור אחר לפנינו, שנוכל לכוון את עצמנו נכון.

אתם נמצאים בכביש, בדרך, והדרך הזאת ארוכה, אתם לא רואים את הסוף ולאן להגיע, אבל יש לפניכם תמיד איזה הבחנות, שאתם נמצאים בכביש ומתקדמים בכיוון הנכון. אתם עושים זאת כי אתם יודעים שצריכים להיות בקבוצה, וכל פעם לדאוג לחיבור. אם נחזיק את ההגה, וכל הזמן נכוון את עצמנו לחיבור יתר, לפי התנאים הנוכחיים שמתגלים בדרך, אז אנחנו לא נטעה. אחרת אנחנו נברח לכל מיני כיוונים, ואף פעם לא נגיע למטרה.

בדרך שלנו לתקן את הבריאה כולה, איך אנחנו יכולים לראות לפנינו את הדברים האלה אם אנחנו לא רואים אפילו מטר לפנינו? לכן יש לנו אמצעי שהבורא ברא, שזו הקבוצה, וככל שאנחנו דואגים יותר לחיבור בינינו, אז ברור ובטוח שאנחנו עושים את פעולות התיקון, ולכן אני צריך להתרכז בזה, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אחרת אנחנו נאבד את הדרך. אתם שואלים בדרך כלל דברים גלובליים וכלליים אבל אנחנו לא רואים אותם, אין לנו קשר איתם. הקשר איתם הוא רק דרך זה שאנחנו מחוברים בינינו, אז העיקר לדאוג לחיבור בינינו.

אמנם זה קונקרטי ונמצא לפנינו, וזה לא נעים, ואף אחד לא רוצה את זה, כי כולנו רצון לקבל, אבל בלי שנדאג לזה בכל רגע ורגע, לא נתקדם לכיוון הנכון. אין לנו ציוני דרך אחרים, אין לנו אפשרויות אחרות. תביאו לי איזשהו הבחן חדש אחר, אני מוכן לשמוע, אבל אתם לא תמצאו.

שאלה: יש לנו ארבע דרגות של רצון. ארבעת דרגות האלה הרצון האלו הרי הן עם כוונה לעצמך, אוכל מין משפחה, כבוד, מושכלות, זה הכול לעצמך?

ודאי, כן.

תלמיד: אז כל ייסורים בחיים שלי מורים על כך שהרצונות האלה עם הכוונה לעצמי, איכשהו מוצרים, ואני לא יכול למלא אותם? האם טוב לעשות תרגיל כשאני סובל, ולקבוע איזו דרגה של רצון עכשיו נמצא בצער, או פשוט להגיד שהכול זה האגו?

אני לא חושב שכדאי לנו לעשות בירורים כאלו. איזה רצונות בדיוק יש בי עכשיו, כי כל רגע ורגע הם משתנים ומתחלפים. מה זה נותן לי. אני אהיה פסיכולוג? העיקר לשנות כיוון, שבכל מה שאני פועל, עושה עכשיו, למה אני מכוון את עצמי, זה רק לחיבור.

תלמיד: מתוך התחושות הפנימיות נדמה שיש איזו היררכיה של הרצונות, ובמידת ההתפתחות שלי, בסדר העדיפויות. תחילה יש אוכל, מין, אחר כך כבוד, ואחר כך יידע, כלומר בשבילי תמיד אחת הדרגות האלה נמצאת בסדר העדיפויות. נניח אני צריך כסף בשביל ידע, או ידע בשביל כסף. יש הרגשה שיש איזו היררכיה וסדר לוגי.

ודאי שקיים סולם של רצונות, סולם של מדרגות, סולם ערכים, ודאי. אבל מה אתה רוצה לברר על ידי זה? אתה צריך לברר למה אתה מכוון, זה מה שאתה צריך לברר.

תלמיד: אני רוצה לברר, שמעל כל זה, ויוצא גם מעל הידע, שם זה מתגלה, מה נמצא מעל הדעת, בהשפעה. ומעניין אותי איך זה נבדל כדי לסווג את זה בצורה נכונה, לתחום את זה בצורה נכונה בתוכי. מה הבדל בין הכוונות הלא ממומשות לעצמי או בהשפעה?

אני לא חושב שאם תתחיל למיין את זה בשכל, ולחשוב על זה, המחשבות שלך יביאו אותך לפתרון. אתה צריך פשוט לקיים בצורה פרקטית בקבוצה את מה שהמקובלים ממליצים לעשות. זה מה שיביא אותך להבנה והרגשה, ולפתרון הנכון, איך להתייחס לעצמך ולקבוצה. בעצם זה מה שרב"ש כותב בכל המאמרים שלו.

תלמיד: אם כל הייסורים בחיים שלי מורים על כך שהרצונות לא מלאים בגלל שהכוונה שלי היא לעצמי? סליחה התבלבלתי.

לכן אני אומר, פחות מחשבה, ויותר מעשה. המעשה יביא לך מחשבות נכונות. "אשר ברא אלוקים לעשות", לעשות.

שאלה: אנחנו מתחברים בעשיריה, ונכללים בתפילה המשותפת. מה זה אומר שמתוך החיבור הזה, אנחנו יכולים להשפיע לבורא, ומה זה אומר שבכלל אנחנו יכולים להשפיע זה לזה לבורא?

אנחנו יכולים לחזק זה את זה. בזה שכל אחד משתוקק להגיע למטרה, על ידי החיבור עם האחרים הוא מכין תשתית, כדי שכולנו נתחבר יחד ונגלה בחיבור בינינו את הבורא. נקודה.

תלמיד: בקשר לכוונה בעל מנת להשפיע, אמרת שאנחנו מתחברים בעשיריה, ואז אנחנו יכולים להשתמש בחיבור הזה כדי לקבל בעל מנת להשפיע. להשתמש ברצון כדי להשפיע בחיבור הזה. איך?

יבוא המאור המחזיר למוטב, וייתן לך הרגשה, ייתן לך הבנה, איך אתה יכול להשתמש את הרצונות שלך, בעל מנת להשפיע. שהשימוש שלך יהיה חשוב לך, אם זה למען הזולת, והזולת יהיה יותר חשוב לך מעצמך.

תלמיד: זה מובן. כלומר מתחברים, והחיבור צריך להיות חשוב יותר מאני עצמי. במצב הזה, מה זה אומר לקבל? אני כאילו מקבל בחברים, כלומר החברים צריכים לקבל?

אתה מושך עבורם. למה אתם שואלים על דברים שעוד לא הגענו אליהם? אתם כבר עושים חשבונות בעל מנת להשפיע? איך אתם תבצעו את זה? אני לא יודע מה קורה היום. כנראה שנכנסים למצרים.

שאלה: כשפרעה מתגלה בינינו, איך אנחנו יכולים להתבטל לחלוטין בלי שום תנאים?

רק על ידי הדוגמא שאנחנו נותנים אחד לשני בקבוצה, ומבקשים את הבורא, שייתן לנו כוח להתבטל. זה הכול.

טוב, יש היום איזו רוח מיוחדת בכל הקבוצה שלנו. זה יפה, זה טוב.

שאלה: אז איך לנצל את זה, איך למנף את זה?

כולנו צריכים להבין שאנחנו במשהו מבולבלים, ושזה קורה בהחלפת מצבים בין המדרגות. וצריכים להרגיש את המצב הזה. היום אין לנו כל כך שכל לברר את המצב עצמו, במוחא. אבל בליבא בהרגשה, אנחנו צריכים להתכלל עם זה, ואחר כך נברר.

מה זה אחר כך? תבוא רוח חדשה ונבין מה קורה לנו. תמיד זה קורה ככה, יש יום שאנחנו לא מבינים מה קורה, יש בלבול, למחרת הכול נרגע, ואנחנו מתחילים להבין מה קרה לנו אתמול. זה בסדר.

שאלה: מה ההבדל בין רצון לקבל בשכל, והרצון לקבל בלב?

בשכל אלה חשבונות, ובלב אלה רגשות.

