שיעור בוקר 18.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים באותו נושא, אני מקווה שאתם חוזרים בכל הזדמנות על כל מיני קטעים שאנחנו לומדים כי זו בעצם התמצית של כל העבודה שלנו, כל הכניסה שלנו לעולם הרוחני. ובהחלט בלי שנכנס לתוך הקטעים האלה, נרגיש ונבין אותם, נקלוט אותם מבפנים, נתכנת, נתכנן, נעתיק אותם על הנשמה שלנו, על כל הרגשות שלנו, לא נוכל להרגיש את העולם העליון ובצורה הנכונה. לכן נקבל את הקטעים האלה, את הפסוקים האלה כדברים שמפרמטים את הנשמה.

קריין: קטע מספר 21, כותב בעל הסולם.

"יש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה.

אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת.

ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: כשלא מרגישים חושך איך אפשר להגיע לתפילה?

כנראה שאנחנו לא מספיק דוחפים את עצמנו לבצע דבקות בבורא. אני אקרא, זה בכל זאת מעניין. קטע 21.

"יש לפעמים," לפעמים, לא תמיד "שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית". זאת אומרת שהמצב שחור. על אף שהשחור הזה הוא סימן ליום חדש שמגיע עוד מעט, כמו שאנחנו רואים שדווקא לפנות בוקר יש יותר חושך מאשר באמצע הלילה. "שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא", וזה נקרא החושך שלו. הוא בעצמו לא יכול להציל את מצבו ואין מי שיכול. זאת אומרת, ההסתרה יותר גדולה מאשר בכל זמן אחר. "אלא רק הבורא". אז אין לו ברירה והוא נזכר בבורא. זאת אומרת בדרך כלל הוא בורח לדבר כזה או אחר כדי להציל את מצבו כשמרגיש לא בטוח בחושך, אבל כאן אין לו ברירה, רק הבורא. "והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת", מחוסר ברירה. "בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא"." אף אחד מהם, לא שור ולא חמור רוצים לעבוד, אבל הם נועדו לזה ולכן מקבלים את זה. "ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא". דווקא מפני שאין לו שמחה ואינו רוצה לעבוד ואין לו שום הצדקה, אבל הוא עושה את זה כי דווקא עכשיו בתנאים הצרים האלו, אם הוא מקבל את העבודה, אז היא כולה מכוונת לבורא.

"ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא". כי באמת אין עוד למי, ואין לו שום אפשרות אחרת, אלא כל התנאים הביאו אותו למצב שמחוסר ברירה, ואחר כך ברצון, הוא שם את עצמו תחת העול ולוקח על עצמו את העבודה מפני שמזה בסופו של דבר יבואו לבורא הנאה ותענוג. "ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה.

אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה הנקרא הידור", כי הוא עושה את זה מחוסר ברירה ותחת העול, אחרי כל התירוצים שרצה לברוח מזה, אז איך יכול להיות שהעבודה הזאת תהיה יפה, בהידור, אם הוא מקבל אותה מחוסר ברירה, כשור לעול וכחמור למשא? "אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה". כי עכשיו הוא כן מרגיש חושך. אז מה ההבדל אם הוא מקבל דחייה מהעבודה, מרגיש חושך בעבודה, או שהעבודה מושכת אותו ועכשיו הוא נמצא בהתרוממות רוח?

"שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת".

אז איזה מצב עדיף? או שיש לו הפרעות והוא מזלזל בעבודה ולא רוצה אותה ובשמחה היה נפטר ממנה, או שמקבל אותה כשור לעול וכחמור למשא מחוסר ברירה.

"אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה". בדרך כלל אנחנו מרגישים התרוממות, לבנונית, מהמילה "לבן", וזה מאיר לנו, ואז אנחנו שמחים ויש לנו כוחות והצדקה למצב שבו אנחנו נמצאים ולמה שהבורא נותן לנו, ויכולת להתייחס בחזרה אליו –זה מצד המצב שבו אנחנו נמצאים. אבל כלפי המצב שהבורא נותן לנו, אנחנו צריכים להגיד שככל שהוא נותן לנו חושך, הוא נותן לנו אפשרות להפוך את החושך ללבן, לאור.

"היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה", במצב של לבנונית, "היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת".

זו ודאי עבודה קלה, העבודה היא בשמחה, אבל האם בצורה כזאת הוא נותן לבורא תגובה חזקה, נכונה, עוצמתית?

"ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה"".

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שהוא נהנה מהמצוה, זאת אומרת מהתוצאה הנכונה מהעבודה הקשה שלו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

זאת אומרת, "מצוה" נקרא שאני מצווה להפוך את החושך לאור, את המר למתוק, ולהגיש את זה לבורא כדבר היפה שאני מעריך אותו, מהדר אותו, ואני שמח להיות "כשור לעול וכחמור למשא" כי כך אני מתייחס לדרגת החי שבי, ואז דרגת האדם שבי עולה. זו העבודה.

שאלה: כאן יוצא שהכול תלוי בכוח הזה, כותב בעל הסולם, "אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, ונכונה". מה משפיע על הכוח הזה כדי שיעבוד?

הבורא שנותן לנו איזו הכבדת הלב, איזה מצב קשה, הוא תמיד מסדר לפני זה כבר תרופה, "מקדים תרופה למכה" ככה זה נקרא, ולכן אנחנו רק צריכים לדרוש את התרופה הזאת - תיקון. אבל כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה, שקודם הוא ברא הכול בצורה שהאור העליון ממלא את כל המציאות, ואחרי שזה קרה ושהכול ניתן לתיקון העתידי ויש אור שממלא את הכול ומסדר את הכול, הוא הביא את הבריאה למצב של שבירה. ומתוך השבירה אנחנו כבר צריכים לחבר את הכלים השבורים אחד אחד עם האורות השבורים וכך עד שיהיה כלי אחד ואור אחד בצורה המתוקנת. זו העבודה.

שאלה: מה זה המשחק הזה שאנחנו משקיעים את הכוחות שלנו בחיבור וכל פעם כשאנחנו עוברים איזו מדרגה מגלים שלא רק שהבורא נתן את הכלי השבור, הוא גם נותן את הכוחות לחבר את הכלי?

אנחנו כמו ילדים שבונים מקוביות בית, ומזה הם נעשים יותר חכמים, הם מבינים שזה צריך להיות כך וזה צריך להיות כך, ולא לשים זה על זה בצורה אחרת, כי זה ייפול וכן הלאה. זו העבודה שלנו, כך אנחנו לומדים, אנחנו מצרפים בזה את תכונות הבורא לתכונות הנברא עד שמזה יבנה בית חדש.

שאלה: איך אנחנו יכולים להביע בעבודה את השמחה כי אני לא מרגישה אותה?

זה יבוא. זו רק בהתחלה, אחר כך את תרגישי עד כמה העבודה הזו חשובה, מה את מקבלת תמורת המאמץ כל פעם ותהיה לך עבודה בשמחה. כמו שאת בונה בית מקוביות, כמו ילדה קטנה ואת נהנית ממה שיצא לך.

