030_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/CJz6scR9?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 288, דף רפ"ח. "לוח התשובות לענינים". תשובה צ"ב

מה אנו רואים מזה? אז הוא אומר, רואים, הרי שגובר אור מקיף על כוח ההגבלה שבמסך, וכן מאיר בפנימיות. אם כן, מה אנו רואים? שהסיבה שהעזה... להכניס אור פנימי ואור מקיף זה בזה, שעל ידי הכאה זו ביטל את ההגבלה שלו, והיה יכול לבוא עוד הפעם בפנימיות, אבל היה בלקבל אותו בעל מנת להשפיע. וכל משמע, שאור מקיף ביטל אותו, שום דבר לא הרוויח, אלא גם מה שהיה לו הפסיד.

אז הוא מסביר לנו, לא. שעניין מה היה? עכשיו נשאלת השאלה, באמת איך היה יכול מקודם, שעלה מסך בבחינה ד' לא יכול לקבל בחינה ג', ועכשיו כן יכול לקבל בחינה ג'? התשובה הוא, מקודם קיבל כל המקסימום שהיה יכול לקבל. ויש שם עשרים אחוז יותר תענוג, הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. עכשיו שנאבד לו כוח מסך, אז הוא מתחיל מחדש. ואומרים שלא יכול להתגבר כמו מקודם, מטעם שבחינה אחרונה נאבדת. מכל מקום, הלא עכשיו הוא יכול להמשיך, מַדרגה יותר קטנה אפילו. ומה שמת... מקודם גם כן נשאר, רק מבושה הוא לא רואה את זה. נמצא, עכשיו כל פעם הוא, הוא מ... כל פעם הכאות ב... וזיווגים, מִת…

הרב לייטמן: מתאסף?

רב"ש: אז האור מקיף בא, והמקיף יבוא והכול בפנימיות.

מה הוא אומר באצילות? על ידי שהיה ביטול המסך, איפה? בעולם הנקודים, והמסך והרשימות עלו בראש, וקיבלו את המסך, עוד לא נתבררו כל הרשימות כמו שהוא היה כאן. משל, הרשימות שהיו מאירים בפרצוף גלגלתא, כשעלו בראש דגלגלתא, המסך עם הרשימות מהאורות שנסתלקו, אז אור בא שוב חזרה לרשימות האלו. שם לומדים שעוד לא נתמלאו הרשימות שהיו בעולם הנקודים, אלא מבררים אותם לאט לאט. זאת אומרת, עוד לא ביררו הכול. מה שאין כן, בפרצוף גלגלתא, שהמסך עם הרשימות עלו לראש דגלגלתא, קיבלו הרשימות מילוי, ויותר לא יכולים לברר. לא זוכרים ... צריכים לברר.

מה הרשימות נשארו שם? ד' ג' בפרצוף ע"ב. אז האור בא על ד' ג'. שכל האור שבא הד' ג' האלו, אין להם כבר מה להמשיך אורות, אז צריך להיות עוד הפעם הזדככות המסך. וכשיתגלה מדר... אז נתגלה מדרגה יותר קטנה, אומרים ג' ב', אבל ד' ג' הרשימות כבר הסתכלו... נתקנו, וכבר נתקנו בפרצוף ע"ב. מה שאם כן כאן, בעולם האצילות, הרשימות שנשארו מעולם הנקודים עוד לא נתמלאו. שיתמלאו כל הרשימות שנשארו, כבר מכונה כאן גמר התיקון.

לכן יש הבדל בין האצילות שהיה רק על ידי הבירורים של התחתונים, שעוד לא באו כל הרשימות שבעולם הנקודים, מה שאין כן, שם נתבררו כל הרשימות. אז צריך להיות עוד הפעם ביטול המסך.

הרב לייטמן: עוד דקה.

רב"ש: כאן המסך עוד, עוד לא, עוד לא נתמך, עוד לא המשיך הכול.

