שיעור בוקר 14.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 653, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר ריג. "ענין גילוי החסרון"

מאמר רטו. "ענין אמונה"

מה יש לי להגיד לפני השיעור שלנו? מיום ליום אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בלחצים יותר ויותר גדולים ומיוחדים מלמעלה שבאים ממש מהבורא כגילוי החיסרון, גילוי הלחץ על כולנו סביב כל כדור הארץ ואנחנו צריכים לתת תשובה נכונה על ההתעוררות הזאת שהבורא עושה לנו, אתערותא דלעילא, איך אנחנו מגיבים על זה מלמטה, אתערותא דלתתא. ולהודות על זה שאנחנו לא נמצאים כמו חיות אלא הבורא רוצה לסדר אותנו כך שנתקדם אליו כדי שנהיה בני אדם הדומים אליו.

אז מיום ליום כשאנחנו מתחילים להכיר מה עברנו מאתמול, אנחנו רואים שאנחנו כנראה עוברים מצבים רציניים מאוד. אנחנו רק רואים בצורה חיצונה שהפנדמיה הזאת, הווירוס הזה מתגלה יותר ויותר ומצבנו נראה יותר ויותר גרוע. המצב הכלכלי, המדיני והחברתי, כל המצבים האלו מתדרדרים יותר ויותר וזה טוב כי על ידי זה אנחנו מגלים עד כמה כל מה שבנינו קודם ברצון האגואיסטי שלנו אין לו זכות קיום כנראה בעולם הבא, שמגיע ובא. ולכן כך הוא מתגלה לנו ומחייב אותנו לחשוב על השינויים שנצטרך לעבור, שנרצה לעבור.

לכן כל הלימוד שלנו מקבל עכשיו משקל אחר, אם קודם זה היה אולי איכשהו תאורטי ללא מושג הזמן וללא לחץ, אז היום זה לא. דווקא ההפך. יום יום הבורא מעורר אותנו על ידי לחצים חדשים עלינו, כי אנחנו צריכים להזדרז עם התיקונים שלנו והתיקון שלנו הוא בעיקר בחיבור. נשתדל גם בזמן השיעור וגם במשך היום להשיג עוצמת חיבור חדשה, דרגת חיבור חדשה גם בכמות ובעוצמה וגם באיכות וכך נגיע למצב שעוד לפני שהמחר מגיע עם התגלות של לחצים חדשים מהפנדמיה, אנחנו נהיה כבר מוכנים לזה עם החיבור בינינו כך שנראה איך אנחנו ממהרים את הזמן ולא שהזמן לוחץ וממהר אותנו.

כמו שכתוב "ישראל מזרזים את הזמנים", אז בואו נשתדל להיות כאלה. נשתדל להגיע לצורה הנכונה של המחר לפני שכל מיני ייסורים ובעיות יחייבו אותנו. אז יותר לחיבור, ותפילה מתוך החיבור בינינו לבורא שיעזור לנו להיות יחד דומים לו וקרובים אליו. אנחנו כבר נמצאים זמן רב בתהליך אבל היינו בודדים. בואו נשתדל להבין, להרגיש וגם להאמין למורים שלנו שהתפילה המשותפת היא היא שמעוררת את הכוח העליון להשפיע עלינו, כי אנחנו קיימים בשבילו אך ורק אם אנחנו מאוחדים, "כאיש אחד בלב אחד". אז נשתדל.

קריין: שמעתי רי"ג.

ריג. ענין גילוי החסרון

"דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החסרון. כי זה היסוד, שעליו נבנה כל הבנין. וחוזק הבנין נמדד לפי היסוד.

יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה. לכן, היסוד מקלקל את כל הבנין. הגם שמשלא לשמה באים לשמה, אבל לאריכות זמן צריכין, עד שיחזור למטרה. לכן צריכין לראות, שהמטרה יהיה תמיד נגד עיניו, כמ"ש בשולחן ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד", שאינו דומה מי שיושב בבית, למי שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש.

כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה. יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים.

לכן מי שמרגיש, כמ"ש בשולחן ערוך, "שיהא אצלו דומה וכו'", בטח שהוא בשלימות. זאת אומרת, שיש לו אמונה. וכל זמן, שאין הוא מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך. לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה. והוא שיצטער עצמו, על שאין לו אמונה כראוי. וחסרון אמונה הוא היסוד שלו. וצריך ליתן תפילתו לבקשות ויגעות, שירגיש את החסרון הזה. שאם אין לו חסרון, זאת אומרת שאין לו כלי לקבל את המילוי. וצריך להאמין, שהקב"ה שומע תפילות כל פה, ושהוא גם כן יוושע באמונה שלימה."

שאלה: מה זה אומר "העומד בפני מלך" ואיך נכון לתאר לעצמנו מה שרב"ש כותב?

