שיעור בוקר 22.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 475, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: "מאמר לסיום הזוהר", "כתבי בעל הסולם", עמ' 475, טור א', דיבור המתחיל, "ומתוך, שנגלה הזוהר בדורנו זה".

"ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'"."

זה לא שה"זוהר" גלוי לכולם, וכולם מבינים, כולם עוסקים בו, הוא פתוח לכולם, אבל לכל אחד יש יכולת לגלות אותו. אפשר לקרוא את הספר, אפשר לעסוק בו, ובמידת התעסקות נכונה, פחות או יותר, נוכל לגלות את ה"זוהר" פחות או יותר וכך נמשיך. לכן זה נקרא שהדור נמצא כבר ביכולת השגת ה"זוהר".

"ויש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'"."

שאלה: האם אפשר להגיד שנתינה זו ידיעה וקבלה זו כבר השגה?

נגיד. זה קרוב לזה.

תלמיד: מאיפה יהיה חיסרון להגיע מנתינה לקבלה?

עוד לא ידוע. כנראה שזה מושרש בתוך הנשמות.

"ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.

כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.

שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים.

והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה."

שאלה: בתחילת הקטע הוא כותב "שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל". מי הם אלה שיש להם המשכה לסודות התורה?

לפנימיות התורה.

תלמיד: מי אלה?

אלו שיש להם משיכה לחכמת הקבלה, לידיעת הבורא.

תלמיד: האם אלו אנשים עם נקודה שבלב שנמצאים פיזית בישראל ובעולם?

כן.

תלמיד: ומה עם אנשים שמוגדרים כיהודים ונמצאים בעולם?

אין דבר כזה "יהודים".

תלמיד: אבל הם גדלו באיזושהי סביבה, הם קיבלו מטען מאבותיהם.

בסדר. אנחנו מחלקים כאן לפי קריטריונים חדשים.

תלמיד: לפי הקריטריונים החדשים, מה צריך לקרות כדי שבאמת נקבל את הארץ הזאת?

עלינו להכין את הכלים שיש לנו, כלומר תחילת הכלים, גרעינים, התחלה, ואז לפתח אותם, ואז נהיה ראויים לקבלת הארץ הקדושה, כלומר רצון קדוש וארץ ישראל קדושה. כלומר ממש אותם הכלים שבהם נגלה את החיבור שלנו עם הבורא.

תלמיד: האם זו מאסה פיזית שצריכה להתעורר בעולם?

אין שום מאסה פיזית.

תלמיד: האם יכול להיות שגם כמה אלפי תלמידי "בני ברוך" יכולים לגרום לזה?

כמה עשרות.

תלמיד: אם כמה עשיריות מהכלי העולמי יעשו את החיבור הזה, אז האם זה יתחיל למשוך את כל הכלי הזה למעלה?

זה לא חייב להיות כל הכלי, ברוחניות חשובה לנו איכות יותר מכמות.

תלמיד: האם יכול להיות שכל התיקון הוא רק בשביל שכמה עשיריות יצליחו להגיע לאיזו מדרגה, וזה בעצם התיקון?

אפילו לא כמה עשיריות, אלא כמה בני אדם. נגיד שעשיריות, שיהיה ככה. אנחנו לא עובדים לפי מדידות מהעולם הזה.

תלמיד: הדבר שתמיד מבלבל זה נושא ההפצה, כי אנחנו מנסים לעשות את העבודה הפנימית, אבל אנחנו תמיד אומרים שצריך להפיץ.

כשאתה מסתכל על העולם, כמה בני אדם יש היום בעולם?

תלמיד: כמעט 9 מיליארד.

9 מיליארד. אם היית רואה אותם בצורה הנכונה, אז היית רואה ביניהם 300, 400 בני אדם, ואחרים בכל מיני צורות חיים, חיות.

תלמיד: כמו שאנחנו אומרים על הגוף, שהרוב זה בשר.

כן. לכן לא צריכים מיד לספור לפי הראשים.

