סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 23.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שני הפכים בנושא אחד – קטעים נבחרים מהמקורות
mlt_o_rav_2019-12-23_lesson_shei-afahim_n1_p1_tCfglEY
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – שני הפכים בנושא אחד.
זה בעצם עיקר הנקודה שמסמלת לנו כניסה לעולם הרוחני, למרחב הרוחני. המרחב הרוחני הוא מרחב שבו נמצא הבורא, המקור לשני כוחות. כלפינו זה ככה מתגלה, כוח הרע, וכוח הטוב, קליפה, קדושה, השפעה, קבלה, אבל שני כוחות מנוגדים, ואצלו אין ניגוד אלא זה אחד וכלפינו, אצלנו, בהרגשה שלנו, בהבנה שלנו הם שני כוחות ומנוגדים, כמה שאנחנו יותר ויותר מתחילים להכיר את הבריאה, אנחנו רואים שהם יותר ויותר מרוחקים ומנוגדים, ואנחנו לכן לא יכולים לתפוס רוחניות. כמו שאומרים לנו בדוגמה מהתורה, ש"ביצחק ייקרא לך זרע"1 ו"תעלה אותו לעולה2". אלו שני דברים ההפוכים, תהרוג אותו מצד אחד, ומצד שני הבטחה שהוא יהיה ההמשך של כל הדרך שלך. איך זה יכול להיות? אז אנחנו לא מבינים בשכל שלנו את זה, אלא צריכים לקנות שכל עליון, שאם אנחנו מתאמצים לשמור את הכללים האלו, אנחנו מזמינים בזה, במאמץ שלנו, מזמינים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, והוא בונה לנו מציאות חדשה, בתוך החלל הזה החדש שאנחנו מגלים, שנקרא "קו אמצעי", יכולים להתקיים שני הקווים האלה המנוגדים, כאחד, משלימים זה את זה ובצורה כזאת זה מתקיים.
קשה מאוד, בלתי אפשרי, צריכים חברה וצריכים את המאור המחזיר למוטב מלמעלה, שדווקא על זה מדובר, המאור המחזיר למוטב, שמחבר את שני הקווים יחד, לקו האמצעי. הקו האמצעי זה הבורא, אז גילוי הבורא או איחוד בין שני הקווים או שמגיעים למטרת הבריאה, לגמר התיקון בהדרגה, כך שניים שניים כל פעם משתלבים יותר ויותר, זו העבודה שלנו. אנחנו עשינו כבר מספיק הכנות במשך הרבה שנים, ויש כאן הרבה אנשים שמסוגלים לזה ואלה שלא מסוגלים, יכולים להיות מסוגלים על ידי זה שיהיו דבוקים באלו שכבר נמצאים בהכנה הנכונה, כמו שבעולם שלנו, ילדים נולדים במאה ה-21, היום, אבל הם מצטרפים ודווקא הולכים קדימה לכל הדורות שעברו, על ידי זה שהם נדבקים אליהם, מקבלים מהם כל מה שיש והולכים עוד יותר. לכן כך אנחנו צריכים כאן גם כן לראות, לא חשוב לנו מי מתקדם יותר ומי מתקדם פחות, אם אנחנו נשתדל כל אחד לפי כוחו, לפי הכנתו להיות בזה, לרצות להשיג, אז הוא ישיג.
אני מקווה שאתם תהיו רציניים, כי אין דבר יותר חשוב בחכמת הקבלה, בעבודה הרוחנית, בהשגת הבורא, בהשגת הנצחיות, השלמות שבטבע, אלא הנקודה הזאת, ששני הקווים הם באים ובונים בנו חיבור ביניהם. החיבור הזה הוא המרחב הרוחני שמתגלה לאדם, ואז הוא נכנס בו ומתחיל להרגיש באמת מה זה נקרא העולם הבא, איך זה יכול להתקיים. זה הכול לפנינו. המאמץ המשותף בטוח שיכול לקדם ולהציל כל אחד ואחד ולמשוך אותו לדרגה הזאת, זאת אומרת לתחילת הסולם. סולם ממש, לא איזו הרגשה, הבנה מה שיש לנו, איכשהו במה שהיינו קודם אלא זה כבר מצב חדש.
