שיעור צהריים 03.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לקבל ולתת מתנה – קטעים נבחרים מן המקורות

זה טוב לקבל ולתת מתנה, גם לקבל זה טוב וגם לתת זה טוב. וזה שאנחנו צריכים להיכנס למגע עם הבורא זה דווקא על ידי כך שמקבלים ונותנים מתנות.

נראה מה כותב על זה בדרך כלל רב"ש, לפעמים בעל הסולם. בעצם המקובלים משתמשים במילים לקבל מתנה ולתת מתנה, ומדובר לפעמים כלפי החברים, אבל בדרך כלל כלפי הבורא.

קריין: קטע מספר 9 כותב הרב"ש.

"מתנה נבחנת בזה שיודע שחברו יהנה מזה, בין בדבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה צריכה להיות בהתגלות כדי שחברו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין חברו יודע שחשב בעדו, לכן צריכים גם לדיבור, שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. וגם בזה, דוקא במה שאהוב לחברו, היינו מה שמתוק לחיך חברו, שמי שאינו אוהב דברים מתוקים אלא דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חברו בדברים חמוצים אלא בדברים מתוקים דוקא, שזה אהוב לחיך חברו. ומזה נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, ואצל חברו אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם."

(הרב"ש. אגרת מ')

כשאנחנו מדברים על היחס שלנו לבורא, אז אנחנו צריכים לדעת מה באמת אנחנו יכולים לתת לו, להביא לו, כדי להיכנס עמו למגע. מצדנו זה נקרא מתנה וגם מה שאנחנו מקבלים מהבורא נקרא מתנה. מה הבורא רוצה? השפעה. מה אנחנו רוצים? גם השפעה. כלומר משהו שדומה, שמתאים, שטוב לרצון שלנו. לכן ככל שאנחנו יכולים להתייחס לבורא, לדעת במה באמת אנחנו יכולים לעשות לו נחת, בכך אנחנו צריכים להתעמק, להתקשר ולכוון את הכול אליו.

במידה הזאת אנחנו גם מעמידים את עצמנו במצב שהבורא ייתן לנו בחזרה מתנות משלו. ומתנות משלו הן בדרך כלל בכך שהוא מעלה אותנו אליו, לדרגה יותר גדולה, יותר גבוהה. יש בזה הרבה מדרגות ונתחיל לגלות את אותן המדרגות הרוחניות. מהמדרגה הראשונה כבר נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בעולם העליון, בטבע של השפעה, בטבע אחר, ושאנחנו מתעלים ממש ממה שאנחנו מכירים ומגדירים כעולם הזה למעלה ממנו. לכן עלינו להשתדל לתת לבורא מתנות כאלה שכולן יהיו בהשפעה למעלה מהאגו שלנו. נראה במה אנחנו יכולים עוד להתקרב אליו.

שאלה: איזו מתנה אפשר לתת לבורא?

רק את החיבור שלנו. הבורא הוא לא רצון לקבל אלא רצון להשפיע, לכן ככל שאנחנו מכינים את עצמנו ליכולת לקבל על מנת להשפיע, ליכולת להשפיע, ככל שיש לנו נטייה להשפיע בינינו ומבנינו לבורא, אז זו בעצם המתנה שאנחנו יכולים להגיש לבורא.

תלמיד: כלומר רק חיבור והנטייה לחיבור ולהשפעה.

על זה אנחנו מדברים כל הזמן, כי אין לנו יותר מה להגיש לבורא.

תלמיד: הוא כותב באגרת מ' שיש חבר שאצלו זה "דבר של מה בכך", ואצל השני "דברים שעומדים ברומו של עולם", אחד "מתוקים", אחד "חמוצים". איך אתה מזהה מה לתת לחבר? הרי לא מדובר בלהאכיל אותו, אלא למלא אותו.

אנחנו יכולים לתת לחבר רק דבר אחד באמת, תמיכה בעלייה הרוחנית, כמה אנחנו יכולים להשתתף עמו בהתקרבות לבורא.

