שיעור הקבלה היומי10 ספט׳ 2022(בוקר)

חלק 1 שיעור בנושא "לדבר עם הבורא"

שיעור בנושא "לדבר עם הבורא"

10 ספט׳ 2022
לכל השיעורים בסדרה: לדבר עם הבורא

שיעור בוקר 09.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לדבר עם הבורא – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – לדבר עם הבורא, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 17.

לדבר עם הבורא זו כבר דרגה רוחנית רצינית מאוד, ולהגיע אליה אפשר אך ורק כשאנחנו כבר מחוברים עם החברים ובונים את המכשיר הרוחני שדרכו אנחנו יכולים לדבר עם הבורא. זאת אומרת, מה שנרגיש יחד בינינו כלפי הבורא, זה מה שהבורא ירגיש, ישמע, יבין, יקבל מאיתנו. לכן לדבר עם הבורא זה לא פשוט.

בעצם כשמגיעים לדבר עם הבורא זה כבר נחשב לדרגת הנבואה, "נביא" נקרא מי שמדבר עם הבורא. לכן להגיע לזה זה לא כל כך קל וקרוב, אבל אנחנו יכולים להתחיל. אם אנחנו מחוברים יחד אז מתוך החיבור בינינו אנחנו יכולים להפעיל את הלבבות שלנו, את הרצונות שלנו, את מה שאנחנו רוצים להגיד לבורא, ולהגיד לו, להשפיע עליו.

בואו נשמע מה שאומר רב"ש.

קריין: אומר רב"ש בקטע מס' 17 ממאמר "בא אל פרעה – ב'".

"צריכים לדעת, שגם באהבת חברים יש דרגות, היינו שצריכים לחשוב על החיוב של אהבת חברים. כי זה יכולים לדמות לבנין, שיש שמה ב' קומות, וגם קומת קרקע. והמלך נמצא בקומה ב'. ואומרים, מי שרוצה לכנס להמלך, היינו שכל מטרתו היא רק שרוצה לשוחח עם המלך פנים בפנים, אומרים לו, שהוא מוכרח מקודם לעלות לקומה א', כי אי אפשר לעלות לקומה ב' מטרם שעולים לקומה א'.

וזה בטח, שכל אחד ואחד מבין שזה נכון. אבל יש סיבה לזה שצריכים לעלות לקומה א' שנקרא תיקונים, היינו שע"י זה שהאדם יעלה לקומה א', שם הוא יכול ללמוד, איך שיכולים לדבר עם המלך פנים בפנים. ויהא ביכולתו לבקש מהמלך מה שליבו חפץ."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

השלב ראשון בחיבור בינינו הוא להגיע למצב שאנחנו מרגישים בפנים, כל אחד בתוכו את החיבור בינינו ואת מהות החיבור, מה אנחנו משיגים בחיבור, מה השאיפה שלנו, מה המטרה שלנו, מה עלינו לבקש יחד. איך אנחנו מחברים את עצמנו כדי להגיע להיות בלב אחד, בבקשה אחת, שנבין ונרגיש שיש לנו עסק עם בורא אחד.

את הדברים האלה אנחנו צריכים לארגן בתוכנו, בתוך ליבנו. אחרי שאנחנו מתארגנים, זה נקרא שאנחנו נמצאים בקומה א' של הבניין, ואז עם הבקשה המחוברת הזאת, כשיש לנו כבר לב אחד, אנחנו באים לבורא ודורשים ממנו לתקן את הלב הזה שהוא כבר אחד, ואנחנו מגישים לו, ורוצים שהוא יתקן וימלא אותו. זה כבר התפקיד שלו. התפקיד שלנו הוא רק להגיע למצב שאנחנו רוצים שכך יקרה. העלאת מ"ן, חיסרון, זה מה שרוצים מאיתנו.

שאלה: אתמול ביררנו שהשמחה מלעבוד את ה' עושה נחת רוח לבורא, ונראה שזה הסוף של הכול, וכאן נראה שהתהליך מוביל לכך שיש דיאלוג פנים אל פנים. מה התועלת מלהיות בדיאלוג, למה לא מספיק אם אנחנו מעלים אליו את הכלים, הרי הוא שמח בזה?

לא, זה לא סוף הבריאה. אנחנו צריכים להתייחס לבורא כמו שהבורא רוצה להתייחס אלינו, זאת אומרת לעשות לו נעים, טוב, שמחה, וזה מה שאנחנו מעלים, זו העלאת מ"ן. מאיתנו זה נראה כחיסרון, אבל בעצם החיסרון הזה הוא כדי להראות לו שזה מה שחסר לנו ואנחנו מבקשים ממנו שהוא ייענה לחיסרון הזה וימלא אותו. זו העבודה שלנו.

תראה איך בכל הטבע הקטן פונה לגדול. ילדים, ציפורים, כל קטן שגדל פונה לגדול, להורה שלו, ומבקש ממנו, דורש ממנו מילוי. כך הכול מסודר, שהגדול צריך למלא את דרישות הקטן וכך הכול מתחבר. גם אנחנו כך פונים לבורא ודורשים ממנו - תתקן ותמלא אותנו, תגדל אותנו, אנחנו רוצים להיות גדולים כמוך. רק מאיתנו דורשים שהחסרונות יהיו חסרונות שהם כבר מסודרים יותר נכון למטרה, והמטרה צריכה להיות מחוץ לתכונות הטבעיות שלנו, כלומר אנחנו רוצים להידמות לבורא, לעלות ללמעלה מהדעת, להשפעה.

לכן מה שאנחנו מבקשים מהבורא זה "תן לנו כוח השפעה, תגדל אותנו להיות כמוך", ההיפך מהטבע שלנו. ואיך אנחנו יכולים לייצב את המשפט הזה בצורה של דרישה, תן לנו להיות כמוך, תן לנו להיות המשפיעים? אם אנחנו מארגנים בתוך הקבוצה כאלו יחסים. פחות או יותר, איכשהו, בעל מנת לקבל עדיין, אבל הבורא שמשפיע על היחסים האלו, כבר נותן בהם כוח רוחני ואנחנו מתחילים להתייחס זה אל זה ובחזרה לבורא בצורה רוחנית, היינו על מנת להשפיע.

תלמיד: כשאנחנו מבקשים, תעשה אותנו כמוך, זאת העבודה שנקראת פנים בפנים?

כן.

שאלה: אמרת שבתחילה אנחנו מחברים את הרצונות, את הלבבות שלנו ואז אנחנו מבקשים מהבורא תיקון. אם כל אחד מגלה את החלק המקולקל שלו וכל אחד מגלה איך הוא רואה את הבורא ואת החיבור, מה זה אומר שאנחנו מגיעים למשהו משותף, האם צריך להיות גילוי הרע משותף?