שאלה: בקשר לשינוי הכיוון. המעבר מהרצון לקבל, לרצון להשפיע שעליו דיברנו עכשיו בקטעים שקראנו. אמרת שכל מה שצריך זה לשנות כיוון. האם זה לא פשוט חשבון נוסף שהרצון עושה חשבון שאולי יותר כדאי לו באמת להקשיב לאחרים, לשמוע מה שמקובלים עושים, וללכת לפי מה שאומרים לו?

אני מבין אותך. שהרצון לקבל כאילו אומר שמרוב כישלונות, יותר טוב לי לקפל את עצמי, ולהיות תחת מישהו. אבל זה לא תיקון של הרצון לקבל, הוא לא רוצה להגיע למשהו אחר, הוא פשוט רוצה לקבל פחות מכות וכך להצליח. זה לא באמת לשנות אותו בצורה מהותית, בעל מנת להשפיע, אלא זו מין בריחה.

תלמיד: אז מה זה השינוי האמיתי?

גם מה שאתה אומר זה שלב בדרך, אבל השינוי האמיתי הוא שאני לא רוצה שהרצון לקבל יתעורר בי, יעבוד בי בכל מיני אופנים אחרים, כיותר גדול או יותר קטן, אלא אני רוצה שינוי מהותי, אני רוצה באמת להשפיע בניתוק מעצמי, מהרצון לקבל שלי.

איך אני יכול להגיע למצב שאני תורם, נותן, מתחבר, מוציא מעצמי, איך אני יכול לעבוד עם אותו הכוח העליון שפועל בהשפעה, כך שגם אני ארצה להוסיף לזה. זאת אומרת, לנתק את עצמי מקבלה ולשייך את עצמי במשהו להשפעה, אפילו בזה שאני פשוט נכלל שם, מתבטל, נעלם.

תלמיד: האם זה אותו רצון לקבל שפועל ופשוט לוקח נתיב חדש, או שנולד בבן אדם משהו שלא היה בו? למה לצפות?

לצפות למה שאתה מרגיש. וככל שתנסה להרגיש את זה בצורה יותר פנימית, כך תתחיל לגלות איך זה קורה. שפתאום מתעוררת בך נטייה חדשה, ואחר כך היא תעלם, והיא שוב תגיע לאיזה גילוי, ושוב תעלם, וכך זה יהיה לסירוגין עד שהיא תיוולד.

תלמיד: הנטייה הזאת מורגשת בתוך הרצון לקבל?

היא מורגשת בתוך הרצון של האדם. לא בתוך הרצון לקבל, אלא בתוך הרצון.

שאלה: איך אני יכול להשתמש במצב של פרעה בצורה חיובית עבורנו בעשירייה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, איך אני יכול להשתמש בפרעה שבי, אם כל כולי, בכל מיני דרגות, רמות, בכל הרקמות שלי, בכל המחשבות, בכל הרצונות, בכל מה שיש בי, זה רצון לקבל. כך פועל חומר הבריאה, אין יותר מרצון לקבל. והרצון לקבל מגלה פעולותיו בחושים שלנו, בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, ואנחנו רוצים לשנות במה שאפשר ואיפה שאפשר את הרצון הזה, שהוא יהיה מכוון לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא ולא לנו.

מה זה נקרא לבורא? מסבירים לנו מקובלים שזה מחוץ לך. מה זאת אומרת מחוץ לי? שאתה משתמש בעולם בדברים הכרחיים כדי להתקיים, ובכל היתר אתה רוצה לכוון לטובת מה שמחוץ לך. גם כלפי דומם, צומח וחי, ומכל שכן כלפי המדבר, אתה רוצה לעבוד, אתה רוצה לפעול, אך ורק לטובתם, כלומר על מנת להשפיע.

לכן אנחנו לומדים איך אנחנו יוצאים מגדר הרצון לקבל לרצון להשפיע, זו העבודה שלנו, זה הלימוד שלנו. בזה שאנחנו משתדלים להפוך את עצמנו לעל מנת להשפיע, אנחנו זוכים לתמיכה. הרצון להשפיע שנקרא הבורא, שהוא בעצם נסתר מאיתנו, מתחיל עוד ועוד להתגלות ולתמוך בנו, ואנחנו מוצאים עימו איזה קשר.

ואיך אנחנו מגיעים לקשר יותר צמוד עימו, לקשר יותר מובן, מורגש? על ידי זה שאנחנו מתקשרים בינינו. ואז אנחנו מבינים שהוא שבר אותנו כדי שביחסים בינינו נבנה מערכת שנקראת בורא, "בוא וראה", ואז נוכל לאחוז בו, להבין, להרגיש אותו, אחרת אנחנו לא מסוגלים. אנחנו לא מסוגלים לתפוס את האוויר הזה או משהו שלא מורגש, הוא עובר דרך כל התכונות שלנו ואנחנו לא תופסים אותו. אנחנו יכולים לתפוס אותו, אם נעשה מהתכונות שלנו רשת, כמו רשת שתופסים בה דגים, וכך נתפוס אותו. אבל הרשת הזאת צריכה להיות לפי החוק שנקרא "השתוות הצורה".

אז אנחנו בונים בינינו כזאת רשת שנקראת חיבור עד אהבה, ולפי זה אנחנו מגלים בתוך הרשת הזאת את התכונה הזאת שהיא בעצם ממלאת את כל המציאות. ועכשיו בתוך הרשת שבונים אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו יכולים לתפוס אותו, להכיר אותו, לאתר וללמוד אותו, ואז אנחנו יכולים אפילו מתוך הרשת הזאת שבנינו בקשר בינינו, להתחיל להתייחס אליו.

ברשת שלנו נעשים כל מיני שינויים, ועל ידי השינויים האלה שאנחנו עושים בקשר בינינו, ברשת, בהתאם לזה אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא, איך הוא מגיב אליו. אז יש לנו כבר אינטראקציה, שפה משותפת בינינו לבינו, וזה נקרא קשר של הבורא עם נבראיו. ואז אנחנו מתחילים לדבר עימו מה שנקרא, לזה אנחנו רוצים להגיע.

אבל הכול בנוי על הרשת שלנו, וככל אנחנו משתדלים להביא את רשת הקשר הזו בינינו לצורת הבורא, לצורת ההשפעה עד צורת האהבה, כך נגלה אותו לפי חוק השתוות הצורה. כך זה עובד, אז בואו נעבוד על זה וסוף סוף נגיע למימוש.

שאלה: יש התרשמות מסוימת שלפרעה יש את תכונת הגאווה. גיליתי שכשאני רוצה לעסוק בהשפעה, אני רוצה לעלות מעלה מעלה, ואז אני נמצא ברצון לקבל. אני רוצה לדעת יותר, אני רוצה להרגיש יותר, אני רוצה להיות חזק יותר רוחנית, אני רוצה ליהנות לכלי שלי בתענוגי הבורא. ברגע שאני מגלה שאני עוסק בהשפעה בגלל הרצונות לקבל האלה, איזה סוג של הכנה נדרשת ממני כדי להתגבר על זה?

מה שחסר לנו זה חשיבות, לא יותר מזה. שהשגת הבורא ככוח ההשפעה והאהבה, יהיה הדבר הכי חשוב. שאני רוצה להגיע לאותו כוח, לאותו כיוון, לאותו יחס אליו, ואני יכול לעשות את זה רק על ידי זה שאני מכין את עצמי בהתקשרות לזולת. הוא הכין לי את כל העולם שנקרא "זולת", וביחס לזולת, לעולם, לדומם, צומח, חי, ובמיוחד למדבר, ובמיוחד למימוש נכון בעשירייה שלי, אני מגיע למצב שדרך זה אני משפיע נחת רוח לו. אני רוצה להביע דרך החברים אהבה אליו.

