שיעור הקבלה היומי16 אפר׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 21.16.04 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
"אוכלי המן והעלאת מ"ן" - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אוכלי המן והעלאת מ"ן", מקטע מס' 5.
תחילת הקשר שלנו עם הבורא בצורה מעשית מתחילה מהעלאת מ"ן, בקשות מצידנו, אנחנו פונים אליו לתיקונים, למילויים, בכל מה שאנחנו יכולים לשייך לו. הבורא הוא בעצם המקור של הכול, לכן העלאת מ"ן צריכה להיות ממש כבקשה בלתי פוסקת מצידנו, מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים להבין שגם לפני שאנחנו מרגישים את החיסרון, החיסרון הזה מגיע לנו מלמעלה והבורא דווקא מסדר לנו את כל היחסים שלנו, להתעלות רוחנית אליו. אומנם אנחנו מרגישים מעצמנו את הכיוון לבורא, לעלייה רוחנית, אבל באמת לפני שאנחנו מרגישים את זה אנחנו צריכים להבין שהחיסרון הזה בא מלמעלה, כמו שכתוב, "אני ראשון ואני אחרון". לכן אין שום דבר שיתעורר ברצון לקבל אלא אם כן מעוררים אותו מלמעלה ואת זה אנחנו צריכים לגלות.
חוץ מזה אנחנו צריכים לבדוק עד כמה הבקשה שלנו שאנחנו מייצבים, לפי כמות המשתתפים בבקשה, לפי איכות הבקשה, לפי הנטייה שלנו, הכיוון שלנו לבורא, עוצמת הבקשה, עד כמה כל הפרטים האלו, ויש בזה הרבה פרטים בעצם, עד כמה הם כולם וכל אחד מהם משפיע על התגובה של הבורא. על ידי זה אנחנו יכולים להבין ולהכיר אותו, כי וודאי כל דבר שמתעורר בנו הוא מתעורר מצידו, "אני הראשון", וכשאנחנו מעבדים את זה ומעלים מעצמנו את החיסרון אליו יוצא שאנחנו בזה מתחילים ממש להתקשר לרצון הראשון שלו. כך אנחנו נכנסים לקשר עם הבורא, ומתוך זה כבר התפתחות הקשר הזה מביאה לנו את כל יתר שלבי התיקון.
בואו ניגש לקטעים שלנו ונשתדל להבין יותר ויותר. ודאי שבעצם עיקר העבודה שלנו הוא בחיבור בינינו ובנטייה להתחברות עם הבורא, וכאן אנחנו צריכים ביחסים האלה לראות איפה זה מ"ן ומ"ד, העליות והירידות וכל ההבחנות שאנחנו צריכים להשיג בעבודתנו.
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אוכלי המן והעלאת מ"ן", קטע מס' 5.
"כשאין הכנה מצד התחתונים, אז אין הקדוש ברוך הוא משפיע להם את ההשפעה העליונה. אבל אין להגביל אותו ולומר, שבלי זה אי אפשר שישפיע להם. ומביא ראיה מהמדבר, שהקדוש ברוך הוא היה מאיר להם בלי התעוררות. ומשום זה אכלו לחם מן השמים, היינו בלי עבודה ורק כשבאו לארץ, אז ניתנה להם השלמות, הנקרא "לחם מן הארץ"."
(הרב"ש. 695. "ויקחו אליך שמן זית זך")
זאת אומרת, אנחנו יכולים להיות בקשר עם הבורא רק לפי הכוונה, להשפיע על מנת להשפיע, להשתדל להיות בזה, להגיע לדרגת הבינה ולהתכלל בדרגת הבינה, זאת אומרת, להתעלות למעלה ממלכות לבינה. להשיג את תכונת הבינה זו העבודה במדבר, שעדיין לא משתמשים ברצון לקבל שלנו אלא רק להתעלות מעליו, זה נקרא "עבודה במדבר".
זאת אומרת, הבורא מאיר לנו ללא התעוררות מצידנו, "ללא התעוררות" הכוונה ללא הרגשת הכלים מהמלכות, כי אנחנו יכולים להתעורר רק מעליו, מעל הרמה הזו, מלכות, למעלה ממלכות. לכן מה שמקבלים, אנחנו מקבלים אורות קטנים, כי זה לא על ידי הרצון לקבל שלנו, לכן האורות האלה שמקבלים, זה נקרא "לחם מן השמים". זאת אומרת, בלי עבודה, הכוונה בלי עבודה עם המלכות עצמה, עם הכלים דקבלה על מנת להשפיע.
וכשאנחנו נכנסים ל"ארץ ישראל", לרצון שרוצים לכוון אותו גם לבורא, זאת אומרת, לעשות עליו מסך בלקבל על מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו עובדים כבר עם הארץ, עם המלכות, לכן אנחנו מקבלים מהבורא אורות יותר גדולים שזה נקרא "לחם מן הארץ". אז יש לנו אור שמגיע לכלים דהשפעה, זה נקרא "לחם מן השמים" ואור שמגיע מכלים דקבלה שנקרא "לחם מן הארץ".
שאלה: מה זה אומר שאנחנו מתחברים עם הבורא דרך עבודת החיבור של מלכות עם בינה?
בחיבור בינינו אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו בהתחלה לא יכולים לעבוד עם הרצונות לקבל שלנו כדי להתחבר, אלא אנחנו מתעלים מעל הרצונות שלנו ומתחברים למעלה מהרצונות שלנו.
נניח אתה רוצה להיות עם מישהו בעסק, אז אתה לא שם לב לתכונות שלו, לכל מיני דברים כאלה שבדרך כלל מפריעים לך, אבל כדי לעשות איתו איזה עסק, להיות איתו חבר, אתה לא מסתכל על שום דבר שיש ביניכם, אלא העיקר זה התחברות למעלה מזה "על כל פשעים תכסה אהבה" מה שנקרא. לכן החיבור הוא כזה חיצון, זה בעצם סגנון התיקון שלנו שנקרא "במדבר", אחרי קבלת התורה תוך ארבעים שנות המדבר.
אני מדבר בערך, ודאי יש כאן הרבה שאלות, נעזוב את השאלות על זה כי אני רוצה רק לקחת בחשבון שאנחנו לא מתקנים את הרצונות, אנחנו רק מתעלים מעליהם בהשפעה זה לזה. אחרי שאנחנו משיגים את הדרגה הזו, האורות שמשפיעים עלינו הם אורות קטנות, לכן התקופה הזו נקראת "ספירת העומר", זמן קטנות, ואחר כך תקופת ארבעים שנות המדבר, זו קטנות בכל זאת, עובדים עם הכלים אבל בצורת קַטנות, לא מתקנים את העביות במלכות ממש וכך אנחנו מתקדמים.
לכן מה שאנחנו מקבלים בתיקונים כאלו של מלכות, זה נקרא שמקבלים "לחם מן השמים". קיבלנו תורה במתן תורה ואחר כך ארבעים שנה אנחנו אוכלים מן, מקבלים אורות שנקראים "מן", שזה נקרא "לחם מן השמים" וכך מתקנים את הכלים. זאת אומרת, לא מתקנים אותם ממש, אלא בלהתעלות בכלים האלה למעלה מהכוונה על מנת לקבל ולהיות בעל מנת להשפיע. אבל לא להשתמש בכלים בעל מנת להשפיע אלא רק להתעלות מעל הרצון לקבל בעל מנת לקבל לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זו מדרגה בדרך, באמצע, לפני העבודה עם הרצון לקבל ממש.
שאלה: מה ההבדל בין "לחם מן השמים" לבין "לחם מן הארץ"?
כשאנחנו נמצאים בלהשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "לחם מן השמים". כשאנחנו נמצאים בלקבל על מנת להשפיע זה נקרא "לחם מן הארץ".
שאלה: לפי העיקרון הזה של "אני ראשון ואני אחרון", מורגש שגם את הבקשה קיבלנו כביכול מהבורא, אז מה הופך את הבקשה לבקשה שלנו?
הכול בא מהבורא אבל אנחנו לא יודעים את זה. כשאני מקבל עכשיו איזו התעוררות לעבודה רוחנית, אני חושב שזה שלי. אני לא רואה מה היה לפני זה, איזה פעולות או משהו ולכן נראה לי שזה שלי. כך כל העולם הזה נראה לי. רק בחלק קטן מהדברים שקורים אני יכול להצביע שזה מה שקרה, אבל ברוב המקרים שקורים בעולם הזה אני לא יודע. אני יודע רק מאותו רגע שאני צופה בהם ויכול להגיד שכן, זה מה שקורה, ולפי זה לעבוד.
בטוח שלפני שיש איזו מחשבה או רצון בתוך האדם, יש פעולת הבורא שמעורר אותו. "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל", כך כתוב.
שאלה: איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא אם הבורא נמצא במנוחה מוחלטת? איך זה פועל, איך אנחנו יכולים להשפיע עליו?
אנחנו משפיעים על הבורא כי הבורא זה האור העליון שנמצא במנוחה מוחלטת ואין מעשי התחתונים מגיעים אליו ודאי. אבל ביחס שלו כלפי התחתונים שרוצה להיטיב לנבראיו, הוא עשה תנאי שהכול תלוי ברצון התחתונים. כי אתה לא יכול להשפיע, להנות למישהו אם הוא לא נהנה. אתה לא יכול, אתה חייב להביא אותו למצב שהוא מתעורר, מתאושש, נמצא באיזו התעוררות כלפיך, מקבל את ההשפעה ממך, מבין אותה, מרגיש אותה, מגיב עליה, מתמלא מזה וכן הלאה.
לכן יש כוח עליון שהוא למעלה מכל הנבראים ומהכול. עליו אנחנו לא מדברים מפני שזה לא שייך לנו. אנחנו לא נמצאים עימו, אנחנו נמצאים בקשר עם מה שנקרא "בורא", "בוא וראה". זה אותו יחס של הכוח העליון כלפינו, ועליו אנחנו מדברים, על היחס של הכוח העליון אלינו שנקרא בורא, ואיך אנחנו יכולים להגיע אליו, "בוא", לראות אותו, לגלות אותו, ו"ראה". על זה מדברת חכמת הקבלה.
