שיעור הקבלה היומי1 אוק׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 01.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
יום הכיפורים – קטעים נבחרים מהמקורות
זה באמת דבר מיוחד, קודם כל ההזדמנות שאנחנו יום אחד מצווים לדבר על החטאים שלנו, ברצון לקבל, על העבירות שלנו כלפי העולם, כלפי אהבת חברים, הקבוצה, כלפי הבורא, כלפי הכול. ונחשוב מה זה נקרא להיות עבריין, להיות עושה חטאים. אם אנחנו כולנו נולדנו בחטא וכך הבורא אמר, ש"בראתי יצר הרע", אז אני מבין שכדי להגיע למטרת החיים, מטרת הבריאה, מטרת הקיום שלנו, אנחנו צריכים להידמות לבורא, אבל למה אנחנו צריכים לבקש סליחה על זה שעשה אותנו בצורה כזאת? זה לא רציונאלי, זה לא הגיוני. אלא כנראה שהסליחה שאנחנו מבקשים היא לא על זה שקיבלנו מהבורא, מהמקור שלנו יצר הרע, אלא שקיבלנו הזדמנות לצאת ממנו ולהזדהות עימו ולהתקרב אליו ולא השתמשנו בזה מספיק ונכון.
ועל זה אנחנו צריכים לעשות חשבון, דין, בדיקה ולהרגיש את החרטה והסליחה כלפי אותן הזדמנויות שהבורא נתן לנו כדי שאנחנו נתגבר על הרצון לקבל שלנו, יצר הרע וכדי שאנחנו בצורה כזאת נלמד אותו ודווקא בהתגברות על פניו, אנחנו נלמד מה זה יצר הטוב. כי אחרת אנחנו לא נוכל לדעת מה זה יצר הטוב, זה צריך לבוא במקום יצר הרע שאנחנו לא רוצים שישלוט בנו.
ולכן אך ורק בצורה כזאת שאנחנו דוחים את הרצון לקבל שלנו, את האגו שלנו ולא רוצים שהוא ישרה בנו, שימלא אותנו, שיקבע לנו את החיים שלנו, רק בצורה כזאת שאנחנו דוחים אותו ממש בידיים ורגליים, ובכל מה שרק אפשר ולא על ידינו בלבד, אלא על ידי כל המאמצים שאנחנו עושים יחד בעשירייה, אז אנחנו יכולים להתחיל להבין את הטבע שלו, עד כמה הוא לא רוצה לצאת מאיתנו, לעזוב אותנו. ובמאבק עימו אנחנו מתחילים להרגיש את ההבדלים בינו לבין הבורא, זאת אומרת בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, ובזה אנחנו מייצבים את כוח ההתגברות, את המסך וכל המערכת הקדושה, זאת אומרת נתינה, חיבור, שאנחנו מייצבים בתוכנו.
לכן כל העבודה שלנו היא דווקא בזכות זה שיש לנו מלכתחילה יצר הרע ואנחנו יכולים להיאבק עימו ובמאבק הזה אנחנו רק מרגישים מה זה נקרא יצר הטוב, כי אחרת אנחנו לא היינו בכלל יודעים, נוגעים, מבינים, מרגישים מה זה נקרא יצר הטוב. כי יצר הטוב נולד בנו, מתראה בנו רק מתוך זה שאנחנו נמצאים במאבק עם היצר הרע.
לכן "כל הגדול מחברו יצרו", היינו, יצר הרע "גדול ממנו". זאת אומרת עד כמה שאדם נולד עם יצר רע גדול יותר, שהוא נמצא במאבק עימו אז הוא הופך אותו ליצר הטוב יותר גדול.
ולכן כל אותם אלה שאנחנו לומדים עליהם בהיסטוריה של חכמת הקבלה, אותם המקובלים הגדולים, הנביאים, כולם היו אגואיסטים גדולים מאוד מלכתחילה וככל שניסו להתגבר על עצמם, הרגישו כמה קשה להם ולא הולך והבורא כביכול לא מספיק עוזר להם והם באים בטענה אליו. וכך עוד ועוד מתקדמים להכרת הרע האמיתי שיש בהם. אבל הם לא עוזבים את הדרך, כי מבינים שאין לאן לברוח, כי רק דרך אחת יש, לגמר התיקון.
ולכן המשיכו וכמו שכותב שם רב"ש, "ורק הגיבורים שמידת הסבלנות עמדה להם", הם בסופו של דבר פתחו את שער המלך1. על כל היתר אנחנו נקרא, נדבר על זה. ככל שאנחנו מתקרבים לבירור של היצר הרע, עד כמה הוא שורה בנו, פועל בנו ועד כמה אנחנו צריכים לתפוס אותו, לחנוק אותו, לזרוק אותו, ללכת קדימה בלעדיו, לברוח ממנו עוד ועוד, כל הפעולות שיעזרו לנו בסופו של דבר במקום היצר הרע ששורה בנו, הן להידבק בבורא.
שאלה: מדוע יש מאבק לגלות את מקור הטוב ביחס לרע?
יתרון האור הוא מתוך החושך, ולכן אנחנו לא יכולים להבין את הרע בלי הטוב ואת הטוב בלי הרע. אלא מדבר והיפוכו, ככה אנחנו לומדים. כך גם בעולם שלנו, אפילו שאנחנו לומדים חומרים בגשמיות, אנחנו גם מודדים זה לעומת זה. אין לנו ברירה אחרת, אנחנו צריכים תמיד להיות זה לעומת זה, וכך אנחנו משיגים כול פרט ופרט בבריאה.
שאלה: מאוד קשה לי להבין שנטייה לטוב יוצאת מתוך המאבק שלנו ביצר הרע, ואומרים שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וזה לא מובן לי.
יצר הטוב זה הבורא. אתה לא יכול לתפוס אותו, להרגיש אותו מכל שכן למדוד אותו, לטעום אותו. איך אתה יכול לגשת אליו? רק מתוך זה שיש לך דבר הפוך ממנו, יצר הרע. לכן כשאתה מגיע למצב שיש בך איזשהו רצון קטן שהבורא החדיר בך, הכניס בך יצר הטוב ואתה על ידי היצר הטוב הקטן מאוד שיש בך רוצה לדעת על יצר הרע, אתה רוצה להתרחק מיצר הרע, אתה רוצה אולי אפילו לשלוט עליו, בכל מיני נטיות חלשות, ילדותיות בינתיים, אתה מתחיל להכיר שהיצר הרע הוא גדול, ממלא את כל המציאות ואין לך שום אפשרות לשלוט עליו, לנצח אותו.
וכך אתה מתחיל להכיר מה זה הבריאה שהבורא ברא. כי חוץ מהבורא קיים יצר הרע, זה שהוא ברא, ושאתה רוצה להילחם עימו אתה רואה שזה בלתי אפשרי. זה לוקח הרבה זמן אתה נלחם, אתה חושב שאתה יכול, כרגיל כמו בכל הדברים בעולם החומרי שלך. אתה כביכול לוקח אילו כלי מלחמה והולך ומשתדל להצליח.
אבל כאן אתה רואה שאין לך כוח, אין לך שכל, זה למעלה ממך, ותמיד הוא בא מלמעלה וכובש אותך. וככל שאתה תסובב את עצמך אתה תראה שאתה בכל זאת נמצא ברצון האגואיסטי. ולכן המקובלים מיד ממליצים לנו להגיע לעשירייה, לבנות ספינה קטנה, עשירייה, ובמצב של איש את רעהו יעזורו, שנותנים דוגמאות זה לזה, ומספרים על זה, האחד לחברו, על ידי כך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהאגו שלנו שהבורא בכוונה, מלכתחילה ברא אותו כדי שאנחנו לעומת האגו שלנו נגלה את תכונתו, שהיא אהבה, השפעה, חיבור, עזרה.
וכך "זה לעומת זה עשה אלוהים", אנחנו יכולים כך ללמוד מה זה נקרא יצר הטוב, מה זה נקרא חיבור, השפעה, דבקות, אהבה.
שאלה: אני יכול להעיד שתפילת חברים באמת פועלת, ולא רק זו של חברי העשירייה אלא של כל בני ברוך. לפני כמה חודשים קיבלתי אבחנה רפואית שיש לי גידולים בריאה השמאלית והיו בטוחים שזה סרטן. פניתי לכל בני ברוך וביקשתי מהם תפילה שיהיה לי כוח להישאר ולחשוב על הבורא והחברים. היום קיבלתי תשובה שהגידול שפיר ולא סרטני. מאוד שמחתי בעניין. זה נפלא ומראה שכל חבר וחבר חשוב ממש לכל המערכת.
בדרך כלל אנחנו לא מדברים כך בפני כולם, אתה עוד חדש ויש לך כל מיני הרגלים מהחיים הקודמים שלך. אבל בסדר, בכל זאת זה טוב.
קריין: קטע מס' 1.
ימי סליחות וכפרת עוונות
"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה. ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר.
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
שאלה: איך ואיזו תפילה צריכה להיות כדי לצאת משליטת הרבים לשליטת היחיד?
לפחות תבקש, יש לך המון רצונות שונים, מחשבות, כוונות, מטרות שמושכים אותך לכל מיני כיוונים ולא נותנים לך מנוחה, ואתה רוצה להיות מכוון רק לבורא. תביא אותם בחשבון, ודאי, כי הם מרכיבים בחיים שלך, אבל במקום להשתוקק להגיע לכל המטרות האלו, אתה רוצה להשתמש בהן כדי להגיע רק לבורא. זה השינוי הגדול שאנחנו צריכים לעשות בנו.