כי הבורא הוא הסך הכול, הכולל, ולכן אם אני נמצא בעשירייה ודרכה אני כל הזמן חושב, בכל רגע ורגע, איך אני עושה נחת רוח לבורא, שהוא הכולל בעשירייה ובצורה כזאת אני מתאר אותו, אם אני נמצא בכיוון הזה, בטוח שאני מתקדם. ואחרי מספר מאמצים אני יכול לגלות את היחס שלי לבורא ובזה אני ארגיש את יחס הבורא אליי וכך אני מגיע לקשר הדדי ביני לבורא.

שאלה: יש גם תחושה שמצד אחד כשאני דואג לעשירייה שלי, הם כמו הילדים שלי, אני צריך להגן עליהם, לגדל אותם. מצד אחר, העשירייה היא כמו ההורים שלי, שאני תולה את כל התקוות שלי בהם. יש את שני המצבים האלה וזאת עבודה קשה לשלב בין שניהם כך שהם גם יהיו הילדים שלי וגם ההורים שלי, שאני גם אספוג מהם וגם אתן להם?

תתחיל לעבוד ואתה תראה עד כמה נדרשים שני הכיוונים האלה, גם לקבל וגם להשפיע. כי מי שלא מקבל, גם לא יכול להשפיע. אתה תראה איך הם מתלבשים זה בזה.

שאלה: אתמול בשיעור אמרת שהכול מתברר במחשבה, אין שום דבר מלבד זה. והיום אמרת לאחת העשיריות שצריך יותר פעולות ופחות מחשבות. מה בכל זאת הסדר הנכון כאן? האם צריך גם וגם, או שיש גישה מסוימת?

תעשה גם את זה וגם את זה ותראה מה צריך להיות. אם לא תעשה פעולות, המחשבות שלך יהיו סתם תיאורטיות והן לא יביאו אותך לכלום, רק תתבלבל ביניהן. ואם תעבוד, תעשה פעולות ללא מחשבה, אז תסתובב ללא כיוון ברור. לכן צריך גם מחשבה וגם פעולה.

אבל לא יכול להיות שתהיה מחשבה ללא פעולה, ותהיה פעולה ללא מחשבה, הדברים צריכים להיות מאוזנים. ובמיוחד הם צריכים להיות מאוזנים בעשירייה, כך שיש בעשירייה התחברות כזו בין החברים, שסך הכול אלו יותר אוהבים לעשות ואלו יותר אוהבים לחשוב, וכך משלימים זה את זה בצורה פנימית, אפילו שאנחנו לא מודעים למה התחברנו כך בעשירייה, את זה כבר הבורא מנהל. אבל צריך גם פעולות וגם מחשבות.

שאלה: איזה מהרצונות לקבל שבנו מקדם אותנו או לוקח אותנו לכיוון של השפעה?

אני חושב שכל הרצונות לקבל שלנו מלכתחילה בנויים ומתגלים בנו כדי להביא אותנו לצורת השפעה. אומנם הם כביכול הפוכים מצורת ההשפעה, כולם לקבל, אבל בסופו של דבר הם יביאו אותנו להכרחיות להשיג את תכונת ההשפעה, צורת ההשפעה.

שאלה: איך להגיע למצב כזה שכולנו יחד נעשה נחת רוח לבורא? כיוון שברגע שמישהו עושה נחת רוח לבורא אז יש כבר קנאה.

אם אנחנו נכללים יחד ומרגישים שהחיבור שלנו עובד, אז לא חשוב לי מי מאיתנו כביכול עושה נחת רוח לבורא, כי כל אחד מאיתנו הוא סך הכול תוצאה מהחיבורים שלנו. ולכן לא חשוב לי שאתה נניח תעשה כביכול נחת רוח לבורא, כי זה לא "אתה" אלא זו תוצאה מכול עבודות החיבורים והמאמצים שלנו. אין כאן בינינו אף אחד שנשאר כאינדיבידום, כבולט, כאחד שלא קשור לאחרים. כל אחד מאיתנו, ובכלל האנושות כולה במשך כל ההיסטוריה שלה נמצאת בעוד ועוד חיבורים כאלה שבסופו של דבר מתקרבת לצורת אדם אחד.

גם התורה מדברת על זה כבר אלפי שנים, שאי אפשר לחשוב שכולנו רחוקים, לא נכללים זה מזה. אני לא מדבר על הכרומוזומים וכל מיני צורות חיבור חיצוניות, אני מדבר על הצורות הפנימיות, שאחרי שבירת אדם הראשון כולנו עוברים הרבה מאוד תיקונים, רק שהתיקונים האלה נמצאים בדרגות שהן בתת ההכרה שלנו. אנחנו לא מרגישים את התיקונים האלה אבל אנחנו נכללים זה מזה. אותו כדור הארץ, אותה רוח, וזה שאנחנו נמצאים במנגנון אחד, בטבע אחד, כול זה קושר בינינו, ועושה בינינו התקרבות בדרגות דומם, צומח, חי.

עכשיו הגענו למצבים שאנחנו חייבים בהיכרות שלנו המכוונת מאיתנו להתחיל חיבורים לפי הרצון שלנו, לפי ההחלטה שלנו. כי לא לפי החלטה ולא לפי רצון אנחנו כבר נמצאים כמה אלפי שנים בחיבורים שונים בינינו עוד מימי העולם העתיק, ממה שהיה בפרס העתיקה, ביוון העתיקה, במצרים העתיקה, בסין העתיקה. אנחנו כבר נמצאים בהתכללות בין כל בני אדם, אבל ההתכללות הזאת היא התכללות שקורית על ידי פקודות מלמעלה, ועכשיו אנחנו צריכים להוסיף לזה גם התקשרות מלמטה.

אנחנו נלמד מה קורה בהיסטוריה הרוחנית שלנו מקבוצת רבי שמעון והלאה, או אפילו לפני זה, מקבוצת אברהם שעיצב את הקבוצה הראשונה של העם הרוחני.

שאלה: בקטע 38 כתוב שפרעה רוצה בגילוי, שכולם יסכימו עם שכלו ואז הוא מרשה לאדם לפעול. האגו מתרחב, הידע גדל, אבל כדי להתעלות אני צריך לדעת מעל מה להתעלות, יש פה כביכול איזו ביקורת תמידית, כל הזמן אני בודק ורק אחרי בדיקה אני מחליט.

האם אתה רוצה לעבוד במקום פרעה, במקום היצר הרע שלך, במקום הטבע שלך? אתה צריך להבין רק דבר אחד, הטבע שלך מכוון על ידי הבורא שהוא המנגנון הכללי של כל המציאות, והמנגנון הזה מסובב אותך ואת כל הנבראים בצורה כזאת שאתם מתקרבים לתיקון. לכן אתה צריך לעשות את מה שמוטל עליך, פעולות שתואמות לתיקון.

תלמיד: כשמגיע איזשהו סבל אני אומר שזה כנראה פרעה המשרת הנאמן של הבורא שמראה לי את עצמו, שבצורה כזאת הבורא רוצה לקרב אותי, אבל הסבל לא עוזב. עם זאת יש איזו הרגשה טובה, איזו כמיהה לקראת העלייה. האם זה תהליך טוב, תהליך נכון?

הכול נכון. אם אתה חושב שיש משהו לא נכון, זאת רק המחשבה שלך. כל מה שקורה זה מה שצריך לקרות, אנחנו צריכים רק לתקן את היחס שלנו למה שקורה, אלו כל התיקונים. אתה לא עושה שום דבר במציאות כדי שהיא תשתנה כך או אחרת, אתה משנה רק את היחס שלך למציאות שמתגלה לפניך. ולכן מה שאתה משנה זה נקרא "התיקון שלך", אתה לא מתקן את המציאות אתה מתקן את היחס שלך למציאות. והמציאות מתראה לך בהתאם למידה שאתה צריך לתקן את היחס שלך למציאות.

תלמיד: לפני כשנה כשעברנו את הנושא הזה בפסח הייתה תחושה מאוד דומה, שאני כביכול נמצא בשבי ואין לי במה לנשום, אני נמצא בשבי של הגוף של עצמי.

