שיעור הקבלה היומי18. März 2023(צהריים)
שיעור צהריים 18.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מאהבת הבריות לאהבת ה' - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא - "מאהבת הבריות לאהבת ה'", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 12.
"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת."
(בעל הסולם. "מאמר החרות")
שאלה: אנחנו מימשנו את העצה שנתת לנו ונפגשנו בעשירייה לפני השיעור ושאלנו את השאלות, עוררנו את הקטעים, והייתה שאלה על כל הנושא של הכרת הרע, למה בכלל התורה שאמורה להביא אותנו לדבר הנעלה והגבוה כמו אהבה וחיבור, אומרת שכל התכלית שלה היא דווקא להביא אותנו להכרת הרע? זה כביכול הפוך.
כי רק מדבר והיפוכו אנחנו יכולים להבין על מה מדובר. ברצון לקבל בלבד, ולא חשוב איזו צורה שתהיה לו, אנחנו לא נוכל לתפוס שום דבר, אלא רק שיהיו שני דברים וככל שהם דומים והפוכים זה מזה, אנחנו יכולים לגלות את העניין, את המצב של כל אחד ואת ההבדל ביניהם, ואחרת אין לנו שום תפיסה של המציאות.
לכן הבורא קודם כל אומר "בראתי יצר הרע", ולאחר מכן אנחנו צריכים להגיע ליצר הטוב. ויצר הרע לא נעלם אלא הוא נמצא באחוריים של הפרצוף הרוחני ואנחנו צריכים להשתמש בו כמו בעביות, וביצר הטוב שאנחנו משיגים, להשתמש כמו בזכות, ואז בהפרש ביניהם אנחנו יכולים להרגיש אור - חושך, טוב - רע וכן הלאה, ורק בצורה כזאת אנחנו משיגים את המציאות.
תלמיד: ואם לא מתגלים התנאים האלה של הכרת הרע זה אומר שאנחנו לא לומדים תורה?
סימן שאנחנו לא לומדים נכון או לא משקיעים אולי במה שצריך לעשות. אבל מה שלא יהיה, אנחנו תופסים את המציאות רק בהבדל בין טוב לרע, לא בצורה אחרת. "יתרון אור מן החושך"1, זה החוק הכללי.
שאלה: למה דווקא צריכה להיות ניגודיות כזאת של הפכים? למה אין איזה מעבר יותר רך או הבדל יותר רך, אלא זה חייב להיות בקונטרסט חזק, ניגודים, ודווקא כך עובדת המערכת?
כי אנחנו כנבראים יכולים להרגיש רק בהפרש בין שתי התופעות ולכן אין לנו שום אפשרות להיכנס להרגשה אחת. אני נכנס לשטח שכולו אור, או כולו חושך, או כולו ירוק, או כחול, אני לא מבדיל בשום דבר בין השטחים. אני תופס רק הבדלים, הפרשים בין התופעות. ועליהם אני מדבר.
לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"2, כי אנחנו תופסים הכול מיצר הרע, מהאגו שלנו, ככל שאנחנו יכולים להתעלות מעליו ליצר הטוב. ואין שום סיכוי אחר להרגיש איזו מציאות, חוץ מהמציאות שלנו שאנחנו מקבלים אותה כאילו חינם כדי להתקיים וממנה בכל זאת לעלות לדרגה הרוחנית.
שאלה: להגיע לטוב המוחלט, זה בעצם המצב המטרתי? כל עוד הכלי לא מתוקן לגמרי, הוא לא מסוגל להביא אור בצורתו הנקייה?
כן, זה נכון.
שאלה: אנחנו מתאספים לפסח אנחנו גם עושים כנס מראה, ויש לנו חברה שמארגנים שמניעים את הכול, אבל את כל העם קשה להבין, קשה להרים עמים, אסטונים, ליטאים, איפה אנחנו צריכים בתור מארגנים להעביר את המסר שכל כך חשוב להתחבר?
תלוי על איזה קהל אתם מדברים. אם אתם מדברים פשוט על אלה שחיים בבלטיה אז כמובן שצריך לבחור שפה מיוחדת, ולא לדבר על קבלה, על ישראל, על יהודים בכלל, והאמת שזה גם לא נוגע להם. אלא צריך לדבר על כמה העולם שלנו זקוק לקשר נכון בין אנשים, אחרת אנחנו לא נשרוד, אנחנו יכולים פשוט להיעלם.