כשאנחנו משתוקקים לבורא אנחנו עוברים כל מיני מצבים ומחפשים איזו דמות, ועל ידי העבודה הזאת אנחנו מתחילים להתקרב בינינו ומתחילים להבין יותר טוב זה את זה. כי כל חבר נכנס לכאלו מצבים שיש גם בשני ובשלישי וכן הלאה בין החברים, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לדרוש מהבורא משהו אחד. זו העבודה, זה התהליך.

שאלה: איך אני מתָקשר עם הבורא, האם רק במילים או רק דרך הכוונה, דרך משהו רוחני, לא מודע?

אתה מתָקשר עם הבורא רק דרך זה שאתה נכלל בחברים, על ידי כך שאתם מתחברים יחד ברצון אחד, זה נקרא "בלב אחד", ואת הרצון הזה אתם מעלים לבורא, ואז באותו רצון אתם מקבלים גם תשובה מהבורא. תנסו לעשות כך הרבה פעמים, כל יום ויום, ואתם תראו שאחרי זמן מה אתם מתחילים להרגיש שיש לכם קשר עם הבורא.

שאלה: לגבי החיוב באהבת חברים, כשאני רואה חבר שלא נכנס לשיעור בוקר והוא ער, איך עלי להתייחס לזה בהקשר לחיוב הזה?

אתה צריך בכל זאת להשתדל להיות במקומו, כמו שכתוב, שאסור לך לשפוט את האדם עד שתגיע למקומו, וכשאתה מבין מה קורה לו, אז ודאי שאתה מצדיק אותו, ואז אתה יכול לעזור לו לצאת מהמצב הזה למצב עליון יותר.

שאלה: האדם רוצה מתוך האגו שלו להגיע לקומה ב', מה הפעולה הראשונה שהוא עושה כדי להגיע לקומה א'?

בקומה א' הוא צריך להרגיש שהוא אגואיסט ושאין לו שום קשר עם הבורא מצד אחד. מצד אחר, הוא קיבל מלמעלה רצון לעלות לקשר עם הבורא, והבורא מחכה לו ונותן לו את כל התנאים. התנאים האלה הם שהוא יעלה מאהבה עצמית שהיא קומה א' שלו, לקומה ב' שהיא אהבת הזולת. וכשיסדר בקומה השנייה את אהבת הזולת, אז יוכל גם להתחיל להשיג בזה את הקשר עם הבורא, וכך ילך קדימה עוד ועוד.

קריין: קטע מספר 18, כותב רב"ש במאמר "שיעור מעשי המצות".

"על כל הדברים שהוא עושה, הכל יהיה על הכוונה, שרוצה להנות את הבורא. וניתנה לו זכיה גדולה מן השמים, שתהיה לו היכולת לדבר עם הקב"ה [...]. והאדם צריך לצייר לעצמו, אם היו נותנים לו לכנס להאדם החשוב בעיר, שלא לכולם נותנים לכנס, איזו הרגשה היתה לו, כשהוא נכנס אליו ומדבר עמו. או שהיו נותנים לכנס לאדם החשוב במדינה. איזו הרגש של שמחה היתה לו. וכמו כן, אם יעשה ציור, אם היו נותנים לו לכנס לדבר עם אדם החשוב בעולם, שהוא מדבר רק עם יחידי סגולה, איזו הרגש של שמחה היתה לו, איזה מצב רוח מרומם היה לו אז, שהחשיבות הגדולה הזו, שנתנו לו, ואין לאנשים אחרים הזדמנות כזו. ואנו רואים בעולמנו הגשמי, שזה נותן סיפוק וקורת רוח בחיים."

(הרב"ש. מאמר 25 "שיעור מעשי המצות" 1986)

זה מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו, הדמיון הזה עוזר לאדם איכשהו להתרומם מהמצב שבו הוא נמצא למצב יותר גבוה, להעריך חיבור עם החברים ועד כמה הם יכולים לקרב אותו לקשר עם הבורא. ואז הוא מתחיל לראות בחברים שלו אמצעים, הזדמנות, מעבר שדרכם, יחד איתם, ודאי שלא לבד, הוא נכנס למגע עם הבורא. ואין לו שום אפשרות אחרת, אין לו שום סיכוי להגיע לגילוי הבורא, למגע עם הבורא, לדבר עם הבורא, זאת אומרת להיות בחליפת דברים, אם הוא לא מתחבר עם חברים.

לכן אנחנו צריכים לשבור את היצר הרע שלנו שלא נותן לנו להתקרב זה אל זה, ומתוך ההכרחיות להגיע לחיבור עם הבורא, לחייב את עצמנו להיות בקשר בינינו כזה שכבר הבורא יוכל להראות את עצמו בתוך הקשר הזה.

תשאלו על כל דבר שיכול להפריע לכם, כי אנחנו צריכים כבר להיות בתוך הקשר, להתחיל להרגיש את הבורא בתוך הקשר, להשתוקק אליו מתוך הקשר, להרגיש את היחס שלו אלינו מתוך הקשר, הכל בתוך הקשר שלנו. רק כך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא ולעלייה הרוחנית.

שאלה: תמיד אמרנו שהקשר עם הבורא נמצא בתוך הקשר בעשירייה. הוא כותב גם בקטע הקודם שזו הקומה השנייה, שזה משהו מעל זה. ובכל זאת, איך בונים את זה? זה סוג של חיבור יותר איכותי בתוך הקשר עם העשירייה?

כן. זה נמצא במרכז הקשר בינינו, שם בעצם אותה הנקודה שממנה אנחנו מתקשרים לבורא, והבורא ממנה מתקשר איתנו.

תלמיד: אנחנו מתחברים בעשירייה, מתמוססים, מתבטלים בצורה הדדית. איך בכל זאת לכוון את עצמך נכון אל הבורא מתוך הקשר?

אנחנו רוצים באותה הנקודה להרגיש את נוכחות הבורא. אנחנו לא צריכים לצאת ממנה. אנחנו, באותה הנקודה שכולנו מתקשרים וכולנו רוצים להיות יחד, כשאנחנו מתאחדים כך, שם אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, כי הוא הראשון, הוא סידר לנו את כול הדברים ונתן לנו מחשבות ודחיות בעד ונגד, וכך בסופו של דבר הוא סידר לנו את נקודת הקשר בינינו. ואנחנו מאותה נקודת הקשר שנראה לנו שאנחנו איכשהו משיגים, עכשיו רוצים לגלות אותו באמצע, בתוכנו, בנקודת הקשר.

