שיעור בוקר 25.09.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם, "שמעתי" מ"ב:

מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמר "שמעתי" של בעל הסולם, מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

אנחנו התקדמנו ביום אחד קדימה, השאלה במה התקדמנו? העולם התקדם לפי תכנית הבריאה למצב שהוא מגלה את עצמו שבור יותר ויותר, ומה אנחנו עושים בהתאם לזה? עד כמה אנחנו מתקדמים, עד כמה אנחנו רוצים לאחד אותו, לחבר אותו, או לפחות להסביר לעצמנו ולעולם מה המגמה, בשביל מה ולָמה וכן הלאה, איפה אנחנו מראים לכולם את עצמנו כמובילים לתיקון, כי אני לא רואה שיש עוד מישהו בעולם שכן יכול לעשות זאת.

לא שאנחנו רוצים להיות היחידים, הראשונים, אלא אנחנו רוצים שהאנושות תדע מהי תכנית הבריאה, מהי מטרת הבריאה, מהו הכוח העליון שמנהל אותנו, לאיזו צורה הוא רוצה שנגיע. אנחנו בינתיים רואים ששוב עבר יום והאנושות מגלה את עצמה רק בהידרדרות, בנסיגה וכך זה ממשיך. גם אנחנו עדיין לא מרגישים את עצמנו כמסוגלים להיכנס לאותה מגמה ולהיות שם השופר שמסביר לכולם מה קורה. תקופתנו היא כזאת שהעיקר הוא פעולות ההסברה, שכולם ידעו מה קורה להם, מי עושה את זה, לאיזו מטרה, לאיזו מגמה ומה עלינו לבצע. עד שנראה שכל זה הבורא פועל בשבילנו כדי שאנחנו נשתנה, כדי שאנחנו נזרום יחד עימו וניקח על עצמנו את כל כוחות ההתפתחות שלנו וכך נתקדם.

אני מאוד מקווה שכל אחד ואחד מאיתנו ירגיש את עצמו אחראי על העולם, לכן אנחנו נקראים "העם הנבחר", כי באמת אנחנו חייבים לתת דוגמה לכולם, להסביר לכולם מה כל העולם בעצם צריך לעשות. כי בשלב האחרון הזה שכל העולם נכנס לתיקון, להכרת הרע, אנחנו צריכים לעזור לעולם כמה שיותר מהר להכיר את הרע. כי בהכרת הרע תלוי איך אנחנו עוברים לשלב השני שאנחנו מתחילים להגיע לטוב.

הכרת הרע היא באגו שלנו שמפריד בינינו, ומיום ליום אנחנו מרגישים כמה אנחנו מרוחקים יותר ויותר זה מזה, לא רוצים לדבר זה אל זה, עד כמה אנחנו סובלים. אנחנו בכל זאת לא מסוגלים להתקרב זה לזה, גם בין המדינות, גם בין העמים, בין השכנים, לא חשוב באיזו צורה, אפילו במשפחות. אין אדם שמרגיש את עצמו מחובר לאחרים, שהוא שייך למערכת אחת עם כל האנושות, וזו הכרת הרע, שאנחנו קודם כל צריכים להבין מה הטבע שלנו. בלי שנרגיש את זה לא נוכל לשנות את עצמנו לחיבור ולטוב, לעשות מאיתנו מערכת אדם.

לכן ככל שנבין את זה מהר יותר, נרגיש את זה ונעביר את ההרגשה וההבנה הזאת, היינו, מה שיש לנו במוח ובלב לאנושות, בזה תלוי מתי הפנדמיה הזאת תהפוך להיות לכוח חיובי, "חיובי" שיחבר בינינו, ולא יפריד בינינו ויעשה מאיתנו אומללים כאלה, שכל אחד מסתתר בפינה שלו ולא רוצה להתקרב לאחרים וסוגר את עצמו.

אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה אחרת, כי דווקא אם אנחנו נרכוש מחשבות נכונות, אנחנו יכולים להתחבר זה עם זה והפנדמיה לא תעשה לנו כלום. עכשיו, הפנדמיה הזאת, הרצון לקבל שמתגלה בצורה כזאת כמו הווירוסים האלו, הם עוזרים לנו, מרחיקים בינינו, אבל אם ניקח על המחשבות והרצונות שלנו צמצום, מסך ואור חוזר, כך שלא נחשוב על עצמנו, אלא נחשוב על חיבור בינינו, לא שכל אחד יחשוב על עצמו ומהאחרים לא אכפת לו, אלא אכפת לי הקשר בין כולם, אז נוכל לעלות למעלה מכוחות הפרודא האלה שמפרידים בינינו ולהתחיל להתחבר בצורה יפה ונכונה, כאיש אחד בלב אחד. הכול תלוי עד כמה אנחנו רואים את המגמה השלילית הזאת ומבינים שהיא לטובתנו, שנהפוך הוא ונעשה את זה בצורה חיובית.

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שיצר הרע הוא רע מפני שהכוונה שלנו היא אגואיסטית, אבל אם אנחנו הופכים את הכוונה הזאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז אדרבה, כל הכוח הזה שנקרא "רע", הופך להיות טוב, הכול תלוי רק בנו. לכן, אנחנו צריכים להשתדל להבין את זה כמה שיותר מהר ולממש בינינו, להראות דוגמה לכל העולם, הכול נפתח לפנינו. אני רואה מיום ליום שהדברים האלה נפתחים יותר ויותר, אנחנו רק צריכים בכל זאת ליישם אותם בינינו ואחר כך בכל העולם. בזה תלויה ההתקדמות האישית שלנו, התיקון שלנו, כי כל אחד מאיתנו יכול להגיע למטרה האישית שלו רק בתנאי שהוא מממש את המטרה הכללית, זה העניין של הדור האחרון.

לכן אני מאוד מבקש, שימו לב איך אתם מיום ליום משתפרים, מבינים יותר ויותר נכון איך העולם מתקדם, עד כמה הוא נמצא בחוסר אונים, עד כמה הוא מגלה שהוא נמצא בחוסר אונים, מה שלא היה לפני חצי שנה, ראו באיזה קצב העולם מתקדם. והאם גם אנחנו מרגישים את עצמנו כמתקדמים, מבינים, מסדרים את עצמנו כך, שנוכל לממש בתוכנו את הצורה הנכונה של האנושות, אנחנו מיני אנושות בכלי שלנו, ועלינו גם להראות את זה לעולם.

אנחנו צריכים להגיע למצב שהקשר בינינו יהיה עד כדי כך נכון וחזק, שאנחנו לא מפחדים משום פנדמיה, משום וירוס, מכלום, שום דבר לא יכול לנגוע בנו, כלום, לא אנשים ולא וירוסים, ולא מכות הטבע. אם אנחנו מסדרים בין עצמנו כוח נכון, חיבור נכון, יחס, כוונה נכונה, זה יהיה בעצם צורת ההפצה הכי נכונה, הכי טובה שאנחנו יכולים להראות כלפי האנושות. אז בבקשה, בואו נחשוב על זה יותר ונייצב את עצמנו בצורה יותר אחידה מיום ליום.

שאלה: איך אפשר שההסברה שלנו תישמע כשכולם עסוקים בלשרוד בחיים או להתקוטט עם הפנדמיה הזאת?

קודם כל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים בינינו, בכל העולם, לראות את עצמנו כמיני אנושות, כל "בני ברוך" העולמי, אנחנו מיני אנושות. ואנחנו צריכים לחיות בתוך הכוונות שלנו, הרצונות שלנו, היחסים הנכונים בינינו. נכונים היינו, באהבה, בחיבור, בדאגה הדדית, בהתכללות, כמה שרק אפשר, עם שיעורים, עם התכתבויות, עם חיבורים בעשיריות. כמה שאפשר יותר ויותר לראות את עצמנו כמיני אנושות המתקנת את עצמה, את זה אנחנו צריכים לעשות.

אני חושב שזה צריך להיות מובן מתוך זה, שעד כמה כותבים לנו המורים שלנו על ההתנהגות שלנו, על היחסים בינינו ובפרט במצבנו עכשיו. אנחנו צריכים להיות כאיזה אי בודד, מיוחד, מתוקן, בכל האוקיאנוס של האנושות האומללה שלא יודעת מה לעשות, וממש נראית כמו ילדים הקטנים שעומדים ובוכים, ולא יודעים מה לעשות, ממש כך.

וזה יהיה עוד יותר ועוד יותר גרוע, ואנחנו צריכים לבנות את עצמנו כך, שאנחנו נגיע למצב כזה, שגם אנחנו וגם הבורא יראה להם, לכל האנושות, שזאת הצורה הנכונה, "כך תעשו". שהבורא יראה להם את זה, והם יסתכלו עלינו, יסתכלו ויראו שבצורה כזאת של הקיום, כמו שאנחנו נשתדל לבצע בקשר בינינו, בצורה כזאת אנחנו מצליחים, וזו דוגמה שתהיה לכל האנושות.

תלמיד: אמרת שעלינו לבנות את היחס הנכון בינינו, ואז הבורא יעזור בזה שהם יראו אותנו ויגידו, זה הנכון. אבל עכשיו כולם רבים ביניהם, איך הם יכולים לשמוע בכלל את ההסברה שלנו?

אנחנו בינתיים צריכים לבנות את עצמנו באיחוד, בחיבור, במחשבה, בכוונה כזאת, ביחס כזה, שאנחנו נרגיש את האיחוד, שאנחנו נרגיש את הערבות ששורה בינינו, שאנחנו נרגיש שהבורא מתקרב אלינו ובא יחד איתנו, שהוא נמצא בתוכנו, שהוא יורד לעם שלו - עם שלו זה אנחנו, הקבוצה הבינלאומית הגדולה שלנו.

