שיעור בוקר 07.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות, בנושא "על סף לשמה"

קריין: שיעור בנושא "על סף לשמה", קטעים נבחרים מן המקורות.

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".

ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

שאלה: מה מביא לתפילה?

לתפילה כנראה מביא התנאי לשמה, כשהוא מגלה עד כמה זה הכרחי להשיג.

תלמיד: אז מה המאמץ של האדם?

כשהוא עוד לא השיג לשמה, נמצא לפני זה, אז הוא מרגיש.

תלמיד: האם אדם מתחיל בניסיון להתחיל בלשמה או בתפילה?

בניסיון להגיע ללשמה.

תלמיד: וזה אמור להביא אותו לתפילה.

כן.

תלמיד: ומה זה ניסיון להגיע ללשמה שאדם צריך להתחיל איתו? מהי הפעולה?

הפעולה היא שהוא יראה עד כמה הוא נמצא לפני השגת לשמה, ושבאמת רק זה חסר לו.

תלמיד: איך הוא מגיע להבחנות האלה? מה הוא צריך לעשות כדי להרגיש כך, לחשוב כך?

כך הוא יתפתח.

תלמיד: דיברנו על פעולה שהיא מקדימה לתפילה, ניסיון להגיע ללשמה. מה זה אומר לנסות להגיע ללשמה?

"לשמה" אלו פעולות על מנת להשפיע. הוא משתדל להגיע לזה ורואה שלא מסוגל, אז הוא פונה לכל הכיוונים לחפש איפה הוא יכול למצוא תמיכה כדי להשיג לשמה, וכך הוא מרגיש את עצמו, זה מה שכתוב, "על סף לשמה". המצבים האלה יכולים להיות הרבה זמן.

תלמיד: והתפילות הן לפרקים, כל פעם?

כן. כל פעם שמרגיש יותר, שמרגיש פחות, עד כמה חסר לו להיות בלשמה.

שאלה: לשמה זו נתינה. כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'", למה אנחנו טועמים שהבורא הוא טוב כשאנחנו עוסקים בנתינה?

כשאנחנו עוסקים בנתינה, אנחנו מקבלים חזרה מהבורא יחס טוב, במידה שאנחנו משקיעים בנתינה.

תלמיד: מהו הטעם הזה, האם זה טעם טוב? איזה סוג של טעם זה?

אי אפשר להעביר זאת מאחד לשני וגם לדמות זאת למשהו. אומרים שזה טוב, מתוק.

תלמיד: מה הם החושים שדרכם אנחנו טועמים את הטוב שמגיע מהטוב ומיטיב, מהבורא?

החושים שבדרך כלל בהם אנחנו טועמים כאלה טעמים, הם שטוב לנו מהם. יש התפעלות שאנחנו מרגישים מר, ויש התפעלות שאנחנו מרגישים מתוק. וכאן מדובר על זה שהרגשת המתוק מביאה לנו גם התפעלות מהמעשה.

תלמיד: הכוונה לחושים רוחניים.

כן.

תלמיד: איך בונים חושים רוחניים?

מפני שאנחנו נמצאים בקשר בינינו ולכולנו יש שורש רוחני אחד, אז אפילו שאנחנו מאוד שונים זה מזה, אם אנחנו מקבלים התפעלות משורש רוחני אחד, אז אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה ההתפעלות הזאת מושכת אותנו למצב אחד, לסיכום. התפעלות ממקור אחד מביאה אותנו לפעולה אחת, ואנחנו מתחילים להרגיע בה את המקור שלנו, המקום שלנו.

תלמיד: איך להגיע לכזאת התרשמות ממקור אחד?

כשאנחנו מקשרים את ההתפעלות שלנו לאחד, ורוצים לקשור אותה התפעלות לאחד, אנחנו מזמינים ממנו פעולה שהיא תהפוך אותנו לפעולה אחת. מכך שאנחנו מבינים זה את זה ומרגישים זה את זה, כולנו גם נרגיש לֶמה אנחנו דבוקים.