תתארו שיש לכם כל מיני והרבה מאוד מטרות שאתם רוצים להגיע אליהן, לעשות את זה ואת זה, ועכשיו אתם משנים את היחס ובמקום להתייחס אל המטרות אתם מתייחסים רק לבורא, אליו להגיע. אתם משתמשים באותן מטרות שמשכו אתכם לכל מיני כיוונים כדי להגיע לבורא דווקא. זה נקרא להיכנס ל"רשות היחיד" מ"רשות הרבים".
תלמיד: אז איך מגיעים למטרה הודות לכל הבעיות האלה?
אתה מתייחס אל הבעיות דווקא ככאלה המכוונות אותך לבורא. אתה לא נמשך אליהן אלא על ידן נמשך לבורא. כי אתה לא רואה את הבורא, לא מזהה אותו, אתה לא יודע מי הוא ומה הוא, איך תדע למה ואיך להתקרב. אתה מתקרב אליו מתוך זה שאת כל ההפרעות שלך אתה מכוון להגיע אליו, כך שכל הפרעה והפרעה היא לא הפרעה, ההפרעות לא מושכות אותך לצורות אחרות כלשהן, אלא כולן דווקא, תאר לעצמך, דוחפות אותך להגיע לבורא בלבד. זה נקרא "עזר כנגדו", במקום שהן ימשכו אותך לכל מיני כיוונים, מחשבות, רצונות, כוונות, פיתויים למיניהם, אתה מתחיל לכוון את עצמך כך, שנגד כולן אתה דווקא מתאר מה זה נקרא להתקרב לבורא. ואז אתה רואה שזה מסודר בצורה כזאת שדווקא יצר הרע מתחיל לעזור לך להתקרב לבורא.
תלמיד: אז מלבד הבעיות איפה תהיה, איפה תגור, איך תמשיך, אתה צריך במקביל להגיע לבורא ולא לדאוג.
כשאתה מכוון את עצמך לבורא ורוצה להיות דבוק עימו, אז אין לך שום בעיה באיזו צורה ובאיזה מצב אתה קיים פיזית, אתה לוקח על עצמך דאגות גשמיות, דאגות מהחיים, אבל זה כדי לפרנס את המשפחה, לסדר את בני הבית שלך, אתה בעצמך דבוק בבורא ורק מתוך הדבקות אליו אתה מסדר את החיים.
שאלה: יוצא שאנחנו צריכים את הבלבול הזה לעתים תכופות יותר.
רק על ידי חוסר האונים, חוסר היכולת והמסוגלות לברר את כל הדברים, אנחנו גדלים. הבירור שלנו גדל. ואנחנו מתחילים להיות חכמים, להבדיל בין טוב לרע, בין אור לחושך. עד כדי כך שאנחנו מגלים את האור מתוך החושך וכך מתקדמים. זו העבודה שלנו.
שאלה: איך גילוי תכונות האגו או ההשפעה מתגלות מהיפוך?
אנחנו משתדלים כל הזמן לאתר מה הוא כוח הטוב כנגד כוח הרע ששורה, ששולט בנו, ומודדים ומבחינים בין שני הכוחות האלה, טוב ורע, נתינה, קבלה, אנחנו מתחילים להבין מהם שתי המערכות הפועלות עלינו. בסופו של דבר עלינו לחבר את שתי המערכות האלה, אנחנו לא צריכים למחוק את היצר הרע, לשרוף אותו, שום דבר. אנחנו צריכים להבין שאנחנו מתכוונים לכוונה על מנת לקבל אבל לא לרצון לקבל עצמו, אנחנו צריכים להוציא מהמערכת האגואיסטית, על מנת לקבל, את כל הכוחות חוץ מהכוונות, ולהשתמש בכל הכוחות האלה במערכת הימין, על מנת להשפיע. זו עבודה שלנו, לאט לאט נלמד איך עושים זאת.
שאלה: יש הרגשה שאנחנו נכנסים לזמן מאוד מיוחד, מאוד קדוש, כאשר אנחנו קוראים את הקטעים האלה אנחנו ממש נושמים אותם, יש הרגשה מאוד חזקה בלב. השאלה היא איך להביא את ההתפעלויות, את ההתרשמויות האלה ללב המשותף שלנו?
תדברו ותחשבו על זה יותר, עד שטיפה ועוד טיפה ייכנסו לתוך הלב, רק על ידי התמדה, שום דבר חוץ מזה. כמו אדם המגיע נניח לעבודה כלשהי ומתחיל לעבוד עם דברים עדינים מאוד, שבהתחלה הוא לגמרי לא שם לב אליהם ולא ראה אותם, אבל לאט לאט, על ידי עבודה עם הדברים הקטנים האלה הוא מתחיל לקבל אליהם רגש, שכל, יחס. הדבר הקטן הזה מתחיל להיות בהרגשה ובהבנה שלו לבניית תבנית. ואז הוא רואה בהם דברים גדולים עם הרבה מאוד הבחנות, לא כמו בהתחלה כשראה בהם רק נקודה. לכן יש לנו כאן הרבה עבודה ובסופו של דבר כך עלינו לראות.
בכל דבר מומחה רואה הרבה הבחנות במה שהוא לומד או עובד, ואלה שאינם מומחים רואים בזה משהו פשוט ולא חשוב. אנחנו ניכנס לעבודה עם הרצונות לקבל שלנו, ונבחין כמה הם כלולים, מביאים את הקשרים ביניהם, כמה הם יכולים להיות מחוברים, לאיזה צורות קשר הם יכולים להיכנס. זה דומה לחומרים כימיים, כמה הם מתחברים ומתחלקים לפי מספר הולנטיות, כמה אלקטרונים חיצוניים, פרוטונים פנימיים יש, ובהתאם לזה נראה גם איזה חוקים נמצאים ממש בתוך החומר הגשמי שלנו.
שאלה: מה זה אומר לקחת משם את כל הכוחות מלבד הכוונה? איזה כוחות אלה?
אנחנו צריכים לקבל כוחות מהיצר הרע שלנו, אבל את הכוונות אנחנו מקבלים מלמעלה, מהבורא, מהיצר הטוב שמגיע אלינו ממנו. את הכוחות הגולמיים אנחנו מקבלים מהיצר הרע ואת הכוונות מהיצר הטוב, וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: כתוב שעל ידי מעשינו העצמיים איננו יכולים להיחלץ מהמיצר. האם תפילה היא לא מעשה עצמי?
לא, כי אתה מתקשר לבורא, אתה דווקא תולה את עצמך בעזרת ה'.
שאלה: מה מיוחד בעשרת ימי תשובה להבדיל משאר ימות השנה? האם יש יותר כוחות בתפילה בעשרת ימי תשובה?
זו לא בעיה של הימים אלא העניין הוא באדם. אם הוא מתכוון ורוצה להשתנות ומכין את עצמו, אז אפילו בצורה פסיכולוגית הוא כבר אחר ואפשר לקרב אותו במשהו לעל מנת להשפיע ולקדושה.
שאלה: אם כל יום נחשב בעינינו כחדשים, אז למה עלינו לשלם ביום כיפור על חטאים קודמים שעשינו?
איך תתקדם נכון היום אם לא עשית חרטה ותשובה על אתמול? גם בחיים שלנו אנחנו עושים כך.
שאלה: הזכרת שהמקובלים הגדולים באו בטענות לבורא. האם תפילה היא סוג של דרישה מהבורא?
התפילה כוללת גם דרישה כי אנחנו אומרים לבורא שהוא צריך לתקן אותנו. למה אנחנו פונים אליו? כי הוא מקור החיים, הוא ייצב אותנו בצורה כזאת, לכן אנחנו יכולים לפנות אליו, והאמת שהוא שמח מכך שאנחנו פונים אליו.
תלמיד: איך מגיעים להרגשה כזו שיש לי זכות לדרוש? איזה יחס צריך להיות לי?
מתוך הכרה שאתה קרוב אליו והוא ברא אותך, וברא בכוונה עם כל מיני תכונות לא נעימות, לא נכונות, ואז אתה פונה אליו שישנה אותן. זה מצביע על הגדלות שלך, כמה אתה גדל, מבין, מרגיש, ולכן יכול לדרוש. הבורא שמח שעשה בך כל מיני יצרים לא נכונים ושאתה מבקש להחליף אותם.
תלמיד: מה קורה אם אני מרגיש שאני לא מצליח להגיע לדרישה?
סימן שאתה לא מרגיש עד כמה זה רע, ואם כך, אז לא מגיע לך להיות ביצר הטוב. הבורא רוצה שתגלה את כל הצורות ההפוכות ממנו ותרצה שיהיו לך צורות כמו שיש לו.
שאלה: למי שיש יצר רע יותר גדול, יותר עוצמתי, אז גם הפנייה והתפילה שלו לבורא יותר עוצמתיות, ואילו פה גם הפנייה של אנשים עם אגו קטן שווה לאלה שיש להם אגו גדול. למה זה כך?
כל אחד פועל עם מה שיש לו. הקטן עם היצר הקטן והגדול עם היצר הגדול, הכול יחסי.
שאלה: כתוב "ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר.". הוא יודע שהוא לא מסוגל, ואז הוא מעלה תפילה מעומקא דליבא. מהי תפילה מעומקא דליבא?
כשהוא מרגיש שהוא לא מסוגל ורק הבורא יכול לעזור לו.
קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש.
"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי."