שאלה: אנחנו מדברים דווקא על החברים שלנו שהגיעו לכנס, להרים להם את החשיבות שלהם.
אצל החברים שלנו כבר צריכה להיות חשיבות, הם מבינים שהם מתאספים בשביל להשיג את הקשר ביניהם. אין לי פה מה להגיד, פשוט שוב להסביר, לעשות כל מיני סדנאות, אבל בעצם זה ברור לנו שאם אנחנו רוצים להגיע לאיזו השגה, התעלות, אפילו ידיעה, לשם כך אנחנו צריכים להתחבר, אחרת אנחנו פשוט נלך לאיבוד.
שאלה: יש דעה כזו שסכסוכים, שנאה והכול שצריך להתגלות משהו לא נוח, שלילי, זה צריך כאילו להתגלות בפנים ולא לצאת החוצה, נכון?
כן, רצוי שיהיה כך.
תלמיד: אז מאיפה אנחנו יודעים שזה התגלה אם זה הכול בפנים ואף אחד לא מראה את זה?
אני עושה חשבון בפנים וככה הולך ומתקדם.
שאלה: מהי הצורה הנכונה כדי להכיר את הרע בעשירייה, לפגוש אותו, באיזו צורה?
הצורה הנכונה להכיר את הרע זה כל הזמן להימשך לטוב, ואז יתגלה לך כנגד זה הרע שנמצא. והרע יתגלה בצורה הדרגתית מהקל אל הכבד כמו שצריך להיות.
שאלה: עכשיו אמרת שכשנמשכים לטוב אז מתגלה הרע, בעל הסולם כותב על חוש הכרת הרע. יש חוש הכרת הטוב, שנוכל באמת להרגיש שזה טוב?
את זה אתה צריך לעשות, אתה צריך לבנות. ככה זה.
תלמיד: בונים את זה משלילה קודם רע, אחר כך טוב או שזה הולך במקביל?
לא, בונים מזה שמשתדלים להגיע לטוב ואז מתגלה הרע, ועובדים כנגד הרע כדי להגיע לטוב. ושוב מתגלה הרע, ושוב נמשכים לטוב. כך, בצורה כזאת כל הזמן.
תלמיד: אבל באופן טבעי החברים, גם אני, כל אחד, רוצים להרגיש טוב. בסופו של דבר זה טוב לרצון לקבל.
לא. אנחנו צריכים לבנות בתוך הקבוצה אווירה כזאת, של מה זה טוב ומה זה רע, ונשתדל כל הזמן להימשך לטוב ולהתרחק מהרע כפי שהם נקבעו על ידנו.
תלמיד: כלומר בהתחלה צריך לבנות את זה באופן מלאכותי, לפי מה שכותבים מקובלים ולהיצמד לזה?
זה תמיד כך לא רק בהתחלה, זה כל הזמן בהתגברות. התגברות היא מה שבא כנגד הרצון, מה שאני בונה בצורה מלאכותית על ידי יגיעה.
שאלה: התחלנו להבין דרך הלימודים על מה התורה מדברת ברמת ההרגשה. ברמה הזאת יש כל כך התפעלות והשראה וצורך רב להביע את זה בכתיבה, בציור ואפילו בריקוד. איך נוכל לפתוח את הערוץ הזה? כשאני מרגישה השראה אני צריכה לבדוק עם העשירייה שלי ועם קבוצות אחרות? מה עלי לעשות? זה בוער בי וזה מאוד חזק. אבל רק ברמת ההרגשה הבסיסית. איזו עצה תוכל לתת לי?
אנחנו צריכים קודם כל לקבוע בינינו בתוך העשירייה יחסים כמו אלה שעליהם כותבים מקובלים, באהבה, בחיבור, בעזרה הדדית, ושנהיה קרובים ככל האפשר בלבבות שלנו.
שאלה: אנחנו לומדים שהאור משנה אותנו ואין עוד מלבדו מוליך אותנו משלב לשלב. בנוגע להכרת הרע, מה האור עושה, ומה שכל האדם מועיל בגילוי הרע?
אני לא מחפש בעצמי איפה הרע ומאיפה אני מכיר אותו. אני משתוקק לטוב, רק לטוב, ואם הטוב הזה מתגלה, הוא מתגלה, ואם במקום הטוב מתגלה הרע אני עובד עליו כדי להפוך אותו לטוב.
