שיעור 01.05.2016 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 11, "מטרת החברה - א'"

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

כוח עליון רצונו להתגלות בנברא שזה רצון כטוב, כמיטיב, כאוהב. ומחוצה לנברא התכונות האלה הן לא קיימות. לכן את עצמותו אנחנו לא יכולים להגדיר בשום צורה, רק כשורש הקדמון. אבל כשהכוח הזה מתלבש בנו, הוא מתלבש כטוב ומיטיב ולזה אנחנו צריכים לשאוף, איך לסדר את עצמנו כך שהכוח העליון יופיע בנו. וכשהוא מופיע בנו, הוא מופיע רק בצורה אחת, טוב ומיטיב, חיבור ואהבה. אבל זה לפי הכלים שלנו, זה לא שהוא בעצמו, אלא הכלים שלנו כאלה ואז הוא מופיע כך בהם.

אם הכלים שלנו האחרים, שהם לא נמצאים בחיבור ביניהם, וכך אנחנו יכולים להביע את תכונת הטוב, המיטיב, החיבור, האהבה בינינו, ובצורה כזאת, במידה כזאת אנחנו גם מרגישים כוח שמתלבש בנו, שמופיע בנו. אם אנחנו הפוכים מתכונת ההשפעה והאהבה, אז אנחנו מרגישים ההיפך. מתלבש בנו כוח אחר, פירוד, שנאה, ייסורים, מכאובים, כך זה קורה. אין יותר מאשר שני המצבים האלה, או גילוי השכינה זאת אומרת, גילוי הכוח העליון בנו. או ההיפך, או הסתרה, או גילוי. לכל צורות ההסתרה, אנחנו קוראים "העולם הזה". אם אנחנו לא מודעים איפה שאנחנו נמצאים. צורות ההסתרה קיימות גם במדרגות, אבל שם אנחנו דווקא דרך ההסתרה, גם מכירים את הכוח העליון, כצורה ההפוכה, הקודמת ממנו.

אנחנו נמצאים במצב שצריכים לבנות את החברה, שזו לא חברה, ולא סביבה, לא עם, לא מדינה ולא עולם, אלא זה מקום חיסרון לגילוי כוח העליון. והחיסרון הזה הוא צריך להיות, כמו שהכוח העליון יכול להתגלות בצורת ההשפעה הטהורה. לכן היחסים בינינו צריכים להיות בהתאם לזה, להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע. "לקבל על מנת להשפיע" זה נקרא, לקבל את החיסרון הזולת, כדי להשפיע לו. וניתן לנו עולם שלם, כדי שאנחנו נהפוך. שאנחנו בהחלט נתקן אותו, נשפר אותו, "כיתרון האור מן החושך". בפער בין חוסר כוח ההשפעה והאהבה לבין הופעת הכוח עצמו, כך אנחנו נרגיש את מציאות הבורא, ובהתאם לזה נחת רוח שאנחנו יכולים לשייך לו, שאנחנו יכולים בעצם למסור לו, זו העבודה.

מתוך זה שאנחנו בונים את עצמנו, שנמצאים בעולם הזה המדומה, אבל בכל זאת נמצאים בינתיים בו. אז העבודה שלנו היא בעצם מסתכמת גם בזה, שאנחנו בונים קבוצה, בונים חברה. שמטרתנו לבנות קבוצה עד כדי כך גדולה, שהיא תיקרא "עם". שהקשר בקבוצה, הוא יהיה לפי הכוח העליון, חוקים עליונים של השפעה ואהבה. ואז הקשרים האלו בין בני האדם, שהם ייקראו אז "יהודים", מכך שרוצים להתאחד, ייקראו "עם ישראל" שרוצים להגיע לישר א-ל. אז אנחנו מדברים כבר על בניית העם ובניית המדינה. ולכן אנחנו מדברים על החינוך, על התרבות של אותה קבוצה. לפי איזה עקרונות היא תתקיים.

זאת אומרת, יוצא שחכמת הקבלה, היא לא סתם איזו חכמה תיאורטית, איזו פילוסופיה, אלא היא מטפלת בכל מה ששייך לאדם בעולם הזה, כדי להעלות את הערכים האלו שבכל התנהגות האדם, בכל תפיסת האדם לדרגה שנקראת, "העולם הבא". ולכן אין שום דבר בעולם הזה, שהוא בעצם נמצא מחוצה לתחום, שאותה חכמת הקבלה מתכוונת לשנות בכל דבר.

