סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בנושא "כוונה לפני לימוד תלמוד עשר הספירות"
שיעור 1|9 מאי 2021
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות, כוונה לפני לימוד תלמוד עשר הספירות
שיעור בוקר 09.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כוונה לפני לימוד תע"ס - קטעים נבחרים מהמקורות
העבודה שלנו היא להחזיר את הכלי השבור של אדם הראשון למצב מתוקן. אנחנו חלקי אותו הכלי, ובחיבור בינינו אנחנו מייצבים יחד כולנו את כל הנשמות השבורות לנשמה אחת שנקראת "אדם". היא נקראת "אדם" מפני שהיא אז דומה לבורא. הם נעשים שניים, נשמה והבורא, כזוג בחיבור פנים בפנים ביניהם. "פנים בפנים" הכוונה בנתינה הדדית זה לזה. הנשמה נותנת כלי לבורא והבורא נותן אור, ואז הכלי מתמלא באור והמצב הזה נקרא "מצב התיקון", עד שיתמלא כולו שזה גמר התיקון. אנחנו נמצאים כבר אחרי כל התיקונים שעשו דורות לפנינו, כך שאנחנו נמצאים בעצם בסוף התיקונים, ולכן מצבנו נקרא "הדור האחרון".
הלימוד עצמו, תורה, הוא מתחלק לכמה שלבים. השלב הראשון, שאנחנו מכירים בכללות מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, מה מצבנו בשרשרת הארוכה הזאת שאנחנו עוברים, כל הנשמות, בגלגולים שחוזרים ועולים, מה התפקיד של כל אחד ואחד ושל כולנו יחד. אנחנו לומדים על בניית המציאות, צורת המציאות, מבנה המציאות. אנחנו לומדים קצת על עצמנו, על הטבע שלנו, שאנחנו מתקיימים מהגוף שנקרא דרגת חי, כמו כל הצורות שבחיים שלנו, בעולם שלנו, דומם, צומח, חי, ומתוך זה יש לנו גם מה ללמוד על ההתנהגות שלנו, איך אנחנו בונים את החיים, איך אנחנו בונים את הסביבה. כי אנחנו יצורים מיוחדים אפילו בדרגת חי, בכך שאנחנו משנים את הסביבה שהיא תהיה מתאימה לנו, ומתוך הסביבה הזאת אנחנו כבר יכולים להתחיל לעלות מדרגת חי לדרגת המדבר. דרגת המדבר זו דרגת האדם הדומה לבורא. זה מה שאנחנו בעצם רוצים לבצע איתכם, את המעבר הזה מדרגת חי לדרגת המדבר.
לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני תרגילים, שינויים, מצבים, תיקונים על עצמנו, ובזה תתרחש העלייה הזאת מדרגת חי לדרגת האדם. את זה עלינו עכשיו לברר. כדי ללמוד דרגת חי אנחנו צריכים את כל מה שהאנושות אספה וגילתה על מצבה הגשמי, זו דרגת החי, וגם מה חושבים מקובלים על דרגת החי, שזה כבר כמעבר מדרגת חי לדרגת המדבר. ואחר כך אנחנו צריכים ללמוד גם את חכמת הקבלה כדי להוציא ממנה כוח מיוחד שהוא יעלה אותנו מדרגת חי לדרגת המדבר. בזה אנחנו בעצם רוצים לעסוק, איך להוציא כוח מהלימוד שלנו שנקרא "תורה". כל הלימוד בכללות הוא נקרא "תורה" מפני שהוא צריך להביא לנו אור, כוח עליון, כוח השפעה שאין בעולמנו, והכוח הזה שישפיע עלינו הוא יעלה אותנו לדרגת תכונת ההשפעה, שזו בעצם המהות של הדרגה היותר עליונה, דרגת הבורא, שאנחנו רוצים להיות בה.
אנחנו בזה לא עוזבים את העולם הזה, אנחנו ההיפך, מתחילים לראות אותו, להכיר אותו בצורה שקופה יותר, מבינים, מרגישים אותו יותר. אבל העיקר בשבילנו זה לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי לעשות מעבר מגילוי העולם הזה, שהוא ברור לנו בחמישה חושים שלנו, לגילוי העולם העליון, העולם הרוחני, שהוא לא ברור מפני שאנחנו צריכים לגלות עליו חמישה חושים משלו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש רוחניים. נקווה שאנחנו נעשה את זה, ואנחנו בעצם מוכנים פחות או יותר, כולנו יחד צריכים לעזור בזה ונצליח בעזרת ה'.
לכן כאן בלימוד שלנו בניגוד לכל הלימודים האחרים, הכי חשובה לנו הכוונה של הלימוד, בשביל מה אני לומד, בשביל מה אני דן, זוכר, שואל, עונה. כי יכול להיות שאני מדבר על דברים טכניים והם לא כל כך משפיעים על ההתעלות שלי מדרגת חי לדרגת אדם, אלא חשוב לי לברר מהו האמצעי לעלייה הרוחנית שלי, מה משפיע עלי, באיזה תנאים אני עושה את העלייה הזאת. וכאן אנחנו שוב חוזרים לאותו התנאי ההכרחי שעומד לפנינו, שאנחנו חייבים להתחבר בינינו, שהעלייה היא קודם כל תלויה בחיבור. שרוחניות היא בנויה בצורה כזאת, שיש עשרה חלקים נפרדים בדרגה התחתונה כתוצאה מהשבירה, וכשהם מתחברים יחד אז בחיבור שלהם כאחד הם מגיעים לדרגה רוחנית יותר עליונה. וגם שם בדרגה יותר עליונה הם רואים את עצמם שמתחלקים לעשרה, אבל זה כבר בכוח רוחני חדש שמפריד ביניהם, והם עובדים כנגד הרצון האגואיסטי שהתגלה ביניהם. ושוב מתחברים ביניהם עשרה כאחד, ושוב רוכשים מדרגה יותר עליונה של איחוד, חיבור, גילוי הבורא בהם. וכך אנחנו יכולים לעלות ממדרגה למדרגה, מדרגה לדרגה.
נקווה שאנחנו נתחיל לממש את זה, ואז יהיה לנו יותר ברור, בטוח, ואנחנו לא נצטרך רק לדבר על זה בעלמא, אלא גם נרגיש את זה בפועל, שכך זאת ההליכה הרוחנית. עד שכל חלקי הנשמה השבורה יתחברו יחד, וְודאי שזה על ידי המאור המחזיר למוטב שמעורר אותנו, שמקרב אותנו, שמדביק אותנו זה לזה, ואנחנו רק רוצים לגלות חיסרון לזה.
ואיך לעשות את זה? הכוח עליון עושה, לא אנחנו. כי התיקון הוא רק על ידי מדרגה שהיא למעלה מאיתנו. לכן כוונה לפני לימוד תע"ס לאט לאט אנחנו מייצבים אותה. הכוונה הזאת היא כל הזמן תתחדש, היא כל הזמן תיבנה יותר, ובכל מדרגה, בכל מצב יהיו לנו שינויים בכוונה הזאת, ואנחנו דווקא נראה שהעיקר זה הכוונה שלנו.
הכול נעשה מלמעלה חוץ מזה שאנחנו מחפשים באיזה כוונה כלפי עצמנו, כלפי עצמנו, כלפי הקבוצה, העשירייה, כלפי הלימוד, כלפי הבורא אנחנו צריכים להיות. עד כמה שנוכל לייצב את עצמנו ביחס יותר נכון כלפי הבורא, הבריאה כולה, הלימוד, לפי זה נצליח בצורה יותר מועילה, אינטנסיבית וכך נתקדם.
הלימוד בתע"ס הוא מיוחד מפני שבעצם פעם ראשונה בהיסטוריה המקובל הגדול, האר"י, לפי חמש מאות שנה בערך, סידר את כל התהליך שהנשמה השבורה עוברת כדי להתחבר בחזרה כנשמה אחת ובהתאם לזה לגלות את הבורא מהסתרה לגילוי.
כל הלימוד הזה הוא לימוד האר"י. בעל סולם כתב את "תלמוד עשר הספירות" שלו בעצם מכתבי האר"י כמו שכתוב שם וסידר את כל חלקי הלימוד של האר"י, את מה שהוא כתב בכל מיני קטעים שלו, כתבים שלו.
הוא לא סידר לעצמו שום ספר מסודר, אומנם שהוא רצה לעשות זאת, אבל הוא לא הצליח, כי סך הכול בית המדרש שלו היה קיים שנה וחצי. ובתוך שנה וחצי הוא לימד את התלמידים שלו ורק אחד מהם, חיים ויטאל, התחיל לסדר את כתבי האר"י ואחריו עוד כמה דורות, עד שזה הגיע לבעל הסולם והוא עיצב את כל כתבי האר"י כך, שיצא מזה חיבורו הגדול שנקרא "תלמוד עשר הספירות".
סך הכול הלימוד הוא על עשר הספירות שאנחנו צריכים לקשור אותן יחד ושאנחנו נכללים בהן. את הקשר ביניהם אנחנו בונים לפי החיסרון שלנו, לפי המאמצים שלנו ולפי האור העליון שפועל מלמעלה. זאת אומרת, בלייצב את עשר הספירות בצורה נכונה, בלהחזיר את הכלי השבור של נשמת האדם הראשון לצורה המתוקנת, אנחנו צריכים להיות שותפים עם הבורא.
אנחנו משתדלים לברר מה זה נקרא להיות חלקים אגודים יחד, מחוברים יחד, קשורים יחד במבנה אחד שנקרא "נשמה". ויחד עם זאת אנחנו מבררים עד כמה אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת, אלא רק על ידי המאור המחזיר למוטב שמאיר עלינו דווקא בזמן שאנחנו לומדים את כתבי האר"י, בעל הסולם, רב"ש, אז אנחנו מעוררים את האור מלמעלה והאור הזה נותן לנו הרגשה והבנה מה זה להיות כלי מתוקן ואיך לבקש את התיקונים. כך אנחנו מגיעים לתיקון, זו המטרה שלנו.
