שיעור בוקר 06.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "הכנה לפתיחת הלב בכנס"

קריין: שיעור בנושא "הכנה לפתיחת הלב בכנס", קטעים נבחרים מהמקורות. הסיבה לשיעור המיוחד הזה ולקטעים שנקרא היא הכנס שבא עלינו לטובה בעוד שלושה ימים, כנס בנושא "בתפילה אחת", שלושה ימים של כנס. קטע מספר 4.

"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

המטרה הראשונה היא לעורר את לב החברים, ואז גם יבוא היחס עם הבורא.

תלמיד: לעורר את לב החברים, זה אומר שאני צריך לעמוד תמיד על המשמר ולעורר את לב החברים.

כן.

תלמיד: הוא כותב "כל היום וכל הלילה".

כך אומרים.

תלמיד: למה לעמוד על המשמר במהלך היום? אם יש כבר יום, אז אדם פועל.

כי אנחנו כל הזמן נמצאים במערבולת, פנימית, חיצונית, ולכן צריכים כל הזמן להיות בשמירה שלא ליפול.

תלמיד: איזו שמירה יש במהלך היום?

במהלך היום יש לנו לשמור על המצב שלנו, שאנחנו נמצאים כל הזמן בהתקדמות, בכיוון מסוים לבורא, לכוח מסוים, ומה זה נקרא התקדמות. את כל הדברים האלה עלינו לברר, ויותר ויותר להיכנס בזה.

תלמיד: כשאדם מרגיש בחינת יום, ממה הוא צריך להיזהר? הוא כבר בהרגשת יום, הוא פועל, מה הסכנה כאן?

קודם כל יש הרבה ימים וביניהם הרבה לילות, לכן עלינו לדאוג לא ליפול כל פעם מהמקום שהיינו למצב יותר גרוע, אלא כל הזמן לעלות לטוב.

תלמיד: במצב הפוך, כשאדם מרגיש בחינת לילה, נניח שבמהלך הכנס הוא מרגיש פתאום ניתוק, פירוד, איך הוא עומד על המשמר ופועל באהבת חברים?

רק דרך החיבור איתם.

תלמיד: אבל הוא בבחינת לילה.

אם הוא מרגיש שהוא נמצא בהחשכה, אז הוא חייב לפעול על מנת שיהיה לו יותר מאור היום.

תלמיד: מה בדיוק נחשב לעורר את לב החברים?

לעורר את לב החברים זה שכולם יקשיבו, יתפתחו ויתקרבו זה אל זה, ובסך הכול שתהיה להם אוזן אחת.

תלמיד: אמרת שהמטרה הראשונה היא לעורר את לב החברים, ואז גם יבוא יחס לבורא. יוצא שיחס לבורא הוא תוצאה מזה שפעלת לעורר את לב החברים. האם אדם לא פועל לעורר את הבורא?

זה נקרא שכל אחד אחראי על כולם. לכן אם אני חושב כך שאני בפעולות שלי רוצה לצמצם את המעגל שלנו שיהיה כאחד, כאיש אחד בלב אחד, אז בזה אני שומר על כולם ועל עצמי בתוך כולם, כך שאנחנו מתקדמים ליתר דבקות, חיבור.

תלמיד: אבל איפה מגיע פה היחס לבורא כתוצאה מהפעולה שלי על החברים?

זה מגיע מתוך זה שאנחנו כל הזמן מכוונים את עצמנו יותר ויותר מדויק לכיוון הבורא, שהוא מרכז החיבור שלנו, הוא המטרה.

תלמיד: כתוצאה מפעולה שאני עושה כדי לעורר את לב החברים, מי בסוף זוכה ליחס לבורא, אני או החברים?

כולם.

תלמיד: ומה נותן לנו היחס הזה שלא היה לנו קודם?

הוא היה כנקודה שממנה התחלנו, המצב הקודם.

תלמיד: ברגע שאנחנו משיגים את היחס הזה, מה קורה?

אנחנו נמצאים כבר במצב חדש, משיגים.

