שיעור צהרים 14.01.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל תפילות העולם - קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם"

"הקב"ה חפץ בתפילתם של הצדיקים", כך כתוב בתחילת קטע 3. והוא באמת רוצה את זה ומצפה לזה ומחכה לזה, ונמצא בחיסרון גדול לזה, כי מטרת הבריאה שהיא להטיב לנבראיו, תלויה בנו בתחתונים, כי הבורא רוצה להשפיע לנו את כל האור שלו, את כל המילוי שלו, ורוצה להתחבר איתנו, רוצה להתיישב בנו, אבל זה תלוי בנו, בבחירה החופשית שלנו ולכן זה מה שכתוב.

קריין: קטע מספר 3.

"הקב"ה חפץ בתפילתם של צדיקים," צדיקים הם אלה שמצדיקים את הבריאה, מצדיקים את פעולות הבורא, "בשעה שמבקשים מלפניו התפילה על מה שהם צריכים." הבורא הוא שצריך ללמד אותנו את התפילה איך לבקש, איך להתפלל, איך להגיע למצב שאנחנו נמצאים מולו ומבקשים. "מהו הטעם? כדי שיתגדל ויתווסף משחת קודש ע"י תפילת הצדיקים לכל מי שצריך." וכל מי שמשתוקק לבורא אפילו במקצת, בכמה שאפשר, החיסרון שלו יתמלא בתפילה אמיתית, שעליה הבורא יוכל לענות ולקרב את האדם אליו. "כי הצדיקים בתפילתם פותחים את הצינור העליון, ואז, אפילו אותם שאינם ראויים להיענות, נענים."

("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויֶעְתַר יצחק", סעיף 21)

אפילו שלא עושים שום מאמצים קודם, אבל עכשיו כשהם מתעוררים, אז ברגע שהם מתעוררים בכל זאת, הם מקווים לזכות לעזרת ה' שהוא יקרב אותם ויבאר להם כל מה שהם צריכים בתפילה, כי רק בתפילה יכולים לגלות את הבורא, למצוא את המילים הנכונות, והעיקר אלה הרצונות, אפילו בלי מילים, שהבורא יוכל לקרב אותנו ועל ידינו להתגלות לכל הנבראים.

שאלה: שנים רבות שמעתי שהבורא בנפרד והנברא שרוצה להנות לו גם הוא נפרד, והבריאה בנפרד. בזמן האחרון אמרת שמימוש מטרת הבריאה להנות לנבראיו, תלויה בתחתונים. כלומר אנחנו יכולים להנות לבריאה ולנבראיה רק אם הם נמצאים בבורא, אם סוגרים את המעגל.

כן, אם אנחנו מגלים בקשה נכונה אנחנו מגלים את עצמנו נמצאים בתוך הבורא.

שאלה: אם צדיק מצדיק כל מה שקורה, אז על מה בעצם הוא מתפלל הרי הכול שלם, הכול מושלם, הכול טוב?

הוא מצדיק את כל פעולות הבורא שהבורא עשה כדי לקרב אותו, ונשאר רק לגלות את התפילה כדי שהבורא יקרב אותו אליו ושכל המעגל ייסגר, והבורא והנברא יהיו ממש בחיבור אחד שלם, וכל הכלים של הנברא יכנסו במגע עם כל הכלים של הבורא והאור העליון ימלא את הכלים של הנברא וכך הנברא יגיע לדבקות בבורא.

שאלה: זה אומר שבעצם יש רק תפילה אחת?

כן.

שאלה: מה זה "משחת קודש"?

משחת קודש זה אור החסדים שפותח לנו קשר עם הבורא ואז האור העליון, המילוי של הבורא שנקרא קודש ימלא אותנו.

שאלה: אמרת שתפילה נכונה בעשירייה, זה כשאנחנו מבקשים על חיבור ועל תיקון הקשר בינינו?