שאלה: אמרת ש"לחם מן הארץ" זה קבלה על מנת להשפיע. מדוע המצב הזה נקרא שלם ולא להשפיע על מנת להשפיע?
להשפיע על מנת להשפיע לא נקרא דבר שלם כי אתה לא משתמש ברצונות שלך ממש, אלא אתה רק מתעלה מעליהם. עוד נלמד את זה בחוכמת הקבלה עצמה.
שאלה: התחברנו בעשירייה עם החברים, התעלינו מעל הרצונות השונים שלנו, ומה הלאה? איך אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל?
כשאני מגיע מתיקון הכלים של הבינה, כלים של השפעה, להשפיע על מנת להשפיע, לזה שגמרתי אותם, עכשיו אני יכול להתחיל לעבוד עם הכלים לקבל בעל מנת להשפיע באותם הרצונות, בעביות יותר גדולה. מי שלמד חכמת הקבלה עביות שורש, א', ב', 0, 1, 2, זה נקרא כלים דהשפעה ועביות 3, 4, ג' וד' הם כלים דקבלה. ואז יוצא שכשאני מתקן את הכלים דהשפעה, אחרי זה אני מגיע לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, בהם אני יכול להשפיע רק בתנאי שאני מקבל ונהנה בעצמי בפועל, במידה הזאת אני משפיע לעליון.
שאלה: עם איזה רצונות אנחנו נשתמש? הרי כל הזמן התעלינו מעל האגו, ועכשיו מתחילים להשתמש בהם.
זה יתגלה לך. פשוט מאוד, זה יתגלה לך אבל בינתיים אתה לא יודע. אולי אתה חושב שברצונות הקטנים אפשר להשתמש וברצונות הגדולים לא. זה בטיב השימוש ברצון, בעומק הרצון שלך שאתה רוצה ואיך אתה רוצה להשתמש בו. אנחנו עוד נתקרב לזה.
שאלה: אמרת היום שאנחנו לא מתקנים את הרצונות אלא מתעלים מעליהם בזכות ההשפעה ההדדית. מה זאת אומרת להתעלות מעל הרצון בזכות השפעה לחבר?
אנחנו לא משתמשים ברצונות עצמם, כי אני לא יכול להשתמש בהם בלקבל על מנת להשפיע, אלא להשפיע על מנת להשפיע אני יכול.
אני אתן לך דוגמה. למשל לתת לך איזה מאכל אני מסוגל אבל להשתמש במאכל הזה כדי למלא אותך אני לא מסוגל, אלה מידות שונות של הקשר בין הנבראים או בין הנבראים לבורא.
תלמיד: איך לעשות כך שהרצון להשפיע לחברים יהיה יותר חזק מהרצון שלי לקבל לעצמי?
זה כבר משהו אחר, אלה תיקונים. התיקונים האלה יכולים לבוא בהתאם לכמה שאתה מבקש, מתפלל, אפילו לעבוד עם הרצונות האגואיסטיים האלה על מנת להשפיע. הכול תלוי בכמה שהאור יבוא עליך מלמעלה וישפיע עליך ותוכל לעבוד עם הרצונות האלה בעל מנת להשפיע. או להתעלות למעלה מהרצונות האלה ולמעלה מהם להיות קשור לזולת, או אפילו עם הרצונות האלה להיות קשור לזולת לטובתו.
שאלה: אני מתלבט כל הזמן בשאלה איך אני מתקן את הכלים שלי אם הכול הבורא קובע, האם זה רק על ידי התפילה, או שיש חוץ מתפילה לבורא עוד משהו שאנחנו צריכים לעשות?
אנחנו צריכים רק לבקש, אין לנו שום אפשרות לעשות שום דבר אלא רק דרך בקשה. אבל כדי להגיע לבקשה אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות, כדי להגיע לבקשה אמיתית מכוונת נכון, מסודרת לפי העוצמה, זו העבודה שלנו. בסך הכול הכול נגמר בבקשה אבל היא צריכה להיות מאוד מסודרת, מבודדת, בפורמט נכון, בעיצוב נכון, אז היא פועלת.
תלמיד: זה מה שאנחנו לומדים, איך לעצב את הבקשה?
בסופו של דבר כן.
שאלה: הנברא, אור אינסוף ברוך הוא, בורא חומר.
זאת לא שאלה. זאת עובדה, תודה שאמרת לנו.
שאלה: הבנתי מדבריך שהעוצמה והאיכות של הבקשה משפיעים גם על עוצמת תגובת הבורא, מה זה עוצמת התגובה של הבורא?
לפי עוצמת הבקשה שלך, אתה עושה את עצמך מוכן לקבלת התגובה, התשובה. זאת אומרת לפי כמה שאתה פונה, עם איזו עוצמה אתה מגלה כלים, נניח בעשרה קילו רצון, אז לפי זה הבורא יכול לתת לך מילוי בתוך עשרה קילו. זה כנגד זה חייב להיות. אתה לא יכול לבקש עשרה גרם ולקבל טון כי זה חייב להיות שקול זה מול זה, אתה לא יכול להרגיש יותר ממה שאתה מבקש.
שאלה: הרבה פעמים נראה כאילו התגובה היא אפילו הפוכה לבקשה שלנו בעשירייה, האם בכלל אפשר לתרגם את התשובה של הבורא?
אתם צריכים לברר בדיוק מה אתם מבקשים ואז לפי זה אתם מייצבים את הבקשה שלכם, החיסרון שלכם, ובתוך החיסרון הזה כשאתם מצפים, ממתינים ממש לתשובה, אז אתם צריכים להרגיש אותה. ובאמת תמיד אנחנו מקבלים תשובה, רק יכול להיות שאנחנו לא מבינים שזאת התשובה, לא מבינים כי רצינו משהו אחד והדברים מתגלגלים ואנחנו לא מרגישים שקיבלנו משהו. אחר כך, אחרי כמה צעדים בינינו לבורא אנחנו מתחילים להבין שכן קיבלנו, כי לא תמיד אנחנו יודעים בדיוק לבקש נכון, ולקבל בדיוק לפי בקשתינו. אבל תמיד, אין שום פעולה גם הקטנה ביותר מצד הנברא שלא מעוררת תגובה מהבורא.
כי אנחנו נמצאים בתוך האור הזה, בתוך השדה הזה שנקרא "בורא" ולכן בטוח שאנחנו מפעילים אותו. זה שאנחנו אומרים שהבורא עושה חשבונות כאלו וכאלו, חושב על מה לעשות ומה לתת לנו, זה רק כמו שכתוב "דיברה תורה בלשון בני אדם" אבל באמת אין דבר כזה, אלא בורא זה מערכת שלמה שבמידה ואנחנו פונים, ובמה שאנחנו פונים אליה, ככה המערכת הזאת מגיבה.
זאת אומרת אין כאן מצד הבורא שום חשבון לעשות כך או אחרת, אלא כמו שאנחנו חושבים על עצמנו, מדברים על עצמנו, פועלים, אנחנו חושבים שגם הבורא פועל ככה. אבל לא כך הוא, אלא אתה פונה לאור אינסוף והוא לפי תוכנית הבריאה לפי כמה שאתה נכלל בזה, עושה תגובה. זאת אומרת שאתה בפעולה שלך מעורר בו תגובה ללא שום חשבון או מחשבות, או החלטות מלמעלה. אתה בפעולתך כבר עושה את הכל. אתה פועל כנגד המערכת השלמה ומפעיל אותה.
שאלה: מה גישת העבודה של העשירייה לגבי התשובה שהיא מקבלת?
כשאתם מקבלים כבר תשובה כעשירייה אז אין לכם ספק במה לעבוד כי אתם משנים על ידי זה את כל היחסים ביניכם לשדרוג מדרגה יותר עליונה ואז מובן לכם מה קורה איתכם לעומת מה שהיה, ומתוך זה אתם יודעים מה להמשיך להחליט, ומה להמשיך לבצע.
שאלה: חשוב לנו להתפלל עבור חברים שנחלשו בעשירייה, שיתחזקו ויחזרו, אבל אנחנו לא רואים תגובה, לא רואים שהם מתחזקים, לא רואים שהם באים יותר, אז איך אנחנו צריכים לפרש את זה?
הייתי מפרש שאין לכם עדיין חיסרון שאתם באמת מאוד רוצים, מאוד מעוניינים, שיש לכם ממש כאב מזה שאתם איבדתם את החברים, כי אם היה כאב או היה חיסרון והייתם מבקשים עליו תיקון, אז כמו שרב"ש מסביר לנו במאמרי החברה, בטח הייתם זוכים לראות תוצאות. כי פעולת התפילה עבור החבר הנחלש זאת הפעולה הכי חזקה שיכולה להיות, כי אתה מבקש עבור הכלי שאיבד את הכוח העליון ו"המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". זאת אומרת שאתם צריכים לקבל קודם התעוררות על התפילות שלכם מלמעלה, לקבל מלמעלה התעוררות כדי שתוכלו להעביר אותה לאותם הכלים שנחלשו.
ואם זה לא קורה, סימן שאתם לא נכללים מספיק עם החיסרון שבהם, עם הייאוש שיש בחבר, ולכן הוא עזב, עם ההחלטה שלו לעזוב. אתם לוקחים את הדברים האלה כולם יחד ומצטערים על שכך זה התגלה לחבר ורוצים לעזור לו ולהעביר אליו את כל האור שיכול לתקן אותו ולחבר אותו אליכם, ואתם ממש פונים לבורא וצועקים ודורשים, מבקשים שייתן לכם כוחות ואתם רוצים להעביר את הכוחות האלה שהוא מעביר לאותו החבר הנחלש. כאן צריכה להיות פעולת החייאה.
שאלה: האם לפני שמבקשים את זה ברמת העשירייה, יש גם אחריות ברמת הפרט לעשות פעולות לפני?
כן אבל זה פחות עוזר, זה כמו שבעל הסולם מסביר לנו ב"מתן תורה", במאמר לסיום הזוהר כשזורקים את החבל לזה שטובע בנהר, ולכן אין ברירה, אנחנו חייבים בצורה כזאת לעבוד. וכאן צריכה להיות "תפילת רבים" אחד זה לא יעזור. יעזור, אבל אם אנחנו רוצים לראות תוצאה עוצמתית, אז אלה הרבים שצריכים לבקש.
