שיעור בוקר 22.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 291, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "ליל הכלה", סעיפים 125-126

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך א', בעמ' 291 את "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "ליל הכלה" סעיף מס' 125.

ליל הכלה

[בליליא דכלה]

.125" רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה.

ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם.

ביאור הדברים. יש בזה ב' פירושים, ושניהם עולים בקנה אחד:

א. כי ימי הגלות נקראים לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועכ"ז, דווקא בעת ההיא, מתחברת הכלה בבעלה, ע"י תורה ומצוות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא, המחזיקים את התורה.

וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות סודות התורה, מתגלות על ידיהם. כי ע"כ הם נקראים עושיהם, שהם, כביכול, העושים של התורה. ונמצא, שימי הגלות נקראים הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. וכל החברים, שהם בני היכל הכלה, הם המחזיקים את התורה.

ולאחר גמה"ת והגאולה השלמה, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. למחרתו, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה. כי אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב. וע"כ נבחן למחרת היום ולחופה חדשה.

והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה. כי אז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה.

ב. ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה.

אמנם זה עניין אחד עם ביאור הא'. כי ביום קבלת התורה, היה כבר בחינת גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חֵירות, כי באה חירות ממלאך המוות. אלא מחמת חטא העגל, חזרו וקלקלו את התיקון. הרי יום קבלת התורה הוא עניין אחד עם גמה"ת.

ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. שלמחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, שהוא חג השבועות, שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך המוות, שהוא הזמן, שהצדיקים, ע"י מעשיהם הטובים, עושים חופה חדשה לכלה."

שאלה: איך אנחנו בונים את הכלה הזאת בינינו?

הכלה נמצאת בצורה שבורה בנו, בכולנו, זה נקרא שכינה בעפר, שכינתא בעפרא, ועל ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מקימים אותה מהעפר, זאת אומרת מחברים את כל החלקים שלה, כי בכל אחד מאיתנו יש חלק מאותה הכלה, מאותה המלכות. על ידי כך שאנחנו מבקשים מהבורא חיבור - בסופו של דבר הכול תלוי בבקשה שלנו - הבורא מחבר את חלקי המלכות ומעמיד אותה כל פעם בצורה יותר ויותר שלמה, עד שאנחנו מגיעים לתיקון השלם שלה. ואז מגיעים לחג השבועות, ליום שבו הכלה, היינו המלכות שנשברה בחטא עץ הדעת, שוב קמה בכל תיקוניה ומתחברת באור העליון הממלא אותה, זאת אומרת היא מתחברת בבורא, ואז החתן והכלה נמצאים יחד בזיווג אחד.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעשות משהו מיוחד כדי להגיע לחיבור עם הבורא, עם החתן, או שאנחנו פשוט עובדים בחיזוק הכלה?

בזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו זה נקרא שאנחנו בונים את הכלה, עושים את הכלה, מחברים, מתקנים אותה. זו בדיוק העבודה שלנו, לכן אנחנו נקראים "בני היכלא", בנים של הכלה, חלקים שלה.

אלו דברים שדיברנו עליהם לא פעם. נמשיך.

"והנה נוח לי יותר להמשיך הביאור בדרך פירוש הא', והמעיֵן מדעתו יוכל להעתיק הדברים על יום השבועות, כי עניין אחד הוא.

כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה, הנקראת כלה, בכל אותו הלילה של הגלות. כי אז, בימי הגלות, היא מיתקנת ע"י המחזיקים את התורה, בכל אלו המע"ט והתורה והמצוות שהם עושים, עד לטהר אותה מבחינת טו"ר. ותהיה מזומנת לאלו העוסקים בתורה, שאין בהם מבחינת עשיה כלל, אלא היא כולה טוב בלא רע."

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל חלקי הכלה, המלכות יתחברו שוב, ואז היא תהיה ממש שלמה וכוללת אותנו בחיבור הזה, וזה יהיה גמר התיקון של המלכות, של הכלה, של השכינה. למה שכינה? כי אז האור העליון, הבורא יכול לשכון בה.

שאלה: כשאנחנו אומרים חיבור בינינו, האם זה חיבור שנוצר אחרי מחלוקת או הרגשת פירוד?

כן, ודאי שכשאנחנו מתחברים אחרי כל המחלוקות אז כל המחלוקות, השנאה, הדחייה, הריחוק הופכים למצב ההפוך, לחיבור, לזיווג.

שאלה: האם המצב הוא שאני כילד צריך לבקש שאימא שלי תתחתן עם הבורא? עד כמה נכון לראות את זה כך?

לא, זו לא אימא שלנו, אלא אנחנו בסך הכול חלקים שלה, כוללים אותה, לכן אנחנו נקראים "בני היכלא". זאת אומרת, כשכולנו נתחבר אנחנו נקים את השכינה. כך צריכים לראות את זה.

שאלה: מה זה נקרא לעשות תיקונים בלילה?

לילה זה מצב, כמו שאנחנו מבינים, שהכלה ריקה והיא לא יכולה לאגור בתוכה את האור העליון, את הבורא, לקבל את החתן, תלוי באיזו שפה מתארים את המצב. כל המצב הזה נקרא "לילה".

