שיעור ערב 25.12.21- הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הדרך לבורא במוחא וליבא - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - הדרך לבורא במוחא וליבא, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7 של בעל הסולם.

"מהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

נקרא שוב.

"מהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות," לא כדאי לחיות, "וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא", רק לכוונה הזאת, רק לצורך הזה הוא חי. ואם לא לשם כך, הוא לא רוצה לחיות. אם האדם בצורה כזאת ממיין את החיים שלו, אז הוא נמצא בכוח השפעה.

"נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו", לאדם, "עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

האדם לא יכול לראות שהכול נמצא בידי הבורא בלבד עד שהוא עצמו, במאמצים שלו מגיע למצב שהוא מבטל את הרצון שלו והכול נכלל בבורא, עד אז הוא נמצא ברשות הרבים ולא יכול לראות את האמת.

קריין: קטע מספר 8.

"ענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה.

אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות. היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה."

(הרב"ש. 794. "מקום ההשגה")

יוצא שככל שהאדם מתעלה למעלה מהשכל והרגש שלו להשפעה, למסירות נפש לבורא, הוא נמצא יותר רחוק, יותר למעלה מעצמו ונכלל בבורא.

"ענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה.

אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת." מה שקורה לנו, מה שנקבע במוח באמונה למעלה מהדעת, אחר כך מרגישים את זה בלב.

"נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות. היינו, שמצד אחד הוא למעלה" מההרגשה של עצמו ונמצא למעלה "מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא," ככל שהוא רוצה להשיג ולהבין ולהרגיש והולך בכול למעלה מזה במסירות, "שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה."

(הרב"ש. 794. "מקום ההשגה")

את הלב הוא מרגיש, הלב בעינו עומד, מה שאין כן במוח הוא צריך להיות בכיוון שהוא הולך למעלה מכל החשבונות.

שאלה: כתוב שעלינו להתבטל, אבל אני רוצה לבטא את צעקת הלב שלי, אני לא יכול להתבטל, אין לי כלום חוץ מתפילה, מה לעשות?

שום דבר חוץ מתפילה. שום דבר גם לא תלוי בנו ואנחנו גם לא צריכים. אנחנו צריכים רק להעלות תפילה, אבל שהתפילה תהיה יחד עם כל החברים, שכל אחד יתפלל עבור כולם ואז תראו שתצליחו.

שאלה: מצד אחד בעל הסולם כותב על מדרגות גבוהות, ומצד אחר, עבודה במוחא וליבא זה משהו שקרוב אלינו, מובן לנו, איך לשלב את הדברים באופן מעשי?

במילים פשוטות, ככל שאני הולך בניגוד למה שנראה לי ומוסר את כל הרגשות שלי לבורא, לפי זה אני מתקדם.

תלמיד: מה זה אומר שאת כל הרגשות שלי אני מוסר לבורא?

שאני לא רוצה בעצמי לקבוע מה זה טוב ומה זה רע, אני אפילו לא רוצה לקבוע מה אני ארגיש, אני רוצה שכל המאמצים שלי, כל היגיעה שלי תגיע אליו.

שאלה: מה עלינו לעשות לאחר שמגלים שנאה ודחייה בלב?

מצוין. אם יש משהו שמפריע לחיבור בינכם, אז אתם כבר יודעים נגד מה אתם צריכים בדיוק לעבוד. לכן עליכם לעשות כל מה שרק אפשר כדי לחזור לחיבור. אם אתם לא מסוגלים לבד גם טוב, כי אז אתם פונים לבורא וצועקים ומשיגים ואתם לא נחים עד שתשיגו את החיבור. וכשתתחילו להשיג אותו, אתם תראו שהוא עוד מתרחק מכם ושוב תצטרכו לרוץ אחריו, וזה כבר בדרך למטרה.

תלמיד: עד כמה אנחנו צריכים לגלות במה הדחייה, במה השנאה, האם הבירור צריך להיעשות או שמספיק הגילוי עצמו?

חייב להיות גילוי כדי שמתוכו אתם תתחילו להשיג את הבירור. אתם לא יכולים לברר שום דבר לפני שזה מתגלה.

תלמיד: ואחרי שזה מתגלה, עד כמה הבירור צריך להיות עמוק בשביל להבין למה השנאה ולמה הדחייה?

הבירור צריך להיות מספיק רק כדי להתפלל מכל הלב לחיבור.

שאלה: כתוב: "מידת גדלותו תלויה במוחא וליבא", תוכל להסביר?

תקרא שוב ושוב עם תפילה בלב.

שאלה: יש ויכוח תמידי בין המוח לבין הלב, על כל נושא וענין יש תמיד ויכוח כזה, האם תמיד הלב צריך לנצח למרות שהמוח לפעמים מראה שהוא צודק?

יכול להיות שעדיין אתם לא מבדילים בדיוק בין מוח לבין לב, אבל אנחנו צריכים להשתדל לבטל את עצמנו כמה שאפשר ולהדביק את עצמנו דרך עשירייה לבורא שנמצא במרכז העשירייה, ואז הנטייה שלנו היא תהייה נכונה עד שנגלה אותו.

שאלה: אפשר לומר שהעביות שלנו זה הלב והזכות נכנסת דרך המוח?

לא, זה הרבה יותר מורכב. אנחנו נחכה עם כל ההגדרות הללו. אל תביא דוגמאות כל הזמן רק מהמדע כי אז אתה מסדר את הכול במוח שלך, תנסה לסדר גם משהו בלב.

שאלה: אם אנחנו מנסים להתקדם דווקא בידע, בשכל, מה חסר לנו ואיך השכל יכול להפוך להשגה?

הידיעה לא שווה כלום, שום דבר. על חוכמת הקבלה כתוב פשוט, "לא החכם לומד", אלא רק חיבור נותן מקום לגילוי הבורא וגילוי הבורא מביא לנו גם שכל וגם רגש נכונים.

שאלה: למרות שכל התיקון הוא בלב, נראה שכל העבודה היא במוח. והלב הוא רק כדי למדוד את המצב האמיתי שלנו, זה נכון?

לא בדיוק כך, לא הכול. בהתחלה הכול נקבע על ידי המוח ואחר כך זה מתממש בלב, אנחנו מחלקים את הכול כך שכל מה שהייתי משער לעצמי, מחבר לעצמי, אני רוצה להעביר את זה לבורא.

שאלה: האם אפשר לומר שהשפעה זה במוחא ואהבה זה בליבא, ואם לא, מה ההבדל בין אהבה לבין השפעה?

השפעה זה גם אהבה, רק ההשפעה זה בכללות ואהבה זה מידה עליונה של השפעה.

שאלה:. כתוב שהלב והמוח צריכים להיות בהופכיות, יש קטעים אחרים וגם בהכנה שמענו שהמוח צריך דווקא לפתות את הלב. כמו שהרמב"ם אומר, שאדם צריך לומר מה הוא רוצה, להאמין שמה שהוא רוצה הוא יקבל. אז איך להתייחס לכך נכון?

