שיעור בוקר 24.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", עמוד 449 אות ס"א

קריין: אנחנו לומדים ב"כתבי בעל הסולם" את ה"הקדמה לספר הזוהר", הגענו לעמוד 449, אות ס"א.

אנחנו נמשיך, לא נשאר לנו הרבה, אלא חמישה דפים עד שאנחנו מסיימים את ההקדמה, אבל אלה דפים מאוד חשובים שכדאי לנו בכל זאת להיות מרוכזים במה שכתוב בהם, כי הם מדברים על מה שדי אקטואלי בזמננו.

קריין: הקדמה לספר הזוהר כתבי בעל הסולם עמוד 449 טור א', אות ס"א.

"סא) אכן, לפי"ז נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה, ספר הזוהר, לדורות הראשונים, שבלי ספק, היו חשובים במעלה, יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה, ביאור ספר הזוהר, עד הארי ז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?"

אנחנו במיוחד רואים עד כמה אנחנו סתומים, לא רוצים כלום, עד כמה אנחנו רצים לכל התענוגים הגשמיים ולא אכפת לנו לא רוחניות ולא נצחיות ולא שום דבר, תן לי כאן ועכשיו מה שיש, אני סותם את עצמי ולא חשוב לי יותר כלום.

סך הכול התכונות שלנו הקטנטנות האגואיסטיות, הן כמו של הילדים הקטנים. אנחנו רוצים להסתפק במועט, לא חשוב לנו להסתכל למרחקים, למשהו. ככל שהאנושות מתקדמת יותר, היא נעשית פחותה יותר.

ולכן כאן השאלה, ספר הזוהר, כל כתבי המקובלים הגדולים שהיו מתגלים בדורות הקודמים, לָמה הם לא התגלו לכולם, אלא סך הכול לכמה אנשים בודדים. ובזמננו, אף אחד מאיתנו, כמה שאנחנו מפרסמים, לא רוצה להתקרב למקורות האלה שמדברים על מהות החיים, מטרת החיים. אפילו לפני 100, 200 שנה עוד היו אנשים שמתעניינים בזה הרבה יותר מאיתנו, והיום זה כלום, שום דבר. אז מה עושים?

בינתיים זה סימן שאלה.

"והתמיה העולה על כולנה: למה לא נגלו, ביאור דברי האריז"ל ודברי הזוהר, מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועיין בהקדמתי לספר "פנים מסבירות" על הע"ח, באות ח', ד"ה "ואיתא")? ונשאלת השאלה: הכי אכשר דרי?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו, של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים - ראש, תוך, וסוף, דהיינו - חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א)."

זאת אומרת, סך כל ההתפתחות הרוחנית של העולם כוללת 6000 מדרגות שהן נקראות שנים, ובתוך 6000 המדרגות האלו יש חלוקה ל-2000, 2000, 2000. ועכשיו בעל הסולם מסביר שזה כמו פרצוף אחד שזה חב"ד חג"ת נה"י, ואנחנו נמצאים בסוף של כל ההתפתחות, בסוף נה"י של כל הפרצוף של המציאות, של העולם.

"כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד. והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים, נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד, שאין בכלים, רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש, רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ דכלים, וע"כ מתלבש בעולם, בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. וע"כ הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא, בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת."

שאלה: מה הכוונה פה שבזמן האר"י הגדול התגלתה החכמה?

בעל הסולם כותב לך כאן שהעולם כולל 6000 שנה, 2000 2000 2000, ובמשך ה-6000 שנה מה השוני שהעולם עובר? הוא עובר התפתחות, האגו גדל וגדל על ידי האור שמשפיע עליו מלמעלה, ולכן בכל ה-6000 שנה כל דור ודור נעשה יותר ויותר אגואיסטי ולכן נעשה כביכול יותר רחוק מרוחניות.

ולכן יש כאן 2000 שנה ראשונים, שזו התפתחות קטנה, אבל היו שם אנשים יותר קרובים לרוחניות כביכול, ואחר כך 2000 שנה נוספים שבהן מתגלה חכמת הקבלה, ספר הזוהר, ואחר כך 2000 שנה האחרונים שאנחנו נמצאים בסוף 2000 השנה האלו שכבר הרצון לקבל באנשים פוחת ומשתוקק ממש לדברים קטנטנים מאוד. אין מקובלים גדולים, רק בודדים כאלה כמו בעל הסולם, רב"ש, או לפניו הרמח"ל, הבעל שם טוב והאר"י שהוא ודאי היסוד של כל חכמת הקבלה הנוכחית, וזהו.

קריין: עמוד 449 באמצע טור א', ס"א.

