שיעור בוקר 18.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטע ממאמר "סדר ישיבת התועדות",

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 268

קריין: קטע מספר 2. מתוך מאמר "סדר ישיבת התועדות", בכתבי רב"ש, כרך א',

אני לא יודע מה להוסיף כאן, אנחנו כבר מכירים קצת את המאמר. זה לא עניין של התוועדות, זה לא עניין של הישיבה, זה עניין של איך לתת לחיבור בינינו יותר ויותר התאמה לטבע הבורא כדי שכול העשירייה תהיה מקום לגילוי הבורא, זו המטרה שלנו. לכן בואו בצורה כזאת [נברר] איך אנחנו צריכים להתחבר כדי לחייב את הבורא, כדי להזמין את הבורא, כדי לתת לו מקום, למשוך אותו שיתגלה בינינו. איזה סדר ישיבה, איזו צורת חיבור צריכה להיות בינינו כך שתהיה מתאימה לגילוי הבורא. כי הכול תלוי בצד הכלי. מידת החיבור, צורת החיבור, אופן החיבור שלנו בעצם צריך להיות דומה לטבע הבורא, ואז הוא יתגלה לפי חוק השתוות הצורה.

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 268, מאמר "סדר ישיבת התועדות", טור ב', ד"ה: "והיות האדם".

"והיות האדם מצד עצמו, מטרם שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, אז הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם מחפשים להגדיל את חשיבות. להיות מגע כל שהוא עם הבורא, באיזה אופן שתהיה, והיות שיש דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול לקבל סיוע מחבירו.

וצריכים לדעת "כי מיעוט רבים שנים". זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא, שעל המעשה זו באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'.

ולפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה."

כמה עשיריות שיש לנו בעולם וכל עשירייה ועשירייה חושבת איך היא יכולה לקבל צורה שהבורא יתגלה בה, אז אנחנו בזה, מעשירייה לעשירייה, עוזרים גם אחד לשני וכולם יחד לגילוי הבורא בכל עשירייה פרטית.

"שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.

ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה. זאת אומרת, מכל דבר קטן, שהוא עוסק בעניני עבודת ה', הוא נהנה בזה. כי אפילו שנזכר לרגע, שצריכים לחשוב על רוחניות, תיכף הוא אומר, אני כבר מודה ומשבח ומהלל לה'. כי הוא מאמין, שה' קרא אותו עכשיו ורוצה לדבר עמו.

וכשאדם יצייר לעצמו, אם המלך קורא אותו, ואומר לו, שהוא רוצה להשתעשע עמו, איזו שמחה היתה אז להאדם, ואיזה מצב רוח היה לו. ובטח במצב המרומם כזה, בודאי לא היה חושב על שום דברים של "מה בכך". ורק היה קצת מתבייש, שלא יודע חוקי ונמוסי המלך, איך להתנהג בזמן שהמלך מדבר עמו.

ומה שהוא כן יודע לעשות עבור המלך, היה אצלו, להון גדול יחשב. כי על כל פנים הוא יודע קצת חוקים, לקיים בזה מצות המלך, במה שלמד בבית הספר, כשהיה קטן. ובודאי עכשיו, כשהוא כבר התבגר, ורוצה לשמש את המלך, בטח שחסר לו ידיעות בחוקי המלך. נמצא, שהדאגות שלו הוא בזה, שלא יודע ממה המלך יהיה לו יותר הנאה, היינו מאיזה מעשה או כוונה. וחוץ מזה הוא חי בעולם שכולו טוב. את כל זה החברה צריכה לחשוב בעת שמתאספים בהתועדות. ולדבר מחשיבות החברה, כנ"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל".

כמו כן אצל החברה, כשאנו רוצים לדרוש משהו מהחברה, שזה מכונה "יתפלל", מוכרח מקודם לסדר לעצמו את שבחו של החברה. "ואח"כ יתפלל", היינו לדרוש מהחברה, שיתנו לו מה שהוא דורש מהחברה.

אם כן, הוא צריך מקודם לראות מה שיש להחברה. איזה רכוש יש להם, שהוא יכול לקבל מהם, על ידי זה שיתחבר עמהם. שיכול להיות הרכוש הזה שיש להחברה, הוא אינו צריך לזה, אלא אדרבה, הוא בורח מזה ומתרחק כמטוחי קשת.

