שיעור בוקר 10.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 406, מאמר "השלום"

קריין: מאמר "השלום", מתוך "כתבי בעל הסולם", עמוד 406, כותרת "חיוב הזהירות בחוקי הטבע".

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי.

ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדבריף המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר.

ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

איזה דבר יפה, ממש מאמר מוכן. כן.

מה יש כאן לשאול? אין לך מה לשאול על זה?

תלמיד: רק נפרסם את זה.

רק לפרסם, באמת.

שאלה: למה הוא קובע ששתי המצוות האלו, קבלה והשפעה, הם מחויבות מצד הטבע לקבל צרכיו מהחברה, ולהשפיע על ידי עבודתו לטובת החברה?

הטבע הוא מורכב מדומם, צומח, חי, מדבר, בכל מיני צורות, רמות ואופנים. זאת אומרת, שיש משהו שקיים. משהו שקיים, זה שתמיד יש כאן ספיגה והוצאה, תמיכה, חיבור, פירוק וכן הלאה. לא יכול להיות שבדברים האלה אין לך פלוס בלי מינוס, ומינוס בלי פלוס, ולכן חייבת להיות הדדיות בין שניהם.

הטבע מלכתחילה בא עם הכוח האחד לסדר יחסים הנכונים בין כל החלקים המנוגדים. החלקים המנוגדים שהם מצד אחד מנוגדים ומצד שני הולכים לחיבור, הם מחזיקים את עצמם למעלה מהטבע שלהם כל פעם, זה נקרא "התפתחות", זה נקרא "אבולוציה", שכל פעם ופעם הקשר בין החלקים נעשה יותר ויותר מורכב, הדוק, ובצורה כזאת הטבע מתקיים. אם כך, מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל על הקביעה שיש שני חוקים בחברה, אחד קבלה ואחד השפעה. אני רואה לפי החוק האגואיסטי, שהחוק הוא השקעה מינימלית, כדי להשיג רווח מקסימלי.

זה לא חשוב, השקעה פחות או השקעה יותר. אי אפשר אחד ללא השני גם בדרגת דומם, וצומח וחי, ואפילו בדרגת המדבר. אם אתה מדבר על האדם שהוא לא בודד אלא כבר נמצא בצורה מסוימת עם האחר, אז יש שם גם קבלה וגם השפעה.

תלמיד: זה נכון. אבל הוא כותב שההשפעה היא צריכה להיות מקסימלית, ובטבע האגואיסטי ההשפעה היא מינימלית.

זה כבר התפתחות. גם בגוף שלנו, שזו הדרגה הגבוהה ביותר מהטבע של העולם הזה. גם בגוף שלנו יש לך את אלו שסופגים ואת אלו שנותנים, וכן הלאה. יש לך גם כן. האיזון, הבריאות היא רק בדרגת האיזון, עד כמה שהאיזון הוא נמצא בשמירה. ויש חוץ מזה דרגה אנושית, איפה ששם בני אדם כבר צריכים להיות ביניהם גם בקבלה ונתינה, בשתי הצורות האלה המנוגדות, פלוס ומינוס מאוזנות.

תלמיד: למה חוק הטבע דורש מאיתנו השפעה מקסימלית?

השפעה מקסימלית על פני הדחייה שמתגלה מצד הטבע, ואז אנחנו נהיה ממש מאוזנים. יש לך את כוח המינוס תמיד לפי כוח הפלוס. אתה לא יכול לצייר כוח הפלוס יותר ממה שיש לך עביות, מסך, אור חוזר, דחיות למיניהן, שנאה, מערכת הקליפה, מה לא? שאתה מביא אותם לאיזון, ומעל האיזון הזה ביניהם אתה בונה כוח ההשפעה. כוח השפעה, זה בדיוק ככוח הקבלה, המערכת כל הזמן מגיעה בשלבי הסולם, היא מגיעה כל הזמן לאיזון שבה.

