שיעור צהריים 11.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1953,

מאמר 690 "עולם הזה ולעתיד לבוא"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1953, מאמר 690, "עולם הזה ולעתיד לבוא".

בוא נשמע קודם מה שאומר לנו בעל הסולם, "עולם הזה ולעתיד לבוא".

עולם הזה ולעתיד לבוא

אדר תשכ"ב

"בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו.

היינו כל מה שאדם עושה, איזה דבר שהוא בנין, שענין בנין הוא דבר של קיימא. למשל כשאדם עושה איזה תאווה גשמית, אין התאווה נקרא בנין, משום שהוא רק לפי שעה. וכשהתאווה עוברת, לא נשאר ממנה כלום, דהיינו אכילה ושתיה וכדומה. מה שאין כן כשלומד או כשמתפלל, הדבר הזה מתקיים גם כן אחר העשיה.

וזה נקרא בנין. אבל הבנין הזה אינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכה, היינו שעושה הבנין בשביל אחר. כדוגמת הקבלן, שבונה בתים בשביל אחר, כמו כן מי שעוסק בתורה ומצוות לצורך אחרים, שזה נקרא שלא לשמה, נמצא שזהו לא בשביל עצמו.

אבל לעתיד לבוא לא יבנו ואחר ישב. היינו בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לשמה, שהכוונה, שהוא עוסק עכשיו בתורה ומצוות בכדי שיבוא לשמה, ולזה הוא יזכה אחר כך, שנקרא לעתיד לבוא, לבחינת לשמה, שם לא יבנו הבנין, היינו התורה ומצוות שאחר ישב בתוכו, אלא שהוא בעצמו ישב בתוכו, משום שההתעסקות בתורה ומצוות הוא לצורך עצמו.

ועוד יש לומר, בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה שורה בחינת צמצום. נמצא, ש"אחר ישב בתוכה", היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות.

וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו."

איך ההתרשמות שלך?

קריין: לא הבנתי כלום.

אז בוא נקרא את זה כמו שהרב"ש אומר, "אפילו אלף פעם ולא מבין, שיקרא אלף ואחד וכך ישיג"¹. לפחות תהיה לך יגיעה, שכר יגיעה.

עולם הזה ולעתיד לבוא

אדר תשכ"ב

"בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו.

היינו כל מה שאדם עושה, איזה דבר שהוא בנין, שענין בנין הוא דבר של קיימא. למשל כשאדם עושה איזה תאווה גשמית, אין התאווה נקרא בנין, משום שהוא רק לפי שעה. וכשהתאווה עוברת, לא נשאר ממנה כלום, דהיינו אכילה ושתיה וכדומה. מה שאין כן כשלומד או כשמתפלל, הדבר הזה מתקיים גם כן אחר העשיה.

וזה נקרא בנין. אבל הבנין הזה אינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכה, היינו שעושה הבנין בשביל אחר. כדוגמת הקבלן, שבונה בתים בשביל אחר, כמו כן מי שעוסק בתורה ומצוות לצורך אחרים, שזה נקרא שלא לשמה, נמצא שזהו לא בשביל עצמו.

אבל לעתיד לבוא לא יבנו ואחר ישב. היינו בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לשמה, שהכוונה, שהוא עוסק עכשיו בתורה ומצוות בכדי שיבוא לשמה, ולזה הוא יזכה אחר כך, שנקרא לעתיד לבוא, לבחינת לשמה, שם לא יבנו הבנין, היינו התורה ומצוות שאחר ישב בתוכו, אלא שהוא בעצמו ישב בתוכו, משום שההתעסקות בתורה ומצוות הוא לצורך עצמו.

ועוד יש לומר, בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה שורה בחינת צמצום. נמצא, ש"אחר ישב בתוכה", היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות.

וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו."

ועכשיו עוד לא. אנשים שמתייגעים ורוצים להגיע לשמה, אומנם מקדמים את עצמם, אבל הדבר המעניין במיוחד הוא שהאחרים הם שמקבלים שכר, זאת אומרת מתקדמים ללשמה.