תלמיד: מה זה אומר "יום ליום יביע אומר ולילה לילה יחוה דעת"?

זה אומר על איך אנחנו אוגרים בתוכנו התרשמויות מכך שעוברים ימים ולילות, מדרגות ותחושות, ולמה כל זה מביא אותנו. בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו יש לנו כבר כלי, ואנחנו יכולים להרגיש את המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים.

תלמיד: אולי זה ברור שהלילה מביא דעת, כי אחר כך אנחנו עולים מהמצב הזה. אבל למה "יום ליום יביע אומר"? מה נפתח לנו ביום?

"יום" ו"לילה" אלה המצבים שלנו שאנחנו מקבלים מההתקרבות לבורא, בדרך לבורא. לכן אין לנו יותר מדי למה לדאוג מעבר לכך שהמצבים האלה יתחלפו, שיחליפו זה את זה, ואז נעבור אותם מהר ובקלות.

תלמיד: כדי לעורר את לב החברים, חוץ מלתת להם דוגמה אישית ולהתפלל, מה עוד מותר לעשות כדי לא לעצבן אותם?

להתפלל עבורם, לבקש מהבורא שיאיר להם את המצב הנוכחי, ושהם יראו מתוך המצב הנוכחי את הדרך לגמר התיקון.

תלמיד: כלומר רק תפילה.

תפילה, בטח, מה עוד אנחנו יכולים לעשות? שום דבר.

תלמיד: אמרת לחזק את המעגל שלנו, מה לזה לחזק את המעגל בעשירייה?

זה כדי שנהיה קרובים יותר זה אל זה. לא כדי שהבורא יהיה תמיד לפנינו, אלא כדי שהכלי המשותף יהיה לפנינו. הבורא זה האור, זה מה שממלא אותנו. בעזרת מה אנחנו משיגים התקרבות אליו? באמצעות כלי יותר ויותר שלם מצידנו.

תלמיד: בהתחלה הוא כותב על המצבים של יום ולילה, שזו עבודה ביום ובחושך, ובסוף הוא כותב ש"היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים". מה הקשר בין העבודה ביום ובלילה לבין לעורר את החברים?

זו העבודה. אנחנו רוצים לעורר את לב החברים כדי שכולנו נתחבר, ובתוך החיבור שלנו נגיע למה שנדרש מאיתנו.

תלמיד: הוא כותב, "כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם". איך חשכת הלילה, שאלו מצבים שבהם אדם הולך והוא יכול ליפול בהם, היא לטובת האדם?

זה מעורר את האדם יותר מאשר היום. כי האדם בכלים דקבלה שלו לא יכול לסבול את החושך, את הלילה, חוסר ידיעה, חוסר התמצאות איפה הוא נמצא, הוא רוצה לצאת מזה. ואז זה עובד עליו בצורה כזאת שזה מוציא אותו בכוח מהמצב.

תלמיד: אם אני מסתכל על החברים וגם על עצמי, אז אני שם לב שבחושך יש גבול שאדם מסוגל ללכת בחושך בלי ליפול, בלי לאחוז במשהו.

כן.

תלמיד: איך האדם צריך לעבוד נכון עם החושך?

יש הבחנות בחושך, הרבה הבחנות. זה חושך כללי על הקבוצה, על העשירייה, זה חושך פרטי יותר על האדם. בהתאם לזה עלינו להשתדל להיות קרובים יותר לאור, ועל ידי זה נמשוך את עצמינו מחושך לאור.

תלמיד: האם אדם צריך לראות את החושך כהזדמנות?

כן, ודאי.

תלמיד: כשאדם נמצא בחושך הוא עושה מאמץ לעבוד מעל לדעת, להחזיק בחברים, אבל פתאום יש נקודה שבה הוא כבר נשבר, כמו גבול כזה, ואז הוא צריך לאחוז במשהו.

אז יש לו חברים.

