שיעור בוקר 29.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/lqXk8XMU?activeTab=downloads&mediaType=video

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

פרק א', אות א', עמ' 1

קריין: אנחנו בטור ב', שורה "וכל ספירה", דבר המתחיל.

"שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום, שאין ענין הכפיה נוהג שם". תנו לי מקרה שיכול להיות שבו האור לוחץ על הכלי, או ההיפך. איך יכול להיות שיש איזו כפייה מצד האור? האור יכול ללחוץ על הכלי להתקדם, אבל הוא לא יכול לגרום שהכלי יגלה אותו יותר או פחות ממה שהוא מגלה. כי לפי טבע הרצון הוא בא מתוך כמה שיכול לגלות את האור. לכן לפי טבע האור וטבע הכלי, לא יכולים להיות ביניהם יחסים של ניצול, לחץ, כפייה. "והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את "הרצון לקבל" הזה, שהוא כלי קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל מאציל להקרא בשם נאצל, מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו, כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן".

נתאר את זה כמו בלב שלנו. אני לא בעל הבית על הלב שלי, על מה הוא אוהב ומה הוא שונא, וגם לא על ליבו של החבר, וכך כל אחד על הלב שלו. על ידי כל מיני פעולות צדדיות, נוספות, תרגילים, לימוד, אנחנו יכולים להגיע לזה שהלב ישתנה, אבל לא בצורה ישירה. אי אפשר לחייב לשנוא או לאהוב, אלו דברים שנמצאים באדם או לא נמצאים. זו הדוגמה לזה שהכלי הוא הקובע מה הוא יגלה ומה הוא לא יגלה באור העליון, הוא יקבע איך הוא ירגיש את האור, ואין כאן ברירה.

ודאי שאתם יכולים להגיד שהאור הראשון הוא תמיד משנה ומבלבל את הכלים, יוצא ונכנס, ושאתם כבר יודעים שהוא עושה כל מיני פעולות על הכלי. נכון, הוא עושה את הפעולות על הכלי בצורה גלויה או בהסתרה, מה שנקרא שהבורא גלוי או נסתר. אבל לא חשוב איך האור עושה את הפעולות האלה, בגילוי או בנסתר, אלא בסופו של דבר איך שהכלי ירגיש אותו כך הוא ירגיש. אנחנו כנבראים מדברים מצד הרגשת הכלי, לכן בסופו של דבר קובע מה הכלי מרגיש.

תלמיד: האם קיים שלב שבו הנברא מחליט להוליד את עצמו כמו שהאור הוליד אותו?

האם קיים שלב שהנברא מחליט להוליד את עצמו? זה לא נקרא נברא. מוליד את עצמו, זו אותה הנקודה שבלב שמתעוררת בתוך הנברא, הרשימו השבור. בעבודה על הרשימו השבור, האור שפועל על הרשימו השבור הכלול מרשימו דהתלבשות ורשימו דעביות, כי ברשימו השבור יש ניצוץ מאותו המסך השבור והכלי השבור, זאת אומרת רצון לקבל, רצון שבור הרוצה מילוי, לא רוצה להשפיע, אז מכל המרכיבים האלו מתחילה להצטייר כאן הבחנה חדשה שנקראת תחילת האדם. ומה שנולד לא היה אף פעם.

אני לא יכול להגיד מתי אדם מחליט על עצמו שהוא רוצה להוליד את האדם שבו. זה כך נראה לנו וכך מורגש בנו שכביכול אנחנו כך עושים, אבל ודאי שזה רשימו. זה רשימו שעל ידי האור שאנחנו מושכים עליו כך הוא מתחיל להתפתח. אתה יכול כאן לשאול, ממתי יש לנו ברשימו הזה סוף סוף פעולה חופשית? ממתי אנחנו מקבלים הבחנה שנקראת אדם? רק כשעוברים מחסום. כשנכנסים ללשמה, מלשמה והלאה זה נקרא אדם, לפני זה זו רק הכנה.

ובהכנה הזאת, כמו שאנחנו לומדים מכל מיני מאמרים, במיוחד ממאמרי "שמעתי", מ"אין עוד מלבדו" וכולי, אין בנו עדיין שום דבר חופשי. אנחנו רק יכולים לזרז את השפעת האור על הרשימות שלנו שהם ייצאו יותר מהר, ואנחנו בזה נתחכם, נקלוט הבחנות חדשות, אבל אין עדיין אדם. אדם מתחיל מהמסך הראשון שמקבלים מעבר למחסום, ובזה הוא דומה לבורא.

אנחנו עוד לא יודעים מה זה המסך שאנחנו רוכשים. זה לא אותו מסך שהיה מאין סוף בהשתלשלות עד העולם שלנו. כאן המסך שאנחנו מרכיבים על עצמנו נקרא האדם, הוא מדמה אותנו לבורא, יש בו הבחנה נוספת משלנו. שם זה מערכתי, אורות וכלים משתלשלים, זה הדומם, המערכת. וכאן כשזה בא מכלי שבור, רשימו ואור, כי יש אורות, ניצוצין וכלים בתוך הכלי השבור, אז כשמתחילים לפתח את זה, אז יש את ההחלטה על המסך. ההחלטה על המסך שמגדלים אותו ממטה למעלה נקראת אדם.