שאלה: איך לא ליהנות מהתשובה של הבורא בכלים האגואיסטיים אלא להעביר הכל להשפעה, אל הבורא?
זה שאני עכשיו, נגיד, נמצא בכלים אגואיסטיים ואני נהנה מזה שאני לומד, מזה שאני שומע את השיעור שלנו אז גם זה בדרך. גם זה בדרך, אין מה לעשות. אנחנו כולנו באים מהקליפה, והקליפה גדלה עד שאנחנו מתחילים להבין מי אנחנו, מה אנחנו, ועד כמה שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מזה ולהתחיל לתקן את עצמנו. אבל בינתיים אנחנו נמצאים במצבים שאנחנו צריכים להסכים עם זה שאנחנו אגואיסטים ומלכלכים את החיתולים ואין ברירה, אנחנו צריכים מתוך זה להתחיל לעלות. העבודה היא מתחילה ממש מאפס.
שאלה: לָמה המ"ן נקרא בלי יגיעה ובלי הכנה, איך אפשר להתקדם בלי הכנה ובלי יגיעה?
אם אני עכשיו מתחיל לגלות איזה חיסרון לבורא, אז אני יכול להגיד ש"את זה אני עשיתי", אבל באמת זה האור העליון שהאיר עלי והראה לי תמונה בין רצוי למצוי, פער בין שני המצבים, אחד יותר עליון ושני יותר תחתון, ובפער ביניהם אני מוצא איפה אני נמצא, לאן אני שייך, ובהתאם לזה אני מגיב, זאת אומרת, לפני שהנברא מתחיל לחשוב שהוא רוצה באיזה פעולה רוחנית, שהוא רוצה לעלות לרוחניות וכן הלאה, זה ברור שיש כאן פעולה מצד העליון, כי בלי זה אנחנו לא מתעוררים.
שאלה: ובקבלה בעל מנת להשפיע, "לחם מן הארץ", זה לא היה מתחיל מהעליון?
לזה אנחנו עוד צריכים להגיע לארץ ישראל, ואז אנחנו נראה איזו עבודה יש שם, מאוד קשה. אנחנו עוד מאוד מאוד רחוקים מזה.
שאלה: איך אנחנו צריכים לנסח את הבקשה כדי לקבל תשובה?
אם הבקשה מתפרצת בין החברים כשהם מכוונים את עצמם לבורא, אז אפילו אם הבקשה היא לא כל כך נכונה ולא כל כך טובה, אבל מפני שהם כבר נמצאים באיזו נטייה לחיבור ביניהם הבורא מקבל אותה ומתקן אותה, ומעבד אותה, ונותן עליה תגובה. העיקר זה להשתדל להיות כאיש אחד בלב אחד. וזה לא בפעולות פיזיות ולא בתפילות פיזיות, במילים, במשהו, אנחנו יכולים להיות רק ברצון שהחיסרון שלנו, של כולנו, יתחבר לחיסרון אחד, לכיוון הבורא.
שאלה: כשאנחנו מבקשים בקשה, למי אנחנו מכוונים אותה, מה אנחנו מדמיינים מולנו, מה עומד מולנו? כשאני מכוון לחבר, אני יודע עבור מי אני מכוון את הבקשה, אבל אני עדיין לא מצליח להבין למי אני מתפלל, מה עומד מולי. מה זה הבורא, מה אני אמור לדמיין?
אנחנו נמצאים בתוך כוח עליון שנקרא "הטבע", רצון להשפיע, כלפינו זה כרצון להשפיע, שברא אותנו, וברא אותנו בכוונה שאנחנו נגלה אותו. לפי היחס שלו אלינו אנחנו קוראים לו "בורא", בוא וראה, שבעצם זה מה שהוא רוצה, שאנחנו נשיג אותו, שנבוא ונראה אותו, נגלה, זה הכל.
תלמיד: אני עדיין לא מצליח להבין למי אני מכוון את הבקשה.
אתה צריך יותר ויותר להשתדל להיות מכוון לכוח עליון, לכוח הטבע, ומתוך המאמצים שלך אתה תתחיל להרגיש שהוא נמצא ואתה קשור אליו, ואתה יכול לעורר אותו והוא פונה אליך, זה הכל לפי המאמץ של האדם למצוא קשר עם הבורא.
ולא לשכוח שבורא זה נקרא "בוא וראה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים כל הזמן כל הזמן לכוון את עצמנו אליו, ואחרי הרבה הרבה גיחות כאלו, גישות, אנחנו נוכל להתחיל לראות איזשהן תגובות ממנו, ואחרי זה גם לגלות אותו.
שאלה: מהו החיסרון האמיתי שנבנה בינינו כאשר אנחנו הולכים ב"מדבר", במצב של להשפיע בעל מנת להשפיע?
זה החיסרון, שאנחנו רוצים להשפיע אבל לפי הכלים שלנו יותר ממה שאנחנו רוצים לשייך את עצמנו לפעולות עליונות של השפעה, אנחנו לא מסוגלים. זאת אומרת, כמו ילדים קטנים, זה נקרא "תקופת הקטנות", שאנחנו עובדים בעביות שורש, א' וב', וכך אנחנו נמצאים בדרגות בין מלכות לבינה, בדרגת זעיר אנפין, "זעיר", קטן. וכך אנחנו מתקדמים. בעבודה הזאת אני לא יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלי ממש, אלא בלהתגבר עליו, להתעלות מעליו. אז כשאני מתעלה מעליו, אני כבר יכול להידמות אותי לעליון, אבל בתנאי שאני קודם עושה מאמץ, צמצום, מסך, אור חוזר, ומתעלה מעל הרצון לקבל שלי, ואז אני פועל כלפי העליון.
שאלה: מה אני יכול להמשיך ולבקש?
לפי המצב שלך, רק להיות למעלה מהרצון לקבל, להתחבר עם האחרים למעלה מהרצון לקבל. זה נקרא "זמן הקטנות".
שאלה: עלי להבין שכל מה שקיים זה תוצאה של חיסרון או איזה צורך שמעלה הנברא לאין סוף. אם כך עולה שאלה, הנברא הוא תוצאה של איזה רצון, מי מבקש עבור הנברא, מי צריך את הנברא? איך הבורא יכול להצטרך למשהו?
הבורא, למרות שהוא שלם, הוא בכל זאת רוצה לברוא נבראים שהם יכירו בו, ו"להכיר" זה נקרא שהם יגיעו לכל הדרגות שלו, זה נקרא הכרה ממש בפועל. ולכן ברא אותנו כמו שברא, ברצון לקבל ההפוך, כדי לתת לנו עבודה, שאנחנו את הרצון לקבל הזה הופכים בעל מנת להשפיע, ועל ידי זה, במידה הזאת אנחנו מכירים אותו בפועל, עד שמגיעים ממש להיות כמוהו. זו מטרת ההתפתחות שלנו.
שאלה: איזו כוונה אני צריך להרגיש שחסרה לי כדי ליצור את התפילה הזאת?
כולה בעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע בדרגת החיבור בינינו בעשירייה, או על מנת להשפיע כבר מהחיבור לבורא. אבל יותר מזה אין לנו מה לעשות, רק להתחבר בינינו, ומתוך החיבור להשפיע. כי במידה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו כבר נמצאים במצב שהבורא יכול להשפיע לנו, לחיבור בינינו, ולהתגלות שם. ואז אנחנו מקבלים את צורת הבורא שהיא מתגלה ממש מעלינו, זה נקרא "ויהיה שם ה' עליך".
קריין: קטע מספר 6.
"כתוב, ויאכלו מעבוּר הארץ ממחרת הפסח. מה בין מן, ובין לחם מן הארץ? המן מלמעלה, מהשמיים, מז"א, ולחם מן הארץ, מלמטה, מהמלכות, הנקראת ארץ."
("זוהר לעם". "וילך". מאמר "משה אהרון ומרים", סעיף 4)
קודם כל אנחנו מקבלים לחם מהשמיים, שנקרא "מן", ואחר כך "לחם מן הארץ", מלמטה, מהמלכות. מהבינה ומהמלכות, מזעיר אנפין ומהמלכות, כך זה סדר התיקונים.
קריין: קטע מספר 7.
"צא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמיים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעולם הזה, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, ואם כן איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כורחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באופן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אומנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתייחדות במהות הרוחנית ההיא."
(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ב')
ככה זה אצלנו בכל דבר. כמו נגיד בחשמל, מגיע אלי חשמל, ואחר כך לחוט הזה עם החשמל אני יכול לחבר אלפי מכשירים, חימום, קירור, לחץ, ההיפך מלחץ, ואקום נגיד, ועוד כל מיני דברים. בחשמל לא נמצא לא חום ולא קור, לא ואקום ולחץ ושום דבר, אלא רק כוח. והמכשירים שאני מחבר הם כבר מעבירים את הכוח הזה והופכים אותו לאיזו פעולה מיוחדת לפי הטבע של הכלי, של החיבור, של המשתמש.
לכן, אותו דבר מן. זה האור העליון שמגיע אלינו, ומפני שבכלי של הרצון, ברצון של אדם הראשון יש שם כל מיני רצונות ואף אחד לא דומה לשני, אז כל אחד ואחד אמנם משתמש באותו מן, באותו כוח מלמעלה, אבל משתמש בו לפי האופי שלו, ואין בזה שום דבר מיוחד.
שאלה: בטקסט כתוב שבמן כל אחד חש סוג אחר של טעם, מר, חריף.
כל אחד מקבל מהאור העליון אותה השפעה כמו שהכלי שלו מכוון. אני אגיד לך יותר, כל ההתפעלות שלנו היא מהאור העליון. יש בו אין סוף גלים, לאיזה גל שאני מכוון כך אני קולט ונהנה. יש לך מקלט רדיו, אתה מפעיל אותו ומחפש איזה גל אתה רוצה לשמוע, אז אתה מסובב את הידית ולפי מה שאתה בוחר אתה שומע. אז יש לך באוויר מיליוני גלי רדיו, אתה תופס גל מסוים לפי הרצון שלך, לפי מה שאתה מכוון.