תלמיד: בדיוק. בנקודה הזאת יכול להיות מצב שהאדם מתייאש פתאום, ואז הוא נאחז בדברים חיצוניים כי קשה לו. מהי הפעולה הכי נכונה שהאדם צריך לעשות כשהוא מרגיש שהוא עומד ליפול ומגיע לגבול שלו?

אחרי כל המאמצים עליו להרגיש שלא נשאר לו אלא להיות בידיים של החברים.

תלמיד: עוד שלושה ימים הכנס, ומורגשת הכנה מאוד חזקה של החברים. זה גם זמן מיוחד עכשיו של סוכות, של חגי תשרי, זה כוח מאוד חזק. מהי ההזדמנות המיוחדת שהולכת להיות בכנס הזה?

אנחנו צריכים להשתדל, נגיד שמעכשיו ועד סוף הכנס, כל הזמן להרגיש את עצמנו יותר מקובצים, יותר מחוברים, יותר מתחבקים, יותר אחד. כי לפי זה נרגיש יותר בבורא את המקום שלנו.

תלמיד: הכוונה, כמה שיותר דאגה לחברים.

כן.

תלמיד: איך העשירייה יכולה לפנות לבורא כל הזמן, גם במצבי יום וגם במצבי לילה?

זאת האמנות שלנו, ככל האפשר להרגיש כל הזמן קשורים לבורא, גם במצבים של היום וגם במצבים של הלילה, ולא להיפרד מזה. זו האמנות שלנו, יש כאן את המאמצים שלנו, ותפילה לבורא שיחזיק אותנו.

תלמיד: תודה על ההסברים העמוקים, באמת מורגש שכל הכלי העולמי מוכן לזה עכשיו. יש פה כמה אלמנטים בתוך הדבר, קודם כל יש לזכור את החברים כל היום וכל הלילה, ואז יש עניין של לבקש עבור החברים, ואז להיות אחד. האם גם המצב, ההגדרה של יום ולילה משתנה בעקבות זה?

אני לא יודע מה אתם חושבים. "יום" זה נקרא שהוא מאיר לנו את אור הבורא. אור העליון מאיר עלינו ואנחנו מרגישים בו את הכוח, את כיוון ההתפתחות. לילה זה ההפך, שיש חשכת לילה.

תלמיד: זה מצב של אדם, אבל אם הוא עובר למצב של להרגיש את העשירייה, יכול להיות שכבר יום ולילה מורגשים אחרת?

לא. בסך הכול זה מורגש כך, שיום זה שאנחנו מרגישים כוחות כאלה שאנחנו שיכולים להתחבר ואנחנו מתחבקים ונמשכים למטרה, ולילה זה ההיפך. בתחילת ההרגשה אין לנו שום מצב שאנחנו יכולים לעמוד עליו ולהתקדם.

תלמיד: כשרב אומר, "אנחנו מרגישים" זה האדם מרגיש או עשירייה מרגישה?

האדם וגם העשירייה וגם פחות או יותר מעשירייה. אנחנו צריכים להתחיל להרגיש מה קורה עם הזולת. אנחנו צריכים להשתדל בכל הכוח לא לברוח מהחיבור בינינו, כי רק על זה אנחנו תולים את העתיד שלנו - מתי נגיע למטרה הנעלה. ככה זה חייב להיות.

תלמיד: אז כשאדם מרגיש שיש לו יום ונראה לו שהחבר בלילה או הפוך, זה יום או לילה?

אם אני מרגיש את עצמי ביום ואת החברים אני מרגיש שהם בלילה, אז ודאי שאני צריך לראות את הקבוצה לפי מה שאני מרגיש את החברים, שהם נמצאים בלילה, ואז אני צריך לעשות כל מה שרק אפשר כדי לקרב אותם ליום.

תלמיד: וההפך, שהאדם בלילה והוא רואה שהחברים ביום?

גם אז הוא צריך להביא את עצמו לדבקות בחברים.

תלמיד: ועל כל פעולה כזאת צריך לבקש עזרה מהבורא, זה הרעיון?