שאלה: אם אני מבין נכון רב"ש עושה פה חילוק בין זה שאדם לומד לשמה, לבין המצב שלפני כן, שהאדם עדיין לומד לא לשמה.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר שאם אתה נמצא בלא לשמה אז כל היגיעה שאתה נותן בתורה ומצוות הולכת לאחרים, להבדיל ממצב שבו אתה כבר בלשמה, שאז כל היגיעה שלך בתורה ומצוות היא כאילו שלך, יש לזה ממשות, יש ישות לנכס הרוחני הזה.

כן.

תלמיד: איך לסדר את הלב והמוח שלנו כך שנרגיש שבאמת כל מה שאנחנו עושים שהוא בשביל האגו, בשביל הרצון לקבל, לא ימלא אותנו אף פעם, הכול כאילו נעלם?

זה לא נעלם לגמרי ולא כולו, אבל באמת צריכים לדאוג שהכוונה תהיה נכונה.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר שההשתוקקות, הרצון לעצמו עובר, אבל כשהאדם מתפלל זה קיים גם אחר העשייה. מה נשאר אחרי הפעולה הרוחנית שלנו, אחרי שהתפללנו?

זה שהשפענו על מערכת היחסים בינינו, על הקשרים בינינו, זה שהיינו בתפילה כדי לעלות, להתחבר, לפנות לבורא, כל זה פועל על המערכת, משפיע עליה.

תלמיד: יש כאן כזה בירור שצריך בשביל זה כוונה נכונה בזמן הלימוד, בזמן התפילה. איך נכון לבנות את הכוונה כדי שבאמת המערכת תשתנה ונוכל לשנות משהו, על ידי התפילה, על ידי הלימוד?

זה מה שרב"ש כותב, שאם כוונת האדם שבעזרת הפעולות והתפילות שלו הוא רוצה לעלות, אז לאט לאט בהדרגה זה פועל על המערכת והיא מעלה אותו.

שאלה: במהלך היום אני שוכח את מה שלמדנו. אני חוזר על השיעור, אני רושם דברים אבל אני כל הזמן נמצא במאבק מתמיד להחזיק בזה. איך בסופו של דבר אפשר להגיע כך למציאות השלמה?

רק לחזור כמה פעמים ביום על אותו מאמר, לציין בו כל פעם נקודות שנראות לי חשובות ואחר כך לראות למה שמת לב כשהסתכלת על המאמר מזווית כזאת או אחרת.

שאלה: אני משקיע מאמץ, יגיעה לחשוב על החברים, על הקבוצה, על הכלי עולמי, עד שאני מבין בלב, בשכל, שכל זה זו ההתקרבות שלי לדבקות בבורא. האם יכולים להיות כאלה חשבונות?

כן, בסדר, לפחות זה. אתה מרגיש שאתה עושה הכול לעצמך, לשם עצמך.

תלמיד: אני מתיישב ובודק, האם דרך הדאגה אני משנה את היחס שלי לבורא?

כן.

תלמיד: מזה השמחה?

כן.

שאלה: כדי לבנות תפילה עבור החברים, אני לא מכיר את העתיד, את העבר, יש לי רק את ההווה. אם אני מחזיק את החברים ואת הכלי העולמי בליבי ככל שאני יכול במהלך היום, ופשוט משתוקק, פשוט שולח את זה, זה מה שאני באמת רוצה לעשות, האם זה נכון?

האם זה נכון אני לא יכול להגיד כי יש בזה עוד עמקות. סתם להגיד שזה נכון, זה לא נכון. אנחנו צריכים להגיע למצב שאני אראה איך הכוונה הנכונה שלי, הפעולה הנכונה שלי חודרת למערכת הקדושה ומסדרת אותה כך שדרכה אני מקבל מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אני אשתדל ואמשיך ואעשה את זה ואני אהיה זהיר בעבודה הזאת ואעשה מה שאני יכול, אני רק רוצה להגיד לך תודה רבה.

שאלה: הבניין הזה שאנחנו בונים בעתיד זה בית המקדש של הנשמה שלנו, וכשאנחנו מתקנים את עצמנו, בינתיים אנחנו לא רואים מה עושים, אבל התפילה שלנו לחיבור עוזרת לנו?

כן.

תלמידה: מפני שאנחנו עושים את המערכת האחת הזאת?