רק על ידי העבודה שלנו ביחד בביטול זה כנגד זה בתוך עשירייה אנחנו יכולים לפתוח ערוץ לאור העליון והוא יסדר לנו את הדברים האלה וייתן לנו הבנה והרגשה גם במוחא וגם בליבא. אנחנו לא נוכל לפצח את זה, להבין, להרגיש על ידי כל המאמצים הארציים שלנו, אלא רק בביטול כלפי הקבוצה וכלפי הבורא. לכן את כל המאמצים שלנו כדאי לכוון אותם לערוץ אחר.

תלמיד: ההתקדמות בשלב הזה היא לא בתוך הרצון לקבל, לא צריך בהתחלה להתקדם בתוך הרצון לקבל, להגיד שרוחניות זה טוב וכדאי?

אתה יכול לומר, אבל מה יצא לך מזה? אני חושב אנחנו כבר קצת יותר מתקדמים.

תלמיד: כדי לקבל חומר דלק.

חומר דלק אתה צריך לקבל מהקבוצה, מהחיבור, שם אתה צריך למצוא את המעיין, ממרכז העשירייה, ולא מזה שאתה תגיד לעצמך שכדאי להתאמץ מפני שיש לפניי שכר טוב.

שאלה: האם השכל מגלה את הרגש ומשפיע עליו?

כל העבודה שלנו נראית לנו כך, שקודם היא במוחא ואחר כך היא עוברת לליבא. מוח עוזר יותר ללב, אבל באמת סיכום העבודה, מהות העבודה היא כולה בלב.

שאלה: עבודה בעשירייה נגד ההרגשה, נגד הרצון, זו עבודה בליבא או עבודה במוחא?

לא הבנתי מה זה עבודה נגד הרגשה?

תלמיד: אני אתן דוגמה, אדם חש דחייה מחבר מסוים אבל הוא יודע שאסור לו ללכת עם ההרגשה הזאת אלא ההיפך, הוא צריך לעשות מאמצים כדי להתקרב אליו. זוהי עבודה שהיא בליבא או במוחא?

רב"ש או בעל הסולם לא מתכוונים לזה, אבל זו עבודה שבלב.

תלמיד: צריך לצפות לתוצאות מזה?

תוצאות פשוטות, שאני בתוך החיבור בין החברים יחבר גם את הלבבות וגם את המוחות כך, שכולנו נוכל להפנות אותם לבורא, שהבורא ימלא גם את מוחא וגם את ליבא, את שני הכלים שלנו.

שאלה: מה זה אומר הרגשת הלב שנמצאת במוחא?

אם אני מכוון את עצמי להגיע להשפעה, אז בזה אני מכוון את הלב שלי גם להגיע להשפעה. כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו", ובלב זה רק מאמץ.

קריין: קטע מספר 9.

"בכדי שהאדם יוכל לבוא לידי מעשים בעל מנת להשפיע, היינו לעשות מעשים לא לתועלת עצמו, ניתן לנו עבודה בבחינת מוחא ובבחינת ליבא, שמוחא נקרא, שהאדם צריך ללכת למעלה ממה שהמוח והדעת מחייב אותו לעשות, שזה נקרא למעלה מהדעת, כלומר שהוא מאמין אף על פי שהשכל והדעת שלו, אינם מסכימים למה שהאדם רוצה לעשות, כלומר, שניתן לנו מצות אמונה למעלה מהדעת, כלומר, שמה שהדעת מחייב לעשות, אין אנו שומעים בקולו. והאמונה שאנו נצטווינו להאמין מה שהתורה אומרת, את זה כן אנו עושים, ואנו אומרים, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות, והדעת מה שהשכל מחייב אותנו, היא למטה בחשיבות, ובטח שצריכים לשמוע למי שהוא יותר חשוב, וזה נקרא, אמונה למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: הרבה פעמים אתה משתף אותנו שלקח לך הרבה מאוד זמן להגיע לאמונה מעל הדעת, אתה יכול לספר על הרגע הזה שבאמת הבנת, הפנמת מה זה אמונת ה' למעלה מהדעת?

זה מגיע לאדם לאט לאט אחרי הרבה פעולות. הוא מרגיש שאין דרך, אין ברירה, שלרוחניות אפשר לקפוץ רק כשהוא פועל בהפוך מהטבע שלו. מה שנראה לו, מה שהוא רואה, מה שהוא חושב, מה שהוא מבין, מה שהוא מרגיש, הוא צריך לקפוץ למעלה מזה. וזה נקרא שקופץ לדרגת אמונה, השפעה, בינה, למעלה מהדעת שלו, למעלה מהמלכות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

איך לעשות את הקפיצה הזאת? ודאי שזה לא בכוחנו. אבל כשאנחנו משתדלים למצוא לזה כל מיני הכנות, כל מיני סיבות, אז אנחנו בכל זאת מתקרבים ומתחילים להרגיש. כי בהתחלה אנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו מה זה למעלה מהשכל, מה זה למעלה מהרגש, הפוך? וכאן אנחנו צריכים למצוא את העניין, מה זה למעלה. אבל על ידי המאמצים שאנחנו עושים יחד בקבוצה, אנחנו מגיעים למצב שכן אנחנו מבינים שזה אפשרי.

וככה.. מה?

תלמיד: אבל איך אדם יכול פשוט להאמין שהדרך היא למעלה מהשכל שלו, איזה קליק צריך לקרות כאן כדי שהאדם פשוט יפרוץ למדרגה החדשה?

ודאי שזה נעשה רק על ידי השפעת האור העליון. לזה אנחנו רוצים להגיע, שהאור העליון סוף סוף ישפיע עלינו ויעלה אותנו לדרגת השפעה, לדרגת הבינה, במקום דרגת המלכות שבה אנחנו נמצאים כרגע. ודאי שאת זה לא אנחנו עושים, וכמה שאתה תתאמץ אתה לא תעשה את זה, זה לא בכוחות האדם, אבל על ידי זה שאנחנו עושים כל מיני תרגילים ומבקשים ומשתדלים, וברור שלא יכולים לבצע, אבל מתוך המאמצים שלנו אנחנו בסופו של דבר מחייבים את הבורא, את הכוח העליון, האור העליון שישפיע עלינו ויעלה אותנו לדרגת בינה, השפעה מדרגת המלכות, קבלה.

שאלה: האם מעשה שהצוות החברתי קובע בשביל דרום 1 זה מעל הדעת?

תלוי מהו קובע.

שאלה: קובע משימה לכנס, לדוגמה. אז העשירייה צריכה לקחת את זה כמעשה מעל הדעת?

לא. אתם לא קובעים אם זה למעלה מהדעת או למטה מהדעת, זה פשוט נגד הרצון הגשמי שלך ונמצא במישור הגשמי. אין בזה שום דבר מיוחד למעלה או למטה מהדעת. אנחנו בזה לא יוצאים בכלל מהמסגרת הגשמית, הרצון לקבל הפשוט.

שאלה: מה או מי באדם עושה פעולה מעל הדעת?

כשאדם מקבל השפעה מלמעלה, אור עליון מלמעלה, אותו כוח השפעה שמגיע אליו מאפשר לו לעשות פעולה למעלה מדעתו.

תלמיד: וזו לא פעולה שאני עושה בתוך השכל שלי, זה להיות בביטול, מה זה בדיוק?

זו פעולה בביטול, נכון.

