שיעור בוקר 02.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת –

קטעים נבחרים מהמקורות

אני מקבל כל יום כמה שאלות בקשר ללימוד שלנו. מה זה אמונה למעלה מהדעת? למה אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו, למה אנחנו צריכים לבטל את השכל שלנו, ועל הרגש? ומה אנחנו מקבלים במקום זה, ומתי מקבלים? שאלות יפות, טובות, בסיסיות. הן נובעות מתוך זה שהאנשים מתחילים להרגיש שיש כאן איזו מטרת שינוי בתוך האדם. לעשות מהאדם משהו אחר.

כי אם אנחנו אומרים שבשכל שלנו אנחנו לא יכולים להשתמש בעולם הרוחני, והרגש שלנו ודאי אגואיסטי, לא יכולים להשתמש בו, אז מה יש לנו חוץ מרגש ושכל? איך אנחנו בונים את הכלי שעל ידו אנחנו נרגיש את העולם העליון, נרגיש את הבורא, שזה בעצם כל המהות של העולם העליון? נגלה את עצמנו שקיימים בזה, איך אנחנו נבנה רגש ושכל חדשים בדרגה היותר עליונה הזאת? זאת שאלה.

אנחנו רואים אפילו בעולם הזה, עד כמה אנחנו שונים מהחיות, מכל שכן מהצמחים או מהדומם. לכל רמת התפתחות יש רגש שלו, שכל שלו, צורה משלו, התנהגות משלו, מידת חופש תנועה משלו. ככל שמתפתח יותר אז בהתאם לזה יש לו שכל ורגש ויכולת להתקשר עם הסביבה.

וכאן אנחנו נכנסים לסביבה חדשה, שזה כוחות של השפעה ולא כוחות של קבלה. אז ד' סוגי כוחות של קבלה שאנחנו מגלים בעולם שלנו, בעצם אלה שלוש דרגות, דומם, צומח וחי. ודרך דרגת המדבר למעבר לשלב הבא, לדומם, צומח, חי הרוחניים. ודרגת המדבר, דרגת האדם בעולם העליון זו כבר דרגה ששם נמצאים בדבקות בבורא.

אז אנחנו רואים שעוברים מעולם לעולם בצורה שאנחנו צריכים לצאת מהרגש, לצאת מהשכל שלנו, אבל לא שאנחנו על ידי זה שאין לנו שום רגש ואין לנו שום שכל רוכשים את העולם הרוחני, כי זה בלתי אפשרי. אלה הכלים שנשארים. רק לא הכלים האלו אלא רגש ושכל במובן הרוחני.

זאת אומרת שבנויים על כוח השפעה, על כוח הבינה. וכוח בינה אין לנו. אלא השילוב של הרצון לקבל מלמטה והאור העליון מלמעלה בונה צורה שנקראת "בינה", שנמצאת באמצע, בין כתר לבין מלכות.

ואז אנחנו כן יכולים לבנות חוש שנקרא "אמונה", דרגת הבינה, למעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל. וכך אנחנו בונים, בונים, בונים מכל מיני צורות של התקשרות בינינו. ונעשה בזה עוד תרגילים.

אני בזה רוצה לשאול אתכם, ותענו לי אחר כך, כולכם בכל העולם, שאנחנו נמיין את זה ונסדר את זה. אני רואה שיש כאן אנשים ששייכים להתארגנות של "בני ברוך העולמי". מתי חוץ משיעור הבוקר אולי בכל זאת אנחנו יכולים לדבר על המצב הרוחני שלנו? עוד פעם, או אפילו פעמיים ביום?

זה יהיה קרוב מאוד לחיבור של העשיריות הפרטיות שלנו, אבל בכל זאת, אנחנו חייבים את זה. אפילו שאולי זה יכול להיות פעם אחת ביום, על חשבון חיבור העשירייה. אנחנו שוב נהיה יחד, נגיד חצי שעה, לא יותר. אבל נוכל להתקשר יותר חזק.

אני אומר את זה מפני שההתפתחות שלנו דורשת את זה. לא מספיק שאנחנו מתקשרים כל אחד עם כמה חברים שלו, אלא שנתקשר יחד, ורצוי שיהיה בזמן אחד וכולם, כמה שאפשר.

ההנהלה שלנו תשאל אתכם ואתם תענו מתי נוח לכם ואנחנו נקבע לפי זה עוד פעם אחת חוץ משיעור הבוקר, התקשרות בינינו, פיזית. זאת אומרת, כמו עכשיו. ואז אנחנו נקבע מה יותר טוב לנו לקרוא, מה יותר טוב לעשות, כדי שאנחנו נרגיש את חיבור הלבבות בלמעלה מעצמנו, בנטייה "איש את רעהו יעזורו.".

ברגע שאנחנו יוצאים מאחד כלפי השני, שם אנחנו מגלים את הדרגה הזאת, אמונה, השפעה כלפי השני, למעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלי, מהרגשת העצמי. עד שאני ארגיש בנטייה הזאת את כולם, חוץ ממני. כביכול, האני לא קיים. ואחרים חוץ ממני קיימים. עד שאני מרגיש בתוך האחרים האלה את הכוח העליון, הבורא.

בואו אנחנו במשך היום, יומיים אולי, נסדר את הדברים האלה לעוד פגישה יומית. ובינתיים ממשיכים. היו הרבה שאלות ששאלו אותי, כאלו וכאלו. כדאי לנו יותר להמשיך להתחבר בינינו, שבזה אנחנו נשתדל להיות יחד, ועל ידי זה תהיה זרימה יותר חזקה בין כולם, ונרגיש שאנחנו יותר מתגבשים. כי רק בגיבוש, רק בכלי אחד מתגלה כוח אחד, העליון.

העבודה כאילו מתחילה מעבודה פשוטה, מכנית, וירטואלית, אבל בעצם המאמצים האלה מצביעים עד כמה אנחנו כן רוצים להתעלות למעלה מהרגש והשכל הנוכחיים, ולרכוש רגש ושכל כלליים. ואז, כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת.". הבורא מתגלה בתוך העם שלו. זאת אומרת, בתוך כל אלו שמתקשרים ונמצאים בנטייה אליו.

תלמיד: יש היום זמן בין שש לשבע בערב שהחברים מעבירים את השיעור. פעם אתה העברת. אז כשאתה אומר שזה יקרה במהלך היום אתה מתכוון ממש במהלך היום?

לא. זה יכול להיות גם בזמן הזה. אין לי שום דעה מוקדמת, רק לפי כמה שזה נוח לרובכם. אם כבר יש הרגל וכולם יכולים איכשהו להצטרף לזמן הזה, שיהיה ככה. אם זה נוח לשעות הצהריים, בבקשה. יותר מאוחר בערב גם. מה שאתם חושבים בלי להתחשב בי. זה דווקא לטובתי שפחות מתחשבים בי.

