סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק א'. הסתכלות פנימית. פרק ח', אות ל"א
שיעור 13|14 נוב׳ 2023
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק א'
שיעור בוקר 14.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', "הסתכלות פנימית", פרק ח', עמ' 25, דף כ"ה, אותיות ל"א-ל"ב
קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמוד 25, דף כ"ה. "הסתכלות פנימית" פרק ח', אות ל"א.
אות ל"א
ד' הבחינות שברצון, ה"ס ד' אותיות הוי"ה,
שהן כח"ב תו"מ.
"וז"ס ד' אותיות, דשם בן ארבע, דקוצו של יוד, ה"ס א"ס, כלומר, כח הפועל הכלול במחשבת הבריאה; "כדי להנות לבריותיו", שה"ס כלי הכתר. ויו"ד, ה"ס חכמה, דהיינו הבחי' הא', שהיא בחינת הכח שבפועל, הכלול תיכף באור ההתפשטות של הא"ס. וה"א ראשונה, ה"ס בינה, דהיינו בחי' ב', שהיא בחי' יציאת הכח אל בחי' פועל, דהיינו האור שנתעבה מן החכמה כנ"ל. ואו, ה"ס זעיר אנפין, או חג"ת נה"י, דהיינו, התפשטות אור דחסדים שיצא ע"י הבינה כנ"ל, שהיא בחי' ג', בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ה"א תתאה שבהויה, ה"ס מלכות, דהיינו הבחינה הד' בחינת גילוי הפעולה בשלימות כלי הקבלה, שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מבינה, ובזה נקבעה צורת הרצון לקבל, על היכנו, והאור מתלבש בכלי שלו, שהוא הרצון לקבל, הנגמר רק בהבחינה הרביעית הזו, ולא קודם הימנה. בזה תבין בפשטות, שאין לך אור בעולמות עליונים ותחתונים, שלא יהיה מסודר תחת סדר שם בן ארבע, שה"ס ד' בחי' הנ"ל, כי בלא זה לא נקבע הרצון לקבל, שצריך להיות בכל אור. כי הרצון הזה הוא המקום והמדה של האור ההוא כנ"ל."
שאלה: איך אפשר להבין את האות ה' שעליה בעל הסולם מדבר כאן, שהיא גם תואמת לבינה וגם תואמת למלכות?
בינה היא אותו מקום שממנו מתחילה לגדול המלכות.
תלמיד: ומה זו האות ה', אפשר להיכנס קצת יותר פנימה?
זאת בינה שהיא מולידה ובזה היא דומה לכתר, והיא דומה למלכות בזה שהיא מולידה דבר חדש. לכן אמנם אנחנו אומרים שמלכות היא העיקר, אבל בעצם בינה היא שהיא כוללת בתוכה את הכול, מהכתר ועד מלכות הכול נכלל בבינה.
תלמיד: האות ה' של מלכות היא גם לפני שהיא עושה צמצום ומסתלק כל האור?
גם לפני. האות ה' מדברת על זה שיש לה רצון לקבל שבעצם שייך לכל הספירות.
שאלה: למה צריכות להיות ברצון לקבל בחינות של השפעה ב' ו-ג' כדי שהרצון לקבל יוכל לקבל את כל ההטבה בבחינה ד'? למה צריך בכלל בחינות של השפעה ברצון לקבל?
אחרת איך בחינה ד' תהיה מורכבת מעליונים ותחתונים? איך היא תוכל להגיב על מה שפועל עליה, לוחץ עליה?
תלמיד: למה היא לא מגדילה השתוקקות מעצם זה שהיא מקבלת? למה היא צריכה גם בחינות של השפעה?
בלי להבין מה נקרא "להשפיע" היא לא יכולה להתקרב לכתר. זה ברור שבינה חייבת להרגיש את הכתר ובינה חייבת להרגיש את המלכות, ואז היא עומדת בין שני הקצוות האלו, כתר ומלכות.
שאלה: מה זו התפתחות מכוח לפועל? מה המשמעות של זה ואיך זה מתרחש פה?
הרצון שהיה בכתר בבחינת כוח להגיע למצב כמלכות, לאט לאט מתגלגל ממנו ויוצא לפועל בצורת המלכות.
שאלה: בעל הסולם כותב פה על בחינת מלכות, בחינה ד' "שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מבינה,". במה יש פה התגברות להמשיך את השפע?