(הרב"ש. אגרת כ"ג)
צריכים להגיע לבקשה שהבורא יחליף לנו את הרצונות לקבל לרצונות להשפיע, כלומר כוונות על מנת לקבל לכוונות על מנת להשפיע, על ידי זה נגיע לדבקות בינינו ובו וכך נחזור לתחילת הבריאה. אבל נחזור כבר מתוקנים, עם כל הרצונות המקולקלים שלנו שתיקנו, שהדבקנו אותם יחד, וזו נקראת "התשובה השלמה". כך מגיעים לדבקות הנצחית שזו מטרת הבריאה.
שאלה: כתוב שבזמן הדינים וביום כיפור יש חשש מלקבל על מנת לקבל לעצמי. למה דווקא בזמן הדינים, בזמן יום כיפור, יש כזו אזהרה?
מפני שאנחנו מאוד קרובים לכוחות הגדולים ויכולים לטעות בגדול.
תלמיד: איך להימנע מזה בזמן הדינים?
רק על ידי חיבור. לכן בכל הימים האלה כולנו נמצאים ממש בחיבור בינינו.
שאלה: בתפילה להחזיר את הכוונה לעל מנת להשפיע אמרת שהבורא משנה את הכוונה. אם אני חושב על עצמי, דואג לעצמי, ומבקש מהבורא דרך העשירייה שישנה זאת, האם פתאום אני לא אחשוב על עצמי?
אתה רק צריך לבקש, את כל היתר יעשה הבורא וזה לא עניינך. אתה לא יודע ולא תדע איך זה קורה, זה לא שייך אליך.
שאלה: מה זה בעצם לגלות את השלמות, ודווקא בימים האלה?
גם היצר הרע וגם היצר הטוב מגיעים מהבורא, עלינו רק לקבוע מי מהם אנחנו רוצים שישלוט בנו.
תלמיד: האם זה לא מאבק שקורה כל יום? מה המיוחד בימים האלה דווקא?
כן, אבל אנחנו צריכים במיוחד בימים האלה לעשות דין וחשבון ולדרוש.
שאלה: אמרת שאנחנו עובדים בדקויות, שממבט ראשון לא רואים את הדקויות האלה רואים רק נקודות. איך והאם אפשר לאבחן את הדקויות האלה בשיעור על פי שאלות?
אני לא יודע בדיוק עם איזה דברים עדינים ודקים אתה עובד, אתה צריך לברר זאת לבד.
שאלה: כתוב בנוגע לדינים, ויש חשש לחיצוניים, היינו שלא יבואו לקבלה עצמית בבחינת מוחה וליבה. מה זה החיצוניים האלה, ומה בדיוק קורה שם?
ה"חיצוניים" הם הרצונות והמחשבות שלנו על מנת לקבל. אנחנו יכולים לחשוב על על מנת להשפיע, על הדבקות, על התקרבות בינינו, ופתאום אנחנו מגלים שכול הדברים האלה הם אצלנו מפני שכל אחד חושב, או אני חושב, להרוויח, להצליח, על פני כולם.
קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש.
"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א.
ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות."
(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)
שאלה: אם אנחנו עושים תשובה ביום האחד הזה, אז יש לנו אפשרות להביא את המלכות חזרה לזעיר אנפין?
בכל יום שאתה עושה תשובה אתה יכול להביא את המלכות לדרגת זעיר אנפין, לדבקות בזעיר אנפין. אלא כדי לציין במיוחד את הפעולה הזאת, אנחנו עושים לזה יום אחד בשנה.
שאלה: האם ככל שאנחנו נמצאים בהתרחקות בינינו בעשירייה, אנחנו יותר מתקרבים לעל מנת לקבל או שדווקא להשפעה?
אנחנו יותר מתקרבים לעל מנת לקבל ויותר מתקרבים לראות שזה עוון, ואז מתוך זה אנחנו מתקרבים לבקשת התיקון, לפי הכלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"2.
תלמיד: אז ההתרחקות, היא שגורמת לנו להגיע לבקשה?
כשאנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים, זה דוחף אותנו לבקשה, לסליחה ולתיקונים.
תלמיד: ואיך כשאנחנו מרגישים התרחקות, אז ישר אנחנו מדביקים את עצמנו שוב אחד לשני?
זה לא מיד, אנחנו מתחברים בינינו, משתדלים להתחבר, אנחנו מתגברים בעשירייה, שומעים מאחרים כמה הם נמצאים במצבים דומים, אפילו בלי המילים שלנו, אנחנו כבר נמצאים במערכת אחת, מתבשלים כביכול בסיר אחד, ולכן כל ההבחנות שיש בכל אחד כמו מתקפלות בחברים, ומה שיש בי ומה שיש בחברים, הכול מתחבר ונכלל ומתבשל ממש יחד. לכן יש לנו הרבה הבחנות מכל מה שהיה קודם וכך אנחנו גדלים.
תלמיד: ככל שאנחנו מתקרבים בינינו ונכללים איש ברעהו, זה נקרא כבר דבקות?
זה בדרך לדבקות, זו עדיין לא דבקות, אנחנו רק נכללים כדי לברר עד כמה אנחנו אפילו לא דבוקים, אבל ההבחנות הללו הן הכרחיות.
תלמיד: אז מה זו דביקות?
דביקות זה מה שאנחנו משיגים אחר כך למעלה מהרצון לקבל הפרטי האגואיסטי של כל אחד ואחד.
שאלה: רציתי לשאול על מצב שמורגש הריחוק הזה ומורגש עד כמה הוא בגלל הרצון האגואיסטי שלי שתוקע את הכול, אבל כנגד זה עוד לא מורגשת תפילה, לא מתעוררת, אז אני רוצה להבין מה חסר, כי אני רוצה כנגד, לבנות תפילה?
חסר צורך להשגת המטרה, איזו מטרה באמצע, בסוף, מתי שהיא צריכה להופיע, ואז אתה תראה עד כמה אתה לא מגיע אליה, לא מכוּון, לא מתקרב וכן הלאה. כשאנחנו מממשים את הפעולות שכתובות בפסוק הזה, אז אפילו אם לא מתקרבים למטרה אנחנו מתחילים לראות עד כמה אנחנו מכוּונים אליה, זה כבר הישג גדול.
נגיד שיש לך רובה ואתה רוצה לפגוע במשהו אז אמנם אתה לא מגיע לזה כשאתה ניגש ומגיע, אבל לפחות מרחוק אתה כבר יכול לראות את המטרה ויכול לפגוע בה, להשיג אותה בצורה כלשהיא.
כאן מדובר על כך שאנחנו מכוונים את עצמנו כבר נכון, למטרה הנכונה ושזה לפַנינו, לכן זה מצב גדול.
תלמיד: אז מה נמצא בין זה שאתה מרגיש דחייה משליטת הרצון לקבל לבין שאתה מכוּון למטרה?
על ידי הדחיות מהרצון לקבל אנחנו לאט לאט מגיעים לרצון להשפיע, זה נמצא כנגד זה. ולכן אם אני נדחה מהרצון לקבל, אני שונא אותו, סובל ממנו בצורה כלשהיא על ידי קנאה תאווה וכבוד, אני בכל זאת מכוון את עצמי, נעשה ככה שאני מכוון לעל מנת להשפיע יותר ויותר.
כוונות, פעולות על מנת להשפיע בשבילי הן כבר לא כמו שהיו פעם, לא מובנות ואחר כך דוחות אותי ומגעילות, אלא עכשיו הן רצויות לפחות במשהו, ואני מקווה שפעם אני אגיע לזה שאני אשתוקק להן ואבצע אותן.
שאלה: בקטע הוא מדבר על החיבור שמתקן את כל הפגמים, למה הוא מתכוון בזה?
אני לא יודע על מה אתה מדבר, אז אני אקרא את פסקה 3.
"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין." אסור להשתמש בה כמו שהיא, כי היא כולה בכוונה על מנת לקבל. "לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות"." שתהיה למלכות אותה כוונה כמו לזעיר אנפין, להשפיע, הרצון לקבל שבמלכות לא משתנה, הכוונה צריכה להשתנות. "היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א."
השינוי הזה שמלכות מקבלת, נקרא "תיקון". "ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן המלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה'," הבורא "שהוא בחינת רחמים. שעל ידי הייחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו," שהכוונות על מנת לקבל גרמו, כל זה יוצא מהמלכות. "שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה." והמלכות והבורא התקרבו זה לזה. "נמצא, שעל ידי הייחוד נתכפרו כל העוונות."
שלא יהיו במלכות כוונות על מנת לקבל, ולכן היא תתקן כמו זעיר אנפין. זעיר אנפין נקרא הקדוש ברוך הוא ומלכות זאת השכינה, אז יהיה חיבור בין קוב"ה ושכינתה.
שאלה: לא ברור לי איזה חיסרון צריך להיות לי כדי שכל הקלקולים שבאים מהרצון לקבל יתוקנו על ידי הבורא?
שתהפוך את כל הרצונות האלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. הרצונות נכונים, הכוונות הן לא נכונות. אתה צריך לתקן רק כוונות, מה אתה רוצה שיהיה מכל רצון ורצון שלך.
שאלה: איך אנחנו יכולים לומר שמכאן והלאה אנחנו כבר לא נחזור לאותן שגיאות, כמו שכתוב, מאיפה יהיה הביטחון?
אין ביטחון, רק בבורא, שהוא מחזיק מה שאתה תיקנת ולא נותן לך ליפול.