וכשאנחנו נעשה את זה, אז כוח הבורא יתגלה בנו בצורה חיובית ובהם בצורה שלילית בינתיים. ואז הם יראו את הפער הזה, ואנחנו נוכל להסביר את זה, הם ירגישו את זה, הבורא יסדר את תשומת הלב שלהם כלפינו ואנחנו נהיה כדוגמה. גם בעל הסולם כותב על זה, זה תפקידנו במצבנו, בדור האחרון.

תלמיד: ויחד עם מה שאתה אומר, אנחנו לא צריכים לחכות, אלא ממש להתכוון לזה שהם ישימו לב, כלומר לא לחכות בצד עד שהבורא יעשה את זה, נכון?

אנחנו בינתיים, צריכים העיקר להתחבר בינינו בצורה מאוד מאוד צמודה, טובה, יפה, בכיוון אחד, בחיבור בינינו, בזה שאנחנו מבינים למה שאנחנו מתקדמים, ולעשות קשר בינינו ללא שום הבדל בין כל החברים שלנו. אני רואה את טורקיה, את צפון אמריקה, את בלטיה, את וולגה, את תל אביב, את טביליסי, ועוד כל מיני קבוצות, שכל הקבוצות יהיו ממש כאחת. שאנחנו נגיע לאיזו צורת "דור האחרון", ואז האנושות תרגיש שיש כאן משהו, ותשים לב אלינו ותיקח אותנו כדוגמה.

הבורא כבר יסדר את הדברים, רק אנחנו צריכים לעשות מה שבידינו. בידינו זה קודם כל חיבור, חיבור בינינו שהוא ממש בין כולם, למעלה משפות, למעלה ממחשבות, רצונות, מקרים שהיו בעבר, שמישהו לא אוהב את מישהו, מישהו מרגיש רחוק ממישהו, אין. אלא דווקא הפוך, "על כל הפשעים תכסה אהבה", כמה שיותר היו פשעים, ריחוק, חוסר הבנה, צריך להיות ההיפך עכשיו, וזה חייב להיות בין הקבוצות.

אנחנו קודם דיברנו שרק בעשיריות אנחנו מתחברים, אבל קצב הקלקול בעולם הוא כל כך גדול, שאין לנו ברירה, אנחנו כבר צריכים להתחיל לראות את עצמנו מחוברים למעלה מגבולות העשיריות, שעשיריות ביניהן מתחברות לעשיריות יותר ויותר גדולות וככה עד שנגיע לעשירייה אחת, זה מה שחשוב. תראו עד כמה שמיום ליום מצב בחוץ נעשה יותר ויותר אנוש, ממש חוסר אונים, לא יודעים מה לעשות, כל התקוות שהם חשבו שיעזרו להם: "נתרחק, נשים מסכה, נקטין שעות עבודה, לא נצא מהבית, עוד משהו", שום דבר לא עוזר, שום דבר.

מיום ליום הדברים לא נעשים יותר טוב אלא יותר גרוע. וזה סימן שלא מגלים סיבה לכל המכה הזאת, והסיבה היא רק אחת, מתרחקים אנשים זה מזה בכל העולם. אנחנו רואים עד כמה, עמים, משפחות, כולם מתרחקים זה מזה. הבורא מגלה את הרצון לקבל שלנו יותר ויותר והאנושות מגלה את הרע, את הכרת הרע. ועדיין זה לא הכרת הרע הממשית, כי האנושות לא מרגישה שבריחוק בין בני האדם זו הסיבה להתפרצות הווירוס. היא לא מרגישה את זה, לא קושרת ריחוק פנימי, יחס בין בני אדם למחלות, היא לא קושרת.

לא קושרת מכות טבע, התחממות, מכת ארבה, פתאום יהיו לנו הוריקנים, עוד מעט יהיו רעידות אדמה גדולות, ועוד כל מיני אסונות. האנושות לא קושרת את הדברים האלו להתנהגות שלה, אנחנו צריכים להסביר את זה. אבל יהיה יותר ויותר גרוע והם לא ידעו מה לעשות, תראו מה קרה תוך חודש ימים, נעשה יותר רע, אבל אין עדיין הכרת הרע. זאת אומרת, מאיפה הרע? הסיבה, כי אחרי סיבה כבר אפשר לדבר על הטיפול.

שאלה: אמרת שכל האנושות מתקדמת למטרת הבריאה, אבל כשאתה מסתכל על האנושות אתה לא רואה את מטרת הבריאה, אתה רואה ייסורים גדולים בבריאה.

האנושות צריכה להבין רק דבר אחד, כמו ילדים קטנים, שאם אני אעשה את זה ואת זה, יהיה לי רע, אם אני אעשה את זה ואת זה, יהיה לי טוב. האנושות לא מבינה, היא כמו ילד קטן או כמו חיה, הם נמצאים בדרגת חי לא בדרגת המדבר. לאט, לאט הם צריכים להבין רק דבר אחד, שאם אנחנו מתחברים, יהיה לנו טוב, אם אנחנו מתרחקים, יהיה לנו רע. מי יכול לעזור לנו להתחבר? קבוצת בני ברוך תסביר לנו איך להיות מחוברים. וכך אנחנו נתחיל להסביר להם את שיטת החיבור של כולנו למערכת אדם. אחרת זה לא יהיה. אנחנו צריכים לעלות מדרגת בני אדם שחיים בצורה מפוזרת לדרגת האדם שהיא נשמה אחת, היינו רצון אחד שכלול מכל מיני רצונות שמתחברים מעל האגו שלהם.

זה צריך לקרות לאט לאט, בימינו זה חודשים ואולי כמה שנים, ואנחנו כבר מגיעים למצב המתוקן. אל תחשבו שיש לנו שנים, שנים ארוכות, לא, אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו שנמצאים כבר בקשר בינינו בעולם הרוחני, גם אנחנו וגם כל האנושות. בקצב שאנחנו הולכים עכשיו מיום ליום בגילוי הרע, בינתיים הרע מתגלה כרע כי אנחנו לא מבינים ולא יכולים לעשות עימו כלום, אבל מיום ליום זה גילוי, אז בקצב כזה, ממש תוך כמה חודשים, שנה, שנתיים, אנחנו יכולים לראות את עצמנו כבר נמצאים כולנו במרחב הרוחני. אנחנו מאבדים את כל ההרגשה של העולם הזה, כמו שכותבים מקובלים שהעולם הזה הוא נקרא "עולם" כי הוא נעלה מהרגשתנו. הוא כולו בהרגשה שלנו, אם ההרגשה שלנו על מנת לקבל, אנחנו מרגישים את העולם הזה, ואם ההרגשה שלנו על מנת להשפיע, אנחנו מרגישים מציאות אחרת, יותר עליונה, אליה אנחנו צריכים להיכנס.

תלמיד: כשאנחנו מדברים עלינו, ברור לי שזה הכיוון, אבל לאנושות אין את ההכרה לדברים האלה.

לאנושות צריכה להיות הכרה לא כמו שאצלנו אלא בדרגה יותר פחותה. הם צריכים לדעת שזה רע וזה טוב בשבילם. שככל שמתחברים ומתייחסים יפה זה לזה, יהיה להם טוב, כי כך הטבע. מה לעשות, הטבע מתגלה בצורה כזאת. ואם מתרחקים זה מזה, יהיה להם רע. ומכל הריחוק ביניהם יוצאים ווירוסים, יוצאים כל מיני צרות, בעיות, כוחות רעים. עד כמה שאנחנו צמודים זה לזה, אנחנו לא נותנים לכוחות הרעים לצאת, אנחנו שומרים אותם בפנים על ידי צמצום ומסך. זה מה שהאנושות צריכה להבין והיא תבין את זה מהר, כי אצלה אין הרבה שכל, אלא פשוט היא יודעת שככה זה טוב וככה זה רע.

תלמיד: אז איפה נכנסת כאן מטרת הבריאה? אם מטרת הבריאה להיטיב לנברא ובפועל אתה רואה שההטבה היא נטו ייסורים, שאפילו אין הכרה שאנחנו הפוכים למה שרוצים לקחת אותנו.

אנחנו מתקדמים כך גם בחיים שלנו. אני זוכר את עצמי כשהייתי ילד, האם הכרתי את הרע ואת הטוב בצורה האמיתית? רק לפי האגו הקטן שלי. ואחר כך יותר ויותר אני לומד מה כדאי ומה לא כדאי באמת, וכך אנחנו נתקדם. אני לא חושב שלאנושות יש כאן איזה תפקיד גדול, מכריע, היא כמו גוף אחרי הראש. כמה שאנחנו נסדר את עצמנו יותר מהר בינינו ונתאים את עצמנו לדור האחרון, הבורא יוכל דרכנו להשפיע אליהם דברים טובים.

אנחנו מייצבים את צורת הבורא שיתגלה באנושות, את תכונות האופי שלו, את אופן הגילוי שלו לרע או לטוב. זה הכול תלוי בנו, במעבר שאנחנו עושים. אם אנחנו נעשה את עצמנו קרובים לבורא מצד אחד, ומשתתפים בצער הכלל מצד שני, אז היחס היפה של הבורא יעבור לאנושות והיא תשתפר. בזה אין שום ספק, זה כתוב גם במקורות.

תלמיד: יוצא מזה שהאנושות היא בכלל לא פונקציה, כי היא לא מסוגלת לעשות כלום. והכול תלוי בנו, עד כמה אנחנו מצליחים לתאם בינה לבין הבורא.

נכון, בטוח כך, וכך גם כתוב. מה אתה יכול לדרוש מהם? יש להם רק רצון לקבל קטן, כמו שאנחנו עכשיו רואים, רק להתקיים בכמה שפחות מכות. תן לנו לחיות, לנו, לילדים שלנו, חופש, לנסוע, לטוס, כל מיני דברים כאלה, כל עוד אנחנו חיים תן לנו למלא את החיים שלנו בתענוגים הקטנים האלה. זה מה שהאנושות רוצה, זה הגובה של הרצון לקבל שלהם, שרוצה את התענוגים האלה ולא יותר.

