סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 17.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה"
"טוב המוחלט"
"וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב"מאמר מתן תורה", שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.
ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית'. אשר הוא "טוב המוחלט". כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב"רצון לקבל".
פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה." זאת אומרת, רק רצון לקבל שבכל בריה ובריה הוא מחייב אותה להתייחס כך לשני, לכל אחד ואחד מחוצה לה, כדי להרוויח, להצליח, לחיות על חשבון הזולת.
"ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע."
הרצון לקבל בכל הבריאה הוא מחייב אותנו לדאוג כביכול רק לעצמנו כמו שהרצון לקבל קובע, ושום דבר מחוצה לזה.
שאלה: בעל הסולם מסביר לנו שהרצון לקבל לא ממש בצורה ישירה רוצה להרע לזולת אלא בגלל שהוא רוצה להשלים את עצמו לפי הטבע שלו.
כן. רק מפני שהוא מרגיש בתוכו חיסרון ולכן הוא כך מתייחס לשני.
תלמיד: ומכאן השאלה מאיפה השנאה, מה השורש של השנאה, למה צריך לשנוא?
אנחנו מדברים על הרצון לקבל, ואם רצון לקבל מגיע לדרגות שהוא מתחיל להרגיש את הזולת, ומרגיש שלזולת יש מה שאין לו, אז הוא מתחיל לשנוא את הזולת.
תלמיד: אז לפי מה שאתה מסביר יש פה איזו תוספת מעבר להסבר של בעל הסולם?
הכול נמצא בתוך רצון לקבל, בעל הסולם לא יכול להביא לך כאן הסבר שלם על הרצון לקבל. אבל רצון לקבל זה כל הטבע של הבריאה, וכל התכונות שאנחנו יכולים רק לגלות בתוך כל הבריאה זה רק תכונות של הרצון לקבל בלבד.
שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שלבורא בעצם אין שום חלק ברע שאנחנו גורמים זה לזה?
זאת שאלה מורכבת, האם באמת אנחנו גורמים רע זה לזה, למי אנחנו גורמים, לרצון לקבל של הזולת, לרצון להשפיע של הזולת? זאת שאלה לא ברורה ולכן נחכה עם זה.
שאלה: בעל הסולם אומר, "ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית'. אשר הוא "טוב המוחלט". [...] שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון". מה זה אומר מובן לנו כמו מושכל ראשון?
זאת אומרת, שיש כוח הטוב המוחלט שכך הוא לפי הטבע שלו ועליו אין שאלות. זה נקרא טוב, זה מה שיש בבריאה וממנו לא יכול להיות שום דבר רע, ואף פעם לא ייצא ממנו רע, רק טוב. זה מה שנקרא הטוב המוחלט.
תלמיד: והביטוי מושכל ראשון מהו?
מושכל ראשון, זה מה שאנחנו מקבלים. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לחשוב נכון על כל הבריאה, על הטבע, על כל מה שמתרחש, אנחנו צריכים לקבל כמו החלטה, או הסכמה, או תנאי ראשון, שיש כוח טוב בהחלט והוא קיים בטבע, וממנו והלאה אנחנו מתחילים למדוד את הכול.
תלמיד: זה כמו אקסיומה?
כן, כמו אקסיומה. וודאי שאחר כך אנחנו מגלים למה טוב, למי טוב, למה בצורה כזאת, למה אנחנו חושבים שזה טוב, אולי זה לא. את כל הדברים האלה מבררים במשך ההשגה, בדרכי ההשגה שלו.
"ומתוך שהבורא ית', מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.
ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.
כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.
נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'.
ועל כן גדרנו אותו ית', בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית': איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד?"
ברור לנו שזה עמוק מידי. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? דבר הראשון, שאת הבורא אנחנו מקבלים כטוב המוחלט, שהוא ברא אותנו, ואז יש לנו את כל השאלות, איך יכול להיות שהוא ברא אותנו בצורה כזאת וכולי, עוד מעט אנחנו נקרא את זה. יש לו רצון להשפיע רק דברים טובים לבריות. ואת מה שאנחנו רואים, כאן השאלה, האם אנחנו רואים את כל הבריאה, או חלק ממנה, או שאנחנו לא רואים נכון, זאת אומרת הפגם הוא בנו ולא בבריאה עצמה? אבל האקסיומה, ממש מה שאנחנו מקבלים מלכתחילה, זה שהבורא הוא טוב ומיטיב ואף פעם לא עשה, עושה ויעשה במשהו רע למישהו, לבריות שלו, לעולם שלו, אלא הכול רק טוב ומיטיב. ומפני שיש על זה הרבה שאלות, אז בואו נראה מה שהוא רוצה להסביר לנו הלאה.