בחינה ד' פועלת כך שהאור שבה יתגבר ויהיה יותר גדול ממה שמגיע אליה מהכתר. זאת אומרת, היא רוצה להרגיש אותו יותר.
תלמיד: היא דורשת שפע יותר ממה שקיבלה מכתר?
אפשר להגיד שכן.
שאלה: בעל הסולם כותב "דקוצו של יוד, ה"ס א"ס," ובדרך כלל אנחנו מדברים שאין סוף לפי התפתחות ד' בחינות הוא בחינה ד'?
לא. קוצו של יוד זה כתר.
תלמיד: אבל מה זה מצב עולם אין סוף? חשבתי שזו בחינה ד' במצב שאחרי ההתפתחות.
עולם זה משהו אחר לגמרי. כאן מדובר על תכונה, תכונת אין סוף נמצאת בכתר, ממנה יש התפשטות של כל התכונות, הכלים והאורות.
תלמיד: אז יש הבדל בין עולם אין סוף שקשור לבחינה ד', לבין תכונת אין סוף שקשורה לקוצו של יוד?
כן.
שאלה: כתוב כאן שהמלכות, ה' תחתונה, היא כדי למשוך תוספת שפע כדי שתוכל להמשיך להתפשט מבינה1. מה המטרה כאן, זה כאילו אותו רצון, רק הוא מושך עוד יותר מילוי?
לא, המלכות זה רצון גדול יותר מאשר בינה. זה כמו שכתוב, "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק"2. וכאן זה כך, מתגלה עוד רצון לתת בעליון יותר ממה שהתחתון רוצה לקבל ומזה גדלה המלכות ברצון לקבל שלה כדי להישאר במגע עם הכתר. עוד נלמד את זה.
תלמיד: אבל הם מנוגדים.
זה לא חשוב, אחד נותן ואחד מקבל, אבל אחד משרת את האחר. אם במלכות לא יהיה רצון לקבל מי יקבל מהכתר? אם בכתר לא יהיה רצון להשפיע אז מאיפה המלכות תקבל? זה לא חשוב שהם מנוגדים, דברים מנוגדים דווקא משלימים זה את זה.
תלמיד: אני לא מבין למה הם נקראים באותה אות ה'.
הם נקראים ה' ראשונה וה' תתאה. ה' ראשונה זו הבינה, ה' תתאה זו המלכות, ובשתיהן פועל הרצון לקבל אבל בסגנון שונה. בבינה הוא מקבל כדי לגלות את כל ההטבה מלמעלה, ובמלכות הוא פועל כדי לקבל כל ההטבה הזאת מלמעלה.
שאלה: בעל הסולם כותב פה שזעיר אנפין זו התפשטות אור חסדים שיצא על ידי בינה. למה צריך את זעיר אנפין באמצע בין בינה למלכות, למה ההתפשטות היא לא ישירות בין בינה למלכות, מה מוסיף הזעיר אנפין באמצע?
בינה מקבלת מלמעלה אור ומשפיעה למטה, ומה שזעיר אנפין מקבל ממנה זה אור החסדים. לא יכול להיות שאחרי הבינה מיד תהיה מלכות, זאת אומרת זעיר אנפין הוא כמעבר בין בינה למלכות.
תלמיד: מה הוא עושה עם אור החסדים הזה כך שהוא יכול להמשיך למלכות?
הוא מקבל את אור החסדים, מעלה מ"ן משלו לבינה, ומבינה לכתר ודאי, ואז מהבינה נמשך האור למלכות.
תלמיד: מה זה המ"ן הזה?
חיסרון.
תלמיד: אבל למלכות יש את החיסרון הכי גדול, מה מוסיף החיסרון המיוחד הזה של זעיר אנפין?
חיסרון דזעיר אנפין זה חיסרון לאור חכמה, וגם למלכות יש חיסרון לאור חכמה. רק זעיר אנפין זה זעיר, זאת אומרת רצון קטן לאור החכמה, ולמלכות יש רצון לאור החכמה השלם.
תלמיד: אפשר להגיד שהוא מחלק את זה למנות?
הוא מחלק את זה לאור חסדים בהארת חכמה.
אות ל"ב
אותיות י' ו' דהויה הן דקות, מפני שהן בחינות
כח בלבד.
