שיעור הקבלה היומי2 אפר׳ 2022(צהריים)
שיעור צהריים 02.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 84,
כותרת "שאלות מי ומה".
שאלות "מי ומה" אלה שאלות מאוד מאוד מיוחדות שמתעוררות בנו לפני שאנחנו יוצאים ממצרים. כשמתחילים לגלות את פרעה ככוח הרע ומתחילים לפנות לבורא, אז השאלות האלה "מי ומה" מכוונים אותנו נכון לפנייה.
העניין הוא כך, אנחנו במשך זמן הגלות משיגים את הגלות. זאת אומרת שאנחנו לא מסוגלים לצאת משליטת הרצון לקבל, זה הכוח שנמצא בנו, בכל תא, בכל מחשבה, בכל רצון ואנחנו לא מסוגלים לברוח ממנו, נעשה פטפוטים, לא חשוב מה, זה לא יעזור - אנחנו נשארים בתוך הרצון לקבל שלנו. מה לעשות? יוצא שכשאנחנו מחליטים אחרי הרבה ניסיונות שאנחנו לא מסוגלים להחליף את הרצון לקבל שלנו ברצון להשפיע – בעצמנו. זאת אומרת שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות אף פעולה, אף מחשבה הכי קטנה בהשפעה, בכוח להשפיע לקראת חיבור, לקראת התחברות עם מישהו, לא מסוגלים.
אחרי שאנחנו משיגים את עומק הגלות שלנו, עד כמה אנחנו לא מסוגלים, אז אנחנו מתחילים באמת לבקש מהבורא שיעזור לנו. לפני זה אין לנו נחיצות לפנות לבורא, אין לנו כוח לדחוף את עצמנו אליו, לעמוד נגדו ולדרוש, לבקש בדיוק את הדבר הנכון. כי אנחנו צריכים לעבור אפילו הרבה שנים של גלות עד שנקבע בליבנו, במוחנו הרגשה והבנה שאנחנו אבודים ונמצאים ברצון לקבל שלנו. וכמה שנסובב את עצמנו לכל הכיוונים זה לא יעזור לנו, אלא רק הבורא עצמו יכול להוציא אותנו. ורק בתנאי שאנחנו נבקש בצורה אמיתית, נכונה גם את היציאה מהגלות, שאנחנו נדע בדיוק מה זו גלות ומה זו יציאה, וגם שאנחנו נבקש בדיוק מהבורא.
יש כאן כמה תנאים שצריכים להתחבר יחד. קודם כל - הרגשת הגלות - שלא מסוגלים לברוח משליטת הרצון לקבל עלינו. בשום אמצעי אין לנו סיכוי לצאת מלבד בעזרת הבורא. ואנחנו יכולים לפנות אליו ולדרוש ממנו, ואם נעשה את זה בצורה נכונה בכל עוצמת הלב והמוח, אז הוא יעשה. ואז אנחנו יוצאים, עולים למעלה מהטבע שלנו. זו עצם היציאה מהגלות.
אני מאוד מקווה שמה שאמרתי עכשיו אתם תשמיעו את זה לכל החברים שלנו והחברות ותשמעו את זה אולי עוד כמה פעמים ונתחיל לממש את זה.
קריין: קטע מספר 84.
"כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה", היינו "מה עבודה הזאת לכם", שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת עבודה בזויה כזו. והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", מטעם שאז הם היו בטוחים, שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה."
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
זאת אומרת שבפעולות שאנחנו עוברים, אנחנו מגלים שאנחנו עובדים רק על הרצון לקבל שלנו.
קריין: שוב קטע 84.
"כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה", היינו "מה עבודה הזאת לכם", שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת עבודה בזויה כזו. והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", מטעם שאז הם היו בטוחים, שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה."
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
אז מה הגילוי? כדי להראות להם שהם עדיין נמצאים ברצון לקבל. לָמה? כדי שעוד ועוד ועוד יבדקו את עצמם במה הם יכולים לעבוד בהשפעה, בחיבור הדדי ביניהם, בגישה יפה לבורא, בבקשה, בטענות, עד שזה יגיע לעוצמה הנכונה ולצורה הנכונה ולכיוון, למטרה הנכונה, ואז זה יתקיים. "לא אני בעוצם ידי עשיתי את החיל הזה", אלא הבורא שמתגלה לאדם בכוח הזה הוא מוציא את האדם מהמצרים שלו.
שאלה: איך לעבור מהר מלטבוע בתוך שאלת הרשע למצב שבו לוקחים את השאלה הזאת כאינדיקציה לעבודה נכונה?
כשאתה מרגיש שהבורא לא עונה לך על כל הבקשות שלך, זה מפעם לפעם צריך להביא אותך לפחות לשאלה "למה הוא לא עונה?" הרי כתוב שהבורא עונה על כל שאלה, על כל פנייה, אין דבר כזה, כמו שיכול להיות בעולם שלנו. עם הבורא זה לא עובר כך. אפילו שאתה מבקש לא ממנו, בכל זאת זה מופנה אליו. אפילו שאתה מבקש דברים שהם מזיקים, לא נכונים, לא אמיתיים, בכל זאת הוא עונה על הכול.
אז למה אתה לא מרגיש את התשובה? סימן שעדיין הבקשה שלך היא לא בקשה נכונה בעוצמה או במטרה ולכן אתה לא מרגיש שהבורא עוזר לך. אבל ודאי שהוא סובב אותך כל פעם יותר ויותר לכיוון השאלה הנכונה והעוצמה הנכונה.
שאלה: כשהשאלה של מה העבודה הזאת לכם – מגיעה - יש אפשרות לקבור כל רצון ורצון ומי שיכול לסייע זה רק משה - הנקודה שבלב שלנו. אז איך נכון לגשת לשאלה הזאת, לברוח ממנה או לבקש מהבורא עזרה לפתור אותה?
לא לברוח משום דבר, אלא להשתדל כל פעם ככל שאנחנו מבינים, כמו ילד קטן שמדבר עם איש גדול, אנחנו צריכים להשתדל לדבר עם הבורא על מה שאנחנו מבינים. לא מבינים? להסביר לו שלא מבינים, לבקש ממנו שכן נבין, שיחזור על זה, שיסביר יותר ממש כמו הקטנים עם הגדולים. רק תהיו קצת יותר בעוצמה, בללחוץ עליו ולעבד את הנתונים שאתם מקבלים מהשיחה עימו בצורה יותר קרובה, רצינית וסבלנית, ותראו שזה יעבוד.
תלמיד: כלומר בזמן ההתקפה צריכים להיות יותר חזקים, יותר מדויקים?
כן, פשוט יותר ללחוץ.
תלמיד: הרבה פעמים כשמקבלים מענה אנחנו מאבדים כוחות, מתחילות בעיות, אני כמו חיה קטנה, מתחיל לבכות. אני לא יודע בדיוק איך לשאול.
אל תפחד מכל התשובות שלו. כתוב "לא יהיה לך אל זר", אל תרגיש את הבורא רחוק. באמת כשאתה תתחיל לגלות את הבורא, אתה תראה שאין לך שום דבר, אף אחד בין בני האדם, בין כוחות הטבע - יותר קרוב מהבורא. פשוט הוא נמצא בך, הוא הכי קרוב אליך. אז תמשיך, תמשיך כל הזמן לגלות אותו יותר ויותר. הוא נמצא בך ואתה רוצה כל הזמן לפנות אליו ולבקש ולדרוש ולהתאחד עימו.
תלמיד: זה מצב שבו אני מפחד מהבורא או שונא את הבורא, אבל את החבר אני כן אוהב. כלומר עשיתי חשבון והגעתי למצב שהחבר חשוב לי, אבל את הבורא אני לא אוהב.