אנחנו מתקדמים, בא לי להגיד לכם תודה רבה על המאמצים שלכם ולבורא שמושך אתכם, ואני רואה בזה התקדמות רבה וטובה.

קריין: אנחנו בקטע מספר 13 בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת".

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים," ההסתרה תמיד קודמת לגילוי בכל דבר, בכל האופנים. אני קודם צריך להרגיש הסתרה. למה? כי חסר לי. אני לא מבין, אני לא יודע, אני לא מתמצא בכלל איפה אני, ומה אני רוצה אני לא בדיוק יודע. אני רק יודע שיש איזה חיסרון שעדיין לא ברור לי מה החיסרון הזה עושה, איך הוא מתאים אותי לדרגה רוחנית. אבל יש משהו.

אז הוא אומר "אי אפשר לזכות לבחינת גילוי," הבורא. וכל מדרגה עליונה נקראת "בורא" כלפי המדרגה התחתונה שהאדם שנמצא, שזו דרגת הנברא. ו"בורא" זה נקרא, לא שזה ממש הבורא, אלא אותה מדרגה שבונה את המדרגה התחתונה, שבה גילוי הכוח העליון, גילוי ההשפעה, גילוי החיבור הוא יותר ממה שיש במדרגה התחתונה. לכן הוא נקרא "בורא". אז "אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים," כי אין חיסרון. שיהיה לו חיסרון לדרגה יותר עליונה, לגילוי הבורא, אבל חיסרון אמיתי. לא ש"רוצה אני" וזהו, אלא למה, בשביל מה, לשם מה, מה יהיה לי, לאחרים, וכן הלאה. זאת אומרת הוא בונה את החיסרון המתאים לגילוי המדרגה העליונה, בשביל מה אתה עושה את זה, מה אתה רוצה להשיג בזה, איך תתייחס לעצמך, לכולם ולבורא.

בעצם יש כאן שלוש הבחנות, אני, הכלי הכללי שזה כל הנשמות, זו העשירייה או יותר, והכוח העליון, הבורא. איך אני מתייחס אליהם, זה נקרא "ישראל, אורייתא", האור שמתגלה בתוך הכלי כולו, ו"קודשא בריך הוא", המקור עצמו, הבורא. אני צריך להשתדל לקבוע לזה ממש צורה של אחד, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא.". ששלושת ההבחנות האלו יהיו כאחד. ברגע שהן נעשות כאחד זה נקרא שאני נכנס לרמה יותר עליונה ממני.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים.".

זאת אומרת שלא חשוב לי אם זה מתגלה בי או נגיד מתגלה באחרים. לא חשוב שאני וגם כל העולם, כל המציאות לא מרגישים את זה. הבורא בכל זאת ממלא אותנו, הוא בכל זאת מנהל אותנו.

העניין הוא בהרגשה שלי? לא. אני רוצה להיות למעלה מזה. זאת אומרת, אני עכשיו צריך לקבל על עצמי תנאי שגם עכשיו אני נמצא דבוק עם הבורא וגם עכשיו כל הנטיות, ההבחנות, הרצונות, המחשבות, הכוונות שלי הן רק לברר איך לשייך את עצמי לכוח העליון בכל מיני אפשרויות שיש לי. ואני לא דורש לשנות כלום חוץ מהיכולת שלי לשייך את עצמי לכוח עליון, זאת אומרת להיות בכוח אמונה, בכוח השפעה, בכוח נתינה. ואיך אני עושה את זה? כלפיי הבורא הוא נסתר, במקום זה יש לי כלי, עשירייה, אנושות, שדרכה אני יכול להביע את עצמי, וגם לבדוק את עצמי האם אני עושה נכון ועד כמה אני מתעלה מעל החשבונות הפרטיים שלי.

"אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה." שמתעלה מעל עצמו, רוצה להיות בתכונות וכוחות אחרים, למעלה מעצמו, זה בדיוק נקרא "למעלה מדעתו", "אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה," שאני משתדל ומגלה שלא יוצא, שאני לא מבין, אני לא מרגיש מה צריך להיות. לא שאני רוצה להבין ולהרגיש, אלא להבין ולהרגיש שאני נמצא למעלה מלהבין ולהרגיש, "כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים".

זהו, אין יותר. זאת אומרת הוא מקבל כל רגע ורגע בחייו, בקיומו, שהכול בא מהבורא והמטרה שלי בכל רגע ורגע אך ורק כדי לשייך את עצמי לאותו כוח עליון שמנהל את הכול, עד כדי כך שהמציאות תתחיל להשתנות בהתאם לכוח העליון. הכול תלוי במידת מסירות הנפש.

קריין: שוב קטע מספר 13.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים".

השאלות שלכם יעזרו אולי להבין יותר טוב את הפסוק. זה קטע מבעל הסולם, שמעתי מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: מי זה אותו אני שיודע ומרגיש שיש לו אגו?

הכול נמצא בי, חוץ ממני אין שום דבר, אפילו כל העולם, הכול נמצא בי. חוץ ממני אין שום דבר, חוץ ממני אני יכול לגלות רק שזה הבורא, עד כדי כך שאני אומר שרק הבורא קיים.

שאלה: מה אני צריך להחשיב כהסתרת הפרצוף, מה שאני רואה ומרגיש כל יום זה הסתרת הפרצוף?

האמת היא שאני לא מחפש הסתרה ואני לא מחפש גילוי, אני מחפש להתייחס לעולם, לכולם כמו הבורא. ואז לפי חוק השתוות הצורה אני ארגיש צורה אמיתית של המציאות שזה רק הבורא. תשמע שוב מה שאמרתי ותראה שזה מכוון אותך נכון.

שאלה: מה זה המצב הזה "להיות למעלה מרגש ושכל", האם יש פה עניין רק לשייך הכול לבורא או להתייחס לכולם כמו הבורא או שיש דברים נוספים?

אין עוד דברים נוספים, רק להשתדל להתייחס לאחרים לפחות כמו אל עצמי בינתיים, בהתחלה. אחר כך להתייחס לאחרים שרק הם קיימים ואני קיים רק כדי להרגיש אותם, זאת אומרת אני מבטל את עצמי ורוצה להרגיש רק אותם. אחר כך אני מבטל אותם בזה שהם הרבה ורוצה לראות בהם רק כוח אחד, שכל אחד, פעולה אחת של השפעה, של אהבה. ואחר כך אני רוצה לגלות בהם אותו כוח אחד שפועל בהם ושהם לא קיימים אלא הם רק כך הם מציגים לי את הכוח העליון, הבורא ואין עוד מלבדו. דרגות כאלה.

