שיעור בוקר 26.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "על סף לשמה", קטע מספר 11.

"בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג.

נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע.

נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.

ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע."

(הרב"ש. 279. "למה נמשלו ישראל לזית")

תלמיד: כתוב פה, "כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע". מאיפה מקבלים אור לפעולות ההשפעה?

מזה שהוא מתחיל לעשות פעולות כדי להשפיע, אז עם הפעולות האלה בא מאור שעוזר לו לבצע את הפעולות.

תלמיד: הוא מתחיל לעשות פעולות ובא אור ועוזר לו.

כן.

תלמיד: איך הלא לשמה הופך לפעולה מקדימה ללשמה ולא באריכות הזמן?

על מה אתה מדבר?

תלמיד: בדרך כלל כשאומרים לא לשמה זה נשמע משהו מתמשך, ואז אולי יבוא לשמה. אבל מהקטע הזה מרגיש שמלא לשמה מגיעים ללשמה, כמו שתי מדרגות.

כן.

תלמיד: איך עושים כך שאלו יהיו שתי מדרגות ולא נגיע באריכות הזמן?

תלוי איזו פעולה אתה עושה.

תלמיד: מה זה לא לשמה שפותח לשמה?

אם אני עושה פעולה בלא לשמה, עדיין אין לי כוח יותר מזה, אבל אני מאוד רוצה להגיע ללשמה, אז אני מתפלל בתוך הפעולה של לא לשמה, ועל ידי זה אני מגיע ללשמה.

תלמיד: אם אני מנסה לעשות פעולת השפעה לחברים ואני כן מזהה רווח, תענוג, איזה אור עתידי שאקבל מזה, אז האם באותו רגע אני צריך להפסיק את הפעולה, או בכל מקרה להמשיך אותה גם אם אני יודע שזה הפוך ממה שצריך להיות, כי זה עם רצון לקבל?

אבל למה התחלת בזה?

תלמיד: אני רוצה להשפיע לחברים, שיהיה להם כלי. האם הכלי הזה נבנה רק ממעשי השפעה או גם מכוונות, שזה יהיה לא לתועלת עצמו, אלא רק לתועלת הבורא?

אני לא יודע, את זה אתה אמרת.

תלמיד: אני מנסה להבין מה המקובלים אומרים. הכלי של אהבת חברים, שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא בלי תועלת עצמית.

בלי תועלת עצמית.

תלמיד: בלי תועלת עצמית.

אהבת חברים.

תלמיד: כן.

לתועלת ה'.

תלמיד: כן.

ודאי שזה כלי מתוקן.

תלמיד: בדיוק. אז כדי להגיע אליו, ממה שאני מבין מהקטע, אנחנו צריכים להמשיך לעשות מעשים גם אם יש תענוג בסופם.

כן, התענוג הוא לא מפריע.

תלמיד: כלומר אני מנסה לעשות פעולת השפעה לחברים, מזהה שיכול להיות לי תענוג, או אפילו יש לי תענוג מזה, ואני ממשיך את פעולת ההשפעה.

כן.

תלמיד: אני לא עוצר אותה.

לא.

תלמיד: האם זה לא הופך להיות למשפיע על מנת לקבל, או שזה כן משפיע על מנת לקבל וזה בסדר, זה בדרך?

אם אתה רוצה להיוודע בזה, אז תעלה את זה למדרגה שאתה לא רוצה לקבל שום תענוג בפעולה.

תלמיד: בפעולת השפעה, גם כשמרגיש שיש לו תענוג, האם הוא כבר מעלה פה בקשה לבורא שיחד עם הפעולה הזו לא יהיה לו תענוג, שימחק לו את התענוג?

למה זה מפריע?

תלמיד: זה מפריע, כי הוא לא יכול להיות בדבקות עם הבורא אם יש לו תועלת עצמית, כך כתוב.

אז אני צריך להבין שכדי להיות בדבקות עם הבורא אני חייב לסבול.

תלמיד: לא, אלא שהתענוג שלו הוא ממעשה השפעה. יש לו תענוג, אבל ממעשה השפעה.

נגיד שהבורא נותן לי רצון להשפיע לחברים, ואני עושה את זה, משפיע להם כל טוב ואני נהנה, האם זה בסדר?

תלמיד: החברים אומרים לי שכן, אבל אני לא בטוח.

בסדר.

