שיעור בוקר 28.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 224, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 224, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", סעיף 31, אות כ'.

"אות כ'

.31 באותה שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות והזדעזע הכיסא, וכל העולמות הזדעזעו ליפול.

אמר לה הקב"ה, כ"ף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כּלָיָה, ובך נשמעה כָּלָה ונֶחֶרָצָה, שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו, וחזרה למקומה.

פירוש. באותה שעה שהייתה המ' נושאת ונותנת עם הקב"ה, לברוא בה את העולם, מבחינת גילוי אור פני מלך בעולם, גרם זה לירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, עולם הבריאה, והזדעזעה ואמרה, כי כבודך אני. ואז הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב דבריאה, שהיא כח"ב דבריאה. והזדעזע הכיסא, וכל העולמות שמשם ולמטה הזדעזעו ליפול.

ביאור הדברים. כי אלו הטענות של האותיות לפני הקב"ה, לברוא בהן את העולם, הן כמו עליית מ"ן לקבל מהקב"ה מ"ד, לאותה הקומה, השייכת למידתה של האות, ותהיה הנהגת הזו"ן, המשפיעים של העולם, בקומת מ"ד, המושפעת על אותה האות. ותשובתו של הקב"ה לכל אות מכ"ב האותיות דזו"ן, היא הורדת מ"ד ויציאת קומת האור לשעתו, בשיעור המ"ן, שהעלתה כל אות.

וכשקומת האור התחילה לגלות הנהגתה בעולם, אז נשמעה תשובתו של הקב"ה לאותה האות. כי נגלתה אי יכולתה להנהיג את העולם, מחמת האחיזה של הקליפה במידתה, בזה לעומת זה עשה אלקים.

ובזה הסתלקה כל אות והלכה למקומה. שזה השעשועים של הקב"ה עם כל אות של כ"ב האותיות, מתוך נתינת מקום לכל אחת, לגלות שליטתה כרצונו, עד שיתבררו מאליהן, מתוך חפצן עצמן, מי מהן זכאית להנהגת העולם על ידה. ולכן אלפיים שנים מטרם שברא את העולם, היה מסתכל הקב"ה ומשתעשע בהם.

ובעת שהתחילה המ' לגלות האור הגדול שלה בעולם, גרמה לכ' לרדת מעל כיסא הכבוד. כי בכיסא יש ב' בחינות:

א. מכסה על המלך, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ. ומשום זה נקרא כיסא, מלשון כיסוי,

ב. מגלה כבוד המלכות בעולמות, כמ"ש, ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם. שע"י צירוף ג' האותיות מל"ך, שאז אותה המלכות, שנעשתה כיסא המלך, ומכסה עליו, כמ"ש, ישת חושך סתרו, עולה למעלה, ונעשית ך' פשוטה, לבוש אל המלך עצמו. שהמלך עצמו, ז"א, מתגלה על ידה. גם נעשתה עטרה על ראש המלך.

אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', אז ירדה ג"כ הכ' מעל כיסא הכבוד, שהפסיקה פעולתה לכסות על המלך, וגם היא אמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני, שהנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה בלבד, בלי שום כיסוי, כרצונה של המ'.

לכן אינו אומר, שהכ' נכנסה ואמרה לפניו, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כמו כל האותיות. משום שהיא לא התעוררה מעצמה, אלא עם שליטתה של המ'. כי שליטת המ' לשעתה, הורידה גם את הכ' מעל כיסא הכבוד שבעולם הבריאה.

והזדעזעה ואמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בעת ירידתה מעל הכיסא, הזדעזעה היא ומאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב שבבריאה, וכן כל העולמות שמשם ולמטה, הזדעזעו ליפול. כי כל הקשר בין עליון לתחתון, מראש המדרגות עד סופן, הוא ע"י מלכות דעליון, שנעשתה כתר לתחתון. והכ' היא התלבשות המלכות דעליון בתחתון.

ג' בחינות בכיסא:

א. שש מעלות לכיסא, שהן ו"ק דתחתון, הנקראים חג"ת נה"י,

ב. ד' רגלי הכיסא, המוחין כחב"ד דתחתון,

ג. המלכות דעליון, היורדת מהעליון לתחתון ומתלבשת בו, שבדרכה של המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים בתחתון.

ולפיכך, בעת ירידת הכ' מכיסא הכבוד, נפסק הקשר של אצילות עם כיסא הכבוד, עולם הבריאה. כי הכ', מלכות דאצילות, המלובשת בכחב"ד דבריאה, ומשפיעה לעולם הבריאה, הנקרא כיסא הכבוד, את כל אורותיה. וכיוון שהכ' ירדה משם, התבטל הקשר עם האצילות.

והזדעזעה הכ', כי נפסק כוחה מלהשפיע לבריאה. והזדעזעו מאתיים אלף עולמות, שהם חו"ב הכוללים את כחב"ד דבריאה. וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, כי אבדה מהם כל חיוּתם והשפעתם מעולם האצילות.

וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה, שהוא בינה, עם הזו"ן דאצילות. כי המלכות של הבינה, המתלבשת בז"א, היא הכ'. ונמצאה הכ' הזאת, שהיא הכיסא של הקב"ה, השורה על הז"א. כי הקב"ה הוא בינה, העליון דז"א, והז"א נעשה כיסא לבינה.

ונמצא, שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א. כי הכ' היא מלכות דבינה, המתלבשת בז"א ומשפיעה לו כל אורותיה. ולפיכך הזדעזעה היא עצמה, שנפסקה יכולתה להשפיע לז"א. וכן הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, המוחין דז"א, הנקראים חו"ב, וכן נקראים כחב"ד, שהם ד' רגלי הכיסא. כי כל השפע שלהם נפסק.

וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, שהם ו"ק דז"א, חג"ת נה"י, הכוללים כל העולמות שמתחתיו. כי נאבד מהם כל שפע הבינה. וכיוון שהתרוקנו מאורות אצילות, הזדעזעו ליפול לבי"ע דפרודא ולהיחרב.

ולכן אמר לה הקב"ה, כי בך כליה, ובך נשמעה כלה ונחרצה, שובי לכיסאך והיי שם. שמסיבת ירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, הזדעזעו ג"ר דז"א וכל העולמות הזדעזעו ליפול ולהיחרב. כלומר, שנשמעה כלה ונחרצה, שפירושו, כיליון חרוץ לבלי תקומה עוד. ולכן את מוכרחה לשוב לבחינת הכיסא.