נקרא ונשתדל להתקדם ולעכל. כשאנחנו נכנסים לזה, רק תבינו שאנחנו מכאן והלאה כל הזמן הולכים בג' קווים. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". בקיצור, כל התורה אז מתבהרת, כל העולם מתחיל להיות יותר ברור, כל המציאות מתחילה להתבהר כמחולקת כך לג' קווים ואיך שהם מתנהגים. כי אנחנו לא מבינים את זה, יש לנו פלוס מינוס, ומה הלאה? מאיפה מגיע לא יודעים, מה קורה עם זה לא יודעים, כאן על ידי זה שאנחנו יודעים איך לקשור נכון את ההפכים האלו למעלה מהעולם שלנו, מהשכל שלנו, ברגש ושכל הרוחניים, אז אנחנו מגלים פשוט הכול, אין גבול. אנחנו מתחילים סוף סוף להבין איך הבורא פועל, מה הוא עושה, איך אנחנו צריכים ומה לעשות כדי להידמות לו, "תהיו כא-להים יודעי טוב ורע"3. אז לפני הכנסים, אחרי הכנסים, אנחנו כל הזמן נתקדם בביצוע הזה, בקו האמצעי למצוא אותו, האמונה למעלה מהדעת, לרכוש אותה, וכך נקווה שכבר מתחילים לפסוע משלב לשלב בשלבי הסולם.
קריין: שני הפכים בנושא אחד – קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מס' 1, מתוך בעל הסולם "אחור וקדם צרתני".
"כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית."
(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
אין יותר משני הפכים והבורא נמצא מעליהם והוא בונה אותם והוא בורא אותם, בשבילו אין הבדל בין שניהם. אבל כדי לתת לנו עמדה וקיום, הוא דווקא ברא אותנו משני הפכים כי אנחנו בהתנגשות בין שניהם יכולים נכון לאתר ולבנות את הבורא שבנו. כי הבורא זה "בוא וראה", אנחנו בונים את הדמות הזאת, אם אפשר להגיד כך, מתוך שני ההפכים. לכן ככל שנתעלה מעל לשני ההפכים האלה שיהיו כאחד, כי הם באים ממקור אחד, כך נגיע למקור הזה, נייצב אותו נכון ונגלה.
קריין: קטע מס' 2 מתוך אגרת נ"א של בעל הסולם.
"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."
(בעל הסולם. אגרת נ"א)
קריין: קטע מס' 5, מתוך כתבי רב"ש כרך ב', "מהו מבול מים בעבודה".
"כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות. לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו. מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם."
(רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
קריין: קטע מס' 6, מתוך בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ק"ז, "ענין ב' המלאכים".
"ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא "ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא. וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]", אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום"."
(בעל הסולם. שמעתי. קז. "ענין ב' המלאכים")
שוב.
"ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת," שני הכוחות שפועלים עלינו כדי להביא אותנו לערב שבת, מה שנקרא "לגמר התיקון", "מלאך טוב ומלאך רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא "ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא." בלי השמאל לא יכולנו להרגיש את הימין. אנחנו יכולים להרגיש רק את הקונטרסט ביניהם. "וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]", אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום"."
(בעל הסולם. שמעתי. קז. "ענין ב' המלאכים")
קריין: קטע מס' 7, מתוך כתבי רב"ש ב', "מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה".
"נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, שמראה, שהם הפוכים זה מזה. שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על השפלות, שהוא רואה בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', היות שהוא משוקע באהבה עצמית, שזהו שינוי צורה. ומצד הב' "וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, שהוא שמח בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות לארציות, שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו". זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים מולידים כתוב השלישי, שזהו הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) "שלושה שותפין הן באדם, הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה"."
(רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
קריין: קטע מס' 8, מתוך כתבי רב"ש ג', מאמר "שמע ישראל".