כן.

שאלה: האם הבנו נכון מהמאמר שכשאנחנו בחיבור שלנו בונים כלי לבורא ולהשפעה אליו, אז אנחנו זוכים לחיות בבית שלו, אבל עם תנאי אחד "להיות כאיש אחד בלב אחד"?

כן, נכון מאוד.

שאלה: האם כדי שאחד יגיע ללשמה צריך עזרה של אלף אנשים בלא לשמה, זאת אומרת כל הרצונות של האדם צריכים להיות ממומשים להשפעה ולהידבק בבחינת ההשפעה ואז יש את היציאה ללשמה, או שהרצונות האלו עובדים זה על זה ומביאים רק רצון אחד משותף לשמה?

רצון אחד משותף. לא צריך לרוץ אחר תרי"ג רצונות ולבחון את כולם, לא צריך. רצון אחד משותף.

שאלה: האם העולם העתידי נמצא באמונה למעלה מהדעת, והאם אנחנו נמצאים בעולם הזמני?

כן.

שאלה: בעבודה בקבוצה אנחנו בונים בניין לאחרים, לא לעצמנו, לא לשמה. איזה תנאים צריכים כדי להגיע ללשמה, שגם אנחנו נוכל לחיות בבניין שבנינו?

פשוט להשתדל לעשות את מה שאת עושה, להמשיך. לכלול את החברות שיחד איתך בזה, החברות הרציניות, ובצורה כזאת לבנות, לפנות לבורא, לבקש מהבורא, ובהדרגה הכול יצליח, יעבוד.

שאלה: האם יהיה נכון להבין מהמאמר הזה שבמאמץ שלי תלויה ההתקדמות של החברים, וההתקדמות שלי תלויה במאמצים של החברים?

כן, זה כך.

תלמידה: אז איך נכון להתייחס מכוונה נכונה? מתי הבורא מתחיל להראות שמישהו משקיע הרבה מאמצים ולמישהו אחר רק נראה שהוא משקיע מאמצים?

אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק כמה מאמץ משקיע האדם, אבל אנחנו צריכים לכבד כל אחד שנמצא בפעולה הזאת.

שאלה: מי הם האחרים שמקבלים?

האחרים הם כל אדם שנמצא באותה התנועה, ומה שלא קיבלנו מסיבה כלשהי עובר אליהם.

תלמידה: נדמה שהמטרה היא שהחברים יקבלו את אור הבורא, אז למה זה לא לשמה?

זה לא בהכרח. אנחנו יכולים לפעול בצורה מאוד רצינית והרבה, ומה שיצא מזה יהיה מינימלי. הכול תלוי במידה שבה אנחנו קשורים בינינו.

שאלה: איך אפשר לקבל שכר בכלים של השפעה? אנחנו הרי מקבלים את התענוג הזה מהחיבור המינימלי שמרגישים, זה הרי מורגש כמו שכר. האם את השכר הזה אנחנו יכולים לקבל בכלים דהשפעה?

כן, אבל אנחנו רוצים לקבל שכר על כל פעולה שלנו. אם זו פעולת השפעה, אם בעזרת זה אנחנו עולים ויכולים עוד יותר להשפיע על האחרים, על הבורא, זה השכר.

תלמידה: אז הבנה שאנחנו נמצאים בלא לשמה, אמורה להיות מורגשת גם כשכר?

כן.

תלמידה: אתה אומר שאנחנו יכולים להתאחד ברצון אחד. כשאנחנו מרגישים ברצון אחד אנחנו צריכים יותר מרצון אחד.

את מבינה שתרי"ג רצונות הם הרי לא תרי"ג רצונות למעשה באדם, אפשר למנות את זה ככל שאת רוצה, אבל זה לא כך. צריך פשוט להשתדל להיות בכל כוחות הנפש בהשתוקקות לקשר, לחיבור והשפעה.

שאלה: כתוב "היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן"." אם אדם מקבל חלק חברו, מה נשאר לחבר, מה אתו?

ברוחניות אנחנו אף פעם לא חותכים משהו ממשהו. מכפית אחת יכולים לקבל אלף אנשים, זו התכונה הרוחנית. לאור העליון אין מידה, שטח, נפח, ווליום, אלא הכול לפי רצון המקבלים. לכן גם מצד הבורא לתת לאלף אנשים או לתת לאחד, בשבילו זה אותו מאמץ.

