שיעור ערב 23.04.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא "פסח"
קריין: שלום וחג שמח, אנחנו בשיעור מיוחד לכבוד קבוצות ישראל וקבוצות "הנקודה שבלב" דרום, נקרא קטעים נבחרים בנושא חג הפסח.
יש לנו חג מיוחד שהוא באמת מעל כל החגים. זה חג שבו אנחנו נולדנו, זה נקרא לידה, לידה רוחנית, לידה גשמית כעם, אחרי זה חג "מתן תורה, "היום נעשיתם לעם"1. זה חג מאוד מאוד חשוב שבו אדם, אם אנחנו מדברים על הבחינה הפנימית, אדם נולד רוחנית. לפני זה הוא היה בדרגת חי, וביציאה ממצרים, בהתעלות למעלה מהאגו שלו הוא כבר נקרא ה"מדבר", דרגת אדם, הדומה לבורא.
על האגו שלנו כתוב "בראתי יצר הרע". הבורא ברא את האגו כדי שיהיה הבדל בינו ובינינו, שאנחנו נהיה הפוכים. ואז גם נוכל להיות הפוכים, היינו נבראים לעומתו, וגם נוכל להידמות לו, מי שירצה. כך אנחנו רואים שאנחנו מתקדמים. בהתחלה מתגלה האגו שלנו בצורת דומם, צומח, חי, בבני אדם שבעולם הזה, מאלפי אלפי שנים שאנחנו קיימים על פני כדור הארץ. ואחר כך מתחיל הרצון לקבל הזה להתגבש יותר ומתחיל לדרוש מאיתנו תיקונים, כי אחרת אנחנו מרגישים בו לא נוח ולא טוב.
אותו הרצון לקבל הגדול שהתגלה פעם ראשונה בבבל לפני 3500 שנה בזמני אברהם, אותו רצון לקבל הוא דרש את התיקון. הוא התגלה בצורה שלא נותן לנו לחיות טוב, לחיות בשקט, ברוגע, ממרר את החיים שלנו. אחר כך הוא מגיע בצורה שהוא ממש מתעלה נגדנו. ואחר כך אנחנו מתחילים להרגיש שהוא מפריע לנו להשיג את מטרת החיים, מטרת הבריאה, בצורה כזאת שאנחנו מגלים אותו כשונא, כאויב שלנו שנמצא נגדנו. המצב הזה נקרא "גלות מצרים".
זה לא שאנחנו נמצאים בגלות פיזית, גיאוגרפית, לא, אלא אם הוא מתגלה במצב שהוא מנוגד להשתוקקות האדם לחיבור, לרוגע, לגילוי הכוח העליון, אז האדם מרגיש שהוא נמצא בשליטת הכוח הרע הזה. היום אנחנו מגלים שהוא גם כן רע, כי האגו שלנו לא נותן לנו להתחבר בינינו, לבנות חיים יותר טובים. רואים את זה מהילדים, מהנוער, מהאנשים הגדולים, ממדינות, ממשלות, בין כולם. אותו האגו מתגלה במלואו, בצורה כזאת שלמה, ואז המצב הזה נקרא "מצרים".
אחר כך מה שקורה שאנחנו מתעלים מעל מצרים הזה, בורחים ממנו, ועוברים למצב שנקרא "מדבר". הכול לעומת אותו רצון לקבל ששורה בנו, ששולט בנו. אז אם אנחנו יכולים להתעלות מעליו נקרא שאנחנו נמצאים במדבר. אנחנו לא מתקנים אותו, אנחנו רק כאילו מקפיצים את עצמנו למעלה ממנו כדי לרכוש דרגת הבינה, תכונת ההשפעה. כשמגיעים לזה ורוכשים את תכונת הבינה, ההבדל בין מלכות לבינה, שבינה זו דרגה מספר ארבעים, זה ארבעים שנות המדבר. וכך אנחנו עוברים את המדבר מה שנקרא, זאת אומרת רוכשים תכונת ההשפעה, אור החסדים שפועל עלינו, וכולנו משתדלים להיות קשורים לאור הזה, לתכונת הבינה. זאת אומרת, אותו מצרים הוא נמצא במדבר, בתקופת המדבר, אבל אנחנו נמצאים מעליו.
כשמסיימים את כל התקופה הזאת, זאת אומרת למרות כל הרצון לקבל הגדול שהתגלה במצרים, אנחנו יכולים לעשות כיסוי של הרצון להשפיע שנקרא דרגת הבינה, אז אנחנו מסיימים את תקופת המדבר. אנחנו מתחילים עם כוח הבינה, כוח ההשפעה, אור החסדים, לא לכסות, גמרנו לכסות את הרצון לקבל, אלא מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל בפועל. התקופה הזאת נקראת "ארץ ישראל". כי אותו הרצון לקבל שמלכתחילה לא היה מיועד לכלום, הוא גדל בתקופת מצרים, ואחר כך קיבל כיסוי של אור החסדים בתקופת המדבר, ועכשיו אנחנו עובדים על פני הרצון לקבל הזה והופכים אותו, כאילו חורשים אותו עם הרצון להשפיע, ואז זה הופך להיות לקרקע פורייה שמשם אנחנו יכולים לגדול, מרצון לקבל בעל מנת להשפיע. הפעולות האלו נקראות כבר ארץ ישראל. ארץ זה רצון שיכול להיות מכוון לכוח עליון, לבורא, לא-ל.
אנחנו נמצאים כאן בתקופות מאוד מיוחדות של בית המקדש הראשון, חורבן, גלות בבל, בית המקדש השני, והגלות הארוכה האחרונה הזאת של אלפיים שנה, וכך אנחנו מגיעים לתקופתנו, שזה סוף כל הגלויות כמו שכותבים כל המקובלים, ובעל הסולם כותב על זה, שאנחנו נמצאים בימות המשיח. ולכן העבודה שלנו היא הכי קשה עם הרצון לקבל הכי גדול, ומה שלא התבהר ולא התברר ולא תוקן מכל הדורות בכל השנים, עכשיו זה מתעורר ומגיע אלינו לתקן. כנראה שאנחנו חזקים, כנראה שאנחנו מיוחדים, רק אנחנו לא מכירים את זה, הנשמות שלנו הן מאוד כבדות, מאוד אגואיסטיות, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה, זאת אומרת לתקן את הרצון לקבל שמתגלה עם הרצון להשפיע. שאם תרצה, ובאמת כל אחד ואחד אם ירצה, יוכל לבצע.
לכן אצלנו חג פסח הוא חג מאוד מיוחד. כי כשאנחנו סופרים את כל הפעולות הרוחניות שאנחנו מבצעים, אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים"2, למה? כי שם התגלה לנו הרצון לקבל הגדול, ועד היום אנחנו עוסקים בכל מיני צורות התיקון שלו. ולכן אנחנו נמצאים אתכם בזמן מיוחד, במצב מיוחד מאוד, והכול תלוי בידנו, בנו, הכול ממש נפתח לפנינו. אנחנו סוף סוף מתחילים להבין מה קורה עם הרצון לקבל שהבורא ברא, מה קורה עם התכונות שלנו, איך אנחנו יכולים להיתקן, ולמה אנחנו צריכים להגיע.