נראה לך שכאילו אתה נמצא בנוכחות הבורא. ואיך בודקים את זה? עד כמה שאתה כל הזמן פועל רק כדי לעשות נחת רוח לו, וזה שאתה עומד מול הבורא, שאתה מרגיש אותו, שאתה נמצא לפניו בסביבה שלו, בהשפעה שלו, ההרגשה הזאת נקראת "אמונה". ולפי גודל האמונה שאתה מרגיש את נוכחות הבורא, לפי הגודל הזה אתה יכול לעשות פעולות נכונות. וההיפך, במידה שאתה לא יכול להרגיש שאתה נמצא בהשפעת הבורא, בנוכחות הבורא, אז כל הפעולות שלך הן פעולות שמגיעות לך מהטבע שלך, מהצד השני, מהאגו.

לכן כל העבודה שלנו היא איך אנחנו נגלה את עצמנו שנמצאים בהשפעת הבורא, לפניו, ואז אנחנו בטוחים שרק ההשפעה הזאת ממנו היא קובעת את כל המעשים, את כל המחשבות שלנו ואני בטוח לא אפול לתוך הרצונות והמחשבות שלי, של "הצד השני" מה שנקרא, יצר הרע שחושב רק על עצמו. זו בעצם העבודה שלנו.

לזה צריכים קבוצה וכל מה שאנחנו עוסקים בסך הכול זה כדי לקרב אותנו לבורא עד כדי כך שנרגיש שהוא משפיע עלינו, ושלא נצא מהאזור שהוא נמצא בהשפעתו, וזה יעזור לנו להתקדם יותר ויותר לקראתו. זה בסך הכול מה שאנחנו צריכים, להיכנס ל"שדה אשר ברכו ה'". זאת אומרת להיכנס לשדה כמו שדה מגנטי, שאז כשאני נמצא בתוך השדה הזה הבורא קובע מה אני אעשה, ותמיד אני אעשה דברים נכונים יותר ויותר מפעם לפעם להיות דומה לו, זה נקרא "לגדול כאדם".

תלמיד: "השדה" הזה הוא בעשירייה?

"שדה" אנחנו מייצבים בעשירייה, שם הוא נמצא. רק במידה שאנחנו מייצבים את העשירייה, אנחנו מגלים את השדה כלפינו. זה מה שנקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו "קח לך". זאת אומרת שאם אתה תייצב את עצמך עם החברים יחד, אז בטוח שבזה אתה כבר מתחיל להשיג השפעה ממני כי אני מתגלה בעשירייה, וכשאתם נמצאים בעשירייה, ככל שאתם נמצאים בחיבור יותר גדול, אתם כבר מובטחים שההשפעה שלי תשמור אתכם ותקדם אתכם רק להידמות לי.

שאלה: איך החבר יכול להמשיך בדרך ולמצוא את האמונה שלו?

רק על ידי חיבור עם החברים כמו שדיברנו. אין חוץ מזה שום אפשרות, היא פשוט לא קיימת. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה יכול ללמוד אלף שנה, אתה יכול לעשות כל מיני פעולות, היו פעם אפשרויות כאלה, אבל עכשיו שאנחנו נמצאים כבר בסוף התיקונים לקראת גמר התיקון, אין סיכוי להצליח לבד. פעם זה היה כך, גם היו אחד או שניים ליד כל אחד, אבל היום זה בלתי אפשרי.

אתה רואה, באה עכשיו מכה, הפנדמיה הזאת, היא באה לכל האנושות. אין לך פינה אחת באנושות שלא נפגעת מזה. למה? כי כולם צריכים להתעורר לפעולה אחת, בסופו של דבר לחיבור וזה ברור לנו, ומיום ליום זה יותר ויותר מתגלה. כבר חשבנו שעוד מעט זה יגמר, אבל כלום. זה יגמר בגמר התיקון. זה נקרא שאנחנו נמצאים בדור האחרון.

עכשיו יש לנו רק דרך אחת, ליתר חיבור בינינו וכמה שאפשר להבין שרק בזה תלוי העתיד שלנו. ואם אנחנו לא ניתן לזה כוחות, אז מלמעלה ייתנו כוחות וזה יהיה לנו לסבל ולטרחה גדולה מאד. כי הבורא לא נותן תרופה, הוא צריך לתת לנו מכות כדי שנבין מה חסר בעבודה שלנו כדי להגיע לתיקון.

הבעיה שלנו היא לא להיות מחוברים, את זה הוא יכול לעשות לנו מייד בפעולה אחת קטנה, אלא הבעיה שלנו היא שאנחנו צריכים להבין מה זה נקרא להיות מנותקים, עד כמה זה הכרחי להיות מחוברים, עד כמה אנחנו צריכים לרצות בעצמנו להיות מחוברים על פני הנתק בינינו. העביות היא הנתק בינינו, [וצריך] עוד תפילה, משיכה לחיבור, ושנקבל ממנו כוחות להתחבר למעלה מהפער בינינו, מהתהום שבינינו, להתחבר ולבנות ממש גשרים מעל התהום שבינינו. וכשאנחנו בונים גשרים כאלה, אז בזה אנחנו בונים את הכלי הנכון, עביות צמצום ומסך ואור חוזר ומתחילים לעבוד עם הבורא יחד למעלה מהאגו שלנו. ואז מה שאנחנו בונים זה נקרא "מגדל פורח באוויר".