אתה יכול לפנות אליו בכל מיני מצבים ועם כל מיני בעיות והפרעות, העיקר כל הזמן להמשיך עימו קשר. אל תחשוב שהבורא הוא כמו אדם וכשאתה מדבר עימו אתה תופס את הקו הזה ואז אחרים לא יכולים להתקשר, ואתה צריך לסגור את הטלפון שלך כדי שהם יוכלו להתקשר, אין דבר כזה. הבורא הוא רשת פתוחה לכולם והוא עונה ומתקשר בבת אחת לכולם ללא הגבלה ועובד עם כל אחד בצורה אישית לגמרי. לכן העיקר תנסה לא לרדת מהקו וכל הזמן להיות בקשר איתו.
שאלה: אנחנו מדברים על לבקש כמו קטן, כמו ילד. מה זה אומר להיות מבוגר ועצמאי בעבודה הרוחנית והאם זה קיים?
כשיהיה לנו קשר ישיר וקבוע עם הבורא, ונדע איך אנחנו פונים אליו ואיך הוא מגיב אלינו, "אני לדודי ודודי לי" בצורה הדדית, אז נרגיש ונבין איך להחזיק את הקו הנכון והפתוח עם הבורא, ואז תראו מה עושים הלאה. אני לא רוצה לספר על זה כי אלו סתם מילים, אנחנו צריכים להתחיל עכשיו להתקשר אליו, לצלצל אליו.
שאלה: כתוב "כשלא מרגישים טעם בעבודה אז בא הרשע", מהו רשע בחכמת הקבלה?
זהו היצר הרע שבאדם שכאילו מסיט אותו מהבורא, אבל בכך שמסיט ומרחיק אותו הוא מראה לאדם שהוא נמצא רחוק מהבורא, זה נקרא שעוזר לו אבל בצורה הפוכה. לכן צריכים להבין שאנחנו לא נמצאים בין כוחות רעים, אלא על ידי השילוב של שני הכוחות האלה שמקרבים ומרחיקים אותנו מהבורא, אנחנו בסופו של דבר מתקרבים.
לכן אנחנו אומרים "בואכם לשלום מלאכי השלום"1. יש שני מלאכים שמלווים את האדם לקשר עם הבורא. "מלאך" זה כוח, כוח חיובי וכוח שלילי ושניהם פועלים בהרמוניה ביניהם, בהשלמה הדדית, וכך אנחנו מתקדמים. אין כזה דבר כמו שנראה לו שהכוח הרע הוא רע, אלא זה מפני שאנחנו לא שלמים, אבל בסופו של דבר נגלה שהכוח הרע והכוח הטוב פועלים ממש בקשר הדדי ביניהם ומובילים אותנו לקשר עם הבורא.
תלמידה: אם אנחנו אומרים שאנחנו בלתי שלמים וזה מפריע לנו להתחבר לבורא, אז איך אני אתחבר עם הבורא?
כשאני מרגיש את עצמי כרשע, זה לא מפריע לי להתקשר עם הבורא אלא זה דווקא דוחף אותי להתקרב לבורא.
שאלה: כשמרגישים אבודים, אז פונים ישירות לבורא בלי קיצורי דרך כי הוא מורגש הכי קרוב. איפה העשירייה נכנסת כאן, כי נראה שכאילו מתעלמים ממנה?
לא מתעלמים, אתה לא יכול להתקשר לבורא אם אתה לא מחייג אליו דרך העשירייה, זה לא יעזור לך. תקרא במאמר "הערבות" על שניים שנמצאים בסירה, לא חשוב איך תתאר זאת. בכל זאת חייבים לחייג דרך הקבוצה לבורא.
תלמיד: כשיש זעקה וכשיש מצב של אבדון, אז אתה פונה אליו ישר, בטבעיות. איך לשלב את העשירייה פה? איך לחייג דרכה?
אם אתה כל הזמן עובד בעשירייה, אז היא כביכול נמצאת בך, אתה כביכול מדבר איתה ודרכה, יש לך איזשהו קשר ואתה צועק מתוכה לבורא שיעזור. יש לך גם איזושהי הרגשה פנימית כללית שאתה נמצא בעשירייה.
תלמיד: איך לא לרדת מהקו של הבורא גם כשאין תגובה ממנו אחרי הרבה זמן?
איך תמשיך, בלי להתקשר אליו? זו בעיה שהעשירייה לא מזכירה לך אותו. אם אדם מגיע לשיעורים שלי, אז אני מזכיר לו כמה פעמים במשך השיעור שרק הפנייה לבורא מצילה אותנו. אני לא יכול כל הזמן לעמוד לו על הראש כי זו הבחירה שלו, הוא צריך להיות בספקות, בגיחות כאלה, קרוב ורחוק. כמו חתול או פנתר שנמצא בדריכות לפני שהוא קופץ, כך גם אנחנו צריכים למדוד ולהרגיש את עצמנו לפני שפונים לבורא.
שאלה: כתוב שכשאין טעם בעבודה אז אתה שואל את שאלת ה"מה". אחרי ששואלים את שאלת ה"מה", איזה טעם יש בעבודה?
איפה זה כתוב?
תלמיד: בפסוק 84 כתוב "כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה"," מה זה "שלא מרגישים טעם בעבודה"?
אני לא מרגיש טעם מכך שאני צריך להתקשר לאחרים, שאני צריך להשפיע לאחרים, שאני צריך מתוך הקשר הזה להגיע לקשר עם הבורא. אני לא מרגיש אותם, לא את הבורא ולא כלום אלא מרגיש רק את עצמי. ואז הכוח שלי, האגו שלי שואל שאלה "מה העבודה הזאת לכם? בשביל מה אתה עובד? מה יש לך מזה? מתי זה יגמר?" זאת שאלת רשע. למה שאלת רשע? כי היא עוזרת לי להרגיש שאני רשע ושאני נמצא ברצון לקבל.
שאלה: הרגשת החיסרון, הכלי, האם זהו הגילוי שדרוש לנו ושיגיע יחד עם הדבקות בתכונת ההשפעה?
לא. אנחנו עכשיו מדברים על גילוי של שתי שאלות, "מה העבודה הזאת לכם", ו"מי ה' אשר אשמע בקולו?". אם אדם פותח את השאלות האלה, והוא רואה שהוא נמצא איתן בפנימיות שלו נגד הבורא, אז הוא מרגיש איזה רצונות שולטים בו ומה הוא צריך לשאול את הבורא, איך לצאת מהן. השאלה הראשונה - מה העבודה הזאת לכם - היא עוזרת לאדם להבין שהוא נמצא ברצון לקבל.
קריין: קטע 85.
"פרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). זו לא "מה העבודה הזאת לכם?" אלא נקודה כבר יותר גבוהה, "למה אני צריך לשמוע את הבורא?". "מה העבודה" זה בכללות, אבל "מי ה' אשר אשמע בקולו?", ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
זה לא סתם רצון לקבל, זו כבר קליפה, כי זה נוגע ממש ישירות בבורא. אבל בלי גילוי השאלה הזאת "מי ה' אשר אשמע בקולו", בלי שאדם מרגיש שיש לו התנגדות והוא לא רוצה להיות קשור לבורא, הוא לא רוצה להשתחוות לבורא, האדם לא יכול להבין שהוא נמצא בעבדות של האגו שלו, שהבורא שולט עליו והוא צריך להרגיש צורה הפוכה, שהוא לא רוצה להיות בשליטה הזאת. זה נקרא כבר גילוי השאלה של "מי ה' אשר אשמע בקולו", מיהו הבורא ולמה אני צריך לשמוע בקולו. אני אמלוך, יש לי מספיק כוחות והבנות לכן אני אמלוך ולא כוח הטבע, הבורא. זאת השאלה השנייה.