לכן מטרת החברה היא בעצם רק בהתחלה לארגן את עצמה בצורה מוגבלת לחשוב על הקיום שלה בלבד, פנימית. אבל אחר כך, היא צריכה להיות כבר יותר ויותר רחבה יותר ויותר מביעה את עצמה. כדי שלא סתם להתקיים כקבוצה קטנה, אלא לממש מה שהמקובלים דורשים, היא בעל כורחה חייבת כבר לעסוק בהפצה, בהרחבת הגבולות שלה. בזה שהיא מביאה את הידיעה של מטרת הבריאה לעם ישראל ולכל העמים, כך אנחנו צריכים לראות תפקידנו. במיוחד כשאנחנו נמצאים במצב שכל העולם הוא נמצא בנסיגה, הידרדרות ומחייב אותנו לעורר את עם ישראל, ודרכו את כל העולם לתיקון.

אז "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה", אז צריכים לבדוק מה זה נקרא דרך של בעל הסולם, דרכו ולהשתדל לממש את זה. באיזה תנאים אנחנו יכולים להגיד, שאנחנו כן נמצאים באותו המסלול, בשביל מה אנחנו מתאספים. מה אומר רב"ש? "לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם" מקודם "להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת"."

שאלה: מה תפקידה של היראה, איך אנחנו באים אל היראה הנכונה?

"יראה" זה הכוח שמנהל את כל הפעולות שלנו בעולם. קודם כל, פחד. אתה רואה על ילדים קטנים, על חיות. קודם כל זו יראה. כוח היראה זה כוח השמירה שעוזר לנו, כדי להתקיים ולא להיפגע, לא למות וכן הלאה. אז יראה יכולה להיות זה תלוי בגבול איך האדם מפותח. יכולה להיות יראה קטנה, שלא יוצאת מעבר לגופו. יראה יכולה להיות קצת יותר, כי אדם מתחיל לראות שהוא תלוי בקבוצה, שהוא תלוי בעם, שהוא תלוי בעולם. יראה זו קודם כל יראה על קיום עצמו. אחרי שאין שאלה על הקיום כל כך, אז יש יראה איך אני מרוויח, איך אני מצרף לעצמי יותר ויותר איזה ערכים שהם חשובים לי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. או מעבר לזה יראה, איך אני מרוויח בצורה חוץ גופית, שכולם מתים.

ואחר כך יראה יכולה להיות כבר זאת אומרת, איך אני מסדר את היחסים שלי עם הבורא, שיהיה מרוצה ממני. כל היראות האלו הם יראות אגואיסטיות, רק יש בהן גם רמות, והאדם גם מתפתח במשך הזמן מרמה לרמה, מרחיב את העיגול שלו ביראה. אדם מפותח מבין שהוא לא יכול לחשוב רק על עצמו, על השכנים, על איפה שהוא גר. אלא כבר חושב על המדינה ועוד יותר מפותח על העולם ועל הכוח העליון.

אדם שיש לו נקודה שבלב, הוא כבר מתחיל לפי הנקודה הזאת לחשוב איך אני אממש אותה, כמו שהנקודה הזאת, החיסרון הזה מופיע בו. ואז הוא מחפש דרכים, איך הוא יממש את היראה הנכונה הזאת. זאת אומרת, כבר היראה הזאת שהיא מתחילה להיות, כי "מה הטעם בחיי? ומה יש לי בחיים האלה הבהמיים? אני צריך להשיג את מהות החיים." זו יראה אגואיסטית. אבל היא כבר כזאת שהיא מושכת אותו למעלה מהחיים האלו, מעבר לחיים, מאיפה באים החיים, ולאן הולכים אחרי החיים. זאת אומרת הוא לא שואל על 70 שנותיו, אלא שואל על הכוחות שמנהלים אותו. כי רואה שבחיים שלו, אפילו שהוא מנהל את עצמו, אבל יש כוח שהוא מוליד אותו, כוח הגורל, ויש כוח אחרי שהוא מת, יכול להיות שהוא מלווה אותו. אז לפי זה כבר מתחיל להתייחס לזה, ומחפש את המהות.

זאת אומרת "מהות" זה לא שיהיה לי טוב בלבד, יש בזה דרגות מה קורה עם הכוח העליון. אלא אני רוצה לדעת בכלל את המערכת, איך שהיא קיימת, איך שהיא מתקיימת, איך שהיא פועלת, איך אני נכלל בה, איך שהיא משפיעה עלי. וזה מביא אותו כבר למקום איפה שהוא יכול לממש את עצמו עם השאלות הללו.