שאלה: מה זה אומר "להצטער על חיסרון האמונה", להצטער על זה שאני לא יודע?

להצטער על חוסר אמונה זה נקרא להצטער על חוסר השפעה. שאין לי כוח השפעה, שאני לא מסוגל להיות משפיע, שאני לא מסוגל להתרומם מעל האגו שלי שכל הזמן מושך אותי מטה לכל מיני עסקים ארציים, כל מיני מילויים, כל מיני תענוגים בהמיים וכן הלאה.

אז אני צריך להשתדל כל פעם להיות למעלה מזה ולא לצפות שזה ייגמר וייעלם, ההפך "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". וכמה שאנחנו מתקדמים, אנחנו נקום יום יום בבוקר, אני אתעורר, וברגע שאני מתעורר יהיו לי עוד פעם שאלות ורצונות כאלה ארציים ומה לא. וככה זה עוד ועוד ואני אשתדל במשך היום לעבוד על זה ולמחרת אני אקום ויהיו לי הפרעות עוד יותר גדולות וכך זה יהיה עד שאני אגיע למימוש הסופי. זאת אומרת שכל הרצונות, כל המחשבות הבהמיות האלו של העולם הזה, כבר יגיעו למצב שאני נקרע מהקשר איתם ומתחבר לעשירייה בצורה השלמה. אנחנו צריכים לראות בכל המצבים הללו צעדים קדימה לקראת גמר תיקון, אבל הם כאלו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שתמיד המטרה לפני עינינו ואין לנו שום משהו אחר?

לדעת? לפי שהקבוצה נמצאת לפניך, לפי שאתה מחזיק את הקשר שלך איתם, לפי שרק זה שאתה מחזיק את הקבוצה הזאת בידיים ככה, מחזיק אותם שהם יהיו איתך, רק זה הקשר שלך עם הבורא עם העולם העליון, הנצחי, הקשר שלך עם דרגת האדם שבך ואם אתה עוזב אותם אז אתה נופל, אתה לגמרי עוזב את הרוחניות. ככה זה. אין מה לעשות, אנחנו צריכים להבין שכמו שכתוב "או חברותא או מיתותא".

שאלה: בכל זאת יש רצון לשאול למה זה נבנה כך שהבורא לא נותן לראות התקדמות?

אנחנו לא יכולים לראות את ההתקדמות שלנו לקראת מטרת החיים, מטרת הבריאה מפני שאז זה יחליש אותנו, זה יכנס לתוך האגו שלנו, לרצון לקבל שלנו ואז אנחנו נרגיש שאנחנו יכולים לעבוד כדי לקבל שכר, שכר שאנחנו רואים איך אנחנו מתקדמים ואז ההתקדמות הזאת תהיה התקדמות גשמית ולא התקדמות רוחנית.

שאלה: ואיפה הבדיקה של ההתקדמות?

בדיקה בזה שאני מתקדם היא רק בקבוצה, עד כמה שאני יותר ויותר מרגיש את המסירות שלי לעשירייה.

שאלה: איך באופן מעשי נחזק את רצון החבר להתכלל בעשירייה?

זו עבודה גדולה. איך אנחנו נעורר, ואנחנו צריכים כל הזמן לעורר, בלי סוף. זאת אומרת מתחיל יום ואני שוב ושוב חושב איך אני מעורר את כל העשירייה וכך כל אחד מהעשירייה צריך לחשוב כל הזמן איך הוא מעורר את כל העשירייה, איך אנחנו מחוברים יחד יותר ואיך אנחנו מתעוררים כל אחד וכולנו יחד יותר. זאת העבודה שלנו. עכשיו, מה לעשות, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה". פשוט כל מה שאתה חושב שיכול להועיל.

תדבר עם החברים, תעורר אותם, קח דוגמה מהם וכן האלה. אנחנו עדיין בזה לא משקיעים את הכוח שלנו. לא משקיעים. כל אחד בכל זאת לא יכול עדיין להתנתק מדאגה על עצמו, לחשוב שהוא זה סך הכול הקשר שלו עם החברה. אני הרוחני זה לא אני, זה הקשר שלי בתוך החברה, אני צריך לחשוב על החברה ועד כמה שאני מעורר אותם, מחזיק אותם, מחבק אותם, מייחד אותם, זה נקרא "האני הרוחני" ועליו אני צריך לחשוב. זאת אומרת שאני לא חושב על היחידה אני, אלא איך אני נכלל בהם. רק בצורה כזאת זה עובד. כי אדם צריך להעלם שם בתוך העשירייה ועד כמה שיעשה מעצמו אפס, כמו שרב"ש כותב במאמרי חברה, לפי זה הוא יתקדם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להבין שאנחנו צריכים להשתמש באגו כדי לייצר קנאה, לתת התפעלות זה לזה שלא צריכים להיות מלאכים בעשירייה, איך אנחנו יכולים לתת התרשמות דרך משחק, דרך קנאה ושימוש באגו?

