שיעור בוקר 05.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1536,

אגרת ס"ז

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 1536. אגרת ס"ז.

אגרת ס"ז

ב"ה ערב יום כיפור תשכ"ד פה בני ברק

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

מכתבך קבלתי, וה' יעזור לך ולכל משפחתך שתהיו תמיד בריאים ושלמים. ולשנה החדשה, יהי רצון שתהיה שנת ברכה והצלחה בכל מעשי ידיך. אני מבקש ממך שתכתוב לי מכתבים לעיתים יותר תכופות, כי מאד אני מתגעגע לשמוע מה שנשמע אצלך ובמשפחתך.

הנה אנחנו אומרים בסליחות לערב ראש השנה: "אֵיכָכָה אֲפַצֶּה פֹּה וְאֵיךְ אֶשָּׂא עַיִן, בִּי אֵין מֵעָשׁ וּבִידֵי זְכוּת אֵין" וכו'. וכמו כן אנו אומרים: "וְאִם כְּפָעֳלִי תַּשְׁלִים חֻקִֵּי, וְאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" וכו'. וכמו כן: "לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקנוּ דַּלְתֵּיךְ". זאת אומרת שאין בנו שום דבר טוב. ויחד עם זה אנו אומרים אחר כך: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט".

ויש להבין, איך יכול להיות שבו בזמן שאנו אומרים שאין בנו שום מעשים טובים, אנו באים בטענה להקב"ה ואומרים: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" וכו'. ונשאלת השאלה מי הוא הצדיק? (ועיין בפירוש רש"י בפרשת וירא על פסוק הנ"ל).

זה ידוע שהאדם הוא עולם קטן. היינו שהוא נכלל מכל אומות העולם, והם מכונים בשם כללי: "יצר הרע", זאת אומרת שכל אדם נכלל מכל המידות המגונות שישנם בכל אומה ואומה, וכמו כן הוא נכלל מישראל, שהוא נקרא בשם "יצר טוב".

ובזמן שאין באדם מעשים טובים, הוא מסיבת ששליטת הגוף היא בידי היצר הרע, שאז מכונה האדם בשם רשע (עיין בבבא בתרא (טז, א): אמר רבא, בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו, רבונו של עולם וכו' בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך". ופירש רש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב. בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך אין ניצול מידיך, כי מי יעכב. אנוסין הן החוטאים". מן הנ"ל אנו רואים, שהיצר טוב נקרא בשם צדיק והיצר הרע בשם רשע).

נמצא לפי זה, בזמן שאין לאדם מעשים טובים, הוא רק משום שהרשע שבקרבו הוא בראש והצדיק שבו הוא בבחינת זנב, זאת אומרת שהוא נמשך אחר הרשע ואין לו שום רשות למחות. וזה נקרא שהצדיק הוא בגלות, היינו שהישראל שבו הוא בגלות, שהוא מונח תחת שליטת אומות העולם כנ"ל ואין לו שום רשות בפני עצמו.

ובזה נוכל להבין את מה שאנו באים בטענה להקב"ה: "חלילה לך וכו' להמית צדיק עם רשע". היות שכל החיים של הרשעים הוא בחינת מיתה, כמו שאמרו רז"ל: "רשעים בחייהם קרויין מתים", משום שהחיים מה שהם נהנים מהעולם הזה - הוא המונע מלהשיג חיים נצחיים, שכל כוונת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו אי אפשר להשיג בזמן היותו רחוק מה', כי "אין ארור מתדבק בברוך", אם כן הרשעים בחייהם נקראים מתים. וזה פירוש שהרשעים נידונין למיתה.

ובו בזמן שהצדיק הוא תחת שליטת הרשע ואין לו שום כח ועוז שיוכל להתגבר עליו, אם כן גם הצדיק נידון למיתה, היות שלא יכול לקבל שום טוב מה' מפני הרשע שבקרבו שהוא המפריע מלהתדבק בה', אם כן גם הצדיק הוא בבחינת מיתה. וזוהי הטענה להקב"ה: "חלילה לך להמית צדיק עם רשע", זאת אומרת שהצדיק שבנו, היינו היצר טוב, לא יכול לפעול מאומה, שהרשעים לא נותנים לו להמשיך חיים רוחניים.

לכן בזמן שהאדם רואה שאין בו מעשים טובים, אז הוא יודע שהסיבה היא בשביל שהרע שבו הוא השולט והישראל שהוא הצדיק שמכונה יצר טוב הוא בגלות. אז אנחנו מבקשים מהקב"ה ובאים אליו בטענה, שנתן לנו יצר טוב ואין לו שום כח משום שהוא בגלות, ובשביל זה נמצא שגם הצדיק ניתן למיתה, וזה "חלילה לך מעשות כדבר הזה", אלא שהקב"ה יוציא אותנו מהגלות, כי איזו תועלת היא שיש לנו יצר טוב הנקרא צדיק ואין לו שום כח, אם כן היצר טוב שניתן לנו הוא בחינם.