תלמיד: החוק הראשון שבעל הסולם אמר, שאדם מחויב לחיי חברה, שזה חוק ידוע ומפורסם לכל אדם. למה החוק של חובה להשפיע במקסימום על פני הקבלה, הוא לא מפורסם?

הוא לא מפורסם מפני שאתה צריך לגלות אותו, ואתה צריך בזה להכיר את הבורא, ולהשקיע בזה כוחות ולהיות בן אדם ולא בהמה. אם היה מפורסם, זאת אומרת היה פועל בך בצורה הטבעית, אז הייתה בהמה, היית מלאך.

שאלה: אדם רצה, ועשה מעשה טוב. הוא השקיע את עצמו בזה, אבל בזה שהוא עשה את זה הוא לא אפשר לאחרים לגנוב או לקשור והוא חטף על זה, מה הוא צריך לעשות, איך הוא יכול להשקיע בחברה? הוא לא רוצה להיענש על ידי אלה שגונבים.

אני לא יודע איפה אתה ראית את המערכת הזאת ככזאת. אבל זה מעניין לשמוע. אנחנו נהיה בצורה מציאותית, חבל על סתם פלפולים. אנחנו חייבים לראות איפה אנחנו יכולים להוסיף אהבה על פני השנאה. לא הורסים את השנאה, אלא לומדים איך להשלים אותה באהבה, ואז אתה תראה שהדברים האלה הם לא מבטלים זה את זה, אלא הם רק נותנים דווקא קיום אחר, חדש זה לזה. צריכים לחשוב.

תלמיד: יש דוגמה ברורה לזה? יש דוגמה. נגיד אדם היה בכנופייה, הוא לא רצה לצאת מהכנופייה, אף אחד לא ייתן לו לצאת.

מה אתה רוצה להגיד בזה, שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מסוגלים שום דבר לעשות לכיוון הטוב? הוא יכול להיכנס בכל זאת לקבוצה איפה שהוא מקבל הבחנות חדשות, שיטה חדשה, ולאט לאט כך להתקדם. למה אתה חושב שלא? אם אתה לוקח איזו קבוצה שם. ממש כנופיה, זה משהו אחר. אנחנו לא לוקחים דברים כאלה קיצוניים, ודאי שעוד רחוקים מלתקן אותם. אתה צריך לתקן קודם כל את כל הסביבה, ואחר כך להגיע למרכז של כאלו דברים. ולמה לך לחשוב על זה, אני לא מבין?

תלמיד: פשוט מקרים שקורים הרבה. לא רק בכנופייה, גם בעבודה, נגיד הוא רוצה לעשות משהו טוב או רוצה לדווח משהו?

לא עושים את זה כך בבת אחת, אתה צריך לדאוג איך יקבלו את זה. כל האנשים הם מסודרים מצד הבורא בצורה מסוימת, ואתה צריך ללמוד איך להתייחס אליהם בצורה כנגד זה. ושוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", שאתה נמצא בקשר איתם, ולאט לאט אתה פועל כך שאתה מתקרב אליהם, שהם מבינים אותך יותר ויותר. זה עניין של חינוך, שזה דורש הרבה זמן, והתקרבות נכונה, טובה, לאנשים.

אני לא מבין איך אתה מגיע לאיזה כנופיה ואתה מסביר להם משהו, ודאי שברגע הבא הם יזרקו אותך, או יהרגו אותך, והם יעשו נכון, כי אתה נכנסת עם דעה קדומה והפוכה. אתה צריך לאט לאט לדעת איך להגיע, אחרת אתה לא כשיר לחינוך, אתה לא יודע לחנך. זה תהליך. בסדר? נקווה שברוסיה ילמדו את זה. אני מקווה מאוד. באמת יש עוד מה להוסיף שם.

שאלה: האם זה נכון לחשוב שאפשר להשיג את שלום העולם, כתוצאה מזה שהאנושות תבין, ויעשו מעשים של השפעה למעלה מהרצון לקבל שלהם?