תלמיד: אבל עדיין אנחנו כל זמן מדברים, במיוחד בימים האלה, שעלינו לנסות להגיע, לעורר את האנשים לכיוון הזה.

כן, כי יש ביניהם כנראה כאלה שכן ראויים.

תלמיד: אני צריך לצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שעוד יש כאלה ששומעים ואולי יכולים להתעורר ואליהם אנחנו צריכים להגיע.

כן.

תלמיד: אבל זה לא בהכרח שאיזו מאסה קריטית תתעורר.

נקווה, כי אנחנו לא יודעים בדיוק באיזה זמן אנחנו קיימים, בימות המשיח זה ברור, אבל מה בדיוק קורה כאן בתקופה הזאת אני לא יודע.

תלמיד: כי מורגש שאנחנו בתקופה עם שינויים עצומים בכל מקום.

כן.

תלמיד: משיחות עם אנשים, ויוצא לנו לדבר עם הרבה אנשים בארץ, בעולם, בכל מיני מדרגות גשמיות, אתה מרגיש שלא יכול להיות פתרון טוב למה שקורה.

זה לפי שכלנו.

תלמיד: האם אני צריך להגיד שאני הולך ומנסה לדאוג שיהיו ערוצים שדרכם נקודות שבלב שנמצאות בעולם הזה לפי שכלנו, יוכלו לראות, לשמוע, להתעורר ולהצטרף לדבר הזה, ליצור איזה מאסה קריטית שתדחוף לחיבור הזה?

אנחנו לא מכירים את המאסה הקריטית, לא יודעים כמה זה ולפי איזה חשבון אנחנו סופרים אותם, אבל צריכים לצרף ככל האפשר, זאת אומרת צריך להיות כאן פרסום, ואז בעזרת הפרסום כל אחד ששייך לזה ישמע.

תלמיד: בימים האלה אנחנו לא מדברים על פרסום כללי לטובת התעוררות של הנקודות שבלב, אלא על חיזוק, איחוד בעם ישראל, האם יש לזה חשיבות?

זה אותו דבר. אלו שיש להם נטייה לתיקון, יש להם נטייה לחיבור.

שאלה: הוא כותב שעוד לא הגענו לעצמאות כלכלית, וזו הסיבה שעוד לא הגענו לעצמאות מדינית, למה הוא מתכוון?

לא יודע. אני שומע כמו שאתה שומע.

שאלה: אף פעם לא הבנתי מה כל כך מיוחד בנו, "בני ברוך"? יש מקובלים בעולם, אתה, אולי עוד כל מיני שאני לא מכיר ולא יודע.

יש הרבה.

תלמיד: אז שהם יעשו את העבודה, ימשכו את האור, יגיע גמר תיקון ונגמר הסיפור, בשביל מה צריך אותנו פה?

תשאל את הבורא.

תלמיד: אני שואל אותך, אני לא יכול לשאול את הבורא.

אז אני דווקא מעורר אותך לשאול את הבורא למה הוא צריך אותך.

תלמיד: האם יש משהו מיוחד בכלים האלה הנקראים "בני ברוך" ששונה מהכלים האחרים שיש בעולם היום?

כנראה שכן.

תלמיד: מה מיוחד?

יש סוג מיוחד בכל חיבור וחיבור בקבוצות.

תלמיד: אנחנו אומרים שמכאן תהיה פריצה קדימה לכל העולם, ואמרת אפילו על ידי כמה עשרות אנשים, לא צריך את כל הכלי העולמי, מה מיוחד דווקא בעשרות הכלים האלה?

אלה נשמות מיוחדות שיש בהן נקודה שבלב.

תלמיד: האמת, אני לא כל כך יודע איך להמשיך את הבירור.

אנחנו לא מבינים בזה, לכן אתה לא יודע להמשיך.

שאלה: זכור לי שפעם סיפרת שבעל הסולם אפילו על סכין הלחם של שבת כתב מדינת ישראל?

נכון.