על ידי שתי שאלות האלה האדם כבר מתחיל להיות מוכן ליחס יפה להכרת הגלות, שהוא באמת נמצא בגלות מצרים.
שאלה: מהי אותה המערכת ואיך זה קשור לשליטת הקליפות? למה יש סדר כזה?
השאלה הראשונה "מה העבודה הזאת לכם", אומרת למה אנחנו צריכים לעבוד נגד הרצון לקבל שלנו, כי זה נגד הטבע שלנו. מה התועלת מזה שאני חייב להיות תחת השליטה הזאת? אני לא רוצה, אני לא מקבל את הדברים האלה, אני לא מקבל שאני חייב לעבוד נגד זה. זה כבר שייך יותר ל"מי ה' אשר אשמע בקולו", שאני חייב להתגבר, להתנגד ולצאת מהשליטה של הרצון לקבל. כך אנחנו מכינים את עצמנו ליציאה ממצרים.
תלמיד: למה שליטת הקליפות קשורה לעורף?
עורף זה הפוך, זה לא העורף בראש. עורף זה צורה הפוכה, כך צריכים לתרגם את זה.
קריין: קטע 86.
"היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.
אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה."
(הרב"ש. 877. "ג' תפלות - ב'")
נראה לנו שאם אנחנו רוצים להגיע לרוחניות, אז צריכה להיות לנו עזרה גדולה מהבורא, ומכל מיני כוחות טבע שכולם באים מהבורא וצריכים לעזור לנו. זו לא עזרה ישירה, אלא עזרה הפוכה דרך העורף, שלא באה בצורה ישירה אלא דרך הקושיות, הבעיות, הכבדות הלב, ואנחנו לא מבינים בשביל מה ולמה זה קורה. כך אנחנו מתקדמים.
רק אחרי שאנחנו רואים שיש לנו מכשולים, דווקא על ידי המכשולים האלו אנחנו יכולים להתקשר לבורא ולבקש ולדרוש ממנו שיעזור לנו. אם המכשולים האלה לא היו, אז לא הייתה לנו שום אפשרות לפנות לבורא, לא הייתה לנו סיבה לפנות אליו, ולא היינו יכולים להגיע עמו לאיזה קשר. לכן כל העבודה שלנו היא לשמוע את השאלות האלה "מי ומה", ובכל פעם על פני השאלות האלה להתעלות לקשר עם הבורא ולהשתדל יותר ויותר להתקשר אליו.
שאלה: האם אנחנו חייבים לעבור דרך מצבים כל כך קשים כמו המלחמה נגד השאלות האלה מיהו ה', או אפשר איכשהו להקל על הדרך?
חייבים. אבל זו לא כל כך בעיה אם יודעים איך לסדר את הקשר. השאלות האלה מכוונות אותנו לפנות לבורא, הן מאתרות לנו את הקו שיש לנו עם הבורא. וכשאנחנו מתחילים לענות על השאלות האלה ועל פניהן פונים לבורא, אז אנחנו מתחילים ליצור עימו קשר עד שהקשר הזה הופך להיות לקשר פתוח, ישיר. זה מִדרגת קשר שאנחנו מרגישים כקשר טלפוני נניח, אחר כך כקשר ויזואלי כמו דרך הטלוויזיה, ואחר כך ממש בקשרים שהם הרבה יותר עוצמתיים ומגולים. הכול לפנינו.
שאלה: כשהרשע מביא טענות ומישהו מרגיש שהוא לא זכאי, כמו עונש, איך להתגבר על זה? כי התחושה הזאת, הרגש הזה לא מאפשר לבקש, כשמרגישים שלא מגיע לנו.
כשנמצאים בתוך החברה, אז מקבלים מהחברה התעוררות נכונה ויכולים לפנות לבורא אפילו שנראה לנו שהוא דוחה אותנו. כי החברה נותנת לנו הבנה שמה שאנחנו מרגישים כדחייה זו דווקא לא דחייה, אלא בזה הבורא מושך אותנו אליו.
זה כמו שאתם מלמדים את התינוק ללכת, אתם שמים אותו לפניכם ועוזבים, ואז הוא בוכה ולא יודע מה לעשות. אבל בזה אתם מחייבים אותו להתקרב אליכם, אתם אומרים לו "בוא, בוא", ואומנם הוא בוכה אבל הוא עושה צעד ועוד צעד אליכם ונופל לידיים שלכם עוד פעם ועוד פעם עד שהוא הולך. אותו דבר בדיוק אנחנו צריכים לעשות, ליפול בכל פעם לידי הבורא.
שאלה: האם בכל הכבדה שיש או בכל קושי שמתגלה בדרך מסתתרת אחת מהשאלות האלה "מי ומה"?
כן.
תלמיד: איך אפשר לזהות את זה בדברים הקטנים? זה נכון לעשות את זה?
תנסה. תבדוק למה זה שייך, או לבורא עצמו, או לעבודה שאני צריך להתרחק מהרצון האגואיסטי שלי.
שאלה: מאחורי כל חבר עומד הבורא, יוצא שמאחורי כל חבר יש השתקפות אחרת של הבורא. יש חבר שיותר נוח לי לעבוד איתו, אחד אני אוהב יותר, אחד פחות, ואז יש מחלוקת פנימית.
תמשיך ללכת ואפילו שתתבלבל הרבה תמשיך להיות בזה ואל תעזוב, ואז תראה איפה הטעויות שלך.
שאלה: האם כדי להשפיע לבורא, להידבק בבורא ולהגיע לבורא, צריך לעבור דרך סבל?
לא צריכים להגיע לשום סבל. אם אנחנו מסדרים נכון את הקשר בינינו ועם הבורא וכל הזמן מכוונים כך, אז אין שום סבל.
שאלה: האם כשאנחנו מנסים להכיר בכל הפשעים והאיבה בעשירייה תוך הודיה, האם זה מה שאנחנו צריכים לעשות?
כן.
שאלה: השאלות האלה הן דווקא מבריחות את האור יותר מאשר לוקחות אותו לעצמן. איך זה בדיוק עובד?
אתה שואל על "מי ה' אשר אשמע בקולו"? למה אני צריך לשמור על חוקי ההשפעה שהבורא מכתיב לי? זה יכול להיות נכון. אבל אדם צריך לדעת אצל מי הוא נמצא בעבדות, אצל הבורא או אצל פרעה.
תלמיד: איך לפי התהליך הזה השאלה הזאת עוזרת לו להרגיש באיזו שליטה הוא נמצא?
בזה שאתה מברר את השאלה "מי ה' אשר אשמע בקולו". ואז צריכים לגלות לך את גדלות הבורא, שהוא שולט על כל המציאות, הוא מכוון אותה ומתקן אותה כולל אותך, כי אתה נמצא ברשותו. את זה אתה צריך לגלות ועם זה אתה תשמח להתבטל כלפיו. אין שום דבר שאתה יכול לעשות חוץ מביטול כלפי הבורא שאתה כבר נמצא בזה.
תלמיד: איך השאלה הזו מתגלה?
תשאל אותה יותר ויותר יחד עם השאלה הראשונה, לסירוגין, ואתה תראה כמה הן עוזרות לך להתקדם נכון לאותו מושג שנקרא "בורא".
שאלה: אם אני לא מרגישה את עצמי כרשע אז איך להבין ולזהות איפה אני נמצאת?
עוד פחות מרשע, את כל כך רשעית עד שאת לא יכולה אפילו לגלות את הרשע שלך.
שאלה: מה צריך לעשות כדי שהרשע שבנו לא ישאל אותנו את השאלה "מה העבודה הזאת לכם"?
