שיעור 17.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "העבודה בדעת ובלמעלה מהדעת"

איך אפשר עוד קצת להרחיב, להיכנס עוד יותר פנימה לעניין? בזה שכל אחד מאיתנו נמצא בהתפתחות האישית שלו בעולם הזה, זה נקרא "עבודה של הבורא". הוא עשה אותנו כך. טוב, רע, כל אחד יכול לחשוב, להעביר ביקורת, אבל זה מה שהבורא עשה. יחד עם זה, מסבירים לנו המקובלים, שהוא רוצה שאנחנו נעצור, נחשוב, נסתכל על עצמנו, אולי אנחנו רוצים להיות אחרים, דומים לבורא. ובהתאם לזה צריכים להתארגן. אולי בחברה כל אחד רוצה לעשות מעצמו משהו אחר.

ודאי שהעבודה הזאת קשה, כי היא נגד רצון ה', שהוא רצה ועשה אותנו כמו שאנחנו, וכאן אנחנו צריכים כביכול להתמודד, שיהיה "נצחוני בני". ושנקבל איזו תוצאה, שאם נרצה, נשכנע אותו, נכופף אותו, אז הוא יעזור לנו. ואם לא נשכנע, לא נכופף אותו, אז הוא לא יעזור לנו. כך זה. אבל הוא מצידו נותן לנו הבנה, הרגשה שבמשהו הוא מוכן לעזור. במשהו. לא בכול. מצד אחד, אם אתם רוצים, אתם יכולים להישאר כמו שאתם, אבל מצד שני, הוא מעורר אותנו.

זאת אומרת, יש לנו עבודה, קודם כל לקבל את הטבע שלנו שזה בא ממנו, ושזה מה שהוא עשה. זאת אומרת, לראות את הטבע הזה כדבר שמגיע, גמור, ניתן "אשר ברא א-לוהים לעשות". ויחד עם זה, האם אנחנו מחליטים לבנות כאן משהו חדש? משהו חדש שאנחנו צריכים לבנות, אנחנו בונים הכול. זה מחייב אותנו להשתמש בכל היוצרות שיש לנו בעולם הזה. בגשמיות, בחיי משפחה, בחיי עבודה, עם הילדים, בכל דבר ודבר,

ודאי שזה מחייב אותנו לשינויים גדולים מאוד. לא יכול להיות שרק בזה אני עושה משהו, או רק בזה אני עושה משהו, כמו שאולי חושבים כך אנשים שרחוקים מאוד מההבנה מהי חכמת הקבלה בבריאה, ומה חכמת הקבלה דורשת מבני האדם, מהאנושות כולה.

לכן, כדאי לראות את הבריאה מזווית אחרת, שמה שאני עכשיו קבלתי בינתיים, הכול קבלתי מהבורא, ואם אני מחליט לשנות את עצמי, אני צריך לשכנע אותו שיברא בי משהו חדש. והיחס הזה אלי כתוצאה מהיצירה הזאת של הבורא נקראת "דעת", והדרישה, הבקשה, העלאת המ"ן, התפילה נקראת "למעלה מהדעת".

קריין: נקרא את קטע מספר 33, מתוך רב"ש א', "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

סדנה

איך בכל דבר שאני רואה במציאות, אני רואה משהו שחייב תיקון, שינוי, ומיד אני מכין את עצמי, ומבקש את התיקון? סך הכול אני נמצא באמצע, בין לראות את הפגמים שבבריאה, שהם קודם בי, להחליט שאלה פגמים מחוצה לי או בי, כי "כל הפוסל במומו פוסל", ולבקש שינוי. איך אני מכין את עצמי לבקשה, לדרישה נכונה לשנות את המציאות?

כביכול, מה יש כאן לשנות? אנחנו לומדים מתפיסת המציאות שהכול תלוי באדם המשיג. זאת אומרת, אם אני רואה משהו, לא חשוב מה, חוץ מאין סוף, חוץ מהמצב המצוין, ללא שום פגם, אם אני רואה משהו חוץ מזה, כבר יש לי יכולת, כביכול סיבה לפנות לאין עוד מלבדו שעשה את זה ולבקש ממנו שיתקן. לא שיתקן מציאות חיצונה, כמו שאנשים חושבים, אלא את המציאות הפנימית שלי, את התפיסה שלי.