"יש להאדם מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה' על שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. ומצד השני הוא יכול להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, תיכף יברח גם מבחינת ימין. אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים אמיתית."
(רב"ש - ג'. מאמר 401 "שמע ישראל")
שאלה: מה זה ששני הפכים צריכים להיות בדבר אחד?
הם צריכים לבנות בנו הסתכלות אחת.
תלמיד: אם יש כוס והיא חצי ריקה וחצי מלאה, אני מבין.
עם השכל שלך אתה לא יכול להבין. כמה שתתאמץ לא [תבין], כמו שאתה לא מרגיש רוחניות. צריך להגיע למציאות חדשה, אנחנו צריכים ללמוד, להתפלל, להשתוקק ולעשות מה שאנחנו מבינים שיכול לקרב אותנו לכך, והעיקר זה העלאת מ"ן, ואז זה יקרה.
שאלה: מה זה צד ימין ומה זה צד שמאל? קודם כל שנבין מה זה.
צד ימין זה שלמות, צד שמאל זה חיסרון.
תלמיד: הוא אומר שהצד השלישי צריך להגיע ולהתלבש בנו בצד ימין ובצד שמאל, מה זה הצד השלישי?
הצד השלישי מגיע מלמעלה. על ידי זה שאני נמצא במבוכה, אני לא יכול, אני לא מסוגל לחבר את שני הקווים האלו יחד כי הם ממש מנוגדים, אין לי שום אפשרות לחברם, אז אני מבקש מהבורא, מה לעשות?
ואז אחרי המאמצים שאני עושה לפי מה שנדרש בעשירייה בעיקר, בחיבור עם החברים, ששם אני משתדל להיות ב"על כל פשעים תכסה אהבה", אני בונה צורך לגילוי הבורא בין שני ההפכים האלו, בין שנאה לבין אהבה. ואני לא משתדל להביא אותם לאיזה מצב ממוצע או שאני מכסה את זה ושאני אראה רק את הדבר הטוב ואת הרע אני כאילו לא רואה. וכך זה בדרך כלל, או שאנחנו נמצאים בטוב או שאנחנו נמצאים ברע, או שאני נמצא בשלום או שאני נמצא במלחמה - עם עצמי, עם החברים, עם המשפחה, בכל מקום.
לא, אני רוצה להיות דווקא בשניהם ולהשיג מצב שמורכב משניהם, וכשזה מורכב משניהם הוא מגיע לשלמות. וכמה שאני יותר ויותר מתקדם, המצבים המנוגדים יהיו יותר מנוגדים, ואני בשכל שלי לא אוכל לשלב אותם אף פעם. אבל למעלה מהשכל שלי, בשכל של העליון אני כן אוכל לראות אותם, להרגיש אותם ולהשיג אותם כאחד, כי מהבורא יוצאים לנו שני ההפכים האלו, גם הרצון לקבל וגם הרצון להשפיע.
כך אנחנו נכנסים, אם אנחנו רוצים להתעלות מעל לשני ההפכים למה שמשותף, שזה הבורא, שזה המרחב הרוחני, ששם זה זמן אחר, מצבים אחרים, הסתכלות אחרת על הדברים. פתאום אתה רואה שהגיאומטריה היא אחרת, זאת אומרת, העולם, המרחב, הכול לא כמו שאצלנו, "עולם הפוך ראיתי", כך כתוב עליו.
תלמיד: יש תנאים בסיסיים לפי איזה מדרג שבו אני יכול להגיע למצב השלישי?
כן. הדרך בסיסית, בטוחה, נכונה, שאתה מתחיל לעשות תרגילים עם החברים עד שאתה משתדל לכסות, לא לתקן, אלא לכסות את כל הרע או הזלזול או את אי האכפתיות באהבה.
תלמיד: אני שואל כי אני רואה שקשה לאנשים עם הקטע הזה, הם פשוט קמים והולכים, או כי הם נעלבים או שהם נפגעים או שהם לא קושרים את הדברים.
זה לא חשוב.
תלמיד: מה לא חשוב? חבר הולך ולא חוזר.