שאלה: אתמול בעשירייה ביררנו את המאמר הזה, אנחנו פשוט רוצים להבין למה בעל הסולם כותב שהלב מסכים עם האקסיומה ולא השכל נגיד?
לפי השכל אנחנו לא רואים שזה כך, לפי השכל אנחנו רואים שכל העולם הוא מלא ייסורים. ולפי הרגש שלנו אנחנו רוצים שיהיה כך. לא שאנחנו מרגישים שכל העולם הוא כולו טוב והבורא טוב, לא, אלא אנחנו לא רואים שזה כך, אבל היינו רוצים שיהיה כך. מה שאין כן השכל רואה שהכל הפוך, שאין שום דבר טוב בעולם לגמרי.
שאלה: בעל הסולם כותב "שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו". איך מגיעים למסקנה הזאת שכל מה שהרצון לקבל רוצה, הוא חייב למצוא בלעשות רע לזולת?
רצון לקבל נהנה ממה שהוא ממלא את עצמו, וגם כן במה שהוא רואה שמה שיש לו זה יותר ממה שיש לזולת. מהדברים הקטנים ביותר שיש לו יותר מהזולת, שמזה הוא נהנה, לכן הוא נקרא רצון לקבל, ועד הדברים הגדולים ביותר. וגם כן מזה שהוא מזיק לזולת, שהוא בעצמו מעמיד מצב כזה שהוא יותר חזק, מרוויח, קובע, לעומת הזולת. זה הכול נמצא בתוך הרצון לקבל, אנחנו מרגישים את זה על עצמנו.
תלמיד: כל רצון לקבל עושה רע לזולת?
כל רצון לקבל פועל בצורה כזאת. אלא אנחנו לא מבינים את זה, לא מרגישים את זה, אבל אפילו בחלקיקים הקטנים של החומר הדומם גם כן ישנן אותן הנטיות.
שאלה: רציתי לשאול על הפסקה שמתחילה במילים "ולא עוד". הוא אומר, "ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו."
הוא ברא את הכול, ונתן לכל סוג בריה את כוח החיים, כוח לחיות, להתפתח, להתקיים. מה שקורה אחר כך עם כל הבריות זה כבר לא שייך כביכול לבורא אלא זה שייך ליחס בין הבריות, בין הנבראים, שכל אחד רואה את עצמו בזה שהוא רוצה לחיות על חשבון הזולת. אבל את זה הוא תכף מסביר.
השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"
"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה."
זה מובן? זה גם עלינו. ככל שהאדם בסוף התיקונים הוא יותר גדול, הוא עובר את שלבי התיקונים בקושי, בהתנגשות גדולה מאוד ובמצבים מאוד מאוד לא טובים, מפני שהרצון לקבל שמתגלה בו מהשבירה הוא רצון גדול ואכזרי כי הוא שבור יותר מאחרים. האנשים האלה הם מאוד לא נעימים, כתוב על המקובלים שיש להם אופי מאוד לא נעים, הם אנשים מאוד קשים, אכזרים וכן הלאה וכן הלאה.
אדם שמתקן את הטבע שלו, מגיע לההפך. כמו שבעל הסולם אומר כאן, אם הפרי בתחילת ההתפתחות שלו, הגידול שלו הוא מר ולא יפה, זה רק אומר לנו שבסוף הדרך הוא יהיה ההפך, רך, נעים, מתוק.
"וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו."
זה מה שאנחנו רואים בחיות, שברגע שהן יוצאות מהאימא, גמרנו, הן כבר יכולות להתקיים ולא כל כך זקוקות לאימא. הן יכולות לעמוד, יכולות להתקיים.
"מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.
הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם."
אומר בעל הסולם, אנחנו רואים בהתפתחות בטבע, בדומם, צומח וחי, בעיקר בעולם החי, בחיות, שחיה שנולדת יוצאת מהאימא וכבר תוך כמה שעות היא מתחילה לקום על הרגליים נגיד ולטייל ויודעת למצוץ חלב ולגדול ואין לה שום בעיה. מה שאין כן האדם, אפילו אחרי כמה חודשים הוא לא יודע כלום, לא מסוגל לכלום, לא יכול לעמוד, לא יכול לקבל בעצמו שום דבר אלא הכול צריכים להכין ולהכין לו.