וזו הטענה שלנו: "להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע", היינו ששניהם עושים לכאורה דבר אחד. אלא שהקב"ה ירחם עלינו ויוציאנו מהגלות.

וזה שייך דוקא בזמן שאנו רואים שאין בנו שום מעשים טובים, או הוא יודע בעצמו שרק זו היא הסיבה העיקרית: משום שהצדיק הוא בגלות תחת שליטת הרשע.

וזה שאנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו.

ונזכה לגמר חתימה טובה.

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצוק"ל"

שאלה: רב"ש כותב, "משום שהחיים מה שהם נהנים מהעולם הזה - הוא המונע מלהשיג חיים נצחיים". יש לנו טכנולוגיה מתקדמת, רפואה מתקדמת, כלכלית הרבה אנשים עשירים, יש גם עניים, אבל הרבה אנשים מתקדמים ועשירים ויש הרגשה שהבורא דווקא שם לנו רגל. במקום שיקדם אותנו, ינמיך את הטכנולוגיה, ינמיך את הרפואה, הוא נותן התקדמות אינסופית בצורה מדהימה ומצד שני אומר לנו אתם לא מתקדמים, אתם הולכים הפוך.

אז מה?

תלמיד: רב"ש אומר "שכל כוונת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו אי אפשר להשיג בזמן היותו רחוק מה', כי "אין ארור מתדבק בברוך"." איך אדם מתגבר על הבורא, נבטל את הרפואה, נבטל את הכול ואז אפשר יהיה להתקדם לבורא?

לא.

תלמיד: ההייטק, המדיה המשוגעת, מכוונים אותנו רק להתקדמות גשמית. "בני ברוך" אנחנו בודדים בעולם, איך נתגבר על כל זה?

מה זה נקרא להתגבר?

תלמיד: איך נצליח כפי שרב"ש אומר, לשנות משהו עם מפלצת כזאת מסביב?

אתה לא צריך לשנות שום דבר, רק את עצמך.

תלמיד: ואז מה?

ואז תראה את הכול כטוב.

תלמיד: נאמר שאני משתנה מבפנים, אראה שאין טכנולוגיה, אין מדיה, אין כלום?

למה אתה צריך לפסול אותם?

תלמיד: איך אני אראה שהעולם השתנה, כולנו עכשיו רוצים רוחניות?

למה אתה צריך לראות את זה ככה?

תלמיד: אני משתנה, אז מה בזה?

אתה בזה מתקרב לגלות את הבורא.

תלמיד: שמעתי אותן אומר, שכל אחד צריך לעשות את העבודה גם בצורה יחידנית, לעבוד על זה באופן אישי. איך אני ועוד חברים שהעולם ישתנה, נראה שכולם נהיים רוחניים?

אתה תראה אותם כך. אתה תשתנה ותראה אותם כך.

תלמיד: אני אראה שעולם משתנה, שאין מלחמות והכול טוב?

גמר תיקון.

תלמיד: באיזה מצב אנחנו נמצאים היום כקבוצה?

אנחנו לא בגמר התיקון.

תלמיד: עדיין לא?

לא, איפה אתה רואה את זה?

תלמיד: מה זה גמר תיקון?

שאין יותר מה לתקן.

תלמיד: שנתקן את עצמנו?

שכולנו נמצאים באהבה חלוטה.

תלמיד: מה מפריע לנו להגיע לגמר תיקון?

לעזור לעולם לגלות אהבה חלוטה.

תלמיד: מה חסר לנו כדי לעשות את זה באמת?

להפיץ וללמד.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו צריכים להשתנות בעצמנו.

כן.

תלמיד: מה יכול לעזור לנו להשתנות בעצמנו?

אנחנו ובורא.

תלמיד: כל אחד צריך לעזור לשני?

כן.

שאלה: האם החרוצים, לפי בעל הסולם, צריכים להגיע להשגה רוחנית, לגמר תיקון אישי או פשוט לרמה של חיבור?

גם וגם.

תלמיד: בתור התחלה, אולי התפקיד שלנו, הוא להפיץ חיבור ולא להפיץ פיזית קבלה ואז משם להתקדם להשגה רוחנית?

צריכים ללמוד.

שאלה: רב"ש מקפיד לומר שהאדם הוא עולם קטן וגם שהרע שבו והצדיק שבו, שתי התכונות נמצאות באדם אחד ולא צריך לבטל משהו, אלא צריך שהשולט בו יהיה ישראל, הצדיק. איך שתי תכונות הפוכות יכולות לחיות באדם אחד ומה זה אומר שהיצר הטוב שולט ביצר הרע? אדם צריך לעבוד עם שתי מערכות הפעלה, אבל אחת מהן צריכה להיות השלטת. כשישראל שולטים באומות העולם או הצדיק עומד לפני היצר הרע, איך הוא משתמש בעולם בצורה נכונה כדי להשיג רוחניות?