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שפוטנציאלית קיים מצב מתוקן שאליו אנחנו צריכים להגיע ואנחנו בעצם מבקשים על קשר שכבר קיים והוא כבר מתוקן, ואנחנו צריכים להיות בטוחים שהתפילה הזאת תתקבל ושהתוצאה של האהבה בינינו תתבטא בפועל?

שגמר התיקון קיים, זה נכון, אבל אנחנו אחראים על כך שהוא יתגלה בנו בנבראים. זה שהוא מוכן זה מצד הנותן, אבל זה עדיין לא מורגש מצד המקבל, הנבראים, ולזה אנחנו מבקשים.

קריין: קטע מספר 4.

"האדם צריך להתפלל לפני הקב"ה, שהיא עבודה אחת גדולה ומכובדת מעבודות אדונו. יש עבודת הקב"ה העומדת במעשה הגוף, כלומר, המצוות התלויות במעשה. ויש עבודת הקב"ה, עבודה פנימית יותר, שהיא עיקר הכול, כלומר, מצוות התלויות בדיבור וברצון הלב. [...]

תפילתו של אדם היא עבודת הרוח, עבודה מבחינה ב', התלויה בדיבור. והיא עומדת בסודות עליונים. ובני אדם אינם יודעים, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה."

("זוהר לעם". ויקהל. מאמר "עליית התפילה", סעיפים 121, 123)

שאלה: יש לנו חברה שעזבה את העשירייה ונכנסה לדת, האם להמשיך להתפלל עליה כי היא לא יצאה מהווטסאפ, אבל אנחנו לא בקשר איתה, וממשיכות להתפלל עליה. והשאלה מיהו חבר בעשירייה, זה שנמצא בווטסאפ של העשירייה אבל לא מגיע ולא נמצא איתנו בשום קשר?

זה אומר שצריך להוציא אותה מהקשר ביניכם.

תלמידה: כלומר לא להתפלל עליה, כי אנחנו מתפללות על הקשר בינינו.

עליכם להתפלל בשביל עצמכם.

תלמידה: כלומר על העשירייה שלנו, על הקשר בינינו בעשירייה?

על הקשר של מי שנמצא בעשירייה.

תלמידה: וחברה שלא נמצאת אז היא לא נמצאת איתנו?

היא לא איתכם, ודאי, זה מובן.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב על שני סוגי עבודה, עבודה ראשונה היא שהבורא עושה ואנחנו צריכים להתבטל בפני הפעולות שלו, להגיע לשיעור, לעשות כל מה שנחוץ, ולהשתדל להתחבר. והעבודה השנייה קשורה לדיבור, להתגברות נוספת. מהי העבודה התלויה בדיבור, בזה שאנחנו מעלים עוד משהו לבורא?

זה אומר שאנחנו צריכים להלביש את כל הרצונות שבלב שלנו, את כל הנטיות והתשוקות שלנו, ברגשות, במילים, לא חשוב באיזו שפה, ולהעלות אותם לבורא בתקווה שהוא יענה לנו. זו העבודה השנייה כביכול.

תלמיד: למה בדיוק אנחנו מצפים מהבורא? לאיזו תשובה אנחנו מצפים ממנו, או שכלל לא מצפים ופשוט מבקשים?

אנחנו מצפים מהבורא שייתן לנו כוח להתקרב אליו.

שאלה: אם אדם מקיים את העבודה השנייה שקשורה לדיבור, האם זה אומר שלא צריך לקיים מצוות?

כל המצוות הן פעולות, או במעשה או בכוונה או בדיבור, שבהן אנחנו רוצים להתקרב לבורא. זו כל המטרה של המצוות. מצווה היא פעולה במעשה, בדיבור, בתפילה, שבזה אנחנו מקרבים את עצמינו לבורא.

תלמידה: אבל מדובר על אדם שיש לו מסך נכון, האם עד אז הוא צריך לעשות פעולות?

גם לפני זה וגם אחרי זה.