אז איך על כל פרט ופרט, שאני רואה בחיים שלי, אני פונה לבורא ומבקש תיקון? אני רוצה כל הזמן להיות בעולם השלם. איך אני מכוון את עצמי לזה? איך אני מבקש ונשאר בזה כל הזמן?

*

שאלה: האם אתה יכול להזכיר למה אנחנו מדברים כולנו ביחד? לי זה מאוד קשה. אני פשוט לא יכול להתרכז, לא בכוונה, לא בלהקשיב, לא בלדבר, בכלום. אני מתנתק. והסברת למה זה יותר נכון. ואם אתה יכול לחזור על זה כדי שיהיה אפשר באמת לעשות זאת.

תשתדל להתקשר עם הרעש הזה שהם מייצרים.

תלמיד: מה זאת אומרת, להתקשר עם הרעש?

כך. שאתה רוצה להיות בתוך הרעש הזה.

תלמיד: אני חייב לדבר בתוך הרעש הזה?

גם לדבר, גם להקשיב.

תלמיד: אני לא יכול.

אתה תוכל. תיכנס פנימה. אני לא רוצה חכמה מכם, שכל אחד יהיה חכם, ויחשוב איך הוא יכול להביע כאן איזה דבר חכמה, לא צריכים את זה. צריכים להיות יחד. צריכים להתקשר. צריכים להעלות מ"ן. זהו.

בטוח שאנחנו מרגישים משהו שהוא לא בסדר. תבקשו, על כל דבר לבקש, תתרגלו כך להתקיים, כי אין לנו שום עבודה אחרת. מלמעלה מגיעים כוחות ההפעלה, ומאיתנו חייבת להיות העלאת מ"ן. והעלאת המ"ן הזאת כבר מכוונת לכוחות ההפעלה החדשים. הכול תלוי בתגובה שלנו. בואו נתחיל להגיב בצורה הכרתית, מטרתית, כמו שצריך. וזה לא תלוי בחכמות, אלא איך נתחבר, איך נבקש שינויים?

שאלה: אז מה לעשות שנגמרות לך המילים? אתה מתחיל לדבר, ופשוט חוזר על המנטרות האלה.

לא. לא חוזר על המנטרות. אני שאלתי משהו? דברתי לפני זה על משהו? הוא קרא איזה קטע, לפי זה כל אחד חייב להגיד מה הוא חושב. אתם לא צריכים ללמוד אחד מהשני. אתם צריכים להתכלל יחד ברגש פנימי. תנסו כך לעשות.

תלמיד: בשביל מה הדיבור?

כדי שיהיה קשר ביניכם. לא כדי לשמוע דבר חכמה כל אחד מהשני. תנסו עוד ועוד, ואחר כך נדבר על זה. שתהיה לכם קצת יותר התרשמות.

קריין: קטע מספר 34, מתוך רב"ש א', "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

סדנה

כל אחד מתפלל. בלי להפסיק. לפחות שתי דקות בקול רם.

*

דקה שלישית. כך עד סוף החיים כתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום". תמשיכו. אני אומר ברצינות.

*

עוד דקה. איך אני מחבר ממש משפטים ברורים בבקשה לבורא? לספור על האצבעות כמה משפטים כאלה אני יכול לחבר?

*

האם הגענו למצב שאני בטוח שהתפילה הנכונה היא בליבו של החבר, ולי אין? אם הגעתי לכזה מצב זה טוב.

אבל בצורה כזאת אנחנו צריכים להיות רוב הזמן. אם לא כל הזמן, רוב הזמן.

קריין: קטע מספר 35, מתוך רב"ש ג', "שמע ישראל".

"יש להאדם מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה' על שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. ומצד השני הוא יכול להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, תיכף יברח גם מבחינת ימין. אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים אמיתית."