תלמיד: אבל הכרת הרע זאת פעולה רגשית, לא שכלית, נכון?
נניח.
תלמיד:, האם השכל שלי חוץ מפעולות חיבור מועיל בגילוי הרע?
כן.
תלמיד: מה אני יכול לעשות כדי שחוץ מפעולות חיבור השכל יעזור לגלות את הרע?
אתה פועל לכיוון החיבור בין כל העשירייה ומשתדל לתאר את כולם כאחד.
תלמיד: ואחרי שעשיתי פעולת חיבור ותיארתי את כולם כאחד, איפה זה נכנס דרך השכל שלי, דרך ההבנה שלי, או שההבנה שלי לא רלוונטית ותיבנה על ההרגשה שתבוא?
לא, זה מגיע לשכל, להבנה ולהרגשה, אתה רק צריך להשתוקק לגלות את החיבור בין כולם כל הזמן, וכל פעם תרגיש כמה חיבור וחוסר חיבור פועלים עליך ובונים בך את הכרת הטוב והכרת הרע.
שאלה: בישיבת חברים דיברנו אתמול איך לזהות את הרע בעשירייה, וביררנו למה לא כל העשירייה מגיעה לשיעור. הרבה אמרו שלא צריך לחפש תירוצים למה שהבורא עושה, ושהכול בסדר ואין עוד מלבדו. הרבה מאיתנו רוצים לשפר את המצב ולראות את כולם בשיעור. עד איזו נקודה אנחנו צריכים לקבל אחריות על מה שקורה בעשירייה?
אנחנו לא דואגים זה לזה ולכן כך קורה שבמקום עשרה חברים בעשירייה יש רק שניים, שלושה וזו הבעיה.
שאלה: לא רק התורה ניתנה לנו לצורך הכרת הרע, גם אתה קיים והקבוצה ועל כך אנחנו מודים לבורא. יש הבנה ברורה שבלי עזרת הבורא אי אפשר לנצח, איך לבקש מהבורא שישנה את הטבע שלנו?
אתה מדבר בצורה נכונה, תמשיך וכל דבר ייכנס למקומו וייפתח בזמנו.
שאלה: האם הרע הטבוע בנו מלידה בא מהרשימות שלנו שאותן האגו מפעיל?
כן.
שאלה: האם יש הגיון שנלמד בעשירייה על ההבנות של ההשפעה, על החברים, או רק על אהבה?
כן, הכי טוב לכוון הכול לאהבה.
שאלה: ישראל זה היצר הטוב?
"ישראל" הם אלה המכוונים לבורא. אין קשר ללאומיות שלהם ומאיפה הם. הכיוון ישר לבורא נקרא ישר– אל, ישראל.
תלמידה: אם כך, מה היחס של ישראל לבריאה? מהי הבריאה כאן אם היא גם מזדככת מהרע?
הבורא ברא את כולם ברצון האגואיסטי. יש אנשים שמקבלים במהלך חייהם רצון לגלות את הבורא, במצבם זה הם נקראים "ישראל", אף אחד לא קורא להם כך, אבל זה פשוט השם בו הם נקראים. ואז הם מחפשים איך לגלות את הבורא, חלק מהם מגיעים לחכמת הקבלה ומוצאים את האמצעי, את הכלי הזה.
שאלה: הבנתי מדבריך שעלינו לזכור כל הזמן את הטוב. איך נוכל כל הזמן להיזכר בטוב ולהידבק באור כדי להילחם ברע?
על זה כתוב "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים לעזור זה לזה להחזיק בטוב, להתרחק מהרע, לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע וכך נעזור ונחזיק כל אחד את חברו לא ליפול.
שאלה: קורה שיש לי חרדה והשתוקקות להתקדם מהר. האם בעבודה של חיבור ובללמוד לאהוב, אנחנו דוחפים את עצמנו או שהבורא דוחף אותנו בתהליך הזה?
ודאי שהבורא דוחף אותנו קדימה, "אין עוד מלבדו". רק הכוח שלו פועל עלינו בכל הצורות, מכל הכיוונים.
שאלה: אם הרע מתגלה לא בתוך העבודה בעשירייה - בעשיריה הכול טוב, יש אהבה וחיבור והרע מגיע ממקומות אחרים, משפחה או גורמים חיצוניים - איזו תגובה צריכה להיות ואיך להתייחס לזה?
