שיעור הקבלה היומי13 יוני 2021(בוקר)
שיעור בוקר 13.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא –ללכת בהתגברות.
אנחנו צריכים לראות שאין יותר משני מצבים, או מצב שהאדם מרגיש את עצמו, או שהוא מרגיש מה שיש מחוצה לו. "מחוצה לו" זה בינו לבין החברים, בסך הכול זה מה שיש לנו. ואיפה האדם נמצא, אם הוא נמצא בתוכו זה בתוך האגו שלו, זה נקרא "העולם המדומה" שהוא מרגיש, ואם הוא נמצא מחוצה לו, שמשתדל בכוחות לצאת מעצמו, אז נמצא בעולם העליון, העולם הרוחני. שני מצבים אחד כנגד השני. לכן כך אנחנו צריכים לראות איך אנחנו על ידי התגברות מיוחדת פורצים מ"בית הכלא" הפנימי שלנו, הרצון לקבל שסוגר אותנו, האגו שתופס אותנו, איך אנחנו יוצאים ממנו ליחסים בינינו.
ליחסים בינינו אנחנו יכולים לצאת רק בתנאי שאנחנו מתארים נכון את המצב, שמחוצה לנו זה הבורא, מחוצה לאגו שלנו, ויש לי חברים שנמצאים מחוצה לי בינתיים, ועל ידם, בעזרתם אני יכול גם איכשהו לצאת מעצמי ולהתקרב אליהם, וכך אני פשוט מעלה את עצמי מהעולם שלי האגואיסטי, הנמוך, התחתון שאני מרגיש אותו בתוכי, לעולם הרוחני, העליון, שנמצא מחוצה לי, בינינו, בין החברים.
כך אנחנו צריכים כל פעם ללכת בהתגברות בינינו, מעצמנו לבינינו. יציאה כלפי החבר היא כמו יציאה כלפי הבורא, ואנחנו רואים את זה מכמה פסוקים, שכך גם אומרים המקובלים, "אחרי כל חבר עומד הבורא" וכן הלאה, אבל חשוב לי, בכל זאת, התחברות בינינו, עזרה הדדית בינינו, וכמה אנחנו רק כלפי זה מודדים את ההתקדמות שלנו.
זו בעצם ההתגברות, איך אני משתדל לצאת מלהרגיש את עצמי, את עצמי זה את האגו שלי, יצר הרע שלי שהפוך מהבורא, לההיפך, שאני יוצא מעצמי, מתחיל להרגיש קשר עם החברים, שזה כמו קשר עם הבורא, וכך יותר ויותר אני מייצב את עצמי נכון כלפי החברים. זו העבודה שלנו.
כל חכמת הקבלה מדברת רק על זה, מזה באה לנו תפיסת המציאות החדשה, שבמקום המציאות השקרית שאני מסתכל בתוכי, לתוך הרצון לקבל שלי האגואיסטי המצומצם, המעוות, אני יוצא מחוצה לי, זה נקרא ל"עולם הנאור", "האמיתי", "הנצחי". בזה אני לא רק משנה את ההסתכלות שלי, אני משנה את כלי הקליטה שלי, כל מה שיש לי, כל היוצרות שלי ברגש ובשכל. זו בעצם תפיסת המציאות החדשה שנקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל את המציאות האמיתית, שזו באמת חכמה גדולה, דרגה, ושינוי גדול מאוד בעולם הפנימי שהאדם מקבל.
נקרא את הפסוקים, נברר אותם ונשתדל לקשור את השינויים הפנימיים שלנו עם תפיסת העולם החיצון, כביכול חיצון, הוא כולו בתוכנו, כמו שעכשיו גם כל העולם, גם מה שאנחנו מרגישים בפנים, גם מה שאנחנו מרגישים מבחוץ, הכול בסך הכול קורה בתוכנו, ואיך אנחנו מגיעים לעולם האמת, האמיתי.
שאלה: אם גם התפיסה שבינינו וגם התפיסה של אהבה עצמית היא בתוכנו, איך עובדים, זאת אומרת, איפה לחפש את ה"בינינו" הזה אם גם הוא בתוכנו?
כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו, כך להיות "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו מבינים שכל המציאות היא בסך הכול מערכת אחת, אין בה לא פנימי ולא חיצון, לא אני ולא זרים, אלא הכול בסך הכול רק נברא אחד והבורא שממלא אותו ומארגן אותו. זו סך הכול תפיסת המציאות.
קריין: קטע מס' 1, כותב הרב"ש:
"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".
לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש."
(הרב"ש. מאמר 19 "בוא אל פרעה - א'" 1985)
אנחנו צריכים להבין שבאמת נחת רוח לבורא יש לו מהפניות שלנו. יכול להיות שאני לא מקבל מהבורא בינתיים שום תגובה, אני לא רואה שאני משתנה במצבים שלי, כל פעם יש לי קצת שינויים בין מצב טוב ומצב רע, שאת זה באגו שלי אני מרגיש ודאי בינתיים. ישנם מצבים שאני מבין יותר, מבין פחות, מהלימוד ובכלל מהחיים שלי ואת זה אני מרגיש גם בתוך האגו שלי. יש לי איזו הרגשה בכל זאת שקושרת אותי למצבים שאני יכול להגיד שהם כביכול רוחניים, שמשתנה משהו בחיים שלי, אבל זו עדיין לא רוחניות.
אני רואה שכל הכוחות שלי הם עדיין כוחות אגואיסטיים ואני לא יכול לשנות אותם בינתיים, הם לא משתנים. ובכל זאת, יש תענוג גדול לבורא שאנחנו נמצאים במצבים האלו ולא עוזבים אותם ורוצים להישאר בהם. רוצים להתקדם אבל אפילו אם נשארים בהם ועוברות בצורה כזו גם שנים אנחנו לא מתייאשים, בוא נגיד, אלא ממשיכים וממשיכים. כמו שכותב בעל הסולם, שהאדם צריך להיות במצבים האלה גם 20 וגם 30 שנה עד שאולי יגיע לרוחניות ואז יתקדם הלאה.
בסך הכול כל ההתקדמות שלנו היא להגיע למצב שאנחנו רוצים להשפיע. אז אם אתה רוצה להשפיע, דווקא ההשפעה הכי גדולה שלך היא בזה שאתה לא מרגיש שאתה משפיע, כמו תינוק, בזה שאתה לא מרגיש עם מי יש לך עסק, קשר, אלא אתה הולך, פשוט ממשיך ומשתדל יותר ויותר אפילו שאין לך שום אפשרות לחשוב על השפעה, בכל זאת בזה שאתה ממשיך, אתה משפיע.