תלמיד: מה הכוונה שפעם זה מתוק, פעם זה חמוץ? איך אתה מזהה מה חסר לחבר עכשיו, מה נכון למלא אותו, איזו מתנה לתת לו?

אני תמיד צריך להשתתף עמו בהתקרבות לבורא, וזה תמיד יהיה נכון.

תלמיד: הוא כותב שמתנה יכולה להיות בדיבור, במחשבה, במעשה.

כן. בכל מיני אפשרויות בהתקשרות בינינו, אם אנחנו מכוונים את זה לעלייה שלנו לקראת הבורא, לחיבור בינינו ובאותה מידה לעלייה לבורא, אז זה יהיה תמיד נכון.

תלמיד: דיבור ומעשה זה ברור לי, אבל מה זה לתת מתנה לחבר במחשבה?

מחשבה משפיעה ברוחניות כמו דיבור ומעשה, אפילו יותר. לכן אנחנו צריכים ממש לדאוג שקודם כל זה יהיה במחשבה. במעשה אנחנו לא תמיד יכולים לעשות, או לא יודעים בדיוק מה יקרה לנו במעשה, וגם בדיבור אנחנו לא יודעים בדיוק איך לבטא את הדברים, אבל במחשבה, כשאנחנו חושבים איך נתחבר בינינו ויחד כולנו בחיבוק בינינו נעלה לבורא, נרצה להשפיע לו את הנכונות שלנו, שישפיע לנו, אז זו בעצם המתנה האמתית.

קריין: קטע מספר 10, כותב בעל הסולם.

"אִיעָצְךָ, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לפגם תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות.

וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך."

(בעל הסולם. אגרת ב')

שאלה: אמרת שהעיקר הן המחשבות שלנו, כלומר העבודה שלנו במחשבה ולא במעשה. וכאן בקטע כתוב שאם יש אפשרות להוסיף, אז האדם צריך להוסיף. בכנס היה מצב מאוד ברור שבמחשבה אתה יכול להתפלל עבור החברים, אתה יכול לעשות הרבה במחשבה, אתה יכול לאהוב, אבל בפעולה מאוד קשה לעשות את זה, בפעולה מתגלה מצב הפוך לגמרי. האם לא צריך פעולות?

לא צריך בהכרח פעולה. אנחנו בראש ובראשונה צריכים להרגיש את זה בלב, אחרי זה במחשבה, ואם אנחנו יכולים להמשיך את זה לפעולה, מהלב למחשבה ומהמחשבה לפעולה, אז אנחנו כבר יכולים לפעול בצורה כזאת, אבל העיקר הוא להרגיש בלב.

תלמידה: זה לא מגיע לכדי פעולה.

זה לא חשוב. אפילו אם זה לא מגיע לכדי פעולה בעולם שלנו זה בכל זאת פועל בעולם הרוחני ומפרמט אותנו, מקרב אותנו למצב הרוחני הנכון.

תלמידה: כלומר זה מספיק, זו משימה שהושלמה.

זה לא מספיק, אבל אם אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתקדם, אז זה מספיק.

שאלה: מה בעבודה שלנו הן התחבולות הגדולות האלה?

אנחנו צריכים לנקוט בכל מיני ניסיונות כדי להתקרב לחבר ולמצוא בו רצונות שנוכל למלא, וכאן צריך תחבולות. כלומר כל מיני הבנות של הדרישה הפנימית, של היחס שלנו אליו וכן הלאה. לחטט בעצמך ובו, במה אנחנו יכולים להתקרב כך שנוכל למלא אותו.

תלמיד: כאשר אנחנו מדברים על רצונות, אנחנו מתכוונים לרצונות רוחניים, את זה צריך לחפש.

בעיקר כן, אבל לא בהכרח, אלו יכולים להיות גם רצונות גשמיים.

