שיעור ערב 06.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "פנייה לבורא ממרכז העשירייה"

אני מאוד שמח שיש לנו שוב שיעור. היום אנחנו עושים אותו בצורה אחרת, זה שוב שיעור ששייך רק לנשים, על המסך לפניי רק קבוצות נשים ואין גברים והכול שלנו, בינינו.

קריין: בשיעור שעבר נשאלה שאלה שכנראה לא הייתה ברורה, האם נשים יכולות לשלוח לעשירייה או אחת לשנייה קטעים מ"תהילים"?

איך יכול להיות שדבר כזה לא ברור? ודאי שנשים נמשכות לתהילים אפילו יותר מגברים ובמיוחד מבינות ולומדות אותם יותר מהגברים. אז בבקשה, אם אתן יכולות להיות יותר ויותר שקועות בשירים של תהילים, אדרבה, זה מכובד מאוד, מבוקש ומכובד ומבורך.

קריין: קטע מספר 1. אז שוב הנושא "פנייה לבורא ממרכז העשירייה".

"אשרי חלקו מי שקורא אל המלך, ויודע לקרוא לו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו. למי הוא קרוב? לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראוהו בשקר? זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו? כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותם טבעת המלך, קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול."

("זוהר לעם". "האזינו", מאמר "כי שֵׁם ה' אקרא", סעיף 210)

מה רוצים להגיד לנו כאן? אלה בכל זאת דברי הזוהר. כל העולם פונה לבורא, כמו שכתוב בזוהר, אפילו הגנב לפני הגניבה מבקש מהבורא להצליח. כולם, כולם פונים לבורא, אבל השאלה איך לפנות ומה יהיה לך מזה. אז אם אנחנו פונים לבורא בצורה שאנחנו יודעים למי אנחנו פונים ומה אפשר לבקש מהבורא, שבאמת הוא ייתן, ולא יתחיל עכשיו בדרך ארוכה ללמד אותנו שאנחנו מבקשים ממנו מה שהוא לא יכול לתת, כי זה יהיה לרעתנו וכן הלאה וכן הלאה. אז אנחנו כאן כבר מתחילים ללמוד את המושג הזה "לפנות לבורא".

אנחנו לומדים שאפשר לפנות לבורא, אם זה לבורא ואתם רוצים שזה יגיע אליו, כמו שאתם שולחים נניח מכתב או דואר אלקטרוני, היום הכול בצורה אלקטרונית, אז אתם צריכים לדעת שזה מגיע אליו. איך אתם יכולים לדעת שמה ששלחתם לבורא הגיע אליו? זה אך ורק בתנאי שאתם פונים לאותה התכונה שנקראת "בורא", שאתם מוכנים לסדר את הפנייה שלכם בצורה כזאת אליו שזה יגיע ישירות אליו. איך זה יכול להיות? התורה מסבירה לנו איך זה יכול להיות, והיום למדנו את זה, גם בפרשת השבוע, בפרשת "יתרו". שאם אנחנו רוצים להגיע לבורא, אנחנו צריכים להתחבר בעשיריות. ואם אני מכוון לבורא דרך העשירייה, יחד עם כל החברות שלי בעשירייה אחת, אז ודאי שהפנייה שלי תגיע אליו. על זה אין לי שום ספק. כי אני מגלה את הכניסה לבורא בסוף העשיריות שאני מכוון כך אליו דרך כל החברות שלי. זה נקרא לפנות אליו בצורה אמיתית.

שאלה: לגבי זה שבאמת תפילתנו מגיעה אך ורק מתוך החיבור. ואנחנו יודעות שאנחנו לא יכולות להתחבר, אז מה קודם למה?

אז אתן לא יכולות להגיע לבורא, לכן כל העולם צועק "הצילו" ופונה ומתפלל, ואף אחד לא מגיע לבורא כי זה רק דרך חיבור. ואם אתן לא יכולות להתחבר, אז יש לכן כבר סיבה למה לפנות לבורא, שיעשה ביניכן חיבור. אז אם אנחנו יכולים לבקש על חיבור מהבורא ואנחנו לא מחוברים כדי לבקש, על זה יכולים לבקש, אפילו שאתן לא מחוברות. הפניה היחידה שיכולה להיות לבורא לפני שאתן מתחברות לעשירייה, זאת פנייה שיעזור לכן להיות מחוברות בעשירייה.