תלמיד: וברגע הבא, עוד פעם יתגלה ואז ההבטחה שלי כבר לא תהיה רלוונטית.
ברגע הבא מגיע רצון חדש וכוונה חדשה, ומחשבות חדשות, הכול חדש, מה שהיה כבר ניתקן וברגע הבא אתה צריך כבר לתקן דברים חדשים.
שאלה: נתת דוגמה של הירייה, איך אנחנו צריכים להתכונן בעשירייה כדי שנעשה את הירייה הזאת בצורה הנכונה?
חיבור ביניכם, ובמידת האפשר מתוך זה חיבור בבורא, ולעשות את התרגילים האלה הרבה פעמים ביום.
תלמיד: ובתפילה, במה בדיוק צריכה להיות המכה המשותפת?
החיבור שאתם עושים ביניכם ועם הבורא יצליח, לא צריכים שום דבר חוץ מזה.
שאלה: האם התוספת לכל רגע או לכל מצב שאנחנו מהנים בזה את הבורא היא המפתח להשפעה?
בשביל מה אתם עושים את הפעולה? כדי לשמח את הבורא.
שאלה: חולפות השנים ונדמה שאפשר לחיות בתוך יצר הרע, לדעת על זה ולא להרגיש עם זה רע, ולמות ללא תפילה. איך הופכים הבחנה בשכל להרגשה בלב?
תתקרבו ביניכם ואז תרגישו שאי אפשר להמשיך לחיות ביצר הרע.
שאלה: מה זו התעוררות לתשובה?
התעוררות לתשובה היא שאתה רוצה להחליף את הכוונות שלך לעל מנת להשפיע, אתה רוצה להתקרב לחברים ולבורא.
שאלה: האם נפסיק לחטוא רק אחרי המחסום?
זה לא שכמו שאתה נוסע באוטובוס או ברכבת והתחנה הבאה היא כבר מעבר למחסום, אלא כשאתה תגיע לתכונות שהן מעבר למחסום אז תרגיש שעברת למעלה ממחסום.
שאלה: לָמה החלפת הכוונות לעל מנת להשפיע נעשית דווקא על ידי חיבור עם החברים והבורא?
איך אתה מתאר לעצמך שאפשר לעשות את זה אחרת?
תלמיד: לאדם יש כל מיני רצונות, הפרעות, פיתויים, כמו שאמרת בהתחלה.
אבל איך אתה יכול לתקן אותם? יש לך ביד רק פעולות כמו להתקרב לחברים, על אף שאתה לא רוצה להתקרב, אבל אתה עושה מאמץ פיזי, נפשי, ככל האפשר, וזה מה שאתה יכול לעשות. ואתה יכול להשתדל לפנות לבורא - מה אני יכול לעשות כדי לעשות נחת רוח לבורא. אין לך שום דבר נוסף. תגיד לי מה יש עוד?
תלמיד: לכאורה אין קשר בין ההפרעות, הרצונות, כל מה שמתעורר, שמסיט את האדם לדאגות עצמיות, לבין הפעולה הזו של החיבור לחברים ולבורא.
נכון, כי כל ההפרעות הן מריחוק בינינו, וכל התיקונים הם מחיבור בינינו, ובריחוק ובחיבור יש לך אלפי אלפי מצבים לטובה ולרעה שיכולים להתגלות.
תלמיד: אבל כביכול לא מורגש עכשיו באדם שהדאגות הקיומיות ועד דאגות של מותרות מרחיקות אותו מהחברים ומהבורא. לָמה ההפרעות הן במקום אחד והתיקון הוא בחיבור עם החברים והבורא?
אין לך סיבה אחרת. אתה מתחיל להרגיש כל מיני תופעות בעולם הזה בצורה לא נעימה, על אף שהסיבה לתופעות האלו היא ריחוק בין חלקי הנשמות שבעולם העליון, זה הקשר בין שני העולמות. ולכן כשאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה למרות הדחייה ההדדית, כשרוצים אפילו להרוג זה את זה, אז אנחנו מתפללים לבורא שיקרב, שיחבר בינינו, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות כוונות יותר טובות, יותר קרובות זו אל זו.
תלמיד: זה מובן שרוצים להרוג זה את זה, כי זה בצורה ישירה, באותו המקום, אני לא רוצה להתחבר עם החברים ועכשיו אני עושה פעולות דווקא כן להתחבר עם החברים.
כן.
תלמיד: אבל אני שואל על הפרעות שהן כביכול מחוץ לשדה בין החברים שמפריעות לאדם. גם הן הרי קשורות לשבירה, נכון?
הכול תלוי בשבירה.
תלמיד: איך מכוונים את ההפרעות האלו שמסיטות את האדם ותופסות לו את הלב ואת המוח, לכוונת ההשפעה דווקא דרך החיבור עם החברים והבורא?
אנחנו רוצים שהבורא יעשה את זה, שיכוון אותן, שיחבר אותן, שמתוך הרצונות ההפוכים והכוונות ההפוכות הוא יסדר לנו מערכת חדשה, רשת קשר בינינו. אמנם כל אחד הוא הפוך או לפחות שונה מהאחר, אבל אנחנו נהיה מחוברים בינינו.
תלמיד: בצורה פרקטית, כל עוד האדם לא מרגיש קשר בין השניים, בין עבודת החיבור לבין התמודדות עם הפרעות שיש לו בחיים, מה הוא עושה?
תתאר לעצמך שאם אתה והחבר שלך תתחברו ביניכם לפחות במשהו, אז באותו חיבור ביניכם יתגלה במשהו הבורא. תתאר לעצמך.
תלמיד: ואיך זה יפתור לו את הבעיות שמפרידות אותו מהחיבור?
זה פותר את כל הבעיות, כי גילוי הבורא מכסה את הכול. אין לנו עוד מקור לבעיות חוץ מריחוק והסתרה של הבורא, וההיפך.
תלמיד: אז הוא צריך ללכת לכיוון הזה של החיבור, למרות שנראה לו שזה לא קשור בכלל לטיפול בהפרעות שלו?
הוא צריך להשתדל ללכת לחיבור עם החברים מפני שכך ציוו לנו מקובלים, וכך כתוב בתורה כרצון הבורא, "ואהבת לרעך כמוך".
שאלה: כתוב כאן "שובה ישראל". איך אנחנו יכולים לחיות את המצב הזה של השיבה בעשירייה, ובאופן ספציפי, לגבי יום כיפור, אלו תרגילים תציע לנו לעשות בעשירייה?
תעשו ביום כיפור את התרגילים שעליהם אנחנו מדברים עכשיו. יום כיפור סתם מצוין כיום מיוחד, אבל באמת בכל יום ויום אתה יכול לעשות אותן הפעולות ולהשיג אותם המצבים, מדרגות. זה כדי לציין שיש יום אחד שצריכים לבקש בו סליחה, כל אדם מכולם, כי אולי הוא עשה להם איזה נזק, איזה עוול, וכך אנחנו צריכים להתקדם. לכן אל תשימו לב אם יום כיפור, לא יום כיפור, שימו לב למה שאנחנו צריכים בפנים כבר היום להשיג, להרגיש, ואז לא נצטרך את יום כיפור.
שאלה: לָמה אדם שלומד לשמה מבין שהוא לא יודע כלום?
אני לא מבין את זה. קודם כל איפה מצאת אדם שלומד לשמה שאמר לך שהוא לא מבין כלום? לָמה אתה מדבר על דברים שאתה לא נמצא בהם?
שאלה: נראה כאילו כשאנחנו עובדים רק עד חצי הדרך לזעיר אנפין, זה מאוד מבלבל, כי מה זאת ההרגשה הזאת של החצי הדרך הזאת לזעיר אנפין, אבל בקבוצה, על מה אנחנו צריכים להתמקד, בזעיר אנפין, בבינה, האם זה תהליך של חצי הדרך בבירור הזה?
אנחנו צריכים להשיג כוונה על מנת להשפיע. רצון אנחנו לא יכולים לתקן ואין לנו שום צורך לתקן את הרצון, זה לא בא לנו בכלל כציווי, הציווי שלנו הוא רק להחליף כוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, זה נקרא עליית המלכות לזעיר אנפין. בכך אנחנו צריכים להתרכז, להתחבר יחד ולדרוש מהבורא שיביא לנו את הכוונה הזאת, על מנת להשפיע בינינו בין החברים, ובינינו לבורא, זה מה שאנחנו צריכים, זה הכול. אם נרשום את זה לפנינו וכל הזמן נחשוב על זה בטוח שנשיג בזמן קצר.
אנחנו צריכים לבקש מהבורא חיבור בינינו, ושבחיבור בינינו, בעל מנת להשפיע, אנחנו נוכל גם להשפיע לבורא בחזרה. זה נקרא שמלכות, חוץ מזה שהיא מתחברת, שזה חיבור בינינו, גם מעלה את עצמה לזעיר אנפין, שזה הבורא. קדימה.
שאלה: אם אני מקבל מכות ונמשך לחיבור בעשירייה, או שאני מקבל דברים טובים ונמשך לחיבור בעשירייה, אז איפה הבחירה? איפה העבודה?
העבודה היא אחרי המכות או אחרי הפרסים, מה אתה עושה איתם, איך אתה מפענח אותם, איך אתה מכוון אותם, ואיך אתה פונה לבורא. התוצאה היא כבר תלויה בך עד כמה שאתה מתקשר לחברים, עד כמה שאתה רוצה בקשר איתם להגיע להמטרה.