האור העליון כולל בתוכו את כל המילויים שיכולים להיות בכל הכלים, בכל מיני וריאציות שביניהם. הוא כולל את הכול. לכן הכול תלוי בכלים, והאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת, ללא שום שינוי, הכול נמצא בו. והכלי, לפי מידת השתוות הצורה עם האור, הוא תופס חלק ממנו. זה כמו שאתה מסובב את הידית במקלט רדיו ועל ידי הידית הזאת אתה מתקשר לאיזה גל שאתה בוחר. אז הכול תלוי בנו. ובסביבה, שיש שם אינסוף הגלים, שם יש הכול. הכול תלוי רק במשתמש, בכלי.
שאלה: שמענו שצריך לברר בדיוק מה מבקשים ולייצב ביחד את הבקשה בעשירייה. עכשיו שמענו גם שכל אחד קולט לפי החיסרון שלו. איך אנחנו מבררים בעשירייה את החיסרון הנכון? איך בכלל ניגשים לברר בעשירייה מה חסר?
אנחנו צריכים לברר בעשירייה קודם כל האם אנחנו מכוונים לבורא. בורא זה נקרא כוח ההשפעה הכללי. האם אנחנו מכוונים לזה בחיבור בינינו, לא כל אחד לחוד, כל אחד לחוד זה לא נחשב, אלא האם בחיבור בינינו אנחנו מכוונים להשפעה כללית מאיתנו. כלפי מי? כלפי מה? כלפי הבורא, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי להשפיע לו. איך אנחנו נדע שאנחנו הגענו לזה? אנחנו נרגיש את זה. אם אנחנו באמת הגענו למצב שאנחנו משפיעים לו, אנחנו נרגיש שכן משפיעים.
תלמיד: בדרך אנחנו עוברים כל מיני תהליכים, מצבים. לא מזמן דיברנו על עניין הקנאה, שצריך לקנא, וניסינו לברר בעשירייה אם העשירייה כן נמצאת באיזשהו מצב שהיא מקנאה בעשירייה אחרת או לא. אנחנו מצאנו שאנחנו לא יכולים אפילו לגשת לעניין הבירור, אין הסכמה על איך מבררים, יש כאילו איזשהו דיסוננס בין זה שאני צריך לשחק את המצב המתוקן לבין זה שאנחנו צריכים לברר מה חסר לנו, יש פחד לגעת בעניין החיסרון.
למה?
תלמיד: כי כאילו "אל תספר לי מה חסר לך, תראה לי את המצב המתוקן". ואז יש לנו כאילו את המצב הרצוי שאליו אנחנו שואפים, אבל המצב המצוי נשאר פרטי של כל אדם, אין מצב מצוי של עשירייה. אנחנו מכוונים למצב הרצוי, משחקים, אבל לא באמת מבררים מה המצב שלנו עכשיו.
צריכים להמשיך לברר.
תלמיד: איך מבררים?
תחפשו, תדברו ביניכם. אני לא יכול להיכנס לזה.
שאלה: מה זה להגביל את הבורא? בקטע הראשון כתוב שלא להגביל את הבורא. הרי הבורא הוא כל יכול, במה אני יכול להגביל אותו?
להגביל את הבורא, להגיד עליו שהוא לא מסוגל, לא יכול, שמשהו תלוי בו ולא בך. מבחינת המעשה הכול תלוי בך, מבחינת היכולת הכול תלוי בו. את זה אנחנו מבררים לאט לאט.
שאלה: נניח שבחבר מתעורר חיסרון מסוים, אז הוא צריך להעביר את זה לעשירייה או שהחבר צריך לחכות שיהיה חיסרון לכל העשירייה ואז להצטרף לחיסרון הזה?
אני לא יכול להתבלבל איתכם בכל מיני שאלות כאלה, כי יש כל רגע אלפי שאלות חדשות שאתם לא מבררים אותן לבד ולא רוצים לברר, ואני צריך להיות יחד איתכם. אני לא מסכים לזה, זאת לא העבודה. יש לפנינו תוכנית, וממש עוד עבודה גדולה לפנינו. אני לא אעשה במקומכם מה שאתם צריכים.
יש לכם שאלות? בבקשה, תבררו ביניכם. אפילו שאתם תטעו בשאלות האלה, בכל מיני פעולות, זה לא חשוב, לא לפחד מטעויות. העיקר להמשיך, העיקר ללכת, העיקר לעשות משהו. ולא לשאול אותי על כל פרט קטן שפתאום מתעורר בכם. ככה לא גדלים. אתם צריכים כבר לגדול בצורה יותר בוגרת.
קריין: קטע מספר 8.
"לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, רצה לומר כי מי שרוצה לקבל עליו עול תורה צריך להיות בעל בטחון בה' שלא לרדוף אחר פרנסה כל היום רק ממעט בעסק ועוסק בתורה ותפלה, ובודאי קודשא בריך הוא יזמין לו פרנסתו בכל יום ויום […] וממילא כשהאדם עוסק בתורה לשמה יותר אזי יהיה בטוח שיהיה פרנסתו יותר בריוח, וכל מה שעוסק אדם בתורה ובתפלה יותר בדביקות יהיה פרנסתו יותר מצויה בריוח, כי זה עיקר עבודת האדם בעולם."
("מאור ושמש")
קריין: כותרת "העלאת מ"ן", קטע 9.
"מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות ההשתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים ותחתונים נמצאים בברכות."
("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "דן ידין עמו", סעיף 717)
יפה, זה מהזוהר.
קריין: קטע מספר 10.
"מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון שעל ידי זה יגרום תוספת שפע בעולמות.
בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות, התורה ומצוות עושים מקודם "מ"ן" באדם, כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסר לו תורה ויראת שמים, מסיבת ההסתר וההעלם שישנו בהעולם מסיבת הצמצום.
נמצא, שהאדם מקבל אז חסרון, והחסרון הזה הוא מעלה למעלה, שימלאו אותו. נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות האדם מקבל מ"ן. והמ"ן הזה הוא מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות."
(הרב"ש. 201. "עליית מ"ן - א'")
שאלה: בקטע מדובר על אמצעי להשגה דרך תורה ומצוות, אבל אנחנו לומדים שהאמצעי העיקרי שלנו זה אהבת החברים, למה זה לא מוזכר פה בכלל?
המצווה העיקרית זה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". פשוט מאוד. וכל המצוות בתורה הן כדי להגיע לחיבור, לתיקון של הכלי של דאדם הראשון. ולכן כשאתה קורא על "תורה ומצוות", תורה זה נקרא "מאור המחזיר למוטב", "מצוות" זה נקרא "תיקון הכוונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע", ועל ידי זה אתה מחבר את כל הרצונות שנשברו והתרחקו זה מזה בזמן שבירת אדם הראשון ואתה רוצה לחבר אותם יחד בכוונה אחת על ידי הכוונה בעל מנת להשפיע נחת רוח דרך חברים לבורא. יוצא לך אותו דבר או שאתה אומר על תורה ומצוות, תורה זה המאור המחזיר למוטב, זה "בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב", ואין לך אז שום בלבול בין שאומרים לך תורה ומצוות ובורא, לבין שאומרים לך "אור העליון" במקום בורא, ותיקון רצונות לקבל בעל מנת להשפיע שזה נקרא "מצוות".
תיקון הרצון לקבל שיהיה בכוונה על מנת להשפיע זה נקרא "עשיית מצווה", על ידי מה עושים את התיקון הזה? על ידי האור העליון שנקרא "תורה".
שאלה: לגבי שני הקטעים האחרונים, מתואר למעשה מצב של העבודה שלנו שכבר מעלים את המ"ן עם הברכות וכולי, באיזה תהליך של ההתקדמות שלנו מדובר כלפי הבורא?
כשאנחנו מעלים מ"ן ועל ידי זה אנחנו מקבלים כוחות מלמעלה ויכולים כבר לתקן את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע. לפני זה מעלים חיסרון לקבל כוח, על ידי הכוח הזה אנחנו מתקנים רצונות בכוונה על מנת להשפיע, ואחר כך עם הרצונות בכוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים להגיע להשפעה. לפי המידה הזאת של השפעה, אנחנו מתחילים להידמות לבורא, מתחילים להיכנס לדבקות בו. זה מה שאנחנו צריכים כי כשנסיים את כל התיקונים האלה נהיה בגמר התיקון.
תלמיד: האם זה מתאר את התהליך של לעבוד עם כלים לקבל בעל מנת להשפיע, של מעבר מקטנות לגדלות?
זה עוד לא, אני לא רוצה להתבלבל, לא רוצה שאנחנו נדבר עכשיו על המצבים האלה ומה ההבדל ביניהם. אנחנו לומדים בצורה עקבית לפי הסדר, הסדר הוא שלומדים על הקטנות.
שאלה: רציתי באמת לשאול על ההבדל הזה כי גם לי זה לא ברור. אמרנו שכדי להגיע למ"ן אנחנו צריכים לעשות סדרה של פעולות, אבל מצד שני גם אמרנו שאנחנו עדיין לא עובדים עם הרצון לקבל. אז מה ההבדל בין שני סוגי העבודה האלו, איך אני יוצר את הפעולות האלה, על בסיס מה? אנחנו דיברנו על המצוות אבל אנחנו לא צריכים לגעת ברצון לקבל שלנו בשלב הזה, האם זה נכון?
יש לי רצון לקבל מקולקל שעל ידו אני רוצה לרכוש את הכול בעולם, אני צריך קודם כל לעשות עליו צמצום שאני לא משתמש בו כמו ברצון לקבל ממש נטו, ואחר כך אני צריך לחשוב איך אני עומד עם הרצון לקבל שלי כך שאני לא מקבל שום תענוגים. וככל שנותנים לי יותר ויותר תענוגים אני לא רוצה לקבל אותם כי אני לא רוצה להיות בעל מנת לקבל. כך אני עובר את זמן הקטנות בכל המדרגות, ואחר כך אני נכנס למצב שאני כבר יכול לתקן את הרצון לקבל שלי, שאני לא סתם מתעלה מעליו, אלא אני משתמש בו בעצמו גם בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, שאני יכול ליהנות בו ואת התענוג הזה אני משייך לבורא, זה כבר נקרא זמן הגדלות או עבודה עם האדמה.