לכן אנחנו צריכים לשמוח מאוד מתוך מה שקורה, שאנחנו הגענו לשלבים האחרונים של התיקונים. ולפנינו, אמנם זה צעד מאוד קשה כי הוא האחרון, הוא כאילו חותם, סוגר את כל תהליך התיקון, אבל ממש צעד אחד. נקווה שאנחנו נעשה אותו ונביא את האור לכל העולם, ונרגיש את המציאות שהיא גדולה, רחבה, אין סופית, שלמה, כהרמוניה של שני הכוחות, כוח הרע שזה הכוח האגואיסטי שלנו, וכוח הטוב שזה הבורא שלנו, ושניהם יתקיימו כך בחיבור, בחיבוק ביניהם.
לכן אנחנו מבינים קצת יותר מכולם מה זה חג הפסח. אנחנו יותר משייכים לחג הזה משמעות עכשווית, ולא אבותינו שאז היו ומה הם ומי הם, כאילו שאלו איזה זיכרונות יפים, לא. אלה לא סימנים וזיכרונות יפים, אלא זה דווקא כאן ועכשיו שאנחנו צריכים לממש, ולהפוך את כל השנים האלו שעבדנו על הרצון לקבל להגיע איתו לשלב האחרון, שכולו יהיה מכוסה בכוונה בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו נגלה את העולם האינסופי שנפתח אז לפנינו.
זה בתור הקדמה.
שאלה: משה מבקש מפרעה שישחרר את עמו ופרעה מקבל מכות. אז למה לא לבקש ישר את המכות וזהו?
על איזה מקרה אתה מדבר?
תלמיד: על היציאה ממצרים.
כבר בעשרת המכות?
תלמיד: כן. למה משה מבקש שישלח אותו?
לא, לא מבקשים מהבורא על המכות אף פעם אלא מבקשים על היציאה, שאני רוצה לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל. הבעיה היא לא לצאת מהרצון. מהרצון אנחנו לא יכולים כי זה החומר שלנו, אנחנו לא מסוגלים להיפטר מהרצון. אנחנו יכולים רק להיפטר מהכוונה שהיא כולה רק לטובתנו, כאילו לטובתנו הזדונית שניתנה לנו.
ואנחנו צריכים להבין שהכוונה הזאת היא דווקא זאת שהורגת אותנו, שהורסת אותנו והיא לא לטובתנו. אמנם נולדנו איתה ונראה לנו שכל החיים הם בזה שאני חושב על עצמי. אבל באמת זה סותם אותנו, סוגר אותנו, מנתק אותנו מהחיים האמיתיים כי אפשר לחיות בלי הכוונה לחשוב על עצמנו ולטובת עצמנו כל הזמן, ואז אנחנו נרגיש את עצמנו חופשיים, וזה בעצם מה שעושה חכמת הקבלה.
בסך הכול, כל ההבדל בין העולם הזה המצומצם והקטן לעולם הרוחני האינסופי והשלם, זה שאנחנו עכשיו חושבים על עצמנו כל הזמן בצורה אינסטינקטיבית. כל הזמן אני חושב רק איך נוח לי, כמה טוב לי כך או כך, ובכל הצדדים אני בודק את עצמי בתת ההכרה או בהכרה. כל הזמן אני בודק האם אני נמצא במקסימום הנוח והטוב שאפשר לקבל מהמצב שאני נמצא בו, זה הטבע שלנו.
ואם היינו מתנתקים רק מהכוונה הזאת לדאוג כל הזמן לעצמנו, אדם שלא דואג לעצמו כאילו מפסיק ונחתך מהדאגה הזאת, היינו מיד מרגישים מציאות אחרת. כי אני עם הדאגה הזאת כל הזמן נמצא בלדאוג לעצמי, אני כל הזמן נמצא בתוכי [ושואל] "מה קורה לי? מה ייצא לי מזה"? וכן הלאה, עם כל החשבונות, שכל הזמן מסתובבים לי בראש .
אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה אנחנו כל הזמן לועסים את הדבר, ואם מפסיקים את זה, מיד מרגישים את העולם הרוחני, נצחיות חדשה שלא שייכת לנו כביכול, זאת אומרת, לדאגה הקודמת שלנו, ואנחנו יכולים להרגיש אז חיים נצחיים ושלמים, שהם לא קשורים לתוך הכוונה הזאת.
צריכים ללמוד איך עושים את זה. על ידי הסביבה אפשר להזמין כוח מיוחד שנקרא, "כוח הבינה", "המאור המחזיר למוטב" ולהגיע למצב שכך זה יקרה. אני ממליץ לכולם.
קודם כל, לא יידח ממנו נידח3, וכל אחד ישוב לשורשו4. אין אפשרות להימנע מהסוף הזה הטוב, שמחכה לנו ועוד יותר מזה, אנחנו כבר קיימים שם, רק לא בהרגשה שלנו כרגע. אנחנו כן יכולים להגיע לזה אפילו לפני גמר התיקון שמובטח לכולם, ויכולים להגיע לזה כאן ועכשיו. הכול תלוי רק במאמץ שלנו.
אז כל חכמת הקבלה אומרת כך, כמו שבעל הסולם כותב, שלכן בואו נגיד די לצרותינו, לא רוצים יותר להיות שקועים באגו שלנו שמצער לנו כל כך את החיים, ובואו ונגיע למצב שהכול נפתח ואני אראה את עצמי קיים בצורת אינסופית, בצורה היפה והטובה בהרמוניה, במציאות האינטגראלית, הגלובלית והיפה, לא כולל את היקום שלנו. היקום שלנו קטן, והוא כמעט ולא קיים כלפי הרוחניות. אנחנו לא מבינים מה זה נקרא "נצחיות המציאות", אבל לזה צריכים בעצם להגיע, אפשר להגיע וזה מה שנפתח לנו.
מי שמקבל לזה איזו שייכות מכל מיליארדי האנשים שבעולם, זה אתם ולכן זהו, הגעתם אפילו למצב שאפשר ללמוד את השיטה ואפשר לעשות את זה, לממש את זה, ליישם את זה. אז אנחנו כאן.
שאלה: מה שאתה מתאר עכשיו, זו תמונה מאוד יפה ומאוד רגשית, אני מרגיש אותה, אבל תוך שנייה עוד פעם אני חוזר לעצמי, בורח מהתמונה הזאת, אין לי כוח להישאר בזה.
זה ללא ספק, אם אתה עושה את זה לבד. אבל אם אתה לוקח עוד חברים ואתה בונה מתוך הידיעה הזאת מערכת קשר ביניכם, לפי מה שמקובלים אומרים לעשות, אז אתה בונה רשת קשר ביניכם וברשת הזאת אתם מתחילים להרגיש תופעות חדשות. רב"ש כותב על זה בערך בעשרים המאמרים הראשונים שלו על החברה.
תנסו לממש את זה גברים, נשים, ואתם תתחילו להרגיש איך בקשר ביניכם נמצא כוח נוסף שנקרא כוח השפעה, או הבורא. בהתחלה, זה יהיה מורגש כאור החסדים, אור ההשפעה, ואחר כך זה יהיה מורגש אפילו כאור החכמה שמתגלה באור החסדים. ואתם כך תגלו את הבורא בקשר ביניכם. זה הכול תלוי עד כמה אתם משתדלים להחזיק זה את זה, שהרשת הזאת היא לא תיקרע.
לבד ודאי, תוך רגע אתה כבר עף לכל מיני כיוונים, ולכיוונים האגואיסטיים הפרטיים שלך שהם לגמרי לא שייכים לתמונה שעכשיו אנחנו מדברים עליה. רק החברה יכולה להחזיק אותך, כי כל אחד וכל אחד בכל רגע יוצא וחוזר, יוצא וחוזר. ואז על ידי גיחות כאלו, אתם מעבדים ומעבדים מהר מאוד את הנתונים הנדרשים, כדי לקשור ביניכם בצורה כזאת שזה יישאר לצמיתות.