תלמיד: והוא אומר לנו כאן, ניתן לנו אבל לא קיבלנו וגם הלך ודיבר עם בן גוריון. אם אני מסתכל על תקופת הקמת המדינה היינו באמת במלחמת אין ברירה, וקרה נס שהצלחנו ואחריו כל החלק שהשתתף במהלך הפך לגיבורים, כאילו אני ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, חושבים שהשגנו בכוח, שהמדינה הזאת הוקמה בכוח צבאי. ועכשיו כשהמלחמות ממשיכות לקרות פה במדינה, האם בהכרה שזה הבורא העוזר לנו להיות פה, זו ההתחלה של הבירור?

הוא עוזר לנו לעשות, לעבור בירור ולהגיע על ידי בירור למצב הנכון, שכולנו מרגישים תלויים זה בזה וחייבים להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: לשם הבהרה, אני מבין שאת המאמר שאנחנו קוראים עכשיו צריך לפרש כעבודה פנימית, ללא שום קשר לציורים שאנחנו רואים בעולם החיצון?

כן.

שאלה: בכל זאת אנחנו רואים שחכמת הקבלה כן התפשטה בעולם בעשרות השנים האחרונות, ספר הזוהר נמצא בהישג יד של כל אדם, בכל השפות, מצד שני העניין של "לשמה" לא מתפשט בעולם.

לא, לשמה זה ליחידים.

תלמיד: זה תמיד ליחידים?

זה תמיד יהיה ליחידים.

תלמיד: אבל בכל זאת הכול תלוי ב"לשמה", הכול תלוי ביחידים האלה שיעשו לשמה?

כן. אם תהיה כמות מספקת, אני לא יודע בדיוק איזו, שתתחבר ותגיע ל"לשמה" בכמות ואיכות בחיבור ביניהם, למידה מספקת, אז אחריהם כל העולם גם ייכנס לגילוי הבורא, באופן יחסי, אבל כך ייכנס.

תלמיד: אבל כל העולם אף פעם לא יעסוק בזה, אלא דווקא הגרעין.

אני לא יודע, אל תשאל אותי מה יהיה.

תלמיד: בכל זאת שתהיה מסה שדווקא כן תעסוק בחוכמת הקבלה?

שכולם ירצו להיות בחברה נכונה, מחוברת כאיש אחד בלב אחד, ושיתקיים כל מה שכתוב במאמרים מתן תורה וערבות, אבל אני לא חושב שזה יהיה מתוך השגה פנימית של כל אחד בליבו. זה כמו בכל המערכות, יש חלק ראש, תוך, סוף, כך גם כאן.

שאלה: הוא כותב ש"אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש." ושקיבלנו את ארץ ישראל הגשמית אבל עדיין לא את ארץ ישראל הפנימית, אחר כך הוא כותב, "והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה." איך אדם הרוצה לעורר את החברים, את העשירייה, את בני ברוך, את הכלי העולמי, פועל כדי לעורר ולהתרגש יחד עם כולם, איך הוא מצטרף לזה?

לא יודע, היצר הרע שלנו מוחק לנו כל ההתפעלות הטובה שמתעוררת בנו לפעמים.

תלמיד: איזה תרגיל אנחנו יכולים לעשות כדי לראות את הדברים הטובים, לראות את ישראל, להיות כל הזמן בנטייה הזאת?

להתפעל מכתבי בעל הסולם ורב"ש, לא יודע מה עוד לעשות. אני עד היום מתפעל ממה שהם כתבו.

תלמיד: זה באמת מאוד מאוד מרגש, גם המאמר שקראנו קודם ועכשיו.

כן.

שאלה: רוב הלימוד שלנו עוסק בהשגת האיכות, מה היא כמות בעבודה שלנו, איך עושים זאת?

עושים זאת יום יום, בוקר בוקר, באים לכאן ולומדים, באים בערבים וממשיכים, זה נקרא כמות.

שאלה: מה שאנחנו יכולים לספור זו כמות?

כן.

(סוף השיעור)