"ולהלן נבאר, שיש בחומר הזה ד' מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על שלימותה רק בא"ס, מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום. ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס, ונשארה בבחינת "חלל" פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה שם בחינת "חלל" הפנוי הזה, כמבואר."

תלמיד: האם דווקא ההתנגדות שלי למילוי הרוחני היא שנותנת לי להרגיש בסופו של דבר רוחניות?

מהתנגדות למילוי הרוחני לא יכולה להיות רוחניות. מילוי רוחני זה מילוי שבא על ידי פעולה רוחנית, ופעולה רוחנית זו פעולת השפעה. נגיד שאנחנו, אתה ואני, מתחברים בינינו ורוצים להשפיע זה לזה, ואני מקבל ממך מילוי, האם אני צריך להתנגד לזה? אם אני אתנגד, אז אני לא אתן לך להנות. במה אני יכול לספק לך תענוג? מזה שאני מקבל ממך מילוי, אתה אוהב אותי ואני בזה יכול להביע את האהבה שלי. אין התנגדות לתענוג הרוחני, ההיפך, אם התענוג הוא כבר רוחני, אז אתה יכול לקבל אותו. ההגדרה היא לא מדויקת.

תלמיד: בעולם הזה אנחנו מודדים את החומר לפי כל מיני ממדים, במשקל סגולי וכולי. בעולם הרוחני, האם גם לרצון יש הרבה ממדים?

ודאי. איך אנחנו מבדילים ושוקלים, מודדים את החומר שבעולם הרוחני? לפי כוח הרצון. רצון זה כוח, כמה אני רוצה. כמה שאני רוצה אני מושך, כמה שאני שונא אני דוחה, כמה שאני אוהב אני מושך. ואז אנחנו מודדים את כוח המשיכה ואת כוח הדחייה, והמדידה הזאת באה מתוך העביות.

כמו בעולם שלנו, לכדור הארץ יש מסה מיוחדת, והוא מושך במסה הזאת כל דבר שנמצא בקרבתו או על פניו בכוח מיוחד. אם במקום כדור הארץ ניקח פלנטה אחרת, את יופיטר, שהיא במשקל פי 243 יותר כמדומני, אז יש שם כוח משיכה פי 243 יותר. העביות שם יותר גדולה מהעביות כאן. זאת אומרת במסה, בעביות, אנחנו מודדים את כוח המשיכה. כך זה גם ברוחניות.

אנחנו צריכים להבין שחכמת הקבלה מדברת על המכאניקה הרוחנית במונחים מאוד פשוטים. אין לך חוץ מאור וכלי שום דבר, אתה לומד את שתי ההבחנות האלה, כוח הנתינה או כוח הקבלה, כוח המשיכה או כוח הדחייה. יש רק שני כוחות, שתי הבחנות, אין יותר. ואל תחשוב שבעולם שלנו או בכלל באיזה מקום יש יותר הבחנות, אלא האופנים של היחסים שבין שני הכוחות האלו שונים, לא יותר.

תלמיד: האם גם שם זה כל כך ממשי ואפשר למדוד את החומר כמו בעולם שלנו?

המקובלים מודדים את זה, ודאי שמודדים. כי יש בהם רשימות שמתעוררות, והרשימות האלו מתעוררות בזו אחר זו, הן יוצאות כשרשרת רשימות מתוך האדם. מאין סוף עד העולם שלנו השתלשלו כל הפרצופים, וכל פרצוף שמזדכך משאיר אחריו רשימו. יוצא שבפרצוף האחרון ביותר בעולם העשיה שהוא מלכות דעשיה, שם יש את כל הרשימות מכל ההשתלשלות מאין סוף ועד לשם, מלמעלה עד למטה. עכשיו אנחנו מתחילים לעלות בחזרה מהדרגה הזאת שנמצאת למעלה מהמחסום, ממטה למעלה.

הרשימות שאנחנו מממשים הן בכיוון הפוך, ממטה, מהרשימו הקטן ביותר ועד הרשימות הגדולות ביותר. ובכל הרשימות האלו, מההשתלשלות, יש לנו סיבה ומסובב, קודם ונמשך, קשר בין הרשימות. רשימו דעביות ורשימו דהתלבשות הן לא רשימות מאותה מדרגה, אלא במדרגה אחת יש רשימו דעביות, אבל רשימו דהתלבשות הוא כבר מדרגה אחרת, יותר עליונה. ולכן אנחנו כבר מרגישים בעבודה על דרגה אחרת אור מקיף.

נגיד שאני נמצא ב- ד'/ג', אני נמצא בג' עביות, אבל האור שמגיע אליי ואני רוצה אותו, מזהה אותו, הוא מדרגת ד', אז הוא כבר מושך אותי לדרגה יותר עליונה. וזה אומר לי שהאור הוא כבורא כלפי הכלי שהוא נברא. ואז מתוך שני המרכיבים האלו אני כל הזמן נמצא ביחס ובסדר הנכון לממש את הרשימות בלבד. אין כאן שום עבודה שלא קבועה מראש. אנחנו מממשים רשימות ממטה למעלה רק בהקדם רצון הנברא, והרצון הזה שאנחנו משיגים הוא נקרא אדם. שאני ארצה לממש כל פעם רשימו, זה נקרא שאני בונה את עצמי בקו האמצעי. זה ההבדל.

(סוף השיעור)