שאלה: בשיעור הקודם על התפילה חבר ביקש המלצה איך לחדש את התפילה בעשירייה, והמלצת לו לחפש קטעים מהסידור או מתהילים. האם בעבודה בעשירייה צריך להשתדל להוציא את התפילה מליבנו, בשפה שלנו, או לקרוא תפילה מוכנה של דוד המלך או של מקובלים אחרים? מה ההבדל בין שניהם?

קודם כל, זה לא חשוב באיזו שפה, זו יכולה להיות עברית, אנגלית, טורקית, ארמית ועוד. תפילה היא תפילה, זו פנייה לבורא והבורא מבין את מהות התפילה. המילים לא חשובות, ההרגשה חשובה, מה שהאדם מעלה לבורא, לכוח עליון, למרכז הבריאה, לשם אנחנו צריכים לכוון את ליבנו.

תלמידה: כשאני מנסה להוציא תפילה מהלב זה תהליך שונה שעובר עליי, וכשאני קוראת בספר תהילים למשל, אז אני משתדלת להזדהות עם מה שכתוב. האם יש הבדל?

יש הבדל. החשוב הוא עד כמה את מקרבת את הלב שלך למה שכתוב בתהילים או במקור אחר.

שאלה: איך אדם יכול להרגיש בנוכחות הבורא כדי להעלות את התפילות אליו? מה חסר לנו בקשר בינינו שבגללו אנחנו לא יכולים להתפלל?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאם אנחנו מתחברים בעשירייה, בקבוצה, לא חשוב אם יש שם עשרה או לא עשרה, אם אנחנו מדברים בינינו, אז אנחנו מגיעים לבורא. לכן צריך לשים לב לזה, האם כולנו, הכוונות שלנו, ליבנו, מכוונים לבורא, ואם כן, אנחנו מצליחים מהר.

שאלה: האם יש הבדל בין הרצון שמגיע אליי לבין הרצון של הבורא, ואם כן, מה ההבדל בין שני הרצונות האלה?

אני חייב לקבל את הרצונות של העשירייה כרצון אחד שהבורא שולח לנו, ולכן אנחנו צריכים להתפלל עבור כל הרצונות, ואין עדיפות, חשיבות, לבקשה שלי על פני בקשות החברים. זה חייב להיות כתפילה בציבור.

תלמיד: נראה שתמיד זה מתחיל בתפילה חיצונית יותר וזה עובר לתפילה פנימית יותר. כשזה מגיע לתפילה פנימית, יש הרגשה שיש הכוונה מלמעלה שפותחת יותר את הלב ומאפשרת להבין יותר את המצב.

אני חושב שזה עניין של העבודה בקבוצה, בעשירייה, ולא שזה חשוב פחות או חשוב יותר. ככל שאנחנו מתמסרים לתפילה, כך אנחנו מוציאים ממנה מילים יותר חשובות.

שאלה: מה הבדל בין צעקת תינוק לבין דיבור? מה ההבדל בין סוגי התפילות האלה? האם אלה רצונות שונים?

תפילה שהיא צעקת תינוק היא עדיין לא מבוררת. יכול להיות שהאדם מבוגר אבל תפילתו נשמעת כצעקת תינוק כי הוא עוד לא בירר וקבע מה בדיוק הוא רוצה, למי הוא פונה, עם מה הוא פונה, ולכן היא נקראת צעקת תינוק. לא מדובר כאן על תינוק. לכן כך עלינו לקבוע את הבקשות שלנו לבורא.

תלמידה: האם רצון שהופך לדיבור זו התפתחות מסוימת ברצון האדם? האם זו דרגה מסוימת בתפילה?

בוודאי. כשהאדם מבין נכון את לבו, מרגיש כמה הוא משתוקק דווקא לבורא ומבקש על משהו מעשי שקרוב לתיקון, זוהי כבר תפילה אמיתית.