תלמיד: אנחנו רואים שעל הלילה כתוב שזו הגלות.

כן, ימי הגלות. כי מורגש שאנחנו עוד לא נמצאים יחד בחיבור בינינו, ולכן לא יכולים להקים את הכלה, והיא לא יכולה לקבל את האור העליון, את גילוי החתן שבה.

תלמיד: ומאיפה יש לחברים כוח לעשות תיקונים כשהלילה הולך ומתגבר?

כל העבודה שלנו היא בלילה, כל ימי הגלות נקראים לילה, עד שאנחנו מגיעים למצב שעל ידי הבקשות שלנו, על ידי התפילה שלנו לבורא, אנחנו מחייבים אותו ומבקשים ממנו שיקים את הכלה או את השכינה ואז היא תהיה ראויה לקבל ולגלות בה את כל האור העליון שנקרא "חתן".

תלמיד: אנחנו יודעים שהזוהר כותב אך ורק על מצבים רוחניים, ואם פה הוא כותב על הגלות, האם זה אומר שאחרי שאדם כבר נכנס לרוחניות יש מצב כזה של גלות, של לילה?

דווקא כשהוא נכנס, מתקרב לרוחניות, הוא מרגיש עד כמה הוא לא נמצא ברוחניות, והמצב הזה נקרא "לילה" או "גלות".

תלמיד: ובאיזה מצב אנחנו עכשיו?

במידה שכל אחד מגלה, מרגיש. אני לא יכול להגיד על עצמי שאני ממש מרגיש את הגלות, שכולי בחושך, בחוסר דבקות בבורא, בכאלו מצבים שאני ממש מתפרק מחוסר האור שלא ממלא אותי, ואני מרגיש שאני חייב להיות חלק אינטגרלי מהשכינה. אין עדיין את ההרגשה הזאת. אומנם היא ישנה במקצת, אבל זה עדיין לא אותו מצב שאפשר להגיד עליו שהוא יחייב את הגלות להסתיים.

שאלה: בטקסט נאמר שהם עושים את התורה. מה זה לעשות את התורה?

על ידי כל מיני מעשי חיבור שאנחנו עושים בינינו. נראה לנו שאנחנו עושים מעשים גשמיים, מתקרבים בינינו, באים לאיזה פעולות, מעשים, חיבורים, סעודות, כל מיני דברים, עוד מעט נצא למדבר, לערבה, לחאן השיירות. על ידי כל המעשים האלה של התחברות בינינו, על ידי כל הפעולות האלו למיניהן, אנחנו מתקרבים בינינו פנימית, עד שאנחנו מגיעים למצב שעל ידי האור העליון שפועל עלינו, החיבור בינינו הופך להיות לחיבור לפחות במדרגה הראשונה ואז אנחנו מגיעים לשלמות הראשונה. שמלכות מכל החלקים שלה כבר מתחברת "כאיש אחד בלב אחד", למבנה אחד.

כך הולכים ודבקים זה בזה כל החברים עד שפחות או יותר מתחילים להרגיש שהחיבור שלנו כבר כל כך עובד בינינו, קיים, עד שבו מתגלה האור העליון, הבורא. כך הולכים ומתקרבים בינינו והבורא נגלה יותר ויותר עד שאנחנו מגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד" והאור העליון מתגלה בנו בכל עוצמתו. זה נקרא זיווג של השכינה, שהיא אנחנו, כל הנבראים יחד, עם האור העליון, עם הבורא.

שאלה: בסעיף 125 נאמר, "כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, .... בכל אלו המע"ט והתורה והמצוות שהם עושים, עד לטהר אותה מבחינת טו"ר.". מה זה לטהר אותה מבחינת טוב ורע?

כשאנחנו מגלים בנטייה שלנו לחיבור, עד כמה אנחנו לא נמצאים בחיבור – הגילוי הזה הוא טוב ורע ורק אחרי שנגלה את כל מצבי החושך ולעומתם את כל מצבי האור, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו באמת ראויים להיות כלי שמרגיש חיסרון בחיבור, חוסר אור למילוי, וזה שהבורא יתגלה בנו, וכך אנחנו מגיעים לתיקון.

שאלה: אנחנו מכינים את עצמנו כל היום הקודם וכל הלילה הקודם, ומהניסיון שלנו למדנו שזה הכרחי לעשות. האם אפשר לומר שאנחנו בונים את החופה על ידי זה שאנחנו מחזיקים יחד בתורה ובמצוות בכל הלילה הקודם ליום?

אנחנו רוצים לחבר את כל המצבים שלנו שמזה תקום החופה. ה"חופה" היא שמחפה, מכסה, סוגרת עלינו, כשאנחנו רוצים להיות תחת כוח הבורא שהוא אחד, וגם אנחנו נהיה כאחד - זה נקרא שאנחנו מכינים את עצמנו כבני החופה, בני היכל החופה, בני היכלא.

וכך אנחנו בעצם מחייבים את הבורא להתגלות בנו, עד שמגלים אותו בפועל. זו צריכה להיות מטרת הלימוד, תוצאה מהלימוד שלנו, מהחיבור שלנו. ואז כולנו נקראים בני היכלא של הכלה, של המלכות, וכולנו חלקים של המלכות שמתחברים בינינו והאור העליון כבר יכול להופיע בנו, במלכות.