כמעט לא מתבטלות. אומרים, יש קביעות בעולם האצילות, ויש שמבררין, ואומרים, כל הבירור מאיר רק לשעתו, ויותר לא יכול להשיג אותו. לכן, כל פעם הוא מוכרח להמשיך בירורים החדשים.

השאלה שאתה יכול להתבאר בצורה שכזו. מדוע, מי גורם באצילות שיהיו, שיהיה עליות וירידות? לומדים בעליית מ"ן של התחתונים, ושלמדנו אותם בלילה על ידי קרישמעות, יש ארבע קרישמעות שממשיכים האורות. מדוע הסתלק האור משם? היות שאין כוח בתחתונים להחזיק המוחין, רק בשעת המשכתם, בשעת התפילה, ואחר כך מסתלקים. אם כן, מי גורם שיסתלק אור להמשיך עוד מדרגה? הסתלקות הקודמת, שלא יכולים להחזיק אותה. וחוץ מזה, עוד לא ביררו כל הבירורים. זה אחד, זה שאלה אחת.

דהיינו, על זה יש לשאול, אנחנו למדנו, בבית ראשון, שהיה בקביעות מוחין דחיה למלכות, מלכות הייתה מלבשת לאבא ואימא, מה היו צריכים שם לברר, או לא ברור שום דברים? גם שם היו מבררים בירורים, בשביל מה שנשארו. הלא אנחנו לומדים, ג"ר דחכמה לא ממשיכים. רק מה? כל פעם ממשיכים חלקים מהרשימות שנשארו מעולם הנקודים. לכן יש בירורים. אפילו מה שהמשיכו ב... אפילו מה שהמשיכו בקבי... בקביעות מה שהמשיכו. כך הוא אומר.

רק אחר חורבן בית ראשון, לא נשאר בקביעות, רק מוחין דישסו"ת. מלכות הייתה עומדת בקביעות במקום בינה דאצילות. ואחר חורבן בית שני, נשאר מלכות רק בנקודה, ואומר, המוחין שממשיכים הם יכולים להחזיק מעמד רק במקום התפילה, ואחר התפילות נסתלקו, צריכים להמשיך מוחין אחרים.

אז יש כאן שני דברים. אפילו במוחין הקבועים, גם כן לא היו צריכים להמשיך תמיד מוחין אחרים, שלא נגמרו הרשימות מה שנשארו מעולם הנקודים. ולאחר חורבן בית שני יש עליות וירידות אפילו ממה שהמשיכו גם כן, עד שחוזרים לקטנותם.

אבל ביטוש פנים, אבל ביטוש פנימי ומקיף לא צריך שמה.

כאן המדובר מהסיבה. יש כאן סיבות אחרות, שיש עליות וירידות. אבל בשביל מה צריכים כל העליות וירידות? הכול בכדי שימשיכו הלאה. שכל האור שהוא היה מאיר בעולם אין סוף, על ידי ריבוי זיווגים יימשך בתוך פנימיות הכלים, היינו, בעל מנת להשפיע.

כאן אם אנו אומרים שהנשמות גורמים, אז אם אין כוח בתחתונים להשיג עוד האורות, לכן מסתלקים. שכל הגילוי הייתה מסיבת נר"ן, מסיבת הנשמות שגרמו את זה. הנשמות, אין להם כוח להחזיק מעמד, רק בעת המשכה, בעת התפילה, כך אומר הרב.

זה אנו רואים הבדל בין שלומדים שעולמות גרמו, בין שאומרים, הנשמות גורמים. אם הנשמות גורמים, הוא אומר, היינו שאין בהם כוח בנשמות לאחר חורבן הבית, להחזיק אותם מוחין, לכן מסתלקים.

תלמיד: אבל למה שלא יהיה ביטוש?