שאלה: מה עושים במצב שכל הרצון לקבל שלי רוצה את הרוחניות, רוצה את העשירייה, איך עולים למעלה מזה?

למה צריך לעלות למעלה מזה שאת רוצה רוחניות ועשירייה?

תלמידה: כי הרוחניות נמצאת למעלה מהדעת.

למעלה מהדעת האגואיסטית שלך. אם את רוצה להתחבר לרוחניות זה לא מפריע לך. את לא צריכה לבטל את הכול, את צריכה רק לבטל את הדברים שאליהם את מתייחסת בצורה אגואיסטית ולהתעלות למעלה מזה. האמונה למעלה מהדעת זה כשאנחנו עולים מדרגת המלכות לדרגת הבינה. אבל כשאנחנו רוצים להתחבר בקבוצה ולהיות בהפצה ועוד כל מיני כאלה פעולות, אנחנו לא צריכים לבטל אותם, אנחנו צריכים רק להגדיל אותם.

שאלה: ולרצות אותם בשביל מה?

כדי להיות בהשפעה, בדבקות בבורא יותר ויותר.

שאלה: הבוקר וגם בעבר שמעתי אותך אומר שתמיד אנחנו נשארים בתוך הרצון לקבל ורק הכוונה משתנה. אם אני רוצה ומבקשת מהבורא שתהיה לי היכולת להשפיע לחברות בלי לקחת את עצמי בחשבון זה לא נקרא שיש לי רצון להשפיע?

מה זה נקרא בלי לקחת את עצמי בחשבון?

תלמידה: זאת אומרת מעל הדעת. שאני אשפיע רק להן ולא אכפת לי מעצמי שום דבר.

בסדר.

תלמידה: מה ההבחנה, מה ההבדל בין הכוונה לבין הרצון?

ודאי שאם אני רוצה להשפיע לחברות אז אני צריכה לבטל את עצמי במשהו, אחרת אני לא אוכל להשפיע. יש לי רק רצון אחד או שהוא יהיה מכוון אליי או לחברות, אני צריכה להחליט. ואז אני צריכה לבדוק האם זה נכון או לא. בדרך כלל אם אנחנו הולכים בצורה נכונה, מבינים שאין לי שום רצון להשפיע לחברות. ודווקא לנשים זה מגולה יותר ויש להן עבודה יותר קלה מגברים, מגולה יותר, ואז צריכים לפנות לבורא ולבקש שהוא ייתן לי כוח רצון להשפיע לחברות.

תלמידה: את זה אני מבינה. אבל הרבה פעמים אני שומעת אותך אומר שאנחנו תמיד נשארים בתוך הרצון לקבל ורק הכוונה משתנה.

כן, נכון.

תלמידה: אז מה ההבחנה פה, למה הרצון לא משתנה?

תגידי שהרצון משתנה. אבל הרצון נשאר, הוא רק משנה את הכיוון שלו לטובת מי אני עובד עם הרצון שלי. אבל חוץ מרצון אין לי כלום, רצון זה כל האני.

תלמידה: אבל אם אני רוצה להשפיע אז אני רוצה להשפיע. אם הכוונה שלי החוצה אז אני רוצה להשפיע.

במה את משפיעה?

תלמידה: בזה שאני אוהבת אותן, נותנת להן, ממלאה את כל הרצונות שלהן.

זאת אומרת, את מכוונת את הרצון שלך לטובתם?

תלמידה: כן.

את מתחברת אליהן ומשתדלת למלאות אותן ברצון שלך. תמשיכי לברר.

שאלה: כשאני נפגשת עם החברות שלי בעשירייה אני ניגשת בעניין, זה מרתק אותי. הבעיה היא שזה בעיקר לראות את הפשעים שמתגלים, כי אז אני מלאת סקרנות איך אנחנו נכסה עליהם. האם בגישה כזאת אפשר להגיע לאהבה, האם זה בדעת?

לא. את צריכה לשכוח מעצמך כאילו שאת לא קיימת ומה שקיים זה רק החברות שעליהן את רוצה להשפיע, זה החשבון שלך.

שאלה: מה זה אמונה בה'?

כשאני מרגיש שאני מקבל ממנו כוחות ואני מרגיש שאני רוצה להשפיע לו כל טוב כמו שהוא משפיע לי. המחשבות האלה נקראות אמונה.

שאלה: אמרת שצריך לרצות רוחניות כדי להשפיע, אבל מה אם אני מזהה שאני רוצה רוחניות רק כדי לברוח מהגשמיות?

זה נקרא "מחליף פרה בחמור". זה לא רוחני, אלו מחשבות אגואיסטיות, וכל אחד רוצה כך. זו עדיין לא עבודה למעלה מהדעת.

תלמידה: איך בכל זאת מתעלים מעל הדעת?

זה מה שאנחנו לומדים.

שאלה: למה בעבודה באמונה מעל הדעת אתה בכל זאת רוצה לקבל רווח?

מפני שהרצון לקבל הכללי שלנו כך דורש מאיתנו, שבכל דבר נרצה לקבל רווח, אחרת אין לנו כוח לעבוד. ולאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב אני פתאום מתחיל להרגיש שאני רוצה להיות מנותק מהרצון שלי, שאני רוצה להתעלות למעלה מהחשבונות שלי. וכך לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שרוצים להתנתק מהאני שלנו, ובמידה הזאת האור העליון משפיע עלינו ומעלה אותנו לדרגת אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ההרגשה הזאת שאתה רוצה להתנתק מהרצון שלך היא מכוונת לרצון הבורא?

פחות או יותר. במשך תקופה כך זה נבנה בתוך האדם.

שאלה: אם אני צריכה לקחת את כל הידע לאיזשהו רעיון עליון ולכסות אותו ברצון להשפיע, אז איפה נקודת ההיפוך הזאת שמחייבת אותי לצאת לרצון להשפיע מעל הדעת שלי?

את תתחילי להרגיש שהנקודה הזאת מגיעה על ידי השפעת האור העליון עליך, שאת רוצה להתהפך, שאת רוצה לא לחשוב על עצמך ולעשות הכול לטובת העשירייה ולטובת הבורא. הנקודה הזאת תתגלה, אני אומר לך, אף אחד לא יברח מזה.

שאלה: איך צריכים להיראות המוח והלב המתוקנים? לאיזה מצב עלינו להגיע בסופו של דבר בעבודה שלנו על הלב והמוח?

למצב שהמוח והלב עובדים רק על מנת להשפיע דרך חברים לבורא.

שאלה: מה סדר הפעולות במוח ובלב ברגע שמתגלה אי הסכמה עם הבורא?

גם זה בירור טוב שאני מרגיש שאני לא מסכים עם הבורא, ואז אני נמצא נגדו בוויכוח ברגשות, בכוונות. מה לעשות? להשתדל בכל זאת איכשהו להמשיך. קודם כל להמשיך זה בטוח, ושנית כל להגיע לחוסר הסכמה כזה שאני מתפרץ ועובר את נקודת אי ההסכמה ומתחיל להתקרב לבורא.

תלמיד: השאלה היא ביחס לפעולות של מה שנקרא "מוח ולב", מה סדר הפעולות, איך ניגשים לזה כשיש אי הסכמה עם הבורא?

אנחנו כולנו נמצאים כך וכולנו נתקדם כך.