אנחנו נמצאים לפני המטרה, האם אנחנו מכוונים עצמנו אליה או לא, האם מתחברים בינינו עוד ועוד זה נקרא ש"מתקרבים למטרה" יותר ויותר. אנחנו לא נוסעים באיזו עגלה, מרכבה, מכאן למטרה. ככל שאנחנו מתחברים יותר זה נקרא שאנחנו "מתקדמים למטרה", עוד יותר מתחברים עוד יותר ועוד יותר עד שבאים "כאיש אחד בלב אחד" והמטרה בתוך הלב הזה האחד מתגלה.
תלמיד: אבל אם אנחנו נדחפים על ידי הרע או נמשכים על ידי המתוק, אז מה פה העבודה שלנו?
מה אתם עושים כתוצאה מזה? זה שהבורא מעורר תמיד או מר או מתוק, זה סימן שהוא רוצה שאנחנו נתקדם או על ידי זה או על ידי זה, מה אנחנו עושים? איך אנחנו מגיבים להתעוררויות של הבורא?
תלמיד: הבורא תמיד מעורר בצורה כזאת מר או מתוק?
כן, רק אולי אנחנו לא מרגישים את זה.
תלמיד: ואיך אנחנו מגיבים? איך אנחנו צריכים להגיב?
תראה איך שאתם מגיבים, מה אתה שואל אותי?
קריין: שלחו לנו מחומר הלימוד קטע בהמשך פה לדיון על הריחוק ועל ההפרעות, אז יש פה קטע מ"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". נקרא מתוך, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ב.
אות מ"ב
"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך, לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו.
שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית', על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי."
העיקר זה באמת להבין את ההשגחה, איך הבורא מתייחס אלינו ואיך כל הזמן הוא מפעיל אותנו ללא הפסקה. ואפילו שאנחנו רואים שפתאום אנחנו מתנתקים ממנו מצידו אין ניתוק, מצידו יש טיפול בלתי פוסק בכל אחד ואחד ובכולם יחד, וזה מה שאנחנו בסופו של דבר לומדים.
קריין: קטע מספר 4.
קריין: כותב רב"ש.
"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה. וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'."
(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)
כן, זה מה שחסר לנו רק כוח האמונה, שבכוח האמונה הזה אנחנו כבר מרגישים את יחס הבורא אלינו ונמצאים עמו באיזו השתוות הצורה.
שאלה: כיחידים או כעשירייה החוסר בקשר טוב בין החברים או עם הבורא. האם האדם כיחיד, החבר כיחיד, צריך לבקש על החטאים? או העשירייה כאחד צריכה לבקש על החטאים?
רצוי שכולם יבקשו, שכל העשירייה תבקש שה' יסלח להם על כל החטאים שהם לא יכולים להיות בחיבור ביניהם ובכוונה אליו לבורא. אפילו שכל אחד ואחד יכול להיות שהוא לא נמצא ממש במצב כזה, אבל מכולם יחד אם זה מגיע זה מגיע לבורא. וזה כל העניין של הסליחות, על מה הסליחות? מה אנחנו מצטערים ביום כיפור? שאנחנו לא יכולים לכוון את עצמנו לתיקון לבורא. שיש לנו הזדמנות, והוא נתן כל מיני הזדמנויות אבל אנחנו לא מסוגלים לבצע את הבקשה הנכונה.
שאלה: הוא אומר ""מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית', על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי." מה אנחנו צריכים להבין את זה בשכל? הרי אנחנו לומדים שזה הכול ברגש?
רגש, הלב מבין לא השכל.
תלמיד: הוא אומר שאנחנו לא מבינים אותו בהשגחתו על בריותיו, שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי.
כן, הבורא משפיע על הרצון לקבל שלנו ומשנה אותו, בהתאם לזה אנחנו מרגישים שינויים. השינויים האלה הם ביחס שלנו לחברים ולבורא בחזרה. אז זה שאנחנו לא מבינים איזה שינויים הוא עושה בנו, אנחנו לא מרגישים אותם מספיק, לא מפענחים אותם בצורה הנכונה, על זה אנחנו מבקשים סליחה. הסליחה היא בעצם לא סתם לסלוח. אין כאן מה לבקש מהבורא סליחה מפני שהוא עשה בי את כל הרצונות, המחשבות, הכוונות, התכונות, שעל ידן אני כך מגיב, אז מה זה לבקש סליחה? מזה שהוא עשה בי את הכול? אלא "אני מבקש סליחה" זה נקרא שאני רוצה שהוא ישנה בי את הכול ההבחנות לצורה יותר רגישה, שאני ארגיש בדיוק איפה אני ומה הוא רוצה ממני.
תלמיד: שאני ארגיש איפה אני לא בסדר באיזו תכונה?
כן.
תלמיד: תן לי דוגמה למשל. מה למשל אני יכול לראות שמשהו לא בסדר אצלי?
שאתה תרגיש שאתה לא אוהב את החבר כמו שאתה אוהב את עצמך.
תלמיד: אני צריך להגיע למצב שאני אוהב את החבר כמו את עצמי?
כן.
תלמיד: מה זה אומר?
"להתחבר למערכת אחת של אדם הראשון" זה נקרא להרגיש את כולם כמו שאתה מרגיש את עצמך ובכלל אין הבדל בינך לבין האחרים, אלא כולנו קיימים ברצון אחד.
תלמיד: הוא מדבר על אמונה בקביעות ואמונה לא בקביעות, יש דבר כזה?
כן.
תלמיד: מה ההבדל ביניהם?
שהם בקביעות ולא בקביעות.
תלמיד: מה זה אומר שאני לא בקביעות או כן בקביעות?
לא בקביעות זה כשלפעמיים יש עליך הארה מיוחדת מלמעלה ואתה מוכן להיות בחיבור עם אחרים. ובקביעות זה כשאתה באמת מגיע לזה שאתה קשור עם כולם למערכת אחת.
תלמיד: הוא כותב שאין יותר צרות אם נמצאים בקביעות, מה זה אומר?
זה משהו אחר אם יש צרות או אין צרות. שאלת על אמונה ועכשיו אתה שואל על צרות, אצלי זה לא אותו דבר.
תלמיד: באותו משפט הוא מסיים וכותב שמי שבקביעות אין לו צרות.
כי כל הצרות שהוא מרגיש הן כדי לתקן את האמונה שתהיה יותר גבוהה.
שאלה: לגבי אמונה בקביעות. אמרת שאני צריך לבחון מה לא בסדר איתי וגם להבין מה הבורא רוצה ממני.
הבורא רוצה שתהיה כמוהו, ממש כמוהו, משפיע, אוהב, מחבר, דואג לכולם כמו שפעם דאגת לעצמך ברצון לקבל שלך. כשאתה מגיע לרצון להשפיע, אז הגבול שלך הוא שאתה מקבל את כולם ברצון להשפיע שלך כמו שהם אתה.
תלמיד: האם אני מרגיש את החברים במקומי?
כן, ודאי, זה נקרא שאתה חוזר למערכת אדם הראשון.
תלמיד: במפגשים בינינו, בחיבור בינינו, אנחנו מגיעים לפעמים למצב כזה. מה זה אומר שאנחנו מגיעים לאמונה בקביעות? כתוב שכל החטאים הם בזה שאנחנו מסתפקים באמונה חלקית.
כן. אם אנחנו לא יכולים להרגיש את כולם "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו סובלים. ולהתקרב לגמר התיקון זה להרגיש את כולם יחד ללא שום הבדל, כמו באדם הראשון.
תלמיד: אין חברים בודדים בחיבור הזה, האם זו מסה כללית של קשרים?
אני לא יודע להגיד לך כי גם אני לא מרגיש את הדבר הזה כך שאני יכול להעביר, ודאי שגם אי אפשר. אבל נגיע לזה, נתכלל בזה, נקבל ונגלה. בטוח שזה יקרה.
שאלה: כתוב שאדם צריך לעשות חשבון בנפשו. האם בחשבון הזה צריך לקחת את הכול, גם את הנפילות, או רק לפי מה שכתוב?
החשבון צריך להיות עבור כולם. אני רוצה להרגיש שכולם נמצאים בתוך ליבי, בתוך הרצון לקבל שלי. בתוך זה אני רוצה להרגיש שכולם כוללים את הלב שלי, כמו איברים שבלב, ושאני לא יכול בלי אף אחד. אני צריך שכולם יהיו מחוברים, שכולם יעבדו כמו שצריך, ואז אני ארגיש בתוך הלב שלי את כל המציאות האינסופית, העליונה, את כל העולמות, הכול יתגלה בתוך הרצון שלי, והעשירייה עומדת שם בצורה הפנימית ביותר ובה מתגלה הבורא. זה מה שאני משתוקק לגלות.
שאלה: האם אנחנו אומרים סליחות על המצבים שניתנו לנו כדי שנבקש עזרה, נתפלל, ולא עשינו את זה?
כן. אנחנו מבקשים סליחה על כך שהבורא נתן לנו הזדמנות להיתקן ולא תיקנו. לכן עכשיו אנחנו מבקשים סליחה, ואם אנחנו מבקשים נכון, נכון זה מתוך הלב ממש, אז זה כמו שאנחנו מתקנים את המצב.
שאלה: עיקר החטא הוא שהוא לא משתדל שתהיה לו אמונה בקביעות, ואם יש לו אמונה חלקית, הוא כבר מסתפק בזה, זו הבעיה. אבל אנחנו גם לומדים שאנחנו כן צריכים ללמוד איך להסתפק בכל רגע קטן של אחיזה שיש לנו, להודות עליו, להגיד שאפילו בשבעים שנותיי מספיק לי זה.