זאת אומרת, כשאנחנו מדברים עכשיו על תקופה שאחרי קבלת התורה אנחנו מתקרבים לארץ ישראל, ארבעים שנות המדבר, אנחנו מדברים על זמן הקטנות, עוד לא מדברים על הרצון, עוד לא עובדים עם הרצון שנקרא "ארץ", "רצון", "ארץ ישראל", רצון שמכוון כולו לבורא. לא, רק מעליו אנחנו נמצאים. וכשאנחנו כבר גמרנו את כל התקופה הזאת של ארבעים שנות המדבר, כשאנחנו רכשנו את תכונת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, קטנות, אז אנחנו עוברים למצב שנקרא "ארץ ישראל" ושם מתחילים לעבוד על לקבל על מנת להשפיע. זו מדרגה קשה מאוד, ונקווה שגם לזה נגיע. נגיע בטוח, אבל רק שנבין שזו מדרגה מאוד לא פשוטה.
שאלה: כתוב בציטוט 10 "שחסרה לו תורה ויראת שמים", מה זה אומר?
חסרה לנו תורה וחסרה לנו יראת שמים. עוד דברים חסרים, אבל לפחות את זה.
אני אקרא,
"מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון שעל ידי זה יגרום תוספת שפע בעולמות.
בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות," זאת אומרת בתיקונים, כי תורה זה נקרא מאור המחזיר למוטב, מצוות זה נקרא שאני מעלה כל פעם רצון ועוד רצון ועוד רצון והאור העליון מתקן אותו. אז "התורה ומצוות עושים מקודם "מ"ן" באדם," שאני רוצה לתקן, "כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסר לו תורה ויראת שמים, מסיבת ההסתר וההעלם שישנו בהעולם מסיבת הצמצום.
נמצא, שהאדם מקבל אז חסרון, והחסרון הזה הוא מעלה למעלה," למה? "שימלאו אותו." את החיסרון. "נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות האדם מקבל מ"ן. והמ"ן הזה הוא מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות."
(הרב"ש. 201. "עליית מ"ן - א'")
שאלה: מה זה שחסר לאדם תורה ויראת שמים?
חסר לאדם תורה זה נקרא מאור המחזיר למוטב, וחסר לו יראת שמים זה שהוא רוצה להשפיע לבורא ורק לזה הוא עכשיו הולך ומבצע פעולה. הוא לא בטוח שיש לו מספיק יראת שמים לבצע פעולה רק לטובת הבורא, זה בטוח חסר. לפי גודל היראת שמים, לפי הרצון שלי להשפיע לבורא כך אני פועל.
שאל: בהמשך לשאלה הזאת, כשאני מתפלל עבור החברים בעשירייה בזמן האחרון יוצא כך שאני רואה יותר את היצר הרע שלי כתוצאה מזה. האם זה נקרא גילוי החיסרון הזה? למה מראים לי יותר את הרצון לקבל שלי ולא שהחברים מתמלאים?
האדם מקבל מה שהוא צריך לתיקון ולא מה שנראה לו. נניח עברתי מבחן ובהצלחה, ואחרי המבחן אני מקבל שוב את המבחן הבא. אני חשבתי שעכשיו אקבל איזה מתנות, לא, את המבחן הבא, ואחר כך עוד מבחן, כל הזמן אני מקבל עבודות נוספות. למה זה ככה? כי אני עברתי את המצבים הקודמים. כל העבודה שלנו צריכה להיות מובנת לנו לא כעבודה, אלא פרס.
זה שהבורא נותן לי איזו בעיה שאני אעבוד עליה, אני את הבעיה הזאת קולט, ממש בולע, אני בתוכי מברר אותה, אני על ידי זה מתקדם, אני נעשה יותר חכם, יותר דומה לבורא, יותר קשור אליו. ולכן מלכתחילה אני צריך להודות לבורא על זה שהוא מעורר לי בעיות לפניי. מה שאנחנו חושבים שזאת העבודה, זה לא עבודה, זה פרס, ודווקא כשאני מרגיש פרס, שם זה העבודה, עבודה גדולה לא לקבל אותו בעל מנת לקבל.
תלמיד: רציתי לחדד. מה שאני לא מצליח להבין, שאני כאילו צריך לתקן את עצמי והכול כבר מתוקן, אני כאילו מבקש עבור עצמי כמו אגואיסט.
למה? אתה מתקן את עצמך כדי להשפיע לעולם, כדי להשפיע לזולת. זה מה שקורה.
תלמיד: זאת אומרת, הבורא בכוונה מראה לי שזה אני המקולקל ואני צריך לבקש לתקן את עצמי כדי שיהיה טוב לחברים.
אני מבקש תיקונים כדי להשפיע דרך החברה לבורא. כמה שאני מתקן את החברה אני בזה נותן לבורא אפשרות להשפיע, הבורא לא צריך שום דבר, הוא צריך רק שיהיה מקום לתת. זה כמו אצל פרה, כך המקובלים כותבים, שכמו שפרה סובלת כשלא חולבים אותה, מוציאים ממנה חלב, כך הבורא רוצה שיקבלו ממנו, בזה הוא נהנה.
תלמיד: הרבה פעמים קורה כך כמו שאמרת מבחן אחרי מבחן יותר ויותר קשה, ואני משתדל לתפוס ולאחוז בחברים כי זאת ההצלה, אבל אני לא מבין למה הבורא מגלה יותר ויותר רע?
על זה כתוב באלף מקומות. קראת כל כך הרבה פעמים שאנחנו הולכים במדרגות יותר ויותר גדולות, גבוהות, שהרע מתגלה יותר ויותר. זה תמיד מבלבל, כי אדם תמיד חושב שאם הוא הגיע לאיזו הצלחה למה פתאום מתגלה חושך עוד יותר גדול מקודם? זה מפני שעכשיו הוא זכאי לקבל עבודה יותר גדולה.
הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים שהעבודה היא הפרס, שעבודה זה תשלום. זה כל ההבדל. אם יש לך ילד קטן ואתה לוקח איזו מטפלת שהיא תטפל בו, אז היא עובדת ומקבלת כסף עבור הטיפול שהיא עושה לתינוק נגיד. אבל אם יש לך אישה וזה התינוק שלה ויש לה אפשרות לטפל בו, אתה לא משלם לאישה. למה אנחנו מסודרים כך שאנחנו לא משלמים לאישה? אתה אומר, זה שלה. אז מה אם זה שלה? אלא מפני שהיא לפי הטבע מקבלת תענוג מהטיפול בתינוק, לכן החברה לא מרגישה שהיא חייבת לה על זה.
זה ההבדל. זה כל ההבדל בין עבודה על מנת לקבל, עבודה על מנת להשפיע, עבודה על מנת לקבל פרס ולא על מנת לקבל פרס. זה כל ההבדל, איך אתה מקבל את הדברים האלה. לכן היחס שלנו לעבודה שלנו זה להגיע למצב שהקבלה תהיה כהשפעה, וההשפעה היא ממש מעל כל האפשרויות. אין לי כאן מילים, אנחנו קראנו על זה כל כך הרבה. אבל טוב מאוד שאתה שוב שואל פתאום, זה נקרא שאתה נמצא במדרגה חדשה.
שאלה: כדי שהעבודה תהפוך להיות שכר יש יראה, ואתה אמרת קודם שאנחנו צריכים לצמצמם את עצמנו כדי לא לקבל תענוג עבור עצמנו, אז ממה אנחנו נהנים כדי שהעבודה תהפוך לשכר?
אם אנחנו רוצים להפוך את העבודה לתענוג אנחנו צריכים להעלות חשיבות הבורא. שוב, זה כמו תינוק ואימא ומטפלת. המטפלת מטפלת בתינוק ומקבלת כסף, אימא מטפלת בתינוק ולא מקבלת כסף כי הטיפול עצמו בתינוק מביא לה תענוג. המטפלת לא מקבלת תענוג בטיפול בתינוק אלא היא צריכה לקבל תענוג מכסף. ככה זה אצלנו. זה ההבדל בין הכלים לפני התיקון ואחרי התיקון.
שאלה: בעשירייה אנחנו מרגישים מצבים של פחד, של יראה, בלבול. האם חסרה לנו אמונה ברצון הטוב של העליון?
ודאי שגם זה חסר. לעליון יש רצון טוב, כן.
שאלה: כתוב במשפט האחרון שהמ"ן שלנו גורם לגילוי בכל העולמות. מה זה אומר כל העולמות? האם חוץ מהעולם הזה הבורא לא גלוי במידה מסוימת, נגיד באצילות הוא גלוי לחלוטין, אז איך זה מביא לגילוי?
הבורא מתגלה לא כלפי העולמות אלא כלפי הנבראים. העולמות הם סתם מערכות. וגם הם לא קיימים בפני עצמם אלא רק כלפי הנבראים. במידה שאתה רוצה להתקשר לבורא אז ביניכם מתגלה מערכת הקשר שנקראת "עולם".
שאלה: מה הקשר בין יראה לבין פיצוי ותגמול?
יראה זו תכונה ופיצוי זו כבר פעולה.
שאלה: אנחנו עושים עבודה בעשירייה. כל יום בונים תפילה חדשה אחרי השיעור. האם אפשר לקרוא לעבודה הזאת תורה ומצוות?
תורה, נקרא האור העליון שמשפיע על האדם שרוצה לעשות שינוי בכוונה שלו בעל מנת להשפיע. ומצוות זה נקרא מאמצים של האדם שרוצה לעשות פעולות על מנת להשפיע. לכן כל העבודה שלנו היא בתורה ומצוות. זאת אומרת, להשתדל לגלות כלים שבהם אנחנו רוצים לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
השינוי הזה, שינוי הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, והוא נקרא "תורה". ואחרי שאנחנו מתקנים את הרצונות האלה בכוונה על מנת להשפיע אנחנו צריכים לקבל את האור העליון בתוך הכלים בעל מנת להשפיע. האור הזה גם נקרא אור התורה. ואחר כך כשאנחנו משיגים את האור הזה, מקבלים אותו מתוך הכלים האלה, קבלת האור בתוך הכלים, הרגשתו בפנים גם נקראת תורה. תורה נקרא האור העליון המגיע לתיקון הכלים ולמילוי הכלים.