שאלה: הוא כותב על פחד מהתקררות האהבה בינינו. לפעמים יש לי שאלה ואני לא שואלת אותה, האם זה נחשב לפגם?

אם על ידי השאלה שלך את יכולה להתקרב לחברות ואת לא מפתחת את השאלה, אז זה לא טוב, את מונעת הזדמנות להתקרב גם לך וגם להן. לכן אנחנו צריכים תמיד לבדוק האם יש לנו הזדמנות להתקרב בינינו בקבוצה ומהקבוצה לבורא.

שאלה: הבורא נתן לי חיסרון מאוד גדול, אבל אני לא יכולה לממש אותו בעשירייה. אני מציעה כל מיני פעולות, אני חושבת על זה הרבה, אבל החברות מרגישות שזה לוחץ עליהן, איך לעשות נכון?

קודם כל להירגע ובאמת להשתדל לא ללחוץ על אף אחת, אחרת לא ייצא מזה שום דבר טוב. כמו כן לנסות להתקרב לחברות באותן השאלות שמתעוררות בהן, ולהשתמש בקשר ביניכן כדי לפתור את הבעיות שלהן ולא את שלך. אט אט, בצורה כזו, תרגישי איך לנהוג כלפיהן נכון. את צריכה להפוך את עצמך לכזאת שעוזרת לאחרים ולא לכזאת שחונקת ברצון שלך דווקא כך ולא אחרת להיות בקשר איתן.

שאלה: בקטע כתוב, למלא באהבה. אני כל הזמן מנסה לעשות את זה אבל לא מצליח, אני כבר מגיע לזה שאני מתחיל לשנוא את הטבע שלי בגלל זה. אבל יחד עם זה, זה מיד זורק אותי לתפילה, האם כך זה צריך להיות?

כן. והעיקר בעניין הזה להיות רגוע, כלומר לא בעצבים, לא בלחץ על אחרים, והכול יהיה בסדר.

שאלה: כתוב, הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו. איך אנחנו יכולים לעשות את המתנה הזו במחשבה כך שמקבל המתנה יכול לדעת על זה?

יש מתן בסתר, אנחנו עוד נלמד איך אנחנו צריכים לעשות את זה ומתי, ומה אנחנו מרוויחים כאשר אנחנו נותנים מתנה לחבר והוא לא יודע שהיא מאיתנו. ויש מתן גלוי, כאשר אנחנו מגלים שזה מאיתנו ומה אנחנו עושים. צריכים עוד ללמוד מתי צריכים לעשות מתנה בסתר ומתי בגלוי. אבל קודם כל אנחנו צריכים לבדוק בלב שלנו האם מה שאנחנו עושים אנחנו עושים באמת לטובת החבר, זו צריכה להיות ההכוונה הראשונה שלנו.

שאלה: סטיתי מהמסלול והתחלתי להתייחס לדברים בצורה שכלית, לכן בשבילי השיעור הזה מאוד חשוב. איך אני יכול להתקיים בלב שלם ברצון החבר אם הרצון והכוונה של החבר לא זכה? אני לא יכול להבדיל, אני כאילו נמצא במה שאני נמצא ברצון של החבר.

ככל שאתה מבין את הרצון של החבר, ככל שאתה מבין שאתה יכול לעשות לטובתו, כך תכוון את עצמך לתמוך בו וזאת תהיה המתנה שלך כלפיו. ככה תנסה.

שאלה: מתי להראות אהבה ומתי להיות בצניעות?

את צריכה להרגיש את זה בעצמך. לתת מתנה, לתמוך בחבר בסתר חייבים תמיד. לעשות את זה בצורה גלויה, שיראה את זה, זה רק במידה שבה זה יתקבל בצורה נכונה ובאהבה, אחרת זה ידחה אותו. זה מה שמגדיר את היחס שלך למתנה. אבל מתנות אנחנו צריכים להרגיש ולהשתוקק לתת לחברים שלנו תמיד.