שאלה: אם חברה היא חברה רק ברצון לבורא, האם הבקשה שלי למילוי החברות צריכה להיות רק על מילוי רוחני או שגם למילוי גשמי?

אפשר גם לבקש מהבורא שיעזור לחברות שלי בעשירייה על דברים גשמיים, אבל קודם כל זה חייב להיות מחובר לרצונות שלנו להתחבר בינינו יחד ולבורא.

שאלה: מתוך המאמץ שלנו לחיבור עכשיו לקראת הכנס, התחלנו בקבוצה לעלות כל בוקר לשיעור בגלקסי, במערכת הערבות. ועולות שאלות מהחברות כמה זה באמת חשוב שנשים יעלו למערכת גלקסי, לחלק קשה להתרכז ויותר קל להן בסביבה טובה. האם עדיף שנראה שיעורים בתוך הגלקסי, אני לא מדברת על שיעורי נשים אני מדברת על שיעורי בוקר?

זה לא שייך אליי בכלל. אני מבקש, כל השאלות האלה טכניות, מה שלא שייך למה שאנחנו עכשיו דיברנו, לא לשאול. אני לא יודע גלקסי או עוד משהו ואיך להתחבר, אני לא שייך לזה. אני מצטער לראות עד כמה אתן לא מבינות מה אני עושה ושואלות אותי על דברים כאלה. אין לי בזה שום מושג..

שאלה: כתוב "לכל מי שיקראוהו באמת". אז איך נבין שאנחנו קוראים באמת?

אם אתן מבקשות ממנו מתוך עשירייה. וכל אחת מבקשת על חברה ולא על עצמה, זה נקרא שאתן פונות אליו באמת.

שאלה: מה זה אומר שכל אחת ממלאת את הרצון של החברה. מה זה הרצון הזה?

אני בטוח שאם היא חברה שלי, אז היא משתוקקת להיות בדבקות עם הבורא, כי זו המטרה של כל הנבראים וגם המטרה של כל החברות שלי. ולכן על זה אני מבקש, שהבורא ייתן לכל החברות שלי יכולת להידבק בו.

שאלה: אמרת בשיעור שצריך לעבור את כל הקליפות. האם זה אומר שהקליפות אף פעם לא באות אלי באופן אישי, אלא רק יוצאות בעבודה בעשירייה כסוג של התנגדות נגד החיבור. ועוד שאלה, אם אנחנו לא יכולות להתעסק בשלילי, האם אנחנו יכולות לצאת מנקודת הנחה שכל הקליפות יופיעו בנקודת זמן מסוימת?

כל הקליפות הן נמצאות בינינו. שאנחנו לא יכולים להתקשר אחד לשני עם לב פתוח, בין לב ללב שם נמצאות כל הקליפות. ולכן אנחנו צריכים על זה לדייק, כמה שאנחנו יכולים באמת להיות קשורים בינינו בצורת השפעה, לחבר את עצמנו ללב אחד. ואז מתוכו אנחנו נוכל לפנות לבורא.

שאלה: איך להגיע לביטול כזה שיאפשר להימצא רק בנקודה השקופה הזאת בפנייה לבורא?

על זה צריכים להתפלל. זה ודאי מאוד קשה ובטוח שהבורא רק יודע לסדר את זה, לנקות אותנו, לעלות אותנו למעלה מהאגו שלנו, איך שאנחנו שם מתחברים יחד. ואז בקשר בינינו הוא מתחיל להתגלות. ואז בקשר בינינו אנחנו יכולים להתחיל לגלות את העולם העליון. זה רק אם אנחנו מבקשים ממנו והוא עושה בינינו כזה סוג של קשר.

שאלה: מה לעשות עם הרגשה שכאילו לפני הכנס יש כל כך הרבה הפרעות, שאנחנו פשוט שוכחות את הפגישות. ואי אפשר לעשות עם זה שום דבר וישנה הרגשה שכאילו אף פעם לא ניפגש?