לכן "ללכת בהתגברות", כמו הכותרת לשיעור שלנו, זה אפילו במה שאנחנו חושבים שאנחנו לא עושים שום דבר ולא מסוגלים, אבל אנחנו קמים, אנחנו שוב מגיעים ושוב מגיעים לשיעורים, לסדנאות, לאספות ולכל מיני דברים כאלה, וזה מה שאנחנו מציגים לבורא, מגישים לבורא, ובזה עושים נחת רוח. וְודאי שכמה שאנחנו פחות מבינים, ואנחנו עכשיו לא מבינים כלום מהעבודה שלנו אבל בכל זאת מבצעים, אנחנו עושים בזה את העבודה הכי גדולה, חשובה ונעימה לבורא. וכשנהיה גדולים, מבינים ומרגישים, אל תחשבו שאז אנחנו נעשה נחת רוח לבורא יותר גדולה, לא. תעשה במצב שהוא נותן לך מה שאתה מסוגל ומזה יהיה תענוג לבורא. וזה מה שיקדם אותנו.
יש כאן דבר והיפוכו כרגיל בחכמת הקבלה, שכמה שאנחנו מתקדמים, אנחנו בעצם פחות משפיעים.
שאלה: במאמר כתוב שאנחנו לא מתייאשים, אנחנו ממשיכים ללכת. אבל אנחנו אומרים שאנחנו צריכים את הייאוש הזה כדי שיהיה לנו על מה להתגבר כדי להתקדם. מובן שצריכים את הייאוש הזה כדי להתגבר, אבל מה זה אומר?
אנחנו מתייאשים, נחלשים, מבולבלים, מזלזלים, מתגלה הרצון האגואיסטי בכל מיני צורות כדי לתת לנו חולשה, כדי לנתק אותנו מההתקדמות לבורא, מצד אחד. מצד שני, אומרים לנו המקובלים, ואנחנו כך צריכים גם להבין, שכל היכולת לצאת מזה, זה לקבל כוח השפעה מהבורא, להתעלות למעלה מהרצון לקבל שנותן לנו את כל הצורות האלה של חולשה, אכזבה וכן הלאה, רק על ידי זה שאנחנו נתחבר בינינו.
כשאני יוצא מעצמי, זה נקרא לצאת לשדה אשר ברכו ה', לכוחות שנמצאים מחוצה לי, ביני לבין החברים, בינינו, שם נמצא השדה הזה, הבורא, כוח השפעה מחוצה לי. ואם אני משתדל לצאת מחוצה לי בכוח השפעה כלפי החברים, שהבורא סידר לנו ממש בצורה מיוחדת מאוד, אז על ידי כוח החיבור, כוח הערבות, אנחנו יכולים להשיג אותם התנאים שישפיע עלינו המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". ואז יקדם אותנו בהחלט לחיבור בינינו, שם מתגלה בפועל כוח החיבור שנקרא בורא.
תלמיד: אבל אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להתייאש מכוחותינו עצמנו. אנחנו מנסים כל מה שאפשר וזועקים מתוך הייאוש מכוחותיך עצמך מהעבודה הזעומה שאתה עושה. זה משהו שאנחנו באמת צריכים. האם זו רמה אחרת, האם אנחנו עובדים במצב שונה מאותו הייאוש שעליו אנחנו מדברים עכשיו?
המצבים האלה ישתנו גם בעוצמה וגם בצורה איכותית. מה שאני עכשיו מרגיש, מה שיש בינינו ומה שיש בתוכי, יקבל כל פעם צורה אחרת, כוח אחר, עוצמה אחרת, דרגה אחרת. אני יותר ויותר ארגיש שמה שיש בי זה רק רצון לקבל, ומה שיש מחוצה לי זה רק רצון להשפיע. והשאלה כמה אני נכלל באותו רצון להשפיע שנמצא מחוצה לי, זה נקרא כמה אני נכנס מהכוח שנקרא נברא, "אני", לכוח שנקרא בורא, מחוצה לי.
והחברה שנמצאת מחוצה לי כביכול, אלה אותם החלקים ששייכים אלי, שהיו כביכול בי ועכשיו יצאו מחוצה לי על ידי השבירה, על ידי חטא עץ הדעת, החורבן. וזה נמצא כעזר גדול, עזרה גדולה לי שהחברים שלי נמצאים בהרגשת הריחוק ממני ואני יכול אז להימשך אליהם, למשוך אותם אלי או הפוך, למשוך את עצמי אליהם. וכך אנחנו בכוח יכולים, מתוך התרגילים האלה, להגיע לחיבור עם הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
שאלה: כדי להגיע לזה שהבורא יקשיב לנו אני צריך להגיע לייאוש לבד או ביחד עם כל העשירייה?
לבד, אבל ודאי שהעשירייה צריכה לתמוך ולעזור לך, אבל לבד. אתה לא צריך להכניס את העשירייה לייאוש, אתה צריך להגיע לייאוש מהכוחות שלך, שאתה לא מסוגל לאחוז ברוחניות בשום צורה, אם אתה לא נכלל בעשירייה. אפילו לייאוש הנכון אתה לא יכול להגיע אם אתה לא נכלל בעשירייה. מכל שכן יציאה מהייאוש.
שאלה: בקטע, הרב"ש מתאר שני מצבים. מצב אחד שלילי שאנחנו צריכים להתגבר עליו, לא לתת למוח להכניס מחשבות של ייאוש. ומצב חיובי, הבורא קרוב לנשברי לב ודכאי רוח יושיע. מה ההבדל בין שני המצבים האלה בעצם?
אנחנו עוד מעט נגיע לזה. שאלה נכונה, אז תשאל.
שאלה: מצד אחד הבורא מראה לנו שרק דרך פנייה אליו ניתן לסובב משהו לכיוון הטוב. מצד שני הוא מראה שרק התפילה הנכונה יכולה לעשות משהו. ואז אתה מבין שאתה לא יכול להוציא תפילה ברמה שצריך. ויש לך הכול, יש לך חברים, וגם אתה עושה כל מה שניתן, אבל אותה רמה של תפילה אתה לא יכול להוציא. מה עושים?
יכול להיות שאתה כל כך יפה מתפלל לבורא, שהוא לא רוצה לעזור לך יותר, אלא נהנה ממה שאתה מבקש. אז מה יש לך? בבקשה שלך אתה עושה נחת רוח לו. ותישאר בזה. תנסה, תראה.