ובאותה שעה יצאה מלפניו. מדגיש שוב לומר, באותה שעה. להורות, כי עניין חזרתה למקומה, לבחינת כיסא, באה יחד עם התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. כלומר, שעניין הזעזועים, שהתגלו בכ', בעת ירידתה מעל כיסא הכבוד, שכל העולמות הזדעזעו ליפול, ועניין התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, ב' אלו באו בבת אחת."

שאלה: כתוב כאן שהתשובה של הבורא בתוך 22 אותיות של זו"ן היא הורדת מ"ד, והאותיות הן כהעלאת מ"ן.

איך עוד אפשר לקחת את הנברא והבורא, את הבורא והנברא אם לא דרך מ"ן ומ"ד?

תלמיד: ואיך האות מביעה את המ"ן שלה?

זאת מנה מסוימת, צורה מסוימת, רצון ואור בתוכו, שמגיעה מלמעלה ומתלבשת באותו האדם שמעלה את אותה האות.

תלמיד: מה מרגיש מקובל שרואה את הגיאומטריה של האות, את אותה אות כ' למשל?

הוא מרגיש את מה שהוא עושה, את מה שהוא נושא, את מה שקורה איתו. הוא נמצא בקשר מסוים עם הבורא ואת זה הוא מרגיש.

תלמיד: נגיד הוא נמצא בקשר מסוים עם הבורא דרך כל העשירייה, ועכשיו הוא רואה איזושהי אות, איך הוא מרגיש איזה שינוי?

הוא מרגיש את הקשר עם העשירייה ועם הבורא במצב מסוים, וזאת אות.

תלמיד: זאת אומרת הוא מתאים את עצמו כלפי האות ברגע שהוא רואה אותה?

מראש יכול להיות שהוא לא מתאים את עצמו לזה, זה תלוי במצב, אבל מה שקורה איתו מהווה בפני עצמו, ברצון שלו, בקשר שלו עם הבורא סוג מסוים של קשר. זה נקרא "אות". אות בעברית זה סימן. כמות מסוימת של תכונות נקראת "אות".

תלמיד: מהו האוסף הזה של התכונות, האם אלו טעמים מסוימים כלפי הבורא?

זה מצבור תכונות של הבורא והנברא שהגיעו לקשר מסוים ביניהם, ולכן זה מתבטא בצורה הזאת. או שהצורה הזאת של הקשר מתבטאת בצורה רגשית מסוימת שאפשר לתאר אותה גם בצורה גרפית כפי שאנחנו עושים, ולכן מה שיוצא מהקשר בינינו ובין הבורא זה אותיות.

תלמיד: אתה אומר שאפשר לצייר את זה גרפית, אבל הרבה פעמים סיפרת שיש נקודה, יש קו אנכי, קו אופקי בתוך האותיות האלה. איך המקובלים מרגישים את כל המרכיבים האלה, באיזה יחס?

בסופו של דבר הכול קבלה והשפעה ותו לא. כיוון שדרך שתי התכונות האלה עובר כל הקשר שלנו עם הבורא. הוא המשפיע, אנחנו המקבלים שרוצים מתוך תכונת הקבלה שלנו להידמות לתכונת ההשפעה. במידה שבה אנחנו מתאימים לבורא בתכונות שלנו אנחנו כביכול "מציירים" את האותיות, אותיות שחורות על רקע לבן, והאותיות עצמן מוגדרות על ידי השתלשלותן ממעלה למטה. בסך הכול יש לנו 9 ספירות שמשתלשלות ממעלה למטה. מהכתר עד היסוד לא כולל מלכות זה 9 ספירות ואחרי זה עוד 9 ספירות ועוד 4 ספירות במלכות. כלומר הבינה והזעיר אנפין הן 9 ועוד 9 ספירות והמלכות 4, ואם כך 9, 9, ו-4 זה 22 אותיות, לא פחות ולא יותר.

תלמיד: אתה מלמד אותנו כל הזמן כביכול לא להתחכם, לא להיכנס ליתר פרטים ולהבין את זה דרך השכל אלא להבין דרך החברים ולקבל הכול דרך עשירייה. עכשיו קראנו פסוק שלם לגבי כ'. מה המקובל אמור להרגיש בקריאת פסוק כזה, בהסתכלות שלו על האות הזאת, על העשירייה?

לנסות לבטא מתוכו, מתוך עצמו את האות כ'.

תלמיד: אבל תן לנו איזשהו רמז. אנחנו נתאסף היום בעשירייה שלנו, מה זה אומר להביע דרכנו, בתוכנו את האור כ'?

האות כ' היא המלכות של הבינה, כלומר היא מקבלת את כל מה שיש בבינה ומעבירה מטה.

תראה מה הוא כותב, "ונמצא, שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א. כי הכ' היא מלכות דבינה, המתלבשת בז"א ומשפיעה לו כל אורותיה. ולפיכך הזדעזעה היא עצמה" וכן הלאה. כלומר, האות כ' מהווה בפני עצמה השפעה, את השפעתה של הבינה על הזעיר אנפין, על המדרגות התחתונות יותר. זה מה שכתוב, "ונמצא, שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א", כבר אין את הקשר הזה. זאת תכונת האות כ' שמחזיקה את הקשר הזה.

צריך לקרוא את זה עוד כמה פעמים, ואחרי זה עם כל יתר האותיות לנסות איכשהו לדון בזה. הכול הדרגתי. אני אפילו לא מתכוון להגיד לכם לעבור על זה כמו שיעורי בית, מכיוון שלא תוכלו עדיין לעשות את כל זה. אנחנו פשוט קוראים כדי שאתם תכירו מה שיש כאן.

מאיפה מגיעות כ"ב האותיות של האלף-בית העברי? 9 מבינה, 9 מהזעיר אנפין ו-4 ממלכות. לכתר וחכמה אין שום אותיות, שם האור נקי, ומהבינה מתחילות כבר אותיות, כלים. אז ט' כלים בבינה, ט' בזעיר אנפין וארבע במלכות, יוצרים 22 אופנים, צורות השתוות בין האור לרצון. ולכן האור ממלא את הרצון, וזה נקרא אות או סימן, צורה, אופן.

כלומר הרצון יכול להידמות לאור ב-22 צורות. ההשפעה שבאור באה לידי ביטוי על ידי מילוי האותיות האלה. אנחנו נלמד את כל הדברים האלה, אבל מכאן מגיע האלף בית, מכאן מגיעה העברת החכמה מהבורא לנבראים איך להתקשר, איך לבנות את ההתקשרות הקולית הזאת וכן הלאה.

