שיעור בוקר 18.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", אות כ'.

בכל מה שאנחנו לומדים, בסופו של דבר אחד משלים את האחר עד שאנחנו מקבלים יחס שלם, גישה שלמה לכל החיים שלנו מתחילתה ועד סופה דרך כל הדורות, דרך כל העולמות, ומרגישים את עצמנו הכלולים באותה מחשבת הבריאה וכך מגלים את כול המציאות והכוח העליון.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

שאלה: פעם אמרת שיש בי חלק שאני אחראי לתיקון שלו ואותו החלק קיים בכל בני אדם בעולם, האם תוכל להסביר את זה יותר?

מצד אחד אני תופס רק חלק מהעולם, מצד אחר החלק הזה הוא לא חלק אלא שכל חלק כולל את הכול. ובעל הסולם מסביר את זה בכמה מקומות. כל חלק כולל את הכול, ולכן בתיקון העולם אף עלפי שאנחנו כל אחד ואחד עושה אותו מצידו ככל שהוא יכול להתחבר לעשירייה שלו, ככל שהעשירייה שלו מתחברת לכל האנושות, ככה אנחנו עושים את התיקון. ונדמה לנו שבמצב הפרטי שלנו אנחנו עושים איזה חלק פרטי, פעולה פרטית, אבל זה לא כך. יוצא שאנחנו פועלים פעולה כללית ומגיעים לתיקון הכללי.

שאלה: למשל אם בעשירייה שלנו לא מוצא חן בעיניי משהו בחבר, יוצא שהחלק שבו שלא מוצא חן בעיניי, אותו אני צריך לתקן בי ואז אני לא אראה את זה יותר בו?

זה שאתה רואה בחבר שלך משהו רע, משהו לא טוב, לא נעים, לא יפה, בזה אתה רואה את הבורא. ומפני שאתה עדיין לא תיקנת את החלק הזה אתה רואה בו דבר רע, וככה מתגלה הבורא. הוא מראה לך שעוד יש לך תיקונים.

תלמיד: יוצא שבגללי החבר לא יכול להגיע לתיקון?

ודאי שכל אחד ואחד כלול מכולם, ואם אני לא מתקן את עצמי, אני בזה עוצר את ההתקדמות והתיקון של כולם, זה נקרא "ערבות". אנחנו מלכתחילה שייכים לכלי אחד של אדם הראשון, אנחנו ערבים זה לזה וכל אחד אחראי על חברו. אין מה לעשות, זאת המערכת ובזמננו, בתקופת גמר התיקון אנחנו נצטרך עוד ועוד להשיג ולגלות את זה.

שאלה: בעצם הערבות בינינו היא שלב לקראת ערבות לטובת כל אומות העולם.

נכון.

שאלה: בעל הסולם אומר "וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל." מהי כף זכות?

נניח שיש לך מאזניים, כף אחת זכות וכף אחת חובה, אז אפילו אם לא שמת את הגרגיר שלך בכף הזכות של המאזניים, כל העולם חסר ומרגיש בעיות וצרות בגללך.

תלמיד: פה הוא מדבר על כל לומדי הקבלה, על כמות של אנשים, כמות מדברת?

גם בכמות וגם באיכות צריכים לעבוד.

שאלה: יש דרך לתת מכת חיבור קידמה בינינו או שזה חייב להיבנות לאט לאט?

אנחנו יכולים לתת מכת חיבור וכבר סיפרתי שפעם ישבנו כולנו בסוכה עם רב"ש והייתה התעוררות גדולה, ושאלתי את רב"ש, מה חסר לנו? והוא אומר "התקפה. התקפה". הבורא אוהב שמתקיפים אותו, שדורשים ממנו, צועקים אליו, אבל לא כמו ילדים קטנים, אלא כשיודעים לאסוף את כל הרצונות, כל הכוונות יחד ולגשת אליו בצעקה בתפילה. יכולים לעשות את זה. תארגן בבקשה.