בעיקרון כל ההתקדמות שלנו ברוחניות מבוססת רק על קבלת מתנות זה מזה, עזרה זה לזה, אחרת אף אחד מאיתנו לא מתקדם. רק תבינו את זה, אם אתם רוצים להתקדם, אז אתם חייבים להרגיש איך ובמה עוזרים החברים. בשביל זה אתם בעצמכם צריכים באופן מתמיד להשתוקק לנתינה של מתנות כלשהן, לקיום של סימני עזרה לחבר.

שאלה: מה זאת המתנה הגדולה הזאת ברוחניות?

מתנה גדולה ברוחניות משמע שאתם מעריכים את ההשתתפות שלכם כמשהו מאוד חשוב להתקדמות של החבר לבורא. לכן אתם פועלים בכיוון זה בצורה האפקטיבית ביותר. או שזה יהיה בשבילו גלוי או שזה יהיה בשבילו סוד, אבל העיקר שהוא יצליח בהתקדמותו לבורא.

תלמיד: סדנאות, שיעורים, להגיע לכל הדברים האלו, האם זו המתנה הגדולה לחבר שלי?

קודם כל זה, אחר כך כבר מגיעות תנועות ופעולות יותר פרטיות.

שאלה: אנחנו רוצות להודות לבורא מעומק הלב שלנו. איך אנחנו יכולות להודות לו כך שהבורא ישמע אותנו וישמח?

אני לא יודע מה לעשות בצורה ישירה לבורא, כי מה אני יכול לתת לו? יש לו הכול, הוא נמצא בדרגה הכי גבוהה, הוא כולל את כל המציאות, אז מה חסר לו? חסר לו רק דבר אחד, שהנבראים יתקרבו אליו. הוא לא יכול לעשות את זה, למשוך את הנבראים אליו, אבל אני יכול. לכן כל העבודה שלי לבורא היא לעזור לנבראים להתקרב אליו ולהשפיע לו, ואת זה אני יכול לעשות, הוא לא יכול ואני כן. לכן נשתדל לעשות כך - כל אחד דואג איך הוא יכול לדחוף את כל הנבראים לבורא. תודה לך עבור השאלה שלך.

שאלה: חזרנו מהכנס, תודה רבה עבור ההנחיות שלך ועל כך שהובלת אותנו. היו הרבה גילויים והרבה השגות בכנס הזה, היו כאלה שלא היו כל כך נעימים לנו. מה עושים עם מתנה שמורגשת בנו כדבר לא נעים?

אנחנו צריכים להבין שאין דבר לא נעים, אלא אנחנו לא יכולים להרגיש אותה בצורה נכונה, נעימה, ולכן כך היא מורגשת אצלנו. ברגע שאנחנו מתקנים את עצמנו, מה שלא היה נעים הופך להיות לנעים. נעבוד יחד על זה עד שנגיע למצב שנראה את העולם כולו טוב, מלא מתנות.

שאלה: אמרת שבהתחלה מרגישים בלב ואחר כך מתפתחים השכל והמעשה. איך אפשר לשפר את היכולת של הלב להרגיש?

על ידי זה שאני מתקרב לחברים, מחפש להיות קרוב אליהם יותר, ומבקש מהבורא שייתן לנו כזאת יכולת להרגיש איך להתקרב לחבר ולעורר אותו לתנועה כלפיי, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", אני לחבר והחבר אלי. באותה מידה אנחנו גם מתקרבים לבורא.

שאלה: כתוב "להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו". דיברנו על כך שבהתחלה יש לנו את ההרגשה, הלב, ואז מגיע השכל. ומתוך הקטע נראה שצריך להיות להיפך, קודם השכל ואחרי זה ההרגשה?

זה נכון, קודם השכל ואחר כך ההרגשה. אבל קורה גם להיפך. אם לא התחלתם היום אלא התחלתם עוד קודם לחשוב על הבורא, על התקרבות אליו, אז יוצא שהוא לפעמים מעורר בנו את הרצון אליו ואנחנו מרגישים את הרצון הזה, את ההתעוררות לבורא.