זה סימן שאין לכן רצון חזק. אם יש לי רצון חזק למשהו, אז אני לא שוכח. אלא אם כן אני אולי חולה פסיכיאטרי או משהו, אבל אם זה רצון חזק אני לא שוכח. אני כל הזמן חושב על מה שיש לי לפני, נגיד איזו פגישה, איזה דבר חשוב. לכן אם אתן שוכחות זה סימן שלא אכפת לכן מהחיבור ביניכן. ואם כן, אז אתן לא תוכלו להגיע לשום מטרה, אולי אחר כך מי יודע מתי. אבל אנחנו נלך קדימה ואתם לא איתנו. אם אתן לא תתגברו על השכחה.

שאלה: אחרי שיעור בוקר בנושא העיבור. איך בביטול מלא לקרוא לבורא שהוא יפתח אותנו כעיבור ובכמה העובר.

ברוחניות אנחנו עובדים בצורה מאוד אקטיבית, כי אנחנו לא יכולים להתקדם ממצב למצב אלא רק בהעלאת מ"ן, בהעלאת בקשה, תפילה משלנו להתקדם. שאנחנו רוצים לבטל את האגו שלנו עוד קצת ועוד קצת להתקדם לחיבור, ועוד קצת להתקדם לחיבור וככה זה. לכן ברוחניות על כל צעד ושעל שאנחנו צריכים להתקדם, זה כלפי הבורא כלפי העולם הרוחני, זה הכול אך ורק בתפילה שלנו, בבקשה שלנו לבטל את האגו שלנו, לקרב בינינו. שאנחנו נהפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד" יותר ויותר.

שאלה: בעבודה בחיבור בעשירייה נוצר רושם שהחברות ממש התקדמו ואני עדיין תקועה לפני איזה קיר. ולא ברור איך להשקיע מאמצים במיוחד לפני הכנס. האם צריך לחפש יציאה מהמצב הזה, ואיך לעשות את זה?

את צריכה בכל הכוח שלך להשתדל להתקרב אליהן, ולהידמות להן ולהיות כמו שהן. כמו שבעולם שלנו, נגיד איזו ילדה שרוצה להיכנס בין החברות, אז היא רוצה עושה הכול כדי שיקבלו אותה ויקרבו אותה, כך תעשי. את זוכרת שהיית צעירה וכך עשית, רצית לעשות. אז ככה זה גם בזמננו, גם בגיל שלנו כך לעשות. ואני מבטיח לך שיקבלו אותך וישמחו, כי הבורא מסדר לנו כל הדברים האלה מלמעלה. מספיק לו שאת רוצה להתקבל בין החברות, כדי שיחד איתן להתקרב אליו והוא יעזור לך.

שאלה: אנחנו בעשירייה שלנו ככל שאנחנו פעילות יותר ועושות יותר, כך נוצרת יותר ביקורת. מה לעשות? לעבוד עם זה, או להמשיך בחיבור, לפגישות עם עשיריות אחרות וכן הלאה?

לא להילחם נגד הפרעות, הן יהיו יותר ויותר גדולות, גם בכמות וגם באיכות. אלא כל הזמן לבקש מהבורא רצון, רצון וכוח ויכולת להתחבר. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". כמה שיהיו יותר הפרעות, יותר מעליהם תוכלו להתחבר וזה יקבע את הקומה שלכן. כי ההפרעות הן יהיו כעביות וכשתתחברו זה יהיה כמסך על פני העביות. וכך אתן תגדלו רצון יותר גדול ומסך יותר גדול.

שאלה: אנחנו מרגישות ליכוד חזק בעשירייה, איך אפשר להבין שאנחנו בנינו עשר ספירות ויש לנו פרצוף בעשירייה?

מתי שאתן תתחברו בצורה נכונה אמיתית, אז אתן תרגישו שאתן שייכות למבנה חדש שנקרא "עשירייה". ושאתן מתוך המבנה הזה פונות לבורא והוא מתלבש בכן, בתוך המבנה הזה, ואתן מרגישות אותו ככוח שממלא אתכן. זה צריך לקרות.

שאלה: עיבור, אני מרגישה מחוצה לי, אם זה עיבור של הקשר הנכון בינינו זה מרכז עשירייה, משהו כזה?

