שיעור צהריים 15.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 665, אגרת א'

זו איגרת מאוד ידועה, מאוד חשובה, ואפילו למי שמכיר אותה כדאי לעבור עליה טוב יותר וכך נראה מה היא יכולה להוסיף. כל פעם היא מוסיפה, ומוסיפה הרבה לאלו שרוצים לעשות עוד צעד אחד קדימה.

קריין: "כתבי בעל הסולם עמ' 665, אגרת א' טור א', דבר המתחיל "הכל מאמינים".

"הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל". מצד אחד אנחנו מדברים על כך שהבורא מנהל את כל אחד, ואין משהו שיכול לקרות בלי שהוא מפעיל את האדם גם לטוב וגם לרע, בכל דבר שיכול לקרות עם האדם. מצד אחר, אנחנו לא כל כך דבוקים בה, אומנם אנחנו אומרים כך, אבל לא שבחיים שלי אני מרגיש שאת כל הפעולות אני מקיים בהתאם לבורא שמנהל אותי. אין לי לזה נטייה קבועה ואני לא מרגיש שאני נמצא בזה ומבצע את זה, אני לא מרגיש שהבורא בצורה בלתי פוסקת מזיז אותי ברגש, בשכל, בכל מה שאני עושה בלי יוצא מן הכלל. אלא נראה לי שאני חי בפני עצמי והבורא קיים בפני עצמו, ולפעמים אני קרוב אליו, לפעמים אני רחוק ממנו, אבל להרגיש שהוא נמצא ככוח המחייב את המוח והלב שלי, לכל הפעולות, המחשבות והתוכניות שלי, את זה אני לא יכול להגיד.

להגיד עוד כן אפשר, אבל לחיות כך, כמו שהוא אומר "הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל". העניין של לדבר זה משהו אחר מאיך שזה מתקיים בתוך האדם.

"הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב..." יש מחשבות ורצונות וכל מה שעובר על האדם במוח ובלב שאינם שייכים לקדושה, להשפעה, לאהבה, לחיבור, לתיקון, אלא יש ביני לביני כל מיני מחשבות ורצונות שעוברות דרך האדם שלא מכוונים לקדושה, לחיבור. ואז בעל הסולם שואל איך אפשר לשייך אותם לבורא. "כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב... אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא" הבורא "היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד", הכול הבורא מסובב, "ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור."

כתובה כאן ממש ידיעה ברורה על הדבקות בבורא. בכל מקום, בכל מחשבה, בכל רצון שנמצא בי או מה שאני רואה מחוץ לי, אני צריך להבין שאני נמצא בתוך הכוח העליון, ואני רואה את הפעולות, את המחשבות ואת הרצונות שלו, ושום דבר אחר חוץ ממנו. זה מה שהוא כותב.

שאלה: מה זה "כל המחובר לטהור-טהור"?

אם אני משייך הכול לבורא, לטוב ומטיב, המחייב את כל המציאות, שמנהל את הכול וכל המציאות היא שלו כי "אין עוד מלבדו", אז בזה אני דבוק אליו ואני טהור כמוהו. אם אפשר כך להגיד, אבל לעת עתה זה נכון.

תלמיד: האם כשאני משייך את כל מקרי המציאות לאור העליון זה מטהר אותי?

ודאי.

שאלה: למה זה מטהר אותי?

הוא כותב ש"כי כל המחובר לטהור-טהור". מה צריך להיות עוד? איזו מידת טהרה צריכה להיות באדם כדי להגיע לזה שהוא טהור? בזה שהוא מחובר לכל פעולות הבורא ורואה אותן כפעולות טהורות. הבורא מטהר את הכול, מסדר את הכול, מחבר את הכול, ואם אדם דבוק לכל הפעולות האלה ורואה שאין בכל הבריאה מתחילתה ועד סופה אלא רק פעולות של טיהור, אז הוא גם נמשך לזה, נכלל בזה, וכך מטהר את עצמו. מלכתחילה ודאי שהכול שבור, וזה כך בכוונה כדי לגלות את כוונות ומעשי הבורא שכולם הם בטהרה, בהשפעה.

שאלה: מי הם עובדי ה' שמדובר עליהם כאן באיגרת?