שאלה: איך יוצרים תנאים כאלה בעשירייה כדי שכל אחד יסכים לבטל את רשותו בפני הבורא?

על ידי החיבור בינינו אנחנו מגיעים למצב ש"איש את רעהו יעזורו", ואז מגיעים לזה שביחד מתחילים להבין זה את זה, להרגיש זה את זה, ולהיות גם נגד הבורא וגם בעד הבורא. הדברים האלה יכולים להתרחש כבר באיזו מידת חיבור התחלתית בעשירייה.

שאלה: מה זה אומר להאמין בעבודה הרוחנית, מהי הפעולה הזאת שמאפשרת לך להיכנס לרוחניות?

אמונה זה כוח השפעה. במידה שאנחנו יכולים להשפיע, במידה הזאת אנחנו מאמינים.

שאלה: איך אני יכול להתלבש ברצונות של החברים, ואיך אני יכול להרגיש את הצורך הזה שבתוכם, להרגיש אותם ולהעלות את הצורך של החברים לבורא? אבל קודם כל איך אני יכול להתלבש ברצון שלהם ואיך אני יכול להרגיש אותם?

רק על ידי מאמצים, להסביר לעצמך עוד ועוד עד כמה חשוב לי להיות בקשר איתם, בחיבור איתם, כי בקשר ובחיבור איתם אני יכול לפנות לבורא, אני יכול לגלות את הבורא, אני יכול להשיג את הבורא, להרגיש אותו. הכול בחיבור בין החברים.

תלמיד: התמונה של העשירייה שהבורא מצייר בתוכי, האם אני פונה לבורא דרך התמונה הזאת?

כן. נגיד שדרך התמונה, עד שתצטייר לך בלב צורה של עשירייה.

קריין: קטע מספר 10.

"ידוע מה שאמרו חז"ל "עין רואה והלב חומד". ויש להבין, מה מרמז לנו "עין". ידוע, שעיניים נקרא "חכמה", היינו מחשבה. ומחשבה נקראת זכר, כנ"ל בדברי הזה"ק, שאצל האדם, שהוא צריך לקבל על עצמו "עול מלכות שמים", אמונה זו שהאדם מאמין, הנקראת "בחינת מוחא", המחשבה זו משפעת להלב, שאז הלב מתחיל לחמוד להדבר שעלה לו במחשבה במוחו. מבחינת זו נקרא "עין" מחשבה. וחכמה, מה שהוא רואה ומצא חן בעיניו, את זה הוא משפיע להלב. לכן הלב חומד "להדבר שבמוחא"."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה" 1990)

מה שיש קודם במוח אחר כך יורד ללב. במוח אלו חשבונות, מחשבות, ובלב אלו כבר רגשות.

שאלה: בכך שאנחנו מחייבים את הבורא לעשות עלינו את התיקון על ידי משיכת המאור, האם זאת הבחירה החופשית שלנו, ככה אנחנו מבטאים אותה?

נכון, ככה זה. כל הבחירה החופשית שלנו היא להגיע למצב שאנחנו מבקשים מהבורא, דורשים מהבורא שיתקן אותנו.

שאלה: נניח שיש מצב שחבר או חברים רואים בעשירייה שהעשירייה נרדמת, שהעשירייה לא מחוברת, איך אפשר לעבוד עם המצב הזה בצורה נכונה?

"איש את רעהו יעזורו", ואם זה לא עוזר אז תפנה לעשיריות אחרות שיעזרו לך דרכם לעורר את החברים שלך בעשירייה. אבל לא לעצור, צריכים לעבוד על זה וכל הזמן

שאלה: האם המחשבות הן עבודת האדם או עבודת הבורא או שזה רק בלב?

כל המחשבות מגיעות מהבורא, ואיך ומה אנחנו עושים עם המחשבות, זה תלוי באדם.

שאלה: כתוב בקטע שבלב צריכה להיות מורגשת הנטייה להשפעה. אם במוח אני נמצאת בגדלות, מה לעשות אם הלב עדיין לא מרגיש את זה בבירור?

להמשיך ככל האפשר עוד ועוד.

שאלה: תמיד למדנו שהמחשבה היא תולדה מהרצון, שהמחשבות משרתות את מה שאנחנו רוצים, ופה כתוב הפוך, שאפשר להשפיע עם המחשבה על הרצון, איך להבין את זה?

נכון. כי אתה על ידי המחשבה מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עליך ומשנה לך את הרצונות, ככה זה עובד. זה לא ליניארי או כך או כך. תנסו ככל האפשר בכל דבר אפשרי.

שאלה: האם בעשירייה אנחנו משפיעים את המחשבות שלנו אחד על האחר, האם מחשבה משפיעה על העשירייה?

אני לא רוצה כל כך לענות על זה. בעצם כן, אבל לא לסמוך על זה. כי המחשבות שלנו הן לא קבועות, הן כל פעם משתנות, הן לא למטרה קבועה, ולכן אנחנו לא יכולים לסמוך על זה שאנחנו על ידי מחשבה כבר יכולים לברר את הדברים ולפעול.

שאלה: כתוב "וחכמה, מה שהוא רואה ומצא חן בעיניו, את זה הוא משפיע להלב", מה הוא רואה?

מה שהוא רואה בלב, עד כמה הוא בעד או נגד.

שאלה: אם המחשבות הן מהבורא, אז מה בתוכי קובע מה לעשות עם המחשבות האלה שמגיעות, מה זה הכוח הזה?

המחשבות שמתעוררות בי ואני מגלה אותן, ודאי שהן מגיעות אלי מכוח עליון, מהשגחה עליונה. ואני לא יכול בצורה ישירה לגשת אליהן, אני יכול אבל זה לא תיקון. אלא אם אני מגיע אליהן דרך חיבור עם החברים, אז אני מסדר את המחשבות וגם את הרצונות שלי בצורה כזאת שהם ישתוו נכון בעשירייה, ואז הם יקבלו את צורת התיקון. הם יעזרו לי להיות יותר מקושר עם האחרים, ויעזרו לכולם להתקדם לחיבור הכללי של העשירייה לכלי.

שאלה: בקטע מדובר על התכונה הגברית של החשיבה ועל התכונה הנשית, האם תוכל לפרט?

אין שום הבדל ותפסיקו לחטט בזה, תקבלו זאת בצורה ישירה כמו שאומר הפסוק. אין דבר כזה שזה לגברים וזה לנשים, לכולם זה אותו דבר.

תלמיד: יש שתי דרכים, בלב ובמוח. לפעמים אתה רואה בעשירייה כל מיני בעיות, כל מיני שאלות שמתעוררות, ויש שתי גישות, מצד השכל אתה מבין שצריך לעשות כך וכך, זה יותר נכון בשביל החברים, ומצד הלב מתעוררות ספקות, "אל תעשה את זה, לא צריך לעשות את זה". איך לשלב את שתי הגישות לאחת?

כולם מדברים על זה, איך לשלב את המוח עם הלב. עומר ח'יאם כתב את זה מאוד יפה, הוא כתב שיד אחת מחזיקה כוס, היד השנייה מחזיקה ספר קדוש, את הקוראן, וכך אנחנו חצי כופרים וחצי מאמינים.

