סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 18.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבוא לספר הזהר"
אותיות כ"ד-כ"ו
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "מבוא לספר הזהר", אות כ"ד.
אות כ"ד
"ואמשול לך משל, מהויות עוה"ז. למשל, אדם, הרוצה לבנות בית נאה:
הנה, במחשבה ראשונה, הוא רואה לפניו, בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו', כמו שיהיה בגמר בנינו.
ואחר זה, הוא מחשב תכנית, ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם, אל הפועלים, כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה.
ואחר זה, הוא מתחיל בנין הבית, בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.
ותדע, שבחינת א"ס ב"ה, ה"ס מחשבה ראשונה הנ"ל, שהיתה כבר מצוירת לפניו, כל הבריאה בשלמותה הסופית.
אלא, שאין המשל דומה לגמרי לנמשל: כי אצלו ית', העתיד וההוה שוים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפיכך, הוא בו ית' מציאות ממשית.
ובחינת עולם אצילות, ה"ס כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אח"כ לגלות, בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.
ותשכיל, אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה, שהוא א"ס ב"ה, וכן התכנית המחשבתית, של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם, אפילו משהו מן המשהו, מבחינת הנבראים. שהרי עדיין הוא בכח, ולא בפועל ממשי.
כמו אצל האדם, אע"פ שחושב בכל הפרטים, מעצים ואבנים וברזל, אשר יוצרך לעשות, בזמן ההוצאה לפועל. עוד אין בו, אלא חומר מחשבתי עצמותי. ואין בו מעצים ואבנים ממשיים, אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם, אין תכנית המחשבתית, נחשבת למציאות ממשית. אבל במחשבה האלקיות, הוא מציאות ממשית, לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים, הממשים עצמם.
והנה נתבאר, סוד א"ס ב"ה, וסוד עולם האצילות. שכל המדובר בהם, הוא רק בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו. כעין שהמשלנו באדם, החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו."
אות כ"ה
"וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל. כעין האדם, הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בנין הבית.
ולפיכך, האלקיות המאירה בבי"ע. דהיינו, בשיעור שהנשמות צריכות לקבל, כדי שתבאנה אל הגמרן, היא מתלבשת בעשרה הכלים כח"ב חג"ת נהי"מ, שהם כלים ממשים, כלפי אלקותו ית'. דהיינו, שאינם אלקיות, אלא הם מחודשים, לצורך הנשמות."
-
שאלה: איך מחשבה ומעשה מתמזגים יחד?
מתמזגים, אתה רואה.
תלמיד: אני לא רואה. עוד לפני שמדברים על הארות, במצב שיש נתק בין עולם רוחני וגשמי, והוא גם כותב שלא קיים אצלו עניין של מחשבה ומעשה, אז צריך להיות איזה אמצעי.
לא.
תלמיד: איך הם מתחילים לעבוד יחד?
במחשבת הבריאה.
תלמיד: על ידי ההשפעה של האורות?
כן.
שאלה: הוא נותן משל על אדם שרוצה לבנות בית. הוא קודם חושב על זה שהוא רוצה שיהיה לו בית, אחר כך הוא עושה תכנית איך הבית יהיה, ואז הוא מוציא אותה לפועל. מה הנמשל?
הנמשל הוא שלבורא הייתה מחשבה, מהמחשבה יצאה תכנית, ומהתכנית יוצאות כל הפעולות שהן כבר מתבצעות לפנינו.
תלמיד: אבל הוא כותב שאצל הבורא אין הבדל בין כל הדברים האלה, אלא במחשבה אחת נברא הכול, אז לא מובן הנמשל.
לא.
תלמיד: האם אנחנו משתתפים בזה?
משתתפים לא, אבל אנחנו נמצאים בזה.
תלמיד: מה זה להימצא בזה ולא להשתתף בזה?
לא יודע, תעלה ותשאל.
תלמיד: ברור שבמחשבה אנחנו לא שותפים וגם לא בתכנית, אבל האם במימוש של התכנית אנחנו כן שותפים?
במשהו.
תלמיד: במה?
בזה שחלק ממנה אנחנו מבינים.
תלמיד: ההשתתפות שלנו היא להבין?