אלו שרוצים לראות שמה שקורה איתם הכול יוצא ממקור אחד, מכוח אחד שהוא טוב ומטיב לכולם. האנשים האלה שכך רוצים לסדר את ההסתכלות שלהם, את היחס שלהם לכל המציאות, הם נקראים "עובדי ה'". כי הם רוצים לסדר את כל הפעולות, המחשבות, הרצונות, היוצרות, את מה שקורה איתם וסביבם כך, שהכול יוצא מהכוח הטוב והמטיב לרעים ולטובים יחד.

שאלה: מה כאן באגרת מלמד אותנו דבר והיפוכו?

עוד נראה.

שאלה: אנחנו אומרים "טהור דבק בטהור" ו"אין מקצת ברוחניות", האם ברגע שאנחנו עושים פעולה רוחנית אנחנו מגיעים לגמר תיקון? איך זה מתבטא בכלי?

כשאנחנו מתקנים כל פעם את עצמנו בכך שמשייכים את מה שקורה איתנו לשורש הטוב והמיטיב בלבד, אז אנחנו לאט לאט מתקרבים לבורא. עד שאנחנו רואים שכל החיים שלנו, שכל המציאות שלנו יוצאת ממנו וכולה באה אלינו לטובה. לפי זה אנחנו נמצאים בכוח טוב ומטיב שאין עוד מלבדו.

שאלה: איך מתבטא "מקצת ברוחניות"?

בהדרגה, מה שנותנים לנו.

שאלה: מה לעשות כשמתגלה "מחשבה זרה ומטונפת", כשיש באדם מחשבות כאלה?

מצוין, וודאי שזה צריך להתגלות. כי אנחנו באים מהמצב המקולקל לגמרי בכל מיני צורות, צירים ואופנים, ואנחנו צריכים לתקן את הצורה הזאת לצורה המתוקנת, שהכול שייך לטוב ומטיב בלבד ואין עוד מלבדו, ואין בעולם שום יצר רע, כוח רע ומחשבה זרה אלא רק הטוב שולט בעולם. אנחנו צריכים להגיע בהדרגה, על ידי זה שאנחנו מטהרים, עושים עבודת טיהור, לזה שכל המציאות היא באמת רק כוח הטוב והמטיב של הבורא בלבד.

תלמיד: יש מחשבות שהן באמת זרות מטונפות שאני אפילו לא רוצה שהן יעברו עליי, אני מתבייש שיש לי דברים כאלה בראש. מה לעשות ברגע הזה? אני לא יכול לטהר אותן עכשיו.

בהדרגה אתה מעמיד את עצמך במצב, כשכל פעם יותר ויותר בצורה שהן מתגלות אתה מטהר אותן בך.

תלמיד: איך לא להיסחף עם המחשבות עד לפעולות?

זו כבר גישה שצריכה להיות מלכתחילה, שאתה בא כדי לייחס את עצמך לדבר הטוב ואותן למצב הרע. זו כל העבודה שלנו, עד שאנחנו מגלים את כוחות הפירוד, את הכוחות האגואיסטיים, את כוחות השליטה, השנאה, הדחייה, וממיינים אותם בצורה כזאת שהם נעלמים. אנחנו כבר מגיעים למצב שצריכים לעבוד על זה בפועל, ובזכות אותם אלו שקמים עלינו אנחנו ניגשים לזה מהר מאוד.

"וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית'," בסופו של דבר אחרי כל המאבקים שלנו, הבירורים שלנו, נראה שהכול שייך לבורא. הוא מצדו ברא יצר רע, מקולקל, ומשפיע אלינו בצורה כזאת, כדי שנברר כמה ההשפעה שלו היא מקולקלת וכמה אנחנו צריכים להתנגד אליה, וכך נבנה מעצמנו את הצד הטוב. זה מה שאנחנו משיגים וכך אנחנו בונים. לכן כתוב שמכל הדברים הרעים האלה "אתם עשיתם אותי", שדווקא דרך התיקונים שלנו אנחנו מגיעים למצב שבונים הנהגה והשגחה יפה וטובה מהבורא אלינו. "וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."

"אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה," שנדמה לו, "נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו."