(רב"ש - ג'. מאמר 401 "שמע ישראל")

סדנה

איך אנחנו מסדרים בנו כזה איזון, יחס בין ימין לשמאל כדי שבאמצע אנחנו נגלה את מלכות שמים, כלה? ימינה, שמאלה ובאמצע הכלה. כולם מדברים.

*

איך אנחנו מחברים את השמאל שהוא מלא חסרונות, לימין כדי ששניהם יפעלו לכיוון אחד להשגת המטרה?

איך אנחנו מחברים את שני הקווים האלו יחד להשגת המטרה כך ששמאל מלא חסרונות, טענות, בעיות שאנחנו מגלים, וימין זה כביכול השלמות.

*

מהי התגובה הנכונה על ימין ועל שמאל כדי להשתמש בשניהם בצורה האופטימאלית?

מהי התגובה שלנו שתקרא "אדם", על ימין ועל שמאל שמגיעה לנו מלמעלה והתגובה הזאת תייצב את האדם?

*

קריין: קטע מספר 36 מתוך בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר רי"ב, "חיבוק הימין וחיבוק השמאל". 36.

"יש חיבוק הימין, וכן יש חיבוק השמאל. ושניהם צריכים להיות לנצחיות. זאת אומרת, שבזמן שהוא בבחינת ימין, אזי יחשב בדעתו, שאין בחינת שמאל בעולם. וכמו כן, בזמן שהוא עוסק בשמאל, יחשב בדעתו, שאין בחינת ימין בעולם. ובחינת ימין, היינו השגחה פרטית. ובחינת שמאל, היינו השגחת שכר ועונש. והגם שיש דעת, שאומר, שאין שום מציאות שיש בהימין והשמאל כאחת, אבל הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהדעת לא יפסיקו. ועיקר הוא הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שכל עבודתו נמדדת במאי שהוא עובד למעלה מהדעת. ואף על פי שהוא בא אחר כך לתוך, זה לא כלום, מטעם שהיסוד שלו הוא למעלה מהדעת, אז הוא תמיד יונק מהשורש שלו. מה שאין כן, שאם כשהוא בא לתוך הדעת, הוא רוצה לינוק דוקא בתוך הדעת. ואזי בזמן ההוא, האור תיכף נסתלק. ואם הוא רוצה להמשיך, אז הוא צריך להתחיל בהלמעלה מהדעת, שזהו כל השורש שלו. ואחר כך הוא בא לידי דעת דקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי. רי"ב. "חיבוק הימין וחיבוק השמאל")

וודאי שאנחנו לא מבינים את מה שהוא כותב, אלא לעניינינו, מה הניגודיות שיש בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, לפי איך שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו?

מהי הניגודיות שיש למעלה מהדעת ובתוך הדעת, לעת עתה, כפי שנראה לנו?

כל אחד מדבר ומדבר ואז שיבדוק את מה שהוא אומר וכך אחרי הבדיקה, הביקורת, אחרי הסינון אולי יצא לו איזה משפט.

*

קריין: קטע מספר 37, מתוך רב"ש ג', "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש")

למה דווקא במצב הכי שפל האדם חייב להגיד שזה בא מהבורא ועל יתר המצבים, לא?

*

שאלה: בקטע מספר 36 בעל הסולם כתב שהמצב של ימין זה השגחה פרטית והמצב של שמאל זה השגחה בשכר ועונש. לא ברור מה זה אומר.

אם לא ברור, אז אין על מה לדבר בינתיים. נשתדל להתקדם לזה.

אני מצטער, אבל להתחיל הסבר ארוך ושכולנו נתבלבל בדרך, זה לא ייתן לנו עכשיו שום דבר. אתם לא נמצאים במצב שיכולים לפתור את הקושיה הזאת. איך שתי הצורות הללו של ההשגחה על ידי העבודה שלנו, על ידי היחס שלנו מתחברות לייחוד אחד? עדיין אין. צריכים להתאמץ ולהתאמץ, יותר ויותר ובהדרגה נגיע לזה.

שאלה: אתה יכול לתת הגדרה לימין ושמאל?

תלוי כלפי מה. ימין ושמאל, כמו שאנחנו דברנו, "ימין" זה נקרא השפעה, "שמאל" זה נקרא קבלה.