הבורא הוא עוד יותר פנימי מאיתנו, הוא הנקודה הכי פנימית של כל המציאות, ולכן אנחנו רוצים לגלות אותו בתוך הקשר בינינו. אנחנו לא יוצאים מנקודת החיבור בינינו לאיזשהו כיוון למעלה, למטה, שמאל, ימינה, לא, אנחנו רוצים להרגיש אותו שם, במקום שבו הוא נמצא בתוכנו.

שאלה: הוא כותב בקטע שזה כמו פגישה עם איזה אדם מיוחד, חשוב. איך לבנות את ההרגשה הזאת בצורה נכונה? כי כשאתה אומר שהוא בינינו ואיתנו, זה כאילו הוא הכי קרוב לנו.

נכון. הבורא הכי קרוב. אין מישהו או משהו בכל המציאות יותר קרוב אליי מהבורא, כי הוא מוליד אותי, הוא מכוון אותי, הוא עושה אותי, הוא נותן לי את היצר הרע, בלבולים ומלמד אותי באיזה בלבולים אני נמצא ואיך אני יכול לצאת מהם ולהתקשר לאחרים, למרות שאני לא רוצה. וכן, בכל זאת אני צריך לבקש ממנו שאני כן ארצה ושאני אוכל. את הכול הוא עושה. כמו מטפלת שעושה עם ילד קטן פעולות בגן ילדים, היא מלמדת אותו איך עושים ומה עושים, מראה לו פעולות בעד ונגד, העיקר שהוא ילמד, שיתפוס מכל המצבים שהוא עובר, איזו חכמה איך להתייחס לדברים, איך להתחיל להבדיל בין זה לזה. כך הבורא עושה איתנו. זו בדיוק אותה מערכת.

תלמיד: יחד עם זה שהוא הכי קרוב אלינו, בינינו, שהוא היסוד, הבסיס של הקשר שבו אנחנו נמצאים, איך לשמור על מה שהוא כותב כאן שצריך להתייחס אליו כאל האדם החשוב ביותר בעולם, שהוא מקבל אותי כאדם היחיד ונותן כזאת הזדמנות? איך לפתח כזאת חשיבות?

אני לא מבין בדיוק מה אתה רוצה לשמוע. אני מהקשר שלי עם החברים עכשיו רוצה לפתח את הקשר שלי לבורא. ואז אני יחד עם החברים מדברים על האם אנחנו כבר יכולים ורוצים לנסות להגיע לזה. זה נקרא "לעלות לקומה השנייה", וכך אנחנו עכשיו משתדלים. אז פונים אליו, כל אחד לחוד וכולנו יחד ולוחצים לוחצים, לוחצים עליו שיעשה איתנו את התרגיל. קח דוגמה מהילדים הקטנים עד כמה הם דורשים, ואנחנו צריכים לעשות אותו הדבר.

שאלה: לאחר חיבור מסוים עם החברים, מה יותר חשוב לבקש מהבורא, שייתן את כוח ההשפעה לחברים, או את החיסרון?

אם אנחנו פונים אליו, אז כנראה שיש לנו חיסרון. איך לפנות בלי חיסרון? אז אנחנו רוצים שהחיבור שלנו יהיה מתאים לגילוי הבורא, אז אנחנו מבקשים ממנו, תן לנו חיסרון אליך, כדי שאנחנו נרצה לגלות אותך, להרגיש אותך, להתקרב אליך, להידבק אליך, תן לנו את החיסרון הזה שאנחנו רוצים. והאמת, לא כל כך חשוב מה תבקשו, כי הבורא ייתן מה שאתם צריכים לפי המצב שלכם, לפי הדרגה שאתם צריכים להתָּקן. ולכן העיקר כל הזמן להיות יחד ולפנות אליו ולבקש. זה כמו ילדים קטנים, שפעם רוצים את זה, ופעם את זה, הם מבולבלים. זה הכול כדי שיגדלו נכון.

תלמיד: הבעיה היא שככל שאני רוצה להתחבר יותר עם החברים, כך אני מבין יותר שזה אני שרוצה להגיע לבורא, רק אני, ואני מבין שאני לא יכול לעשות את זה בעצמי ואני רוצה להשתמש בחברים כדי שרק אני אגיע לבורא. תעזור לי בבקשה.

לא חשוב. אפילו רצון אגואיסטי כזה, גם זה עובד, והוא יתָּקן בַּמקום, בדרך, אז תמשיך, העיקר כל הזמן לפנות לבורא ולצרף לזה חברים. לבד אתה לא תוכל להגיע. שתתחיל לצרף חברים, אתה תראה איך שזה משנה לך את הפנייה לבורא, איך אתה צריך לפנות אליו בצורה נכונה כל פעם יותר ויותר, ובסופו של דבר תצליח.

שאלה: רב"ש כותב שזה דומה לבניין שיש בו ב' קומות, שקומה א' זה אהבת החברים, קומה ב' - המלך, הבורא, מובן, ויש גם עוד קומה, מהי בדיוק?

זה האגו הבסיסי של האדם, עוד לפני שהוא מתחיל להתעורר לבורא, לרוחניות. האגו הכללי שלו, הבהמי, שכך אנחנו נולדים ומזה אנחנו גדלים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לשבור את היצר הרע שלנו שלא נותן לנו להתקרב אחד לחברו, אז מהי פעולת השבירה של האגו?

זה שאנחנו מבינים שעימו בלבד אנחנו לא יכולים להתקדם, להצליח, להיות בני אדם להתקרב לבורא, זה נקרא לשבור אותו, לשבור את השלמות השקרית שלו שעל ידו אנחנו יכולים להגיע לכול. אנחנו מתייאשים מהרצון לקבל על מנת לקבל שלנו, ואמנם אנחנו נמצאים בו והוא שולט עלינו, אבל אנחנו לא מסוגלים להישאר בו כי אנחנו נולדנו בהמה, אבל לא מסכימים למות כבהמה.

שאלה: שמעתי עכשיו ממך שלא חשוב מה מבקשים, הבורא יודע, העיקר שנהיה ביחד. הרבה פעמים כשאנחנו בונים תפילה משותפת בעשירייה או בקבוצה, יש חברים שכל פעם אומרים אותו דבר, את כבר יודע מראש מה הוא יגיד, או לעבוד באמונה למעלה מהדעת או משהו דומה, איך לעבוד עם זה?

תנסו לתת דוגמה אחד לחברו שאתם מוציאים מילים, משפטים, פניות כל פעם בסגנון אחר כדי לחדש את הפנייה לבורא. תנסו לעשות את זה יחד, תדברו על זה, תעשו כך שכל אחד עוזר לחברו.