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת." למצב הזה אנחנו צריכים להגיע ככל האפשר יותר מהר, והכול תלוי בעצם בכמה אנחנו מתחברים, כמה אנחנו פונים לבורא וצועקים ומבקשים. שני הדברים האלה יחד חשובים, קודם חיבור ומתוך החיבור פנייה.

"ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'. אבל משיגים הכול בכוח הפנייה לבורא שיעשה עלינו תיקונים, ולא שאנחנו נעשה תיקונים ואחר כך נפנה אליו. אנחנו נפנה אליו ועל ידי זה האור שלו בעצמו יעשה עלינו תיקונים.

"וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת." בזה אנחנו צריכים להתחבר במאמצים שלנו ואז מגיעים לצעקה גדולה, להכרעה והבורא עוזר. "ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות." במיוחד מדובר כאן עלינו, כי אנחנו יכולים להיות אלה שמציגים כלפי הבורא את כל הצרות, כל הבעיות של העולם שלא יכול לבטא את זה בצורה נכונה ואנחנו סופגים את כול הבעיות, החסרונות, המכות, הכאבים מכל באי עולם, מכל האנושות ומעלים אותם כולם לבורא. במה? בזה שאנחנו מבקשים שהאור העליון יפעיל עלינו כוח השפעה, ובזה אנחנו נעלה למעלה מכוחות הקבלה שלנו ונוכל להיות דבוקים בו.

שאלה: נניח שאנחנו מתכללים בחסרונות של העולם ומעלים את זה ומתקנים את הרגשת הכאב והייסורים, איך התיקון עובר לכל העולם?

הכול דרך הבורא, אנחנו נמצאים בו, במערכת הזאת.

תלמיד: אנחנו, "בני ברוך", "ישראל" מתקנים את זה בכלי שלנו?

הכלי שלנו לא מנותק מכולם, הוא רק נמצא עדיין כמו בפירמידה, לא בעיגול. ואם אנחנו מתקנים את עצמנו, בזה אנחנו משפיעים על כולם, על כל העולם.

תלמיד: איך ההרגשה הזאת של התיקון עוברת אלינו?

ההרגשה תגיע אחר כך בגמר התיקון, אנשים שמנותקים עכשיו מהתהליך הרוחני, שלא מכינים את עצמם, לא מסוגלים להרגיש את תהליך התיקון, הם מרגישים רק את סוף התיקון.

תלמיד: אם כך מה זה כוח ההשפעה שאנחנו מבקשים מהבורא? אנחנו רוצים להשפיע לזולת, מה אנחנו כן משפיעים להם?

אנחנו משפיעים להם את הכוחות של התיקון שאנחנו עושים, דרכנו זה עובר אליהם.

תלמיד: איך זה מורגש אצלם, במה?

פתאום מרגישים את עצמם יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר קרובים למערכת הכללית, מרגישים שהעולם משתנה. הם גם כך מרגישים שהעולם משתנה, הם כבר רגילים לזה שהעולם משתנה ודי מהר, אז הם ירגישו שהעולם משתנה והיום יש לנו שכל חדש, רגש חדש, אנחנו צריכים להתנהג בצורה חדשה.

תלמיד: אז מה פתאום המכאובים נעלמים והם זורמים עם החיים לדבר הבא?

אני לא יודע באיזו צורה זה יקרה אצלם, אולי כמו אצלנו שלפני רגע היית במצב ירוד ועכשיו אתה נמצא ברום המעלות. מה קרה לך? אתה בעצמך ממש לא יודע.

תלמיד: אני יכול להגיד שזה השפעת המאור, השיעור.

אותו דבר כאן, יש עוד משהו שמשפיע ומשנה את הדברים? רק בצורה כזאת.

תלמיד: האם הם יתחילו לחפש מה זה עשה להם? הם לא יודעים, אין להם את הכלי להבין בכלל שמשהו פועל עליהם.