כן.
תלמיד: מה אנחנו מבינים?
משהו. אני אומר ברצינות. אלו דברים שאי אפשר להסביר בצורה מדויקת.
תלמיד: אבל אומרים "ממעשיך הכרנוך," אז משהו אנחנו אמורים להבין.
אתה יכול להגיד כמה משפטים שאתה רוצה, אבל זה לא יעזור לך. אלא אנחנו צריכים להסכים עם הבריאה כמו שהיא ולהשתדל להתבטל כלפיה, עד שזה מתגלה.
תלמיד: אנחנו לומדים שצריך להתחקות אחרי המעשים של הבורא.
אתה יכול להביא המון משפטים.
תלמיד: דיברנו בתחילת השיעור על לשחק. האם יש לנו איזו השתתפות, כמו ילדים קטנים?
לפי הבנתי, לא.
שאלה: אצל הבורא מספיקה המחשבה ובזה הוא גומר הכול.
כל הבריאה היא מחשבת הבריאה, היא מחשבה של הבורא. הוא לא צריך חוץ מהמחשבה הזאת שום דבר. אלא כדי להביא אותנו לתפיסה שבו, להכרה שבו, אז הוא מרחיב את כל הבריאה לממדים כאלה שאנחנו קיימים וכביכול מגיעים אליו.
תלמיד: למה אצל הנבראים המחשבה לא מספקת אלא צריך גם מעשה? מה בכלל אומר הפער בין המחשבה שאנחנו יוצרים בה ובין המעשה שאנחנו יוצרים בו?
הוא מסביר לנו שבדרגת שורש ובבחינה ד' ובבחינה ג' עדיין אנחנו נמצאים בתוך האור העליון ונמצאים שם בדבקות הסופית כאילו, לא שהיא סופית אלא שהיא תתגלה בסוף. ובדרגות בינה ולמטה ממנה כבר יש חלוקה בין מחשבת הבריאה, הבורא והמעשים שלו.
תלמיד: ומהו הגורם או התוצאה הסופית הרצויה מזה שיש את החלוקה הזאת?
הבורא רוצה לתת לנו מקום עבודה, מקום שבו נראה את עצמנו, נרגיש את עצמנו ונעלה אליו בכוחותינו. ולכן, יש לנו רצון לקבל בדרגות ג', ב', ו-א', איפה שאנחנו מתקיימים בכוחנו.
שאלה: האם הנשמות נמצאות רק בעולמות בי"ע?
כן.
תלמיד: האם הן משיגות את האור שמאיר באצילות רק לפי מה שמאיר להן בבי"ע?
לא, הנשמות יכולות לעלות ממש לדרגה הגבוהה ביותר.
שאלה: האם יש הוצאה לפועל ללא השתתפות הנבראים? האם יכול להיות מצב כזה?
כן.
תלמיד: איך זה יתכן?
הכול כלול במחשבת הבריאה, ומחשבת הבריאה מאפשרת לנבראים להשתתף או לא.
תלמיד: אבל זה לא על ידי המעשים של הנבראים.
אם מחשבת הבריאה מאפשרת, אז יש את השתתפות הנבראים.
שאלה: כתוב, "וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכוח אל הפועל". אנחנו גם לומדים שיש הבדל מהותי בין העולם הזה לעולם הרוחני הראשון, עולם העשייה. אז למה כאן הוא מגדיר יחד את בי"ע והעולם הזה כנגד האצילות?
אצילות זה עולם שבו הבורא מתקיים בצורתו הרגילה, כלומר אור עליון שממלא את כל המציאות. עולמות בי"ע, בריאה, יצירה, עשייה, הם כבר מנותקים מהאידיאל הזה שקיים בעולם האצילות, אבל בכל זאת, דרכם אנחנו עולים לעולם האצילות. בעולם שלנו, בעולם העשייה, יש כבר כאלה מדרגות שבהן אנחנו מנותקים לחלוטין מכל מה שרוחני.
תלמיד: כלומר לצורך הפשטה, אפשר להגדיר את עולמות בי"ע והעולם הזה כעולם אחד.
כן.