תלמיד: הוא פשוט יוצר תנאים שהוא מאלץ לפנות אליו.
על זה צריכים להודות, שהבורא מסדר לך כאלו מצבים שאתה פונה אליו. זה כבר משהו.
תלמיד: איך בכל זאת לבנות את זה? אני מבין שהוא לא צריך סתם תפילה אלא איכות של אותה תפילה והעומק שלה וההשפעה, אבל אני רואה שאני לא מסוגל לכך. אז איך לבצע את העבודה הנדרשת?
זה תלוי במידת הקשר שלך עם החברים, עד כמה התפילה שלכם תהיה "תפילה בציבור" מה שנקרא, שאתם תפנו אליו להיות "כאיש אחד בלב אחד". ואז בצורה כזאת אתם תגיעו לתפילה הנכונה. סך הכול "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". זאת אומרת שאין לך ברירה, והבורא יעזור ועוזר בכל רגע ורגע, ומכוון אותך, "אני הראשון ואני אחרון" הוא אומר, בכל פעולה ופעולה שלך. אלא להמשיך, להמשיך, אין יותר מזה.
אנחנו לא מבינים מה שאנחנו עושים ועד כמה אנחנו פועלים. במיוחד היום שאנחנו נמצאים בשלבים של הדור האחרון. זאת אומרת, שאנחנו לא יכולים לעשות חשבון לעצמנו, לאיזה עיגול קטן שלנו. אלא אנחנו לא צריכים לעשות חשבון, אבל להבין שאנחנו נמצאים עכשיו עם כל האנושות באותו סיבוב. ולאט לאט נכנסים לעבודה שנמצאים בה כל בני האדם, כל באי עולם. ולכן הבעיה שלנו, שאנחנו לא מדברים על קבוצה קטנה, לא על עשירייה, ואפילו לא על כל העשיריות שלנו, נגיד שיש לנו אלף עשיריות, לא, אנחנו נמצאים יחד הקובעים ומחוברים עם כל האנושות. כי זה עניין של גמר התיקון, זה נקרא הדור האחרון.
לכן עושים חשבון, הכול בסדר, אבל מה שלא יהיה, ממשיכים. בטוח שעושים כל יום התקדמות גדולה, אבל לא רואים אותה כגדולה מפני שזה מתחלק למיליארדי חלקי נשמות שבורות, שיחד איתנו נמצאות בדרך. כאילו שאתה נמצא קשור לעגלה, ואם קודם היית סוחב רק את עצמך ואת העשירייה שלך יחד, עכשיו אתה סוחב את כל האנושות. אז אפילו מילימטר שאתה זז קדימה, זה תיקון גדול, ורק בצורה כזאת אתה יכול לתקן את האנושות. אז כלפיך זו התקדמות קטנה, אבל כלפי כל הכלי השבור של אדם הראשון, זה תיקון והתקדמות גדולה.
תלמיד: אולי במקרה כזה הוא דורש עבודה לא רק עם העשירייה אלא באיזה מרחב גדול יותר?
אנחנו משתדלים לעשות את זה, כן. יכול להיות שאתם לא מבינים, לא יודעים מה אנחנו עושים, אבל אנחנו משתדלים לעשות הכול. מי שמסוגל, חייב גם להשתתף בזה. ואצלנו עובדים הרבה אנשים, גם במשכורת מהמעשר שאתם משלמים, וגם בהתנדבות. במיוחד נשים עוסקות בהפצה. עושים את זה. אבל כל אחד צריך לחשוב שאם הוא יודע לעשות, מסוגל, יש לו הזדמנות, אנחנו חייבים להשפיע את ידיעת התיקון לכל הקהל העולמי.
שאלה: הבנתי שבמידה שאדם נעשה יותר משפיע, הוא מתחיל לתפוס שהוא פחות משפיע ויש לו יותר חיסרון לעוד השפעה?
נכון, עד כמה שאנחנו מתקדמים יותר, נראה לנו שאנחנו פחות ופחות משפיעים, למרות שאנחנו משפיעים יותר. זה אחד מהסימנים של ההתקדמות.
שאלה: איך להגיע למצב שאני רואה את עצמי יותר גרוע משאר האנשים?
בשביל מה? אתה פשוט צריך לעשות תיקונים, וכתוצאה מהתיקונים אם אתה רואה את עצמך יותר גרוע, אז זה בסדר, זה תוצאה מתיקונים, תוצאה מהשפעת האור העליון עליך.
שאלה: מה המשמעות לצאת מעצמי להתכלל בחברים, איפה פה המקום להתגברות?
המשמעות שאני יוצא מעצמי ונכלל בחברים, שאני יוצא מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, כי אני מפסיק להרגיש את עצמי ומתחיל להרגיש משהו מחוצה לי. מחוצה לי זה בורא, אבל כדי לאחוז בבורא, אני צריך להתכלל במבנה מיוחד, במערכת מיוחדת שהיא נקראת עשירייה, ואז בתוך העשירייה הזאת, אני מגלה כוח עליון שנקרא "בורא".
תלמיד: מה זה להתעצל בעבודה רוחנית?
להתעצל זה נקרא להתקרר מהתקרבות לחברים.
שאלה: על מה עליי לקחת כאן אחריות ומה קורה בגלל מה שקורה, כלומר על מה אני יכול להשפיע ומה נשאר תחת השפעות חיצוניות?
אנחנו צריכים פשוט להבין שאם אני נמצא עם עצמי זה קליפה, אם אני נמצא בתוך החברים זאת קדושה. וכמה שאני יוצא מעצמי לתוכם שם אני בסופו של דבר מגלה את הבורא. כי סך הכול כדי שתהיה לי הזדמנות לגלות את הבורא, להתקשר, להידבק בבורא, יש לי כזאת צורה דמיונית של קיומי בתוכי או בתוך העשירייה. זה הבורא עשה בכוונה כדי שתהיה לי איזו אפשרות מערכתית להגיע מאני לבורא.
אני את הבורא לא יכול לתפוס, אני יכול לתפוס רק את המבנה המיוחד שלי שהוא מתחלק לעשרה חלקים ואם אני רוצה להתחבר עם עשרת החלקים האלה שנראים לי שהם זרים לי ויש יצר הרע בינינו, אם אני משתדל בכל זאת להתגבר על כול ההפרעות האלה של היצר הרע ביני לחברים, אני בזה מגלה את עוצמת הקשר, כוח הקשר שלי עם הבורא.