שאלה: במימוש מהי הפעולה בין החברים?

הפעולה בין החברים היא כמה שיותר להיות קרובים זה אל זה כדי שהקשר בינינו יהיה בצורה כזאת שהוא מחבר אותנו יחד. אנחנו כמו אותן הקוביות שמצרפים את עצמנו זה אל זה וזה אל זה, ובסופו של דבר אנחנו בונים את המבנה של הנשמה. אנחנו דיברנו על זה שהנשמה היא שבורה, אז בואו נתקרב ונתחבר איש לרעהו וכך אנחנו נבנה נשמה שלמה.

שאלה: איך אני אדע שאני מחובר עם החברים, מהו הסימן שאני מחובר?

קודם כל אתה תרגיש את זה. ושנית, אתם תתחילו לגלות במה שעשיתם שמחה, חיבור, השגת המטרה המסוימת, ודאי שלא הסופית וכך תתקדמו.

שאלה: כתוב "והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא"." ושמעתי אותך אומר שזה נעשה ללא בחירה, מתוך חוסר ברירה. ונאמר כאן "וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות"."

למטה כתוב שיש לנו ברירה, ולפני זה אומרים שאין לנו ברירה, אז האם יש או אין, והאם צריכה להיות לנו ברירה, איזו בחירה?

בכל פעולה ופעולה יש לנו בחירה. אנחנו יכולים לברוח ממה שהבורא דורש מאיתנו או שאנחנו יכולים נגד הרצון שלנו לכופף את עצמנו ולבצע את הרצון שלו. זה הכול. העבודה שלנו היא כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו", וזו העבודה שלנו שאנחנו צריכים לעשות פעולות השפעה איפה שרצינו קודם לעשות פעולות קבלה.

שאלה: במצבים הכבדים האלה שיש איזו התגברות בעזרת העשירייה, עם זאת המצבים הופכים ליותר ויותר כבדים ויותר קשה להתגבר, איך אנחנו יכולים בצורה כזאת לעבוד רק למענו, לשמו, מבלי לרצות לשנות את מצבנו הגשמי באותו הזמן? איך להתגבר על הגלים האלה של המצבים היותר קשים והכבדים האלה?

דבר ראשון אין לנו ברירה, דבר שני, שזה לא נעשה יותר קשה כל פעם, כי אנחנו מפעם לפעם יותר מתחברים בינינו ויותר מבינים שאין ברירה, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו להשפעה, לעבודה, לאסוף את הקוביות האלה לבניין שלנו. ולכן עבודת ה' היא לא קשה, אם אנחנו תופסים את העיקרון שלה, זה דווקא תענוג בכל שלב ושלב שלה. למרות הקושי היא מביאה תענוג מזה שאני עכשיו מבצע משהו. אז אתם תראו שזו עבודה מבורכת.

שאלה: מה זה אומר "במקום שבו הוא מכה שם הוא מרפא"?

הבורא מגלה לנו מצבים של השבירה שלנו, שאותם הוא עשה, הכין לנו, וזה נקרא שהוא מכה. המכות, כל הדברים האלה מוכנים מראש מתחילת הבריאה, והוא מגלה אותם אחד אחד לפי הדרגה שלנו ככל שאנחנו מסוגלים לאסוף את השברים האלה ולחבר אותם יחד. ואז זה יהיה לנו לשמחה.

שאלה: מניסיון העבודה אתה יודע שכשאתה מתמודד עם מצב של חושך מתגבר, אתה פונה לבורא דרך החברים, הוא עוזר ונותן כוחות בשלב הזה ואתה כבר מרגיש טוב ומתקדם קדימה. איך לא לצפות לתמיכה הזאת ולתענוג הזה שאתה הולך לקבל, אלא איכשהו לנתב את זה נכון לגדלות הבורא כדי שזה לא יהפוך לתענוג של השלב הבא?

אני לא חושב שזאת צריכה להיות הגישה הטובה, הנכונה. זה כמו עם הילדים, הם צריכים להרגיש מתיקות, אנחנו נותנים להם סוכריות, אנחנו נותנים להם משהו מתוק מפני שהם עושים משהו טוב. האדם צריך לקבל שכר, ולכן אין בזה שום דבר רע. אנחנו לא צריכים לרצות לקבל, וגם אי אפשר לרצות לקבל מכות עבור עבודה נכונה, לא. אלא לאט לאט על ידי העבודה עצמה והמאור המחזיר למוטב, אנחנו נרצה להרגיש תוצאות מהעבודה שאנחנו עושים לבורא ולא ממה שזה מביא לנו אישית.

אז לא למהר להיות ממש כולו בעל מנת להשפיע, אלא להרגיש דרגות, עד כמה אני מסוגל ועד כמה אני לא, איפה אני עובד על התפר, על הגבול בין לשמה ללא לשמה, וכך לשחק עם זה קצת.

תלמיד: בסופו של דבר זה צריך להביא אותי לכך שאני אקבל את הכוחות האלה למען הבורא, לא רק בגלל שיהיה לי טוב שקיבלתי תמיכה?

כן, ודאי.

שאלה: אתמול אמרת שהבורא נותן לנו את כל המצבים כדי שנידבק בו. והיום אתה אומר שצריך לבצע את רצון שלו. האם להידבק בקבוצה זה להידבק בבורא ולבצע את הרצון שלו?

כן.

שאלה: כתוב שלפעמים קורה שהאדם מזלזל בעבודה של מלכות שמיים וזה מביא אותו לבקשה לבורא. אז מה בדיוק מביא אותנו לתפילה, זה שאנחנו מזלזלים בעול מלכות שמיים?

אנחנו מגלים כמה אנחנו רחוקים מהבורא וזה מביא אותנו לתפילה.

תלמיד: האם כשאנחנו מזלזלים, זה מביא לתפילה?

כן, כמובן. הרי אני מרגיש כמה אני מרוחק מהבורא.

שאלה: לפעמים האדם מרגיש שהצעד שהוא צריך לקחת הוא גדול מדי. האם זה בסדר לחפש צעד קטן יותר, אבל באותו כיוון, כדי להגיע למטרה הרצויה?

אני חושב שלא כדאי לעשות את זה. אני חושב שכדאי לעשות מה שהבורא מעמיד לפני האדם וכך הוא מושך אותו.

שאלה: אמרת לפני כן שאדם צריך לקבל פרס או תגמול על העבודה שלו. איזה סוג של תגמול אנחנו אמורים לצפות כשאנחנו עושים משימות בתוך העשירייה, אני צריך להרגיש את השכר או אני צריך לעשות שהחברים שלי ירגישו את התשובה מהבורא?

השכר שלנו זה שאנחנו נרגיש כמה אנחנו דבוקים זה בזה, ובמידה הזאת הבורא מתלבש בנו, נכנס בינינו, זה השכר.

שאלה: איך אפשר בצורה מהירה ביותר להגיע למצב של עול מלכות שמיים ובשמחה?