שאלה: לגבי מאמר "שמעתי" מספר ק"מא. מה זה אומר שכתוב שם שהאור מסתלק?
אור מסתלק זה הכול כלפי התחתונים, כלפי אדם שהפסיק להשיג אותו מפני שאין לו עכשיו איזו מין השתוות הצורה עם האור העליון.
שאלה: שאלה לגבי העלאת מ"ן. הבאת קודם דוגמה שהבורא זה כמו רשת חשמל כללית. וחיסרון פרטי של חבר זה כמו מכשיר חשמלי שמתחבר לאותה הרשת. יוצא שהחסרונות יכולים להיות פרטיים לפי הצרכים, דרישות של כל אחד. אבל משהו משותף לפחות אחד חייב להיות בין כל המכשירים, התקע והכבל. אז בעליית המ"ן שלנו מה משותף לכולנו?
בהעלאת מ"ן יש בינינו רק דבר אחד, שאנחנו בפעולות שונות בינינו, שכל אחד עושה את זה ברצון משלו, אבל אנחנו רוצים לחבר תוצאות משלנו שיהיו מכוונות כולן לבורא. לבורא. אומנם שאנחנו נגיד עשרה, אבל כל הפעולות שלנו שאנחנו עושים בינינו, רוצים להתחבר, וככה, וכך לעשות משהו, בסך הכול אנחנו רוצים שיהיה מכוון לבורא.
שאלה: האם חיסרון זה אומר לא להרגיש את הייסורים כמו ברכה, האם אנחנו יכולים להתפלל שנוכל להרגיש ככה?
ודאי שלהתפלל אתם יכולים מכל מצב עבור כל מצב. להתפלל תמיד. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום"1.
קריין: קטע מספר 11.
"יש לפרש, מה שאומר האר"י הקדוש, ש"אין שום מדרגה עולה, אלא על ידי עליית מיין נוקבין", שענין נוקבין פירושו חסרון. "שמים פירושו בחינת בינה, שקיבלה לתוכה בחינת מלכות, שמלכות נקראת "חסרון", מלשון "נקב". לכן העליון מוכרח לתת להתחתון מה שחסר לו.
והיות ש"אין כל חידוש אור בעולם, אלא מאין סוף ב"ה", לכן העליון עולה בדרגה, בכדי לקבל שפע בשביל התחתון. ובדרך עבודה יש לפרש, שענין עליון ותחתון, נקרא מצב הא' עליון ומצב הב' נקרא תחתון. זאת אומרת, אם במצב שבו נמצא האדם, אינו מרגיש שום חסרון, ויש לו סיפוק, מובן מאליו, שאין לו צורך להתקדם בעבודה. כי לא רואה שום חסרון, שהחסרון הזה יתן לו דחיפה ללכת קדימה.
לכן אם האדם מוצלח, הוא מוציא חסרון במצב שבו הוא נמצא."
(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה" 1990)
זאת אומרת, שום דבר לא מושג אלא רק על ידי העלאת מ"ן. לכן כתוב "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מ"ן.". זאת אומרת שרק על ידי העלאת מ"ן אפשר לקבל אורות עליונים ולגדול על ידם ולהגיע לכל הדרגות הרוחניות.
שאלה: הוא אומר "והיות ש"אין כל חידוש אור בעולם, אלא מאין סוף ב"ה", לכן העליון עולה בדרגה, בכדי לקבל שפע בשביל התחתון.". העליון יש לו את הכול. למה הוא צריך לעלות למעלה כדי לתת לתחתון שפע?
האור בא מלמעלה ולפי בקשת התחתון פועל עליו. והתחתון על ידי העבודה שלו עם האור העליון עולה מדרגה לדרגה.
תלמיד: מה זה מושג העליון?
תלוי על מה מדובר. או שזו המדרגה העליונה הסמוכה לתחתונה או שזה בכלל העליון, אז מדובר אולי על האור העליון, על הבורא, עולם אין סוף.
תלמיד: בשביל מה הוא צריך לעלות למעלה כדי לקבל שפע?
אם הוא רוצה לקבל משהו כדי להשפיע לתחתון אז הוא בעצמו צריך לעלות. כי מה שיש לו, יש לו. אבל כדי להביא לתחתון משהו הוא צריך לעלות בשביל זה, כי אין לו מה לתת לתחתון. לאף מדרגה אין מה לתת לתחתונים, אלא אך ורק לפי בקשת התחתון והוא יעלה וישיג מה שתחתון מבקש.
תלמיד: יש מושג כזה עליון בעשירייה?
כן, יש מושג כזה גם בעשירייה, בכל דבר, אבל בעשירייה שכבר עובדת עם אורות וכלים.
תלמיד: אז איך עולים בעשירייה למצב עליון כדי להוריד שפע לתחתון?
ברגע שמתחילים להרגיש שישנם אורות וכלים, עליון ותחתון, אז ככה עובדים.
תלמיד: איך? מה הביצוע של העבודה?
שתגיע לזה אז נדבר איך. הוא מסביר לך איך, אם אתה לא מבין, סימן שאתה עוד לא נמצא בזה.
תלמיד: מה העבודה, על ידי ביטול מול החברים, ככה אפשר לעלות לעליון?
איזו עבודה? על מי אתה שואל?
תלמיד: על העשירייה, מה עושים בעשירייה? הרי אנחנו מדברים על זה.
בעשירייה אנחנו עושים בהשפעה הדדית זה לזה, עד שמגיעים למצבים שאנחנו נוכל לעשות את זה באורות וכלים. בינתיים אנחנו עושים את זה רק בהשפעה הדדית זה לזה כדי להתחבר, כדי להעלות את הרצון המשותף שלנו למעלה.
תלמיד: מי זה התחתון בעשירייה?
כל אחד כלפי אחרים מרגיש את עצמו כתחתון.
שאלה: האם ההארה של המלכות דעליון נתפסת אצל התחתון כחושך מוחלט?
הארת מלכות היא כחושך. כן, נכון.
שאלה: האם להתחבר זה אומר ליצור חיסרון משותף שמתוכו אנחנו יכולים להעלות מ"ן?
נכון.
שאלה: כתוב "אם האדם מוצלח, הוא מוציא חסרון במצב שבו הוא נמצא.". מה זה אומר "להיות מוצלח"?
מוצלח, זה שמחפש איך להתקדם לבורא, אז הוא משתדל ומשיג חיסרון לזה בכל מצב שנמצא.
שאלה: הוא כותב כאן בקטע, שתכונת המים היא בינה שקיבלה לתוכה את המלכות, אבל גם יש חסרון, איזשהו נקב. האם יוצא שהמ"ן זה פניית הבינה אלינו, לא רק שאנחנו פונים אליה?
זה תלוי על איזה מדרגות, על איזה מצבים אנחנו מדברים. בדרך כלל נקב זה חסרון, זה ברור. מ"ן זה העלאת מי נוקבין, זאת אומרת שמעלים את החסרונות להשפעה, וכנגד זה מקבלים תגובה שנקראת בדרך כלל מ"ד, כוחות דלהשפיע שאיתם כבר מתחילים לעבוד. אבל יש בזה הרבה, כל חכמת הקבלה היא בין שתי הפעולות הללו.
תלמיד: המ"ד שאנחנו מקבלים, התגובה של הבורא, אנחנו תמיד יכולים לקבל אותו רק כביכול למען ההשפעה?
אם זה לא על מנת להשפיע, אתה בכלל לא מרגיש. זה על מנת לקבל, אז אתה לא מרגיש, אתה לא מרגיש פעולות רוחניות, הן אינן.
תלמיד: זאת אומרת, יוצא שאותן שתי המדרגות שלמדנו היום, העלאת מ"ן, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל בעל מנת להשפיע, זה הכול בפעולה רוחנית אחת?
זה לא בפעם אחת, ולא בפעולה אחת, אבל זה שייך כבר לפעולות רוחניות ממש.
תלמיד: זאת אומרת, תמיד כשאנחנו מעלים מ"ן ומחכים לתשובה עבור העשירייה נניח, בכל מקרה אנחנו צריכים לקבל את התשובה הזאת למען ההשפעה לבורא?
אחרת זה לא עובד, איך אתה לא מבין, מה אתה שואל? אם זה לא על מנת להשפיע לבורא, שום דבר לא עובד, אין רוחניות, הכול נעלם.
תלמיד: פשוט הבעיה היא שאתה כאילו יורד מזה.
אלו הבעיות שלך שאתה יורד מזה. אבל רוחניות נקרא שאתה מכוון לבורא, או דרך חברים או לבד או איכשהו, אבל כל הזמן מכוון אליו.
שאלה: מי מייצב לתחתון חיסרון, הוא בעצמו או שהעליון עושה את זה עבורו?
כל החסרונות אנחנו מגלים בעצמנו, זאת אומרת בתוכנו, אבל ודאי שזה נעשה על ידי הטיפול של העליון.
תלמיד: מה זה נקרא לעבוד בהדדיות עם העליון כלפי חסרון?
שאני רוצה על ידי העליון, בעצמי אני לא מבין, לא משיג, שאני רוצה על ידי העליון להשיג חסרון להשפעה.
תלמיד: איך הוא עוזר לי בזה? איפה אני יכול למצוא את העזרה שלו בזה?
על ידי הארה מלמעלה, אור המחזיר למוטב. איך עוד יכול להיות? לא יכול להיות אצלי משהו לתיקון אם זה לא על ידי המאור העליון.
שאלה: כל הפעולות הרוחניות שאנחנו לומדים, יש משהו שהוא שייך יותר לקשר בין עשיריות?
אנחנו עוד לא לומדים את זה, זה לא שייך לטקסטים האלה. אנחנו לומדים איך האדם בתוך עשירייה מכוון את עצמו לבורא, ועל ידי זה שמקבל מלמעלה מ"ד, מסדר את הכלים שלו וכך עולה ועולה. על הקשרים בין עשיריות אנחנו כאן לא לומדים.
שאלה: איך אנחנו יכולים להידבק לדרגת האור העליון, איזה חסרון אנחנו צריכים?
חסרון להשפעה. האור העליון זה השפעה.