להיות טובים, ואז הרשע יתגלה עוד ועוד עד שאנחנו נאתר אותו עוד ועוד ונתקן אותו לטוב, ואז הרשע לא ישאל יותר כי הוא יהפוך להיות לטוב. כל הכוחות האלה ששואלים אותנו כדי ללכת נגד הבורא, אנחנו נגלה בסופו של דבר עד כמה הם דווקא מובילים אותנו אליו.
שאלה: אם השאלות האלה של פרעה הן בלתי נמנעות, אז איך להתרכז בבחירת הדרך האמיתית ולהשקיע בה את המאמצים?
דווקא דרך השאלות האלה.
תלמידה: איך להבדיל בין העבודה לבורא לבין העבודה לפרעה?
האמת שזה אותו הדבר. אם אני מברר את השאלות האלה, מי ומה, "מה העבודה הזאת לכם", למה אני צריך להקשיב ליצר הרע או ליצר הטוב, איך לארגן את הקשר שלי עם הקבוצה, איך לפנות לבורא דרך חברים, אז כך אני מאתר את עצמי בצורה נכונה לקראת מטרת הבריאה שהיא נקודת הקשר בינינו לבורא בנקודה הסופית, בהתפתחות השלמה הרוחנית שלנו.
שאלה: מה זה אומר להתקשר לבורא? איך מתקשרים אליו?
מתקשרים לבורא רק על ידי זה שמבקשים ממנו. הוא לא מקבל שום דבר מאיתנו חוץ מבקשות. "מה אתם רוצים ממני?" לזה הוא תמיד פתוח, ואתם צריכים לנדנד, לשאול, לבקש, לפנות אליו ככל האפשר. הפנייה לבורא נקראת "תפילה", לכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום".
שאלה: האם אדם יכול לראות את היצר הרע של חברו, או שתמיד הוא רואה רק את היצר הרע של עצמו?
האדם לא רואה שום דבר חוץ מעצמו.
שאלה: אם שום דבר לא משתנה בחיים האישיים שלי, השגרה היא אותו דבר בדיוק, אבל קשה לי יותר להתרכז בשיעורים ובמפגשים, האם זו הכבדה או שאלו תירוצים?
זו הכבדת הלב וסימן שאתה מתקדם. למה זה קורה? כדי שתפנה לבורא ותבקש כוחות. אל תחכה ואל תחפש בעצמך כוח, זה מיותר ולא תמצא, אלא רק תפנה לבורא ותבקש ממנו כוחות.
שאלה: מה ההבדל בין הקליפות לבין הרוע של העולם הגשמי שלנו?
העולם הגשמי שלנו אלו כוחות כלליים שמקדמים אותנו למטרה. הקליפות הן כבר כוחות מאוד מיוחדים, חזקים ורוחניים שמקדמים את האדם בצורה אישית למטרת הבריאה. הכול מכוון לאותה המטרה הסופית, אבל תלוי באילו דרגות זה נמצא. בדרגות הגבוהות אלו קליפות, ובדרגות הנמוכות אלו סתם שאלות מבלבלות.
שאלה: האם ככל שאנחנו מרגישים יותר רשעים, כך אנחנו מתקרבים יותר לבורא?
ככל שאנחנו עושים פעולות טובות לחיבור בינינו ועם זאת אנחנו מרגישים את עצמנו גרועים יותר, לפי זה אנחנו מתקרבים לבורא.
שאלה: ככל שאנחנו מתרחקים יותר מהעשירייה כך אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים יותר מהבורא שיחזיר אותנו אליה. אנחנו מבקשים ומבקשים אבל אנחנו לא צריכים לבכות כל כך הרבה ולבקש, אנחנו צריכים להודות לו. מה עדיף, להודות לו על המצבים שהוא נותן או לבקש ממנו שיחזיר אותנו אליו?
אנחנו צריכים לבקש חיבור בינינו ושבתוכו נגלה אותו.
שאלה: אם אתה מבין שכל מה שאתה עושה זה רק בשביל עצמך, ושהתפילה גם היא מלוכלכת באיזושהי כוונה בשביל עצמי, אז מה עושים, איך מתפללים?
ככל שמלוכלכים כך מתפללים, אל תדאג, העיקר להתפלל.
שאלה: מה לעשות כשהרשע שבתוכנו אומר "את לא צריכה ללכת לרוחניות עכשיו, תשאירי את זה לאחר כך ותלכי לפתור את העניינים שלך". איך להתגבר?
על זה כתוב "תן לו מכה בשיניים", "שבור לו את השיניים".
שאלה: אנחנו בעשירייה מאוד רוצות לבנות את העבודה באופן שהביטחון במצב הרוחני הבא ימשוך אותנו וייתן לנו ביטחון ולא שהמכות ידחפו אותנו. איך לעשות זאת?
האמת לא חשוב לי על ידי מה אתקדם על ידי הרגשה רעה או טובה, הרגשת התקרבות או התרחקות, חשוב לי איפה אני באמת נמצא, לא בהרגשה שלי אלא באמת. אני מבקש מהבורא שיראה לי את המצב האמיתי שלי, מפני שמתוכו אוכל לפנות אליו בצורה נכונה פנימית. שהכול יהיה כמה שאפשר על מנת להשפיע.
שאלה: האם נכון להגיד ששאלות "מי" ו"מה" מנהלות אותנו בעצם לאורך כל הדרך בלי שאנחנו מרגישים? והאם יש דרך להביא את זה למודעות כדי לעבוד עם השאלות האלה נכון?
ודאי שכן. כתוב הרבה על השאלות "מה" ו"מי". ורק דרך כך שאנחנו מעלים ומעבדים אותן, אנחנו מתקדמים.
תלמידה: האם יש פטנט כדי להעלות אותן באופן קבוע למודעות?
הכול תלוי בך ובסביבה שלך.
שאלה: יש חבר שהורחק מהעשירייה לתקופה, בגלל שהיה לו קושי לבטל את עצמו ועכשיו הוא חוזר. איזו עצה יש לך בשבילנו לקראת החזרה שלו לעשירייה?
אני לא מכיר את המקרה הזה ומוזר מאוד לשמוע שכך קורה, אתם צריכים לסדר את הדברים האלה. לא שמעתי על כך שחבר הורחק מפני שלא היה לו קשר נכון עם הקבוצה, תצטרכו להסביר זאת בצורה ברורה. תפנו לחברים פה ותראו מה לעשות. לא נראה לי שזה מצב טוב, מתוקן.
שאלה: האם כשאני פונה לבורא בשביל הקבוצה, בשביל אחרים, יש לי את הבורא שלי, אבל אם אנחנו פונים ביחד אז יש את הבורא שלנו לכולנו.
זה בסדר גמור, תמשיך כך לפנות, גם בצורה אישית וגם דרך הקבוצה, שבכל פעם הבורא ייראה לך בצורה אחרת. לאט לאט הכול יתקשר לדמות עליונה אחת.
שאלה: האם מעצם הפעולה שאנחנו מתחברות ומעלות תפילה לבורא, יש כבר תשובה מצדו?
כן, אבל אנחנו צריכים בכל זאת להבין, לקלוט את התשובה ולהמשיך איתה הלאה צעד צעד כך זה צריך להיות.
שאלה: בקטע 86 כתוב על טענות הגוף. האם הכוונה לטענות המוח?
לא, בדרך כלל טענות הגוף הן טענות כלליות של הרצון לקבל שאם האדם מתגבר עליהן, אז הוא יוצא לחופשי, יוצא ממצרים שלו.
שאלה: האם השאלות "מי" ו"מה" מתעוררות על ידי פרעה הטוב או רק על ידי פרעה הרע?