אז מה? אנחנו עוברים כל מיני מצבים, העיקר לא להתפעל מזה מדי כי זה יזרוק אותך החוצה. יש אנשים חלשים שלא יכולים לעמוד בזה. לפעמים אתה רואה אנשים שנמצאים בתיאטרון או בקולנוע וכשהם צופים בקטע מסוים הם לא מסוגלים, הם כך כל כך מוצפים, מתפלאים, מתרגשים שהם יוצאים החוצה. צריכים לקבל את כל הדברים האלה ביחס נכון, שאלה החיים ואנחנו צריכים לעלות את עצמנו לדרגה כזאת שנוכל לקבל את כל מה שיכול להיות בטבע, אין מקרה, וכך להמשיך.

אני מבין שאתה רגיש ויש עוד הרבה כמוך, וזה טוב, אבל עם כל זה צריכים לאזן את הרגש עם השכל. והשכל לא נמצא בנו, באף אחד, שכל זה קניין, בעל הסולם מסביר את זה, כל אחד שקנה את השכל הרגיש שזה קניין. ואיך אנחנו קונים אותו? על ידי חיבור. כמו הסינפסות שיש לנו במוח, ההתקשרויות בין כול מיני תגובות ופעילויות שיש לנו במוח, לכן העיקר הן הסינפסות. אנחנו לא בונים בינינו מספיק התקשרויות בעשיריות ולכן אנחנו לא יכולים לעכל את המצב שבו נמצאים.

זו הבעיה שלנו ואנחנו צריכים להגיע לזה, אין ברירה. אפשר להגיע לזה על ידי הרבה שנים של סבל עד שמתוך הסבל נרגיש מה חסר לנו, אני גם יודע זאת על עצמי, ואפשר ללמוד את זה מאחרים, והמקובלים כותבים, לכן נהיה חכמים ונלמד מהניסיון של האחרים. חסר לנו רק דבר אחד, חיבור. וכל אחד לא רוצה אותו, דוחה אותו בצורה גלויה או סמויה, נסתרת מעצמו, הוא אפילו לא מרגיש את זה. אבל פתאום אני מגלה אחרי כמה שעות שאני לא נמצא בחיבור ולא אכפת לי.

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו נמצאים בתפילה בלתי פוסקת מהבוקר עד הלילה, שבחלק האחורי של הראש כל הזמן נחשוב על חיבור, כי במערכת המחוברת בינינו אנחנו נגלה את הכול. ואז לא יהיה לך קשה, לא יהיו ספקות ובעיות ואפילו שאלות לא יהיו, כי כל השאלות נפתרות בחיבור. אנחנו רוצים לגשת לפתרון דרך השכל האינדיבידואלי שלנו, "איך אני לא מבין? איך אני לא מרגיש? איך אני לא חוקר?" זה לא יכול להגיע לחקירות כי הפתרון הוא רק בהרגשת החיבור, בהתכללות בחיבור, שם הכול מתברר. רק מתוך רשת הקשר בין כל המערכות, כמו מערכת העצבים שיש לנו במוח, רק על ידי הרשת הזאת אנחנו יכולים להבין מי אנחנו, מה אנחנו ולאן.

שאלה: מאוד מרגש מה שאתה אומר, אבל איך מייצרים סינפסות כאלה?

אין ברירה, אנחנו חייבים מהבוקר על הלילה להיות מקושרים על ידי לחץ הדדי אלו על אלו, כל העשיריות, כל הכלי שלנו, זאת העבודה המיוחדת שלנו שקיבלנו. זאת עבודה אחרת ממה שיש לאנשים אחרים, יש הרבה אנשים שמרגישים רוחניות במשהו, משיגים משהו אבל בצורה בודדת, בדידה, ואנחנו דווקא חייבים להיות בתפקיד החדש.

תלמיד: האם ההתמדה במחשבה היא מספקת בשביל לייצר עוד סינפסות כאלה, עוד קשרים?

ודאי, כי התמדה יכולה להיות על ידי "איש את רעהו יעזרו" אחרת לא נוכל. מי כמוני מרגיש שאם אני לא מקבל איזו תגובה מאחרים, אז זה זורק אותי מיד, זורק אותי החוצה מהעשיריות, מהכלי העולמי, מכל דבר. ואני נשאר ברוחניות מה שנקרא אבל בדאגה לעצמי, שזאת הרוחניות ההפוכה, זאת אומרת קליפה. לפחות היא מחזיקה אותנו, אבל זו לא הגישה הנכונה, הקצרה והישירה.

שאלה: למה זה כל כך קשה לחשוב על החברים, להיות בערבות כלפי החברים?

במידה שקשה לך לחשוב על החברים, באותה מידה קשה לך לחשוב על הבורא. מה שאתה חושב על הבורא, אתה לא חושב על הבורא אתה חושב על עצמך, עד כמה אתה תלוי בכוח העליון, לכן אתה חושב עליו. אבל לחשוב על הבורא בצורה של השפעה, של כוח עליון אתה לא יכול. לכן נתנו לך אינדיקציה, בירור כלפי הקבוצה, שאם אתה חושב עליה אתה חושב על רוחניות. אם אתה חושב על הבורא או על כל דבר אחר, אתה חושב על גשמיות, על "על מנת לקבל", שיהיה לך טוב. רק כשאתה חושב על הקבוצה אתה יכול להבין איפה אתה נמצא כלפי רוחניות. ולכן בינינו לבין הבורא נמצאת הקבוצה, שרק כלפיה אנחנו יכולים לאתר את הכיוון הנכון שלנו לבורא האמיתי, בוא וראה.

שאלה: הרבה פעמים שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים להתחבר בהרגשה.

בהרגשה, נכון.

תלמיד: מה זה אומר בדיוק?

שיש בינינו הרגשה משותפת, לא הרגשה שלך והרגשה שלי, אלא הרגשה משותפת. מה זה הרגשה משותפת? כשאנחנו לא יכולים להבדיל בינך לביני, אלא זה משהו משותף.

תלמיד: כשאנחנו רוצים אותו דבר ביחד?

נגיד שכן, אבל אפילו אין בזה ביחד, אלא זה אחד. כי ביחד זה ב-יחד, זה לא אחד אלא שניים ביחד, והרגשה משותפת זו ממש הרגשה נמצאת מעלינו, לכן זה נקרא כלפי הבורא שהוא השורש שלנו.

שאלה: מה זה נקרא בצורה מעשית לעבוד בעשירייה בדרגת ההשפעה?

רב"ש כותב על זה במאמרים שלו, איך לבטא את זה בהשפעה בעשירייה? כשאני כל הזמן דואג בליבי, כמה שאפשר, כי אני עדיין לא יכול לעשות זאת בלי הפסקה. אז אני דואג בליבי לחיבור שלנו ללב אחד, להרגשה אחת, ממש מציאות רוחנית אחת. זה מה שאני רוצה שיקרה בעשירייה שלי.

אני רואה שלאט לאט אני מתרחק מהפרצופים, מלדמות אותם כבני אדם, אלא אני מייחד את הרצונות והכוונות שלנו, ובחיבור של הכוונות והרצונות שלנו אני מרגיש שיש כאן איזו מציאות חדשה של רצונות וכוונות שבה אנחנו יכולים לגלות את הבורא. פתאום כמתוך ערפל, מתוך זה שלא יכול להיות, שלא ידוע, שלא מובן, דווקא כשאנחנו עובדים על להיות בזה כאחד, אנחנו מגלים את הבורא.

ואז אנחנו מתחילים לגלות עד כמה הבורא היה הראשון, והוא שברא את הכלי שלנו, מפוזר, מנותק זה מזה בכל החלקים שלו, ועכשיו כשאנחנו מתחברים בכוח, אנחנו דווקא מגלים אותו. אין לנו שום אפשרות לגלות אותו בצורה אחרת, רק בנטייה הפנימית של כל אחד לאחרים. זה מאוד קשה אבל אין ברירה, כולנו עבים מאוד, שבורים מאוד, שייכים לדור אחרון, אך בכל זאת נתקדם לזה.