שאלה: איך לדמיין לעצמנו נכון את האותיות? הרי כל אות מבקשת עבור עצמה כשמגיעה לבורא, אז האם האותיות הן אגואיסטיות או שיש בהן קדושה, אלטרואיזם?

אות זה רצון המלא בתכונת ההשפעה, אות היא צורה של השפעה מצד הרצון המתוקן. אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה. לא סתם את האותיות אלא איך אנחנו מבטאים אותן, איך הכלי הווקאלי שלנו, החיך, הלשון, 32 שיניים, הלחיים, השפתיים, הכול בנוי בצורה כזאת כדי שאנחנו נוכל לבטא דרך האותיות, בעיקרון בעזרתן, איזשהו מבנה רוחני.

בזה מסתכמת כל המהות של האדם הנקרא "מדבר", שאינה קיימת בשום בריה אחרת של הבורא.

שאלה: האם כל האירועים האלה שמתוארים בזוהר הם פעולות מהעבר או פעולות שמתרחשות עכשיו ברגע זה?

אותיות הן חוקים איך הרצונות יכולים להתחבר ולהיות דומים לאור. ולכן אנחנו לומדים איזה צורות יש לרצונות ובאיזו צורה הרצונות יכולים להתחבר, ולאיזו השפעה, לאיזה סוג אור, קומת אור הם מתאימים.

שאלה: כאשר אות מצדיקה למה יש לברוא את העולם בעזרתה, האם בכך היא מגיעה להתרחקות הצורה מהבורא ולכן נוצרות צורות כמו קו?

אנחנו נלמד את זה עוד מעט.

שאלה: כתוב, העולמות זזו, רעדו, מה השורש של העניין הזה?

אלה עולמות עליונים, אבל הם צריכים להיות דומים לתכונת ההשפעה. וכאן הם נמצאים במצב שבו האפשרות להשפיע היא בספק.

תלמיד: גם אנחנו צריכים להשתמש באותם המצבים, לפחד להיות מנותקים מהבורא, מהעשירייה?

ברור, זה מובן מאליו בכל המצבים. כל אות היא כלי שמוליך את האור מלמעלה למטה ואנחנו צריכים לנסות לבנות את הכלי הזה בתוכנו ודרכו להתייחס זה לזה, לבורא, ובצורה כזאת נתחיל להבין את האותיות, ליצור אותן בתוכנו. כלומר, יש 22 אותיות, משמע יש 22 צורות פנייה של אדם לאדם לשם ההשפעה.

שאלה: האם כשאנחנו מתחברים העבודה שלנו היא לתקן את האותיות?

לא הייתי אומר כך. העבודה שלנו היא לבנות את עצמנו, את הרצונות שלנו בצורת האותיות כדי שאחר כך שנעבור מאות לאות, ממצב למצב נוכל בצורה כזאת להשפיע זה אל זה ולבורא.

שאלה: כתוב: "אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', אז ירדה ג"כ הכ' מעל כיסא הכבוד," מה הוא הלבוש של האות ך' סופית?

לבוש של כל אות ואות זה חסדים, לכן כל האותיות מתחילות מבינה.

שאלה: אני מבינה שהאותיות מתלבשות בנו ואנחנו אמורים לעבוד איתן. איך עובדים עם אות כמו כ' שיכולה להשמיד את ההשפעה? איך מתמודדים עם דבר כזה?

זה לא נכון, אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: האות כ' מאוד דומה בצורתה לאות ב', תוכל להסביר מדוע?

אנחנו לא עוסקים בהשוואת אופי תכונות האותיות. היכן שהוא ידבר על כך, נדבר גם אנחנו. אחרת אפשר להיכנס דמיונות כאלה שלא נצא מזה.

שאלה: אמרת שהדרך הטובה ביותר להבין את האותיות זה להתאמץ ולהתחבר בינינו ואז לראות שזו הפעולה היחידה עבור כל האותיות. איך נוכל להבחין בין האיכויות השונות של האותיות?

אנחנו צריכים להגיע למצב שמתוך סוג ההתקשרות בינינו, מתוך סוג הקשר בינינו, מתוך סוג ההתחברות בינינו, אנחנו נרגיש מה התוכן של החיבור ואז, אנחנו נוכל להבין את מהות האותיות.

שאלה: אמרת שלאותיות יש תכונות מסוימות של השפעה, הן רוצות לעלות לכיסא המלך, להשפיע. למה לא כל האותיות יכולות לעשות את זה??

כל האותיות לא יכולות להיות קשורות בצורה בלתי אמצעית עם הבורא. יש כאלה שקרובות יותר, כאלה שרחוקות יותר לפי תכונותיהן. על זה מספר לנו ספר הזוהר.

תלמיד: התכונה של הכיסא היא נתינה מוחלטת?

כן.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מהתנהגות האותיות על העבודה?

ללמוד ולרצות לקבל כל צורה וצורה של כל האותיות.

שאלה: למה פעולת חיקוי, כמו ילד שמחקה את אבא שלו, גורמת לרכישה של השכל הפועל בפעולה?

אתה רואה שזה קורה גם כך בעולם שלנו, מתוך המעשה אנחנו עולים לדרגת המחשבה.

שאלה: כעשירייה אנחנו רוצים להרגיש את מה שכתוב בטקסט, אבל אנחנו לא יכולים להגיע להחלטה משותפת איך ללמוד את האותיות. מה היית ממליץ לנו כדי ללמוד את האותיות בעשירייה?

אני לא חושב שאנחנו עכשיו צריכים ללמוד ממש את האותיות, אלא כל אות ואות זה סימן של השפעת הבורא לנבראים. יש כאילו ציור של אור לבן על רקע שחור, והציור הזה נקרא "אות", אות זה סימן, כמו קוד. אות זה כמו אוסף תכונות של השפעה על פני תכונה אחת גדולה של קבלה. הרצון לקבל שהבורא ברא ממלא את הכול העולם, על הרצון לקבל הזה עכשיו מקרינים את תכונות ההשפעה, וזה נקרא שהבורא מצייר אותיות רק על רקע שחור.

שאלה: אמרת שבבינה וזעיר אנפין יש בכל אחד תשע אותיות, ספירות. מה ההבדל בין תשע אותיות לבין תשע ספירות?

אין הבדל, יש רק ספירות שמתמלאות עם האורות והן נקראות "אותיות". עוד נלמד את זה.

שאלה: כדי להבין את מה שאנחנו קוראים. ברוסית, חוץ מסימן יש אות שפירושו סיגנל. אפשר לומר שאנחנו מקבלים סיגנלים, אותות בעברית?