תלמיד: אם אנחנו רואים שהמצב באנושות יותר גרוע, האם זה סימן שאנחנו לא ראש, שאנחנו לא מעבר?

אנחנו עוד לא מעבר, אנחנו עוד לא ראש, כי האנושות מתדרדרת. כל פעם כשהבורא מוסיף באור שלו שמאיר על כולנו, בזה שהוא מוסיף את האור שלו, האינטנסיביות של האור דווקא מראה אצלנו כמה אנחנו הפוכים מהאור ואנחנו מרגישים את עצמנו יותר גרוע. מאיפה באות כל הצרות החדשות האלה? מזה שהבורא יותר ויותר מאיר עלינו. אם היינו בהתאם לזה משתנים, היינו מרגישים גילוי הבורא לנברא, וכך אנחנו מרגישים יותר חושך.

תלמיד: אז מה יהפוך אותנו להיות המעבר, מה צריך לקרות שנהיה מעבר?

שאנחנו נתחבר בינינו בצורה יותר צמודה, נבין יותר שאנחנו חייבים להיות קרובים זה לזה. ומיום ליום, פעם תהיה יותר פנייה לאנושות, פעם יותר התחברות בינינו, פעם חיבור שלנו עם הבורא. כך אנחנו נגלה את עצמנו כל פעם, פעם למעלה, פעם למטה, וכך אנחנו מסדרים את עצמנו.

אנחנו נמשיך לקרוא את הקטעים שלנו ונתקדם. נקווה שבינתיים יתקנו לנו את "גלקסי", יש שם בעיות, וצריכים להבין שזה גם אחת המכות שאנחנו מרגישים, אבל לפחות בינתיים יש לנו אפשרות איכשהו להתגבר על תקלות ולפחות להיות מחוברים בצורה חלקית. אני חושב שאנחנו צריכים חוץ מ"גלקסי" להכין לעצמנו עוד מערכת קשר שתהיה מוכנה למצב שאם ה"גלקסי" תיפול בכלל, מי יודע מה יקרה, אסור לנו לסמוך על מערכת אחת בלבד.

לכן אני פונה לכל החברים שבעולם, אם יש לכם עוד אמצעים, עוד הברקות, הבנות איך לעשות קשר בינינו, כמו שאתם רואים שאנחנו משתדלים לעשות, אז בבקשה תתכתבו עם החברים שלנו שאחראים על זה ואנחנו נפתור את זה. ואל תכתבו את זה רק לאדם אחד, אין לנו אדם אחד שאחראי, אלא תשלחו לכולם את מה שאתם ממליצים לעשות בחידוש הקשר הטכני הטוב בינינו.

קריין: אז אנחנו קוראים קטעים נבחרים מתוך מאמר שמעתי של בעל הסולם, שמעתי מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה". אנחנו נקרא את קטע מספר 9.

"כתוב בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך". ולכן היא מתגלית אליו. וזה שאמר ר' שמעון בר יוחאי: "משום זה, ועלי תשוקתו". וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז הוא משפיע לבחינת ו"ה, שזה סוד ש"אין השם שלם, ואין הכסא שלם, עד שיתחברו ה-ה לגבי ה-ו". שה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה-ו' תשפיע לתוך ה-ה', שאז יהיה גמר התיקון."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

אנחנו צריכים לראות איך מתגלות המערכות האלה אצלנו, הקשר בין הבורא לנבראים ובין הנבראים, כך שאנחנו נרכיב את השם הזה י-ה-ו-ה. אלה ארבע בחינות דאור ישר עם בחינת הכתר שמעליהן, בצורה כזאת שהמכתר זה פועל דרך כל הספירות למלכות, ומהמלכות זה פועל בחזרה בצמצום, מסך ואור חוזר לכתר. ואז יש הדדיות בין הבורא לנברא ובין הנברא לבורא.

כולנו חלקי המלכות והבורא זה הכתר. איך אנחנו יכולים לקבל מהבורא את ההשפעה שלו? אנחנו צריכים להתחבר עם כוחות הבינה, היא באמצע בין כתר למלכות. וכשאנחנו מגיעים לכוחות הבינה זה נקרא שאנחנו מגיעים ל"כוחות האמונה", ולמעלה כשהבינה תקבע איך נעבוד עם הרצון לקבל שלנו, זה נקרא שאנחנו נמצאים "באמונה למעלה מהדעת". בצורה כזאת כשכוח ההשפעה קובע כמה אני משתמש בכוח הקבלה שלי, בצורה כזאת אנחנו מתחילים להתקשר עם הבורא בבינה. הוא דרך הבינה משפיע עלינו, אנחנו דרך הבינה משפיעים אליו. זה נקרא לקשור י"ה ב-ו"ה.

איזו הבינה? י' שמשפיע לה' מלמעלה, ואנחנו ממלכות משפיעים דרך הבינה אליו. עד ששתי אלה מלכות ובינה ממש משתוות, שכוח הבינה וכוח המלכות ממש עובדים יחד. לכן יש להם אותו סימן של ה', האות ה'. אמנם בינה היא לגמרי המשפיעה ומלכות היא לגמרי המקבלת, אבל כששתיהן נכללות אז יוצא שמהבורא מגיע אור חכמה שלם לה' ראשונה, ואנחנו פועלים עליו דרך ו', דרך הזעיר אנפין, בכמה שמשתדלים לחבר את עצמנו לכתר מלמטה דרך הבינה. וכך אנחנו מחברים את זה.

לכן מה הוא כותב? "שהשכינה הקדושה" הבורא, גילוי הבורא הוא מתגלה כך "אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך"." זאת אומרת, התיקון של המלכות הוא כזה אצל רבי שמעון שהגיע לידי גמר התיקון, שכל הרצון להשפיע מתגלה בתוך הרצון לקבל. "ולכן היא מתגלית אליו. וזה שאמר ר' שמעון בר יוחאי: "משום זה, ועלי תשוקתו"." שהוא מרגיש שהבורא כולו מכוון אליו. "וזהו" המימוש של ""אני לדודי ודודי לי"." זאת אומרת, כמה שיש ט' ספירות דאור ישר ומצדנו ט' ספירות דאור חוזר, ושתיהן מתלבשות זו על זו ואז נעשה כלי שלם. "ואז הוא משפיע לבחינת ו"ה," שזה החצי התחתון של הכלי, "שזה סוד ש"אין השם שלם, ואין הכסא שלם, עד שיתחברו ה-ה לגבי ה-ו". ש" אות "ה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה-ו' תשפיע לתוך ה-ה', שאז יהיה גמר התיקון." זה מה שדיברנו.

בקיצור, הכול תלוי האמת בחיבור בינינו. כי במידה שרוצים להתחבר אנחנו מושכים את האור העליון והוא כך מסדר לנו את הדברים.

שאלה: אתה יכול להרחיב על דו השיח הזה בין הבורא לרבי שמעון, מה זה אומר שהבורא אומר לרבי שמעון "אני לא יכול להסתתר ממך"?

שבראתי את יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, את המאור המחזיר למוטב, ואתה השתמשת בתורה תבלין, באור העליון כדי לתקן את היצר הרע, לעשות עליו צמצום שאתה לא משתמש בו, ואחר כך מסך שאתה רוכש את כוח ההתגברות, ועל ידי זה מהרצון לקבל האגואיסטי שלך אתה עושה פעולה הפוכה, של אור חוזר, ובצורה כזאת אתה מגיע להשפיע אליי. יוצא, שאור ישר מהבורא מתלבש באור חוזר מהנברא, כמו בעל הבית והאורח ששניהם רוצים להשפיע זה לזה ואז מגיעים לזיווג.

תלמיד: כלומר העשירייה שרוצה להגיע למצב של שכינה מתוקנת צריכה להגיע לאיזה מצב שהיא לא השאירה מקום של יצר רע בכלל?

היא לא משאירה מקום להסתרה, רוצה לגלות את הבורא בכל הכוח. זאת אומרת למלא כל הרצונות שלהם בכוונה על מנת להשפיע. ואז הבורא מתגלה ואומר "אני חיפשתי איפה עוד אני לא מגולה ולא מצאתי". זאת אומרת, כל מה שבעל הבית שם לפני האורח, האורח מקבל את זה בעל מנת להשפיע לבעל הבית, ואז שניהם נמצאים ביחס פתוח, יפה, שלם, גמר תיקון.

שאלה: לפי המבנה של י-ה-ו-ה, התחלת את השיעור בקטע שאנחנו נהיה בקבוצה אם אנחנו נגלה את הבורא בינינו.

אתה יכול לראות את זה בהיסטוריה של ישראל, שעד כמה שהם לא קיימו את מה שהיה מוטל עליהם, כמה הם סבלו מכולם, מהבורא ומכל אומות העולם. ממש כולם גרשו אותם, דחו אותם, הרגו אותם, וזה הכול מפני שהם לא קיימו את הייעוד שלהם.

תלמיד: המשימה שלנו קודם כל בחיבור בינינו או בהפצה?

קודם כל בחיבור בינינו. אם אנחנו סתם נספר לכל העולם על מטרת הבריאה, הם לא יקבלו את זה כי אין בזה את הכוח הפנימי שלנו, של החיבור. זה חייב לצאת מהקבוצה, זה חייב לצאת מהעשיריות, מזה שאנחנו נמצאים בזה, אז הם ירגישו רוח. הם לא שומעים מילים, זה לא משפיע עליהם, הם ירגישו את הרוח שיש במילים שלנו, כי כוח הבורא אז יימצא במה שאנחנו נדבר ונכתוב. לכן צריכים להיות גם כל הזמן מחוברים יותר ויותר בינינו.