שאלה: המצב הזה של הסיפוק, זה מה שמעכב אותנו מלהתקדם? האם זה משהו שצריך להיזהר ממנו כי הוא מונע מאיתנו להרגיש את החיסרון לבקש?
לא. מטרת הבריאה היא ליהנות, להגיע לתענוג בלתי מוגבל, ולכן אל תגיד שזה מפריע לנו. מפריעה לנו הכוונה ליהנות מהשפעה. התנאי הזה שאפשר ליהנות רק מהשפעה, ואז כמה שאתה יותר נהנה, אתה יותר גדול.
שאלה: לפני כן ענית לחברים שהתפילה הזאת היא כמו איזשהו תדר שאנחנו יכולים בעזרתו לכייל את עצמנו לתדר. איך אני יכול לבחור אותו? כי רק בכיול שלו, אני הרי בוחר עבור ההנאה האישית שלי, אז מה יעזור לי לבחור את התדר הנכון כדי להגיע לתפילה?
אני לא יודע. תחפש בעצמך איך להיות קשור עם החברים ועם הבורא, ובזה תראה את כל הביטוי הרוחני שלך. כי בזה אתה תגלה את העולם העליון, ואת הבורא, ואת כוחות הפעולה הרוחניים שלך, הכול תגלה בזה, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", את זה חייבים לבצע.
שאלה: העליון אין לו את האור שהתחתון צריך, והוא צריך לעלות למעלה כדי להביא אור. במה העליון נחשב לעליון לעומת התחתון?
העליון נחשב לעליון, מפני שיש לו יותר כוח התגברות על הרצון לקבל שלו, כוח המסך בהתאם לזה, כוונה על מנת להשפיע יותר גדולה, ומדרגה רוחנית יותר גדולה, במקום שבו הוא נמצא בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת, עביות יותר גדולה, עליה צמצום ומסך יותר גדול, ואור חוזר יותר גדול. ומה שהוא קולט באור חוזר, זה גילוי האור העליון, היינו בורא יותר גדול. בורא זה נקרא "בוא וראה" מה שמלובש בתוך האור חוזר שלנו. וכל זה נקרא שאצל העליון ישנה עוצמה יותר גדולה מאשר בתחתונים.
שאלה: בכל מקרה לשניהם אין אור, גם לעליון וגם לתחתון. זאת אומרת שניהם צריכים לעלות, גם העליון צריך לעלות כדי להביא את האור. איפה ההבדל אם לא באור, אלא מה יש לו? מה זה המסך אם לא אור?
אבל לעליון אין חסרון, לתחתון ישנו חיסרון, העליון מושלם לפי מצבו, אלא תחתון שמעלה אליו מ"ן, הוא מחייב אותו בחיסרון. ואז העליון בחיסרון של התחתון, מתחיל לעשות פעולה. ואז כלפי העליון הפעולה שהוא מבצע, היא פעולת השפעה נטו, ממש פעולת השפעה, כי הוא עושה את זה לפי בקשת התחתון. והתחתון שמקבל מהעליון, הוא גם מקבל את זה כדי להשפיע. אז מה השאלה?
תלמיד: אבל גם את החיסרון מקבלים מלמעלה בעצם מהניסיון להתקרב לעליון.
כן, ודאי.
תלמיד: אז שוב, מה ההבדל בסופו של דבר בין העליון לתחתון?
אין הבדלים בין המדרגות. לא חשוב ממי מקבל ומי נותן את החסרונות, השאלה איך הוא בעצמו מבצע מה שמגיע אליו. ודאי שלאף אחד אין חיסרון מלכתחילה להשפיע והכול זה אך ורק לפי מה שהוא מבצע.
שאלה: איך להבין נכון את המצב של המדבר, ואיך לעבוד נכון במצב הזה בעשירייה כדי להשיג מ"ן איכותי?
אנחנו צריכים לעורר בינינו כל הזמן השתוקקות להשפעה הדדית, לחיבור הדדי. ואם אין לנו השתוקקות, אנחנו כבר לא מרגישים את עצמנו שאנחנו מתמלאים במשהו. זאת אומרת, להיות כל הזמן [במצב] שמתמלאים בחסרונות, זה נקרא גם להתמלא בהבחנות רוחניות.
זה שאני נמצא בנטייה לבורא ורוצה להשפיע לו, ואפילו שאני עדיין לא מסוגל, אבל אני מתמלא עם הרצון שלי להשפיע לו, בזה אני כבר מלא עם הבחנה רוחנית, כבר אני נמצא במצב רוחני. לכן לא לחשוב שמילוי של האור העליון זה נקרא רוחניות. החיסרון להשפיע לבורא, זה הרוחניות האמיתית.
תלמיד: מהו מצב המדבר, איך להבין אותו נכון?
שאם אני לא נמצא בהשפעה, אני נמצא במלכות, ביובש, בחוסר כל. הרגשת המדבר היא שבלי השפעה אני מת, מתייבש. מים זה בינה. מלכות שהיא מלאה מים, מלאה בינה, היא מעלה את עצמה לבינה.
תלמיד: האם יש קשר בין המדְבר למדבֵר בעשירייה?
אין ואני לא רוצה לדבר על שטויות כאלה. אני לא מטפל בפילוסופיה, באטימולוגיה, בשום דבר. אנחנו לומדים על תכונות רוחניות, ולא השוואת הסלנגים, לשונות, וכן הלאה. אל תעשו אף פעם את הדברים האלה, אל תתעסקו בזה. יש כאלו חכמים שעושים מזה ממש פילוסופיות שלמות.
שאלה: כשמגיע מלמעלה מ"ן, מזהים שיש חיסרון שרוצים להשפיע לבורא. אז למה צריך להשפיע על מנת להשפיע מעל החיסרון הזה, למה לא להשתמש בו?
הוא לא מגיע בצורה ישירה, הוא מעורר לך את הרצון לקבל, אתה צריך לבדוק מה הרצון לקבל רוצה בזה. בדרך כלל אתה מתעורר לעליון בגלל שיש לך שם משהו לקבל, משהו מושך אותך, אז אתה לא יכול סתם לפי ההתעוררות הזאת כבר להתחיל להשפיע. אתה צריך לעבד את הדברים האלה, לקבל כאן כלים חדשים, לקנות חסרונות חדשים ואז להתחיל לעבד את המצב החדש שאתה תפנה מתוך ההתעוררות העליונה בחזרה לעליון, לא מקבלים את זה בצורה ישירה המוכנה לשימוש.
שאלה: האם ניתן לומר שבמצב הזה שבו אנחנו נמצאים במדבר הזה, אנחנו נהנים מהעבודה בעצמה מהיגיעה שהיא מכוונת להשפעה?
כן ולא, זאת אומרת זה לא הכול, זה התנאי שאנחנו נתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע ללא שום רצון לקבל מזה, זאת אומרת משתדלים לעלות מלכות לבינה.
שאלה: מתעורר חיסרון בתוך העשירייה אותו החיסרון במקום שיעלה לעליון כשאלה אליך, מועלה גם על ידי עשירייה אחרת ואין קשר פיסי ביניהן וזה לא תואם בכלום, איך להתייחס למצב הזה?
קורה, אז מה, זה טבע הדברים שמה שמתעורר בך יכול להתעורר בעוד אלפי אנשים בעולם, כי זה הזמן הכללי שפועל, כדי שכולנו כך נחשוב, זה ידוע.
קריין: בקטע 12.
"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.
והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר)."
(הרב"ש. 179. "עיבור - א'")
זאת אומרת אחרי שבירת הכלים נפלו ניצוצים לכלים השבורים ואם רוצים לתקן אותם, [עלינו] לעלות את הניצוצים האלה וזה נקרא "העלאת מ"ן".
שאלה: מהי המידה שאיתה אנחנו יכולים למדוד את השכר שמגיע להעלאת המ"ן, האם זאת העביות שלנו?
אתה עדיין לא יכול למדוד מפני שאין לך מה למדוד, אין לך לא סרגל ולא איזה אטלון של קילו או משהו, אין. בחינות, אתה לא יודע מה זה בחינה. ספירה, אתה לא יודע מה זה ספירה. דרגת עביות, אתה לא יודע גם מה זה. אין לך במה למדוד דברים, אתה עדיין כמו תינוק שלא מבין, זה הרבה, זה פחות, איך, כמה, אחר כך זה יבוא.
שאלה: מהו אותו אור חוזר שבור שאנחנו צריכים לעלות בקבוצה?
אנחנו צריכים להתחבר באותו רצון שיהיה משותף בינינו במשהו לעלות אותו לבורא, ואז הרצון שאנחנו נעלה יעשה את כל העבודה, כאור חוזר, כבקשה, כהעלאת מ"ן, הכול. לא נעשה עכשיו כל מיני ספקולציות איך זה נקרא וכך וכך, כי זה לא מובן לנו, אנחנו עוד לא נמצאים בזה. זה כמו לפני שאתה טועם איזו מנה, אתה יושב במסעדה ונותנים לך לטעום איזו מנה, אתה מתחיל לטעום ואתה לא יודע על מה מדובר, זה משהו שיכול להיות מאוד טעים, אבל מה זה? אז בואו לא נדבר עכשיו על אורות ספציפיים וכלים, נגיע לזה בעוד כמה שיעורים, אבל קודם בואו איכשהו נבין את המצב, את מה שקורה בכללות.
שאלה: יש שלושה מצבים, לקבל על מנת לקבל, דרגת בינה על מנת להשפיע, ויכול להיות מצב שאדם יכול להיתקע במצב של להשפיע בשביל לקבל שכר ופה הוא נעצר, איך אפשר לשמור אותו מזה?
יש צמצום, אחר כך מדרגה להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך מדרגה לקבל על מנת להשפיע, מה אתה שואל?
תלמיד: יש מצב ביניים בין לקבל על מנת לקבל לבין להשפיע על מנת להשפיע שזה נקרא "להשפיע על מנת לקבל", שזה גם אגואיסטי.
ודאי שזה אגואיסטי.
תלמיד: איך אפשר לשמור על עצמנו לא להיתקע במצב הזה?
תלוי במטרה, מה האדם רוצה. להשפיע על מנת לקבל זה שאתה רואה מה שעושים כל הפוליטיקאים, כל אלה שרוצים להרוויח על חשבון הזולת, הם עוסקים בלהשפיע על מנת לקבל.