"סא) אכן, לפי"ז נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה, ספר הזוהר, לדורות הראשונים, שבלי ספק, היו חשובים במעלה, יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה, ביאור ספר הזוהר, עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיה העולה על כולנה: למה לא נגלו, ביאור דברי האריז"ל ודברי הזוהר, מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועיין בהקדמתי לספר "פנים מסבירות" על הע"ח, באות ח', ד"ה "ואיתא")? ונשאלת השאלה: הכי אכשר דרי?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו, של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים - ראש, תוך, וסוף, דהיינו - חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א)."

זאת אומרת, את כל התהליך הזה הוא מחלק ל-6000 שנה. נגיד מאדם הראשון ועד סוף התיקון, 6000 שנה, שזה פרצוף אחד, ראש תוך סוף, חב"ד חג"ת נה"י. ואז הוא מתחיל לספור את השנים האלה מ"ראש" שזה 2000 ראשונים, אחר כך "תוך" שזה 2000 שניים, ו"סוף" שזה 2000 שלישיים שבפרצוף, פרצוף של הנשמה.

"כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד. והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים, נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד, שאין בכלים, רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש, רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ דכלים, וע"כ מתלבש בעולם, בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. וע"כ הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא, בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת."

שאלה: התיקונים שנעשו של הראש והתוך, לפי שמסביר בעל הסולם, האם עשו רק המקובלים או כל האנושות לפי הסבל שעברו בכל התקופות האלה?

ודאי, ודאי שכל האנושות היא גם נכללת בכל התיקונים. וכל אחד ואחד, על ידי זה שמשתתף, אפילו שהוא לא מבין במה שהוא משתתף ומה הוא עושה, אבל כולם מתקדמים לגמר התיקון.

שאלה: מהו היחס ההפוך בין האורות והכלים?

שבכלים גבוהים נכנסים קודם האורות הקטנים, עד שמופיעים כלים עבים, אגואיסטים בפרצוף, אז מתגלים האורות הגבוהים, אבל מתגלים בכלים גבוהים. נניח שיש לנו עביות דשורש, אז נגלה אור הנפש, כשבאה עביות א' בפרצוף, אז נגלה אור הרוח. אבל לא אור הרוח מתגלה במלכות, שהיא מזמינה את האורות, אלא אור הנפש מתגלה במלכות ואור הרוח מתגלה בכלי החדש שמתאסף עכשיו לפרצוף, שזה אור הזעיר אנפין.

זאת אומרת יש ערך הפוך אורות וכלים. כי בכלים מתלבשים האורות הגבוהים לכלים הגבוהים, הזכים, ולכן אמנם יש משיכת האורות על ידי כלים עבים, אבל קבלת האורות הם בכלים הזכים.

שאלה: איך דברי הזוהר יתגלו לאומות העולם?

עוד לא התגלו. "יתגלו" זה נקרא שכולם מרגישים חשיבות באותם הנושאים שספר הזוהר מדבר. וזה לא שהספר עצמו צריך להתגלות, לא, הספר גם כתוב בסגנון שיכול להיות שהוא לא מתאים לדור הנוכחי. אלא מדברים על הנושא, ספר הזוהר מדבר על גילוי האלוהיות לנשמות, או לבני אדם המודרניים, אז כך זה יתגלה.

שאלה: כמה שאני מבין מתוך המאמר, יש פה שלושה שלבים של תיקון. האם זה חייב לעבור בגשמיות?

לא, מדובר שאנחנו כבר נמצאים בסוף האלף השישי, ואנחנו צריכים לעבור עכשיו בעצם את השלב האחרון, שמתגלה הרצון לקבל הגדול, וכנגדו האור העליון הגדול, ומגיעים לגמר התיקון. לכן אנחנו נקראים "דור האחרון".

אנחנו לא צריכים עכשיו לעשות את כל הדרך של 6000 שנה, או 6000 מדרגות, לא. אלא אנחנו עדיין לא יודעים, לא מבינים, לא מרגישים מה שעברו הנשמות שלפנינו. כל הנשמות היותר זכות הן עשו את התיקונים שלהן בדורות הקודמים, ונשאר לנו רק לעשות מה שמוטל עלינו, וזה יהיה כבר השלב האחרון. אנחנו אתכם גומרים, חותמים את כל התהליך של 6000 שנה.

שאלה: הסוף של האלף השישי זה הרצונות הכי כבדים של הרצון לקבל. ודווקא בסוף הזה שם אנחנו מתחילים את התיקונים שלנו, זה נכון?

כן. בינתיים ככה זה.

שאלה: מה שקראנו בסעיף ס"א, האנושות קיימת מעל מאה אלף שנה לפי מה שידוע, פה מדובר על 6000 שנה, זה כאילו שהרצון לקבל והבורא שיצר את הכול לגבי האנושות, זה מתגלה רק לגבי 6000 שנה שחכמת הקבלה מדברת?