שאלה: כשמתאספים, מתחברים יחד ויוצרים את השדה עבור הבורא שיוכל להתגלות, איזה הזדמנות אנחנו מקבלים? מה אנחנו מייצרים?

כשאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו כמו בפאזל מחברים את כל החלקים שיש בכל אחד ואז אנחנו בונים את השכינה, זאת אומרת, מקום של המלכות, מקום שבו מתגלה האור העליון, הבורא. ולכן אנחנו נקראים בני היכלא, בנים של הכלה, והחיבור שלנו נקרא היכל הכלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: כשרוכשים את כל התכונות האלה, נצטרך לחבר מחדש את העולם?

לא, אנחנו צריכים רק לחבר את הרצונות שבנו שיתחברו יחד וכל אחד משלים את השני עד המצב שאנחנו אוספים את כל חלקי המלכות יחד - מלכות נקראת "כלה" - וכשאנחנו מקימים את הכלה, בזה אנחנו גומרים את התיקון שלנו. זו כל העבודה שעלינו לעשות.

תלמיד: מוסבר כאן שצריך קודם לעסוק בתורה אחרי זה נביאים. מה זה הסדר הזה?

אנחנו לא יודעים את זה עדיין, אבל ברגע שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה, אז זה נעשה בנו, מתגלה בנו, כשמלמעלה האור מופיע ומראה לנו איפה אנחנו צריכים עוד להתחבר ומה עוד לעשות, וזה הכול נקרא שאנחנו לומדים, עוסקים בתורה, שאנחנו מתאספים נכון לפי התכונות שלנו, לפי מצבי החיבור.

שאלה: השכינה היא החיבור שלנו, או שהשכינה היא מצב קיים שהחיבור שלנו מעורר?

החיבור שלנו שאנחנו צריכים להקים מהשבירה, ממה שנקרא גלות, החיבור הזה נקרא "שכינה", כי בה מיועד לשכון הבורא.

תלמיד: אנחנו לא מעוררים משהו שקיים אבל רדום, אלא אנחנו ממש מרכיבים אותו?

כן.

שאלה: מהו השלב הבא, מה עושים עם המצב המחובר הזה?

קודם תגיע לזה. ומה שקורה אחרי גמר התיקון, אנחנו לא מדברים.

שאלה: כתוב פה, ש"ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב." זה אומר שהאדם קדמון נחתך לחצי והופך לחצי עולם?

כנראה, הוא לא כותב על זה, אבל כנראה שלזה צריכים להגיע. מלכות צריכה לעלות עד הבינה וזעיר אנפין צריך לעלות עד החכמה, עד הע"ב. בסך הכול הזיווג בין חכמה ובינה, הוא שנותן לנו את עוצמת הכתר. כך זה מתגלה.

שאלה: מה זאת הפעולה שבה החברים "מחזיקים את התורה"?

יש מושג כזה וגם מבנה גשמי שנקרא "חופה", שהיא מכסה, מחפה על החתן והכלה שצריכים לעמוד תחת החופה כשהחופה מעליהם. זה מסמל לנו שהם שניהם נכנסים לחיבור ביניהם, לאיחוד ביניהם. אז החופה זה מקום שבו יש כיסוי מלמעלה שעוזר לחתן וכלה להתחבר ולהמשיך את התיקון ביחד.

שאלה: למה דווקא החברים הם אלה שיוצרים את הקשר?

הם נקראים "בני החופה" מפני שהם מרכיבים אותה, הם בונים אותה, הם בעצמם חלקים של החופה.

תלמיד: זאת הפעולה של החברים?

כן, כל הנבראים צריכים להיות ברצון שלהם להגיע למצב שהם רוצים להתחבר ובזה הם מביאים את האור העליון שיאיר עליהם וכך הם הופכים להיות בני החופה.

תלמיד: הוא כותב ש"כל החברים, .... הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה".

כן, הם רוצים לאסוף את עצמם, לחבר את עצמם עד כדי כך שהבורא יתגלה בהם. המקום לגילוי הבורא בנבראים נקרא "שכינה" והבורא נקרא "שוכן", ולזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: למה דווקא החברים הם שיוצרים את הקשר הזה?

כשהם מתחברים ביניהם, הם בונים אותה מחלקים שכל אחד מהם הוא כאבן קטנה מבניין החופה.

תלמיד: והוא ממשיך פה וכותב, שאת הפעולות האלה הם עושים דווקא בלילה של הגלות.

כן, כי בזמן הרגשת החיסרון הם צריכים להתחבר ביניהם, כדי לתת לבורא מקום להתגלות על מנת להשפיע נחת רוח לאור העליון, לבנות בו כלי, וכך הם עושים.

תלמיד: אז הקשר הזה הם עובדים עליו רק בגלות?

רק בזמן הגלות, ולפי הרגשת הגלות הם יכולים למעלה מהרגשה הזאת לעלות, להתחבר ולבקש תפילות. ובתפילות שלהם האור העליון ישפיע עליהם מרחוק, וזה נקרא שהחופה מגיעה אליהם ומחפה עליהם, סוגרת אותם יחד לכלי אחד ואז נעשה זיווג.