אות כ"ו
"ותשכיל בהמשל הנ"ל, ותמצא, איך ג' הבחינות, של החושב לבנות בית, הן מקושרות זו בזו, בדרך סבה ומסובב. ששורש כולן הוא, המחשבה הראשונה, כי לא יבוא שום פרט, בתכנית המחשבתית שלו, אלא לפי סוף המעשה, שיצא לפניו במחשבה ראשונה. וכן, לא יוציא לפועל משהו, בזמן הבנין, אלא לפי הפרטים, הערוכים לו בתכנית המחשבתית.
ומכאן תשכיל בעולמות. שאין שום חידוש קטן בעולמות, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה. דהיינו, מבחינת מצב הא' של הנשמות, שהן מצויות שם, בכל שלמותן שבגמר התיקון, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", כנ"ל. ונמצא, כלול שם, כל מה שיתגלה, עד גמר התיקון.
ומתחילה, נמשך מא"ס ב"ה, אל עולם האצילות, כבמשל, שתכנית המחשבתית, נמשכת מהמחשבה הראשונה. ומעולם האצילות נמשך, כל פרט ופרט, אל העולמות בי"ע. בדומה למשל, שמתכנית המחשבתית, נמשכים כל הפרטים, בזמן יציאתם לפועל ממש, בבנין הבית.
באופן, שאין לך כל פרט קטן, המחודש בעוה"ז, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא"ס ב"ה, נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי, השייך לדבר, המחודש בעוה"ז בפועל.
ומעולם האצילות, נמשך החידוש, לג' העולמות בי"ע, ששם מתגלה החידוש, בפועל ממש. ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא.
וליצירה, ולעשיה. עד שנמשך לתחתון, הנמצא בעוה"ז.
והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר, לנוהג בבנין הבית, אצל אדם גשמי. ואז תבין היטב. ונתבאר, שאין לך שום חידוש, שיתהוה בעולם, שלא יהיה נמשך משורשו הכללי, שבא"ס ב"ה. ומשרשו הפרטי באצילות. ואח"כ עובר דרך בי"ע, ומקבל בחינת נברא. ואח"כ הוא מתהוה בעוה"ז. ותשכיל זה היטב."
מה שיש לנו כאן מגיע אלינו מאין סוף דרך כל המדרגות, ואנחנו בסופו של דבר צריכים לעלות מהעולם הזה עד עולם אינסוף.
שאלה: הוא פתח ואמר שהמשל אינו דומה לנמשל, כי אצל הבורא יתברך לא צריך פעולה אלא המחשבה גומרת את המעשה.
רק כלפי הנבראים כל המדרגות האלה מסודרות באמצע, רק בשבילנו, כדי שנוכל להשיג אותו.
תלמיד: אם המחשבה גמרה את הכול, אז גם ההבחנה הזו אצל הנבראים הייתה צריכה להיות כלולה בה?
אנחנו כלולים במחשבת הבריאה, מההתחלה ועד הסוף ומהסוף להתחלה, אין שום דבר שיכול להיות שהוא לא בשבילנו או שאנחנו יכולים לשנות.
תלמיד: אם המחשבה גמרה את המעשה, אז למה נדרשת כאן גם ההוצאה לפועל של התכנית?
כי מדובר עלינו, כל התכנית היא בשבילנו בלבד.
תלמיד: אם המחשבה גומרת את המעשה בשלמותו, אז זה כולל גם את העניין של עלינו.
לא.
תלמיד: למה?
כי עלינו היא משאירה עוד משהו שאנחנו מהפעולות שלנו, מהניסיון שלנו, צריכים להשיג בעצמנו.
תלמיד: למה?
כדי שאתה כמו ילד תהנה מזה שאתה כל פעם מגלה דברים חדשים.
תלמיד: אבל גם ההבחנה שאני אהנה מזה שכל פעם אני אגלה דברים חדשים אמורה להיות כלולה באותה מחשבה.
אבל לא כלפיך. האם אתה מרגיש מה שצריך להתגלות?
תלמיד: ודאי שלא. אבל יש משהו חסר באותה מחשבה שהיא גמרה את הכול.
לא, היא מסתירה בכוונה ממך חלק ממנה, מעצמה.