הוא לא משייך את מה שקורה איתו לכוח עליון אחד, אלא חושב שיש הרבה מקורות שיורדים אליו מכל מיני צדדים וכל מיני מחשבות, וזה לא מגיע מהבורא בלבד אלא דרך כל מיני לבושים והוא נותן ללבושים האלה עצמאות משלהם, ואז הוא ממש יוצא לעבודה זרה. הוא מפזר את עצמו בכך שעומד בתוך הרבה מאוד מקרים, מקורות טובים, רעים, לא חשוב מה. אבל כל העבודה היא כל הזמן לחבר את כל מה שקורה לו רק לכוח העליון.

שאלה: בסופו של דבר בשביל לא סתם להגיד מהפה ולחוץ שאין עוד מלבדו והכול ממנו, בכל זאת אני צריך להגיע למצב שהכול תלוי בי, שתהיה איזו נקודת מוצא אקטיבית של התיקון.

הכול עושה הבורא בלבד ואין לאף אחד אפשרות לעשות משהו כולל האדם עצמו, אבל לזה צריכים עוד להגיע. אם אנחנו מגיעים לסוף התיקונים, לא עכשיו אלא בעוד הרבה פעולות, אז אנחנו מגיעים לביטול השלם כלפי הכוח העליון שהוא שולט בנו בהסכמתנו השלמה, וחוץ מזה אנחנו לא רוצים שום דבר.

תלמיד באיזה אופן לחלק את עצמך כך שממש כל רגע לראות את הרצון לגלות את האהבה?

הכול תלוי בך, עד כמה אתה נמצא בבירור יותר ויותר פרטני שהבורא הוא בכל מקום, בכל השלבים, נמצא בכל מה שיש, ומכוון אותך גם בשכל, גם ברגש, ואתה סך הכול כאיזו מכונה שנפעלת. כל האנשים בעולם הם מכונות שנפעלות, כי אין בהם מלכתחילה לא שכל ולא רגש ולא כלום, אלא הם פועלים כדומם, צומח וחי. דרגת המדבר היא לא נמצאת בעולם שלנו, אלא במידה שאתה מסכים עם זה שהבורא באמת מפעיל אותך, אז במידה שאתה עושה את הפעולות שבהן הוא מפעיל אותך בהסכמה עימו, ובהסכמה הזאת יש ארבע דרגות של הסכמה, זה נקרא עם "עולמות", אז אתה משיג איך הוא מפעיל אותך ואתה ממש נעשה שותף עימו. זה כל העניין של שותפות.

ובאמת רק תבין, מאיפה יכול להיות שיש בך איזה חלק במוח, בלב, בכוחות בכלל, שאתה יכול לפעול? רק במידה שאתה מסכים שהבורא יפעל בך במה שהוא רוצה, ולא חשוב במה, העיקר שאתה רוצה שהוא יפעל, כמו חולה על שולחן הניתוחים שהבורא יעשה לך כל מה שהוא רוצה, אז בצורה כזאת אתה מתחיל להגיע לדבקות.

שאלה: בזמן החופשי שלי, מעבר לעבודה הרוחנית שעושים בעשירייה, האם אני יכול לקרוא את מאמרי "שמעתי", קטעים משיעור הבוקר? אני מדגיש דברים, מעבד את הדברים, וכך אני מנסה תמיד להתחבר גם אם זה ברמה שכלית. האם העבודה הזו של הפרט זו עבודה נכונה?

כן, אנחנו יכולים לקרוא בכל כתבי בעל הסולם ורב"ש ללא שום בעיה. אבל אם אתה עסוק במשהו, מתעמק במשהו, פותח איזה ספר או שיעור, אז יכול להיות שזה ימלא לך עוד ועוד רגשות, רצונות, ואז תתבלבל קצת מרוב נתונים. אבל לא שיש שם משהו שהוא נגד, חס ושלום, כל כתבי בעל הסולם ורב"ש הם בדיוק לפי שיטת ההתקדמות שלנו.

שאלה: מתגלה איזו סיטואציה, לדוגמה בררנו היום איזה מצב לא נעים, מה זה אומר שאני דרך הסיטואציה לא רק אומר במילים שהכול מהבורא אלא ממש מגיע לדביקות בו?