כן. כל אחד ואחד שישתדל לעשות את זה בתמיכה מאנשים אחרים, וככה יהיה שלום בעולם. אנחנו צריכים רק להבין שמה שאנחנו עכשיו מדברים, זה נראה לנו כאילו כל כך רחוק וכל כך אי אפשר, אלא זה מפני שאנחנו לא מרגישים שזה קורה בעולם שלנו. אבל ברגע שאנחנו נתחיל לראות כאן, ופה ושם כל מיני כאלה מעשים קטנים, זה ייכנס להטבע, וזה לא יהיה לנו כל כך קשה, אלא זה יהיה נורמלי, רגיל.

תלמיד: יש חוק מוחלט כזה כשאדם נפרד מהחברה, ואז יש עונש עבור מי שמכיר את החוק הזה. אבל לדעתי זה לא הוגן להעניש את מי שלא מכיר את החוקים האלה. זה כמו שאמא מענישה את הבן שאפילו לא הסבירו לו את אותו החוק, והיא עוד מענישה אותו על זה.

אנחנו רואים מצד הטבע שאפילו בילדים הקטנים או בחיות הקטנות, זה שהם לא מבינים, עדיין לא יכולים לקבל חינוך דרך השכל, אז הם מקבלים את זה דרך מכות. גם אצל חיות, וגם אצל בני אדם. על זה כתוב אפילו בתורה, "חוסך שבטו שונא בנו". שאין ברירה, אלא אנחנו צריכים להשפיע על האדם באותו הגובה, באותה הרמה שהוא מסוגל לקלוט, ולעשות מזה איזה סיכום נכון.

אנחנו רואים את זה שזה קורה גם אצל חיות וגם אצל בני אדם, ואפילו כתוב בתורה. ולכן ישנה הגבלה שצריכה להגיע לכל אדם ואדם שבחברה, שזה אפשר וזה אסור, אחרת איך אתה מגביל אותו? ואתה מעל זה צריך להפעיל את ה[עונש].

תלמיד: למה לא לרחם עליהם? הוא כותב שאנחנו אפילו לא צריכים לרחם עליהם, את זה אני לא מצליח להבין.

אם אדם נמצא בחברה, שומע ולא מוכן לקבל חינוך מהחברה, אז ודאי שהוא לא זכאי לדרוש מהחברה שירחמו עליו, פשוט מאוד. נגיד הוא נמצא בתוך חברה, שכל אחד צריך ללכת ולהרוויח כך וכך כסף, להביא לחברה כדי שהם יתקיימו והוא לא הולך, לא שהוא לא יכול, יש לו בעיות, אלא לא רוצה. אם הוא לא רוצה אז החברה יכולה להפעיל עליו לחץ, אז אתה לא תקבל מה שמגיע לך, שירותים מהחברה. אנחנו כך גם כן מתקיימים בחברה שלנו, מה לא בצדק בזה? אם אתה לא עושה מישהו צריך לעשות במקומך, איך אתה דורש את זה מאחרים? לא כל כך מובן לי מה שאתם אומרים.

אנחנו חיים בתוך חברה שישנה הסכמה חברתית, חוקים, שכך וכך אנחנו צריכים כדי להתקיים. מישהו אומר אני לא רוצה, לא רוצה? בבקשה, זאת אומרת אתה מוחק את עצמך, מוציא את עצמך מהחברה. לא, אני לא מוחק, למה לא מגיע לי זה וזה וזה? כי אתה מחקת את עצמך. לא, אני לא מחקתי, אם אתה לא מחקת אז אתה צריך להשתלב עם כולם, להשתתף עם כולם, אחד מהשניים. איך אתם מסתכלים ככה?

תלמיד: אבל הם לא מכירים את החוקים האלה, כשהם יוצאים מתוך החברה הם לא מבינים שכך בנויה המערכת, יש איזה לחץ, הבורא לוחץ על האדם והוא מחויב.