שאלה: איזו מדרגה כלפי הדברים זה הבורא? זה כביכול בא בסתירה לזה שהבורא הוא אחד יחיד ומיוחד.

יש בורא שהוא אחד יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו. זה שאנחנו מדברים על כל מיני מצבים והרבה מדרגות זה אך ורק כלפי האדם המשיג. האדם משיג בהדרגה. כמו שאנחנו מכירים את העולם שלנו יותר ויותר בהדרגה, כך זה גם כלפי השגת הבורא. רק הוא קיים, אבל כל העולמות הם העלמה עליו, כל המדרגות הן מדרגות ההשגה, איך להשיג אותו, לכן ככה זה קורה, הכול כלפי אדם.

שאלה: האם זה אומר שתגובת האדם מתחילה מהסכמה למה שקורה?

לא, אני לא מסכים עם מה שקורה, שהכול מתגלה בכלים דקבלה שלי, אלא אני רוצה דרך מה שקורה לכוון את עצמי. זה שאני מסכים או לא מסכים זה אולי נשמע שאני רוצה לשנות מה שקורה, אנחנו לא רוצים לשנות את המציאות או כן רוצים להשאיר אותה כמו שהיא, אנחנו רוצים לשנות את הקליטה שאנחנו מרגישים, שהקליטה שבנו תהיה קליטה אמיתית, שבה יתגלה כוח אחד, עוצמה אחת, כוונה אחת, מקור אחד.

שאלה: זה סבב שני שאנחנו כבר עוברים שיעורים אינטנסיביים באמונה למעלה מהדעת, ואנחנו תמיד אומרים שהמציאות מתגלה דרך הפריזמה של העשירייה אבל זה בעצם כאילו הדעת החדשה שלי, איך באמת לעבוד איתה ואיך ללכת למעלה מדעתה?

אל תדאג, אתה צריך פשוט לבצע מה שאנחנו עכשיו אומרים ואחר כך, במשך היום לדבר על זה, לחשוב על זה, לדבר עם החברים, להיות בעוד מפגש שאנחנו נקבע, ואולי עוד שני מפגשים במשך היום, נגיד חצי שעה ועוד חצי שעה, נראה לפי איך שהחברים מוכנים לזה, אני מוכן סביב השעון, מתי שצריך, כי המצב מחייב, אתם תראו אחר כך שבאמת המצב מחייב, אז נדבר גם על מה שאמרת.

שאלה: בפעולה שהבורא נסתר ואני עושה מאמץ כאילו הוא גלוי, הפעולה הזו יש בה מחשבה ויש פעולות שאני משכנע את העשירייה שהוא גלוי, מה יותר חזק?

אני בכלל לא מדבר על גילוי הבורא והסתרת הבורא, אני רוצה לגלות כלי לזה, והכלי לזה זה החיבור בינינו. איך אני יכול לדבר על איך אני רוצה לראות משהו שמרוחק ממני עשרה קילומטר? אני צריך לחשוב על משקפת.

תלמיד: מה זה?

אנחנו מדברים על הכלי, אז הכלי זה החיבור בינינו.

תלמיד: איפה המאמץ?

המאמץ בחיבור בינינו. המאמץ הוא להשיג את הכלי, עד כמה שתרכז את כולם יחד שתהיה לך רזולוציה, שיהיה לך דיוק בהבחנות, אז במקום הרבה בני אדם וכל מיני התפצלויות שאתה רואה לא ברור, דומם, צומח, חי, אתה תראה יותר ויותר נכון שזה כוח אחד ומקור אחד שמתגלה, כמו בכלים האופטיים שלנו אפילו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אז אנחנו צריכים לדבר על הכלי, כתוב שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אנחנו צריכים לזה רק כלי, הכלי שלנו שיהיה דומה לפי התכונות שלו לאור, למרות שהוא הפוך מהאור, זה הכול.

תלמיד: אני יכול לשחק מול העשירייה כאילו שכך אני רואה עכשיו את המציאות?

אתה צריך לשחק מול עשירייה בדיוק לפי המצב של העשירייה, במה אתה יכול להיטיב להם.

שאלה: מה זה המצב של הסתרת פנים, על מה מדובר פה?

הסתרת פנים זה נקרא שיש איזשהו רצון באדם, איזושהי נטייה לגילוי פנים. אז לפי זה הוא צריך לדעת שאם יש לו רצון לגילוי פנים של הבורא, של השפעה, אהבה, נתינה, זה גילוי של הפנים, אז האדם מרגיש שיש כאן הסתרה, וההסתרה של הכוח הזה צריכה לגרום לי רצון, כדי שאני אגלה את הפנים. זה הכול עבודת הבורא על האדם.

תלמיד: זה כבר מצב רוחני?

יש בכוח ויש בפועל, כל עוד לא יהיה רצון אמיתי, שיהיה קשור למלכות ובינה, שמידת ההשפעה תהיה יותר עליונה ממידת הקבלה, שמלכות תהיה בשליטת הבינה, בינתיים זה בדרך.

שאלה: האם אני צריך תיקון לפני שאני יכול להעריך את האחוריים?

אני לא יודע לענות על השאלות האלה, כי לא יכולים למדוד. לפני, אחרי, בזמן. פשוט צריכים ללכת כל הזמן עם מה שאנחנו לומדים. תקראו יותר ויותר את הקטעים האלה, תנסו כל הזמן לשנן אותם, ותראו שמזה תבוא ההתקדמות, ולא מזה שאתם עושים חשבונות. [צריך] להיות שקועים במקורות.

שאלה: כל ההסתרות קורות בשכל או גם בלב?

ההסתרה זה גם בשכל וגם ברגש.

שאלה: אני אגואיסט רגיל, בהמה. אני מצמצם את עצמי ונכלל באגו של חברים, כשאני מחבר ביניהם. איך קורה שהחיבור של המטענים השליליים מביא אותנו לבינה, למשהו חיובי, איפה קורה הנס הזה?

זה מפני שהבורא מסדר את הדברים, ולא חשוב מה שאתה חושב, כך או כך לעשות, כי גם מאחרי מה שאתה חושב, הוא נמצא. אלא העיקר שאתה מבצע אילו נטיות כלפי האחרים, אפילו נטיות גשמיות בלבד, לחיבור, לסידור, זה משפיע עליך בצורה רוחנית. כי הבורא שולט בכול, גם ברמות גשמיות, גם ברמות רוחניות, ואז בצורה כזאת אתה פשוט נותן לו יותר ויותר אפשרות לגלות את עצמו בכל המצבים.