אם היצר הטוב ישתמש בעולם, אז הוא יגרום לעולם כך, שהבורא יהיה למעלה מכולם ויתגלה לפני כולם ואז כולם יקבלו אותו, ישתחוו לפניו, שאת אומרת, יקיימו את כל חוקי החיבור.

תלמיד: אדם הוא או עשיר או עני, הוא לא גם עשיר וגם עני, אלא הוא אחד מהם, איך שתי תכונות חיות באדם זה לצד זה?

זה לעומת זה עשה אלוהים.

תלמיד: איך באדם אחד?

אני לא יודע, כך עשה אלוהים.

תלמיד: נניח ויש באדם שתי תכונות, מי יכול להשליט תכונה אחת על השנייה, מי שופט, מי מזיז מהיצר הרע ליצר הטוב וההיפך?

האדם.

תלמיד: הוא נמצא בין התכונות האלה?

כן, הוא נמצא בין התכונות האלה.

תלמיד: ומאיפה יש לו כוח לעשות את הפעולה - לעבור מלהפעיל את עצמו עם היצר הרע או להפעיל את עצמו עם היצר טוב?

זה תלוי בו, איך שהוא מסדר סביבה שתעזור לו לסובב לכיוון הנכון.

שאלה: מצד אחד כתוב, שהאדם רואה שזה קורה דווקא במצב שאין לו שום מעשים טובים. ומצד אחר אומרים, שהוא צריך לראות עצמו חציו חייב חציו זכאי. איך אדם שמרגיש שאין בו שום דבר טוב יש לו זכות בחירה, איך הוא מעורר בעצמו הרגשה שהוא יכול להשפיע, שהצדיק שבו לפחות שווה ערך לרשע כדי שהוא יוכל להכריע?

את זה הבורא מסדר לו.

תלמיד: את אותה הרגשה של חוסר אונים?

גם חוסר אונים וגם הרגשת צדיק.

תלמיד: ומה מהכלים שיש לאדם כדי להפוך את זה?

רק לבקש מהבורא שיעזור לו לעשות את זה בפועל.

תלמיד: למה רק במצב הזה האדם עושה פעולה אמיתית?

אין לו יותר מה לעשות, מה אתה חושב שהוא יכול לעשות עוד?

תלמיד: האדם לא נמצא כרגע במצב שהוא מרגיש שיש בו מעשים טובים. האם הזמן שבו הוא עובד, משתדל ופועל הוא נחשב לו, הוא צריך להחשיב את הזמן הזה?

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו רוצים להגיע לנקודת ההכרעה ולהיות צדיקים. האם בזה שהאדם משקיע לאו דווקא בנקודות בהן יכול להיות שהוא יכשל או יצליח, אלא הוא משקיע בכל השאר כדי לבנות את עצמו יום יום במה שמסביב, מה המשמעות של ההשקעה של האדם דווקא בשאר הזמן, האם יש לזה משמעות רוחנית, תועלת בשבילו?

כן, כך הוא רוצה לסדר, לחבר את כל האמצעים שהם יתמכו בבחירה שלו.

תלמיד: נשמע שזה באמת המקום שהאדם בוחר בסביבה ובתשתית שהוא בונה כדי להגיע למצב שיהיה לו במה לעבוד.

נכון.

תלמיד: הרבה פעמים מהמאמרים נראה שאנחנו בנקודת ההכרעה ונגיע לרוחנית, בעוד שאנחנו, לפי מה שאני רואה, צריכים להבין שאנחנו בונים את הרוחניות שלנו דווקא בהכנה הזאת.

כן.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם הוא עולם קטן והוא נכלל מכל המידות המגונות שבכל אומה ונכלל גם מישראל, ממה האדם נכלל קודם, מהיצר הטוב או היצר ?

מהיצר הרע.

תלמיד: וככל שהיצר הרע גדל, איך הוא מכיר או מזהה שיש יצר טוב, איך ההתכללות ביצר הרע גורמת להבנה שיש כזה דבר?

מעוררים בו את היצר הטוב.

תלמיד: במקביל לזה שמתעורר בו היצר הרע?

לא במקביל, אבל מעוררים בדרך.

תלמיד: זה תלוי בזה שיש לו תגובה נכונה להכרת הרע שבו?

לא, אין לו תגובות נכונות במקרים כאלה, אלא ככה זה.

תלמיד: זה מה שהוא כותב, "אנוסין הן החוטאים"?

כן.

תלמיד: אנחנו מנסים להשפיע בעשירייה ומגלים שאנחנו לא יכולים ואפילו מזיקים?

