שיעור בוקר 22.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ו, עמ' 2076,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רצ"ח – רצ"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, בדף ב' ע"ו, עמוד 2076, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", לוח השאלות לעניינים, בשאלה רצ"ח.

"רצח) כיון שי"ד הספירות היו מדור הקליפות עוד מטרם החטא, א"כ גם מקודם החטא היה ענין המיתה בעולמות, שהם הקליפות."

קריין: תשובה רצ"ח, בדף ב' פ"ז, עמוד 2087.

"רצח) אמת הוא שבחינת הקליפות שהם ענין המיתה היה בעולם, אמנם העולם היה בבחינת חירות ממלאך המות, כי לא היה לו שום שליטה להזיק משהו, וע"י החטא ניתן לו השליטה. (א' תתקמ"ג ד"ה ונמצא)."

שאלה רצ"ח. "אמת הוא שבחינת הקליפות שהם ענין המיתה היה בעולם," עוד לפני החטא "אמנם העולם היה בבחינת חירות ממלאך המות," הוא היה מנותק, לא היה תחת שליטת העל מנת לקבל "כי לא היה לו שום שליטה להזיק משהו, וע"י החטא ניתן לו השליטה. (א' תתקמ"ג ד"ה ונמצא)." זאת התשובה, שנעשה קשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע ואז יכול להיות רצון להשפיע על מנת לקבל, וזו בעיקר השליטה של הרצון לקבל על הפעולות הרוחניות. שיש רצון להשפיע שיכול להביא לעל מנת לקבל.

לפני החטא היה רצון לקבל לחוד, לא קשור עם הרצון להשפיע. כל הרצון להשפיע היה למעלה מפרסא דאצילות, כל הרצון לקבל היה במדור הקליפות ולא היה קשר ביניהם. אחרי החטא, נפלו עולמות בי"ע למקומם, עולם האצילות ירד עד הפרסא והמבנה שנקרא אדם הראשון נשבר. ואז נעשה קשר, ערבוביה, בין הרצון לקבל להאור, לכוונה על מנת להשפיע, כך שאפשר עכשיו לעשות כביכול כוונות על מנת להשפיע, והן ימשכו את האורות לכלים דקבלה.

זה מה שהוא אומר, "אמת הוא שבחינת הקליפות שהם ענין המיתה היה בעולם," היה בעולם רק לא היה מחובר עם הקדושה. "אמנם העולם היה בבחינת חירות ממלאך המות," זה נקרא, נבדל. "כי לא היה לו שום שליטה להזיק משהו, וע"י החטא ניתן לו השליטה."

שאלה: מה זה עניין של מוות ברוחניות?

על מנת לקבל זה נקרא מוות.

תלמיד: האם אין שום דבר שמחיה את אותו דבר שעכשיו נקרא מת? האם אין לו שום קשר לאור שמחיה אותו? אפילו קו דק?

מת זה גם מצב. אצלנו מת זה נקרא כאילו נעלם. זה לא נעלם, זה רצון לקבל שפועל בעל מנת לקבל ויש לו אפשרות לפעול בעל מנת לקבל, לכן הוא נקרא "מת". זאת אומרת אם אתה שואל כך, האם לפני השבירה, הרצון לקבל שלא קיבל כלום מהאור ולא היה לו שום מגע עם האור, אלא היה מקבל איזו הארה כדי להחיותו, הוא היה נקרא מת? הוא לא היה נקרא מת. מת זה נקרא שהוא מקבל בעל מנת לקבל.

שאלה: אפשר להגיד שלמעשה מלאך המוות היה קיים, לא היתה לו שליטה, ובזה שבחרתי לקבל משהו אני הפעלתי את מלאך המוות שהרג את הרצון?

זה הכול מילים, העיקר להגיד בלי מלאך המוות ובלי כל הדברים האלה בצורה ברורה. רצון לקבל היה? היה. היה על מנת לקבל? היה. היה יכול לשלוט על הקדושה? לא, לא היה מגע.

תלמיד: כלומר זה תמיד עניין הבחירה שלי בין לקבל או לא?