אני חושב שהכי טוב זה לקחת את מאמרי החברה של רב"ש, מאמר ליום, לקרוא אותו כמה פעמים ביום ולהשתדל בכל שעות היום לממש אותו בכל החברה ורק על זה לדבר, רק על זה לחשוב. פשוט מאוד, לא על שום דבר אחר, רק על זה לדבר.

בוא אנחנו נעשה את זה מהיום בסוף השיעור, אנחנו נקרא מאמר רב"ש על החברה, כולנו יחד ואחר כך תקראו אותו עוד כמה פעמים ביום שאתם יכולים ותדברו רק על הנושא מה שיש בתוך המאמר, כל הזמן. גם כל אחד חושב על זה וגם כולנו מדברים וחושבים על זה. בכל העולם, כל החברים שלנו בכל הקבוצות, בכל העשיריות. גם גברים, גם נשים, כולם. ובוא נראה עד כמה שגם כן פעולה הזאת משותפת סביב המאמר של המורה שלנו, זה יעזור.

שאלה: במידת המאמץ גדל האגואיזם שלנו, איך להבחין בין הגאווה לבין הביטחון?

ההבדל בזה שאתה נכלל בעשירייה או לא. אם אתה לא נכלל זה גאווה, ואם אתה נכלל, זה ביטחון, כי ביטחון מגיע מהסביבה.

שאלה: לצמצם לחלוטין את המחשבות והרצונות האגואיסטים האם זאת המדרגה הרוחנית הראשונה או שזה נחשב כבר גמר התיקון?

זו התחלה. הכול מתחיל מהצמצום.

שאלה: אם אתה רוצה אנחנו יכולים כבר עכשיו ללמוד מאמר חברה, אפשר להתחיל מהמאמר הראשון.

לא. לפני שיוצאים ליום, בסוף השיעור, תשאיר לנו זמן למאמר הזה, בסוף השיעור אנחנו נקרא ואז נפרד ובמשך היום אנחנו נעסוק בזה בכל העשיריות.

תלמיד: בסדר, אז נשלח מאמר. דבר שני רציתי לשאול מקודם שמעתי אותך אומר שעד היום ההתקדמות שלנו הייתה כבודדים, אז מה זה המעבר הזה שמתחילים להתקדם דווקא כעשיריות?

שאני מיום ליום מרגיש עד כמה שאנחנו בעשיריות שלנו יותר ויותר מתקבצים, מצטמצמים, איך להגיד, יותר ויותר נעשים צמודים זה לזה במחשבה, ברצון, בנטייה, יותר ויותר. אני לא אומר שלא עשינו עד היום שום פעולות, גם כן שאנחנו מדברים אפילו על דברים כאלה זה כבר סימן שאנחנו התקדמנו לזה. אבל לעשות בפועל בהרגשה שלנו כאלה צעדים שאנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו באמת נפשית קרובים זה לזה, עד כמה שהעשירייה היא הופכת להיות אצלי דבר הגדול, העיקרי, הקובע, שזה בשבילי. שאני קם בבוקר אני חושב על זה אבל לא מה שאני מרגיש אלא אנחנו. שזה כבר להגיע למצב שהעשירייה מעלינו משפיעה על כל אחד.

שאלה: איך קורה המעבר הזה מהחיסרון שלי לחיסרון של העשירייה?

זה שאנחנו מקנים, מעבירים לעשירייה כוחות שלנו ורוצים שם להתכלל ושם שיהיה המקור, הנשמה שלנו, כי באמת עשירייה זאת נשמה, כל אחד מאיתנו הוא רק מרכיב של הנשמה, חלק, אלמנט, ולכן כך אנחנו צריכים לחשוב, וכך לאט לאט בתרגילים כאלו של כל אחד אנחנו מעבירים את עצמנו לעשירייה כך שאנחנו מרגישים שבה יש כוח, סמכות, ושהיא קיימת ואנחנו לבד לא קיימים.

פשוט זה מה שקורה, שאנחנו כל אחד לחוד נמצאים בעולם הגשמי, מתחברים יחד, מיד יש לך מציאות של עשירייה שזה עולם הרוחני.

תלמיד: אז כאילו יוצא שכל התקוות שלנו צריכות להיות דווקא בעשירייה ולא כל אחד על עצמו?

ודאי.

תלמיד: דווקא את זה מקדמים?

כן. לכן אמרתי שאנחנו עד היום עדיין נמצאים בזמן ההכנה.

שאלה: אני רוצה לשאול על הפנדמיה שפתחת איתה את השיעור, על המגיפה הכלל עולמית הזאת, שרואים שהלחץ גובר מיום ליום, אבל גם נראה שאי אפשר לנצח את הלחץ הזה הוא חזק יותר מאיתנו?

לא צריכים. רגע, אנחנו? מה אתה רוצה שזה יעלם?

תלמיד: אז מה אנחנו רוצים, בדיוק, מה אנחנו רוצים מהדבר הזה?