וב"תלמוד עשר הספירות" כשאנחנו לומדים, אנחנו לומדים את הפעולות של הכלים, שזה אנחנו, אבל הפעולות של הכלים שעושים פעולות נכונות, רוחניות. ואנחנו עדיין נמצאים מחוצה להבנה והרגשה מה זה פעולות רוחניות אמיתיות, טובות. לכן אנחנו נצטרך ללמוד את זה ולבקש ולדרוש לקבל מזה הסבר, איך אנחנו מתאימים את עצמנו למערכת הזאת.
ובכל הלימוד שלנו, אנחנו לא לומדים כדי לדעת בראש את מה שכתוב בספר, זה לא נחשב בחכמת הקבלה. כי חכמת הקבלה היא חכמה פרקטית, שאנחנו נעשה תיקון בעצמנו מהרצון שלנו, כי זה כל הישות שלנו, ואיך אנחנו מתקנים את הרצון שלנו שהוא אחרי השבירה נעשה בעל מנת לקבל, הפוך מהבורא, לרצון הדומה לבורא, זאת אומרת בעל מנת להשפיע. שבסופו של דבר דרך המבנה הזה שאני משתדל להתכלל בו, מזה אני משתדל להעביר לבורא את הרצון להשפיע שלי.
בזה אנחנו מתחילים להרגיש אנחנו לבורא ובזה אנחנו מגלים איך הבורא מתייחס אלינו. וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא", שזה בעצם כל מטרת הלימוד של חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.
אדם שמגלה את זה, הוא מגלה את הבריאה כולה, שלא תלויה ולא מצומצמת בעולם שלנו בזמן, תנועה, מקום, חיים, מוות. הוא מתחיל להרגיש את המצבים שבטבע הנצחי, למעלה ממה שהאדם תופס בתוך הצורה הבהמית, האגואיסטית שלו. והתפיסה הזאת היא נקראת תפיסה בנשמה, זאת אומרת מטרת הלימוד לגלות את הכלי שלנו, כלי דהשפעה שנקרא "נשמה" ובה להרגיש לפי עוצמת הכלי את הבורא, ואז בתוך הכלי שלנו אנחנו מגלים אותו, וזה נקרא שמגיעים לייחוד עם הבורא.
נלמד משהו על הכנה, על הכוונות לפי לימוד תע"ס. יש על זה הרבה מאוד חומר, אבל ודאי שאנחנו לא נעבור על הכול, אבל כל פעם לפני לימוד תע"ס אנחנו נתעסק ביחס ללימוד, בכוונות הלימוד, באופני הלימוד, יש בזה עולם ומלואו. את העולם שלנו הגשמי אפשר לשכוח, אלא הכול שייקח אותנו לעולם הרוחני, ששם אנחנו נרצה להתכלל, להיות שם ולהתחיל לייצב את עצמנו שם.
שאלה: מה הייחודיות של הכוונה דווקא בלימוד תע"ס?
כל פעם כשהאדם עושה משהו בחיים יש לו כוונה, בשביל מה הוא עושה. אחרת מה הוא עושה? או שהוא לא מבין כלום, כמו תינוק שהוא גם רוצה משהו אבל הוא לא מבין ולא משיג בעצמו מה שהוא רוצה. או שזה אדם לא שפוי, לא נורמלי, אז הוא גם עושה פעולות שהן לא מכוונות. בדרך כלל מה שאנחנו עושים, אנחנו תמיד מתכוונים לאיזו מטרה, מה אנחנו עושים בלימוד חכמת הקבלה, שהעיקר זה תלמוד עשר הספירות.
כאן אנחנו צריכים להבין שכל הלימוד שלנו, כמו שבעל הסולם כותב, הוא רק להביא את האור העליון. אם היינו יכולים להביא את האור העליון בצורה אחרת, היינו עוסקים בצורה אחרת. העיקר בשבילנו זה אותו האור המחזיר למוטב, שהוא מעורר כל אחד מאתנו לראות כמה אנחנו הפוכים מהבורא, הפוכים זה מזה, רחוקים, כמה אנחנו יכולים להתעלות למעלה מההבדל הזה בינינו ולהתחבר, ומה אנחנו משיגים על ידי החיבור. זאת אומרת כאן זה כל הלימוד.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מושכים את המאור בזמן הלימוד?
אנחנו נמצאים בעולם אחד, אמנם אנחנו מחלקים אותו לכל מיני עולמות, רמות, אבל בעצם זה עולם אחד. ולכן מה שאנחנו צריכים זה לעורר עלינו השפעה עליונה, שאני נמשך לאיזו תופעה יותר עליונה ממני, ובחיסרון שלי אני מעורר ממנה השפעה אליי, וכך על ידי זה אני מתקדם לאותה התופעה שאני רוצה להגיע אליה. זה לא רק ברוחניות זה גם בגשמיות. כשאני לומד נניח מוסיקה, אז אני משתוקק, אני משתדל לשמוע, להבין, להרגיש מה שאני לומד. והתופעה היא בעצם פשוטה, אני מעורר רצון, חיסרון למשהו שנמצא למעלה ממני ומשם על ידי החיסרון שלי אני מושך עליי אותה הדרגה, אותה המדרגה, אותה התופעה, והיא מאירה עליי מרחוק. זה חוק אחד לכל המציאות, גשמית ורוחנית.
רק כאן יש לנו בעיה, כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה למשוך, לאן להשתוקק, ולכן אנחנו צריכים לקרוא היטב מה שאומרים מקובלים ולהשתדל לבצע מה שהם אומרים, לפי זה נתקדם.
שאלה: הכוונה מייצבת את הכלי. האם אנחנו צריכים לצפות שהתוצאה תהיה קבלה, או פעולה?
אתה שואל כבר למה אנחנו צריכים לצפות, להתפלל, לדרוש. אנחנו צריכים לדרוש את הכוח העליון שיתקן אותנו, זה נקרא ה"מאור המחזיר למוטב", לטוב. עכשיו אנחנו מגלים את הרצון שלנו כרצון רע, אגואיסטי, שעל ידי זה אני דוחה כל אחד, ואני מרגיש את עצמי יותר ויותר מרוחק ומוכן למרחק הזה בינינו. התוצאה מהשפעת האור העליון עלינו היא דווקא בזה שהוא מגלה לנו כמה אנחנו לא רוצים חיבור, ואנחנו צריכים לעשות הפוך, כנגדו, לדרוש את החיבור, לבקש את החיבור כמה שיותר, ואז שהאור העליון ישפיע בצורה ההפוכה.
הוא בעצמו מעורר לנו ריחוק, על מנת שעל ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, על ידי זה שאנחנו לומדים, שאנחנו מתחילים לגלות את הריחוק, שנרצה דווקא את החיבור. ונבקש אותו, נשכנע אותו, את האור העליון, את המדרגה עליונה, את הבורא, הבורא זה תמיד מדרגה יותר עליונה מאיתנו, שאנחנו בזה נבקש ממנו את כוח החיבור. בכמה שאנחנו נעשה כל פעם ובמקצת נהיה יותר מחוברים, אנחנו נבין יותר, נרגיש יותר, נגלה יותר תופעות שהן למעלה מהחומר, תופעות רוחניות. תופעות שמגיעות כתוצאה מהתקרבות, מחיבור, נקראות "תופעות רוחניות".
שאלה: אנחנו אומרים שבסוף המאור מגיע ועושה את השינוי, היכן עובר הגבול שהנברא מסיים את התפקיד שלו והבורא צריך לפעול?
הנברא אף פעם לא מסיים את התפקיד עד גמר התיקון, ומה קורה אחר כך אנחנו לא יודעים. אבל גם אז נגלה שיש עוד דברים, יש עוד מדרגות, יש שם אלף שמיני, תשיעי, עשירי, יש עוד מדרגות. אנחנו רק צריכים בינתיים להמשיך ולהמשיך ולא לעצור באף מקום. וכאן אנחנו נגלה דווקא מה זה נקרא ש"איש את רעהו יעזרו". שבמצב שאני לא מוצא את עצמי פועל נכון, שאין לי כוחות, שאין לי רצונות, שאין גילוי של מקום העבודה אז אני נעזר בחברים, והם נמצאים במצבים אחרים ואז אנחנו בכל זאת פועלים יחד.
שאלה: באחד השיעורים הקודמים אמרת לנו שבדרגת החי ימין ושמאל עובדים ביחד, אתה יכול להרחיב לנו על זה?
לא, זה לא העניין כרגע, למה אתה נכנס עם שאלות פרטיות, שלא שייכות?
תלמיד: כי דיברנו על דרגת חי.
לא, על דרגת חי אתה יכול לדבר אלף שנה. תתרכזו במה שאנחנו לומדים לכיוון שאנחנו לומדים ולא לבלבל את החברים.
שאלה: מה זה אומר, שלימוד תע"ס יעזור לנו לעלות לדרגת המדבר?
בלימוד התע"ס אתה לומד על הפעולות הרוחניות שאתה יכול לבצע רק ברצון להשפיע. הרצון להשפיע זה הבורא, הנברא שירצה להידמות לבורא, הוא צריך על הרצון האגואיסטי שלו, על הרצון לקבל, לעשות צמצום, מסך, אור חוזר ואז הוא משפיע. זאת אומרת לעשות פעולה הפוכה ממה שהוא רוצה ואז הוא ידמה לבורא.
אז התע"ס מסביר לנו על הפעולות שהן כולן כבר מסודרות אחרי צמצום ומסך, וכל כלי הוא בפנים אגואיסט, נברא, אבל יש עליו תיקון צמצום, מסך ואור חוזר, ואז הוא נראה בפעולה שלו כלפי האחרים כמו בורא, המשפיע.