תלמיד: בכל ניסיון לעשות דבר השפעה, האדם מגלה שהיה לו שם חלק בשבילו, על מנת לקבל. האם זה תמיד יהיה ככה?

לא.

תלמיד: עד גבול לשמה?

כן.

תלמיד: אני רק רוצה להוסיף, שרב"ש כותב שבן אדם לא יכול בלי התענוג, רק תלוי באיזה לבוש התענוג. לכן אם אני מזהה שבאמת אני רוצה בלבוש של רצון לקבל, אז אני צריך להשתדל לקבל תענוג דווקא מתוך ההשפעה. ואני רוצה להוסיף, שאם יש הזדמנות להשפיע לעשירייה, אז צריך להשתמש בה, אחרת מפספסים את זה, זה מאוד חשוב לא לעצור את עצמי. וביחד עם הפעולה, ביחד עם התענוג, גם יש אחריות על עשירייה, זה גם מאוד חשוב. כלומר צריך פשוט להמשיך לעבוד, לא לעצור את עצמי.

תלמיד: הוא כותב, "בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה". למה אדם פונה דווקא למעשים של השפעה כשהוא לא מוצא חיות במעשים של קבלה?

הוא חייב חיות, הוא חייב ליהנות, הוא חייב להרגיש שהוא חי.

תלמיד: הוא רוצה להתמלא, הוא רוצה לקבל, כי נגמרו לו כל האפשרויות. האם זו דרך הטבע שאם כבר אין לי ממה ליהנות, אז אני מתחיל להשפיע פתאום?

כן.

תלמיד: למה לא להמשיך לחפש עוד איך לקבל? מה פתאום יש היפוך?

בעולם שלנו כולנו מחפשים איך ליהנות.

תלמיד: נכון. וכשאדם לא מוצא מילוי, מה פתאום שהוא ירצה להשפיע? למה פתאום זה מתהפך לו והוא פונה למעשים של השפעה?

זאת השאלה, למה אדם מת וחצי תאוותו בידו.

תלמיד: למה שיהיה פה איזו היפוך להשפעה? שיסיים את החיים שלו איכשהו, אבל למה שירצה פתאום להשפיע?

זה מה שעושים כולם.

תלמיד: נכון. אז למה כתוב, "בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה"? מה גורם לו להתחיל לעשות מעשים של השפעה? איפה זה בדרך הטבע שאדם לא מוצא קבלה, אז הוא הולך להשפעה?

זה למעלה מהטבע.

תלמיד: לא ברור למה שהאדם יפעל כך.

למה לא ברור שאדם יפעל כך? מזה שאין לו ברירה, הוא חייב ליהנות.

תלמיד: האם הוא מבין שזה מהשפעה? הוא רוצה קבלה, הוא לא רוצה השפעה, הוא רוצה רק לקבל.

הוא רוצה תענוג.

תלמיד: כן. אז או שהוא מחפש תענוג אחר או תענוג גדול יותר, או שלא. למה שהוא ירצה מעשים של השפעה?

אני חושב שאחרי אלפי שנים שאנשים רצים לתפוס את התענוג מהחיים בכל מיני אפשרויות, הם באים למצב של ייאוש. מה לעשות הלאה?

תלמיד: אני רואה המון אנשים בייאוש בעולם הזה וזה לא דוחף אותם להשפעה. גם אחרי אלפי שנים, גם אחרי שהם לומדים מכל מה שקורה, זה לא מזיז אותם להשפעה.

כן.

תלמיד: איפה המעבר הזה שדוחף אדם מזה שהוא סחט את הקבלה ומעביר אותו להשפעה?

אין דבר כזה. אנחנו רואים שאדם לא מתעייף מלחפש תענוגים.

תלמיד: כתוב, "בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה". למה הכוונה?

קורה לאדם שהוא חיפש את החיות בכל מיני פעולות שלו בעולם הזה והתייאש לגמרי, אז הוא עובר למעשים של השפעה, והוא מתחיל לקבל שכר, תענוג מזה שמשפיע לאחרים.

תלמיד: למה האדם מרגיש שלהפוך ממקבל למשפיע ייתן לו יותר תענוג?

יכול להיות שהוא לא ירגיש את זה מראש, ואי אפשר בעולמנו לגלות שיש עוד מקור תענוג שהוא בהשפעה, שזה הפוך מהעולם הזה. אבל מראים לו את זה, שאם הוא יעשה פעולות כאלה, אז יהיה לו תענוג.

תלמיד: מה מניע אותו מבפנים להפוך ממקבל למשפיע?