לא הייתה שום בחירה.

תלמיד: כאילו החלטה.

לא הייתה שום החלטה, מדובר לפני הבריאה, לפני אדם הראשון.

קריין: שאלה רצ"ט.

"רצט) מה"פ שכל עליות עולמות שהיו מטרם החטא, נבררו רק ע"י מ"ן דאמא, ולא ע"י מ"ן דנוקבא."

קריין: תשובה רצ"ט.

"רצט) אי אפשר להעלות ממ"ן דנוקבא מטרם גמר התיקון, משום שהמלכות נגנזה ברדל"א, ואין עליה שום זווג, וכל הבירורים הנעשים נבחנים לבחינת מ"ן דאמא. והוא כי בחינת ל"ב המלכיות נדחים תמיד מן הש"ך ניצוצין ול"ב מלכיות דאמא באים במקומם, כנודע. (א' תתקמ"ה ד"ה באופן)."

מלכות מיתקנת על ידי זה שהיא נכללת בבינה. מעלה את עצמה לבינה ונכללת שם יותר ויותר, כמו שאנחנו טובלים את העוגה בתוך הוויסקי ואוכלים את העוגה עד שנגמר הוויסקי. כי אם הוויסקי נגמר, אתה צריך את העוגה? מה אתה ילד? אתה אישה? אתה גבר, אתה רוצה בהתגברות, ובהתגברות זה מה שאתה יכול לעשות. אסור לך לשתות וויסקי, אבל בהתכללות כן.

זה תיקון של ששת אלפים שנה. בהתכללות של מלכות, וויסקי, שאי אפשר להשתמש בה בצורה אחרת, אלא בהתכללות בעוגה שזו בינה. בצורה כזאת אתה יכול לתקן. מה זאת בדיוק התכללות? שהבינה שולטת והיא קובעת כמה היא לוקחת את המלכות. זאת אומרת חשוב כאן הנושא, העוגה, וכמה שנכלל שם וויסקי, עד כמה שבינה, העוגה מאפשרת שהוא יתכלל בה. כי היא בודקת ומודדת עד כמה הכלים דקבלה, אח"פ, יכולים להתכלל בכלים דהשפעה, בעוגה, בגלגלתא ועיניים.

כשגומרים את כל הוויסקי שאפשר על ידי העוגה, הבינה בעצם לא נגמרת, אלא נגמר הוויסקי שמיועד, שמוכן להתכלל בה, ואז מה שנשאר לנו, זה הוויסקי בעצמו, שצריכים לתקן אותו כמו שהוא, וזה מה שיקרה אחרי התיקון שלנו בגמר התיקון. זה נקרא "רב פעלים מקבציאל", זה זיווג מיוחד שמגיע מהמשיח. זאת הפעולה.

תלמיד: זה מזכיר מאוד את מה שלמדנו בחלק הראשון של השיעור. שצריך לעבוד עם וויסקי ועוגה, רצון לקבל והשפעה של הקבוצה.

תגיד ככה, כן. רק שם היה דגש על זה שאנחנו לא מבטלים את המלכות, שאנחנו תמיד שומרים עליה, אפילו שלא משתמשים בה, אבל היא בשמירה. סגרת את הנחש, והיד שלך על המנעול בכל זאת.

תלמיד: ופה העבודה עם הוויסקי, המלכות, זה כבר ממש להשתמש בה בפועל.

הוא נכלל בבינה, כמה שאתה יכול תעלה אותו לבינה. ככה אומרים, זה לא באמת, שום דבר לא עולה ולא יורד, אבל תכלול את המלכות בבינה ותשתמש בשניהם בצורה כזאת שאתה יכול להמשיך אור חסדים בהארת חכמה. הארת חכמה, זה אור גדול מאוד. אתה יכול לשאול, מה העיקר באור חסדים בהארת החכמה, אור החסדים זה העיקר או אור החכמה זה העיקר? הארת החכמה היא פי כמה וכמה יותר גדולה מאור החסדים, בכלל אין מה להשוות, אבל זה נקרא הארת החכמה לעומת אור החסדים, כי אתה לוקח מהחכמה הזאת רק התכללות.