כן.

תלמיד: ואפשר לומר שאור חסדים בונה את התעלות שסיגנלים כאלה עוברים בהן?

נקרא את מה שהוא כותב.

שאלה: אם האותיות הן רצונות אז צריך למשוך את האותיות לפי הרצון של כל עשירייה? והאם לכל עשירייה יש אותיות שונות?

לכל אחד בכל רגע יהיו אותיות שונות ואנחנו נעבור את האותיות האלה, כלומר, כלים ואורות מאחד לשני ולבורא ובזה אנחנו נתקן את המציאות.

שאלה: האם אנחנו מגלים את האותיות מלמטה למעלה בתור צורות המ"ן הנכונות שמצליחות להתקבל בעליון?

בדיוק נכון, כן.

תלמיד: אז זאת אומרת שמלמעלה למטה, הבורא חוצב בתוך הרצון את האותיות ואנחנו מלמטה למעלה מגלים אותן כקשר בין התחתון לעליון?

כן.

תלמיד: אז כל אות היא בשבילנו צורת חיבור נכונה בינינו שעושה צינור לאור?

כן. יפה אמרת.

שאלה: שמעתי שנרגיש את מהות החיבור שלנו דרך אותיות ואמרת "תנסו להרגיש את האות כ'". אז הדבר הראשון שאנחנו צריכים להרגיש, זה חיבור. מה בדיוק אנחנו צריכים להרגיש?

צריכים פשוט להרגיש את החיבור לכל מיני אותיות בלי שום דבר, זה לא חשוב. העיקר ההרגשה המשותפת. מזה אנחנו מתחילים. ואחרי זה, כשאנחנו נכנסים אל תוך התחושות, ההרגשות האלה, כמו בעולם שלנו, אז אנחנו יכולים כבר להסביר את זה במילים, ביטויים, צלילים וכן הלאה.

שאלה: איך אנחנו משפיעים בצלילים? את האותיות אנחנו רואים וקוראים, את הצלילים אנחנו אומרים ושומעים? הרי ההשפעה ההדדית הזאת היא רגעית.

כמובן. כאן אנחנו כבר עוברים לתחום אחר לגמרי, לתחום של ביטוי הרצונות, ההרגשות שלנו. נחכה עם זה קצת. יהיה לנו זמן, אנחנו נקרא על זה, נלמד איך אנחנו בעולם שלנו מעבירים תחושות, הרגשות, איך הן עוברות בעולם שלנו, מלובשות או לא בצליל וכן הלאה צלילי מוסיקה. למה דווקא יש כלי נגינה שאנחנו יוצרים, כל זה עוד לפנינו. אל תדאגו, תגלו את הכול, תשמעו את הכול על האדם ועל פעולותיו בעולם הזה בדרך להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: כשאנחנו עובדים על חיבור בינינו, מה בדיוק אנחנו מייצרים, אותיות?

אתם מייצרים את מידות הקשר בין הרצונות והמילויים, ובזה אתם כביכול מתקנים את העולם.

תלמיד: איפה בעבודה שלנו - כשאנחנו עובדים על חיבור - נכנסות האותיות?

ברצונות שלנו. אנחנו רוצים, ברצון שלנו כל אחד ואחד וכולנו יחד, לבטא איזו מידת השפעה. כל האותיות מתחילות מבינה, זעיר אנפין ומלכות. תשע, תשע וארבע. זה מה שאנחנו רוצים לבטא.

תלמיד: מה בדיוק החיבור שלנו?

החיבור בינינו לא יכול ללכת בשום צורה אחרת אלא בעשרים ושתיים פלוס חמש. בעשרים ושתיים צורות סטנדרטיות של התקשרות בינינו בהשפעה הדדית שמזה אנחנו פונים ומדברים ושולחים רגשות זה אל זה.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שאותיות זה התאמה בין רצון לאור, שיש בהם התאמה של תכונת ההשפעה.

כן.

תלמיד: אז בעבודת החיבור בינינו, כשאנחנו מגיעים לנקודת מגע שנקראת חיבור, זה נקרא שיצרנו אות, אנחנו יוצרים בזה אותיות?

כן. אם אנחנו עובדים על הרצון שלנו להתקשר למשהו, למישהו ולהביע בזה יחס טוב, השפעה לזולת, אנחנו בזה מייצרים את האותיות. כך כתוב.

שאלה: האם אנחנו צריכים לשאוף להפוך לערוץ כדי להרגיש את האותיות, אלה אותיות הערוץ?

כן.

שאלה: האם כאשר אות כ' נמצאת על הכיסא, היא מרגישה את הגדלות שלה בהסתרה, בעבודה למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: האם כשאות מ' מגלה את בורא העולם, אז כשהיא יורדת מהכיסא זה גילוי הבורא, אלה שני מצבים?

כן

שאלה: אם אנחנו יכולים למשוך את המאור דרך האותיות, איך אנחנו יכולים לסדר כוונה וקשר אמיתי עם המילים?

אחרת אנחנו לא יכולים למשוך. זו אותה העבודה. אותו דבר. אם אנחנו רוצים להתקשר אנחנו חייבים לקבל בתוכנו, ברצונות שלנו את צורת האותיות.

שאלה: האם תכונות של קבלה והשפעה מולדות בכל אות בנפרד או שהחיבור, אוסף האותיות הוא הקובע את אופני הקבלה או השפעה?

החיבור בין האותיות.

שאלה: האם כשאני רוצה להיות כמו האות כ' לעשירייה אז אני נותנת להם כל מה שיש לי מהבורא כמו מבינה, וכל מה שאני מקבלת מהעשירייה אני נותנת לעולם בהפצה?

כן.

שאלה: האם כל אות היא הייחודיות שבנו שבה אנחנו יכולים כן להשפיע אחת לשנייה ולבורא?

בדיוק. מצוין.

שאלה: מה חמשת האותיות הסופיות מייצגות, למה הן נחוצות?

הן מייצגות סוף. סוף ההשפעה. אנחנו עוד נלמד על זה. ק', ר', ש', ת'.

שאלה: למה האותיות נכנסות בסדר הפוך?

אותיות נכנסות בסדר הפוך, שזה בעצם ממטה למעלה.

שאלה: האם כל אות תלויה בחברתה כשם שאנחנו תלויים אחד בשני כדי להגיע לגמר תיקון?

