שיעור בוקר 08.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 392

קריין: מאמר "הערבות", "כתבי בעל הסולם", עמ' 392.

אומנם המאמרים האלה "מתן תורה" והערבות" נראים לנו כאילו למתחילים, אבל אנחנו מבינים שאין מוקדם ומאוחר ואין התחלה ואין סוף אלא הכול חשוב כאחד, כי מדברים כאן על צורות התגלות הבורא לנברא. ולכן בחרנו לעבור שוב על עניין הערבות, כי עכשיו יכול להיות שעם כל מה שעברנו קודם, אנחנו נתייחס בצורה יותר רצינית למה שהמאמר הזה מדבר. בעצם הוא מדבר על הקשר בין הרצונות לקבל לבין הרצונות להשפיע בכל אחד ואחד מאיתנו כדי לחבר אותנו למערכת אחת של הנשמה.

נגיד בעשירייה, עשרה אנשים יידעו איך להתקשר ולמה להתקשר, ומה המטרה צריכה להיות בזה וכן הלאה בהתקשרות ביניהם כדי לייצב רשת כוחות, מחשבות, נטיות, רצונות, תכונות שבהם יכול להתלבש הבורא. הכלי לביטול ההדדי של האנשים האלו שבסך הכול מבטאים בזה כוח להשפיע מצידם כלפי הבורא, הכלי הזה שנמצא בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי מעל האגו שבכל אחד, מעל כוחות הדחיה שיש בין כל אחד לשני, אם הם מצליחים בכל זאת לגרום לאיזה חיבור ביניהם שהחיבור הזה מראה שיש כוח השפעה הדדית למעלה מהאגו, אז בפער בין האגו שמתגלה בכל אחד מהם לעומת האחרים לבין החיבור למרות האגו שיש בכל אחד מהם כלפי האחרים, בזה אנחנו יכולים למדוד את עוצמת הכלי.

עד כמה, למרות שיש רצון לקבל הדדי גדול, דחיה גדולה זה מזה, הם בכל זאת מתגברים על זה ורוצים להתחבר זה עם זה מפני שהם רוצים להידמות לבורא, להגיע אליו לעשות לו בזה נחת רוח שהם מביאים לו מקום שהוא יכול להתגלות, בזה אנחנו יכולים למדוד, לשקול את עוצמת הכלי שהם בנו שזה נקרא גודל הנשמה שלהם.

בואו נראה מה כתוב על זה, וכל הכוח שהם מייצבים ביניהם נקרא "ערבות" שזה העיקר, שלא רק שאני מתחבר לשני ומוכן להתקשר איתו, זה לא מספיק, זה חייב להיות כמו רשת קשר שכולנו מחוברים בכולנו, ולכן זה נקרא "ערבות". שכל אחד עבור כולם חייב להיות כמו שהוא במקום כל חבר וחבר, גם לטוב וגם לרע.

זאת אומרת הוא צריך להיות הגדול מכולם וצריך להיות הקטן, הנמוך מכולם. כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה. בצורה כזאת אנחנו מארגנים את הכלי הזה שנקרא "נשמה". זאת אומרת שהרצון לקבל יהיה מותאם לתכונת הבורא ואז הבורא יתלבש בו לפי השתוות הצורה.

קריין: מאמר "הערבות".

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו," המשפט הראשון שכתוב שכל ישראל ערבים זה לזה, כתוב בתלמוד ובעוד מקורות, זאת אומרת כבר מלפני אלפי שנים אחרי קבלת התורה, כשהתחילו להשתמש בה, לממש אותה, והתחילו לגלות את כל האופנים שהתורה דורשת מאיתנו, באיזה חיבור אנחנו צריכים להיות מחוברים, כך כתבו חכמים.

"כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו," זאת אומרת, למה אנחנו צריכים את הערבות? כי אם נגיע לכאלו יחסים שנקראים "ערבות", שכל אחד מוכן ומסוגל להיות במקום כל אחד ואחד כדי להשלים כל אחד ואחד, אז כל אחד ירגיש שהוא חופשי מכל מה שהרצון לקבל יכול לדרוש ממנו ולעשות עליו כל מיני הגבלות וחובות והכול, הוא ירגיש את עצמו חופשי, ואז בצורה כזאת הוא יתפנה לזה שהוא כולו כולו יכול להשפיע ולא לדאוג לעצמו. "משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.

שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.

ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"."