בלי שאני יוצא מהמצבים האלה, פשוט אני מעריך את המצבים האלה בצורה אחרת. למען מי אני עובד, למי אני רוצה על ידי העבודה שלי לתת, להשפיע משהו, אז יוצא שבתוך המצבים האלו אני מתחיל להרגיש שמחה.

שאלה: בחושך הטבע שלי דוחף אותי לחפש את האור עם כל הכוחות שלי, כאילו אני טובע במים ומנסה לצאת מהם. האם העבודה שלי היא בעצם לקבל את החושך ולהישאר ולעשות נחת רוח לבורא?

העבודה היא להרגיש שאני בזה מביא נחת רוח לבורא. זאת אומרת, שאני לא חושב על העבודה שלי, אלא על התוצאה ממנה, באיזו מידה אני כך מעורר את הרגשת נחת הרוח בבורא, מהפעולות שלי.

שאלה: מה זו עבודה יפה? אנחנו בעשירייה כבר יומיים עושים סדנאות להעלות את חשיבות המטרה בינינו. ואנחנו מרגישים שאנחנו דווקא ככל שיותר נאלצים להעלות את החשיבות, למרות שאנחנו נותנים יגיעה זה מרגיש יותר ויותר קשה. מה זה בעצם לעשות עבודה יפה שאנחנו נרגיש שזה באמת למען הבורא?

כשאתם מכבדים את העבודה. למרות שהיא נעשית יותר קשה אתם עוד יותר מכבדים אותה. ואתם שמחים שאתם מרגישים אותה בצורה כזאת, כי זה רק אומר כמה העבודה מתחלפת לעבודה יותר ויותר רצינית.

שאלה: איזה מין בירור מאפשר לנו להרגיש בעבודה שאנחנו מתקרבים או מתרחקים מהבורא בעשירייה?

ככל שאנחנו, כולנו, יותר מתחברים בינינו, במידה הזאת אנחנו יותר קרובים לבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחלוק אחד עם השני את ההרגשה של החיבור שהבורא נותן לנו בעשירייה. איך אפשר לעבוד כשאנחנו יודעים שצריכים לעשות את העבודה בקבוצה, כעשירייה, ויש התנגדות אצל החברים שלא מצליחים להגיע לקבל את הכוח הזה כדי להתחבר ולהיות בעבודה, איך אנחנו יכולים לעודד את החברים?

להראות להם שאנחנו אוהבים אותם ולאט לאט זה יעבוד. אדם מפחד לקבל את הרגשת האהבה מאחרים, התקרבות של האחרים, הוא יותר מרגיש את עצמו בטוח בעיגול שלו. כל החיים כך הוא היה חי ופתאום רוצים להתקרב אליו, לחבק אותו, לדבר עימו, זה לא החיים שלנו. כל אחד ואחד כאילו נמצא בתא שלו, אבל לאט לאט, לאט, לאט אנחנו שוברים את המחיצות.

שאלה: הדעת זה כלי של שכל ורגש, ומעל הדעת זה כלי רוחני. הכלי הזה נמצא באדם, בעשירייה, בקבוצה העולמית? נראה שזה מחוץ לאדם, לפחות בשלב הראשוני.

כך זה נראה, אבל כשממשיכים, רואים שזה נמצא בתוך האדם.

שאלה: כתוב ש"וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות"." אם יש לי כוח לעבודה, אבל אני בכל זאת מעריך אותה פחות מעבודה בלבנונית, מהו התנאי הזה?

אני בוחר ככה. אפילו שזה חושך, אבל החושך הזה בשבילי שווה יותר מהאור, אני מעריך אותו כך, תלוי ממי אני מקבל אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו כמו ילדים קטנים, שבונים בית מקוביות ונהנים מזה. ממה בדיוק ההנאה?

הנאה של הילדים באה מזה שהם בונים בית ושהם בונים אותו יחד. אתה יכול לבדוק את זה, כשילד אחד בונה, זה לא כמו שכמה ילדים בונים, כי יש להם מזה תועלת גדולה, הרגשה גדולה, שהם עושים את זה יחד.

אותו דבר אנחנו, צריכים להגיע למצב שאנחנו פונים יחד עבור בורא אחד, כולנו יחד. ולכן מה שאני לא עושה עכשיו, עושה מישהו אחר במקומי, וכולי. כך אנחנו מוסיפים את כול היגיעות שלנו יחד, לבניין אחד, בניין השכינה, מקום הבורא.

תלמיד: אז ממה בדיוק ההנאה, הסיפוק שלנו, מזה שאנחנו בונים את זה ביחד?

הסיפוק בא מכך שאנחנו חוזרים למבנה של אדם הראשון, כאיש אחד בלב אחד והבורא שורה בנו.

תלמיד: ומהי כל קובייה וקובייה שאנחנו בונים?

כל קובייה וקובייה היא חלק מהנשמה השבורה.

שאלה: ענית לחבר, שצריכים להיות בשמחה מזה שהעבודה נעשית יותר קשה. מאין אדם לוקח כוח להיות בשמחה מזה שהעבודה נעשית יותר קשה? יותר מעניינת אני מבין, יותר משוכללת, אבל יותר קשה?

זה שייך לזה, ככל שהעבודה יותר משוכללת, היא יותר קשה, היא גם יותר מכובדת ויותר גבוהה. כך אנחנו צריכים לראות את ההתקדמות שלנו. גם בחכמת הקבלה אנחנו לומדים, מתחילים מנפש, רוח, נשמה, אחר כך חיה ויחידה. מכלים של השפעה קטנים לכלים של קבלה גדולים. אז זו העבודה, כך אנחנו בונים את הקוביות שלנו, את הבית שלנו.

אני מקווה שאנחנו עוד מעט נתחיל להרגיש איך אנחנו בונים בינינו את הקוביות ואת חלקי הבית, שהוא נשמת אדם הראשון, כך אנחנו ממש מבצעים את הפעולות, וכל "תלמוד עשר הספירות" הוא בעצם מדריך איך לבנות את בניין הקדושה הזה.

שאלה: מה קובע אם העבודה בסופה תהיה בצורה של ביזיון שהוא מבזה או בצורה של הידור?

השאלה שלך עצמה קובעת.

תלמיד: לא הבנתי.

אתה שואל את הבורא בעצם, כן?

תלמיד: אני שואל את הבורא.

אז למה אתה שואל אותו, לאיזו מטרה? כדי לפתוח את הגילוי שלו לכל הנבראים, כדי לעשות לו בזה נחת רוח.? תראה בדיוק מה הכוונה שלך ושזה יראה נכון גם לבורא וגם לאחרים.

תלמיד: אנחנו אומרים שהתוצאה הנכונה היא שמחה בעבודה, אז כל עוד לא השגתי שמחה, אני יודע שלא השלמתי את הפעולה, זה המדד?

בעצם כן.

תלמיד: ובמקרה אחר הבורא מראה לי שהרצון לקבל שלי בכלל לא מעוניין בהשפעה ודוחה אותה מכל וכל, שזה הכרת הרע. את שני המצבים אנחנו צריכים, אז מה קובע איפה ייפול הפור בפעולה?