כן, זה ברור, אין פעולה בלי בקשת עזרה. כל הפעולה היא בסופו של דבר תפילה, בקשה.

תלמיד: יש יום ולילה של האדם ומה שנראה לו שיש לחברים. מה זה להיות אחד עם כולם?

להיות אחד בכולם, שאנחנו כולנו מרגישים, "כאיש אחד בלב אחד" ושאין בעולם חוץ מהחיבור בינינו שום דבר. כל היתר זה דמיון.

תלמיד: שהרב אומר, מרגישים, זה לא אומר שעכשיו מדברים על זה או, עושים, אלא יכולים גם להיות במרחק ומרגישים את זה, נכון?

כן, ודאי.

תלמיד: בתהליך שהסברת על בניית הכלי בעשירייה, איך לזהות, למצוא את נקודת התפילה? על מה לשים לב?

לזהות את מרכז עשירייה זה על ידי כך שאנחנו כולנו רוצים להיות מקובצים, מחוברים בעשירייה כאחד. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, לעבוד מה שנקרא, "כאיש אחד בלב אחד", זה מה שצריכים. זה לא כל כך קשה להבין ולהתחיל לבצע, אחר כך ודאי שיהיו בעיות אחרות, אבל עכשיו רק לעשות מאמץ כזה.

תלמיד: אפשר להגיד שזה המצב הכי אגואיסטי שאני יכול לזהות הוא דווקא נקודת התפילה?

כן, זה מצב שיש בך.

תלמיד: יש לי יראה על כך שאני לא יכול לעורר את החברים. מהו התפקיד של היראה בדרך לכנס ולתפילת הלב?

להתכלל בלב אחד, לעזור לכולם על ידי החיבוק שלי להתקרב אליהם והם אליך, ועם הבורא יחד להיות בנקודה אחת, זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות. זו הצורה הנכונה של הכלי.

תלמיד: אתה אומר שעלינו להיות מאוחדים, כאחד שלם. איפה בדיוק עלינו להיות מאוחדים, בפנייה לבורא?

במרכז הרצון שלנו.

תלמיד: מה הוא מרכז הרצון שלנו?

הרצון שלנו נמצא בליבו של כל אחד ובמיקוד איחוד הלבבות הוא שנותן לנו את הרגשת אותו מרכז שבו אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו.

תלמיד: מה זה אומר בעבודה בינינו שאנחנו יותר קרובים לאור? 

זה אומר שזה שאתם נמצאים בעשירייה אחת ולומדים יחד וקוראים יחד קטעים, בדרך כלל של רב"ש. אתם מסוגלים להיות יותר מכולם, להגיע לרצון אחד, למחשבה אחת, להרגיש מטרה אחת, ובצורה כזאת אתם יחד מתקדמים. 

תלמיד: ומהי אותה הפעולה שמקרבת אותנו לאור הקריאה או התפילה?

שאתם רוצים לבנות רצון משותף שבו אתם תרגישו עד כמה אתם מושכים לשם את הבורא. 

תלמידה: אם כל חברה נמצאת במצב שונה של יום ושל לילה, איך פרקטית אנחנו יכולות לעמוד על המשמר?

רק על ידי תרגילים. בואו נתאר את עצמנו שאנחנו נמצאים באמת ברצון אחד וכך נמשך לשם כולנו נתחבק יחד כדי להיות בזה. וכמה נתחבק? עד שלא יישאר לנו במצב הגשמי שלנו שום דבר. שאנחנו מתחברים, מתחבקים זה עם זה וכולנו ככה, 10, 20 אנשים יחד עד כדי כך שלא מרגישים אחדים, אלא כולנו יחד מרגישים שיש לנו גוף אחד, רצון אחד, הרגשה אחת ונכללים בזה. בואו ננסה. 

תלמידה: מה עומד בבסיס של הפעולה לעמוד על המשמר?

שאני לא נותן לעצמי ליפול מהרמה של החיבור שהיא ממוצעת בין כולנו בעשירייה, וכך אנחנו מתקדמים. 