זאת אומרת אנחנו רואים כאן דווקא תנאי מאוד חשוב, שאם אני עדיין מוטרד מקיומי הגשמי ואפילו הרוחני ואני חושב על עצמי אפילו במחשבה הכי קטנה, אני לא יכול להתפנות לפעולות מחוצה לי כלפי כולם, לא יכול.

אלא אני חייב להגיע למצב, אני לא יודע באיזו צורה, אבל אני בטוח שאין לי שום דאגה לעצמי מכאן ולגמרי, ואז בצורה כזאת אני אהיה חופשי לבצע פעולות השפעה לאחרים. ואם עוד לא יצאתי למצב שאני לא דואג לעצמי אז לא יעזור לי שום דבר, אני בכל זאת לא יכול לעשות פעולות השפעה אמיתיות, נכונות, בלתי מוגבלות כלפי הזולת.

בעל הסולם פשוט מביא לנו חוק שככה זה, זה החוק, אין מה לעשות. אם יש לי רצון לקבל ועדיין יש לי בו איזה רצונות שדורשים ממני מילוי, אני לא יכול לחשוב על המילוי של מישהו אחר, זה הכול. אני יכול לשחק עם זה כמה שאני רוצה אבל הכול לא אמת.

זאת אומרת החוק הוא, הטבע, שאני חייב להיות מלא בכל הרצונות שלי, לא חשוב באיזו צורה ולמה ואיך, אבל אחרי שאני אהיה מלא, רק בצורה כזאת אני אוכל לשרת לאחרים בצורה בלתי מוגבלת.

תנאי מאוד אגואיסטי, מאוד מובן. בואו נראה הלאה מה שהוא עושה.

שאלה: בפסקה השנייה כתוב שברגע שכל האומה מחליטים פה אחד הם אמרו "נעשה ונשמע". למה הם אמרו "נשמע"?

אני לא יודע למה הם אמרו "נשמע", הם יכולים לעשות פעולות השפעה, בקיצור. אם בכל אומה הם נמצאים במצב כזה שהם מסופקים ברצונות שלהם, הם יכולים לעשות פעולות השפעה הדדיות ללא שום בעיה.

שאלה: אנחנו מדברים על איך אנחנו לא צריכים להיות מודאגים מהגשמיות בשום דרך כי זה מסיט אותנו מהדרך. אז האם זה מקום לתפילה בשבילנו? כי הבורא נותן לנו את החיים הגשמיים האלה ואז אומר אל תדאגו לחיים האלה, אבל אפשר להרגיש איך האגו מנסה להיאבק במקום הזה, אז האם זה מקום לתפילה? כי זו משיכה מאוד חזקה.

כל הפעולות הרוחניות שלנו בדרך כלל הן בתפילה, זאת אומרת בפנייה לבורא שיעשה את התיקונים. אלה לא התפילות הרגילות שקהל המאמינים למיניהם עושה בכל מיני דתות ואמונות, אלא התפילה שלנו זה נקרא פנייה לבורא שיעשה עלינו תיקונים. וודאי שבפניה כזאת לבורא אנחנו נשתדל להיות יום ולילה, כל הזמן אליו וכל הזמן בבקשות, רק שהבקשות שלנו צריכות להיות כמה שיותר אמיתיות, מבוררות.

שאלה: יש פה כלל קשה מאוד שאומר "לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים", מה הכוונה עד שיצאו ממצרים?

הכוונה עד שהם יצאו ממצרים, לא למצרים הגאוגרפית, אלא עד שהם יתפטרו מהרצון לקבל האגואיסטי שבהם. נגיד עכשיו אתה נמצא במצרים, שולט עליך הרצון לקבל, אתה רוצה רק ליהנות, ליהנות מהחיים האלה, ליהנות מהחיים הרוחניים אבל אתה רוצה ליהנות. אין הכוונה שלך להגיע למצב שאתה ממלא את האחרים ובזה אתה נהנה, לא. אבל כך הבורא עושה, הוא ממלא את האחרים ונהנה מזה, ואתה לא רוצה בינתיים, אתה בנוי בצורה כזאת שאתה נהנה מזה שאתה מתמלא, זה נקרא שאתה נמצא במצרים.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שצריך להקים רשת קשר שכולנו מחוברים גם בטוב וגם ברע, רק בצורה כזאת אפשר להגיע לכלי של הנשמה. האם אנחנו כבר נמצאים במצב שאפשר להקים רשת כזאת או שעדיין לא?