כן. יש קשר בין האותיות והן משפיעות זו על זו. הן לא יכולות להיות לא קשורות זו לזו כי בסך הכול המילה זה השפעה אחת ברצף של ההשפעות האחידות.

שאלה: האם האותיות מופעלות עלינו לפי שורש נשמתנו באופן פרטי או כעשירייה?

גם וגם. זה עוד לפנינו, עד שנלמד מי אנחנו, למה כל אחד, למה התאספנו יחד, מה אנחנו צריכים לעשות בעולם, איך זה מסודר מלמעלה ואיך אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהפעיל את עצמנו מלמטה.

שאלה: האם עלינו לשמוע את האותיות בתוכנו? האם כל אחד מאיתנו הוא שילוב של אותיות, ואז גם החיבור ממציא איזה צליל של האותיות?

וודאי. כל החיבור של אותיות למילים, מילים למשפטים, הכול נובע מתוך החיבור שלנו.

שאלה: מהי ההזדעזעות שמדובר עליה בטקסט?

זו קפיצה למדרגה הבאה.

שאלה: אם התאמה בין כלי לאור היא אות, אז למה יש רק עשרים ושתיים אותיות? הרי יכולות להיות אין סוף אותיות, אין סוף צירופים.

לא. זה מבינה, זעיר אנפין ומלכות. ארבע במלכות, תשע בזעיר אנפין ותשע בז"ת דבינה, ואז תשע ועוד תשע ועוד ארבע אלו עשרים ושתיים אותיות. לא יכול להיות יותר ולא יכול להיות פחות. זו מערכת עליונה שכך היא מעבירה את ההשפעה העליונה לעולם שלנו, ולכן הא"ב העברי נבנה לפי זה, לא אנחנו המצאנו זאת.

שאלה: למה דווקא ארבע במלכות?

זה ק', ר', ש', ת', כי מלכות מתלבשת על זעיר אנפין מטבור ולמטה על ארבע הספירות האחרונות.

שאלה: עד כמה חשוב לעשירייה להשיג את האותיות בקשר בינינו? האם זה אפשרי בכלל?

אנחנו צריכים להשיג את כל האותיות, את כל המילים והמשפטים שיש בחיבור העליון.

שאלה: איך להבחין בין אותיות? איך להבין איזה רצון ספציפי להשפעה מסמלת כל אות?

אנחנו נלמד את זה, אנחנו כבר מתחילים לדבר עכשיו על תכונות האותיות.

שאלה: מה קורה לאיכויות ולמאפיינים של האותיות כאשר הם מתורגמים לשפה אחרת, למשל לאנגלית?

אני לא יכול עכשיו לדבר על זה כי זה יבלבל אתכם. אבל ודאי שלכל שפה יש שורשים עליונים רק לא קיבלנו מפתח לזה. המקובלים נתנו לנו מפתח מהכוח העליון, השפעה וקבלה, בסימנים של עברית, שהם קו לאורך ולגובה ועיגול, ובצורות האלה הם מסרו לנו את חוקי ההשפעה והקבלה ואנחנו צריכים לפיהם לעבוד. לכן כמו שאנחנו לומדים לטינית ברפואה, איטלקית במוזיקה ועוד כל מיני כאלה, כך אנחנו צריכים ללמוד קצת עברית מפני שזו שפת הקבלה.

אם לא הייתה קבלה, אז לא הייתה נגלית השפה הזאת, היא לא הייתה שפה מדוברת, לא דיברו בה. בעברית לא דיברו, דיברו בכל מיני שפות אחרות, אפילו בשפות של השכנים, ועברית הייתה רק סימנים של התקשרות עם העולם העליון. רק בגלל שהתחילו לבנות את מדינת ישראל, אז החליטו שאנחנו נדבר בעברית, אבל ככה בעברית לא דיברו. לכן חוץ מהשפות הזרות, יידיש ולדינו היו מאוד פופולריות בעם, כי אסור היה לדבר בעברית, לכתוב בעברית, רק בתנאי שאתה כותב משהו על התורה.

שאלה: כתוב על מאתיים אלף עולמות, מה המשמעות?

זה לא שיש מאתיים אלף עולמות, במאתיים אלף מדובר על העוצמה שיש בהם.

שאלה: האם האותיות האלה מורות לנו שאנחנו משפיעים באופן אגואיסטי? ואם כן, כיצד אנחנו יכולים לתקן את זה על ידי הקשר בינינו?

כפי שאנחנו לומדים, על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, חיבור. כך אנחנו מגיעים למצב שככל שאני יוצא מהרצון לקבל שלי ונכלל ברצון של החבר, כך אני הופך להיות לרצון להשפיע, וכך אנחנו יכולים כבר להבין את האופי של המדרגות היותר עליונות.

קריין: אות י'. עמוד 226 טור א' למטה, כותרת "אות י'", סעיף 32.

אות י'

.32 נכנסה אות י'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי אני התחלת השם הקדוש, ויפה לך לברוא בי את העולם. אמר לה, די לך, שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך, עלִי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי.

פירוש. כיוון שהי' היא אות ראשונה של שם הוי"ה, תחילת הגילוי ובחינה עליונה של האור הקדוש, לכן טענה, שייברא העולם במידתה, ויהיה גמה"ת בטוח. ואמר לה הקב"ה, די שאת חקוקה בי, ורשומה בי.

עניין השאלה והתשובה של האותיות, הוא עניין השעשועים של הקב"ה עם האותיות. שהשאלה היא מ"ן, והתשובה היא מ"ד של האור העליון. המילה, די לך, זה תיקון גבול, שאמר לה, די לך ואל תתפשטי יותר. כמו שנאמר בשם קדוש שד"י.

כי אחר שהי' התחילה להתפשט באור הגדול והקדוש הזה, הפסיק אותה הקב"ה, ולא נתן לה להתפשט עד אות ת', אלא רק באות ש', כי אמר לה, די לך, ואל תתפשטי יותר. עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי, כי אם תתפשטי יותר, לא תוכלי להיות עוד קבועה בשם הוי"ה.

ביאור הדברים. לומדים, לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב אני בהוי"ה ונקרא באדנ"י. כי לשם הוי"ה אין שינוי לעולם, כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי. וכיוון שבימי עולם נוהג קלקול ותיקון, הרי יש שם שינוי. לפיכך קודם גמה"ת הוא נקרא באדנ"י, שבשם הזה ייתכן שינוי, ולא בשם הוי"ה, שבו אין שינוי.