שאלה: אמרת שאנחנו מוקפים על ידי כל האנושות, האם אתה יכול להרחיב על זה?
אנחנו מוקפים על ידי כל האנושות כי אנחנו עשירייה, והרבה עשיריות שלנו מתחברות אחר כך לעשירייה אחת. נגיד מאה [כפול עשר] עשיריות מתחברות יחד לאלף אנשים אבל זה בעצם לא אלף אנשים, זאת עשירייה, רק יותר גדולה, יותר עוצמתית, אבל נרגיש את זה כעשירייה, למרות שיהיו שם כאילו מאה איש או אלף איש או עשרת אלפים איש, לא חשוב כמה. ככה זה גם האנושות, סך הכול זה עשר ספירות כמו שאנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות, סך הכול זה עשרה כוחות שבזה שכל אחד מהם שונה מהשני בשילוב מיוחד בין כולם, אנחנו מגלים את הבורא. עד כמה שהכוחות האלה נמצאים ביחסים שונים ביניהם בצורת היחסים הזאת, זה בעיקר נותן לנו אפשרות להכיר את הבורא, לאחוז בו, להבין אותו.
שאלה: מתי מותר לחבר ומתי אסור לחבר לחלוק את הרגשת הייאוש שהוא מרגיש עם העשירייה כאשר הכוחות האלה הם גדולים מכדי לשאת?
הכי טוב לא לפתוח את הנושא הזה אף פעם כי אני יכול על ידי זה להוריד את החבר מהמצב שהוא נמצא. אתם יכולים להגיד "אבל אחר כך הוא יתגבר על זה", התגברות זה לא ענייני, אני חייב לעזור לחבר, תמיד להיות בגובה המקסימאלי שלו כלפי כל המציאות, שיהיה כמה שיותר קרוב לבורא, זו התפקיד שלי.
שאלה: יכול להיות מצב שאני כבר נמצא בתוך החברים אבל לא מרגיש שם את הבורא?
כן, זה יכול להיות אבל זה נקרא "קבוצת פושעים", שגם ביניהם כשהולכים נגיד לשדוד משהו יש ביניהם הסכמה וקרבה, אבל הם לא מכוונים לכוח עליון, וזה יכול להיות.
שאלה: אז איך משנים את מצב?
צריכים לחשוב על מטרת הבריאה ושמטרת הבריאה מחייבת אותנו להיות מחוברים ואז החיבור שלנו יהיה מטרתי.
שאלה: בתוך העשירייה אנחנו אמורים לגלות את הבורא. האם הבורא שמתגלה בתוך העשירייה, זה מתוך אותן שלוש ספירות העליונות של הוי"ה שנמצאות בתוך העשירייה?
אם אנחנו מגיעים כבר להרגשת הספירות, אז אנחנו מרגישים את הבורא כג' ספירות ראשונות.
שאלה: יש לנו הזמן שאנחנו בשיעור בוקר ביחד, ויש לנו הזמן שאנחנו נפגשים במשך היום. מעבר לזמנים האלה איך אנחנו מתקדמים בהתגברות בעשירייה?
התגברות בחיבור בינינו לעשירייה, זה בכל שעות היום והלילה, כמה שכל אחד ואחד משתדל לתת לזה כוחות.
תלמיד: בזמנים שאני לא מתקדם בהתגברות ביוזמה, האם המערכת היא זו שתביא לי מצבים ותאלץ אותי להתגבר?
כן, אם אנחנו לא מתגברים, אז בסופו של דבר קמה המערכת, מתעוררת ודוחפת אותנו לתיקונים. כי ודאי שהבורא לא סומך עלינו, שאנחנו נתקן את עצמנו, אלא חוץ מזה יש גם כוחות שמעוררים את האנושות וכל אחד מאיתנו, כדי שאנחנו נתגבר. אבל זה כבר נקרא "דרך ייסורים" ולא "דרך תורה", על זה כותב בעל הסולם במאמר "מתן תורה"
קריין: קטע מס' 2 כותב הרב"ש,
"אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. "
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
שאלה: אנחנו כבר מתורגלים לבעיות בחיים ולקפיצות של העביות. איך למצות כל מצב שהבורא מביא איתו?
אין חכם כבעל ניסיון, צריכים ללמוד מכול המצבים האלו והעיקר להתכלל עם החברים, כי סך הכול כל החכמה באה מהתכללות. אם אתם משתדלים להיות קרובים זה לזה ושלא יכולים זה מילא, אבל עד כמה שאתם משתדלים להיות יותר קרובים, אז הדעות האלו הן איכשהו נמצאות באיזה השתתפות פנימית ביניכם ומזה בעצם באה החכמה, בהתכללות של הדעות מזה לזה. האדם בעצמו לא יכול להיות כל כך חכם, אלא רק בזה שהוא מתערבב עם השני.
שאלה: האם תוכל לומר, למה זה נקרא "יצר הרע" אם הוא כאן רק כדי לעזור לנו?
אבל ביני לביני הוא נקרא "יצר הרע" בגלל שהוא מבלבל אותנו ודוחף אותנו חזרה ממטרת הבריאה ולא נותן לנו לגשת [אליה] בצורה ישירה אלא רק דרך ההתגברות עליו, ולכן זה נקרא מצד אחד "היצר הרע", מצד שני הוא נקרא "עזר כנגדו".
ואז אני מתחיל לראות שהוא באמת עוזר לי בזה שדוחה אותי, מבלבל אותי, מחזיק אותי, לא נותן לי להתקדם בכל מיני צורות. ובזה בצורה הפוכה, הוא דווקא מכוון את תשומת הלב שלי לבורא ולמטרת הבריאה ובסופו של דבר אני מתחיל להבין אותו, להעריך אותו, ולאהוב אותו.
כתוב ש"עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש". היצר הרע נקרא בהתחלה "מלאך המוות", אבל כשאנחנו מגיעים למטרת הבריאה, אנחנו יכולים לראות ולהגיד בלב שלם שהוא מלאך הקדוש, שזה כוח הקדושה שבא מהבורא, רק שהיה לו תפקיד כזה לסובב אותנו, לבלבל אותנו, ולהחזיק אותנו כך שאנחנו כביכול לא נגיע למטרה, זה תפקידו.