שאלה: היום בהכנה דיברנו על השאלה איך אני יודע שקיבלתי תשובה מהבורא, שקיבלתי מ"ד. הבנתי מדבריך שמ"ד זה בעצם כוח הבורא שמחבר בינינו. איך העשירייה יודעת שקיבלנו תשובה לתפילה?

בינתיים אין לנו מספיק נתונים כדי לדבר על זה. עדיף שנישאר באותו מצב שבו אנחנו קשורים לבורא, נפנה אליו ונשמע את מה שנשמע.

שאלה: אני רוצה להבין מה החשיבות בקריאת תהילים? איך הם משפיעים כשאנחנו שואלים לגבי אחרים שהם לא בדרך?

אנחנו מקבלים את ספר תהילים כתפילות דוד המלך שנכתבו לפני אלפי שנים, ויש בהן מילים אמיתיות כי הוא היה בהשגה עליונה. לכן הוא נקרא דוד המלך, כי הוא שייך למלכות שהגיעה עד הכתר. לכן אנחנו משתמשים במילים שלו וגם אומרים אותן על אף שאנחנו לא בדיוק נמצאים באותם מצבים כמוהו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לקבל את התשובה של הבורא בשמחה גם אם יש כמה חברים שהם לא שמחים להיות איתנו ברגע זה, או שאנחנו צריכים להודות שהוא נותן לנו את האפשרות לבקש עבורם?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שכולנו נמצאים יחד, וגם אם כמה חברים לא נמצאים איתנו באותו זמן, אז נקבל את זה כסיבה חשובה שלא מאפשרת להם להיות איתנו, ונפנה לבורא בשם כל הקבוצה, כל העשירייה.

שאלה: האם התפילה לבורא היא כל הזמן מאותן מילים ומאותן שאלות, או שצריך לנסח את התפילה מחדש?

כל התפילות שלכם יום יום יכולות להיות זהות ויכולות להיות באותן מילים, רק השאלה היא מה אתם ממלאים, איזה רגשות, איזה יחס, מה אתם מכניסים לאותן מילים. אם אתם לוקחים ספר שנקרא "סידור", אז בו כתובים אותם טקסטים ואתם יכולים לקרוא ולדעת אותם בעל פה, אבל השאלה היא עד כמה אתם מכניסים לזה את הרגש שלכם, את הלב שלכם כחדש, זה מה שחשוב.

שאלה: מאחר ועוד לא קיבלנו תשובה לבקשה שלנו לחיבור, האם הסיבה לכך היא חוסר אמונה שהבורא יכול לחבר בינינו, כלומר חוסר אמונה בבורא? האם יכול להיות שזאת הסיבה שלא קיבלנו תשובה?

אני לא יכול לענות לשאלתך, כי אני לא מאמין שהבורא לא נותן תשובה. אצל הבורא זה עובד בצורה אוטומטית, ברגע שאתה שואל, מיידית אתה מקבל תשובה. אם אתה מבין את תשובתו ובין אם לא, זו כבר הבעיה שלך.

שאלה: אמרת שצדיק זה מי שמצדיק את הבורא. איך ללמוד להצדיק את הבורא מיד, ולא ליפול לירידה כזאת גדולה, ושבירה בינינו?

עליכן להאמין שאתן כל הזמן קשורות לבורא, ולכן כל מילה שאתן מפנות אליו, ובמיוחד בגלל שזה מופנה אליו, אתן באופן מידי מקבלות מענה, בין אם אתן מרגישות את המענה, ובין אם לא. זה כבר תלוי בקשר ביניכן, האם יש לכן כלי שעובד ומוכן לקבל את המענה ממנו, ואם אתן קשורות יחד. במידה וכן, אתן תרגישו שהבורא עונה לכן. אל תשכחו את זה.