שאלה: כשגדלות המטרה מתמעטת בקבוצה, האם זה אומר שאני לדוגמה, לא התייגעתי מספיק, ואני בכל זאת עובד בלא לשמע וכך כל אחד מאיתנו, ולכן החשיבות יורדת?

כן. בזה צריך להילחם, זה הכי מסוכן שהחשיבות נאבדת ואחריה כל השאר.

שאלה: במאמר כתוב על בניית בניין שאינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכו. וגם הבוקר חבר שאל אותך על מצב שאולי אנחנו היום לומדים בשביל הנשמות החדשות שיגיעו אחר כך, אחרינו. אז באיזו כוונה אנחנו צריכים לחיות בשביל הדורות הבאים, מה אנחנו צריכים לבקש עבורם?

אנחנו רוצים לבקש עבור הדור שלנו שבו אנחנו רוצים לגמור את כל התיקונים ולהביא את האור העליון או גילוי הבורא לכל הנבראים כבר בימינו.

תלמידה: זאת אומרת לא לחכות לדורות הבאים, אלא ממש לבקש את זה לימים האלו?

כן.

שאלה: כשבן אדם נגיד עושה פעולת נתינה, בדרגות הרוחניות לא משתנה כלום, הם קיימות כבר. מה תוצאה של פעולה שלו שהוא פותח ערוצים שהאור יוכל להגיע למטה אלינו? הוא פשוט גורם להשפעת האור יותר חזקה?

כן, נכון.

שאלה: מובן לנו שהמצב הראשון שנאמר פה, שאנשים שלא לומדים קבלה הם לא מקבלים ולא יקבלו, אין להם כלים. ועוד נקודה תאורטית מובנת לנו, שהאדם גילה את הבורא ומקבל קשר והשגה וכן הלאה. והתקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה, שאנחנו רק משתוקקים. אמרת שהאדם צריך להשקיע ולעבוד הרבה מאוד בעשירייה, בקבוצה, אבל בגלל חוסר קשר הפעולות שלו הולכות לשום מקום. אז למה האדם ברגע הזה לא מקבל? כי אני נגיד, לא מרגישה את החברה ולא רוצה להתענג מזה שאני ממלאה אותה. זה חוסר הקשר?

כאן יכולות להיות סיבות רבות, אבל בעיקרון שתדעי שלא צריך לעשות ככה.

תלמידה: אני צריכה רגשית להשתוקק לקבלה שבסופו של דבר אני אקבל קודם מזה שהחברה מתמלאת ואז כבר יהיה לי מילוי אישי?

כן.

שאלה: אני לא מבינה מה זה אומר להשפיע לבורא ואיך לעשות את זה?

את לא יכולה לתאר לעצמך שאת מדברת והמילים שלך מגיעות לבורא, לכוח עליון, ומה שאת אמרת במילים האלה, שאת רוצה לעשות כך או כך, את זה הוא מקבל, ואחר כך מגיב לזה.

תלמידה: האם זו דרך התפילה?

וודאי שבדרך התפילה, דרך הדיבור, כן.

שאלה: מה המימוש המשותף הכללי שלי ביחס לעשירייה?

זה שאת חושבת עליהן, קשורה איתן ומנסה לגדל אותןם יחד איתך ואת עצמך יחד איתן, זוהי השפעתך עליהן.

תלמידה: איזה מימוש של הרצון המשותף של לשמה של העשירייה הוא כלפי הבורא?

זאת כבר שאלה שאי אפשר לחשב אותה, אבל זה קיים והבורא יענה.

שאלה: האם הבנתי נכון מהמאמר הזה, שבעיקרון בזה שמשפיעים ועובדים בעשירייה, נותנים לחברות, מנסים למלא אותן, בכך אנחנו יוצרים אילו תכונות רוחניות שאחרי כן בהן בונים את הבניין שלנו? זאת אומרת אנחנו לא מקבלים, אנחנו נותנים ולא מצפים לתשובה, לא מצפים לתגובה חוזרת, אלא דווקא נותנים עבור ההשפעה. ואז נבנה אותו בניין שאנחנו נשתמש בו לאחר מכן.