אם איזו עשירייה מצליחה יותר או פחות, זה לא בגלל שהם יודעים לכתוב את זה יפה, זה בגלל שזה יוצא מהחיבור שבהם. וכמה שנתחבר בין כל העשיריות, אנחנו צריכים להתחיל עכשיו לדאוג לזה. מאתמול התחלתי גם לדבר על זה יותר, כי אני רואה שזה מה שנדרש כבר, זה משתנה כל כך מהר שאנחנו כבר צריכים להיות יותר ויותר מחוברים בין כל הכלים.

לכן אנחנו צריכים לשים לב לכל הקבוצות שלנו וצריכים לחזק זה את זה. יש כאלה קבוצות שהן עדיין לא נמצאות אתנו יחד בהתפתחות שלנו של שנים, ולכן הן שומעות אבל לא מרגישות את מה שאנחנו מדברים. אני מאוד מצטער אבל יש כאלה קבוצות שהן אפילו נעלמות. נניח היו קבוצות כמו של טורקיה, מאוד גדולות, ובזמן האחרון נשאר מהן פחות מחצי, וזה באמת חבל. אני רואה, אני עוקב אחרי כולם עד כמה שאני מרגיש מה שקורה. וכמה שאנחנו נתקדם יותר ודאי שיהיו תנאים יותר קשים בקשר, בתוך העשיריות ובינינו, כדי לקדם אותנו, ואנחנו צריכים גם לדאוג זה לזה.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא מתלבש בנו כקבוצה עולמית, זה קורה בשלבים או בעשירייה אחת, בכולם יחד, או עם כולם?

אי אפשר להסביר את זה, אתה יכול לראות שזה כמו עובר שגדל במעי אימו בירחי הלידה. קודם גדלים החלקים האלו, אחר כך החלקים האלו בגופו, קודם גוף, רגליים, ידיים, ראש. קודם גדל ראש גדול, וכל היתר קטן, ראית את צורת העובר. לכן אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק למה אנחנו מגלים כאלו רצונות או כאלה רצונות, כאלו מקרים, זה קורה לפי התכנית הבריאה. עכשיו אנחנו לא יכולים להבין את זה. אנחנו לומדים את זה ב"תלמוד עשר הספירות", נגיד בחלק י' י"א, י"ב שם מסבירים על עיבור, יניקה, לידה, בכל חלק וחלק יש ממש מאות דפים על עיבור, לידה. תראו בתלמוד עשר הספירות בחלקים האלו על מה מדובר, ואנחנו נעבור על זה.

תלמיד: אני פשוט שואל למה, כי הזכרת עכשיו קבוצות אחרות, למשל את קבוצת טורקיה, ואני חושב איך אני יכול עם החברים שלי בעשירייה לדאוג להם, לחשוב עליהם?

אנחנו צריכים לדאוג לכולם, לחשוב. אתה לא צריך מיד להתחיל לכתוב להם, להתנפל עליהם וכולם. לא, בעדינות, אנחנו צריכים לדאוג זה לזה, שהרוח בינינו כל הזמן תעלה ותעלה. שאנחנו נרגיש שככול שהעולם מתדרדר, אנחנו צריכים יותר ויותר לראות את עצמנו אחראים על זה, ולהתקרב בינינו כדי להיות כוח אחד, בערבות, ואז נוכל להשפיע על העולם. אפילו בלי פרסום כל כך גדול שלנו לעולם, אנחנו בכל זאת נוכל להשפיע עליהם, ולראות איך אנחנו יוצרים את הפנדמיה הזאת, והעולם מתחיל להסתדר יותר טוב. עוד, ניראה את זה.

תלמיד: עכשיו הסברת על ההסכמה של ההתקשרות עם הבורא דרך ה י-ה-ו-ה, אני לדודי ודודי לי. אנחנו לדוגמה כעשירייה רוצים לעשות זאת במהלך היום. איך אנחנו עושים את זה?

תשתדלו. הבורא זה כוח החיבור שמתגלה בתוך הקבוצה, אין בורא ללא נברא, הוא לא קיים. אתם צריכים לתאר אותו ככוח החיבור שבקבוצה, וכלפיו לעבוד, אליו לפנות.

שאלה: בפרוש שלך על הפסוק שקראנו תיארת את הרצון לגלות את הבורא בכל כוחי בכוונה על מנת להשפיע. האם זה לרצות לגלות את הבורא בשביל העשירייה, כאילו בעשירייה, לא בי, אבל בהם?

לא בהם, אלא בנו.

שאלה: עכשיו אנחנו יותר ויותר מתקרבים לחיבור בין הקבוצות, ומגיע רגע שבכל זאת בינינו בינתיים יש הבדלים חיצוניים, אז איך אתה מתגבר למשל על הפער בשפות?

אני בקושי מדבר לשון אחת, ברוסית, אמנם כולם אומרים שאני שולט בה טוב. עברית, למרות שאני נמצא בישראל כבר 45 שנה, לא למדתי טוב. ואני לא יכול, אני לא מבין שפות, לא מרגיש שפות, אצלי העניין הזה ממש מנותק. אני מרגיש את העולם, ומרגיש את הקבוצות בלי לדבר איתן, אלא מה שנמצא בהן, את זה אני משתדל להרגיש.

ולכן אתם רואים, אני לא כל כך מדבר, ובכלל, חוץ מהשיעור אני לא מדבר עם אנשים, אני משתדל להרגיש מה שקורה בתוך הקבוצה. אבל אתם תשתדלו בכל קשר שיהיה.

שאלה: בעבר היה לנו כזה מקום, בסעודת שבת, בשבת בבוקר, קבוצת פתח תקווה הייתה כמו איזו פלטפורמה, ואם משהו קרה בקבוצה, הקורדינטורים יצאו, שמו ויסקי, ספרו לכולם וככה כולם היו מתכללים. עכשיו כאילו אין לנו כזה חלל, מרחב, נכנסנו לעולם וירטואלי חדש.

למה אין לנו היום אפשרות כזאת? מה קרה, מה ההבדל? כי אין לך מקום לשים את הוויסקי? עכשיו אני אביא לך בקבוק, ואשים לך ויסקי. מה קרה? מה אתה צריך?

תלמיד: זה לא הוויסקי, אלא אני רוצה לדעת מה קורה.

אז תדברו ביניכם. קודם הטורקים היו יותר קרובים אליך או לא? אותו דבר. אתם צריכים לארגן את הכול. אתם מצפים שאני כמו גננת, אבנה לכם את כל מערכת הקשר? אתה אומר את זה? אתה שכל הזמן, כל שנים היית בוער לבנות, לעשות משהו, עכשיו אתה בא אלי באיזו טענה, שאין כאלה מערכות קשר?

תלמיד: לא, אני לא בא בטענות, אני אומר שעכשיו זה השתנה.

התנאים חדשים. אז תעשה בתנאים החדשים. כן, התנאים השתנו, ואנחנו לומדים בצורה חדשה. לא הייתה לי ברירה אלא לשבת כאן בחדר הזה, ולהעביר שיעור לא לפני 400 איש כמו קודם. הבורא נתן כאלה תנאים, ואני לא אומר אם זה טוב או רע, אני מקבל את זה, ועובד מתוך זה. מי יודע מה יהיה מחר? אבל זה לא שאני לא עושה כלום, אני בכל זאת הולך לבנות את המערכת בתנאים החדשים.

תלמיד: האם אני מבין נכון, שעכשיו אנחנו צריכים למרות ההבדלים שקיימים בינינו, ושאלתי רק לגבי השפות, אבל יש המון הבדלים. אז האם למרות כל הכמות האדירה הזאת של ההבדלים כמיני אנושות, אנחנו צריכים בכוח להתחבר בינינו?

אני לא מבין למה אנחנו צריכים לבטל את ההבדלים בינינו, אלא ההיפך, למעלה מההבדלים לבנות קשרים, "על כל פשעים תכסה אהבה". אתה מבין? אתה לא צריך למחוק שום דבר, גם לא את השפות. תראה איזה מחסום יש בין כולנו, אנחנו לא מבינים את השפות, יש בלל שפות, זה מגיע אלינו מבבל, לכן זה נקרא "בבל", ואנחנו צריכים למעלה מכל ההבדלים האלו להתקשר בינינו.

קודם היינו כולנו כעם אחד, בבבל היינו עם אחד, כולם הבינו, וכולם דיברו בשפה אחת. זה היה בארמית, ארמית זו שפה כמו עברית, שתיהן, הן פנים ואחוריים של אותו ביטוי. ואז לפי הרצון לקבל שהתגלה בכל קבוצה וקבוצה, כל קבוצה התחילה לדבר מתוך הטבע שלה, של הרצון לקבל שלה בשפה אחרת, בביטוי אחר, ואז הפסקנו להבין זה את זה.

אלה דברים שאנחנו לא מבינים. אנחנו לא מבינים איך זה קורה, אבל זה קורה מבפנים, מתוך הטבע. כשאני נמצא ברצון לקבל שונה ממך, ואני לא רוצה להבין אותך, אז אתה מדבר בשפה אחת ואני בשפה אחרת. אנחנו צריכים להתגבר על זה, ואתה תראה איך אנחנו נחזור לשפה אחת, להרגשה אחת.

תלמיד: וההתעלות הזאת, ההתגברות, נאמר בשבוע הבא נעשה לו"ז חדש, שבו יפגשו קבוצות בשפות שונות. ונאמר שאנחנו נהיה עם קבוצת אפריקה. אנחנו נדבר רוסית, הם אנגלית, איך אנחנו צריכים להתגבר על חוסר הידיעה שלנו של האנגלית, בעזרת מה?

יש לכם מתרגמים, מה לעשות. גם אני, אתה יודע איך אני מבין את כל השפות, רק בעזרת תרגום.

שאלה: דיברת על זה שנתחבר בעשיריות ונתערבב בכלים. איך אתה מתאר את זה, או איך היית רוצה לראות את זה? מה אתה מצפה כדי שגם לנו יהיה מודל שאליו אנחנו משתוקקים?