אנחנו לא יודעים שזה מגיע ממנו, אנחנו פשוט צריכים להגיד ששום דבר לא מופיע בנו סתם כך, אלא הכול מהבורא. לכן אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בקבוצה בצורה כזאת שהקבוצה כל הזמן תיתן לנו דוגמה להתקרבות בינינו ומאיתנו לבורא.

תלמידה: כלומר דווקא בקבוצה אנחנו מקבלים את התוספת הזאת של השכל כשאנחנו קוראים ולומדים, על זה מדובר?

כן, בהדרגה, מתוך ההרגשה, אנחנו מתחילים להרגיש את זה בשכל.

תלמידה: ואיך זה להיפך?

יוצא כך ויוצא גם הפוך, מהשכל לרגש. תנסו לפעול מהשכל לרגש ומהרגש לשכל, ותתחילו בפנים לברוא את השכל והרגש האלה, שנקראים "מוח ולב", וכאשר תתחילו לעבוד עם זה יותר, תתחילו להרגיש עד כמה הם משפיעים זה על זה.

שאלה: בקטע מדובר על כך שמקבל המתנה צריך לחפש יום יום תחבולות כדי שיראה בעיניו כחדשות. כלומר העבודה היא של מקבל המתנה או של הנותן? האם אפשר להסביר את זה בקשר לעבודה בעשירייה?

כל פעם שאנחנו מרגישים שמישהו מהחברים, או כמה מהחברים, מנסים לדחוף אותנו קדימה, אנחנו צריכים לקבל את זה כמשהו חדש ולא שזה היה אתמול, לפני זה, כי זה רק מצביע על כך שלא השתנתי. אם הייתי משתנה מאתמול להיום, הייתי מרגיש את הלחץ שלהם עלי כמשהו חדש, מיוחד. כך אנחנו צריכים לקבל את זה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים רמות חמורות של חוסר רצון להמשיך בעבודה האם זה הבורא שמנסה לזרוק אותנו מהעשירייה או אירוע זמני שאנחנו צריכים להתנגד אליו?

כל מה שאנחנו מרגישים אנחנו מרגישים מהבורא ואין בכוונת הבורא ממש לזרוק את האדם מהעשירייה אלא הוא רוצה לעורר אותנו, להזהיר אותנו שצריכים להוסיף יותר כוחות להשתתפות בחברה, בעשירייה וכך להתקדם. כך אנחנו צריכים לקבל את כל המחשבות הזרות, את כל מה שיש לנו.

שאלה: מה לעשות במקרה שחברה בעשירייה מזלזלת בפני כולן ביחס שהיא מקבלת ממישהי אחרת בעשירייה?

לתת לה דוגמאות נכונות, לתת לפניה ממש בגלוי דוגמאות נכונות לחיבור, לעזרה, שהיא תבין שזה מה שאנחנו מעריכים ולזה אנחנו משתוקקים.

שאלה: כאשר אנחנו מאמינים שלא יהיה לנו כוח להמשיך, האם זה בגלל שאנחנו לא מרגישים שהבורא שולח לנו את כל מה שאנחנו צריכות דרך החברות?

כן, בדרך כלל זה כך. אם אנחנו לא מרגישים ברגע מסוים שהבורא מושך אותנו, סימן שהוא רוצה למשוך אותנו דרך החברות ואנחנו לא כל כך מוכנים לקשר הזה.

שאלה: בכנס קיבלנו מתנה גדולה בדמות התחדשות הקשר שלנו, הקשרים בינינו וקשרים חדשים. איך לוקחים את כל הרבגוניות שבלב ועובדים עם זה נכון בעשיריות שלנו?

צריך לעבור יחד על הקטעים האלה שאנחנו קוראים ואפילו לחזור עליהם מפעם לפעם, אם יש לכם זמן, לעשות כל מה שרק אפשר. להקליט את הקטעים ולשמוע אותם, וכך בהדרגה הם יכנסו בכם, יחדרו אליכם.