אז כשהוא מגיע, הוא קורא מאמר "מטרת החברה". ובעצם, אם אתה רוצה להכיר את הכוח העליון הזה, שהוא לבד עשה, עושה ויעשה את כל המעשים, ואין בעולם, בכל העולמות מישהו אחר שעושה את זה, "אין עוד מלבדו". אז אם אתה רוצה להכיר אותו? בבקשה, אתה יכול לאט לאט, שהוא יתגלה בתנאי שאתה נותן לו יסוד, מקום להתגלות, שנקרא "שכינה".

המקום שאתה בונה אותו מכוחות הדחיה שיש בין חברי הקבוצה, ובמידה שכוחות הדחיה האלו הם הופכים אותם לכוחות החיבור, אז בפער בין דחיה לחיבור זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", אז בהתאם לזה מתגלה בתוך הרצון הזה, באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת בחיבור למעלה מהפרוד, אפילו באהבה אולי למעלה מהשנאה, ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

אז היחס בין פשע לבין אהבה, בין דחייה לבין שנאה וחיבור, אז בפער הזה, לפי עוצמת הפער הזה, הוא מתגלה בהכרח, אלה חוקי הטבע. מתגלה הכוח העליון הזה שהוא העליון, שהוא מנהל את כל הבריאה, שנקראת רצון לקבל. ואז כך אדם מתחיל להכיר את מהות הבריאה, את מטרת הבריאה, מתחילת הבריאה ועד סופה, באיזה תהליך זה צריך לעבור. באיזה חלק, קטע, אנחנו יכולים להשתתף בזה, חובתנו להשתתף וכן הלאה. זו כל חכמת הקבלה בינתיים.

שאלה: איך נוכל להסביר את בניית החברה המתוקנת בישראל בלי המושג משיח?

אל תגיד "משיח", למה? כי אנחנו משתמשים בכוחות שנמצאים בטבע. נוח לנו לדבר על זה כי אנחנו יכולים להראות הופעת הכוח הזה כבר בסדנה הראשונה. שאם אנחנו עושים מאמץ לחיבור בינינו, אנשים זרים לגמרי, דווקא שהם זרים, דווקא שהם לא מבינים אחד את השני, אין ביניהם שום קירבה, אלא עוברים כך אחד על יד השני.

אם הם פתאום מתיישבים ועל ידי מישהו שמארגן הם מגלים איזו נטייה זה לזה, חיצונה, קטנה, אבל מיד מרגישים שבתוך הנטיות האלה ההדדיות מופיע איזה כוח, איזו הרגשה מיוחדת. ולכן אנחנו יכולים להסביר איך זה עובד. למה אם זה עובד בצורה כזאת קלה, מידית בעצם, למה אנחנו לא יכולים להשתמש בזה בצורה קבועה? בוא נזמין את הכוח הזה ועל ידו נסדר את החברה, נסדר את המדינה. נראה לעולם איך אפשר לעשות את זה. למה לא? כי העולם בעצם מצפה לזה, כל השנאה אלינו בעצם, מתוך זה שאנחנו לא מגלים את הכוח העליון הזה.

כמו שאתה מגיע לאנשים שנמצאים ברחוב, וכל הזמן נמצאים בהתנגשות זה עם זה, והם לא יודעים איך להתחיל להסתדר. תראה כמה ארגונים יש, עמותות למיניהן וכן הלאה, אף אחד לא יכול לפעול לחיבור. למרות שיש רצון, אבל מישהו יכול לעשות משהו? בפועל לא. אתה כן יכול. אתה יחידי שאתה יכול. אז אפשר לשנות את המצב.

ולכן, מטרת החברה, "אנחנו נתאספנו כאן" זה כדי להיות אדם, ולא להישאר בדרגת בהמה. בהמה זה פרא אדם. זו מטרת החברה שלנו. לכן בידינו לעשות את כל התיקונים. אז אם אתה יכול לעשות את זה בסדנה תוך עשר דקות, רבע שעה, אנשים כבר מתחילים להרגיש שיש איזה שינוי, אז למה אתה לא יכול לעשות כך בכל העולם? זאת אומרת, אז למה אתה מאפשר לעצמך להישאר כך אדיש ללא פעולות?