ולפי זה הוא צריך תמיד להשגיח, כשבא לישיבת החברים, אם יש לחברים את המטרה, שהוא משתוקק אליה. ולכל אחד מהם יש לו קצת אחיזה במטרה זו. והוא חושב, שבטח ע"י התחברות כולם ביחד למטרה אחת, אז כל אחד ואחד יהיה לו חלקו, וגם החלקים של כל החברה. נמצא ע"י זה, שיהיה לכל אחד מהחברה, כח, כמו כל החברה ביחד.

היוצא מזה, שכל אחד ואחד צריך להסתכל בכובד ראש על המטרה של ההתועדות, שזה צריך להביא לידי הרגשה, שלאחר הישיבה של החברים, שיש לכל אחד משהו בידו, שהוא כן יכול להשים בתוך הכלים שלו. ולא שיהיה בבחינת "ואל כליך לא תיתן". וכל אחד צריך לקבל בחשבון, אם הוא לא יושב בההתועדות עם תשומת לב מיוחדת, לא די שהוא מפסיד את עצמו, אלא הוא מקלקל את כל החברה.

וזה דומה מה שמובא במדרש (ויק"ר פ"ד) "לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה. אמר לו חבירו, למה אתה קודר. אמר לו, מאי איכפת לך, הלא תחתי אני קודר, ולא תחתיך. אמר לו, שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בספינה".

ולאחר שדברו בהישיבה על חשיבות ונחיצות החברה, אז מתחיל סדר של תיקונים, איך ובמה נוכל לחזק את החברה, שיהיה גוש אחד, כעין שנאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט), שדרשו "כאיש אחד בלב אחד". והסדר צריך להיות, שכל מי שיש לו איזו הצעה, שזה יועיל לאהבת חברים, שידונו בזה, וצריך להתקבל על כל החברים, שאין כאן ענין של כפיה.

עד כאן דברנו בקשר בין אדם לחבירו, שזה יביא לנו את הקשר בין אדם למקום, כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קל"ז). נמצא לפי זה, כמו שמדברים מחשיבות של אהבת חברים, וכל החשיבות היא, שזה יביא לנו לידי אהבת ה', אז צריכים גם כן לחשוב, שאהבת חברים צריכה להביא לנו לידי חשיבות של אהבת הקב"ה."

אנחנו יודעים שהבורא הוא אבסולוטי, לא משתנה, כוח טוב ומיטיב כלפינו, כך הוא מתגלה ולא משתנה. משתנים הכלים שלנו, לכן אנחנו לפי זה אומרים שהבורא משתנה, אבל השינויים הם אך ורק בנו בלבד.

לכן אם אנחנו מדברים על גילוי הבורא, אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שנהיה מתאימים לבורא, דומים לו. איך דומים? כולנו אגואיסטים, אבל הקשר בינינו, האגואיסטים, מעל האגו שלנו, הוא צריך להיות בהשפעה הדדית, חיבור הדדי, אהבה הדדית מעל הדחייה הטבעית שיש בינינו. לכן אנחנו דומים בזה לכלי נגינה שצריכים לכייל אותו, לסדר אותו כך שינגן נכון.

כמו שכתוב בכינור דוד שהגיע זמן, זאת אומרת, הגיע מצב שהכינור בעצמו היה מנגן, היה תלוי על הקיר והיה מנגן בעצמו. זאת אומרת, הקבוצה צריכה להגיע לכזה חיבור בין החברים שצורת החיבור תהיה דומה לצורת הבורא, ולמרות שהם אגואיסטים, כל אחד מתגבר על האגו שלו ומתחבר לאחרים. וצורת החיבור ביניהם בסך הכול היא כמו צורת הבורא השלם, היחיד שנמצא לפניהם. ואז הבורא מתגלה בהם.

הוא לא נמצא בגילוי מחוץ לכלי, מחוץ לקבוצה, רק בתוך הקבוצה. אם עשרה מכיילים את עצמם, מכוונים את עצמם להיות מחוברים נכון בהשפעה הדדית ביניהם, במידת מה, אז לפי המידה הזו הבורא מתגלה בהם והם מתחילים לנגן ביניהם וזה שהבורא מתגלה בהם, זה גילוי הבורא לנברא.