שאלה: מה אומר לנו הבורא כשהוא מדבר איתנו, האם הוא נותן לנו הרגשה של איחוד, או שאנחנו מרגישים את המילים שלו ואנחנו מקבלים ממנו איזה הכוונות?

כל מה שיש בנו אנחנו מקבלים מהבורא. גם מחשבות שאנחנו חושבים שהן שלנו, גם מחשבות ורצונות שאנחנו חושבים שמקבלים ממנו, גם המחשבות של החברים שנראה לנו שיש כאן חברים והם יחד איתי משתתפים בכל הדברים האלה, הכול מארגן ומוביל הבורא בלבד, "אין עוד מלבדו".

לכן את כול המציאות שאנחנו רוצים לייצב כמערכת קשר מבינינו לבורא, אנחנו צריכים, ככל האפשר, לארגן כך שהכול נשלט על ידי הבורא וגם על ידינו. איפה אנחנו רוצים לתקן, לעדכן את זה כצעד קדימה מאיתנו לבורא.

שאלה: מה זה לקבל את היכולת לבקש מהמלך מה שליבי חפץ ולדעת שזה באמת נכון?

להרגיש את זה בלב. תנסה כל הזמן להעלות את הרגישות בלב שלך לדברים שמגיעים מבחוץ. מבחוץ הכוונה - מהבורא דרך חברים. אם רק מהבורא, זה לא עוזר לך כל כך, כי אין לך בחזרה פידבק נכון, תגובה נכונה לבורא. אם אתה מרגיש שמה שאתה מקבל מהבורא - מגיע אליך דרך החברים, אז מתוך זה אתה יכול לארגן נכון את התגובה שלך.

תלמיד: כל הקשר שלי עם החברים זה בעצם הקשר שלי עם הבורא, כל המצבים שאני מקבל.

כן, אתה צריך להרגיש שזה ממש אחד. אתה-חברים ובורא נמצאים יחד עד שממש מתחילים להבין, להרגיש בכל אותו החיבור זה את זה, זה את זה, כך וכך, כולנו כולנו כאחד. כך אתם כל הזמן מתבשלים עד שהקשרים ביניכם וחילופי המחשבות, רגשות, דעות, השפעות למיניהן יהיו ממש מורגשים כפועלים על כולם יחד לכל הכיוונים, ואז אתם לאט לאט מגיעים לדבקות.

שאלה: אנחנו לומדים שכדי להגיע למגע עם הבורא אנחנו צריכים להיות בדרגת הבינה. יש בעָמך ביטוי - להיות עם מישהו בגובה העיניים. האם זה אומר שכדי להיות בגובה עיניים עם הבורא זה לעלות לדרגת חכמה?

לא. קודם כל אנחנו צריכים להיות באמת בדרגת הבינה שזה נקרא "דרגת השפעה", זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", השפעה הדדית. זה שהבורא משפיע עליי מארגן אותי, מחזיק אותי, נותן לי את כל החיים, זה ברור. זה שאני צריך בחזרה לארגן את עצמי אליו, אני צריך להשתדל דרך החברה, ואז אנחנו נהיה במצב "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: האם נכון שלפני קומה א' אנחנו צריכים להגיע להרגשה של חיסרון משותף בעשירייה?

כן.

קריין: 19, כותב רב"ש, אותו מאמר.

"האדם, כשהוא מדבר דיבורי תורה, ומתפלל לה', או כשעושה ברכה, הוא צריך לעשות ציורים, שהוא מדבר לאיש מכובד ולמלך העולם. והלואי שזה יעזור לו. היינו, אחרי כל הציורים, עוד אינו דומה בזמן כשהוא מדבר בגשמיות לאיזה איש מכובד, איזו הרגשה הוא מקבל אז, היינו שמרגיש זה החשיבות בלי שום עבודה. מה שאין כן ברוחניות, הוא צריך לתת יגיעה עם כל מיני ציורים, עד שמרגיש קצת חשיבות, בזה שהוא מדבר להבורא.

אבל הדבר הוא פשוט מאוד. כי בגשמיות הוא רואה, איך שהאנשים מחשיבים אותו. לכן אותו החשיבות שיש בהכלל, גם הפרט מושפע מהם. ומקבל על עצמו לשמש אותו, מטעם חשיבות שקבל מהכלל, על אותו אדם."

(הרב"ש. מאמר 25 "שיעור מעשי המצות" 1986)

זאת אומרת, כדאי לנו להיות בחברה שמאוד מכבדת את הבורא ורוצה מאוד להתקרב אליו, לשמור את הקשרים עימו, וכך אנחנו גם נתכלל באותו הקשר.

קריין: 19.

"האדם, כשהוא מדבר דיבורי תורה, ומתפלל לה', או כשעושה ברכה, הוא צריך לעשות ציורים, שהוא מדבר לאיש מכובד ולמלך העולם."

מה זה נקרא שהוא מדבר דברי תורה? כל מה שיש בינו לבין הבורא הוא רוצה להחיות, הוא רוצה להרגיש, הוא רוצה לחיות בזה. או כשעושה ברכה, מברך את הבורא על מה שיש לו בחיים כשהוא מתקדם, מתקרב לבורא. הוא צריך לעשות ציורים שהוא מדבר לאיש מכובד ומלך העולם.

זה כבר לא כל כך תלוי בו אלא תלוי בחברה. במידה שהחברה מכבדת ועושה ציורים גדולים מיוחדים על הבורא, על הרוחניות, כך אדם מתפעל מזה. אפילו שלא מדברים על זה, כי אנחנו קשורים בכל מיני קשרים כאלו שאנחנו לא רואים אותם, לא מזהים אותם, אבל משפיעים דרך האוויר, זה עובר מאחד על השני.

קריין: שוב, קטע 19, נתחיל מההתחלה.

"האדם, כשהוא מדבר דיבורי תורה, ומתפלל לה', או כשעושה ברכה, הוא צריך לעשות ציורים, שהוא מדבר לאיש מכובד ולמלך העולם. והלואי שזה יעזור לו. היינו, אחרי כל הציורים, עוד אינו דומה בזמן כשהוא מדבר בגשמיות לאיזה איש מכובד, איזו הרגשה הוא מקבל אז, היינו שמרגיש זה החשיבות בלי שום עבודה. מה שאין כן ברוחניות, הוא צריך לתת יגיעה עם כל מיני ציורים, עד שמרגיש קצת חשיבות, בזה שהוא מדבר להבורא.