זו שיטת הקבלה. הוא אומר שזו שיטתו ותורתו של בעל הסולם. למה? כי בזמן החדש, אחרי 2000 שנות הגלות בעל הסולם בפועל מחדש אותה שיטה, משכתב אותה, כותב אותה במילים שאנחנו יכולים להבין, הדור שלנו מסוגל לעכל. לכן זה נקרא "שיטתו", אבל בעצם אין כאן שום שיטה, אלא זה לפי חוקי הטבע. זה לא שמישהו מבני האדם המציא. כל חכמת הקבלה היא שאדם חוקר את הטבע ומוציא משם. זה כמו פיזיקה, חוקרים את הטבע ומוצאים משם כל מיני כוחות, צורות יחסים ביניהם, נוסחאות. גם כאן אותו דבר. רק בדרגה אנושית, לא בדרגת דומם, או צומח, או חי. אלא בדרגת "המדבר", בדרגת הכוחות הפנימיים שבאדם.

שאלה: מה זה "לעלות במעלות האדם"?

אדם זה נקרא "דומה לבורא", לכן להידמות לו יותר ויותר.

תלמיד: אבל רב"ש לא אומר כאן במעלת האדם, הוא אומר בלשון רבים.

כי זה סולם המדרגות עד שמגיעים לאדם הראשון.

תלמיד: האם לפי שיטתו של בעל הסולם הוא מלמד אותנו את המדרגות האלה, איך אנחנו יכולים לעלות בהם?

כל חכמת הקבלה היא בזה. לא בעל הסולם מלמד, אם תיקח "עץ חיים" של האר"י, אתה תראה איך הוא מסדר לנו את הכול. "תלמוד עשר הספירות" נכתב לפי "עץ חיים". קח את מה שכותב רמח"ל ב"קל"ח פתחי חכמה". קח את מה שכותב הגר"א נניח בפירושו על "ספרא דצניעותא". כולם מדברים אותו דבר. קח ספרים יותר קדמוניים, האם הזוהר כותב לך בצורה אחרת? לא. לפני הזוהר אין כתבי קבלה ממש, חוץ מהספר שנשאר והגיע אלינו, חוץ מ"ספר היצירה" שמשייכים לאברהם, הוא מתחיל ב"בשלושים ושתיים נתיבות חכמה ברא", וכן הלאה. המציאות היא אחת, מי שמגלה, מגלה אותה במידה שמגלה. על זה כותבים כל המקובלים, אין ביניהם שום ספקות במה שהם מגלים.

לפעמים יש טעויות ביניהם, זה כמו בכל מחקר שבמשהו יש טעות. אבל זה מפני שהוא לוקח משהו שלמעלה ממנו ונדמה לו שהוא קושר נכון דברים לפי המציאות, ואז יש כבר למעלה מהמציאות שהוא מוסיף מעצמו, ואחר כך מגלה שזו טעות.

תראה איך רב"ש כתב ב"תלמוד עשר הספרות", הוא כותב ליד כתבי האר"י או בעל הסולם שזה קורה בגלל זה או זה, אחר כך מוחק, כותב "לא נכון", והוא לא מתבייש, ואז כותב הלאה תשובה, אחר כך שוב מוחק, כותב "לא נכון", וכן הלאה. זה מחקר. זה לא נופל לך על הראש מהשמיים, אלא אתה עולה לשמיים, זאת אומרת לעומקי הטבע ומגלה את היחסים בין דומם, צומח, חי ובני אדם, ומתוך זה יש לך חכמה.

תלמיד: זה חייב להיות תהייה ותיקון?

אלא מה, אם האדם עושה את זה, אם האדם משיג? וודאי שכן. בכל דור ודור החכמה הזאת מתפתחת יותר. מצד אחד הדורות הקדמונים השיגו בצורה כללית יותר, אבל מצד שני בצורה פרטית, לא, כי היו חסרים להם כלים. בדורות של אברהם השיגו נפש ואנחנו יכולים להשיג הרבה יותר. אבל מה שאנחנו משיגים, הם משיגים, כי זה פרצוף אחד. הם חב"ד, אחר כך חג"ת, ישראל לפני אלפיים שנה, ואנחנו כבר נה"י. כמה שאנחנו משיגים, האורות הגדולים מתגלים שם.

תלמיד: האם העלייה במדרגות שווה בין מדרגה למדרגה או שלכל מדרגה יש ייחודיות משלה?

זה מין סולם לוגריתמי, זה מכפיל את עצמו. כל מדרגה היא כפולה מהמדרגה הקודמת. יותר מזה, זה לא מספר, אלא מספר שמשתנה ומתגבר יותר ויותר ממדרגה למדרגה.