הראשון לא מפריע לשני. אני פונה לבורא ומבקש ממנו ויחד עם זה אני מכבד אותו. אני עושה בבת אחת הרבה פעולות, כוונות, יחד כולן בונות את הפרצוף הרוחני שלי. אולי לא הבנתי אותך.

תלמיד: אני מנסה לברר. אני בעצמי לא בטוח שאני מבין.

אז תחשוב.

שאלה: בסיום הקטע המופלא הזה כתוב שהוא מבצע את המצוות למעלה מהדעת, ומקבל את העבודה בכל יופייה, וזה נקרא ציווי מצוות. מה זה יופי ברוחניות, ולמה הוא משווה את זה למצוות?

בעצם אור החכמה שמתגלה באור החסדים נקרא יופי, הידור.

תלמידה: כשהאדם נמצא במצב של יופי והדר הוא נמצא בדבקות?

זה חיבור שלם. כשכבר אין מילים, אלא רק הרגשה משותפת בין בורא ונברא.

תלמידה: מה עלי לעשות כדי להיות יפה ומהודרת בעיני הבורא?

בשביל להיות יפה בעיני בורא, צריך לרצות להשפיע. זה הכול.

שאלה: אמרת שצריך לאחד החלקים של הנשמה השבורה. האם כאשר אנחנו מתאחדים בקבוצה, בעשירייה, אנו מאחדים את החלקים של הנשמה השבורה, ובגלל זה כל העסק שלנו צריך להיות בחיפוש איך אנחנו מתאחדים?

כן.

קריין: קטע מספר 22. כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

שאלה: אני מבין, שאנחנו אוספים את המצבים האלה למען הבורא, והם מתאספים לאיזה פאזל, ורק אחר כך התמונה תתגלה לנו, אנחנו כבר נתחיל לזהות את עצמנו למצב התמונה הסופית ולא עם גוף ההרכבה?

נניח שזה כך.

תלמיד: סליחה על השאלה האגואיסטית, כל ההרכבה הזאת היא תיקח הרבה זמן?

זה תלוי באדם.

שאלה: איזה מין מצב זה שהאדם "שמח בחלקו"? מתי אני שמח בחלקי בדיוק?

אדם ששמח בחלקו, תלוי ממה הוא שמח. אם אנחנו מדברים על המצב הנכון, אז אדם שמח בחלקו מתי שהוא יכול לצרף את החלק שלו לכל הנבראים, כמה שהוא מסוגל, באיזה עיגול שהוא מסוגל, ולהגיש אותם לבורא.

תלמיד: מדובר פה ב"שמח בחלקו", מה זה גמר תיקון כזה?

תמיד אנו כאילו במיני גמר תיקון, אנחנו תמיד עושים תיקון, וכל תיקון ותיקון הוא חלק מגמר התיקון.

תלמיד: "שמח בחלקו", זה לא שהבן אדם מפסיק לעבוד?

למה?

תלמיד: אני שמח בחלקי, אני שלם. תודה, אני אלך לישון.

יפה, לא ידעתי שיש לך תורה כזו, שהעיקר בה לגמור את העבודה, וללכת לישון.

תלמיד: זה מה שאני לא מבין מהקטע, כי הוא מדבר על זה שאני צריך לשאוף להגיע לשם, אבל אנחנו כל הזמן לומדים שאנחנו צריכים להתקדם ולהוסיף ולהוסיף. לכן אני לא מבין, מה זה המצב הזה של "שמח בחלקו"?

"שמח בחלקו" זה כשאני לא רוצה יותר ממה שאני מקבל מהבורא, חוץ מכוחות לתיקון. אני לא רוצה שום דבר לעצמי חוץ מכוח לתיקון..

תלמיד: זאת אומרת, אני שמח בכוחות שקיבלתי, אבל אני עדיין רוצה לתת לבורא את כל מה שאני יכול?

בטח. כן.

קריין: קטע מס' 23, כותב הרב"ש.

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספור, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.

ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי." 

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

זו דוגמה מאוד פשוטה, יפה ולעניין. "למעלה מהדעת" זה מתי שאני בטוח בדעתי שזה ככה, אבל מקבל עובדה הפוכה, אחרת, ואז זה נקרא שאני הולך למעלה מדעתי.

שאלה: המצב השלישי זה אומר שאתה חי בשלום עם החיסרון מבחינה רגשית, פסיכולוגית, איך שתקרא לזה, שאתה חי בשלום עם החיסרון ואתה בטוב, בדיוק כמו מצב של מילוי. זה המצב השלישי?

כן. אני יודע שיש שם פחות ממה שאני צריך לקבל, אבל אני סומך לגמרי, לא על השכל שלי, אלא על השכל של החבר, כי הוא ספר ואמר לי שיש שם 1,000 דולר. למרות שאני בדקתי שלוש פעמים, וראיתי שאין שם 1,000 דולר, אבל אני מקבל את דעתו.

תלמיד: למרות שאתה יודע שקיבלת פחות ממה שמגיע לך, או ממה שהובטח לך. זה לא משנה לך?

כן, ואתה יכול להוסיף לזה. אפילו ספרנו את זה במכונה, ונתנו לספור את הכסף לעוד כמה אנשים, וכולם אומרים שלא שיש שם 999 במקום 1,000, אלא יש שם רק דולר אחד, ואני מקבל שזה 1,000 דולר, כמו שהחבר אמר.

שאלה: מה היסוד לזה שהוא מאמין שיש שם את הסכום המדויק, למרות שהוא רואה שחסר? למה זה לא למטה מהדעת, אם הוא רואה שחסר?

זה לא למטה מהדעת, כי הוא ספר. אם הוא לא היה סופר, זה משהו אחר, אבל הוא ספר ובדק, ובזה הקים את דעתו. יש שם באמת יש 999 דולר במקום 1,000. אבל הוא הולך בזה לא לפי דעתו, אלא לפי מה שצריך לעשות לחבר שזה 1,000.

תלמידה: אבל מה היסוד של האמת? למה הוא סתם משקר לעצמו?

היסוד של האמת זה שהוא רוצה ללכת לפי החבר.

תלמידה: על סמך מה?

על סמך זה שהוא רוצה לקבל את דעתו של החבר. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", לקבל את דעת החבר יותר מדעתי.

תלמידה: וזה רק חבר בעשירייה, כן?

את כבר מחפשת חיזוקים.

תלמידה: כי במצבנו זה נראה רק לשקר לעצמך. הדעת שלי לא יכולה לבנות מדרגה מעל מה שהיא רואה.

אני לא יכול להסביר לך את זה, חבל על הזמן.

שאלה: האם במצב שהאדם מגלה שחסר לו דולר הוא יכול לבקש מהבורא למלא את זה באהבה לחבר ומתוך כך הוא ישלים את החסר או, שזה תירוץ?

זה תירוץ.

תלמיד: אז מה הוא צריך לבקש כדי שיהיה לו את הכוח להתגבר?

כוח אמונה.

תלמיד: זה אומר שהוא ממש צריך לראות שיש לו 1,000 דולר?