הוא רוצה תענוג.

תלמיד: והמצב הזה שהוא רוצה תענוג לעצמו מאותם מעשים של השפעה, האם זה נקרא לא לשמה?

המצב שבו הוא עובר ללהשפיע?

תלמיד: לטובת עצמו, לקבל הנאה ומילוי לעצמו.

אז כמו שאתה אומר, זה לא לשמה.

תלמיד: הרב"ש משתמש פה במושג "מעשים של השפעה". מה הם מעשים של השפעה?

שהוא עושה מעשים.

תלמיד: איזה סוגי מעשים צריכים להיות?

כל דבר שאתה עושה למישהו והוא אומר לך "תודה רבה, עשית לי טובה".

תלמיד: אנחנו מדברים על חברים בדרך.

לאו דווקא, אפילו לא.

תלמיד: נדבר על חברים בדרך. הוא עושה מעשים שהוא יודע שהם אגואיסטיים.

כן.

תלמיד: אבל מה הופך אותם, מה מגדיר אותה כמעשים דהשפעה? מה מיוחד בהם?

המיוחד בהם זה שהוא עושה למען הזולת.

תלמיד: כלומר מדובר על מעשים למען החברים?

כן.

תלמיד: נניח חברים בקבוצה, בעשירייה.

כן.

תלמיד: האדם עושה מעשים, הוא יודע שהם אגואיסטים, אבל הוא רוצה שהם יובילו אותו למטרה. ואז הרב"ש כותב פה שנוצרים ייסורים מזה שהוא לא מקבל שכר. האם הייסורים האלה, הפער הזה, הדלתא הזאת, מושכים את המאור המחזיר למוטב?

נגיד שכן.

תלמיד: זה לא נכון?

זה נכון.

תלמיד: אני מנסה להבין אם יש מעשים מסוימים שהם נחשבים יותר מעשים של השפעה, ומעשים אחרים שהם נחשבים אולי פחות מעשים של השפעה. אני מבין שזה ביחס לחברים. בתוך זה יש לימוד, מפגשים, אנחנו עושים הרבה פעולות, האם אלה נקראים מעשים דהשפעה?

כן.

תלמיד: שהם אגואיסטים.

הם אגואיסטים, אבל אנחנו עושים אותם למען להשפיע לאחרים.

תלמיד: איך הייסורים שנובעים מהיעדר חיות ותענוג משמשים כמניע לעבור למעשים של השפעה?

לא יודע.

תלמיד: מה תהליך המעבר מלא לשמה ללשמה?

זה על ידי השפעת המערכת העליונה שמשפיעה עלינו, ואנחנו מתחילים אז להשתוקק לתענוג בכלים דהשפעה.

תלמיד: האם זה בהמשך לתשובה שנתת בתחילת השיעור, שאנחנו עוברים עליות וירידות?

כן.

תלמיד: כשאנחנו קוראים קטעי מקור, מרב"ש ג' בעיקר, אנחנו מתחילים מאיזו נקודה. אם היינו קוראים את כל הקטע, אז יש בו המון תשובות. הוא מסביר לפני זה מה זה אומר ייסורים, שישראל נמשלים לזית, וכמה מילים לפני כתוב "ובשיעור שהוא מרגיש ייסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, אז בהכרח הוא מתבטל לעבוד בהשפעה". לכן נראה לי שזה נכון לקרוא את כל הקטע כי זה נותן תמונה קצת יותר מלאה.

בסדר.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאהבה היא מצב שכל פעולה הבאה מתווספת לפעולה שהייתה קודם?

אני לא יודע, אין כזה חוק.

תלמיד: בטח שזה לא חוק. אבל יש הרגשה שמצב אהבה שלמה לעצמי זה מצב סדום, ובתחילת הקטע זה כאילו לוט בסדום, שיש בדיקה כלפי האושפיזין.

אל תבלבל אותנו עם ההגדרות.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שמעשים אפשר לפרש כמחשבה, דיבור ומעשה.

כן.

תלמיד: אם האדם עושה מעשה למען החברים, נאמר סעודה, אז יש פה בירורים מסוימים, הוא מקבל כבוד, הערכה, הוא צריך לעשות את החשבונות שלו והם צריכים לעשות את החשבונות שלהם. אם הוא מדבר ברוממות המטרה, בגדלות וכן הלאה, זה גם דבר שהוא מוערך בחברה. איך אנחנו מודדים מחשבות על חברים? מה מחזיק אותנו שם? כי שם אין פידבק גשמי.