האמת אין פרעה טוב ופרעה רע, הכול מתגלה כלפי הדרגה שאליה האדם כבר הגיע. עם פרעה הטוב מתחילים את העבדות, אחר כך לאט לאט הוא מתקלקל בעיני האדם והופך להיות פרעה הרע ועד רע מאוד.
תלמיד: אז באיזה שלב מבין המצבים של פרעה מתגלות השאלות "מי" ו"מה"?
לאורך כל הדרך, תלוי באדם איך הוא מאתר אותם.
שאלה: האם אנחנו "בני ברוך" נמצאים מחוץ למצרים, בתוך מצרים או שאנחנו רחוקים מכלל סכנה?
אתם כבר נמצאים במצרים הרוחנית, וצריכים להמשיך כדי לגלות את הכוח השורה בכם שהוא כוח הרע, שמעורר בכם את האגו ובזה דוחף אתכם שתעזבו אותו ותפנו לבורא ככוח הטוב.
שאלה: לעתים קרובות אתה אומר "נלמד על זה בקרוב". האם נצליח בגלגול הזה ללמוד את כל מה שאנחנו צריכים ללמוד?
אני מבטיח לכם שעוד לפני שתעזבו את החיים הגשמיים האלו, תשיגו את החיים הרוחניים. רק להמשיך בכל שיעור ושיעור.
שאלה: למה זו בעיה לנסות להתגבר בעצמי על הכבדות?
כי בכך אתה לא מתחבר לאחרים ולכן אתה לא בונה את הכלי הרוחני שלך.
קריין: קטע מספר 87 "ערי מסכנות", תת נושא תחת הנושא של פסח.
אנחנו ממשיכים בעצם בעבדות מצרים, אבל עכשיו במקום המצבים בהם הרגשנו שאנחנו נמשכים לרוחניות והכול יפה וטוב ועוד מעט נגיע לגילוי העולם הרוחני, נרגיש את הנצחיות והשלמות שבטבע ואת עצמנו למעלה מכל העולם הזה, מכל הבעיות, מתגלה בדרך שאנחנו נמצאים במצב לא כל כך נעים. מתגלה שאנחנו ברצון לקבל והוא מפריע לנו, גורם לנו מכשול בדרך, ובמקום לבנות לעצמנו איזה מצב יפה וטוב, אנחנו בונים ערי מסכנות. "מסכנות" מהמילה סכנה. הסכנה היא בכך שנישאר בתוך הרצון לקבל האגואיסטי וכך נגמור את החיים. לכן כדאי לנו להזדרז ולהשתדל לצאת מהמצב הזה שנקרא "ערי מסכנות", ערים מסוכנות, ולהמשיך הלאה בדרך.
זה כמו בכל מיני סרטים מצוירים, כשבורחים מאיזה מקום ובדרך נכנסים למקום עוד יותר גרוע וכשעוברים אותו, מגיעים למטרה היפה. אותו דבר כאן, ממש כמו באגדות. לכן גם בהגדת פסח יש דבר כזה שנקרא "ערי מסכנות".
קריין: קטע מספר 87.
"כתוב (שמות, ראשון) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס"." קודם כל ערים מסכנות. ולמי? לפרעה. שתי ערים - פיתום ורעמסס. "ואאמו"ר זצ"ל פירש, בזמן שהיו רוצים לעבוד לשם שמים והתגברו על שליטת המצרים, זהו הפירוש רעמסס, היינו שהתגברו על האהבה עצמית, כמו רעם-סוס, היינו בכח גדול כמו סוס. וחושבו, שהם כבר יצאו משליטת אהבה עצמית." הטעות היתה שחשבו שיכולים להתגבר בכוחות עצמם ולהמשיך הלאה. "ואח"כ הם באו לפי-תהום, היינו שכל הבנינים שבנו, הכל נבלע ונשקע בתהום, ולא נשאר זכר מכל העבודה, שזה נקרא פתם".
באים לרעמסס, ''רעם-סוס'', בזה שהתגברו בכוח גדול והלכו קדימה, ואחר כך הגיעו למקום שנקרא ''פתם''. לאחר שהתגברו באותו כוח גדול והיו רצים וממש רצו להצליח בכל הכוח שלהם, הם נפלו ולא נשאר כלום מכל העבודה שלהם. אלא גילו את זה בירידה, בנפילה.
"היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש". זה נכון, זה טוב אם מרגישים כך יום יום. "ועד עתה יש להם הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה". ולמרות זאת התחילו בכל יום ויום כאילו מחדש. "והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא, שהכל נבלע ונשקע בארץ".
(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
זאת העבודה שנקראת ''עבודת מצרים'' האמיתית, שהולכים נגד כוח הקבלה ורוצים להתגבר על כוח הקבלה הזה ב'כוח סוס שנקרא ''רעמסס'', ''רעם-סוס'', ואחר כך מגיעים ל''פתם", נופלים לתהום. ובסופו של דבר, בשביל מה זה?
על כך אמרתי בתחילת השיעור, שהתקופה הזאת מיועדת כדי לתת לנו הרגשה שאנחנו אבודים, שאנחנו נמצאים ברצון לקבל שאי אפשר לצאת ממנו, וככל שנתחיל, ואפילו כשהבורא נותן התעוררות, ''תתחילו תתחילו, תעשו'' ויתן לנו רצון להתעורר, בתקופה הזאת שממשיכים ומתעוררים, אנחנו בסך הכול אוגרים, אוספים את ההתרוממויות שלנו ומגיעים למצב של ייאוש טוטאלי, שלא יכולים לעשות שום דבר. ואז מהייאוש הטוטאלי אנחנו צועקים, ומגיעים ליציאה ממצרים.
קריין: שוב קטע 87.
"כתוב (שמות, ראשון) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס". ואאמו"ר זצ"ל פירש, בזמן שהיו רוצים לעבוד לשם שמים והתגברו על שליטת המצרים, זהו הפירוש רעמסס, היינו שהתגברו על האהבה עצמית, כמו רעם-סוס, היינו בכח גדול כמו סוס. וחושבו, שהם כבר יצאו משליטת אהבה עצמית. ואח"כ הם באו לפי-תהום, היינו שכל הבנינים שבנו, הכל נבלע ונשקע בתהום, ולא נשאר זכר מכל העבודה, שזה נקרא פתם.
היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש. ועד עתה יש להם הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה. והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא, שהכל נבלע ונשקע בארץ."
(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
שאלה: הקטע הזה מזכיר לי את העבודה במוחא וליבא. לפעמים במוחא, בכוונות, אנו מתגברות על רעמסס ומתמקדות בכוונה ואז פתאום מגיע הלב עם הרגשות ובולע הכול לתהום. מה ההבדל בין עבודת המוחא לעבודת הליבא? איך לעקוב אחרי שניהם?
אם אנחנו לא יכולים להבדיל בינתיים בין שניהם, אז לא צריכים. כאן לא מדובר על מוחא וליבא אלא מדובר על העבודה שהיא ''פתם ורעמסס''. ''פתם'' זה "פי-תהום", שמרגישים את עצמם בסוף שנמצאים בבור עמוק. ו''רעמסס'' זה "רעם-סוס", שמגיעים לזה בכוח, בהשקעה גדולה מאוד, ככל שמסוגלים.
התקופה הזאת שנקראת "ערי מסכנות" מעוררת את האדם להוציא הרבה כוחות כדי להתקדם למטרה, לחיבור בינו לעשירייה, לחיבור בין העשיריות, להשקיע ולהשקיע ככל האפשר ולצעוק לבורא ולא לעזוב אותו, וכך אנחנו בהחלט רוצים להתקדם, אבל בסופו של דבר נראה את עצמנו נמצאים בבור עמוק. זו התקופה של ''ערי מסכנות''.