אלא לעתיד, אחר גמה"ת, יהיה נקרא כמו שהוא נכתב, כמ"ש, ושֵׁם הָעיר מיום, הוי"ה שָׁמה. ואמר לה, עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי. כי אם יארע בך איזה קלקול, את נמצאת נעקרת משמי, כי בשמי הוי"ה אינו נוהג קלקול ותיקון. ולפיכך אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ואמר לה, די לך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך. מורה על ג' מדרגות שבי' דשם הוי"ה:

א. חקוק בחכמה דז"א,

ב. רשום בחכמה דאו"א עילאין,

ג. וכל חפצי בך, בחכמה דא"א, בחו"ס.

יותר מזה הוא לא מסביר, אבל אנחנו נלמד את זה במקומו. יש כאן עניין שקשה להסביר לנו את אות י', עד כמה היא כוללת בתוכה כוחות עליונים וקשר מהאדם לבורא שהוא קשר מאוד מיוחד וגבוה.

שאלה: אמרת שאותיות הן צורות ושאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לצורות האלה. מה זה אומר בדיוק?

אלו צורות השפעה. בצורות האלה, בצורה צורתית, הבורא מוסר לנו את היחס שלו.

שאלה: אמרנו שהמציאות בנויה מרצון להשפיע ומרצון לקבל, עם הכוונה להשפיע או עם הכוונה לקבל, אז למה יש לנו 27 צורות והבחנות בדבר הזה, מאיפה הן נובעות?

אין לנו שום דבר חוץ מתכונת הקבלה. כי תכונת ההשפעה היא הבורא שאנחנו קיימים בתוכו, ולנו יש רק תכונת קבלה. מגיעה השפעה מהבורא לכלים שלנו, ואז ככל שאנחנו מרגישים את מה שהוא משפיע לנו, אלו כל החיים שלנו. כולנו נמצאים בתוכו, בבורא.

אחר כך יש את עניין התיקון שאנחנו רוצים להדמות לבורא, להשפיע לו בצורה כמו שהוא משפיע לנו, אחרת לא נדע מה זה להשפיע. אנחנו צריכים ללמוד מהבורא מה זו השפעה, איזה צורות יש לצורת ההשפעה, כי אין לנו את זה, ובצורות כאלה להשפיע לו. לכן יש את עניין האותיות שהן סימנים, תבניות, שעל ידן הבורא משפיע לנו ואנחנו יכולים להשפיע בחזרה אליו. זה מה שאנחנו לומדים, איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא כמו אורח שרוצה להשפיע בחזרה לבעל הבית.

שאלה: האם היחסים בין האותיות הם יחסים מעגליים, שוויוניים עם מרכז קבוע? בעשירייה אנחנו תמיד מכוונים את עצמנו בעבודה כלפי המרכז שהוא מרכז משותף, והוא מנהל את העבודה שלנו במצב של יחסיות בין החברים, אבל תמיד יש מישהו שהוא יותר קרוב והוא מכוון את היתר. האם יש יחסים דומים בין האותיות?

כן, אנחנו עוד נלמד, זה הכול לפנינו.

שאלה: כתוב "שהשאלה היא מ"ן, והתשובה היא מ"ד של האור העליון. המילה, די לך, זה תיקון גבול,". מורגש שאנחנו ככלי עולמי רק רוצים לשאול ולשאול ולפעמים אתה עוצר ושם גבול. מה צריך להיות הסימן שצריכה להיות עצירה במילוי התחתון?

לשאול רק לעניין, על מה שאנחנו לומדים, על זה לשאול ודי.

שאלה: האם יש קישוריות מסוימת באותיות שמפרידות את הקדושה מהסטרא אחרא?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: אני שומע את האותיות שבאות ומתייצבות ומדברות כמו פרקליטים לפני הבורא. האם זה כלל שכל כלי יכול לדבר עם הבורא?

כל אות ואות נמצאת כתכונת הבורא.

שאלה: אם אנחנו מושכים את האור דרך האותיות, איך אנחנו יכולים לארגן כוונה וחיבור עם המילים בעשירייה?

זה עוד לפנינו, עוד צריכים ללמוד איך לחבר אותיות.

שאלה: הזכרת את רמת המדבר, שלעומת הרמות האחרות היא היחידה שיכולה לייצר אותיות ומזה דיבור. מה מיוחד ברמת המדבר?

המיוחד ברמת המדבר שהיא יכולה לבטא את האותיות שאף רמה אחרת לא יכולה, לא דומם, לא צומח ולא חי.

תלמיד: האם מידת החיבור בינינו משפיעה גם על המילים שאנחנו אומרים בינינו?

ודאי.

שאלה: כתוב "כי נכתב אני בהוי"ה ונקרא באדנ"י". איך זה מסתדר עם "אני ה-ו-י-ה לא שניתי"?

ה-ו-י-ה זה י-ה-ו-ה, ואנחנו קוראים לזה א-ד-נ-י. עוד נלמד למה אנחנו מבטאים את זה בצורה אחרת, זה דבר ידוע.

שאלה: למה האות ש' נבחרה להמשיך את האות י'? מה זה אומר שבוחרים באות מסוימת כדי להמשיך, כדי להפיץ אות אחרת?

כי בצורה כזאת אפשר להשפיע ממדרגה למדרגה. לכן יש לנו את סדר האותיות שבצורה כזאת האור נשפך במדרגות עד שמגיע למלכות התחתונה.

שאלה: לגבי האות י', אנחנו לומדים שבשם ה-ו-י-ה קוצו של י' מסמן על השורש. כשאנחנו מדברים על זה, זה נראה כאילו שהשורש לא מושג. איך יכול להיות שיש את כל האותיות שלפני י'? איך יכול להיות שיש השגה באותיות האלה, שיש שם כלים?

לפני אות י'?

תלמיד: כן, אם קוצו של י' הוא בעצם הקשר לשורש, ואם בשורש יש גם כלים שהם א', ב', ג', עד ט', איך יכול להיות שיש כלים מעל קוצו של י'?

אני לא תופס את השאלה.

תלמיד: בשם ה-ו-י-ה אומרים תמיד שקוצו של י' מסמן על השורש.

כן, זו נקודה.

תלמיד: כן. י' היא מקשרת לאותיות העליונות, מה הן האותיות האלה? איך זה יכול להיות שיש כלים בשורש?

לא, יש רק קוצו של י'.

תלמיד: אז מה הן תשע האותיות הקודמות ל- י' שהן בעולם גבוה יותר?

תיכף נלמד את זה. עכשיו אנחנו עומדים לפני אותיות ט' וח'.

תלמיד: איך יכול להיות שי' היא לא התחלה של הכול? למה היא נמצאת באמצע בין האותיות?

