שיעור בוקר 04.12.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 147, מאמר "מאמר המרגלים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 147, "מאמר המרגלים".

מאמר המרגלים

תשמ"ה - מאמר כ"ח
1984/85 - מאמר 28

"הנה הזה"ק מפרש את ענין מרגלים, ששלח משה לתור את הארץ (שלח דף כ' ובהסולם אות נ"ו, נ"ז, נ"ח) על ארץ הרוחני וזה לשונו "מה כתוב שהקב"ה אומר להם עלו זה בנגב, השתדלו בתורה, וממנה תדעו אותו העולם. וראיתם את הארץ מה היא, היינו שתראו ממנה אותו העולם, שאני מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן.

החזק הוא הרפה, היינו, בה תראו, אם זכו לכל זה משום שהתגברו על יצר שלהם בחזקה ושברו אותו, או ברפיון בלי יגיעה. או אם נחזקו בתורה לעסוק בה יומם ולילה, או שהרפו ידיהם ממנה, ועם כל זה זכו לכל זה.

המעט הוא, אם רב. אם רבים הם העוסקים בעבודתי ומתחזקים בתורה, וזכו לכל זה, או לא.

ומה הארץ, השמנה היא אם רזה. בתורה תדעו מה הארץ, היינו מה הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום.

ויעלו בנגב ויבוא עד חברון. ויעלו בנגב פירושו, שבני אדם עולים בתוכה, בתורה. בנגב, היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, שחושב שאין בה שכר. הוא רואה שעושר עולם הזה אבד בשבילה. הוא חושב שהכל הוא אבוד. בנגב, היינו, חרבו המים.

ויבוא עד חברון, היינו שבא להתחבר עם התורה. וחברון שבע שנים נבנתה, אלו הם ע' פנים לתורה.

ויבואו עד נחל אשכול, אלו הם דברי אגדה ודרוש, התלויים מצד האמונה.

ויכרתו משם זמורה, למדו משם ראשי פרקים, ראשי דברים.

אלו שהם בני אמונה שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד ולא נמצא בהם פירוד.

אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה, שהיא המלכות, בפירוד מז"א, משום שאינם מאמינים שהם עיקר אחד ושורש אחד. זה שאומר וישאוהו במוט בשנים, שעשו פירוד בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.

ומן הרימונים ומן התאנים, שמו אלו הדברים לגמרי לס"א, לצד המינים ולצד הפירוד. כי רימונים הוא מלשון מינים, ותאנים הוא מלשון "וה' אינה לידו", דהיינו מקרה, שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על הכל מקרה הוא, ומפרידים השם יתברך מן העולם.

וישובו מתור הארץ. היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו, מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה והבית ריקם. וישבנו בין הירודים שבעם. ולעולם ההוא, מי יזכה, ומי יבוא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך. ויספרו לו ויאמרו, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו, וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה. מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. ודאי אפס, כי עז העם היושב בארץ, מי שרוצה לזכות בה צריך שיהיה עז בעשירות, כמו שהכתוב אומר, ועשיר יענה עזות.

והערים גדולות בצורות. דהיינו בתים מלאים כל טוב, שלא יחסר בהם כלום.

ועם כל זה, וגם ילידי הענק ראינו שם. דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם, מי יוכל לזכות בה.

ועוד, עמלק יושב בארץ הנגב. שאם יאמר האדם, שאפילו בכל זה יזכה להתגבר, עמלק יושב בארץ הנגב, הרי יצר הרע, הקטיגור המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.

בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל, משום שהוציאו שם רע עליה.

אינון בני מהימנותא. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו. דהיינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה, כי אינו רוצה ממנו אלא הלב.

אבל אך בה' אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה, כי התורה אינה צריכה עשירות ולא כלי כסף וזהב.

ואתם אל תיראו את עם הארץ. כי גוף שבור אם יעסוק בתורה ימצא רפואה בכל, וכל המקטרגים, שיש על האדם, מתהפכים לו לעוזרים", עד כאן לשונו.

לפי מה שמבאר הזה"ק, את ענין המרגלים בקשר לכניסת האדם לעבודת הקודש, שמכונה באופן כללי "לקבל על עצמו עול מלכות שמים", שע"י זה זוכים לקבלת התורה, כמו שהיה במעמד הר סיני, שאמרו "נעשה ונשמע", כמו כל אחד ואחד שרוצה לזכות להתורה הוא צריך לעבור זמן, הנקרא בחינת "נעשה", ואח"כ הוא יכול לזכות לבחינת "נשמע".

ובענין "נעשה" יש הרבה מדרגות. באופן כללי הוא מתחלק לב' אופנים:

א. חלק הנגלה, שנקרא שמקיים במעשה את התורה והמצות, שלומד ביום ובלילה ונזהר במצות על כל פרטיה ודקדוקיה, שאין לו עוד מה להוסיף מבחינת המעשה. וכוונתו, שעושה הכל לשם שמים לקיים מצות המלך, ותמורת זה הוא יקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. ובבחינה זו הוא נקרא "צדיק".

ב. חלק הנסתר. הוא בחינת הנסתר שבתורה, שהוא בחינת הכוונה, שמה שהאדם מכוון בעת עשיתו, זהו נסתר מבני אדם. ובעיקר שנסתר מהאדם עצמו, משום שעבודה זו צריכה להיות למעלה מהדעת. אם כן אין הדעת יכולה לעשות בקורת על עבודתו, אם הוא הולך בדרך העולה לדבקות ה', היינו אם הולך על המסלול שנקרא "בעל מנת להשפיע", שנקרא "שלא על מנת לקבל פרס". אם כן זהו נסתר, כיון שהוא עובד בלא שכר, אם כן השכר נסתר ממנו.