ואנחנו על ידי זה, מתוך שאנחנו רוצים להתקרב לבורא ולא יכולים בגלל היצר הרע, אז אנחנו על ידי זה קונים חכמה. איך אני עוקף אותו, איך אני בורח ממנו, איך אני מסדר כל מיני פעולות כאלה שהוא לא יפריע לי, וכן הלאה. זאת אומרת, היצר הרע כאן הוא דווקא עוזר לנו להיות חכמים, יותר חזקים, להגיע להיות דומים לבורא, [כל] זה דווקא עבודת היצר הרע.
אז צריכים לכבד אותו. להתנגד, לא להסכים, לרצות למחוק אותו, ויחד עם זה להבין ולקבל אותו ככוח של עזרה. אין משהו בעולם שלא נמצא ולא קיים, אלא אך ורק כדי לקדם אותנו.
שאלה: לא כל כך מובן שדווקא היצר הרע יכול לעזור לגשת לעבודה בהשפעה. איך לתפוס את העניין הזה?
אם לא היה היצר הרע, אז לא היתה שום אפשרות להתחיל בעבודה. כי כנגד מה תעשה? מה עוצר אותך? מה לא נותן לך להתקדם? רק היצר הרע. אז אתה צריך לעשות איזו פעולה נגדו. זאת אומרת, היצר הרע הוא גם בשכל וגם ברגש, בכל מקום. תראה את הילדים, בבית הספר, באוניברסיטה, ובכל מיני עבודות שאנחנו עושים, כל זה היצר הרע.
הוא שעושה לנו את העצירה, את הברקסים האלו, ובכל מקום ומקום מפריע לנו. זה כוח נגד התנועה, כשכל כך קשה לנו ואנחנו כל כך לא רוצים, כשבשכל אני לא רוצה להתאמץ ובגוף אני לא רוצה, זה הכול היצר הרע.
ואז דווקא על ידו, כשאנחנו חושבים למה זה ובשביל מה זה? ואיך אני עוקף אותו, איך אני מתגבר עליו? מתוך זה בא לי חכמה, מתוך זה בא לי מאמץ, ואני נעשה מומחה יותר גדול והבורא מתגלה בעיני על פני היצר הרע שאני מגלה.
אם היצר הרע לא היה מתגלה לי, הבורא היה בעיני כניצוץ קטן שדוחף אותי למשהו, ולמה? ומה הלאה? אלא ברגע שהניצוץ הזה מתחיל להיות באדם, בא כנגדו הכוח הרע ולא רוצה לתת, או כן רוצה לתת, מגרה את האדם, וכך אנחנו הולכים קדימה.
צריכים להבין שהיצר הרע אומנם פועל כנגד, אבל דווקא בזה שהוא מתנגד לאדם להתקרב לבורא, הוא עושה בזה עבודה עיקרית. לקבל כוח מלמעלה זו לא בעיה, לקבל כוח מלמעלה כדי נכון להשתמש ביצר הרע זאת העבודה האמיתית.
שאלה: איך נמנעים מכל מיני תירוצים בעבודה, בניסיון להגיע לקשר בינינו?
לא יודע מה להגיד לכם, זו בעיה גדולה. נגיד לפני שבוע היה כנס, שבעיני היה כנס מאוד חזק ומאוד עוצמתי, שלא היה כמוהו, זה מצד אחד. מצד שני קיבלתי תגובות מהרבה אנשים שזה לא היה "כל כך" ואולי נעשה אחרת.
תלמיד: כן, יש גם קולות כאלה.
ומאיפה אתה חושב זה נובע?
תלמיד: אני חושב שמי שהיה מאוד מעורב, והיו הרבה חברים שמעורבים בהכנה והכינו את עצמם לזה, אז הם הרגישו יותר את הכנס כמיוחד, ומי שפחות, אז הרגיש כמו שלוש שבתות ברצף.
כנטל גדול, אני מבין. אז בקיצור, על זה אני כל כך מצטער, שישנם הרבה אנשים שלא מרגישים בזה עדיין שום צורת התקדמות למרות שבעיני זו היתה פעולת התקרבות וחיבור הכי גדולה שהייתה לנו בכל הזמנים של בני ברוך. ולכן מי שנמצא לא כל כך קשור לפעולות כאלה, זה מצד אחד טוב שיש לו יצר רע בריא, אבל מצד שני, הוא צריך להיות כנגד זה בהרגשה שהוא חייב להשתמש בכוח הסלידה שלו, בכוח הדחיה שלו, מפעולות כאלו ודווקא להתעלות למעלה מהאגו מכוח הדחייה לכוח החיבור.
זה מאוד קשה, זה לא פשוט, זה קל להגיד, אני מבין את זה, אני הרגשתי ועברתי את זה לא פעם, אבל זו בעצם הפעולה שאנחנו צריכים לבצע ואז לא יהיו לנו בעיות עם התיקונים, כי אנחנו בזה מתחברים לכלי עצום, גדול, שכוח הבורא שורה שם בעצמתו.
שאלה: כדי לקבל מהבורא את כוח ההתגברות, כמה חשוב לארגן את כל מה שקורה בחיים הגשמיים שלנו כך שנוכל עוד יותר להתחייב ללימוד, בהפצה ובעשירייה, איזה עצות תוכל לתת לנו?
אנחנו לומדים אותן כל הזמן, אני לא יודע מה להגיד לך, כל מה שאנחנו לומדים. אתה צריך כל שיעור ושיעור עוד פעם אולי לשמוע אותו במשך היום, להוציא ממנו כל מיני סיכומים, וכך לעבור מיום ליום. תראה מה שאנחנו עושים, אנחנו מקבצים את כל החומר, אנחנו עושים קומפרסיה כזאת על כל החומר ומביאים לנו את זה בצורה תמציתית, כמו נגיד הפסוקים האלו, וכך אנחנו מתקדמים.
אם היינו לומדים את זה בצורה רגילה אז בגלל איזה פסוק אחד היינו קוראים מאמר שלם של שעה, שעתיים. כך אנחנו עושים את זה ממש בתוך כמה דקות, קוראים ויש לנו זמן אחר כך עוד לדבר עליו, לענות על שאלות.
שאלה: מה עלינו לעשות כדי שהיצר הרע לא יעצור אותנו, ואיך אנחנו יכולים בצורה טובה יותר לעמוד על המשמר כנגדו?
להיות מחוברים בינינו, כי בחיבור בינינו גם כן מתגלה הכוח העליון.
שאלה: בקטע מספר 2 רב״ש כותב "לא לדחות אותו בקש", למה הכוונה?