י' מסמלת לנו התחלה שזו נקודה, ממנה אנחנו מתחילים. אבל לפני שאנחנו מתחילים צריכים כבר להיות בנו הכנות, ולכן י' מתחילה, היא מספר עשר.

שאלה: אם לדוגמה קוראים את ספר הזוהר יחד ונמצאים בצורת השפעה שהיא תואמת לאותה הצורה שהאותיות מסמלות עכשיו, אז האם יש בזה סגולה?

יש סגולה בזה שאנחנו קוראים יחד, מעלים את החיסרון שלנו יחד, והוא כולו מתחבר בינינו ומגיע לחיסרון של הבורא להשפיע לנו. ואז יש מים עליונים, מים תחתונים, ומלמעלה הכול נשפך אלינו, לתוך הרצון שלנו.

קריין: עמוד 227 טור א' למעלה, כותרת "אות ט' ח'". סעיף 33.

"33. נכנסה אות ט'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי אתה נקרא טוב וישר. אמר לה, לא אברא בך את העולם, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. כמ"ש, מה רב טובךָ, אשר צפנת ליראיךָ. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעולם הזה (עוה"ז), שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב.

ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כמ"ש, טָבעו בארץ שעריה. ועוד, כי ח' כנגדך. וכשתתחברנה יחד, תהיינה ח"ט, כלומר חטא. וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. הט' יסוד דז"א מבחינת פנימיותו. כי צ' תשיעית לאותיות הז"א, שהוא המזדווג עם הנוקבא בצדיק. אבל ט' תשיעית לאותיות בינה דז"א. והיא פנימיות יסוד הז"א. ונקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. ובהיותו נשמת היסוד, שאין בו שום אחיזה לקליפות, ע"כ טענה הט', שייברא בה העולם.

ואמר לה, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. האור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלָגָה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא (לעת"ל), כמ"ש, וירְא אלקים את האור כי טוב. ואין טוב אלא צדיק, כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב.

פירוש. כיוון שראה הקב"ה, שהרשעים יקלקלו מעשיהם, וייתנו באור הזה אחיזה לקליפות, גנז אותו בצדיק ובצדק העליונים דאו"א. ומהצדיק והצדק דאו"א נמשך האור הזה בהסתר, לפנימיות היסוד דז"א, שהוא ט'.

ובתיקון הזה השיב הקב"ה לט', כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעוה"ז, שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב. כלומר, כיוון שאני צריך להסתיר אותך מהרשעים, ואינך ראויה, אלא לצדיקים, הראויים לקבל מעוה"ב, הרי שאין לך חלק לתקן את העוה"ז, שהוא זו"ן, משום שיש בך אחיזה לחיצוניים.

ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כי מתוך שאין האור הזה מאיר, אלא רק בפנימיות היסוד בהסתר, כך לא תוכל הנוקבא לקבל מהאור הזה בשעריה, אלא רק דרך הסתר בפנימיותה, שמחמת זה נטבעים שערי הנוקבא לתוך פנימיות היסוד שלה, שע"י זה נשמרים ממגע החיצוניים, ותהיה בטוחה, שלא ישלטו החיצוניים בשעריה. כמו שלומדים, שבזמן החורבן לא שלטו האויבים בשערי ההיכל, אלא שנטבעו בארץ.

ומתוך שאת צריכה לשמירה כל כך, אינך ראויה לברוא בך את העולם. ועוד, שהאות ח' כנגדך, וכשתתחברו יחד, תהיינה ח"ט. כי ח' היא הוד, המלכות הכלולה בז"א. והוא הצינור השמאלי שביסוד דז"א. כי ב' צינורות ביסוד דז"א:

א. הימני, ט', להולדת נשמות,

ב. השמאלי, ח', לדחיית פסולת לחיצוניים.

הח' הוא מבחינת ק', הנכללת ביסוד, שממנה יוצא הנר הדקיק לחיצוניים, שמתוך זה קונים החיצוניים כוח להידמות לאדם דקדושה, כקוף בפני אדם, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים.

אלו ב' הצינורות קרובים זה לזה, ואין ביניהם אלא כקליפת השום. ולכן יש כוח לצינור השמאלי, שיתגבר על הצינור הימני. ואז נעשה ח"ט. וח"ט בגי' טו"ב (17). כלומר, זה לעומת זה. כי בהתגבר הימין, ט', אז בגי' טו"ב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. ואם מתגבר הצינור השמאלי, שהוא ח', על הט', אז בגי' ח"ט.

ונאמר, שהאות ח' כנגדך. כלומר, כי יש כוח לצינור השמאלי, שהוא ח', להתגבר עליך. ואז התחברו כאחד ח"ט, ותוכלנה הקליפות להוציא השפע דקדושה אליהן, שמשם יש שליטה לכל החטאים.

וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. כי זה הטעם, שאין בשמות של השבטים האותיות ח' ט', להורות שהם גבוהים ונבדלים מבחינת ח', שהיא שורש כוח הלעומת, כמו שלומדים, שיעקב מיטתו שלמה, ולא יצאה ממנו שום פסולת לחיצוניים, כמו מאברהם ויצחק."

זה כתוב בשפה כזאת שקשה לנו לשאול.

שאלה: אנחנו קוראים שאפשר לעשות שימוש לא נכון באותיות כלפי העולמות. האם גם אצל האדם יש אפשרות לעשות שימוש לא נכון באותיות בהעלאת מ"ן, והאם הבורא מביא בחשבון שאנחנו עלולים לטעות?

אם נהיה ברמת האותיות אז נשאל את הדברים האלה ונראה כמה צריכים להיזהר משימוש נכון או לא נכון. בינתיים אין לנו בעיה כזאת, עוד לא הגענו לזה. זה כמו שלילד קטן לא נותנים לנגוע בדברים שעל ידם הוא יכול להזיק לעצמו.

שאלה: כתוב באות ט' "משום שטובך גנוז בתוכך", "זה לעומת זה עשה האלקים". למדנו איתך לפני כמה שנים על רמז, פשט וסוד. בקטע הזה שקראנו הוא מדבר כמעט על כל חכמת הקבלה בשני משפטים, האם זה רמז, פשט או סוד?

כנראה שזה רמז.

תלמיד: ומה הוא בעצם רומז?

שיש במשפט פשוט את כל החכמה.

תלמיד: זה שונה מהסגנון שבו הוא דיבר קודם.

כן.

תלמיד: הוא כאילו פותח פתאום.