צריך להתייחס לזה בצורה טובה ככל האפשר. כל העבודה הרוחנית היא אך ורק בעשירייה.
שאלה: האם צריך לגלות את הרע שמחוץ לי או שאני צריך לגלות את הרע שנמצא בתוכי, כל מיני מעשים רעים שאני רוצה לעשות, אבל בכל מקרה אני לא עושה אותם?
אנחנו צריכים לגלות את הרע שנמצא בתוכנו, ואז לא נראה את הרע שנמצא מחוץ לנו. כי כל הרע נמצא בכל אחד ואחד בלבד, והמטרה שלנו היא לגלות את הרע הזה ולהפוך אותו לטוב, ואז נראה את העולם שכולו טוב.
שאלה: אמרת עכשיו שעלינו לגלות את כל הרע ולהפוך אותו לטוב, אבל יש לנו הפרעה גדולה שהיא הפחד מגילוי הרע. הפחד הזה לפני גילוי הרע מכריח אותנו לברוח כל הזמן, איך להפוך אותו לפחד מהבורא שיעזור לנו?
להתפלל, לבקש, לא צריך שום דבר אחר. זו הסיבה שאתם מרגישים גם צורות אחרות של פחד.
שאלה: אמרת להשתדל לראות "שכולם מתוארים לפניך כדבר אחד". איך עושים את זה? האם זה אומר שאני צריכה להסתכל על כל מה שאני רואה, על החברות והעשירייה, שזה תמיד הבורא?
כן. העיקר לקבל את הכול מתוך החיבור.
שאלה: לא מזמן היינו במצב שהיה נראה שהעשירייה עזרה לחברה להחליף מצב ולהתעלות מעל המצב שלה. דיברנו איתה, ביקשנו יחד על זה, היא גם התחברה לזה, זו הייתה מן הרפתקה וזה באמת עבד. האם העשירייה יכולה להחליף מצבים של חברות ולעזור להן להתקדם?
כן.
שאלה: מה זאת אומרת להרגיש אהבה בתוך העשירייה, בקשר בינינו?
אני לא יכול להסביר לכם מה היא אהבה בתוך העשירייה. אם את מרגישה את זה בערך, אז את מתחילה כבר לפתח אותה. אי אפשר להסביר רגש. לפעמים אפשר קצת לעורר הרגשה של פחד, שנאה, אהבה, אבל בעצם אדם צריך להבין את זה בעצמו.
שאלה: האם הסבלנות באה רק מחשיבות הבורא או שיש עוד אמצעים כדי להגביר את הסבלנות?
רק מהעבודה עם החברים אנחנו יכולים להגביר ולסדר את הסבלנות שלנו.
שאלה: כל החיבור שלנו וגילוי הכוח שמגדיר את הכול זה הדבר הכי חשוב, זאת המטרה, ומתוך המטרה מתבררות כל יתר השאלות. מה מפריע לנו? אנחנו עושים מאמצים בחיבור בינינו, אבל הכוח נאבד.
זה נעשה בכוונה בשביל שאחר כך נחזור לזה ונרצה לחזק, לרומם אותם. כך אנחנו מתקדמים במדרגות למעלה.
תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות כל מיני תחבולות?
שום דבר, רק לחזור על זה שוב ושוב.
שאלה: מה הם הסימנים בעשירייה שהבורא מראה לנו שאנחנו מבינים שאנחנו בונים את החיבור בעשירייה? האם יש סימנים כאלה?
כן, בחיבור וניתוק. מדרגות כאלה, מצבים כאלה שאנחנו עוברים, אז ברור לנו שאנחנו מתקדמים.
שאלה: אם "אין עוד מלבדו" והכול מגיע מהבורא, אז איך נדע מה זו אהבה שלמה ומה זה רע שלם?
השלם עוד רחוק מאיתנו, אבל ככל שאנחנו רוצים עכשיו להתחבר על פני כל כוחות הניתוק בינינו, כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: מה משמעות הטוב ואיך אנחנו יודעים אם זה בבעלותנו?
טוב זה נקרא חיבור. האם זה בבעלותנו או לא, זה תלוי בעבודה שלנו. אם היינו מנותקים ואחר כך עשינו מאמצים והתחברנו, אז זה טוב, גם לפי העבודה, לפי היגיעה וגם לפי התוצאה.
שאלה: האם בעשירייה יכולות להיות תכונות כאלה שלא ראויות למימוש של חוק האהבה לזולת או שהכול באמת תלוי בגישה?