אולי גם, אבל הכול לטובתנו. אם אנחנו משקיעים כוחות, אבל בעקבותם אנחנו נכנסים יותר לגילוי הרע, אז זה לטובתנו. בסופו של דבר זה מה שיעזור לנו לברוח מהיצר הרע.

תלמיד: נוצר רצון להיות במקום אחר, זה יוצר דרישה?

כן.

תלמיד: בעצם בגילוי הרע לאדם הבורא מקרב אותו אליו, מזמין אותו אליו?

כן.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה תומכים זה בזה כך, שכל חבר יעבור את המצבים של גילוי הרע בצורה הטובה ביותר, מה התמיכה הנכונה, מה אני יכול לתת לחבר או מה חבר יכול לתת לי, מה אני יכול לדרוש מעשירייה, איזו דרישה אני יכול לתת לעשירייה שגם אני כמובן צריך לספק אותה לעשירייה?

מה שתרגיש שחסר להם.

תלמיד: אפשר לבקש מהבורא שייתן לי הרגשה מה חסר להם?

כן, ודאי.

תלמיד: יש דברים שברור לי שחסר להם, יש חבר שחסר לו זיווג טוב, יש חבר שחסרות לו שעות שינה, וכו', אני נכלל מהדברים האלה, אני צריך לבקש מהבורא עבור הדברים האלה, ההתכללות בדברים הגשמיים נכונה?

הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלך.

תלמיד: בגלל שמבחינתי זה הזולת.

כן.

תלמיד: זה מחנך אותי לעבוד, לבקש ולרצות עבור הזולת?

כן.

שאלה: כתוב, "תלמיד שגלה מגלין רבו עמו", כתוב גם שעליון שיורד לתחתון יש לו כוח בדיוק כמו לתחתון ולא יותר מהתחתון, כתוב גם, "צדיק אבד ואין איש שם על לב". האם התלמיד צריך לקחת בחשבון ולהיות מודע שאם הוא מרשיע הוא ממית את הרב שלו באותה מידה?

כן.

תלמיד: בפועל?

לא בפועל, אבל במשהו לעומתו.

תלמיד: פעם שאלתי אותך אם הצדיק יוצא מתחום הקדושה, ואמרת שהוא לא יוצא מתחום הקדושה אלא הוא תמיד מוגן, ונשאר בתחום הקדושה. והתחתון שעולה ויורד ממנו, הוא כן עולה, יוצא, ונכנס. איך זה מסתדר עם זה שתלמיד שמרשיע מת, והצדיק בכל זאת חסין, ונשאר. איך התלמיד שומר על הרב שלו שלא יצא מהקדושה?

אני לא יודע, לא מכיר את השאלות האלו, ולא מכיר את התשובות עליהן. לכן אני לא רוצה שתשאל.

שאלה: כתוב שאדם צריך להתרגל ללכת בדרך של התרחקות, ושכל הזמן הוא מגלה את המרחק. קראנו לא מזמן בזוהר שרבי שמעון נתקל בנחש, וכתוב שאין אדם מתקן את מה שאין בו, זאת אומרת הרע כל הזמן מתגלה יותר ויותר. אז מה ההבדל בין אדם מוצלח ברוחניות שמגלה את הרע, ומתקן אותו, לבין אחד ששוקע בתוך הרע, ונופל לתוכו?

זה ההבדל. מה אתה שואל? ההבדל הוא כמו שאמרת, אחד שוקע בנחש, והשני לא שוקע במצב, אלא לוקח ל"ב אבן ביד, ומרוצץ את ראש הנחש.

תלמיד: אבל איך הוא עושה את זה?

בעבודה על ל"ב האבן.

תלמיד: אבל יצר הרע הוא חזק, ולפעמים מתפרע, איך לעבוד עם זה נכון?

נכון, להרוג אותו באבן, בל"ב האבן, ודווקא בראש.

שאלה: האם ההתרשלות שלנו היא בחוסר מעשים טובים בתוך העשירייה?

כן, זה נכון.

שאלה: הוא מציג כאן מטרה, להגיע למצב שבסופו ישראל שבנו יהיה הראש, והרשע יהיה הזנב. איך מבצעים את ההיפוך הזה?

חשיבות, נותנים משקל לחשיבות של אלו, ומורידים את משקל החשיבות של אלו.

תלמיד: אבל נראה לי לפחות שכדי לעשות היפוך כזה, אתה לא יכול להיות בתוך זה, אתה צריך להסתכל על זה מלמעלה, ולראות את הצדיק והרשע ככוחות.

אני לא רואה את מה אתה אומר. פשוט לשייך חשיבות לאחד, ופחות חשיבות לשני.

שאלה: היצר הרע מצליח, ושולט על היצר הטוב שנמצא בנו. מתי אנחנו מתפללים לבורא שהיצר הטוב יצליח וישלוט על היצר הרע? האם אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כמו רשעים או כצדיקים?