שאלה: שמענו ממך שהבורא הוא כמו חוק, הוא כמו קיר, וגם שמענו ממך שהבורא יכול להיות כמו האדם הקרוב ביותר, והחבר הטוב ביותר. כשאנחנו פונים אליו מתי הוא כמו קיר שאפשר לעמוד ולבכות לידו והוא לא יזוז, ובאיזה מקרים הוא חבר טוב וקרוב?

זה תלוי באדם ולא בבורא. יכול להיות שבעשירייה שלכן אנשים שונים מקבלים בצורה אחרת את התשובה של הבורא, ובצורה אחרת מרגישים את התשובות שלו.

שאלה: צדיק זה מי שמצדיק את הבורא, אבל אם בן אדם סובל הוא לא יכול להצדיק כי הבורא נסתר ממנו, והוא סובל ולא יכול להיות קשר עם הבורא, כי הוא הפוך מהבורא. אם עדיין אין קשר עם הבורא, בתפילה נכונה אנחנו מבקשים שהוא יגלה את עצמו לא כדי שאנחנו לא נסבול, אלא כדי שייפתח קשר איתו, ואנחנו נעשה לו נחת רוח?

בכל מצב ומצב, לא חשוב מה יקרה, אנחנו צריכים לבקש קשר יותר קרוב, ויותר הדוק עם הבורא ומה שיוצא, יוצא. אבל להיות כמה שיותר קרובים זה אל זה.

שאלה: האם יכול להיות מצב כזה שיש חבר בעשירייה שאומר לחבר אחר שהוא מתפלל עבורו, וספציפית מה הוא מבקש עבור, או שזו צריכה להיות עבודה פנימית שאנחנו לא חולקים?

אם זאת עבודה פנימית, עדיף שאף אחד לא יגיד שום דבר לאחר. אנחנו מכוונים את עצמנו לעזרה אחד כלפי השני, והכי חשוב זה מה שיש בינינו, הקשר הפנימי.

שאלה: מה זה אצלנו דיבור?

דיבור זה ביטוי של הלב.

תלמידה: מה הקשר בין הלב לבין הדיבור, מאיפה נולד הדיבור?

עכשיו לא מדברים על זה, וכרגע זה לא מעניין אותנו. אל תהיי חכמה

שאלה: אמרת שחשוב לשים רגש בתפילה. תמיד בתחילת התפילה אנחנו משתדלות להודות, אבל איך להודות ברגש, ולא רק בדיבור ומילים?

את לא יודעת מה זה אומר ברגש ובדיבור? כאדם בוגר את לא מבינה מה זה אומר להרגיש בלב, ולא רק לדבר בקול? אין כאן מה להוסיף.

שאלה: בקריאה ועבודה עם המקורות, האם יש חשיבות שהאדם שמקריא את הקטעים יבין את השפה שאותה הוא מקריא לאחרים, ושיידע במינימום לבטא נכון את ההקראה?

זה חשוב כלפי החברים, שהם יבינו. אבל כלפי הבורא זה לא חשוב, כי לפני שזה יוצא מהפה שלנו, זה יוצא מהלב שלנו, וזה מה שנכנס לכלי הקליטה של הבורא.

תלמידה: גם הביטוי הלא נכון של המילים בשפה שהוא לא מכיר, והוא רק מקריא, זה עדיין נכנס?

עדיין נכנס.

שאלה: האם אפשר לומר שרק במידה שהתפילה שלנו תואמת לרצונות של הבורא נוכל להידבק אליו ולמלא אותו?

כן.

שאלה: אמרת שהתשובה לתפילה מגיעה מהבורא מיד, אז למה אנחנו מרגישים את התשובה של הבורא רק כעבור זמן?

זה לא תלוי בנו, זה תלוי בבורא.

שאלה: אם אני יודעת שהעשירייה שלי מתפללת עליי עכשיו, לאן לכוון את המחשבות שלי בצורה נכונה, מה אני צריכה לעשות באותו רגע?

עליי להפנות את כל מחשבותיי דרך העשירייה לבורא. להתקשר, להתחבר איתן לאחד שלם, ולשלוח לבורא.