אנחנו כל הזמן בצורה כזאת נמצאים או לכיוון זה או לכיוון זה. אבל דווקא מהבירורים האלו, אם אנחנו מבררים אותם בחיבור, בקבוצה, אז אנחנו בצורה כזאת כן מתקדמים לאמת. אבל הבירורים, הספקות שאתה נמצא בין שני אלו, הם כבר מביאים אותך לכיוון הנכון. אל תברח מהם, אז תהיה בספקות, תהיה בבלבולים, אבל אתה נמצא בזה. זו תקופה, זה מצב של בירורים.

קריין: קטע מס' 11.

"לצורך מה ניתן לנו את סדר העבודה בדרך האמונה למעלה מהדעת. כי הגיון מחייב, שאם הקב"ה היה נותן לנו את העבודה בתו"מ בתוך הדעת והשכל, היה יותר קל לעבוד את עבודת הקודש. ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, כנ"ל. אם כן מדוע עשה ככה.

התשובה היא, שרק בדרך העלם והסתר יש אפשרות שהנבראים יוכלו לבוא לשלימות, היינו שיקבלו את הטוב ועונג על דרך השלימות, היינו שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן יוצא, שדוקא בזמן שאנו יכולים ללכת בבחינת מוחא וליבא לה', דוקא על דרך זו, היא דרך המוצלחת ביותר. ולא כמו שכל אחד ואחד חושב, שאם הקב"ה יתן לנו את דרך העבודה בבחינת השכל, היינו שתהיה השגחה גלויה, מזה יבואו הנבראים לשלימות. על זה יכולים לומר, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם"."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה" 1989)

זה שאנחנו עכשיו עדיין לא מבינים למה הבורא עשה את הדרך אליו, להתקרב אליו בצורה כל כך לא מובנת, מבולבלת, מפולפלת, זה בגלל שיש לנו רגש ושכל שהם הפוכים ממנו ואין לנו שום אפשרות להבין ולהרגיש אותו. וזה בכוונה, כדי שאנחנו על ידי ההכנה שלנו נשיג אותו, ודווקא נשיג את התכונות ההפוכות מאיתנו, נתעלה אליו. ואז אנחנו כשמגיעים עם התכונות של הרצון לקבל שלנו, והרצון לקבל לא נעלם ולא מזדכך, אנחנו בינתיים יכולים לצמצם את השימוש בו, אבל אחר כך אנחנו פותחים אותו דווקא ההיפך, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

לכן לבורא אין ברירה, אם אפשר כך להגיד, ואנחנו יכולים להגיע אליו, להידבק, להתחבר, להשיג את כל הדרגה שלו רק בצורה כזאת כמו שזה לפנינו. זה לא איזשהו משחק רע, או נעשה בכוונה רעה, או דווקא ההיפך, אלא מאין ברירה. ואם אנחנו נראה, ואנחנו נראה בטוח פעם את המערכת, אנחנו נראה למה הוא עשה את הדברים האלה דרך הצמצום ושרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות אותו.

שאלה: איך אני משפיע לחברים אם לא במחשבה? רק במעשה?

כמה אפשרויות יש לך להשפיע להם? אתה צריך כל הזמן להראות להם כמה חשוב לך להיות בחיבור, בנטייה לחיבור, בהתעוררות, זו בעצם העבודה שלנו. אם כל הזמן תתמיד בזה, תראה כמה אתה פתאום מקבל רגש ושכל חדשים. בנכונות שלך להיטיב לקבוצה תתחיל כל פעם לקבל מלמעלה לשם ממש סוכריות מהבורא, הוא יזרוק לך את זה. ככול שתרצה לחבר ביניהם, לעורר אותם, תתחיל לקבל דווקא למחשבות ולכוונות ולמאמצים האלו, את הרגשת הבורא, מה הוא רוצה להשפיע לך.

תלמיד: אבל באותו רגע הוא נותן קושיות.

אל תדאג, לא יהיו קושיות, כמו בבית ספר כשנתנו לך קושיות, שיעורי בית או משהו, ככה הוא ייתן לך, אתה תראה שהקושיות האלו הן דווקא כדי שתבין אותו יותר.

שאלה: כתוב בקטע, "שדוקא בזמן שאנו יכולים ללכת בבחינת מוחא וליבא לה', דוקא על דרך זו, היא דרך המוצלחת". מה זה מוחא וליבא?

אתה שואל אותי עכשיו? דיברנו על זה יותר משעה, ובכלל אנחנו מדברים כל הזמן על זה. "ללכת במוחא וליבא לה'" גם במחשבות וגם ברצונות. שהמחשבות והרצונות שלנו יהיו ממש מחוברים לבורא ויקבלו מהבורא את הצורה, הכוח, התקיפות וכן הלאה.

שאלה: אם חבר בעשירייה השיג כבר את האמונה מעל הדעת, איך הוא יכול לעזור גם לשאר החברים להשיג?

אתם לא יכולים לדעת האם מישהו השיג את זה או לא. לא יכולים. את הדברים האלה אי אפשר לפזר ואי אפשר לגלות. אבל על ידי השתתפות מכאנית, אנחנו מעבירים בעשירייה זה לזה יכולת להיות יותר מקושרים וכך לקבל מלמעלה את המתנה הזאת שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", השפעה למעלה מכוח הקבלה.

שאלה: בצורה פרקטית בעשירייה, מה היא העבודה במוחא ובליבא, ומה כל אחד צריך להשאיר בלב ובמוח?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולעורר את לב החברים לחיבור, עד כדי כך שבינינו לא יישאר שום מקום ריק, שנהיה צמודים עד כדי כך, ואז הבורא יתגלה בנו. לא להשאיר שום דבר.

תלמידה: אנחנו עושים פעולות מחוץ לעצמנו על מנת להשפיע. האם זה כבר הודות לתיקון מוחא וליבא שלנו באמצעות האור המחזיר למוטב, או שאנחנו פשוט נכללים ברגע הזה באמצעות הכוונה שלנו עם העשירייה במצב היותר עליון?

גם כך וגם כך, אני לא יכול להגיד כי לפעמים זה מכאן ולפעמים זה משם. אבל טוב שאתן משתדלות לעשות זאת ולעלות לדרגה כזאת.

שאלה: מה מייצר את הרגשת החיבור כשאנחנו מתאספים ולמה לא תמיד מורגשת הרגשת החיבור כשמתאספים?

כי אתם לא מכינים את עצמכם נכון לחיבור, אתם לא חושבים על זה. אתם צריכים לבנות רשת שבה תגלו את הבורא, הבורא הוא כמו דג שלוכדים ברשת, והרשת הזאת נכללת מכל הרצונות שלנו, שאנחנו מוכנים להיות בחיבור כזה בינינו.

שאלה: קראנו על כך שהמוח והלב מכוונים לבורא. כשאנחנו מתקשרים עם החברים אנחנו מרגישים שאין מצב עליון יותר, אבל כשאנחנו נפרדים אנחנו רוצים שהמצב העליון הזה יימשך. מה צריך להוסיף כדי שהקשר העילאי הזה לא ייעלם?