תלמיד: על מה בדיוק הגלות?

על זה שהחתן עדיין לא מתגלה בכלה.

תלמיד: אז למה החתן לא עושה את הפעולות כלפי הכלה והחברים באים ועושים את הפעולות?

מחוסר תשוקה ביניהם, וצריכים להיות מי שמחבר חתן וכלה יחד, וזה נקרא "בני החופה".

תלמיד: אז החיבור של החברים הוא לחבר בין החתן לכלה, זה נקרא שהם מתחברים?

כן. כל חבר מרגיש את עצמו כלפי החברים האחרים שהוא לא רוצה להתחבר. ובמגמה לדלג על הפער הזה, המרחק הזה, הם משתוקקים לבנות את החופה, את הקשרים ביניהם. לכן הם נקראים "בני היכלא", בונים את היכל הכלה.

שאלה: אפשר להניח שהכלה, המלכות, כבר קיימת בעשירייה, ורק צריך לאסוף אותה.

אם היא הייתה מתגלה כחיבור הנכון, אפילו בדרגה הראשונה בקבוצה, אז הייתם מרגישים בה את גילוי הבורא.

תלמיד: נניח שבעשירייה שלנו אנחנו מגיעים לאיזה חיבור ומגלים את הכלה בצורה שבורה במדרגה הראשונה, אבל יש עוד 125 מדרגות.

זה נקרא העולמות של הכלה שהיא עולה מהעולם הזה עד גמר התיקון. בכל חמשת העולמות.

תלמיד: יוצא שהעשירייה צריכה לעבור את כל -125 המדרגות. ואם בתהליך הזה, היה קורה משהו בעשירייה, התערבבה.

זה לא עיניינו. אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור המקסימלי האפשרי. אל תהיה כאן איזה מהנדס או מדען או פילוסוף. פשוט צריכים ככל האפשר יותר ויותר להתחבר בלבבות, לכוון את הרצון שנקרא "לב" לחיבור עם כולם יחד שיהיה מבנה אחד.

שאלה: למה איחוד עם הכלה קורה בלילה כשבו חסר האור, למה זה לא קורה דווקא במהלך היום כשיש אור ויש את החיבור?

כל ימי הגלות נקראים "לילה". עד שאנחנו מגיעים לזיווג הראשון בין חתן וכלה - הכול נקרא "לילה". כמו כן "לילה" נקרא המצב שכבר משתוקקים לחיבור בינינו ובחיבור עם החתן לגילוי הבורא. לפני זה אנחנו לא נכנסים לתקופה שנקראת "לילה".

תלמיד: האם הזיווג קורה בשעות הראשונות של הזריחה שמופיע האור הראשון?

זה לא שייך לזריחת השמש הפיזית, זה שייך להתקדמות בני האדם לחיבור ביניהם, ללא שייכות ליום ולילה שקורה אצלנו על פני כדור הארץ.

שאלה: האם על ידי שאנחנו מתפללים לחיבור בין החברים אנחנו מעלים את השכינה מעפר?

כן ודאי. זו בעצם הפעולה היחידה שעלינו לעשות.

שאלה: יש כאן טרמינולוגיה, חתן, בעל, עלמות, חברים.

לא חשוב. כל השמות של חתן, כלה, אורחים, כל המשתתפים האלו בכל האירוע שנקרא "חיבור של חתן וכלה", שייכים לחיבור בין החתן לבין הכלה. אנחנו עוד נלמד את זה, יש בזה הרבה הבחנות אז יהיה לנו ברור. בינתיים נלך מהקל אל הכבד.

שאלה: שמעתי שאנחנו מרגישים קצת באיזו מידה אנחנו רחוקים מהאור. מה יכול לעזור לנו להרגיש בצורה מלאה או בצורה אמיתית כמה אנחנו רחוקים מהאור כדי שנוכל להגדיל את החיסרון?

ככל שאנחנו מתקרבים לחיבור מתחילים להרגיש כמה זה קשה, כמה זה בלתי אפשרי. אז אנחנו מתחילים להשיג שלא עלינו העבודה לגמור אלא עלינו רק לבקש שהבורא יעשה אותה. לכן העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'".

שאלה: האם הלילה החשוך זה סוג של רשימו ספציפי, למה זה כל כך חשוך, מה הכוונה, האם זה לפני השבירה?

ההרגשה שאנחנו נמצאים בדרך לחיבור בינינו ודווקא בזה מתחילים לגלות יותר ויותר חושך. אנחנו רואים שאנחנו לא מתקרבים לבורא אלא מגלים כמה אנחנו רחוקים ממנו.

תלמיד: מה זה הלילה החשוך, העמוק, למה הוא נמצא בהתאמה לפני השבירה?

כדי לגלות את החיסרון לחיבור החתן עם הכלה. הוא צריך להיות בקשר בינינו. כשאנחנו בונים את הקשר בינינו כך אנחנו בונים את החופה שהחתן והכלה יכולים להתחבר. העבודה שלנו בהכנה לחופה - היא לגלות לזה חיסרון שלם.