לא, אני רואה שזה 999 דולר, אבל אני מקבל את זה כ-1,000 דולר. הניירות לא מתחלפות מכך שחסר לי ואני צריך למלא, אלא אני מקבל אותם כ-1,000 דולר מפני שהיחס שלי לחבר הוא זה שמעלה אותי לדרגה שאני מקבל את דעתו.

זה לא פשוט. בואו נעשה כך, תחזרו על כך כמה פעמים, הדוגמא הזאת היא דוגמא מאוד אמיתית ואפשר להוסיף עליה עוד ועוד תנאים שזה יראה יותר משובח וכך נתקדם איתה. אנחנו נחזור אליה לא פעם.

קריין: קטע מס' 24 כותב הרב"ש.

"אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות. 

והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת." 

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

לא פעם ראיתם או בעצמכם שיחקתם במשחקים עם ילדים קטנים. ראיתם אימא שמשחקת עם בנה ועושה עימו משהו, עד כמה היא נהנית מכך שהוא מגיב בחכמה לפי גילו, עד כמה זה נותן לה מצב רוח ותענוג.

אותו דבר אנחנו צריכים להבין שכך זה עם הבורא. בזה שהוא משחק אתנו בכל מיני משחקים טיפשיים לפי הדרגה שלנו כדי לפתח אותנו. ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הפעולות האלה בצורה רצינית כי בזה אנחנו מביאים לו נחת רוח.

שאלה: מכוח מה עוברים מעבודה בדעת לעבודה למעלה מהדעת?

בזה שמפעילים את כוח האמונה למעלה מהאמונה. הכול תלוי בחשיבות, עם מי יש לי עסק, לאן אני רוצה להגיע, למה אני רוצה להגיע על ידי הפעולה הזאת.

שאלה: אנחנו מבינים מהי העבודה שלנו, אנחנו יודעים איך עלינו לפעול במצב כזה או אחר. איפה בכל זאת יש מקום לאמונה למעלה מהדעת?

אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאנחנו משתדלים להיות במידת ההשפעה יותר למעלה ממידת הקבלה. תנסו ותראו כמה זה מבלבל וקשה, כמה נפתחות עוד הרבה שאלות כאלו שאתם לא ציפיתם שיעלו בכם. לאחר מכן אתם תתחילו לגלות שכל העבודה באמונה למעלה מהדעת היא כדי לפתוח בנו חוש רוחני כדי שאנחנו נתחיל להרגיש את העולם הרוחני, את העולם העליון וכך נתקדם בו.

שאלה: אם אני נמצא בשפלות אמיתית אבל גם יכול להרגיש שאני יכול ליהנות מכיוון שזה עושה נחת רוח לבורא, זה אומר שאני בלשמה?

זה בדרך, אבל עוד לא. לשמה באמת מקבלים מלמעלה, מהבורא, זה כוח הבינה. האדם מתחיל לקבל ולהרגיש שהוא יכול להיות למעלה מהרגש והשכל, למעלה מהחשבון שהיה עימו תמיד, והוא מוכן להיות ולחיות בהשפעה ולשמוח על היכולת להשפיע אחרי החשבון הגשמי. ואז הוא מתרגל לכוח ההשפעה שממלא אותו וזה באמת מורגש אצלו כשמחה גדולה.

שאלה: האם מותר לאדם לבקש עזרה מהבורא לצאת מהחושך כדי שיהיה לו כוחות לעשות לבורא נחת רוח?

כן. ודאי.

תלמיד: והאם חשיבה כזאת מרגילה אותנו לקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: מה היאה עבודה בתכלית השפלות?

עבודה בתכלית השפלות היא עבודה שלא מתקבלת על הרגש וגם לא על השכל. אבל אני מבצע אותה מפני שלפי הבנתי אני מביא בזה נחת רוח לבורא.

שאלה: מה משמעות אלף דולר בעבודה שלנו?

לא חשוב, תשלום שכר שאנחנו רוצים לקבל לפי החשבון שלנו.

שאלה: האם קיים מאמץ פרטי בעבודה הרוחנית שלנו?

ודאי שקיים מאמץ פרטי - אני כלפי האחרים, אני כלפי הקבוצה, אני כלפי העולם, אני כלפי הבורא. המאמץ שלי נמצא ביסוד העבודה שלי, אני רק צריך להשתדל לקשור את המאמץ שלי להשפעה שאני מקבל מהסביבה.

שאלה: האם בסופו של דבר אנחנו צריכים להשיג את הבורא בדעת?

כן. אמונה למעלה מהדעת היא הכלי לעלות ממדרגה למדרגה, אבל ככל שעולים במדרגות מקבלים עוד ועוד את התוצאה מהעלייה בתוך הדעת. העלייה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מהדעת היא כדי לעלות ממצב למצב.

שאלה: למה הרגשת השמחה מהעבודה נראית אגואיסטית, האם זה מחוסר אמונה שהבורא נהנה מהעבודה שלי?

הרגשת השמחה מתקבלת בכלי שאני מרגיש שהצלחתי למעלה מהדעת או בתוך הדעת או למטה מהדעת – את זה צריכים לברר. אבל שמחה היא תוצאה מהצלחה.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת יש בה יותר הכנעה מאשר בחירה?

כן, ודאי. בחירה היא פעולה לפני ההכנעה, לפני האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האני שלי הוא מחסום ביני לבין הבורא, אם כך איפה אני מגלה את הכול והאם טיפול בחבר הוא המקום לגילוי?

אם אתה מטפל בחבר אתה קונה כלים חדשים של החבר, כלים שלא היית איתם קודם ולכן דווקא בהם אתה יכול לקבל תוספות.

תלמיד: במה צריכה להתבטא ההתקרבות בין החברים?

התקרבות בין החברים צריכה להתבטא בכך שיש ביניכם כלים משותפים. וכל אחד שמצטרף יכול להרגיש עליה בדרגה.

שאלה: בחיי היום יום, האם עלינו לקבל באמונה למעלה מהדעת שיש רק 990 דולר או שצריך לדרוש את החסר?

בחיי יום יום אנחנו חיים לפי מה שרואים בעיניים לאחר שספרנו, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אבל בעבודה בקבוצה, בעבודה רוחנית, שם ככל שאנחנו יכולים להיות במדרגה יותר עליונה, זו עליה למעלה מהדעת - כוח הבינה מעל כוח המלכות.

שאלה: אם כל ההפרעות מוכנות על ידי הבורא בתחילת הבריאה, האם גם הכוחות להתגבר עליהן מוכנות או שחשוב כאן רק המאמץ של האדם?

גם זה וגם זה. אנחנו נמצאים בכלי הכללי של האדם הראשון ואנחנו תלויים בכל האספקטים שלו.

שאלה: אמרת שאנחנו כמו ילדים קטנים שבונים בית מקוביות. מה הן הקוביות במצב שלנו?

רצונות והבחנות שיש בכל אחד ואחד. אנחנו אוספים אותן יחד עד שכל אחד מוותר לחבר וכך אנחנו בונים את הבניין גדול של בית המקדש. קודש זו דרגת בינה שעולה לכתר אחר כך, ואנחנו רוצים כך לבנות את זה. ובית זה מלכות, מלכות שעולה דרך בינה לכתר, זה מה שאנחנו רוצים לבנות.