אתם צריכים להשתדל להיות יותר קרובים, גם בקשר בין העשיריות. שההתקשרות בין העשיריות תגרום לכך שבתוך כל עשירייה תהיה נחיצות לחיבור יותר פנימי, וכך נתקדם. זאת אומרת, ההתקשרות בין העשיריות, צריכה לגרום להתקשרות החברים בתוך כל עשירייה.

תלמיד: האם הקשר הזה בין העשיריות צריך להיות יומיומי?

את זה אני לא יודע, זו כבר טכניקה, אז אל תשאלו אותי. אלה דברים שאני אף פעם אני לא עונה עליהם. עכשיו אני אגיד כן, ואתם תתחילו מהבוקר עד הלילה להיות בזה, וכל אחד יישב על הראש של השני. לא, אתם צריכים לעשות את זה ולהרגיש מה טוב לסך הכול, להביא את כל הכלי העולמי, שלנו, את בני ברוך, לקשר יפה, נוח, טוב, ונעים לקראת הבורא, לקדם אותנו. זה הכול.

שאלה: אנחנו יודעים שכשמגיעים למצב של חיבור שלם בינינו העולם הגשמי נעלם, שמעתי אותך אומר את זה הרבה פעמים. יש מאיתנו שרוצים להיפרד מהעולם הגשמי, לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע כדי להגיע להרגשה כזו ?

זה רק כשכולנו נגיע לתיקון השלם, אז לאט לאט בזה שאנחנו עולים לדרגה הזאת האחרונה, העולם שלנו שאנחנו מרגישים אותו באגו המשותף שלנו יתחיל להיעלם מההרגשה שלנו. כל עוד שישנם אנשים, קבוצות, חלקי הכלי הכללי של אדם הראשון שהם עדיין נמצאים ברצון האגואיסטי, אז כולנו נרגיש שאנחנו נמצאים גם כן במסגרת של העולם הזה.

יהיו לנו מקרים של חיים ומוות גשמיים, ולא נוכל לצאת מזה עד שאנחנו נתחיל להיכנס לשלבים האחרונים של תיקון הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ואז העולם הזה יתחיל להיעלם מההרגשה שלנו, מפני שהרצון לקבל על מנת לקבל הוא פשוט יתחיל להסתלק. הוא כבר כולו כולו ממש ברמות, בדרגות האחרונות שלו יתחיל לקבל כוונה על מנת להשפיע, ולכן העולם הזה כאילו יתפוגג, ככה זה.

אנחנו מרגישים את העולם הזה ברצון לקבל שעדיין נמצא בעולם. וזה לא חשוב, אני יכול להיות מתוקן ב-100% כמו רבי שמעון, אבל מפני שיתר העולם לא מתוקן, זאת אומרת, יש בכל זאת את הכלי הכללי של אדם הראשון האינטגרלי שעוד לא מתוקן, אז אני נמצא איתם גם כן בהכרח בהרגשה משותפת.

לכן כל המקובלים הגדולים, צדיקים גמורים שהכול עושים על מנת להשפיע, אבל הם גם כן קשורים בכל זאת עם כל הכלי שעדיין שבור, ולכן מרגישים את העולם הזה. בעל הסולם תיקון את עצמו לגמרי בצורה פרטית, אבל זה לא מנע ממנו להיות חולה קשה והוא נפטר, שזה כתוצאה מהקשר שלו עם אחרים. זה עד שאנחנו לא מגיעים לתיקון הכללי של כל הכלי שלנו. ועכשיו אנחנו מתחילים את התהליך הזה שכולם, כל האנושות צריכה להגיע למצב שמתגלה כל הכלי הכללי ואנחנו מגיעים לתיקונים.

לכן היחס אלינו הוא אחר לגמרי, וגם כן היחס שלנו לכל המציאות צריך להיות אחר מקודם. אנחנו נכנסים לתכנית חדשה, לתוכנה חדשה, ואת זה צריכים טוב טוב להבין, שלא יכולים להתקיים כמו קודם. ותראו איך הווירוס הזה מעביר את האנושות ממצב כמו שהיה קודם, שכל אחד היה חושב בצורה אישית, אינדיבידואלית, נפרדת מאחרים, איך הווירוס הזה שולט על כולם וממש נותן לכולם מכות, כדי שאנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו. חיבור רע, אחר כך אנחנו נשתדל לעשות אותו לחיבור טוב, אבל קודם כל אנחנו מרגישים שיש לנו צרה משותפת לכולם.

הצרות האלה בינתיים שולטות עלינו, כדי להביא אותנו להרגשה שאנחנו כולנו סובלים. עד כדי כך שאנחנו נפסיק לעשות הבדלים בינינו, כולנו סובלים, כולנו חולים, כולנו מתים, כולנו נמצאים בחוסר אונים, לא יודעים מה יקרה, מה קורה ואיך לצאת מזה. על ידי זה הווירוס עושה קשר בינינו, ולא משאיר אחד יותר גבוה ושני יותר נמוך. אתם תראו עד כמה שהוא יעשה מכולנו רמה אחת, זאת המטרה שלו.

אם אנחנו רוצים לעשות את הרמה האחת הזאת בינינו, בבקשה, ודאי שפחות נסבול. אבל עכשיו בינתיים זה מה שצריך להיות, ואחר כך אנחנו נראה הלאה. זאת ממש עבודת הבורא, בחוש אנחנו רואים מה שהוא עושה איתנו. ולכן רק חיבור בינינו הוא התרופה הנכונה היחידה.

שאלה: אני ועוד חבר עובדים כבר כמה שבועות על שיר חדש שנועד להפצה ואנחנו מבינים את כל מה שאמרת, שמה שבעיקר יעבור זה המסר ולא המילים. מה אנחנו צריכים בפועל לעשות, איך להכניס את כל הרוח של הכלי העולמי, של כל המקובלים לתוך זה? איך נצליח לעשות את הכי טוב, כך שבאמת מה שאנחנו מרגישים בינינו יעבור בעבודה שלנו?

אני לא יודע, בקשר למוסיקה, לשירה, אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: השאלה היא לא על שירה ולא על מוסיקה, השאלה היא איך אנחנו נכניס את העיקר, את המסר, את הרוח?

איך אני יכול להגיד לך? את הלב אתה צריך להכניס, תנסה.

תלמיד: מה זה נקרא להכניס לב?

את ההרגשה שלך, את הרצון שלך להשפיע לכולם, שכולם יבינו שהבורא זה טוב ואנחנו מקבלים ומרגישים ממנו רע במידה שאנחנו לא מיישרים עימו את המצב. זה כמו שאני נמצא בבית ספר, דורשים ממני להיות מוצלח כך וכך ואני לא רוצה, לא משתדל, אז אני מקבל מכות, מקבל כל מיני עונשים. זה מה שצריכים להסביר לאנושות, שאנחנו נמצאים תחת השפעה כללית עליונה ואנחנו צריכים להתחיל להתקרב אליה ולקיים את הדרישות שלה, של ההשפעה העליונה, ההנהגה העליונה. אם אנחנו מגיעים לזה בהקדם, שלב שלב כמו שדורשים מאיתנו, אנחנו מרגישים את עצמנו בטוב ואנחנו גם עולים מטוב לטוב, עוד ועוד. אבל אם אנחנו לא רוצים אלא העיקר בשבילנו זה הפגנות ולטוס לחו"ל ולבלות ובשום דבר לא להשתנות, אז אנחנו נרגיש יותר ויותר רע.

תלמיד: זה המסר או זו הרוח, זה הלב?

זה המסר והרוח והלב, מה שאתה רוצה. תסביר את זה בצורה פשוטה לבני אדם, שהטבע הוא כמו אבא ואימא ורוצה ללמד אותנו ואנחנו אטומים כמו ילד רע, שלא רוצה לשמוע, שרוצה רק לבלות. אתה רואה, האנושות רוצה רק לבלות, שום דבר חוץ מזה. ואנחנו, בני ברוך, אשמים בזה שאנחנו לא מלמדים אותם שיש כאן בעיה. אנחנו צריכים לשמוע את הדרישות מהטבע ואיכשהו להתקרב אליהן, לדרישות האלה, לענות עליהן.

ואם לא, הטבע מעביר אותנו מכיתה לכיתה, ואז המכות יותר ויותר רציניות ואנחנו נסבול יותר ויותר. לפנינו בעיקר מכות אקלים, שהן יהרסו אותנו. אנחנו פשוט נסבול מכל המחלות, מכל הבעיות, מכות רעב. אנחנו צריכים להסביר את זה. זה עלינו, זאת אומרת אתה לא יכול להגיד לאנושות שהיא לא בסדר וגם לא לבורא, כי שניהם פועלים לפי תוכנה, ואנחנו, בני ברוך, חייבים לעשות קשר בין הבורא לנבראים שהם יבינו זה את זה ויתקשרו זה אל זה נכון דרכנו.

האם אנחנו מבינים את הבעיה הזאת ומשתדלים לעשות כך. אתם חושבים שאני סתם לוקח את הזמן של השיעור ומדבר ומדבר על זה, אבל זה העיקר.

שאלה: בקשר לחיבור בין העשיריות, אנחנו נגיע לדרישה לחיבור בתוך העשירייה? כלפי מי צריכה להיות הדרישה הזאת, כלפי עצמי, כלפי החברים, הבורא? ממי לדרוש את זה ואיך?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בין העשיריות. בזה שאנחנו מתחברים בין העשיריות, אנחנו גם נרגיש יותר מה חסר בתוך העשירייה כדי להיות מחוברים יותר. ואז יצא שאפילו שנצא לקשר בין העשיריות, קשר יותר חיצון, אבל זה יגרום לזה שאנחנו נתקן את הקשר היותר פנימי.

נתחיל, בוא נראה. אבל תסתכלו מעשירייה לעשירייה מה נראה לכם, מה אתם יכולים לקחת משם כדוגמאות, במה זה מעורר אתכם לחיבור בינכם. אבל כך זה צריך לקרות.