וזה הבדל גדול מאוד בין דרגות דומם, צומח, חי ובין דרגת המדבר. ולמה זה? לפי ההתפתחות העתידית שצריכה לבוא לאדם לעומת החי. שעגל, אפילו שנולד וביום הראשון שלו כבר יודע לעמוד על הרגליים ולאכול והכול מסודר אצלו, אבל כך הוא יישאר עד סוף ימיו. מה שאין כן האדם, למרות שהוא לא יכול לעשות בעצמו שום דבר לפחות בכמה השנים הראשונות שלו, אבל הוא גדל בשכל ורגש ויוצא למעלה מכולם.
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להבין ולא יכולים לקבוע לפי הצורה הראשונה שיש לאדם מה יקרה לו. לא יכולים. אנחנו רק צריכים לתת לו אפשרות להתפתח, ואז נראה עד כמה הצורות האלה יכולות להיות הפוכות. וההפך, לא להביא החלטות לפי מה שנראה לעניינו במצב הנוכחי. לכן כתוב "איזהו חכם? הרואה את הנולד"1. שרק בתנאי שאתה רואה את סוף הדרך של אותו יצור, אתה יכול להחליט עליו עכשיו מי הוא, ולא אחרת.
כי כמו שאנחנו לומדים בכלל מחכמת הקבלה "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"2, ולכן ההתפתחות שלו היא קשה אם הוא גדול, והוא אפילו לא נראה חכם, הוא לא כל כך מסתדר עם החברים, עם החברה, עם הלימודים, בכלל, עד שלאט לאט, במשך אולי עשרים שנה, שלושים וארבעים, הוא מגיע למצב שפתאום אנחנו רואים "אוהו, איזה אדם יצא ממנו". ככה זה קורה, ולכן לא להסתכל על האדם לפי המצב אלא לפי מה שיצא לו בסופו.
שאלה: אז למה נראה לאדם, והוא אפילו בטוח שהוא מבין איך לחיות בעולם הזה, ואפילו שהוא לומד חכמת הקבלה נראה לו שהוא מבין. למה אין לאדם כזה רצון להידבק לחכמים, לראות שהוא באיזו תקופה בחיים שלו שהוא בכלל לא מבין שום דבר?
אם הרצון לקבל גדול האדם לא כל כך מסכים עם מה שאומרים לו, הוא לא מסוגל להתבטל כלפי הגדולים והחכמים, אלא קצת לפעמים, אבל בסופו של דבר הוא כל הזמן נמצא בניגוד, במרד, כלפי המורים וכולם. הוא לא יכול לקבל שום דבר בצורה קלה.
תלמיד: ומה לגבי ההוכחות האלה של אותו התפוח שהוא לא בשל, ושאני נמצא באותו מצב שאני גם לא בשל?
זה כדי שאתה תכניע את עצמך ותקבל מה שאומרים לך, ואז תבין מה שקורה, אבל האגו שלך לא נותן לך לעשות את זה, ואתה צריך להילחם נגד האגו. אומרים לך "את האגו אתה יכול להכניע רק כשאתה נמצא בקבוצה", אבל אתה לא רוצה קבוצה, וכולי וכולי, וככה לאט לאט, במשך הרבה זמן, שאתה בכל זאת משתתף בתהליך, אתה מקבל מנות קטנות של אור והוא מביא אותך לצורה מתוקנת.
שאלה: היה צריך להיות שהמדענים, חוקרי הטבע, אמורים להבין את הבורא יותר מהר, יותר יפה, וזה להיפך.
לא, המדענים לא יכולים לגלות את הבורא כי הם חוקרים רק דרך השכל, ובשכל הם לא יכולים לתפוס את כל התופעות. אתה רואה איך אנחנו מבולבלים היום בעולם המודרני עם כל מה שקורה לנו, מהסביבה, מהחברה האנושית, מהטבע. אנחנו לא יכולים לסמוך על המדע בכלום, כי סך הכול את כל התוכן של המדע אנחנו מקבלים מהאגו של בני האדם.
שאלה: אז מהי בעצם הצורה הסופית של האדם? איך אנחנו צריכים לתפוס אותו נכון?
הדומה לבורא, לכן נקרא "אדם".