"עיבור" זה נקרא שאתן מרגישות, שאתן מסוגלות להתחבר בביטול אחד כלפי כולן, כל אחת כלפי כולם, כך שלא נשאר שום דבר מאף אחת, רק משהו שמשותף. והמשותף הזה ביניכן, הוא נקרא "עיבור". ממנו תתפתח אחר כך הנשמה שלכן שהיא אחת לכולן.

שאלה: בתשובה לתפילה על החיבור, האגו מאוד גדל.

אנחנו לא רוצים לנטרל את האגו ואנחנו לא רוצים להרוס ולמחוק את האגו. שיגדל, לבריאות, האגו טוב שהוא גדל, רק שיהיה לנו כוח חיבור עוד יותר גדול למעלה מהאגו. ואז משני הדברים האלו, כמו סנדוויץ', האגו למטה והחיבור בינינו עליו, למעלה, כך אנחנו גדלים.

אז האגו הוא כמו הר, כל הזמן גדל ואנחנו נמצאים כל הזמן בפסגת ההר. וכך אנחנו עולים ומשיגים את הבורא, שאנחנו מתעלים אליו דווקא על ידי האגו. בלי האגו לא היינו יכולים לעלות. אז יש לנו ככה, הבורא מעלה לנו את האגו מלמטה, ואנחנו פונים אליו שייתן לנו כוח החיבור מלמעלה. אז יוצא שאנחנו נמצאים כל הזמן בכוח החיבור, שכולו יושב על כוח הפירוד. כך אנחנו גדלים.

שאלה: בהכנה שאנחנו עושות עכשיו לכנס, אנחנו מתפללות. אבל מה באמת אנחנו צריכות לבקש, איך להתכונן מהלב כדי להגיע לכנס הזה?

אני לא יכול להגיד לך. איך להתכונן מהלב להגיע לכנס חיבור אם אין לך שום רגש לזה, שום יחס לזה, אז אני לא יכול להעביר לך את הרגש שלי. את צריכה הרבה הרבה לדבר עם החברות ולקרוא אולי.

הכנס הוא תוצאה מהעבודה שלנו שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו כדי לגלות בחיבור את הבורא, את עצמנו בצורה רוחנית, אמיתית. ואם אנחנו לא משתוקקים לזה הרבה חודשים, אז זה לא ייצא לך עכשיו. תדברי עם החברות ותקבלי מהן התפעלות. אבל לזה צריכים הכנה.

שאלה: הבוקר בשיעור, אמרת שקבלת האוכל מעליון זאת קבלת ההשפעה. מה זאת השפעה?

כוח ההשפעה מצדנו, מכל אחד ואחד, מתבטא בזה שאני רוצה לראות את כל החברים מחוברים יחד בלב אחד ואני מחבק את הלב הזה ומחזיק שלא יתפרק, שכולם כולם יהיו בתוך הלב הזה. תרגישי כך כל הזמן ואז תצליחי.

שאלה: אנחנו יודעות שאימא בשביל הילד שלה מוכנה לעשות הכול, היא יכולה לבטל את כל החיים שלה בשבילו. ובעשירייה שלנו נוצרה שאלה, מה בעיינינו הילד, התינוק שלמענו אנחנו מוכנות להכול?

כוח החיבור בינינו. שאנחנו יוצאים מהחיים שלנו לחיים רוחניים ואנחנו בונים בינינו את הפרצוף הרוחני, שזה נקרא "הנשמה שלנו". היא יותר חשובה מהחיים שלנו, האגואיסטים, כל אחד בתוך עצמו.

כך אנחנו נמשכים לרוחניות. זה הבייבי שלנו, כך צריך להיות. זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד". נצטרך להתגבר על האגו שלנו. אם זה לא יקרה לא נשיג רוחניות. זאת אומרת נשיג, אבל איכשהו, מתישהו בעתיד.

שאלה: כשמדברים על ביטול החברות בעשירייה, אני צריכה להרגיש שחברות מבוטלות או בלמעלה מהדעת פשוט להאמין בזה?

את צריכה לקבל את הנתון הזה כאילו שזה קיים בטוח. אני לא יודע מה זה אמונה למעלה מהדעת, יש לך או אין. כשאת אומרת שכאילו יש לך, האם אני יכולה למדוד באמונה למעלה מהדעת שלי עד כמה שהחברות שלי מתבטלות? אני חושב שאין לך אפשרות כזאת לעשות.