אני רוצה להביא רק אותך לבד מכל האלפים שלומדים אצלי.
תלמיד: רק אני ואתה נישאר בסוף.
זה מספיק.
תלמיד: איך אני באמת עושה שזה יהיה יותר כללי, שכולם יתחברו יותר ולא יברחו, שלא ייקחו את הרגליים וילכו.
אני מספר לכולם, אני לא עושה דווקא, לוקח אותך כתלמיד יחידי, אלא אני מספר לכולם, דואג לכולם ומסביר לכולם. ואז כל אחד ואחד עד כמה שהוא חושב שיש לו הזדמנות להגיע לפקיחת עיניים, פתיחת המרחב העליון ולא להיות מוגבל בתוך הגוף שלו, אלא לראות את המרחב הזה בג' צירים, בכל מיני ההגבלות, אני מוכן לעזור לכל אחד ואחד. האדם רק צריך לעשות תרגילים, הוא צריך לרכז את התפיסה שלו בפוקוס חדש.
תלמיד: מהו בדיוק הפוקוס החדש הזה?
הפוקוס החדש, ששני ההפכים נעשים כאחד, אמנם שהם נשארים הפכים. אנחנו עכשיו לא יודעים את זה, אלא לאט, לאט אנחנו צריכים להתרגל ולהתקדם לזה שהדברים האלה יכולים להיות אחרים. שחוץ מהעולם שלנו יש עוד עולם אחר, נותנים לך עכשיו את האפשרות להיכנס לשם, לראות ולהרגיש אותו עוד בזמן שאתה נמצא בגוף שלך בעולם הזה, בתפיסה הזאת, נותנים לך עכשיו לתפוס מרחב חדש. כמו מה שאיינשטיין רצה לגלות או עוד כל מיני כאלו, אבל לא הייתה להם שיטה.
שאלה: כל הסיפור הזה שאתה מדבר אתנו עליו כבר יומיים, תלוי רק בנו או שזה תלוי רק בבורא או בתנאים שצריכים להביא לנו?
לא. אנחנו קבלנו את השיטה וצריכים לממש אותה. בבורא לא תלוי כלום. עד כמה שאנחנו מעוררים אותו, כך הוא מתעורר ועוזר. זה האור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת. זה כוח, שדה כוח, שבהתאם לאיך שאנחנו פועלים, מעוררים אותו, הוא מתעורר, הכוח הזה.
ואם אנחנו לא מעוררים אותו, אז יש לו גם, בכל זאת, תוכנה משלו שהוא יותר ויותר מגביר את השפעתו עלינו, ואז אנחנו מתקדמים בדרך בעתו. אבל זו התקדמות רק לייסורים, כדי שבכל זאת נממש את המאמץ שלנו לחיבור, ודרך החיבור אנחנו משיגים שהשנאה והאהבה יכולים להיות מורכבים יחד בקו האמצעי, שכך אנחנו מתחילים לגלות את המרחב הרוחני.
תלמיד: אני לא רוצה בעתו, אני רוצה באחישנה.
יש אתך יחד אלפי חברים. בבקשה, תעשה איתם מאמץ לרצות להתחבר ביניכם, ואז תתחילו לגלות עד כמה יש ביניכם שנאה, עד שתרצו גם להרוג זה את זה. יפה מאוד. ואז תבקשו מלמעלה את הקו האמצעי, וכך תתגברו. כך תלמדו איך להתגבר, כשאתם שומרים על השמאל, ושומרים על הימין, ורק בשביל, רק כדי לגלות את הקו האמצעי שהוא הבורא, אתם מתקדמים. הבורא זה "בוא וראה", אתה קודם מגלה את המרחב הרוחני, ואחר כך אתה מגלה את מי שנמצא שם. כאילו שזה ארמון ובו נמצא המלך.
תלמיד: זה נשמע כמו מלחמה, מה שאתה אומר לי. זה כמו אימונים במלחמה. יש אפשרות לעשות אימונים "על רטוב"?
אימונים עושים בין החברים.
תלמיד: אפשר לעשות סדנאות כאלה "על רטוב"?