תלמיד: האם זה יהיה הטעם המתוק שבו נרגיש את הבורא?

כן.

תלמיד: כולנו נרגיש את זה?

כן.

שאלה: מה זה איברים?

איברים אלו הרצונות, המחשבות, הכוונות שיש באדם.

תלמיד: הוא כותב שעד שכל האיברים יהיו מסכימים לעבוד למען הבורא, אין לך אלא רק להתפלל לתקן את זה. האם זה על כל רצון קטן?

כן.

שאלה: רק בשביל להתכלל עם החברים, מאז שהתחילה המלחמה זה המצב הכי קשה שהיה לי, אין כסף, אין פרנסה. אבל אנחנו קוראים שצריך לסדר את סדרי הצער ולא להצטער על עצמך אלא להתכלל בצער השכינה, שהיא לא יכולה לקרב את הנבראים. אם אתה מרגיש שאתה רוצה לתת, לעזור, להשפיע, ואין למי, אז מה עושים עם צער כזה שאתה מרגיש ש"באתי ואין איש"? מה עושים עם צער מהשפעה, שרוצים לתת ואי אפשר לתת כלום?

מצטערים, אין מה לעשות. כי אתה מתפעל, מתפלל, אתה רוצה לגלות חיסרון במישהו זר, ואתה לא רואה אף אחד. ואז הדבר שהיית רוצה לתת הוא שורף אותך מבפנים. זה צער השכינה.

שאלה: כשהוא כותב בפתיחת הנושא שמי שזוכה לשמה זו התעוררות מלמעלה, זה נשמע שזה לא תלוי בנו. אלא כשירצו מלמעלה נזכה, כשלא ירצו לא נזכה. איך רואים את הקשר בין עבודה והכנה לבין זה שיש זכייה?

לשמה זו אתערותא דלעילא, ואנחנו צריכים לבנות על זה אתערותא דלתתא. ואז יהיו לנו רצון וכוח לקבל אתערותא דלעילא ושזה יתלבש בזה.

תלמיד: התעוררות מלמעלה, זה נשמע כביכול לא קשור להכנה שעושים מלמטה, אבל אז אומרים שהסיבה היא שהתעוררנו מלמטה.

כן.

תלמיד: אבל הוא אומר שזו התעוררות מלמעלה.

מלמעלה, כן. זה לא פגם שאני מתעורר מלמעלה. ודאי שיש לי מקור, יש לי בורא, והוא עושה איתי מה שכתוב לו שם עלי.

תלמיד: אז איפה פה סיבה ותוצאה?

הסיבה היא למעלה, הכוח העליון, והתוצאה היא למטה בי. לכן הוא בורא ואני נברא.

תלמיד: הרב"ש אומר שתמיד כשאדם מתחיל משהו, לא משנה מה, כשמתעוררת בו מחשבה קודם כל עליו להודות שעוררו אותו מלמעלה.

כן.

תלמיד: ואז הוא תופס בקצה החוט, ומכאן לעבוד, הודיה, תפילה וכן הלאה. בעצם הכול זו התעוררות מלמעלה, אף אחד לא היה יושב פה אם לא היו מעוררים אותו מלמעלה, והרבה פעמים. אז למה הוא אומר שדווקא לשמה זו התעוררות מלמעלה?

כי זו התעוררות מיוחדת מלמעלה שדורשים מהאדם לפתוח את עצמו, להתפתח, ולהחזיק את הקשר עם העליון.

תלמיד: אז כשהוא אומר שזו זכייה, זה כי צריך לראות את זה כזכייה?

כן, לא לכולם זה מגיע.

תלמיד: ואיך אפשר להודות על דבר כזה?

ככל שאתה נמצא קשור לזה, תשתדל למצוא לזה מילים של ברכה, של תודה.

שאלה: כתוב שלשמה זו התעוררות מלמעלה, וזה לא משהו שהראש של האדם יכול להבין. לכל אחד פה יש נקודה שבלב, הגענו לפה, אז מה זו נקודה שבלב, ואיך הגענו לפה אם עדיין אין לנו לשמה? אנחנו פה, נכנסנו לדרך כדי להגיע ל-לשמה, ואנחנו עדין לא ב-לשמה, אז איך נקרא המצב שבו אנחנו נמצאים?