זאת אומרת, מה העיקר ומה התפל כאן זה לפי הפעולה שלך, שאתה שם לב כל הזמן על החסדים, ועל החכמה, עד כמה שאתה יכול לצרף, לכלול אותה. האמת שעיקר הפעולה, למרות שהיא נעשית על ידי החסדים, אבל המטרה שלה כמה שיותר לקבל וויסקי, לגלות אור החכמה. כשאתה במגמה כזאת גומר את הכול, ואתה לא יכול יותר לגלות את אור החכמה בהתכללות בחסדים, אז נקרא שגמרת ששת אלפים שנה, ואז כנראה נעשה זיווג על הוויסקי עצמו.

אני לא יודע איך זה בוויסקי בעצמו, אנחנו לא מבינים בדיוק איך זה יכול להיות. זאת אומרת שיהיה אור החסדים שיכול כולו להלביש את אור החכמה האמיתי במקומו, לא מלכות נגנזה ברדל"א, אלא שתהיה מלכות במקומה, לא שנכללת בבינה. סכמתית אפשר לצייר, הנייר סובל הכול, אבל בהחלט אם לא ההתכללות [לא מובן איך אפשר]. ככל שלומדים על ההתכללות ויש בה הרבה חוקים וקשה ללמוד, אחרי שלומדים לא מבינים איך אפשר בלי זה. איך אפשר לשתות וויסקי ללא התכללות בבינה, ושזה יהיה על מנת להשפיע, בתכונת הבינה. איך אני ניגש למלכות עצמה? לאור חכמה עצמו? על זה יש הרבה שאלות.

תלמיד: זו גם הסיבה שהדוגמה הזאת היא קצת מבלבלת, כי לפחות בעולם שלנו אני טובל את העוגה בוויסקי כדי לשתות את הוויסקי, זה מה שמעניין אותי. שהרצון לקבל ייהנה אז אני טובל את העוגה והכוונה היא ליהנות מהוויסקי. אבל פה אני מבין שהכוונה צריכה להיות אחרת.

לא, [הכוונה] וויסקי, אתה רוצה לעשות אותו בעל מנת להשפיע. אלא רק אין לך ברירה אחרת, מחוסר כוחות אתה עושה את זה בצורה כזאת.

תלמיד: יש פה ממש סכנה ליפול.

בסדר, זה נקרא על מנת להשפיע. אם לא סכנה, לא היה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז איך עושים את זה נכון באמת?

זה מאוד פשוט, מי בשבילך יותר חשוב אתה או בעל הבית. אם בעל הבית אז אתה שותה בגבול, עד הגבול המכסימלי כדי להנות לו, אבל עד. אם בשבילך אתה חשוב אז אתה משתכר מוציאים אותך מהחתונה ויותר לא מזמינים. אתה זוכר את דוגמת רב"ש?

תלמיד: כן. אז העוגה זו החשיבות של בעל הבית, זה העניין?

אמצעי. חשיבות של בעל הבית זה הוויסקי.

תלמיד: זה הוויסקי דווקא?

בטח, שתקבל אור חכמה. אז כאן השאלה, איך לקבל אור חכמה בלי לכלול אותו בבינה. איך אפשר לעשות זאת בכוונה על מנת להשפיע לא על ידי התכללות.

תלמיד: אפילו התכללות, גם לא ברור איך לעשות את זה נכון.

איכשהו בכל פרט ופרט אומרים שישנה התכללות. זה טוב שלא מובן, סימן שמתקרבים להבנה חדשה.

שאלה: האם יש קשר בין ההתכללות של מלכות בבינה וגניזת ל"ב מלכויות ברדל"א?