תלמיד: אנחנו לא רוצים גם להרוויח? זאת אומרת, למה אני פה, בשביל להרוויח או שכל אחד מאתנו כך מתחיל?
להתחיל לא חשוב איך. אבל תכלס, אתה מגיע למצב שאתה מתחיל לעשות בירור ועוד בירור, ואתה רואה שלהשפיע על מנת לקבל לא הולך לך, אתה לא יכול לסבול את זה ואתה ממשיך הלאה, אם יש לך נקודה שבלב,
שאלה: כתוב ש"הרשימו דאור חזור נשאר וירד להחיות את הכלים", באיזה אופן הרשימו של האור החוזר מחייה את הכלים?
ודאי רשימות מאור חוזר, אלא על ידי מה אנחנו מתעוררים? רשימות מאור חוזר מעוררות אותנו לתשובה. פעם היה לנו אור חוזר ועכשיו אין אור בעצמו, אבל הרשימות שנשארו הן מעוררות אותנו.
תלמיד: איך זה קורה? מה בדיוק הרשימות האלה עושות שזה מקיים אותנו? איך אנחנו יכולים לראות את זה?
רשימות זה אורות, אותם אורות והם קיימים סביב הכלים השבורים.
תלמיד: האם האורות האלה עוזרים לנו בעניין התפילה או רק הרצון לקבל הוא זה שצריך להגיע לתפילה?
צריך להגיע לתפילה או לתיקון אולי, אני לא יודע. לתיקון צריכה להגיע רק הכוונה, רצון אין לתקן. רק כוונה על מנת לקבל או על מנת להשפיע שהיא רוכבת על הרצון לקבל, אז את אותה כוונה מעל מנת לקבל להעביר אותה לעל מנת להשפיע. דברים פשוטים, מאוד קונקרטיים, לא להתבלבל.
שאלה: כתוב "והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו", מה הוא אותו ניצוץ? זה נקודה שבלב?
"ניצוץ" זה נקרא חלק, הארה קטנה מהאור שהיה קודם. זה נקרא "ניצוץ".
תלמיד: האם אנחנו צריכים לפתח את אותו ניצוץ?
כן. אתה יכול לפתח אותו עד שבמקום ניצוץ זה יהיה שוב אור.
תלמיד: זאת אומרת, זה קיים, זה לא דבר שאני יוצר אותו?
אין דבר כזה שאתה יוצר, מה אתה חושב שאתה יוצר?
תלמיד: השאלה האם אנחנו עושים משהו בעשירייה או שזה משהו שנעשה בצורה אוטומטית, הוא ישנו ואנחנו רק צריכים לפתח אותו? זאת אומרת, זה לא משהו שאנחנו יוצרים, הניצוץ קיים.
ודאי שכל הדברים האלה קיימים, אפילו אור אין סוף, הכול קיים, אלא הם מתגלים בהתאם למדרגה.
תלמיד: ומה אנחנו עושים? מה העשירייה עושה?
אנחנו מעוררים את האורות האלו שישפיעו לכלים והכלים יקבלו אותם, יממשו אותם, יתמלאו בהם ויגיעו לשלמות.
תלמיד: וזה נקרא העלאת מ"ן?
העלאת מ"ן זה העלאת חיסרון לתיקונים.
תלמיד: זה בעצם מפתח את הניצוץ וגורם לנקודה שבלב להעלאת המ"ן שאנחנו מדברים על כך כל הבוקר?
כן, ודאי.
שאלה: איך בכלל כלים שבורים מרגישים משהו מאור חוזר שהיה? אור חוזר זה השפעה. מה הקשר לכלים שבורים?
כלים שבורים הם כלים שיש בהם רשימות, שהם מרגישים שהם שבורים, שלא נמצאים בעל מנת להשפיע. הם מרגישים שלא נמצאים בעל מנת להשפיע, הם מרגישים שהם שבורים, ולכן לפי המידה הזאת הם יכולים לקבל השפעה מהאור. כלי שבור זה מאוד לא פשוט, זו הבחנה מאוד חדה.
תלמיד: מילוי שמגיע אלינו זה לא מילוי רגיל, הוא מעורר בנו הרגשה שאני שבור?
כן, ועוד איך. הוא מנענע מאוד.
שאלה: עכשיו בסיכום השיעור אנחנו הולכים לבנות תפילה, להעלות מ"ן, ואני שומע ממך כל הזמן אומר שהחיסרון זה להשפיע. אז למה ברגע שאנחנו מעלים את החסרונות שלנו יש לנו בלבול כל הזמן וזה לא אותו הדבר?
בלבול צריך להיות, כי בלי בלבול אתם לא תדרשו את המאור המחזיר למוטב שיבוא ויסדר לכם את הכול ברגש ולא בשכל. אתם רוצים לסדר את הדברים האלה בצורה שכלית, והרוחניות היא לא בשכל אלא רק ברגש, "לא ניתנה תורה אלא לאנשי לבב". לכן אנחנו צריכים עוד ועוד לחפש איך אנחנו בכל זאת מוצאים פתח נכון לרוחניות. אנחנו נמצאים ליד הפתח ולא יכולים עדיין לזהות איפה הוא, ברגש שלנו עוד לא מוצאים, בשכל שלנו עוד לא מוצאים, בשילוב ביניהם עוד לא מוצאים. אבל מתוך כמה שיעורים כאלו אני חושב שאנחנו כבר נתחיל להרגיש מה זה נקרא "מדבר" והתפתחות במדבר. גם במדבר שהם עוברים, זה כל התורה, אתם מבינים את זה או לא? כל התורה שישראל עברו זה רק במשך ארבעים שנות המדבר, אחר כך אין לנו מה ללמוד.
שאלה: עכשיו המלצת למצוא את הרצון המשותף מתוך החיבור ואותו להעלות לבורא, זה מה שאנחנו עושים בזמן האחרון. טכנית עושים את זה כך, אנחנו אוספים את החסרונות שלנו, והש"ץ והגבאי מנסחים מתוך זה כמה מילים וזאת התפילה שלנו למהלך אותו היום. האם זה נכון מבחינה טכנית? לא מורגש בזה טעם. אנחנו עובדים עם זה בבוקר, אבל במהלך היום זה כבר משהו מכני. כמה הגישה הזאת נכונה?
אתם צריכים לחפש. אנחנו כאן לא יכולים להבין זה את זה, יכול להיות שרק נפריע ונבלבל זה את זה. אנחנו צריכים לחפש איך אנחנו מכינים את הכלי לגילוי כוח השפעה הדדי בינינו, ובתוכו שיתגלה כוח ההשפעה הכללי מלמעלה שנקרא בורא. לבנות כאלו יחסים בעשירייה שהבורא יתגלה בינינו, בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים.
עכשיו יהיו כאן הרבה עליות וירידות וכל מיני דברים. אתם יכולים לקרוא תורה, רק שהיא לא תבלבל אתכם מדי. עד כמה הם עברו מצבים מקבלת התורה בהר סיני ועד הכניסה לארץ ישראל, שזה כבר סוף התורה. התורה לא מדברת על איך שמתנהגים בתוך ארץ ישראל אלא רק לפני זה, בתקופה הזאת, אז תראו על מה מדובר, עד כמה יש שם כל מיני בעיות, כל מיני אירועים. וזה כתוב לנו מפני שהתורה מסבירה לנו חוקים רוחניים, שהרצון לקבל השבור שרוצה להגיע לתיקון ולגלות את כל תכנית הבריאה, מטרת החיים, זה מה שקורה לו. זה מה שקורה.
שאלה: אנחנו רוצים להודות מ 3 PT, ואני בטוח שעוד עשיריות בכל העולם מרגישות את ההודיה הגדולה מהעוצמה של השיעורים שאנחנו חווים עכשיו לפי התהליך של הסיפור של התורה, אנחנו ממש בהתרגשות עצומה מזה. רציתי לשאול, איך יכול להיות שמצד אחד אנחנו מדברים על מצבים כל כך מתקדמים ומצד שני החברים ממש מתרגשים עד דמעות, איך קורה הפער הזה, שמצד אחד זה כביכול זה רחוק מאיתנו ומצד שני כל כך מרגש?
זה לא רחוק, זה מאוד קרוב, צעד אחד ואנחנו נכנסים לרוחניות. לכן יש כאלו שלא מרגישים, שזה כחומה, יש כאלו שמרגישים חומה. ויש כאלו שכבר מתחילים להרגיש שמעבר לחומה יש לנו שם ממש חיים חדשים, רוחניות. בירור כל הבריאה את הבורא, את החיים, למעלה מחיים ומוות הגשמיים האלו, הכול נמצא ממש לפנינו, נשאר לנו רק לעבור את התקופה הזאת של בניית הכלי הנכון.
תלמיד: ומה מיוחד בלמידת המצבים דווקא, העלאת מ"ן, ספירת העומר, מדבר, כל המצבים המתקדמים האלו דווקא למצבנו?
אנחנו נמצאים בבירור של הכלים שלנו, עד כמה הם מוכנים או לא מוכנים לגילוי הבורא, לקבל את הבורא בהשתוות הצורה עימו. זו עבודה שדיברנו עליה הרבה פעמים, עכשיו רק צריכים ביתר קפדנות לממש את זה בינינו בכוח, ממש בכוח, ומכוח להעביר לפועל. ונעשה את זה, נעשה.
יש לנו עוד מה ללמוד. ודאי שאני רוצה לגמור את הנושא הזה גם כן, כי יש לפניי עוד כמה נושאים שאני רוצה הלאה ללכת איתם. אבל אין ברירה, אפילו שאנחנו נגיד נמצאים במצב שאנחנו עוד לא יצאנו ממצרים, אבל אנחנו ממשיכים הלאה ללמוד. אפילו שלא קיבלנו תורה בפועל בקבוצות שלנו, אבל אנחנו ממשיכים ללמוד את זה ולפי זה לעבוד כאילו שכן נמצאים בזה. אנחנו בכל זאת צריכים לעבור את זה. ואחר כך נחזור עוד ונממש בעזרת ה' בקרוב בימינו, אמן.
(סוף השיעור)
-
הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו (גמרא, ברכות כ"א).↩