אנחנו מתפללים לבורא כשמרגישים רע לתיקון הרע, ומתפללים לבורא על הטוב כשמרגישים שהוא שולח לנו כוחות טובים. בכללות אי אפשר לדבר יותר.

תלמיד: אני לא יכול להרוג את הנחש עם ל"ב האבן, אני צריך או שהחברים יעשו את זה או שהבורא יעשה את זה.

תעשה את מה שתלוי בך.

שאלה: אנחנו בתוך הדעת שלנו רוצים תמיד להצדיק את עצמנו, לחשוב שאנחנו עושים פעולות של צדיק. וצריך להיות שם בירור פנימי כזה למי שייך הישר-אל. רוצים לשייך את עצמנו דווקא לזה שהכול מגיע ממנו, אפילו את הנקודה הזאת שחושבת על עצמה שהיא צדיק. האם הנקודה הזו שייכת לעצמה, או שהיא שייכת למשהו יותר גבוה שכולנו שייכים אליו, ובזה אנחנו מכריעים את הפעולה שאפילו לא ברמתנו לקבוע אותה, אלא מה שנקרא "עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לכסלו".

זאת אומרת שזה משהו שנמצא מעלינו, וכמו שאמרו פה חברים, יש רפואה, ויש מדע ויש את כל הדברים ששולטים עלינו בתוך הדעת של העולם הזה. אבל בסוף בנקודה הפנימית, צריך לברר שם למי היא שייכת. או לדעת של העולם הזה, או שהכול בעצם בא כדי להביא אותנו מחודו של מחט, לפתיחה של משהו יותר גבוה, ששם אנחנו כל הזמן עובדים בשבילו. האם זה כיוון טוב לעבוד בצורה כזאת?

מי יכול לענות? תוכל לחזור על זה יותר קצר, ומתומצת?

תלמיד: הצדיק בסוף צריך להגיע לנקודה שהוא שואל את עצמו את מי אני מצדיק, ומה הפעולה של הצדיקות שלי. האם זו פעולה שאני בתוך הדעת חושב שאני פועל כצדיק, או שאני מברר שאני שייך לישר-אל, ושהכול בא בסוף ממנו? כל ההכרעה פה היא למי אני שייך? כמו שאומרים שהכול בסוף זה "שעבוד מלכויות".

ובזה שאנחנו כל הזמן משייכים את עצמנו דרך הנקודה הקטנה הזאת, שכלפינו היא נראית מאוד קטנה וחלשה, לישר‑אל הזה, אנחנו בעצם מזמנים את הכוחות שהבורא יכול לפעול על כל הדעת החיצונית הזאת, ודרך הנקודה הקטנה הזאת, לעלות אותה בכל הפעולות האלה, שיש לנו כל הזמן אין סוף פעולות כאלה, ואינטראקציה עם המציאות הכביכול גשמית, ודרך אותה הנקודה כל הזמן לעלות אליו.

מי יענה?

תלמיד: רב"ש אמר בסוף הכול תפילה "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב", והבורא יגמור בעדנו.

טוב.

תלמיד: השאלה ברורה. ותמיד אנחנו עומדים בפני המצב, מה זה צדיק? זה להצדיק את הבורא. צריכה להיות תמיד בתוך האדם האבחנה הזאת שלמעשה מי שצודק בבריאה זה הבורא. אני רק מחפש את הדרך להגיע לנקודה הזו בהקדם בעזרת החברים והחיבור.

בסדר.

תלמיד: החבר שאל למעשה האם אני צריך לראות את עצמי כצדיק או להצדיק את הבורא? אז ברור שהחבר ששאל הוא צדיק אמיתי, הוא ממש צדיק אמיתי. מזה הוא צריך להתחיל, ובזה הוא צריך לסיים. ולעשות את כל מה שהוא יכול כי הוא באמת צדיק אמיתי.

כן.

תלמיד: כשהחבר דיבר משהו נכח, וזה מה שחשוב, מה מתלווה לבן אדם, מה מתחבר אליו, בתוך התהליך הזה התנועה הכרחית, אבל מה שחשוב זה לאן האדם מכוון את עצמו, ואיך שהחבר תיאר את זה, ומה שנכח תוך כדי שהוא תיאר את זה, אומר שהוא בכיוון הנכון.

טוב.

שאלה: מה זה גשמיות של החבר?

הגשמיות של החבר, לפי זה אתה שופט אותו, שאלו רצונות לגשמיות.

תלמיד: אני בעצם לא מרגיש את החבר, מה קורה בתוכו, רק את מה שהוא מגלה.

ודאי.

תלמיד: בתפיסת המציאות שלי.

זה נכון.

שאלה: וזה בסופו של דבר, האקסיומה הזאת צריכה למלא את כל המציאות שלי כלפי העבודה בדבקות לבורא?