לא לדחות, אלא להשתמש בו במידה שאתה מסוגל להשתמש להשגת המטרה, זאת אומרת להשגת כוח ההשפעה. אנחנו צריכים להבין שלהשיג כוח השפעה אנחנו גם כן לא יכולים בלי יצר הרע, בלי כוח שמתנגד להשפעה, כי זה לא יכול להיות, כוח נמצא רק בתוך הרצון האגואיסטי.
אם אני בא עם הרצון האגואיסטי ודורש כוח השפעה, אז כמה שאני יכול להרכיב על פני האגו את כוח ההשפעה, מתוך זה אני מתחיל לקבל את עוצמת ההשפעה. זאת אומרת אני לא יכול, זה כמו שבכל מנוע, בכל דבר שאנחנו רוצים לקבל ממנו כוח עבודה אז אני חייב שיהיה שם כוח התנגדות, בלי זה אני לא יכול להוציא את כוח העבודה.
גם בעולם שלנו החומרי וגם בעולם הרוחני, בלי כוח התנגדות, בלי רצון לקבל שמתנגד לפעולה אני לא יכול לבצע פעולה. על מה אני אבצע אותה? אני חייב משהו שמתנגד.
שאלה: מה היה מיוחד ועצמתי בכנס האחרון?
מה היה במיוחד עצמתי בכנס אחרון? בכל זאת התגלתה בצורה ניכרת צורת הקשר בינינו. שאנחנו כבר מבינים שאנחנו נמצאים בארגון אחד, בתהליך אחד, במטרה אחת, שפועל עלינו כוח אחד שמסובב אותנו יותר יחד, שאנחנו יכולים להרגיש שאיזו יד מכוונת מלמעלה מסובבת אותנו את כולנו יחד, וגם כן יחד איתנו את כל האנושות.
לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש שהאנושות מסתובבת גם כן יחד איתנו. שכל הפעולות האלו שיש איתנו הן גם כן מגיעות אחר כך לכל האנושות, אנחנו רק במרכז של כל המערבולת הזאת בו נגיד, והאנושות בפריפריה, בצדדים, אבל בכל זאת גם כן מתחילה להסתובב יותר ויותר איתנו, זה מה שאנחנו נרגיש.
ולכן אני אומר שעוד מעט תהיה שוב איזו פנדמיה, או שהיא חוזרת כביכול, זה לא חשוב באיזו צורה ועוד כל מיני דברים. זאת אומרת, אנחנו נרגיש כבר איך אנחנו מסובבים על ידי הכוח העליון ואיך העולם שלנו דרכנו מקבל גם כן את הכוח שמסובב אותו. וכך אנחנו יותר נתקרב לעולם, יותר נכון העולם מתקרב אלינו, ויחד כולנו עם העולם נתקרב לכוח העליון.
בינתיים אנחנו צריכים בינינו להיות יותר מחוברים בעשיריות, אחר כך בין כל בני ברוך כעשירייה אחת. אבל התהליך הוא שהבורא ילחץ על כל האנושות שהיא יותר ויותר תשים לב שאנחנו נמצאים כאן ומה שאנחנו אומרים, מה שמדברים, מה שאנחנו מייצבים בינינו, כוח תנועה, כוח החיבור, האנושות תרגיש את זה. ואנחנו נרגיש עד כמה הם פונים אלינו יותר ויותר, ואז נבצע את התפקיד שלנו להיות המעבר מהבורא לכל האנושות.
תלמיד: בספטמבר הקרוב מתוכנן כנס נוסף, אז איך אנחנו צריכים להיערך לכנס הבא כדי לחוות את העוצמות שאתה מתאר?
ספטמבר זה בכלל חודש עצמתי, זה שוב קשר, רק כל פעם קשר עוד יותר, עוד יותר, עוד יותר צמוד. קשר כזה שאנחנו נרגיש את עצמנו מחוברים יותר, אין לי מה להגיד, אבל מפעם לפעם יותר ויותר קרוב, יותר ויותר יחד, עד שנתחיל להרגיש כמה שאנחנו קובעים מצבים פנימיים רוחניים כל אחד וכולם יחד על כולם. ואחר כך אנחנו כלפי העולם והעולם כלפינו, שאנחנו גלגלתא ועיניים של כל המבנה של העולם, אנושות, והכלים של העולם החיצון זה כאח"פ. מה שבעל הסולם מתאר לנו בהקדמה לספר הזוהר.
שאלה: האם כל הרצונות שמתעוררים בנו הם רשימות, ואם כן איך להתגבר עליהם?
ישנן רשימות וישנם רצונות, אבל כל רצון ורצון הוא צומח מהרשימו. אנחנו לא אחראיים איזה רשימות מתעוררות, אנחנו רק יכולים לקבוע את קצב יציאת הרשימות לפי איך שאנחנו עובדים איתן. כי אני מרגיש בתוכי רצון, אז אני צריך כמה שיותר, רצוי מיד, לחשוב מה אני עושה עמו, איך על ידו אני מתקרב לבורא, ואיך אני מממש אותו. ואז בצורה כזאת, מהר מהר מהר כמה שאפשר, הרשימות האלה משתנות, רצונות משתנים, וכך אני מגיע למצב מתקדם יותר.
שאלה: אמרת שספטמבר יהיה חודש עוצמתי, רציתי לשאול למה?
יש שם עוד כל מיני ימים מיוחדים, לכן. לא שיש איזה מצבים קשים או טובים לכל האנושות, אלא זה שייך לזה שבספטמבר יהיו חגים, כל מיני ימים מיוחדים.
שאלה: איזה פעולות בתוכנו מאפשרות לראות את הרע כטוב?
התקרבות בלבד.
שאלה: אני רוצה להודות לך ולכל החברים על זה שנותנים לי הזדמנות ולכל מי שיש לו רצון להתכלל בהכנה. הכנס היה מאוד שקט, פנימי ומתקדם. תודה ענקית על כך.
תודה.
קריין: קטע מספר שלוש. כותב הרב"ש.
"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985).
זה מה שדיברנו בדיוק, היתה לנו שאלה, אז בלי רצון לקבל אפשר לעשות איזו פעולה בלי התגברות, בלי התנגשות?
קריין: שוב, קטע מספר 3.
"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
שאלה: בכל זאת יש הבדל בין רצון לקבל לבין יצר הרע, אז על מה הוא כותב בקטע הזה "אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך"?
אם אני יושב בטל, או מסתכל על כדורגל או עוד משהו, זה רצון לקבל או יצר הרע?