"ואין להקשות על זה הרי היוד רומזת לחכמה וה' לבינה, וכל עצמות האור, שאך יש בע"ס, הלא היא נמצאת בספירת החכמה, ובינה וזעיר אנפין ומלכות, המה רק לבושים בערך החכמה, א"כ היתה צריכה החכמה, לתפוש את האות היותר גדולה בשם בן ד'. והענין הוא, כי האותיות של השם בן ד', אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור שבע"ס, אלא שהן מורות ערכי התפעלות הכלי, כי הלבן שבקלף הס"ת, מרמז על בחי' האור, והשחור שהוא האותיות שבס"ת, מרמזות על בחי' איכות הכלים. וע"כ הכתר, כיון שהוא רק בחי' שורש דשורש לכלי, לכן מרומז רק בקוצו של יוד. והחכמה, שהיא בחי' הכח שטרם נתגלה לפועל, ע"כ נרמזת באות היותר קטנה שבאותיות, דהיינו הי', והבינה שבה יצא ונגלה הכח אל הפועל, נרמזת באות הרחבה שהיא ה"א. וז"א כיון שאינו אלא בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ע"כ נרמז באות ארוכה ודקה, שהיא ואו. שהדקות, מורה, שעדיין הויית כלי טמונה בו בכח בהעלם. ואריכות הקו, מורה שבסוף התפשטותו נגלה על ידו כלי גמור ושלם. כי החכמה לא הספיקה בהתפשטותה לגלות כלי שלם, כי הבינה איננה עדיין כלי ממש, אלא בחי' פועל הכלי כנ"ל. שע"כ רגל היוד קצרה, להורות שעדיין קצר הוא, שלא גילה ע"י הכח הטמון בו, וע"י התפשטותו, בחי' כלי שלם. וגם המלכות, נרמזת באות ה', כמו ספירת הבינה, שהיא אות רחבה, שנגלית בשלימות הצורה. ולא יקשה לך ע"ז, מה שהבינה והמלכות יש להן אותיות שוות, היינו משום שבעולם התיקון הן באמת דומות זו לזו, ושואלות כליהן זו לזו, בסו"ה ותלכנה שתיהן. כמ"ש במקומו."
שאלה: מה בעל הסולם רוצה להדגיש באות הזאת?
הוא רוצה לספר לנו על ארבע בחינות דאור ישר.
תלמיד: אבל דווקא פה הוא מדבר על כך שי' וו' הן צרות ו-ה' הן רחבות.
הוא מסביר לנו מה האופי של כל הבחינות.
תלמיד: מאיפה נולדת הבינה? חכמה זה איכשהו ברור, שבא אור ורוצה להשפיע, אבל איך הבינה נוצרת פתאום? זה לא ברור ממה היא מתהווה, הרי היא הפוכה לגמרי.
אולי אתה שואל, מאיפה התכונות של הבינה? הייתי אומר שמהכתר. מכתר יוצאת לנו חכמה, זאת אומרת, רצונו להיטיב לנבראיו הוא באור החכמה. אבל האופי של מי שמשפיע את אור החכמה הוא בינה, וכשבינה משפיעה אז היא מולידה משהו שדומה לכתר שהוא המשפיע. ולכן זעיר אנפין הוא כמו כתר, ואחרי זה כבר נולד הרצון לקבל בצורה גלויה שהיא מלכות וזה כבר רצון לקבל.
תלמיד: אם הבינה היא כבר בכתר וכך היא מתבטאת בהתפתחות, אז מאיפה המלכות? אם בכתר יש אור חכמה ויש את הבינה, איפה המלכות בתוך זה?
אבל לא נגלה רצון לקבל בפועל.
תלמיד: אתה אומר שבאור יש חכמה ויש בינה.
כן.
תלמיד: אז איפה הרצון לקבל אם הוא גם באור?
הוא מתגלה רק בבחינה האחרונה, שהיא העיקר, בחינה ד' היא כל הנברא.
תלמיד: והוא תוצאה של חכמה ובינה?
כן.
תלמיד: איך?
ככל שחכמה רוצה לתת את כל מה שיש בכתר כאור החכמה, וככל שבינה רוצה להשפיע, ונמצאת בצורה הפוכה מהכתר, זו בינה.
תלמיד: אז איך המלכות יוצאת מזה?
המלכות יוצאת מזה שהכתר משפיע את אור החכמה ובינה משפיעה את אור הבינה.
תלמיד: אני לא מצליח להבין איפה המלכות בתוך זה? אני מבין את אור החכמה שרוצה להשפיע וגם את בינה.