שאלה: בהקדמה שנתת שמעתי אותך אומר שאנחנו נפגוש את האנושות בכלי שלנו, וזה הותיר רושם מאוד חזק, זה מעורר ממש לתפילה עבור כל העולם. אז השאלה היא, המפגש בינינו, בכלי של האנושות, איך זה קשור לה' שצריכה להגיע לו', איך זה יכול להגביר את הזרימה? אני מתנצל על המילים, זה איכשהו מאוד קשור לחיבור בין הה' לו', אם אתה יכול להוסיף על זה.

ה' זה מלכות, זה רצון לקבל. ו' זה כוח השפעה, זעיר אנפין, שאנחנו צריכים ללמוד ממנו, לקבל ממנו כל מיני כוונות על מנת להשפיע. מלכות שיכולה לקבל מזעיר אנפין, זעיר אנפין זה נקרא "הקדוש ברוך הוא", וגילוי הבורא למלכות, זו התקשרות זעיר אנפין, ו', למלכות, לה'.

לכן מלכות צריכה להתקשר לזעיר אנפין, ה' לו', ואז במידה הזאת היא מתקשרת ומתאימה את עצמה לקשר בין י' לה' ראשונה. עד כמה שהבורא, הרצון להשפיע כולו, מגיע באור החכמה, מביא את כוח ההשפעה שלו באור החסדים דרך בינה, ואז מתקשרות כל הבחינות האלו יחד, י-ה-ו-ה, זה נקרא "ויהי ה' אחד ושמו אחד".

אבל זה סתם לדבר על זה, אם אנחנו לא מרגישים את הפעולות האלה, זה עדיין מוקדם.

שאלה: בהתחלה אמרת שלאומות העולם יש רצון לקבל חלש, ועל כן הם לא רוצים להתחבר ולא רואים בזה מטרה אלא כדי לברוח מהמכות והצרות. האם באח"פ, אצל אומות העולם, יש רצונות גדולים או קטנים?

הרצונות לקבל אצל אומות העולם הם רצונות לקבל גדולים מאוד. שם כל המחסן של הרצון לקבל הגדול, העצום. רק מה שמתגלה, מתגלה קצת, ומתגלה קצת, מפני שאנחנו צריכים לקחת את הרצונות האלה לאט לאט, במנות קטנות, ולקשור אותם עם הבורא ולתקן.

כל התיקון נמצא בתוכנו, אנחנו מעלים מהם רצון לקבל, מקשרים אותו עם רצון להשפיע של הבורא, ובזה אנחנו תופרים כאילו, עושים יחד רצון לקבל ורצון להשפיע. התיקון נעשה בנו, כמעבר. לוקחים מצד אחד רצון לקבל, מצד שני רצון להשפיע, ומסדרים אותם יחד, ולכן אנחנו אחראים על התיקון. אבל הרצון לקבל הגדול ביותר, הוא נמצא דווקא באומות העולם, וכוח ההשפעה הוא בבורא.

שאלה: אתמול בערב התקיים חיבור שבועי של נציגי עשיריות בכלי הישראלי בזום. מה אנחנו צריכים לשאוף להשיג בסוג כזה של מפגש?

אני לא יודע. לא מכיר את המפגש, לא הייתי בו, איך אתה שואל אותי? אתה סתם אומר לי מה שקרה אתמול ומה אני חושב על זה? אני לא חושב, אני לא שמעתי אפילו. איזה שאלות אתם שואלים?

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים יותר להתחבר זה לזה בעשיריות.

אבל אני לא יודע. אתה שואל מה דעתי על זה, אין לי דעה, כי אני לא יודע על מה מדובר. לפני שאתם שואלים, תחשבו איך זה יכול להשפיע על כל הכלי העולמי כשאתם שואלים. אתם תופסים זמן ועל משהו פרטי. לא מקובל עלי להתייחס כך לזמן הכללי של כל הכלי העולמי.

שאלה: אנחנו רואים שמכות ואסונות בעולם הולכים ועולים. איזה קשר אנחנו צריכים לעשות בינינו במידה והקשר האינטרנטי ייפול, או שלא תהיה אפשרות לחברים להתקשר ביניהם?

אני לא יודע, אני לא איש הקשר. אם לא יהיה קשר אתם לא תראו אותי, לא תשמעו אותי. אני לא יודע מה לעשות. אולי כדאי לנו לעשות מערכת שהיא לא וידאו, אלא רק אודיו, שהיא תהיה במקביל ותקשר את כולנו יחד ברשת אחת, כמו רדיו עולמי. אולי עוד משהו.

תדאגו לזה, תחשבו על זה. אני לא רואה שאנחנו יכולים להיות בטוחים בקשר של מחר. אני לא בטוח. לפי מה שקורה אנחנו צריכים לעשות עם זה משהו ודחוף.

שאלה: כתוצאה מהחיבור בינינו, אנחנו צריכים לראות באומות העולם שמתרחשת בהם ידיעה פנימית, שיותר שומעים את המסר שלנו? או שיותר מכות מתגברות, או פחות, למה אנחנו צריכים לצפות?

אני אגיד לך, אל תשאל שאלות כאלה. תשאל מה אתה חייב לעשות, ולא האם אתה צריך לראות כך או כך. לפי מה שאתה תעשה, כך אתה תראה. נקודה, זהו.

ובאמת לפי מה שאני שומע, אתם לא נכללים עם הבעיות, ואתם לא נכללים עם העולם, ולא מתקשרים בהתאם לזה יותר חזק בתוך הקבוצה, ולא מדביקים את קצב ההתפתחות שצריך להיות עלינו מיום ליום. שאלות כאלה של מה היה אתמול, ומה אני חושב, איזה סוג שאלות אלה? אנשים שאין להם ממש אחיזה במציאות שכל הזמן משתנה.

שאלה: פעמים רבות אתה מציג את הסבל כגורם מרכזי למוטיבציה, לעבודה וכמסר להעביר לקהל. איך תיראה העבודה הנכונה שלנו בגישה לקהל החיצוני בהעברת המסר הזה?

כמו שעכשיו האדם פועל כדי לברוח מייסורים, כך הוא יפעל כדי לעשות טובה לזולת. עוד יותר מזה, זה הכול תלוי במוטיבציה שלו.

תלמיד: הסצנה הזאת של הסבל שאתה מציג בפנינו, של רעב וכולי, האם זה באמת יכול לקרות? צריך להגיד לקהל שזה עומד לקרות? והשאלה, האם יכולים למנוע זאת?

על זה אתה צריך כבר להתייעץ עם אנשי ההפצה, מה להגיד ומה לא להגיד ולא לשאול אותי בזמן השיעור. אני לא יודע איפה אתה נמצא, איפה אתה מפרסם, עד כמה אתה יודע לכתוב. אני לא יודע על זה כלום. אל תפנה אלי כמו אל מארגן ההפצה. זה לא התפקיד שלי.

תלמיד: השאלה האם אנחנו יכולים להסביר שהעבודה הנכונה, יכולה למנוע את האסונות האלה?

עבודה נכונה שלנו, ודאי שיכולה למנוע את כל האסונות.

שאלה: במשך השנים האחרונות ראינו איך קבוצות אנשים בעולם מקדישים את עצמם לחופשות ותענוגים, ובמקביל גדלו הקבוצות שסובלות מרעב ולא יכולות לדאוג לילדים שלהם. ועדיין המגפה פוגעת בעשירים ובעניים באותה צורה, והסבל של העניים הוא גדול יותר. האם יש דרך לאזן את זה? לבורא יש חשבון שהוא עושה עם הדברים האלו?

אני לא יודע ולא אכפת לי מה שהבורא צריך לעשות. אכפת לי מה אני צריך לעשות. ולכן אני לא כל כך נכנס לפילוסופיה הזאת. מי סובל יותר ומי סובל פחות, איזה קבוצות סובלות כך ואיזה קבוצות סובלות כך. זו לא העבודה שלי, בשביל מה לי להתעמק בזה? מה אני מבין בזה? אני לא מבין את כל המכניקה של האנושות, למה הכוח העליון ככה מסובב אותה. אני לא נכנס לזה, כי אני לא מבין את המנוע הזה. בשביל מה לי להתבלבל? אני צריך רק לדעת מה עלי לעשות ואת זה לבצע, נקודה.

שאלה: האם לדעתך כדאי להיכנס לקהילות?

בשום פנים ואופן לא. לא להתקשר עם שום חברות וכל מיני ארגונים. לא, בשום צורה. אנחנו תמיד לבד, מבודדים מכולם ומשפיעים על כולם כמה שיכולים. ולא שאנחנו ניכנס לאיזו חברה ודרכה ננסה להתחבר איתם. זו דרך לא נכונה.

כשאנחנו נרצה להתחבר עם מישהו, אז אתם רק תגלו עד כמה שהם מיד שונאים אותנו ומגלים שאנחנו לא הם. כי היסוד שלנו, להגיע להשפעה ולאהבה, הוא בנוי לא על היסוד האגואיסטי. ולכן, אמנם נראה שאנחנו קרובים לאחרים, אבל אנחנו לגמרי הפוכים מהם. ולכן זה רק יגרום לשנאה, שישנאו אותנו. ולכן לא להתחבר עם אף אחד.

שאלה: למה אנחנו לא עוברים לשפה אחת כמו ארמית, כדי להתחבר בכל הכלי?

עכשיו ללמוד גם ארמית? תלמדו עברית, זה אותו הדבר. ארמית זה עברית. זה אותן האותיות, אתה יכול לפתוח את ספר הזוהר, כמעט כולו נכתב בארמית ואם אתה מבין עברית, אתה כמעט תבין מה שכתוב. זה שתי שפות כמו במראה, אחת העתקה מהשנייה. לכן התלמוד הבבלי, שזה המון ספרים, רובם כתובים בארמית.