שאלה: חוסר החיבור בקבוצה זה מצב של חוסר כוחות אצל כל אחד ואחד, וברגע מסוים אנחנו מחליטות לחבר את החברות בכל מחיר.
איך אני יכולה לעזור לכל חברה להתעלות רוחנית? האם זה אומר שהיא צריכה להרגיש טעם בעבודה? הרי העבודה האמיתית היא כשאדם עובד בלי להרגיש טעם. נאמר ''משלא לשמה באים לשמה'', האם נדרשים שני המצבים כדי להתקדם, ומה עדיף?
העיקר שתתחברו ביניכן בצורה צמודה ככל האפשר, כדי שביניכן, במידת ההיצמדות, תגלו את הבורא. כמו שאת לוחצת על איזה פרי עד שיוצא ממנו מיץ, כך אתן צריכות להצטמצם ולהתחבר ביניכן עד שתגלו את הבורא.
שאלה: לפי המאמר אנחנו בכל יום בונים את הערים האלה ומבקשים מהבורא, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו בבור. וכך בכל יום אנחנו צריכים להתחיל במחשבה שאנחנו רוצים לעשות את העבודה הזאת. מה השלב הזה מלמד אותנו, ולאיזו מסקנה אנחנו צריכים להגיע?
אנחנו צריכים ללכת לכיוון המטרה, ולא חשוב לנו אם אנחנו מבינים או לא, ולא חשוב לנו מה יהיה בסוף, אלא בכל צעד ושעל אני צריך לבדוק את עצמי, האם אני עושה את הצעד הזה נכון.
ומה שיקרה בעוד כמה זמן, אם זה קורה או לא, או כמו שכאן אנחנו קוראים מראש, אנחנו נכנסים פתאום לבור עמוק ומי יודע אם יוצאים משם או לא, זה לא מקרר אותי בכלל, במאומה. אני ממשיך וממשיך כל הזמן רק למטרה אחת, להיות מחוברים בינינו עד כדי להוציא משם את הבורא שנסתר בינינו.
תלמידה: אם החברים שנמצאים בדרך אומרים פתאום, "לא. יש לנו עניינים אחרים", וכאילו נסוגים אחורה?
אז צריכים לפנות לקבוצה, לגבאי, לסדרן, או למי שנמצא למעלה מהקבוצה ולבקש סדר. זה הדבר החשוב ביותר, וזו הסיבה שחברי הקבוצה בורחים מתוך העבודה ההכרחית הזאת. זו העבודה הכי חשובה.
שאלה: אנחנו כל הזמן אומרים שהעבודה שלנו היא תמיד מעל כל המצבים כדי להגיע לחיבור בעשירייה ובאותו חיבור לגלות את הבורא. במקרה הספציפי הזה, איזה חלק בעבודה אנחנו בוחנים, את החלק שאנחנו לא רוצים להתקדם ואז פונים לבורא, או את החלק שלא מצליחים לצאת מעצמנו?
אלה צעדים בדרך ולא מקרים כאלה שאפשר להגיד עליהם בצורה ברורה ''פיתום'' או ''רעמסס''. אלה צעדים קטנים בדרך.
שאלה: האם אפשר לעבור את המצב הזה של פתום ורעמסס בצורה מהירה יותר?
ודאי שאפשר לעבור אותו מהר יותר. הכול תלוי כמה אתם נמצאים בבירור המצבים האלה, משקיעים בזה כוחות, מבררים, דנים עליהם.
שאלה: איך לעזור לחברות ולעצמי לא לברוח מהעבודה הזאת ולהישאר בה?
אתן צריכות ללחוץ זו על זו. אתן צריכות ללחוץ ולא לתת מנוחה לאף אחת, רק בצורה שיהיה מורגש שזה בא מתוך אהבה.
שאלה: מצד אחד, אנחנו צריכים להגיע לחיבור גדול. מצד אחר, אני שומעת שאנחנו גם צריכים לגלות שאנחנו לא יכולים להתחבר. יש כאן סתירה שמבלבלת אותי.
לא. זאת לא סתירה, אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להתחבר. בסופו של דבר אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר וצועקים לבורא שיחבר אותנו.
שאלה: מהי הסכנה בערי מסכנות ולמה אנחנו לא מרגישות את הסכנה?
אתן עוד לא נכנסתן לערי מסכנות, ולכן אתן לא מרגישות את הסכנה.
קריין: קטע 88.
"בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע את האמונה. וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")
זאת אומרת, בהתחלה אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות כל מיני מעשי השפעה, להתקרב זה אל זה, להתחבק, ואחר כך אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר מכל הדברים האלה. אין לנו כוח, רצון, הבנה איך לעשות איזו פעולה רוחנית הקטנה ביותר. וכשאנחנו מבררים את זה ורואים שאין שום אפשרות שנתקרב, שנתחבר, שנתחבק, שנפנה לבורא, שניצור בינינו כוח השפעה ונגלה אותו, אין, אנחנו הפוכים לגמרי ממה שצריך להיות, זה דווקא המצב הכי גבוה וטוב ליציאת מצרים, אנחנו צועקים ובשום פנים ואופן לא רוצים להישאר במצב הזה, ואז קורה תהליך היציאה.
שאלה: מתוך סדרת השיעורים שלנו ברור שהיציאה היחידה, הפתרון היחיד הוא אמונה מעל הדעת. למדנו את זה כבר ולמדנו איך להשתמש בזה אבל מה שלא מובן זה איך האמונה יכולה להיות בקביעות, כי היא כל פעם נעלמת, חומקת. איך יכול להיות שהאמונה תהיה קבועה?
אנחנו עוד מעט נגיע לזה. השאלה שלך קצת מוקדמת, אבל נלמד ונראה את זה, נאתר את זה ונגלה אותה בינינו.
שאלה: איך אפשר להעלות בקרב החברות את החשיבות של תורנות רמח"ל בתפילה הכללית?
זאת לא בקשה אליי, אלא הבקשה היא אלייך ולכל הנשים. תתחילו להתארגן לזה, צריכים לעשות את זה יום יום, ובאחד מהימים תגיעו לתפילה כזאת שבאמת תתכללו ביניכן ויחד איתכן לבורא, כי הבורא נמצא בקשר ביניכן. הבורא נמצא בקרבכן, הוא תמיד נמצא, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אם אתן מגיעות לחיבור ביניכן, אתן מגלות שהבורא כבר נמצא שם, הוא פותח את הזרועות ואומר "איפה אתן? חיכיתי כל כך שתבואו אליי סוף סוף". ואיפה הוא נמצא ומאיפה הוא צועק לכן? מהחיבור ביניכן, שאתן לא רציתן להגיע לזה. הוא הזמין לכן נקודת מפגש ואתן לא רוצות, אז תנסו לאתר את הנקודה הזאת ולהגיע אליה.
שאלה: בתחילת השיעור עשית הקדמה כזאת שמה ששמעתי ממנה זה שצריכים להבהיר את המטרה כדי לדעת בבירור מה אנחנו מבקשים. מה יכולה להיות המטרה המקסימאלית בכנס הקרוב, לאיזה מצב של הכלי העולמי ושל כל האנושות אנחנו יכולים לשאוף ולדרוש את המצב הזה?
אתם מארגנים את הכנס, ודאי שאני נמצא איתכם יחד ואפילו יש לי שם איזו הרצאה או שיחה, במידה שמארגני הכנס ירשו לי להופיע אני אשמח. אבל הכנס הזה כולו עליכם והכול תלוי באופן שבו שתארגנו אותו. אני מאוד שמח שאתם רוצים לעשות אותו בצורה עצמאית ככל האפשר, גדולה, כקבוצה שלמה. תנסו, מה שיצא יצא, אני איתכם, מברך אתכם, תעשו.