תלמיד: שאלה טובה.
זה רצון לקבל סתם ככה בהמי. אבל אם אני מכוון למטרה ויש משהו שמפריע לי להשגת המטרה זה נקרא "יצר הרע", רצון רע שהוא מפריע לי. נגיד שאני רוצה להגיע למטרת הבריאה ואני בכל זאת מסתכל על כדורגל במקום לראות שיעור של בני ברוך, אז כבר הרצון שלי שמפריע לי בזה הוא נקרא רצון רע, יצר רצון הרע, יצר רע. אם זה לא שייך להשגת המטרה אז זה נקרא סתם רצון, לכן יצר הרע נמצא רק באלו שעוסקים בחכמת הקבלה, ושמכוונים להשגת מטרת הבריאה.
תלמיד: כשהוא כותב פה שאם אין לו רצון לקבל אין לו על מה לעשות מסך, אז לאיזה רצון לקבל הוא מתכוון?
גם כן, רצון לקבל הכוונה היא רק לאלו שמפריעים. לכן אם יש לך רצון לקבל שהוא לא מפריע לך, אז על איזה מסך אפשר לדבר?
תלמיד: ואיך אפשר לעשות ברור אמיתי שאני לא משקר לעצמי, שזה באמת יצר הרע ולא סתם רצון לקבל, איך אפשר לברר את זה באמת?
לפי מה שאתה מרגיש. אם אני יושב מול מחשב ויש לפני כפתור שעל כפתור אחד כתוב שיעור בוקר נגיד ועל הכפתור השני משחק כדורגל, איזה מונדיאל, אז עכשיו אני נמצא בבחירה חופשית במה אני בוחר. אם אני יכול לבחור.
תלמיד: כן, אבל יש פה הרבה מקום לשוחד מצד הרצון לקבל, לספר לעצמי כל מיני דברים.
זאת השאלה שלי, האם אני יכול לבחור אחרי כל הסיבובים. אני אגיד לך רק סיכום, אתה לא יכול לבחור בכלום אלא הקבוצה שתעזור לך היא בוחרת, לכן כל הבחירה החופשית היא רק בהתכללות בעשירייה.
שאלה: אם מדובר על התגברות של לקחת רק חלק מהכלי דלקבל, איך אנחנו עושים את החשבון הזה שאנחנו לוקחים רק חלק מהכלי ואחרי זה מוסיפים את זה לכלים דהשפעה?
את זה אנחנו עוד נלמד, זה לא פשוט, אתה כבר רוצה לדעת איך אני עובד בתוך הרצונות שלי, רצונות להשפיע, רצונות לקבל, איך אני מחבר ביניהם ועושה את הכלי. זה עוד לפנינו. זה אולי בחלק רביעי של תע"ס.
שאלה: איך מזהים מצב של ירידה אצל חבר לצורך עזרה?
אני לא צריך לחטט בתוך המצבים הפנימיים של החברים אני צריך פשוט בצורה כללית לעזור להם בהעלאת מצב רוח, בהתעוררות הכללית.
שאלה: ממה בנוי המסך, מאיזה חומר גלם?
מסך זה כוח התנגשות, כוח התנגדות, כוח שמתנגד לרצון לקבל שלי. אני רוצה משהו וכנגד זה יש כוח הפוך, זה המסך. נגיד אתה רוצה חתיכת עוגה אבל אמר לך הרופא שזה אסור לך, זה המסך.
תלמיד: אנחנו בונים אותו מאיזה כלים, איזה תכונות?
אתם בונים אותו מאותו כוח של הרצון לקבל, רק בצורה הפוכה אותו רצון לקבל הופך להיות דווקא כוח הצמצום ועצירה.
שאלה: אני שמעתי שרק התכללות בעשירייה יכולה לעזור לאדם לבחור ברוחניות כשיש לו דילמה. זה משהו שאדם עושה ברגע שהוא צריך לקבל את ההחלטה או שזה לפי ההכנה שלו לפני וברגע הבחירה זה קורה אוטומטית?
מה שאמרת אמרת נכון, אבל אני לא שמעתי שאלה.
תלמיד: שאלתי האם ההתכללות בעשירייה בשביל לבצע את הבחירה מתקיימת ברגע הבחירה או שזה כתוצאה מההכנה?
היא תוצאה מכל ההכנות שיש לנו, אנחנו לא יודעים אפילו מאיפה. זאת אומרת בסך הכול זה נמצא בתוך האדם וכבר האדם מקבל תוצאה מזה, זה עולה ממנו.
שאלה: במצב שאנחנו נמצאים, מה בדיוק אנחנו בונים על ידי ההתגברות שלנו?
בסופו של דבר אנחנו בונים מסך, כוח התנגדות לרצון לקבל, שהרצון לקבל יתגלה בכל תוקפו והמסך יכסה אותו, יחזיק אותו, ואז המסך והרצון לקבל ישתתפו כרצון להשפיע מצד הנברא כלפי הבורא.
שאלה: אמרת כעת שאפשר לעשות בחירה נכונה באמצעות העשירייה ויותר מזה שהעשירייה עושה את הבחירה הנכונה. נניח אני יושב בערב ויש לי שתי אופציות, להישאר לצפות בכדורגל או ללכת לישון. בשני המקרים אני אגיע לשיעור אבל במצב אחד אני אהיה אחרי שינה טובה.
ברור, מה השאלה.
תלמיד: איך העשירייה עוזרת לי לעשות את הבחירה הזאת?
העשירייה יכולה להחליט שכולם הולכים לישון, אין מישהו שנשאר לראות כדורגל, אין, הולכים לישון כולם, חובה, חוק, קבענו, אין בחירה. ואז אתה חייב לקבל, כי אם אתה לא עושה כמו העשירייה אתה נזרק מהרוחניות. את זה צריכים מאוד להיזהר מלעשות, כי לעשות נגד הקבוצה ועוד בצורה כזאת שאתה משקר להם, גונב מהם ממש, אתה בזה מוציא את עצמך מכל התהליך הזה של ההתקדמות הרוחנית. אחר כך, אפילו שהם לא ידעו ואתה תעשה את זה בשקט ואיכשהו, זה ממש יעלה לך ביוקר.
קריין: כותב בעל הסולם.
"הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."
(בעל הסולם. אגרת י"ח)
שאלה: על פי הקטע הוא כסיל מכיוון שהוא איבד או בגלל שהוא לא מחפש?