פירוש, האדם העובד בשכר, הוא יודע שהוא עובד בסדר, כיון שמקבל שכר. אבל מי שעובד בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו שהבורא יהנה, אז אין הוא יכול לראות אם הבורא נהנה מעבודתו. אלא הוא צריך להאמין שהבורא נהנה. נמצא, שגם השכר נקרא "עמ"נ להשפיע", והוא גם כן למעלה מהדעת.

ויש עוד טעמים, שנקראים "חלק הנסתר". ועבודה זו שייכת לא להכלל כולו אלא לאנשים פרטים, כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (בסוף הלכות תשובה) וזה לשונו "ואומרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדים את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותם לענין זה בנחת, עד שישיגהו וידעהו ויעבדהו מאהבה".

וענין מרגלים, מתחיל בעיקר אצל האדם בזמן שרוצה ללכת בדרך הדביקות, שהוא בבחינת להשפיע, שאז באים המרגלים עם טענותיהם הצודקות לפי שכל שלהם, שנותנים להבין בדרך השכל, שהצדק עמהם.

כי ידוע מה שאומר הזה"ק "כי כל אדם הוא עולם קטן", היינו שכלול משבעים אומות וגם מבחינת ישראל, שפירוש הדבר הוא, היות שיש שבע מידות, שהם שבע ספירות. וכנגדם יש שבע מידות בסטרא אחרא. וכל אחת כלולה מעשר, הרי הם שבעים. ושלכל אומה ואומה יש לה תאוה משלה, ורוצה לשלוט את התאוה שלה על כולם. וגם לעם ישראל שבאדם יש לו גם כן תאוה מיוחדת, שהיא להידבק בה'.

יש כלל, שאין אדם יכול להילחם עם עצמו, אלא לזה צריכים כח מיוחד, שאדם תהיה לו היכולת ללכת נגד דעותיו. מה שאין כן להילחם עם השני, אז יש לו כח ועצמה, אם הוא מבין שדעתו הוא דעת אמיתי, ואף פעם לא רוצה להיכנע בפני דעתו של השני.

ולפי זה, אם השבעים אומות נמצאים באדם עצמו, איך הוא יכול להילחם עם עצמו. זאת אומרת, פעם גוברת על השבעים אומות איזו אומה עם התאוה שלה, אז האדם תחת שליטת תאוה זו. אז האדם, שהוא חושב על עצמו, אז הוא רואה שזוהי התאוה שלו, ולא אומר שמישהו מע' אומות רוצה לשלוט עליו, אלא שהוא חושב שזה הוא בעצמו, ועם עצמו מאוד קשה להילחם.

לכן האדם צריך לעשות ציור לעצמו, שיש לו בגוף שבעים אומות וגם עם ישראל. והוא צריך לקבוע לעצמו לאיזה עם הוא שייך. היינו שיש כלל, כל אדם אוהב את המולדת שלו והוא הולך ללחום לטובת המולדת. אם כן הוא צריך לקבוע בעצמו, אם הוא שייך לעם ישראל או לאיזה אומה מע' אומות. ואם הוא קובע לעצמו, שהוא שייך לעם ישראל, ואז הוא יכול להילחם עם הע' אומות, בזמן שהוא רואה, שהם באים להילחם.

ואז הוא רואה, שהע' אומות רוצים לכלות את עם ישראל, כמו שכתוב בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם". ואם הוא יודע בעצמו שהוא שייך לעם ישראל, אז יש לו כח להילחם עם הע' אומות. כי יש כח בהטבע להילחם לטובת המולדת, כיון שהוא יודע, שהוא "ישראלי", והם רוצים לכלות אותו. נמצא, שיש כאילו שני גופים הלוחמים זה עם זה. אז יש לו כח להילחם.

נמצא, כאן, כשמדברים בעבודת ה', אז "עם ישראל" נקרא מה שהוא ישר-אל, הוא רוצה להידבק בה', שהוא רוצה מלכות, היינו לקבל על עצמו עול מלכות שמים. ומלכות נקראת "אל", כמו שכתוב בזה"ק (קרח דף ה' ובהסולם אות י"ד) וזה לשונו "וזה שכתוב ואל זועם בכל יום, שהוא המלכות, וע' אומות שבו מתנגדים לזה, ולוחמים עם בחינת ישראל שבו, ורוצים עם כל מיני תחבולות לבטל ולכלות את בחינת ישראל, הנמצא בגופו של אדם".

וכאן, בהעבודה דבחינת הכוונה, שהוא רוצה לכוון ללכת דוקא בבחינת להשפיע, אז מתחילה טענת המרגלים, מה שהזה"ק מפרש את טענותיהם לפי הפסוקים, הכתובים בתורה, שהם חולקים ולוחמים עם בחינת "ישראל" שבו, ורוצים לכלותם מעל פני האדמה. היינו שאל ידמה לו, שיגיע לזה שהוא חשב להגיע עם כל מיני טענות, שהם לוחמים עמו. כי הבסיס של ע' אומות הוא על הרצון לקבל, ובחינת ישראל הוא דוקא להתבטל אליו יתברך בלי שום תמורה כלל. ולכן דוקא בזמן שהאדם רוצה ללכת נגד דעתם, אז מתחילה עיקר טענת המרגלים, שנותנים להבין על פי שכל, שאין לו שום סיכויים להגיע להמטרה, מה שהוא חושב להגיע.

אבל יש לפעמים, שהמרגלים באים לאדם להבין דבר, שקשה מכל מה שהמרגלים טוענים. שהם אומרים לאדם, תדע, לאדם שפל כמוך אין הקב"ה יכול לעזור. וזה קשה מכולם, כי הסדר הוא, שבכל עת שיש צרה לאדם, יש לו מקום להתפלל. מה שאין כן כשהם באים בטענות לאדם, שחבל על עבודה שלך, משום שאין הקב"ה יכול לעזור, אם כן לקחו ממנו מקום התפלה, כי מה יש לו לעשות אז, ולמי הוא יכול לפנות שיעזור לו.