לכן אנחנו צריכים להתייחס לעשיריות שלנו בצורה פרקטית, מעשית, כי אנחנו צריכים להגיע לחיבור, שצורת החיבור, מהות החיבור תהיה כמו הבורא. ודאי עד כמה שמסוגלים, אבל בכל זאת ב 125 מעלות כאלה שאנחנו יכולים יותר ויותר לכייל את עצמנו, אנחנו בזה מגיעים לגילוי הבורא בכלי שלנו, בעשירייה שלנו, בהוויה שלנו בצורה שלמה, ואז מגיעים לכך שיהיה "ה' אחד ושמו אחד".

ההוויה הזאת, העשירייה שלנו, או עשר הספירות שלנו יהיו לגמרי מקושרות נכון בכל עשר הספירות הפרטיות ופרטי פרטיות וכולי, עד כדי כך שכולם יהיו בהתקשרות נכונה לפי טבע הבורא, בהשפעה חלוטה.

שאלה: לגבי כיוון הכלים של התזמורת כתוב "ולפי זה הוא צריך תמיד להשגיח, כשבא לישיבת החברים, אם יש לחברים את המטרה, שהוא משתוקק אליה."

כן, צריכים לבדוק האם יש קשר בין כל אחד ואחד לקבוצה, למטרה של הקבוצה, האם זה מתאים לו, האם הוא בכלל נפל למקום הנכון, אולי הוא עדיין לא מבין לאן הקבוצה הולכת [ואיך] מתקיימת. בדרך כלל כך קורה, ואחר כך לאט לאט האדם מתחיל להבין שלקבוצה ישנה מטרה והמטרה הזאת מתגלה במרכז העשירייה, זאת אומרת, ביניהם יחד, והוא צריך להשתתף בזה בצורה אקטיבית, והחיבור בינו לבין העשירייה צריך להיות חיבור שלם, נצחי, כל אחד צריך לגלות את כל זה.

ודאי שאנחנו לא יכולים לדרוש מכל אחד ואחד להיות בהתפעלות נראית, מורגשת, ישנם יותר סגורים, ישנם פחות, אבל בסך הכול, כל אחד ואחד צריך לדעת שההשתדלות שלו בקשר עם כל החברים היא השתדלות כדי להגיע לקשר עם הבורא.

תלמיד: רב"ש כותב, "כשבא לישיבת החברים, אם יש לחברים את המטרה, שהוא משתוקק אליה", אז אם אני לא מרגיש שיש בחברים את המטרה שמשתוקק אליה אני צריך לעורר את זה, זה נקרא כיוון הכלים של התזמורת שציינת?

כן, כמה שאתה נכלל בעשירייה ועם הבורא בתוכה, ואתה מתאר שהוא נמצא שם, בזה אתה מכייל את עצמך יותר ויותר. כמו שיש לך מיתרים ואתה מכייל כל אחד ואחד כלפי האחרים.

שאלה: הטקסט אומר שאנחנו צריכים לבקש מהקבוצה, האם הבקשה הזו היא תפילה, ואיזה הבדל יש בין תפילה לקבוצה לתפילה לבורא?

תפילה לקבוצה היא גם תפילה לבורא רק עבור הקבוצה. יכול להיות שאתה מתכוון לבקש מהחברים שיעזרו לך להיות בקשר איתם, זו לא תפילה, זו בכל זאת בקשה. תפילה היא בדרך כלל רק כלפי הבורא, כי ממנו אתה יכול לקבל את העזרה בצורה שמשנה אותך. או שהקבוצה שמשפיעה עליך, היא משפיעה על הכלי שלך, הבורא משפיע בצורת אור. יש ויש.

שאלה: נניח שאני מגיע לשיעור במצב שהוא לא שיא ההתפעלות, האם אני יכול להציע לחברים, "בואו נתכוונן זה כלפי זה ונהיה בטוחים שהחבר שלי גדול ממני", מה צריכה להיות התוצאה הנכונה, האם אנחנו משיגים את התוצאה בזמן ההכנה לשיעור, או שהתוצאה תבוא בהמשך?