צריכה להיות תמיכה מהקבוצה, אדם לבד לא יכול להחזיק את זה. אבל כשהוא לא מספיק מחובר עם העשירייה והעשירייה לא כל כך תומכת בו, כשהם מפסיקים את המחשבות האלו, אז ודאי שהאדם נופל. ככה קורה.

שאלה: בשביל להכין את עצמנו נכון אנחנו צריכים להרגיש את הרצונות של החברים בעשירייה, אבל כשאנחנו מנסים למלא את הרצונות האלה, איך לדעת שבאמת אנחנו ממלאים את רצונות החברים ושזה לא האגו שעובד עלינו כמו בדרך כלל?

לאט לאט זה יתגלה. יתגלה צד ימין, צד שמאל, ואז תוכלו לברר איזה סוג קשר יש ביניכם.

תלמיד: המוח עובד בשביל למלא את רצונות הלב, וכמו שאמרת לפני כן, אנחנו לא יכולים לשנות את הרצונות האלה. האם התבטלות, התכללות והתפעלות בעשירייה, אלה הכלים הכי טובים שיש לנו, או שיש עוד אמצעים לשנות את הכוונה שאיתה אנחנו משתמשים ברצונות?

אנחנו נגלה את זה בדרך. אתה שואל נכון, אנחנו נגלה בדרך עוד אמצעים שיעזרו לנו לבנות כלי רוחני אמיתי. בכל דרגה ודרגה נגלה עוד סוגים נוספים של קשרים בינינו. זה כמו הקשרים בחיים שלנו, ככול שאנחנו גדלים אנחנו מבינים באיזו צורת קשר אנחנו צריכים להיות עם אחרים, כך גם ברוחניות, הכול מתגלה על ידי נטיית הקבוצה לחיבור.

קריין: קטע 12.

"ענין אמונת ה' שהאדם צריך להאמין, ולבטל דעתו במה שהדעת אומר לו, נמצא, שבזה שהוא אומר שהדעת שלי יהא בטל כעפרא דארעא, היינו שיהיה בטל כעפר הארץ, זה נקרא, שהאדם מבטל את דעתו מפני דעת תורה, וזה נקרא עבודת מוחא."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: מהו מצב של רצון ברוחניות?

רצון זה כוח.

תלמיד: כוח למה?

כוח הרצון, "רוצה אני". "כמה אתה רוצה, עשרה קילו, מאה קילו?" זה כוח הרצון. סתם "רוצה אני", גם טוב. אולי אתה לא יודע לשקול, למדוד את הרצון שלך, אבל רצון זה כוח.

תלמיד: איך שוקלים רצון ברוחניות?

באיזו משקולת, באיזה משקל, במה? ככול שאתה מוכן לוותר על כל הדברים האחרים כדי להגיע למה שהרצון שלך מושך.

שאלה: איך להתבטל בפני החברות אם האגו פשוט חוסם הכול?

יש לבכות, צריכים לבכות ולבקש ממש מכל הלב שהבורא יעזור. הוא נותן לנו תמיד כאלו רצונות, כאלו מחשבות, כאלו הפרעות, שאנחנו מאין ברירה נפנה אליו. נפנה אליו ונבכה כמו ילד קטן שלא יכול משהו לעשות, אז הוא בא לאימא ובוכה, ואז היא עושה בשבילו מה שצריך. כך אנחנו צריכים להיות. אם תעשו כך תצליחו.

שאלה: מה עלינו לעשות בעשירייה כדי לא לסטות מהדרך הזאת של מוחא וליבא כלפי הבורא? אילו פעולות פרקטיות אנחנו צריכות לעשות כל הזמן?

רק על ידי זה שכל החברות ידברו על זה, וכל פעם יוכלו לעורר את העשירייה. אין מה לעשות, רק בצורה כזאת.

שאלה: המאמצים לחיבור בעשירייה לא גורמים לי לשנוא את החברים, אבל אני שם לב יותר ויותר שאני שונא ומתרחק מבני אדם. האם זה דבר שקורה בדרך?

אם אתה כל הזמן נמצא בשיעורים ומבצע את מה שהחברה דורשת ממך, אז אתה בדרך. השאלה היא עד כמה אתה מזרז את עצמך בדרך, מקצר את הדרך, מאיץ את ההתקדמות שלך. זה כבר תלוי בכמה כוחות אישיים אתה משקיע.

תלמיד: ומה לגבי זה שיש דחייה מבני אדם ואני לא רוצה להתקשר אליהם?

אם אתה לא רוצה אז לא. אני לא רוצה להתחיל להיכנס עכשיו לכל מיני יחסים ביניכם. אתם לא רוצים, לא צריך. אני מדבר על חוקים שלא אני שמתי ולא אני אמרתי.

תלמיד: אני מתכוון לבני אדם שהם מחוץ לעשירייה.

לאדם מחוץ לעשירייה אין איתו מה לדבר, אדם שנמצא מחוץ לעשירייה אין לו שום יכולת להתקדם. נקודה.

שאלה: לבטל את הדעה שלי ולקחת את דעת החברים בעשירייה זה קל לעשות. אבל איך לבטל בלב הנאה עצמית ולקבל את ההנאה של החברים, איך בלב להרגיש אותם?

תנסה לעשות את מה שהם רוצים, לבצע את מה שהם אומרים, לעשות במקומם, ואז תתחיל להתקרב אליהם.

תלמיד: אני מבין אותך שלפי מעשים נמשכים הלבבות, האם אין דרך ישרה אלא רק דרך פעולות אתה מתחבר ללב החבר?

איך תתחבר? אי אפשר אחרת.

תלמיד: אז רק בפעולות משותפות?

נכון, רק עם העשירייה, ובתוכה.

שאלה: האם אפשר לומר שבעשירייה בונים את המסך המשותף כשאנחנו מחזיקות אחת האחרת על ידי המחשבות שלנו, הדאגה שלנו אחת כלפי השנייה, האם זה המסך המשותף?

נכון.

קריין: קטע 13.

"ניתנה לנו עבודה זו בבחינת כשור לעול, כלומר, כמו שהשור עובד בכפיה והוא מוכרח לקיים מה שהבעל בית רוצה, כמו כן אין להאדם לשאול את הגוף, אם הוא רוצה לקבל על עצמו את עול תו"מ, אלא הוא צריך ללכת עמו על דרך הכפיה, ולהאמין באמונת חכמים, שכך היא הדרך האמת.

וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. לכן כשאומרים להגוף, שיעבוד בלי שום תמורה, עבודה הזו היא עליו למשא. כלומר, שהגוף רוצה להוריד מעליו המשא הזה, מה שהאדם רוצה שהוא יסבול. היינו, הגוף מבין, שהוא יכול לשאת משא, אפילו על ספק שיתנו לו שכר עבור עבודה הזאת. אבל כשאומרים לו, תעבוד ותסחוב משאות בלי שום תשלום, עבודה זו הוא רוצה כל רגע להפטר מזה. אז אומרו כחמור למשא, היינו שהאדם צריך ללכת בכיוון זה אף על פי שהגוף לא מסכים. נמצא, שהיגיעה היא בשני אופנים:

א. בבחינת כשור לעול,

ב. כחמור למשא."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה" 1990)

שאלה: איך לענות לדאגה של החברות כדי שלא תהיה להן הודיה גדולה מדי על הדאגה שלי, וגם איך לדאוג לחברות שלא יהיה להם חוסר נעימות מהקבלה?