אבל הדבר הוא פשוט מאוד. כי בגשמיות הוא רואה, איך שהאנשים מחשיבים אותו. לכן אותו החשיבות שיש בהכלל, גם הפרט מושפע מהם. ומקבל על עצמו לשמש אותו, מטעם חשיבות שקבל מהכלל, על אותו אדם."

(הרב"ש. מאמר 25 "שיעור מעשי המצות" 1986)

יש בזה כמה אופנים. ישנם לפעמים מצבים כאלו שאנחנו נזהרים לדבר זה עם זה, אף אחד לא צריך להעביר את ההתרשמות שלו מגדלות הבורא או מה שנראה לו, נדמה לו - לאחרים, ולפעמים ההיפך. יש בזה כמה אופני קשר, כך וכך.

אז אני לא אומר שאנחנו צריכים בדיוק כך להתנהג. צריך בזהירות להשפיע אחד על השני כדי בכל זאת לא להכביד על החבר את הדעה שלך.

שאלה: כשהבנתי שאני אפילו לא יכול להעלות תפילה, גם פה הבורא ראשון ואחרון, והגעתי לייאוש גדול מכוחותיי ולגדלות הבורא. מה בעצם בכוחותיי, רק להתייאש מכוחותיי, מה אני עושה בין לבין, בתווך?

ילד קטן שמגלה שלא יכול לעשות שום דבר, מה הוא עושה?

תלמיד: בוכה.

סתם, סתם בוכה?

תלמיד: הוא מנסה בכל זאת לעשות משהו ובוכה, מתאכזב.

או.

תלמיד: ואז מבקש.

אז אתה צריך לעבור את כל השלבים האלה, בדיוק. אתה צריך לבכות, להשתדל לעשות, לראות שאתה לא מסוגל ואז יהיה לך דחף לפנות לבורא מאין ברירה. מאין ברירה, אחרת לא היית פונה אליו. אם אתה פונה אליו מיד, זה ללא החיסרון הנכון. אתה צריך להגיע אליו עם חיסרון כזה שאם הבורא לא עוזר לך אתה לא מצליח. אז קדימה.

שאלה: ההרגל לוקח את כל ההכרה מהתהליך. אתה פשוט מגיע למפגש עשירייה, כי אתה צריך להתחבר עם החברים ולפנות לבורא. עכשיו אמרת שמאוד חשוב שאנחנו נעלה את החשיבות של גדלות הבורא. מהי המהות של הפעולה הרוחנית הזאת, בטרם הבקשה אנחנו מעלים, מגבירים, את חשיבות הבורא?

זה נותן עוצמה לבקשה שלך. אם אתה מעלה את הבורא בעיניך ואתה אחר כך פונה אליו, אז אתה פונה למישהו גדול. לבורא אין מידה כמה הוא גדול, אלא אתה נותן לו את המידה הזאת. לכן אנחנו צריכים תמיד לדאוג לגדלות הבורא בעינינו, שאז יש לנו קשר עם כוח יותר גבוה, עם עליון יותר גבוה, יותר גדול, ואז בטוח אנחנו יכולים לקבל ממנו יותר. את המידות לבורא אנחנו נותנים, ולא שמראש יש לו עוצמה של כך וכך וכך וכך כוחות. במידה שאנחנו נרצה אנחנו נוכל לקבל, הכול תלוי בהערכה שלנו. על זה כתוב, "במידה שאדם מודד מודדים לו". מאוד חשוב להעריך את הבורא כמה שיותר גדול, זה תמיד יהיה לטובתנו.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת שיכולים אפילו דרך האוויר להגיע לאיזו רמה של חיבור. האם כדי להשתמש בתרגיל הזה צריך טלפון או שזה צריך להיות דרך הלב והמחשבה? ואני גם רוצה לשאול, האם אני צריך להתחבר רק לחסרונות של החברים, או גם בעצמי לכוון ולהתחבר לבורא?

הכי טוב זה דרך החיסרון המשותף ביניכם, בינתיים אתם בונים ביניכם חיסרון משותף וממנו כולכם יחד פונים לבורא. זה נקרא "תפילה בציבור", והיא תמיד מצליחה. חשוב מאוד שכולנו נתחבר בינינו ואחר כך נתחבר לבורא, אז נקרא שאנחנו עושים "מניין".

"מניין", זאת אומרת שאנחנו יכולים לספור את עצמנו. צריכה להיות עשירייה, רצוי שתהיה עשירייה, כי אם יש לנו ממש עשרה חברים אנחנו יכולים להגיע לבורא ולעורר בו כוח תגובה הכי גדול, זה נקרא "קדושה", ולהודות לו על מה שהוא עושה לנו, שזה נקרא "קדיש", וכך אנחנו מגיעים להעלאת מ"ן משלנו ולקבלת מ"ד ממנו, ויש לנו כבר קשר הדדי, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם החיסרון הזה של החברים שאומר לי שהבורא הוא החשוב יותר מכל, החיסרון הזה הוא שאמור להפעיל אותי כל הזמן לעשות את האימון הזה, לחבר את הלב לחסרונות החברים?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים ליצור את האווירה הזאת, לדבר עם הבורא בעשירייה כדי לעשות לו נחת רוח ולחוות את השמחה מזה?

להתחבר בינינו. אין תשובה אחרת.

שאלה: רב"ש כותב שיש חשיבות להגיע לציורים כדי להגיע לרוחניות. למה הוא מתכוון, מה זאת אומרת לדמיין ציורים?

"ציורים" הכוונה היא שאנחנו יכולים לצייר את עצמנו, מצד אחד על ידי זה שמצרים את עצמנו, מהמילה "צר", אנחנו מצמצמים את עצמנו. ומצד אחר, שבזה אנחנו רוצים להתאים את עצמנו לבורא, לכוח ההשפעה, ועל ידי זה אנחנו מתקרבים אליו.

תלמיד: מה הכוונה, האם צריך לדמיין משהו, לדמיין משהו שלא קיים?

כן, אתה צריך לדמיין לעצמך מה נקרא כוח השפעה.

תלמיד: איך אפשר לדמיין מה זה כוח השפעה אם אני לא יודע מה זה השפעה, איך אפשר לדמיין דבר כזה?

תנסה לעשות את מה שהחבר שלך רוצה, וזאת כבר דוגמה.

תלמיד: זאת אומרת, לחשוב על הצרכים שלו?

כן.

שאלה: האם הגדלת הרגישות כלפי החברים, היא הגברה מתמדת במאמץ ובחשיבות?

כן.