בדרך.

תלמיד: בדרך?

כן, בדרך. בכל אחד יש הארה מלמעלה, וכל אחד מכוון על ידי ההארה הזאת לבורא.

תלמיד: ולמה הבורא בחר רק את האנשים האלה?

את זה אתם לא תדעו, אחר כך.

שאלה: מה החלק של המזל משחק פה? נשמע כאילו זו זכייה, ושיש פה יותר מזל מאשר יגיעה, או שאין לזה משקל?

אין כאן שום מזל, זה סך הכול לפי שורש הבריאה.

תלמיד: אז אם זה לפי שורש הבריאה או שורש הנשמה, נשמע כאילו שזה כתוב מראש, ושהיגיעה של האדם לא מכריעה מתי הוא ייכנס ל-לשמה אם בכלל. אז למה אנחנו בכל זאת צריכים לתת יגיעה, אם האדם לא יודע אם יש לו שכר, ומתי?

בלי זה אתה לא יכול להשיג.

תלמיד: אני חושב שזה מה שהחבר ניסה לברר, מה החלק של היגיעה פה, אנחנו הרי לומדים מרב"ש דווקא את כל הפרקטיות האלה, וזה נכנס ביחס לכל מה שכותב לנו בעל הסולם בצורה מאוד מוחלטת.

אתה מגיע, אתה נכלל בכוח גדול, אתה צריך ללמוד, אתה צריך להתכלל עם החברים בכמה פעולות פיזיות ורוחניות ולאט לאט, ככה אתה מברר לעצמך איך אתה יכול להגיע לאותו מקור ששולח לך את השאלות בכל מיני הזדמנויות, וכך תתקדם.

שאלה: להמשיך את השאלה של החבר, כי הוא שאל נכון, כי ככל שאתה רוצה להגיע לשמה, אתה מגלה שאתה בלא לשמה. וצריך להתמודד עם זה, לכן מאוד קשה לתפוס את עניין לשמה, אי אפשר להגיד לבן אדם תעשה אחת, שתיים, שלוש ותגיע לשמה. לא, הוא צריך להתמודד עם כל המצבים האלה. אז איך אנחנו פותחים את הנושא של לשמה? האמת שזה לא ברור.

אנחנו צריכים פעם אחרי פעם, לעורר את הבורא לקדם אותנו ל-לשמה עד שזה קורה. זה הכול, עד שזה קורה.

שאלה: הוא כותב שעבודת האדם היא חיסרון וכלי. זה אומר שהבורא כל הזמן מעורר אותנו, נותן התעוררות ליגיעה כדי שנצבור חיסרון. איך אנחנו מדייקים יותר מה חסר לנו, איך מדייקים את הבקשה ל-לשמה? כי הבורא כל הזמן מעורר, ויש איזו כהות חושים כלפי מה הוא מעורר, ואיך מדייקים את הבקשה?

אנחנו נצטרך להיות כמה שיותר קרוב לבורא, ולהראות שאנו מוכנים לקבל כל דבר שבא ממנו, וכך להתקדם.

תלמיד: כשהאדם מבקש מספיק חזק, ומספיק מדויק הבורא שולח אותו לתיקונים או שעצם התפילה היא התיקון?

יכול להיות שעצם התפילה של האדם היא התיקון, והוא מגלה בזה, את יחס הבורא אליו, ואת המקום החדש שלו.

שאלה: כשאדם מגיע ל-לשמה, נפתחת לו איזו ראייה חדשה, הוא רואה אחרת ומבין אחרת?

ודאי.

תלמיד: אז יכול להיות שחופש הבחירה כאילו פוחת כשהוא מגיע לשם?

לא.

תלמיד: כשבעל הסולם אומר שלא לשמה אפילו יותר חשוב מ-לשמה, זה אומר שיש פה יותר קושי לאדם? למה זה יותר חשוב, כי הוא פחות מבין, כי הוא בערפל?