ולכן אנחנו צריכים להשתדל מהלימוד שלנו בתע"ס לתאר את המצבים האלו, כמה אנחנו מסוגלים להיות כמו הכלים האלו, כמה אנחנו מתפללים שתהיה לנו יכולת לעשות פעולות כאלה, ושכל העבודה שלנו היא בזה שאנחנו לומדים, קוראים ומדברים על מצבינו המתוקנים.
אומנם אנחנו לא נמצאים בזה, אבל אנחנו רוצים להיות בזה. ואז מאותם המצבים שאנחנו לומדים ומדברים, אנחנו נקבל הארה קטנה שנקראת "המאור המחזיר למוטב", והמאור הזה הוא יתקן אותנו עד שיכניס אותנו לאותם המצבים שאנחנו לומדים ויעשה מאיתנו כלים רוחניים. נשתדל בזמן הלימוד לדבר על זה ולממש את זה.
קריין: מסמך כוונה לפני לימוד תע"ס קטע מס' 1, כותב הרב"ש.
"האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
בשביל מה באמת אני לומד? מה התועלת שאני אראה מהלימוד? למה אני נמשך כתוצאה מהלימוד? אדם הוא בכל זאת פועל לא רק לפי אינסטינקטים כמו בהמה, אלא הוא פועל לפי הכוונות שלו שהוא מכוון את עצמו לאיזו תופעה, תוצאה שהוא רוצה לראות כתוצאה מהמאמצים שלו.
אתם קמים בבוקר, באים, מתיישבים ליד המחשבים, אתם מדברים על החיבור שזה לא בטבע שלנו, אתם עושים מאמצים, בשביל מה? מה אני רוצה מזה? כאן כל אחד צריך לשאול את עצמו ולהשתדל לא להמשיך בצורה שטחית כמו אתמול, אלא כל פעם לחדש את הסיבה ולראות את הסיבה הזאת יותר ויותר ברורה, מחייבת.
קודם כל, כל הלימוד שלנו יהיה כתפילה, כבקשה. שאנחנו רוצים להשיג משהו, ואנחנו נשתדל לייצב לעצמנו את המצב הרצוי כמה שיותר ברור לפנינו ונוכל אפילו למדוד את המצב כשמתחילים את השיעור ואת המצב כשמסיימים וכך נתקדם. ונשתדל להוציא מהלימוד שלנו את המאור המחזיר למוטב, זה הכוח העליון שמאיר עלינו אם אנחנו לומדים בצורה נכונה.
הכוח הזה הוא מגיע על ידי לימוד התורה, תורה זה נקרא "אור". כשאנחנו מעוררים את הכוח העליון, הוא מגיע אלינו מאותה נשמה שהיא לפני השבירה ומשם מאיר עלינו האור, על הכלים השבורים שלנו. ואז האור הזה הוא קצת מעורר אותנו, קצת מעלה אותנו לאותו מצב שלפני השבירה, למצב המתוקן וכך אנחנו מיתקנים. זה נקרא, שעל ידי המאור המחזיר למוטב שמושך אותנו למצב המתוקן, אנחנו חוזרים לנשמה אחת.
לכן אנחנו צריכים לעשות פעולות גם בגשמיות כדי להיות מחוברים ולעזור זה לזה, ולעורר את האור העליון מהמדרגה היותר עליונה שיאיר עלינו וכך אנחנו מתקדמים.
זה בעצם הפעולות בחיבור ובפנייה לאור העליון, לבורא, שני מצבים שאנחנו צריכים לייצב לפנינו והם יעזרו לנו לתקן את עצמנו. וכך אנחנו נגיע לתיקונים, נגלה בזה את מצבנו הנצחי, השלם, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". והעיקר לא לשכוח מה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה, זה חיבור, ומתוך חיבור התפילה, יבוא האור העליון ויתקן אותנו.
שאלה: איך נכין את הכוונה שלנו ואיך נדע אם יש לנו את הכוונה הנכונה?
גם את זה אנחנו נברר במשך הלימוד. הכוונות שלנו, הן גם מתייצבות על אותו כוח עליון שמאיר עלינו. הוא צריך לברר הכול, לסדר הכול, למיין הכול, לחבר הכול, לתקן הכול, ואחרי זה למלאות את הכול. אותן הרבה פעולות, נעשות על ידי כוח עליון אחד שנקרא "אור", השפעת הבורא.
שאלה: בזמן לימוד תע"ס אנחנו לא כל כך מבינים על מה מדובר, קיימת יראה שלא נשתמש בכלי הענק הזה כשנמצאים בבלבול. איך להשתמש נכון ביראה הזאת בשביל להשיג מקסימום תועלת מלימוד התע"ס?
על ידי שתתכלל בחברים, בחברים ותיקים, בכולם ועל ידי זה תוכל להתקדם, אפילו שאתה לא מבין שום דבר ממה שקורה. ככה אנחנו רואים בחיים שלנו, וכך גם בדרגות רוחניות. הכול מתחיל מהעיבור, מזה שאתה נכלל בכולם שהם כולם גדולים ממך, ואתה רוצה רק להתכלל בהם ורואה את החיים שלך, רק במה שאתה מקבל מהם.
שאלה: אמרת שבזמן הלימוד, מאיר עלינו המאור המחזיר למוטב מתוך נשמת האדם הראשון, הראשונית. כיצד משתתפים פה הנשמות של המקובלים הקודמים, בתהליך הזה, בהארה הזאת של המאור?
נדמה לנו שאנחנו שבורים ושאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, מנותקים מכולם. אבל אנחנו נמצאים באותה המערכת של האדם הראשון, ומה שאנחנו קוראים שהיא שבורה, זה שהחלקים שלה קיבלו איזו הסתרה וכאילו אין ביניהם שום קשר והחושך פועל עליהם. אבל זה שהחושך פועל עליהם זה לא נקרא שאין קשר, אלא זו הרגשה שלהם שאין, אבל הקשר נמצא, הבורא שולט, והכול נמצא. לכן אנחנו צריכים רק להשתדל להחזיר את עצמנו למציאות האמיתית, שהבורא ממלא את הכול.
שאלה: איך נעזור זה לזה עם מצבים שונים בפועל?
אנחנו עכשיו לא מדברים איך נעזור זה לזה, כי זה כבר הרבה פעולות ולימוד בפני עצמו ולמדנו את זה הרבה. אתה יכול לקרוא על זה במאמרי החברה אצל הרב"ש. אלא אנחנו צריכים עכשיו לדעת, איך אנחנו עוזרים זה לזה, כדי להתקרב להבנת הפעולות הרוחניות, שהן יתרחשו בנו.
שאלה: הכוונה היא עניין חמקמק, בורחת כל רגע. אני יכול לקבוע לפני הלימוד את הקו הרצוי, אבל בפועל אני שקוע בזרימה של השיעור, מקשיב לך, לחברים, למקורות. איך לשמור על התחדשות הכוונה?
אני משתדל לזרום עם כולם ולהיות בכוונה עם כולם ואני לא שומר על עצמי מה שאני רוצה, או רציתי לפני השיעור, אלא העיקר בשבילי זה להתכלל בכולם. אם אני עכשיו אשמור על עצמי איך שאני מבודד מכולם, אז לא יצא לי שום תועלת מהשיעור. התועלת היא רק מתוך זה שאנחנו מתחברים יחד בלב אחד. וכשאנחנו בצורה כזאת מסתדרים, בעשר ספירות על ידי המאור המחזיר למוטב העליון, אז בעשר הספירות האלה, אנחנו נבין ונרגיש את המדרגה שלנו יותר עליונה, מתקדמת, רוחנית יותר.
לכן אני לא עומד על עמדתי ולא זז ממנה, ההיפך, כמה שאני נכלל בכולם, כבדוגמת רבי יוסי בן קיסמא, שאני נכלל באנשים שנראים לי אולי מלכתחילה לא כל כך גדולים, זה לא חשוב, אם אני נכלל בהם, אז כמה שהם נראים לי יותר קטנים, אקבל מהם יותר תועלת.
תלמיד: ברגע שאנחנו נמצאים יחד בזרימה של השיעור, בהתכללות משותפת, האם עדיין צריך לעשות ביקורת כל רגע באיזו כוונה אני נמצא, או פשוט כבר לזרום עם החברים כי עשינו הכנה משותפת ועכשיו פשוט להתמוסס וזהו?
אני בזמן השיעור משתדל לא לעשות ביקורת, אלא כששואלים שאלות אז אני חייב לראות כך וכך, אבל בעצם הכי נכון זה להתכלל עם כולם, להיכנס בכולם, להתכלל ממש בכולם. ושם אני כאילו נמצא כעובר, ובצורה כזאת אני סופג הכי טוב מה שנמצא בהם, ובהם נמצא הבורא.
תלמיד: במגמה הזאת שאני נמצא עכשיו להתעבר בתוך החברים, אני מברר כל רגע מה הכוונה שלי?
אני משתדל לבטל את עצמי כך כדי להיות בהם, זה קודם כל. כאילו שאני לא קיים מבחינה אישית פרטית שלי, אלא רק להתכלל בהם ממש כעובר. זה המצב הכי בריא, הכי מועיל. אחר כך עוד נלמד על מצבים אחרים, אבל בינתיים אין לנו כלים.
קריין: קטע 2, כותב הרב"ש.
"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב," זאת אומרת להשפעה, מוטב זה נקרא השפעה. "שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב.
(הרב"ש. 267. "באורייתא אתברי בר נש")
קריין: קטע 2.
"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע." זאת אומרת, הרצון לקבל שבאדם נשאר, רק הכוונה שלו בעל מנת לקבל היא תתחלף לכוונה בעל מנת להשפיע. "ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל." זאת אומרת תענוגים מהשפעה. "נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב."
(הרב"ש. 267. "באורייתא אתברי בר נש")
שהאור העליון שישפיע ממדרגה יותר עליונה שאנחנו מעוררים אותה עלינו, אז האור העליון הזה הוא נקרא תורה, והוא יעשה בנו תיקונים.