שאלה: לגבי העלאת מ"ן. קודם כל אני מבינה שזה מאוד חשוב להגיע להעלאת מ"ן ואני רוצה יותר לדייק, להבין איך עושים את זה. האם בן אדם אחד יכול, אמרת היום שכן, אבל איך לעשות את זה בצורה הכי טובה כביכול בתוך העשירייה?
קודם כל, "מ"ן" זה נקרא אוכל שבני ישראל אכלו במדבר. בארבעים שנות המדבר הם אכלו מ"ן. מדבר זה נקרא שממה, שאי אפשר עדיין ליהנות מרצון לקבל, הוא עדיין לא מתוקן. אז ממה אפשר ליהנות, ממה אפשר להחזיק, ממה אפשר לאכול, ממה אפשר לקבל כוחות להתקדם, להתקדמות הרוחנית? מדובר על איך להאכיל את הנשמה. אז אומרים, הנשמה צריכה לקבל מזון שנקרא "מ"ן". זה נקרא אור החסדים שמאיר מדרגת הבינה.
כדי לקבל את אור החסדים הזה, אנחנו צריכים להעלות חיסרון שנקרא, מ"ן, מי נוקבין, חיסרון מהמלכות לבינה. ואז אנחנו מקבלים מלמעלה מבינה בחזרה מ"ד, מי דכורין, שיורד השפע מהבינה ואנחנו אז יכולים למלאות את עצמנו. בזה אנחנו מממשים את התיקונים בתקופה שנקראת ארבעים שנות המדבר. זה לא ארבעים שנה, אלא זו תקופה שכך נקראת. מפני שיש ארבעים דרגות ממלכות לבינה.
תלמידה: על ידי מה אנחנו יכולים לעשות את זה בעשירייה, על ידי זה שנבקש על אותו תדר, על אותו דבר בדיוק, על השפעה, על מה ואיך בפועל לעשות את זה בצורה הכי טובה?
אך ורק בחברה, לבד בכלל אין דבר כזה. אנחנו צריכים עוד לזכור, שבני ישראל נכנסו למצרים מפני שלא רצו להתחבר. בין בני יעקוב היה ריב, מכירת יוסף וכולי. ולכן כל העבודה במצרים זו השתדלות להתחבר ביניהם. ברגע שהם מגיעים לחיבור ביניהם, לפחות הראשון, איכשהו שמרגישים שהבורא לא נותן לנו להתחבר, אבל מאוד רוצים להתחבר, ברגע זה הם יוצאים ממצרים. ואז החיבור הראשון שלהם זה כבר בקריעת ים סוף ובקבלת התורה. לכן כל העבודה שלנו היא בחיבור.
תלמידה: האם כשבעשירייה אנחנו מבקשים על אותו דבר, על החיבור, זה בעצם נקרא שאנחנו מעלים מ"ן?
מ"ן זה נקרא תפילה, מה שחסר לנו, סך הכול.
שאלה: האם כשאנחנו נמצאים במדבר אנחנו בעצם מחפשים יותר קשר עם אין עוד מלבדו, כי אתה צריך שם מים ואתה צריך את כל הדברים שחסרים שם? האם אני בזה צריכה יותר קשר עם הקבוצה, עם הבורא, במדבר? מה זה המצב הזה?
מצב שאנחנו הולכים במדבר, זה שאני יותר ויותר מבין שאך ורק לפי ההתחברות בינינו בקבוצה אני מקבל את המאור המחזיר למוטב יותר ויותר, והוא נותן לי את החיות, החיים, ממלא לי את הנשמה. זה הכנת הנשמה באור החסדים, שזה נקרא מים. זה החיבור הראשון, השלב הראשון של החיבור בין בני האדם בהתעלות שלהם למעלה מהאגו.
יש לנו אגו. אנחנו בדקנו במצרים שהוא עושה לנו רע, ואנחנו לא רוצים יותר להימצא בו. אנחנו מתעלים מעל האגו, זה נקרא יציאת מצרים. אנחנו רוכשים כוח להיות למעלה מהאגו, זה נקרא ארבעים שנות המדבר. מתעלים לדרגת הבינה. ועכשיו, כשאנחנו נמצאים בדרגת הבינה, בסוף ארבעים שנות המדבר, אנחנו חוזרים לטפל באגו שלנו עם כוח הבינה, זה נקרא שאנחנו עובדים על ארץ ישראל, רצון המכוון לא-ל, ישראל. אותו מצרים הופך להיות לישראל. לכן כל המצוות שבארץ, אנחנו אומרים זכר ליציאת מצרים. שמשם אנחנו לקחנו את הרצון הגדול הזה, ועכשיו אנחנו מעבדים אותו בלקבל על מנת להשפיע.
שאלה: אם החוקיות של המערכת מתקיימת, אז היא לא מתקיימת רק בתוך החלל הזה של בני ברוך, היא גם מתקיימת בכל העולם.
מה זאת אומרת בכל העולם?
תלמידה: החוקיות של המערכת, חוקים מוחלטים, סדר קודם ונמשך, מתקיימת בכל המציאות.
כן, אבל לא על ידי בני אדם בצורה מכוונת. אלא זה שהכוח העליון מוריד עלינו כל מיני חוקים ואנחנו מקיימים אותם בצורה אינסטינקטיבית, זה ודאי. אבל מדובר על איך שבני אדם רוצים מלמטה למעלה לקיים את החוקים של הכוח העליון.
תלמידה: אם העבודה שלנו פה כבר מכשירה אותנו בתוך העשיריות לתהליך הזה של מלמטה למעלה, האם גם בעתיד נוכל להרחיב את אותה עבודה שלנו, ולזהות גם במצבים שקורים לנו בחוץ את אותו רצון לקבל, את אותו מצב שצריך לעשות עליו צמצום, את אותו מי שצופר לי בכביש כחלק מאותה חוקיות של המערכת, שגם בתוכה בפועל נוכל לפעול, ולראות באנשים האלה גם שליחים עבורנו?
ודאי. את תתחילי להרגיש איך בכל המציאות הסביבתית מלובש כוח הבורא, ואיך הוא מנהל את הכול ועושה את הכול, ונותן לך הזדמנות ואפשרות להתחבר אתו בהזדהות עם כל המציאות.
תלמידה: אמרת בעבר, שככל שנעבוד ביחד נראה שהקשר שלנו פה, בעשירייה, לעומת הקשר המשפחתי שלנו, בערך דימית את זה, כמו למרחק בין כדור הארץ לאחד מהכוכבים. והשאלה שלי היא בעצם למה? כי חלק גדול מהתיקונים שלא על דעתנו נעשים בתוך התא המשפחתי. ואיך אנחנו בכל זאת מייצרים, או מביאים את הכוח של העשירייה גם פנימה, לעוד תאים שאנחנו נמצאים בהם?
אני שאלתי על זה בכל מיני אופנים, בכל מיני צורות, את רב"ש. הבנתי רק שהבורא מחלק את התיקונים לפרטיים ולכלליים. אנחנו עוד לא הגענו למצב שנוכל להתחיל לטפל בצורה משפחתית כמו בתא הרוחני. עוד לא הגיע הזמן. זה דווקא שלב עוד יותר מתקדם.