לאט לאט אתה מתחיל להרגיש שיש כאן עוד מטרה חדשה, כוח חדש, יחס חדש, שלא הרגשת קודם. זה כמו שאנחנו גדלים, מילדים נעשים גדולים. קודם לא חשבתי, פתאום אני חושב על זה. קודם לא הרגשתי, פתאום אני מרגיש את זה. ואני אפילו לא מודע לזה לפעמים, בזמן שאני גדל כילד [מה זה] להיות נער וגדול. אבל מטבע הדברים זה מתגלה כך יותר ויותר כשהבורא בתוכנו.

תלמיד: כשאני מתעלה בחיבור בין החברים, אחרי שהתחברנו, אנחנו עולים למה שהישות הזאת מתגלה.

אתם בנטייה הזאת בונים את הנשמה שלכם, וזה מקום לגילוי הבורא, ולגילוי העולם הרוחני. לכן הכול מתגלה רק בקבוצה, רק בחיבור עם האחרים.

תלמיד: אז זה לא אני ולא הבורא, זה משהו אחר שמתעלה?

זה לא אתה ולא הבורא, אלא הכלי שנקרא אדם. זה מה שהבורא ברא ושבר ועכשיו מסייע לנו להקים אותו לתחייה. זה נקרא בית המקדש, שזה מלכות שעולה לבינה, מלכות זה נקרא בית, בינה זה נקרא קודש, מלכות מעלה את עצמה לבינה ואחר כך שניהם עולים לכתר. זה בעצם בית המקדש השלישי, הקו האמצעי, אנחנו מביאים את אותו כלי לתיקון ולמילוי השלם. בונים בית.

שאלה: בתוך מצב האפס, נקודת האפס, מהו המאמץ הראשוני? האם הוא מכוון לחברים או לבורא, בשביל למשוך את הכוח לאורך החברים?

הכי נכון זה דרך החברים לבורא. אתה לא יכול לקבוע מטרה אם אין לך אני, קבוצה, ואתה יורה לבורא. כמו בכל כלי ירייה, חייבות להיות ג' נקודות, שתיים ברשות שלך, אני והקבוצה. והשלישי רחוק מכם, אתם רוצים להגיע אליו, להשפיע לו, זה הבורא. רק בצורה כזאת, וזו ההכנה הנכונה לשיעור.

תלמיד: אבל אם אין לי כוח אהבה, מה עלי לכוון?

מאמץ. את המאמץ שלך. עוד יום ועוד יום, אתה מחפש עוד ועוד, זה לוקח המון זמן. כי אנחנו מתחילים ממש מכלים שבורים, אנחנו הדור האחרון. אנחנו הכי גרועים מכל אלו שהתעוררו ותיקנו את עצמם בדורות הקודמים. אנחנו שייכים כבר לדור האחרון, אנחנו צריכים להקים בינינו את מערכת אדם, מגלגלתא ועיניים, זאת אומרת מכלים מחוברים בינינו, ובזה אנחנו מתחברים גם למקובלים מהדורות הקודמים, ואז כולנו יחד יכולים להיות אותו הכלי הנכון כדי למשוך אלינו גם את כל הנשמות או את כל האנושות בוא נגיד, לגמר התיקון. זו העבודה שלנו, גם עם העליונים וגם עם התחתונים.

שאלה: ככל שאנחנו עובדים יותר ויותר באמונה למעלה מהדעת, וחותכים ומנתחים יותר את הרצונות שלנו, אנחנו מגיעים למצב שבו הרצון מתעורר בנו ואנחנו יכולים לעבוד עם זה בקצב הולך וגובר?

כן. אתם תהיו יותר רגישים, יותר נמשכים, יותר יכולים לברר כיוונים, את מידות הקשר. ככה זה. כרגיל, כמו בעולם שלנו, עם העולם שלנו.

שאלה: אמרת קודם לחבר משהו שמאוד תפס אותי, אמרת להתייחס לאחרים כמו לעצמי, אחר כך להתייחס לאחרים כאילו רק הם קיימים. אחר כך להתייחס כאילו הם אחד. זה מאוד פרקטי, אפשר להרחיב על זה קצת?

אתה צריך להיות בנטייה, מ-אני קיים, ל-מה שאני קיים בעשירייה, ואחר כך שלב שבו רק העשירייה קיימת, ואחר כך שלב שבו העשירייה היא רק אחד. במידה שאתה הולך כך וכל פעם בונה את הפוקוס שלך על העשירייה כאחד, כל המציאות כאחד, אתה יותר ויותר מתקרב לגילוי הבורא. אתה מייצב אותו מתוך זה שאתה מייצב את החברה. כך אנחנו בונים אותו. כי הבורא קיים ככוח הכללי לגמרי, כמקיף, ברגע שאנחנו מייצבים את הריכוז של הרצונות שלנו, אנחנו כך רואים, אנחנו מביאים אותו ממקיף לפנימי. זה נקרא "נצחוני בניי", או אנחנו בונים את הבורא.

שאלה: לאחרונה אתה אומר שעלינו לעבור יותר לרגש מאשר לשכל, אבל את כל העבודה בעשירייה בבניית הכלי, אני עושה בשכל. יוצא שהמצב שמגיע לאחר מכן, הרגש, הוא אישי שלי, ואז בשכל יש לי יותר רוחניות, וברגש יש לי השפעה אישית כזאת.

אל תדאג, הכול מגיע למצב הנכון. אל תדאג, רק להמשיך יחד איתנו, להשתדל לחזור על זה כמה פעמים ביממה, ותראה איך שזה בונה בך את ההבחנות הרוחניות.

שאלה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר, דברו ביחד בעשירייה במפגשים שלכם, כדי להעמיק בכתבים? באיזה אופן אנחנו צריכים לעשות את זה, דרך סדנאות, או כל אחד מדבר לפי מה שהוא מרגיש. באיזה אופן אנחנו צריכים להתארגן כדי להיות בחיבור?

העיקר לעורר את הלב של כל חבר וחבר בעשירייה, להרגיש שכולם, כל העשירייה נמשכת לליבו. וזה מזמין ממנו גם כן נטייה להתקשר ולהידבק ולהיטמע בלב של החברים. אתם צריכים להראות לכל חבר וחבר עד כמה אתם אוהבים אותו. אחר כך נגיע למצב שנשחק אחרת, נראה לכל אחד ואחד אולי כמה אנחנו מזלזלים בו, כדי לתת לו אפשרות להתגבר על מה שהוא רואה ולהגיד, העיניים שלי לא רואות, אני לא רואה נכון, באמת יש אהבה בתוך החברה, וכן הלאה. אבל זה למצבים המתקדמים. בינתיים אנחנו צריכים, פשוט להראות לכל אחד ואחד שיש בינינו אהבה אליו. לכל אחד ואחד. יש בזה הרבה צורות, העיקר שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו גורמים להתקדמות, לחיבור מתגבר.