לא, זו סך הכול הרוחניות של החבר, וכך אתה מרגיש.

תלמיד: הוא ברוחניות, ואני בגשמיות, ואת מה שאני רואה כלפי העיניים, קשה מאוד להרגיש את זה.

נכון.

תלמיד: זה כאילו כל הזמן מביא את השקר. מתגלה שככול שאני יותר מנסה להבין את החבר, אני מרגיש יותר רחוק מהאמת. זו תוצאה נכונה?

זאת תוצאה נכונה, אבל לא כולה.

תלמיד: זה לא סוף העבודה?

לא.

תלמיד: ומה הסוף?

בסוף העבודה אתה תדע ותכיר את החיצוניות והפנימיות של החבר שלך, תזדהה עם הפנימיות שלו, ותתחילו לעבוד יחד.

תלמיד: זאת העבודה ההדדית?

כן.

תלמיד: החבר צריך להרגיש שאני מנסה בכל הכוח להרגיש את החיצוניות שלו כרוחניות שלי?

אתה חושב כך, שיהיה כך בינתיים, אני לא חושב שזה נכון.

שאלה: בתוך העשירייה במצב שלנו היום, אם אני יודע שחבר פותח את הלב על משהו שמקשה עליו כרגע להתקרב לרוחניות, ברגע שהוא פותח את הלב, אני נכלל בזה, ממש מרגיש את זה בבשר שלי, וחושב על זה, רוצה או לא רוצה. במצב אידיאלי, כל חבר בעשירייה אומר מה חסר לו, אני נכלל מכל העשרה ונמצא במאמץ פנימי הרבה יותר גדול מאשר אם אף חבר לא אומר כלום, וכלפי חוץ נראה לי שהכול בסדר, זה כביכול מונע עבודה. במצב שלנו, מה הצורה הנכונה שהעשירייה צריכה לפעול בעניין הזה?

עשירייה צריכה לקחת כל חבר לתוך החיבוק שלה ולהשתדל לעלות כלפי הבורא עם החסרונות של החבר.

תלמיד: לדוגמה, יש לי משהו שאני מתמודד איתו, אז אני חושב, "מה אני אביא את זה לעשירייה אכביד עליהם", אבל אני יכול להגיד "אם אני לא מביא אני מונע מהם עבודה". כי אם כל אחד יהיה פוקר פייס בעשירייה, אז איפה העבודה של כל חבר, איפה ההתכללות? אין עבודה.

נכון.

תלמיד: אז מה נכון לעשות? איך אתה ממליץ לפעול פה?

לתת להם מקום לפעול.

תלמיד: כל חבר צריך להרגיש חופשי לבוא ולהגיד מה כרגע מפריע לו כדי שהחברים יוכלו להתכלל איתו?

כן, לתת לחברים מקום להתכלל בו.

תלמיד: אז המצב הנכון, זה שתהיה בעשירייה אווירה כמו במשפחה, שאנשים מרגישים בנוח, פתוח לשים על שולחן, זה נותן להם כוח כי הם מרגישים שהעשירייה כביכול מעליהם והם באים אל העשירייה, וגם זה נותן לעשירייה את הכוח.

כן.

תלמיד: אני שם לב לשתי כוונות שאוחזות באדם, בעניין של להרשיע או להצדיק, ומצבי החברים. העיקר הכי גדול בהכרת הרע ואיפה אני בכלל יכול להוסיף בעבודה, זה בעצם העבודה הפנימית שקשורה בזמן הפנוי, שם אני ממש יכול לראות עד כמה הלימוד, החברה, המורה הדרך, המורים, יחס לעליון, והכול, זאת האיכות שלי, העבודה בזמן הפנוי.

וככל שנאמר יש יותר ניצול לטובה של הזמן הפנוי, ההשפעה על העשירייה הרבה יותר גדולה מדוגמאות חיצוניות שכאילו אני נותן, לפחות ברמה ההכרחית.

כן.

שאלה: כתוב: "וזה שאנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שישראל שבנו יהיה הראש והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו."

מה זאת אומרת שאנחנו בזנב ולא בראש ואיך הופכים מהזנב שנהיה לראש? לפי מה ששומעים בחדשות, במה זה תלוי?

זה תלוי רק בנו, ככל שאנחנו משייכים את עצמנו יותר לראש ולא לזנב.

תלמיד: מה זה הראש והזנב?

"ישראל" זה "לי ראש".

תלמיד: איך אתה הופך את זה? לפי מה שקראנו פה, אנחנו יושבים בזנב, ישראל זה בזנב?

בינתיים כן.

תלמיד: ואיך אתה הופך מזנב לראש? כדי שהחטופים יחזרו הביתה, שייפסקו המלחמות והטילים. איך הופכים את המצב שנהיה בראש?