תגיד לי אם אנחנו מקבלים שכל מה שעושה בורא זאת תרופה, איך אתה יכול לזרוק את התרופה שהבורא מעביר לך? איך אתה יכול להיות מזלזל במה שהוא עושה? אתה רק צריך לראות את התגובה שלך הנכונה שצריכה להיות. התגובה שלנו צריכה להיות להתרחק זה מזה בצורה אגואיסטית, כמו שבאמת אומרים הרופאים שצריכים להיות, ולהתקרב זה לזה בצורה פנימית למרות המרחק שבינינו.

תראה איך אנחנו מתקיימים בני ברוך העולמי, אנחנו לא נפגשים יחד, ולא אומרים להיפגש אלא לשמור על מרחק, מצד אחד. מצד שני, אנחנו אומרים שאנחנו חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד, אנחנו חייבים להיות כל הזמן מחוברים בינינו, דואגים זה לזה, בצורה רוחנית, שאנחנו נהיה ממש בלב אחד. אם האנושות הייתה כך במקצת מתקיימת, אז לא הייתה פנדמיה, קודם כל בשביל מה צריכים את המכה הזאת, לא צריכים שום דבר, כבר היינו באיזשהו צד מתוקנים.

תלמיד: כתוצאה מהחיבור בינינו והמאמצים להיות לב אחד בכלי העולמי, לאיזה תוצאה בעולם אנחנו מייחלים?

אנחנו מאחלים לעולם רק דבר אחד להבין מה מוטל עלינו לעשות בצורה הנכונה, ולא שהמכה הזאת תעבור. היא מגיעה מכוח הטוב ומיטיב ואז אנחנו צריכים להגיב נכון. זה נקרא שקיבלנו תרופה בצורה נכונה, והיא תרופה ולא מכה. ההבדל הוא ביחס בינינו למה שקורה. לכן כתוב "הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא".

תלמיד: אנחנו רוצים שהווירוס ישאר או יעלם?

אני רוצה שהוא יעשה את העבודה שלו עליי, ולא חשוב לי אם הוא יהיה, או לא יהיה.

תלמיד: מה בדיוק התוספת האיכותית שלנו מיום ליום על פני הלחצים האלה?

שאנחנו רוצים להיות מנותקים זה מזה גופנית, על מנת להיות מחוברים זה לזה נפשית. כבר אומרים שהפנדמיה הזאת תהיה עוד שנה, עוד שנתיים, מי יודע, ואחריה העולם יהיה אחר לגמרי. חלק מהעסקים יפלו, חלק יתקיימו. יחסים כאלו בין בני אדם יתקיימו, ויחסים אחרים יפלו, וכן הלאה וכן הלאה.

תלמיד: ולא צריך לצפות לשום תוצאה בעולם?

אני לא יכול לצפות לתוצאה בעולם מפני שכל מה שאני יכול לצייר בעצמי זו צורה אגואיסטית ישנה שאסור לי לחזור אליה. היא היתה מקולקלת ולכן היא הביאה את התרופה הזאת, את המכה הזאת, את פנדמיה הזאת. לכן אני לא יכול לצפות לשום דבר שאני יכול לצייר לעצמי "הו ככה האנושות צריכה להיות, או כך היא צריכה להיות". לא. אני יכול להגיד רק דבר אחד, ככול שהחיבור האגואיסטי יתנתק בינינו, יהיה יותר טוב, ושהחיבור האלטרואיסטי הווירטואלי, לא וירטואלי, כי וירטואלי כאילו לא מצביע על טיב החיבור. אז החיבור הטוב, האלטרואיסטי של אהבה, יוולד ויתקיים. כך צריך להיות, וזה נקרא שאנחנו לאט לאט מתנתקים מעולם החומר וכבר נעים לכיוון עולם הרוח.

תלמיד: ומה תפקיד הקשר הוירטואלי בתוך המעבר הזה?

לעשות לנו מעבר מהחיבור הגשמי האגואיסטי, לחיבור רוחני אלטרואיסטי. אז הקשרים הוירטואליים עוזרים לנו ליצור כאלה קשרים, כי אנחנו מפסיקים להרגיש את הקשר הגופני בינינו. בשביל מה? אני עכשיו רואה אתכם, אני רואה כמה אלפי פרצופים, בשביל מה לי לראות את הפרצופים האלה, יותר טוב אם אני אראה נשמות, רצונות של כל אחד. וכך כולנו, במקום שתראה הרבה פרצופים, במקום כל המוזאיקה הזאת, אני אראה רצון אחד מחובר. ואנחנו רואים איך הבורא מתגלה מכל הרצון הזה.

תלמיד: אז אנחנו הולכים לראות יותר ויותר מערכות של האנושות עוברות לעולם הוירטואלי, חינוך, עבודה, ממשל, הכול, זאת המגמה שאתה צופה?