שאלה: איך פועלת אינטראקציית האור ביצירת עשר הספירות? אם חבר מושך יותר אור בעבודה כיצד אותו אדם משפיע על החבר?
את זה אנחנו לא יודעים עכשיו בינתיים איך לספר, לדבר ולא להתבלבל. פשוט על ידי זה שאנחנו משתדלים להיות יחד, ולמשוך יחד את האור העליון, המאור המחזיר למוטב, שיתקן את היחסים בינינו מלקבל ללהשפיע, אז על ידי זה אנחנו בעצם עושים מעצמנו לאט לאט, על ידי האור העליון הזה, עשירייה.
זאת אומרת, עשר ספירות שמחוברות על ידי השפעה הדדית ביניהם. וכשהם בונים כזה יחס ביניהם, אז בהם יכול להתלבש הבורא, הכוח העליון, מקור עליון, שמתלבש בתוך מה שהם ייצבו ביניהם. לפי מידת ההשפעה שביניהם כך הם יכולים לגלות אותו במידת ההשפעה של מה שייצרו. זאת אומרת, הבורא זה תמיד "בוא וראה", בורא, שתבוא ותראה. בכמה שאתה מוכן אתה תגלה אותו.
שאלה: המאור המחזיר למוטב שמגיע מאותו המצב שלפני השבירה והאור העליון ממדרגה יותר גבוהה, יש להם מקור אחר?
אנחנו מקבלים השפעה רק מהדרגה העליונה הסמוכה אלינו.
קריין: 3. כותב הרב"ש.
"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
זאת אומרת, אין לנו מקור אחר לכוח המתקן, המסדר אותנו, הכוח המכניס אותנו לעולם העליון, לרוחניות, למבנה הנכון שלנו של הנשמה, אלא רק אותו כוח האור שאנחנו יכולים למשוך אותו על ידי הלימוד הנכון שחכמת הקבלה מאפשרת לנו, זה הכול.
לכן מטרת חכמת הקבלה זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זאת אומרת, לבנות לו כלי כזה שהאדם יכול לגלות את הדרגה העליונה. היא תמיד נקראת בורא כלפי הדרגה התחתונה שנקראת תמיד נברא, וכך נתקדם.
שאלה: איזה תנאים קובעים את האינטנסיביות של השפעת המאור המחזיר למוטב על הלומד את התע"ס?
את זה אנחנו למדנו מהרבה מאמרים. כוח האור שמחזיר למוטב הוא משפיע על האדם, קודם כל לפי החיסרון של האדם, עד כמה הוא מרגיש שחסר לו תיקון, לא סתם חיסרון. אנחנו לפי החיסרון שלנו תמיד כביכול צועקים "תן לי, תן לי", לפי זה אנחנו רק מתרחקים מהאור העליון.
אם אני נכלל בתוך העשירייה ומשתדל להתכלל בהם, להיות כמו כולם, ואפילו פחות מכולם, לעזור לכולם, כמה שיותר לטפל בכולם, ולפי זה אני מבקש מהלימוד, מהכוח העליון, "תן לי בבקשה כוחות עוד יותר לתמוך בהם, עוד יותר לטפל בהם, יותר לגלות כמה שחסרים לי תיקונים כדי שאני אקשור אותם עוד ועוד יותר בתוך הלב שלי, ושאני אוכל לבטל את עצמי כלפיהם יותר", אז בצורה כזאת אני מתקדם יותר.
זה מה שכתוב לנו בהרבה מאמרים, כל המקובלים כותבים רק על זה. כי כל התיקונים שלנו הם בעשירייה ובזה שאנחנו לא נותנים לשכוח את זה, כל אחד לשני.
שאלה: האם אנחנו יכולים להחשיב את לימוד התע"ס כפעולה הרוחנית הגבוהה ביותר, כדי להחזיר את החיבור בינינו?
ודאי שעל ידי לימוד תע"ס אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מתחברים יותר, וגם כן אנחנו מתרחקים יותר. יותר מתחברים יותר מתרחקים, יותר מתחברים יותר מתרחקים, כל פעם יותר ויותר, כי זאת בעצם התוצאה מהשפעת האור העליון עלינו, שמשפיע לשני כיוונים. מצד אחד, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1, הרצונות שלנו האגואיסטיים יגדלו יותר ויותר, כמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון, שהם שונאים זה את זה ורוצים להרוג זה את זה. ומצד שני, שאנחנו על פני זה רוצים להתחבר.
שאלה: מאיפה מגיע הכוח ללמוד את התע"ס, מאיפה מגיע הכוח ללמוד את התורה שמתקנת אותנו?
זה מהכלי השבור שיש בכל אחד ואחד. אם הגיע הזמן שלך לתקן את הנשמה, אז אתה מרגיש חיסרון שאתה רוצה לקבל את האור בתוך הכלי השבור, ואז אתה מגיע לשיטה שאומרת באיזו צורה אתה יכול לתקן את הכלי השבור שלך, כדי שהאור ימלא אותו. זה מה שקורה.
שאלה: מה המדד לזה שהעשירייה עוסקת בתורה בצורה נכונה?
עד כמה הם מתקרבים ומתרחקים, מתקרבים ומתרחקים, זה קודם כל, יש עוד סימנים אבל זה קודם כל. ועד כמה הם מבינים את השינויים האלו שיש ביניהם, מקבלים אותם נכון כהכרחיים להתקדמות הרוחנית.
שאלה: נראה שמאוד קשה לתת תשומת לב לרגישות לחיבור במהלך הלימוד, כי בכל זאת כתוב "המאור שבה מחזירם למוטב", ואם מתעסקים בה אז הוא מחזיר למוטב. אז אדם פשוט יכול להתרכז במאור, ללמוד את התע"ס ולהגיד "אני חושב על המאור", העניין של החיבור הוא כל כך חמקמק.
אתה תחשוב יותר ויותר שהחיבור זה התיקון של הכלי השבור אחרי חטא אדם הראשון, ואז אתה תבין שרק זה נמצא לפניך. וכמה שתספר לי על כל מיני דברים אחרים זה לא מעניין אותי, אנחנו צריכים לעשות את זה וזהו.
שאלה: איך אפשר לממש את "איש את רעהו יעזרו" בזמן הלימוד של התע"ס, במה הפרט יכול לעזור לעשירייה ולחברים?
רק בדבר הכוונה. זה לא שאנחנו עוזרים זה לזה להסביר מה קורה שם בתע"ס, כמו שאנחנו לומדים יחד מתמטיקה, פיזיקה וכן הלאה. אלא אנחנו כאן צריכים לעזור זה לזה להיות יותר מכוונים לחיבור בינינו, זה נקרא "איש את רעהו יעזרו". שאני דואג ממש כמו רופא לחולה, אני דואג לכולם שכולם יהיו מחוברים, כי כל ההצלחה שלנו היא תלויה אך ורק בחיבור בינינו. נתחבר נתחיל לגלות את הבורא בינינו, לא נתחבר שום דבר לא יקרה.
תלמיד: מה אני יכול לבקש עבור החברים בזמן הלימוד? מה אני צריך לבקש עבורם?
אתה יכול לבקש, וכך כל אחד ואחד, שכמה שזה תלוי בך אתה רוצה לעבוד רק לחיבור שלהם, לשרת אותם. זה מה שרב"ש כותב במאמרי החברה.
קריין: קטע 4, כותב הרב"ש.
"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
תקרא בבקשה שוב.
קריין: שוב קטע 4.
"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות." זאת אומרת לפני הלימוד אדם צריך להיות מכוון, מרוכז, מודרך, וממש כולו כולו נמצא, מיוצב בכיוון הנכון עם כל הכוחות והכוונות שלו "כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
יופי, זה ברור.
קריין: קטע 5, בעל הסולם כותב.
"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג', ח').
ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו."
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ז)
זאת אומרת, יש רק פעולה אחת שאנחנו יכולים על ידה להצליח, והיא לקבל מהתורה את המאור המחזיר למוטב. המאור הזה שמגיע אלינו, ההשפעה הזאת מהלימוד הנכון שמגיע אלינו, היא מביאה לנו כוח האמונה, כוח השפעה, ואז אנחנו על ידי זה, כבר לפי כוח ההשפעה שלנו, מתחילים להרגיש, לראות, להבין, את כל פעולות הבורא, מה שהוא מגלה לנו. זאת אומרת לא חסר לנו כלום רק כוח השפעה שנקרא "כוח האמונה", ואותו אנחנו מקבלים על ידי הלימוד הנכון.
שאלה: מה זאת כוונה?
מה זה נקרא "כוונה"? זה מה שאני עושה ואתה מסתכל על מה שאני עושה אבל אתה לא יודע בשביל מה אני עושה, ואני אחר כך מספר לך מה רציתי לעשות כדי להגיע למשהו. אז "כוונה" זה נקרא בשביל מה אני עושה את הפעולה, זה נקרא "כוונה". מהי הסיבה שאני מבצע משהו, מהי התוצאה שאליה אני רוצה אליה להגיע. כי את הפעולה עצמה אפשר לעשות על ידי איזו מכונה, לא חשוב מה, העיקר בשבילנו זו הכוונה, מה אני רוצה שיקרה.
שאלה: מה זה להשפיע נכון?
"להשפיע נכון" זה נקרא להתחבר עם החברים בקבוצה אחת. אם תעשה את זה אתה לא צריך יותר כלום. כבר בחיבור שלך עם החברים אתה נותן בזה לבורא מקום, שטח שהוא יפעל ויתגלה שם. שום דבר אתה לא צריך חוץ מלהתחבר. תעשה כל מה שאפשר כדי להיות מחובר עם החברים.
תלמיד: מה זה לעשות הכול?
כל מה שאתה יכול. כמו שכתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה".
שאלה: ככל שאני יודע, רב"ש אמר לגבי הציטוט הזה שהוא הכי חשוב בלימוד.