תלמיד: מה זה אומר?

דיברנו על זה שהאדם צריך להיכנס לימין, לכוח השפעה, לעל מנת להשפיע, כמה שאפשר, אחר כך הוא יכול לצרף לזה שמאל. אפילו מתחיל, לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא. רק אחר כך ניתן לו לפתוח את השמאל במידה שהוא יכול משמאל לעבור שוב לימין. שלא ייכנס לשמאל עד כדי כך שתהיה לו ביקורת ויקבור את עצמו שם.

ואז עם השמאל הזה הוא עובר לימין ובודק איך הימין שלו מתחזק, איך הימין שלו מתחיל לקבל צורת הדעת, השכל, הרגש גדל על ידי השמאל, ואחר כך מימין ומשמאל כשהוא חוזר לשמאל שוב, הוא כבר בונה את הקו האמצעי. למדנו את זה.

תלמיד: אבל מה זה אומר שיש לי ימין, מה זה ימין?

"ימין" זה נקרא שהבורא פועל בכל ללא שום התערבות האדם.

תלמיד: מה זה קו? זו תכונה שיש בך?

זה כוח שפועל במציאות ואני מקבל אותו ועובד עימו.

תלמיד: האם קו ימין זה שיש לך את היכולת להחזיק באותו כוח שפועל במציאות?

כן. ואפילו אם נראה לי שהוא נניח הכוח השלילי ואני משייך אותו לבורא, הוא הופך לשמאל או לימין? צריכים לבדוק.

תלמיד: למה אני צריך גם אמצע? נראה שימין סוגר את הכול?

אתה כנברא חייב להיות משני הכוחות האלה, כי שניהם מגיעים מלמעלה. אם אתה מחבר אותם בצורה הנכונה, בהתמזגות הנכונה, זו המציאות שלך. אחרת אין לך מציאות. כי אתה מגלה שגם שמאל וגם מימין זה בורא או פרעה ושניהם מתגלים מלמעלה.

תלמיד: מה זה אומר שיש לי כוח שמאל?

נגד הבורא.

תלמיד: כל מה שנגד הבורא זה נקרא "שמאל"?

כן. נגד ההשגחה.

תלמיד: אז מה זה האמצעי?

האמצעי זה שאתה מחבר, מייחד אותם יחד.

תלמיד: בימין אתה לא מייחד לבורא?

לא. בימין אתה רק עובר משמאל לימין כדי לחזק את השפעת הבורא. זה עדיין לא אתה. אין לך מציאות.

תלמיד: אבל אתה לא משייך את המצב לבורא? זה לא מספיק?

לא.

תלמיד: למה?

כי אתה נכלל בזה ולא קיים.

תלמיד: אבל אם אתה משייך לבורא?

זה לא מספיק, אני אומר לך, אתה צריך להיות אדם העומד ממש מול הבורא כשותף.

תלמיד: מה נותן לאדם הקו האמצעי, בזה שהוא גם מרגיש את המצב שהוא לא משייך והוא גם משייך?

קו אמצעי נותן לנו [מצב] שאנחנו מתייחסים לבורא כמו שהוא מתייחס אלינו. הוא בקו האמצעי מראש הקו ואנחנו מסוף הקו.

תלמיד: קראת לקו אמצעי "בורא". למה הקו האמצעי זה בורא וימין זה לא נקרא "בורא"? גם בימין יש בורא.

זה רק כוח אחד. אתה לא יכול להגיד על כוח שמאל או על כוח ימין שזה הבורא. זה לא מאפיין אותו, לא פותח את השלמות. השלמות היא משניהם.

תלמיד: בימין אתה משייך לבורא רק ברמת הידיעה? כי לא ברור לי מה יש לך בימין שאין לך באמצע?

באמצע יש לך גם כוח ימין וכוח השמאל. ואז על ידי זה אתה במקום לקבל את כוח הימין שזה הארת החסדים הקטנה, אתה מגלה את זה כאור החסדים שכולל בתוכו אור החכמה.

תלמיד: מה אתה יכול לעשות רק עם הימין?

כלום. זו לא בריאה. זה לא בר מהבורא.