בלי מלכות שנגנזה ברדל"א אי אפשר להתחיל להתכלל. קודם כל ל"ב מלכויות חייבות להיות גנוזות ברדל"א, זאת אומרת שעליהן לא יהיה זיווג. שכבר ראש דעולם האצילות שזה רדל"א, הראש הראשון, הראש השני זה ראש דאריך אנפין, אז שהראש הזה לא ייתן לעשות זיווג על ל"ב האבן. אצילות יוצא אחרי עולם הנקודים, ולכן מיד מרגישים את הסיבה למה עולם הנקודים נשבר, ולכן מיד יש לנו איסור לעשות זיווג על המלכות האמיתית עצמה.

תלמיד: אם המלכות האמיתית נגנזה כבר ברדל"א, מי בדיוק עושה את ההתכללות בבינה?

מלכות, בהתכללות בבינה.

תלמיד: אבל היא גנוזה ברדל"א.

מלכות עצמה. אבל בהתכללות בבינה מותר. מי עושה את זה? אריך אנפין. לכן באצילות יש שני ראשים.

תלמיד: עוד פעם, מה אריך אנפין עושה?

התכללות מלכות בבינה. ולכן יש בו כל מיני דרגות, רישא דעוד לא ידע, מוחא דאוירא, קרומא דאוירא. כבר בראש יש מסך שעומד בנקבי עיניים כאילו, בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, ועושה הבדלים בין חלקי הראש כך שמה שיוצא לגוף זה רק חלק מהראש שמותר לו לשלוט בגוף. זאת אומרת, חותכים לך את הראש ואומרים שהחלק הזה אין לך אותו, אין לך. ראש א' נעלם, נמצא רק ראש ב', ולראש ב' יש הגבלות משלו. ראש א' רק אומר שלא יהיה זיווג על צמצום א' כמו שרצו לעשות בעולם הנקודים, גמר התיקון, אין דבר כזה. גמר התיקון אצלנו עכשיו זה שאנחנו משתמשים בכל הכלים דקבלה שהתכללו בכלים דהשפעה בלבד ולא יותר, ולא על כלים דקבלה עצמם.

תלמיד: אז הגניזה ברדל"א זו הגניזה של זיווג דצמצום א', ובראש דאריך אנפין זה מאפשר את הזיווג על צמצום ב'.

לא רק מאפשר, הוא מתכנן איך יתכללו תכונות ההשפעה ותכונות הקבלה זה בזה. לכן זה מוחא דאוירא, קרומא דאוירא, הכול זה תכונות הבינה. אבא מוציא את אימא לחוץ אודות בנה, שבינה יוצאת מראש דאריך אנפין ורק היא פועלת, וחכמה לא. רק בינה שחוזרת להיות חכמה, שהיא נכללת בראש דאריך אנפין מחכמה, היא יכולה לשלוט ולהשפיע כבר בעולם האצילות. זאת אומרת, הבינה היא מנהלת את הכול. החכמה, רק אותו חלק יכול להופיע שבינה נכללת ממנו, מאפשרת ומורידה אותו, ועם החלק הזה איתו היא עובדת.

אלה ממש תיקונים גדולים מאוד. לכן כששאלנו קודם איך לעבוד ללא התכללות, אז אחרי שלומדים את ההתכללות קשה מאוד להבין. סכמתית כמו שאנחנו מציירים זה ברור, זה כוונה על מנת להשפיע, זה רצון לקבל, אבל קצת יותר טכנית זה לא מובן. זה גם כבר לא עבודה בג' קווים, איזה ג' קווים, איזה התמזגות יש לנו, זה קו אחד.

שאלה: בדוגמה עם הוויסקי לא ברור למה זה נקרא שיש גם התכללות בבינה וזה לא פשוט שימוש אחר של המלכות. הוא עדיין הולך לקבל אז למה הבינה פה?

לא. את זה צריכים ללמוד. זה לא נקרא שאתה עובד עם כלים דקבלה, אלה כלים דקבלה שנכללו בכלים דהשפעה והם לא כלים דקבלה ממש.

תלמיד: מה עושה פה הבינה שזה לא כלים דקבלה?