בסדר, זה נכון.

שאלה: אנחנו כל הזמן עובדות כדי להשיג הרגשה של גדלות, ואז כשאנחנו מאבדות את זה, איך להשיג את זה בחזרה?

תפילה, אין יותר חוץ מזה. תפילה. בפרט שאתן מאבדות, אז יש לכן כבר כלי שהיה בו קצת אור ויצא, אז אתן יכולות באותו הכלי שוב ושוב לרצות למלא את האור.

שאלה: מאמר ממש שופע, שהיה צורך בו. אנחנו מרגישים הלכה למעשה שהתענוג של העבר, של ההווה לא טעים, בכלל בחיים אין טעם. איזה אמצעי יש עבורנו כדי שהיום נוכל להוסיף "בשר" לחיים?

האמצעי פשוט מאוד. כאשר אתה נהנה מהחיים, לחשוב על הבורא. לא משנה ממה אתה נהנה באותו רגע מוזיקה, ילדים, נשים, מה שאתה רוצה כל דבר. אוכל, ריחות, צבעים, כל דבר שאתה נהנה ממנו, את זה אתה צריך לשייך לבורא. ולהודות לו על זה שהוא משפיע עליך בצורה כזאת.

תלמיד: כן זה ממש מורגש, כיוון שזה כאילו כמו מוציא ממך את הטעם מההוויה זאת אומרת, אתה חווה את זה ממש כל רגע וזה מה שנותן לך את הטעם.

נכון.

שאלה: לפי הפסקה האחרונה נראה שאני עדיין מנסה להשיג את השכר בלא לשמה. האם יש שתי דרכים להגיע ללשמה, שתי אפשרויות?

לא. ללשמה יש רק דבר אחד, להתפלל. לבקש מהבורא שייתן לך תכונת לשמה.

שאלה: כשאנחנו בונים בניין שלא על מנת לקבל פרס, אנחנו זקוקים לטעם של משהו, שכר לפעולה רוחנית. בדיוק כמו שאנחנו יודעים איך נראה בנין שלם בנוי, כשאנחנו מתחילים בבנייה. איך אנחנו מקבלים טעם של לשמה, וכשאנחנו כבר מקבלים את הטעם, איך אנחנו יכולים להעביר אותו הלאה?

זה שאנחנו מקבלים טעם בלשמה, זה כבר מגיע לנו מפעולת הבורא כלפינו. ואיך אני יכול להעביר את זה הלאה, כמו עכשיו, אני מלמד אחרים שגם יכולים להגיע ללשמה, כך אנחנו מעבירים. מומלץ לעשות כאלה פעולות, לחשוב כאלו מחשבות שמביאות את האדם ללשמה.

שאלה: במאמר כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא אני יכולה להבין בערך, שכולנו מתחברים עד כדי כך בהשתוקקויות שלנו שמרגישים ככלי אחד, אבל מה זה אומר שיוצא להוראה, מה זו הפעולה הזאת?

זה מה שאותם שמקבלים מהבורא אור מסוים, רוצים להפיץ אותו בין כל באי עולם, וכדאי להפיץ את ההפצה הזאת.

שאלה: איך האדם מסדר בתוכו כוונה נכונה, ואיך הוא מודד שהכוונה היא נכונה?

הוא בודק את הכוונה שלו ואם הוא בטוח שהיא נכונה, אז הוא נותן לה אפשרות להתפרץ מחוץ לו, להשפיע לאחרים.

שאלה: כשאדם משקיע אז באופן טבעי הוא מודד את האחרים לפי היכולת שלו, שזה בעצם לא נכון. באיזו צורה הוא יכול להסביר, או שהוא יכול לעשות את זה בשביל האחרים? כי תמיד אנחנו מודדים לפי ההשקעה שלנו, מה עושים עם הביקורת הזאת?

אולי זה עוד מוקדם. אחר כך אנחנו נמדוד את זה. יש כאן מדידה שלי כלפי מישהו ומתוך הנתונים האלה אני צריך למדוד את הבורא, זה עוד לא ניתן לנו.