אם אנחנו יושבים ומקבלים את המאור המחזיר למוטב ולא פועלים עימו, זה הופך להיות לקליפה, זה לרעתנו.

תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו הופכים את המאור לקליפה וזה לרעתנו? מה אתה מציע לעשות?

שבכל קריאה וקריאה שלנו נהיה בכוונה הנכונה, ומדי יום נעשה איזו פעולה שתביא אותנו לקראת השחרור מהיצר הרע, כך לעשות יום יום.

תלמיד: לפני כמה שנים ספרת לנו שהרב"ש היה שומע חדשות כל שעה, כי רצה לראות אם יש שינוי בארץ.

כן.

תלמיד: גם אני רוצה לראות שינוי, אני פותח חדשות כל שעה ומצפה. אתה חושב שאנחנו משפיעים על המהלך הזה, הופכים בהדרגה לראש?

בסך הכול כן.

תלמיד: אתה אומר שיש תקווה.

כן.

שאלה:  מה זה לפעול עם המאור המחזיר למוטב?

שיש בנו מאור המחזיר למוטב ואנחנו מצטרפים יחד לפעולה.

תלמיד: מה זאת אומרת, יש בנו מאור המחזיר למוטב?

על ידי הכוונות שלנו, אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, ואז פועלים בתוך החיבור בינינו.

תלמיד: אז יש למשוך את המאור המחזיר למוטב, ויש לפעול עם המאור המחזיר למוטב.

כן.

תלמיד: מה זה לפעול עם המאור המחזיר למוטב?

לפעול זה נקרא למלא את הכלים שמתחברים אלינו.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי, הפעולה עם המאור, במה זה בא לידי ביטוי? איך אני פועל? נגיד עכשיו אנחנו יושבים בשיעור, ונניח שזכיתי בכוונות למשוך עם החברים את המאור, איך אני פועל עם זה במהלך היום או בכלל?

אתה רוצה להתחבר לכל הפעולות של החברים, ויחד איתם אתה פועל באור שיש לך, במאור שספגת, על כל הכלי.

תלמיד: הפעולה היא במחשבה, בכוונה, היא פעולה פנימית?

פעולה פנימית.

תלמיד: לא בדיבור או במעשה?

לא. אין דיבור ואין מעשים לא יכולים לגלות את זה. זה משהו יותר נעלה מזה.

תלמיד: ואדם יכול להיות או במשיכת מאור או בפעולת מאור או שאפשר במקביל, גם למשוך וגם לפעול?

זה אותו דבר.

תלמיד: אותו דבר, גם למשוך וגם לעשות בפועל?

גם לפעול.

תלמיד: והפעולה היא אקטיבית מצידי או עצם המשיכה והספיגה, היא כבר פעולה?

זאת פעולה אקטיבית.

שאלה: בהמשך, האם זה באמת לעשות סימן לבורא, שאני מושך את המאור וממשיך את הפעולה הזאת עם החברים, זה לתת סימן לבורא ולבקש ממנו כל פעם את הכוח הזה?

כן.

תלמיד: אני שואל על הבקשה להיות לראש ולא לזנב, אם יש מעשה מולי, עבורי ואני לא עושה אותו, האם בצורה אוטומטית זה מחויב שהוא נופל תחת רשות הרע,  או שאני עושה את המעשה ואז מנסה לעשות אותו לטוב, ואם אני לא עושה את המעשה, הוא תחת שליטת הרע בטוח, ועושה בו רע.

מה לענות לו?

תלמיד: אפשר להגיד שראש צדיקים זה זנב חכמים, מי שנותן לצדיקים תפילות והם מתפללים.

זהו, ברור לך?

תלמיד: הייתי אומר שלעולם האדם לא צריך להתייאש מן הרחמים.

כן.

תלמיד: שגם אם הוא מרגיש שהוא לא מצליח, שם התיקון, זאת אומרת תמיד במקום שאתה נכשל, זה אותו מקום שבו יש לך מה עוד לתקן. אז אף פעם לא שאתה נכשל אלא זה הכול מביא אותך לתיקון שאתה צריך תמיד. זה תמיד לחיוב ואף פעם לא לשלילה, כל גילוי הרע.

נכון.

תלמיד: בעצם האמת היא שנבראנו רעים, "יצר האדם רע מנעוריו".

כן.

תלמיד: בעצם גילוי הרע זה גילוי האמת, זה הדבר הכי נעלה בעולם. למה? לא בעצמו כגילוי הרע, אלא כי בעצם גילוי הרע בן אדם רוצה להיפטר מהרע ואז הוא מגלה שהוא ממש זקוק לבורא, הוא לא יכול בעצמו, אז מה שהחבר מתאר זה בעצם מצב נפלא. אני מקנא בך, אחי.

יש כאלה שמקנאים בך.