אני לא נותן פתרונות וצורות למערכות דעולם הזה, איך הן צריכות להיות. אנחנו צריכים לבנות אותן מתוך ההבנה שלנו בחיבור הנכון, החדש. של חיבור אלטרואיסטי לטובת הקשר בינינו, שבו יתגלה הבורא, ולקראת זה נלך. אם אנחנו לא נלך ל"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אז כל הדברים, אפילו האלטרואיסטיים שאתה תבנה, יפלו ויגלו רק את החסרונות שבהם. זה יהיה כמו ברוסיה, במהפכות, בק.ג.ב וכולי. אתה מבין?

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר שלמרות שמלא לשמה מגיעים לשמה, זה עדיין דורש זמן רב עד שנחזור למטרה. למה הוא כותב שנדרש זמן רב, ואיך לקצר את הזמן הרב הזה?

אנחנו, על ידי הקשר בינינו, יכולים לקצר את הזמנים, כמו שכתוב "ישראל", אלו שמשתוקקים למטרה, "הם מקדשים את הזמנים", מקצרים את הזמנים. ולכן אני לא חושב שהזמן צריך להוות כאן איזו פונקציה, כנושא בפני עצמו. הכול תלוי בעד כמה שאנחנו בקומפרסיה, בלחץ בינינו, בחיבור, בנטייה להיות קשורים יחד, בזה אנחנו מבטלים את מושג הזמן.

שאלה: החיבור בעשירייה הוא המטרה או האמצעי להשגת מטרה גבוהה יותר?

כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" ומטרת הבריאה היא דבקות בבורא, כמו שכותב בעל הסולם. תסבירו את זה לחברים שלכם. שאלות כאלה כבר לא ציפיתי לשמוע.

שאלה: אחרי השיעור אנחנו בונים תפילה עם כל העשירייה ומעלים אותה פעם בשעה, ובזמן האחרון זה נתן ממש הרגשה של עבודה משותפת ותפילה משותפת. נולד כוח משותף. בעבר כל הזמן התלוננתי על כך שהתפילה הרגישה לי אישית, וכעת אני מרגיש שהתפילה היא לא אישית כמו שהתלוננתי אלא משותפת. היום אתה אומר בואו נעבור לעבודה משותפת, ואז כאילו הכול קרס.

אני לא מבין על מה אתה מדבר. מה אני מבטל לגבי שהיה קודם, ומה אני אומר שצריכים לעשות עכשיו משהו חדש. תסביר לי מה היה ומה אני אומר שעכשיו לא צריך, ומה אני אומר שצריכים לעשות במקום. נראה לי שאתם מבולבלים לגמרי. תבדקו טוב טוב ואחר כך תשאלו שוב.

שאלה: האם התחושה שבמצב עליה האדם מסוגל להכיר את עצמו בעשירייה מפני ה', ואילו בירידה הבורא לוקח מהאדם את היכולת להכיר את המודעות, ורק במאמץ בחיבור עם העשירייה האדם מסוגל לשקם את המצב הזה וכך זה חוזר על עצמו במעגל. האם זה נכון?

אתה שואל או אומר? אמרת נכון אבל בשביל מה להגיד כך? מה אתה שואל?

תלמיד: רציתי לבדוק אם זו תחושה נכונה.

ככה לא אומרים, רק שואלים שאלה. כן, אמרת נכון, אבל אל תגיד כך יותר. אמרת נכון.

שאלה: איך עלינו להתייחס למגיפה מתוך הניסיון שלנו להתחבר בפנימיות בעשירייה?

אנחנו מתחברים לעשירייה כדי ליצור כוח חיובי ועל ידו, על ידי הכוח החיובי, לעזור לכל העולם לעבור ממצב של מחלה למצב של בריאות. כי מצב של מחלה זה הניתוק של כל אחד ואחד מהשני, ומצב של בריאות הוא חיבור נכון בין כל אחד לכולם. וזה מה שאני מצפה שיקרה, גם בעשירייה שלי, וגם במה שאנחנו רוצים להשפיע לכל האנושות.

שאלה: אם חסרון אמונה הוא הכלי, אז איך המילוי, רכישת האמונה, לא מבטלת את הכלי?

איך זה יכול להיות? מה זה מילוי לכלי של אמונה? אור החסדים. ואחר כך באור החסדים כבר יש עוד פעולות נוספות כדי שבאור החסדים יתגלה אור החכמה, שזה כבר בלקבל על מנת להשפיע, זו כבר עבודה עם האגו שלנו. לצרף אותו, ולעבוד מעליו. אבל כלי של אמונה זה כלי של בינה. כשבינה רוכבת על המלכות, כשהיא שולטת על המלכות, ואז אור החסדים ממלא את הרצונות. הוא יכול למלאות אותם רק בעביות שורש א' וב'. ממלכות לבינה.

תלמיד: אם לאדם יש חיסרון, באיזה אופן אור החסדים לא מבטל את החיסרון הזה איך זה יכול היות, איך הוא עובד?

אור החסדים עושה את החיסרון לכיוון הנכון, להשפעה, ואז זה נקרא תיקון החיסרון. הרצון לקבל נשאר, הוא לא מתבטל. מתבטלת רק הכוונה שלו על מנת לקבל והיא יכולה לעבוד בעביות שורש א' ב' בעל מנת להשפיע. אבל לא על עביות ג' ו-ד', שם עדיין לא מסוגלים.