לאט לאט הם יתחילו להשיג שישנה השגחה עליונה שפועלת עליהם. גם יבינו שזה מגיע דרכנו, וגם ירצו להתכלל איתנו, כמו שבעל הסולם אומר שיבואו באי עולם וייקחו אותנו על כתפיהם וכן הלאה, כנבואת ישעיהו.

שאלה: כשבעולם שלנו אדם יוצא להתקפה, הוא צועק מהעומק הכי גדול שהוא יכול, איך אנחנו יכולים להגיע לצעקה כזאת בעשירייה שנדרוש חיסרון להתקפה?

זה מה שרב"ש ענה לי - לא חסר לכם כלום אלא התקפה, לעשות התקפה. התקפה על הרצון לקבל שלכם שלא נותן לכם מספיק כוח להתחבר, ומכוח החיבור שאתם תשיגו, אתם תצטרכו לפנות לבורא ולהתקיף אותו.

תלמיד: השאלה איך לעשות את זה ממש מעומק הלב?

גם על זה תבקש. גם על זה תפנה לבורא ותגיד שאתה לא מסוגל, אתה חייב לגלות את הכול, גם דברים טובים, גם דברים רעים ולבקש ממנו את כל התיקונים.

שאלה: אמרת קודם לחבר, מה שאתה רואה לא טוב בחבר, אתה רואה את הבורא מראה לך מה עוד עליך לתקן.

כן, נכון.

שאלה: איך לא מתייאשים מהעבוד? נראה שמשנה לשנה נהייה יותר ויותר קשה.

בטח שיותר קשה. אבל לאן תברח? גם משנה לשנה יש לך יותר שכל ורגש להבין שזו המערכת צריכה כך להתגלות, ואתה צריך להחזיק בעשירייה ובבורא ובצורה כזאת אתה נע קדימה למטרה הנכונה.

תלמיד: איך לא מאבדים את האמונה, אם מנסים משהו הרבה פעמים עוד ועוד ושום דבר מיוחד לא קורה?

אבל יחד עם זה אתה רוכש רגש ושכל בהארה רוחנית - במקצת מאירה עליך ולכן אתה לא בורח. מחזיקים אותך מלמעלה.

תלמיד: העבודה להחזיק מלמעלה זה משהו שצריך לקרות בעשירייה, זו עזרה שאנחנו נותנים אחד לשני?

כן. ככל שהעשירייה מתחברת יותר, יש לה הארה מלמעלה יותר ואז יודעים איך להחזיק את עצמם. זה נקרא ערבות.

תלמיד: יכול להיות שהכוח שמקבלים כאילו מהעשירייה ולא מהבורא קצת מבלבל אדם ומחליף את היוצרות?

לא. אתה מקבל דרך העשירייה אבל מהבורא. זה עניין של ערבות. ערבות - אתה מביא את הערבים שלך, אבל את הכוח אתה מקבל מהבנק, מהבורא.

תלמיד: איך אפשר להבטיח שיהיה כוח נוסף לעוד הרבה זמן?

הכול תלוי בעשירייה בלבד. עשירייה מחייבת את הבורא לשלם, לכסות את הכול. לעשות אתכם שלמים - נקרא "לשלם".

שאלה: אמרת קודם שאנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו קרובים למצבים רוחניים, אבל אנחנו לא יכולים להיכנס אליהם כי חסר קשר בינינו. וכל השיעור אתה גם אומר, התקפה, התקפה, כנסו להתקפה לחיבור. מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות, איזו התקפה, איך?

הבורא מפריע לנו להתחבר. הוא עשה את השבירה והכניס את הכוח הזה בינינו. הוא עכשיו - על פני הכוח של השבירה שגילה בינינו - שיעשה חיבור. "עושה שלום במרומיו יעשה שלום בינינו". כמו שיש במערכת המתוקנת או העליונה, שיעשה כך עלינו.

תלמיד: בפועל, מה חסר לנו? אתה יודע מה אנחנו עושים. מה עוד חסר לנו להוסיף עכשיו כדי להיכנס לקשר בינינו?