שאלה: האם כניסה מתחת לחופה נעשית בגלל הרגשת האור או שמרגישים מוכנים ואז מזמינים את האור?

גם זה וגם זה. על ידי זה שמאיר האור אנחנו מרגישים כמה הוא חסר לנו.

שאלה: אם הכלה נמצאת בגלות, בעפר, מאיפה מגיע חיסרון לחיבור?

למרות שאנחנו נמצאים בגלות האור העליון מאיר מרחוק על חוסר החיבור שלנו ואז אנחנו מרגישים את הגלות, את חוסר החיבור, ומרגישים עד כמה אנחנו רחוקים מחיבור וממילוי. לכן הרגשת הגלות היא דווקא בזמן שלא מאיר האור בתוך הכלי, אלא שהוא מאיר מרחוק כאור מקיף, ואז אנחנו מרגישים חיסרון באור הזה כאור הפנימי, וזאת הרגשת הגלות.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהחברים הם נצח, הוד, יסוד?

אני לא רוצה לדבר על הדברים שאנחנו עוד לא למדנו. תלכו רק לפי מה שאנחנו קוראים, שיהיה ברור לכולם.

שאלה: מה זה המצב המיוחד הזה, "המחזיק את התורה"?

שרוצים להקים את החופה, את המסך שמעלינו מהרצונות של החברים, זה נקרא שאנחנו רוצים "להחזיק את החופה".

תלמיד: האם אפשר להגיד שהמצב הזה הוא שאנחנו מגיעים לזה שאנחנו מרגישים כמה אנחנו תלויים איש ברעהו?

כן ודאי, בדרך מגלים את כל הדברים האלה.

תלמיד: כמו שנתת דוגמה מקודם שמחזיקים את החופה, חייבים שיהיו כל החברים להחזיק את החופה שתהיה יציבה, זה המסך בעצם?

כן.

שאלה: הסברת איך לבנות את החופה בינינו. איך לשמור עליה ולחזק אותה?

על זה אנחנו עוד נדבר. זאת העבודה שלנו לשמור עליה, ולחזק אותה, הכול על ידי החיבור המתגבר עוד ועוד בינינו. והוא מתגבר, ואנחנו מגלים בו כל פעם יותר ליקויים. אז זו העבודה שלנו, ירידות ועליות, ירידות ועליות. בלי ירידות לא נרגיש צורך בעלייה. וכך אנחנו בונים.

שאלה: בהתאמה ובקשר של היכל הכלה וההתכנסות בהיכל הכלה, מהי העבודה הכי פשוטה ומה העבודה הכי מסובכת בעשירייה?

אנחנו נהיה בזה ונלמד ונרגיש על עצמנו. אל תקפצו קדימה.

שאלה: אמרת שאין קשר בין "יום" ו"לילה" רוחניים ליום ולילה, חלקי היממה כמו שאנחנו מכירים בעולם הזה. אז למה המקובלים משתמשים במילים האלה דווקא?

כי זה ענף ושורש, כמו כל ההגדרות שלנו. אנחנו לא יודעים שום דבר מהעולם הרוחני, אלא משתמשים בשפת הענפים.

תלמיד: כי יש בזה משהו דומה.

אין בזה כלום, אתה צריך לקרוא. אנחנו קראנו את הזה כמה פעמים.

תלמיד: מה זאת אומרת שזה ענף ושורש?

שיש שורש רוחני וענף הגשמי. ולכן ניקח מהשורש הרוחני שם ונשתמש בו לענף הגשמי, או ההיפך.

שאלה: כלומר יש איזשהו קשר, נכון? צריכים לתפוס אותו.

אין קשר. ואני שוב אומר, כל עוד לא תקרא מה שכותב בעל הסולם על ענף ושורש, בשפת הענפים, אין מה לדבר איתך. לך לחלק א' תע"ס ותראה.

שאלה: הוא מסביר שם שאחרי זמן קבלת התורה זה כמו גמר התיקון, אבל אחרי זה יש את חטא העגל. אפשר להסביר מה זה, "חטא העגל"?

אתם לא יודעים ללמוד. איך אתם קופצים ממעשה למעשה, מזה לזה? לומדים בהדרגה.

תלמיד: איך ממצב של שלמות כמו שהוא מתאר שם, גמר התיקון, אפשר שוב ליפול לקלקול?

גם את זה אני לא יודע. נגיע לגמר התיקון ונראה איך נופלים מזה בחזרה, אם זה יקרה. נלמד. נראה שאתם לא רגילים ללמוד. לומדים תמיד בהדרגה, זה אחרי זה, סיבה ומסובב, זה העיקר, ואתם שואלים שאלות שהן לגמרי לא קשורות למקום שאנחנו לומדים עליו.

שאלה: בהשתוקקויות האלה לחיבורים בינינו מבינינו לבורא בלילה, בזמן הזה אנחנו בונים את המסך הראשון?

כן.

תלמידה: זה זמן מאוד חשוב.

ודאי.

תלמידה: ואחר כך את כל המסכים אנחנו בונים בלילה.

את כל המסכים אנחנו בונים ב"לילה" ומקבלים עליהם את האורות שנקראים "יום".