יכול להיות שעכשיו, כשאנחנו נמצאים במשבר במשפחה כמו שידוע לכולם, שהמשפחה נהרסת, אנשים לא יכולים לסבול זה את זה, הם לא רוצים להביא ילדים, הם לא יכולים לשמור על עצמם. בן אדם חי שמונים, תשעים שנה, והוא לא יכול לסבול לידו מישהו יותר מעשר, עשרים שנה. או שהוא בכלל לא רוצה להתחתן, נשאר עם ההורים שלו עד גיל ארבעים. כל מיני כאלה צורות אנחנו רואים בעולם, ולכן זה לקראת המצב שאנחנו נתחיל את התיקונים גם בתוך המשפחה החדשה.
תלמידה: לפי אותה חוקיות, צמצום, מסך?
זה לא ישתנה. אני לא יודע להגיד, אני לא רוצה, כי איך שאני מבין, זה אני מבין, אבל בוודאי שהחוקים הם אותם החוקים. באיזו צורה הם יתממשו בחומר, בבני אדם שבעולם שלנו, אני לא יכול להגיד. נגיע, נלמד את זה גם כן.
שאלה: בתחילת הדרך מלמדים אותנו על כללי הסדנה, שהם בעצם כללים שנמסרו לנו על ידי המקובלים להגיע לחיבור.
כן, לא צריכים יותר מזה.
תלמידה: עם הזמן כללי הסדנה אמורים להיות, לפי הבנתי, חלק אינטגרלי מאיתנו בהתנהלות שלנו. השאלה שלי, עד כמה כללי הסדנה הם חשובים כדי לשמור עליהם? והאם האמרה שכללי סדנה ניתנו כדי לשבור אותם היא נכונה?
איך זה שכללי הסדנה ניתנו כדי לשבור אותם? ומה אז אנחנו נקבל, כפול? מה זה נקרא לשבור, לעשות הפוך?
תלמידה: אני גם ניסיתי להבין את האמרה הזאת. היא נאמרה על ידי מישהי מהעשירייה. זה משהו שהוא מאוד מנקר בי.
איפה זה כתוב במקורות בקיצור?
תלמידה: לא כתוב.
לא כתוב. אז שינוח.
תלמידה: יפה, אבל חשוב לי מאד שתדבר על החשיבות של כללי הסדנה.
יש לכם שם בסדנאות מי שמנהל, תגידי לו, תסבירי לו, תגידי לכל יתר חברי הסדנה. אבל אני חושב שאני נותן לכם דוגמה בזה. אני לוקח בחשבון רק מה שכתוב, מה שהמורה שלי אמר, מה שהוא כתב, זה הכול, כלום חוץ מזה לא חשוב לי. כל היתר לא קיימים בשבילי, בפרט שמישהו אומר כמוני, בן אדם מהעולם הזה. לא שאני מזלזל בכולם, זה בשבילי לא אוטוריטה, פשוט מי הם בסך הכול?
מקובלים הם אלה שהשיגו את המציאות העליונה, הם חיים בה, הם מרגישים אותה, מרגישים את החוקים, ולפי מה שהם אומרים או כותבים בשבילי זה משהו שמעליי. מה שאומר החבר, יפה מאוד, בואו ביחד נברר, אם זה נכון נקבל את שנינו ונקיים, אבל רק מהמקור. גם מה שאני כתבתי זה לא מספיק, אלא רק בעל הסולם ורב"ש.
תלמידה: זאת אומרת, שכללי הסדנה חשובים.
מה זאת אומרת? אין לנו מה לעשות חוץ מלבנות מערכת שהיא תהיה מערכת דומה לאדם הראשון לפני השבירה, זאת אומרת לחבר בינינו. חוקי החיבור זה מה שחכמת הקבלה בסך הכול מביאה לנו. איך אנחנו יכולים את החתיכות האגואיסטיות האלה שהן מנוגדות זו לזו, איך אנחנו יכולים את החתיכות האלה לחבר, על ידי איזה כוחות, על ידי איזה חוקים, שקודם זה, אחר כך זה, באיזו צורה, שורש, א', ב', ג', ד' דרגות העביות, על ידי איזה אור, אור חוזר, אור ישר, זיווגי דהכאה וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים לממש בינינו. בהצלחה.
שאלה: נהוג לומר ש"בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים". מאוד מסקרן אותי לדעת איך מתייחסת הקבלה, איך מתייחסים בכתובים לאמירה הזאת, מה בדיוק התפקיד של אותן נשים צדקניות שמוזכרות, ומה המשמעות על פי הקבלה לנשים בכלל בסיפור יציאת מצרים?
אנחנו מייצגים כביכול בגופים שלנו שני מינים, מין גברי ומין נשי. כאילו המין הגברי זה מין של השפעה, והמין הנשי זה מין של קבלה. זה לא נכון לפי הגשמיות אבל כך זה בעולם שלנו, ישנה העתקה פיזית מתוך התכונות הרוחניות. ולכן לא מן הסתם היו לנו גם הרבה נשים שהיו עוסקות בחכמת הקבלה והגיעו לדרגות רוחניות.
"בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים", הכוונה היא לאותם חלקי המלכות שכבר לא יכלו לסבול יותר את שליטת הרצון על מנת לקבל ולכן הם הם שדחפו את כל הכלי לצאת משליטת על מנת לקבל. זה נקרא "בזכות נשים צדקניות". זה לא שייך לנשים או גברים. בחכמת הקבלה אין התייחסות למה שקורה על פני כדור הארץ כאן בחברה שלנו. זאת אומרת לכל אחד ואחד יש חלק גברי וחלק נשי, כל עוד החלק הנשי שבו מסכים עם שליטת האגו אז נמצאים בתוך הגלות. כשהחלק הנשי כבר לא מסוגל לסבול את האגו אז כבר יוצאים מהגלות. לכן אנחנו מכבדים את הנשים הצדקניות שבכל אחד מאיתנו, גם בי וגם בך.
שאלה: בתפילות, בבקשות שלנו, נזכרתי בתפילה "אנחנו מתכוננים לדבקות איתך בורא עולם, להשוואת הצורה איתך" ומגיעים בסוף "כדי לעשות לך נחת רוח בורא עולם אין עוד מלבדו טוב ומטיב". מה זה אומר כדי לעשות לך נחת רוח וכדי לעבוד בכוונה על מנת להשפיע, האם זה אותו דבר או אלו שני דברים שונים. מה זה אומר?
להשפיע נחת רוח.
תלמידה: כדי לעשות לך נחת רוח ועל מנת להשפיע, זה אותו דבר?
כן, אותו דבר. רק מילים כאלה.
שאלה: מה זה עשרת המכות בתוך העשירייה, איך עוברים אותן?
אני לא חושב שזה מה שאנחנו צריכים לעבור בצורה כמו שמספרים לנו שם בעלי האגדה, דם, צפרדע, כינים וכולי, עד מכת בכורות. אלו ההבחנות שאדם עובר ברצון לקבל שלו, בהבחנות יותר ויותר כבדות, קשות, שהוא רואה שהוא פשוט חייב לברוח משליטת האגו שבו. והן באות באמת כל פעם בהתגברות יותר גדולה, מהמכה הקטנה עד המכה הגדולה ביותר. ואז אחרי כל עשר המכות כנגד כל עשר הרמות של עשר ספירות, אנחנו יוצאים.
אבל זה לא שייך לדם, צפרדע, כינים, לא לחשוב שזה בצורה כזאת בא אלינו, אלא כך נקראות דרגות הרצון לקבל שמתגלות לתיקון.