כל דבר שאתה מגלה בחיים שלך במיוחד את אלה שבאים נגדך, שהם כנגד ההסתכלות שלך על העולם, כנגד כוח החיבור שלך עם הסביבה וכן הלאה, אז תסתכל עליהם ככוחות הטובים שבאים מהבורא ולא רעים, כי הם באים כדי לחזק אותך ולהעלות אותך לדרגה יותר עליונה. מה שאתה רואה כשלילה, ככוח השלילי, ככוח הרע בדרגה התחתונה, אם אתה הולך למעלה מהדעת, אז תגלה אותו ככוח הטוב. כל מה שנראה לך רע בדרגה התחתונה ייראה לך טוב בדרגה יותר עליונה, ואחר כך שוב יתגלה לך הכוח הרע בדרגה יותר עליונה, במה שהיה קודם טוב, ותצטרך לעלות מעליה כדי לקבוע שזה טוב, וכך זה יהיה כל הזמן.

תלמיד: איך באופן פרקטי אני מתעלה למצב הזה?

על ידי זה שאתה מצדיק בכל לב ונפש את המצב הנוכחי, ואתה רוצה לגלות בו רק את שליטת הבורא.

שאלה: קורה איזשהו אירוע שלילי בעשירייה, או אירוע חיצוני שאני מגיב אליו בצורה קשה, בנפילה, ובאותו רגע אני נזכר ש"אין עוד מלבדו", שהכול מגיע עבורי, לטובתי, לתיקון. בכל זאת המצב השלילי הזה לא עובר, הוא משתנה והופך להיות למשהו אחר, יש איזה קנה מידה אחר, שלא משנה אם זה טוב או רע, אלא העיקר שזה הרצון של העליון. מה הלאה?

אם אתה דבוק למה שקורה ואתה אומר שזה בטוח מגיע מהבורא ולכוונה טובה ואתה רואה בזה את פעולות הבורא, אז לאחר מכן מגיעים אליך מצבים חדשים. בזה בעצם תיקנת, פחות או יותר, את היחס שלך למה שקיבלת מלמעלה.

כל החיים שלנו הם כאלה שאנחנו מקבלים משהו מלמעלה, מהבורא, בדרך כלל מרגישים לא טוב כי זה בניגוד לטבע שלנו, ואנחנו צריכים להתקדם למצב שמצדיקים אותו, וכך כל פעם. לכן ככל שהדברים נגדנו הם חריפים, לכל אחד או לכולנו יחד, אנחנו צריכים להבין שזה הבורא שהתחיל לטפל בנו בצורה רצינית ולכן אנחנו שמחים בייסורים.

תלמיד: אמרת שכשאני נזכר ב"אין עוד מלבדו", אז מהירות התגובה תלויה אך ורק באור העליון, אם הבנתי נכון. מהי התפילה שלנו ומה זה אומר שאנחנו מזרזים את הזמנים? האם המטרה שלנו היא להיזכר מהר ככל האפשר ש"אין עוד מלבדו"?

המשפט האחרון הוא נכון. לפני זה אני לא יודע מה אמרת, נדמה לי שאתה קצת מבולבל. אבל זה שאנחנו רוצים בכל מצב שקורה איתנו להיזכר שהוא מ"אין עוד מלבדו", שזה מגיע מהבורא, זה ודאי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להצדיק או להסכים עם הפעולות של הבורא. האם אנחנו גם צריכים לשייך לזה את הכוונה הטובה שלו כלפינו, או פשוט להסכים עם המעשה בעלמא?

אני לא יודע למה אתה רוצה לשייך את זה. אבל נגיד שלפניך יש איזה מעשה, מתגלה איזו סצנה, ואתה רוצה לקבוע שזה מגיע מהבורא, שזה טוב ומטיב ומגיע מ"אין עוד מלבדו", כך אתה מתייחס למה שנמצא לפניך. מה אתה שואל?

תלמיד: ענית לי, שאולי לא מספיק רק "אין עוד מלבדו", אלא גם "טוב ומיטיב", זאת אומרת שיש לו כוונה טובה.

כן, בטוח. אתה חייב כך להגיד לעצמך, ואתה גם רוצה לגלות זאת ולא רק סתם להגיד בעלמא, אלא לגלות שהצורה צריכה להתגלות כ"טוב ומיטיב", "אין עוד מלבדו". בזה אתה גומר את המצב הזה וכבר מסוגל לקבל הפרעה חדשה ולהפוך אותה גם לטובה. זו בעצם עבודה במדרגות.