אבל זה נקרא שאני רוכש אמונה בשלמות, לא אמונה שלמה, אלא שאור החסדים ממלא את כל הרצונות שלי, לזה אני מגיע. אחר כך אחרי שבעים שנותיי, אני מגיע לעוד שלוש מדרגות שהן בינה, חכמה וכתר, שזו כבר השגת הג"ר ממש. בתוך שבעים שנותיי אני משיג אמונה שלמה - אור החסדים בהארת חכמה.
תלמיד: העבודה על ההסתפקות במועט ועל ההודיה לא מתנגשת עם אמונה חלקית.
ודאי שלא מתנגשת, אמונה חלקית נכללת בזה, זו נקראת "אמונה". אמונה שלמה היא כבר שאנחנו מגיעים גם לאור חכמה שבתוך אור חסדים.
תלמיד: מה מאפיין את המצב של הקביעות? הרי לא יכולה להיות ממש קביעות, כל הזמן צריכות להיות כניסות ויציאות.
אם אנחנו נמצאים באמונה שלמה, אז אין כניסות ויציאות.
תלמיד: איך זה שאין כניסות ויציאות?
אין יותר חידושים. חידושים יכולים להיות רק ברצון לקבל בעל מנת להשפיע מעבר לזה.
תלמיד: לא הבנתי, איך האדם מתפתח?
בזה שמגלים בו רצון לקבל עוד יותר גדול.
תלמיד: אז יש ניתוק.
זה לא ניתוק, זו תוספת. זה אחרי שהוא מגיע לדרגת "צדיק שאינו גמור".
שאלה: הרצון לקבל מקבל עוד התפתחות. אנחנו צריכים להגיע לקבוצה, להתבטל, להתכלל, לעבוד למעלה מהדעת שלנו, ואז יש הרגשה מסוימת שמתעוררת מתוך החיבור בינינו, אבל אחר כך אתה מרגיש נפילה, משהו נעלם. איך לשמור את זה בקביעות? איך לתת עוד יגיעה כדי שלא ייעלם הטעם, אלא שזה יתווסף להשפעת נחת רוח?
אם אתה לא מחובר לעשירייה, אז אין לך שום אפשרות לא ליפול. כל ההתקדמות עד גמר התיקון היא רק בעשיריות ואפילו מעבר לעשיריות, כמו שאנחנו לומדים מהחיבור של כל קהל ישראל, בעשיריות, במאות, באלפים וכן הלאה.
תלמיד: אני מנסה להבין, איך אנחנו את העבודה המשותפת שלנו באמת מעבירים לעשיית נחת רוח בשביל לא לפגוע בכבוד ה'?
אז מה הבעיה?
תלמיד: הבעיה היא שאנחנו עושים איזו פעולה ואנחנו את החיבור שלנו לא יודעים איך מעבירים אותו הלאה?
רק על ידי חיבור. עוצמת החיבור, מהות החיבור, ככל שאתה מעלה אותו עוד ועוד ונכללים כולם יחד בחיבור כך להיות "כאיש אחד בלב אחד" עד שמגיעים למצב באמת בלב אחד שזה כבר נקרא שאתם נכללים באותה מערכת של אדם הראשון.
תלמיד: בתיאוריה זה מאוד מובן, אבל אנחנו אחרי המפגש כל אחד הולך כביכול הביתה.
לא, אפילו שפיזית ברגליים אתה הולך הביתה, אתה לא מתנתק מהם.
תלמיד: איך לשמור את הדבקות הזאת בינינו?
זאת העבודה שלכם, מה אני אעשה? זאת העבודה. הרב"ש כותב על זה בכמה מקומות, אבל אין על זה כל כך מה לכתוב. אתה צריך להיות בלב ונפש כל הזמן מחובר עם העשירייה, לא חשוב מה שאתה עושה.
תלמיד: אני שומע אותך אומר את זה כל הזמן, ומתעוררת תפילה על זה, אבל יש כאן איזה רגע, שברגע שאני הסתובבתי מהם, יש איזה ניתוק כזה שאני לא מצליח להחזיק אותו.
השאלה ברורה. זה תוצאה מכך שהחברים לא מחזיקים אותך, הם לא מחזיקים זה את זה. תאר לעצמך שאתם נמצאים בעיגול ומחזיקים בידיים ומישהו רוצה לברוח, אז כולם תופסים אותו, מחזיקים אותו, לא נותנים לו לעשות צעד אחד קדימה. אפילו שהוא מסתובב ורוצה לברוח, לא, מחזיקים כולם, כל אחד את כולם, כי בזה תלוי כל החיבור, כל שלמות הנשמה.
נשמה אחת לכולם, אם אחד יוצא גמרנו, אין שלמות, אין נשמה.
שאלה: כשאנחנו מתקנים את היחסים בינינו, האם זה אומר שאנחנו מתייחסים לכל החברים בעשירייה בדיוק באותה צורה ואז אין שום הבדל ביניהם וזה מרגיש כאילו כלפי כולם, כאילו כולם הם כמוני?
לא, אנחנו לא יכולים להתייחס לכל אחד באותה צורה, אלא לכל אחד יש רצון לקבל משלו, אופי משלו, מצבים, ואפילו מצב רוח באותו יום משלו, אבל אנחנו דואגים לזה שכולנו נהיה מחוברים וכולנו נשלים זה את זה כדי שהחיבור בינינו יהיה חיבור מקסימום אופטימלי ויחזיק אותנו יחד. שהסירה שלנו תהיה שלמה, ולא, ולא פתאום שתתגלה בה איזה סדק בדופן הסירה והיא תתחיל לטבוע.
תלמיד: האם התפילה היא זו שעושה את ההשלמה?
כן, התפילה היא שומרת על עצמנו ואנחנו כולנו שאנחנו נמצאים במצב כזה אחד ודורשים על זה ונמצאים במשך כל היום, אפילו אנחנו בבית, לא חשוב באיזה צורות, בעבודה, בקניות, לא חשוב איפה שאנחנו נמצאים, אנחנו בזה דורשים, מבקשים, לא שוכחים על שלמות החיבור בינינו. זה מאוד חשוב.
שאלה: שאלה על חסרון האמונה, לפעמים נראה לאדם שהוא קודם כל מחובר אל הבורא, והעשירייה זה כבר שלב ב'. איך להראות כאן ששלב ראשון, חסרון או העדר אמונה זה דרך של חיבור מספיק עם העשירייה?
אתם צריכים לדבר על זה, אתם צריכים למצוא אלו מאמרים, הם כולם מתורגמים לרוסית, וכך אתם תחדשו אותם. תקראו כמה מאמרים נוספים בנוסף למה שאנחנו קוראים, תבקשו מראשי שפות שימליצו לכם לכולם איזה מאמרים נוספים על אמונה, על החיבור. אבל חיבור זה בעצם אותה העשירייה, אותו הכלי, אותה הספינה שאנחנו צריכים להקים ולשמור עליה כי בה אנחנו מקבלים את גילוי הבורא.
אני חושב שבארכיון אפילו ישנם חלוקות כאלה של מאמרים, שאלו מדברים על החיבור, אלו על אמונה, אלו על עוד משהו, שזה גם בא לפי הנושא, אז תבררו. כדאי, כדאי לקרוא.
תלמיד: קבלתי בבירור את ההבחנה שהעדר אמונה זה העדר החיבור בעשירייה.
כן.
שאלה: ההבחנה הזאת לבקש סליחה מהבורא, ואם אני קבלתי תשובה גם או להישאר עם אותה הרגשה שלא קבלתי את הסליחה?
אנחנו צריכים לבקש סליחה מהבורא מפני שברא בנו רצון לקבל, שבר אותנו, הוריד אותנו עד ממש שאול תחתיות, אבל אחר כך הוא התחיל לעזור לנו לעלות, שאנחנו נתכלל מהדרגה התחתונה ביותר, מהמצב התחתון ביותר שישנו במציאות עד המצב הגבוה ביותר שיהיה במציאות, שאנחנו נהיה כלולים מכל המצבים, מכל התכונות, מכל הכוונות שיכולים להיות בבריאה, שרק בצורה כזאת אנחנו נהיה דומים לו לבורא כנבראים.
ולכן כשהוא נותן לנו הזדמנויות אנחנו מזלזלים בהן, אנחנו לא מרגישים אותן, אנחנו לא מבחינים בהן, אנחנו מתעצלים ועל זה אנחנו מבקשים סליחה, והסליחה הזאת היא בעצם מתקנת את העצלות שלנו, זה שאנחנו לא שמים לב, עקשנות שלנו כמו ילדים קטנים שלא רוצים להקשיב להורים וכן הלאה. אז כדאי לנו לבקש וכדאי לנו לתאר את המצבים שאם היינו שומעים איפה היינו כבר נמצאים.
לעשות מה שנקרא תשובה, חזרה, על מה שהיה לנו ולתאר לעצמנו שאם היינו שומעים היינו כבר נמצאים בגובה אחר, ברמה אחרת, במצב אחר. ועכשיו אנחנו עדיין נמצאים במצב עוד יותר גרוע אולי ממה שנראה לנו שהיינו פעם, כי אנחנו מקבלים עכשיו בחשבון אותן ההזדמנויות שהבורא נתן לנו ואנחנו לא ממשנו אותן וזו בעיה. אז מהיום והלאה אנחנו רוצים לחזור בתשובה מה שנקרא, לבקש סליחה ושבהזדמנויות הבאות אנחנו נדע איך נשתמש בהן בצורה נכונה, שלמה, מתקדמת.