תלמיד: אבל כמו שבעל הסולם כותב, לעיניים שלנו הכול נראה כמו רמאות, איך אני יכול לדמיין "דומה לבורא"?
אתה לא צריך לדמיין כלום, אתה צריך להשתדל לקיים את מה שכתוב עליך. אתה רוצה לראות את העתיד? אתה לא תראה אותו, אלא רק כשתבטל את עצמך, תקבל את הצורות העתידיות.
תלמיד: אז איך לעשות מה שאמרת, שהחכם רואה את הנולד?
לא, את זה הוא מדבר על המדענים אבל לא על מקובלים. אתה לא יכול לראות את הנולד, רק בצורה שאתה מבטל את עצמך אתה יכול לראות את העתיד שלך שהופך להיות להווה.
שאלה: למה האדם נולד במצב כזה פגום ביחס לבעלי החיים?
לא נכון, אנחנו רואים מהטבע, שכמה ש[הנולד] חלש בשכל, ברגש ובכוח, לפי זה הוא יכול להתפתח בצורה יותר ממשית, וזה הכול כדי שהוא יקבל את המילויים שלו לא מהטבע הדומם, אלא מהסביבה שלו, שהיא כל הזמן מתפתחת מדור לדור.
עגלה שנולדה לפני מאה שנה ועגלה שנולדה היום, זו אותה עגלה, ותהיה ממנה גם אותה פרה כמו לפני מאה שנה גם היום. אבל ילדים שנולדים לפני מאה שנה וילדים שנולדים היום יהיו ילדים לגמרי, לגמרי שונים, ויתפתחו בצורה שונה, ויגיעו לדרגות שונות.
לכן אנחנו לא יכולים לקבוע בדיוק מה יקרה עם כל אחד, ואפילו איתנו. וזה לא אפשרי לדרוש להיות מפותחים מהגיל הרך, הקטן. ההיפך, כמה שאנחנו מתקדמים יותר אנחנו נראה את הילדים שלנו שהם לא עד כדי כך מפותחים, אלא יש להם יכולת, אבל לא שהם מגיעים כבר עם חכמה מהדור הקודם.
קריין: אנחנו בפסקה "ועל דברים כאלה".
"ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.
והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.
ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.
הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."
שאלה: יש משהו מאוד נעים להרגיש שהכול מטרתי ושהבורא הוא טוב ומיטיב, אם אני הולך עם התחושה הזאת אז אני בכיוון הנכון? אני יכול לשים בצד את כל הספקות, את כל הרעש הזה מסביב?
אני לא חושב שאתה יכול להיות רגוע מזה, אבל זאת הנחה נכונה.
תלמיד בוא נגיד כך, כדי לקבל את המאמר הזה נכון, אני צריך ללכת מעל השכל שלי ולשכוח מכל השבירות?
לא, אתה לא יכול לשכוח, זה לא נכון. אתה צריך לקבל את ההנחה שאומרים החכמים, שמטרת הבריאה להיטיב לנבראיו ובסופו של דבר כולם מגיעים לזה, זה דבר אחד. דבר שני, יחד עם זה, אתה צריך לשים לב למצבים שלך בכל רגע, שהם באים ומשתנים. ומה הבורא רוצה שתגלה בזה ואיך תלמד מזה משהו.
שאלה: למה השגחה מטרתית מחייבת התפתחות הדרגתית?
כי אתה לא יכול לבלוע את כול הבריאה בבת אחת. יוצא לפי מה שאנחנו משיגים, שאין בעולם אלא אדם אחד. אנחנו לא מבינים את זה, אבל סך הכול אני צריך בסופה של ההתפתחות שלי לכלול בתוכי את כל העולם, כולל כל העולמות, שזה בעצם המערכת הפנימית שלי של הבנה, הרגשה, הכרה ואני חייב לעשות את זה בהדרגה.
שאלה: מה זאת אומרת שאני כולל את כל העולם בתוכי?
ודאי. האדם הוא עולם קטן, הוא כולל בתוכו את הכול, אני לא יכול להסביר את זה, תקבל את זה כהנחה ולאט לאט תתחיל להכיר בזה.
שאלה: מה זה אומר, שהלב מסרב לקבל כאקסיומה שהבורא נותן טוב?
תמשיך ללמוד ולעשות מה שמקובלים אומרים ולאט לאט אתה תבין מה שהם מתכוונים ואיך זה מתרחש בך ומביא לך שכל ורגש, היינו מוח ולב כבר משופרים, חדשים ואז תבין ותרגיש את הבריאה.