תלמיד: האם ימין היא רק נקודת התחלה שממנה אתה מתחיל?

כן.

שאלה: אני יודע שיש ימין ושמאל והבורא, אבל מה זה להיות בקשר עם ימין ושמאל, איך מחברים ימין ושמאל ביחד, כשאלה כוחות כל כך הפוכים?

אנחנו צריכים לקחת כמה מאמרים מ"שמעתי" ושהם יכוונו אותנו בהסתכלות הנכונה.

יש שני כוחות בטבע, אחד זה הבורא, זה כוח ההשפעה, ואנחנו לא מדברים על כוח עליון למעלה ממנו, ששם בכלל אין לנו השגה ואי אפשר לשייך אליו ימין ושמאל וכלום, אלא אנחנו מדברים על זה שהכוח החיובי מגיע מהבורא בצורה ישירה. הכוח השלילי מגיע מהבורא בצורה הפוכה, "בראתי יצר הרע", בריאה זה בר ממנו. על ידי שני הכוחות האלה כשתי מושכות הבורא מנהל את המציאות.

המציאות זה אנחנו. איך הוא מנהל אותנו? הוא מכניס אותנו לכל מיני מצבים על ידי שני הכוחות האלו, עד שאנחנו מתחילים להבין ולרצות להיות במצב המאוזן בשני הכוחות האלה. עד שאנחנו מתחילים להבין שאנחנו רוצים על ידי שני הכוחות האלה לא להגיע להרגיש טוב ביניהם, אלא להגיע למציאות העליונה. זאת אומרת לעבוד לא בתוך הדעת, שיהיה לי טוב, ברוך ה', לעת עתה מה שיש, יותר מזה לא רוצה", אלא שאנחנו על ידי החברה, הסביבה, [רוצים] קצת יותר לחשוב בצורה בריאה יותר. אז אנחנו רוצים להגיע למצב שזה כבורא. זאת אומרת, לא לחשוב על ההרגשה הנעימה בלבד, אלא שאנחנו רוצים להכיר, לדעת, להבין, להידבק בכוח העליון, להיות ממש כמוהו. "שובה בני ישראל עד ה' א-לוהיכם". זה נקרא עבודה בקו האמצעי.

מה ההבדל? ההבדל הוא שאני לא דבוק לרע ולא דבוק לטוב אלא אני מתעלה מעל שניהם, ודאי שלא בכוחי, וכל הזמן מעדיף דבקות בבורא למעלה מכל ההבחנות האחרות. איך אני מבצע את זה? בתוך החברה. ואיך עוד? שאני רואה את כל העולם שבעצם הוא נמצא כחברה, כעשירייה, ככלי אחד של נשמה, ואז אני מבפנים החוצה דואג לסדר לפניי את כל הכלי הזה.

האמת שאני צריך לקבוע יחס לא רק לעשירייה, אלא גם לעם, ולאומות, ולדומם צומח חי בכלל, וכן הלאה. וכך אנחנו מתחילים לכוון את עצמנו נכון לבורא. זה הכול. קו אמצעי נבנה על ידי החיפוש והשילוב הנכון של הכוחות.

אני לא יכול לסגור את עצמי ולהגיד, "זה לא שייך לי". אם יש לי תפיסת מציאות והבורא נותן לי את התפיסה הזאת, אני חייב את כל המציאות לשייך לו. יש כאן חכמים כאלה שאומרים, "לא, אנחנו נסתגר באיזו פינה, נהיה מקובלים סמויים, לא נצא לאף פעולה חיצונה ולכל מיני דברים, זה לא שייך לנו". אסור לאדם להגיד כך, כי זה מאוד מגביל אותו בהשגת הבורא.

תלמיד: מה זה אומר ליצור כוח מאוחד, כי אם הבנתי נכון, אם אנחנו מאוחדים אנחנו מקבלים את הקו האמצעי.