שאלה: דרך העבודה הזאת שאדם קם בבוקר ואומר, "אם אין אני לי מי לי", ובסוף היום אומר, "אין עוד מלבדו" אחרי שהרוויח ועשה מה שעשה, האם אלו החיים של מקובל, וזה מה שאנחנו צריכים לסגל לעצמנו?

כן.

שאלה: הסברת על העבודה שלנו ונראה שהיא עבודה פרטית אישית שלי. איזו טעות אני מבצע בעבודה הפרטית שלי אם אני עושה אותה בלי דבקות בעשירייה?

אם אתה לא מתחבר עם העשירייה, אז אתה לא יכול להפוך את מה שאתה מקבל עכשיו לפניך לצורה אמיתית. אתה צריך לקבוע כאן לפניך עכשיו מערכת שהיא כולה מעשר צורות, שבכל הצורות האלה פועל אור עליון אחד, דרך כל הצורות האלה שבעשירייה, ואתה צריך לחבר אותם יחד "כאיש אחד בלב אחד", ואז דרכם תגלה את הבורא. כמו שאתה מחבר עשר ספירות, ואז אתה מגלה מהמלכות את הכתר, רק בצורה כזאת. בבקשה תתאמץ בזה וכך תתחיל להשתוקק להגיע לגילוי הבורא.

שאלה: איך לחבר את עשר הספירות האלה ממלכות עד הכתר?

אין בזה שום דבר קשה בינתיים אם אנחנו רוצים לייחד את כל מה שאנחנו מרגישים לכוח עליון. אל תסתכל לכיוון אחר. את מה שקורה לך אתה מקבל מלמעלה דרך החברים, דרך סביבה גדולה יותר, דרך שונאים, דרך כולם, ואתה רוצה לייחד את זה לבורא ש"אין עוד מלבדו". ואז כל המלחמה שלך שאתה מרגיש היא רק כדי לחבר את היוצרות שלך, את התכונות שלך, את הכוחות שלך, מה שבך ומה שבעשירייה, כדי לייחד את כול הצורה הזאת לבורא בלבד.

אתה כביכול רוצה להגיד לכל העולם, "אל תבלבלו אותי עם זה שאתם הרבה ושיש כל מיני מקורות השפעה עלי, הכול "אין עוד מלבדו", וכך אני רוצה להרגיש את מה שקורה איתי. בסופו של דבר אני רוצה לגלות שהוא "טוב ומיטיב", ולא חשוב איך אני מרגיש, במה אני נמצא, הבורא שלי הוא "טוב ומיטיב" שמתגלה עכשיו כלפיי".

תלמיד: מתגלה איזו סיטואציה, משהו לא נעים קורה, ואנחנו צריכים להצדיק את הסיטואציה דרך דבקות עם הבורא, ואתה אמרת שזה נעשה דרך העשירייה. איך אני את הסיטואציה החיצונית מצדיק דרך העשירייה?

אתה אומר לעצמך שכול מה שמגיע אליך מגיע מ"טוב ומיטיב", וזה מספיק. אתה לא צריך עכשיו לעשות דיפרנסציה איך זה מגיע דרך עשרה החברים שלי אלא רק בצורה כללית. אנחנו עוד נגיע לעשות מזה דיפרנציאלים לפי החברים ולפי הזמנים.

שאלה: הבורא הוא "טוב ומיטיב", וכשהבורא עושה פעולה אפשר להעלות אותה לגובה יותר גבוה כמו תו שאתה מעלה בחצי גובה, אבל זה גורם שהתו ישתנה ולא יישמע טוב. האם הבורא משחק בצורה פתוחה איתנו עם התווים או שהוא איכשהו מצמצם חלקים?

הוא מצמצם חלקים, אבל רוצה להגיע לפתיחה.

תלמיד: איך אפשר לברר את זה בעשירייה?

רק במידה שאתה מחובר עם עשירייה יותר ויותר, אז אתה מתחיל לקבל חוש פנימי כזה איך דרכו לשמוע את האקורדים.

תלמיד: אם כבר הכירנו במלודיה, האם משחקים באותה מלודיה או שמוסיפים עוד כמה תווים למלודיה הזאת?

נדע זאת אחר כך. אתה קופץ מדי. לא למהר את העניין.

"וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות. וזה כל המענה על מכתבו" יש כאן עניין שאומנם אני מקבל כל מיני הפעלות עלי, אבל קשה לי לחבר אותם למקור אחד וכך להישאר בקו הזה.