כל ארבע הבחינות הן כדי לגלות את המלכות. לכן כתר מוציא את החכמה לגילוי וזעיר אנפין מביא את המלכות שבה מתגלה באמת כוח הקבלה.
שאלה: בעל הסולם כותב פה שהאותיות לא מתארות את האור, אלא הן מתארות את ערכי התפעלות הכלי.
כן.
תלמיד: אפשר להסביר את זה?
עד כמה הרצון לקבל שמגיע לנו מבחינת שורש כל הזמן מתפעל יותר ויותר ובכל מיני אופנים מ-ההויה הראשונה, הישרה.
תלמיד: קוצו של יוד זו בעצם נקודה, הוא אפילו לא מתואר בפני עצמו. אז מה יש שם מהתפעלות הכלי?
נקודה שחורה, אחרת מכתר לא היה יוצא שום דבר.
תלמיד: ואז יוד זה כבר אור חכמה שמתגלה שם.
כן.
תלמיד: אבל התפעלות הכלי היא מאוד קטנה.
כן, צריכים לפתח את הכלי. על ידי מה אפשר לפתח את הכלי? על ידי בחינת החסדים.
תלמיד: וזו כבר הבינה, זו כבר האות ה'?
כן.
תלמיד: ואחר כך התפעלות הכלי פתאום מקבלת צורה של ו' שהיא פחות מה-ה', כאילו הזעיר אנפין הוא פחות מהבינה.
זה בטוח, ברור שהוא פחות מה-ה', אבל הוא נמצא בהפכיות הצורה שלו מהכתר.
תלמיד: הכתר הוא נקודה וזעיר אנפין הוא כבר ו'.
אתה רוצה ללכת לפי הצורות?
תלמיד: זה מה שבעל הסולם אומר, שהאותיות מסמנות בעצם את ההתפעלות של הכלי, לכן אני מנסה לשאול לפי זה.
אז כבר מבחינת שורש צריכות להיות כל הזמן אותיות יותר ויותר גדולות.
תלמיד: זה בדיוק מה שהוא שואל. אחר כך המלכות, ה', היא כמו בינה. אז האם התפעלות הכלי של המלכות הוא כמו של בינה?
בהתחלה כן, ככלי לחסדים. ואחר כך מזה היא הופכת להיות ככלי לחכמה.
צריכים לקרוא כמה פעמים ולסובב את זה.
תלמיד: אולי אפשר לקרוא עוד פעם את האות הזאת, זה מאוד מאוד קשה.
קריין: אנחנו קוראים באות ל"ב.
אות ל"ב
אותיות י' ו' דהויה הן דקות, מפני שהן בחינות
כח בלבד.
"ואין להקשות על זה הרי היוד רומזת לחכמה וה' לבינה, וכל עצמות האור, שאך יש בע"ס, הלא היא נמצאת בספירת החכמה, ובינה וזעיר אנפין ומלכות, המה רק לבושים בערך החכמה, א"כ היתה צריכה החכמה, לתפוש את האות היותר גדולה בשם בן ד'. והענין הוא, כי האותיות של השם בן ד', אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור שבע"ס, אלא שהן מורות ערכי התפעלות הכלי, כי הלבן שבקלף הס"ת, מרמז על בחי' האור, והשחור שהוא האותיות שבס"ת, מרמזות על בחי' איכות הכלים. וע"כ הכתר, כיון שהוא רק בחי' שורש דשורש לכלי, לכן מרומז רק בקוצו של יוד. והחכמה, שהיא בחי' הכח שטרם נתגלה לפועל, ע"כ נרמזת באות היותר קטנה שבאותיות, דהיינו הי', והבינה שבה יצא ונגלה הכח אל הפועל, נרמזת באות הרחבה שהיא ה"א. וז"א כיון שאינו אלא בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ע"כ נרמז באות ארוכה ודקה, שהיא ואו. שהדקות, מורה, שעדיין הויית כלי טמונה בו בכח בהעלם. ואריכות הקו, מורה שבסוף התפשטותו נגלה על ידו כלי גמור ושלם. כי החכמה לא הספיקה בהתפשטותה לגלות כלי שלם, כי הבינה איננה עדיין כלי ממש, אלא בחי' פועל הכלי כנ"ל. שע"כ רגל היוד קצרה, להורות שעדיין קצר הוא, שלא גילה ע"י הכח הטמון בו, וע"י התפשטותו, בחי' כלי שלם. וגם המלכות, נרמזת באות ה', כמו ספירת הבינה, שהיא אות רחבה, שנגלית בשלימות הצורה. ולא יקשה לך ע"ז, מה שהבינה והמלכות יש להן אותיות שוות, היינו משום שבעולם התיקון הן באמת דומות זו לזו, ושואלות כליהן זו לזו, בסו"ה ותלכנה שתיהן. כמ"ש במקומו."