תלמיד: אם היא גמרה את הכול כולל את ההבחנה של מלמטה למעלה, אז לא צריך שנעבור בפועל את מלמטה למעלה.
לא, יש כנראה הכרחיות בזה שתשקיע כוחות, ועל ידי ההשקעה שלך דווקא, מה שנקרא יגיעה, תפתח לעצמך תהליך מיוחד שיש בבריאה שהוא "רצונו להיטיב לנבראיו", כי בלי זה, זה לא יתגלה כלפיך.
אתה צריך לגלות מה שהבורא עשה, איך הוא קלקל בכוונה, הכול הוא בכוונה אליך. ו"סוף מעשה במחשבה תחילה", זה שהוא חשב על פני כל הפעולות שלו שאתה תצטרך לעבור, שזה ייתן לך בסופו של דבר הנאה אמיתית, דבקות בו. אתה תגלה אותו מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף, וכך תהיה דבוק לכל המחשבות, הרצונות והפעולות שלו.
כנראה שיש כאן משהו שאנחנו לא יכולים להבין ולבטא, אבל עוד מעט.
שאלה: הוא קורא "חידוש" למעשים שאנחנו אמורים לעשות. איך זה יכול להיות חידוש אם בתחילת התוכנית כבר רשומה כל התוכנית ולכן גם כל השלבים בדרך?
כלפי הנבראים הכול חידוש. האם אתה יודע מה יתגלה לך בעוד מדרגה, בעוד רגע? לא.
שאלה: הוא כותב שעולם אין סוף זה היחס הכללי, ועולם האצילות זה היחס הפרטי. האם אפשר להסביר זאת?
הייתי אומר כך, מה שמתגלה ממקור מחשבת הבריאה והלאה זה שייך להשגת הנבראים. הנבראים שמשיגים את כל הפעולות האלה, שמשיגים בסופו של דבר את מחשבת הבריאה, הם על ידי זה מגיעים למצב, למקום, שהם מבינים ומרגישים את מחשבת הבריאה כולה וכך מגלים את הבורא, מה הוא רצה, מה הוא עשה, וכן הלאה.
כמו שאתה שמגיע לעולם הזה, לא יודע כלום, לא מבין שום דבר, אתה נולד, אתה גדל, אחר כך אתה מתחתן, הופך להיות דומה להורים שלך, וכך אתה מגיע למצב שאתה מגלה את העולם. גם אנחנו כך.
תלמיד: האם הנשמות יכולות להגיע למעלה מעולם האצילות?
לא, שם זה השורש שלהן. אין צורך, אין חסרון.
תלמיד: שם הן מיתקנות, זה הסיום שלהן.
כן.
תלמיד: אז למה צריך את כל המערכת למעלה מעולם האצילות?
כדי להבין, כדי להרגיש את זה, כדי להתכלל מזה.
תלמיד: האם התיקונים נעשים בעולם האצילות, או על ידי אור שיורד מעולם האצילות לנשמות מתחת לפרסה?
התיקונים נעשים בעולמות עשייה, יצירה, בריאה, ונכללים כולם בעולם האצילות, שהוא ואין סוף זה אותו דבר.
תלמיד: רצון לקבל שמרגיש חסרון לאור, הוא מקבל את האור באותו רצון. איך יתכן משהו שהוא כביכול עולה לעולם האצילות?
הוא לא מקבל באותו רצון. כי הנברא שמגלה את הרצון שלו כלפי האור העליון הוא מגלה כלי הרבה יותר גדול.
תלמיד: הוא מגלה את הרצון העליון.
כן.
תלמיד: רצון אחר שהוא לא שלו.
כן.
תלמיד: האם לאט לאט הוא עושה פעולות כדי לרכוש את הרצון כשלו?
הוא עושה את זה, הוא עולה לאותו רצון. זה כמו ילד שמגיע לדרגות של אבא ואמא ומבצע אותן פעולות, ואז מתוך זה הוא מבין, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מה הם העליונים שלו.
תלמיד: זה כמו שתינוק יבין שאמא נסעה לסופרפארם לקנות לו מוצץ?
נגיד שגם זה, ודאי.
תלמיד: את זה האור עושה, הבנה כל כך גבוהה.
כן. משיגים הכול.
(סוף השיעור)