על מה אתה מדבר?

תלמיד: עכשיו אדם חושב על חברים, על טובתם, על הצלחתם.

הוא מקבל מזה תענוג או לא?

תלמיד: אם הוא באמת מצליח לחשוב עליהם, אז הוא מקבל מזה תענוג.

אז זה מה שמחזיק אותו.

תלמיד: אבל איך עושים את זה יותר? כי הרבה פעמים הוא יכול גם לא להצליח בזה.

יכול להיות, אז זה לא מחזיק.

תלמיד: האם אפשר לומר שזה עיקר העבודה שלנו?

עיקר העבודה שלנו הוא לאחוז בחברים אפילו שזה לא מביא לנו תענוג.

תלמיד: אבל רוב הזמן אנחנו לא נמצאים אחד ליד השני כדי לעשות מעשים או לדבר אחד עם השני. רוב הזמן אנחנו צריכים להיות בדאגה פנימית לחברים.

כן.

תלמיד: אם אדם בהשפעה, אז כנראה שהוא כל הזמן חושב על חברים, אין לו דאגה. אבל לפני זה, כשהוא ברצון לקבל, מה מחזיק אותו בדאגה לחברים?

שום דבר. אלא הוא רוצה לעסוק בקבלה וחושב שיש כאן אפשרות להגיע ליהנות מהקבלה.

תלמיד: זה בלא לשמה.

כן.

תלמיד: הוא כותב פה, שאם אדם מתחיל לגלות, אז מתגלים לו ייסורים, לא תענוג, אז הנטייה הטבעית תהיה לברוח. להבדיל ממעשה, שאז הוא מקבל לפחות כבוד, הערכה, הוא מקבל איזו תמורה.

כן.

תלמיד: מה יחזיק אותו במחשבה?

זה בדיוק מה שאנחנו לומדים היום, קטע 11.

"בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג.

נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע.

נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.

ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע."

ככה זה עובד.

תלמיד: זה מעניין שהרב"ש מדבר פה על המאור המחזיר למוטב ביחסים בין החברים, בפעולות בין החברים, הוא לא מזכיר פה את המקור. האם יש משהו בייסורים האלה, בחוסר השכר של האדם, בזה שהוא ממשיך לבצע מעשים דלהשפיע למרות שלא מקבל שכר, שמושך מאור?

כן, הוא בכל זאת דופק, לוחץ, באותה הדלת.

תלמיד: כמו "דפיקו בתר דפיקו", על אותה נקודה.

כן. וזה עובד.

תלמיד: אם מתעמקים בקטע הזה, אז רואים שזו ממש דרך ייסורים, שהייסורים ממרקים. לכאורה אם אדם בוחר בדרך הזו, אני מבין שזה מביא אותו מאוד מהר להצלחה. נגיד שהיו אומרים לי "תבוא, זאת הדרך. אם אתה רוצה להצליח להגיע לרוחניות, אז תבחר בדרך הזאת". האם אדם יכול לבחור בכזאת דרך?

כי זה נגד רצונו?

תלמיד: אם הוא יסתכל פנימה הוא יגיד, "אני לא רוצה את מה שזה אומר, אני לא רוצה את הייסורים האלה, לא בשביל זה באתי". זה אומר על האדם שהוא ברצון לקבל, הרצון לקבל חשוב לו יותר מהרוחניות.

כן.

תלמיד: האם גם במצבנו אדם צריך להיות מסוגל לבחור, שאם זאת הדרך, אז גם לה הוא מוכן.

קשה להגיד.

תלמיד: אני רואה שאם אדם לא מסכים לזה, אז זה אומר שהוא עדיין ברצון לקבל ולא יכול לצאת ממנו.

קל להגיד.

תלמיד: אבל כשהוא עומד מול החלטה כזאת, שהוא רואה שהבורא הוא בשלו, הוא לא יוכל לעבוד עם הרצון לקבל שלו, הוא לא יכול לעבוד על המערכת, זה מעמיד אותו במצב שהוא יברח. לכן התהליך שלנו הוא הדרגתי ואיטי, אולי זאת הסיבה שזה חייב לעבור בצורה כזאת, אחרת האדם לא יסכים לזה.

כן. אפשר להגיד שבמצב שאנחנו מתקדמים, הבורא עושה פעולות בחשאי, ואז אנחנו מתקדמים בחשאי.

(סוף השיעור)