כן, בבקשה. עם החברים. כל יום, כל יום. אין בעיה, הכול לפניך.
תלמיד: איך עושים דבר כזה?
אתה צריך להשתדל להגיע לחיבור עד האהבה. אם אתה עושה מאמץ, אתה בטוח מגלה שאתה נמצא באיזו מידת שנאה, דחייה. ואז אתה צריך כל פעם להתחבר יותר ויותר באהבה, ותגלה יותר ויותר שנאה, עד כדי כך שאתה תראה איך לשלב אותן יחד, ושאתה לא יכול לשלב אותן יחד.
אבל, אתה אז יחד עם החברים מעלה מ"ן, ומקבל מלמעלה כוח, שהוא עושה לך את השילוב הזה. הוא סוגר לך גם את ימין וגם את שמאל, גם את השנאה וגם את האהבה, שביניהן מתגלה הבורא כמקור. ואתה מגלה אותו בתוכך, כי אתה בנית בתוכך את המערכת הזאת, את הקו האמצעי, וזה תחילת הגילוי.
ואחר כך יש לך בזה עיבור, יניקה, מוחין ומדרגות. אלה דברים שאולי נראים לנו, שהם מאוד לא מושכים, הם נראים לנו אולי אותו דבר. עד שאנחנו מגיעים לזה. כשאנחנו מתחילים לנגוע בזה, אנחנו רואים שמתגלה מציאות אין סופית.
שאלה: בעל הסולם כותב, "וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה'." מה זאת אומרת "להתגבר על הרע"? איך זה עובד בדיוק?
"להתגבר על הרע" זה נקרא שאני מקבל אותו, ושומר עליו כמו על הטוב, שומר עליו, ואני רוצה רק לשלב בין שניהם. ממש לשלב בין שניהם. אני רואה, אני צריך להבין שהצדק לא עם זה, ולא עם זה, ואף אחד מהם לא צודק, ואף אחד מהם לא אשם, אלא אני מחפש את המקור שביניהם שזה הבורא.
תלמיד: קראנו עכשיו כמה קטעים. מצד אחד, יש סולם שעומד ארצה, זאת אומרת, השפלות. מצד שני, יש את גדלות ה'. מה זאת אומרת לשלב בין שניהם?
אני לא יכול לעזור לך, אדוני. אתה אל תשאל אותי. אתה תבצע מה שאתה רואה, מה שכתוב. תשתדל לעשות את זה במשך שעות, ואז יהיו לך יותר שאלות, שאיתן אתה תפנה לבורא.
שאלה: זה כאילו שיש יותר צורות של אהבה. יש לנו בצד שמאל, נניח, שנאה, ואנחנו שואפים לקו ימין, לאהבה. ויש לנו גם את אהבת הבורא, שזה הקו האמצעי. אז מה ההבדל בין האהבה של הקו האמצעי והאהבה של קו ימין?
האהבה של קו ימין זו אהבה מלמעלה, השפעה מלמעלה. והקו האמצעי זה כבר שאנחנו משלבים את השמאל והימין יחד, והם לא מנטרלים זה את זה, אלא דווקא משניהם אנחנו בונים אהבה לבורא. מהימין אנחנו לא יכולים לעשות את זה, ומהשמאל גם לא, אלא דווקא מהקו האמצעי. שאנחנו בו, בקו באמצעי מאתרים, מגלים, שהכול בא מלמעלה ממקור אחד, ואז מתייחסים בשווה גם לימין וגם לשמאל.
שאלה: איך לא לטשטש את הרע והפשעים שמתגלים? הנטייה הטבעית היא למחוק ברגע שזה מתגלה.
לא.
תלמיד: איך לא לטשטש?
לא, אני מצפה לזה. כאן הגישה אחרת. אני מצפה לזה. שאני דוחה מישהו, שאני שונא מישהו, שמישהו תייחס אלי רע, רע לי וכן הלאה. אני צריך לאסוף את הדברים האלה, ממש לאסוף, ולאסוף. זה מהבורא מגיע, דרך כל מיני חברים או מקרים ואני אוסף אותם. ועל פני זה אני בונה כבר יחס חדש. אם אני מבטל את הרע, לא אוכל לעשות שום דבר.