לא.

תלמיד: אז למה?

אני לא יודע, תן לי לקרוא. תראה לי איפה זה כתוב. אני לא אומר שזה לא כתוב ככה, אני רוצה עוד פעם לראות באיזה הקשר זה כתוב.

תלמיד: זה לא פה, אני אמצא.

בסדר.

שאלה: איך זה שתיקון תפיסת המציאות שלנו מביאה למעשה לתיקון העולם?

אנחנו חיים באותו עולם, לכן זה מביא לתיקון העולם.

תלמיד: כמה טוב שהבורא טוב, ועוד יותר טוב שאני מרגיש את זה, אבל האם כולם צריכים להרגיש טוב?

כולם.

שאלה: המאמצים של העשירייה, ושל כל הקבוצה להשיג את הנקודה הראשונה של כאיש אחד בלב אחד, ההכנה, היגיעה במקום הזה מכוונת כלפי לשמה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שעכשיו כל מה שנלך ונברר סביב הנושא, את מקום המימוש אנחנו צריכים לקחת לשם, זה יהיה נכון?

כן.

שאלה: אתה מדייק אותנו ביחד עם הבורא שכל הזמן נהיה בכיוון הנכון, יש עוד משהו שאולי חשוב לנו לדעת? כי אנחנו עושים את סדר פעולות, והוא די קבוע לפי מה שעשינו לפני שנה, כל הזמן אלה אותן פעולות כביכול, וההשתוקקות אולי גדלה. אבל האם יש משהו נוסף שאנחנו יכולים לדייק יותר בעבודה שלנו? משהו שלא עשינו עד היום?

אם אתם קוראים במקורות של בעל הסולם ורב"ש, ורואים שיש עוד מקומות להשלים, שם זו העבודה.

תלמיד: זו התדירות של מה שאנחנו משתדלים להוסיף?

גם תדירות, וגם בעוצמת החיסרון.

שאלה: כתוב, "ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום". זה נשמע שיש פה שני שלבים, קודם שכל האיברים יהיו מסכימים, שיהיה תיקון, ורק אחר כך לקבל עול מלכות שמיים. האם אלו שני שלבים לא אחד?

לא כתוב, אני לא רואה שכתוב כך.

תלמיד: כדי לקבל עול מלכות שמיים צריך שכולו יהיה להשפיע, אז קודם הוא צריך להיות כולו בלהשפיע, זה כמו שלב ראשון, ורק אחר כך הוא יכול לקבל עול מלכות שמיים.

כן.

תלמיד: זה נשמע כמו שני שלבים.

יש יותר, לפני הראשון יש עוד שלב.

תלמיד: אנחנו צריכים להתרכז בשלב הראשון, בחיסרון, ולעשות תיקון.

כן.

שאלה: מורגש אצלי שהכנס הוא כמו הצלה. זו נקודה כזאת שכיוון שהיא קיימת, אז הכמיהה לזה נותנת משמעות, תקווה וכוח עכשיו. אם לא הייתה הנקודה הזו, אז זה היה נראה סטטי וכל הזמן נשאר אותו דבר. האם זה בסדר שזה כך מורגש אצלי, או שצריך להתגבר מעל זה ולהגיד שזו לא ההצלה, אלא צריך תמיד להיות בתקווה ובהרגשה שיש חידוש, יש למה לשאוף?

אני לא הבנתי שאלה.

תלמיד: מה המשמעות עכשיו של הכנס שיהיה בעוד חודשיים? איך הוא אמור להשפיע עליי, מה אני אמור לקבל ממנו עכשיו?

אנחנו רוצים להגיע לכנס פחות או יותר בקו אחד.

תלמיד: מה זה בקו אחד?

אנחנו צריכים להצטייד ברצון נכון וטוב ללשמה, שבכנס הקרוב נשיג אותו.

תלמיד: זו עבודה של כל הכלי העולמי, כולם צריכים להגיע להרגיש את זה.

כן.