שאלה : אני רוצה לשאול לגבי ההרגשה, להמשיך את האנלוגיה הזאת של המלך, של הבורא. כל החיים חייתי כביכול בלי בית, ועכשיו שמו אותי בהיכל המלך, אומרים לי המלך אוהב אותך, מה אתה רוצה, במה אפשר לעזור, ויש לי הרגשה שזאת כביכול איזו טעות, אני לא ראוי לזה, איך זה קרה. מה לעשות עם המחשבות האלה?

זה טוב. קודם כל זה נכון שאתה לא ראוי, ומה פתאום בחרו בך להתקרב ולקרב אותך למלך, זה נכון. אבל מצד אחר אתה צריך להבין שאתה ודאי לא ראוי, אבל יש בתוכך נקודה שמגיעה מהבורא. זה לא שאתה כזה מיוחד, אלא זו נקודה מהבורא שנמצאת בך, נקודה שבלב, היא זו שמיוחדת והיא שדורשת ממך קשר עם המלך, עם הבורא. אז אתה חייב פשוט לשרת את אותה הנקודה שבלב כדי להביא אותה למגע עם הבורא. תעשה את זה ויהיה בסדר. אתה לא גדול בעצמך, אלא אתה משרת את אותה נקודה שבלב, ומה שנדרש ממך כדי לקרב את הנקודה הזאת לבורא, להחזיר את הנקודה הזאת למקומה הנכון, זה מה שאתה צריך לעשות.

קריין: אנחנו נקרא קטע מחומר לימוד של רב"ש בנוגע למנין.

""קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממניין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מניין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.

ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה."

(הרב"ש. מאמר 5 "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך" 1984)

צריכים עוד לפרש את זה. זאת אומרת, אם מתאספים אפילו שניים, "מיעוט הרבים שניים", כבר יש אפשרות לבנות ביניהם כלי רוחני. אבל אם יש עשרה, אז אנחנו כבר מדברים על פרצוף רוחני, שעשרה גברים מתאספים יחד ומבטלים את הרצון לקבל שלהם, כל אחד כלפי האחרים, על מנת ליצור ביניהם קשר ומהקשר הזה הם כבר יכולים להתקשר עם הבורא. זה נקרא "מניין".

שאלה: עבודתנו היא בזה שלכל חבר תהיה אפשרות, הזדמנות לדבר עם הבורא. מה נותנת השיחה הזאת של דיבור עם הבורא לכל העשירייה?

עשירייה יכולה להשפיע על הבורא. אחד כמעט ולא יכול להשפיע, שניים או שלושה, הם כוח קטן, אבל יש השפעה. אבל עשירייה זה מבנה, אם עשרה רצונות מבטלים זה את זה ומתחברים ביניהם בביטול האגו שלהם, והם עוד מתחברים מעל האגו שלהם כדי להשפיע לבורא, כדי להידמות לו, אז זה עובד. בשינויים האלה שהם עושים עם עצמם, הם משפיעים על הבורא, והבורא כבר מתקרב אליהם ומתקן וממלא אותם, וכך מקדם אותם לתיקון.

שאלה: לפעמים יש עשירייה, עשרה חברים, ולפעמים יש בסדנה שניים שלושה חברים, ואתה אומר שגם זו עשירייה ואנחנו יכולים להתפלל ולבקש עבור החברים. איך צריכה להיות עבודה נכונה בעשירייה?

האם לספר לך מהי עבודה בעשירייה? אנחנו לומדים על זה במשך חודשים כל יום, כל בוקר.

תלמיד: פעם אתה אומר שבעשירייה יכולים להיות לא פחות מעשרה ולא יותר מאחד עשר, ופעם אתה אומר שגם שני אנשים זה מספיק.

אפילו שניים הם כבר מנגנון והם יכולים לברר ביניהם משהו מהגשמיות והרוחניות. כי אלו שני אנשים שכל אחד הוא אגואיסטי, וככל שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחר, אז הוא מרגיש את כוח הרצון האגואיסטי שהיה לו, וככל שהוא רוצה לבטל אותו, אז הוא מרגיש כנגד זה גם את הכוח האלטרואיסטי שהוא רוצה לקבל, שהוא נמשך אליו, ואז כל אחד בכך שמתייחס לאחר, שמתמודד עם עצמו בנטייה לחיבור עם האחר, הוא מרוויח כוח רוחני.

זה נכון שמיעוט הרבים שניים, כבר בחיבור בין שניים הם יכולים לברר ביניהם מה זו השפעה ומה זו דחייה, קבלה, ולהתחיל מזה, אבל באמת חיבור בהתאם לכוח הכללי של הבורא מתברר בעשירייה. גם שם יש שאלה, כי בעשירייה אנחנו יכולים אולי להסתתר, לא לדבר, לא להגיב, לא להתחבר, כל אחד יכול לשתוק קצת, ואילו לשניים אין ברירה הם חייבים להיות גלויים, אקטיביים זה מול זה. לכן אנחנו צריכים באמת להשתדל להיות במלוא כוחות הגילוי בינינו כדי להגיע לבירור אמיתי של הטבע שלנו.

שאלה: מצטייר שיש תמיד שלושה חסרונות שעולים בצורה סינכרונית בקבוצה - רצון שיותר חברים ישתתפו בהפצה, רצון שיותר חברים ישתתפו בשיעורי בוקר ורצון לסיוע לחברים בגשמיות. אף פעם לא מורגש שיש חיסרון משותף מתוך כל שלושת החסרונות האלה. מה זה חיסרון משותף בעשירייה?

אני לא מדבר על החסרונות שאתה ציינת, הם לא שייכים לחיסרון הרוחני. שוב, מה הם החסרונות?

תלמיד: יש חברים שרוצים שיותר חברים ישתתפו בשיעור בוקר, יש חברים שרוצים שהחברים האחרים בעשירייה ישתתפו יותר בהפצה, ויש חברים שדוחפים יותר לסיוע גשמי אחד לאחר.

הדברים האלה הם טובים, הם מלווים אותנו בחיים שלנו, אבל לא שהם אותם הנתונים שאנחנו צריכים כל הזמן לשפר במרכז העשירייה, אלו דברים שמלווים אותנו.

אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן עד כמה אנחנו בונים נקודת קשר בינינו ששם נמצאים הלבבות שלנו, כלומר כל אחד רוצה להתחבר לאחר ודרכו לבורא, כי אין לו ברירה, דרך החבר הוא מגיע לבורא. ואז כולנו רוצים להתחבר ללב החברים כי דרכם מתחברים לבורא, ואם כולנו יחד כך מתחברים, אז הציור הוא שיש לב אחד שכולם רוצים לייצב אותו במרכז הקבוצה, ובלב אחד הם רוצים לגלות את הבורא, זה החשוב. לא שיעזרו לנו להיות במה שאמרת, אלו דברים שמלווים אותנו, אלא העיקר הוא מה שאמרתי, זה החשוב ביותר.