רב"ש: למה כן? מדוע אין שם ביטוש? אמרתי לך, שם היה ביטוש, שקיבל על הרשימות מה שהיה יכול לקבל. אז גמר את כל הרשימות. כאן עדיין לא נגמרו כל הרשימות שהאירו בעולם הנקודים, שיגיד שיעשה עוד הפעם ביטוש, שלא נגמרות הרשימות.

שם שנגמר הרשימות ד'/ג' ב'/א', אז אני אומר, איך בא עוד אור? שהיה ביטל הרשימות. הביט... כן ביטל המסך. זאת אומרת, אם התלבשות על הרשימות היה כבר בא בשלמות, אז נ... ועכשיו מי מגביל? נשאר הגבלה רק בהמסך, אה לא, ... אה, נשאר הגבלה רק במסך, מה עשה מסך מגביל? נשאר באור מקיף. כאן עוד הרשימות עוד לא נגמרו, עוד לא נגמרו להמשיך את כל האור שהיה מאיר על הרשימות שנשתארו מעולם הנקודים, ששם כן היה מאירים.

באור פנימי להאיר. מצד הרשימות עדיין יש מה להמשיך.

זה תלוי בנר"ן דצדיקים, הוא אומר, הרב, בשביל שכאן כבר מדברים לאחר השבירה, שנברא ד... לאחר השבירה, אז מה שנברא עולמות על ידי האור העליון, לא על ידי הנשמות, זה הוא מכנה קביעות. מה שמתגלה בהנשמות, זה בעולה ויורד.

לכן הקביעות שלהם, מה שיצא הקטנות בעולם הנקודים, ואחר כך יצא גדלות המכונה חלוקה ב', שהיה הארה על ידי הטבור ד... לכתר דנקודים. ושם למדנו, אבא אימא, שהם מלבישים לכתר דנקודים את אח"פ שלהם, גם הם קיבלו את האור דגדלות מכתר דנקודים, אבל זה היה רק פנים באחוריים, וזה נתקן באצילות בקביעות.

רק מה שבא בהארה על ידי היסוד דא"ק, שהעלה את הזו"ן מטבור למטה לאבא ואימא, ואבא ואימא המשיך את האור דגדלות, מזה יוצא זו"ן, היינו הז' מלכים שנשברו אחר כך, שלא יכלו לקבל אותם בעל מנת לקבל.

נמצא, יש כאן שתי דברים. באמת מהנתון, מה, מה ההבדל? ששם אנו אומרים, הכלים נשארים על מקומם בעקודים, רק בעולם הנקודים אנו לומדים שהיה שבירת הכלים, הוא שאנו צריכים לתקן את זה.

נמצא כך, מה היה? היה שם, ביטל המסך. הוא לא רוצה לקבל יותר. מי? המסך שהיה לו. לכן הוא בא אור מקיף שכן יקבל יותר, והוא לא רוצה. אז היה ביטוש, ולומדים, איזה מסך? הוא נשאר בצמצום, הוא אומר, אני לא רוצה לקבל עם מסך. לכן מה היה שם הרווח? אז המסך עם הרשימות עלו בכדי ל... כי יהיה להם שוב אור, עלו למסך של מלכות שבראש, ושם קיבלו עוד הפעם כוח המסך המכונה, מקבל על מנת להשפיע.

עכשיו, מהו השבירה? שנסתלק המסך, לא נסתלק המסך מטעם אור מקיף. רק מה, מטעם... רק מטעם מה נסתלק המסך? שהוא כן הוא רוצה לקבל את האור מקיף. הוא אומר בצורה שכזה, מה היה כאן שבירת הכלים? היות שלאחר צמצום ב' כלי דזעיר אנפין וכלי דמלכות נתקנו שיהיה לבר ממדרגה, אז כלי דמלכות הייתה מה? כלי חיצון לאור היחידה, וכלי דזעיר אנפין הייתה כלי חיצוני לאור מקיף דחיה.