האם יכולות להיות בעשירייה כאלו תכונות שאי אפשר לתקן אותן באהבה לזולת? לא, אין תכונות כאלו. הכול בא לתיקון רק בעזרת אהבה לזולת.
שאלה: כשמופיע הרע בעשירייה איך לסיים את המפגש, האם לעשות סדנה או לקרוא תפילה, איך לסיים?
חובה לצאת מהמפגש במצב רוח מרומם, באהבה, בחיבור. על זה כותב רב"ש.
שאלה: שאלה על רצונות, שכל הזמן גדלים כמו שאמרת לנו. אני מסתכלת על עצמי, מתבוננת על הרצונות שלי והם רק קטנים, או נעלמים ונשארים רצונות לדברים הכרחיים, טבעיים, כמו להאכיל את עצמי, את הילדים, ונשארים רק רצונות רוחניים. מה זה המצב הזה, איך לעבור אותו?
לא נורא, תמשיכי, הכול נכון. מקדמים אותך בצורה נכונה. מה שחשוב זה לסמן לעצמך את המטרה להתקרב לחברות.
תלמידה: כמטרה יחידה, אז על מה להיתלות אם אין רצונות?
רק ביחסים ביניכן.
שאלה: אנחנו יכולים להרגיש את הכרת הרע לתקופה ארוכה ואז גם יכולים להרגיש את החיבור לתקופה ארוכה, אבל בין שני ההפכים האלה אני לא מרגישה איזה הפסק. פשוט עליות וירידות. למה זה כך, האם זה בדיוק המקום שאני צריכה לעצור כדי לברר את המצב שלי?
את לא יכולה לברר עדיין, כי אין לך על ידי מה לברר. מה שאת צריכה לעשות זה רק להשתוקק לחיבור ולבקש מהבורא שיביא אותך לזה.
שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא שיגלה לי רע ואז אני אוכל לבקש ממנו שיתקן את זה?
כן, אפשר.
תלמידה: האם קיים דבר כזה גילוי הרע בעשירייה או שזה פשוט חוסר חיבור?
זה השורש של הרע.
תלמידה: אז בעצם העשירייה יכולה להתחבר ולבקש שהבורא יראה לנו את הרע?
עשירייה לא יכולה להתחבר, אלא עשירייה יכולה לבקש מהבורא שיעזור לה להתחבר למעלה מהניתוק, ואז היא תגיע לחיבור במדרגה הבאה.
שאלה: כשאדם מתחיל להבין שיצר הרע שולט עליו ואפילו כל המאמצים שלו לא עוזרים, נופלים לאיזה ייאוש. איך משתמשים במצבים האלה לטובת העשירייה?
את זה אתן צריכות ללמוד מהמעשה. בזה שאתן משתוקקות מעל כל זה לחיבור.
שאלה: זה תמיד מורגש שהרע מתגלה בפתאומיות, ואז צריכים להתחיל עבודה מחדש כדי לגלות את הטוב. מה הצעד הראשון מכל העצות שיש, אם זה ביטול, התכללות, עבודה עם החברים, מה הצעד הראשון שהוא לכיוון הכרת הטוב?
שאני פונה לבורא ורוצה להתקרב אליו. כמו תינוק שתופס באימא ואי אפשר ממש להוציא אותו מאימא, כי בה הוא מרגיש את כל החיים שלו, את כל הביטחון שלו, כך אנחנו צריכים לאחוז בבורא.
שאלה: המאור המחזיר למוטב, נותן גם את הכרת הרע וגם את הכרת הטוב או השאיפה לטוב, אבל תמיד משהו מנצח. מה צריכה להיות ההשתוקקות, מהו הכיוון בשביל שהטוב ינצח תמיד ושיהיו לו סיכויים לפחות?
אני תמיד צריך לפנות לבורא עם בקשה שיתקן תכונה כזו או אחרת שמפריעה לי להיות בחיבור מלא עם החברים. יוצא שיש כאן אותי, החברים והבורא שקשורים כולם יחד, ואני כל הזמן פונה לבורא שיעזור לי להיות קשור עם החברים. וכך אני ארגיש שאני מתקדם לכיוון שלהם.
שאלה: איך להגדיר את התכונות האלה, אלה שמפריעות לי להתחבר עם החברים, באיזו דרך לבקש בצורה נכונה על תיקונם?