שאלה: באיזה אופן המעמד שלי באמונה מעל לדעת בא לידי ביטוי בשיעור?

בשיעור אני רוצה להיות דבוק למורה, לחברים ולטקסט שאנחנו קוראים ולא לחשוב על שום דבר אחר, רק להיות שקוע בזה, לזרום בתוך זה, זה מאוד חשוב. אם באמצע שיעור מישהו קורא לי, או משהו קורה איתי, שאלות - מאיפה זה ולמה? אני נמצא בשיעור מנותק מהעולם. תנסו ותשתדלו.

שאלה: נניח ויש לי חבר שהולך רק בתוך הדעת, ואם יש משהו שלא מתאים לדעת שלו הוא פשוט עוזב. מהו היחס הנכון לכאלה חברים? אני צריך להזכיר לו על מה שכותבים בעל הסולם ורב"ש או פשוט להניח לו?

הוא נמצא בקבוצה?

תלמיד: כן.

אם הוא נמצא בקבוצה אז הוא מקבל דוגמאות וכל מיני דברים, אתה לא חייב כל הזמן להחזיר אותו למסלול, הוא יקבל זאת כתוצאה מכל הקבוצה. אבל העיקר להחזיק אותו בתוך הקבוצה, שלא יברח, ואז על ידי ההשפעה הכללית, האווירה הכללית הוא יתקדם בדרך.

שאלה: אמרת שצריך לקבל את דעתו של החבר כדעתו של הבורא, האם זו פעולה של השפעה?

כן.

שאלה: איך אנחנו עוברים ממצב של ילדים קטנים שרוצים להשפיע נחת רוח לבורא למצב של השפעת נחת רוח לבורא באמת מתוך חיבור בעשירייה?

ככל שאנחנו מתחברים בעשירייה, זה העיקר, זה היסוד שלנו, לפי זה אנחנו גדלים. כמו ילד שגדל מיום ליום, כך אנחנו בחיבור בעשירייה. אם אנחנו דואגים לחיבור, אז אנחנו גדלים בכלי רוחני עוד ועוד. עלינו רק לא לשכוח ולבצע.

תלמיד: זה עניין של מדרגות בחיבור כדי להשפיע נחת רוח לבורא כל פעם?

כן.

שאלה: כמה חשוב לשמור על מסגרת, לדעת מי מהחברים מגיע לשיעורים, כמה ומתי?

מאוד חשוב שכולנו נדע לשם מה אנחנו באים.

תלמיד: נניח וחבר מגיע בימים שלישי, רביעי וחמישי, האם טוב שנדע אילו ימים הוא מגיע או שכל אחד יכול לבוא מתי שהוא יכול.

כן, וגם אם חבר מגיע אפילו שהוא נגד, אנחנו מכבדים אותו.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שיש עובדה הפוכה בין הדעת לבין למעלה מהדעת, בדעת אנחנו רואים שזה 999 ובאמונה למעלה מהדעת עלינו להאמין שזה 1000. מצד אחר, אומרים לנו גם שצריך להאמין שהבורא נהנה, שלהאמין שבאמונת חכמים שהבורא נהנה. איך בזה שמאמינים שהבורא נהנה, מפתח בנו חוש רוחני ולמה זה חשוב?

זו אמונת חכמים, כי כך הם אמרו - הבורא נהנה מכאלה עבודות שלנו.

תלמיד: ולמה אנחנו מפתחים חוש רוחני בזה שאנחנו מאמינים?

כי אנחנו דבוקים בחכמים ודרכם אנחנו מפתחים את הכלי הרוחני שלנו.

שאלה: בקטעים הקודמים היה מדובר על עבודה מתוך מצב קשה וכשאני נמצאת בכזה מצב לפעמים זה מגביר בי את הכוח האירוני.

זה בגלל שהאופי שלך רגזן ואת לא רוצה להסכים אם מה שאומרים האחרים. תחשבי על זה.

שאלה: אנחנו רואים שכשאנחנו עובדים עם החברים, כשאנחנו מתבטלים והולכים למעלה מהדעת באמת, פתאום מתעורר בי כוח לעבוד. איך לא ליפול מכך ולהמשיך לעלות למעלה מהדעת?

תחשוב על הבורא, שאתה עושה את זאת כדי להשפיע לו נחת רוח ואז תראה - האם אתה באמת משפיע לו נחת רוח או שאתה עובד על חומר הדלק שיש לך, כי זה נעים לך ולכן אתה ממשיך.

תלמיד: לחשוב על הבורא זו בעצם ההשלמה ל 1000 דולר שאני עובד עם הבורא ולא עם החבר?

לא, לא כדאי להתבלבל. מה שאתה עכשיו עושה זה כדי להשפיע נחת רוח לבורא ואתה שולח לו את ההנאה שלך מהעבודה, שזה יהיה לו, אתה משלים לו.

שאלה: בדוגמאות שקראנו על אמונה למעלה מהדעת, אנחנו כל הזמן משלימים את החיסרון עם אמונה, עם כוח השפעה. אבל מה התשובה כאשר האדם מקבל יותר, למשל במקום אלף דולר הוא מקבל אלף ודולר אחד. מה צריכה להיות העבודה בזה?

זה תמיד אצלו ככה, זה מפני שהוא לא העריך מספיק את הכוח העליון.

תלמיד: לא הבנתי.

יש לו הרגשה שהוא קיבל למעלה מהמשוער, זה מפני שהוא לא שקל נכון את הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: אז צריך להצטער, מה צריכה להיות פה העבודה?

לא, הוא לומד מזה, שבאמת לא הייתה לו אפשרות בכלים דהשפעה להעריך את גדלות הבורא יותר ממה שהעריך קודם, ועכשיו הוא מבין שזה הרבה יותר ממה שהיה. וצריך אז להעביר את ההתפעלות הזאת מהכלים שלו לכלים דהשפעה ובפעם הבאה זה אפשרי לעבוד איתם.

שאלה: אמרת שאמונה למעלה מהדעת באה לפתוח לנו חוש רוחני, להרגיש את העולם העליון. אז מה יקרה כשנשבור את המחיצות בינינו, איך נרגיש אחד את השני?

אנחנו נרגיש כלי יותר רחב, יותר מורכב וגם יותר חזק ואנחנו נשמח לעבוד עימו. פתאום אראה שכל הפעולות שחשבתי שהן מגיעות אלי כדי שאני אבצע אותן, זאת וזאת וזאת, אני רואה עכשיו שהכול מתפזר ומתחלק בין החברים, וכולנו יחד עושים את זה בשמחה ובהתרוממות רוח ועד כמה יותר קל ויותר פשוט לעשות דברים ביחד מלהיות לבד. כמה הביטחון עולה וזה הביטחון של הבורא, כי כשאנחנו מחוברים אז הבורא שורה בינינו ונותן לנו כוח אמונה וכוח ביטחון, וזה באמת מאוד מוסיף.