תלמידה: האם היראה יכולה לעמוד בבסיס הפעולה?

כמובן שכן, יראה יכולה להיות.

תלמידה: מהי התפילה הכי נכונה כדי לעורר את החברות במצבים של יום ומהי התפילה למצבים של לילה? 

בתפילה הכי חשובה לנו המטרה, שאנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, כמו שכתוב, ושנרצה להישאר בזה לעולמים, כל הזמן להיות רק בזה. ואז נתחיל לברר יותר ויותר מצבים פרטיים של החיבורים שלנו. 

תלמידה: איך אני לא נופלת למצבים של חושך ונאחזת במצבים של יום? כי אני מרגישה שלפעמים מצב החושך תופס את האדם והוא נמצא שם והוא לא יכול להתרומם ואז ההרגשה היא שהוא לא מתקדם. הוא מאוד רוצה להתקדם אבל הוא נופל שם. איך מושכים את עצמנו משם, שלא ניתקע שם אלא נלך קדימה? 

ברור. רק עצה אחת יש לי, לחשוב על נקודת החיבור של כולנו, שנמצאים שם כולם חוץ ממך, ואת גם רוצה להגיע לזה, למצב הזה. תנסי.

תלמידה: מה זה אומר שבעשירייה יש אוזן משותפת, ולמה אנחנו צריכים לשים לב כדי להגיע לכנס עם אוזן משותפת? 

בדרך שלנו עד הכנס וגם בתחילת הכנס אנחנו כל הזמן נלמד עוד ועוד איך להיות מחוברים יותר ויותר. זו המטרה שלנו. ואז בתוך החיבור נגלה מה עוד כוללת בשבילנו אותה נקודת החיבור. 

תלמיד: כל משפט שאתה אומר בשיעור הזה נוגע עמוק בלב, עוד משפט ועוד משפט, עוד לחיבור, זה ממקד מאוד. איך לא לברוח מהחיבור?

איך לא לברוח? זה רק על ידי תרגילים, שאנחנו קוראים מאמרים, מדברים עליהם, וכל אחד שומע משהו מהחבר ונכלל בו, וכך מתקדמים.

קריין: נקרא את קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

כן, זה מה שאנחנו צריכים להרגיש בעבודה שלנו.

תלמיד: מורגשת ההשתוקקות של כל הכלי לשבת איתך ועם כל הכלי העולמי בסוכה ביחד. היו הרבה שאלות בענין יום ולילה. זה ברור שהעבודה בלילה, חשכת הלילה יוצרת כלים חדשים, ממש רוכשים משהו חדש אם אנחנו מכוונים את הלב נכון כלפי החברים. יש מקרים שמורגשת חשכה אבל לא מגיע אפילו זיכרון שיש לחזור עכשיו לחברים. מה התועלת במקרים האלה, אם בכלל יש תועלת?

ודאי שבכל המקרים יש תועלת, והתועלת מהם היא גם מתוך זה שעכשיו אני לא מרגיש אותם אבל הם נמצאים בי, ויתעלו מחוסר הרגשה להרגשה, ואני שוב אעבוד בהם. אני לא מבקר את המצבים האלה, אלא רק ממשיך קדימה, להיות יותר ויותר מודע לזה שאני מרגיש מה הבורא שולח לי.

תלמיד: האם יש לאדם אפשרות לעבוד כדי שהמצבים האלו יהיו תמיד עם הזיכרון שיש בורא, יש לאן לחזור, לא ללכת לאיבוד בלילות?

יש תועלת שאנחנו נמצאים יום יום בקשר, ויום יום רוצים לראות את עצמנו בחיבור. אני בטוח שאנחנו נראה תוצאות מזה.

תלמיד: בלילות אנחנו רוכשים כלים חדשים, עביות חדשה. מה אנחנו רוכשים בימים?

בימים אנחנו מרגישים את האורות שמקיפים אותנו, ומקבלים מהם משהו, אומנם הכלי שלנו עדיין מאוד מאוד קטן. ככה זה עובד.