אז לכן אתה צריך לחנך אותם שהם ידעו מה בדיוק החוקים שבהם אנחנו פועלים, ואין ברירה, אנחנו צריכים להסביר לכולם, את חוקי הטבע אף אחד לא יכול לבטל, לא יכול. אתה יכול לקפוץ מההר ולא להישבר? אתה לא יכול. יש חוקים, זה כמו חוקי פיזיקה, חוקים כאלה ישנם גם כן בחברה האנושית, רק אנחנו לא יודעים, אנחנו לא רוצים לקיים אותם ולכן אנחנו סובלים.

אתם לא מבינים, חכמת הקבלה מלמדת אותנו את חוקי הטבע, רק כאלו שהם לא גלויים לכולם, לעיני כל, לא גלויים. אבל אנחנו סובלים אפילו שהם לא גלויים לנו, מפני שלא מקיימים אותם בצורה נכונה. אם כל החוקים האלה שאנחנו צריכים לקיים בחברה שלנו היו מגולים, ודאי שהיינו מקיימים אותם. כי מתוך הטבע שלנו, הרצון לקבל, הרצון ליהנות, אף אחד לא היה גורם לעצמו רע, והיינו מקיימים את כל החוקים האלו, אז נקרא שאנחנו "מלאכים". מה זאת אומרת מלאכים? מהמילה "מלכות", ששייכת למלך, ואז בטוח שאני עושה הכול נכון.

אבל הבורא רוצה שאנחנו נכיר את החוקים האלה לא בצורה כזאת, אלא שאנחנו נרצה לקיים אותם מפני שזה חוקים שלו, ואז נגיע לדרגה הזאת של קיום החוקים האלו לא על ידי ידיעה, אלא על ידי האמונה. כאן כבר אנחנו לא כל כך מבינים על מה מדובר. אבל רק תבינו דבר אחד, שאם אתה לא יודע את חוקי הטבע אתה בזה לא פותר את עצמך מהמכות, אתה תצטרך ללמוד אותם, באה חכמת הקבלה ומסבירה לך.

מתי היא מסבירה? רק עכשיו. למה רק עכשיו? כי האנושות בדרך ההתפתחות האבולוציונית שלה רק עכשיו הגיעה למצב שהיא צריכה ללמוד את חוקי הטבע הנסתרים. ועכשיו זה הזמן, ואנחנו מתחילים לגלות את זה על עצמנו, בעצמנו, וצריכים להביא אותם כשיטת חינוך חדשה לכל האנושות. זה לא חינוך שמלמד על העולם הזה, זה חינוך שמלמד על חוקי הטבע הנסתרים שפועלים עלינו וכדאי לנו לדעת, כי אז אנחנו נגיע לעולם הטוב, לקיום הטוב.

תלמיד: ועד שלא מסרתי להם את החוק הזה, אני צריך להרגיש רחמים וצער?

אתה חייב לדאוג להם ודאי, חייב לדאוג להם, ואתה צריך להרגיש את עצמך אחראי על כל העולם, כן.

שאלה: אנחנו לא צריכים לשנות את האינדיבידואליות, את הפרטיות של כל אחד ואחד, את הנתונים שקיבל מהטבע, אלא אנחנו צריכים רק ליצור את האווירה הנכונה?

אני לא יכול לשנות את הטבע שלי ואף אחד לא יכול לשנות את הטבע שלו, אנחנו רק צריכים ללמוד את חוקי ההתקשרות בינינו, חוקי הקומוטציה, אינטגרציה, את החוקים האלו אנחנו צריכים ללמוד ולקיים. אבל כל אחד בתוך עצמו לא צריך לשנות כלום, רק מחוצה לנו כלפי האחרים.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להראות דוגמה, שנתן דוגמה, מי עוד יכול לתת דוגמא חוץ מאיתנו? אולי נעשה אולפן פתוח בבני ברוך, נגלה מה קורה בבני ברוך, איך אנשים עובדים אחד עם השני בצורה אחרת. איך אנחנו צריכים להראות את זה, איך בכלל אפשר להראות את זה, לפי איזה דוגמאות?