תלמידה: אבל כל מה שאנחנו עושות, עדיין לא יצאנו אפילו בגרם מהרצון לקבל.
תתחילו להתחבר ותתחילו לגלות את המכה הראשונה. תצעקו שהבורא יציל אתכם, הוא יציל אתכם ותתגלה חומרת המכה השנייה, עד כמה שאתם עוד יותר אגואיסטים. תרצו מעל הרצון לקבל האגואיסטי הזה להתחבר ולא תוכלו, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", מבקשים את התיקון, את החיבור בינינו ואז הוא יעזור לכם ותתחברו. תתחברו, תתחילו להודות לו. תתחילו להודות, מיד מגיעה המכה השלישית שהיא עוד יותר גרועה. וככה כל עשר המכות בהדרגה עד שאתם תתנתקו מכל האגו, מהרצון לקבל שלכם שיהיה בעל מנת לקבל. כשתהיו פנויים מהרצון לקבל, תוכלו לעבור דרך מה שנקרא "קריעת ים סוף" וקבלת המאור המחזיר למוטב, כבר לתקן. זאת אומרת לא להתנתק מהרצון לקבל בעשר המכות אלא להתחיל לתקן אותו בלהשפיע על מנת להשפיע שנקרא "שנות המדבר".
שאלה: מחר בערב בכיכר הבימה יש אירוע גדול של עצרת זיכרון לאסון שהיה בנחל צפית.
לפני חצי שנה היה השיטפון הזה.
תלמידה: לפני שנה.
שנה כבר.
תלמידה: יהיו שם מעגלי שיח. חלק מהמנחים של המעגלים הם חברים שלנו, חלק מהמנחים לא חברים, פשוט אנשים מהקהל הרחב. אני הולכת להנחות אותם איך להנחות. רציתי לדעת איזה משפט, איזו מחשבה, איזו הרגשה, מה להגיד להם, עם מה הם צריכים להיכנס למעגלים. לפחות כמה מאות אנשים יעברו דרך המעגלים האלו ואני רוצה שכמה שיותר אנשים ירגישו את החשיבות של החיבור.
זה מה שאמרת בסוף "החשיבות של החיבור". אם היינו מחוברים, אף צרה לא הייתה מתקרבת אלינו. זה הכול תלוי רק במידת החיבור בינינו, בסך הכול. גם מה שקרה אז ומאז ועד היום ומהיום חס ושלום מי יודע אם יקרה או לא, זה הכול תלוי בחיבור. חיבור מביא לנו מאור והמאור שומר על הכול. זה מה שאנחנו צריכים להסביר להם. אין יותר מה שאנחנו צריכים, וזה הכול תלוי בנו ולא באף אחד, ואנחנו יכולים לעשות את זה ולא צריכים לזה שום מכשור, תנאים, שום דבר. אנחנו קיימים? כן. יש לנו לב? כן. בואו נתחיל לקרב לב ללב. נעשה את זה בכוח, בכמה שאפשר. מצליחים או לא מצליחים זה לא חשוב לי, חשוב לי המאמץ. לפי המאמץ הזה אנחנו כבר פועלים על הבורא, אין פעולה אחרת שפועלת עליו, רק קירוב הלבבות.
שאלה: אם אנחנו לא מצליחים לעמוד בחוקים על פי שיטת בעל הסולם, לאן אנחנו משייכים את זה לתיקון כללי, או פרטי?
למה אנחנו לא מצליחים?
תלמידה: אני למשל בבית שהמשפחה לא כל כך תומכת, לא מצליחה לעמוד בחוקים. חלקם מצליחה, חלקם אין. לאן לייחס?
זה חשבון פרטי שלך. מה זה משפחה, בית, תומכים לא תומכים, אני לא מבין את זה. זו העבודה שלי פרטית עם הבורא. אני קשור לבורא, ואף אחד לא יכול להיכנס לזה. אף אחד. אני הולכת להתחבר עם העשירייה שלי, אני לומדת משהו. בעלי לא שייך לזה. מה זה? זה נשמה, היא שייכת לבורא, לא שייכת לו.
תלמידה: כל מה שאנחנו לומדים לקיים פסח גם בצורה פיזית, בבית זה לא מצליח.
לא צריך. תעזבי. את צריכה לקיים את זה בצורה של לב ללב.
תלמידה: פסח וכל החגים הם באים כדי לתת לנו איזו משמעות פנימית, כך אני מבינה בכל אופן. החמץ, וכל העניין הזה שמנקים את החמץ מהבית.
הכול פנימית.
תלמידה: בדיוק. מה המשמעות של ביעור חמץ עד לעפר, בפנימיות שלי, ונגד העשירייה שלי. איך אני יכולה ליישם את זה באמת כמו שבפסח אנחנו עושים את כל הפעולות האלה.
בפנים, איך לעשות?
תלמידה: בפנים, בעשירייה.
כל הרצון לקבל שלך שנקרא "חמץ", האגו שלך. יש לך?
תלמידה: ודאי.
כבר יש הכרת הרע, יופי. אז את צריכה לשרוף את זה שיהיה כעפר. מה זה "עפר"? עפר זה הדבר הכי בטוח, במה? בזה ששום דבר לא יכול לגדול ממנו. מעפר אי אפשר. זאת אומרת ממה שנשרף, מזה אי אפשר שיגדל משהו. עד למצב כזה את רוצה לבער את הרצון לקבל שלך, את האגו שלך.
שאלה: קצת קשה לי עם הסדר של הסיפור. אם חצו את ים סוף, מתי אחר כך היה מעמד הר סיני, אם מעמד הר סיני הוא..
שלושה חודשים אחרי זה.
תלמידה: לא לזמן הזה אני מתכוונת. אם ארבעים שנה במדבר זה כניסה לארץ ישראל, אז מתי היה מעמד הר סיני? אחרי ארבעים שנה או..
לא הבנתי. את שואלת על פסח ושבועות, לזה את מתכוונת?
תלמידה: לא. מעמד הר סיני זה כאשר השנאה היא הכי גבוהה, נכון?
הכי גבוהה. שנאה הכי גבוהה, זה גילוי שזה באמת הכי גבוה.
תלמידה: ואחרי זה היה מתן תורה. אז מה זה בתום הארבעים דרגות האלה, יש מעמד הר סיני?
לא, אחרי קבלת התורה מתחילות ארבעים המדרגות האלו להתפתח בתוך האדם. בזכות קבלת התורה. על ידי קבלת התורה. צריכה להיות תורה, אור המחזיר למוטב, נקרא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" את יודעת את זה כן? מה כתוב הלאה?
תלמידה: "כי המאור שבה מחזירו למוטב".
אז הכול ברור. "בראתי יצר רע", זה במצריים. "בראתי תורה תבלין", בקבלת התורה. "כי מאור שבה מחזירו למוטב", זה בארבעים שנות המדבר. ואחר כך כבר בונים את ארץ ישראל ואת בית המקדש.
תלמידה: זאת אומרת לעבור את המחסום זה בזמן מתן תורה, לפני כניסה לארץ ישראל.
לעבור את המחסום, זה בקבלת התורה.
שאלה: אני מקבוצת ירושלים, ואני בקבוצה שלנו אחראית להפצה בפייסבוק בעשיריות של נשים. אני כל בוקר מחפשת איזה חומר בשביל לשלוח אחר כך לכל הקבוצות בירושלים. יש הרבה קבוצות בתוך ירושלים, שכונות, נשים, גברים, ואני כל בוקר תקועה בדבר אחד, כי אני לא מוצאת את החומר החדש. אולי יש לנו איזה מוקד בבני ברוך שבו אנחנו יכולים לקבל חומר מעניין, קצר, בנושא של היום שאנחנו יכולים לפרסם אותו.