במידה שאנחנו מאוחדים ובונים את הכלי שלנו כעשירייה כאחת, במידה הזאת אנחנו יכולים בתוך העשירייה הזאת כמו בכלי לראות את כל המציאות בצורה הנכונה, דרך העשירייה. אבל מי שלא נכלל בזה אפילו במקצת, הוא לא יכול להסכים עם זה, לא יכול להבין ואין לו שום ראייה בריאה. כי אין לו כלי רוחני, הוא נשאר "חכם בלילה" מה שנקרא, כי רואה רק בתוך הרצון לקבל המעוות שלו.

תלמיד: איך אני יכול להימצא בקבלה מוחלטת של ימין ושמאל? כי את ימין קל לקבל, אבל כשזה מגיע לשמאל, להתנגדות לבורא, זה דבר שמאוד קשה לקבל אותו.

אתה צריך לממש את זה בקבוצה, אין לך שום אפשרות לעשות את זה בצורה מלאכותית, במוח, בהרגשה בלב, אלא רק בפעולה בקבוצה. חכמת הקבלה, או שאתה מבצע אותה בתוך העשירייה או שאין לך כלום בזה. אז תנסה [לעשות] נכון.

שאלה: סוף סוף לא הייתה סדנה משעממת, רעיון מעולה, בכל הבלגן הזה אתה רואה איך החברים בוכים, משקיעים, משתדלים.

זה יצא בסדר?

תלמיד: כן.

שאלה: לגבי בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, זה גם חלוקה של שמאל וימין, או שבכל אחד יש שמאל וימין?

אתה לא מגיע לא לשמאל ולא לימין אם אתה לא מתחיל להתייחס לעניינים למעלה מהדעת. אין לך איתור נכון של ימין, שמאל, שליש שליש שליש, נה"י, חג"ת, חב"ד, כלום.

תלמיד: אז הקווים מתחילים למעלה מהדעת?

הכול מתחיל מהתפיסה הזאת שאתה עובר בלמעלה מהדעת.

תלמיד: אז רק בלמעלה מהדעת מתחיל כל היחס, שיש את הבורא ויש ניגודיות לבורא.

כן.

תלמיד: כך מבחינתי אני יכול לקבוע למעלה מהדעת. ברגע שאני מתחיל לראות שיש משהו שבעד הבורא או נגד הבורא, את זה אפשר לקבוע כלמעלה מהדעת?

כן, הייתי אומר שבפעול רצוי לעשות את זה בקבוצה, אז אתה לא תטעה את עצמך. ממש בחיבור בעשירייה, שם אם אתה מתחיל אפילו להסתבך, זה מביא אותך לבירור הנכון.

תלמיד: בבירור בקבוצה, הם פשוט נותנים לך את היכולת להתייחס נכון, לא?

לא, הבורא מסדר את זה. אם אתה נכלל בקבוצה ומתבלבל שם לא חשוב איך, אבל אתה רוצה לסדר את הכול, אתה כמו ילד קטן שמשחק עם הקוביות, לא יודע מה לעשות איתן אבל מקבל לאט לאט שכל. יש כוח שמפתח אותך אם אתה נמצא במשחק הזה. בכל משחק אחר אתה באאוט.

תלמיד: אז הם בונים לך את היחס הנכון, בונים לך גישה נכונה?

כן, הכול על ידי המאור. זה לא מהשכל שלך.

תלמיד: ובתוך הדעת יש קווים או אין קווים?

בתוך הדעת אתה מקבל העתקה למעלה מהדעת, שאז הדעת מתרחבת גם כן, ודאי. כי למעלה מהדעת גדל על פני הדעת שגדלה.

שאלה: לגבי הפעולה הזאת שאנחנו מדברים ביחד בסדנה, נראה לי מאוד מוזר מה שאנחנו עושים בתוך הדעת, ולמעלה מהדעת, כפי שאמרת, כנראה יש פה משהו הרבה יותר גבוה ממה שאני תופס ומבצע. האם זה נכון שזה נקרא למעלה מהדעת?

למה זה למעלה מהדעת?

תלמיד: כי זה למעלה מדעתי. דעתי אומרת שהפעולה הזאת מוזרה, היא לא מועילה, היא לא מצליחה, משהו איתה לא בסדר. ולמעלה מהדעת אני אומר, הרב אמר, השכל העליון, אדם בעל השגה בא ואמר תעשה ככה, אז אני נתפס בדעת הזאת. האם זה נקרא למעלה מהדעת?