שאלה: איך מתרחשת הכלה במערכת אדם הראשון, לפני, אחרי?

כל מה שקורה, קורה במלכות הכללית.

"ולפיכך צריכים המחזיקים את התורה, שהם בני היכל הכלה, לשמוח עימה על התיקון הגדול הזה שנעשה בכלה על ידיהם. ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם, לעסוק בתורה, כלומר, בתיקונים הבאים לפנינו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה, שצריכים לעשותם בשמחה.

התבאר, שכל המדרגות וגילוי סודות התורה, שהם בניין השכינה לגמר תיקונה, נעשים רק ע"י המחזיקים את התורה בימי הגלות. ולפיכך, כל אלו המדרגות והקומות, היוצאות בזמן הגלות, נקראות התיקונים של הכלה ותכשיטיה. ואלו הם שהולך ומפרט, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה.

כי חג"ת תורה. נו"ה נביאים. המלכות כתובים. המוחין של ו"ק, שממשיכים לה, דרשות המקראות. המוחין של ג"ר, שממשיכים לה, סודות החכמה. כי כל אלו התיקונים צריכים להמשיכם לכלה באותו הלילה, שבהם נגמרת הכלה לגמה"ת, שהוא יום החופה.

והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. המלאכים, שבהם מלובשים הכלים דאחוריים דמלכות שבמצב הא', נקראים עלמות המשמשות לשכינה. השכינה עומדת על ראשיהם, שהם המחזיקים את התורה, כמו שאומרים, ועל ראשי שכינת אל. ועימה יחד העלמות המשמשות אותה. והיא שמחה עימהם, בהיותה מיתקנת והולכת על ידיהן.

ושמחה בהם כל אותו הלילה. שכל משך זמן התיקונים, נקרא לילה. ולמחרת, אינה באה לחופה, אלא עימהם. שביום גמה"ת, יום החופה, לא תוכל להיכנס לחופה, אלא עם אותם המחזיקים את התורה, שבנו ותיקנו אותה בכל הצורך, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. ולכן נקראים בני חופה.

ידוע, שגמה"ת לא יביא עימו שום דבר חדש, אלא ע"י האור העליון דעתיק יומין, יתקבצו כל המ"ן והמ"ד, וכל הזיווגים, וכל המדרגות, שיצאו ב-6000 שנה בזה אחר זה, לזיווג אחד ולקומה אחת, שזה גדול ומכובד. וע"י זה ייתקן הכול. ואז תיכנס הכלה לחופה.

והקב"ה שואל עליהם, על כל אחד, שהעלה פעם מ"ן לזיווג עליון. כי כביכול יושב ומחכה עד שיתקבצו כולם. ונמצא, שואל ומחכה על כל אחד. ואחר שמתקבצים, נעשה אז הזיווג של רב פעלים מקבצאל, ומברך אותם ומעטר אותם, שמתברכים ומתעטרים כולם בבת אחת. ואז, בגמה"ת, נקראים עטרותיה של הכלה."

שאלה: האם כוח המסך שנבנה במהלך הגלות תלוי בכמה אנחנו מרגישים את הגלות?

ודאי, אחרת איך זה ייבנה? אתה חייב להרגיש את הגלות, אתה חייב להעלות תפילה שיתנו לך כוח להתגבר על זמן הגלות, על החושך ובכל זאת להגיע לחיבור. שאפילו החושך שאתה מרגיש, לא יפריד אותך מהבורא אלא אתה בונה מעליו כביכול גשר. וזה נקרא שאתה מתקן את הגלות, את החושך, ואתה היכול לקבל את החושך כמו האור.

איך? אם אתה פועל לא באור החכמה, שזה מביא לך אור או חושך, אלא באור החסדים, שאתה רוצה חיבור בלבד ולא תוצאה מהחיבור, אז יוצא שאתה מתגבר על הגלות ומגיע לגאולה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לתקן את החושך.

תלמיד: אז אני צריך להיות אסיר תודה על זה שאני בגלות, או על הגלות?

ודאי. ודאי שאת זה הבורא ברא בכוונה.

שאלה: כשמדובר כאן על הכלה ועל עלמותיה, מה זה "עלמות" בעצם, האם העלמות זה תיקונים של הכלה? כי אנחנו אומרים שבדרך כלל הבורא מתקן, אבל יש כאן התייחסות ל"כלה ועלמותיה". נאמר פה ככה, "והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם"? אני מבקשת הסבר.

זאת אומרת שאותם "בני היכלא", מבקשים על הפנייה שלהם למעלה מסכים, כי הם רוצים להיות מכוסים מהאור העליון, לא לתת לו להתפשט אלא להישאר בחושך כלפי הרצון לקבל שלהם ולגלות את האור רק בתנאי של על מנת להשפיע. ועל ידי זה הם בונים חופה.

שאלה: הבורא שולח לנו את החושך, מה הוא רוצה מאיתנו?

הבורא רוצה רק את החיבור שלנו, שנרצה להתחבר כדי לגלות אותו. כמו שכתוב "רצונו לדור בתחתונים".

שאלה: מי זה או מה זה "רב פעלים מקבציאל"?