אין לי מושג.
תלמידה: כי למשל אני נכנסת בפייסבוק לאתר של "מיכאל לייטמן" או של "קבלה לעם" ואני לא מוצאת. לפעמים כמה ימים אין חומר חדש, ואין לנו מה לפרסם. אני מתחילה לחפש בפייסבוק של חברים אחרים שלנו, ומתחילה להוציא משם סרטונים קטנים, מפני שהאנשים שלנו של הקבוצות בירושלים סוגרים לנו את הדרך, אם אנחנו נותנים חומר די כבד. עדיף שזה יהיה חומר קל יותר שלנו, בצורה קלה יותר.
אני לא יודע. אין לי שליטה. אני כבר ראיתי את הכוח שלי להשפיע על כל אנשי תוכן או למי שכותב. אין לי שליטה. אלו אנשים שעושים מה שבא להם. כמה שאני חושב שאני מסביר עוד ועוד והם מבינים מה צריך לעשות, לא, אני לא יודע. אני בעצמי לא יודע מה שכתוב שם, אני פשוט לא נכנס. אני כותב טוויטר, זהו, רק את זה אני כותב, לכל היתר אני לא אחראי מה שקורה שם, ובאיזה צורה זה קורה שם. אין לי כוח להגיע לזה.
אין לנו איזה קומנדו שייקח את האחריות על כל הפרסומים שלנו, והוא ידע איך לנהל ואיך לעשות את זה. אין. אנחנו לא יכולים לארגן את זה, למה? כי ככה זה. אנשים לא חושבים שזה חשוב, ולא מבינים עד כמה שהם מפסידים. ולכן אנחנו עשרות שנים נמצאים בכל מיני עבודות, בכל מיני משחקים, אבל לעניין זה לא עובד ולא פועל ורק עוצר אותנו בדרך. את זה עם צער בלב, אני יכול להגיד.
תלמידה: כן מפני שאנחנו כל הזמן אומרים "הפצה, הפצה, הפצה", וכשאנחנו הגענו לזמן שרוצים לעשות את ההפצה הזאת, אין חומר. את הטוויטר שלך אני קוראת כל יום, אבל אני קוראת אותו בשפה הרוסית.
הוא בכל השפות.
תלמידה: אבל יש רצון מאוד גדול שיהיה לנו איזה מוקד כללי, שאנחנו יכולים להיכנס לשם ולקחת חומר להפצה.
נכון, תעשי את זה. אלא מה? אתם שוב תמיד מגיעים אליי. אני מקבל כל יום איזה מכתב "תעשה בבקשה כך וכך. למה אתה לא עושה כך וכך?". אני לא עושה. אני נותן לכם שיעורים, ואתם תעשו. ואם לא תעשו, אז לא תקבלו שום דבר. ככה זה יישאר.
תלמידה: אני מעוניינת לדבר עם חבר'ה שגם תקועים בזה, להיות ביחד באיזו קבוצה ולדבר על זה.
בבקשה. אני כאן מרים את הידיים.
שאלה: הבנתי שאסור להתחבק בפסח. שיש עניין עם חיבוק, כמו שלא להעביר דברים מיד ליד. ניסיתי לברר עם החברים, ולא קיבלתי תשובה ברורה.
אין על זה שום מקור בהלכה. את יכולה להתחבק איתה והיא אתך, ואין בזה כלום. אלו החמרות כאלה מיוחדות שהיו מקובלים כך עושים, כדי להראות עד כמה שהם דואגים לסימנים אפילו של היצר הרע אצלם, שלא יתעוררו.
שאלה: אנחנו חוגגים את החגים במציאות שלנו, אבל אנחנו לא מחויבים להם ולמעשה העבודה צריכה להיות פנימית רוחנית. אז למה אנחנו חוגגים אותם במציאות הגשמית?
כי השורש הרוחני חייב להגיע גם כן לענף הגשמי. ולכן המקובלים עצמם הם שהנהיגו את החגים האלה והכניסו אותם לאותה הקבוצה שנקראת "עם ישראל", כדי שיהיה להם ענף ושורש מחוברים.
תלמידה: אתה יכול יותר להבהיר את זה?
העניין הוא מאוד פשוט. בשביל מה אני מקיים את המצוות במעשה? כדי להיזכר, כדי לחזור על ההכרחיות לקיים אותם במחשבה, בכוונה, ולכן המקובלים עשו את זה. במשך הזמן עזבו את העניין של הכוונה, שלא העיקר היא הכוונה, אלא המעשה ואנחנו נעשה את המצוות. זאת אומרת, העיקר בשבילי לאכול בשר כשר וזהו, או שלא אראה חמץ בפסח וכן הלאה.
זאת אומרת, אני כבר לא חושב שזה שייך לרוחניות, שזה שייך לנטיית הלב שלי, לכוונה שלי, אלא רק למעשה, איך הבהמה שלי תאכל בשר כשר ובפסח אני לא אגע באיזה חמץ.
וזה לא נכון, זה לא מספיק, כי "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".5 אין נשמה, יש גוף שמקיים משהו, אבל נשמה אין לו. וזאת הבעיה, שוודאי אחרי חורבן בית המקדש, האומה התחלקה למקובלים ולא מקובלים. קודם, גם כן היו מלחמות בין צדוקים, פרושים, חכמים וכן הלאה.
זו בעיה גדולה מאוד, שבמשך ההיסטוריה שלנו עם ישראל איבד את חכמת הקבלה. היא לא נמצאת בעם כדבר העיקרי, [למרות] שהיא נקראת "חכמת האמת" וככה זה נשאר עד ימינו. צר לי מאוד, אבל זה גרם לכל הצרות שלנו במשך הדורות, כמו שכותבים המקובלים.
אבל יחד עם זה אפשר להגיד, שזו לא חובה. את לא חייבת, אנחנו לא מחייבים לקיים את הפעולות הגשמיות שנקראות, "מצוות אנשים מלומדה"6, שכל אחד יכול בזה ללמד את השני.
מה שכן, מה שאנחנו צריכים ללמוד, זה איך לקיים מצוות בכוונה, ורק בקבוצה אנחנו בונים את זה ושם אנחנו מלבנים את כול היחסים בינינו ועושים מצוות בצורה אמיתית, פנימית רוחנית. אבל חוץ מזה, אם תרצי לקיים אותם גם בגשמיות, יכול להיות שאת תרגישי עד כמה שהפעולות הגשמיות, גם כן מזכירות לך על התיקון הרוחני.
לכן כשבנינו את קבוצת בני ברוך סיכמנו שמקבלים את כולם, גברים, נשים, עם כל מיני נטיות מיניות או פסיכולוגיות, לא חשוב מה, לכולם יש מקום. ולא עושים חשבון לאף אחד גם אם הוא דתי או חילוני ואף אחד לא אומר לשני שום דבר.
חוץ מהפעולות הרוחניות "ואהבת לרעך כמוך" [שעלינו] לקיים את זה בחיבור בינינו בצורה כמה שיותר גבוהה, אבל חוץ מזה [כלום]. כי המטרה שלנו לחבר את כל עם ישראל, ואיך אפשר אחרת היום? אנחנו רואים עד כמה שהוא מחולק, משוסע ושבור.