את צריכה לקבל את הדברים בצורה פשוטה, כל החברות שלי כבר נמצאות בחיבור. כל החברות שלי בעשירייה נמצאות בחיבור ומה שאני לא רואה אותם בחיבור, זה מפני שכל הפוסל במומו פוסל.

אם לא היה לי הכוח האגואיסטי, הייתי רואה את כולם מחוברים יחד. ואני לא צריכה לדאוג לאף אחת מהחברות שלי שעדיין לא מחוברת לאחרות, אלא ההיפך, כולן מחוברות יחד, רק אני לא מחוברת אליהן. כך צריכים להתייחס לעניין.

שאלה: בעניין ישראל, "לי-ראש", בהמשך לשיעור בוקר היום. כל הזמן יש לי תמונות בראש, פתאום הבנתי שזה סך הכול פשוט המוח מתחיל לעבוד אחרת. הראש יפסיק לעבוד לקבלה אלא להשפעה ואז אנחנו נגיע לתיקון.

כן. רק לסובב את המוח שלך שיעבוד בצורה הפוכה וזהו. במקום לקבל להשפיע.

שאלה: מצד אחד יש חשיבות גדולה לכנס, מצד שני יש הכבדה מאוד גדולה. האם התפקיד שלי עכשיו, כשאני יכולה לעלות את מצב הרוח בעשירייה, לדרוש מהם להגיב או להניח לכל חברה לעשות את העבודה שלה איך שרוצה, גם אם זה רק פנימי או האם אנחנו צריכות להראות אחת לשנייה התעוררות בשמחה?

כן, צריכות להראות אחת לשני התעוררות ושמחה. אבל לעשות את זה לא בלחץ אלא באהבה בצורה נעימה.

שאלה: הרבה פעמים בעשיריות מרגישים חיבור יותר חזק כאשר משתפים בבעיות אישיות. האם החיבור על בסיס כזה מקדם אותנו לחיבור, או לפעמים רב אומר לא לדבר על החיים האישיים. כי מורגש שהקשר הכי חזק נוצר כאשר שיתפנו דברים במעורבות אחת של השנייה, בפרטים אחת של השנייה, אז יש יותר חיבור?

תדברו גם על זה. אבל בכל זאת המטרה שלנו צריכה להיות לא בזה שאנחנו מדברים על הבעיות במשפחה, בעבודה, על הבריאות, על הקרובים, אלא אנחנו צריכים בכל זאת לחשוב איך אנחנו יוצאים מהאגו שלנו לחיבור בינינו ועם הבורא, מצד אחד. מצד שני ודאי שצריכים אנחנו גם במקצת להיות מעורבות בבעיות של כל אחד ואחד, כן.

שאלה: לקח לי 6 שנים להגיע למצב שאתה מתאר של היחס לעשירייה. עבודה מאוד קשה. שש שנים ניסיתי כל מה שאמרת ורק בחודשים האחרונים אני מרגישה כמו שאתה מתאר, שהם החמצן שלי, האויר שלי. אני לא רוצה עוד 6 שנים בשביל כזה דבר שהוא כל כך חשוב לדרך. אני מוטרדת מאוד שייקח כל כך הרבה שנים בשביל להשיג עוד משהו, שהוא משמעותי בשביל ההתקדמות שלנו?

קודם כל להודות לבורא שהביא אותך להרגשה כזאת, זה כבר ממש כניסה לרוחניות האמיתית. אז אני שמח לשמוע, דבר אחד. דבר שני שתמשיכי בזה. איך את יכולה עם הרגשה הזאת לפנות לבורא שיעזור לכל עשירייה להיות יחד? וכמה שתבקשי ממנו תתקדמי. ואת לא צריכה לראות אותן מחוברות, אלא מספיק שאת מבקשת ומרגישה את עצמך שמתקדמת בבקשתך. ואחר כך נדבר, יש לפניך כנס, תצליחי.

שאלה: איך להחזיק בקשר תמידי וערבות בעשירייה?

זה אתן צריכות לחשוב לבד, אני לא יכול לעזור כאן בכלום.