שאלה: בקטע הזה בעל הסולם אומר, שהאדם שמח להיות בהסתרה, כי הוא מעדיף ליהנות את הבורא. האם אנחנו יכולים להבדיל בין הסתרת פנים לבין סתם ניתוק בהמי?

אם זו הסתרת פנים, אז אני מרגיש שכאן צריך להיות גילוי טוב ואני במקום זה מרגיש משהו אחר. הסתרה זה כשאני מרגיש שיש משהו והוא נסתר. ואם אני לגמרי לא מרגיש משהו שצריך להיות כאן, אז איך אני יכול להגיד שזה נסתר? זאת אומרת, הסתרה כבר נושאת, כוללת בתוכה את צורת הגילוי העתידה.

תלמיד: רציתי לשאול על החלק הארגוני במהלך היום.

חבר'ה אני לא נכנס לזה, תסכמו ביניכם. יש לכם את הנהלת בני ברוך, תראו האם אנחנו יכולים פחות או יותר כולנו להיות יחד עוד פעם לפחות ביממה, זה הכול.

קריין: ייצא היום סקר ויינתנו שם כמה אפשרויות, גם בצהריים, גם בערב, זה בדרך.

אני מוכן כמה שרוצים, אנחנו נצטרך לעשות את זה.

שאלה: איך אני יכול ליהנות לבורא מתוך הסתרה?

בזה שאתה עושה תרגילים כאלו שלא אכפת לך אם הוא נסתר או גלוי, העיקר שאתה עושה מכל מצב שאתה נמצא מה שטוב דרך החברים, מה שטוב לו, וזהו. עד שאתה משווה, כמו שאתה עושה פוקוס כשאתה מצליב את שתי הצורות יחד. אז קבוצה ובורא צריכים להיות כלפיך ממש אחד. שקבוצה זה הכלי, ובורא המילוי שבתוך הכלי.

שאלה: העלייה מתחילה כשסכום הווקטורים, הכוונות והמחשבות למרות מה שקורה, כשהמשפיע יותר גדול מהמקבל?

העלייה מתחילה כשמגיע מלמעלה כוח והוא מעלה אותך. ואיך שזה מגיע דרך ההרגשה שלנו אנחנו לא יכולים להגיד, כל פעם זה יכול להיות אחרת.

כי עלייה ברוחניות היא בעצם יכולה להיות מאוד שונה, אפילו הפוכה מגשמיות. כי ההבחנות שאנחנו אומרים שאנחנו עולים, הן הבחנות יותר עליונות, יותר רוחניות, יותר השפעה, יותר מחוצה לי. אין לי מלכתחילה כלים דהשפעה שאני בהם מרגיש שאני עולה, אלא זה בדרך כלל מביא לי בלבול, חוסר הרגשה וכן הלאה. אבל טוב שככה אתה חושב, זה בדרך עוד יתייצב.

שאלה: אנחנו רוצים לדעת האם זה נכון שצריך לפרש את הקטעים שאנחנו קוראים, או שאנחנו צריכים להגביל את עצמנו ורק לקרוא אותם, ומעבר לזה להיכנס לחיבור בינינו?

למה? אתם יכולים לפרש, רק להשתדל לפרש לפי הבחנות רוחניות ולא הבחנות גשמיות או הבחנות דתיות. תנסו לפרש אותם לפי ההבחנות של המקובלים, כי זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: אמרת שצריך עכשיו להתכלל, להיות נמס בלבבות של החברים. מה זה אומר?

להתכלל ברצונות של החברים זה נקרא שאני מקבל כל מה שהם רוצים, נטיות, כל מה שיש בהם, כדבר חשוב יותר מהמטרה שלי, מהרצונות שלי, כוונות, הכול. מקבל אותם יותר חשובים מעצמי.

שאלה: מה בדיוק אני צריך לגלות ומה אני צריך לשמור או להסתיר כדי שלא יתגלה?

אני צריך להשתדל להרגיש בלב שלי שהחברים נעשים לי מיום ליום יותר קרובים, יותר חשובים. ושבהם, במידה הזאת אני יכול למדוד האם אני מתקרב להרגשת הבורא, השגת הבורא.

שאלה: ״בשמעתי״ מה זה אין עוד מלבדו?

אני לא יכול להסביר את זה, זה האדם משיג בכלים המתוקנים שלו. זאת המטרה של כל ההתקדמות, של כל ההתפתחות שלנו. אני בטוח שאתה מסוגל להשיג את זה, ואז תקבל הסבר הנכון לעצמך. ולכל אחד ואחד זה הסבר אחר לפי שורש הנשמה שלו.

שאלה: אם אני מבין שלבורא טוב שנעבוד באחוריים ואני מסכים לזה, אז זה לא דומה לאוטומט כמו הטבע, כמו דומם צומח חי?

לא. אנחנו צריכים לעבוד בהסתרה בגלל שרק בצורה כזאת אנחנו משיגים את תכונת ההשפעה, רק בצורה כזאת. הבורא בכוונה ברא את האור והחושך, כדי שאנחנו בזה שמרגישים את החושך יכולים לפתח בתוכנו נטייה, יחס נכון לאור. אחרת אנחנו לא יודעים מה זה אור. זאת אומרת רק החושך, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר התמצאות, זה מכוון אותנו לאור הרוחני.

שאלה: מהו חופש הבחירה של המקובל?

חופש הבחירה? לבחור בהשפעה על פני כל ההפרעות. שעושה כל מיני הכנות גשמיות ואפילו רוחניות אם יש, כדי להגיע לדבקות בחברים, שדרכם הוא מוצא את עצמו שקיים ברוחניות, בעולם הרוחני, זה החופש.

החופש שלנו זה נקרא שליש אמצעי דתפארת בפרצוף, שיכולה לשייך את עצמה גם לחצי התחתון של הפרצוף וגם לחצי העליון של הפרצוף, ונכון לחבר בין שניהם.

שאלה: איך החברה שלנו צריכה לשמור על עצמה ועל התקנון שלה? היה לנו יותר מ-17 שנה מאמר צהריים?

אתה שואל לא לעניין, מה אתה מתלונן על מה שהיה ועל מה שיהיה, אתה צריך לשמוע מה שאומרים לך ולא להיות חכם. תשאל על מה שאנחנו מדברים. אני לא רוצה לשמוע טענות, שכך היה וכך יהיה, אתה תשמע מה שצריך לעשות ולפי זה תשתנה. אם אתה לא יכול, אתה חופשי.

שאלה: מהו התפקיד והשימוש הנכון בשכל בזמן ההסתרה?