"מכבר אמרתי לך פנים בפנים משל אמיתי על ענין ב' הידיעות הנ"ל, שבא זה ולימד על זה. ומכל מקום מתגבר ושולט כח ההעלם בינותם. כמ"ש חז"ל בהני ב' בדיחי דהוי קדם דרבי, דהוי מבדחי לכל מאן דהוה עציב [כמו שאמרו חז"ל באלו שני בדחנים שהיו לפני רֵבִּי שהיו מבדחים לכל מי שהיה עצוב].

אבל אין זה מנימוסי המלכות לרומם אדם לרום המעלות בפעם אחת, ובלי סיבה נראית לעין. אלא שנימוסי המלכות לגלות טעמו לעין כל בחכמה עמוקה.

מה עשה? הפקיד את העבד לשומר - סף בבתי בראי [בבתים החיצונים]. ואמר לשר אחד חכם בחכמת הבדחנות שיתחפש וישים עצמו כמורד במלכות, ויצא למלחמה לכבוש הבית בשעה שאין אנשי החיל מוכנים.

השר עשה כמצוות המלך, ובתחבולות ובחכמה גדולה שם עצמו נלחם על בית המלך. והעבד שומר הסף שם נפשו בכפו, ומילט את המלך, ולחם נגד השר בגבורה נפלאה ומסירות נפש עצומה, עד שנגלה לעין כל אהבת לבו למלך.

אז פשט השר לבושו, ונעשה שחוק גדול (כי נלחם בעוז רוח ובגבורה רבה ועתה נוכח אשר דמיון ולא ממשות היה כאן). וביותר צחקו כאשר סיפר השר עמקות הדמיונות מאכזריותו ומרוב הפחד שדימה לעיניו. וכל פרט ופרט במלחמה נוראה זו היתה לסבב שחוק ושמחה גדולה.

אבל עם כל זה - עבד הוא! ואינו מלומד. ואיך אפשר לנשאו על כל השרים ועבדי המלך?

חשב המלך בלבו, ואמר לאותו השר שהוא מחוייב להתחפש בלבושי גזלן ורוצח, ויעשה עמו מלחמה כבושה. כי יודע המלך אשר במלחמה השניה יגלה לו חכמה נפלאה, עד שיהיה ראוי לעמוד בראש כל השרים.

על כן מינה את העבד לממונה על אוצר המלכות. ואותו השר התחפש הפעם בלבוש אכזרי ורוצח. ובא לבוז את גנזי המלך.

הממונה האומלל נלחם עמו בכל עוז ובמסירות נפש, עד שנתמלאה הסאה. אז פשט השר לבושו, ונעשה שמחה גדולה ושחוק עצום בהיכלא דמלכא [בהיכל המלך], עוד יותר מקודם. כי מעשי תחבולות השר עד פרטיהם מעוררים צחוק רב, מחמת שעתה היה צריך השר להתחכם יותר מלפנים, כי עתה ידוע המנהג בעליל שאין שום אכזר במדינת המלך, וכל מיני האכזרים אך בדחנים המה, עד שאותו השר בתחבולות עמוקות סיגל לו כח התהפכות לבגדי רשע."

מה אתם חושבים, מה התפקיד של כל הצופים שמסתכלים על כול העניין הזה? נמצא העבד האומלל הזה שצריך להילחם נגד כל מה שמגיע נגדו וקשה לו, ומה עושים האחרים, האם הם רק עומדים מסביב וצוחקים, או שהם עושים את התפקיד שהמלך אמר להם לעשות, או שהם פועלים לפי הרצון שלהם, או שהם רוצים לעזור במשהו לאותו האומלל שכל הזמן נלחם על גנזי המלך?

שאלה: האם זו שאלה רטורית?

זו לא שאלה רטורית, כי רטורית זה שלא צריכים להחזיר תשובה. אני רוצה שאתם תחזירו תשובה בעצמם לעצמכם.

"אבל ביני לביני, יורש העבד "חכמה" - מידיעה שבסוף. "ואהבה" - מידיעה שבתחילה. ואז הוקם לנצחיות.

והאמת שמראה נפלא הוא כל המלחמות, שבאותו הגלות, והכל יודעים בטוב פנימיותם שהכל מין בדחנות ושמחה המביאים רק טוב. ומכל מקום אין שום תחבולה, להקל על עצמו כובד המלחמה והאיום."