שאלה: כל שנה בליל הסדר שואלים "מה נשתנה הלילה הזה?", מתי נגיד "ואהבת לרעך כמוך"?
אומרים, מה נשתנה הלילה הזה, כשאנחנו רוצים להגיד, שהיום אנחנו נמצאים בחושך כל כך גדול, שאנחנו מרגישים שזה החושך. אבל בחושך הזה אנחנו מתחילים לראות את אור הגאולה, אור דחסדים ובזה נשתנה הלילה הזה בכל הלילות. כי בכל הלילות היה לנו ממש חושך ובליל הגאולה, הבורא בא לפנינו בעמוד האש כמו שכתוב. נקווה שנגיע לזה.
תלמיד: פתחת את השיעור היום בזה שאנחנו נמצאים צעד אחד לפני פריצה לעולם הרוחני.
אנחנו נמצאים בפריצה לעולם הרוחני, כי אנחנו נמצאים ממש קרובים לתפר. אם נרצה בכל כוחנו לברוח מהאגו, נִתקע במחסום, ואז מהלחץ שלנו על המחסום, שאנחנו רוצים ממש לעבור דרכו, נוכל להרגיש את עצמנו שאנחנו באמת כבר יוצאים מצד השני. זה נקרא "לידה רוחנית". יציאת מצרים זה לידה רוחנית, עוברים מעולם לעולם.
תלמיד: זה יהיה קבוצתי?
כן ולא. אני מקווה שזה יהיה בעשיריות שלמות, אבל לא בטוח. בכל זאת, אני רוצה רק להגיד לכל אחד ואחד, העשירייה לא מגבילה אותך. אם אתה נותן את כל הנשמה לעשירייה, אתה עובר. ונראה לי, שאחרי המחסום, העשיריות יצטברו, יתחברו בצורה אחרת. מי שעבר, עבר. מי שלא, לא. ויכול להיות שלא, וימשיכו להיות עשיריות מעורבבות, מחלק שעברו ומחלק שלא עברו.
אני לא יכול להגיד, אנחנו נמצאים במצב שאף אחד לא עשה את זה קודם. אנחנו הדור הראשון של הדור אחרון, נראה. בכל זאת, מה זה חשוב לי? אני צריך לעשות משהו, אז לעשות, עם הראש בקיר. כמו נחשון, קופץ למים וזהו, ומה שייצא ייצא.
שאלה: האם יש איזה קשר בין הפעולות שנעשות בפסח, לבין אחישנה?
בפעולות שעוברות עלינו יש שני סוגי פעולות, בעיתו ואחישנה. זה תלוי איך אנחנו מזרזים אותן, או לא מזרזים. אם אנחנו לא מזרזים, אז על ידי מכות ולחצים. אם אנחנו מזרזים אותן, אז על ידי כך שאנחנו מושכים מעלינו, מלפנינו את המאור המחזיר למוטב. זה תלוי איך עושים. אבל הגאולה מובטחת ואם לא על ידי כך שאתה מזרז, אז יעשו לך כמה תנאים כאלה, שאתה תזדרז. נקווה שאנחנו נעשה את ההאצה הזאת בעצמנו ולא על ידי לחצים ומכות.
תלמיד: כלומר אנחנו בעצם צריכים להתמקד בפסח בהכנות לאחישנה?
רצוי, כן.
תלמיד: אני מבין שהדרך שלנו היא ללכת לאחישנה, להאיץ את התהליך כמה שרק אפשר ולהגיע לגמר התיקון כמה שיותר מהר.
אנחנו רוצים שזה יהיה גם בכל העולם, אחרת אתה מבין מה יכול להיות לעולם בדרך בעיתו, איזה צרות.
תלמיד: אני ניסיתי למצוא לעצמי לפחות דוגמה אחת בטבע, שבה אני מאיץ תהליך טבעי ומגיע לתוצאה טובה יותר מאשר בתהליך הטבעי עצמו.
לא, אתה לא מביא תוצאה טובה יותר או לא, אתה מקדים תרופה למכה.
תלמיד: אני אתן דוגמה למה אני מתכוון. נניח שאישה נמצאת בהריון ויש לה לידה מוקדמת, מאיצים את הלידה, עושים לה ניתוח קיסרי ויש פה בעיה. זאת אומרת, כל תוצר שנעשה בהתערבות לא טבעית בתהליך טבעי, התוצאה שלו היא פחות טובה. אני שואל שאלה מאוד פשוטה, האם איכות התיקון באחישנה זהה לאיכות של התיקון בעיתו. כי בעיתו זה התהליך הטבעי, כך קבע הבורא. הבורא קבע את מחשבת הבריאה, והוא רוצה דברים מסוימים. אנחנו אומרים, לא מתאים לנו, אנחנו רוצים להאיץ, אנחנו רוצים לעשות את זה יותר מהר. השאלה האם האיכות היא אותה איכות.
קודם כל עוד לפני שאתה מתכנן בעיתו או אחישנה, הבורא כבר תכנן את זה וסידר את זה, רק אתה לא יודע על זה. אז נראה לך שאתה כבר גיבור, מעביר את פסי הרכבת מבעיתו לאחישנה וכך אתה נוסע, זה מצד אחד. מצד שני יש הבדל במהירות, כמו שאנחנו לומדים ממאמרים כמו "בחירה חופשית" של בעל הסולם.
כשאנחנו בעצמנו מזרזים את הזמנים, אנחנו מפתחים את עצמנו ולכן זה קורה בצורה יותר מהירה. במכות כן, במאמץ כן, אבל יותר מטרתיות, יותר איכותיות. ואני הייתי נותן דוגמה לא כמו שאתה נתת אלא דוגמה אחרת. נניח עכשיו יש לנו התפרצות של מחלת החצבת אצל ילדים, אז יש הבדל בין להיות חולה בחצבת הזאת לבין לקבל חיסון.
תלמיד: את זה אני מבין. אבל אמרת פה דבר מאוד מעניין. אתה בעצם אומר, אין למעשה הבדל בין בעיתו לאחישנה, הרי בסופו של דבר הכול נקבע על ידי הבורא.
זה בטוח.
תלמיד: אז מה התהליך, איפה אני נכנס פה בכל התמונה הזאת?
אני רוצה להכין את עצמי מראש לכל הדברים שהוא תכנן. למה? כדי לעשות לו נחת רוח. אני אומר, אני מסכים איתך ומה שיהיה יהיה, ואני לא דואג למה שיהיה, אלא אני בזה ממהר למפגש בינינו.
שאלה: נשאלה קודם שאלה לגבי ביעור החמץ, ואמרת שהתפקיד שלנו הוא לראות את הפעולה הזאת בתור פעולה שמחסלת את האגו, הופכת אותו לאפר כך שהוא לא יקום יותר.
אגו הכוונה היא כוונה על מנת לקבל, לא רצון אלא כוונה.
תלמיד: כוונה על מנת לקבל. אבל אני זוכר היטב שיש הרבה מאוד קטעים שבעל הסולם אומר שבשום פנים ואופן אסור לחסל את האגו. צריך להשתלט עליו, צריך להתגבר עליו, צריך לרכוב עליו כמו סוס פרא שאתה משתלט עליו והוא הופך להיות סוס שאתה יכול להגיע איתו להרבה מקומות, זה מנוע אדיר. איך אני אמור להבין את זה?