להשתדל להבין שכל ההסתרה היא לטובתך, ואתה צריך לקבוע כך להתייחס אליה.

קריין: קטע מס' 14, מתוך "שמעתי" מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

וכאן כך הוא מתקדם. זאת אומרת מרגיש את שני המצבים האלה, מלכות דעליון, זאת כבר דרגה יותר עליונה, אבל בינתיים מרגיש אותה כחושך, וממשיך, מקבל את זה על עצמו, ואז מתגלה מתוך זה כבר שזה לא סתם חושך, אלא מלכות דעליון, שכך נכנס לדרגה יותר עליונה.

קריין: קטע מס' 15, מתוך הרב"ש מאמר 12, "הנרות הללו קדש הם".

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

שאלה: איך עשרה רצונות שונים יכולים להיות כאחד? סביב מה הם עושים את זה?

הם משלימים זה את זה כדי להשפיע לבורא, בסך הכול. לא חשוב להם שהם שונים, דווקא הם כולם שונים, ההבדל בין ספירה לספירה בפרצוף זה הבדל קיצוני, שאם לא מטרה אחת הם אף פעם לא היו קרובים זה לזה. כי כל ספירה גם כן מתחלקת לעשר ולעוד עשר ולעוד עשר, זאת אומרת אין שום דבר באף אחד שהוא יכול להיות מחובר לשני, אם לא אותה מטרה שמחברת אותם. אף פעם לא היה קשר נגיד בין תאים בגוף, אם לא הייתה המחשבה הכללית שהם צריכים לעבוד יחד כדי להשיג את המחשבה. אז כל התאים היו כמו איזה הר של חומר ביולוגי, חלקיקים ביולוגיים, ככה זה.

שאלה: אני מרגיש שאנחנו נמצאים בזמנים מיוחדים ולחברים יש רגשות חדשים, אנחנו מתחילים להרגיש אהבה לחברים, לך ולבורא. האם זה אומר שאנחנו משיגים יתרון מעל האגו שלנו?

זה אומר שהבורא מאיר בכם. קודם כל זה. הבורא מאיר בכם, ואתם צריכים לברר כל אחד וביניכם מה התוצאה מזה שהוא כך מאיר לכם יותר. זאת אומרת להתחיל לשחק עימו, עם האור שמאיר, לכיוון זה. לא להיכנס לפסיכולוגיה ולצורות החיבור, אלא כל המאמץ צריך להיות איך אנחנו קשורים עכשיו לבורא, הוא מאיר אלינו, איך אנחנו מגבירים את הכוח שלנו בלהתקשר יותר אליו. רק לכיוון הבורא חייבות להיות כל הנטיות, כל החיפוש, המיקוד. אפילו לא בתוך העשירייה, אלא בתוך העשירייה ולבורא.

שאלה: ללכת בקדושה זה כשאני נמס בין החברים?

אם אני נכלל בתוך החברים כבר אני מכוון לקדושה.

שאלה: בקטע 14 אמרת שצריכים לראות קבוצה ובורא כאחד. האם אנחנו צריכים לכלול במחשבה גם את החלק הנשי שבכלי? האם אתה יכול לברר את זה?

לא. אנחנו לא מדברים עכשיו על נשים, מדברים על הקשר בינינו ומתוכנו עם הבורא. נשים זה אחר כך, לא מתעסקים בזה עכשיו.

שאלה: מדובר פה בקטע על שמחה. איך אפשר להגיע לשמחה אם ברגע שאנחנו בולמים את המילוי של הרצון לקבל, הרצון לקבל מתחיל להשתולל בכל מיני צורות? איך מגיעים לשמחה במצב כזה?

אני צריך להגיע למצב הרצוי שהרצון לקבל שלי נכנע מהמאור שמגיע אלי דרך הקבוצה, דרך החברים וכך אני בעצם נמצא במציאות הכללית, היומיומית. לזה אני צריך להשתדל להגיע, לכך שהמאור שורה בי ומכוון את כל מה שאני רוצה וחושב. זה מה שאני רוצה שיקרה, שהבורא יתלבש בי ויתן לי כיוון לכל דבר.

תלמיד: וזה מביא לי את השמחה? זה צריך להביא את השמחה?

ודאי שזה מביא שמחה. כן.

שאלה: במאמר רב"ש כותב שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לידיעה בקדושה. לי אין ידיעה כזאת, ואני עדיין צריך לעבוד בשמחה. מה זו השמחה הזאת שצריכה לבוא אלי בעיקרון מתוך הידיעה הרוחנית?

אתה צריך להיות בשמחה מזה שיש לך חשיבות של הקבוצה, חשיבות של המורה, וודאי חשיבות של הבורא ושאתה שייך לזה ונכלל מזה, ואתה מוכן להיות ממש עפר תחת רגליהם של החברים ואתה מחזיק אותם כמה שאפשר שהם יתקשרו לבורא. אתה צריך להשתדל לצייר לעצמך כאלה תמונות, וזה צריך לשמח אותך.

תשתדל. אם אתה לא יכול, תתפלל. אבל אנחנו קראנו את זה בהמון מקורות.

שאלה: איך לעזור לחבר שאומר שנעלם לו רצון ללימוד, לעבודה. איך אפשר לעזור?

אם יש לנו חבר שנעלם ממנו הרצון, אנחנו צריכים להבין שאין עוד מלבדו וזה הבורא עושה תרגיל עימו כדי שאנחנו ניקח אותו ונטפל בו והוא יהיה כחיסרון הקבוצתי. אנחנו צריכים לתמוך בו מכל הכיוונים, בכל הצורות ולהשתמש בחיסרון שלו כדי לקבל את החיסרון שלו כחיסרון הקבוצה. רק לכוון מצד הקבוצה את החיסרון שלו למטרה, וכך לסחוב אותו על אלונקה. אין מה לעשות, כך הם התרגילים שהבורא עושה איתנו. ובמקומו, במקום החבר להתפלל ולהשתדל לתמוך כמה שאפשר. זו עבודה שהבורא בעצם נותן לנו, וזה לא עניין של החבר. העניין הוא איך אנחנו נגיב על המצב שהבורא מביא לנו אותו, וזה לא עניין של החבר. אנחנו לא יכולים בזה להאשים בשום דבר את החבר. אם הוא לא מפריע אלא רק נחלש, נפל, אנחנו חייבים להתייחס אליו בצורה כזאת.

שאלה: הרבה פעמים יש מצבים שאתה מבקש עזרה מהחברים, מחשבות, תפילה. החברים חושבים, מתפללים ופתאום אתה רואה ממש בעיניים שמשהו משתנה. משהו במחשבה שלך, בסיטואציה מולך. האם זה בסדר לקשור את הדברים האלה בצורה כזאת או שזה מסוכן?