שאלה: סיימת את שיעור הבוקר בדיבור על שמחה. איך העשירייה שלי יכולה לחוות יותר שמחה, כדי לחזק אותנו בביטול ובעבודה שלנו?

תדברו ביניכן איך אתן יכולות לעשות זאת. זה תלוי בחברים, בחברות, במי שנמצא לידכן בקשר אתכן, איך אתן יכולות לעלות את הכול לשמחה. ודאי שאם אנחנו פונים לבורא, אפילו הבכי שלנו כשאנחנו בוכים צריך להיות בשמחה. מפני שפונים אליו, לכוח עליון, לטוב ומטיב, רק שאנחנו לא מרגישים שזה טוב ומטיב. אבל באמת כל המצבים שאנחנו עוברים, זה רק טוב ומטיב. אתן צריכות להתחבר ביניכן ולפנות לבורא, זה כל מה שנשאר לנו.

שאלה: איך אפשר לייצב את עצמי בפני העשירייה, כך שכל מה שקורה, ממש כל דבר שקורה במישור הגשמי, אפשר לייחס אותו לבורא ולעשירייה?

רק על ידי זה שתקראו מאמרי רב"ש ותדברו ביניכן. אני לא יכול לענות לכן על שאלות כאלה. זה תלוי עד כמה את מתפעלת כשאת נמצאת בעשירייה. תדברי עם העשירייה ותראי עד כמה זה יעזור לך.

שאלה: אתה יכול להסביר לנו עד כמה חשוב חיבור בין הנשים, ועד כמה הוא יכול לגרום להתקדמות של הגברים שלנו בכל העולם?

זה פשוט מאוד, כתוב ש"בזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל ממצרים". המשפט הזה ידוע, "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים". איפה הנשים הצדקניות שלנו של "בני ברוך" כדי שנוכל לצאת ממצרים? אני שואל את כולכן, תגידו לי. אנחנו מצפים לזה, ואתן יושבות כך בנוח. איפה הדאגה לזה שאנחנו כולנו נצא ממצרים? זה הכול תלוי בכן. מי יכולה לענות לי על זה? אני לא רואה אף אחת שמרימה את היד.

שאלה: בעשירייה אנחנו מרגישות מתח גבוה וחשיבות החיבור לפני הכנס. כל החברות מגיעות לפגישות, מתפללות, אנחנו מחברות תפילה משותפת. מה הצעד הבא שלנו אם אנחנו כבר מרגישות חיבור כל כך חזק ותלות ההדדית?

הצעד הבא שלכן צריך להיות בזה שאתן פותחות את הלבבות ומחברות את כולן בלב אחד. שאתן רוצות להשיג כוח אחד, המשפיע, שהוא יתיישב בלב של כל אחת ואחת, ושכל אחת תתחבר לשנייה רק בכוח ההשפעה, רק בכוח האהבה. את זה אנחנו צריכים לעשות. למרות שזה לא בטבע שלנו, ולא רוצים, וזה נראה לנו דבר איום ונורא, אבל אנחנו חייבים למעלה מהדחייה לעשות כך. אנחנו חייבים לעשות את זה. ואין ברירה, או על ידי מכות או על ידי שכנוע, אבל אנחנו נצטרך לבצע פעולה כזאת כמו חיבור בינינו ללב אחד.

תלמידה: שאלת איפה הן הנשים הצדקניות. אני בקבוצה שכולן ממש מושכות אותי כל יום להצטרף לפגישות, ולהיות כנה, אם לא הייתי בקבוצה הזאת, אני לא יודעת איך היו נראים החיים שלי. אז יש נשים צדקניות בינינו. אני קמה בבוקר, אני רואה את העשירייה שלי בשיעור הבוקר, אחרי הצהריים אנחנו קוראות רב"ש, ובערב אנחנו שוב ביחד.

אם יש נשים כאלה בינינו אז אני כבר רגוע יותר. ואולי אם יש עוד כאלה, יש תקווה שאנחנו נצא כולם ממצרים. לא בודדים בודדים, אלא ממש עם ישראל. כתוב, "בזכות נשים צדקניות יוצא עם ישר א-ל ממצרים.". "עם" זה ממש קבוצה גדולה, לא עשיריות בודדות. תודה לך שסיפרת לנו על ההתרשמות שלך, זה בסדר, זה יפה מאוד. חשוב מאוד.