שאלה: בדרך הרוחנית מתגלים לנו כל מיני תנאים, וכל מיני בעיות. האם נכון יותר לנסות להתמודד עם התנאים והבעיות האלה ולפתור אותם לכאורה, או פשוט להשאיר אותם מאחורינו ולהתקדם בלי קשר למצבים שמתגלים לנו?

אנחנו צריכים לקבל את כל מה שמתגלה לנו כהפרעות בדרך לחיבור בינינו, זה הכול. אם אנחנו יכולים לצרף את זה לחיבור, להבין איך מצרפים את זה ושדווקא על ידי כך אנו מגדילים את החיבור בינינו, זה סימן שאנחנו מתקדמים נכון. אם אנחנו לא מוצאים איך אפשר להשתמש בכל ההפרעות האלה כדי להתחבר בינינו יותר, אז אנחנו עדיין לא מסוגלים לאתר את זה, אבל זה לא צריך לעצור אותנו. אנו בכל זאת צריכים לראות איך על פני ההפרעות אנחנו מתחברים.

אלה יכולות להיות הפרעות מכל דבר, רחוק, קרוב, בקבוצה, בעשירייה, הפרעות פרטיות, הפרעות כלליות, זה לא חשוב, העיקר לשייך את הכול לכלי האחד, ולכן יש פקודות כאלו שהאדם צריך להצטער עם העולם, שהוא צריך להצטער עם כל הנבראים, להתכלל איתם וכן הלאה. כי הכול שייך לתיקון הכלי הכללי.

שאלה: כפי ששמעתי, אם אני חושב על הבורא או על משהו אחר, זו קבלה עצמית, ואם אני חושב על החברים זוהי השפעה האם תוכל לדייק אותי, האם במצב כזה אני צריך לחשוב על החברים שלי שגם הם יחשבו על החברים?

לא, אני רוצה לחשוב על החיבור בינינו בקבוצה בצורה קונקרטית ככל האפשר. תכלס, מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות כדי שהחיבור שלנו יהיה יותר צמוד. וכך צעד אחר צעד, נעשה אותו יותר ויותר צמוד, עד שהבורא יתחיל להתגלות בחיבור בינינו, עד שנגיע לחיבור שבו הבורא יתגלה.

תלמיד: בצורה קונקרטית יותר, במה זה בא לידי ביטוי? שאני חושב על כל חבר?

שאני לא חושב על כל אחד ואחד, אלא על כולם יחד. נניח שעכשיו אני יוצא מהשיעור, ובמשך הזמן עד השיעור הבא, אולי יש לנו פגישה בקבוצה, בעשירייה, או עוד משהו, אבל לאורך כל הזמן הזה אני חושב, כל ה 24 שעות, אפילו בזמן השיעור, אני חושב רק על דבר אחד, איך אנחנו מגיעים למערכת אחת, כי בה יתגלה הבורא.

לא חסר לי שום דבר חוץ מהחיבור בינינו, ואני יודע כמה זה קשה, וכמה כל אחד ואחד נדחה מזה, אבל בעצם זה התיקון של העולם, ובזאת נתקן את כל הצרות והבעיות שיש לכל בני האדם בעולם, ובין האדם לבורא.

תלמיד: אם אני חושב על זה, מתאמץ בכיוון הזה, וגם אמרת שאני לא יכול לשנות שום דבר מלבד את היחס שלי. אז כשבסיום היום אני עושה את הסיכום שלי, ואני רואה שסיכמנו משהו, ואני רציתי אבל לא ביצעתי, ואני לא מסכים עם המצב הזה, יוצא שכאן אני עושה נזק בכך שאני לא מסכים עם הבורא?

אז תתפלל, תפעיל תפילה, תפנה בקשה לבורא, למה הוא לא עזר לך להיות מחובר עם החברים ולחשוב על החברים? ודאי שלך אין כוח כזה, אתה צריך להבין שאין לך שום נטייה לחברים, ושום רצון להיות מחובר איתם, לדאוג לחיבור, ולדאוג לבורא. שלא אכפת לך שום דבר. יצר הרע שלנו נמצא בצורה שהוא תמיד אומר "אני אמלוך", כמו פרעה. פרעה אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו?", מי זה הבורא? אני השולט. כך אומר יצר הרע שלנו, פרעה.

ומה אנחנו צריכים לעשות? להתפלל לבורא שייתן לנו כוח, שנוכל בכל זאת, למרות ההפרעות שיש כל הזמן, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", זאת אומרת ככל שנתקדם יותר ההפרעות יהיו יותר גדולות, לכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות בתפילה לבורא שיעזור לנו עד ש"וייאנחו בני ישראל מן העבודה", עד שכולנו נבכה, נצעק, ונדרוש ממש בכוח שהבורא יעזור לנו. רק בצורה כזאת נוכל לפרוץ את המחסום.

שאלה: אתמול בערב התכוננו לשיעור הבוקר של היום, עשינו פגישה עם חברים, סעודה במשך שעה עם התפעלות, והבקר אנו מגיעים לשיעור ואתה לא מדבר אלינו בטוב, אתה אומר שאנחנו מבולבלים. רצינו להתכונן בצורה טובה כזאת, והנה אנחנו באים בבוקר ומסתבר שאנחנו לא עובדים נכון.

זו בדיוק הצורה הנכונה להתקדם. אתמול השקעתם הרבה כוחות ורציתם להיות בשיעור היום צלולים, חכמים, במוח וברגש טוב, והנה רואים שאתם נמצאים במשהו כמו ערפל, שאין לכם כל כך כוח, אין כל כך רצון, אין צלילות בראש, אין רגשות בלב, הכול אטום.

מה זה אומר? שיש לכם כלים חדשים, אחרי ההכנה שעשיתם אתמול והתקדמתם. בעל הסולם כותב על קדושת היום, שדווקא בגלל שאתמול עשיתם הכנה נכונה, היום הגעתם לשיעור והרגשתם שאתם טיפשים. אין לכם לא בראש ולא בלב כלום חוץ מערפל, מטיפשות. זה יפה, זה סימן למצב חדש, אבל זה סימן חדש מפני שאתמול עשיתם הכנה, ורציתם להיות מוכנים, אז זאת ההכנה שהבורא סידר לכם, כן, כך כתוב.

אני לא אומר את זה עכשיו כדי להרגיע אתכם. זה ברור, לכן בדרך אנו לומדים ומתרגלים לא להתפעל מכל מיני מצבים כאלו, הם יעברו עלינו, ואנחנו בכל זאת נלך קדימה, העיקר להמשיך, כמו שכתוב "חוץ מצא".

יש בקבוצה שלנו כאלה שנמצאים בעליות, יש כאלה שנמצאים בירידות אבל בסך הכול אנחנו הולכים קדימה ממש על שתי רגליים, שמאל ימין, אלו ככה, ואלו ככה, אבל כולם מתקדמים.

שאלה: אתמול קבלנו ידיעה שאחד מחברי העשירייה שלנו נהרג. הבשורה הזאת הכניסה אותי להלם, אני חושב על זה כל הזמן, אני מבין מה זה אומר לחשוב על החברים, אבל לגמרי לא מבין מה זה אומר לחשוב על עשירייה, ובמיוחד על קבוצה כפי שעכשיו אמרת. תמיד זה היה כך, אבל עכשיו הבנתי שאף פעם לא הצלחתי לחשוב על העשירייה.

אנחנו עברנו, עוברים ועוד נעבור כל מיני מצבים מכל מיני צורות. וזה סך הכול כדי לגרום לנו לחיבור. גם עם אלה שנמצאים איתנו פיסית, וגם עם אלו שכבר לא נמצאים איתנו פיסית, אלא מחוברים בכל מיני צורות אחרות.

לא כל כך צריכים לשים לב למה שקורה עם החברים, הם חיים, מתים, אלא להמשיך ולהבין שבכל הגלגולים האלו אנחנו מגיעים סך הכול לרצון אחד שבו מתגלה הבורא, וכך נגיע לגמר התיקון.

לכן צריך להמשיך, לכלול את אותו החבר שקיים בינינו, ולא לתת לעצמנו שהרגשות האלו ישלטו בנו, אלא לראות שהבורא מגלגל אלינו את הדברים האלה, ועלינו להמשיך.