נמצא, ואלה ב' כלים לא יכלו לקבל בעל מנת להשפיע, רק מקבל על מנת לקבל. אולי הוא רוצה לקבל. לכן האור האיר וקיבלו הארה רק בבחינת אור מקיף לכלי דזעיר אנפין, כלי דמלכות.

מה היה אחר כך, בעולם הנקודים? בשביל איזה סיבה שהיה שם? וחשבו שזה כן מותר בעיקר, הם רצו לקבל את האור מקיף על מנת לקבל, אלא שהיה ביטוש. ביטוש היה אור מקיף נותן ואור פנימי רוצה, התחתון גם כן רוצה לקבל אותו. איך שייך לומר ביטוש? לכן, מדוע נסתלק המסך? משום שהתחתון כן רוצה לקבל. לא מתוך אור מקיף הוא אומר, תקבל, רק מה? האור פנימי רצה לקבל אותו. למה, מדוע רצה לקבל אותו? אז הוא אומר, היות שהוא חשב מטעם מה שיש בראש מתפשט אחר כך בגוף, בטח שבגוף גם כן יהיה לו היכולת לקבל את האור בעל מנת להשפיע. בסופו של דבר, רצה לקבל אותו בעל מנת לקבל, ובשביל זה... וזה נקרא שבירה, שהכלים בעצמם צריכים תיקון.

לכן אחר כך, שאמרו שהמסך עלה מהרשימות, על זה הם שואלים, לא נתקן הכול. לכן הוא אומר, לאחר שזה ייתקן הכול, כבר יהיה גמר התיקון. את זה צריכים עוד ללמוד, אבל מרגיש, יש כאן, אבל בנקודים לא היה ביטוש פנימי ומקיף, שבשביל זה הסתלק ההגבלה. רק מה הוא רו... באמת רוצה לקבל, אף על פי שאסור לקבל.

בשביל מה נתבטל אור פנימי בעולם הנקודים? לא משום אור מקיף ביטל את המסך. רק מה? הוא בעצמו ביטל את המסך. על ידי מה? שרוצה לקבל על מנת לקבל. אותה סיבה אתה יכול לומר בחטא של עץ הדעת.

ברור?

תלמיד: כן.

רב"ש: מה היה השאלה? צב) מהי ההפכיות. אנחנו אומרים, הרב אומר שהביטוש בא מחמת שהם הפוכ... הפוכים זה לזה. אז הוא שואל, מה פה הפכיות?

צב) כי מדת גדלו וכל הויתו של או"פ תלוי בגודל מדת העביות והעיכוב שיש במסך. על כמה חלקים של רצון לקבל הוא יכול להתגבר, לקבל בעל מנת להשפיע, והשאר להגיד, אני לא רוצה לקבל. אשר או"מ נדחה ונשאר מחוץ לפרצוף, מחמת אותו העיכוב והעביות, אשר במסך. באופן, שריבוי עביות נמצא מרחיק את האוה"מ לפי גודל מדתו, ונמצא מקרב ומגדיל את או"פ לפי גודל מדתו. הרי שהמה הפכיים מקצה אל הקצה.

דף רי"ג, תסתכלו, באור פנימי בטור, בטור א' למטה, השורה מתחיל מהפרצוף.

וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: מדוע? כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך. ב' דבחינה ד' יש בפנימיות קומת כתר. ב' דבחינה ג' דעביות יש לקומת חכמה. נמצא, מה שיש שם מסך יותר חזק, אז מה יש לה אז? אור, אור בפנימיות יותר גדולה.

ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, שלא רוצה לקבל אותו, וע"כ הולך ומזדכך את העביות שבמסך, היינו כוח הגבלה הוא מבטל. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים.

נמצא, מה הוא אומר כאן, שהם הפוכים זה לזה? שגודל של אור פנימי הוא בזיווג שבמסך. כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא מכח הגבול שבמסך. כאן מדברים, כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע, וכאן מדברים, מי דוחה יותר? מי שיש לו מסך יותר חזק.