שאלה: מצד אחד, צריך להבין שאנחנו לא שייכות לרוחניות. מצד שני לא מגיע לנו, אבל אנחנו דורשות. יוצא שתפילה זו חוצפה, ויוצא שמי שחוצפן הוא הצדיק שיוצא ממצרים.

את צודקת. דווקא אלה שהן חוצפניות הן מצליחות. כתוב שהאדם צריך להיות חוצפן, הוא צריך לדרוש מהבורא תיקונים, ולבוא לבורא בדרישה.

תלמידה: איך לא להתבלבל בין חוצפה לבין נחישות?

אני לא חושב שיש בזה כל כך הרבה הבדל, תהיו גם כאלה וכאלה, העיקר שזה יהיה מכוון למטרה. אם זה מכוון למטרה זה מכובד מאוד.

שאלה: שאלת, איפה אותן הנשים הצדקניות, אז יש הרבה. אבל כתשובה, למרות שיש פה המון נשים צדקניות וכולן צדקניות, אולי חסרה לנו טיפת אמונה בזה שאנחנו כנשים מסוגלות להוציא מישהו ממצרים.

אתן צריכות לחשוב שכולכן מוכנות לצאת ממצרים. אם אנחנו נתחבר, נשארה לנו רק פעולה קטנה של חיבור, ואותה פעולה ודאי שאנחנו לא יכולות לעשות, אלא בקריאה לבורא. אז יש צעקה לבורא שהוא יעשה לנו, "הצילו", שיוציא אותנו ממצרים, הבורא פותח את הכול ועושה את הכול. אפילו האגו שלנו פותח את הדלת, פרעה עומד ופותח לנו איך לצאת ממצרים, כי הוא בסך הכול נמצא בידי הבורא, ואנחנו צריכים באמת רק לרכז את הכוחות שלנו יחד, ואז הבקשה שלנו תתקבל.

קריין: קטע מס' 2.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, "עשה למענך", היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.". 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: האם אני מבינה נכון, שכשאנחנו משתוקקות בעשירייה לקשר, העשירייה מתחילה להיות כלי, שכל מה שקורה לנו אנחנו יכולים ממש להבין בעשירייה ולתת הכול לבורא?

כן. יש לזה מקום.

שאלה: אילו ספקות והרהורים מתעוררים בנו כשאנחנו יוצאות מעצמנו?

כשאנחנו עוזבים את עצמנו, זאת אומרת, את האגו שלנו, ומתעלים לדרגה יותר גבוהה, אין לנו שום ספקות ושום שאלות. אנחנו נכללים בדרגה יותר עליונה, שאז אנחנו מקבלים תשובה על כל מה שהיינו רוצים לשאול, כי הכול מתגלה ככוח אחד עליון שעושה את הכול, מנהל את הכול.

שאלה: פעם אמרת, שאפילו התפילה היא לא שלכן והכול עושה הבורא, וכשאנחנו מבינות את זה, אנחנו מרגישות את גדלות הבורא, גדלות שעוברת דרכנו. האם אנחנו צריכות להימשך אחרי הגדלות שלו וגם להיות גאות בהשתתפות הזאת, ואם אנחנו ברגע זה מרגישות את השפלות שלנו, האם זה ביטול מלא? ותוספת לשאלה, יש הרגשה שאין עוד מלבדו ובזה אנחנו מאבדות את עצמנו, האם זה מצב של דבקות?

זה מצב טוב, אבל צריכים בכל זאת להמשיך ממנו הלאה. אבל מה שאמרת עכשיו, זה בדרך מצב טוב מאוד. רק תמשיכו, לא לעצור.

שאלה: אם נקבל את ההנחה שכל החברות הן כבר צדקניות, איך אפשר להתפלל עבורן מכל הלב?

זו עבודה שבלב. תנסי בכל זאת להתפלל. את מבקשת להיות ביניהן, להיטמע בהן וכן הלאה. ככה זה. תבקשי.