תלמיד: כשאני עולה מדרגה, אני צריך לדעת איך לעלות אותה, אני צריך ללמוד על כל מדרגה?

אתה לא יודע לפני שאתה עולה, מאיפה?

תלמיד: אז איך אני אעלה?

למעלה מהדעת.

תלמיד: בלי שכל?

בלי שכל. כשאתה עולה לשם, ואתה מוכן ללכת בלי שכל, אז אתה מקבל שכל כדי ללכת למעלה ממנו.

תלמיד: כשעליתי במדרגה, אני יודע מה קרה?

אתה יודע בגלל שאתה נמצא למעלה מהשכל. מטרת הבריאה היא ידיעת הבורא. אתה צריך לגלות את כל המציאות, את החוק הכללי, את הכוח הכללי של כל הפיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, את כל מה שבעולם הזה, וכל אותם כוחות והמדעים הרוחניים שנמצאים בשכבה היותר עליונה, כל זה מתחבר יחד לידיעת המציאות הכללית האחת שנקראת "ידיעת הבורא".

תלמיד: איך יודעים בלי שכל?

על ידי שכל עליון. אתה לא יכול לפי השכל המוגבל שלך להבין את זה. מקבלים שכל אחר. כי גם הנוסחאות, היחסים, הכוחות, זה הכול על מנת להשפיע. אתה צריך לקבל לזה מנגנון חדש של חשיבה, קליטה.

תלמיד: האם השכל העליון נקנה, אני יכול להיות הבעלים שלו?

כן. שכל זה קניין. זה תוצאה מהרצון. כשאתה הולך כל פעם למעלה מהרצון אתה קונה שכל יותר גדול. אתה נותן אפשרות לשכל שלך להתרחב דווקא בגלל שאתה הולך למעלה מהדעת הקודמת.

תלמיד: בכל מדרגה יש שכל עליון, או רק במדרגות מסוימות?

אחרת איך אתה משיג אותה? אתה משיג את המדרגה קודם כל בזה שאתה מתבטל דווקא כלפי השכל העליון. כי אתה לוקח אותו בצורה כזאת "מה שלא יהיה אני הולך עם השכל שלו", ואז אתה קונה.

תלמיד: השכל העליון נמצא באותה מדרגה שאני נמצא בה?

במדרגה יותר עליונה שאליה אתה רוצה לטפס.

תלמיד: במדרגה שאני נמצא בה, איזה שכל יש?

זה שכל שאתה כבר מזלזל בו ורואה שהוא פגום, שהוא לא נכון. כמו שהרב"ש כותב, "לא נכון", ומשיג הלאה.

תלמיד: המדרגה שאני נמצא בה היא טעות, והמדרגה שאני עולה אליה היא שכל עליון?

כן. לכן אתה צריך להחליף כל פעם את השכל לעליון יותר. לכן זה נקרא ללכת באמונה למעלה מהדעת. אמונה, זה לא נקרא אמונה, אמונה זה אמצעי לקניין שכל יותר גדול.

שאלה: האם המדרגות האלה הם רק בעולם הרוחני או גם מתחתיו?

לא, זה ברוחניות. גם בגשמיות יש מעין שיטה כזאת, כשאני בא למורה, את מה שהוא אומר אני מקבל. אני לא יכול להגיד "לא נכון", "לא רוצה". לא רוצה? אז לא. אבל אני צריך לקחת את השכל שלו, להשתדל להתבטל כלפיו, לקנות את מה שיש לו. בגשמיות אנחנו לומדים בצורה כזאת. בבית ספר, באוניברסיטה, אנחנו שומעים, אנחנו נכללים בשכל של העליון. אבל ברוחניות יש תנאי, אתה מקבל את השכל העליון בתנאי שיש לך תכונות בהתאם לזה.

זאת אומרת אתה חייב לקנות רצון יותר עליון, רצון על מנת להשפיע יותר גדול. ואז בתוך הרצון להשפיע החדש אתה מגלה יחסים דהשפעה יותר גדולים, ובצורות של היחסים היותר גדולים אתה מגלה את הרשת החדשה של החיבורים, כמו החיבורים אצלנו בראש שכל הזמן משתנים, ואז על ידי אתה זה קונה שכל חדש.

תלמיד: אם כך בגשמיות השכל העליון זה המורה.

גם ברוחניות זה מורה. בטח, אחרת מאיפה אתה מקבל אותו?