מה חסר לנו? בעיקר תפילה. תפילה צריכה להיות המטרה שעומדת לפנינו ועכשיו אנחנו מתוך זה הולכים צעד אחד אחורה. מה אנחנו צריכים כדי להגיע לתפילה, איזה רגשות, איזה מחשבות, איזה חיבורים, מה אנחנו צריכים, איזה מרכיבים, אלה נושאי התפילה, מה אנחנו עושים.

שאלה: כיצד נוצר כוח הפנייה לבורא ומדוע תהליך האיחוד הדרגתי?

תהליך האיחוד הדרגתי כי אנחנו לא יכולים בבת אחת לקפוץ לסוף הסולם. אנחנו צריכים לעלות מדרגה אחר מדרגה. כל מדרגה היא גם כסולם קטן שעליו אנחנו יכולים לעלות. אנחנו צריכים לחבר בינינו רצונות, כוונות, מחשבות ולהתפלל שהם יתממשו על ידי הכוח העליון. וכשהבורא מסדר אותנו, כך אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: אם אדם או עשירייה או בני ברוך ירצו להכריע את כל העולם לכף זכות, מה בדיוק היא נקודת ההכרעה?

חיבור. אם אנחנו נתחבר ככוח המרכזי בכל האנושות, אז כל האנושות בסופו של דבר תימשך אלינו ותתחבר איתנו. לכן אנחנו בונים את כוח החיבור שלנו ללא שום הבדלים בינינו. רק דבר אחד - איחוד מעל הכול. וכל יתר הדברים לא חשובים לנו. כמו שבעל הסולם כותב, לא הצבע של האדם ולא כל מיני תכונות מיוחדות כאלו או כאלו או הלאום שלו או עוד משהו, אלא רק הלב רוצה - אפילו במקצת - להיות מחובר עם האחרים כדי לגלות את הבורא.

שאלה: ברגע שאני מבינה שהבורא מראה לי את חוסר התיקון שלי או מחשבה רעה על חברה, איך לבקש נכון את התיקון של המצב הזה?

התיקון הוא בזה שאנחנו שוב מתחברים יחד, זה התיקון. מה יכול להיות עוד? ולכן אנחנו צריכים להגיע למצב אומנם אנחנו לא רוצים ואטומים לזה, לא שומעים ולא יכולים להתפעל, להתרגש מזה, אבל בכל זאת אנחנו רוצים לגשת ולהשיג, להשיג חיבור בלבבות, ברצונות שלנו הפנימיים. למעלה מזה שאנחנו גברים, נשים כאלו וכאלו וכאלו, בנקודות שבלב אנחנו רוצים להשיג את החיבור. ומתוך הנקודות שבלב שאנחנו מרכיבים את הקשר בינינו, בקשר הזה אנחנו מרגישים את הבורא. הוא יצר, ייצב את הנקודות האלה יחד, שבר אותם כדי שאנחנו נחבר אותם שוב. כך נקרא שאנחנו מגלים את הבורא "אתם עשיתם אותי".

שאלה: שמעתי שצריך להעלות את הכאב של העולם לבורא אבל אני לא מצליחה להרגיש את הכאב של העולם. איך לספוג נכון את כל הייסורים, הכאב, הצרות של העולם כדי להעביר אותם לבורא?

אנחנו לא צריכים בשביל זה להרגיש את הכאב של כל העולם כמו הכאב של עצמנו, לא מסוגלים ולא צריכים. על ידי זה שאנחנו נעלה בסולם המדרגות ויהיה לנו כוח השפעה יותר ויותר, אז אנחנו בכוח הבינה נוכל גם להרגיש את הכוח היותר גדול גם של מלכות וגם של כתר. וכך קורה שבינה זה כוח שנמצא באמצע בין כתר למלכות, וכשאנחנו רוצים לחבר את הכתר והמלכות יחד, אז יוצא לנו שאנחנו נמצאים בכוח הבינה וכך אנחנו מתקדמים. ולכן אנחנו יכולים לסבול ולכלול את כל העביות ממלכות וכל האור הגדול מכתר.