אנחנו צריכים לקרוא את כל מאמרי רב"ש ולהוציא מהם את כל העצות שהוא נותן ולפי זה לעבוד. אתה עכשיו שואל אותי שאלה שדברנו עליה הרבה פעמים, ואתה שואל כאילו לא שמעת שום דבר, אז מה שאני אענה לך עכשיו גם ייעלם.

אלא צריכים להשתדל יחד עם הקבוצה, לעבוד על זה שאנחנו מוציאים מקטעי רב"ש על החברה את כל הכללים שלפיהם החברה צריכה לעבוד כדי להגיע למצב שבו מתגלה הבורא. זה הכול. חובה שכך יקרה.

אז בבקשה לא לשכוח על הכינור, על הכלי, על הקבוצה שצריכה לכייל את עצמה כך שכולם יהיו "כאיש אחד בלב אחד", ואז לפי זה הבורא יתגלה בהם.

שאלה: אתמול קראנו קטע של רב"ש, שבו דובר שלאחר אספת החברים אנחנו לא לוקחים שום דבר אל תוך הכלים שלנו. כאן, בקטע הזה, מדובר על זה שיש לתת תשומת לב לכך שהכלים לא יישארו ריקים, שכל אחד צריך לקחת מהאסיפה משהו. אז יוצא שזה שני דברים מנוגדים, שני מצבים מנוגדים.

אני לא יודע על מה מדובר שם. אחרי ישיבת החברים האדם צריך לצאת מישיבת החברים בהרגשה שיש לו כלים, כלים דהשפעה, דהשפעה, המלאים באור החסדים. זאת אומרת בהרגשת השפעה, שהוא רוצה להשפיע דרך החברים לבורא.

וודאי שהוא לא מקבל כלום, אבל הוא מרגיש שהוא מוכן להשפיע, הוא רוצה להשפיע, שכל הנטייה שלו להשפיע לחברים ודרכם לבורא. אולי זאת הכוונה שהוא יוצא עם כלים ריקים. כי "ריק" זה נקרא שאין אור חכמה, מצד אחד. מצד שני, הוא יוצא משם בזה שיש לו כלים דחסדים.

שאלה: מה זה אומר שהבורא משחק, מנגן בכינור, בכלי שלנו?

הבורא מתלבש בתוך הכינור המכוון נכון כלפיו, ובמידה שהמיתרים מוכנים הוא מנגן עליהם. האדם לא צריך לנגן, אלא הבורא מנגן בכל העשירייה הזאת יחד. כך שהאורות כל הזמן נכנסים לתוך הכלים ויוצאים, ויש כאן גרמוניקות [תדרים קטנים], זאת אומרת, האורות דאורות דאורות, כי השבירות מתחלקות לעיקריות או פרטיות ופרטי פרטיות, משניות כאלה. ואת כל זה אנחנו מרגישים כדיבור הבורא אלינו. בצורה כזאת הוא מתגלה בכל החושים שלנו, שבסך הכול החושים האלה באים מתוך ההתקשרות הנכונה בין החברים.

שאלה: אתמול הייתה לנו פגישה של העשירייה לפי מאמר רב"ש, איך צריך להתחיל, מה צריך להיות באמצע, איך לסיים. זאת פגישה ראשונה שלנו שכולם פשוט קבלו התפעלות אדירה מאיך שזה עובד. והפלא הוא שאנחנו כבר יותר משנה נמצאים בעשירייה הזאת, וזו רק הפעם הראשונה שהצלחנו להתקרב לזה, למרות שאנחנו שומעים ויודעים את כל זה. באמת הכול נמצא במה שכותב הרב"ש. על רקע זה כל השאר מתפוגג.

מה שחסר לנו זה רק פעולת הבורא עלינו. שאנחנו נבקש ממנו. מה שחסר לנו זה פנייה לבורא, זה הכול.

שאלה: איך על כל אחד לכוון את הכינור, כך שהבורא יתלבש בצורה כזו שכל חבר מקבל הביתה כלים דחסדים בסוף האסיפה?