כן, אז מה? ולפני זה היו מתקדמים כדי לצאת מדרגת קוף לדרגת אדם, מה יש? והיום אתה רואה את האנושות שכולם בני אדם? אמנם כך נראים. הכול תלוי בהתפתחות הפנימית של האדם.

תלמיד: אני התכוונתי בשאלה. שכביכול הבורא ברא את הרצון לקבל ואת האדם לפני 6000 שנה, עד אז כאילו הפונקציה הזאת, בורא, נבראים, לא הייתה קיימת?

נכון, לפני 6000 שנה, קצת פחות, זה כמו שאנחנו סופרים את השנים שלנו, של הלוח העברי, שקצת פחות מ-6000 שנה, יש לנו שנים מאדם הראשון, שהוא הראשון שגילה את התהליך הזה וסיפר על זה וכתב על זה, ולכן הוא נקרא אדם הראשון, כי באמת כאדם שמתקשר לבורא הוא הראשון.

תלמיד: זה כאילו שעד אז הבורא לא רצה להשפיע לנבראים, לא היה צריך את הנבראים?

זה החשבון שלו, רוצה, לא רוצה, אני מדבר מהמציאות.

שאלה: מה אפשר ללמוד על האור מהחלוקה הזאת?

שאנחנו נמצאים בדרגה אחרונה, והאור שצריך להתגלות בנו זה אור גדול מאוד, וזה אור שמתגלה כבר בכל המציאות, ולכן אנחנו צריכים להיות אחראים על כל תיקון העולם.

שאלה: אם האור שמתגלה עכשיו בסוף 6000 שנה זה האור הגדול, והוא בעצם מגיע לכלים הגבוהים, וכמו שאמרנו קודם יחס הפוך אורות וכלים, אז איך זה שהאורות הגבוהים הם מתגלים דווקא בכלים הנמוכים?

בכלים הקלים, כי ערך הפוך אורות וכלים, אתה צריך ללכת וללמוד את זה.

תלמיד: זה נכון, אבל הכלים הקלים זה היה אלפיים ראשונים, או אלפיים אמצעיים, אנחנו אלפיים אחרונים והכלים הכבדים. איך האורות הגדולים מתגלים בכלים הכבדים?

לא, האורות הגדולים מתגלים בכלים הקלים, בכל אותן הנשמות שחיו באלף הראשון והשני, באלפיים הראשונות. אבל אחרי זה יש גמר תיקון שכל הכלים הם מתחברים ביניהם לפרצוף אחד, ואז כולם הופכים להיות מהפרצוף, אלפיים, אלפיים, אלפיים, לעיגול. וכמו שיש לנו עיגולים ביושר, אז כל היושר הופך להיות לעיגול, ואז אנחנו מגלים את כול האורות וכל הכלים, כולנו יחד.

זה עוד תיקון גדול מאוד, לחבר את הריבוע לעיגול. מכל המשבצות שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו צריכים להתחבר לאינטגרל, שכל המשבצות הקטנטנות, כולן יחד מתחברות לעיגול. ואז זה אור אחר לגמרי, האור הכללי, והרצון הכללי שמורגש בכולם יחד ככללי, ואז הבורא מתגלה לכולם.

תלמיד: האם אור הזוהר שיתגלה זה גמר תיקון סופי?

כן.

שאלה: בדור האחרון נפתחת לכולם האפשרות ללמוד את חכמת הקבלה. האם זה קורה בגלל הרצון של הכלי הכללי, או שיש גם תנאים פרטיים שנלקחים פה בחשבון?

תמיד אפשר היה ללמוד את חכמת הקבלה, רק הייתה הגבלה כדי שלא יתבלבלו, והעיקר שלא יקלקלו את חכמת הקבלה, שלא יבנו ממנה דתות שונות, שגם כך יש לנו. מאיפה הדתות האלה שיש לנו? מתוך זה שחכמת הקבלה בכל זאת התגלתה, התחילו לגלות אותה לפני הזמן. ואז התחילו לדבר על העולם הבא ועל כל מיני דברים וכוחות ורוחות, אבל בעצם כל זה בא מצד הקלקול, את זה בעל הסולם מסביר. אבל הוא כותב שאין רק רע בקלקול, אלא יש גם תיקון שנקרא "חיל בלע ויקיאנו". הוא מסביר לנו את זה, אנחנו נלמד. ולכן כל מה שנגלה נגלה, ומוכן באמת לגמר התיקון.

שאלה: הוא אומר פה שהדברים שכתובים בספר הזוהר יתגלו כל פעם מחדש יותר ויותר. מה זה אותו "כל פעם מחדש"?

זה מיום ליום ממש. כל הדברים האלה שאנחנו מתים וחיים, זה לא מקובל בחכמת הקבלה, לא מתחשבים בזה.