ובזה"ק (אות פ"ב ובהסולם) אומר וזה לשונו "אמר רבי יוסי, עצה לקחו לעצמם, להוציא שם רע על הכל. מהו, על הכל. היינו על הארץ ועל הקב"ה. אמר רבי יצחק, על הארץ, נכון הוא. על הקב"ה, מאין לנו. אמר לו, זה משמע משכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו, מי יכול להם. כי עז העם, הוא בדיוק, כלומר, שאפילו הקב"ה לא יוכל להם. והוציאו שם רע על הקב"ה".

ועל כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם, ובינתיים להיות תחת שליטתם. אלא שהוא צריך לדעת, כי אף פעם לא יוכל לתרץ את קושיתם עם השכל החיצוני. אלא דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר, אף על פי שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה בחשיבות מהשכל. לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה שרבותינו אמרו לנו, שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז אין שום מקום לטענת המרגלים, כיון שהם מדברים רק בתוך הדעת של השכל החיצוני.

וזה ענין שאמרו ישראל בעת הכנה לקבלת התורה "נעשה" ואח"כ "נשמע", שענין "עשיה" נקרא בלי שכל חיצוני, אלא הוא עושה על חשבון המצוה, שבטח המצוה יודע מה שטוב בשבילו ומה לא, היינו מה שטוב עבור האדם ומה לא. אבל נשאלת שאלה גדולה, ומדוע הקב"ה נתן לנו שכל חיצוני, ובהשכל הזה אנו משתמשים בכל דבר ודבר. וכאן בעבודת ה', אנו צריכים ללכת נגד השכל הזה, ולא עם השכל שאנו נולדנו בו.

זה בא משום שהקב"ה רצה, שיבקשו עזרה ממנו. והעזרה שהוא נותן, היא בחינת אור התורה. ואם הם היו יכולים ללכת בלי עזרת ה', אז לא היה להם שום צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". לכן כדי שיהיה לו צורך להמשיך את אור תורה, לכן ניתנה לנו עבודה זו בבחינת הסתר על הכוונה, שהאדם יהא נצרך לשכל פנימי. כי מצד שכל החיצוני עשה הקב"ה שלא יתן שום עזרה לעבודה, אלא להיפוך, שהוא יהיה המפריע לו לעבודה דעמ"נ להשפיע. וזהו מה שכתוב בזה"ק (נח דף כ"ג ובהסולם אות ס"ג) וזה לשונו "אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש".

וע"י זה יש צורך לאדם לזכות לנרנח"י השייך לשורש נשמתו. לכן נעשה תיקון של הסתרה, שהוא הדעת, היינו השכל החיצוני של האדם יהיה נגד עבודה של לשם שמים, שזה נקרא "בתוך הדעת" של השכל החיצוני, מה שהוא עושה כל החשבונות להאדם, שלא כדאי לו לעבוד בעמ"נ להשפיע. וכשהוא מתגבר ולא בורח מהמערכה, ומתפלל להבורא שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת, היינו שלא יהיה תחת שליטת הרצון לקבל, אז כשהבורא עוזר לו, אז הוא מקבל שכל פנימי, הנקרא "דעת פנימית". אז, על ידי דעת הזה, כבר הגוף מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, כמו שכתוב "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אותו", היינו היצר הרע.

נמצא, בזמן שהוא בתוך הדעת, היינו שהשכל אומר לו, שכדאי לעבוד עבודה זו, הוא כבר מסוגל לתת כוחות עבודה. לכן כשיש לו שכל חיצוני, אז הדעת מחייבת אותו, היינו על הכוונה בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בתוך הדעת". ובזמן שהוא זוכה לשכל הפנימי, היינו לדעת פנימית, אז השכל מחייב אותו, שכדאי לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא."

שאלה: בשבילי זה היה תענוג מאוד גדול לשמוע את דברי הזוהר תוך כדי הליווי של הפירוש וביחד מה שנתן תענוג זה ההרגשה של שייכות והעובדה שזה כמו ספר שמספר עלי. זו תחושה מאוד נעימה, הרגשה של הבורא שממש מלווה אותנו.

אין מה להוסיף או להגיד אחרת?

שאלה: המאמר מושלם ולרב"ש יש עוד מאמרים על מרגלים שאולי ניכנס אליהם בימים הקרובים וככה להעמיק בהבחנות המיוחדת האלה. איזה כוח יש באדם ללכת נגד השכל החיצוני שהוא נולד איתנו?

הבורא.

תלמיד: מאיפה בכלל מובאת תפילה לבורא, מאיזה שכל?

מאין ברירה. כשאדם לא רואה, לא מגלה בעצמו שום כוחות שיכולים להעלות אותו, להוביל אותו למצב הנכון.

תלמיד: ומה דוחף אותו להגיע למצב הנכון, זה כאילו נגד השכל?

זה כביכול נגד השכל אבל מספיק מקום בשכל כדי להבין שצריכים ללכת נגד השכל.

תלמיד: מה זה "שכל פנימי"?

זה שמחזיק בתוך האדם עניין לשמה, והוא מבין שהדבר הזה כן יכול להתקיים, אבל רק בעזרת ה'.

שאלה: וכשרב"ש כותב ש"באים בטענות לאדם, שחבל על עבודה שלך, משום שאין הקב"ה יכול לעזור", ו"לקחו ממנו מקום התפלה" ואין לו אפילו גם אז למי לפנות. מה עושה אז, כשמרגיש גם אז שאין לו למי לפנות?

אין לו ברירה, הוא חייב כל זאת להשתמש במצב הזה, בצ'אנס היחיד שרק הבורא יכול לעשות. אם לא, אז לבקש עד הסוף ואם מעורר את העזרה מהבורא או לא מעורר, זה כבר החלטה מלמעלה.