שאלה: בבוקר למדנו שפרעה רוצה רק דבר אחד, לבטל את גדלות הבורא. איך להשתמש בשאלות של פרעה "מי ומה" כדי להגיע לגדלות הבורא?
לעבוד נגד פרעה. זה מה שאנחנו צריכים. כמו שפרעה אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", כך אנחנו צריכים להגיד, "מי פרעה אשר אשמע בקולו?" וכל מה שמעורר בי הרצון לקבל אני לא רוצה לשמוע בקולו, אני רוצה לעשות בצורה הפוכה. "ונהפוך הוא" כך צריך להיות.
שאלה: האם בכל פעם שרוצים למלא חיסרון של חבר זו עבודה שבונה את ערי המסכנות מפני שאין כוונה להשפיע לבורא?
כל פעם עד הרגע האחרון אנחנו תמיד נמצאים בגילוי רעמסס ואחר כך פיתום, ובסופו של דבר רואים את עצמנו נופלים לבור עמוק יותר. עד הפעולה האחרונה, שאנחנו לא יודעים שהיא האחרונה, אבל כך יוצא, שבכל זאת נמשכים קדימה ולא חשוב מה יקרה בסוף, העיקר שבכל פעולה אנחנו רוצים לעשות את רצון הבורא ככול האפשר מתוך הלב שלנו, מתוך החיבור בינינו, עד הסוף רוצים בכל פעולה ופעולה לעשות חיבור ולהכין מקום לגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, ובסופו של דבר פתאום זה קורה. זה העניין של פיתום ורעמסס.
שאלה: יש הרגשה שמצד אחד אני כבר לא מסוגל להישאר בתוך האגו הזה, אני ממש משתגע ממנו שהוא ככה תופס אותי ואני לא מסוגל לעשות כלום. מצד שני אני מודה לבורא על האגו הזה כי אני יודע שבלעדיו אני לא יכול להתקדם. לאן עלי להמשיך איתו?
תנסה לעבוד איתו כך דווקא לחייב אותו, שעל ידו אתה תגיע לבורא. אין לך כוח אחר, כל מה שיש לך זה רק האגו שלך, אז קח אותו, ותעשה ממנו כוח עזר. קפוץ עליו כמו על סוס, ותדהר לבורא כמו גרוזיני אמיתי.
שאלה: מה זה אומר לעשות את כל הפעולות ולגלות שאין לנו כוח לעשות כלום? איך נוכל להפוך לאומה שלמה ולהתאחד?
זה לא במשפט אחד כמו שאתה אומר, אלא בכמה פעולות, ובמשך זמן. קודם כל אנחנו צריכים לגלות כמה אנחנו רוצים להגיע לרוחניות. להשתדל, ולבדוק האם ההשתדלות שלנו נכונה, האם הרצון שלנו נכון, והאם המטרה שלנו נכונה. כך אנחנו בודקים את עצמנו ומאתרים את מקומנו יותר ויותר מדויק למטרת הבריאה. בדרך אנו מגלים כל מיני הפרעות, והן בסופו של דבר מנקות אותנו, מורידות מאיתנו את הקליפות, את המחשבות השטותיות שלנו ואת החשבונות האגואיסטיים. וכך אני מגיע למצב שבו אני בכל זאת מגלה שאני יכול לפנות לבורא עם לב ומוח שדורשים ממש להיות בהשפעה טהורה, כך מגיעים למטרה.
שאלה: כל יום אנחנו מעלים תפילה של הכלי העולמי למען השלום בעולם, זוהי פעולה מעוררת התפעלות. בעבודה הזו שמעל כל הפשעים, כל סתירות, אנחנו בונים חיבור שיהפוך לצינור לכל אומות העולם ויזרז את ההגעה של השלום בעולם, האם זוהי תכונת רעמסס?
לא, את זה נגלה אחר כך. לא כדאי לחשוב על זה, יש בזה משהו, אבל לא כדאי לחשוב שזה יוצא לנו ממש מעבודה הרוחנית נקייה. קודם כל העבודה הזאת מגיעה לנו מתוך זה שאנחנו נמצאים במצב מסוים. אתם נמצאים בקייב, זה מקום מסוכן, מקום מיוחד, אתם נמצאים בלחץ, יש מלחציים על המדינה שלכם. אנחנו אתכם יחד בלב ונפש, אבל בכל זאת יש לכם סיבה שמעוררת אתכם, ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שהפנייה שאתם מעלים עכשיו לבורא היא פנייה ממש רוחנית נקייה, אלא זו פנייה שנובעת מתוך המצב.
אבל מזה אנחנו צריכים ללמוד באיזה מצב רוחני אנחנו צריכים להיות, ללא שום לחץ גשמי, ולזה אנחנו מגיעים על ידי התכללות. מפני שיש לנו חברים בכל העולם, כמו שאתם רואים, אז אם אנחנו הולכים יחד איתכם, בזה אנו מגלים את ההתכללות שלנו, ובהתכללות אנחנו מביאים את הכלי השלם לגילוי, ולגאולה.
שאלה: בזמנו בני ישראל היו צריכים שמשה יבקש מפרעה לשלוח אותם, מה אנחנו צריכים בכלי העולמי, מהו כוח המשה בימינו?
בכל אחד ואחד מתוך ההתכללות והשבירה יש את נקודת משה, לכן אל תדאגו ברגע שתהיו מוכנות לצאת מהאגו שלכן, היינו ממצרים יחד עם הגברים, אתם תגלו את הנקודה הזאת שנמצאת בלב של כל אחד ואחד, הנקודות האלה יתחברו ויהיה לכם ברור מה זה דמות המשה בכולנו.
שאלה: אם אני טועה או מבלבלת משהו בבקשה תסלח לי, לפעמים באמת המחשבות מתבלבלות לגבי עם ישראל הפיזי. אתה אומר לכתבים, שעם ישראל צריך להתחבר, אבל בכל זאת הראשונים שצריכים להתחבר אלה האנשים עם הנקודה שבלב, ישר-אל. איך לשלב בין שני הדברים כדי שלא נתבלבל בין עם ישראל הפיזי, ואנחנו "בני ברוך"?
את צודקת, יש בזה עדיין בלבול וקשה להסביר את זה.
קודם כל האנשים שהם עם ישראל לפי אלפי הדורות שהיו ועברו את זה יותר קרובים לעבודה הרוחנית וליציאה, זה בכללות. יחד עם זה אנחנו רואים שאפילו באותה התקופה לפני אלפיים שנה כשחיו בארץ ישראל המקובלים הגדולים שהתגלו בעם ישראל, גם חלק מהם לא היו מהיהודים, כמו האר"י רבי עקיבא ועוד, וגם בתנ"ך אפשר לקרוא על האנשים שהצטרפו, התחתנו וכן הלאה.
היום בכלל אין שום בעיה כי אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת "גמר תיקון" וכמו שכתוב "ונהרו אליו" לבורא "כל הגוים" וכולם יגיעו לשורשם, "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" כך אומר הבורא, שהבית שלו מוכן לכולם רק שיתחברו ויבואו. לכן ודאי שיש את אלו שנמצאים בתהליך הזה מדורי דורות, מימי אברהם. ויש כאלה שמצטרפים עכשיו. אבל בסופו של דבר אין הבדל כי כשכולם נכללים בחיבור אין הבדל בין אחד לשני. לכן אין על זה כל כך שאלה.
במשך כל ההיסטוריה כל מי שרצה להיכנס ליהדות, להיות יהודי, לא הייתה לו שום בעיה, הכול היה פתוח. לכן אנחנו לא מדברים על זה, ולא שואלים על זה, אלה דברים שידועים במשך אלפי שנים.