אנחנו חייבים לקשור את עצמנו ברשת שהיא נקראת כלי דאדם הראשון שמקולקל אבל רוצה להיות מתוקן ואנחנו כולנו קשורים זה לזה ורוצים להדק את הקשרים שלנו ולהשתמש בהם יותר ויותר, זה נקרא "איש את רעהו יעזרו", ולעורר אחד את השני כמו שכותב לנו רב"ש במאמרי החברה, שנחזק זה את זה.

ואחר כך לפנות לבורא שייתן לנו עזרה, שייתן לנו כוח, וגם יתקן את הקשרים בינינו, ואז הבורא מתחיל לתקן את הקשרים בינינו בזה שמראה לנו עד כמה אנחנו לא בסדר אחד עם השני, כדי שאנחנו נרצה לסדר קשרים נכונים יותר בינינו, מאדישות ומשנאה ומדחייה ומחשדנות מכל אחד ואחד, שאנחנו נשתדל להגיע מכל סוגי הקשרים הלא נכונים בינינו לקשרים טובים.

הקשרים הכי גרועים הם כשאנחנו נמצאים באדישות, בחוסר הרגשה שאנחנו נמצאים יחד בקבוצה. נגיד יש לי בקבוצה כמה חברים שאני לא מרגיש שהם נמצאים, לא אכפת לי מהם, באים, לא באים, הם לא משפיעים עלי, כנראה שגם אני לא משפיע עליהם. זה הדבר הכי גרוע, זה ממש כמו נתק. תתאר לעצמך שאתה חי עם אשתך ויש ביניכם כאלו יחסים שאתם לא מרגישים זה את זה. איך אפשר לתקן את זה? לא מרגישים.

תלמיד: אתה זורה מלח על הפצעים. אז מה את מצפה, שיהיה כאסח כל היום?

לא, אני רוצה שיהיה כאסח ומתוך הכאסח, מתוך הברוגז, מתוך כל מיני התנגשויות, שאנחנו נאתר מהם מה אנחנו צריכים לתקן, שבמקום ההתנגשות וריב יהיו לנו חיבור ואהבה. אבל אם אין בינינו קשר זה הדבר הכי גרוע, אין לנו מה לתקן.

תלמיד: זאת הבעיה שלנו, מפחדים להגיע לכאסח.

לא צריכים לפחד, אם אנחנו תופסים את הבורא ובטוחים שעל ידו אנחנו יכולים לתקן את הכול אז אנחנו צריכים רק להביא לו את מקום הנתק, חוסר הקשר, מקום המריבה והוא יתקן, הוא יתקן. אבל אם אתה מביא לו משהו שאין בו שום דבר, אין רצונות, אין קשר, אז מה הוא יתקן?

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה? מה זאת אומרת שאתה נותן מקום לבורא לתקן כשיש כאסח בינינו?

שאני אומר שיש לי חוסר קשר נכון בין החברים ואני לא יודע באיזו צורה אני יכול להתקשר אליהם בצורה נכונה.

תלמיד: זה בדיוק הקטע, אני לא מבין מה זאת אומרת בצורה נכונה?

גם אני לא יודע, הבורא שיידע. זה לא חשוב לי שאני לא יודע, אני לא מכתיב לו מה לעשות, אני מכתיב לו פשוט לתקן.

תלמיד: למשוך את המאור המחזיר למוטב תוך כדי הכאסח?

כן, שיעזור לי גם את זה לעשות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתעלות מעל הדאגה העצמית, האגואיסטית ולדאוג רק עבור העשירייה שלנו?

גם את זה צריך לעשות על ידי התפילה לבורא, גם את זה. זאת אומרת, כל התיקונים, כל תיקון הכי קטן שאתם רוצים שיתבצע אתם צריכים לפנות לבורא וכמה שיותר אנשים יחד. יחד זה לא נקרא שאתם עכשיו עומדים ומתפללים, אלא אתם מדברים על זה במשך הזמן ובאותו זמן, באותו יום נגיד אתם דואגים לזה. זה נקרא "תפילה", תפילה זה העלאת החיסרון, העלאת מ"ן.

שאלה: איך לקשור בין האפסים בעשירייה? נראה שהכול יתפרק אם כולם יתבטלו?

זו לא בעיה שלנו, זו בעיה של הבורא. אתה לא מארגן את התיקונים, חכם, אל תהיה מנהל העבודה הרוחנית, תפנה לבורא שיעשה מה שצריך. אם אתה מרגיש חיסרון ועוד כמה חברים מרגישים חיסרון, תפנה אליו ושיעשה. כאילו שאתה מתקן משהו בחיים שלך ומצליח, אל תעשה אותו דבר ברוחניות, זה לא יצא אף פעם.