תלמיד: אם אנחנו מבקשים סליחה על אותן הזדמנויות שלא ממשנו אותן, וההיפך, כשאנחנו כן עושים איזה תיקון למען החיבור, למען גילוי הבורא, האם אותם המצבים שאנחנו כביכול לא ממשנו, איפה הם נעלמו, האם זה תוקן, והאם אנחנו יכולים להמשיך עם זה, אני לא מבין את זה?
אתה אל תדאג, אתה רק צריך לבדוק בכל זאת שמה שפספסת בעבר, עכשיו אתה לא רוצה לפספס ואתה מוכן לקבל את ההזדמנויות האלה ולממש אותן לנכון.
תלמיד: האם זה כבר נכנס לגדר התיקון?
כן, גם זה נכנס כבר לגדר התיקון.
שאלה: לפעמים אתה אומר שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, למה הכוונה שאנחנו נמצאים בתוך הבורא?
כי כתוב שהבורא כולל את הכול וכבודו מלא עולם, ועוד כל מיני כאלה אמרות שבאמת חוץ מהבורא אין שום דבר, אין עוד מלבדו, לכן מה שאנחנו נמצאים כנבראים, אנחנו נמצאים בתוך הבורא, שהבורא ברא איזה מקום, ואנחנו נמצאים בו. עד כמה אנחנו יכולים לגלות את המקום הזה, להתחבר אליו, לקבל אותו, לעשות כך עלינו שהמקום הזה יקבל אותנו.
תלמיד: מבחינתי המקום זה שאני נותן מקום לחבר?
גם זה כולל שם בפנים, הרבה פעולות. ודאי זה כולל כל היקום שלנו וכל העולמות הרוחניים, הכול נכלל באותו מקום.
שאלה: בזמן התפילה אנחנו עושים עבודה כלשהי בלב, מבררים את הבקשה, האם העבודה הזאת בלב ויום כיפור הם היינו הך?
כן, משהו מעין זה.
שאלה: מהי אמונה שאינה שלמה? איך אנחנו מתקרבים עוד ועוד לאמונה שלמה?
אמונה שלמה היא כשאור החסדים ממלא את כל הכלים, המצב הזה נקרא "צדיק שאינו גמור", שהגיע לאמונה שלמה. אחר כך הוא מגיע לזה שהוא מקבל גם את אור החכמה בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "צדיק גמור".
שאלה: מה לעשות אם קשה לסלוח לחברה בעשירייה אחרי גילוי של פירוד שמשפיע על כל העשירייה, מה לבקש מהבורא?
לבקש מהבורא שייתן לך כוח לסלוח לה ולקבל אותה בצורה הפתוחה ביותר. אין ברירה, אם את רוצה להגיע לתיקונים, אז אין כאן אפשרות לעשות תנאים לבורא, אני לא רוצה או כן רוצה ושהגאווה שלך תהיה גבוהה יותר מהמצב.
שאלה: איך יכול להיות שאני מוצאת תיאור מדויק של כל המצבים הפנימיים שלי בכתבי מקובלים?
צריכים לקרוא עוד ועוד, לפתוח את הלב, לנטרל אותו מכל הדעות וההרגשות הקודמות, וללכת עם מה שכותבים המקובלים.
שאלה: מה זה אומר שבזמן התיקון מלכות הופכת לרחמים?
זה אומר שהיא נמצאת בלקבל בעל מנת להשפיע, כלומר שכל הפעולות שלה הן השפעה.
שאלה: מה זה "עשרת ימי תשובה" בעבודה בעשירייה?
עשרת ימי תשובה בעבודה בעשירייה, הם כשבמשך עשרה ימים שמורגשים בנו כעשר ספירות אנחנו עולים ממלכות לכתר בתיקונים של כל תכונה ותכונה שלנו.
שאלה: אמרת שאנחנו לא מבקשים סליחה על זה שהבורא שם בנו את היצר הרע, אלא מבקשים סליחה על הזדמנויות להתכוון להשפעה שלא מימשנו. אני לא מבינה את ההבדל, הרי גם ההזדמנויות האלה שאנחנו לא מממשים זה בגלל אותו יצר רע שהבורא שם בנו.
אנחנו לא יכולים לבקש סליחה על זה שיש לנו יצר רע, כי את זה הבורא עשה. אלא על זה שאנחנו לא משתמשים ביצר הרע בצורה נכונה כדי שדווקא על ידו נוכל להגיע לגמר התיקון ולהידמות לבורא, לדבקות בבורא. בזה אנחנו לא משתמשים, ועל זה אנחנו צריכים לבקש סליחה.
שאלה: איפה נמצא הכוח הטוב כדי להרגיש אותו ולזהות על פניו את היצר הרע?
הכוח הטוב הוא כוח הבורא שמאיר עלינו מרחוק, והכוח הרע נמצא ממש בתוך הלב שלנו. ככול שאנחנו רוצים למשוך את הבורא שיאיר לתוך הלב שלנו, כך נקבל את התיקון. מתי הבורא מאיר בלב שלנו? כשאנחנו משתדלים לכלול בלב שלנו את כל החברים, שזה לא יהיה הלב שלי אלא לב שמורכב מכל הלבבות, מעשרה לבבות, ואז הבורא כן מאיר. אין לו ברירה, זה החוק של הבריאה, כי יש כאן עשרה חלקים שרוצים להיתקן, אז הבורא מאיר ואנחנו מתחילים להרגיש איך הוא משנה את הרצונות שלנו ואת הקשרים בינינו, עד שמתחילים להרגיש אותו.
שאלה: למה הבורא יוצר בנו את האשליה שאנחנו צדיקות? האם זה רק כדי שנגלה בעצמנו את הרע שבנו?
זה כדי שאתן תבררו עד כמה אתן עוד רחוקות מלהיות צדיקות. יש עוד מה לבנות ולבדוק, וחס ושלום אני לא אומר שאתן נמצאות במסגרת רשעים, אבל אתן לא צדיקות. כולנו צריכים להרגיש את עצמנו באור הבורא ולא במה שנראה לנו בשכל שלנו. כי כשאנחנו נגלה את עצמנו באור הבורא, אז נרגיש מקולקלים, נבזים, שקרנים וכו'. אלו אנחנו. מתוך זה נתחיל לתקן את עצמנו, במה? בזה שנעלה את עצמנו לקראת הבורא, שבאור שלו ניתקן. איך ניתקן באור שלו? ככול שאנחנו מתחברים, אף על פי שהרצון לקבל שלנו לא נותן לנו להתחבר, אבל רוצים להתחבר, אז מהמאמץ שלנו נגד הרצון שלנו, נגד הדחיות, אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מתקן אותנו.
שאלה: איך להבין את ההשגחה כאשר לא מרגישים אותה בזמן ההפרעות? האם מה שצריך לעשות זה להתחבר למעלה מכל ההפרעות דרך אמונה למעלה מהדעת?
כן, צריכים להשתדל להתחבר נגד כל ההפרעות באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: איך לערוך חשבון נפש אמיתי מבלי שהאגו יפריע? תמיד יש תחושה שהאגו מסתיר את האמת ולא מאפשר לאדם לראות.
זאת הבעיה, אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו למרות האגו, למעלה מהאגו, מפני שאנחנו נמצאים בסכנת השמדה גם גשמית וגם רוחנית. רוחנית בטוח, כי זה תלוי רק בנו, וגשמית לא בטוח, אבל זה לא תלוי בנו. לכן נשתדל להתחבר בינינו עוד ועוד, שנהיה כאיש אחד בלב אחד, אומנם יש לכל אחד חשבונות כלפי כולם, אבל רק בזה שנבטל את כול החשבונות ונקרב את הלבבות נוכל להימלט מכל הרע ולהגיע לטוב, לחיבור עם הבורא. נסתתר בבורא, אין יותר מזה.
שאלה: כתוב שבעניין התפילה קטן וגדול שווים, ובהמשך כתוב, שמי מרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל לתת תפילה אמיתית יותר מעומקא דליבא. מה זאת אומרת שקטן וגדול שווים?
כלפי הבורא כולנו שווים. אין באף אחד יותר או פחות והוא יכול להיות קרוב יותר או רחוק יותר מהבורא. אין תארים לכל אחד, כי את כל התארים האלה הבורא מסדר, ולכן הוא יודע עד כמה הם לא שווים בעיניו, אלא הכול כלפי בני אדם.
כלפי הבורא, כמו שכתוב, כמו שאנחנו נכנסים לעולם ערומים כך אנחנו יוצאים מהעולם ערומים, ואין שום דבר שאנחנו יכולים לקחת מהעולם הזה לעולם ההוא. כל התארים, הכול נשאר כאן. לכן אין לנו במה להתגאות חוץ מדבר אחד, עד כמה באמת התחברנו לעשירייה. כי החיבור בעשירייה נשאר לכל העולמות, הוא שייך לרוחניות והוא מלווה אותנו.
שאלה: מהו האיחוד הזה שהודות לו מתכפרים כל העוונות?
ויתור על האגו של האדם, כי האגו הזה הוא העוון הגדול היחידי הכולל. אז ויתור עליו כדי להתחבר מעליו, זה אומר שאדם מבטל את כל העוונות שלו, ובהתחברות עם אחרים הוא משיג את הכלי האמיתי.