שאלה: מהו עולם התיקון שמלכות דומה לבינה?
מלכות מקבלת, היא רצון לקבל. על ידי זה שהיא רוצה להתקרב לדבקות בכתר, שזה מה שהיא רוצה לעשות, יוצא שהיא צריכה לעלות לדרגת בינה ולהיות כלפי הכתר נוקבא, זה התפקיד שלה.
תלמיד: בינה היא גם נוקבא?
בסופו של דבר היא הופכת להיות נוקבא לכתר. מלכות זה האור שהיא מקבלת מהכתר ותפקידה לקבל אור מהכתר שזה הנוקבא לכתר. יש פה הרבה דברים שאנחנו לא מבינים והוא גם הוא לא כל כך מסביר לנו.
שאלה: כל בחינה מורכבת מד' בחינות?
כן.
תלמיד: מה ההבדל בין ד' בחינות בבחינה א' לבין ד' בחינות בבחינה ב'?
עדיין אל תיכנס לכאלה גימטריות, אי אפשר להסביר זאת. את זה מסבירים מתוך ההתפעלות הפנימית של האדם.
תלמיד: כל פרט במציאות הגשמית גם הוא מורכב מד' בחינות?
על זה אנחנו לא מדברים.
תלמיד: זה רק בעולמות עליונים?
כן, גם הקשר בין העולמות לבין מה שקורה, לא ניתן להסביר. אין לנו עדיין כלים.
שאלה: שורש דשורש אומר שאנחנו לא יכולים להגיע בעצם לכתר בעצמו, אלא רק להשפעות שלו?
כן.
תלמיד: וזעיר אנפין ה-ו', אפשר לראות את זה כמו איזה שנאי, זאת אומרת שזה מתחיל מעוצמה מאוד גבוה וכדי להגיע למלכות יש ירידה נגיד מ-600 ל-230?
אני לא מתעסק בגימטריות.
תלמיד: האם כדי לקבל ה' ל-ה', אז ה-ו' שביניהם מוריד את רמת המתח כדי שהמלכות תוכל לקבל?
אני לא יודע, אני לא מדבר ולא עוסק בזה. אתה בזה יכול להיכנס לכאלה דברים שלא תמצא את שם את עצמך. ישנם הרבה אנשים שרוצים לכתוב את הפירוש שלהם, זו נטייה טבעית שמגיעה לאדם.
שאלה: אני מעדכן אותך וגם את כל החברים בעולם, היום בערב בשעה 17:30 עד השעה 18:00, אנחנו נתחיל רצועה חדשה, מעין פיילוט של קריאה משותפת ב"תלמוד עשר הספירות". כל ערב נתכנס כל החברים והחברות, כולם מוזמנים, לקרוא יחד בתלמוד עשר הספירות. נתחיל מכרך א', נמשיך לכרך ב', וכך כל יום, אנחנו נקרא ונכין את עצמנו גם כך לשיעור.
בסדר גמור. אז מה אתה שואל?
תלמיד: כשהחברים מתכנסים יחד לקרוא בתלמוד עשר הספירות, מה החשוב ביותר בזמן הקריאה הזאת?
התכללות. ברור שזה החשוב - התכללות.
תלמיד: לגבי הכנה לשיעור, איך פעולה כזאת מכינה אותנו לשיעור?
איזו פעולה?
תלמיד: פעולה משותפת בתלמוד עשר הספירות בערב.
אתם במשך היום כבר יודעים שאתם תתכנסו לקרוא יחד תע"ס, אז כל אחד שיביא לשם את החיסרון שלו. ודווקא על ידי קריאה משותפת, ולא על ידי זה שאתם תבינו יותר, תגלו יותר את התע"ס, אתם תתחברו יותר ותגלו בחיבור שלכם מה בעל הסולם רוצה למסור בחיבור הזה.
תלמיד: השבוע שמעתי ממך שחשוב מאוד לקרוא את המאמר של רב"ש יום קודם עם העשירייה.