שאלה: יש לנו לא מעט חיכוכים, אנחנו היינו ארבע חברות, עכשיו אנחנו שלוש, אבל אנחנו מאוד מקפידות על מפגשים, נפגשות ממש כל יום וממשיכות קדימה, לא משנה מה.

יפה. אני מאחל לכן הצלחה. העיקר, בואו נתראה בכנס שלנו ושם כל אחד יקבל את ההשלמה.

שאלה: לרב"ש יש הסבר, שכל מי שנמצא בדרך התיקון הם חכמים.

אלה שתי דרגות ברוחניות. הדרגה שמשיגים את תכונת הבינה היא "צדיק", וזה שמשיג חכמה, הוא "חכם". אלה שתי דרגות. מספיק להשיג משהו מזה, זה כבר טוב. אחר כך תראו בדיוק מה ההגדרות של זה וזה.

שאלה: כשאנחנו מרגישות את הכאב והחסרונות של אנשים שאנחנו פוגשות בתוך העם, ב"תשעים ותשע", איך אנחנו מעלות את החסרונות לבורא דרך העשירייה וכך עושות לו נחת רוח?

איך אנחנו מעלות לבורא? או בקשה או הודיה, לא חשוב מה, אנחנו מעלות לבורא, אם אנחנו מתחברות יחד ומתוך העשירייה פונות אליו.

תלמידה: על ה"תשעים ותשע", כן?

על ה"תשעים ותשע" גם כן.

תלמידה: רציתי רק להגיד שיש פה אנשים אמיצים בצפון אמריקה.

אני מאוד שמח לראות גם את צפון אמריקה איתנו יחד, ובכלל, אני רואה שהמעגל שלנו מתרחב ומאוד שמח מזה.

שאלה: פניתי לבורא לפני כמה ימים ואמרתי לו, אתה שמת לנו מצב שאנחנו צריכים להיות בקשר וירטואלי אחד עם השני, יש לנו פחות דרכים להתפעל זה מזה. והבטחתי לו שאנחנו נמשיך להיות בקשר חזק, למרות שאין לנו סעודות ועוד כל מיני דברים. אז רציתי לקבל ממך עצה, איך לעשות את זה?

תגידי לי מה הוא ענה לך, ואז נראה מה נגיד לו חזרה.

תלמידה: הוא לא עונה לי, יש לי רק אותך ואת החברות.

תנסי לפנות עם החברות יחד בתפילה משותפת מלב אחד, ואתן תרגישו שהוא עונה, אבל מלב משותף לבורא, ותרגישו שהוא נמצא. כי הוא מלכתחילה כבר נמצא בתוך הלב שלכן, רק כשתחברו את הלבבות, אז אתן פונות אליו. אחרת לא, כי אתן לא מחברות את הלבבות, הוא לא יכול לשמוע. תנסו, אחר כך תספרו לי.

תלמידה: אם תרצה בבקשה לסכם את השיעור.

לסיכום השיעור אני רוצה להגיד שהרגשתי היום יותר קרוב את החברות שלנו, ובאמת יש יותר ויותר הבנה בעניין. השאלות היו יותר ויותר מרוכזות לכיוון החיבור ולתפילה לבורא, שזה בעצם העיקר. ואם אנחנו נמשיך כך, אנחנו בהחלט מגיעים לכנס די מוכנים ומוכנות, גם גברים וגם נשים.

אני מאוד מאוד שמח שהחברה שלנו מתגבשת יחד. בסך הכול אנחנו מייצבים בינינו כבר כוח, רצון, כיוון, כוונה כאלו, שנפרוץ דרך כל המחסומים לבורא, שהם מחסומים בתוך הלב שלנו, נפרוץ לבורא שנמצא בתוך הלב, ממש במרכז הלב, ונגיע לקשר עימו. ואז נוכל לשמוע כל דבר, לשאול על כל דבר, לקבל תשובה על כל דבר, ונהיה יחד בינינו ועימו ועם כל המציאות כולה. למעלה מהכול, נביא לעולם שלנו אור, זו התרופה נגד כל הבעיות והצרות, ונעלה את העולם שלנו לדרגת עולם האצילות. אמן. תודה לכן, בריאות, שלום, שלום משפחה, ילדים והכול. תודה.

(סוף השיעור)