זה תלוי ביחס בין החברים. עד כמה הם נעשים יותר ויותר חשובים לך. עד כמה שאתה מתחיל סוף סוף להבין שבלעדיהם אתה לא יכול לעשות שום דבר. זאת אומרת, אם חס ושלום נגיד שהם נעלמים, אז אין לך קשר עם הרוחניות, [אתה] פשוט נעתק.

לכן צריכים מאוד מאוד להשתדל כל הזמן לחזק את הקשר ולדאוג לכל העשירייה, שבעצם הם הדבר העיקרי, אין יותר חוץ מזה. הם יותר חשובים מהבורא, אמנם הוא המקור והוא המטרה, אבל הם יותר חשובים מהבורא. כי אם אתה מאבד אותם, אז אתה לא מוצא. אתה לא יכול סתם לעבור מעשירייה לעשירייה. בהתחלה ככה אפשר, אבל באמת זה קשר כזה שבלתי אפשרי לשנות אותו, ממש. זאת טרגדיה גדולה שמוציאים את האדם מהעשירייה או שהוא יוצא מהעשירייה, ולא מבינים אותו או שהוא לא מבין אותם, משהו שקורה שם. אני מכיר את זה.

שאלה: מה יכול האדם להשפיע דרך החבר לבורא?

מה יכול אדם דרך החברים לתת לבורא? קודם כל החברים צריכים להסכים יחד כולם עימו על המסירה הזאת לבורא. והמסירה הזאת בזה שהם מתחברים ביניהם והופכים להיות כלי קליטה, שהבורא יתלבש בהם. הם הופכים להיות כנוקבא כלפי הבורא שהוא הזכר, שיתלבש בהם, שימלא אותם, שישלוט בהם. זה מה שהם רוצים, שתכונת הבורא, השפעה היא תשלוט בהם, הם מוכנים לזה. אין יותר כוח משפיע אלא רק הבורא.

שאלה: למה אם העשירייה שומרת על כללי רב"ש היא מגיעה לתפילה? כלומר, במה זה נבדל מעשירייה שלא הולכת לפי כללי רב"ש, אבל גם כן מנסה להגיע לתפילה משותפת?

איך זה יכול להיות שהם יעשו את התפילה הנכונה, פנייה נכונה לבורא, מאיפה יש להם את ההרגשה הנכונה, ידע נכון, אם כולנו לפי הטבע הפוכים מהבורא, כולם אגואיסטים? איך הם יכולים לכייל את עצמם נכון בפנייה לבורא?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. למה אם אנחנו שומרים על כללי רב"ש אנחנו מגיעים מהר יותר לתפילה?

אני לא מבין אותך. כשאתה מגיע אפילו לנגן על איזה כלי, פסנתר, כינור, מלמדים אותך מה לעשות? איך לשים אצבעות, איך ללחוץ, באיזה מה, איך לקרוא את הכתב הזה. מלמדים אותך. איך אתה יכול בלי זה להשתמש בכלי?

אתה יודע מה זה עשרה חברים? עשר ספירות? איך לסדר אותם? שום דבר אתה לא יודע. זה הכול הבורא מסדר. אם אתם עושים מה שהמקובלים, המורים שלכם אומרים, אם אתה לא שומע מה שהם אומרים, אפילו שאתה לא מבין בכלל מה לעשות, כמו ילד קטן, הוא מסתכל איך עושים הגדולים ועושים, ועושה אותו דבר. פשוט חוזר על מה שעושה אבא, אימא וזהו.

אם אתה לא מוכן לעשות את זה, אז אתה לא תצליח. ככה זה בטבע, שכל קטן צריך ללמוד מהגדולים מה לעשות. אם אתה רוצה להיות מקובל אתה צריך ללמוד מהמקובלים. אלא מה? מאיפה הם יודעים מה לעשות, אם אומרים להם שהם צריכים להיות מחוברים, אבל מחוברים לא על ידי האגו שלהם, שהם מבינים את זה כך. אלא על ידי תכונת ההשפעה. איך הם יודעים לעשות את זה? מאיפה יש להם תכונת השפעה, הרגשת ההשפעה? איך להסתכל אחד על השני? שום דבר. אפילו בעולם הזה אין דבר כזה שאדם יהיה פתאום מדען בלי ללמוד ממישהו. אני לא מבין את השאלות שלכם, זה נגד ההיגיון הגשמי.