שאלה: אם העשירייה היא גוף, אז האם להגיע ללשמה זו עבודה של העשירייה או עבודה אישית?

אדם לא יכול להגיע אישית, אלא רק בחיבור עם הסביבה.

תלמיד: מה הם השלבים שהסביבה צריכה לפעול בהם בשביל להגיע ללשמה?

אני חושב שמי שמשתוקק למטרת הבריאה, הוא מרגיש איך זה עובר עליו.

שאלה: האם כל חבר צריך להגיד לעצמו שבכנס הקרוב הוא מגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: ומה לעשות עם מחשבות שעוד לא הגיע הזמן, אני עוד לא מוכן?

שיתחלפו.

תלמיד: שהמחשבות האלה יתחלפו?

כן. זה מאוד חשוב, כי אחרי הכנס נראה לי שאנחנו כבר נתחיל לעלות לדרגה השנייה.

שאלה: אמרת שאחרי הכנס נתחיל לעלות לדרגה השנייה. אז כמו שבעל הסולם כותב, אם רוצים לקפוץ מעל משהו צריך לכוון עוד יותר גבוה. מה זו הדרגה השנייה שלשם אנחנו מיועדים?

זה יבלבל.

תלמיד: אז מה לפנינו עכשיו?

לפנינו עכשיו להשתדל להצטמצם כאיש אחד בלב אחד, ובלב האחד הזה לגלות מקום לבורא.

תלמיד: כשאומרים, נכנסים ללשמה, על סף לשמה, המילה לשמה, בי היא עדיין לא רגשית. כשאומרים לשמה, מה צריך להתעורר בי, לקראת מה זה?

כמו שאתה רוצה להביא מתנה למי שאתה אוהב.

תלמיד: האם אפשר להציב דרישות לבורא, "אנחנו בכנס רוצים להגיע ללשמה", או זו גישה נאיבית?

למה? זה נקרא "העלאת מ"ן".

תלמיד: אבל לקבל לשמה זה כבר מתנה, לא אני קובע לו מתי הוא ייתן לי.

על ידי הכוונה שלך להגיע ללשמה, אתה תקבע בתוך הרצונות שלך מקום שיהיה לך לשמה.

תלמיד: מי מרגיש לשמה, האם האדם מתחיל להיכנס ללשמה, כולנו מתחילים להיכנס כל אחד ממקומו?

כן.

תלמיד: באיזה רמות מדברים פה, על מה?

על כמה בכל אחד, כמה כל אחד קרוב לקבלת הלשמה.

תלמיד: ואני רוצה לדרוש שאני אגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: שכולנו נגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: מה זה להצטמצם לאיש אחד בלב אחד?

זה מיני חיבור של כל אלה שרוצים להשיג ביניהם חיבור כאיש אחד, להיות כלולים בבורא אחד, ורק את זה הם רוצים.

תלמיד: למה הוא כותב שלא לשמה חשוב יותר מלשמה?

כי בלא לשמה אדם רואה, יודע, מבין, מקבל, שהוא עדיין לא הגיע ללשמה, ויש לו עוד כמה וכמה רצונות, כוונות, מחשבות, שצריך לתקן. ואילו אדם שחושב שהכול אצלו מתוקן ואיפה הלשמה שמגיע לו, אז זה וודאי קלקול.

שאלה: קטע ממאמר 23 של הרב"ש. "ולכן צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"." ¹

אנחנו הולכים דרך ערפל עד מצב של לא לשמה, ושם אנחנו רואים לאן הגענו ומה קורה, ורואים שהדרך הייתה קשה וחשובה דווקא בגלל שהיה כזה בערפל.

לא.

תלמיד: איך נכון?

קודם נתפוס את הצפון, שאנחנו צריכים להתקדם ללשמה. להתקדם לזה, כמו שכתוב, אנחנו יכולים על ידי צעדים של לא לשמה. אז נגלה שנמצאים בלא לשמה, ונגלה שרוצים יותר ויותר בהתאם לזה לשמה, עד שמגיעים.

(סוף השיעור)

---

1. (רב"ש א' מאמר, "השלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל")↩