בבקשה, תעשו מה שאתם רוצים. יש לך אפשרות לעשות איזה הוליווד אצלנו, בבקשה, "ביביווד", תעשה. אני לא יודע מה לעשות.

תלמיד: העניין הוא לא לעשות הוליווד, אלא להבין באיזה אופן אפשר לעשות את זה?

כן, קודם אנחנו את זה צריכים. בסדר, קדימה, אני מחכה לזה ממך.

שאלה: זה נראה שהאדם משיג את חוקי הטבע בכפיה כי הוא מפחד מעונש מהטבע, אז איפה מופיעה כאן אהבה, ואהבת לרעך כמוך?

בחיים שלך מופיע רע, ומסבירים לך שאם אתה רוצה באמת להפטר מהרע אתה צריך להגיע לאהבת לרעך כמוך.

מה שאנחנו עכשיו קראנו, את הקטע הזה שנקרא "חיוב הזהירות בחוקי הטבע" ממאמר השלום, אני מבקש מכם לקרוא היום את הקטע הזה. זה לא הרבה, זה דף אחד, תקראו את זה טוב טוב. ואם יהיו לכם שאלות אז תכינו שאלות ואנחנו נעבוד על זה, ואפילו אולי ניקח משהו משם לכנס.

שאלה: נראה לי שבעל הסולם במאמר הזה מעניק חשיבות לגימטרייה, שלטבע והא-לוקים יש אותו ערך מספרי בגימטרייה.

לא, הוא רוצה רק להראות לך שהטבע וא-לוקים זה אותו דבר. הוא דווקא אומר לך ההיפך ממה שאתה רוצה להגיד. הוא אומר שאין כוח עליון שאתה יכול לדמיין אותו באיזו צורה, שקיים אי שם ועושה חשבונות, אלא כל המערכת הזאת שהיא נמצאת ומתקיימת בצורה אינטגראלית כולה כולה זה הטבע, זה הא-לוקים.

שאלה: האם אנחנו יכולים ללמד את הדברים האלה דרך העבודה שלנו, למשל אם אני פסיכולוג או אני מורה?

אני לא יודע, אני לא יכול לתת לך רשות, אישור, ללמד באיזה מקום שאתה שם מלמד או שאתה יכול להשפיע שתשפיע. צריכים ללמוד הרבה יותר, לדבר עם ההנהלה שלנו, לבקש מהם אישור אם הם מסכימים לזה או לא. כי אתה פונה לאנשים זרים מטעם הארגון ואתה צריך לקבל אישור על זה. אחרת אתה יכול לקלקל את השם שלנו, ואחר כך יכולים לבוא אלינו בטענה מי שם מדבר בשם הארגון, אתם מכירים אותו או לא? ואנחנו נצטרך להגיד לא, לא, הוא לא משלנו. למה לא משלנו? כי על סמך עצמו הוא התחיל עכשיו לפרסם, לפזר את השיטות שאנחנו לא הכנו לו, לא הסמיכו אותו לזה. אסור לעשות את זה, רק בהסכמה עם ההנהלה שלנו.

תלמיד: אבל אם אני לא בא בשם בני ברוך, אלא אני מלמד את העקרונות וככה עושה כל אחד בעבודה שלו.

יכול להיות, אני לא יודע, תראה. אני לא אומר לך כן, לא אומר לך לא, בכל זאת בכל מקום שאנחנו נמצאים איכשהו איזה רושם מזה אנחנו משאירים. ואני לא אומר שזה רע, אלא צריך להיזהר, שאתה עושה משהו לאדם שיהיה לו טוב מזה, בטוח טוב. שאתה מסביר משהו קרוב לחיים שלו, לחיות שלו, ככה זה.