תלמיד: וחיסרון האמונה צריך להיות מורגש בכלי של העשירייה או באדם עצמו?

באדם עצמו אבל כלפי העשירייה. כי איפה הוא רואה את ההשפעה שלו?

תלמיד: כנראה זה פותר את העניין.

שאלה: ככל שאני עובד יותר על חיבור בעשירייה ומשקיע בגדלות החברים וככל שהחברים יותר עושים את זה, השלשלת שאתמול קשרה אותי לעשירייה הופכת לחוט דק שיכול ברגע להיקרע. איך אני הופך את התהליך הזה לא לביקורת וכעס כלפי החברים, אלא לאהבת חברים ביתר שאת?

אני לא יודע. אבל אולי כבר תזרוק את הביקורת והכעס שלך. באמת, אני לא יודע מה המקור של זה, אני לא מבין. מה מקור של זה? אני אגלה לך סוד, תאמין לי שמחזיקים אותך בעשירייה בחסד. תחשוב ככה, שהם רוצים לזרוק אותך, אבל בכוח, ממש בכוח מחזיקים את עצמם לא לזרוק אותך עם כל הטענות שלך כלפי העשירייה. אני לא מבין למה יש לך טענות כלפיהם, מה זה?

שאלה: אנחנו מדברים על האגו, הבורא נותן רצונות אגואיסטיים חדשים או מוסיף כוונות אגואיסטיות?

גם הרצון וגם הכוונה באים מהאגו.

שאלה: אפשר בבקשה עוד פעם לדייק, ממה מורכב ומתפתח החיסרון הנכון שהוא היסוד העיקרי?

החיסרון הנכון מתפתח מזה שהאדם מסוגל לבטל במקצת את האגו שלו כלפי החברים, וכשהוא משתדל לעשות את זה הוא פונה לבורא שהבורא יעזור לו לבצע את זה. יש כאן אדם, שרוצה לבטל את עצמו כלפי החברים, ורואה שאי אפשר, ואז הוא פונה לבורא, שהבורא יעזור לו בזה. כך יש כאן אדם, קבוצה ובורא. האדם מבקש מהבורא שיעזור לו להיות מחובר, לדאוג לחברה וכן הלאה, בצורה כזאת הוא מצליח. ואז ההתחברות שלו עם החברה, עם העשירייה, תהיה בדיוק כבקשה שלו לבורא. ויוצא שהבורא הוא שקושר אותם יחד, את האדם והעשירייה, והוא נמצא כעד, כמחזיק את הקשר הזה. אני מקווה ששמעתם. כך אנחנו צריכים להתקדם, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

שאלה: אם משתנה הכוונה זה לא אמור לשנות את הרצון, נכון?

נגיד שלא. אבל הכוונה משנה את השימוש ברצון. כל הרצונות שלנו נשארים, אנחנו לא יכולים לעשות איתם כלום. הרצונות הכי גרועים, הכי טובים, לא חשוב איזה רצונות, אנחנו לא יכולים למחוק אותם, שום דבר לעשות, רק לשנות את השימוש בהם, לצמצם אותם, או אפילו אחרי הצמצום להקים אותם לשימוש החדש.

תלמיד: מה זה השימוש החדש?

על מנת להשפיע.

תלמיד: איפה זה מתבטא, כי אם הרצון לא משתנה ורק הכוונה השתנתה, איפה רואים את השינוי, האם בצורה הגשמית של הרצון? אני לא מצליח להבין מה כן משתנה.

משתנה השימוש שלך ברצון, עד כמה אתה עכשיו רוצה להתעלות מעליו, שלא יפריע לך להתקרב לחברים. אחר כך אתה מעורר את החסרונות האלה ורוצה דווקא על ידם להתקשר לחברים.

תלמיד: אבל זה שאני עכשיו משתמש כדי דווקא על ידם להתקשר לחברים, אני פועל עם הרצונות האלה בצורה שלפני כן לא פעלתי?

נכון, בטח. כי בסך הכול השימוש ברצון הוא כדי להתקרב, כדי להשפיע להם. קודם לא היה לך את זה, היה הפוך.

קריין: "שמעתי", רט"ו, "ענין אמונה".

רטו. ענין אמונה

"ענין אמונה הוא דוקא עבודה טהורה. משום שאין הרצון לקבל משתתף עם העבודה זאת, אלא אדרבא, שהרצון לקבל מתנגד לו. שטבע של הרצון הזה, הוא רק לעבוד במקום שהוא רואה ויודע, מה שאין כן למעלה מהדעת. לכן, בזה האופן יכול להיות הדביקות בשלימות, מטעם שיש בזה ענין השתוות, זאת אומרת שהוא ממש להשפיע.