שאלה: הדמות של הבורא כל הזמן משתנה. הבורא שהיה לי אתמול, והבורא שיהיה לי מחר, אלה שני דברים שונים לחלוטין. האם אני עובד באיזה אופן לא נכון? איך אני צריך להתייחס למצב כזה?

אתה כל הזמן צריך להתייחס לבורא, להשתדל להתייחס לבורא באהבה, בחיבור, כך שהוא תמיד צודק. וגם אם אתה לא מרגיש במה אתה לא צודק, בכל זאת תבקש ממנו שיסדר אותך, וישים אותך בדיוק מולו. זאת אומרת, שאתה תעשה את מה שהוא רוצה.

תלמיד: לא הבנתי.

תגיד לו שאתה לא מבין בדיוק במה אתה יכול לתקן את עצמך, אבל אתה מבקש ממנו שיראה לך את הדרך איך להיות יותר קרוב אליו.

אתה מתקרב, אתה בסדר. אני אוהב אותך.

שאלה: האם כוח התפילה תלוי בכמות האנשים שמתפללים, או ברצון או בדרגת ההשגה של המתפלל, מה הכי חשוב בתפילה?

הכי חשוב שזה יצא מהלב. זה תלוי בלב שלך, ולפי הלב גם כל היתר משתנה ומשתפר.

תלמידה: האם הרצון בלב הוא העבודה הראשונה והדיבור הוא כבר העבודה השנייה? מה יותר חשוב?

זה משני, זה לא חשוב. העיקר הוא הלב. את יכולה לא להגיד כלום אבל העיקר להרגיש בלב. ולכן נאמר, "התפילה היא עבודה שבלב".

שאלה: האם התפילה של אדם נולדת אחרי הבחנות בעבודה שלנו? איפה אנחנו יכולים לפתוח שער כדי להוסיף את הצורך של הכלל?

רק בתוך הקבוצה. אין כאן תשובה אחרת.

שאלה: בתרבות הדתית יש הבחנות כדי להעלות תפילה. איך צריכה להיות ההבחנה שלנו אם התפילות שלנו הן שונות מאלו של הקבלה?

אני מכיר רק את מה שכתוב בחוכמת הקבלה. ואני ממליץ להוציא את כל המילים של התפילות שלנו מתוך המאמרים של בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: האם צריך לעשות רשימה מהבקשות של כל אחת בתוך העשירייה, או לעשות רק בקשה אחת משותפת?

זה לא כל כך חשוב, העיקר שזה עונה למה שבלבבות שלכן. אם אתן מרגישות בקבוצה שהבקשה שלכן עכשיו היא משותפת, וכולכן מתחברות בתוך הבקשה ודרכה אתן מתחברות לבורא, אז זאת תפילה, זאת בקשה נכונה, ובטוח שאתן צריכות לקבל תשובה.

שאלה: אצלנו בעשירייה הבורא אסף ממש בפינצטה את כולנו יחד כדי שנתקן את הקשרים בינינו. אבל בעשירייה יש כל מיני מצבים, לפעמים יש רצון ממש לעזוב את העשירייה, והרגשה שבעשירייה הזאת לא אוכל לבנות שום קשרים נכונים. ואז כמובן יש מחשבות איך אני אוכל לעזוב את העשירייה, הרי היא ניתנה לנו בשביל לתקן את הקשרים. מה צריך לעשות? מה זה המצב הזה שהבורא נותן?

ככול שהאדם מרגיש בצעדים שלו או משיכה לבורא או דחייה מהבורא, או משיכה לעשירייה או דחייה מהעשירייה, אז ההתקדמות שלו היא יותר עניינית וטובה, היא אפקטיבית.

שאלה: איך חבר יכול לבקש בצורה המועילה ביותר על כל 15 החברים בעשירייה שלו אם העיניים אומרות דבר אחד והלב דבר אחר?