שאלה: למה הבורא לא נותן לי את האפשרות לדעת שזה הוא שולט בי, האם הוא שלא נותן לי הזדמנות כזו?

הבורא לא נותן לי הזדמנות לדעת ולהרגיש שהוא שולט בי כדי להשאיר אותי בבחירה חופשית. אני צריך לבחור אותו מאותם המצבים, מאותה הסיטואציה שבה הוא מעמיד אותי. כי אז בצורה כזאת אני לאט לאט מפצל את עצמי, בונה את עצמי, מייצב את עצמי בצורה שתהיה דומה יותר ויותר אליו.

שאלה: אם אתה לא מקבל מכות, האם אתה לא בדרך הנכונה?

תלוי מה זה מכות, למישהו אלו מכות, ולמישהו זה תענוג. זה כמו אותה דוגמה שבעל הבית נסע והשאיר את עבדו בבית, והיה שם מנהל עבודה שהתחיל לתת לו מכות על זה שהוא לא עובד נכון, והעבד בכה. כשבעל הבית חזר העבד סיפר לו על כך, ובעל הבית אמר לאדם שנתן מכות לשלם לעבד על כל מכה ומכה אלף דינרי זהב. ואז העבד בכה על כך שלא קיבל יותר מכות כי עכשיו היה מקבל תשלום יותר גדול. זה עניין של שכר ועונש, עד כמה אנחנו סובלים ועד כמה מקבלים אחר כך תשלום.

שאלה: מה זאת אומרת לייחס את הרע לטוב בפועל?

אין רע ואין טוב אלא הכול קשור למטרה. אם אני מתקדם למטרה הרצויה, אז כל הדברים הרעים הופכים בשבילי להיות טובים. לדוגמה מטפסי הרים, יש אנשים שבשבילם זה כל כך יפה וטוב והם כל השנה חושבים רק על השבוע הזה שבו הם יטפסו על איזה הר, וזה לא תמיד נגמר בטוב חס ושלום, אבל בשבילם זה הכול. לכן אי אפשר להגיד מה זה טוב ומה זה רע, כי הכול תלוי באדם. כשבעל הבית הלך וקיבלתי מכות ממנהל העבודה, אז אם הייתי יודע מראש שבגלל המכות האלה אני אקבל אחר כך תשלום כדאי, אז אני בעצמי הייתי גורם לזה שאקבל יותר מכות.

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל המכות, כל הבעיות, כל היחסים הרעים, הלחצים שאנחנו מקבלים מהיצר הרע, הם הופכים להיות לטוב. ואז יוצא שמקבלים גם מהיצר הטוב טוב וגם מהיצר הרע טוב, והאמת שמהיצר הרע מרוויחים הרבה הרבה יותר, מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש.

שאלה: איך בפועל מתנגדים לכוחות הרע, איזו פעולה עושים?

רק חיבור בינינו. חבל להתייחס בצורה אחרת. חבל לבזבז את היחסים הרעים שלהם אלינו למשהו שאנחנו יכולים לענות ולכתוב ולהגיד, שום דבר. ההיפך - שישפכו עלינו כמה שהם רוצים. אנחנו מקבלים את זה בברכה, בשמחה מהבורא שהוא מביא אותנו על ידי זה לדבקות, לחיבור ולהתקרבות אליו כי "אין עוד מלבדו". אם אנחנו מקבלים את כל הדברים הרעים כדברים טובים סימן שאנחנו דבקים בבורא וזו המטרה שלנו וזה השכר שלנו.

שאלה: המצבים הרעים לכאורה שקורים לנו האם הם חלק הכרחי מהלימוד שלנו, מה יקרה אם לא נצליח לקבוע שזה מגיע מהבורא?

אל תדאג, על זה כתוב "ה' יגמור בעדי". מה שאנחנו לא נצליח לשייך לטוב, אז הבורא ישייך את זה לטוב והוא יסיים ויגמור ואנחנו נגיע לתשלום, לגמר תיקון. מה שאנחנו עכשיו עוברים - במיוחד בישראל - הכול מאוד מאוד מקרב את כל בני ברוך העולמי - לתיקונים. אם אתם תשתדלו להיכנס לכל השיעורים האלה, לראות מאיפה ולמה זה מגיע, לא להשתיק את הדברים האלה, לדבר על זה יותר, אל תדאגו - הכול כדי שאנחנו נבשל את כל הדברים האלה לטובה.