שאלה: המאמר מאוד מיוחד. מה זה הנקודה שאדם קובע שהוא שייך לישראל, שמזהה שיש בתוכו אומות העולם, יש בתוכו ישראל וקובע שהוא שייך לישראל?

הוא מרגיש שיש בו כזה כוח, דעה, הבחנה, שהוא לא יכול להישאר כבהמה לכל דבר, זאת אומרת להיות פשוט כמו כולם, אלא הוא במשהו פנימי נפרד מכולם, ובנקודה הפנימית הזאת הוא מכוון לבורא, ישר-אל, ישר אל.

תלמיד: כי אני מבין פה בטקסט שהוא מזהה שיש בו עצמו בהמה - אומות העולם.

ודאי.

תלמיד: וכביכול באותה מידה היה יכול אולי לקבוע אחרת, להזדהות עם הבהמה אבל עצם הקביעה שהוא שייך לישראל נותנת כוח.

זה לא מיד נותן כוח ולא שבכל אדם שמתעורר הכוח הזה, הוא כבר מוכן לעשות פעולות ישראל, לא, אלא הוא יצטרך להילחם על השם "ישראל" שבו.

שאלה: איך ישראל מנהל מלחמה?

מבדל את עצמו מהכלל ומתחבר לעוד כוחות ישראל שנמצאים לידו, זאת עשירייה, ולא הוא בעצמו מרכיב אותם אלא הבורא סידר לו את זה, הוא אומר "קח לך" וכך הוא מתחיל את המלחמה.

תלמיד: וכל מלחמה שנדמית אולי חיצונית, זה מתוך האדם, הוא מנהל מלחמה עם עצמו, הוא צריך להילחם בעצמו?

הוא צריך לבחור עם מי הוא נמצא במלחמה.

שאלה: הוא אומר פה שהטענה הקשה ביותר של המרגלים זה שבאים ואומרים "לאדם שפל כמוך אין הקב"ה יכול לעזור." אז מה עושים במצב כזה?

הבורא עוזר לכולם, יש כוח לאדם הכי הכי הכי שפל לעזור ולהעלות אותו. כתוב על משה שהיה עניו מאוד, ולכן זאת לא הסיבה להרים ידיים ולעזוב את שדה הקרב, להגיע לכוח ההשפעה.

תלמיד: אבל כביכול בטענה הזאת הוא מנתק אותו מהבורא. אז באותו מצב האדם, גם אם הוא יודע מה שהסברת עכשיו, באותו מצב הוא כביכול מוכרע תחת השאלה הזאת.

בכל זאת, "חוץ מצא". אדם צריך ללכת על כל דבר עוד ועוד, אפילו בצורה הכי פסיבית הוא בכל זאת נשאר בזה.

תלמיד: יכול להישאר במעשים, להמשיך לעשות את המעשים.

נניח שבכוונות הוא לא מסוגל, אבל במעשים כן. אבל אין מעשה בלי כוונה, בכל זאת יש שם איזשהו אחוז קטן של כוונה.

תלמיד: הגרוע ביותר זה לשכוח שאתה ישראל ושיש בורא ושאליו אתה צריך להתקשר דרך החברים והכול. מה קורה ברגע שהוא מתנתק מהבורא?

זה שהוא יוצא מהעשירייה ונשאר לבד, בזה אין לו כבר מי שיילחם, מי שיחזיק אותו. כאן אין מה לעשות. לכן כתוב "חוץ מצא".

שאלה: אז אחרי שהוא בוחר שהוא עם ישראל, ואחרי שהוא מבין שהוא צריך להילחם על המולדת כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, הוא נותן פה עצה מאוד יפה, שאנחנו בעשירייה מאוד התפעלנו על זה וקראנו את הקטע הזה פעמיים בבוקר כהכנה.

הוא אומר, "ועל כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם," שהוא אף פעם לא יוכל לתרץ את דבריהם, אבל "דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר אף על פי שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה בחשיבות מהשכל. לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה שרבותינו אמרו לנו ... ואז אין שום מקום לטענת המרגלים".

הוא פשוט יוצא מהרמה הזאת, מהגדר הזה, מהתדר הזה שהם מדברים, ולכן לא שומע, לא עובד איתם יחד, נגדם, בעדם, בכלל, הם כביכול לא קיימים.

תלמיד: כן, הוא כביכול משמיד אותם בזה שהוא לא נותן לשכל החיצוני, זה שנברא איתו מקום בכלל.

כן.

תלמיד: זה דבר מדהים, זו עצה מדהימה, ומה שאנחנו בעשירייה חשבנו שצריך לעמוד עליו, זה להחשיב את האמונה למעלה מהדעת יותר מהשכל החיצוני.

כן, חשבתם נכון.

שאלה: הוא כותב שישראל זה תאווה להידבק בה' ויש עוד שבעים תאוות. האם אפשר להסביר מה זה "שבעים תאוות"? איך אדם יכול לזהות אותן?

לברוח מעבודת ה' ולהיכנס לכל עבודה שהיא נעימה לגופו.

תלמיד: זה באמת שבעים צורות שונות?

כך אומרים.

תלמיד: זו כוונה או שזה רצונות שונים, תכונות?

זה שבעים רצונות שבזעיר אנפין, שהוא מושך אותם למלכות.

תלמיד: אני מנסה להבין איך אפשר להבדיל. כי אם יש כוונה זה רק על מנת קבל, אין שם יותר מדי הבחנות, זו הכוונה. אבל פה הוא מדבר על שבעים מידות, מה הכוונה ל"מידות"?

שעל ידי כל רצון שמתעורר בו הוא עוסק כדי להנות לעצמו.

תלמיד: נגיד כבוד, שליטה, דברים כאלה?