תלמיד: האינסטינקט הטבעי הוא לדחות מיד את הרע. להתרחק ממנו.
לא, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין.". אחרת אני לא אתקדם. אנחנו צריכים עכשיו להתייחס אחרת למה שיש. כל שנאה, כל דחייה, כל דבר שמתגלה כרע, בשבילנו הוא שווה ערך לטוב. ועוד יותר מזה. כמו שכתוב, צריך אדם להתפלל על הרע יותר מאשר על הטוב, ולא להתפלל על זה שהרשעים ימותו.
תלמיד: מה היא פעולת הכיסוי?
פעולת הכיסוי, היא שאני לא יכול בלי הרע להגיע לגלות את הבורא, לגילוי הבורא. תראה מה האנושות עשתה. אני לא מדבר בזמננו, כי אנחנו כבר נמצאים בעיוות תרבותית, חינוכית והכול. אבל מה שהאנושות תמיד עשתה. כמה שירים יש לנו ספרות, פסיכולוגיה, הכול שמדברים על הרע, מדברים על הייסורים, מדברים על הכאבים, על מה שאדם מרגיש ועובר בחיים בצורה מינורית? כמה יש לנו? 99%. כמה דברים טובים יש לנו שמספרים על משהו יפה וטוב? רק לילדים יש כל מיני ספרונים כאלה דקים שמדברים על דברים טובים.
כי בטוב אין שום דבר ממשי מעצמו. אלא כל הצורות באות לנו מהרע, מהייסורים, מההשתוקקות. והטוב בא רק כדי לכסות את זה. שבא קו ימין הוא נותן לנו אפשרות לכסות את הדברים הרעים בדבקות בבורא. בגילוי הבורא.
לכן כל הצורה באה מהרע. ורק הדבקות בבורא היא כציפוי באה מהקו ימין. לכן לא למחוק שום דבר רע, אלא דווקא לאסוף את כל הדברים האלה אחד אחד ומתוך זה אתה תגיע לגילוי. "אין חכם כבעל ניסיון".
תלמיד: אם צריך לשמור על הרע, אז למה לכסות אותו? מה זה כיסוי?
לכסות זה, כי אתה רוצה להגיע להשתמש בו נכון. אני לא מוחק אותו. אני רק מצפה אותו. מפני שהוא מגיע מהבורא, אני מצדיק אותו, אני מבין מאיפה הוא בא, איך אני צריך על ידו דווקא להגיע לבורא, להבין את עצמי, להתעלות מעל הרע באמונה למעלה מהדעת. זו העבודה שלנו.
תלמיד: הציפוי בא מהבורא?
ודאי שהכול בא מהבורא, רק המאמצים ממני, כביכול. הוא מזמין את זה, הוא מסדר את זה. זה גם מקודם בדי. אן. איי שלי הרוחני, וגם עכשיו. הבורא עושה את הכול. אפילו עד כדי כך שאין לנו שום דבר שזה אנחנו. חוץ מל"ב האבן.
תלמיד: אז מה נדרש מאתנו בדיוק שלא נתפזר? מה תפקידנו פה במערכת?
תפקידנו הוא, לא למחוק שום רע. להשתדל לתת לרע תשומת לב. ולראות איך אנחנו כנגד זה מושכים, מגלים את הבורא כדי לא למחוק את הרע אלא לשמור זה כנגד זה. ומהמאמץ של שניהם איך אנחנו בונים את היחס שלנו בריכוז חדש של הראייה שלנו, שמצד אחד אנחנו מגיעים לפזילה ולא רואים מה שיש לפנינו אלא אנחנו מתחילים לרכז את קרני הראיה שלנו אחרי מה שאנחנו רואים במקור בבורא וכך מגלים אותו.
אין לי מילים, זה גם לא ניתן אבל לאט לאט רק כדי שאתם תתאמצו.
תלמיד: דווקא יש מילים. מה הריכוז הזה?