רב פעלים מקבציאל זה כוח מיוחד מלמעלה שמקבץ את כל היגיעות שלנו, הבקשות שלנו, המאמצים שלנו, ומחבר אותם יחד, עד שאנחנו בונים מסך אחד על כל האור העליון ומתגלה גמר התיקון.

שאלה: לגבי המשרתים את הכלה, למה פעם משתמשים בלשון זכר ופעם בלשון נקבה?

זה לפי הפעולה. עוד נדבר על זה.

שאלה: נאמר בקטע לקבל עטרה על ראשה, מהי הפעולה הזאת?

משהו שמעמידים למעלה מהראש.

תלמיד: מה ההבדל בין מצב שלפני שמקבלים עטרה על הראש, למצב שיש כבר עטרה?

עוד נלמד. לומדים בהדרגה.

"126. והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה. ורבי שמעון היה שמח. וכן כל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון, בניי, אשרי חלקכם. כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה, אלא עימכם. משום שכל אלו, המתקנים תיקוני הכלה בלילה הזה, ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון.

ביאור הדברים. כתוב, אמרתם שָווא עֲבוד אלקים ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, גם נבנו עושי רִשעה גם בחנו אלקים ויימָלֵטוּ. וכתוב, אז נִדברו יִראֵי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה.

ויש להבין הדברים, בעת שאמרו איש אל רעהו ונִדברו ביניהם דברים בזויים כאלו, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, יאמר עליהם הנביא, אז נדברו יראי ה'. ולא עוד, אלא שנכתבים בספר הזיכרון לפניו.

כי לעת קץ, כאשר יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין רב פעלים מקבצאל, יתגלה אור גדול בכל העולמות. וע"י זה ישוב כל בשר בתשובה שלמה מאהבה. ונודע, שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות.

ולכן אמר הנביא, על אלו הרשעים שאמרו, ונִדברו ביניהם חירוף וגידוף, לומר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו: שביום הגדול של גמה"ת, שיתגלה האור של תשובה מאהבה, גם הזדונות, שאין גרוע מהם, ייהפכו לזכויות. וייחשבו אלו המדברים ליראי ה'.

ובגמה"ת, כמו שאמר הנביא, והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כלומר, ביום גמה"ת. ולפיכך יש בהכרח ספר זיכרון בפניו על הזדונות והפשעים, הנעשים בעולם. שהרי הוא צריך להם, ליום שהוא עושה סגולה. כי אז ייהפכו להיות זכויות, ויצטרפו וישלימו קומת האור של גמה"ת." הוא לא עושה ספר זיכרון כדי להעניש את כל אחד ואחד על מה עשה אלא כדי להפוך את כל העבירות לזכויות.

"וכמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כי אז אני צריך להם, כדי להשלים הקומה. וזה שהנביא מסיים, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו, העובד אותו. כי אז יהיו יקרים לי וחביבים לי, כמו שהיו מהעובדים אותי.

וכולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון. בא לרבות, שאפילו הזדונות, שעשו, יהיו אז רשומים וכתובים בספר הזיכרון. ויכתוב אותם הקב"ה, כאילו היו זכויות, וכאילו היו עובדים אותו בהם, כמו שאמר הנביא.

המספר שבעים מורה על מוחין דחכמה וג"ר, שהם נקראים עטרות. וברכה היא על אור החסדים, שהעולם נברא בב', בברכה, כמ"ש, עולם חסד ייבָּנה, בו"ק. ואומר שבגמה"ת גם אור החסדים יהיה בשבעים עטרות, כמו החכמה, כי מ"ה וב"ן יעלו לע"ב ס"ג. וע"כ נאמר, שהקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון, דע"ב ס"ג. וע"כ נבחנים אז גם ברכות במספר שבעים."

שאלה: אמרת שזה לא ספר זיכרון כדי להעניש אלא כדי להפוך את כל העבירות לזכויות. האם אין דבר כזה עונשים?

לא אני אמרתי, כך כתוב. יש עונשים בדרך, אבל אלו לא עונשים שאנחנו רגילים אליהם, הם מסוג אחר. כשאנחנו נהפוך את הראש שלנו לראות איפה הזכויות, איפה העבירות, מה הם העונשים ומה ההיפך, אז נבין איך הבורא מתייחס לבני אדם. בינתיים זה לא מובן לנו כי הראש שלנו הפוך.

תלמיד: כשאדם חוטא, האם זה חופש הבחירה הראשון שלו, המצב הראשון שאנחנו עושים במו ידינו?

את זאת עוד נברר.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים לפעול לא כלפי אור החכמה אלא כלפי אור החסדים. לנסות לתפוס את המציאות לא כלפי הרגשה של אור החכמה אלא כלפי אור החסדים.

כי אנחנו צריכים להגיע לכלים דהשפעה. אולי לזה התכוונתי.

תלמיד: במשך היום קורים כל מיני דברים, אני מרגיש טוב, אני מרגיש רע, מה זה אומר להתייחס לזה כלפי אור החסדים?

אני כל הזמן חושב איך להיות בלהשפיע כלפי ההבחנות.