שאלה: איך אני אדע באמת שאני מחוברת מעל הרצון לקבל שלי, מה הבדיקה? כי כל אחת בעשירייה תופסת את זה אחרת.

אם אני מחוברת לרצון להשפיע, אז אני מרגישה את הקבוצה, את החברות, את העולם ואת הבורא ממש כמכלול אחד. יש בזה דרגות, אבל קודם כל אני צריכה להיות מחוברת עם החברות בעשירייה שלי ולדאוג לחיבור בינינו, כי במידה שאנחנו מתחברות, במידה הזאת אנחנו יכולות להיות מחוברות לבורא.

שאלה: האם חשוב לנו להרגיש את החלק בעצמנו שדוחה את החיבור?

כן. אם אנחנו נמשכים לחיבור, עם זאת אנחנו גם צריכים לגלות איך אנחנו דוחים את החיבור, כי אחרת אין לנו מדד נכון, אינדיקציה נכונה איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: מה אנחנו יכולות לעשות עם העביות שברצון לקבל כאשר אנחנו מנסות להשפיע?

רק להתעלות למעלה ממנו. כי את העביות אנחנו צריכים, אנחנו לא צריכים למחוק את הרצון לקבל, אלא רק להתגבר מעליו, לעשות קשרים וחיבורים מעליו. לא לשנוא את הרצון לקבל בעצמו, לשנוא אותו בצורה כזאת שאני לא רוצה להשתמש בו אבל לא שאני רוצה למחוק אותו. צריך להיות כאן יחס יפה ונכון למציאות, כי הבורא לא ברא שום דבר סתם, וכל דבר הכי גרוע שברא הוא כדי שנתחבר נכון בינינו גם בכניסה, גם ביציאה וגם בחיבורים ההדדיים בינינו, הכול צריך להיות לשימוש הנכון.

שאלה: איך להשתמש בכל הכלים של המצרים בעיניים עצומות ולהמשיך ולהתגבר על כל ההפרעות הגשמיות, אם הבורא מאפשר לכל ההישגים הרוחניים שלנו כל פעם להיעלם מחדש?

אנחנו צריכים בהתאם לזה להשתדל להתחבר בינינו ולהשלים זה את זה. אנחנו צריכים להבין שההתקשרויות בינינו צריכות להיות כמו שקע ותקע שנכנסים זה בזה. יש בי פלוס ובאחר יש מינוס, ועל ידי זה שאנחנו מחברים אותם נכון כך אנחנו עובדים נכון על הקשר שלנו עם הבורא. לכן אין לנו שום דבר שהוא מיותר, אלא אנחנו רק צריכים ללמוד איך לעבוד עם כל התכונות שלנו על ידי השתתפות והתחברות נכונה בינינו.

שאלה: כשאני מתארת את עצמי בהרגשה משותפת עם העשירייה מיד מתעוררים אצלי חוסר רצון ודחייה. איך אפשר להמשיך ולהחזיק כך לאורך זמן?

רק על ידי חיבור. בקבוצה, כש"איש את רעהו יעזורו", כשמקבלים מהקבוצה תגובות חיוביות ושליליות, על ידי זה אנחנו יכולים להתקדם. כמו שכתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם", מהדרגה שהוא נמצא בה לדרגה יותר גבוהה. מה מוציא את האדם מהעולם? קנאה, תאווה וכבוד. שלושת המרכיבים האלה שמעלים אותו ממדרגה למדרגה בסולם עד גמר התיקון, הם יכולים להתקיים רק בתוך החברה, רק בתוך הקבוצה, רק בתוך העשירייה.

ההתקדמות הזאת לא יכולה להתקיים בלי התקשרות בין אנשים על ידי קנאה, תאווה וכבוד. אם אדם נמצא לבד אין לו את הדברים האלה ואז הוא לא יכול להתקדם. לכן נבדוק את עצמנו ונגלה שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיות מחוברים כך שגם קנאה וגם תאווה וגם כבוד יעזרו לעליות שלנו.

שאלה: האם ניתן להתעלות מעל פרעה באופן פרטי או רק דרך העשירייה?

אני חושב שאין פרעה ללא עשירייה. אנחנו מכירים את האגו האגואיסטי שלנו ואת הטבע הפרטי שיש לנו לפני שאנחנו הולכים להתחבר לעשירייה, אבל זה עדיין לא שייך למערכת האדם, כי "אדם" זה כבר האוסף שלנו למערכת אדם הראשון. לכן אין לנו עבודה רוחנית ממשית לפני שאנחנו משתדלים להתחבר ממש בתוך עשירייה, במיוחד בזמננו כשאנחנו נמצאים כדור האחרון.

שאלה: נראה שלכל אחד יש "פרעה" אחר, איזושהי הפרעה משלו, זו יכולה להיות חברה אחרת בעשירייה או קורונה. איך לאחד את כל הצורות לפרעה אחד? האם צריך לעשות את זה, זה אפשרי?

החברה שמפריעה והקורונה שמפריעה הן לא פרעה עצמו. כשאנחנו לא רוצים להתחבר בינינו ודוחים את הקשר בינינו - זה הפרעה בעצמו. איך אנחנו מגיעים לגילוי של פרעה? כשאנחנו רוצים להתחבר למרות ההפרעות הפנימיות שלנו ומגלים גם נטייה לחיבור וגם דחייה מחיבור, ואז משתיהן אנחנו מרכיבים את צורת פרעה.

לפני שאנחנו משתדלים להתחבר אין פרעה בינינו. האגו הפרטי, האינדיבידואלי של כל אחד הוא לא פרעה. כשבני ישראל נכנסו למצרים והתחילו לעבוד אצל פרעה, רק אחרי שבע שנים שהם היו בעבודה במצרים אז הם התחילו לגלות את פרעה האמיתי, את הכוח האמיתי שלא נותן להם להתקרב לבורא. ולפני כן זה כוח ההתפתחות - אנחנו מרגישים יותר, מבינים יותר וחכמים יותר, זה עדיין לא מגיע לרגש שלנו אלא זה יותר בשכל, זו יותר פסיכולוגיה.

מתי אנחנו מתחילים להגיד שזה פרעה? כשאנחנו מרגישים את הגלות, שיש בינינו כוח שמפריד בינינו ובשום צורה לא נותן לנו להתחבר. אנחנו מבינים כמה הוא חכם, אכזרי וערמומי, ואנחנו צריכים למצוא כוחות נגדו שייתן לנו בכל זאת להתחבר ולא מסוגלים. מה לעשות? רק לפנות לבורא. פונים לבורא ומקבלים מכות, עד שמאתרים שהמכות האלה הן כדי לנתק אותנו מהרצון לקבל ולקרב אותנו לבורא. ואז בתוך המכות האלה משיגים שאנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים כל עוד לא נברח ונתנתק מהרצון לקבל שלנו, כלומר נצא ממצרים.

יש כאן תהליך מאוד גדול בחיבור בינינו שקורה אך ורק בתוך עשירייה. לכן מי שעדיין לא מסודר בעשירייה, כולל נשים, הוא חייב לסדר את עצמו מהר, להתכלל וללמוד את החוקים שהוא צריך לקיים כדי לצאת מהעולם הזה לעולם הרוחני. אחרת יישאר כמו שהוא.

שאלה: אנחנו צריכים להשתמש בפרעה כמגבר לחיבור בעשירייה?

ודאי. מי קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים? פרעה. זה הכוח שמקדם אותנו, שדוחף אותנו קדימה, אומנם על ידי יחס שלילי שמבלבל בינינו אבל בכל זאת כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה פרעה צריך לגלות או להבין כדי לשחרר את האדם מהשליטה שלו?

הוא צריך לגלות שבצורה שאנחנו נמצאים לא מגיעים למטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה כולה מתגלה בחיבור בינינו, ואם לא נגלה את החיבור בינינו, אז לא יהיה כלי שבו מטרת הבריאה יכולה להתקבל ולהתגלות. התפקיד של פרעה להסביר לנו ש"אצלי אתם לא תקבלו שום רוחניות. אתם תעבדו עבור הטבע הגשמי שלכם בלבד".