זה לא מסוכן, כל עוד אתה נמצא איתנו. יש לך תמיכה, בכל זאת הכול מתפזר בכל הכלי וחוזר מכל הכלי, ואז אנחנו ביחד עושים איזה בלם, וכולנו נכנסים ל"עשר ספירות בלימה" זה נקרא, יש כזה מושג.

תלמיד: האם המצב ההפוך הוא גם נכון? האם כשאנחנו מבקשים משהו, החברים מתפללים וזה לא קורה כמו שאתה חושב, זה סימן שפה לא התפללנו נכון? או ששם כבר אסור להגיד כך, וחייבים להגיד "אין עוד מלבדו"?

אני מקבל כל מצב ומצב, משתדל, לא שאני כך מקבל, אבל משתדל לקבל שזה מגיע מהבורא דרך הקבוצה אלי. מה עלי לעשות עכשיו, איך נכון להגיב? שזה "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אני לא מבין ולא מרגיש ולא יודע מה לעשות, איפה אני מקבל עכשיו איזו עצה להגיב נכון למצב. העצה היא אחת, סגור את העיניים ואת האוזניים ואת הכול, תתכלל בקבוצה, כמה שאתה יכול תשתמש בכלי שלהם. ואז אתה נכלל, וכך אתה מכייל את עצמך, אמנם מתוך העשירייה אתה רק ספירה פרטית, אבל אתה מכייל את עצמך בספירה הפרטית הזאת כלפי כל המבנה, ואז אתה מוצא מה אתה צריך להיות.

אתה מנגן על גיטרה. איך אתה עושה כיול? אתה בודק תמיד מיתר אחד לעומת האחרים, אחרת אתה לא יכול לזהות בדיוק. או שיש לך קָמֵֶרְטון¹ או משהו, אתה חייב כלפי משהו. אז כך אנחנו מכיילים את עצמנו כלפי קבוצה כל הזמן, אחרת המצב לא ישתנה.

תלמיד: אחרי שעוברים כזה מצב, ביקשת להיות עם החברים, ביקשת את התפילה שלהם, הם התפללו, הם היו במחשבה, הרגשת שהיה את הקליק הזה. מה השלב הבא? אני יכול להוסיף פה משהו?

להתחיל להעלות אותם, עכשיו קיבלת מהם את הכיול הנכון, אתה צריך עכשיו להעלות אותם, עכשיו העבודה שלך.

תלמיד: אז אנחנו כל הזמן בפינג פונג כזה, זאת אומרת המערכת כל הזמן חיה, גם אם מישהו לא מבקש מחשבה ספציפית, אנחנו חייבים כך לפעול.

נכון. יופי, כבר לכיוון הנכון.

שאלה: אמרת שעדיף לשים את עצמי תחת המאור שמגיע מחיבור העשירייה וגם אמרת שברגע שאנחנו משנים את ריכוז הרצון, אנחנו מעבירים את האור מחיצון לפנימי. מה זה נקרא להחליף את הריכוז של הרצון?

עד כמה שאני נכלל עם החברים בעשירייה לפי זה אני יותר קרוב או רחוק מהאור, מהבורא. אני עובד ממש לפי זה בעשירייה, אני משתמש בהם והם משתמשים בי, זו בעצם העבודה שלנו. העבודה שלנו היא לא עם האור, אנחנו בכלל לא יודעים מה זה "אור", אנחנו יודעים מה נמצא בנו, לתופעה הזאת שנמצאת בנו, לה אנחנו קוראים "אור", אבל האור הוא מופשט, לא מושג, אלא רק בתוך הכלי. לכן אנחנו כל הזמן עובדים על הכלים כדי להגדיל את האור, לברר אותו, לעשות אותו עוצמתי יותר וכן הלאה, להידבק אליו כל הזמן.

כל ההבחנות שלנו הן רק בכלים. גם כל האורות, כשאנחנו רוצים לרשום איזה אורות, אנחנו רושמים כלים, אותיות, רק רוצים לברר בצירוף שלהם מה האור עושה בנו. נניח "תורה", תורה זה אור, אתה פותח ספר, מה אתה רואה? אתה רואה צורות שחורות על רקע לבן. הלבן לא מגולה, כתוב על זה, יש מאמרים כאלה, שעל ידי השחור אנחנו מבררים את הלבן.

כך העבודה שלנו בקבוצה. כל הזמן בצירוף בינינו אנחנו בונים את המצבים, ובזה אנחנו נקרא את האותיות האלה ונבין מתוך האותיות האלה את האור. אנחנו אף פעם לא מרגישים את הבורא אלא את התופעות שלו על הרצון לקבל, כשילוב בין העבודה שלנו ברצון לקבל לבין העבודה שלו. לכן אנחנו נקראים "שותפים" וכן הלאה.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לשילוב כזה של התכונות שלנו, של האותיות כדי להגיע ממקיף לפנימי?

זה תלוי בעבודה שלנו, בחיבור בינינו. אנחנו אף פעם לא עובדים עם האור, עם הבורא, אנחנו עובדים רק עם מידת הקשר בינינו. לכן כשאנחנו גומרים את כל צורות הקשר בינינו, שזה נקרא "גמר התיקון", אני לא יודע להגיד מה קורה אחרי זה, האם יש התקדמות, ובאיזו צורה? בעל הסולם כותב שאז הבורא עושה לו כנפיים, יש בזה איזה דברים. אבל בעצם לפי הרעיון הנוכחי, לפי הלוגיקה שלנו עכשיו, אם אין לך אפשרות ביתר כוח להתחבר עם החברים, אין לך יותר דרך להכיר באור. לכן גמר התיקון הוא כאילו ה"סוף", אבל זה לא כך, ישנן עוד אפשרויות, ותמיד האפשרויות האלו הן מתוך הנברא. אין כבר מילים לזה, אני גם לא יודע, לא נמצא בזה. זה מתאים למקובלים כאלה כמו רשב"י, בעל הסולם.

שאלה: כשחבר עוזב את העשירייה בגלל איזה מצב גשמי, מה היחס הנכון של העשירייה למצב כזה, לברר אולי איפה החבר לא הכין את עצמו, אולי איפה העשירייה, מה צריך לעשות להבא?

אני לא מבין מה זה שבגלל מצב גשמי אדם צריך לעזוב את הרוחניות. אני לא מתאר לעצמי מצב כזה, תן לי דוגמה. כי שני העולמות לא שייכים אחד לשני, איך יכול להיות שהרוחניות מפריעה לו בגשמיות, אם הרוחניות בראה את הגשמיות. תגיד לי?

תלמיד: כן, הוא לא מוכן לשתף.