כן. ודאי שאנחנו לא יכולים לספור שבעים רצונות, אבל באמת הם קיימים.

שאלה: המרגלים תומכים בזה שהאדם הוא קטן, אין לו יכולת. הם אומרים לו, אתה לא מוצלח, לא ישמעו אותך. האם יכול להיות שעשיתי את החברים בעשירייה גדולים מעליי, ואני אומר, הם טובים, הם גדולים, הם חזקים, וכאילו יש לי בושה, אבל היא לא גורמת לי לזוז כי הם כבר ענקיים מדי, כמו שכתוב במאמר.

אתה עשית אותם כך כדי לברוח מעבודה.

תלמיד: אז מה העבודה הנכונה? אני גם צריך להיות גדול במשהו?

בטח, אחרת הם לא חברים. אתה מתאר את עצמך כבר שוכב באלונקה והם סוחבים אותך.

תלמיד: הקליפה הזאת שנקראת "מרגלים" או לבן, רוצה להוציא את האדם ממקום העבודה, היא רוצה לתת לו להיות זרוק שם למטה?

זה מכל מיני זוויות, לא רק זרוק, יכול להיות שהוא ייצא כאילו כגיבור.

שאלה: מה זה שכר בעולם הזה ומה זה שכר בעולם הבא?

שכר בעולם הזה הוא כל מה שיש בעולם הזה, כל מה שאתה יכול לתאר לעצמך, בשביל זה אתה עובד ואת זה אתה רוצה לקבל. ושכר לעולם הבא, זה שאתה מתאר לעצמך את העולם הבא, שאז אין גבול למה שאתה יכול לדמיין.

שאלה: מהו השכל הפנימי?

השכל הפנימי הוא שאדם מתחיל לחטט בתוך עצמו ולראות מה באמת הוא רוצה, ואז בדרך כלל השכל הפנימי הזה מביא אותו לדברים מאוד מאוד פשוטים, גשמיים, בהמיים.

שאלה: איך אנחנו יודעים לקבוע שאנחנו אחד עם אותו "עם ישראל", עם המושג הזה?

המושג "ישראל" זה ישר-אל, אז למי שיש קו לעלות מהמצב שהוא נמצא לבורא, להידבק בו לפי חוק השתוות הצורה, הוא נקרא ישראל. לכן מלכתחילה אין כזאת אומה ישראל, אלא אברהם חיפש בבבל אנשים שרצו להגיע לבחינת ישראל, ומצא אותם והלך איתם לארץ כנען.

שאלה: מהו אותו כוח ישראל שנמצא בעשירייה? איך מזהים ומבליטים אותו?

בכל אחד ואחד מכל החברים שלנו שבכל העולם, לא חשוב באיזה צבע, מין ועוד הם נמצאים, יש איזו נקודה שנקראת "ישראל". אנחנו רוצים לחבר את כל הנקודות האלו ולהביא אותן למימוש.

שאלה: אומרים שהתורה מתישה את כוח האדם, אבל אנחנו יודעים שהתורה היא האור שאנחנו מקבלים ממנו כוח. איך מסדרים את זה?

בינתיים כשאנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי התורה מתישה כוחו של אדם וכביכול עוזרת לנו בזה לא להתקדם לקליפות. וכשאנחנו עוברים את השלב הזה ובכל זאת רוצים להגיע להשפעה, אז אנחנו מתקרבים לתורה ומקבלים ממנה כוחות.

שאלה: כמה זמן האדם צריך להיות בתוך הדעת ולהסתכל בעומק הדעת, לשמוע למרגלים? אולי הוא צריך ישר לברוח?

אין זמן מוגדר לכל הבחנה רוחנית אלא כמה זמן שמספיק לאדם כדי לעשות הבחנה נכונה.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה שהפתרון היחיד הוא להתפלל לבורא כדי לעלות דווקא למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: זה כאילו שהדעת הקודמת נעלמת?

לא, מעליה הוא בונה למעלה מהדעת.

שאלה: למה דווקא הכוחות שהם הנציגים של ישראל, אלה המרגלים שמדברים לשון הרע?

על ידי מה אתה חושב שאפשר לסחוב את האדם למטרת הבריאה? רק על ידי זה שמעמידים לפניו כוחות גדולים שמושכים אותו ועם זאת מראים לו עד כמה הדרך הזאת היא לא דרך נכונה, אלא דרך פסולה, ואז כבר יש באדם שני קווים והוא מתקדם.

שאלה: איך להגדיר את התכונה הזאת ששומעת את המרגלים, מהי בתוך האדם?

זו הנקודה שבלב, שהיא מבחינה האם באמת האדם יכול בחיים שלו להיכנס לדרך הזאת ולהשקיע את עצמו כדי להשיג את מטרת החיים האמיתית.

תלמיד: בתוך הנקודה שבלב יש הבחנות שייתכן שאחת מהן מאוד קשורה ובשליטה על השאלות האלה. איך עובדים עם זה, אפשר אחר כך להגיד תודה על השאלות האלה?

ודאי שעל ידי השאלות האלה האדם עושה הבחנות למה בדיוק הבורא רוצה לכוון אותו, ואז הוא הולך עם החברים שלו יחד. אין לו ברירה אחרת, אחרת הוא ימות ככלב וייכנס לסיבוב הבא.

שאלה: נשמע שהנקודה שבלב היא אפילו מעל בחינת ישראל.

כן.

תלמיד: זה מקום שבו אדם יכול להתבונן על כל מערך הכוחות שנמצאים בו ולהיות מעליהם, לעשות בחירות מעל ההבחנות האלה.

לפחות להיות בהסכמה.

תלמיד: אבל הוא כאילו מתבונן דרך הנקודה שבלב.

כן. אם הוא יכול להתנתק במקצת מהנקודות הטפלות שלו ולהתחבר לנקודה שבלב, כך זה יהיה.