אתם עוד תרגישו, אלה דברים שבאים בהרגשה ולכן אין לזה תחליף.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה אלף דולר?

אלף דולר זה המילוי של הכלי שלי שצריך להיות, ואז ארגיש את עצמי לגמרי מסופק.

תלמיד: זה המאמצים שלי?

כן, זה מאמצים שנראה לך שאתה צריך להשקיע כדי לקבל כנגד זה אלף דולר, תשלום הוגן.

תלמיד: אז מה זה שאני פותח את המעטפה ורוצה לקבל חזרה אלף או משהו?

זה לא חזרה, אתה חושב שמגיע לך אלף דולר.

תלמיד: למה? זו לא השפעה בכלל.

אני לא יודע באיזה דוגמה אתה נמצא. או שאתה נותן, או שאתה מקבל. תחליט מה אתה רואה.

תלמיד: אני יכול לתאר, שזו עבודה קודם כל בעשירייה ואני משקיע מאמצים לחיבור בעשירייה ורוצה לקבל משהו בחזרה. ואני לא מבין למה צריך לקבל משהו?

כי הדוגמה לא ברורה לך, תברר מה הם אלף דולר ואז אני אענה לך.

שאלה: כדי לקבל את זה כעובדה שקיבלתי אלף דולר ולא 999, כנראה שחסר לנו חשיבות החבר, הגדלות שלו?

כן.

תלמידה: זה כמו ילדים, כשהם רוצים לשחק עם מישהו, אז נותנים לו את כל הצעצועים?

כן.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת, אני מקבל את זה כאלף דולר למרות שזה פחות, כי זה ביטוי של היחס שלי לנותן, למשפיע?

נניח וקיבלת מהבן שלך או מהנכד מעטפה ושם הוא מחזיר לך חוב, כי לפני חודש הבאת לו אלף רובל והוא עכשיו מחזיר. אתה פותח את המעטפה, סופר ואתה רואה שיש פחות ממה שנתת לו. אז יש לך עכשיו שלוש אופציות, או להתייחס לפי מה שאתה רואה, זה נקרא "אמונה בתוך הדעת", שהאמונה תואמת לנתונים שלפניך - או מעל זה, או מתחת למה שספרת. בדרך כלל זה הולך ככה, אני מקבל את הכסף, סופר ורואה שיש שם פחות ממה שאני צריך לקבל.

ומה קורה ברוחניות? ברוחניות אם אני מקבל מה שנראה לי שהוא פחות, אני יכול לקבל את זה כאילו קיבלתי את הסכום השלם ואז החשבון נסגר, קיבלתי בדיוק מה שהייתי צריך לקבל.

אבל זה הכול בא לידי ביטוי ביחסים, איך אני מתייחס לבן שלי, זה לא תלוי ביחס לבן, זה תלוי ביחס לבורא. אבל אם אני מקבל את זה כאילו קיבלתי את כל הסכום, אז אני מקבל את היחס של הבורא אליי כשלם, יחס של שלמות, ומה שאני רואה בעצם, שיש לי ביד אני רואה כמשהו שהוא לא שלם, וכאן יש בעיה.

למעשה יש לי פחות כסף ביד ואני מקבל את זה כסכום גדול יותר. בעולם שלנו אנחנו יכולים לעשות כך? לא יכולים וזה לא נכון. אבל בעולם הרוחני אנחנו כך פועלים, בגלל שאני מקבל מלמעלה, מהבורא. וכל פעם אני צריך להרחיב את הגבולות של הכלי שלי ליותר ויותר רחב, זאת אומרת באור החסדים - ואז יוצא שאם אני מקבל מהבורא פחות, אז יש לי אפשרות לתאר לעצמי כאילו קיבלתי ממנו יותר.

נניח אם במעטפה לא היו 999 דולר אלא דולר אחד, איך אני מתאר את זה לעצמי? אני מתאר לעצמי כאילו קיבלתי אלף דולר וככה אני ממשיך לחיות.

מה קורה ברוחניות? בזה שהבורא משלים את ה-999 מלמעלה, אז אני עולה למדרגה המתאימה בגלל שהעליתי את החסדים, את אור הבינה ל-999, ובהתאם לזה קיבלתי לתוך אור הבינה הזה את אור החכמה. וככה יוצא שיש לי כלי שיש בו את כל אור החסדים ואת כל אור החכמה.

זה קצת מבלבל, אני מבין שזה לא ברור בינתיים, אבל ככה אנחנו מתקדמים ברוחניות.

שאלה: האם בגלל שחמשת החושים שלנו הם מוגבלים, והם לא יכולים לראות שאנחנו עובדים למעלה מהדעת, זאת הסיבה שהעבודה שלנו היא לא שלמה?

לא, זה לא שייך. אני לא עובד בעבודה הרוחנית שלי כלפי אנשים זרים שלא יכולים לראות את זה. כלפיהם אני בכלל לא נוגע ברוחניות שלי.

שאלה: כשאנחנו מקבלים שזה אלף דולר, למרות שאנחנו לא רואים שזה באמת כך, בזה אנחנו מקבלים את גדלות הבורא? אנחנו משיגים את גדלות הבורא כשאנחנו מבצעים את הפעולה הזאת?

כן.

שאלה: האם אדם מסוגל לקבוע ברוחניות כמה הוא מקבל פחות ממה שצריך?

עד כמה הוא מקבל פחות ממה שהיה רוצה לקבל. אני חושב שהשאלה עצמה לא נכונה, כי העבודה שלנו צריכה להיות בזה שנראה שאנחנו תמיד מקבלים יותר ויותר. אם אנחנו מקבלים פחות, זה רק כדי שנוכל להרחיב את כלי ההשפעה שלנו.

שאלה: האם הדוגמאות שאנחנו מדברים עליהן עכשיו, זה כמו להיות שמח בחלקו, לקבל שזה מהבורא?

כן. אני רואה מהחומר שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", שחלק מהאנשים כבר מבינים, נכנסים לזה ומתקדמים בכך וחלק עדיין לא מרגישים על מה מדובר. לכן אנחנו צריכים להתקדם בצעדים יותר קטנים.

תבינו שאם אתם לא קוראים את כל הפסוקים האלו ולא נמצאים בכל השיחות שלנו, לא תתקדמו נכון, יחסר לכם. זה נושא שחייבים לחבר בו את כל החלקים, את כל השיעורים.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת היא תנאי לשיפור, להביא לשלמות היחסים בעשירייה כמו ב"ואהבת לרעך כמוך"?

אמונה למעלה מהדעת נמצאת אחרי התנאי של "ואהבת לרעך כמוך". כשאנחנו מתחילים לקיים את התנאי "ואהבת לרעך כמוך", אז מובן לנו יותר מהי "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: האם אפשר להגיד שכשאני לא מסתכל במעטפה זה כמו "להשפיע על מנת להשפיע" וכשאני רואה שיש שם פחות ומשלים את זה על ידי האמונה, אז זה "לקבל על מנת להשפיע"?