יש רק כוח אחד, מערכת אחת שיכולה לתקן את הכול ולכן היא מזמינה אצלנו מצבים הפוכים, קלקולים, כדי שאנחנו נאתר את הקלקולים ונבקש מהכוח העליון שנמצא למעלה מהמערכת הרוחנית, שהוא יפעל, שהוא יקרב אלינו את המערכת הרוחנית, והמערכת הרוחנית תתקרב אלינו ואנחנו נרגיש את עצמנו כלפי המערכת הרוחנית מאוד לא נעים, כי אנחנו נמצאים בקשר אגואיסטי בינינו למטה ומלמעלה זו המערכת הרוחנית, ואז יוצא ששתי המערכות האלה עובדות בצורה כזאת לא נוחה, לא טובה.

זה מה שאנחנו מרגישים היום בעולם, ההצפות, גלי קור וחום, פנדמיה, שריפות למיניהן, עוד כל מיני בעיות שיבואו, זה מפני ששתי המערכות עומדות בניגוד זו לזו. למה? כדי שאנחנו מתוך המערכת התחתונה נבקש להיות מותאמים למערכת העליונה. ואז לפי העלאת חיסרון, העלאת מ"ן על ידי התפילה אז המערכת העליונה, חוץ מזה שהיא מתקרבת אלינו, היא קודם כל תתחיל להתאים את היחסים בין שתי המערכות, הגשמית והרוחנית.

וכך נגיע בסופו של דבר לתיקון, אחרת המצב יהיה הרבה יותר גרוע. כך אנחנו צריכים גם כאן, הכול תלוי בערבות בינינו.

שאלה: בדרך כלל אנחנו אומרים שאם אין מצב רוח ושקועים באגו, מה שיכול לעזור זה לעשות הפצה או השפעה למישהו אחר. וכאן כתוב שאי אפשר לעשות השפעה אמיתית מטרם שיוצאים מהאגו, אז אנחנו בינתיים בחצי חצי?

אנחנו נמצאים באגו שלנו ומאוד מקווים שעל ידי התפילה שלנו האגו שלנו יהפוך להיות לכוח הטוב.

שאלה: לא הבנתי את התנאי שפתחת ואמרת שאם אני עדיין מוטרד מהקיום הגשמי שלי ואפילו הרוחני, אני לא יכול לצאת מעצמי לאחרים. יש מצב כזה בכלל שאני לא אהיה מוטרד?

אני לא אמרתי את זה, ככה בעל הסולם אומר. אבל זה ברור שאם אני נמצא ברצון לקבל וברצון לקבל הזה מתרחשת הרגשה שלילית, שחסר לרצון לקבל, אז אני לא יכול לדאוג במשהו שיהיה טוב לאחרים, אם זה חסר לי. אנחנו נמצאים ברשת הטבע, רשת הרצון לקבל והרצון הזה הוא חייב לספק לעצמו מה שיש לו, ורק בצורה שיש לו, יש לו תיקון. נגיד שאין לו כלום אבל הוא מסופק, הוא לא רוצה יותר משהו, אז הוא מתפקד.

ברוחניות אנחנו אומרים שבא אור החסדים וממלא את הכלים ואז הכלים האלה לא רוצים יותר, טוב להם להיות בהשפעה. הבינה מכסה את המלכות, מלכות עולה לבינה. אבל אם אין תיקונים כאלה על המלכות, על הרצון לקבל, אז הרצון לקבל דורש, זה חוקים, אין כאן משהו שקורה ללא סיבה, מעצמו.

שאלה: אין יתכן שאדם לא ידאג על קיומו, הרי הבורא נותן לנו בעיות בריאותית, כלכליות, משפחתיות, מה זה אומר לא להיות מוטרד מהקיום שלי אפילו במחשבה הכי קטנה?

אנחנו נמצאים עכשיו בשיעור מס' 2, בשיעור מס' 1 של היום דיברנו שם על הביטול. ובביטול אנחנו דיברנו שאנחנו יכולים כנראה לעשות ביטול כזה לבורא, שלא חשוב מה שהוא יעשה עליי, לא חשוב, אני אהיה מבוטל כלפי כל הפעולות שלו.