אימא באה לחנות לקנות צעצוע לתינוק. היא בכלים שלה דלהשפיע גדולים מאוד נכללת קצת עם הכלים דקבלה של התינוק. יש לה כלים דקבלה קטנים וכלים דהשפעה דאימא גדולים, בטוח שהיא יכולה לעשות את זה. למה זה שניים ולא אחד? דווקא בגלל שיש כאן חלוקה לפי התפקידים, לפי רצון לקבל ורצון להשפיע, התכללות, הכנעה, חשבון, ואז בצורה כזאת מגיע התיקון.

תלמיד: במה יש פה בינה?

בינה מתקשרת, בינה עושה הכול. למה הייתה השבירה? למה יש לנו שבירה באדם הראשון? כדי שאנחנו קודם כל נביא את כוח הבינה. בינה זה ט' ראשונות, כולן השפעה, ומלכות זה כלי קבלה. לכן אנחנו צריכים להתכלל בקבוצה, בט' ראשונות, זה כמו בינה, ואז עד כמה שהקבוצה יכולה לכלול את הרצון לקבל של כל אחד ואחד, אותו אנחנו מעלים בתוך הכלי הכללי, בתוך אור החסדים הכללי שלנו לבורא, בהתכללות.

תלמיד: אבל מה מוסיפה הבינה לאותה מלכות?

כוח השפעה, זה כוח הבורא.

תלמיד: כן, אבל במה ההשפעה? בסופו של דבר באותה דוגמה עם הוויסקי אתה עדיין מקבל, אז במה יש פה השפעה?

לא. כוח הבינה זה כוח הכתר. כוח הבינה זה כוח השפעה. בינה זה כוח השפעה לכן היא מולידה, לכן היא מטפלת, יש לה חלב, יש לה יכולת לתקן. זה כוח מיוחד גם בעולם שלנו.

תלמיד: כשהוא טובל את העוגה בתוך הוויסקי ולוקח, למה יש פה בינה? למה זה לא נקרא להשתמש בצורה שונה במלכות, הוא עדיין לוקח?

הוא לא לוקח.

תלמיד: למה זה נקרא שהוא לא לוקח?

הוא רוצה להשפיע, הוא נכלל בכוח השפעה. כל כוח הוויסקי מתבטל כלפי כוח ההשפעה ואומר, "עד כמה שאני אוכל לעדן את ההשפעה אני נכלל בה". נתתי גם דוגמאות, שאפילו כשעושים סוכריות, עוגות מוסיפים לזה רום, וויסקי, כל מיני כאלה דברים, ליקרים למיניהם. זאת אומרת עד כמה שיכולים לעדן את ההשפעה, את המתיקות.

תלמיד: הבינה מחייבת אותך לחשבון עם משהו? למה מחייבת הבינה?

השפעה.

תלמיד: אבל עם מי החשבון?

במידת ההתכללות של הרצון לקבל, מלכות, ברצון להשפיע של הבינה, אתה בעצם מדגים כמה שאתה רוצה להתאחד עם הבינה שזה בעצם עם הכתר, עם הבורא. אתה קובע את מידת התכללות, ובהתכללות שלך יש כבר שני כוחות, יש כוח המשפיע, שאתה מבטל את עצמך לגמרי לבינה, ולמעלה מזה יש עוד התגברות אחת, שגם הרצון לקבל שלך עובד כמו בינה. אבל מפני שהוא רצון לקבל, צורת העבודה שלו היא שהוא מקבל, אבל תוכן העבודה שהוא משפיע. מה אתה מבקש מהאורח? "תעשה לי טובה, תאכל", הוא נותן לך. בינה לא יכולה לתת.

תלמיד: אז הכלי הוא הבינה או מלכות בסופו של דבר? מהו הכלי כשיש התכללות בינה במלכות?

הכלי זה קו האמצעי, אבל בכל זאת העיקר זה הבינה. עד גמר התיקון זה קו דק מאוד, כי מדובר על מידת אור החכמה שמתקבל, אבל חסדים הם כמו כל העיגול, אין שום בעיה, לאור חסדים אין שום הגבלה. תחשבו על זה יותר ויותר, אלה דברים מאוד עדינים, מעניינים והם יעזרו לנו להתקדם.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאם הנחש נעול בכלא, תחזיק את המנעול, אבל הנחש הוא המנהל של הכלא. לפעמים יש לי ביקורת מתוך דאגה לחבר או לכל החברה, אבל אפילו הדאגה באה לפעמים מתוך רצון להצדיק את עצמי, איך לדעת מתי זה ומתי זה?