לא. אתה לא מקבל את דעתי, אתה מחייב את עצמך מאין ברירה כך לעשות.

תלמיד: אז מה זה למעלה מהדעת במצב כזה?

זה אחרת. למעלה מהדעת זה לא סתם בכוח. אז יבוא מישהו וירביץ לך, הוא יגיד לך "תיזהר, עכשיו תקבל מכות", אז אתה מקבל את מה שהוא אומר וזהו. זה נקרא למעלה מהדעת?

תלמיד: לא, זה בתוך הדעת.

איפה אתה החלפת דעתך בדעתי?

תלמיד: אמרתי לעצמי, יש פה מטרה עליונה שאני לא מבין אותה.

אתה לא החלפת. לא עלית לדעתי.

תלמיד: מה זה נקרא לעלות לדעת הרב?

זאת הפעולה שנעשית על ידי האור העליון, שאז הוא מביא אותך למצב שאתה מסכים ומקבל את דעתי והיא הופכת להיות דעתך.

תלמיד: איך זה קורה בדיוק?

תתפלל.

שאלה: אנחנו אומרים, שאחרי שאנחנו עולים מעל הדעת, לאחר זמן מה אנחנו חוזרים לדעת, למצב שהיינו בו.

לא, לא חוזרים. אותו למעלה מהדעת הופך להיות דעת.

תלמיד: כן, בדיוק. מה גורם למצב החדש מעל הדעת שסוף סוף הגענו אליו?

שאתה נופל. אתה נופל לרצון לקבל יותר גדול ממה שהיה קודם. מזה מתחילים. אלא אם אתה רוצה לנהל את עצמך, אתה צריך לחפש את הימין, איך אתה משפיע לקבוצה, לחברים, לבורא, באיזה מאמצים אתה מחפש, באיזה הזדמנויות אתה יכול להשפיע להם, ואז מקו ימין אתה אחר כך נכנס לשמאל.

תלמיד: אז לא שהמצב החדש שהגעתי מעל הדעת הופך להיות בדעת, אלא אני יורד ממנו.

אתה מגיע לקו האמצעי, אנחנו עוד לא יודעים מזה זה, סתם מדברים, והקו אמצעי הזה הופך להיות לדעת במדרגה הנוכחית ואז אתה שוב מתחיל סיבוב.

תלמיד: הקו האמצעי הזה שהופך להיות לדעת, זה הקו הופך להיות או שאני פשוט נפלתי ממנו?

לא. תגיד לי, יש הבדל בינך לבין כלב לפי השכל? יש. אז זה ההבדל.

תלמיד: כן, אבל אני לא חוזר אף פעם לחשוב כמו כלב, אני תמיד נשאר בדרגת אדם.

נכון, אבל למעלה מהדעת מה שהיה לך הופך להיות לדעתך.

תלמיד: בדיוק. אז אם הבנתי נכון זה לא שאני נופל, פשוט ה-מעל הדעת שהגעתי אליו, הקו האמצעי הופך להיות בדעת.

כן. לא רוחני.

תלמיד: מה גורם לרוחני הזה פתאום להיות ללא רוחני? אם כבר הגעתי אליו, הגעתי למדרגה חדשה רוחנית, ואחרי זמן מה היא כבר לא, מה גורם לה פתאום להיות לא?

אתה כבר לא מחזיק אותו באור החסדים, לא בקו האמצעי. זה הופך להיות כבר רק מדרגה שממנה עכשיו מתפתח קו שמאל החדש, האגו החדש.

אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת, כי אנחנו מאבדים קשר עם המקורות. אנחנו צריכים לקחת מאמרים רציניים בקשר לזה, וללמוד אותם שוב. אנחנו היינו במצב הרבה יותר ברור וטוב, ועכשיו קיבלנו הכבדת הלב. וזה טוב גם, זה לקראת העלייה, כרגיל. אז צריכים לקחת מקורות וללכת לפי זה.

לכן לא כדאי לנו, אני מרגיש שאין מה להגיד.

(סוף השיעור)