תלמיד: זאת אומרת חייבים כל הזמן מורה צמוד.

או מגיד מיוחד שמתחיל לקבל שיעורים מלמעלה. ישנם גם צורות לימוד כאלה, קורה.

שאלה: כשמקובל בהשגה יש לו תפיסה ברורה מה זה משיח. למה לאנשים יש תפיסה שמשיח זה משהו אנושי, למה המקובלים לא מעבירים הלאה את התפיסה שמשיח זה כוח?

למקובלים הייתה בעיה. כי הם צריכים ללכת לפי מה שקורה בעם ולגלות לעם בכל שלב ושלב את מה שטוב, מה שצריך להיות כדי שהעם יתפתח בצורה נכונה. לכן הם דיברו בצורה נסתרת, ומהצורה הנסתרת פירשו בצורה הדרגתית שמתאימה לכל דור ודור. זה נקרא "התגלות בכל דרא ודרא". זה מפני שהאנושות יכולה להתפתח רק בצורה הדרגתית לשבירה גדולה ולכאלה חורבנות. זו בעיה.

המקובלים הם כמו מורים הצמודים לעם בכל אלפי שנות ההתפתחות, וגם צמודים לאנושות בכל אלפי שנות ההתפתחות. הם בעצם מנהלים את התפתחות העולם בכמה שאפשר. הם מוסיפים, הם גורמים לזה שיתפתחו דתות, פילוסופיות, כל מיני שיטות. כמו אברהם, הוא הראשון שחילק מתנות לבני הפילגשים, וכן הלאה, וכך זה ממשיך בכל דור ודור.

גם אנחנו, אנחנו משפיעים על הרבה דברים בעולם שכאילו אין איתם שום קשר. משפיעים כאילו בצורה חיובית או בצורה שלילית, אבל אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. לכן המקובלים מוגבלים, הם חייבים לפתוח את השיטה במידה כזאת שהעולם לא ידחה אותה, אלא איכשהו יראה אותה כרציונאלית לפי השכל הקטן שלהם. כשיש להם שכל כזה קטן, לפי זה צריכים לפתוח, וכשיש להם שכל קצת יותר גדול ועוד יותר גדול, לפי זה אפשר לפתוח, לתת דוגמאות, להביא כל מיני שיטות צדדיות סביב הקבלה. כמו שאנחנו נניח מדברים על שיטות החיבור ועוד, זה הכול בהתאם לדור.

בוא נגיד כך, אני בתור מקובל, תציע לי מה לעשות כדי לזרז את ההתפתחות האנושית לצורה הנכונה. הצורה הנכונה והאמיתית שלו, זה השתוות הצורה עם כוח עליון. אין אחרת. זה הכרחי, אין ברירה. אתה לא יכול להציע מעצמך איזו צורה אחרת שטובה לאנושות אם הכוח עליון פועל ומחייב את זה כך. אבל תציע, בבקשה, איזו דרך, שלבים, אנחנו מוכנים לשמוע.

תלמיד: נראה שמה שהמקובלים השיגו, הם עטפו את זה בשכבות, שכבות של הסתרה. הם מביאים את האנושות כאילו לטעות, להיות במלחמות, בתפיסה שגויה. למה לא להביא להם בפשוטות?

אתה צודק. אבל העניין הוא שאתה לא יכול לגלות את הבורא. בכלל, תתאר לעצמך שאתה היית מגלה איזה כוח אטומי או איזה כוח לאנשים מלפני כמה אלפי שנים, הם היו עושים מזה מין דת. היו משתחווים לפיצוץ הזה וזהו, ושום דבר חוץ מזה. אם אתה מדבר על כוח כזה בזמננו אז כבר מובן שזה כוח שאנחנו מוצאים אותו מהטבע. יש הבדל אם זה למעלה מהטבע או בתוך הטבע. לכן זה הכול תלוי באדם, עד כמה שאנחנו מתפתחים, כל אותם החוקים, הכוחות שנמצאים בעולם הרוחני, היינו הנסתר מבני אדם, מתחילים להתגלות.