זה שאדם מאבד משהו זה כבר בא לו מלמעלה מהבורא, אבל זה שהוא לא מחפש זה כבר מתוך ההתרשלות שלו, מתוך חוסר חיבור עם העשירייה. הבורא לא יכול לעורר אותנו אלא במידה שאנחנו קשורים לעשירייה, שיש בנו מבנה שבו אנחנו יכולים לממש משהו, לפי זה הוא מעורר אותנו. לכן כך אנחנו צריכים לקבל את המצבים שלנו.
שאלה: שלוש התחבולות שבקטע, מה זו התחבולה של ביטחון?
זה הרגשת הקשר שלו עם הסביבה, שהוא יכול כשהוא נמצא בסביבה ממש לסגור עיניים ולבטוח בסביבה שהיא תכוון אותו. כי אם הוא נמצא בתוך מערכת העשירייה אז הוא בעצמו לא צריך לקבוע שום דבר, הכול נקבע על ידי הביטול שלו כלפי עשרה, וזה נקרא "ביטחון". ביטול שלו כלפי העשרה זה נקרא "אמונה" והרגשת הכוח שהוא מקבל בחזרה מהעשרה נקרא "ביטחון".
שאלה: על פי הקטע, זה שהוא כסיל שהולך בתוך מבול של מניעות שנופלות עליו מאחורה ומקדימה ואומר שהוא לא מרגיש בניתוק, איזה חטא גדול הוא אומר שהוא עושה, אבל אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להימצא כל הזמן בדבקות, וכאן נראה שזה אחרת, האם תוכל להסביר?
אין לי כאן מה להוסיף, תחשוב על זה ותשאל אולי מחר, מחרתיים.
שאלה: מהו הכוח שמביא אותנו לעשירייה אם אין לנו שום בחירה חופשית חוץ מהעשירייה?
אבל אין לנו שום בחירה לבחור בעשירייה, אנחנו לא בוחרים עשירייה. כתוב ב"מתן תורה" ובמאמר "הערבות", שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך"1, שאנחנו לא בוחרים עשירייה, אנחנו לא עושים כאן הצבעה איפה אני רוצה להיות ואיפה לא, אלא כאילו מכניסים אותי מלמעלה ואני חייב לקבל.
ואחר כך אני רואה שהכול מגיע מאיזו הכוונה מלמעלה שלא ידעתי, שלגמרי לא נראה לי שהייתה כאן איזו יד מכוונת, אבל היד המכוונת הזאת היא פועלת, ואחרי כל החשבונות שלנו וכל הבלבולים שנראה לנו שיש בעולם היא הפועלת.
ולכן כך אני צריך לקבל את הנוכחות שלי בעשירייה, שפתאום "הופ", נפלתי לאיזו עשירייה ואני נמצא בה. ומאיפה זה מגיע? ואיך בחרתי עם השכל שלי? מה ידעתי אז או שמישהו במקומי עשה את זה? אנחנו צריכים לקבל מה שיש והעיקר לעבוד, ומלמעלה כבר יסדרו לנו את כל הדברים ואחר כך נגלה שזו לא העשירייה אלא הבורא שכך מסדר לי את כוחות היחסים בלהתקשר אליו.
שאלה: אני מרגיש שהשיעור משעמם, השאלות תמיד חוזרות על עצמן, והתשובות חוזרות על עצמן, האם זה חוסר חשיבות מצדי?
כן, ודאי שכל מה שקורה לאדם קורה לעומתו, בגללו.
שאלה: לא ברור לי מה הקשר בין הפתיחה של קטע 4 ש"הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש," לבין המעבר ל"שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות"?
כן, הוא מאיר בשווה ממש לכל אחד ואחד בצורה סגולית, לא לכולם זה נותן אותו הדבר, אלא לכל אחד מה שחסר, אבל לא פחות ולא יותר.
שאלה: למה הסכל לא מרגיש את המבול הזה של המניעות?
כי הוא סכל, הוא לא מקבל אותם בחשבון, הוא מרגיש אבל לא מייחס אותן לבורא. האם אין הפרעות לאנשים הרגילים, הרי העולם מלא בייסורים? אבל מי מקבל את הייסורים האלה שהם מגיעים מהבורא בכוונה כדי לתת לאדם אפשרות להתגבר עליהם באמונה למעלה מהדעת? אף אחד. אם היינו כך עושים היינו כבר מיד נמצאים בתיקונים.
שאלה: ומי שנמצא כבר בעבודה בעשירייה יש לו גם את המצב הזה שיש עליו מבול והוא לא קולט בכלל?
לא, הוא יודע עם מה הוא נמצא בקשר, זה כל ההבדל, ואז בכל ההפרעות האלה הוא משתמש כדי לעלות בדרגות. מה שאין כן מי שלא מקבל את זה שמלמעלה זה בא לו כהפרעה אז הוא לא יכול לעלות למעלה מההפרעות, אין לו עלייה, אין לו סולם.
שאלה: איך ללמוד לבחור נכון? כי מה שצריך לעשות אני לא רוצה לעשות, ומה שאני עושה לא נכון בדרך כלל, כך זה יוצא.
אתה צריך לעקוב אחרי עצמך, מה בדיוק אתה חושב, מה בדיוק אתה רוצה, ומתוך זה להבין איך אתה עובד. כל דבר שאתה מבצע אפילו במחשבה, למה אתה עושה את זה ולמה לא, לעשות בירור וביקורת על כל מה שמתעורר בך, ועל כל מה שאתה מגיב, ואז בצורה כזאת תרכיב בך מערכת קבועה שהיא מערכת מצדך של הנהגה והשגחה על מה שהבורא מתייחס אליך בהנהגה וההשגחה שלו, ואז המערכות האלו של הבורא ושלך יתחילו להיות מקושרות ומכוונות זו לזו עד שיתחילו להשלים זו את זו.
שאלה: אם מגיעה בעיה גשמית שמפריעה לחבר להתחבר איך לגשת לזה נכון כדי להיות ביתר דבקות? כי זה נראה שהבעיה היא לגמרי גשמית, שהפתרון גשמי.
תיגש לזה כפתרון גשמי, העיקר שזה לא יפריע לך. זה לא אכפת לי איך אני מקבל את ההפרעה הזאת העיקר שאני מקבל את זה כהפרעה, גשמית או רוחנית זה לא חשוב, ושלמרות ההפרעה אני בכל זאת נמשך לחיבור.
(סוף השיעור)
-
"הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, את זה קח לך." (רש"י, דברים ל')↩