מה זה נקרא שאני מבוטל? מה אני אז מרגיש בביטול הזה? אני מרגיש טוב, אני מרגיש רע, או שאני שום דבר לא מרגיש? אני מרגיש טוב. אמנם הפעולה שלי שאני מבוטל כלפי העליון היא פעולה לא שלי, זה העלין עושה, אבל אני רוצה את זה, אני מסכים עם זה, זו מידת השותפות שלי עם העליון, זו מידת הערבות שלי עם העליון, וזה נקרא "עיבור". ואז אני מרשה לעליון לעשות איתי מה שהוא רוצה, זה נקרא עובר במעי אימו.

תלמיד: הבורא שולח לי מחשבות והפרעות, ואני צריך מה, להסכים, להתנגד?

ודאי, ואתה כל רגע ורגע עומד על זה שאתה מסכים, מקבל את זה, אתה מבקש מהבורא תיקונים כדי לוותר על עוד ועוד רצונות אגואיסטיים שמתגלים בך, ולקבל את מרות הבורא עליך. זה נקרא שאתה גדל כעובר, גדל מיום ליום.

תלמיד: למה לבקש תיקון אם זה מה שהוא רוצה שיקרה, מתי אני צריך להגיד שזה טוב או לא טוב?

כי הוא רוצה, לא אתה רוצה. אתה צריך לגדול בתוכו, זאת אומרת כל דבר שאתה מקבל ממנו אתה צריך לקבל את זה כברכה. אבל אתה מקבל ממנו דברים שהם הפוכים ממה שאתה רוצה, מלכתחילה, כנגד הרצון לקבל שלך, הם הפוכים.

שאלה: האם יש קשר בין ביטול לערבות?

ודאי שעל ידי הערבות אתה מגיע לביטול, ובלי ערבות עם האחרים אתה לא יכול להגיע לביטול כלפי הבורא.

תלמיד: קודם ערבות ואז ביטול, זה לא הפוך?

תגיד שגם וגם, כי אלה דברים שהם כל הזמן כך מתחלפים.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שאדם צריך לדאוג לקיים את עצמו, לא להיות לנטל על החברה, צריך לסדר את ההכרחיות. מצד שני אנחנו עכשיו מדברים על לא לדאוג לצרכי עצמו, לא להיות מודאג מהגשמיות. מהי נקודת החיבור בין שני הדברים האלה?

הם צריכים להפוך להיות כאחד. לא שהם יהיו סמוכים, כשני עיגולים שיש ביניהם נקודת קשר, אלא הם צריכים להיות כאחד. הכול מתבטא בתוך העובר. בתוך הרצון הזה שנקרא "עובר" שם מתקשרים רצונות לקבל, רצונות להשפיע, כוונה על מנת לקבל, כוונה על מנת להשפיע, כל מיני צורות קשר בין הבורא לנברא, וכל הדברים האלה הם בונים את הגוף של העובר. ואחרי הגוף של העובר, יחד עם כל הגוף, הם בונים גם נקודת מוח ולב, ובסופו של דבר מתחיל להתייצב בגוף הזה גם מוח ולב ששולטים על כול העובר בעצמו. אבל בכל תא ותא יש גם חלק מהלב וחלק מהמוח.

שאלה: לגבי זוגיות האם להתבטל זה נחשב גם מול זוגיות, או שאני מתייחס רק לעשירייה שלי?

אנחנו לא מדברים על מה שקורה בעולם שלנו, אנחנו לומדים על העובר הרוחני ואיך אנחנו מגיעים למצב של עובר רוחני. נקודה.

שאלה: אדם שמתחייב לערבות, הוא מתחייב לקחת את כל הקלקולים של החברים על עצמו, גם אם חבר מראה לך שהוא לא בערבות איתך, אתה מחויב להיות בערבות אליו, זה נכון?

לאט לאט זה יתברר בדרך, לא להתנפל על הכול. תן לנו ללמוד איך לגשת לזה בצורה נכונה, אתה רואה כמה שאנחנו לומדים ולומדים ומתקרבים לזה. אנחנו עושים את הדברים האלה כדי להיות החלק הראשון, החלוץ שהוא עומד ומכניס את כול האנושות לקשר עם הבורא.

שאלה: האם אני יכול להיכנס לעיבור אם החברים לא שומרים אותי בערבות?