נכון.
שאלה: מה העיקר בציטוט הזה?
"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש,". זאת אומרת, זו הכוונה שלי, זה הרצון שלי, זו המטרה שלי, זו כל המגמה שלי, בשביל מה אני לומד. שאני רוצה לגלות, להתחזק, לאחוז באמונה, בהשגחה, בשכר ועונש, אני רוצה בקיצור, על ידי הלימוד לתפוס את הבורא.
אני לא רוצה שיהיה לי טוב, רע, שאני אבין, שאני ארגיש. זה לא חסר לי. אמנם כן, אבל לא לזה אני מתכוון. אני רוצה לכוון את עצמי שעל ידי הלימוד אני אגלה את יחס הבורא אלי, ואגלה שהיחס שלו אלי משתנה מפעם לפעם בהתאם ליחס שלי אליו.
ואז על ידי זה אני אלמד איך להתייחס אליו יותר נכון כדי שהוא יתייחס אלי יותר נכון. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". וכך אנחנו נתחיל להבין, לייצב נכון זה עם זה.
תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו עם החברים בלימוד. איך עכשיו לגלות או לאחוז בבורא כדי לגלות את היחס שלו אלי?
הכי טוב אם אתה כל הזמן תהיה בדאגה שהחברים שלך יבינו וירגישו את עוצמת הלימוד, עומק הלימוד, תוצאת הלימוד. שאתה מאוד מאוד תרצה שהם יקלטו מזה, יקלטו את זה טוב, נכון, כמו חולה שצריך תרופה, ואתה דואג שהם יקבלו את התרופה הזאת.
כי בתוכם גם אתה תגדל. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת", בתוכם אתה תגלה את הבורא. ואם הם לא יתחברו, אתה לא תוכל לגלות את הבורא.
תלמיד: אמרת שרצוי גם לבקש לגלות שהיחס שלנו משתנה.
כן, יחס הבורא אלינו כל הזמן משתנה. הוא לא משתנה בכיוון, אלא משתנה בכל מיני אופנים. ומזה אנחנו מרגישים שהעולם משתנה, שאנחנו משתנים. והאמת, זה הבורא מייצב את שינויי המצבים האלו.
אני מסתכל אחרת על העולם כל רגע. זמן, תנועה, מקום, מה שקורה, כל זה יחס הבורא אלינו. אנחנו סך הכול רצון לקבל שנמצא בים של השפעת הבורא.
שאלה: מה זה עונש?
עונש זה שאדם שוכח מהבורא. זה העונש. אנחנו למדנו את זה מהמאמרים, שזה העונש הכי גדול, שהבורא נסתר מהאדם.
שאלה: איך העשירייה יכולה להשתמש נכון בכוח של כל הכלי העולמי כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב?
כמה שאנחנו דואגים גם לכלי העולמי וגם בכלל לכל האנושות, שכולם חלקי האדם הראשון, כמה שאנחנו רוצים להחזיר את כל החלקים האלה לחיבור הנכון כדי שהבורא יתגלה בהם וישמח מאתנו, בזה אנחנו באמת מקרבים את כולם. בכמה שהכוחות שלנו הם דלים, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו שנמצאים למטה בכל הסולם, אנחנו דווקא יכולים להפעיל את הסולם בצורה הכי מועילה.
שאלה: אמרת הרבה פעמים וגם אתמול שאני בעצמי לעולם לא אשיג שום דבר. עכשיו בהכנה הזאת ללימוד התע"ס אני יכול לחשוב ולהגיד לאן אני רוצה ללכת בהכנה עם החברים, אבל אנחנו לא יכולים להגיע להרגשה עדיין. מה חסר כדי שנוכל להרגיש שהכיוון הזה של הלימוד צריך לכוון אותנו שזה לא יהיה רק מהפה החוצה?
להשתדל ללמוד יחד, להרגיש שאתם לומדים מרצון אחד. ואז תתחילו להרגיש שיש שינוי גדול באיכות התפיסה. עד כמה תופס כל אחד ואחד בצורה שהוא מנותק מאחרים, בצורה אינדיווידואליסטית, ועד כמה הוא תופס אם הוא רוצה קודם כל להרגיש חיבור עם האחרים, ואז תופס מה שלומד בכלי המשותף, ברצון המשותף, בשכל המשותף, כמה שאפשר.
אתם תראו עד כמה יש הבדל מהותי בין תפיסה גשמית, אינדיווידואלית ובין תפיסה רוחנית משותפת. אנחנו חייבים כל פעם לברר את זה ובעקשנות להחזיר את עצמנו כל הזמן לתפיסת הרוחניות בכלי המשותף, כי אחרת זה לא רוחניות.
קריין: ציטוט מספר 6, כותב הרב"ש.
"האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא."
(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
זאת אומרת, לא חשוב לנו מה אנחנו לומדים, אלא עד כמה אנחנו מתקרבים לתוצאה הנכונה מהלימוד. זה הבדל גדול מאוד. "לא החכם לומד", כתוב על זה. יש אנשים שמבינים כאילו מה כתוב ב"תלמוד עשר הספירות". לומדים בעל פה, יש כאלה שממש מצלמים את הדף, יודעים בעל פה את הדפים, יכולים להגיד לך "בדף 1850 כתוב כך וכך".
זה לא אומר שום דבר על הידיעה הפנימית של האדם, כי "לא החכם לומד", כתוב על זה. "לומד" בחכמת הקבלה זה נקרא שהוא מרגיש מה שקורה, ולא בשכל, אלא בכלים הפנימיים שלו, ברצון המתוקן. וזה כל העניין.
"האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה," זה יותר חשוב מהלימוד עצמו, המטרה שעליה הוא דואג "שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא."
זאת אומרת, אם אחרי הלימוד אני מרגיש שאני התמלאתי עם הרגשת גדלות הבורא, הפעולות שלו, המטרות שלו וכן הלאה עלי, אז אני השגתי תוצאה נכונה מהלימוד. ויכול להיות שאני לא כל כך מבין בשכל ולא זוכר את כל הפעולות המכאניות למיניהן שלמדנו. העיקר ההתרשמות מהבורא עד כמה הוא גדול, עד כמה הוא ישר ועד כמה בצורה עקבית הוא פועל עלינו.
שאלה: לפי הניסיון שלך, מהי האומנות כדי להשיג את החכמה שאנחנו לומדים עכשיו?
כל הזמן לחשוב על המטרה. היא לא שייכת לכמות הידע, "לא החכם לומד", אלא רק למסירות לעניין, "אני רוצה להידמות לבורא". כמו שאתה מסתכל על מישהו ואתה רוצה להיות דומה לו, אז אתה מתקרב, אתה רוצה ללמוד מה הוא עושה כדי לעשות אותו דבר, והבורא זה המשפיע, אז אתה רוצה ללמוד מה זה נקרא פעולות המשפיע. זה לא כמו שאתה יכול לתאר לעצמך אלא זה כמו שהוא עושה, אז אתה מבקש ממנו שילמד אותך, שייתן לך דוגמאות מה זה נקרא להשפיע.
זה עולם אחר, אתה לא יכול לתאר מהעולם שלנו מה זה נקרא השפעה. בעולם שלנו אם אתה רואה אנשים שהם משפיעים זה אל זה, זה לגמרי לא רוחניות. לכן אתה רואה אותם בעיניים הגשמיות שלך, האגואיסטיות. זאת אומרת, אתה רוצה להתקרב לבורא כדי ללמוד ממנו פעולות השפעה, להידמות לו זה נקרא להיות דבוק בו.
קריין: 7. כותב הרב"ש.
"צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
שאלה: מה זה להשפיע כשלא מרגישים כלום, כשמרגישים קיר ביני לבין החברים?
נגיד בעבודה שאתה עובד, נותנים לך משהו לעשות ואין לך לזה שום יחס ושום רצון אלא אתה צריך להגיע למצב שייתנו לך משכורת, אז אתה עושה מה שדורשים ממך כדי לקבל משכורת. אותו דבר ברוחניות. יש הרבה מצבים שאנחנו צריכים לבצע בלי רצון כדי שהרצון שלנו ישתנה, זה נקרא קודם באונס ואחר כך ברצון. אנחנו נכנסים לרוחניות שזה נקרא עולם ההשפעה, אף אחד לא רוצה להשפיע, גם אין לנו לזה שום נתונים, שום יסודות, אבל אנחנו עושים כל מיני פעולות שכתוצאה מהפעולות האלו אנחנו מתחילים אחר כך להרגיש שישנם כוחות, ישנה תועלת מהשפעה, וכך מתקדמים.
תלמיד: איך בן אדם בזמן הלימוד מוצא איזושהי חיות, איזשהו טעם בתוך בלבול, עייפות, חוסר התמצאות, איך הוא מחזיק בתוך מצבים כאלה?
יש לך נקודה שבלב, והגיע הזמן שאתה תתקן אותה, שאתה תדביק אותה לבורא בחזרה, נקודה שבורה. ואז מגיע הזמן שאתה פתאום רוצה להשיג את שורש הנשמה, להשיג את הרוחניות, ולכן אתה צריך לעשות מאמצים. למה מאמצים? כי מה שאתה עושה זה נגד הרצון.
אנחנו צריכים להבין שרוחניות היא נגד הרצון. רוחניות זה על מנת להשפיע, שאין לנו לזה שום צורך, נטייה, התחלה, כלום, זה הכול תכונת הבורא. להשפיע, לעשות אמנציה מעצמנו החוצה, אין לנו בטבע שלנו שום דבר, רק ההפך, למשוך, לדרוש, לקבל, למלאות את עצמנו. לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להביא כוח עליון, אור עליון שייתן לנו צורה הפוכה. צורה הפוכה זה נקרא שעל הרצון לקבל שלנו תהיה כוונה על מנת להשפיע, שזה מנוגד, רצון וכוונה. רצון הוא לקבל וכוונה להשפיע, לתת. אז איך יכול להיות שאני אשתמש בשני הדברים האלה בצורה הפוכה? לכן יש רצון וישנה כוונה, ואנחנו יכולים להשתמש בהם יחד.