ודאי שעכשיו אתה כמו ילד קטן יכול לעמוד ולצעוק, "לא רוצה, לא רוצה" ומה יצא לך מזה? טוב שאתה מבין שזה מה שיש לך מצד אחד, מצד שני, גם על ידי השכל בכל זאת תבין שיש עוד שינויים והם צריכים לעבור עליך ואז אתה תחשוב כמו הגדולים, כמו שילדים קטנים לעומת האנשים הגדולים כך גם אנחנו.
אז בוא לא נמהר לבטל את כול הבריאה וכל חכמת הקבלה וכל מה שאומרים לנו. תבדוק, ולמרות שהלב לא מסכים, הראש יעזור לך לסבול ולהמשיך עד שתתפתח.
שאלה: אם כל הבריאה נעה לקראת הצורה הסופית הטובה, אז אולי כל הבלגן שרואים סביבנו הוא מטרתי ופשוט צריך להמשיך לזרום עם כל המציאות ולא לנסות לשנות בה שום דבר?
אתה צודק, אנחנו יכולים לא לעשות כלום ובוודאי שגם כך נגיע למטרה. אבל יש התפתחות מהירה ונעימה יותר מלהתפתח כל הזמן על ידי מכות.
בוא לא נפתח תרופות, לא נפתח כלי קשר ומערכות קשר בינינו, לא נעשה כלום. נחיה במערות, או תחת העצים כמו שהיה פעם וזהו. אלא שבכל זאת החיים שלך יחייבו אותך להתפתח, כי הרצון לקבל לא רוצה לסבול. לכן, השאלה היא טובה, אבל אין בררה, ולכן ויותר טוב אם אנחנו נצרף שכל לרגש ורגש לשכל ונתחיל לחשוב, איך אנחנו יכולים להיטיב לעצמנו בהתפתחות מהירה, יפה ונעימה.
תלמיד: זו כותרת המשנה הבאה של שתי הדרכים?
כן.
שאלה: אמרת שעגל שנולד לפני מאה שנה, הוא כמו עגל של היום. אבל תינוק האדם שנולד לפני מאה שנה, הוא שונה מאוד מהתינוק שנולד היום והתינוק שנולד היום הוא יחסית מפותח כלפיו, למה זה ככה?
כי האדם צריך להתפתח ולכן בכל דור ודור הוא אדם אחר, מה שאין כן העגל, לא צריך להתפתח ולכן הוא נשאר כמעט אותו הדבר ולא קורה לו כלום משך הדורות.
תלמיד: מה יקרה לכל המציאות אחרי שהאדם יגיע למדרגה של מדבר, אחרי שנעשה את העבודה. האם הדומם הצומח והחי יישארו אותו הדבר?
למה לא? רק האדם, מפני שהוא קשור לדומם, לצומח ולחי, הוא ישפיע עליהם כוחות טובים מהדרגה המתוקנת שלו ו"חי זאב עם כבש".
תלמיד: ומהי אבולוציה אם כך שאנחנו רואים בעולם החי והצומח?
אלה דברים שבינתיים לא נדבר עליהם בצורה עמוקה, אין לנו כלים לזה, אבל סך הכול הכול מתקדם בהתאם לדרגות, ובין דומם, צומח, חי ומדבר העיקר זו האבולוציה בדרגת המדבר. ומה שיש לך בדרגות דומם, צומח וחי זה לא ממשי, הכול תלוי באדם והכול נמצא תחת שליטת האדם כביכול, בגלל האדם גם הם משתנים. אין להם שום בחירה חופשית וההתפתחות שלהם היא רק כדי שיצא מהם האדם.
שאלה: אם אהבת הזולת זה אמצעי להגיע למטרה זה אומר שאנחנו צריכים להגיע לנצל את הזולת כדי להשפיע לבורא בסוף?
אתה לא יכול להשפיע לבורא בלי הזולת. במידה שאתה משפיע לזולת אתה משפיע לבורא, זה הסוד של המשפט שאחרי כל חבר עומד הבורא.
תלמיד: זה נקרא שאני מנצל את הזולת?
נגיד שאתה מנצל, כי המטרה שלך היא הבורא. אבל מאין ברירה אתה חייב לגשת לזולת ולעבוד עימו כמו עם הבורא.