את זה תברר בעצמך, ותבקש שהבורא יתקן לך את הקשר עם החברים.
קריין: קטע מספר 13.
"עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה [...]. ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" [...]," זאת אומרת, מי שמשתוקק לבורא, שנקרא ישר-אל, ישראל, נתנו לו תורה ומצוות כדי שיוכל להשיג דבקות בבורא. "שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'."
(בעל הסולם. "מתן תורה". אות ט"ו)
שאלה: הבוקר אמרת משהו שממש נגע בלב, שעלינו לברר את זה, לתאר את זה שאנחנו בבורא כמו עובר ברחם אימו. כשתלמיד נכנס לגלות ופרעה מכביד את ליבו, לפעמים הוא מאבד הכול, את החיבור עם החברים, את החיבור עם הבורא. האם מותר שיהיה לו רצון שהבורא עדיין יאהב אותו?
ודאי שאנחנו צריכים להשתוקק כל הזמן לאהבת הבורא, שהבורא יאהב אותי, שאני יאהב אותו, שנהיה שנינו מחוברים באהבה אחת, זה נקרא "להתכסות בשמיכה אחת".
תלמיד: אבל הרצון הזה הוא אגואיסטי, הוא לא מצומצם או משהו. או שזה משהו שנחשב הכרחיות כי גם תינוק צריך את האהבה של האימא שלו?
נכון. אבל למה אני רוצה להיות עם הבורא בצורה של קשר כזה, ישיר אליו, בדבקות אליו? מפני שאני רוצה למסור לו את כל הלב שלי, את האהבה שלי.
תלמיד: וגם אם האהבה הזאת היא מאוד קטנה, הבורא נהנה מזה בכל זאת?
זה לא חשוב אם זה במידה קטנה או גדולה, בכלל אין בזה מידות. מתינוק שאוהב אנחנו לא נדרוש ממנו אהבה כמו עם אדם גדול שסבל הרבה והגיע למשהו, אלא מספיק לנו מה שיש לו. כל אחד לפי הדרגה שלו, בסופו של דבר במידה שבה הוא מקבל חיסרון מהבורא, עם זה הוא פונה.
שאלה: מה זה הזדככות הגוף, מה זה אומר?
הזדככות הגוף, זה נקרא שהרצון לקבל נעשה פחות אכזרי. לא שהרצון לקבל שלו פוחת, אין דבר כזה, הוא רק גדל עוד ועוד, אבל האכזריות שלו, הרצון לקבל לעצמו, פוחת ופוחת.
תלמיד: האם זה אומר שככל שנקבל טבע שני, נקבל פחות מכות?
אנחנו לא מדברים על מכות. אנחנו רוצים להגיע לחיבור ואהבה.
תלמיד: אבל עם זה מגיעים גם פחות מכות, פחות סבל לרצון לקבל?
אני לא רוצה לעבוד עם זה, כי אז החשבון שלי יצא לפי רצון לקבל שלי, כמה הוא נהנה או לא נהנה. אני רוצה לעבוד עם הרצון להשפיע, עם אהבה, כמה אני יכול לאהוב יותר או לא.
תלמיד: איך עושים את המעבר הזה, את החישוב הנכון?
פשוט לחשוב על זה עוד ועוד, ואז תראה איפה אפשר לשנות את היוצרות.
שאלה: בתהליך של הפיכת הרע לטוב, האם יש מקום להגביר את המחשבה או את הרצון מקבלה לנתינה, כלומר ממה יוצא לי מזה למה אני יכולה לתת לחברות, לעשירייה, דרך ההפצה?
כן. כך אנחנו צריכים לעבוד.
תלמידה: במקום רק לבקש על החיבור, האם אפשר לבקש מהבורא להגדיל את יכולת הנתינה?
אפשר, ודאי. אלא ממי תקבלי רצון להשפיע, רצון להתקרב, להתחבק, לאהוב?
תלמידה: זה מרגיש יותר קל, יותר רגשי, יותר ברור מה צריך לעשות בנתינה מאשר בחיבור.
תנסי.
שאלה: האם ישראל זה מקום עבור מי שחי בישראל או רצון, ואז לא משנה איפה אתה נמצא?