על זה כתוב בהרבה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש. אתה לא צריך לשים לב למה שהלב שלך אומר לך, אלא למה שהמקובלים אומרים לך. ומה שהם אומרים לך זה פשוט, אם אתה נמצא בקבוצה שרוצה להתקרב למטרה, אז בשבילך כל חבר, לא משנה איך הוא נראה לך אם רחוק מהמטרה, רחוק ממך, רחוק מהבורא, הוא בכל זאת נמצא יחד איתך באותה דרך. וזה שאתה רואה אותו כרחוק ממך, זה בגלל שאתה עדיין לא רואה דברים נכון, אתה עוד לא מוכן. עליך לקבל כל חבר כהכי קרוב, ולא להתייחס טוב יותר לאחד מאשר לאחר. הפוך, אלה שדוחים אותך הם אלה שמראים לך כמה יש לך עוד לתקן את עצמך.

שאלה: אחרי שכבר ביררנו את התפילה והבנו את התהליך של גיבוש התפילה, האם אפשר לקבע תפילה וכל הזמן להיות בה באופן פנימי, או שצריך כל פעם לחדש אותה, כל פעם לכתוב אותה מחדש?

לשכתב כל הזמן.

שאלה: כל יום יש תפילה מרגשת של העשירייה התורנית להכנה לשיעור, התפילה הזאת היא עבור כל הכלי. איזו עוצמה יש לתפילה הזאת ואיך אפשר להעצים אותה?

תפתחו את הלבבות ותקבלו את כל הקבוצה בפנים. תחליטו על זה, תנסו את זה, ותראו מה קורה לכם.

שאלה: למעשה כל יצורי העולם מתפללים כל הזמן, מה מיוחד דווקא בתקופה הזו שאנו חיים בה?

שיש קבוצה שיכולה לכוון את עצמה לגמר תיקון ולהתפלל לבורא על גמר התיקון. זה המיוחד.

שאלה: לאיזה צורך או לאיזה חיסרון אנחנו נגיע בערב האיחוד שיתקיים ביום ראשון בערב? כלפי מה אנחנו צריכים להתכונן?

אנחנו צריכים להתכונן לכזה חיבור בינינו שיהיה "כאיש אחד בלב אחד", שיהיה לנו רצון אחד, צורך אחד, ראיית מטרה משותפת, כך נשתוקק לזה, ואז נצליח.

קריין: קטע מס' 5.

"כל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני המלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכוסה ממנו. ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

כש"כ אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח, ומתקבלת תפילתו. וע"כ, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין."

("זוהר לעם". ויקרא. מאמר "חטאתי אודיעךָ", סעיפים 339-338)

שאלה: מה הכוונה בלהודות על חטאיו? איך זה פותח את כל הפתחים הסגורים?

זה כאשר אתה רואה כמה אתה נבזה, ובדמעות מבקש מהבורא שהוא יתקן אותך, לא כדי שלך יהיה טוב מזה ולא כדי שלא תקבל עונש, אלא כי אתה לא רוצה לגרום מעצמך צער לבורא.

תלמיד:, באיזה אופן אני איש רע ביחס לבורא?

תפתח את זה בעצמך ותגלה. כל אחד יכול להבין את זה על עצמו.

תלמיד: אתה צודק, הרבה פעמים אני יכול להחשיב את עצמי כאיש רע כי אני סתם רוצה להרגיש טוב, אבל ביחס לבורא זה הרי משהו אחר.

תנסה. כל אחד מאיתנו הוא נבזה, הכול תלוי רק במידה שכל אחד יפתח את עצמו כלפי עצמו כדי באמת להתקרב לבורא.

תלמיד: האם הכוונה של אדם נבזה, אדם שפל, זה ביחס להתקרבות לבורא, לא סתם כלפי עולם חיצוני?