שאלה: אנחנו אומרים שמטרת החיים של האדם היא לגלות את הבורא ולהיות איתו תמיד בקשר, והייתה שאלה היום לגבי פנייה לבורא, שבן אדם צריך להשתדל בעצמו לראות שהוא לא מסוגל ואז לפנות. מה מקבלים מהבורא אחרי פנייה נכונה?

מה שמקבלים, מקבלים. אני לא יכול להגיד לך, העיקר לפנות.

תלמיד: אחר כך שוב חוזרים לאותו תהליך, אנחנו רואים שהוא לא נגמר. האם כל התהליך הוא להגיע לפנייה תמידית, האם המטרה היא שכל הזמן נהיה בתפילה?

כן, בטוח שאנחנו צריכים להיות במצב שאנחנו כל הזמן נמצאים בקו פתוח לבורא וכל הזמן שולחים לו חסרונות, על זה כתוב הלוואי שיתפלל כל היום.

תלמיד: איך הפנייה לבורא והעניין של להשתדל ולהתייאש מתקיימים באותו רגע?

ייאוש זה טוב כי האדם עדיין לא השיג את מה שהוא רוצה להשיג ומיואש מכוחותיו, לעומת זאת הוא צריך להיות בביטחון שהבורא כן יכול לעזור לו, אלא זה תלוי עם מה הוא פונה לבורא ודורש.

תלמיד: מניסיון אנחנו רואים שעד שמגיעים לתפילה אמיתית זה לוקח הרבה זמן, יש הרבה יגיעה עד שבאמת מגיעים לייאוש.

ודאי, כן, אז מה?

תלמיד: אם המטרה היא להיות כל הזמן בתפילה, אז אנחנו רואים שאנחנו לא נמצאים בתפילה, אלא רוב הזמן נמצאים ביגיעה ומנסים להשתדל לפנות.

זו גם תפילה. על ידי כל התפילות הקטנות אנחנו גדלים, עד שמגיעים לחיסרון הנכון ולביטוי הנכון, ואז הבורא עונה לנו. אין לנו יותר מה לעשות אלא רק לחדד, לחזק, לייצב את הפנייה שלנו לבורא כי היא העלאת מ"ן אמיתית, חוץ מזה אין כלום. כשגומרים את זה נקרא שסיימנו את שנות המדבר.

שאלה: אמרת שלדבר עם הבורא זו דרגה של נביאים. אפשר לפנות לבורא גם בכתב. מתי זה זמן יותר טוב לדבר עם הבורא ומתי יותר טוב לכתוב לבורא?

אני לא יכול להגיד, זה תלוי באדם, איך הוא מרגיש, לזה אין תשובה.

קריין: קטע מספר 20.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע (שבמעת לעת), שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. 

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

מילים מאוד יפות.

שאלה: איך אני יכול לבדוק את המוכנות שלי לעלות לקומה השנייה?

תנסה כל פעם. אם אתה מתחבר עם החברים בקומה ראשונה, אז תנסה עם החברים יחד להגיע מקומה ראשונה לקומה שנייה.

שאלה: כתוב כאן להתפלל מכל הלב. מה זה אומר בכל הכוחות, מכל הלב?

אתה צריך לשלוט על הלב שלך, על כל הרצונות, על כל התשוקות, על כל המטרות שלך, ואתה חייב לכוון אותם למטרה אחת.

תלמיד: כלומר נפגשים בעשירייה ומנסים בכל הכוחות להתחבר ולבקש.

בדיוק, בכל הכוחות. תנסו ותראו איך אתם צריכים להתחבר לשם זה, עד כמה כל אחד יכול להשקיע בזה, איך אתם תורמים לכך את כל הכוחות, את הרצונות, את הזמן והכול.

שאלה: מחשבות שבהן אתה מרגיש את השפלות שלך, שאתה לא ראוי לעמוד בפני המלך ושהוא לא שומע, האם אפשר להחשיב אותן למחיצות הברזל שעליהן כתוב?

בינתיים כן, אחר כך יהיו הרבה יותר.

תלמיד: כדי להתחיל להיכנס לקשר ולהתחיל את השיחה, מתרחש בפנים משהו כזה שאני מפחית את החשיבות שלו ומעלה את החשיבות שלי כדי איכשהו להתקרב ולהתחיל לדבר. האם זה נורמלי?

זה התהליך שבו אתה תתקן את עצמך יותר ויותר דרך אכזבות ונפילות.

שאלה: מה זה אומר שלאט לאט הלב שלו יתרגל לבורא?

זה קורה על ידי הרבה פעולות והרבה השפעות על האדם מלמעלה והרבה תגובות מהאדם מלמטה למעלה. כך לאט לאט יהיה קשר שיותר מובן לו בינו לבורא, קשר הדדי, דו סטרי, והאדם ייכנס לעבודה כבר בדרגה אחרת, דרגה כזאת שיש לו קשר עם הבורא. הוא יוכל להעלות מ"ן, לקבל מ"ד וכך להיכנס לדבקות בבורא.

שאלה: אם מנסים להסביר לאנשים איך להגיע לחברה שווה וצודקת, אז במה אפשר להחליף את המושג "גדלות המלך" בשפה חברתית?

אי אפשר להחליף, גדלות המלך זו הגדלות של הכוח העליון שמנהל אותנו. אנחנו נמצאים בגילוי שלו, רוצים לגלות אותו, רוצים להתקשר אליו, ובצורה כזאת אנחנו לוחצים עליו ורוצים להגיע לחיבור עימו. אין כאן מקום לכל מיני משחקים ולהחליף את הכוח העליון במשהו אחר, כי זה בדיוק הכוח העליון שיש לו רצון, שיש לו תכנית, הוא מחזיק אותנו ואנחנו נמצאים בשליטתו. אנחנו לא יכולים להחליף אותו לכוח הטבע כמו רוח או משהו אחר, אין כאן מקום לזה.

שאלה: מה זה להתחבר עם לב החברים, האם זה משהו מוחשי וברור, איך לתאר זאת?

להתחבר עם לב החברים נקרא שאחרי הרבה אכזבות אני מבין שאין לי ברירה ועלי לפתוח את הלב שלי, להשתדל שהחברים ייכנסו אליו וישלטו בו, ולא שהלב שלי ישלוט ויגיד לי משהו. אני רוצה שכל החברים והרצונות שלהם יהיו הלב שלי.

תלמיד: מה הכוונה שהם ישלטו בלב שלי?

שהרצונות שלהם ישלטו עלי.