ארמית זה כמו עברית, זה שתי שפות שבאותן הזמנים של בבל הן התחילו להתגלות. ממתי שהאנושות התחילה להרגיש את עצמה כקבוצה, רעה, טובה. בקיצור מבבל והלאה, שתי השפות האלה הן התחילו להתגלות באנושות.

שאלה: איך מתגברים על הבושה ברצון להתחבר עם עשיריות אחרות?

אני לא יודע. למה יש בושה? יש לנו מטרה משותפת, ובתוך המטרה הזאת אנחנו צריכים להיות כולנו מחוברים, כל האנושות. כמו שבעל הסולם כותב, לבן, שחור, צהוב, אדום, לא חשוב מי ומה, כולנו חייבים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד. אז על מה לדבר בכלל? איזו בושה יכולה להיות? אני לא מבין. בפרט כשאנחנו מגלים מכות כאלו שמגיעות לכל האנושות.

לשמוע שאלות כאלה, כשאני הולך עכשיו ליתר הקבוצות ורוצה להתחבר איתן, אז אני מתבייש?

יש לפנינו מטרת הבריאה, שהבורא ציווה ונתן לנו ידיעה שאנחנו צריכים להתחבר בינינו ובמידת החיבור אנחנו משיגים את מטרת הבריאה, עולים מדרגת העולם הזה לדרגת העולם הרוחני. אז למה אני צריך להתבייש? ההיפך, אני מקיים את רצון הבורא, רצון העליון. אלא אני צריך להתבייש מהאגו שלי, אבל לא מזה שאני רוצה להתחבר עם כולם ולהוביל את האנושות למצב הטוב.

שאלה: מה זה שהכלי סופי ביותר?

מלכות שהיא כוללת בתוכה את כל הרצונות, מרצון קטן, עד הרצונות הגדולים והנוראים ביותר, הכול נכלל במלכות.

שאלה: איך לעבור עכשיו לתפילה ובקשה, לא עבור החיבור בינינו, אלא עבור חיבור המלכות הכללית?

גם בעבור זה ובעבור זה, אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתקן אותנו.

שאלה: הרב מזכיר לנו על הפצה כל יום, ולמה אנחנו לא שומעים את זה ולמה זה לא עובד?

את זה תשאלו את עצמכם לא אותי, אני חוזר על זה ואומר יום יום שאנחנו צריכים לעשות הפצה וחיבור בינינו, לגרום לחיבור של כל בני האדם, זו העבודה שלנו. אין קבוצה אחרת בעולם שמדברת על תיקון העולם דרך בני אדם, בצורה כזאת יסודית כמו שאנחנו מדברים. ואנחנו צריכים יותר ויותר להסביר את זה לכל האנושות עד שהם יבינו, עד שיהיה להם קליק בראש, שיחבר בין הצרות שלהם שהם סובלים ובין חוסר החיבור ביניהם ואז הם יבינו שעל ידי חיבור ביניהם, הם יכולים להפטר מהצרות ורק על ידי זה.

שאלה: לפי סדר המדרגה אנחנו אמורים לתקן בעשירייה אחת את כל עומק הרצון ורק אחר כך להשפיע לעשיריות אחרות, או שיש גם תהליכים ברוחב?

אתה שואל כאילו שלא היית בשיעור. אנחנו התחלנו את השיעור מזה, שאנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו, גם בין העשיריות וזה יגרום לחיבור בתוך העשיריות.

תלמיד: כן שמעתי שזה אמצעי כדי להבין איך להתחבר בתוך העשירייה.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל, אם בפועל ההשפעה יכולה להתקיים, לפני שעשירייה תיקנה את עצמה בכל שכבות הרצון?

אמרתי לך שכן.

שאלה: מה העבודה הזאת, לקחת את הרצון לקבל של האנושות ולחבר אותו לרצון להשפיע באיזה צורה זה נעשה?

רצון להשפיע זה הבורא. כשהוא יכול להתגלות אצלנו, הוא לא מתגלה כרצון להשפיע, אלא כוונה להשפיע. רצון להשפיע זה רק הבורא, אנחנו רק רצון לקבל. אבל מה שיכול להיות קשר [בין]הבורא לנבראים, [זה] כשהוא נכלל מהחסרונות שלנו ואז הוא מחבר לכוונה שלו את הרצון שלנו. זה נקרא, שבינה מקבלת עביות מהמלכות ואנחנו יכולים לקבל רצון להשפיע מהבורא, מזעיר אנפין, או מבינה. ואז מחברים את הרצון להשפיע, את הכוונה להשפיע לרצון לקבל שלנו ואז יוצא שאני ברצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. והדרגה העליונה יותר, היא כולה בכוונה על מנת להשפיע, שמעורב שם גם רצון לקבל כלפינו ואז אנחנו בצורה כזאת יכולים להתקשר. זה נקרא לקשור י-ה ב ו-ה.

תלמיד: אבל מה זה אומר לקחת רצון לקבל של הנבראים? להתכלל מזה זה מובן, אבל מה זה לקחת את זה וכאילו לכוון את זה לרצון להשפיע. באיזו צורה זה מתבצע?

להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע לזולת. פשוט מאוד. זאת אומרת, אם ישנה כוונה על מנת להשפיע, אז אתה לוקח רצון לקבל ומשתמש בו כדי להשפיע.

תלמיד: אבל זה דורש לעשות איזו פעולה או שעצם העובדה שאנחנו נכללים מהרצון לקבל של הציבור ואנחנו מנסים להתכלל מהרצון להשפיע של העשירייה העולמית, זה כבר מבצע את החיבור הזה, או שצריך גם לעשות איזו פעולה פנימית?

שאני נכלל מרצון זר, אצלי זה מתבטא בכוונה. שאני ברצון לקבל שלי עכשיו משתמש בכוונה שונה מקודם.

שאלה: בקשר לדחיפות, מצד אחד, הסבל והכאוס פה במדינת ישראל מאוד מורגשים, בשיעורים אנחנו שומעים ממך כל הזמן עד כמה המצב דחוף, לפני כמה ימים גם אמרת שאתה כל בוקר יושב ומחכה שנצטרף אליך לפריצה, ואז מצד שני יש תהליכים, ועכשיו צריך להתחבר בין העשיריות וצריך לעשות עוד את זה ועוד את זה, וזה כאילו פוגע בדחיפות באיזשהו מקום, איך לא לכבות את הדחיפות?

אני חושב שאנחנו צריכים יותר ויותר לפרסם בעם ישראל, כי בכל זאת המוקד הוא כאן, המרכז של כל השבירה הוא כאן. ואנחנו נראה את זה מיום ליום יותר ויותר ברור, שכאן זאת הבעיה, מרכז הבעיה, וכאן זה מרכז הפתרון, ועוד יותר ויותר יהיה ברור שזה נמצא בידינו ואנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו זה כל העם, וכל העולם סובל, וכל העולם מתחיל ממש לסגור את עצמו סביבנו וממש להגיע אלינו בלחצים שונים, ואנחנו צריכים לקראת זה לעשות הפצה, גם מכל וכל. צריך לעשות את זה בהדרגה שזה ייכנס לאוזן ומהאוזן שיטפטף קצת יותר למוח וללב, וצריך לעשות את זה דרך כל דבר שאפשר. בכל הצורות, האפשריות, דרך המדיה, הממשלה, כלי התקשורת הכול. כמה שזה יעזור אני לא יודע, אבל אנחנו צריכים להשתדל.

תלמיד: ואיך אנחנו לא מכבים את הדחיפות שבעבודה על החיבור בינינו, לא לחכות עכשיו שעוד נתחבר בעשיריות ונעשה עוד משהו, אלא שהיום נעשה את זה?

כן, חובה לעשות יחד עם זה, כי אתה לא יכול בלי חיבור פנימי לעשות הפצה חיצונה. לא יכול. כי מאיפה תיקח את הכוח להתפרץ החוצה אם אתה לא מקובץ יותר פנימה?

תלמיד: אני מבין. עושה רושם שבינינו אנחנו משתדלים עוד ועוד ולא מצליחים לייצר את הכוח הנוסף הזה של הפריצה למרות ההתאמצות המאוד גדולה בחיבור בכל מה שאנחנו יודעים.

העבודה שלנו מיום ליום נעשית יותר ויותר קשורה לביצוע, יותר ויותר, אם קודם היינו יכולים להתפלפל בכל מיני תיאוריות, היום אין מקום לזה, היום אנחנו צריכים יותר ויותר להתקרב לביצוע פשוט, מה אנחנו מדברים, מה אנחנו מלמדים את העם, כמה שהעם יכול להתכלל אתנו, אם הוא לא רוצה להתכלל זה עניינו, אנחנו צריכים להשתדל בכל כוחנו להעביר לו את המסר.

ואחר כך חכה, יבואו איומים, יבואו אסונות חס ושלום, כל מיני דברים, ואז זה יסתדר מלמעלה בצורה כזאת שיהיה להם קליק, והם ישאלו "למה זה מגיע ומאיפה ומה לעשות?". אין ברירה אלא פשוט לבצע, ולא לפחד ולא להתבייש. לעשות את זה בצורה שהיא מקובלת שזה לא ידחה אנשים אבל בכל זאת שיהיה שם קו ישר ואמת. ואתם מסוגלים לזה, ולכן אני בעד שתעשו הפצה כמה שיותר פנימה, לחדור לכל דבר, גם בחדרי הממשלה, וגם בכל המפלגות, וגם בכל הארגונים שבארץ, לכל דבר.

וגם לכתוב לכולם, גם לאו"ם, גם ליונסק"ו, גם לכל הדברים, תעשו פשוט הפצה לכל הכיוונים רק שזה יהיה בכל זאת בדוק על ידי מרכז אחד, ורק בצורה כזאת שאנחנו נדע מה אנחנו עושים.