שאלה: איך אני אגיע לדרגה רוחנית כזאת, בה זה יהיה בשבילי כמו לנשום בגשמיות?

את זה תתחיל להרגיש בלשמה, הבורא ייתן לך קצת הארה ותוכל לעשות פעולות לשמה, ואז תרגיש באותן הפעולות, שאם לוקחים את זה ממך, אתה יורד עד המוות.

שאלה: יש לי הרגשה שכשאנחנו יחד איתך בשיעור, אנחנו יותר מגלים גדלות הבורא, וההודיה אז ממלאה. וההודיה הזאת היא עוד יותר גדולה גם לעם ישראל, שהביאו לנו את התורה. איך אנחנו בחיבור שלנו יכולים להביע את ההודיה הזאת? חוץ מתפילה, מה עוד אנחנו צריכים לעשות?

כלום. להתקרב לבורא, ולקרב את האחרים לבורא.

שאלה: במצב של שמחה אני מגלה שתמיד יש בה יראה. אין באמת לשמוח, תמיד יש פחד שאם אני שמחה משהו לא בסדר. מה עושים עם המחשבה הזאת?

לא, למה? זאת לא עבירה להיות בשמחה, הפוך "מצווה גדולה להיות בשמחה".

שאלה: מה ישמור עלינו שאף פעם לא נאבד את גדלות המטרה?

שום דבר לא יוכל לשמור עלינו מזה, אם אנחנו בעצמנו לא נשמור עלינו.

שאלה: כסיכום העיקרי של המאמר, האדם בזכות ההתכללות שנקראת "החברה הקדושה", צריך לקבל כוח אנטי אגואיסטי. אנחנו בכל הקבוצה, מקבלים התרשמות, התפעלות מאוד גדולה, מהצוות המוביל של בני ברוך, אין לי דרך אחרת להרגיש אותו הכוח האנטי אגואיסטי, מלבד אותה ההתפעלות, היראה שהם נותנים. מה אנחנו, כעשירייה שעדיין לא עד כדי כך חזקה, יכולים להחזיר לחברים הגדולים שלנו שככה מגלים את גדלות הבורא?

לעבוד יחד איתם. יש לך הרבה ידע, יש לך כבר ניסיון והנתונים לזה, תעבוד איתם.

שאלה: אז אני אחלוק שמחה קטנה, אתמול האחראים שלנו הכלילו אותנו בפרויקט של השיעור הגלובלי, אז תודה רבה.

מעולה.

שאלה: מה מוסתר בפעולה, כשאנחנו בכל מחשבה, בכל תענוג, משייכים את זה לבורא, לשם מה אנחנו צריכים לעשות פעולות כאלה?

כדי למשוך את האור שלו, את השפעתו של הבורא עלינו. זה מה שאנחנו צריכים, זה הכרחי עבורנו. זה מבריא אותנו בצורה פיזית ורוחנית, זה מעלה אותנו למדרגה הבאה של התקרבות לבורא, ועוזר לנו בנשמה ובראש לתאר לעצמנו בצורה נכונה את העולם שלנו.

שאלה: בפסקה השנייה כתוב "כשאדם עושה איזה תאווה גשמית, אין התאווה נקרא בנין, משום שהוא רק לפי שעה. וכשהתאווה עוברת, לא נשאר ממנה כלום, דהיינו אכילה ושתיה וכדומה. מה שאין כן כשלומד או כשמתפלל, הדבר הזה מתקיים גם כן אחר העשיה." מה ההבדל בין הנאה מתאווה של אכילה, שתיה וכדומה, שהיא עוברת, לבין היגיעה שאנחנו נותנים בתורה ומצוות, שהיא נשארת. למה זאת עוברת וזאת נשארת?

התורה היא נצחית ופעולותיה הן קבועות ולא נעלמות. אם אנחנו פעם מעוררים את אור התורה, אז הוא פועל כמאור המחזיר למוטב, והוא פועל. פשוט אין לנו שום אפשרות לעצור אותו, להגביר אותו, להקטין אותו, אנחנו יכולים לעבוד איתו אבל מה שהאדם ירצה לעשות איתו, זה מה שיישאר.