תלמיד: איך אפשר להגדיר את הנקודה הזאת אולי בצורת ספירה? מהי הנקודה שמתבוננת מהצד אפילו על בחינת ישראל שבאדם?

השורש הרוחני שלו.

תלמיד: אפשר להגיד שהיא כתר או משהו אחר?

לא, את זה אנחנו לא יכולים לקבוע, אבל אנחנו יכולים להרגיש שאם אני מחזיק בנקודה הזאת, אז היא מסוגלת להעלות אותי למעלה.

שאלה: אין זכייה בנשמע אם אני אעשה ואשמע אלא צריך להיות "נעשה ונשמע".

כן.

תלמיד: כל עוד אין לנו חיבור מבחינת נעשה, זאת אומרת, יכולת להתעלות מעל כוח חיצוני, אז אנחנו כל הזמן מפסידים למרגלים האלה.

ודאי. בשביל מה המרגלים? כדי להביא לנו הבחנות שאנחנו צריכים כדי להגיע לאמת.

תלמיד: אז יושבים, מבררים, אבל מה מביא אותנו להגיע לנחיצות למעשה?

הנקודה שבלב של כל אחד דוחפת את האדם להגיע להכרעה.

תלמיד: אני מבין הכול בשכל, אני מתבטל, אבל עדיין זה שכל חיצוני, מחפש כדאיות. גם בתוך החברה אנחנו מחפשים כדאיות. "כדאי לי להיות חבר, יותר קל לי להתגבר". אבל איך להגיע ל"נעשה"?

יחד. איפה העשירייה שלך, האם אתה לאט לאט מתקרב אליהם, מתחיל לראות כמה אתם קשורים יחד, כמה אין ברירה? אתם יכולים להיות יחד. עשירייה לא חייבת להיות עשירייה. "מיעוט הרבים שניים".

זאת אומרת, כשישנה עשירייה - אלה כוחות יותר חזקים. ואם אתה מתחבר איתם, למרות שיש לך איתם הרבה בעיות, אתה מתחיל כל פעם מזה שאתה שונא אותם, דוחה אותם, רחוק מהם, לא רוצה להיות בקרבתם, אחר כך אתה כן עובר על כל ההבחנות שמתעוררות בך ומגיע לחיבור.

תלמיד: האם אני מנצח במלחמה הזאת נגד המרגלים?

כן. כך קרב אחר קרב אתה מנצח.

שאלה: הוא ממליץ במאמר לתאר לעצמו שיש לו שבעים אומות והוא מזדהה עם ישראל שבו. כול עוד האדם לא עושה את ההבדלה הזאת בתוכו, הוא בכלל לא יכול כי יש כלל שאדם לא יכול להילחם עם עצמו. איך באמת מתקדמים לראות את הכוחות הפנימיים ככוחות זרים? זה נראה מאוד מתקדם בעבודה.

קודם כל אתה מתחבר עם החברים. אתה מתחבר איתם עד כדי כך שמרגיש שהם ואתה - אחד. כל הרצונות שלכם, כל המטרות שלכם מתחברים לאחד וכך ממשיכים.

תלמיד: האם זה יעזור לראות את התכונות שלי?

זה יעזור לך בהשגת המטרה.

תלמיד: תמיד מדברים על חיבור. אני שואל משהו ספציפי, איך אני אראה את התאוות שמתעוררות בי כמדינות זרות ואני ישראל, ואני לא ארוץ להשיג אותן, ולמלא אותן.

על ידי הבירור, אתה דווקא תברר שאתה ישראל.

שאלה: הרבה חברים אמרו שזה מאמר ממש מדהים, שמציין ומראה כמה הבורא רוצה יותר מאתנו את הקשר אתו. עושה הכול בשבילנו שאנחנו רק נבקש ממנו. איך אנחנו נגיע למצב להצטרך את השכל הפנימי, מה זה הצורך הזה?

תתאר לעצמך שאתה כאבא עכשיו מתכנן את הילד שלך שייוולד, ואתה רוצה שהוא יגיע לדרגת מלאך. אז איך אתה מסדר בו את הכוחות שינהלו אותו לתפקיד הזה? תנסה. ואז אתה תראה שאתה צריך עוד כוחות עזר שנקראים "עשירייה" ועוד הרבה דברים.

תלמיד: אני ממש הרגשתי מה שאמרת עכשיו לגבי יחסים של אבא לבן, או אימא לילדים שלה. למרות שהילדים הרבה פעמים מורדים בהורים, ולא רוצים לעשות מה שההורים אומרים ולא מבינים שההורים רוצים את טובתם.

רק כשאנחנו מגיעים לגיל מסוים אז אולי מתחילים להבין שבאמת ההורים רוצים את טובתנו, למרות כל העונשים שקבלנו בדרך, וכל המצבים שקבלנו. ואני רואה את היחסים האלה ממש כמו הבורא אתנו.

כן.

תלמיד: כך הוא ממש מחנך אותנו.

כן.

תלמיד: ולפעמים אני אומר ממש, תודה ענקית על כך שהוא נתן לנו פה להיות האחד עם השני. שהוא נתן לנו את הסביבה הכי טובה. ממש כך. אין דבר יותר טהור מכך שהוא נתן לנו לגלות כל מצב ומצב פה בקשר בינינו. ולפעמים מרגיש לי שהשכל הפנימי הזה הוא ממש הקשר בינינו.

מצוין. יפה.

שאלה: כתוב במאמר, "ואם הוא קובע לעצמו, שהוא שייך לעם ישראל, ואז הוא יכול להילחם עם הע' אומות,". איך אנחנו יכולים לקרוא בעשירייה שאנחנו שייכים לעם ישראל?