שאלה: איך אדם מתאחד עם העשירייה אם הוא מרגיש טמא ומחשבותיו מנוגדות לטוב ביחס לחבריו?

הוא מקבל מהבורא. כולנו כולנו במאה אחוז אגואיסטים, במאה אחוז נמצאים במצב של צואה, של משהו נורא, זה אנחנו. ואז מתוך המצב הזה, על ידי העבודה בקבוצה, בלימוד, אנחנו לאט לאט מגיעים לאור החסדים, מתחילים להתנקות ולהתקדש, ואז מגיעים לחיבור בינינו ולתיקון, זו העבודה שלנו מרע לטוב.

שאלה: איך לדבר נכון על מצבים שקורים, אמרת מקודם לא לפחד לדבר עליהם?

הכי טוב לדבר רק על הדברים הטובים. כל המעשים הרעים, הפעולות הרעות, המצבים הרעים שאנחנו מגלים בינינו - דוחפים אותנו לחיבור, לחיבוק בינינו שבו אנחנו יותר ויותר מרגישים שמתקרבים לבורא, שהוא נמצא במרכז הקבוצה שלנו.

שאלה: האם גם כשלאדם חסרה הכרחיות הוא צריך לא לרצות שהמצב ישתנה, איך לא לבקש שהחוסר בהכרחיות ישתנה?

אם אנחנו באמת דבוקים לקבוצה ולבורא ורוצים לשייך כל מה שעובר עלינו - אליו ולטובה, אנחנו ממש נרגיש שאנחנו לא כל כך זקוקים להכרחיות, הבורא ידאג להכרחיות ההכרחית.

שאלה: האם מקובל שדבק בבורא לא מקבל מצבים רעים?

הוא לא חושב שהם מצבים רעים. הוא מסכים לקבל אותם יותר ויותר כי רואה בזה דרך שמקדמת אותו לדבקות בבורא. ואם הבורא יבחר שיש מצבים יותר נעלים, יותר נעימים, נגיד אז הוא יקבל אותם. אבל הוא לא עושה חשבון נעים יותר או נעים פחות. העיקר הוא מחזיק את עצמו למעלה מהדעת בדבקות בבורא ככל האפשר, זה בשבילו קובע במה הוא רוצה להיות.

שאלה: האם כל העשירייה מתנקה ומתמזגת עם הבורא או שכל חבר מתנקה בקצב שלו ובמידת הטהרה שלו?

במידה שכל החברים דבוקים זה אל זה בעשירייה לפי זה הם עוברים ממצב למצב, ממדרגה למדרגה.

שאלה: כשמצליחים לשייך מצב כביכול רע לבורא ולברך עליו זה גם נותן הרגשה טובה, ולפעמים גם גורם לכך שהכול מסתדר. איך לא לגשת לפעולה הזו בעל מנת לקבל?

אם אתם פועלים לטובת הקבוצה שכולה תהיה מחוברת והמטרה הרוחנית שלה תעלה יותר ויותר ביניכם, אתם מתקדמים נכון. העיקר להיות מחובר למרכז העשירייה ושם כאילו אתם כל הזמן מעמידים את הבורא שנמצא יותר ויותר למעלה מכם.

שאלה: לסיכום. איך אנחנו יכולים למנף את המצב המיוחד שקיבלנו, להרים את ההזדמנות הזו יותר, לסחוט אותה להתקדמות?

נכון, אנחנו כל הזמן נצטרך להחזיק אותו. אני מאוד מקווה שהבורא לא יעזוב אותנו וימשיך להכות אותנו במידת האפשר בהתאם למידה שאנחנו מסוגלים לסבול, וכך אנחנו נתקדם יותר ויותר.

שאלה: יש חברים בכלי העולמי ואפילו בכלי הישראלי שלא בדיוק מעורים בפרטים. ויש כאלה שדווקא חווים את זה על הבשר שלהם. איך כולנו יכולים להיות באותה הצלחת?

תדברו על מה שקורה איתנו, שכולנו נהיו מלומדים בזה כבר, שכולנו נהיה מסודרים, מחוברים, שזה יגרום לנו לחיבור, זה מה אנחנו רוצים שיקרה.

(סוף השיעור)