שאלה: בכל ערב יש תפילת נשים עולמית לשלום העולם, איך להתייחס לכך שבכל יום זה הרגע הכי חשוב ולא להתרגל לזה?

בכל יום ויום יש תיקונים חדשים, צרות חדשות, הישגים חדשים, לכן עלינו לחשוב על העולם ולהבין שכל יום לא דומה לחברו, כך אנחנו צריכים להתייחס לתפילות שלנו.

קריין: אנחנו נמצאים בפסקה "ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד".

אות כ"א פסקה לפני אחרונה.

"ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות." זה כתוב עלינו, על כל אחד מאיתנו, כי אנחנו שייכים לכיוון הזה, לקבוצה הזאת שנקראת "ישר-אל". "כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה." כן.

"והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

תלוי באיזה זמן, באילו מצבים, אבל באמת כולם צריכים להגיע למצב של ערבות ההדדית. אנחנו נמצאים עכשיו כבר בשלב כזה שכל העולם יצטרך להיכנס לערבות ההדדית, ודאי שיהיו הרבה מאד תהליכים והרבה מאוד סכסוכים בין עמים ואומות ומדינות, אל אנחנו צריכים להיות ערוכים לזה ומבינים למה זה קורה ולהשתדל להיות מוכנים להסביר לכל האנושות מה עובר עליה.

שאלה: אם אני מגיע למצב שאני מחובר לעשירייה שלי, האם אני אגיע למצב שכבר לא יהיה לי מאבק, אלא אני אגיע למצב שאני אתרגש לפגוש את העשירייה? עכשיו לפעמים זה הפוך, לפעמים קל לי ולפעמים יש לי מאבק לקום בבוקר או בערב כדי להיות איתם - עליות וירידות. האם אנחנו נגיע בעתיד למצב שלא יהיה מאבק?

מאבק תמיד יהיה. ועוד יותר מזה, ככל שאנחנו נתקדם יותר, אנחנו נראה כמה קשה לנו להיות בחיבור, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה כשהגיעו לשיעור הבוקר שלהם, המאבק הזה יישאר עד גמר התיקון. לפני גמר תיקון יהיה המאבק הגדול ביותר, כולם ישנאו את כולם וכולם ירצו להרוג את כולם, יחד עם זאת ודאי שאת הכול הבורא מארגן בינינו ואנחנו נעשה את כל מה שאנחנו צריכים לעשות, ואז הכוח הטוב יגבר על הכוח הרע ויתקיים תיקון העולם הכללי.

מאיפה זה ולמה זה בא כך? אנחנו חייבים לתקן את כל הטבע: דומם צומח חי מדבר, כל האנושות, בכל הרצונות שלה אנחנו צריכים לתקן. עלינו רק להבין מהו התפקיד שלנו, עד כמה אנחנו מחויבים להיות בתפקיד הזה, באחריות הזאת.

תחשבו על זה, תדברו על זה והעיקר לא לפחד כלל וכלל, מה שיש לפנינו, הוא שיהיה. אנחנו נמצאים בשליטת הבורא, בידיים שלו, שותפים שלו, יחד עמו נגיע לכול. ואת הערבות אנחנו נקבל ממנו, הוא ערב לכך שכל הדברים האלה יגיעו לתיקון הסופי, אנחנו רק צריכים לסייע לזה לקרות כשליחים שלו בעולם הזה.

שאלה: תהליך הגלובליזציה של העולם, התלות האגואיסטית ההדדית, האם זה הסתיים או שזה ימשיך להיות עוד ועוד?

ודאי שזה יהיה יותר בהתאם למה שהעולם דורש כדי להראות שהוא מקושר בצורה כזאת שאף לא אחד יכול להתנתק מהשני, שאף לא אחד יכול להתנפל על השני, לצאת למלחמות, לגרום לבעיות. הבירורים חייבים להיות איך אנחנו - כמו במשפחה - מסדרים את עצמנו, לזה אנחנו צריכים להגיע, עוד תראו איך זה יהיה.

(סוף השיעור)