אנחנו מתחברים, ולומדים חוקים רוחניים ומשתדלים לאט לאט לקיים אותם.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו נקרא ביחד בעשירייה את "קריאת שמע" כדי לקבוע שאנחנו שייכים לעם ישראל?

לא, אני לא חושב שזה יעזור במיוחד. אחר כך בדרך כבר מדרגה מסוימת, אנחנו נוכל לעשות זאת ולהרגיש איזה כוח יש בזה. בינתיים לא.

שאלה: מה זה "ארץ כנען" ברוחניות בשבילנו?

יש הרבה שמות לארץ ישראל, זה אחד מהשמות שלה. אנחנו אחר כך עוד נלמד מה ההבדל בין כל השמות האלה.

תלמיד: ועם איזו כוונה אנחנו צריכים לכוון כדי לגלות או לראות את ארץ כנען?

הכול הולך בדרך על מנת להשפיע. בדרך לחיבור אנחנו עוברים דרך כל השמות האלו וכך מבינים למה שייך כל שם ושם.

שאלה: מה הם המעברים בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה?

זה בתוך האדם שני מנגנונים שכך הם עובדים. ואיך לתרגם מתורה אחת לתורה שנייה, אנחנו עוד לא יכולים לדבר, זה עדיין לא בהשגה שלנו, לא התורה שבכתב ולא התורה שבעל פה.

שאלה: כתוב שהבורא רוצה רק את הלב. מה זה לתת לבורא את הלב בשביל העשירייה, איך כעשירייה יכולים לתת את הלב לבורא?

כשאנחנו מתחברים בלבבות שלנו לרצון אחד ואותו רצון אנחנו רוצים לחבר לבורא, לתת לו מקום באותו הרצון, באותו הלב, שימלא אותו.

שאלה: כתוב, "ויבואו עד נחל אשכול, אלו הם דברי אגדה ודרוש". איך יכול להיות שמישהו בלי אמונה יכול לבוא לנחל אשכול?

ודאי שהוא לא יכול, אנחנו מדברים על אנשים שהם נמצאים במשהו בהשגת הבורא, בהשגת העולם העליון.

שאלה: מה זה "גן עדן"?

"גן עדן" אלה תנאים מיוחדים לנשמה שהיא מקבלת את האור שמחזיק אותה בדבקות בבורא.

שאלה: איך לחיות נכון את דרגת ישראל כדי להבין שאין עוד מקום עבודה?

לעבוד עוד יותר קשה. כך הייתי אומר.

שאלה: אנחנו לומדים שהתהליך העיקרי בהתקדמות לגמר התיקון הוא צמצום, מסך, אור חוזר, אור ישר וכן הלאה. איפה יש פה אור חסדים?

"אור חסדים" הוא האור שממלא את הכלי שנמצא בכוונה להשפיע על מנת להשפיע. זה הכול.

שאלה: האם השכל הפנימי קשור לגודל האמונה?

לא. האדם לא נעשה חכם יותר, מבין יותר, אלא רק מפני שהוא מרגיש יותר הבחנות פנימיות, אז הוא נעשה מבין יותר ויותר מתוך כך שהוא קשור להבחנות רוחניות.

שאלה: אז מקובל מסתמך על שכל פנימי?

כן, ודאי שכן. אפילו בכך שהם צריכים להיות בקשר עם אנשים חיצוניים.

שאלה: מאמר באמת מדהים, הוא זורק אותי לאפסות שלי, האפסות של חברים שמתאמצים כאן כנגד כל הגיון להחזיק בדרך. מאיפה אנחנו לוקחים את האקסטרה כוח הזה להשתדל להישאר בדרך ועוד יותר מזה להוסיף כל יום מחדש?

מתוך החיבור שלנו. שאנחנו מיום ליום בכל זאת נעשים יותר ויותר מחוברים ולכן משם אנחנו מוצאים יותר ויותר כוח רוחני שעוזר לנו במקצת להוסיף לתפיסה שלנו.

שאלה: אם ישראל נמצאים בתוך שבעים אומות העולם איך ישראל יכול לצאת?

לעלות. זה מה שהאדם יכול.

תלמיד: איך?

לעלות למעלה מהרצונות האלה, זאת כל העבודה שלנו.

שאלה: כתוב שהאדם בעת צרה יכול להתפלל והבורא רוצה שיבקשו ממנו, למה הבורא הפך את ישראל לתכונה חלשה יותר משאר אומות העולם?

כדי שיבקשו.

תלמיד: אי אפשר היה שהם יהיו שווים, שתהייה בחירה?

אני לא רואה הבדל מיוחד בין ישראל לאומות העולם בעולם שלנו, זה רק ברוחניות. ובעניינים שלנו אין שם שום הבדל, אי אפשר להגיד שהוא חלש יותר או פחות טוב זה הכול לא חשוב. לכל אומה יש את הפריווילגיות שלה, את היתרונות שלה.

שאלה: המרגלים ושבעים אומות העולם, הם מתנגדים בצורה אחרת לדרך הרוחנית?

המרגלים ואומות העולם אלה דברים שונים. אני לא מבין.

תלמיד: גם אלה וגם אלה מתנגדים לארץ ישראל?

כן.

תלמיד: מה השוני בהתנגדות שלהם?

המרגלים הם כאילו כן אבל הם פוחדים, הם משכנעים שלא, בקיצור הם משתמשים בכל דרך אפשרית כדי להסיח מהדרך הנכונה. לכן הם לא עם פשוט, אלה מרגלים.

תלמיד: בשיעור לדוגמה, איך המרגלים יכולים להסיט אותי, זה מחשבות זרות בכלל או כוונות למען עצמי?

אלה לא לגמרי מחשבות זרות, המרגלים משתמשים בכך שיש לך עניין והם משתדלים להלביש את זה בפעולות שמדיחות, מסיטות אותך מהמטרה. אתה רוצה להגיע למטרה הזאת, אז הנה לך המטרה הזאת ודווקא שם אתה תמצא את זה. את זה האדם צריך לגלות בעצמו. זה לא כזה קל אבל גם לא קשה.