אפשר להגיד ככה. אנחנו עוד נדאג לפרש את זה יותר במדויק.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת היא היכולת למדוד כמה הקשר שלך עם החברים יותר חשוב מאשר הדעת שלך?

כן.

תלמיד: וככל שהוא קרוב יותר לאלף דולר אז יש לך יותר ויותר אמונה מעל הדעת?

כן. דברנו על זה.

שאלה: פעם היית אומר לנו שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי, האם על זה מרמז לנו הסיפור של אלף הדולר?

אתה יכול להגיד כך, אבל זה לא מדויק.

שאלה: בקטע נאמר שאדם צריך להסתפק במועט ברגש ובשכל שלו. אם אין לו רגש ושכל במה הוא יכול להשפיע לבורא, לחברים?

אין דבר כזה. אם אין לו רגש ושכל, אז הוא לא בן אדם.

תלמידה: כתוב "שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו". איך אפשר להסתפק במועט ברגש ובשכל שיש לנו, אם אנחנו רוצים להשפיע לבורא, לחברים ואין לנו רגש ושכל לזה?

אז עדיין לא יכולים להשפיע. אנשים שאין להם רגש ושכל כלפי הזולת עדיין לא יכולים להגיע לאמונה למעלה מהדעת.

תלמידה: אז למה נאמר להסתפק במועט במצב כזה?

כי מזה הם בכל זאת מפתחים את כלי ההשפעה שלהם, מתקרבים לעניין הזה אבל עדיין נמצאים מחוץ לו.

תלמידה: דווקא במצב הזה האדם הכי צריך לרצות, לבקש את זה.

הוא לא יכול לרצות ולבקש כי אין לו הרגשה מה חסר לו.

תלמידה: אז שוב, במה האדם צריך להסתפק במועט ובמה הוא צריך להמשיך לרצות ולדרוש?

הוא צריך לשמוע מה שאומרים לו לעשות ולממש. ולא לחשוב שהוא חכם.

שאלה: האם אותו חבר שהוא מחזיר לי פחות ממה שהוא קיבל ממני, הוא בעצם פוגע בערבות וממש קודר חור בסירה?

אנחנו לא עושים חשבון של אותו חבר שמחזיר לך פחות, ומי יודע אם הוא מחזיר פחות או לא. אולי נראה לו שהוא מחזיר לך בדיוק.

תלמיד: אבל נתתי לו ממש את כל היחס, תשומת הלב, השקעתי בו, ויש בינינו ברית, יש בינינו ערבות.

זה לפי הכלים שלך, והוא מחזיר לך לפי הכלים שלו בדיוק אותו דבר ואולי אפילו הוא מוסיף קצת משהו.

תלמיד: ואיך אני יכול להרגיש שהוא נתן לי את הכלי שלו, אני יכול להרגיש את הדבר הזה ולהצדיק אותו?

"תעשה רצונך כרצונו", כך אנחנו משלימים. שאנחנו חוזרים למערכת כאיש אחד בלב אחד, כולנו מערכת אדם הראשון, אז אף אחד לא מקבל מאף אחד שום דבר אלא כולם רק משלימים זה את זה, את כל האלף דולר כל אחד נותן לשני.

אני רואה שבנושא הזה תהיה לנו עוד הרבה עבודה.

שאלה: יש הרגשה כזאת בפנים כאילו הכול אנחנו מקבלים בכלל בהלוואה, כל מה שאנחנו מקבלים מהבורא אנחנו לא מסוגלים לשלם על זה, להחזיר. כל הקשרים, כל הגשמיות, כל הרוחניות, כאילו נתן לנו כהלוואה ואנחנו בחוב. אני לא יודעת אם זו הרגשה נכונה, אני לא מבינה איך אני יכולה להחזיר את החוב הזה נראה שאני בכלל לא מסוגלת. מה לעשות עם זה?

את חושבת נכון, באמת כל העולם שלנו הוא דומה לחנות שאנחנו באים ונכנסים לחנות, קונים ורושמים על החשבון. זה חוב כהלוואה וכן הלאה. כתוב על זה בהרבה מאמרים, את יכולה לקרוא, ואז את תראי שם איך גובים מאיתנו את החוב, איזה קנס את צריכה לשלם, כמה את צריכה להוסיף אחרי זה שלקחת ולא שילמת וכן הלאה. זה הכול מאוד מעניין ואנחנו עוד נלמד את זה. קחו בחשבון שהצדק העליון הוא עומד ביסודו של החשבון הזה.

תלמידה: זה שאני עוצמת את העיניים אני פשוט רוצה לשרת לא משנה מה קורה בחשבון הזה זאת מדרגה קטנטנה.

זאת במדרגה קטנטנה, את לא יכולה כך לגמור את החודש. את צריכה לבצע את העבודה שלך.

בחיבור הכללי. כן בחיבור הכללי, בעזרה הדדית וכן הלאה.

שאלה: בשיעור אנחנו נמצאים בדבקות עם המורה, עם הקטעים ואנחנו רוצים להעביר את זה לעשירייה. אבל כל הזמן יש הרגשה שזה לא מתקבל. כמה שאת לא נותנת, אין הרגשה שזה מתקבל, שום דבר לא זז. כמובן שאחרי זה יש ביטול כנגד העשירייה ואדישות. אני מבינה שזה הכול מגיע מהאגו והכול אבל איך לעשות שזה כן יעבוד יפעל בעשירייה, איך נוכל לפחות בעשירייה שלנו להפיץ את זה?

אני חושב שאת כל הדברים האלה אנחנו בכל זאת מבררים בקשר בינינו בקבוצות. ומקסימום תכתבו לי ואני אענה לכם.

שאלה: אני מאותם האנשים שאף פעם לא לוקחים ולא מלווים, ופתאום אתה אומר שאנחנו כל הזמן בחוב בפני הבורא. ואז פתאום הרגשתי שאני לא רוצה להחזיר לאף אחד שום דבר, אני גם לא חייבת לאף אחד שום דבר.

זה בגלל היחס שלך לעולם ולכולם שאת לא חייבת שום דבר לאף אחד את עוד תגלי כמה את חייבת מעל הראש.

שאלה: מה לעשות עם המצב הזה?

לא לעשות כלום לקבל אותו ולתקן אותו. יש לך אזניים כאלה גבוהות וזה אומר שזה נמצא החוב מעל האוזניים הגבוהות האלה שלך.

תלמידה: שמעתי ודאי, כן, אני אשתדל.

תנסי אני אעזור לך. כולם זקוקים לעזרה, גם אני.

שאלה: אני כנראה חמור יותר גדול ממה שדובר קודם. אם אני מרגיש שאני לא רוצה ללוות, אני מבין שזה לא נכון אבל אני לא יכול לעשות עם עצמי שום דבר, בלי שאני אקח הלוואה אני לא אוכל להתקדם. אבל אני גם את זה לא מרגיש. איך אני יכול להתקדם?

תכניע את עצמך בפני החברים, וזה הכול. לא צריך כלום חוץ מזה. להכניע את עצמך בפני החברים. קיבלת עצה, תהיה בריא.

(סוף השיעור)