שאלה: ראינו כמה חשוב לעשות הכנה נכונה ורצינית לפני שיעור הבוקר, לפני פעולת הפצה מהי ההכנה, איך לסדר את המחשבות לפני ההפצה לאנושות?

אני יודע שהרב"ש היה חושב על כל העולם, הוא היה שומע חדשות, הוא היה מגיע לשיעור אפילו שלא דיבר על חדשות בשיעור כי לא היה אז כלום, היו שנים שלא השתנה שום דבר, אבל הוא היה בכל זאת מכין את עצמו ומתוך הכוח הפנימי שלו, רצה לגרום להתקדמות של האנושות, היה נותן שיעורים, והוא היה חושב על זה ודיבר על זה. והיה לו מאוד חשוב, יום יום לקרוא עיתון, לדעת את החדשות לדבר על זה קצת, וממש לזרום עם מה שהעולם עושה.

תלמיד: בשלושת מפגשי הזום של העשיריות במשך היום, אנחנו מתעסקים בקטעי מקור, אולי זה זמן עכשיו שזום אחד נקדיש לאקטואליה בעולם, אתה פעם ביומיים מוציא עם הכתבים דברים כמובן הרבה יותר עמוקים.

אז בבקשה אתם חייבים לשמוע את זה.

תלמיד: אולי שהש"ץ והגבאי ייקחו עליהם את התפקיד ויעדכנו את העשירייה מהמפגשים של הכתבים, מה קורה בעולם.

למה אתה אומר את זה כל הזמן, למה אתה לא עושה?

תלמיד: בעשירייה שלי? אני עושה.

גם בעשירייה שלך וגם ביתר העשיריות, למה הכול צריך לעבור דרכי?

תלמיד: זה נשמע אחרת, מצטער.

זו בעיה, זה לא נשמע אחרת, זו בעיה שאתה לא זז לבד לגרום לשינוי.

תלמיד: אני אקח את זה לתשומת ליבי.

אני מקווה.

שאלה: לא תמיד כולם מגיעים לפגישות שלנו, לא כל החברים בעשירייה, וכשאני מנסה להעביר לחברים שלא נכחו בפגישה את הדברים שלך, איך לעשות את זה נכון כדי שלא יישמע כאילו אני אומר הנה הרב אמר כך וכך?

זה פשוט האגו של האדם שלא נותן לו להתייחס ברצינות לפעולות של הקבוצה ועד שהוא יקבל מכות ויבין שאין ברירה, אבל זה בדרך ייסורים. אם זה בדרך התורה אז אנחנו צריכים להשתדל להתקדם לזה לבד לפני שמקבלים מכות, ולפני שמקבלים מכות אז אני צריך לשמוע את החברים, אני צריך לשמוע את המורה, אני צריך להשתדל איכשהו להתקשר עם כולם אפילו שאני לא רוצה, אחרת יתנו מכות לרצון. אבל לפני המכות, אני צריך לייצב לעצמי כוחות שידחפו אותי לעסוק בהשפעה. וזה רק על ידי הקבוצה, זה מה שכותבים כל המקובלים.

לכן אנחנו כל הזמן מדברים על הקבוצה, וגם מקבלים שם את גילוי הבורא, באותו המקום שבו אנחנו מתחברים, אז אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד רק על איחוד הכלי. ובכלי יש עניין של כמות ואיכות, אז כמות יכולה להיות שמונה מיליארד איש, ואיכות זה יכול להיות עשירייה אבל שהיא מחוברת היטב. אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.

תלמיד: האם אפשר בזמן השיעור שאני אפרסם בווטצאפ או בפלטפורמות אחרות קטנות קטעים מהשיעור, מסרים מהשיעור בזמן השיעור?

לא. לא כדאי לך כי אז אתה תפספס מהשיעור. אתה צריך או להתעסק בקבלה או בהשפעה זהו, אז בשיעור כמה שיותר תספוג מה שיש בתוך השיעור, ואחר כך אתה יכול שוב לשמוע את השיעור ולעשות ממנו הפצה.

שאלה: מאיפה מגיע הכוח הפנימי לרצות לעסוק בעבודה רוחנית?

מהנקודה שבלב, שהבורא מעורר. אבל אחרי שהוא מעורר אנחנו צריכים בעצמנו לגרום לנקודה הזאת שתתחיל לבעור.

תלמיד: איזה פעולות צריך לעשות כדי שהיא תבער?

רק חיבור בינינו ואיש את רעהו יעזרו.

שאלה: אמרת שבשיעור צריך להתעסק רק בשיעור, ולא להתעסק בשום דבר אחר. יש חברים שמתעסקים בדברים אחרים כי הם אומרים שזה עוזר להם להיות בשיעור, ואנחנו לא מצליחים להשפיע על החברים האלה מתוך דוגמה כי בעצם במרחב הווירטואלי קשה לתת דוגמה. מה אפשר לעשות עם זה, להמשיך לנסות פשוט?

אסור לעסוק בזמן השיעור במשהו אחר, בזה הוא מזלזל בחברה, הוא נשמע כאדם שבוגד, בוגד בחברה, בוגד בשיעור, בוגד במאמץ של הקבוצה ועושה בזה נזק גדול לקבוצה, ועוד יותר לעצמו. אני חייב להיות בלב ובנפש מקושר עם הקבוצה ולא אכפת לי, בלמעלה מהשכל שלי, לא אכפת לי במה שהם עוסקים, אני חייב להיות איתם יחד באותו העסק.

תלמיד: ונניח והחבר עכשיו מבין את זה ורוצה לפצות, פשוט מתחילים דף חדש וכאילו כלום או שצריך לדבר על זה, מה עושים עם הנזק שנוצר?

זה לא נזק שנוצר, הוא צריך להמשיך עכשיו בצורה נכונה וזהו.

שאלה: במשך חודשיים שלושה אני מפיץ את המסר שלנו בצורה מותאמת לאומות העולם, אני מפיץ שהחיבור טוב וכן הלאה. בהתחלה היו לייקים בודדים, אחרי זה מאה, ואחרי זה ראיתי שעשרה עד חמישה עשר אחוז כבר עושים שיתוף.

תפרסם את הכיוון שלנו, שחיבור זאת התרופה נגד כל הצרות שעכשיו יורדות על האנושות.

שאלה: האם אפשר אולי כהפצה לאנושות, כהוכחה לאנושות, להכניס עשירייה שהגיעה למצב שהיא לא חושבת על עצמה לתוך מחלקת קורונה בבית חולים ולהראות לעולם שהם לא נדבקים בקורונה, שהתרופה היא בחיבור בינינו, האם דבר כזה אפשרי או שאני מפנטז?

אתה מפנטז ולא מבין כלום, אתם צריכים להיות מוגנים, ואתם עדיין לא נמצאים ברמה כזאת. חוץ מזה "בתוך עמי אנוכי יושבת" אתה יכול לקחת מקובל שנמצא ממש בגמר התיקון, כמו רבי שמעון ולהכניס אותו בין האנשים שחולים בקורונה והם יכולים להדביק אותו בקורונה, מפני שאפילו שהוא מקובל גדול ואפילו שהוא נמצא כולו בעל מנת להשפיע אבל הוא עדיין קשור לאנשים שיש להם אותה בעיה בעל מנת לקבל, ולכן על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" אסור את זה לעשות, ואל תעשו כאלה שטויות, שאתם כאילו מסוגלים, כאילו מוכנים. אני באמת מתפעל מהילדותיות הזאת שאתם יכולים לחשוב שאתם יכולים לעשות כאלה דברים. זו ממש קטנות. מה לעשות, זה צער גידול בנים.

שאלה: אולי זו שאלה ילדותית, אבל הרגע אמרת לחבר שבשיעור צריך לעסוק בשיעור, או בקבלה או בהשפעה, ואסור לכתוב בווטסאפ. אבל להעיר את החברים, בכל זאת לדאוג לעשירייה, זה רק התורן או הגבאי צריכים לעשות או שכולם צריכים לעשות את זה. אם פתאום חבר לא הגיע?

זה משהו אחר, כדי למשוך את האדם בזמן השיעור לשיעור מתוך הבית או משהו, אנחנו צריכים להתקשר אליו ולעשות כל מה שצריך אבל גם לזה בכל זאת צריכים להיות אנשים שנמצאים בתורנות ושהם עושים את זה.

שאלה: לגבי זה שאנחנו מחברים את י' ה' עם ו' ה' בעשירייה, אם אנחנו רוצים לנסות לעשות את זה כניסוי בינינו בעשירייה, איך זה נעשה מלמטה למעלה?

ממעלה למטה, ממטה למעלה, עזוב את כל הדברים האלה. אתם לא שולטים עדיין בכל הכוחות האלה, אתם צריכים פשוט להתחבר ושום דבר חוץ מזה. פשוט להתחבר במרכז הקבוצה כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד. וזהו.

אחרי זה, מתוך אותה הנקודה שאתם תתחברו תתחילו להרגיש איך אותה הנקודה מתרחבת, שיש בה ג' קווים, שיש בה י' ה' ו' ה', כוחות השפעה, כוחות קבלה, זה אחר כך. בינתיים רק חיבור בלב אחד, לא יותר מזה. אחר כך כשאתם תהיו מחוברים בנקודה אחת, אתם תתחילו לקבל אפשרויות לפתח את הנקודה הזאת, לנפח אותה לכל מיני כיוונים.

תלמיד: פשוט קצת התבלבלתי ממה שאמרת. אמרת שזעיר אנפין זה תכונת ההשפעה, אבל גם בינה זו תכונת ההשפעה שאנחנו רוצים להשיג. אז מה ההבדל?

אני לא יכול להגיד לך כלום, כי אתם מיד מתחילים עם זה לעבוד כאילו שאתם מבינים מה זה. אתה לא מגלה בך את הכוחות האלה, אז מה יש לדבר? אז אין מה לדבר. או שתקרא מאמר, והוא יסביר לך. זה רק יגרום לבלבול.

(סוף השיעור)