אתה צודק, המילים לא נכונות, הן לא נקיות מספיק, לא מבוררות מספיק, כי אנחנו צריכים להפוך את העל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ממש נהפוכו כמו כפפה. ואתה צודק, כשאנחנו אומרים לבער אותו מהארץ, שאנחנו מוחקים אותו והכול, זה היחס שלנו, אבל לא שאנחנו יכולים באמת לעשות את זה, אלא צריכים לשמור אותו לעת התיקון.
אתה צודק, אבל בכל זאת לפי המילים ומה שהמקובלים כותבים בעצמם, השפה היא כזאת.
שאלה: אנחנו צריכים לעשות פעולות פרקטיות, פיסיות לאיחוד עם ישראל?
כן. כל העבודה שלנו דווקא בזמננו, היא כמה שיותר מהר לחבר את עם ישראל וכאן דווקא בארץ ישראל. אם אנחנו נזדרז בזה, אנחנו נגיע לתוצאות טובות בבניית הארץ ובבניית העם וביחס אלינו מכל העולם. אם אנחנו לא נתחבר בינינו, הכוחות שיוצאים מאיתנו לכל אומות העולם הם יהיו כוחות שליליים ולא כוחות חיוביים, ואז כל העולם יגלה אנטישמיות כלפינו בצורה נוראית. זה הכול תלוי בחיבור בינינו.
תלמיד: זה צריך לקרות גם מעבר לרמה רק של הפצת מסרים, זה צריך להיות ממש בפועל?
לעם ישראל?
תלמיד: כן.
לעם ישראל אנחנו צריכים להסביר, אפילו בלי שום קשר לחכמת הקבלה, שחיבור בינינו זה הכרחי והוא הוא בעצם הבטחה לכל טוב, אחרת אנחנו יכולים להיכנס למצבים מאוד לא טובים בזמן הקרוב. וכבר עכשיו שומעים ורואים מה קורה בכל העולם כלפי היהודים וזה יהיה הרבה יותר גרוע, וטראמפ הוא לא יהיה לנצח [נשיא] בארה"ב, ואחריו כל העולם ישתנה מאוד לרעתנו אם עד אז לא נשתנה. זה מאוד תלוי בקשר בינינו.
אנחנו בקשר בינינו שייכים לכל העולם. כי עם ישראל זה לא עם, זו קבוצה שהתחברה לאברהם בבבל העתיקה מכל אומות העולם שחיו אז בבבל. כל שבעים אומות העולם היו חיים אז בבבל, ואברהם שאמר "מי לה' אלי", כשרצה לחבר קבוצה, באו אליו נציגים מכל האומות והוא חיבר מהם קבוצה והביא אותה לגילוי הבורא. ולכן מצד אחד אנחנו לא קשורים זה לזה, לא קשורים, כי אנחנו לא באים ממשפחה אחת, אנחנו נציגים של שבעים אומות העולם. ולכן אם אנחנו מתחברים, אנחנו בזה משפיעים על שבעים אומות העולם גם להתחבר. ואם לא מתחברים בינינו, אנחנו משפיעים עליהם גם לא להיות מחוברים אלא ההיפך, להיות בהתנגשות, בהתנגדות. ולכן הם אומרים שאנחנו אשמים בכל הצרות שבעולם וזה נכון, זה בצדק, אנחנו אשמים.
לכן עלינו העיקר זה להתחבר, כי אז יהיה טוב לנו, לכל העולם ולבורא. אפילו בצורה גשמית אתה יכול כך להסביר לאנשים, בלי שום קבלה ובלי שום כוח עליון. זה פשוט נובע מתוך זה שאנחנו נציגים משבעים אומות העולם.
שאלה: יש לי שאלה מאוד חשובה שהיא על העם שלנו. אתה אומר שאנחנו לא עם, אבל לעומת זאת משה פנה לפרעה ואמר לו "שלח את עמי".
כן, אבל "היום נעשיתם לעם". מתי זה קרה? רק במעמד הר סיני, כשאנחנו קיבלנו את האור העליון, המאור המחזיר למוטב ואז יכולנו להתחבר בינינו לקבוצה שנקראת "עם". אנחנו מאוד שונים, אנחנו לגמרי לגמרי מאוד רחוקים זה מזה, בעל הסולם אומר שזה דומה לאגוזים בשק שרוצים לברוח מהשק רק השק מחזיק אותם. כך הצרות החיצוניות מחזיקות אותנו להיות עם. אתה רואה שאם קצת פחות צרות, אנחנו בורחים לכל המדינות, לכל הכיוונים.
תלמיד: אני מדבר על בני ישראל שיצאו ממצרים, שהיה חיבור בתקופה הזו.
בטח שהיה חיבור.
תלמיד: אז איך רדפו המצרים אחרי בני ישראל, הרי אנחנו היינו מחוברים אז?
אנחנו היינו מחוברים אז בזכות פרעה.
תלמיד: זו סתירה בין זה שאנחנו מחוברים ולא יקרה לנו שום דבר, לבין זה שאנחנו כן היינו מחוברים ורדפו אותנו בכל זאת.
אז אני אומר לך, בזכות פרעה שלחץ עלינו היינו מחויבים להתחבר בינינו.
תלמיד: אז התחברנו.
התחברנו, יצאנו ממצרים.
תלמיד: יופי. אז למה פרעה רדף אחרי בני ישראל אם התחברנו?
על השאלה הזאת אתה צריך לקרוא את המאמר ברב"ש ג', שנקרא "עניין הסביבה", שם הוא מסביר מי רדף אחרי עם ישראל שיצאו ממצרים.
תלמיד: זה לא פרעה, המצרים?
זה לא פרעה ולא המצרים, זה יראי ה' עובדי פרעה. זאת אומרת, אותם האנשים שהם שנאו את הקבלה ורצו רק לקיים מעשים. תקרא.
לא חשבתי שנגיע לדברים כאלה.
שאלה: למה כתוצאה ממקרים של שנאה ודברים רעים שקורים לנו, לכל בני האדם יש חיבור, מה קורה אז, האם יש איזו כניסה של מאור ואז כתוצאה מזה יש חיבור, או שיש איזה כוח אחר שפועל וגורם לחיבור?
אם אנחנו בורחים מהרע מאין ברירה ומתחברים, אנחנו בזה כצאן, לא כבני אדם אלא כצאן שמתחבר יחד כדי לשמור את עצמו מפני הזאבים. אנחנו בזה לא נקראים "עובדי ה'" ולא "עם ישראל", אנחנו עושים את זה ככל אומה, ככל בהמה ובהמה. אם אתה רוצה להגיע למצב שהחיבור שלך ייתן לך התעלות רוחנית, אתה צריך לעשות את החיבור כדי להידמות לבורא, שבתוך החיבור הזה אתה מייצב כוח השפעה. ואז בתוך החיבור שאתה מייצב, תתחיל לגלות כוח עליון, עולם עליון. זה מה שצריכים לעשות.
שיהיה לכם חג שמח. ותבואו לכאן לא רק בחג הפסח אלא בכלל מתי שתרצו, אני מתחייב, במה שאני מסוגל, לתת לכם. חג שמח ואהבה.
(סוף השיעור)
-
וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך (דברים כז, ט)↩
-
זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יום תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם (קידוש ליל שבת)↩
-
"כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב', י"ד, י"ד)↩
-
"אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו." (בעל הסולם)↩
-
תפילה או שאר ברכה בלא כוונה, הן כגוף בלא נשמה". (תניא חלק א', זה ל"ח)↩
-
"תהי יראתם אותי, מצוות אנשים מלמדה" (ספר ישעיהו, פרק כ"ט, פסוק י"ג.).↩