קשה לי להגיד מה זה שומרים, לא שומרים. צריכים לעבוד עם מה שיש ולהשתדל להשפיע עליהם כך שהם יכנסו לערבות. אבל קודם כל חייבת להיות נוכחות בשיעורים, אם עשירייה לא נוכחת בשיעורים, אפשר להגיד שכמעט ואין לה סיכוי להתקדם. לכן אין לי מה להגיד לך. תשתדל כך להתארגן בעשירייה הנכונה.

שאלה: רק כדי להבהיר מה שדיברנו עליו עד עכשיו. זה נשמע כאילו אנחנו אומרים שכל הדברים האלה שניתנים לנו בגשמיות, הכוונה מתהפכת לכך שבמקום לדאוג לעצמי אני צריך לראות את הדברים האלה כדרך לתיקון או כסט של תיקונים שניתנים לי כדי להמשיך להתקדם בדרך, האם הכוונה משתנה?

משתנה הכוונה, משתנה הרצון, משתנים התנאים בכל רגע ורגע.

"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה."

כל מיני העסקים הרוחניים שלנו בקבוצה, בעשירייה, בתוך בני ברוך, צריכים להיות לגמרי לגמרי מבודדים מהחיים שלנו האחרים, אסור לנו לדבר על זה, לא כדאי לנו להכניס להתקדמות שלנו כל מיני אנשים זרים, אלא להיות כמה שיותר מקושרים בינינו בלבד, בצורה שהיא לכיוון מרכז העשירייה. זה הכול.

"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל."

אנחנו צריכים לבודד את עצמנו בבני ברוך כולה, הכללית, ושם אנחנו צריכים לפתח קשרי ידידות, אהבה, תמיכה כמה שאפשר, מכל שכן שזה צריך להיות בכל עשירייה ועשירייה, ושם זה ממש צריך להיות עד שנרגיש את הלבבות, שכל אחד ואחד מוכן לעבוד בכל לבו למען העשירייה. ומי שלא מסוגל, לא רוצה, שייצא. שייצא מה אפשר לעשות, יש הרבה שנופלים בדרך, כבר ראינו כאלו וכך כנראה הדרך. אחר כך הם יגיעו לשלבים אחרים ויצטרפו, כבר לא אלינו אלא לאלו שיבואו אחר כך.

"באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור."

שאלה: האם זה אותו חוק ערבות שאומר שאני צריך להיות ערב לחברים?

זה אותו חוק, כן, חוק הקשר בין כולם.

תלמיד: ואם אני ערב לחברים, אני כבר רואה שכולם בעצם בערבות?

לא, אתה ערב עבורם, אתה בזה לא מכניס אותם לערבות. אתה נותן להם תנאים שגם הם יוכלו להיכנס ביתר קלות בעזרתך לקשר שנקרא ערבות, אבל לא שהם כבר נמצאים בקשר הזה מתוך המאמצים שלך. חייבת להיות שם השתתפות מצידם גם אישית וגם קבוצתית.

תלמיד: זה לא כמו ביטול שאני מבטל את עצמי ומגיע לזה שאני רואה שכולם כבר מבוטלים?

זה משהו אחר, גם בביטול, אלה שתי צורות הסתכלות על המציאות, זה ש"כל הפוסל במומו פוסל", שאם אתה מבטל את עצמך אז נראה לך שכולם מבוטלים, זה נכון מהצד הכללי, אבל מהצד הפרטי של כל אחד ואחד הם לא מבוטלים, כל אחד נמצא באגו שלו. הם מבצעים את כל העבודות שהבורא מפיל עליהם, הם עושים את זה, אבל הם לא מודעים שהם עושים את זה מצד הרצון שהבורא עושה עליהם, הם חושבים שהם עושים את זה מטעם הרצון לקבל שלהם.

בכל העולם ישנו רצון לקבל שהבורא ברא וכל העולם מבצע ברצון לקבל כל מה שיש ברצון לקבל לעשות, והכול גם בא מהבורא, זה נקרא "בראתי יצר הרע". וכך אתה יכול להגיד, מה אתה רוצה מהנבראים? הם מבצעים את רצון הבורא שנמצא בהם. אבל אנחנו מדברים על כך שהנבראים יגיעו להכרה, להבנה, מה הטבע שלהם לעומת טבע הבורא, ומה הם צריכים לעשות עם הטבע שלהם כדי להידמות לבורא, להתקרב אליו עד להידבק בו, על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: בסופו של דבר אם אני ערב לחברים, אז עדיין אין ערבות כי כל אחד צריך להיות ערב?

נכון, ודאי, ודאי שזה חוק על כל אחד. חובתו של כל אחד להגיע לערבות.