שאלה: יש הרגשה שיש מתנה מאוד גדולה, שהבורא כבר הכין עבור החבר או החברה, אבל משום מה הוא לא יכול לתת את המתנה למי שזה אמור להגיע אליו. כאילו המתנה כבר קיימת, אבל היא לא מגיעה למי שזה מיועד לו, וצריך מישהו שיחבר בין השניים. האם אנחנו יכולים להיות שם בתפקיד הדוור כדי לחבר בין הבורא, המתנה שלו והנמען? האם החבר צריך לדעת שהמתנה בדרך אליו, שאנחנו מנסים להביא אותה?

הוא אפילו לא צריך לדעת, אני לא יודע איזה תנאים ויחסים יש בינכם. אתם צריכים לבקש ביחד מהבורא, שהוא ישים לב לחבר שלכם. תפנו לבורא ותבקשו שהוא ישים לב לחבר שלכם.

שאלה לגבי קטע מספר 10. איך אנחנו יכולים לשנות את המחשבה שלנו, כך שכל הזמן נרגיש נחיצות להוסיף באהבה?

להראות דוגמה זו לזו, שזה מה שאתן רוצות.

תלמידה: והמחשבה תשתנה?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים פתיחה, זוהר, מאמרים, זה מאמץ לא קטן שמלא בתענוג, בעליות וירידות, ובייאוש. נראה לי שהמאמץ שלנו הוא מתנה לבורא. יש בקבוצה חברות שאני מאוד אוהבת, אבל הן לא נכנסות לדברים לעומק, הן מתקדמות יפה, נותנות דוגמה לחברות האחרות. גם שמעתי אותך אומר, שאפשר לא לדעת פתיחה, מספיק להתחבר בקבוצה, וזה מספיק כדי להתקדם לבורא. אז מה העניין כאן, או שזה רק נראה לי ככה, כיוון שלפעמים פתאום יש קנאה?

כל זה לחלוטין לא שייך לעבודה הרוחנית. אפשר לדעת מצוין פתיחה ותע"ס, ויחד עם זה להישאר אגואיסט. כל זה לא שייך לעבודה הרוחנית. לעבודה הרוחנית שייכת רק פתיחת הלב, והתקרבות בין הלבבות. וזה שהאדם נמשך לידע, אז הוא נמשך. על זה נאמר בפשטות "לא החכם לומד" הכוונה לא החכם אלא רק זה שפותח את הלב שלו, הוא לומד. אז תפסיקו ללחוץ על החברים, ולבקר אותם.

שאלה: מה זה אומר "להרבות ולהפרות את השכל, בתוספות מרובות על העיקר"?

לחשוב כמה שיותר על קשר, על אהבה, על התקרבות, ושם תתחילו להרגיש את המדרגות הרוחניות שלכן.

שאלה: מתנה זה משהו שיש לי, או אין לי, ואני הולכת, קונה, ונותנת את זה כמתנה? איך זה עובד ברוחניות, מה זה מתנה?

מלב ללב, זו מתנה רוחנית.

תלמידה: כדי לתת משהו ברוחניות, זה משהו שכבר צריך להיות אצלי?

כן. זה הרצון שלך, ההרגשה שלך, החלומות שלך, כל מה שהיית רוצה לתת לאחר.

תלמידה: ואם אני רוצה לתת לחברות שלי כלים דהשפעה, אבל אין לי, ואני מאוד רוצה שלהן יהיה, זאת מתנה?

זאת מתנה. את מוכנה להידבק בהן כדי לעזור להן בפעולות של השפעה ואהבה.

שאלה: הרצון החברות זה כמו מתנות בשבילי. ואני יכולה לגלות אהבה כלפיהן, אבל איפה כאן נתינת המתנה לבורא?

זה קורה כל הזמן, אבל במיקרו מנות כך שבינתיים אנו לא מרגישים את זה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להסתכל על מתנה כדבר שנותנים ללא תנאי, או שזה דבר שנותנים אחרי מאמץ, וכנגד מאמץ?