תלמיד: לגבי היום והלילה, מה זה לעמוד על המשמר כל היום?

למרות שמצבים שונים משתנים בתוכי, יותר אור פחות אור, היחס בין החברים מתעמק או אולי אנחנו מתרחקים זה מזה וכן הלאה. בכל זאת אני מסתכל כל הזמן על להיות איתם מה שיותר קרוב, בברית אחת, בקבוצה אחת.

תלמיד: ואם כבר מורגשת הקרבה הזאת, אני מרגיש שהכול מואר לי, ברור, זה נחשב ליום?

אם הכול ברור לי ואני יודע מה אני צריך לבקש מהבורא, ואיך עליי להתחבר אתו, אז כן. זה אומר שאני נמצא במצב של יום.

תלמיד: ממה להיזהר במצב של יום?

ממה להישמר? אין מה להישמר משום דבר, צריך פשוט לאחוז בנקודת הקשר בינינו, ולחשוב על כך שהמאמצים שלי יעזרו לכל החברים להתחבר עוד יותר בנקודה הזו.

תלמיד: כתוב כאן שגם את הלילה אנחנו מייחסים לבורא. ממה מתחילים כל הבירורים שלי, מה צריך לקרות איתי?

הלאה, אתם מתחילים את החיבור מהמצב הזה עם החברים שלכם, ואז הלילה הופך ליום.

תלמיד: כתוב שדווקא מזה יוצא שאתה מחויב לעורר את אהבת החברים, לבבות החברים. האם אני מחויב או שהבורא מחייב אותי?

זה לא משנה אם זה הבורא או שזה אתה בעצמך. אתם חייבים לעורר את לבבות החברים. כלומר הדבר החשוב ביותר בשבילכם הוא להיות מחוברים עם כל החברים, ולעורר את הלבבות שלהם.

תלמיד: אנחנו ממש על סף הכנס ויש הרגשה כזאת שכל אחד שיהיה נוכח בכנס, צריך להוסיף יגיעת יתר כדי שנגיע למטרה המשותפת שלנו. מהי אותה יגיעת היתר שכל אחד חייב לעשות?

חיבור כדי שבמרכז החיבור אתם תוכלו להרגיש את הבורא.

תלמיד: איזה לוחמים אנחנו צריכים להיות בכנס?

במהלך הכנס אנחנו צריכים להילחם כל אחד נגד ההפרעות הפנימיות שלו, וכך להתחבר בינינו כדי שנבין ונרגיש זה את זה ברצון אחד. ואז מתוך הרצון הזה נבקש את גילוי הבורא.

תלמידה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהאגו ייכנע, כי האגו כל הזמן גדל והוא מתנגד לחיבור בעשירייה?

אז אנחנו צריכים מתוך זה להבין שכל ההתנגדות הזאת של האגו, היא גם עזרה מלמעלה, כ"יתרון אור מתוך החושך", ואנחנו צריכים למרות החושך להתקרב למצב שנקרא יום ולהשיג אותו על ידי החיבור בינינו.

קריין: מתוך מצב החושך כשיש התנגדות והאגו בועט בחיבור הזה, איך אתה מתקדם?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות במקרה זה, זה להבין שדווקא בשליטת החושך אנחנו יכולים להתחבר. תנסו להיות בחושך ולהרגיש שאין לכם שום קרן אור, ויחד עם זאת אתם מאוד רוצים להיות מחוברים, כי רק על ידי זה אתם תביאו את התמונה הזאת שנראית לכם כחושך, שהיא תאיר. וזה מה שצריך לקרות.

תלמיד: מה בדיוק מכניס קרן אור לתוך החושך? מה פתאום משתנה המציאות, מה גורם לזה?

הרצון שלי.

תלמיד: ומה כוח הרצון שלי, איזה רצון יש בי?

הרצון שלי פועל על הבורא והוא מביא לתוך צורת חושך קצת בירור.