כשאני עושה צמצום על הרצון, אני מפתח כוונה להשפיע, ואז אך ורק לפי כמה שאני מסוגל לממש את הכוונה להשפיע אני מפעיל את הרצון. אני מצמצם את הרצון, אני מקבל מלמעלה כוונה על מנת להשפיע, וכמה שאני מסוגל להפעיל את הרצון לפי כוונה על מנת להשפיע אני מפעיל אותו, ולא יותר. כך אני הולך ומתקן את הרצון שלי. זאת אומרת, כל הזמן הבעיה היא לא ברצון, כל הזמן הבעיה היא בכוונה, וכוונה אני מקבל על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי כוח הבורא. ככל שהבורא מאיר לי, הכוונה שלי בזה יכולה להתחזק. ואז אני מחבר לכוונה המתחזקת, המתגברת את הרצון שלי וכך אני גדל, ויש לי כלי דרצון לקבל בעל מנת להשפיע כל פעם יותר ויותר.
שאלה: מה הנקודה שבלב מכילה בתוכה?
הנקודה שבלב מכילה את הרצון. ואנחנו כולנו רצון, חוץ מרצון אין לנו כלום. אבל הנקודה שבלב היא אותו רצון שיש בו איזה ניצוץ מהמצב שהיה לפני השבירה, לכן זה נקרא נקודה. והנקודה הזאת מתעוררת ומושכת אותנו לחזור למצב שהיה לפני השבירה.
שאלה: כתוב "אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה," איך נראית בקשה לכלים דהשפעה בעשירייה?
כשאנחנו רוצים להשפיע זה אל זה ולעזור זה לזה להיות כאיש אחד בלב אחד, זה נקרא שאנחנו מתחברים בהשפעה זה אל זה ומתוכנו לבורא.
שאלה: אני שמעתי שאמרת, "אם בזמן הלימוד נחשוב כמו משכל משותף". אפשר להרחיב על זה?
אני לא יכול להרחיב על זה, אתם צריכים להשתדל להיות קרובים יותר זה אל זה עד שתגלו שזה אפשרי. איך אני יכול להסביר על הרגשה? הרגשה זה מה שאתם משיגים לבד.
שאלה: אמרת שאדם חכם לא יכול ללמוד רוחניות. איך אפשר לבדוק את ההצלחה שלנו בלימוד, איך אנחנו יודעים שאנחנו מתחילים לעבוד עם הכוונה הנכונה בתע"ס?
רגע, לא הבנתי, אדם חכם לא יכול ללמוד רוחניות? איך הבנת שאדם חכם לא יכול ללמוד רוחניות? הרוחניות פתוחה לכולם, לחכמים ולטיפשים, ולכולם. העיקר זה כוונת הלב, לכן כל אחד ואחד יכול להגיע לתיקונים. אבל חכם לא יכול ללמוד רוחניות? אני לא מבין. כתוב "לא החכם לומד", זאת אומרת שהלימוד לא תלוי בחכמה אלא ביושר הלב, אולי בגלל זה הבנת לא נכון.
"לא החכם לומד" הכוונה היא שהאדם לא צריך להיות חכם כדי ללמוד את חכמת הקבלה. כי בחכמת הקבלה אתה מתקן את היחס שלך לעל מנת להשפיע, ואז ביחס הזה לעל מנת להשפיע, אתה מקבל את הבורא, את כוח ההשפעה, ומכוח ההשפעה אתה מתחיל לראות את כל המציאות. כי בכוח ההשפעה שנקרא "אור הבינה" מתלבש אור החכמה.
ואז אתה רואה את הכול, מבין את כל המציאות בצורה שקופה. לכן כתוב "לא החכם לומד" אלא האדם לומד את המציאות האמיתית של כל העולמות, כולל העולם שלנו, רק בצורה שהוא רוצה להשפיע, להידמות לבורא, אז הוא לומד את הבורא, ונעשה כמוהו.
שאלה: מה ההבדל בין חכם רוחני לחכם גשמי?
חכם רוחני מקבל אור חכמה בתוך אור החסדים, ולכן הוא חכם. וחכם גשמי למד משהו מהספרים, ממישהו אבל אין לו שום הבנה בעצם המצב, בפנימיות הכוחות שמנהלים את העולם.
שאלה: האם מתחילה להיווצר בלימוד התע"ס עבודה פנימית משותפת בין הלומדים שלא ניתן להשלים אותה אם לא נוכחים בשיעור?
כן. בזמן השיעור, כשאנחנו נלמד, כל מי שלומד חייב להרגיש את עצמו שייך לאחרים, ויחד, בקשר בינינו אנחנו מקבלים את הלימוד, מקבלים דרגות והבחנות לגילוי הבורא לנברא, כי זו בעצם מטרת הלימוד. ואם האדם לא נמצא בקשר עם האחרים בזמן הלימוד, אז בשביל מה בכלל הוא נמצא בינינו? הלימוד שאליו אנחנו ניגשים עכשיו, הוא לימוד בפועל של חכמת הקבלה, ומי שלא נמצא בזה, אני לא אומר שהוא סתם מיותר, אבל איך הוא יקבל תועלת מחכמת הקבלה? הוא יישאר בהמה וזהו.
שאלה: מה קובע את היכולת לייצב את הכוונה?
אנחנו בזמן הלימוד כל הזמן נדאג לזה. הלימוד הנכון יחייב את האדם להצטייד בכוונה הנכונה.
שאלה: איך המצבים שעברנו בזמן האחרון יכולים לעזור לנו בלימוד תע"ס?
עברנו לפי תוכנית במשך יותר משנה הכנות ללימוד שאליו אנו ניגשים עכשיו, ללימוד של תע"ס. חוץ מתע"ס, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד, יש עוד מאמרים של בעל הסולם, והרבה הרבה חומר. אבל אנחנו רוצים להתחיל לנסות ללמוד את תע"ס בצורה נכונה. אם ילך לנו, ודאי שזה הכי טוב, ואם לא ילך לנו, אז בינתיים נחזור לכל מיני חומרים שעוד לא למדנו, ונכין את עצמנו יותר ללימוד תע"ס. אבל ודאי שהעבודה שלנו היא לימוד של תלמוד עשר ספירות בצורה הנכונה. זאת אומרת שכל אחד ואחד מאיתנו ירצה להיות מחובר עם האחרים כדי לייצב את רשת הקשר הנכונה, כך שהבורא יוכל להתלבש בינינו, ואז אנחנו נראה על מה מדובר בתלמוד עשר הספירות.
קריין: קטע מס' 8. כותב הרב"ש.
מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה," זאת אומרת, אם אנחנו מפסיקים לחשוב על המטרה, בשביל מה אנחנו לומדים, לא מה אנחנו לומדים, אלא למה אנחנו רוצים להגיע, לאיזו צורה אנחנו רוצים להגיע על ידי הלימוד. זה כמו שאני עובד קשה ואני כל הזמן חושב על המשכורת, ולא על העבודה שלי. אני חושב מה אני אקבל תמורת העבודה. "ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע," לתת לו כוונה בעל מנת להשפיע, "הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
כי אין לה את הסוף הנכון שצריך להיות, שהיא מביאה לאדם את כוח ההשפעה.
שאלה: למה האמצעי הזה של התורה, לא רק שהוא לא פועל, אלא הוא עוד מזיק? כמו שהוא כותב ורק בגלל הכוונה, למה זה כזה קריטי?
איך אתה היית עושה?
תלמיד: כמו תרופה רגילה, אני הולך לרופא, הוא נותן לי אנטיביוטיקה, אני לא צריך כוונה, אני לוקח את האנטיביוטיקה, ונהיה בריא.
זאת אומרת, אתה לא צריך שום דבר?
תלמיד: צריך לקחת את התרופה.
ומה אז?
תלמיד: להיות בריא.
להיות בריא. זאת אומרת, על ידי זה שתקבל בצורה כזאת את התרופה, תהיה בריא. זאת אומרת אתה תהפוך להיות המשפיע?
תלמיד: כן.
ואז אתה תקרא "מלאך". זאת אומרת, כוח דומם, צומח, וחי שהוא המשפיע, כמו הכוחות שיש בעולם הזה. יש כוחות חיוביים ושלילים, יש שתי צורות של כוחות, ומה התועלת מהם? הבורא רוצה שאתה תהיה למעלה מהכוחות האלה, לכן אתה לא סתם צריך להיות בריא, אתה צריך להיות למעלה מהמערכת.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבדוק אם רכשנו את לימוד התע"ס?
כשאתה מתחיל לקרוא תע"ס, ואתה מרגיש את הכוחות שמתרחשים במציאות, איך אתה נמצא בהם, ועובד איתם, זה נקרא שאתה לומד תורה. זאת אומרת, אתה בעצמך בפועל נמצא במעשים האלו. בכניסת ויציאת האורות, מדרגות, רשימות, אתה מתחיל להרגיש בתוכך עד כמה זה משתנה, עד כמה זה עובד.
שאלה: אמרת היום בהתחלה כמה פעמים שרוחניות זה חיבור.
רוחניות זה לא חיבור, אלא הרוחניות מתגלה בתוך החיבור.
תלמיד: דווקא בלימוד של תע"ס לעומת נגיד מאמרי החברה של רב"ש, יותר קשה לפחות לי לזכור את זה. כי זה כאילו יותר טכני, לא מזכירים שם על העשירייה ועל החברים. אז למה דווקא הלימוד הזה חשוב?
כי אתה לומד שם על כל מיני פעולות בצורה פרטית, מאוד מדויקת, ועל ידי זה אתה מקבל את המאור המחזיר למוטב שמאיר לך מכל המצבים האלו, ואז אם אתה רוצה להשיג את מהות המצבים האלו, זה עוזר לך.