שאלה: כשאנחנו לומדים על האורות, האם אני צריך להיות בידיעה, בהכרה, איזה אור פועל עלי בכל מצב ומצב?

כשאתה תתחיל להרגיש את האורות האלה שפועלים עליך, אתה גם תתחיל להכיר בהם.

שאלה: אנחנו כל הזמן אומרים שהשנים האלה הן מדרגות פנימיות, שינויים פנימיים, אבל מצד שני נראה שכאילו כן יש איזשהו קשר גם לסיבובים האסטרונומיים. כשאנחנו מדברים פה על עוד 220 שנה לתיקון, זה לפי שנים אסטרונומיות או לפי מדרגות פנימיות? אתה יכול לעשות סדר בזה?

לא, אני לא עושה סדר ולא רוצה לעשות סדר, ולא רוצה לבלבל אתכם. אני ממליץ להסתכל רק על נרנח"י, כח"ב, זו"ן, והעבודה שלנו היא איך להכניס את כל הנרנח"י לכל חמישה הכלים כח"ב זו"ן.

אין זמן, אם לא מספיק איינשטיין אז אני אומר, אין זמן, הזמן שלנו זה הכול דמיון. ואנחנו לא רוצים להיות קשורים לזמן תנועה ומקום הגשמיים האלה, אלא כדי לתת דוגמה אנחנו משתמשים בהם, אבל בעצם אין בזה שום זכר לרוחניות.

תלמיד: אז הזמן הוא בעצם רק החוויה הגשמית של אנשים שחיים בממד הגשמי, אבל בעצם כשאתה מתחיל לעבוד בצורה רוחנית אין זמן.

כל עוד אדם לא נכנס לרוחניות ממש, בשבילו הזמן הזה שהוא חי, הזמן לפי החיים הגופניים, האגואיסטים שלו, זה הזמן, "כמה קבלתי אתמול, וכמה אני מתכוון לקבל היום". אם הוא עובר לרוחניות, "כמה שאני משפיע היום וכמה אני מתכוון שאני אוכל להשפיע מחר". אז היחס לפעולות אחר לגמרי וגם הזמן, זמן גשמי וזמן רוחני.

תלמיד: והתקופות הראשונות שעברנו עד עכשיו האלפיים והאלפיים, ועוד כמעט אלפיים, היו עד עכשיו בעיתו או באחישנה? כי הוא כותב כאן שעברנו ועברנו ועכשיו הזמן לבחירה בין בעיתו לאחישנה.

אין לך אחד ללא השני, גם זה וגם זה קיימים יחד. רק פעם יותר ופעם פחות בהתאם לתקופה, בהתאם לאותן הנשמות שהולכות להיתקן. ואל תחשוב שאתה כל כך קובע מה הם הזמנים. מה שקורה, קורה. אנחנו צריכים רק להשקיע בזה כמה שיותר, ולא לשאול אם זה אחישנה או בעיתו, להשקיע וזהו. כי חוץ מאיתנו יש עוד הרבה גורמים בכלים ואורות שיכולים לבלבל אותנו, אם אנחנו נמצאים בבעיתו או באחישנה.

תלמיד: אז בעצם יש לנו את כל התנאים פה לעשות את התיקונים האלה ולא צריך לחשוב על שנים, אפשר לעשות את זה ממש עכשיו.

אנחנו רוצים גמר תיקון היום. הבנת?

תלמיד: כן.

זהו.

שאלה: מה פירוש של הנשמות הקודמות שתיקנו, ומה עלינו לתקן?

אלה אותם הכלים מאדם הראשון שכבר תיקנו את עצמם, ואנחנו לא צריכים לתקן אותם אלא אנחנו מתקנים את הכלים שמתגלים בנו.

שאלה: פה מדברים על חב"ד חג"ת נהי"ם ויש מקומות שמדברים על כח"ב חג"ת נהי"ם, למה?

לא חשוב, זה אותו דבר. יש כאלה שסופרים את ספירת דעת, ויש כאלה שלא סופרים את ספירת דעת, זה הכול תלוי איך שרוצים לספור. אבל ספירת דעת בדרך כלל סופרים כשיש עבודה משלנו.

שאלה: כיצד להימנע מלהתבלבל בהבדל בין רצונות גשמיים לתשוקה רוחנית?

תעשה חשבון פשוט, כאילו אתה מת. מה שיש לך אחרי שאתה מת זה נקרא רוחניות.

שאלה: איך נבטיח שאנחנו נשארים צנועים כנגד הגאווה שלנו?

אל תדאג, הבורא יותר חזק ממך ומכולנו, הוא יעשה מאיתנו מה שצריך. אם לא בדרך התורה אז בדרך ייסורים, הוא יכניע אותנו ויביא אותנו לתיקון, ונקווה שזה יהיה במהרה בימינו, אמן.

(סוף השיעור)