מה כל ההתפתחות הזאת של האנושות? אותן התופעות שנסתרות בתוך הטבע, אותן התופעות מתגלות לבני אדם, בהתאם לזה אנחנו יכולים לדבר עם בני אדם. זאת אומרת כל המדע, כל הגילויים פועלים לטובת חכמת הקבלה. כתוב על זה הרבה, בדברי בעל הסולם במיוחד, שחכמת הקבלה היא גם מדע וכך מתייחסת למציאות. אנחנו צריכים להתפתחות האנושית כדי לגלות תופעות כאלה שאנשים יכולים להיות בקשר ביניהם לא במילים ולא במשהו, זו התפתחות. היום זה מובן שאפשר למסור גלים, אפשר להיות באיזה קשר מיוחד, זה דבר אחד.

דבר שני והוא העיקר, שגילוי הבורא יכול להיות "כיתרון אור מתוך חושך". האנושות חייבת להיות בצורה הפוכה מחיבור ואהבה, זאת אומרת בניתוק ובשנאה, ועל פני זה להרכיב חיבור ואהבה. ומשתי הצורות הקיצוניות האלו יש לאנושות עוצמת הכלי, עומק הכלי. כשאתה לוקח סיר או כוס ואתה ממלא אותו, לפי מה המילוי? לפי גודל הכלי. אתה צריך גודל כלי ריק ואחר כך למלא, ולפי זה יש לך עוצמת הכלי. לכן האנושות חייבת לעבור הרבה מאוד מצבי לחץ, צער, "הכרת הרע" מה שנקרא אצלנו, ורק מתוך זה היא יכולה להגיע אחר כך להכרת הטוב, אין אחד בלי השני.

את הרע הזה אי אפשר לתת בבת אחת, כי אי אפשר לסבול. אי אפשר לסבול בגלל שההרגשה תבטל את השכל. אם קצת כואב, אני מחפש מהי הסיבה. אם מאוד כואב, לא אכפת לי הסיבה, אני בורח, אין לי שכל שעובד מעל הרגש, אם ההרגשה היא כל כך נוראית. לכן אפשר לתת לנו רק במידות קטנות לסבול ובכל מיני אופנים, ממה אנחנו סובלים ולמה ואיך, בצורות האנושיות, בצורות הגשמיות וכן הלאה, ועד שמגיעים למצב שאנחנו מבינים מה זה סבל, מרגישים אותו, יש לנו עוצמה מתאימה.

ואז אנחנו מתחילים לגלות את הנקודה שבלב, ומתחילים לעבוד בין הסבל לבין הנקודה שבלב. הסבל שעברנו מתיישב אצלנו לא בצורה פיסית, אלא מבחינה נפשית, בייאוש, בכאב פנימי. ועכשיו אנחנו רואים שהאנושות באמת מגיעה לזה. מכת המאה זה הייאוש הכללי, דיכאון. מה אנשים שואלים, בשביל מה לחיות, מה הטעם בחיי? ויחד עם זה אנחנו רואים גם התדרדרות בכל החיים, גם בכלכלה, גם במשפחה, הכול.

זאת אומרת, אנחנו חייבים דווקא בצורה הדרגתית להכיר את הרע בטבע שלנו כדי להכיר את הטוב, שזה כוח ההשפעה ואהבה. המקובלים לא מסוגלים לגלות משהו יותר מהר ממה שהבורא מגלה את המציאות, אלא בהתאם למציאות הם מוסיפים את ההסבר שלהם. הם מלווים את התפתחות החברה האנושית ונותנים הסבר. ואתה רואה כמה אנשים רוצים לשמוע את ההסבר, מי רוצה לשמוע מה שאנחנו מדברים? יותר קל, ודאי לשמוע ההיפך.

תלמיד: זה נראה שכל המציאות היא כמו משחק שעוצב על ידי הבורא והמקובלים שותפים אתו, והם כאילו לא רוצים להרוס את חופש הבחירה.

כן.

תלמיד: אם לא נלך לגיהינום אז לא נגיע לגן עדן.

לגיהינום אנחנו לא מגיעים, את הגיהינום אנחנו עוברים. גיהינום זה הרגשת הניתוק מהבורא. זאת אומרת, זה גם גילוי, רק גילוי התהום שאדם מרגיש עד כמה הוא נמצא בחוסר אונים, בחוסר יכולת, זה הגיהינום. גיהינום אמתי זה שהמקובל עובר ומרגיש שאין לו אפשרות לפנות לבורא. אם יש לו כבר אפשרות אז זה כבר גן עדן, כי גן עדן זה נקודת החיבור.

שאלה: כשקוראים את מטרת החברה ואחר כך הולכים לבעל הסולם וקוראים את בעל הסולם, לא ברור הקשר בין מטרת החברה לבין הכתבים של בעל הסולם.