שאלה: כתוב בטקסט שהוא יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. ההנחיה הזאת היא בלתי אפשרית, כי איך אפשר להתפלל מכל הלב על משהו שלא רוצים בכלל?

על ידי תרגילים, אין לי תשובה אחרת.

שאלה: לעבור את הקומה הראשונה בדרך למלך, האם זה מחייב אותנו להגיע ל"איש אחד בלב אחד"? זו תמיד הייתה השאיפה כשאנחנו בונים תפילה.

כן, הקומה הראשונה היא החיבור בינינו והקומה השנייה היא החיבור בינינו לבורא.

תלמיד: בעשירייה שלנו אנחנו פחות או יותר מאוחדים באותה זרימה. ישבתי אתמול עם עשירייה אחרת וניסיתי לעשות הכנה משותפת כדי להגיע למשהו דומה ל"איש אחד בלב אחד" וקיבלתי סטירה. מה אני צריך לעשות, איזו תפילה, איזו בקשה אני צריך להעלות לבורא?

למה קיבלת סטירה?

תלמיד: הפיזור של הרצונות היה כל כך גדול והיה קשה למצוא את המכנה המשותף.

למה לא לקחת על עצמך לבנות את המכנה המשותף?

תלמיד: ניסיתי בכל כוחי להכניס אותם לזרימה. בעשירייה שלי כשאנחנו עובדים, אנחנו שואפים בערך לאותה נקודה מרכזית של דבקות ושל עשיית נחת רוח, ושם היה פיזור רצונות.

זה סימן שנותנים לכם הזדמנות לעבוד על זה. הייתי ממליץ להישאר באותה עשירייה זמן מה, אולי כמה ימים, אולי שבוע, ולהשתדל להקים את העשירייה כמו שצריך.

תלמיד: יש חברים שאני לא יושב איתם, אבל כשאני רק רואה אותם והלב שלי נמס. אני לא עובד איתם ביום יום אבל מספיק שאני רואה אותם וכבר אני מרגיש את המשיכה ואת ההזדהות המוחלטת איתם. איך אני צריך לשלב את הניגודיות הזאת?

רק על ידי תרגילים ולא לחפש איפה שקל לך.

שאלה: מה ההבדל בין הדיאלוג הקבוע, הנוכחי שיש לנו עם הבורא, לבין הדיאלוג שנקיים כשנעמוד מולו פנים אל פנים?

"פנים אל פנים" נקרא שאנחנו מתחברות בינינו ומגלות את הבורא בצורה יותר אמיתית ומגלות שהוא עומד לפנינו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתחיל לשמוע את הבורא לפני שמדברים איתו?

כן, אנחנו יכולים לשמוע לפני שמדברים, ובדרך כלל כך זה קורה.

שאלה: מתי אנחנו מתחילים לשמוע את הבורא?

כאשר מגיעים לשמיעה, לכוח השפעה.

שאלה: האם נכון שאם אני אצליח לאהוב את החברות שלי, אז הבורא יתגלה לי כבר בעצמו בלי שאני אצטרך לבקש על הגילוי שלו?

נכון.

שאלה: איך להעלות את הרגישות שמה שמגיע מהבורא מגיע דרך החברים?

אנחנו לא יכולים לקבל שום דבר ישירות מהבורא אלא רק דרך החיבור בינינו. אי אפשר שיהיה קשר בין אדם ובורא, ואפילו שכך כתוב יש להבין שזה קורה דרך מנגנון שהוא החברה כי צריך להיות מוליך.

שאלה: מה לעשות בפועל בעשירייה כדי להתקרב בלב ונפש?

להשתדל להבין שרק בהתחברות בינינו, בתוכנו, אנחנו יכולים להתחבר כך שיהיה לנו קשר להגיע לבורא. זאת אומרת החבר עומד בדרכי לבורא, אני צריך להתחבר עמו ואז יחד אנחנו משיגים את הקשר עם הבורא.

שאלה: מה האדם צריך להרגיש מהחברים בעשירייה?

שהם אותו האמצעי שדרכו הבורא מתגלה לו.

שאלה: מי זה בעצם הבורא, שאנחנו לומדים לדבר אתו?

הכוח העליון ששולט בכל הרצונות והמחשבות שלנו.

שאלה: הכתר הוא אחת מעשר הספירות. האם בחיבור השלם, הבורא הוא חלק מהמניין או שהוא רק מה שמדביק את כל המניין יחד?

הבורא נמצא למעלה מהמניין כנקודה עליונה של הכתר.

שאלה: אמרת שיש מצבים שאני לא צריכה להעביר את ההתרשמות שיש לי מגדלות הבורא לחברות. באיזה מצבים לא נכון לעשות זאת?

אני תמיד צריך להראות לחבר מצבים טובים שיכולים לעורר אותו, להעלות אותו, לחמם אותו ולא אחרת.

שאלה: איך לחבר בהרגשתי בין חברות שנוכחות במפגש העשירייה כרגע, לבין אלה שלא נמצאות? אם אני חושבת על החיבור עם החברות שאיתי עכשיו, אז אני שוכחת לגמרי את אלה שלא יכלו להגיע. ואם אני חושבת על אלה שלא נמצאות, אז אני לא נותנת מספיק תשומת לב לאלה שלידי.

העיקר להיות בקשר עם אלה שעכשיו נמצאות בחיבור אתי.

שאלה: כתוב "ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת". מה זה אומר "להדבק בו באמת"?

"להדבק בו באמת" נקרא שאני לא משאיר שום נקודה בי מחוץ לקשר עמו.

שאלה: האם העשירייה עולה ביחד לקומה השנייה?

חלק כן, חלק לא. לפעמים כן, לפעמים לא. גם לגבי כל אחד ואחד זה נכון. עד שבאמת כולנו עולים, אז זאת כבר עליה שלימה.

שאלה: איך מגיעים למרכז הקבוצה?

מי שרוצה להיות מחובר עם כולם, תלוי בכולם, ורוצה להשפיע לכולם, נמצא במרכז הקבוצה.

שאלה: בזמנים שבין שיחות העשירייה, ובין השיעורים, כשאפילו אין לי יכולת לכתוב להן, אני מנסה לאסוף את החברות בתוך הלב, להרגיש אותן ולפנות לבורא. האם זה בסדר, או שזה שקר אם אין לי אינטראקציה מעשית איתן?

צריכים לנסות ולהמשיך. העיקר מכל מצב להמשיך.

שאלה: מה עדיף, לפנות לבורא שישנה לנו את הלב או לבקש עבור החברות?

לבקש עבור החברות, עדיף.

(סוף השיעור)