זה משהו אחר. זאת אומרת, נתנו לו רצון לקבל יותר גדול לכל הדברים הגשמיים, נניח למנוחה, הוא לא רוצה לעשות כלום, אלא מנוחה, יותר ממה שלרוחניות. אז מה עושים?

תלמיד: הוא אומר שזה כמו משקולת, אני כרגע לא יכול, אני חייב לטפל בזה ואחר כך אחזור.

אתם צריכים כמה שיותר בכל זאת לתת לו הרגשה שאתם לידו ואתם מצפים שהוא יבוא, ואתם בודקים אם הוא בא או לא, והוא ממש יודע שאתם שומרים עליו, אתם מצפים שיחזור. אתם מוכנים לעזור לו ומוכנים להתחלק עימו באותו הנטל שהוא עכשיו קיבל מהשמיים ולא מסוגל לבד, כי הוא לא האשם אלא הבורא אשם שנתן לו כבדות כזאת, והבורא נותן לו כבדות כזאת עבור כל הקבוצה, ואפילו שהוא לא רוצה והקבוצה אולי לא רוצה, אבל ככה זה.

תלמיד: מבחינת הברור הפנימי שלנו כדאי להבין מאיפה המצב מגיע, איך לעבוד איתו נכון גם בפעמים הבאות, כדאי לעשות כאלה ברורים?

תעשו, רק לא להיות כל הזמן שקועים בזה, אבל אתם חייבים ממצב כזה לקחת אמצעים להתקדמות, להתקדמות קבוצתית.

שאלה: דיברת על המאמץ של הבורא והמאמץ שלנו. האם המפגש של המאמץ שלנו בעבודה ושל הבורא נפגשים בנקודת הייאוש בעבודת הקבוצה?

לא תמיד אבל לפעמים כן. אתה צודק.

תלמיד: וזו התפילה המשותפת של החברים?

אם זו תפילה משותפת של החברים אז מה טוב, אבל אפילו לא משותפת, אפילו מאחד כן ומאחד לא, בכל זאת, זה כבר מקדם אותם.

שאלה: מה שמפריע לי כרגע זה מה באמת נחוץ שנשנה בדרך שבה אנחנו שואלים שאלות בשביל להתקדם.

נחוץ לברר מה יכול לקדם אותנו. לא להבין את השאלות אולי בשכל אלא כמה אנחנו ניקח כל שאלה ושאלה, לא חייבים כל שאלה אבל נניח, ניקח כמה שאלות ועל ידן נתקדם, נתחבר בינינו יותר ויותר. כל ההתקדמות לא נמדדת אלא במידת הליכוד בתוך העשירייה, ליכוד פנימי.

שאלה: בשבוע האחרון חככנו את הלבבות שלנו והתחברנו, מהי השמחה הזאת שמתגלה מגילוי הרוע החדש שלא היה קיים לפני כן, למה אנחנו מרגישים כזה אושר עכשיו, כזאת שמחה?

דווקא מתוך זה שיש ביניכם חיכוך אתם מרגישים את עצמכם קרובים יותר זה לזה וזה העיקר. לכן כמה שאנחנו עולים בסולם המדרגות, אנחנו כל הזמן נרגיש את עצמנו נמצאים בחיכוך בינינו, בהכבדות לב גדולות יותר, בזה שאנחנו רחוקים יותר זה מזה, כל אחד נמצא יותר באגו שלו, ומצד שני אנחנו מבינים בשביל מה זה ולמה אנחנו משפשפים כך זה את זה ומגיעים לזה, כי מתוך השפשוף הזה דווקא יוצא האור.

תלמיד: האם אנחנו מגלים את זה אחד לשני או מגלים את ההפך?

מגלים גם את זה וגם את זה, גם את החיכוך, גם את ההתנגדות וגם את החיבור למעלה מזה. זה הכלי, זו העביות, צמצום, מסך, הכאה, דרך הכאה זיווג וגילוי.

תלמיד: אם אנחנו מרגישים יותר חיכוך אנחנו מגלים יותר אור?

זה אחד מהתנאים, אם אנחנו מפענחים נכון את החיכוך בינינו, מאיפה זה בא ולמה, אז מתוך החיכוך הזה, מתוך השפשוף ההדדי הזה עד כמה אנחנו לא מסוגלים אבל אנחנו רוצים להיכנס בלבבות זה לתוך זה, ומשפשפים כך זה את זה ורוצים להיכנס ולא מסוגלים, אז יוצא חום מקירות ליבם, כמו שכתוב, ומזה מגיע האור הגדול.

שאלה: איזה פעולות צריך לעשות כדי לסנכרן בין גוף גשמי לבין גוף רוחני?

אל תדאג לזה, מתי שצריך זה יבוא. אתה תדאג רק לגוף הרוחני, לחיבור רגשי בין כולם.

שאלה: שאלות על היחסים בקבוצה. מה לעשות אם אני כל הזמן נכשל להתחבר עם הקבוצה למרות שעשיתי את כל מה שביכולתי כולל תפילה, להתחנן לחברים, ממש הכול?

לדבר עם חברים על זה שאתה נכשל, לדבר עם הבורא שאתה נכשל.

שאלה: האם אנחנו צריכים להראות בעשירייה שאנו אוהבים זה את זה? איך להתייחס אם יש חברים בעשירייה שמראים לי בגלוי שהם שונאים אותי ולא יכולים להסתיר את זה?

תדבר איתם ותגיד להם שהצורה הזאת מקובלת רק בדרגות גבוהות, כשברור לנו שאנחנו נמצאים בחיבור ואהבה, אבל אנחנו בכוונה מגלים שם כל מיני חיכוכים. זה נקרא כבר "ימין ושמאל" שאנחנו עובדים בשני קווים כדי כל פעם לייצב קו אמצעי יותר גבוה לכיוון הבורא, תנאים לגילוי שלו, אבל בינתיים כשאין לנו קו ימין אסור לנו לגלות קו שמאל.

אין דבר כזה, אנחנו סתם מגלים קו אחד, דחייה. זה למתחילים בדרך כלל, אנחנו רואים שבמתחילים זה נמצא, ונמצא כהתפרצות האגו, וגם זה טוב שמתגלה וצורה כזאת יכולה להתגלות במשך הרבה זמן, אפילו שנים, אבל אנחנו צריכים בכל זאת, אם זה לא הורס ממש, אנחנו צריכים לשמור על זה ולתת לאדם להתקדם. כי בינתיים זאת צורת היחס שלו לקבוצה ולבורא ולרוחניות ואפילו לעצמו, שהאגו שלו כל כך בוער שהוא לא מסוגל להתמודד עימו. זה יעבור.

(סוף השיעור)

---

1. Tuning fork, מצלול↩