שאלה: כשאנחנו צריכות לקבל איזושהי החלטה לגבי העבודה שלנו בעשירייה, ויש חברות שאומרות שהן מקבלות את דעת הרוב, אבל זה מביא אותנו למצב של חוסר פעולה, ומשאיר את העשירייה תקועה, מה אפשר לעשות?
למה? בסופו של דבר אתם מגיעים לדעה אחת. רק לדעה אחת, יש כאלה שנכללים בדעה הזאת ויש כאלה שמקבלים אותה, מסכימים איתה, אבל בסופו של דבר כולם מקבלים? הבנתי נכון?
שאלה: מה יכול להיחשב כלעורר את פּרעה בצורה מכוונת, אתה יכול לתת דוגמה?
לפתוח את הלב לחברים, וכך יהיה ברור לבורא שאנחנו פותחים את הלב בשבילו. זה הכול.
שאלה: שמעתי שאמרת שצריך לנדנד לבורא כמו ילד קטן. אם מנדנדים ומנדנדים והוא לא עונה, צריך לעשות בירור למה הוא לא עונה, או פשוט להמשיך?
צריכים לפתוח את האוזניים והלב, ואז תרגישו שהוא עונה.
שאלה: איך שומעים את התגובה שלו?
פותחים את האוזניים והלב.
שאלה: בני ישראל בנו ערי מסכנות לפרעה, איך זה בעבודה שלנו בעשירייה?
דיברנו על זה במשך שעתיים, ואת שואלת עכשיו? אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא, הכלי הזה נקרא לבנות עיר, מקום לכולם. בהתחלה העיר הזאת נקראת פיתום ואחר כך רעמסס, וגם ההיפך, בתחילה רעמסס ואחר כך פיתום, זה מה שיש לנו בכל צעד ושעל. העיקר החיבור למרות שכל הזמן אנו רואים עד כמה אנו לא מסוגלים ושוב, לא מסוגלים ושוב מתחברים, ככל שיותר מתקרבים אחד לשני, כך בסופו של דבר מגיעים למצב שהבורא נכנס לעיר.
שאלה: איך לעורר את פרעה בצורה מכוונת?
אנחנו צריכים ללמוד איך מעוררים את פרעה. על ידי זה שאנחנו משתדלים לבנות את הקשר בינינו ולקבל את הבורא, בזה אנו מעוררים את פרעה, שיראה לנו עד כמה אנו עדיין לא עובדים נכון. בזה אנחנו נראה גם עד כמה שפרעה והבורא זה אותו הדבר, אחד מכוון אותנו בעד, והשני מכוון אותנו כנגד, ועל ידי דבר והיפוכו, אנחנו מאתרים את הדרך הנכונה, את הדרך הישרה לגמר התיקון.
שאלה: אנחנו לומדים שליהודים יש תפקיד וגם יכולת שאין לאומות העולם לגלות את שיטת החיבור לעולם. אבל בזמנים האלו נראה שלהרבה יהודים וישראלים אין הרגשה משותפת שהם שונים מאנשים שהם לא יהודים. איך נעורר את היהודים, ואיך אפשר להוכיח ליהודים שהם שונים?
אני לא רוצה להוכיח ליהודים שהם שונים, אני רוצה רק להוכיח להם שיש להם תפקיד לעורר את כולם לאותה עבודה. בינתיים שיתחברו ביניהם, ואז יהיה ביניהם את כוח הקשר העליון ועם הכוח הזה הם יבינו איך הם צריכים לפנות לכולם ולעורר את כולם.
תלמידה: זה שיש להם תפקיד, האם זה לא בגלל שיש להם יכולת יותר מאחרים?
את שואלת לחובה או לזכות?
תלמידה: גם וגם.
אני לא אוהב כאלו שאלות כי יש בהן מין פריצה להתנשאות, אלא אנחנו צריכים להבין מה חובתנו לעשות. עלינו להרכין את הראש לפני כולם ולהסביר לכולם עד כמה כולנו חייבים להתחבר יחד "כאיש אחד בלב אחד". ואז ניכנס למצב שבו גם רעמסס וגם פיתום יהיו יחד, זה נקרא עיר הבורא, עיר ה', ושם יהיה מקום לכולם.
תלמידה: לנו "בני ברוך" זה מובן, אני שואלת איך אנחנו מביאים את זה לקהל?
אתן צריכות ללמוד איך, תנסו ותבינו, "אין חכם כבעל ניסיון". אני לא יכול להסביר את זה, צריכים כל פעם לנסות. אני עובד בזה 40 שנה, תעבדי 40 שנה ואחר כך נדבר.
שאלה: שמעתי תשובה ממך על התפילה שהיא תחת לחץ, כלומר זו דוגמה בשבילנו שנוכל להעלות תפילה גם בלי לחץ?
נכון.
תלמיד: בהמשך לכך, הקבוצות באוקראינה בשנים האחרונות הן דוגמה גדולה בשבילנו, הן פשוט מובילות את החיבור, מארגנות אותו. האם בגלל זה הם נכנסו תחת התנאים האלו של הבורא, כי רק הם יכולים להחזיק במצב שהם מרגישים?
לא, זה כדי לקדם אותם, אבל זה לא כקנס אלא כפרס.
תלמיד: לא קנס, אלא דווקא להם זה ניתן כי הם כל כך חזקים.
"את אשר יאהב ה' יוכיח", הבורא אוהב אותם ולכן מפיל עליהם כאלו מצבים שבהם הם סובלים. אבל ודאי שאנחנו צריכים להתפלל ולעזור כדי שאף אחד לא יעבור מצבים רעים, אלא שיגיעו מהר יותר לגמר התיקון. כי זה שהם סובלים עכשיו, הם סובלים לתקופה מסוימת, עוד מעט תכנס לזה גם רוסיה הגדולה עם משבר בתעשייה, במסחר, ויהיה לה קשה מאוד. אנחנו צריכים להשתדל שהחיבור שלנו יעזור לכולם להתעורר ולהתרומם למעלה לחיבור הכללי.
תלמיד: נגיד שיש קבוצה לטינית שיכולה להיכנס למצב כזה ולא תחת לחץ חיצוני, היא מעלה את אותה תפילה עבור החברים שלנו מאוקראינה, האם הם מקבלים מזה תועלת?
כולם מקבלים מפני שכולנו קשורים. לכן מתוך החיבור בינינו וחיבור עם הבורא כולם מקבלים איזו מנה ממה שנקבל, ודאי שכן, אבל במידה שהם משתתפים עם כולם. נקווה שנרגיש את טובת הבורא עלינו בצורה מהירה, קרובה, וממש מעשית.
שאלה: איך אתה מרגיש את התקופה הזאת? מה אנחנו יכולים להשיג מאוסף האירועים שמתחילים מיום האיחוד הקרוב?
אני נמצא במצב שבו אני שוכב על הסוס ומקווה שהוא יוציא אותי ממצרים אבל בזכותכם. לי אין כוחות, אם תמשכו אותי ממצרים יחד עם הסוס שלי, אז יהיה בסדר. אם כל אחד ואחד ירגיש שהוא תלוי בכולם והסוס שתחתיו לא שומע אותו אלא רק את החברים, ולא רואה דרכו אלא רק החברים יכוונו אותו, אז בצורה כזאת אנחנו נגיע. עוד נדבר על זה ויש לנו עוד מה ללמוד בדרך אבל לא הרבה.
מה שאני מבקש, החומר של אתמול ושל היום הוא חייב להיות ממש לפניכם, אתם צריכים להשתדל לקלוט אותו ולקלוט טוב, ללעוס אותו ולבלוע בכל מיני מצבים, ואז זה יקדם אותנו מאוד. תודה לכם על ההשתתפות.
(סוף השיעור)
-
בואכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (פיוט לשבת)↩