אין לזה משמעות, זה אותו דבר. אל תפריד את זה לקרוב, לרחוק, זה לא כמו שאתה חושב, אלא זו מערכת אחת.

שאלה: האם יש שלב בתפילה שאני מבקשת מהבורא לתת לי כוחות כדי למלא את רצונות החברות?

כן, תבקשי.

שאלה: איך האדם משפיע על היכולת להכיר בפשעים שלו או להסתיר אותם? האם זו העבודה שלו או העבודה של האור?

זוהי עבודת הלב אבל באמצעות השכל.

תלמידה: האם תוכל לפרט יותר?

זאת העבודה שלך, תחטטי בליבך ותנסי למצוא שם משהו טוב.

שאלה: כשאני מרגיש שאני אדם רע זה מגיע מהבורא, ואז אני יכול להגיד בוודאות שאני רע ואני מתפלל על זה.

כן. אז מה?

תלמיד: אני מנסה להבין אם כאשר אני מרגיש שאני אדם רע, שעשיתי מעשה רע, אז האם זה באמת מעשה רע שאני צריך להתפלל עבורו?

ודאי שאתה צריך להתפלל עבורו כי אתה רע, והבורא גילה לך שאתה רע ורחוק ממנו, שונה, הפוך ממנו. אתה צריך קודם כול להגיד תודה לבורא כי עכשיו אתה רואה איפה ההבדל בינך לבינו, ואתה יודע עכשיו מה אתה צריך לתקן. יש עוד הרבה דברים שבהם אתה רחוק מהבורא, הפוך ממנו, אבל שם הוא לא גילה לך אותם וכאן הוא כבר גילה. זאת אומרת הגיע כבר מצב כזה שהבורא מראה לך ממש בצורה ברורה עד כמה אתה רחוק, הפוך, עד כמה אתה רע.

תלמיד: זה קצת מבלבל, כי לפעמים אתה מרגיש שאתה נופל לתוך הרצון לקבל שלך אבל זה לא מפריע לחיבור בעשירייה, אתה יודע שאתה פשוט בהמה. איך אני יודע מתי אני אדם רע ומתי אני לא אדם רע? איך אני יודע מתי אני צריך להתפלל?

רק על ידי החיבור שלך עם הקבוצה.

תלמיד: כלומר אם המעשה שאני עושה גורם לי להפסיק לחשוב על העשירייה, אז זה נחשב מעשה רע ועליו אני צריך לבקש תיקון.

אני לא אענה לך יותר, אתה צריך להמשיך לעבוד, ואז תגלה את הדברים. לא אני צריך לגלות לך את הדברים.

שאלה: אם אנחנו בתור קבוצה מתפללים לשלום העולם, לרכך את המהלכים ההיסטוריים, האם הבורא מרחם ובאמת מרכך את התופעות שיכולות לקרות?

יכול להיות שכן, יכול להיות שבדרך שלו, אבל זה בכל זאת עוזר.

שאלה: לפעמים מורגש שאנחנו מקבלים ממך כל כך הרבה ולא מספיקים לממש וכבר נכנסים לשיעור הבא, ושוב מקבלים ממך המון עצות שלא מספיקים לממש. זה מרגיש כמו מרוץ אחרי מימוש דברי רב. מה אנחנו יכולים לעשות בפועל ובלב כדי לממש את השיעור?

כנראה שאין לכם זמן, מקום, שבו אתם עובדים ביניכם. תדברו ביניכם בין השיעורים ותראו שאפשר לממש.

תלמידה: כל פעם בשיעור יש לי ממש שנאה לעשירייה, אני ממש רועדת מרוב שנאה, ואני כבר עייפה לבקש מחשבה מהחברות. אני לא יכולה לסלוח להן על כך שהן לא מתאספות, שהן לא מגיעות לשיעורים. אתה כל הזמן מדבר על לאהוב את העשירייה ואני ממש רועדת מרוב שנאה.

עליך להחליף שנאה באהבה.

(סוף השיעור)