לכן המאור המחזיר למוטב, יש בו הרבה מאוד אפשרויות לעבוד, אבל זה כמעט לא כתוב באף מקום, אלא האדם מתוך הניסיון שלו, לומד איך לעבוד עם האור הזה. זו התוצאה מהתורה, כי היא באמת מגיעה אלינו ומעלה אותנו, היא נשארת בנו ולא נעלמת. זו המתנה הכי גדולה שהבורא מעביר לנבראים.

תלמיד: אם אני מסתכל על החיים שלי, אני יכול לחלק אותם לשני חלקים, יש את המקום בו אני חי, את החיים שלי, קורים לי כל מיני דברים, דברים טובים, דברים רעים, וזה עולם אחד.

כן.

תלמיד: ויש כשאני מתחבר אל התורה. נגיד, שומע שיעור של הרב, נגיד קורא רב"ש, בעל הסולם. כשאני מתקשר אליכם, המורים, אני מרגיש שאני נעלם מהחיים שלי המגושמים, הארציים ועולה, עולה. איך המנגנון הזה של ההתקשרות לתורה יוצר בנו עליה כזאת?

ההתקשרות לתורה יוצרת לנו עלייה, התרוממות, התחדשות באור התורה. תורה היא אור ובזה אנחנו רוצים לחיות.

תלמיד: באור הזה יש הרגשה שהוא מביא אתו אמת.

כן.

תלמיד: למה ככה הוא מורגש?

כי אור התורה קיים למעלה מהחומר ולכן השפעתו עלינו מורגשת לנו כמשהו שמגיע למעלה מהחומר. זאת אומרת שזאת אמת.

תלמיד: איך פתאום אנחנו זכינו לקשר עם התורה? יש מיליארדים מסתובבים בעולם, חיים, מתים, עובדים, מתייגעים, סובלים, שמחים, ופתאום הבורא לוקח בן אדם ונותן לו קשר עם אור התורה. איך זה?

אלה משפטים מאוד מאוד עמוקים, שהבורא שופט אותנו באור שלו עם כל הנתונים שלנו שמגיעים מתחילת הבריאה ומביאים, מובילים אותנו עד סוף הבריאה. אני לא יודע איך להסביר ואני לא יודע בעצמי מה קורה, אבל אם מקבלים איזו הארה מלמעלה צריכים להתייחס לזה כמו לאוצר גדול, קדוש, עליון שקבלנו, ולקנות אותו ולא למכור.

שאלה: מה קורה לאגו כשהוא מתוקן? כי אני רואה שזה בלתי אפשרי בשבילי לחזור אחורה בזמן ולהתייחס לדברים שעשיתי לא נכון בעבר. אמרת שהאגו לא נעלם, אבל אני רואה שאני אפילו לא מצליחה להתייחס למה שהיה בעבר. מה בעצם קורה לאגו שלנו? הוא מתמוסס? הוא מתוקן?

שום דבר לא קורה, אל תתייחסי, את צריכה לטפל רק במה שיש לך היום לפניך.

תלמידה: איזו פעולה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע ללשמה? האם זאת הפצה? כי הרבה פעמים בהפצה אני מקבלת תגובות שאני פשוט לא יודעת מה לעשות איתן. אני רק אומרת להם, "זה לא אני. זה הבורא עושה את זה".

העיקר זה פניה לבורא. וכדי להשפיע אליו יותר, אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה כולנו יחד, ואז לפנות אליו בצורה שצועקים מעומק הלב, שרוצים להשפיע לו.

תלמידה: ככל שיותר נתפלל ונבקש את התיקון, תיקון העולם ותיקון בינינו, אז הבורא יפעל דרכנו ויבצע את הפעולות האלה?

כן.

שאלה: כתוב, "אבל הבנין הזה אינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכה, היינו שעושה הבנין בשביל אחר.". אז איך בעצם אני עושה בניין בשביל אחר? בשביל חבר? מה אני צריך לעשות?

כוונה. אתה רוצה שעל ידי זה כל החברים שלך גם כן יתחברו וייכנסו לאותו המעגל.

אני רוצה להגיד לכם כל טוב ולאחל לכם בריאות והצלחה, מצב רוח טוב ועד מחר. שלום לכם.

(סוף השיעור)

---

1. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד (מסכת חגיגה ט', ב')↩