שאלה: למה אני מרגישה בוגדת כשיש בעיה בעשירייה ואני רק מתפללת ומתבטלת והבעיה גדלה, מה הבורא מצפה ממני?
הבורא מצפה ממך שבתפילה שלך אליו תבקשי לבטל את ההפרעות בעשירייה כך שכולן ייעלמו, ואם את מרגישה אותן, מגלה אותן, אז זה סימן שהן תלויות בך.
שאלה: יוצא שעבודת המקובל היא ממש בכל רגע, אז איפה התענוג?
התענוג הוא בזה שאתה עובד יחד עם הבורא בשותפות, וזה העיקר בחיים שלך. וכמו שכתוב, "אין לצדיקים מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", מזה אתה מקבל תענוג. ואחר כך יש עוד ועוד עליות שאנחנו לא מכירים, לא קוראים ולא לומדים אותן. יש עוד מה לעשות, ואנחנו כולנו משתתפים בזה וממשיכים בזה.
שאלה: האם הסליחה היא קודם כל אישית של האדם מול הבורא, או צריכים לברר את זה יחד בעשירייה?
הסליחה היא קודם כל בין אדם לחברו. אם חברים לא סולחים לך, אז גם הבורא לא יסלח לך, ולא יעזור לך יום כיפור שבו אתה מבקש כל פעם סליחה, אתה צריך לבקש מהחברים, מכל העולם, ועל כל המקרים שהיו לך שבהם אולי גרמת לאנשים עוול, ומי יודע אם אתה מרגיש את זה או לא. בקיצור, לבקש סליחה מכולם, וכתוצאה מזה בעיקר מהבורא. מכולם, על כך שגרמת להם רע בכל מיני צורות, ומהבורא, על כך שנתן לך את כל ההזדמנויות להתעלות למעלה מהרע ולא מימשת את זה.
שאלה: איך אני מזהה הזדמנויות שהבורא שולח לתיקון כדי חלילה לא לפספס?
על ידי זה שאת בודקת את האגו שלך, ואם את מגלה שיש לך עוד קצת אגו, אז זה סימן שלא ביקשת מכולם סליחה. ואל תעשי כאן פוזות שאת לא צריכה לבקש ממישהו ומאיזו סיבה לא כדאי ולא צריך לבקש, אלא את חייבת להרגיש כמו שכתוב "ונפשי כעפר לכל תחיה". כעפר שעליו דורכים, הולכים, כך עלינו להרגיש כלפי כולם, וכתוצאה מזה נהיה כאלה גם כלפי הבורא.
שאלה: כאשר הבורא מעיר אותנו להתקדמות דרך גילוי הרע, איך אנחנו הופכים את הרע הזה לטובה כדי שנרגיש שכל מה שבא מהבורא הוא טוב?
אני לא עושה פעולות כדי להרגיש את פעולות הבורא כטוב, אלא אני רוצה להשתמש בהן רק כדי לזהות שאני מתקן את עצמי בהתאם אליו.
שאלה: איך אפשר לבקש סליחה ולקבל החלטה אם מרגישים שברגע הבא אין לי שום ערבון שלא אפספס שוב את ההזדמנויות מהבורא?
צריכים להתאמץ. כל השאלות הן שאלות נכונות, טובות, אבל פשוט צריכים להתאמץ.
שאלה: הזכרת קודם השמדה רוחנית. למה הכוונה?
זה הדבר הכי גרוע, הבורא מוחק אותך מכול הרשימות של הנשמות ואתה כבר לא נכלל בתיקונים, לא יכול לתקן את נשמתך. לא מדובר עלינו, אבל צריכים להבין שגם דברים כאלה קיימים.
שאלה: מה זה אומר לבקש סליחה מחבר או מכולם?
מהחברים שלנו כולנו צריכים לבקש סליחה ולחשוב מה גרמנו להם. יכול להיות שאין הרבה אנשים מ"בני ברוך" שאני מכיר מקרוב, אבל בכל זאת בעצלות שלי, בחוסר ההשתתפות שלי, אני שנמצא בתוך המערכת הכללית של "בני ברוך" גרמתי להם איזו השהיה, הטעיה, הפסק בעבודה. לכן עלינו לבקש סליחה מכולם, ובאמת להשתדל להיות מחוברים בתוך המערכת הכללית שלנו כך שנרגיש שכולנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", להתקרב לסגנון הזה.
שאלה: קודם דיברת על סכנה של השמדה רוחנית וסכנה של השמדה גשמית. האם אתה יכול להרחיב קצת על העניין של ההשמדה הגשמית, מה אתה רואה?
אני לא רואה שזה ממשי ושמהמלחמה כעת בין רוסיה לאוקרינה תגיע השמדה עולמית. גם הבורא לא ייתן שזה יקרה, אנחנו מתקדמים, אנחנו כוח גדול, חזק וטוב, לא רואים זאת כל כך בצורה עוצמתית כי זה רוחני, אבל בטוח שזה לא יקרה.
אני לא חושב שזה בכלל יקרה, אומנם הרבה אנשים שקשורים למלחמות, לצבאות, מרגישים שזה יכול לקרות, ובצורה מוגבלת בכל זאת יתפוצצו פצצות אטום, אבל לי נראה שזה כל כך מסוכן ואלו שעושים זאת הם בעצמם מפחדים עוד יותר מאחרים. אנחנו צריכים בכל זאת לזכור שגם בעל הסולם כותב שיכולות להיות מלחמות עולם שלישית ורביעית ושהן יהיו גרעיניות, אבל אני לא חושב שזה יהיה.
אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולייצב בינינו כוח כל כך חזק בחיבור עד שנתחיל להרגיש עד כמה כוח החיבור בינינו הוא גדול יותר, שולט יותר וחשוב יותר מהכוח של כל החשבונות האגואיסטיים הקטנים, אפילו שכולם עם פצצת אטום, כי אלו בסך הכול כוחות האגו הקטנים. לכן אנחנו צריכים בכוחות שלנו, כשאנחנו מחוברים עם הבורא בקשר שלנו, בכוונה שלנו, במטרה שלנו, להגיע לחיבור ולבקש שלום, שלמות על כל המציאות, ובזה נגיע למצב שכל הכוח הטוב ודאי שינצח ויכניע את הכוח הרע. נחשוב על זה, יש לנו זמן.
שאלה: בנוגע לסליחות, גם בזמן שאני מבקש סליחה על ההזדמנויות שפספסתי, וכביכול רוצה לחזור בתשובה, אני כבר מרגיש ושומע את הקול בתוכי שאומר שאני לא הולך לעמוד בהזדמנות הבאה שתהיה לי. אני הולך לפספס גם אותה, אני הולך להיכשל בה. איך להתייחס לזה?
זה לא חשוב. אני לא חושב מה יהיה בעוד, אני מבקש על מה שאני יכול עכשיו, על מה שאני מרגיש עכשיו, על מה שפספסתי, עשיתי. אשמנו, בגדנו וכן הלאה, על העבר, על זה אנחנו מבקשים סליחה.
תלמיד: אבל אני מרגיש כבר צבוע כלפי המצב הבא.
זה נדמה לך. על מצב הבא אתה צריך לבקש כוחות, שזה לא יקרה לך. אתה צודק שאתה חושב שגם למצב הבא לא יהיה לך כוח. אז תבקש. זאת אומרת, אתה צריך לבקש סליחה על העבירות שעשית, ועל העבירות שאתה עתיד לעשות אתה מבקש עזרה, שתעלה עליהן, ולא תעשה מהן עברות, אלא תהפוך אותן למצוות.
תלמיד: בשביל מה אני צריך להתעסק עם מה שעשיתי, למה לא להתעסק רק בדרגה הבאה שלי, במצב הבא שלי?
כי לא תדע איך לראות את המצב הבא, אם לא עשית תשובה על העבר. אתה צריך לבקש על העבר, שאתה מצטער, שאתה לא יכול. שרצית לעשות, אבל לא יכולת, שכחת, לא הבנת, וכוליי וכוליי. אתה צריך לעבור את כל המצבים הללו, ואז אתה מוכן לבקש שזה לא יקרה בפעם הבאה. כי כבר חזרת על כל אותם קשיים, ובלבולים, שהיו לך קודם.
תלמיד: זה נותן לי הגנה, כוחות?
זה נותן לך הבנה איך לבקש.
תלמיד: עדכון קצר לגבי יום כיפור שיחול השבוע. צוות חומרי לימוד ישלח לכולם ערכה של חומרים מתורגמים לשפות. החומר יכלול גם שיעורים מוקלטים, גם מאמרים, וגם סדנאות. זו ההמלצה של צוות חומר לימוד, כמובן שכל עשירייה יכולה להחליט אם היא מעוניינת ללמוד חומרים אחרים, שתעשה מה שמתאים לה, ומה שנכון לה.
אתם יכולים להתחבר ביניכם בעשיריות גדולות, ובקהלים גדולים. כל הרשת שלנו נשארת פתוחה אוטומטית. הכול פתוח לשירותכם, רק לא יהיו שידורים חיים, זאת אומרת, אני לא אהיה.
שאלה: דיברנו כל השיעור על לבקש סליחה אחד מהשני, על העצלנות, על הזלזול, או על חוסר הערבות שבינינו. האם יש מה לבקש סליחה גם מהמורה, ומהמקובלים שאולי אכזבנו, שלא התקדמנו בקצב מספיק?
אין תפילה כזאת, אבל אם אתם רוצים, אז תבקשו ביניכם, תדברו. נסיים בזה את השיעור.
(סוף השיעור)