תלמיד: אבל מה זה הרצון שלי, שאתה אומר? מה אני יכול לעשות עם הרצון שלי, איך אני מפעיל את הרצון שלי, מה זה הרצון שמפעיל את הרצון שלי?

אני רוצה לראות את החושך הנוכחי, איך הוא מביא לי את צורת המצב שלי. ואז אני דרך צורת החושך מתחיל קצת לראות כעלות השחר.

תלמיד: כאן מתוארים מאוד יפה אותם הלוחמים שהם מתקדמים ללא שום ספק. אבל זאת בדיוק הבעיה שיש לנו ספקות בדרך, איך להיפטר מהספקות האלו?

אין איך להיפטר מהם, רק ביחד. כשמחזיקים זה בזה, ועובדים ביחד על משפט כלשהו של הרב"ש, נוכל לצאת מחשיכה לאורה ולא לאבד בדרך, אלא רק לרכוש.

תלמיד: מה החשיבות להיות יחד בכנס בעשירייה אחת?

אתם כבר מנסים כל פעם להיות מחוברים באיזשהו צורה, ואם עדיין אתם לא הרגשתם מה זה נקרא חיבור, אז אתם צריכים לנסות את זה בעיקר בכנס. ואז אתם תראו עד כמה זה מועיל כי כנס זה המקום לכינוס.

תלמיד: כתוב בקטע, "וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם." איך לנצח את כל הקמים עליהם, איך להרגיש אותם ושהם לא ינצחו אותנו?

רק על ידי החיבור בינינו. כך לכל אחד ואחד יש כוח משלו, על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מתחברים בכוחות שלנו למטרת הבריאה, ואז אנחנו מצליחים. על ידי הרגשת הכוח של הקבוצה אנחנו מעלים את עצמנו להרגשה יותר גבוהה, לחיבור יותר גדול.

תלמיד: הוא כותב "לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו." מה זה אומר?

זאת אומרת שאנחנו צריכים לדבר ולהתחלק בהתפעלות שלנו מזה שאנחנו עוברים ממצב למצב, ככל שזה נמצא בנו, ורק להימשך קדימה.

תלמיד: אדם צריך לדרוש מעצמו כל הזמן להיות ביגיעה, האם זה ריאלי?

כן, במשהו. לא להיות במאה אחוז ביגיעה, זה מטורף, לא. אלא צריכים להיות כל הזמן בנטייה.

תלמיד: אם בכנס עקב עבודה חברים לא יכולים להגיע, לא פיזית ולא וירטואלית כדי להשתתף בכנס, איך אותם החברים שנמצאים עם החברים האלו בעשירייה בכנס, יכולים לחבר אותם החברים?

תתחברו איך שאתם יכולים, דרך אילו מכשירים, כלים שיש לכם היום, טלפונים. תעשו כל מה שאפשר.

תלמיד: מתקרב אלינו הכנס, ואני רואה שהרבה מהחברים לא מוכנים לכנס פנימית. אולי כואב לשמוע את זה, אבל האמת היא שכך זה. מכיוון שכל אחד מרגיש את עצמו, ואנחנו נמצאים במצב הזה ביחד. אפילו לא מצליחים להבין איפה אנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים איפשהו שם, ממש לא ברור איפה.

אני מבין. אז הבעיה שלכם היא בזה שאתם עכשיו צריכים לכוון את עצמכם לחיבור בין כולכם מה שלא יהיה. וכך תהיו מוכנים לכנס, אני יכול להבטיח את זה. אבל צריך לעשות את זה ממש עכשיו. ותשתדלו לתקן את כל זה, להתחבר ביניכם לקבוצה גדולה אחת ותצליחו.

קריין: אנחנו נסיים את השיעור הזה בקטע מיוחד של "מאור ושמש", קטע 6.

"דרך תשובה העיקרית, הוא לייחד לבבינו באהבת חברים, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד לעבוד את ה', ולהטות שכם אחד, ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת, לעבוד את ה' בכל לב."

("מאור ושמש". רמזי ראש השנה)

(סוף השיעור)