שאלה: כשאנחנו לומדים את ספר הזוהר אנחנו מגלים את החוקים הנסתרים של הטבע?

בוודאי, את החוקים הנסתרים של הטבע. "טבע" זה נקרא הא-לוקים, כוח עליון שפועל בכל המציאות שברא. באותה מציאות שברא אנחנו נמצאים ומתוך המציאות הזאת שאנחנו משיגים, שאנחנו רוצים לחבר אותה יחד, אנחנו משיגים את הכוח העליון, הא-לוקים, החוק הכללי שקיים בכל המציאות. זו המטרה שלנו בינתיים. כשנגיע לזה, ונבין ונרגיש את כל החוקים שקיימים באותה המציאות, אז יכול להיות שייפתח לנו עוד משהו למעלה מגמר התיקון שלנו, כי סך הכול המצב שאנחנו צריכים אליו להגיע נקרא "גמר תיקון".

רק תשמעו את המילים, "כשאנחנו רק גומרים לתקן משהו שהיה מקולקל", את היחס בינינו. לא כל אחד, אלא היחס בינינו היה מקולקל, הבורא בכוונה קלקל אותו, זה נקרא "חטא עץ הדעת", ואנחנו צריכים להתחבר בינינו, זה נקרא "תיקון של חטא עץ הדעת" ואז אחר כך כשאנחנו מגיעים לתיקון, שנקרא "גמר התיקון", אז כנראה שאנחנו מוכנים למשהו יותר גבוה. מה זה יותר גבוה? אני לא יודע. באמת לא יודע. את זה אחר כך אנחנו כולנו נדע, אבל כנראה ששם נפתח משהו חדש, עם הכלים שאנחנו תיקנו ניכנס לעוד עולם חדש. אין סוף לכל זה.

אני שמח שסך הכול אתם נרגעתם. אני רק מתפעל היום מאוד מקייב שלא רואים אותם על המסכים. בלרוס אני מבין הייתה להם בחירה.

שאלה: אנחנו לומדים בחוכמת הקבלה את הטבע שנמצא מעל העולם שלנו, איך אפשר להסביר את זה לאנשים? מצד אחד אנחנו שומרים את כל ההבדלים, את כל עקרונות הקיום בעולם שלנו, אבל מצד שני אנחנו מתעלים מעליהם ובעצם עובדים מעל כל זה.

איך זה יכול להיות? אנחנו נשארים לחיות בעולם הזה, אנחנו חיים בעולם הזה, אנחנו לא מתפטרים ולא מסתלקים ממנו וכל המציאות נשארת ואנחנו חיים פשוט באותה מציאות איפה שחיים, איפה שמרגישים אותה. כל הבעיה היא לקשור את כל חלקי המציאות יחד, ואנחנו קושרים אותם גם גשמית וגם רוחנית "הכול במחשבה יתבררו"¹ וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לראות את כל המציאות כמכלול אחד ואין לנו שום דבר חוץ מהמציאות הזאת.

מוסיפים לזה חוקים פנימיים, נכנסים קצת יותר פנימה לכן זה נקרא "חכמה פנימית", "פנימיות העולם", "פנימיות הדברים", "פנימיות התורה", כי אנחנו לומדים חוקים פנימיים, חוקי חיבור איך מתקשרים כל הדברים האלה יחד, אבל אנחנו בזה לא עוזבים שום דבר. ההפך, כל זה נכלל יחד במערכת אחת, גשמיות, רוחניות, כל הדברים כולל מערכת הקליפות, הכול. לא מאבדים שום דבר.