"ישראל" זה כיוון לבורא, מהלב של האדם לבורא, ישר-אל. אלה שתי מילים, יִשְרָ זה ישר, ואל זה הבורא, ישר-אל, ישר לבורא. כלומר, אדם שיש לו השתוקקות לבורא, להשיג אותו, להרגיש אותו, להתקרב אליו, הוא נקרא "ישראל". זה לא משנה מי אתה בלאומיות שלך, במוצא שלך, זה לא חשוב בכלל.
תלמידה: אני שואלת מפני שלפעמים יש חברים מישראל שמקרינים חוקים כאלה שהם שייכים לישראל וכל השאר זה לאומות העולם.
לא. אומות העולם הם אלה שאין להם השתוקקות לבורא, הם נקראים "אומות העולם". תסבירי את זה לכל מי שאומר לך כך.
שאלה: ברצון המתפתח שלנו לאהוב את הבורא ושהוא יאהב אותנו, האם כל פעולה הופכת למענו ובמיוחד החיבור עם העשירייה?
כן.
תלמידה: האם זה יכול לשמש אותי בכל תירוץ, כלומר כשאני לא רוצה לעשות משהו, אז אני עושה את זה למענו?
כן.
שאלה: האם אפשר להגיד שההזדככות היא שלב בתיקון?
בוודאי שהיא שלב בתיקון.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדרוש שהרע שאנחנו רואים יהיה ברור לכולם, שכולם יהיו מודעים ויכירו את הרע הזה, כך שנוכל יחד לרכך אותו, לזכך אותו?
לא, אנחנו לא יכולים לדרוש את זה, אלא לעזור כל אחד לחברו, לדבר על זה בקבוצה.
שאלה: למה בעת שמתגלה מנה חדשה של הרע, יש הרגשה שהלב הופך חסר הגנה לחלוטין ויש תגובות לכל פעולה של החברים, יש כאב מכל דבר?
יש לך אגו טוב, רק צריך להמשיך לעבוד אתו, לעבוד נגדו.
תלמיד: איך לעשות משהו טוב?
תמשיך ותקרא יותר. תקרא לאט, תיכנס לתוך מה שכתוב.
שאלה: תקופת הכרת הרע או הנפילה היא יותר ארוכה מזמן העלייה, אומנם במקורות כתוב שזה צריך להיות להיפך.
את לא עושה שום דבר לא נכון. את פשוט צריכה לזרז את חלופת האירועים, המצבים.
שאלה: פעם אמרת לי לחלק את ההרגשה של הבורא שבתוכי לכל מיני דרגות, ואני ממש מנסה לעשות בירורים כדי להבין את זה ולממש את מה שאמרת, אבל אני מרגיש שחסר כוח בעשירייה. איך לברר או לחלק את הרצון שלנו להשפיע לכל מיני דרגות?
זה יבוא אחר כך מלמעלה. אנחנו בינתיים לא יכולים לחלק את זה. בשבילנו זה כמו איזו ערימה אחת גדולה.
תלמיד: אז מה אני יכול לעשות?
תמשיך בינתיים.
תלמיד: אבל עכשיו אין מה לעשות. אני מרגיש שהכיוון שלי לא נכון.
אפילו שהוא לא נכון, תקבל הכְוונה נכונה וזה יביא אותך לתשובה.
תלמיד: מתי?
את זה אני לא יכול לומר.
שאלה: שמעתי שהשתתפות החברים דלילה כי אנחנו לא דואגים להם. במה צריכה להתבטא הדאגה שלנו כדי להגדיל את השתתפותם בשיעורים ובפעילות בעשירייה?
בדוגמה.
תלמידה: אבל הם לא רואים כי הם לא משתתפים, אז איך הם יראו דוגמה?
אם הם לא משתתפים, אז אין מה לעשות.
שאלה: אם יש ניגוד דעות ביני לבין חברה, האם כל אחת מאתנו צריכה לעשות עבודה רוחנית ולראות מאחורי הניגוד הזה את הרע שלה?
כן.
תלמידה: ולאחר מכן, מהן הפעולות כשאנחנו רוצים להתרחק מהרע הזה, לברוח ממנו? האם לאחוז ברגשות של חברות שיש להן כיוון טוב יותר באהבת חברות, או להמשיך במה שיש לנו?
תנסי, אני לא אגיד לך כלום אלא את תפעלי, תעשי.
שאלה: האם ניתן לומר שכיווּן, שהשתוקקות לקראת איחוד העשירייה, הם כבר התחלה של אהבה כלפי החברות?
זה בדרך, זה כבר טוב.
(סוף השיעור)