תלמיד: איך אנחנו יודעים אם כולם בערבות או לא?

אתם תדעו. הכול יתגלה. אבל אפילו שאני נמצא בערבות עם אחרים מצידי ומוכן לעבוד ולעטוף אותם בכל הכוחות שלי, [יחד עם זה] אני גם רואה כמה הם משתדלים בזה, נמצאים בערבות או לא.

שאלה: מה זה אומר "נעשה ונשמע"?

שבקיום הרוחני אנחנו לא יכולים להגיע להבנת הפעולה, למהות הפעולה, לפני שאנחנו מבצעים אותה ואז מתוך הביצוע נתחיל לגלות, להרגיש את מהות הפעולה עצמה. לכן זה נקרא "נעשה", ומתוך שאתה עושה אתה משיג את מהות העשייה שלך שזה נקרא "נשמע"

שאלה: האם יש סאה מסוימת של ערבות שצריכים להגיע אליה בשביל שנוכל לקיים השפעה בעשירייה?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה בדרגת שורש, בדרגה א', כשנגיע לדרגה ב', נהיה כבר ב"לשמה". את כל השלבים האלה אנחנו נעשה, נבדוק, אתם תקבלו. אתם רואים שמיום ליום אנחנו עוברים על עוד ועוד נושאים, פעולות, הבנות, מחשבות, כך זה אין מה לעשות. אסור כאן למהר, אתה לא יכול לתת לתינוק איזה סטייק, הוא לא יאכל, זה רעל בשבילו. לכל מידת התפתחות צריכה להיות מנה מיוחדת בכוח המפתח, בכוח המתקן ובכוח הממלא. וכך שלב אחר שלב.

שאלה: אנחנו חייבים להגיע לערבות בעשירייה, אבל הכול הרי בתפיסה שלי. אני צריך מצד אחד להשפיע ומצד שני לראות את ההשפעה באחרים, וכל זה קורה בי?

בטח שכול מה שאתה מגלה, מרגיש, מבין, זה הכול מתוך שזה מתרחש בך, כך אנחנו לומדים מ"תפיסת המציאות". יש כאן דברים שאנחנו עוד לא יכולים לקשור וליישב, אבל אל תדאגו בצורה טבעית נתקרב ונתחיל להבין איך הכול משתלב, אתם תראו, כל הבריאה, העולם הזה, העולם הרוחני, את עצמכם ואת כולם, העולם המדומה, הכול יתגלה אליכם בצורה רגועה שלא יהיו שום בעיות, בכול ישלוט האור העליון, הבורא, הוא יכסה את כל ההבדלים, כל הפערים, כל הבעיות ותראו עד כמה זה יהיה טוב.

שאלה: האם החברה צריכה לכסות על אלו שלא מקיימים את הערבות, או שאוטומטית ברגע שהם לא מקיימים את הערבות הם נזרקים?

לא, אין כאן שום דבר אוטומטי, אנחנו כולנו מתפתחים כל אחד במידות שונות וכל אחד בסגנון שונה, ואף אחד לא דומה לשני. ולכן אנחנו צריכים להשתדל לתמוך כמה שאפשר בכל אחד ואחד. ולא שאת אלו ואלו אנחנו זורקים, ואת אלו לא, שום דבר, שומרים על כל אחד, לוקחים וסוחבים כל אחד "חוץ מצא" מה שנקרא. אם אדם בשום פנים ואופן לא רוצה להשתתף, בסדר, תצא. אבל אם הוא רוצה להשתתף, צריך לעזור ולעזור לו כמה שאפשר. ואתם תראו שאחר כך הם יתקדמו.

האמת, יש הרבה אנשים גדולים בנשמה שדרכם הראשונה, השלבים הראשונים הם מאוד קשים, מאוד כבד להם לעלות למדרגות הראשונות ויש כאלה שתופסים את זה מהר וקל, אבל הם לא מתקדמים רחוק. לאלו שיש נשמות עמוקות, גדולות, הקושי גדול מאוד, כי את הנשמה בכל זאת צרך לתקן אפילו במידה קטנה, אבל השינויים האלה צריכים לעבור בכל הנשמה. אדם לא תופס, לא מבין, לא מסכים ואוי מה שקורה לו, הרגשתי את זה על עצמי, מאוד קשה. לכן צריך להיות סבלניים לכל אחד ואחד.

תלמיד: אז גם הערבות היא תהליך הדרגתי מהקל אל הכבד?