תלמיד: ואיך זה משתלב עם זה ש"לא החכם לומד"? כלומר, שדווקא העניין הוא לא במה שלומדים? כי אמרת גם שהעניין הוא לא במה שלומדים, אלא מה רוצים להשיג.
כן, זה בדיוק מה שאמרתי, שזה תלוי בכוונה.
תלמיד: אם זה תלוי בכוונה למה חשוב עניין לימוד המערכת?
כי כמו שהוא כותב, על ידי זה שאתה לומד טקסט שמדובר בו על הנשמה שלך, ויש לך שייכות לזה, אתה מעורר, אתה מזכיר את הדברים האלה, והאור מאותו מצב מתוקן שקיים מאיר עליך מרחוק ומקרב אותך להבנה, להרגשה, ולפעולות האלו.
תלמיד: מה זה נקרא שאני מזכיר את הדברים האלה?
אתה קורא, מדבר עליהם. תראה מה הוא כותב באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס.
שאלה: בהמשך לשאלה שנשאלה קודם, אנחנו מתקרבים ללימוד התע"ס ואני הולך לרופא, הוא נותן לי תרופה, לא חשוב לי אם זה שמאל או ימין, טוב או רע אני צריך להתעלות מעל זה. איך אני מרגיש את המצב הזה של להתעלות מעל זה ואיך אני יודע שזה נכון, שזו אמת?
את הכול אתה תגלה בעצמך, אני לא יכול להגיד לך. אף אחד לא יכול להעביר לשני את ההרגשה הזאת. אפשר, אבל כל אחד צריך להשיג את זה לבד.
שאלה: באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס כתוב שבן אדם צריך לשאוף להבין מה שכתוב. למה לא כתוב להשיג או משהו יותר קרוב לכוונה? מה הפירוש "להבין" פה?
"להבין" זה נקרא דרגת הבינה. הבנה היא דרגת הבינה, זה לא השכל שלנו, כי בשכל שלנו ודאי שאנחנו לא מסוגלים להבין שום דבר מהמהות הרוחנית, מפעולות רוחניות.
תלמיד: אמרת לא פעם שבכל מקרה צריך לחדור ולתפוס את המכאניקה שכתובה בתע"ס.
כן, גם את זה צריך, אבל כדי בכל זאת להשתדל בתוך הפעולות האלה לראות פעולות רוחניות. אבל לא שאחד יהיה יותר גדול מהשני. לימוד שטחי יכול להסתיר ממך את כל הרוחניות, שאתה תתחיל ממש לשחק עם כל מיני הגדרות ודוגמאות, ואחרי זה אתה לא תראה את המהות הרוחנית, זה לא ימשוך אותך לתיקון אלא לחכמה בלבד.
שאלה: ענית קודם לחבר שאם אדם מגיע לשיעור כדי לקבל תרופה יוצא שהוא נהייה מלאך, ובהמשך אמרת שצריך להגיע למצב של להיות למעלה מהמערכת. אפשר להסביר את זה יותר?
אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אני לא יודע מה עוד להסביר. אנחנו צריכים לדרוש תיקונים, שאנחנו נקבל את הבנת הטקסט בכוחות ההשפעה כמו מי שכתב את הטקסט, אחרת אני לא אבין אותו. הוא כותב לי מדרגת העולם הרוחני ואני רוצה להבין את זה בדרגת העולם הגשמי, אז מה ייצא מזה? זה ממש לא נכון מה שאני תופס. אתם מבינים שאסור לי לדמיין רוחניות בצורה גשמית, זה נקרא "לא תעשה לך פסל"2.
שאלה: מה המיוחדות של תע"ס לעומת הזוהר, זוהר לעם, במה שאנחנו מכוונים את עצמנו כרגע?
כל כתבי הקבלה חוץ מכתבי האר"י ובעל הסולם לא מדברים בצורה עקבית סיסטמתית על המבנה של העולם הרוחני. ולכן קשה לנו מאוד ללמוד לפי הטקסטים האחרים את מבנה המציאות הרוחנית ולהשתלב בה, לדרוש משם מאור המחזיר למוטב כי לא מרגישים בזה מערכת. כאן כשאנחנו נתחיל ללמוד תע"ס, אנחנו נרצה בכל פעולה ופעולה לגלות את עצמנו מול הבורא איך הוא משפיע עלינו, איך אנחנו מגיבים אליו.
שאלה: קודם אחד החברים הזכיר את אות קנ"ה, אז ראוי לציין שבאות קנ"ה רשום שדווקא לא צריך להבין "ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים אלא מתוך החשק והרצון החזק".
כן.
תלמיד: אז קודם כל "החשק והרצון החזק", זה מה שמדויק, אז שנזכיר את זה.
אתה צודק, תודה רבה. אני לא יכול שוב ושוב לחזור על כל הדברים שאנחנו למדנו וקראנו פעם. אני מבין שאתם שוכחים, זה טבעי לאדם, אבל מה עלי לעשות?
שאלה: הרצון החזק, מאיפה הוא מגיע?
הרצון החזק מגיע מהנקודה שבלב. אם יש באדם - יש, אם אין באדם - אין. יכול להיות שיתכלל בחברה ויקבל, ואפילו הרצון הקטן שיש לו יגדל, אבל בעצם זה מגיע מתוך שורש הנשמה שלו. כמו שאנחנו לומדים שבאים אלינו אנשים, מה פתאום אחד מגיע והשני לא, או מגיע ונמצא ואחר כך יוצא, הכול תלוי בשורש הנשמה.
שאלה: מה זה הסתרה כדוגמה בשבילנו? מה יכול לעזור לקבוצה שלנו להיות בהסתרה כדוגמה?
אני לא יודע, תבקש מהחברים שיסבירו לך. אתה שואל דבר כזה שאני לא יכול להסביר. מה זה הסתרה? הסתרה במיוחד הבורא עשה כדי שאנחנו נרצה לגלות אותו ולפתח רצון אליו. כמו שכלה מסתירה את עצמה מהחתן כדי לגרות אותו, כדי להגדיל בו רצון לעצמה, זה כוח ההסתרה.
שאלה: קודם אמרת שעכשיו הנקודה שבלב היא מהשורש של האדם, האם היא יכולה להיכבות במהלך העבודה המשותפת שלנו בעשירייה, ואם כן איך ללבות את זה מחדש?
הכול יכול להיות. אנחנו יכולים להגיע למצב שהיא תכבה, ואנחנו יכולים להגיע למצב שהנקודה שבלב תבער. הכול תלוי בסביבה, עד כמה האדם מתחבר לסביבה וכל הזמן נדלק ממנה.
שאלה: איך אפשר לשמור כל הזמן על הכוונה הנכונה בעת הלימוד, יש איזו טכניקה מסוימת שיכולה לעזור לנו?
כן. אתה צריך להשתדל לרשום את זה לפניך, אתה צריך לדאוג שהחברים גם יחשבו על זה, ואפילו שלא מדברים אבל המחשבות פועלות זו על זו, ואתה צריך להשתדל טוב טוב לבקש מהבורא שהוא יחדש לך כל פעם כוונה נכונה בעת הלימוד. כל מיני אמצעים. הכוונה הנכונה בעת הלימוד היא העיקר, לא מה שאתה לומד אלא באיזו כוונה אתה לומד, זה החשוב.
פעם לא היו "תלמוד עשר הספירות", כתבי האר"י, ובכל זאת מקובלים למדו. כי משהו היה להם והספיקו להם כוונות על הספרים, על הלימוד שהיה. ככל שבמשך הזמן מתגלות נשמות יותר מקולקלות, צריכים חומר לימוד יותר ויותר מורכב ויותר חזק עם מאור יותר גדול המחזיר למוטב, ואז לאט לאט אנחנו מסוגלים גם להגיע למשהו.
שאלה: מכל הפרטים שלמדנו היום וכל כך הרבה שאלות גם על הכוונה ועל לימוד תע"ס או מאמרים והכול, האם אפשר לנקז את הכול לנקודה אחת שבעצם הבורא רוצה לדעת בסך הכול עד כמה אנחנו באמת רוצים להתחבר ולהידמות לו, וזה לא משנה במה אנחנו עוסקים בהפצה, בתע"ס, במאמרים, האם זו הנקודה העיקרית?
הבורא יודע את זה ויודע מראש ואצלו מושג הזמן אינו פועל, והתחלה אמצע וסוף של כל התהליך, הכול מרוכז אצלו בנקודה אחת. כל העניין הוא עד כמה אנחנו נגדל ונקבל את הדברים האלה "זמן, תנועה, מקום" בצורה הנכונה. ולזה אנחנו צריכים לדאוג, איך אנחנו מקבלים את כל הלימוד שלנו בצורה כזאת שעל פני כל מה שמתגלה אנחנו מפתחים רק נטייה אליו, לבורא. אנחנו צריכים בשביל זה להיות מחוברים? נתחבר. אנחנו צריכים בשביל זה להגדיל את האגו שלנו, את הרצון לקבל? נוציא אותו מהמחסן, יש לנו מספיק, כל מה שצריכים רק כדי יותר ויותר להתקרב לבורא "כן נפשי תערוג אליך"3.
תלמיד: ציינת זמן ומקום, איך להתייחס לדבר הזה שאמרת, זמן ומקום זה משהו גדול כזה?
"זמן, תנועה, מקום" אלה ההבחנות שבהן אנחנו נמצאים. "זמן" זה זמנים שמשתנים, מצבים שמשתנים, ו"מקום" זה גם צורה יותר חיצונה שמשתנה, ו"תנועה" זה שאנחנו כל הזמן נמצאים בחילוף הרשימות הפנימיות שלנו, שכל פעם הרשימות מתחלפות ואנחנו מרגישים מתוך הרשימות עולם חדש, מקום חדש, אנחנו חדשים, אבל הכול בעצם רשימו. חוץ מאור ורשימו אין כלום, ואת זה אנחנו כבר נלמד בתע"ס.