המתנה לא קשורה למאמץ. יכול להיות שאנחנו יכולים לתת, וכמעט אין בזה מאמץ, או יכולים לקבל, וכמעט אין בזה מאמץ. אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לתמוך בכל חבר וחבר, כדי לקרב אותו לבורא, וזו תהיה המתנה שלנו. כשאני עוזר לחבר להתקרב לבורא, אני קודם כל מרגיש שקיבלתי הזדמנות לעזור לו, וזו בשבילי מתנה. ואת המתנה הזאת הבורא הזמין לי.

שאלה: במשך היום באות אלינו הרבה מחשבות, איך אנחנו יכולים לסנן אותן, ממש לפקס אותן לכיוון הנכון?

רק על ידי הפסוקים שאנחנו לומדים.

תלמיד: זאת אומרת, הפסוקים האלה בונים את כל המחשבות?

כן.

שאלה: אנחנו מכירים שני משפטים, אחד אומר שהמחשבה מביאה לידי מעשה. והשני אומר שאחרי המעשים נמשכים הלבבות., זה נשמע קצת כמו דבר והיפוכו. איך להתייחס לכל משפט, ולא להתבלבל ביניהם?

תנסה לקיים כל אחד לחוד, ואחר כך תראה שהם יוצאים ממקור אחד. ולא תרגיש שום התנגשות ביניהם.

שאלה: הבורא ברא אותנו עם חיסרון והוא אומר "לכבודי בראתיו". זאת אומרת, שכל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להגיש לו כמתנה חיסרון להידמות לו?

כן, ודאי. אם יש לי חיסרון להידמות, ולעלות לבורא במשהו, ודאי שזו מתנה.

תלמיד: זאת אומרת, התקרבות והדבקות שלנו בבורא היא רק על ידי חיסרון?

כן.

שאלה: איזה עוד תחבולות אנחנו יכולים לעשות, כדי כל הזמן לחדש את הקשר, או שכל התחבולות הן בתוספת בחיבור?

אנחנו צריכים לחפש יחד בקבוצה, איך לעזור זה לזה להתקדם לבורא.

שאלה: לפני הכנס הייתה השתוקקות גדולה לעשירייה, אחרי הכנס נשאר מקום ריק, אין שום הרגשה, ושום השתוקקות. מה זה המקום הזה בעבודה, ומה לעשות כדי להחזיר את אותה תשוקה, אהבה, או צריך לבוא משהו חדש?

עכשיו אתם בתקופה של עיכול הכנס, ועוד כמה ימים כשכל זה יתאזן, יירגע אתם תתחילו להבין טוב יותר מה קרה. בעיקרון אני מאוד שמח עבור כולכם. אני חושב שעברתם פעולה חינוכית מאוד טובה בכנס הזה, בקיצור התקדמנו הרבה. כמובן אלו שרצו להתקדם, אלה שהיו מוכנים. ואלה שלא היו מוכנים, הם צריכים להמשיך לעבוד.

תלמיד: יוצא שאלה שהייתי איתם בכנס, בעשיריות האקראיות, הכלי העולמי, הכול קיים, ורק הלך וגדל. אבל העשירייה שלי הסתתרה, ויש הרגשה שצריך ליצור משהו חדש. מה בדיוק לעשות? יוצא שצריך להתגלות משהו חדש בעשירייה. האם לחפש את זה או לחכות?

אני ממליץ לכם לשכוח את המילה "לחכות" בכלל. כי מי שמחכה, יזכה לזה בעוד אלף שנים, אם בכלל.

שאלה: תודה רבה שלקחת את היד שלנו, וממש עזרת לנו להתקדם. בזמן הכנס הלכנו לפי העצה שהכנס הוא פיזי, וישבנו בעשירייה חדשה. אחר כך הרגשנו סוג של מרחק מהעשירייה המקורית שלנו, כאילו משהו התקרר בינינו. האם היינו צריכות להישאר בקשר עם העשיריות המקוריות שלנו בזמן הכנס, מה הייתה הטעות שגרמה להתקררות הזאת, ואיך עכשיו לחמם את הקשר בינינו?