שאלה: מה לבקש עבור החברות כדי שיקבלו ביטחון להתעלות מעל פרעה?

לעזור זו לזו להגיע לחיבור. ככל שנרצה להיות מחוברים יחד, כך נגלה איפה אנחנו נמצאים, איפה אנחנו צריכים להיות, מה מפריע, מה עוזר ומה חסר לנו, וכך נתקדם.

שאלה: מה לעשות אם החברות לא חושבות שאין חיבור, ולא רואות מה עוד אפשר להוסיף?

זה סימן שהן עדיין לא התקדמו ולא רצו לממש את החיבור, ולכן הן לא יכולות לגלות שאין ביניהן חיבור. זה לפי הכלל, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אם אני רוצה לגדול, אז אני מגלה עד כמה חסר לי.

שאלה: מה לעשות אם אתה מפחד לפנות לבורא מחשש לקבל עוד מכות?

זה יכול להיות, זה טבעי. אם אני מחובר עם האחרים ומבקש חיבור, אז זה לא אותו הכלי האישי הפרטי שלי, אני עובר לכלי אחר, לכלי של הקבוצה, מסתתר שם בין החברים ואז אני לא מפחד. למה אני צריך לפחד? זה כבר כלי אחר.

שאלה: דווקא בזמן השיעור יש הרגשה שאני מוגנת בעוד שכבה ולעומת זאת בשאר זמני העבודה כמו בעשירייה, ההרגשה הזאת שיש בשיעור חסרה. איך למשוך את ההרגשה מהשיעור לעשירייה?

אני חושב שאתן יכולות כל הזמן להיות באותה אווירה שהייתה בשיעור במשך כל היום עד השיעור הבא, אין שום דבר שמעכב, ההיפך. אותן השעות שאת מנותקות מהשיעור ניתנו לכן כדי שתגבירו אותה הרגשה שקיבלתם בשיעור על ידי ההשתתפות שלכן, ותעלו את עוצמת הקשר, עוצמת ההרגשה שיש בשיעור הרבה יותר ממה שקיבלתם. תנסו תראו.

שאלה: מתי המחשבה הופכת לתפילה?

מחשבה הופכת לתפילה כשהיא עד כדי כך חזקה, שהיא לא נותנת לאדם להפטר ממנה, היא מביאה לאדם צער מטרתי ואז הוא מבין למי לפנות, איך לפנות ומה לבקש. כך זה קורה לו.

שאלה: גם הבירורים הכי קטנים בעשירייה תמיד מביאים להרבה דעות וחיכוכים. יש הרגשה שהרצון לקבל חוגג בזמן בירורים, יש יותר פירוד מחיבור. איך לעשות בירור נכון בעשירייה?

זה נכון, כשאנחנו מתחילים לברר את הדברים שיש לנו ברגש על ידי השכל, אנחנו כביכול עוד ועוד מפוררים את ההבחנות שלנו ואנחנו יותר ויותר מתרחקים בין כול מיני מחשבות ודעות, ואז נעשים ביניהם מרחקים ואז אנחנו לא יודעים מה לעשות. יש בלבול גדול, יש מחשבות, יש כל כך הרבה דעות שונות. מה נעשה?

וכאן אנחנו צריכים להבין ש"על כל פשעים תכסה אהבה". קודם כל ככל שיש יותר מחשבות ורצונות, זה סך הכול מה שמתגלה מהכלי השבור של אדם הראשון. זה דבר אחד, וזה לא נורא. זה מצד אחד. מצד אחר מה קורה? אז מה אם יש לנו הרבה מחשבות, הרבה דעות, הרבה חיכוכים, הרבה ויכוחים, ואנחנו עכשיו למעלה מזה צריכים להתחבק, וכל מה שיש לנו תחת החיבוק הזה, הכול נכס המשותף שלנו, הרצון לקבל שלנו המוגבר, ואנחנו ברצון המוגבר הזה פעם נגלה את הבורא. באיזו צורה? שנגיע למצב שאנחנו לא יכולים לחבר בין כל הרצונות והמחשבות והדעות והנטיות, של כל אחד ואחד. על זה כתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

הוא ישלים, שלום זה מהמילה שלמות, השלמה, אז הבורא ישלים את כל הניגודים בינינו ואז אנחנו נבין מה קורה, נרגיש מה קורה וכך נתחבר ונשיג אותו בינינו, דווקא מתוך הבלבולים והחיכוכים, חוסר ההבנה, חוסר ההסכמה, אפילו הדחייה כמו תלמידי רבי שמעון. ממש כך. לא לפחד מזה, הבורא יפתור את הבעיות.

שאלה: האם כשנגיע להרגשה משותפת בעשירייה נרגיש כאחד עם כל בני האדם, עם כל הנבראים?

ודאי. בגמר התיקון כולנו נרגיש כמערכת אחת, שכולנו קשורים זה אל זה וכולנו נמצאים בכיוון אחד, בכוונה אחת, בהשגה אחת, בהרגשה אחת. גם גברים, גם נשים, כולנו נרגיש שיש לנו משהו שמחבר בינינו למערכת יותר עליונה מאיתנו כאחד. ואין הבדל נשים, גברים, קטנים, גדולים, כולם כולם משלימים זה את זה. נקווה שנגיע לזה מהר.

שאלה: מה זה אומר להחזיק תפילה וכל הזמן לבקש חיבור?

שאנחנו כל הזמן רוצים להיות קשורים למטרת הבריאה ולראות את עצמנו שם מחוברים, ולהבין את מצבנו כאן עכשיו כזמני ומקרי, ואנחנו רוצים ממש בכל רגע ורגע להרגיש את הנטייה שלנו, הערגה שלנו לאותו המצב המתוקן.

שאלה: מה אנחנו צריכים כדי להגיע לחיבור הנכון?

חוץ מרצון לא צריכים כלום. אם אתה שואל כך, זה פשוט, רצון. ואין לנו אותו. מה אנחנו צריכים? לפנות לבורא. מה צריכים כדי לפנות לבורא? תפילה. והתפילה זה בתנאי שאנחנו מבינים איך לפנות, למי לפנות ומה לבקש. אז צריכים לברר את הדברים האלה. וכך אנחנו צריכים לברר כל שלב ושלב שיש לנו עד שמגיעים לתיקון.

שאלה: היום הגעתי לשיעור ולא הצלחתי לשמוע אף מילה עד שלא חשבתי על העשירייה. ככה זה צריך להיות?

קורה כך לפעמים. לפעמים זה קורה בצורה אינדיבידואלית, שאני נכנס לשיעור ויוצא מהשיעור ולא חשבתי אף פעם על העשירייה, אולי הייתי עד כדי כך מנותק מהעשירייה ומחובר לנושא השיעור בצורה שכלית. אבל בעצם אנחנו צריכים לעורר נכון את עצמנו לחיבור, ולפנינו באמת יש תקופה מאוד יפה. בואו לא נפחד ממנה, כי אני מרגיש שיש הרבה חברים שמפחדים. לא נפחד ממנה אלא פשוט נשתחרר מהפחד, מהחרדה הפנימית, בואו נמסור את עצמנו לבורא, שיעשה, שיחבר בינינו, וכמו גננת בגן ילדים, שיעשה מה שצריך להיות. לא נפקח על מה שהוא עושה איתנו, אלא נהיה קצת יותר במסירות נפש לכוח העליון.

שאלה: האם יכולה להיות רשת קשר עולמית בין כל הנשים לפני שתיווצר רשת קשר בתוך כל עשירייה ועשירייה?

אני חושב שכן, שנשים צריכות להיות יותר מחוברות ביניהן והן ימשכו את הגברים אחריהן, כמו שכתוב "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים".

שאלה: אמרת שיש כל מיני סוגי הפרעות לאדם, וכולן קשורות לתיקון הכללי, אז מה העבודה שלנו בעולם הגשמי ביחס להפרעות הגשמיות, איך לקשור אותן לתיקונים הרוחניים?