שאלה: בשיעור אני מרגיש שאנחנו בסטנד ביי, רק מושכים מאור ואני לא יודע איך אני עכשיו פועל עם המאור הזה, איפה אני פועל איתו?

בשביל מה אתה מושך?

תלמיד: כדי לפעול אבל אני לא מצליח להבין איפה נמצא החבר שעכשיו רוצה את הכוסית של העמבה.

לא, אתה חייב להתקשר קודם לחבר ואחר כך לעמבה שלך.

תלמיד: אבל במה אני מתקשר לחבר, עם איזה כלי?

לכלי שאתה רוצה להשפיע לו.

תלמיד: אני רוצה להשפיע לו.

אז את הרצון להשפיע שאתה כבר מתכוון לחבר, אתה הופך לרצון לקבל שלך, ממך כלפי מישהו שיש לו מאור, ואז אתה מקבל ממנו את המאור כדי להשפיע לחבר שזקוק.

תלמיד: אם ישאלו אותי לאיזה כלי אתה רוצה להשפיע, אז אני יכול להגיד לחבר באופן כללי. אבל לא לאיזה כלי ספציפי שלו.

לחסרון שלו.

תלמיד: איזה חיסרון?

אני לא יודע, אבל היה לו חיסרון.

תלמיד: איפה החיסרון הזה מגולה שאני יכול להגיד לזה אני רוצה להשפיע, או שזה נשאר לחבר באופן כללי, כאיזו דמות?

כן ולא.

תלמיד: אז איך לדייק בזה יותר?

אני לא יכול להגיד לך לדייק בזה יותר.

תלמיד: אם חבר נגיד קם ושואל או שיש לו איזה חיסרון שהוא מגלה לנו, אז אני יכול להתכלל עם זה, אבל אם הוא יושב ולומד, אבל זה אצלו, כל עוד זה לא נגלה אליי במציאות הממשית איכשהו, אני לא יודע מה לעשות עם זה.

בסדר.

תלמיד: מה בסדר?

תחשוב הלאה.

תלמיד: לאיזה כיוון לחשוב? זה בדיוק העניין, מה, אני אמור לגלות חיסרון מאוד ספציפי, אני אוכל להבין מה חסר לחבר או שאני מדמיין את זה באופן כללי כמטרת הבריאה, ולמעלה מהדעת אני חושב שיש לו על זה חיסרון?

סתם דיברת עכשיו.

תלמיד: נכון, כך מרגיש לי שאני סתם מדבר, אין לי משהו להתמקד עליו, רוצה להיות כלייזר להשפיע לחבר לרצון הספציפי אבל לא יודע איך לזהות את הרצון הספציפי שלו.

אתה לא צריך לזהות את הרצון שלו.

תלמיד: אז מה כן?

מספיק שיש לך רצון להשפיע כלפי החבר, ואתה בערך מרגיש שיש לו חיסרון למשהו, תשפיע לזה.

שאלה: אני קורא פה משפט שהוא נשמע לי כמו צופן, "אין ארור מתדבק בברוך".

כן.

תלמיד: זה נשמע לי ממש כמו צופן, אני שואל את עצמי איך אני יכול היום אחרי שאנחנו מסיימים פה לקחת את זה לחיים שלי? מה אני עושה עם זה, מה המשמעות של זה מבחינתי?

אתה צריך להדבק בכל החברים שנמצאים כאן ולהשתדל להיות איתם בחבורה אחת, ומתוך החיבור ביניכם לעבוד כלפי המאור המחזיר למוטב וכלפי האור עצמו.

תלמיד: והחצי השני שאני שואל את עצמי, האם זה מחייב התנזרות מהארורים?

במשהו כן, אבל אתה תקבל מלמעלה איזה דוגמאות, דחפים, הנהגה.

תלמיד: החבר מקודם שאל, לאן לשייך את נקודת הצדיק, האם זה נמצא בתוכי או זה נמצא מחוץ לעצמי. יש פה פסוק יפה מתוך נועם אלימלך, "ליקוטי שושנה", "והצדיק ברוב צדקתו הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטובה באחרים שגם הם יהיה להם הרצון הטוב להידבק בהבורא ב"ה בכל לבבם, ובזה שמכניס הרצון באחרים זה כבר נקרא מעשה, כי נעשה מהרצון שיש לו מעשה באחרים [...] וזהו הפירוש בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" כי הצדיק ממשיך שפע להעולמות ולכל אדם, ועל ידי מה הוא פועל כך? בהכניס רצונו באחרים, ונמצא כי נעשים כולם צדיקים על ידו, ולזה יכול להמשיך עליהם שפע רב, [...] שהצדיק הוא הפותח הידים להבורא ב"ה כביכול להשפיע על העולם, ובמה הוא פותח? ומפרש הפסוק "ומשביע לכל חי רצון" במה שמשביע לכולם רצון אהבת הבורא ב"ה."

כן.

(סוף השיעור)