אתן צריכות לקבוע ביניכן שאתן מבינות שעזרה מכל אחת כלפי האחרות זאת עזרה הכרחית. ולכן אנחנו לא צריכים כאן לשחק במשהו וכל הזמן להגיד תודה, וכאלו דברים, לא. אלא אנחנו צריכים להבין שהעזרה ההדדית שאנחנו צריכים לתת כל אחד לאחרים, העזרה הזאת היא הכרחית כדי להשיג את המטרה. ולכן אין כאן מה להגיד תודה ולתת חיבוקים ונשיקות, אלא כך זה נעשה בדרך, אנחנו חייבים לבצע את זה, אם לא, לא נשיג דברים חשובים בחיים. אנחנו צריכים להראות לכולם שאנחנו עושים את זה מפני שחשובה לנו המטרה והשגת המטרה, אבל לא שאנחנו כל הזמן בחיבוקים ובנשיקות ואומרים תודה רבה וכול', לא, אני חושב שצריכים להיות מציאותיים.

קריין: כן, קטע מס' 14.

"ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך.

ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא."

(הרב"ש. 2. "הכאת המחשבות לאדם")

שאלה: בעניין ההכאה אני שמה לב שכאשר אני מאוד מאוד לא רוצה, החמור לא רוצה, אז מתחילה הרגשה של ויכוח בראש, שהוא מאוד חזק ומאוד קשה ומאוד מטריד, וממש גורם לי לעייפות.

כן, אני מבין.

תלמידה: אבל מצד שני זה מרגיש הכי קרוב לבורא ולא מפסיקים את השיחה הזאת. פעם בעד, פעם נגד, פעם בעד, פעם נגד. כאילו הרצון, החמור לא רוצה, אבל השור, הראש, כן וכל הזמן יש ויכוחים ביניהם עד שזה ממש מתיש ובלתי אפשרי.

את צריכה אז לקחת מאמרים ולקרוא ולא לתת למחשבות שלך שיתרוצצו לך בראש. צריך להיכנס לקריאה של המאמר ולא לעזוב אותו, לקרוא ולקרוא, עד שהחומר שאת קוראת מתחיל להשפיע עליך ומסדר לך את המחשבה ואז תראי עד כמה שהחומר הזה מביא לך אור חדש, הרגשה חדשה. ולא לתת למחשבות סתם להתרוצץ בראש. קיבלת מרשם.

שאלה: האם ברוחניות מוח מנוגד ללב?

זה לא מנוגד רק זו עבודה אחרת שאנחנו עוד לא יכולים לאתר אותה, מה זה בדיוק מוח ומה זה בדיוק לב, ועד שזה לא מתלבש בנו, אי אפשר להבין. אז השאלה, בשביל מה אנחנו קוראים ומדברים? כדי לעורר את הכוח העליון, שייצב בנו יסודות לעבודה במוחא ובליבא ומתוך זה נתחיל להבין מה זה בדיוק.

שאלה: שמעתי שכל המחשבות מגיעות מהבורא, ומה שאנחנו עושים עם המחשבות זה תלוי בנו. מה אני עושה עם מחשבות הרעות והמאיימות, שממש משתקות אותי?

את רחוקה מהבורא, לכן את מפחדת. אחרת היית מרגישה שעל ידי המחשבות האלה הוא מושך אותך אליו.

שאלה: לבטל את דעתך זה נקרא לבטל את המוח?

לבטל את הדעת שלי, זה לא נקרא לבטל את המוח, זה נקרא ללכת לדעת יותר גבוהה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: איך נוכל בעשירייה לעזור אחת לשנייה, לפצות על חוסר ההרגשה בלב, או חוסר ההבנה במוח?

זה מתבטא או מתגלה רק על ידי החיבור. מה שאני רואה בכל הקבוצות הרוסיות, שהנשים לא מספיק מחוברות ביניהן כפי שהיו יכולות להיות וזו ממש בעיה גדולה. קבוצות הנשים הרוסיות היו יכולות להתקדם מהר ויכלו להגיע למצב שיהוו לנו דוגמה טובה וזה לא קורה.

יש לנו כמות גדולה מאוד של נשים שהשפה שלהן היא רוסית, מבינות רוסית ובעצם אנחנו לא רואים מהן עוצמת לחץ קבוצתי גדול, שהן ממש לוחצות על יתר קבוצות הנשים וגם על הגברים כדי שנתחבר יותר. אני ציפיתי מדוברות הרוסית שהן יהיו יותר מחוברות, יותר קשורות זו לזו ובלחץ שלהן ובדוגמה שלהן, אנחנו הגברים גם נרגיש את התועלת מזה. אז תנסו להשתפר ולעזור לנו, אתן יכולות לעשות את זה.

שאלה: מה עושה התפילה עבור הגשמיות של החברה לעשירייה?

חיבור. כשאנחנו מבינות שזה דבר הכרחי, אנחנו סביב הדבר ההכרחי הזה שברור לנו מהו, כי החיסרון הוא גשמי, אנחנו רוצות להתחבר בינינו ולהתפלל שהבורא ימלא לחברה שלנו את כל החסרונות הכרחיים לחיים. ואז נקבל אותה עם ראש פתוח, עם לב פתוח לחיבור בינינו ולהתקדמות.

שאלה: אמרת שצריך לדעת ללחוץ נכון על החלק הגברי. מה זה הלחץ הזה, מה זה אומר ללחוץ נכון?

לחץ זה מה שאנחנו צריכים להרגיש מהקבוצה, שמחייבת אותנו להתחבר בינינו ולפנות לבורא בכוח המשותף שלנו ולדרוש ממנו שיחבר אותנו, ימלא אותנו, יקדם אותנו. שאני לא אוכל לשבת בשקט, אלא ארגיש שהקבוצה מחייבת אותי.

שאלה: לגבי הקטע הזה, נאמר שזה משחק. שיש לך מחשבות ואתה כאילו מתחלק לשניים, ואז צריך לפנות לעשירייה. ואז יגיע אור ע"ב ס"ג ויחבר את המסך ונהיה אחד?

אני לא יכול לענות בצורה כמו שאת שואלת, כי אנחנו עוד מאוד רחוקים מזה שזה יתגשם בנו בפועל. את מדמיינת את הדברים האלה כאילו שככה הם קורים, שאנחנו נגיע לאמונה למעלה מהדעת ונעלה לדרגות של ס"ג ואחר כך ע"ב, ונוכל להזמין את האורות האלה וזה עוד רחוק מאיתנו. לא כדאי לך כך לחשוב, כי זה יבלבל אותך מאוד.

התגשמות של חכמת הקבלה, כאילו אנחנו יכולים לעשות פעולות ברצונות כאלה, כמו בכוחות העכשוויים הנכונים בנו, זה לגמרי לא בריא ולא מביא אותנו למטרה. זה יבלבל אותנו ולכן לא כדאי אפילו לדבר בצורה כזאת, זה ממש אסור.

שאלה: איך לצאת מעצמי ולהידבק בזולת?