אנחנו צריכים להתקיים בעולם הגשמי בצורה רציונאלית, כמו שכתוב "לא יגונה ולא ישובח", שכול מה שאנחנו צריכים כדי להתקיים יהיה נורמאלי. לא להגזים אבל גם לא להיכנס לצמצומים כאלה שאין בהם צורך. כל אחד לפי יכולתו. והעיקר, שכל היתר יהיה בלהשפיע לכוח העליון.

שאלה: שאלת המשך לרשת הקשר בין כל נשות הכלי העולמי, איך אתה מציע להעצים את הרשת הזאת?

אני לא יודע, רק חושב שלנשים שלנו יש כל כך הרבה שכל, רגש, הזדמנויות, וכלים שהן יכולות לעשות כל מה שצריך כדי לבנות את הרשת, ובתוך הרשת הזאת לצוד את כל הגברים וגם למשוך אותם ממצרים. זה מה שנשים צריכות לעשות.

שאלה: השנאה שהתעוררה עכשיו בין העמים היא שנאה חזקה מאוד. האם זאת השנאה שממנה צריכה לצמוח אהבה רוחנית? האם זה דומה למשהו שעוברות עשיריות של "בני ברוך"? זו תחילתו של התיקון האמיתי?

כן. זאת דוגמה טובה שאנחנו צריכים ללמוד ממנה איך להתעלות מעל שנאה גשמית לחיבור רוחני. כי מה שמתגלה עכשיו, זה עד כמה שעמים קרובים זה אל זה, יכולים להיות בהתנגשות, בבידוד, בחוסר חיבור ביניהם, בשנאה.

וזה באמת רק תחילת גילוי השנאה שיכולה להיות בין עמים שונים. ויוצא שכאן אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לפרסם את שיטת התיקון ומטרת התיקון לכל המין האנושי, כדי שלא יחפשו תיקון לעולם ופתרון במלחמות האלו.

והמלחמות האלה עוד יתרחבו ויכולות לכלול בתוכן הרבה מדינות ועמים אם אנחנו לא נתחיל להסביר ולהפיץ את שיטת התיקון. אחרת זה יתפרץ, יתפתח ולא יהיה מזה שום תיקון.

העניין הוא שאין לבני אדם, אין לעמים שום שיטה איך להתגבר על מה שמתגלה ביניהם. לשנאה שמתגלה ביניהם אין תרופה, כי כולם צודקים. נכון, כולם צודקים. כל אחד שופט את האחר לפי השכל והרגש שלו. ומה הסוף? שמתחילים במכות, כי אין פתרון אחר. אף אחד לא רואה פתרון אחר, כי אף אחד לא חושב שהשני צודק, ושהוא יכול להיות יותר חכם ממני ואני אשמע בקולו. ואז מגיעים לדרגה שיורדים למלחמה, יורדים לדברים כאלה פרימיטיביים, שעל ידי הכוח שיש לכל אחד ביד, הוא רוצה בעצם להוכיח שהוא יותר צודק.

איך יכול להיות? תראו איפה האנושות נמצאת. על ידי כוח פיזי להוכיח שאני צודק? זה כמו בריונים ברחוב. מה לעשות? רק על ידי זה שנפיץ לאן העולם צריך להגיע, ואז נראה שעל ידי מלחמה הוא לא משיג שום דבר, רק מאריך את תקופת הגלות לפני התיקון. אז אנחנו צריכים להשתדל להסביר את זה. אין ברירה. "על כל פשעים תכסה אהבה". רק זה תיקון. והפשעים דווקא מתגלים כדי שאנחנו נביא אליהם חיבור. ואתן, קודם כל הנשים, גם הגברים, אבל במיוחד הנשים, צריכות לממש את התיקון על פני הדחייה שמתגלה בקרב נשים הרבה יותר בצורה טבעית מאשר אצל בגברים.

שאלה: האם נוכל לארגן כנס בישראל והאם יש בזה צורך?

אנחנו לא יכולים לארגן כנס בישראל כל עוד יש לנו בעיה עם וירוס הקורונה. יש לנו בישראל התפרצות של גל חדש, זה התחיל לפני כשבועיים בערך, והיום זה מתפרץ בממדים מאוד לא פשוטים, גדולים.

אנחנו בעצמנו רצינו לעשות כאן סעודה גדולה, וכמו שאתם יודעים יש לנו אולם לאלף חמש מאות ואפילו לאלפיים איש, אבל אנחנו לא מסוגלים, אסור לנו, כי בנתונים שיש עכשיו בישראל אנחנו יכולים לגרום להתפרצות הווירוס בקרב החברים שלנו, לכן אנחנו לא עושים.

אבל בהחלט, ברגע שזה יזדמן ויהיה מוצדק לפי פקודת משרד הבריאות, אז ודאי שנעשה כנס, אפילו בקיץ, לא חשוב מתי, אנחנו נעשה.

שאלה: בהמשך למה שדיברנו לגבי הפצה. כשאדם נמצא תחת סיכון, איום, אם זו מגפה, או משהו אחר, הוא לא מסוגל לשמוע דברים כאלה ברום המעלות כיוון שיש עכשיו איום מעליו. ולאדם שאין בעיות גם הוא לא מוכן לשמוע כיוון שהוא נהנה. אז מי קהל היעד?

זה לפי רצון האדם. יכול להיות שהוא נמצא תחת הפגזה, ויכול להיות שהוא נמצא בארמון המלך ולא חסר לו כלום, אלא הכול תלוי ברצון האדם. לכל אחד מאתנו יש ספרים, סופרים, חברים, אירועים שאיתם הוא יכול לעורר את עצמו, לנענע את ליבו, ולהגיע ללימוד הנכון ולהעלות את עצמו לרוחניות.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים ללחוץ כדי להקדים את אחישנה?

שאנחנו רוצים לזרז את התיקון שלנו על ידי התחברות בינינו ולבורא

תלמיד: אנחנו רואים שהבורא נותן לנו מבחנים, וחייבים ביחד להתגבר עליהם.

נותן לנו הזדמנות להתחבר.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור? היה בשיעור איזה מהפך.

אנחנו מתקדמים לפסח ומבררים מה חסר לנו כדי להיות כעם שנמצא במצרים, בתוך האגו, ואיך אנחנו מגלים זאת. לכן יחד עם הדברים הטובים שאנחנו שומעים שעלינו לבצע בינינו, אנחנו גם מבררים, מגלים עד כמה אנחנו לא מסוגלים לבצע את הדברים האלה. וזה טוב, זו בכל זאת התקדמות.

לכן עליי להיות שמח מזה שאני מגלה שאני סוף סוף נמצא במצרים. ואז לפניי להבין את הדבר הזה במלואו, זה נקרא "שבע שנות שובע", אחר כך "שבע שנות רעב", ואחר כך לעשות קפיצה ולצאת ממצרים לעולם הרוחני. נקווה שזה יקרה בקרוב. בינתיים נתעמק במה שאנחנו.

תלמיד: נתת תרגיל, לא להפסיק לחשוב איך אנחנו במערכת אחת.

כן. העיקר הוא אחד. מה העניין? אנחנו לומדים מהתורה שמספרת לנו על כל התהליך הזה, שהאנשים שנכנסו למצרים לא רצו להיות מחוברים, ואפילו את החיבור שביניהם שנקרא "יוסף", שהוא אוסף את כולם יחד, הם מכרו. מתוך הדחייה שלהם הוא נכנס להרגשה שנקראת "מצרים". לאחר מכן הם התגלגלו אליו, וכשהם הגיעו למצרים הוא קיבל אותם, עשה סעודה ושר, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

נתקדם. אבל העיקר, כל אחד שרוצה מהר ככל האפשר להרגיש שהוא נמצא במצרים גם זו התקדמות. זה כרגע לפנינו, בואו נעבור זאת מהר ונגיע. בכל זאת, כל צעד קדימה הוא לגאולה.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א)↩