שאלה: אני לפחות מרגיש שאני כמו מכשיר כזה, כמו נרקומן שתלוי במילוי. אם אין מילוי, אז אני מרגיש רע. אז מה עכשיו?

זה שאין לך מילוי ואתה מרגיש רע, זה הטבע שלך, אין מה לעשות. אבל מה היית רוצה להרגיש בכלים שלך? נניח חשיבות החסדים, חשיבות ההשפעה. אז מצד הטבע יש לך חשיבות לחכמה, ומצד זה שאתה לומד אז מתחיל להיות לך איזשהו יחס לחסדים, ואז תראה איך אתה מגיע לזה. על ידי חיבור עם אנשים, כשאתה מקבל רצונות וחסרונות שלהם, על ידי זה שאתה מתחבר עימם, מתחיל להיות אצלך יחס רלטיבי כלפי החסדים, וכך יותר ויותר אתה מתקרב לכלים האלה.

שאלה: מה נקרא לחדש דברי תורה?

בכל פעם ופעם לראות הזדמנות להתקרב עוד ועוד לכלים דהשפעה.

תלמיד: בהמשך נאמר שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשות לו כזכויות. מה השלב הזה בעבודה? האם אנחנו יכולים להגיע לזה היום? מה זו תשובה מאהבה?

"תשובה" נקרא שאת הכלים דרצון לקבל על מנת לקבל אתה הופך לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך זה נעשה בעשירייה?

על ידי האור העליון שאתם מזמינים עליכם.

תלמיד: בחיבור בינינו.

מתוך החיבור ביניכם.

שאלה: נאמר בטקסט "שווא עבוד אלוקים". למה הכוונה בזה?

כתוב "ולכן אמר הנביא, על אלו הרשעים שאמרו, ונִדברו ביניהם חירוף וגידוף, לומר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו: שביום הגדול של גמה"ת, שיתגלה האור של תשובה מאהבה, גם הזדונות, שאין גרוע מהם, ייהפכו לזכויות. וייחשבו אלו המדברים ליראי ה'."

לקראת גמר התיקון כשיבוא האור הגדול כל הזדונות יהפכו לזכויות וכל הדברים הגרועים ביותר כמו שהוא אומר, יתהפכו למצוות.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להשתדל להצדיק את הבורא ולקבל כל מצב כמצב הכי טוב, ומצד אחר אנחנו לומדים שצריכים להגיע למצב שאנחנו לא יכולים לסבול את המצב של שינוי צורה מהבורא. מהי התפילה שעושה יותר נחת רוח לבורא, כשאני מקבל את המצב שלו ומבקש חיבור או כשאני לא יכול לסבול את המצב של חוסר חיבור ואני מבקש שינוי?

כשאתה לא יכול לסבול את חוסר החיבור ומבקש שינוי.

שאלה: שמתי לב שבסעיף 126 נאמר שרבי שמעון וכל החברים היו מרננים ברננות, וכל מי ששמח נרשם בספר הזיכרון. האם מצב השמחה מקדם אותנו?

כן.

תלמיד: עד כמה כדאי לנו להשתמש במצב הזה וליצור אותו בכוח?

גם זה מועיל.

תלמיד: זה יקדם אותנו?

כן.

שאלה: האם "עטרות הכלה" הן איכויות של הקשר?

כן, אפשר להגיד כך, כי זה הכתר.

שאלה: איך לתאר את המצב הזה של התלבשות החתן בכלה או התלבשות האורות בכלים? האם זה גילוי הקשר בינינו בצורה מוחשית?

צריכים עוד להתעמק בזה ואז תרגישי תשובה.

שאלה: מי הולך להיכתב ב"ספר הזיכרון" ומה אנחנו צריכים לעשות לגבי זה?

אלו שיודעים לעשות פעולות על מנת להשפיע, נחת רוח לבורא, הם נכתבים בספר הזיכרון. מה זה להיכתב בספר הזיכרון? במלכות, הכול קורה במלכות, הם מעוררים את המלכות לעשות פעולות בעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אין לי שמחה ממצבי הנוכחי ומאיפה שאני נמצאת, ויש לי שמחה מהסיכוי להגיע לדבקות בבורא, מהדרך, ומזה שיש לי רב, האם אני יכולה לקבל את המצב הזה כשמחה?

ודאי שכן.

תלמידה: וזה מספיק על אף שאני לא נמצאת במצב שאני שמחה ממצבי?

אני לא יודע אם זה מספיק לך או לא.

תלמידה: זה לא מספיק.

אז זה לא טוב. מה את רוצה שיהיה?

תלמידה: אני רוצה להרגיש שאני מתקדמת, שאני מרגישה, שאני בדבקות, וכל פעם אני מרגישה הפוך.

תנסי לעשות פעולות לקראת הדבקות ותראי עד כמה הפעולות עצמן, על אף שאת עדיין לא משיגה את הדבקות, הן בכל זאת נותנות לך איזה סיפוק, והסיפוק שאת תרגישי מהפעולות, ולא מהתוצאות שלהן, נקרא סיפוק מחסדים, ובלהתעמק בזה תתחילי להרגיש שאת יכולה לעבור מחסדים לחכמה. תחשבי על זה.

(סוף השיעור)