על זה אנחנו כל הזמן מדברים. על ידי זה שאני מתחברת יותר ויותר לחברות ואני דורשת מהבורא שייתן לי כוח להיות מחוברת איתן, במידה הזאת אני מתנתקת מעצמי. זאת אומרת משיגה את הצמצום ומתחברת איתן ויכולה לגלות את הבורא בקשר בינינו.

שאלה: יש הרגשה בזמן האחרון שמתחילה פה עבודה ממש רצינית של נשים. אני מרגישה את זה על עצמי, על המחשבות שלי, על העשירייה. אבל יחד עם זאת, הבורא נותן מלא הפרעות, אפילו לא הפרעות רעות. אבל מלא עבודה, מלא התעסקויות, ואתה לא מצליח להכניס משימות. אתה רוצה להיות רק בעשירייה ורק ברוחניות, והוא מגביר לך יותר את המשימות היומיות. ואני יודעת שזה לא רק אצלי, אני רואה את כולן מבולבלות, בלי נשימה בכלל. יש לך עצה מה עושים עם הדבר הזה?

אני חושב שהבורא יודע יותר טוב ממני מה לעשות, ומכיר אותך יותר ממני. ואם הוא מלביש עליך כל מיני דברים כבדים, סימן שאת יכולה לסחוב אותם ולהסתדר. וכמו שאני מכיר אותך את מסוגלת, אז תפסיקי לבכות ותקבלי בברכה מה שהוא נותן וקדימה.

תלמידה: כשיש לך משימות ואתה רוצה להיות בעשירייה. אז אתה צריך לעשות את המשימות, או לשים אותם בצד ולהיות בעשירייה.

כן.

תלמידה איך אני יודעת מה נכון?

כל המשימות צריכות להיות בעשירייה.

תלמידה: ומה עם הפצה והכרחיות?

גם אותן תעשו אם אפשר יחד מתוך הקבוצה. אין מה לעשות, אל תבכי זה לא יעזור, ואיך להסתדר עם הבורא את תמצאי לבד יותר טוב.

שאלה: בקטע על הכאה, הוא ממש מדגיש את הקשר בין המחשבות, בין המוחא והמסך. האם הנושא הזה של הכאה ומסך זה קשור רק במחשבות ובמוחא. כי תמיד זה היה עניין של רצון, שזו החלטה, שזו השתוקקות?

כן, אבל אחרי שאנחנו מקבלים מלמעלה כוחות לזה, כי זו כבר פעולה רוחנית.

תלמידה: זאת אומרת, שקודם יש בחינת מוחא ואז רצון ואז מתקבל כוחות ואז מסך?

ואז מסך ואז עבודה בליבא, כך מבררים מוחא וליבא, מוחא וליבא. כל פעם ופעם.

שאלה: אם חבר שלי נמצא בחוסר הסכמה עם הבורא, האם אני יכול להסכים עם החבר ולהיות בחוסר הסכמה עם הבורא כמוהו?

חס ושלום. אם מישהו בקבוצה מדבר לשון הרע או על הקבוצה, או על הבורא, את האדם הזה חייבים ממש לתקן מיד. ואם לא, אז לגרש אותו מהעשירייה. איך אתה יכול לשאול האם אתה יכול להצטרף אליו בזה שהוא נמצא נגד? הרי הנגד שלו הוא הביטוי הגלוי של האגו שלו, זה לא שהוא מבין ולא שהוא חוקר. מה יש לו חוץ מהאגו הנבזה שלו? ובזה הוא לא מסכים. אתה רוצה להצטרף לאגו שלו?

שאלה: זו שאלה של חבר, לא שלי.

תשמור על עצמך בכל זאת. חייבים לטפל באותו חבר, ואם לא יכולים אז להרחיק אותו מהקבוצה.

תלמיד: האם אני יכול להציל את החבר, להתפלל עבורו? איך אני יכול לעזור לו בצורה פנימית כך שהוא לא יהיה בחוסר הסכמה עם הבורא, אלא יהיה בהסכמה עם הרב, עם הקבוצה, עם הבורא?

אתה חייב לפנות לקבוצה, ויחד עם הקבוצה אתה צריך לטפל בזה. אבל לא לבד, תזהר.

שאלה: לא פעם שאלו היום על הפרופורציה בין עבודה במוחא ועבודה בליבא, אבל אנחנו לומדים שאנחנו מתקנים את הלב. ובשיעור הבוקר שמענו שאנחנו מתחילים מהמוחא, ועיקר העבודה הוא במוחא. מה היחס בין העבודה במוחא ובליבא ועל מה לשים דגש? הרי אי אפשר להאמין בעצמי עד יום מותי, וממש התבלבלתי כבר.

ממשיכים, מתבלבלים, מתפלפלים, עד שמקבלים מלמעלה סדר נכון גם בראש וגם בלב, וכך נפתח לעצמנו גישה נכונה, שיטה נכונה לעבודה ברוחניות. עכשיו כשאנחנו נמצאים לפני העלייה הזאת לרוחניות, אנחנו עוד לא מסוגלים לעבוד נכון ולהבין אפילו. לכן אני מבין את כל הטענות שלכם, אבל כל אחד יכנס למקום שלו, גם בעבודה במוחא וגם בליבא ובשילוב ביניהם, קודם זה ואחר כך זה. אנחנו צריכים פשוט עוד ועוד לדבר על זה עד שזה יתייצב בנו. ושוב, העיקר הוא שזירוז הזמנים זה עבודה בקבוצה.

תלמידה: אם אפשר לדייק. היום דיברת על כך שהמוחא והליבא כמעט לא קשורים אחד לאחר, לעומת זאת המוח נדרש כדי להשפיע על הלב. איך דברים שלא קשורים ביניהם יכולים להשפיע אחד על האחר, איך המוח משתתף בתיקון הלב?

הם שייכים לשורש אחד, ולכן משם שניהם מקבלים פקודות.

שאלה: העבודה שלנו, החיבור בינינו, האם הם עוזרים לגברים שלנו שנמצאים בדרך שגם צריכים את העזרה?

ודאי. יש הרבה עזרה לגברים שלכן, לבעלים שלכן, בגלל שאתן עוסקות בעבודה ומנסות להתחבר.

שאלה: איך אני עוזרת לחברות לעבוד עם המחשבות שלי דרך מסך העשירייה?

דרך הדוגמה שאת נותנת להן. כל אחד מעביר לאחרים דוגמה איך הוא משפיע, איך הוא רוצה להיות בחיבור.

שאלה: האם האדם יכול להכריח את האגו שלו לעבוד. ואם כן, איך לעשות זאת?

רק אם הוא נמצא בתוך עשירייה.

שאלה: נאמר שכדי לעבוד נכון במוחא ובליבא האדם צריך להרחיב את התחושה שלו. איך לעשות זאת?

על ידי זה שהוא מתחבר עם החברים בעשירייה.

שאלה: אמרת שהנשים דוברות הרוסית לא מאוחדות מספיק. איך אנחנו כעשירייה יכולות לעזור לעשיריות אחרות, או שאנחנו צריכות להתרכז רק בעצמנו? אני חושבת שהעשירייה שלנו חזקה ואנחנו יכולות לעזור לאחרות ולעצמנו.

תעשו מה שרק אפשר. יש לנו אנשים שהם אחראים שאפשר לפנות אליהם, ודרכם תעזרו לכולם.

(סוף השיעור)