שאלה: נראה שלא משנה כמה אני יכול לבטל את עצמי לבורא, ולא משנה כמה יש לי אמונה למעלה מהדעת שהוא באמת טוב ומטיב, בכל זאת יש משהו שטבוע בטבע שלי שלא ייתן לי להיכנע במאה אחוז. זה גם לטובתי?
בטבע שלך אין שום דבר שאתה קובע, הכול נקבע מהבורא, מלמעלה, והכול נקבע אך ורק כדי להביא אותך למטרת הבריאה, למטרה שלך, להתפתחות הנכונה שלך. ולכן תלמד איך לסייע לתהליך הזה ותגיע לזה מהר ובצורה הכי יפה שאפשר.
שאלה: הדתיים נמצאים בדתות שלהם או מתוך זה שהם נהנים מזה כמו שבעל הסולם כותב פה או מתוך הרגל, וזה כבר הטבע השני שלהם, אז איך בכלל אפשר להתחיל להסביר להם?
אנחנו לא נוגעים, חס ושלום, באף אדם דתי. אנחנו לא נכנסים לשום דת, ואני לא רוצה לשמוע על זה. אם אני אראה שמישהו מבני ברוך הולך לאנשים דתיים כדי לשכנע אותם במשהו, באותו רגע אני אזרוק אותו מהמערכת שלנו, בצורה הכי גסה שאפשר.
אין לנו שום קשר לאנשים דתיים, אנחנו מכבדים אותם, ולא רוצים לקלקל אותם או להטיב להם בכלום, פשוט אפס, כאילו הם לא נמצאים בטווח הראייה שלנו. אני לא מבין מאיפה באה לך המחשבה הטיפשית הזאת, ולמה אתה בכלל הולך לשכנע מישהו.
תלמיד: לא לשכנע, פשוט יותר מחצי אוכלוסיית העולם דתיים.
זה לא חשוב לי, אני לא הולך לאף דתי, מאף דת, לדבר עימו על חכמת הקבלה. שיישאר בתוך הדת שלו, טוב לו שם, לבריאות.
תלמיד: אז איך הם יגיעו לתיקון?
זו לא בעיה שלי. אני אומר לך שתקבל את זה כחוק. אנחנו לא נוגעים באף אדם דתי, לא חשוב מאיזו דת, לא חשוב מיהו ומהו. אנחנו מפרסמים את חכמת הקבלה בצורה חופשית, מי שרוצה יכול להיכנס לאתר שלנו, לְמה שרוצה וללמוד. אבל בצורה אישית אנחנו לא מגיעים לאף אדם דתי, נקודה. ואל תשכחו את זה, זה מאוד חשוב, אתם בזה הורסים את ההתקדמות שלכם, התיקון שלכם.
שאלה: באיזו מידה אנחנו יכולים לראות את העתיד שלנו כהווה?
אני לא יודע להגיד לך כלום, כי אני אף פעם לא רוצה לראות את העתיד שלי כמו שאני מרגיש את ההווה, בשביל מה לי? אני בזה כביכול גונב מהעבודה הרוחנית שלי ללכת בהשפעה, בעיניים עצומות ורק לתלות הכול בבורא ולבקש את כל ההתקדמות ממנו, ומה שיעשה הבורא הכול לטובה, ואני לא שייך לעתיד. אני לא רוצה, אני סוגר עיניים, כדי לא לראות בשום פנים ואופן. אין, זה חוסר אמונה, אני לא אתקדם בצורה כזאת לרוחניות. ממש.
אלא כל ההתעניינות בעתיד, מה יהיה בעתיד, הכול לגמרי לא לפי חכמת הקבלה. כאן אנחנו צריכים ללכת לפי האמונה ולא לפי הידיעה, ואתה דורש ידיעה על העתיד. קודם כל זה לא יעזור לך, וכך תגמור את החיים שלך, בחיפוש אחרי כל מגלי העתידות האלו.
אנחנו כנראה לא נספיק היום להמשיך את המאמר הזה, בעזרת ה' נמשיך אותו מחר. תשתדלו לשמוע את החצי הראשון של השיעור, תשתדלו להבין שלא יכולה להיות עלייה בלי ירידה, ואנחנו צריכים לשמוח בעליות כמו בירידות ובירידות כמו בעליות וכך להתקדם. ולרגע לא לשכוח שכל המצבים שלנו באים מלמעלה ואנחנו צריכים רק לאחוז זה בזה ובבורא וכך נעבור את כל הים הסוער הזה.
(סוף השיעור)