גם מאותה סיבה. רצוי את אותו מאמר שאנחנו קוראים למחרת, לקרוא יום קודם יחד, אפילו רק לשמוע, כדי שתהיה לנו איזו הכנה במוח ובלב לאותה פעולה. כתוב שלא דומה מי שקרא 100 פעמים ולזה שקרא 101 פעמים, זה ידוע, כך אמרו המקובלים כבר לפני אלפי שנים. אז אנחנו צריכים להבין שכדאי לפחות לקרוא פעמיים.
תלמיד: ומה החשיבות בקריאה משותפת?
אנחנו מייצבים בזה את הכלים, אנחנו מכינים בזה לא רק את השכל האינדיבידואלי של האדם אלא את הכלים המשותפים.
תלמיד: האם חשוב שאדם ישתתף ויקרא או מספיק גם בשמיעה?
זה לא חשוב, זה נשאל אצל רב"ש בזמנו, הוא הסביר שאין לזה חשיבות.
תלמיד: ואם אדם קורא לבד את המאמר כהכנה לשיעור?
זה לא אותו דבר, כי זה לא מכין אותו כמו לקרוא יחד.
תלמיד: הקריאה המשותפת שלנו מכינה אותנו לשיעור, במה זה תורם לנו להכנה לשיעור?
זו הכנת הכלים, יש הבדל גדול.
שאלה: שמתי לב, שכשאנחנו קוראים את המאמר יום לפני אנחנו עדיין מלאים באותו אור של אותו יום שלמדנו, וכאילו אין התרוקנות וחיסרון חדש. ואז הקריאה לא מקבלת את ההכנה של הכלים החדשים ליום הבא, זה כאילו לא כל כך ברור איפה זה נופל ברגש, זה עדיין כאילו נמצא ביום הקודם. מה העצה, איך להתנקות מהיום הקודם ולהכין את עצמנו ליום החדש?
אני לא יכול להגיד לכם, זה כמו תגין על אותיות, אבל זה עובד. בוא נעבוד על זה, נרגיש את זה ונראה איך זה מתחבר.
תלמיד: הלימוד של תע"ס מלא אור, וכשהאור הזה מתפשט, אז יש הרגשה של תענוג מאוד גדול. איך להשתמש נכון באור הזה שמגיע, חוץ מלהתענג עליו? אני רוצה שתהיה לו מטרה מסוימת, שזה יעשה איזו פעולה לטווח ארוך, מה לדרוש ממנו?
לימוד של תע"ס בסופו של דבר צריך לתת לנו קשר לאור, לכוון אותנו איך בכל קטע, בכל מקום שאני קורא על הפעולות של הכלים אני מתפעל בכל קטע מהאור.
תלמיד: ההסתכלות היא על ההתפעלות, אני מסתכל על איך אני מתפעל?
כן.
תלמיד: זה מספיק כדי לעשות נחת רוח לבורא, או שצריך לעשות עוד משהו? אפשר לכוון את האור שיעשה איזה תיקון שאני אשפיע זה לעשירייה? יש עוד דברים או שזה רק איך אני מתפעל?
לפני זה אנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מגיעים לחיבור גם בערב, גם בבוקר בשיעור, סך הכול זה מה שפועל.
שאלה: יש לבוש ויש תוכן בתוך הלבוש. מה זאת אומרת שאי אפשר להבדיל בין לבוש לבין תוכן הלבוש?
כי זה אותו דבר.
תלמיד: כל הבריאה התחילה כנקודה שחורה, שזה כתר, אז מה המהות של אור שאחר כך צריך לעבור ליעד הבא? מה פירוש שזה צבע שחור?
צבע שחור זה הרצון לקבל, ולכן הוא היסוד של כל הצבעים וכל הצבעים מובנים, מתלבשים עליו.
תלמיד: מה זאת אומרת שכתר זו נקודה שחורה?
נקודה שחורה רק באור הלבן.
שאלה: נאמר שמלכות ובינה הם כאילו משאילות כלים זו לזו, ואז שתיהן הלכו. למה הכוונה, האם הן שותפות, עובדות יחד, מושכות יחד את האור? מה הכוונה שהן הלכו זו עם זו?
בינה זה שורש למלכות, מספיק לנו בינתיים.
שאלה: כיצד מלכות ובינה גורמות לחכמה להתרחב?
בינה מוסיפה כלים ומלכות מתרחבת עד לגבולות חכמה. עוד נלמד זאת, חסרים עוד הרבה הסברים.
(סוף השיעור)