הריכוז שאני מבין שבמרחב הרוחני אין רע ואין טוב אלא ששניהם קיימים ולשניהם יש מקום ולא שהם מבטלים זה את זה. אלא שאני לא תופס את זה, איך יכול להיות שאתה מצד אחד תהרוג את הבן שלך ומצד שני אתה תדע שהוא יהיה גדול הממשיך שלך. איך זה יכול להיות? אנחנו בשכל שלנו לא מבינים, ממש לא יכולים. יש כאלה סתירות לא שזה תיאורטי כתוב בתורה, אלא שאתה לא יכול ליחס את זה לשום דבר.
אתה יכול להגיד, טוב זה הבורא הוא עושה מה אני, סוגר עיניים. זה פרימיטיבי, דתי שאנחנו לא יכולים להסכים עם זה, אנחנו צריכים לגלות ולראות את האמת. ולכן אנחנו לא אומרים, הכול בידי שמיים ולא חשוב לי. העיקר אני עושה מה שאני מסוגל לעשות בחיים הקטנים שלי, אני לא קטן אני חייב בחיים שלי להשיג את כול מחשבת הבריאה ולא פחות.
שאלה: למה כל הרוחניות מתבררת בג' קווים?
הבורא כדי להתייחס לנברא הוא מתייחס לבריאה בימין ושמאל, כדי לתת להם בחירה חופשית, חופש פעולות, יכולת לגלות אותו, כמו שאנחנו רואים, יום ולילה, חושך ואור, מבין לא מבין וכן הלאה. לכן אצלו זה רק מושג אחד, שאצלנו זה מתפרס לשני דברים מנוגדים תמיד, אבל דווקא בגלל ששני הדברים מנוגדים אנחנו מסוגלים לתפוס. אם היה רק דבר אחד אז אתה לא יכול לא באור ולא בחושך לראות שום דבר אלא רק בקונטרסט ביניהם.
תלמיד: איך היה לבורא יתברך ויתעלה מתוך שלמות ונצחיות לברוא דווקא חיסרון מתוך השלמות?
איך יכול להיות שהוא יברא משהו אם הוא שלם? לפי ההבנה שלנו איך יכול להיות? לכן בראתי יצר הרע.
תלמיד: עד עכשיו העבודה שלנו הייתה כל הזמן להידבק בימין, ולא לעורר את הרע, מה השתנה? איך אנחנו עובדים עכשיו?
השתנה שאנחנו כבר לא ילדים קטנים, שאנחנו הולכים רק בטוב עם המתוק ועם כל הדברים הסיפורים היפים והדובים הם כאלה יפים וגם הזאב הוא כמו מתלבש בכיפה אדומה. אלא אנחנו עכשיו מתחילים להתייחס נכון לבריאה לימין ושמאל כך שבין שניהם אנחנו רוצים לאתר את הקו האמצעי, את הבורא, את המקור.
תלמיד: זאת אומרת, אם קודם זה היה חצי שעה שמאל תוך עשרים וארבע שעות, איזה יחס יש עכשיו?
לא, זה לא שמאל חצי שעה, זה שמאל שאתה חושב שמאל אבל כך שאתה רוצה לראות את הדברים הרעים והטובים כנגדם וליחס אותם לקו האמצעי, זה עשרים ושלוש וחצי שעות. מה אתה עושה בזמן אחר, אתה חושב רק טוב? דברנו על זה קודם כמו לילדים, עכשיו יש לנו יחס חדש. זה יחס רציני מאוד, זה יחס שמושך את האדם פנימה, מזמין עליו כוחות אירועים חדשים והעיקר שהוא מעמיד אותו בתוך העשירייה, שכל המימוש הוא בעשירייה. אם אתה לא מממש את זה כל רגע ורגע עם החברים שלך, אתה לא נמצא בכלל בתלם, אתה לא נמצא לא לכיוון ולא בהתקדמות אחד משניים או חברותא או מיתותא.
שאלה: מה זה נקרא שבן אדם שמח בחלקו?