לכן יש לנו ברוחניות סדר פעולות מסוים מאוד, שקודם כל זה צמצום לגמרי. וצמצום לגמרי, זה לא שאני עושה צמצום, שאני סותם את עצמי, לא. "צמצום" זה נקרא שאני מתפלל ומגיע מאור המחזיר למוטב והוא מצמצם אותי. זאת אומרת, הבורא כבר שם לי יד ואני נמצא בצמצום. זה דבר אחד.

אחר כך יש לנו את עניין המסך, שלמעלה מהצמצום אני צריך להתכלל עם גדלות הבורא לעומת הנחש. הנחש לא נעלם, הוא נמצא שם, אבל אני צריך להביא את המאור המחזיר למוטב שהוא ישפיע עלי ביתר כוח מהנחש. פשוט, מי המנצח? אם המנצח זה הבורא, אז אני יכול לעשות פעולה על מנת להשפיע, באותה מידה שהוא נתן לי כוחות שלו. זה הכול.

אבל לא שאני בעצמי, כמו שאתה אומר, שאז ודאי שאם אני עושה, הנחש נמצא שם בפנים ונראה לי שאני מתנתק ממנו, אבל אני כלול עימו. זה נכון. אבל כאן מדובר שאתה מזמין את הבורא לכל פעולה ופעולה, לכל בירור ובירור. אתה רק מבקש, בלבד. כמו תינוק שלא יודע לעשות שום דבר לבד. כי ברוחניות אנחנו נשארים כאלו כל הזמן.

אפילו בדרגות הגדולות ששם אנחנו פועלים ברצון לקבל שלנו, בזיווג דהכאה, בלקבל על מנת להשפיע, זה רק מילים. אנחנו בכל זאת כל הזמן מבקשים מהבורא כוחות ופעולות. רק השאלה על איזה רצונות שלנו אנחנו מבקשים כוחות ופעולות. לפי זה נקרא שאנחנו גדולים, לפי ההתגברות שלנו על הרצון לקבל כדי לבקש מהבורא, ככה זה עובד. תמיד הוא עושה הכול, לכן אין לך מה לפחד. יש מקרים שבאמת נופלים וחזק, אבל זה מתוך תכנית הבריאה, לפי תכנית הבריאה.

תלמיד: כל יום אני מבקש מהבורא שהוא ישתמש בי איך שהוא רוצה. ואז במשך היום אני מגלה שאני מבצע פעולות נוראיות.

כמו כולנו.

תלמיד: אבל אני לא יודע אם זה מה שהבורא רוצה, שאני אהיה כזה.

אם אתה עושה משהו לפני שאתה חושב, ודאי שהבורא הוא שעושה. אם הוא נותן לך אפשרות לחשוב, סימן שהוא רוצה שאתה תחשוב. ואז תחשוב ותנסה לעשות פעולות מעצמך.

תלמיד: לפעמים הוא גורם לי לבצע פעולות משוגעות, אבל יותר מאוחר אני מגלה שהוא השתמש בי ואני שמח. אבל בדרך אני מקבל גאווה, ולפעמים לא, אני רק רצון לקבל. מתי זה ומתי זה, איך לדעת?

אתה לא צריך לדעת את זה, אתה צריך להשתדל לעשות מה שאנחנו דיברנו היום בשיעור הראשון, שהכול יהיה בהכרה. להגיד לך איך לעשות? אל תיתן לבורא לעשות שום דבר. זה בינינו, שאנשים לא ישמעו, אחרת מה ידברו עלי שאני כך אומר. אל תיתן לבורא לעשות שום דבר, תעשה הכול בפיקוח, בשליטה כמו שאתה אומר, שלך ממש. אל תעזוב את עצמך, תהיה כל הזמן בשליטה עצמית.

(סוף השיעור)