שאלה: אנחנו מתחילים ללמוד "תלמוד עשר הספירות" מחדש כביכול, ואז זה יהיה כמו שנאמר "כי הם חיינו ואורח ימינו"4. האם כדאי לנו לדון בזה בעשירייה למרות שלא נבין כלום במשך המפגשים שלנו?
אתם צריכים לדון בעשירייה על מה שאנחנו לומדים בשיעור בוקר, שהשיעור הזה יכנס יותר פנימה, כי מהשמיעה בשעות האלה אתם לא מתרשמים, לא נכללים, לא מתייצבים בפנים, זה לא מייצב אתכם מספיק, ולכן צריכים לעבור עוד ועוד.
אני שכבר זוכר את הפסוקים האלה מזמן ועברתי אולי עשרות פעמים על כל הפסוקים האלה, אני עובר עליהם שוב ושוב, כי זו בעצם התמצית של המסר שהמקובלים עשו לנו, שלחו לנו.
תלמיד: אז לפי מה שאתה אומר אין לנו מה להרחיב בזה במשך היום אלא רק מה שאנחנו לומדים ממך באותו שיעור, באותו בוקר, על זה אנחנו יכולים לדבר?
כן, זה הכי חשוב. לא להתחיל ככה להתרחב לכל מני כיוונים אחרים, כי כאן מדובר על נושא אחד שהפסוקים כך מרוכזים.
שאלה: איך לשלב בין הכוונה למשוך את האור לבין הלימוד?
לבקש שכך זה יקרה, ותראה עד כמה התכונות שלך, המחשבות, הרצונות ישתנו. רק לבקש שזה יקרה.
תלמיד: אבל אנחנו לומדים שהכוונה הסופית שלנו אמורה להיות לתת לבורא נחת רוח, איך שתי הכוונות האלה צריכות להסתדר ביחד?
אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חושבים רק איך לעשות נחת רוח לבורא, וכל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים אך ורק בשביל זה.
תלמיד: עכשיו מדברים על זה שהלימוד והכוונה שלנו צריכים להיות מכוונים איך למשוך את המאור, איך לתקן את הרצון שלנו, איך לתת לבורא נחת רוח?
לא, האור שאני רוצה לקבל מלמעלה זה כוח שאני רוצה לקבל מלמעלה, זה האמצעי כדי לתקן את עצמי ולהיות מכוון לעשות נחת רוח לבורא. בפעולות שלנו יש אמצעים ויש מטרות. יותר נכון סיבות, אמצעים ומטרות.
שאלה: האם זה שאנחנו לא נצליח להבין נכון את תע"ס בעשירייה יכול לפגוע במבנה הנשמה?
לא, אנחנו נמצאים בכל זאת בשליטת הבורא, זה כמו תינוק שמשחק עם המשחקים והגדול שומר עליו, גם אנחנו כך נשמרים על ידי הבורא, אנחנו לא יכולים לגרום שום דבר רע בכל המערכת אלא אנחנו יכולים לגרום לעצמנו רק האצה או האטה בהתפתחות שלנו, זהו, לא יותר מזה.
שאלה: איך נוכל להעביר את החשיבות של החיבור שלנו גם בתוך העשירייה וגם בין העשיריות, כי אני מרגיש ביחס לתע"ס לחץ מהבורא שאנחנו נגיע לגילוי מהר, האם התחושה היא נכונה?
כן, הכול תלוי עד כמה אתם תתחברו ועד כמה אתם תעבירו זה לזה התפעלות ועד כמה אתם תרגישו שרק יחד אתם יכולים לפעול ברוחניות. הכול תלוי רק בחיבור ביניכם, לכן כתוב "לא החכם לומד". לא החכם.
שאלה: איך אמונה ברב עוזרת לנו בלימוד התע"ס?
אמונה ברב זה נקרא שאתם מקבלים מה שאני מלמד, אתם רואים את הדברים האלה גם במה שכתוב על ידי מקובלים, חלק מהדברים שאתם שומעים, אתם יכולים לבדוק לפי השכל שלכם וסך הכול מה שאתם צריכים זה להכניע את עצמכם כלפי העצות שלי שאנחנו צריכים עכשיו לעשות פעולת חיבור כדי שלימוד התע"ס יגלה לנו את העולם הרוחני.
שאלה: האם אנחנו מסוגלים לייצב כוונה נכונה ומדויקת עוד לפני שמגיעים להשגה?
אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על מה שניתן והבורא כבר, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי", בואו נעשה מה שתלוי בנו וכל היתר אתה יכול לראות מה שהבורא עושה כתוספת עליך.
קריין: קטע מספר 9. כותב בעל הסולם.
"הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כוחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.
ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:
או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".
או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד."
(בעל הסולם. הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", אות י"ח)
הקטע הזה מאוד חזק. אנחנו צריכים לדאוג לרצון שלנו למאור המחזיר למוטב שבו תלוי כמה אנחנו ואיך אנחנו מתקדמים. וזה לא תלוי באדם אחד אלא בכולנו יחד, כמה אנחנו מעוררים את זה.
כל בני ברוך, בבקשה, כולנו כולנו נכללים יחד, מתחברים יחד ועושים סדנה.
סדנה
אנחנו רוצים לברר בסדנה מה בדיוק חשוב לנו עכשיו בפנייה ללימוד, בפנייה לבורא, בפנייה לקבוצה, בלייצב את עצמנו נכון לקבלת המאור המחזיר למוטב שבו אנחנו כולנו תלויים, כל העתיד שלנו תלוי רק במאור המחזיר למוטב. איך אנחנו מוציאים את המאור המחזיר למוטב ממדרגה יותר עליונה, איך אנחנו משתמשים בו נכון?
*
אנחנו באים למצב העתידי שכבר קיים, אין ברוחניות משהו שמשתנה, הכול משתנה כלפי האדם המשיג. אבל כל הצורות, כל התמונות, כל מה שצריך להיות, הכול כבר קיים. כל הפריימים האלה קיימים, כל הסרט הזה כבר קיים. ולכן איך אנחנו צריכים לקבל את זה, אם אנחנו יודעים שכל מה שיקרה, יקרה והכול תלוי רק ביחס שלנו כלפי מה שיתגלה?
איך אנחנו מייצבים את עצמינו בצורה כזאת שכל מה שצריך להתגלות יתגלה בצורה יפה מאוד, גילוי הבורא לנברא. ולא שנעזוב את זה בצורה מקרית, שזה יקרה איכשהו ואז אנחנו רק נסבול ונצטער בזה שנמצאים בכל התהליך?
*
קריין: קטע מספר 10, רב"ש כותב.
"אם אדם זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם שהוא לא מבין אף מילה מה שכתוב שם, מכל מקום זה זכייה גדולה, שהוא דבוק בעת הלימוד בפנימיות התורה.
היינו שהוא מאמין שמדברים רק מעניין אלוקות, ויש לו מקום להתעמק במחשבתו, הלא כל מה שאני לומד הוא משמות הקדושים, אם כן בודאי זכייה גדולה נפלה בגורלי, אי לזאת, אין לי מה לעשות, רק להודות ולהלל לה'.
(הרב"ש. מאמר 2 "האזינו השמים")
זאת אומרת לא חשוב כמה אנחנו מבינים מה שאנחנו לומדים, לא החכם לומד, אלא איך אנחנו יודעים נכון להשתמש במצב שלנו. אני רוצה להתקדם להשפעה, לחיבור, לגילוי הבורא לנבראים, אני עוזר לכולם, כמה שאני רוצה להיות מחובר עם כולם, רק על ידי זה אני מקבל את המצבים החדשים, הרוחניים ובהם מתבהרים לי כל הצורות האלה מתלמוד עשר הספירות נגיד.
לכן לא החכם לומד, בשביל זה לא צריכה להיות החכמה. אפילו אדם שמגיע היום ללמוד, אם הוא יידע את הגישה הנכונה ללימוד ממחר הוא יכול להיכנס ללמוד תע"ס.
שאלה: כתוב פה "אם אדם זכה וניתן לו מחשבה", במה אני יכול לזכות כדי לקבל מחשבה שאני אעסוק בסתרי תורה?
זה שאתה הגעת אלינו זה כבר סימן שהביאו אותך, כמו שכתוב שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו קח לך. אלא מה, הגעת לבד אתה חושב, אתה חושב שאתה בכלל עושה משהו לבד, שיש לך בחירה חופשית, שאתה כזה חכם, שאתה בחרת כל מיני דרכים, מה אתה חושב על עצמך? הכול מכוון מלמעלה.
וכאן מסבירים לך שבכל המצבים האלה שהבורא מייצר לך, עד כמה אתה צריך בזה להיות עוד מוסיף משהו בדרך, בהתפתחות שלך. סך הכול איזו מן תגובה קטנה מאוד, כמו תינוק שמוסיף משהו, גם אתה תשתדל כך להוסיף, איזה חיוך, איזו הסכמה, משהו, זה מספיק.
ואל תחשוב שאתה בחרת את הדרך ואתה עכשיו נמצא בינינו. נניח שמחר בא לך רצון לצאת, גם זה מהשמיים, הכול מהשמיים. יש לך גם בזה איזו מילה אבל בסופו של דבר וגם בתחילת הדבר, הבורא הוא "אני ראשון ואני אחרון", הוא יקבע.
אני רוצה לתת לכם עוד 10 דקות, תדברו עכשיו ביניכם, מה אתם עושים במשך היום כדי לחזק את השיעור. מאוד מאוד חשוב. המון פסוקים, עשרה פסוקים שכל אחד ואחד מאוד חשוב, כדאי לעבור עליהם. כל אחד ואחד יעבור על זה כמה פעמים ביום ותדברו על זה במשך היום.
קריין: סיכום שיעור, איך אנחנו מחזקים את השיעור במשך היום?
(סוף השיעור)