שאלה: כתוב כשדרכיו של האדם מוצאים חן בעיניי ה' אז הוא הופך גם את האויבים שלו לטובים. מה זה אומר להשלים עם היצר הרע, עם האויבים?

שגם היצר הרע יעבוד כיצר הטוב.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים בזמן ומקום החושים שלנו מובילים אותנו, כשיש לנו גישה למרחב הווירטואלי אני יכולה להתחבר 24 שעות, אז באיזה דרך אנחנו צריכים להשתמש בשכל הפנימי במהלך היום?

אתם צריכים כל הזמן להשתדל להתחבר בשכל הפנימי, להשפיע זה על זה, ומתוך כל ההשפעה שלכם בסך הכול להשפיע לבורא.

שאלה: איך אדם יכול לקבוע אם הוא שייך לשבעים האומות או לישראל אם הכול נסתר ממנו והוא תחת שליטת המרגלים?

עדיין אין לו גם מרגלים. האדם הרגיל שבעולם הוא פשוט לא שייך לכל ההבחנות הללו.

שאלה: באלו תנאים אנחנו זוכים לשכל פנימי?

לשכל פנימי אנחנו זוכים אם כולם בעשירייה חושבים להתחבר ולהגיע לרצון אחד כלפי הבורא, אפילו רצון הכי קטן.

שאלה: כתוב כאן "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", את התבלין הזה איך אנחנו יוצרים בעשירייה?

אנחנו כל הזמן רוצים דרך מאמרי הרב"ש שאנחנו קוראים להתקרב לבורא. וכך צעד אחר צעד מתקרבים אליו.

שאלה: כתוב במאמר "אם האדם בא לטהר, עוזרים לו עם נשמה קדושה", מה הקשר בין הנשמה ושכל פנימי?

שכל פנימי מביא את האדם לגילו הנשמה.

שאלה: מהם שבעים פנים של התורה?

את זה אנחנו אחר כך נגלה. עכשיו בינתיים אי אפשר לדבר על זה. שבעים אומות העולם, שבעים פנים לתורה, על המספר הזה שבע, שבעים, עוד נלמד הרבה עליו.

שאלה: אם תכונת ישראל שווה לע' אומות העולם, אז מה השינויים שאנחנו מרגישים? איזה שינויים צריכים לקרות באדם או בעשירייה בשביל שתכונת העשירייה תמיד תהיה מעל שאר התכונות או שהיא תמיד חלשה וצריכים להגביר אותה?

צריך בהכרח לחזק את תכונת ישראל, אחרת היא כל הזמן נופלת. התכונה הזאת היא לא טבעית באדם ולכן אנחנו צריכים להחזיק זה בזה ולתת דוגמה. זה בעיקרון, כך זה מבוסס, מיוסד על כך שאנחנו מתחילים להשתוקק לקראת הבורא, לקשר עמו.

שאלה: הרב"ש במאמר "ימכור אדם את קורות ביתו"¹ גם מדבר על מרגלים, ושם הם מרגלים אחרי החברים, מסתכלים מי עובד ותמיד מוצאים איזה דברים רעים על החברים. וכאן משה שולח אותם לרגל אחרי ארץ הקודש, זה אותם מרגלים או איך הם קשורים?

נאמר שהם שונים.

תלמיד: בכלל התכונות שבאדם שבעזרתן מתגלה משהו חדש או שאלה המרגלים שעושים דברים כאלה?

בדרך כלל אלה המרגלים.

שאלה: ויש כזה דבר שהם באים מדרך השלילה, מציגים איזו תמונה שלילית?

כן, אחרת אי אפשר לעשות שום דבר.

שאלה: הנושא הזה מרגיש כל כך עדין ורגיש. האם זו ההזדמנות הנכונה והרגע הנכון לבקש וגם לקבל את כוח הערבות בינינו?

את כוח הערבות תמיד אפשר לבקש, לדרוש ולקבל. הערבות היא הכוח העיקרי של הקבוצה. בלי השתוקקות לערבות אנחנו לא יכולים לחדור הלאה לכיוון הבורא. בדומה לחייל אחד בשדה הקרב, הוא חייב להיות עם החברים.

שאלה: למה משה הוא דווקא זה ששלח את המרגלים אם משה הוא הנקודה שבלב והמשיכה לבורא?

כנראה שזה מה שהוא צריך כדי לגדול ולהוציא את כל עם ישראל מהגלות.

שאלה: האם נכונה ההבחנה שעם ההתקדמות בדרך, המרגלים כביכול הולכים ומתרבים או מתגלים עד שנשארת אחיזה כחוט השערה שדרכה מתעוררת הצעקה?

הכול תלוי בהתקדמות. ככל שמתקדמים יש יותר דברים שמפריעים, וזה טבעי.

שאלה: איך לדעת אם אנחנו נותנים תענוג לבורא, אולי בכך שאנחנו מרגישים את הדעת והולכים נגד המרגלים, בכך אנחנו מרגישים את התענוג הפנימי?

כשמרגישים תענוג פנימי, אז מרגישים.

שאלה: הטקסט הזה מרגיש לי כמו צופן פסיכולוגי קבלי שמסביר לאדם איך לקרוא טקסט, נותן לו נבואה ואיזה פענוח פנימי אתה תצטרך לעשות בעתיד עם המצבים שתעבור. השאלה היא אם זה גם נותן לי כלים לעבודה בעשירייה? האם כל התהליך הזה של שבעים אומות יקרה לי גם מול עשירייה, או שזה רק אדם מול עצמו ומול הטקסט, איך לקרוא אותו, מה עומד לקרות לך בתוכו?

המשיכי לחפש.

(סוף השיעור)

---

1. "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"↩