תלמיד: אנחנו לומדים את מערכת האדם הראשון, אותם עקרונות ההתקשרות והחוקים שקיימים שם, הרי לא היו שם עדיין שום סתירות בין החלקים, הם היו מחוברים בצורה אינסטינקטיבית

מהבורא, מעולם האין סוף מתחילה להיות פריסה. בוא נגיד, כמו שיש לך שרטוט ואתה פותח אותו ורק פותח עד עולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה והאדם הראשון. פתחת את זה, אלו המרכיבים של המציאות, עדיין אין בו כלום, ככה הבורא ברא. ואחר כך מה שקורה זה השבירה. שבירה בעולמות, בעולם הנקודים, שבירה בנשמה דאדם הראשון וכל הדברים האלה.

זאת אומרת, כל המציאות הזאת היא מתקלקלת. מתקלקלת ומתקלקלת עוד ועוד בכוונה, כי הבורא שובר אותה. לא נותן לה להתקיים בדרגות דומם, צומח חי, אלא מביא לשם אדם. והאדם הוא שגורם קלקול לכל דרגות דומם, צומח, וחי ומזה נעשה גם כלול מהם ומקולקל. ואז אנחנו צריכים לתקן. זאת אומרת, פשוט חלק אחד במערכת, הגבוה, זה האדם, הוא נמצא בגובה של הבורא חוץ מדבר אחד, שהוא לא יודע איך לקשור נכון פלוס ומינוס, שני הכוחות האלה, טוב ורע.

ולכן כתוב, ובסופו של דבר,  ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע. ידע זה החיבור, "וידע אדם את חוה אשתו". ומכאן אנחנו לומדים על כל המערכת הזאת.

אנחנו מבולבלים, כי אנחנו מושכים לזה כל מיני הגדרות, אדם, חוה, כל מיני צורות כאלה, אבל באמת אין בזה שום דבר מיוחד, סך הכול על הדומם, צומח, חי ומדבר, גם בעולם הזה, גם בעולמות רוחניים אנחנו צריכים להביא כוח השלמה, כוח החיבור, לא יותר מזה. כמו שלמדנו כבר מתחילת השיעור היום, שלא חסר לנו כלום, רק לדעת איך מחברים ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: על העיקרון, "על כל פשעים תכסה אהבה" אנחנו עובדים כבר הרבה זמן בעשירייה ומכירים זה את זה טוב מאוד. את כל הסתירות שקיימות, אפילו ברור מי הולך להגיד מה בסדנאות. איך מעל זה לבנות חיבור? זאת אומרת, איך אנחנו יכולים להשתמש בעיקרון הזה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לפחד מזה, אנחנו צריכים פשוט לדאוג לחיבור כל הזמן, כל הזמן. אפילו שאתה לא מזהה את השבירות פה ושם, זה לא חשוב, אלא אתה פועל כדי כל הזמן להיות ביתר חיבור. ואם מתגלה איזו שבירה, איזה קלקול, אז אתה שמח שהבורא מגלה לך אפשרות עוד יותר לעלות אליו. לכן כל פעם כשאתה מגלה את הקלקול, אתה צריך להגיד כמו בעל הסולם, "שמח אני ברשעים שמתגלים". ככה זה.

בואו נקרא את הקטע ממאמר "השלום" שנקרא "חיוב הזהירות בחוקי הטבע" ונחשוב על זה. אנחנו דיברנו על איך אפשר להתחיל אולי לפרסם את שיטת החיבור, האיחוד. איך אנחנו יכולים לגרום לזה, שבמקום אנשים שיוצאים להפגנות ובמקום לשבור ראש זה לזה, הם יבינו איך הם צריכים להתייחס זה לזה וכולי וכולי. על כל הדברים האלה שדיברנו משך השיעור כדאי לנו לנסות לכתוב כל אחד במקום שלו, בטוויטר, בפייסבוק, בכל מיני מקומות איפה שאתם רגילים לכתוב ואפילו מעבר לרגילים, כי כך אנחנו גורמים לתיקון שלנו, לתיקון העולם.

(סוף השיעור)

---

1. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר(.↩