שאלה: האם הם השיגו את זה ישירות מצפייה בטבע, כי אולי לא היו להם מורים. איך הם השיגו את זה אלו שהיו הראשונים?

הם השיגו מלמעלה. אפילו בלי להיות מחוברים בעשירייה, אחד, שתיים, חמישה, ככה השיגו, זה כבר עניין של הגילוי מלמעלה, איך הבורא מכין את האנושות לקליטה, כי כולם מגיעים מהשבירה.

זאת אומרת "בראתי יצר רע" זה נקרא שהיה כלי כולו בהשפעה, במידת מה, ואחר כך הוא נשבר, ואז כל החלקים, שהרגישו שהם מתרחקים זה מזה פתאום הרגישו שנאה זה לזה במקום חיבור, זה נקרא בראתי יצר רע.

תלמיד: היה להם להשיג את זה ישירות מלמעלה לא דרך עשירייה?

אני לא מתעסק בכאילו. בכל הדברים האלה אני לא מתעסק, ככה זה מה שהיה, הבורא ברא רצון לקבל ואחר כך שבר אותו, וכל הרצונות לקבל שהיו כאחד התפזרו, התחלקו, עפו רחוק זה מזה לפי אי השתוות הצורה שהתגלתה, וכל אחד מהם נעשה עוין לאחרים. זה נקרא שבראתי יצר הרע.

שאלה: מה עושים כשיורד על כל העשירייה ענן של הכבדה, שאנחנו לא מסוגלים לכלום. איך ניתן לצאת מהמצב הזה לגדלות הבורא?

להתפלל, לבכות לבורא שאתם לא מסוגלים. זה הכול, אין יותר. רק תבינו שאין לנו שום דבר, חוץ משאנחנו יכולים להתחבר איכשהו, זה הוא נתן לנו, זה נקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על גורל הטוב ואומר קח לך. וזהו, כל היתר זה בידי אדם.

שאלה: הרב"ש מתאר לנו את התהליכים הרגשיים בתוך המבנה של עשר הספירות?

כן.

שאלה: האם אני צריך להיות בעשירייה שמצדיקה אדם שאיננו נוכח בשיעורים וחושב שאין צורך במסגרת?

את זה צריכים לברר. עשירייה שהיא נותנת לאיזה חבר אפילו לא להיות בשיעורים יחד איתה, ללא הצדקה רצינית, אני לא מבין אז איך הם קיימים? איך הם רוצים להגיע לגילוי הבורא? את זה צריכים לברר, אני לא יכול לענות. יכול להיות שכלפיו הם צודקים בינתיים במשהו, אבל שזה יהיה בכלל כאיזה חוק בעשירייה, שכל אחד מגיע ולא מגיע מתי שהוא רוצה, הם לא יגיעו, שיתקיימו אפילו כך, בסדר, אבל לא תהיה בהם התקדמות נכונה, אולי בורא יסדר להם אחר כך איזה מכות, משהו, יסדר אותם יותר להיות רציניים, מחוברים.

תלמיד: בנוגע לזה מה שרב"ש כותב ששני חברים מגיעים ואחד מהם קודר חור, מה זה אומר לקדור חור בעשירייה?

שהוא לא מכיר בעיקרון שכולם צריכים לדאוג אחד לשני. הוא אומר אני אצלי קודר חור ולא אצלך, הוא לא מרגיש שבזה הוא גם גורם מוות רוחני לשני.

צריכה להיות הרגשה מאוד חדה, שאם אני במשך היום נגיד מזלזל בלחשוב על הבורא, על החיבור, על האיחוד, על מטרת החיים, אני בזה קודר חור, אני בזה מטביע את כל העשירייה שלי לעמקי האגו.

אבל זה לאט לאט, זה לא מיד, יש בזה דברים חמורים מאוד. אבל צריכים בכל זאת להתחיל לחשוב לכיוון שחוסר איחוד אפילו במשהו הוא גורם לאסון חברתי שלנו. וגם זה לא רק בעשירייה אחד, זה לכל העשיריות. כי אנחנו כולנו קשורים יחד, אבל זה כבר, זה בדרך, זה עוד יבוא.

(סוף השיעור)