גם הערבות היא תהליך הדרגתי. תעשה מה שתלוי בך ותראה שאולי לא תצטרך שום דבר אחר. אתם תראו האם אתם צריכים את הערבות ההדדית או לא.

"הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה." זאת אומרת, כל מי שמשתוקק לבורא, אם הוא רוצה להגיע אליו, הוא חייב להיות בערבות עם כולם כדי לחבר יפה את כל הרצונות והמחשבות ורק בצורה כזאת הם ישיגו את המטרה.

"כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

יש כאן עדיין מקומות להרבה קלקולים שהיו ועוד יקומו גם בדרכנו ואנחנו צריכים להיות מודעים לזה ונלמד איך לעבור מעל זה. הם בונים אותנו, לא שהם מיותרים. שום דבר שקם בדרך הוא לא מיותר אלא הוא בונה אותנו. דווקא בונה אותנו.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים לבודד את עצמנו. אני מרגיש שאני מסיים את שיעור הבוקר, אנחנו עושים בירורים, מגיע החוצה למקום העבודה שלי, אני מגיע לעולם מטורף. איך אני צריך להתנהג בין שני העולמות האלה?

על זה כתוב, שאתה צריך לעשות צורה בתוך צורה. זאת אומרת, שאתה מתנהג בצורה חיצונה כלפי העבודה שלך ובצורה פנימית לחיים הפנימיים שלך, ואין בזה שום בעיה. הבורא עשה את זה בכוונה שאנחנו נלמד מתוך שתי הצורות האלו שאנחנו חייבים בהם להתקיים, איך אנחנו צריכים להתקדם ברוחניות גם בשתי צורות כאלה. עוד מעט אתה תראה שאנחנו כך לומדים. אבל בינתיים יש העולם הזה ויש העולם העליון ואתה קיים בשני העולמות.

תלמיד: אני צריך לעשות איתחול ולהגיד "אני במקום עבודה.."

לא צריך לעשות איתחול, אתה צריך להיות יחד עם זה. אני נגיד נכנס למקום של חיות, עם כמה חברים שלי. עם החברים שלי אני נמצא בחיבור של בני אדם, אפילו רוחני ועם החיות אנחנו מתנהגים לפי שהחיות צריכות לקבל מאיתנו טיפול, עזרה וכן הלאה. כל אחד במקום שלו. כמו שאתה מתייחס לילדים או לאנשים אחרים. יש לך הרבה רמות קשר בחיים שאתה מתייחס כך או אחרת לכולם. אין בזה שום בעיה, להיות גמיש.

שאלה: על איזה תרגיל אתה ממליץ שאנחנו נעשה היום?

אנחנו התחלנו היום שאין לנו שום צורה אחרת בכל הדרך הרוחנית. אלא בגלל שהבורא הוא הכול וממלא את הכול ו"אין עוד מלבדו", אז אנחנו צריכים רק להתבטל כלפיו בהדרגה. בהדרגה זאת אומרת לפי כמה שמתגלים בי כל מיני רצונות אגואיסטיים הפוכים מהבורא, איך אני יכול לבטל אותם כדי להתקשר לבורא. זו בעצם העבודה שלי.

זה היה הנושא בשיעור הראשון, והלאה הערבות. אנחנו צריכים בינינו, בקבוצה להשתדל להתחיל לבנות קשרים כאלו שאנחנו עוזרים זה לזה לתמוך כל אחד בשני בדוגמה, בעזרה, בכל מיני מצבים. אבל אנחנו צריכים גם את העזרה הזאת להראות לאחרים, שאני עוזר כי זה מרבה שלום. אני נותן דוגמה, גם השני, השלישי, מתוך הדוגמה הזאת מתפעלים ועושים. לכן זה לא צריך להיות "מתן בסתר", אלא זה צריך להיות ממש פעולת תמיכה, עזרה, השתוקקות, התעניינות בין איש לרעהו בקבוצה בצורה ברורה. וכך אנחנו נתקדם. זה בעצם היה לנו היום בשיעור.

אני מקווה מאוד שאתם מבינים איך אנחנו מתקדמים משיעור לשיעור והשלבים האלה הם מאוד חשובים. ואתם במשך היום עוברים עליהם ומיישמים אותם, כל אחד בתוך עצמו, כל אחד בקבוצה שלו, וכך כל הקבוצות. ותצליחו, שיעבור עליכם יום בהתקדמות בביטול ובערבות.

(סוף השיעור)