תוסיף רק "לא ברור לי".

תלמיד: סליחה, לא ברור לי. כשקוראים את רב"ש, צריך אותך בשביל להבין את רב"ש ואחר כך צריך את החברים בשביל להבין אותך.

זה מצוין, דווקא אם אתה אומר ככה אז אתה גדול. אז אתה מבין. יפה.

תלמיד: בסופו של דבר כל החכמה שאנחנו מבינים היא דווקא מתוך החברים.

כן, מתוך החיבור אנחנו מבינים. איך אפשר להבין משהו לא מתוך חיבור? הבנה היא תוצאה מחיבור של דברים מנוגדים.

תלמיד: אי אפשר לקחת את כתבי בעל הסולם, לבדם, בלי רב"ש, ואי אפשר לקחת את רב"ש בלעדיך, ואי אפשר לקחת אותך בלי החברים. זה הכול מקשה אחת?

כן, מה יש? גם אני כך, לא רק אתה. למרות שאני מלמד אני מבין מה שרב"ש כותב, ובעל הסולם כותב דרך החברה.

תלמיד: אני חושב שאי אפשר לחלק יותר בין בעל הסולם לבין רב"ש, ובינך לבין החברים.

בסדר גמור, נכון. אתה צודק מאוד. יפה.

שאלה: לפני חצי שנה בערך עשינו סדנה בשיעור בוקר, על המאמר הזה, ושאלת אותנו שאלה, אפשר לשאול אותה?

כן, רשמת את השאלה, עדיין היא נמצאת?

תלמיד כן. השאלה היא, "איך בנברא מתחברים שפלות וגאווה ובונים את דמות הנברא הדומה לבורא"?

ודאי, משתי ההבחנות המנוגדות, הפוכות אפילו, מתוך זה בונים. איך אתה מזהה כל דבר אם זה לא ניגוד בין הצבעים, בין המרחקים, בין משהו. אתה לא מזהה את הדבר בעצמו, הוא נעלם, הוא לא קיים. אתה מזהה את היחס שלו לדבר הסמוך, בלבד. אם לא היה משהו שסמוך לידו ושונה ממנו, לא היית מזהה.

כך כל החושים שלנו עובדים. מה זה חוש? שמרגיש משהו שלא נמצא בו. רק מתוך ההבדלים בין הדברים.

תלמיד: אם הנברא דומה לבורא בנקודה של גאווה ושפלות, אז יוצא שיש דבר כזה שנקרא שפלות של הבורא?

ודאי. איך אתה אחרת יכול לזהות אותו? שפלות של הבורא נקראת "הסתרה". במקום שאתה מכיר את גדלותו, שם אתה גם מגלה את ענוותנותו.

שאלה: כתוב פה, "שאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם ושיהיה לו כוח התגברות לתאווה למה שהוא מתאווה".

כן.

תלמיד: כוחות כאלה מאיפה מקבלים ומה הם?

בלשון יפה, אני אוכל לחם, בשר, כל מיני דברים ליד זה, ירקות, משהו טוב, אני מדבר על רב"ש, הכול תלוי בכוונה בשביל מה אני עושה. אדם לא צריך למנוע מעצמו מהמעשה, אלא הוא צריך לשמור את עצמו על הכוונה. ומעשה בעולם שלנו, אין מעשה רע, אלא הכול תלוי רק בכוונה, הכול בכוונה יתבררו. אתה יכול לעשות לא יודע מה, איך שזה נראה לאחרים, איזה תאוות יש לך, איזה אדם גס, איזה תאוותן, אני לא יכול להגיד, כל דבר לא נעים, לא יפה כאילו, שנמצא בו. אתה לא יודע למה הוא משתמש בזה. אתה לא יודע.

ובאמת יוצא שאין לך אפשרות לשפוט את האדם, אלא רק בכמה דברים שאסורים ממש לפי שהוא פוגע בחברה, בצורה מעשית. אבל כך אתה לא יכול להגיד על העבודה. לכן זאת נקראת "חכמת הנסתר", אתה לא יודע את הכוונות שלו, זאת אומרת, אם אתה לא יודע את הכוונות, אתה לא יודע את מהות הפעולות. יכול להיות שמבלה, שותה, אוכל, עושה, אתה לא יודע. לפעמים זה משהו שכאילו נראה לנו כל כך שטחי, וזה לא כך. עוד נלמד את זה מהחיים. הכול בכוונה, במחשבה יתבררו.

(סוף השיעור)