כן, תלמד מזה משהו.

שאלה: הוא הזכיר פה וגם בהזדמנויות קודמות את החיצוניים שיכולים להיות "כוח להידמות לאדם דקדושה, כקוף בפני אדם", למה הכוונה?

שיש חיצוניים ויש פנימיים, וחיצוניים יכולים להידמות לפנימיים, לכלים דקדושה ולבלבל גם את האחרים "כקוף בפני אדם", כמו שיכולים לחשוב על הקוף שהוא כאדם. כמו שלמדנו הרבה זמן בבתי ספר שהקוף הוא הקודם לאדם והאדם הוא התפתחות של הקוף. היום נדמה לי שמדברים כבר אחרת, שזה לא שייך אחד לאחר.

תלמיד: כלומר יש רצונות בתוכי שאני יכול לחשוב שהם רצונות דקדושה אבל הם בעצם רצונות של טומאה או קבלה?

נגיע לכאלה הבחנות שנוכל לברר אותן ולהחליט.

תלמיד: ועכשיו יש לי את היכולת להבחין בין הקוף לאדם?

אתה תבדוק.

תלמיד: אבל איך אני יודע? מגיע רצון, איך אני יודע אם הוא טוב?

איך אני יודע?

שאלה: מהם המעברים שמדובר כאן עליהם ביסוד דזעיר אנפין?

נלמד אחר כך איך הצדדים ימין ושמאל מעבירים את השפע מלמעלה ומעבדים אותו וסובבים אותו כך שהכול יתקבל בצורה נכונה בזעיר אנפין ואחר כך במלכות, בנשמות.

תלמיד: הוא כותב פה בהמשך שזה מוליד חטא, זאת אומרת הצינור השמאלי מוליד חטא. איך זה משפיע עלינו, האדם ייפול?

על זה כתוב בצורה פשוטה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כל אחד חייב לעבור דרך כל אותם המצבים שעל ידם הוא מתקן את הנשמה שלו. אנחנו צריכים להשתוקק רק לטוב, להשפעה, לחיבור, אבל אם עוברים מצבים שלא מסוגלים להיות בהם בהשפעה, בחיבור, צריכים להבין שגם בהם צריך להתכלל.

תלמיד: כתוב פה שהחלק השמאלי הזה מתגבר על הימני.

בטח, אתה יכול לראות את זה בכל אחד, כמה קל לעשות דברים רעים לעומת דברים טובים.

תלמיד: זה מגיע לנו מלמעלה? כשאדם נופל זה מגיע לפי איזושהי תכנית באותם הצינורות, לאדם?

כן.

שאלה: נראה שיש איזו תחרות בין האותיות. האם יש אותיות שהן חשובות יותר או פחות מאחרות?

נכון. אם יש כמה אותיות, אז יש הבדל ביניהן, במה ההבדל? לטוב או לרע, בתכונות, וכן הלאה.

שאלה: כשהבורא עונה לאות ט' הוא אומר לה "הרי אין בו חלק לעולם הזה (עוה"ז), שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב." מה זה העולם הזה לעומת העולם הבא?

העולם הזה לעומת העולם הבא זה מלכות לעומת בינה.

שאלה: החיסרון הזה לברוא את העולם, האם זה חיסרון לא מבורר להשפיע בצורה הכי גבוהה?

אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה, להסכים על בריאת העולם ולבקש מהבורא שיתקן את העולם.

תלמיד: האם זה נובע מזה שהיא עוד לא מסוגלת להכיר למה היא מסוגלת?

כן.

שאלה: האם האותיות מאירות על החסרונות שלנו או על הכוחות שלנו? האם הן משקפות את הכוחות שלנו ואת החסרונות שלנו?

נכון.

שאלה: מה זה אומר שדרגת החיבור בינינו משפיעה על המילים?

נלמד את זה, לא קל להסביר את זה. דרגת החיבור בינינו משפיעה על המילים, על הרגשות, על הכול, כי היא קובעת את מידת הקשר בינינו. זה ההסבר הפשוט.

תלמידה: למה אנחנו יכולים להשפיע על ידי מילים על דרגת החיבור?

אל תמציאי את הדברים האלה ותעשי כל מיני טריקים עם מילים ופעולות. אלו המצאות וזה לא יביא לשום דבר טוב.

שאלה: מה הקשר בין ספירות לאותיות, אם בכלל יש קשר?

וודאי שיש קשר בין ספירות לאותיות, אלא איך מבטאים את הרצונות? הכול מתבסס על מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה נצליח להתחבר ולהתחיל לעלות בספירות, אז בכל ספירה שנעלה נגלה אות?

לא, זה הרבה יותר מורכב. אנחנו נעלה ואז נראה.

תלמיד: אם כך, לא כדאי לעשות בראש קשר כזה בין ספירה לאות.

לא כדאי לעשות בראש שום דבר חוץ מלהבין נטו ממש, בצורה נקייה את מה שכתוב, ואחר כך את כל היתר מתוך ההשגה.

שאלה: הוא מסביר בצורה מבוררת מה הפגם שיש בכל אות שבגללו יש אחיזה לקליפות. מה זה אומר בכלל פגם שיכול לעשות אחיזה לקליפות?

על מנת לקבל. לא ברור איזה פגם יכול להיות? על מנת לקבל זה הפגם בתוך הרצון, ולכן הרצון הזה במקום להיות שייך להשפעה, הוא שייך במשהו, באיזה אחוז או בכלל, לתכונת הקבלה.

שאלה: יש לנו שתי אותיות ט' ו-ח'. האם אנחנו יכולים לעשות בהן שימוש כמו קו ימין וקו שמאל?

כן.

תלמיד: אז איך אפשר להשתמש באותיות האלה בצורה אפקטיבית בעשירייה שלנו, כמו קו ימין או קו שמאל, כמו צינורות שאנחנו עובדים איתם בתוך העשירייה?

אם תרצה להתחבר בכל לב ונפש עם החברים, ישר מלב ללב, אז אתה תלך בקו האמצעי בפעולה כזאת, ואז גם ימין וגם שמאל ישתתפו בזה בצורה נכונה.

שאלה: כתוב בטקסט "הח' הוא מבחינת ק', הנכללת ביסוד, שממנה יוצא הנר הדקיק לחיצוניים, שמתוך זה קונים החיצוניים כוח להידמות לאדם דקדושה," מה התפקיד של נר דקיק?

נר דקיק זה ניצוץ שמגיע מלמעלה ומעורר את לב האדם להשפעה.

(סוף השיעור)