לכן כשהבסיס הזה קבוע וקיים אצלו, אזי אפילו כשמקבל השפעות טובות, נכנס זה אצלו בבחינת "אָתְרֵיא [התראה]" שגמטריא "תורה". ועל זו התורה צריך להיות בחינת "מורא". היינו שצריך לראות, שלא לקבל שום סיוע ותמיכה מבחינת תורה, אלא מן בחינת אמונה. ואפילו כשנראה אצלו דבר זה לבחינת מיותרת, יען שהוא כבר מקבל מבחינת ארץ חמדה, מכל מקום הוא צריך להאמין, שכך היא האמת. וזה פירוש: "וכל מאמינים שהוא אל אמונה". שדוקא על ידי האמונה יכול להחזיק את המדרגה."

ישנה כאן בעיה, איך אנחנו יכולים להבין מה זה נקרא "אמונה"? אי אפשר, לא ניתן, לכן זו בעיה.

בעל הסולם אומר כך, "ענין אמונה הוא דוקא עבודה טהורה." מה זאת אומרת "טהורה"? "משום שאין הרצון לקבל משתתף עם העבודה זאת," אין רצון לקבל באמונה. "אלא אדרבא, שהרצון לקבל מתנגד לו." אבל במידה שהוא מתנגד, האדם יכול לפתח בו, בתוכו, בעצמו דרגת אמונה. לפי הניגוד של הרצון לקבל. "שטבע של הרצון הזה, הוא רק לעבוד במקום שהוא רואה ויודע, מה שאין כן למעלה מהדעת." כשהאדם הולך הפוך מזה אז הוא בונה את דרגת האמונה, מקום לאמונה. זאת אומרת המצב שהוא יכול לפתח אמונה הוא כשהרצון לקבל מתנגד, לא רוצה להיות בזה, לא מבין, לא מרגיש, בכל הכוח לא תומך. "לכן, בזה האופן יכול להיות הדביקות בשלימות," אם האדם מתעלה מעל לרצון לקבל שלו ועד כמה שהרצון מתנגד הוא יכול לעלות עוד יותר למעלה. "מטעם שיש בזה ענין השתוות, זאת אומרת שהוא ממש להשפיע.

לכן כשהבסיס הזה קבוע וקיים אצלו," הרצון להשפיע, נגד הרצון לקבל, לא מקבל בחשבון שום הוכחות שנראות אמיתיות לעיניים, "אזי אפילו כשמקבל השפעות טובות, נכנס זה אצלו בבחינת "אָתְרֵיא [התראה]"" מה זאת אומרת? שגמטריא "תורה"." מה זאת אומרת "תורה"? שעל ידי "ועל זו התורה צריך להיות בחינת "מורא". זאת אומרת הוא יכול להתקדם בצורה כזאת. בצורה הפוכה מהשכל ומהרגש שלו. "היינו שצריך לראות, שלא לקבל שום סיוע ותמיכה מבחינת תורה, אלא מן בחינת אמונה." אז יש כביכול בתורה ובאמונה הפכיות וניגודיות. "ואפילו כשנראה אצלו דבר זה לבחינת מיותרת, יען שהוא כבר מקבל מבחינת ארץ חמדה, מכל מקום הוא צריך להאמין, שכך היא האמת. וזה פירוש: "וכל מאמינים שהוא אל אמונה". שדוקא על ידי האמונה יכול להחזיק את המדרגה." את ההשגה.

כביכול אתם יכולים להגיד, איך זה, האמונה היא נגד התורה? נכון. כי התורה זה גילוי והאמונה זה ההפך.

אין כל כך שאלות כי הדבר הזה עדיין לא מבורר אצלנו.

שאלה: אנחנו אומרים "בסיעתא דשמיא". וכאן אומרים אל תסתמך על זה "סיעתא דשמיא" תסתמך על האמונה שלך. איך זה מסתדר?

האמונה מגיעה מסיעתא דשמיא.

שאלה: לא ברור לי איך צריך לעבוד עם המצבים האלה שהם כביכול לטובה, מהם אותם מצבים ואיך עלי לעבוד איתם?

אני מסכים אתך בכל מה שאמרת. כי באמת עדיין לא ברור לנו איך אנחנו מגיעים לכוח האמונה, ואיך אנחנו עובדים עם הכוח הזה למעלה מהדעת בניגוד לידיעה וכן הלאה. זה עדיין לא מיוצב בנו.

אנחנו נמשיך בעבודה בקבוצה ומשם נתחיל להבין את הדברים האלה בצורה פרקטית, למעשה. אם אני מעדיף להיות בקשר עם העשירייה במקום להיות לבד, אם אני מקבל את דעת העשירייה במקום את דעתי, זה מייצב אותי נכון איך להתייחס לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הוא מתייחס בעיקר להשפעות טובות. הוא אומר "אזי אפילו כשמקבל השפעות טובות, נכנס זה אצלו בבחינת "אָתְרֵיא [התראה]" שגמטריא "תורה".".

כן. כי הוא רוצה להיות למעלה מזה באמונה.

שאלה: האם הטוב במאמר הזה זה האור המחזיר למוטב?

נכון, ודאי. רק בינתיים זה אור שמביא את האמונה לאדם. אבל זה כבר לקראת ההתקרבות לבורא.

(סוף השיעור)