שמח בחלקו שלמרות שהוא מקבל כל מיני הבחנות שנראות לו לא צודקות, הפוכות, מבלבלות אותו, הן לא נעימות לו, הוא שמח מפני שבטוח הוא מקבל את זה מהבורא, שאת חלקו שמקבל מהבורא משמח אותו תמיד.
תלמיד: זאת אומרת הוא לא חסר כלום.
לא, זה לא משתיק אותו. יכול להיות שאני מאוד שמח ממה שיש לי כי אני כל רגע ורגע מקבל מהבורא מלמעלה מהחברה כל מיני כאלו הבחנות שהן ממש מחייבות אותי להיות זרוק מקצה לקצה ולמה שאני לא אשמח מזה אם אני מתקדם על ידי זה?
תלמיד: מצד שני כתוב שהוא מתפלל.
כן, ודאי שהוא מתפלל.
תלמיד: על מה?
על זה שהבורא יעזור לו לשלב את שתי ההבחנות הללו בלמעלה מהדעת, זו כל העבודה שלנו. לבנות כלי למעלה מדעתנו בדעת הרוחנית שעל ידי זה אנחנו מתחילים להרגיש עולם הרוחני, מרווח הרוחני, כוחות שפועלים בטבע, הבורא עצמו המקור של כל הכוחות, זה מה שאנחנו צריכים לגלות, אנחנו צריכים להידמות לו. להידמות לו אפשר רק על ידי זה שאנחנו מכירים את כל הפעולות שלו, "ממעשיך הכרנוך".
תלמיד: ממה הוא נהנה בתהליך הזה?
שאתה רוצה להידמות לו.
תלמיד: ואיפה החברים פה?
בלי החברים אתה לא יכול להתקרב אליו בכלל. כמו שאנחנו עכשיו יודעים, איפה שאתה מתחיל לגוון את היחס שלו החיובי והשלילי, זה רק בין החברים.
תלמיד: שאתה משתדל להתקרב לחברים.
שאתה משתדל להרוג אותם ואתה מקבל מלמעלה כוח להחזיק את עצמך מזה ואפילו לעבור לאהבה אולי כלפיהם.
שאלה: האם אני צריך לבנות שלושה קווים כלפי כל חבר בעשירייה?
אני לא צריך עם אף אחד לבנות ג' קווים, אני עושה אותם עם הבורא, לגמרי לא עם החברים, עם הבורא, קו אמצעי זה הבורא עימו אני צריך את זה לבצע.
קריין: קטע מספר 9.
"בנתינת התורה בא לנו הכח, בזה ש"זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר והאזן לשמוע והלב לחשוב ולהרהר"," זאת אומרת אנחנו לא יכולים לתפוס את שתי הבחנות האלו כאחד. "פירוש, שכתוב, שזכור סוד האהבה, ושמור סוד היראה, שהם ב' הפכים, ונאמרו לנו ונמסרו לנו כאחד, דהיינו, ליחדם ביחד, ואף על פי שהם הפכים מאד, שאינו מובן כלל וכלל איך אפשר להיות דבר זה במציאות, בפה ואזן ולב הגשמי, אבל זה כח התורה שהמדבק בה זוכה לדבר זה, דהיינו, להיות מחוברים ומאוחדים בלבו, כמדתו של יעקב אע"ה והבן."
(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
שהוא מסמל לנו קו אמצעי, לכן הוא נקרא "בחיר שבאבות".
קריין: קטע 10.
"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי," עד כאן זה נראה ממש פנאטי, אידאלי. מה שעושה ה' הכול לטובה, הכול ברוך ה' לא אכפת לי כלום אני שמח בכל דבר. "כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."
(רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
אז מה ההבדל בין מה שהוא עכשיו מתאר לנו לאדם שהוא נמצא כדומם דקדושא? זה דבר מאוד חשוב.
"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."
(רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
קריין: כתבי רב"ש כרך א' עמוד 70. מאמר "ענין אמת ואמונה".
(סוף השיעור)
-
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." (בראשית כא, יב)↩
-
"וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה" (בראשית כב, ב)↩
-
"כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע." (בראשית ג, ה).↩