כולכם חייבות וחייבים לחזור לעשיריות הקבועות שלכם. ובכנס הבא שיבוא עלינו לטובה, העשיריות שוב יהיו שונות, וכך נתקדם.

תלמידה: מה זה אומר לדחוף קדימה את החבר או החברה, האם זו מתנה, כי נראה שזה לא עלינו לתקן את החברים. מה מותר לעשות כדי לקדם או לדחוף את החבר, ומה אסור לעשות?

קודם כל צריך להתפלל, אנחנו צריכים להתפלל עבור כל החברים והחברות שלנו. אבל התפילה הזאת צריכה להיות כל הזמן בליבנו.

תלמידה: להתפלל עבור החברה, זה לדחוף אותה קדימה?

כן.

שאלה: איך לתת דוגמה, האם מספיק לעשות הכול בלב ובמחשבה?

תדברו על זה.

תלמידה: כלומר לברר את זה בינינו כשאנחנו נפגשות, ואז לתת דוגמה?

אפילו אם אתן לא מבררות, אפילו אם אתן רק קוראות יחד משהו שכתבו המקובלים.

שאלה: בהרבה מצבים שהבורא שולח, הרגש משתלט עליך ומרחיק אותך מפעולת החיבור. איך לחבר בין השכל והרגש, כדי לקצר את זמן ההתנתקות?

רק על ידי תפילה, חיבור בין החברות, ותפילה, אין לנו שום דבר אחר, גם אם אצטרך לחזור על זה עוד אלף פעם, אני לא אמצא שום דבר אחר.

שאלה: אמרת שאני יכול לעזור לנבראים להתקרב לבורא, והבורא לא יכול. למה הבורא לא יכול לדחוף את הנבראים להתקרב אליו, ואני כן יכול?

כן, לפעמים אנו יכולים לעשות עבודה כלפי החברים, החברות, כלפי העולם הזה, יותר מהבורא. זאת אומרת, להיות שליחים של הבורא. לכן נראה לנו שאנחנו עושים את זה ולא הוא. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לעצור את עצמנו, ולהבין אחרי המעשה, שהבורא הוא שעשה זאת דרכנו.

שאלה: אמרת הבקר שהמחשבה פונה למעשה. ורוחניות זה כשאנחנו בעצמנו מגיעים להרגשה מתוך המחשבה?

פעולה ברוחניות זה כשאנחנו מתחברים ופונים לבורא.

תלמידה: מתוך הרגש?

כמובן.

תלמידה: בכנס אמרת שאנחנו צריכים לשמור על ההרגשה של הכנס, ולהתכנס לפחות פעם בשבוע לתפילה. האם זה משהו שכל בני ברוך צריכים לעשות באותו הזמן בעשיריות, או שאפשר לעשות את זה אחרת?

לא בהכרח בעשירייה, ולא בהכרח באותה עשירייה. אבל בכל זאת אתן צריכות וצריכים לחשוב, איך לעורר על עצמנו את אותם כוחות שעוררנו יחד בכנס. עוד נדבר על זה.

שאלה: אם גם אני וגם החבר אגואיסטים, איך כלי דקבלה אחד יכול לעורר כלי דקבלה אחר?

יכול. כי כל ההשפעות שלנו עוברות מאחד לשני, אפילו כשאנחנו רחוקים זה מזה, לא מדברים זה אל זה, הכול עובר דרך הבורא.

כל טוב לכולכם, ונתראה בעזרת ה' מחר. אני מבקש מכם, אם יש לכם זמן, ורצון אני מקווה שיש, תקראו את כל הפסוקים, וכך נתקדם בהם יותר. בהצלחה, וחיבוק חם.

(סוף השיעור)